הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים סע"ש 51219-10-18

לפני:
כב' השופטת שרה שדיאור

התובעת:
שרון מבוסר
ע"י ב"כ: עו"ד הילה דהן טובי

-
הנתבעת:
ספורט 84 בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אורן אמיר

החלטה

לפני בית הדין בקשת התובעת לביטול פסק דין מיום 29.7.19, אשר ניתן מחמת חוסר מעש.
פסק הדין ניתן לאחר שהתובעת לא העבירה העתק מתצהיר גילוי המסמכים שהגישה לתיק בית הדין, לב"כ הנתבעת הגם שנדרשה לעשות כן.
ההחלטה נשלחה למספר הפקס שהתובעת ציינה במעמד פתיחת התיק. לא התקבלה משימת שגיאה ומשכך נקבע כי ההחלטה הגיעה ליעד בהצלחה.

טענות התובעת
התובעת טענה כי יש לבטל את פסק הדין שכן במועד שניתן התובעת לא היתה מיוצגת, ולפיכך המצאה של כתבי בי-דין באמצעות פקס, אינה מהווה המצאה כדין, בהתאם לתקנות בית הדין ולתקנות סד"א, ומשכך יש לבטל את פסק הדין מטעמי צדק.
עוד טענה כי קיבלה מהנתבעת תצהיר גילוי מסמכים, וביקשה לברר עם רו"ח אם עליה להגיש תצהיר דומה. ביום 28.2.19 הגישה התובעת תצהיר גילוי מסמכים מטעמה, אך לא ידעה כי עליה להגיש העתק לב"כ הנתבעת.
יחד עם זאת, ב"כ הנתבעת צפה בתצהיר באמצעות נט המשפט.
ביום 3.4.19 התקיימה ישיבת פישור בנוכחות התובעת ורו"ח מטעמה, ב"כ הנתבעת ובתו של מנכ"ל הנתבעת. במהלך ישיבה זו לא נמסר לה דבר בעניין המצאת התצהיר, ומשהפישור לא צלח, המתינה לישיבת קדם המשפט שהיתה קבועה ליום 27.10.19.
ביום 16.5.19 קיבלה התובעת שיחה מהמזכירה של ב"כ הנתבעת ובה התבקשה לשלוח את תצהיר גילוי המסמכים מטעמה, והיא שלחה את התצהיר באמצעות דואר רגיל.
התובעת טענה כי לא ידעה על הבקשות למחיקת התביעה שהגישה הנתבעת ביום 8.4.19 וביום 18.6.19 וכי היה עליה להגיב לבקשה עד ליום 23.7.19. לטענתה, הליך שלם התנהל מבלי ידיעתה , וזאת בשל העובדה שלא היתה מיוצגת על ידי עו"ד.
בשל חשש מניהול ההליך, ביום 6.10.19 חתמה על ייפוי כוח לב"כ על מנת שתייצג אותה בהליך. רק לאחר מכן התברר לה, באמצעות ב"כ , כי ניתן פסק דין שבמסגרתו התביעה נמחקה מחמת חוסר מעש.
לטענת התובעת, סיכויי התביעה טובים, כיוון שאף לשיטת הנתבעת, התובעת לא קיבלה את רכיב הפיצויים מיום סיום העסקתה.
התובעת טענה כי פסק הדין לא הומצא לה, ומשכך לא חלף המועד להגשת הבקשה. מטעמי זהירות, הגישה התובעת בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

טענות הנתבעת
הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה כי תצהיר גילוי המסמכים שהגישה התובעת כלל 90 עמודים. לאחר שהתצהיר לא הועבר לב"כ הנתבעת, הגיש ב"כ הנתבעת בקשה להורות לתובעת להמציא לידיו עותק נייר של התצהיר ונספחיו. בהתאם להחלטת בית הדין, היה על התובעת לפעול כאמור עד ליום 24.3.29. לאחר שהתובעת לא פעלה כאמור, ביום 8.4.19 הגיש ב"כ הנתבעת הודעה על כך לבית הדין. ב"כ הנתבעת אף פנה לתובעת, והיא מסרה שרו"ח מטעמה ישלח את התצהיר. לאחר שב"כ הנתבעת הגיש בקשה למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש, והתובעת לא הגישה תגובה לבקשה, חרף החלטת בית הדין, ניתן פסק הדין שבו נמחקה התביעה.
ב"כ הנתבעת טען כי ב"כ התובעת לא שלחה לו העתק מהבקשה לביטול פסק הדין, וכי בניגוד לטענת התובעת לפיה שלחה את התצהיר בדואר רגיל, התצהיר לא הגיע למשרדו, כפי שאף הובהר לתובעת טלפונית. התובעת ידעה כי עליה להמציא את המסמכים, אך לא עשתה כן. לטענתו, לא חלה על הנתבעת חובה להדפיס 90 עמודים, אולם על התובעת חובה להמציא עותק נייר, בהתאם להחלטת בית הדין.
לטענת הנתבעת, מי שבוחר להיות לא מיוצג, לוקח סיכון מחושב שהוא ייכשל בניהול ההליך. והתובעת לא היתה רשאית להיות אדישה ולא להתעניין אם ניתנו החלטות בתיק. התובעת פעלה בשיטת "שגר ושכח" וממועד הגשת תצהיר גילוי המסמכים בחודש פברואר, המתינה במשך 8 חודשים לדיון שנקבע לחודש אוקטובר.
הנתבעת טענה כי ככל שהבקשה תתקבל, יש להשית על התובעת הוצאות לדוגמה, כפי שנקבע בפסק הדין, וכן להתנות את המשך ניהול ההליך בתשלום הוצאות בתוך 14 ימים ובהמצאה של עותק נייר של תצהיר גילוי המסמכים ונספחיו למשרד ב"כ הנתבעת לאלתר.

דיון והכרעה
הצדדים הודיעו כי הם מסכימים שתינתן החלטה בבקשה ללא קיום דיון.
נוכח האמור, לא התקיים דיון וההחלטה ניתנת על סמך טיעוני הצדדים בכתב.

הבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין
התובעת טענה כי פסק הדין לא הומצא לה.
מעיון בנט המשפט עולה כי פסק הדין נשלח לתובעת באמצעות פקס ביום 31.7.19. לא צוין כי השליחה כשלה.
התובעת הגישה תצהיר הן בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין והן לבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. בשני התצהירים התובעת לא ציינה באופן מפורש כי פסק הדין לא הומצא לה, ולא התייחסה לכך שפסק הדין נשלח למספר הפקס שרשמה על גבי כתב התביעה.
בבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה ציינה ב"כ התובעת כי ביום 6.10.19 קיבלה את ייצוגה של התובעת.
ביום 10.10.19 הגישה ב"כ התובעת "הודעה על ייצוג התובעת" בצירוף ייפוי כוח.
ב"כ התובעת טענה כי ביום 10.10.19 פנתה לב"כ הנתבעת, על מנת לבחון את האפשרות לסיים את התיק מחוץ לכותלי בית הדין, ובשיחה זו נמסר לה כי ניתן פסק דין שבמסגרתו התביעה נמחקה.
מעיון בנט המשפט עולה כי בתאריך 24.10.19 צפתה ב"כ התובעת בפסק הדין באמצעות נט המשפט.
ביום זה הגישה ב"כ התובעת את הבקשה לביטול פסק הדין, ומטעמי זהירות הגישה גם בקשה להארכת המועד להגשת בקשה זו.
הנתבעת התנגדה לבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, אולם לא נימקה עמדתה בעניין זה.
נוכח הספק לכאורה בדבר המצאת פסק הדין לתובעת, במועד שקדם ליום 24.10.19, ונוכח התנהלות התובעת, אשר פנתה לייצוג משפטי, סמוך למועד שהיה קבוע דיון, כך שניתן להניח שלא ידעה כי ניתן פסק דין בהליך, הבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין מתקבלת.

הבקשה לביטול פסק הדין
ברע"א 8566/14 אלי גרבלי נ' עיריית אשדוד נקבע כי משניתן פסק דין והתביעה נמחקה, לא ניתן לבקש את חידושה על-ידי פתיחתו של התיק מחדש, שלא באמצעות הגשת תביעה חדשה. זאת כיוון שעם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו. בעל דין שלא משלים עם תוצאת פסק הדין יכול להשיג עליו במועדים הקבועים לכך בתקנות, אך אין הוא יכול לבקש מבית המשפט שנתן את פסק הדין לדון בתיק מחדש כאילו לא ניתן פסק הדין (רע"א 1026/13 טרנס בטון בע"מ נ' דוד צלח ובניו בע"מ).
יחד עם זאת, חריג לכך נקבע כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בהתאם לתקנה 201 ל תקנות סדר הדין האזרחי ולמועדים הקבועים בה, לפיה:
"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם.
בבר"ע 27995-01-16 מיטל ז'נו הראלי נ' יצחק איתן התקבלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה שבו נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב חוסר מעש מצד התובעת. נקבע כי לבית הדין סמכות לדון בבקשות לביטול החלטות שניתנו במעמד צד אחד גם מחמת חוסר מעש. הסמכות לכך קמה מכוח אימוצה של תקנה 201 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המקימה סמכות כללית לדון בביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד, וכי מחיקה מחוסר מעש זו החלטה שניתנה על פי צד אחד.
עוד נקבע כי:
"הגם שמבחינה מילולית תקנה 50 לתקנות בית הדין חלה לכאורה רק במקרה בו ניתנה החלטה במעמד צד אחד בשל העדר התייצבות, אין משמע הדבר כי לבית הדין אין סמכות לדון בבקשות לביטול החלטות שניתנו במעמד צד אחד גם במקרים אחרים, לרבות, מחמת חוסר מעש. הסמכות לכך קמה מכוח אימוצה של תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקסד"א) המקימה סמכות כללית לדון בביטול החלטה שניתנה "על פי צד אחד".
אשר למחיקה מחוסר מעש – ברי כי זו החלטה שניתנה על פי צד אחד. ואכן במספר מקרים נקבע כי רשאי צד, מכוח תקנה 201 לתקסד"א, להגיש בקשה לביטול החלטה בדבר מחיקה מחוסר מעש (ראו: סיפת סעיף 6 להחלטת השופט מני מזוז בתיק: רע"א 8566/14-ה' אבי גרבלי נ' עיריית אשדוד, (5.5.2015); החלטת רשמת בית המשפט העליון, ליאת בנמלך, בתיק: ע"א 1238/12 עו"ד יעקב כהן נ' ילין אבשלום,(13.1.2013). כן השוו החלטתה של השופטת מרים נאור, כתוארה אז, בדבר השימוש בתקנה 201 ל תקסד"א כדרך הדיונית הראויה לתקיפת החלטת רשם על מחיקת ערעור בשל אי הפקדת ערבון).
בבר"ע (ארצי) 17182-04-16 פרץ דן נ' ביטחון אזרחי ש.ק. בע"מ נקבע כי : "בבוא בית הדין לבחון את שאלת ביטולה של החלטה שניתנה במעמד צד אחד על בית הדין לבחון ראשית, האם יש לבטל את ההחלטה מחמת הצדק, קרי מחמת שנפל פגם בהחלטה; ואם לא נפל פגם – לבחון האם יש לבטל ההחלטה מחמת שיקולי הדעת, קרי סיבת מחדלו וסיכוייו בהליך".

ביטול מחמת הצדק
התובעת טענה כי יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק, כיוון שהחלטת בית הדין נשלחה בפקס, ומשכך אינה מהווה מסירה כדין, בהתאם לתקנה 475 א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, ואולם תקנה זו עניינה "המצאה על ידי בעל דין" בלבד.
לעניין המצאה על ידי בית הדין, נקבעה תקנה 475, אשר לפיה:
"כתב בי-דין יומצא באחת הדרכים האלה:
...
(4) בפקסימילה כאמור בסימן ג'1;
התובעת ציינה בכתב התביעה את מספר הפקס, ומשכך הוגדרה במזכירות בית הדין אפשרות זו כברירת המחדל להמצאת כתבי בי-דין, זאת מאחר ומדובר בדרך המהירה ביותר (כך עלה מבירור עם מזכירות בית הדין).
התובעת הגישה תצהיר לתמיכה בבקשתה, ופרטה את השתלשלות ההליך, אולם לא טענה כי הייתה תקלה במכשיר הפקס, או כי בניגוד למצוין בפסק הדין, היא לא קיבלה את החלטת בית הדין בעניין הגשת תגובה לבקשת הנתבעת למחיקת ההליך.
נוכח האמור, ההחלטה נשלחה כדין, והבקשה לביטול פסק הדין מחמת הצדק, נדחית.

ביטול פסק הדין מחמת שיקול דעת
כאמור, על בית הדין לבחון את סיבת המחדל וסיכויי ההליך.
כאמור לעיל, התובעת הגישה תצהיר גילוי מסמכים, ולטענתה אף שלחה עותק באמצעות דואר רגיל.
התובעת לא הייתה מיוצגת, וטענה כי לא ידעה שעליה לשלוח את התצהיר באמצעות דואר רשום.
עוד יצוין כי התקיימה ישיבת פישור במעמד הצדדים וב"כ הנתבעת. התובעת טענה כי במעמד זה הנתבעת לא שבה על דרישתה לקבלת עותק מודפס של התצהיר ונספחיו. הנתבעת לא סתרה טענה זו. אולם זו חובת התובעת לכתחילה. זו חובת כל צד בהליך. עליו לבדוק חובותיו גם אם אינו מיוצג.
התובעת לא הגישה תגובה להחלטת בית הדין, אולם לטענתה, הגם שההחלטה נשלחה בפקס, היא לא קיבלה את ההחלטה.
בנסיבות אלה,רק לפני ולפנים משורת הדין ובשים לב לכך שבאותו מועד התובעת לא הי יתה מיוצגת, יש לקבל את בקשת התובעת, ולבטל את פסק הדין.
בכתב התביעה נטען כי התובעת עבדה אצל הנתבעת למעלה מ-8 שנים, והתפטרה מהעבודה לצורך טיפול בילד לאחר הלידה. התביעה הוגשה בגין השלמת פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה וחגים, הפרשי תשלומים לפנסיה והפרשי ריבית והצמדה. במסגרת כתב התביעה ציינה התובעת כי הנתבעת הציעה לה 28,000 ₪.
מכתב ההגנה עולה כי הנתבעת הכחישה את טענות התובעת, טענה כי התובעת קיבלה את כל הזכויות והכספים שהייתה זכאית לקבל, וכי לפנים משורת הדין, ועל מנת לחסוך בהליכים משפטיים, הציעה לתובעת הצעה פשרה, שאותה היא דחתה.
הצדדים חלוקים בנוגע לאופן חישוב זכויותיה של התובעת.
מדובר ברכיבים קוגנטיים ומשכך יש להעדיף את בירור התביעה לגופה ולאפשר לתובעת למצות את זכויותיה.
בשים לב לכלל נסיבותיו של הליך זה, לרבות הסעדים הנתבעים, זהות הנתבעת, היותה לא מיוצגת בעת מתן פסק הדין, טיעוני הצדדים ביחס לבקשה זו, וכן בהתאם למגמת הפסיקה לפיה יש להעדיף בירור התביעה לגופה, מצאנו כי יש מקום לקבל את הבקשה, תוך חיוב התובעת בהוצאות של ממש נוכח התנהלותה. תובע המציין מס' פקס. צריך לעקוב אחר המסמכים הנשלחים למספר זה ולעקוב אחר ההליך אותו הוא מנהל אף אם אינו מיוצג. אין לקחת בחשבון את הוצאות הנתבע כמובן מאליו גם אם הוא מיוצג.
לפיכך גם אין מקום לדחות את הטלת ההוצאות לסיום ההליך, בשים לב להתנהלות התובעת באופן חוזר ונשנה כמפורט לעיל.
הבקשה לביטול פסק דין מתקבלת. פסק הדין מיום 29.7.19 בטל. אולם זאת במקביל לתשלום ההוצאות המפורטות בסעיף 51 להלן.
התובעת תשלם שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 2500 ₪. סכום זה ישולם עד ליום 15.3.20 שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה ריבית מיום מתן ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל.
מבלי לגרוע מהאמור עד 1.3.20 תשלח התובעת לב"כ הנתבעת העתק נייר מתצהיר גילוי המסמכים, בצירוף הנספחים ותודיע לבית הדין על ביצוע המסירה. עותק נייר מדוגל יוגש גם לבית הדין עד מועד זה- יועבר ללשכתי.
נקבע לקדם משפט לתאריך 31.3.20 בשעה 12:30. למועד זה יתייצב מי שמוסמך לקבל החלטה.

ניתנה היום, י"ח שבט תש"פ, (13 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.