הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים סע"ש 50721-09-19

18 פברואר 2020
לפני:
כב' השופטת יפה שטיין
התובעת:
שהנאז ג'עפר

ע"י ב"כ: עו"ד רפעת גבר

-
הנתבעים:
1. מדרסת ורוודת אטפאל גבל אלזיתון בע"מ

2. ליילה אבו אלהווא (קאדמי)

3. תגריד אבו אלהווה

4. עפאף חמיס
ע"י ב"כ: עו"ד מוחמד סייד – אחמד

החלטה
זוהי החלטה בבקשת הנתבעים להטלת ערובה לתשלום הוצאותיהם.
לטענת הנתבעים יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה וזאת מן הטעמים הבאים: התובעת הינה תושבת שטחים אשר הגישה כנגד הנתבעת תביעה מפורזת ובשיהוי ניכר עבור תקופת עבודתה בבית ספר המצוי מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל. בית ספר זה נעדר זיקה למדינת ישראל ובית הדין אינו הפורום הנאות לדון בתביעה. התובעת בתביעתה לא הביאה ראשית ראיה לתמיכה בטענותיה ותביעתה נשענת על מסמכים בודדים . על כן, נוכח סיכוייה הנמוכים של התובעת ובשים לב לסכום התביעה הגבוה עולה חשש כי הנתבע ים יתקשו לפרוע את הוצאותיה ם.
התובעת התנגדה לבקשה. לטענתה מדובר בתביעה מבוססת היטב אשר מגובה בראיות ומסמכים אשר צורפו לכתב התביעה. כנגד הנתבעים הוגשו מספר תביעות נוספות בבית הדין. על כן, מטרתם של הנתבע ים בבקשה זו היא לחסום את דרכה של התובעת לקבלת יומה בבית הדין .
סוגיית הפקדת הערובה הוסדרה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 בסעיף 116א' בזו הלשון:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

בע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר – Saint Peter In Gallicantu (מיום 6.7.03 [פורסם בנבו]) נקבע על ידי כב' השופטת (כתוארה דאז) נילי ארד, כי :
"מושכלות ראשונים לנו מקדמת דנא, כי שעריו של בית המשפט פתוחים הם בפני כל, ולא יינעלו לפני הבאים לפניו. זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית, הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו, והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא... לצד הכלל היסודי בדבר קיומה של זכות הגישה לערכאות, הקים המחוקק את החריג לו, בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי... הוראתה של התקנה מכוונת למניעת הגשתן של תביעות סרק וממנה נגזרים השיקולים והמשקלות להטלת החיוב במתן ערובה: השיקול העיקרי הוא סיכויי ההצלחה בתביעה, ולו יינתן המשקל המכריע "... במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים"; השיקול המִשְנִי במעלה הוא יכולת גביית הוצאות הנתבע מהתובע. אל מול אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההיענות לבקשה להטלת ערובה, והוא שמא, מפאת עוניו יידחה התובע משעריו של בית המשפט..."

יפים דבריו של כב' הנשיא (כתוארו דאז) סטיב אדלר בעניין אבו נסאר הנ"ל, אשר קבע: "...מעטים ונדירים המקרים בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה כדי לקבל את יומו בבית הדין."
מהמפורט לעיל, אנו למדים כי בבוא בית הדין לתת החלטה בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל דין שכנגד לגבות את הוצאותיו, ככל והתביעה כנגדו תידחה, כשחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע הינו בבחינת הליך המתקיים במקרים "מעטים ונדירים".
מעיון בכתב התביעה על נספחיו לא עולה כי מדובר בתובענה חסרת בסיס באופן המצדיק הפקדת ערובה, גם אם קיים ספק לעניין גובה התביעה וזכאותה למלוא הסכומים הנתבעים . בכל מקרה, מדובר בעניינו בתביעה למימוש זכויות המגיעות לתובעת לכאורה בגין תקופת עבודתה אצל הנתבעים ובסיומה. בשלב זה של ההליך, לא ניתן לקבוע , אפוא, כי סיכויי הצלחתה של התובעת הינם קלושים עד שיצדיקו את חיובה בהפקדת ערובה.
עיון בכתבי הטענות אף מעלה כי התובעת הניחה בפני בית הדין ראשית ראיה להוכחת קיומם של יחסי עבודה. התובעת צירפה לכתב התביעה אישור העסקה שניתן לה על ידי הנתבעת 1.
ולבסוף יוער, כי הנתבעת בבקשתה לא הציגה בדל ראיה לטענתה כי לא תוכל להיפרע מהתובע במידה ותדחה תביעתו.
לאור האמור, הבקשה להטלת ערובה נדחית. שאלת ההוצאות תתברר בסיום ההליך ובהתאם לתוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ג שבט תש"פ, (18 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.