הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים סע"ש 56316-09-17

07 אוקטובר 2020

לפני:

כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא
נציגת ציבור (עובדים) גב' דרורה נבון

התובע
מתיו בלום

ע"י ב"כ: עו"ד פרידמן
-
הנתבעת
חיוך שווה הכל בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד מוסקוביץ'

פסק דין

השאלה הדורשת הכרעה בשלב זה היא האם מערכת היחסים בין הצדדים היא של עובד ומעסיק.

רקע נדרש
התובע הוא רופא שינים זה למעלה מ-40 שנה . התובע עלה ארצה ב2005.
הנתבעת המנוהלת ע"י רופא השינים ד"ר יזרצקי , מפעילה מרפא ה הכוללת גם מרפאת שינים, בשער בנימין (להלן: המרפאה). אף ד"ר יזרצקי עלה ארצה- זאת ב1987.
התובע שמש כרופא שינים במרפאה מאז חודש 11/2008 ועד 12.9.2016 אז חדל מעבודתו מיזמתו .
בין הצדדים נכרתו מספר הסכמים:
הראשון, בחודש 10/2008 , שהוגדר כזכרון דברים ושם הוגדרו יחסי הצדדים כיחסי עובד ומעסיק. (נספח א' לתצהיר התובע- להלן: ההסכם הראשון). על פי הסכם זה שכרו של התובע עמד על 37% מהכנסות המרפאה כפי שהוגדרו שם אך לא פחות מ150 ₪ לשעה בתוספת 100 ₪ לכל יום הגעה למרפאה. הכנסות מחושבות " לאחר עלות מעבדה למבנים וכתרים". התשלום כלל כל התנאים הסוציאליים. על פי ההסכם הראשון -התשלום לתובע אינו מותנה בגביה בפועל מהפציינטים. הצדדים אינם חולקים על כך שבתקופת ההסכם הראשון היו היחסים ביניהם יחסי עובד – מעסיק.
אליבא דנתבעת, בסוף 2010 בשל קשיים כלכליים ויעוץ כלכלי שקבלה עקב כך, הוצע לרופאים במרפאה לבחור בין 3 אפשרויות : א. סיום ההתקשרות תוך תשלום פיצויי פיטורין. ב. הסכמה למעבר לעבודה על בסיס 31% מההכנסות בלבד ג. מעבר לסטטוס עצמאי באופן שהרופא אחראי ליומנו, שעותיו לקוחותיו ועובדיו. (התובע ברישת עמ' 6 אישר זאת).
ההסכם השני נחתם בשנת 2010 וזאת לאחר שגם אליבא דתובע הנתבעת ביקשה הימנו להפסיק את יחסי העבודה ביניהם ולהתקשר בהסכם קבלנות (להלן - ההסכם השני, נספח ג' לתצהיר התובע). יצוין כי עם חתימת הסכם זה שולמו לתובע זכויותיו הסוציאליות בשל סיום יחסי העבודה (ר' נספח ה' לתצהיר ד"ר יזרצקי ועדות התובע בעמ' 7 ש'1) על פי ההסכם השני תמורת שירותיו יקבל התובע 36% כולל מע"מ מהכנסות שיתקבלו בגין כל טיפול שיבצע למטופלי הנתבעת בניכוי עלויות מעבדה ועמלות אשראי. הנתבעת התחייבה על פי ההסכם לתת לתובע כסא בחדר טיפולים מאובזר, שמוש בציוד ובחמרים, שירותי מזכירות ושירותי גביה. בהסכם השני מצוין מפורשות כי יחסי הצדדים אינם יחסי עובד- מעסיק.
הסכם שלישי נחתם בין הצדדים ביום 13.4.2016 (נספח ה' לתצהיר התובע) והוא מסמך הבהרות להסכם השני. (להלן: ההסכם השלישי).
אין חולק כי לקראת סיום ההתקשרות בין הצדדים נקלעה המרפאה לקשיים כלכליים וחלו עיכובים בתשלום הסכומים המגיעים לתובע מעת לעת.
בפי הנתבעת טענות בדבר איכות טיפולי השורש שנתן התובע – טענות שהתובע מכחישן מכל וכל.
כאמור , חולקים הצדדים על מהות היחסים ביניהם למן תקופת ההסכם השני ועד סיום עבודת התובע. (להלן: התקופה במחלוקת) בעוד התובע טוען שבפועל המשיך להיות עובד כפי שהיה בתקופת ההסכם הראשון, הרי שהנתבעת טוענת כי היה קבלן עצמאי במסגרת הסכם בו העמידה לרשותו מרפאה על כלל השירותים הנדרשים בה לשם ביצוע עיסוקו כנגד התשלום שעליו סוכם.

הכרעה
כידוע, המבחן לקביעת קיומם של יחסי עובד או מעביד הוא "המבחן המעורב", המורכב משילוב של מבחנים שהדומיננטי שבהם הוא מבחן ההשתלבות . למבחן ההשתלבות שני פנים: הפן החיובי והפן השלילי. במסגרת הפן החיובי נבדקת השאלה אם מבצע העבודה השתלב בעסקו של מזמין העבודה. ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, נבחן הפן השלילי במסגרתו נבדקת השאלה אם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו, המשרת את המפעל כגורם חיצוני .
מבחני עזר נוספים המהווים חלק מהמבחן המעורב הם: מבחן הקשר האישי; כפיפות ופיקוח; אספקת כלי העבודה; אופן ביצוע התשלום; תלות כלכלית במעסיק; אופן הצגת ההתקשרות בפני צדדים שלישיים, לרבות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי; בלעדיות הקשר; סדירות הקשר, התמשכותו ורציפותו; הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה. יצוין כי בהתאם לפסיקה אף אחד מהמבחנים אינו מכריע לבדו אלא יש לראות את התמונה בכללותה וליתן משקל מתאים לכל אחד מהנתונים הרלבנטיים .
הפסיקה אף הכירה במצבים בהם התקשרות מסוימת יכולה ללבוש הן תצורת יחסי עבודה והן תצורת יחסי קבלנות. בנסיבות אלה יש ליתן משקל מיוחד , כך על פי הפסיקה, לתצורה שבה בחרו הצדדים עצמם ובלשונו של בית הדין הארצי בע"ע 521/08 דייג – מועצה אזורית באר טוביה (6.7.09):
"כוונת הצדדים בהתקשרות כאמור יכולה להיות בעלת משקל באותם מקרים - כמו בענייננו - בהם מדובר בסוג העסקה או תפקיד 'חילופיים', היינו - שלפי טיבם ניתן לבצעם על ידי עובד שכיר כמו גם על ידי קבלן. כשם שקיימים תפקידים שעל פי טיבם מבוצעים בדרך כלל על ידי עובד שכיר, כך קיימים תפקידים שעל פי טיבם מבוצעים בדרך כלל על ידי קבלנים עצמאיים. בעניין זה יכולים להיות מצבי ביניים של סוגי תפקידים שבנסיבות מסוימות הם 'חילופיים' וניתנים לביצוע על ידי עובד, כמו גם על ידי קבלן. במקרי ביניים שכאלה, שתי האפשרויות הן לגיטימיות וניתן לייחס משקל לכוונת הצדדים להתקשרות לצורך בחינת המעמד האמיתי שנוצר בעקבות ההתקשרות. ..."
בטרם נעמוד על יישום המבחנים על הנסיבות דכאן נקדים ונאמר כי לא קיבלנו טענות התובע ככל שהסתמכו על אי הבנת השינוי שחל בהגדרת מעמדו בין ההסכם הראשון לשני.
האמנו לעדות ד"ר יזרצקי לפיה במו"מ לקראת ההסכמים הראשון והשני גם יחד היתה מעורבת רבות אשת התובע שגם תרגמה במידת הצורך. הובהר על ידו ולא הוכחש כי גם הוא דובר אנגלית וכי לא היתה כל מניעה מבחינתו לערוך גם את ההסכם הראשון באנגלית . שוכנענו כי התובע הבין היטב את משמעות השינוי ונפקויותיו (כפי שהוא עצמו העיד ברישת עדותו) .יותר מכך, האמנו שהתובע יוצג עם המעבר לחתימה על ההסכם השני על ידי עו"ד מטעמו שעמד בקשר ישיר בענין זה מול עו"ד קורצקי ששמשה גם אז ב"כ הנתבעת. התובע הכחיש זאת בעדותו ולא האמנו להכחשה זו. אכן הוברר כי התכתבויות ישירות בנדון לא נשמרו ואולם השארית שנשארה- נספח ו' לתצהיר ד"ר יזרצקי- תומכת מפורשות בקיומו של מו"מ מודע בין הצדדים גם בשיתוף עו"ד מטעמו . גם עדותה של הגב' ליה אברהם ששמשה כסייעת ומזכירה בנתבעת בין השנים 2007-2018 ולדבריה היתה מעורבת בקבלת היעוץ העסקי שהביא לשינוי בהתקשרות עם הרופאים ובכלל זה עם התובע, ושמסרה כי עורך דינו עמד בקשר עם ב"כ הנתבעת ( עמ' 14) היתה עדות מהימנה וקוהרנטית.
טוען התובע כי עצם העובדה שהוא נכפה על ידי הנתבעת להפוך להיות קבלן עצמאי כאשר לא חל כל שינוי מהותי בתנאי העסקתו- היינו הוא לא קיבל יותר עקב גילום עלויות המעסיק שכעת הוסרו מצוואר הנתבעת- מצדיקה התעלמות משינוי פורמלי זה שנועד לפגוע בו (ברוח פסק הדין בענין רופא- ע"ע (ארצי) 110/10 רופא רפי - מרקם סוכנות לביטוח בע"מ ואח' (22.10.11)). אכן לכאורה שובת לב טענה זו ואולם משהובהר כי בשנת 2010 נפל דבר בשל קושי כלכלי וכי לו היה התובע ממשיך להיות "עובד" היה נאלץ לעבוד בתנאי שכר ירודים מאלה שבהם הועסק קודם לכן-הרי שנקודת ההשוואה הרלבנטית אינה תנאי ההעסקה שעובר לשינוי, אלא מה היו התנאים שבהם יכולה היתה ההתקשרות להמשך יחסי העסקה. בנדון זה יצוין כי הנתבעת טענה (ס' 7 לתצהיר יזרצקי) כי שתי רופאות הסכימו להפחתת תנאי שכרן כך שיקבלו 31% מההכנסות חלף 37% שנהגו עד אז כעצמאיות. אמנם נכון-כטיעון התובע- הרופאות לא הובאו להעיד (לטענת ד"ר יזרצקי כיון שכבר אינן עובדות במרפאה) ואולם לא הובא דבר כדי לסתור עדותו זו של ד"ר יזרצקי. ודוק- התובע לא חלק על טענה זו בתצהירו או בח"נ, ואף אישר פוזיטיבית כאמור כי כך הוצע אף לו (רישת עמ' 6). יותר מכך, כ ך העידה גב' אברהם שציינה כי היא עצמה טיפלה בסוגיה זו. הצורך בהעדת עדים נוספים לא ברור ואין לראות בהמנעות מהעדתם נסיון להסתיר את הנתונים הרלבנטיים.
טענה נוספת בפי התובע והיא כי גם אם חל שינוי בשעור התשלום למי שהמשיך כעובד, הפער לא יכול להצדיק מעבר כזה (מדובר כדבריו בשינוי של 16% -(6/37) שאין בו כדי לשקף הפער הכלכלי בשינוי המעמד. לטעמנו, טענה זו רלבנטית לשם בחינת המשמעויות של הכרה ביחסי עובד מעסיק בניגוד להגדרה שבהסכמים השני והשלישי (לצורך בחינת הזכאות להפרשי שכר וזכויות על פי הגישה ההרתעתית והגישה החישובית (ר' ע"ע 3859-10-15יוסף אילן- החברה לאוטומציה (24.9.19) ) ולא לשאלה האם יש מקום להכיר במערכת היחסים ככזו. מעבר לדרוש ראוי לציין כי העלות היחסית כפי שהציג התובע כנ"ל אינה העלות האמתית של בסיס שכרו של התובע כעובד, שהרי כאמור מעלה, בהסכם הראשון נקבע ש37% ישקפו שכר+ סוציאליות- היינו עלות השכר נמוכה מכך.

ומכאן למבחנים השונים:
מבחן ההשתלבות- הפן החיובי- דומה כי אין ספק גם לצדדים כי לנתבעת "מפעל" והוא מרפאה שב ה השתלב התובע בפועל. פעילותו של התובע – רופא שיניים היא היא הפעילות של העסק. גם אין מדובר בפעילות שיורית שכן אין חולק שהתובע "נתן" שעות לא מעטות במסגרת המרפאה גם בשנים שבמחלוקת . עם זאת יאמר בהקשר זה כי התובע אישר כי לא השתתף בישיבות צוות (ע'7). הדברים רלבנטיים לענין מבחן זה בהקשר המיוחד שבו המחלוקת בין הצדדים היא האם עסקינן ביחסי עבודה או במערכת יחסים שבהם מספקת הנתבעת לתובע תשתית פיזית ומקצועית שבה יוכל לממש את עיסוקו בלבד. ואולם נניח לצורך דיוננו שהתובע עמד בפן החיובי של מבחן זה ונבחן הפן השלילי:
מבחן ההשתלבות הפן השלילי- אין חולק כי לתובע היה "עסק משלו". התובע ביצע טיפולים כרופא שינים גם במרפאה אחרת. לדבריו זאת עשה יום בשבוע (בעוד אצל הנתבעת עסק/עבד 4 ימים בשבוע) ר' עמ' 9 -זאת עשה מעת לעת בכל התקופה שבמחלוקת (עמ' 7 וכן תצהירו) . יוער כי מעדות מי ששמשה מזכירתו –שירה- משתמע כי לרוב היה צורך בתאום נוכח פעילותו במרפאה הנוספת (ר' עמ' 19).
הובהר בחקירתו כי גם תוך כדי התקופה שבמחלוקת, כש קבל מטופלים במקביל גם במרפאות אחרות (לא לכל אורך התקופה היתה זו אותה מרפאה, כדבריו), בכולן דרך ההתקשרות היתה כעצמאי על פי ההתנהלות שהיתה אל מול הנתבעת בתקופה שבמחלוקת. זאת ועוד- גם לאחר סיום ההתקשרות עם הנתבעת, וכאשר לדבריו הוא -הוא ממשיך כעצמאי, עדיין הוא מבצע את ההתקשרות כ עצמאי באותה מתכונת בדיוק- הינו מקבל חדר, כסא שירותי מזכירות וציוד והתמורה כנגד כך היא בהשתתפות המרפאה בהכנסותיו מתשלומי המטופלים (ע' 9)- כשבסיפת העמ' הוא מאשר כי באותן מרפאות לא ביקש כלל להיות מועסק כשכיר. אם כן, ברי שבאופיה היתה פעילות התובע פעילות של עסק. כך עסק מול מרפאות שונות תוך כדי ההתקשרות עם הנתבעת וכך גם המשיך לעשות- על פי אותה מתכונת לאחר סיום היחסים בין הצדדים. לטעמנו הפן השלילי של מבחן ההשתלבות לא מתממש בנסיבות הענין - קרי לתובע היה עסק משלו. יותר מכך, ניתן להסיק מן הדברים כי ההתקשרות במתכונת מושא ההסכם השני היא המאפיינת את המקובל בתחום (אף יותר מאשר התקשרות ביחסי עו"מ).
מבחן הקשר האישי – אין חולק כי התובע עצמו ביצע את העבודה . התובע טען בסכומיו כי כאשר היתה מניעה מבחינתו לבצע עבודות מסוימות היה רופא אחר במרפאה מעניק הטיפול הנדרש – הדבר לא הוכח, ולהפך, הוא עצמו אישר בח"נ כי טפל במטופלים " מההתחלה ועד הסוף" (ע' 7 ש18) ברי כי ישנה חשיבות לקבלת טיפול מרופא שיניים (כמו גם אצל רופאים מומחים אחרים) ספציפי בו בוחר המטופל. אף במרפאות ציבוריות נשמר רצף טיפולי על ידי אותו רופא ויש לכך חשיבות מקצועית ועניינית. משכך העובדה שהתובע עצמו הוא ברגיל נתן הטיפול למטופליו שלו אינה מלמדת על קשר אישי בנסיבות הענין. באופן טבעי במקרים חריגים כגון מצבי חירום ישנו שינוי בגורם המטפל. אם כן, אף שהתובע לא נתן שירותיו באמצעות "עובדים" אין לכך כל משמעות לבחינת היחסים בין הצדדים. (דומה כי הצדדים בסכומיהם "הפכו" את משמעות המבחן – התובע טען שהעובדה שהנתבעת מסרה לרופאים אחרים סיום טיפול שהחל הוא מצביעה על יחסי עו"מ- כאמור לא כך טען התובע עצמו).

כפיפות ופיקוח
התובע טוען לכפיפות ולפיקוח של הנתבעת. נבחין לענין זה בין שניים: האחד- מנהלתית- שוכנענו כי לא היה כל פיקוח של הנתבעת על עבודת התובע, הוא זה שקבע לעצמו את סדרי יום העבודה, מספר המטופלים וכו', הוא זה שהיה מודיע למזכירות לאילו ימים ושעות שלא לקבוע טיפולים או לבטל טיפולים קיימים (ר' עדות המזכירה שירה בעמ'18 וכן אישור התו' בעמ' 7 ש'2-8 כי פגישותיו עם המטופלים נקבעו לפי הנחיותיו וכי הוא זה שקבע מתי יצא לחופשה, מתי יגיע מוקדם או מאוחר ). עוד הובהר כי לא נרשמו לו ימי חופשה "בתשלום" כאשר יצא לחופשה. לא נוהלו דוחות נוכחות (עדות גב' אברהם ברישת עמ' 15). אכן ככלל היה מספר ימים קבוע בהם היה התובע מקבל מטופלים (אם כי גם זאת השתנה כעולה מעדות המזכירה כדלעיל), ואולם כך מתחייב מאופי פעילות המרפאה שקבצה תחתיה מספר רופאים שהיו נדרשים לתאם עבודה בשעות ובימים שונים. מכל מקום , גב' אברהם הבהירה כי בשונה מרופאים שכירים שהיו נדרשים לשהות במרפאה בשעות שיועדו להם בין אם היו קבועות להם פגישות עם פציינטים באותם זמנים ובין אם לאו, רופאים עצמאיים היו מגיעים רק ככל שנקבעו להם פגישות . אם כן, במובן המנהלתי לא היה כל פיקוח על עבודת התובע כמאפיין יחסי עבודה.
אשר לפיקוח המקצועי- טוען התובע כי ד"ר יזרצקי התערב בטיפולי השורש שביצע על ידי בחינת צלומי רנטגן. דר" יזרצקי העיד בח"נ כי כך ארע בשלב מסוים כיון ש בהיותו אחראי המרפאה כדרישות משרד הבריאות - חובה היתה עליו לערוך ביקורת על אופן ביצוע טיפולי שורש. כך עבר על מספר דוגמאות של צלומי טיפולי שערך התובע מתוך אלפים שבצע. כך גם העידה גב' אברהם. לטענת התובע מדובר בעדות כבושה ואכן עדות זו לא הועלתה במסגרת תצהירי מי מעדי הנתבעת. עם זאת, לא מצאנו שלא לקבלה . מכל מקום עסקינן רק בפן אחד של עבודת התובע - הוא עצמו אינו טוען שנעשה פיקוח מעבר לכך על איכותה המקצועית או היקפה של עבודתו. יוער כי היות והמחויבות כלפי הלקוחות היתה של המרפאה ,הרי גם אם נניח שביקורת זו בוצעה ביזמת ד"ר יזרצקי, אין לומר אלא כי הוא דאג להבטיח שירות ראוי ולהמנע מחשיפתו לטענות המטופלים.
סכומם של דברים, בעיקרו של דבר לא היה פיקוח על עבודת התובע .

אספקת כלי העבודה
אין חולק כי כלי העבודה ואף החומרים הנדרשים סופקו על ידי הנתבעת (למעט עלויות מעבדה- שסופקו מבחוץ וקוזזו מרכיב ההכנסות כדלעיל) . עם זאת לטעמנו אין בכך כדי ללמד הרבה אופי מערכת היחסים. הנתבעת סיפקה בפועל לתובע תשתית טכנית המאפשרת עבודה מקצועית ללא צורך בהתעסקות בכך – מדובר בשירות שאינו כולל רק מקום פיזי אלא גם " שירותי מרפאה" הנלווים לכך ובכללם ציוד מרפאה. על רקע אופי ההתקשרות וככל שנקבל טענת הנתבעת , יש מכל מקום ליתן משקל מופחת למבחן זה.

אופן ביצוע התשלום; אופן הצגת ההתקשרות בפני צדדים שלישיים, לרבות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי
אין חולק כי התובע קיבל התמורה כנגד חשבונית מס כדין. התובע עצמו דווח לביטוח הלאומי ולמס הכנסה ושילם להם חובותיו (ר' גם אישורו בעדותו ) . לא הובאו כל אינדיקציות לאופן שבו הוצג מעמדו של התובע ביחס לנתבעת כלפי צדדים שלישיים אחרים אם כן יש להניח שהלקוחות עצמם לא היו מודעים כלל לאופי ההסדר בין הצדדים (כך משמע גם מעדות ד"ר יזרצקי (ע' 21 ש' 23) . סה"כ מן הראיות שלפנינו , עולה איפוא, כי מבחן זה תומך בהעדרם של יחסי עבודה .

תלות כלכלית במעסיק
אמנם נכון, התובע עבד במרפאת הנתבעת ברוב ימות השבוע ,ואולם לא הוכחה תלות כלכלית. בכלל זה התובע לא הצביע על היקף הכנסותיו מן המרפאה אל מול הכנסותיו האחרות. מעדותה של שירה התרשמנו דווקא כי התובע היה נוהג לבטל מועדים לטיפולים לא אחת וכן לצאת לחופשות רבות מה שאינו מצביע על תלות כלכלית בעבודתו במרפאה.
(לא למותר לציין שבהסכם השני וגם בשלישי נקבע כי לנתבעת זכות רק להשאיר מטופלים שהחלו אצלה בטיפול והכירו את התובע רק מתוקף כך, אך לא מטופלים שהתובע מעצמו יכול היה להביא לטיפול.)
ולמעלה מכך- במעבר בין ההסכם הראשון לשני חל שינוי מהותי בתנאי ההתקשרות. בעוד בהסכם הראשון הובטח לתובע מינימום הכנסה , הרי שבהסכם השני אין כל התחיבות לכך- אם כן, התובע היה תלוי בתקופה שבמחלוקת בהשקעתו שלו בלבד כדי לקצור את פירותיה. לא זו אף זו- בהסכם הראשון נקבע כי שיעור חלקו של התובע בהכנסות יגבה מתוך חיובי המטופלים ר' סעיף שכותרתו "תנאי עבודה" שם מצוין שיקבל השכר בחודש ביצוע הטיפול "וללא קשר של גביית התשלום על ידי המרפאה". בשונה מכך, בהסכם השני וביחס לתקופה שבמחלוקת נקבע מפורשות שהכנסותיו יגזרו מגביה בפועל של תשלומי הלקוחות. היינו , שוב- התובע היה תלוי בלקוחות, כפי שתלוי עצמאי , ולא ב "מעסיק", כפי שהיה המצב בתקופת ההסכם הראשון.

בלעדיות הקשר; סדירות הקשר, התמשכותו ורציפותו;
כאמור, אין עסקינן בקשר בלעדי. כן עסקינן בקשר סדיר שנמשך על פני כ9 שנים. עם זאת איננו סבורים כי מדובר בתקופה משמעותית שיש בה כדי להצביע על תלות כלשהי בנתבעת והראיה לדבר הן קיומן של מרפאות נוספות שונות במהלך התקופה וגם הפתרונות שמצא לעצמו התובע כאשר החליט מיזמתו שלא להמשיך בהתקשרות עם הנתבעת.

הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה.
כאמור לעיל שוכנענו כי הסכמתם המודעת של שני הצדדים היתה להחליף ההתקשרות של יחסי עו"מ ביחסי קבלנות. לטעמנו מדובר באופציות חלופיות להתקשרות , כפי שנדון בעניןן דיגי. משכך יש ליתן משקל מיוחד לכך,. ודאי כך כאשר התובע עצמו ידע היטב מהי האופציה החלופית שבגדרה התקשר קודם לתקופה שבמחלוקת.
בשולי הדברים- התובע מבקש ללמוד מסעיף אי התחרות הכלול בהסכם השני כי מדובר ביחסי עובד מעסיק. לא מצאנו כל קשר בין הדברים. גם גורמים עסקיים המתקשרים בחוזה למתן שירותים משותפים עשויים להגדיר את תחומו של כל אחד מהם באופן שלא יהא האחד משיג גבולו של חברו.
עוד טוען התובע כי ההסכם השלישי שבו מוגדר שמה- 2/16 יהיו יחסי הצדדים יחסי קבלנות מצביע על כך שעד אז הבינו שני הצדדים כי לא זה המצב. עיון בהסכם השלישי שאינו אלא הסכם הבהרות מעלה כי אין קשר בין ציון התאריך הנ"ל לבין הגדרת אופי יחסי הצדדים ולהפך, ישנה חזרה שוב גם שם על כך שמדובר בהתקשרות קבלנית בלבד.

העולה מן המקובץ
אף שישנן אינדיקציות מסוימות שיכולות להצביע על קיומם של יחסי עבודה (קיומו של מפעל לנתבעת, בהסתיגות המצוינת לעיל; אספקת ציוד וכלי עבודה, יתכן גם פיקוח מקצועי ספציפי ומסוים), אין הן אינדיקציות משמעותיות אל מול יתר האינדיקציות, המצביעות על יחסי מתן שירותים. לטעמנו עולה בבירור מן הראיות כי צורת התקשרות של רופאים ובכלל זה רופאי שינים עם מרפאות המעמידות לרשותן הציוד המקצועי והמנהלי הדרוש -אפשרית בשני האופנים (ויתכן דוקא נוכח הראיות בעניינו של התובע- נפוץ יותר האופן שאינו יחסי עבודה) בלא שהדבר יצביע על נסיון לפגוע בזכויות הרופא או על היות הדבר כלי להתחמק מהן.
בנסיבות אלה לא הצליח התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת טענתו לקיום יחסי עבודה עם הנתבעת.
התביעה נדחית איפוא.
התובע ישלם הוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪.
ניתן היום, י"ט תשרי תשפ"א, (07 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

שרה ברוינר ישרזדה, שופטת

גב' דרורה נבון נציגת ציבור עובדים