הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים סע"ש 45364-10-21

26 דצמבר 2021
לפני:
כב' השופט דניאל גולדברג
נ.צ. (ע) יוסף קשי
נ.צ. (מ) אליעזר קלאי
המבקשת:
בריאות פלוס שרות ויעוץ רפואי בין לאומי בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד משה בן שימול

-
המשיבה:
אסתר וינוקורוב

ע"י ב"כ: עו"ד טליה רג'ואן

החלטה
לפנינו בקשתה המתוקנת של המבקשת, חברת בריאות פלוס שרות ויעוץ רפואי בין לאומי בע"מ (להלן: "המבקשת"), לסעדים זמניים כנגד המשיבה, גב' אסתר וינוקורוב (להלן: "המשיבה), להגבלת עיסוקה בתחום תיירות המרפא.
הבקשה הוגשה במסגרת תביעה עיקרית לצווי מניעה קבועים למניעת שימוש של המשיבה ב מידע קונפידנציאלי או רגיש, לרבות סודות מסחריים וקניין רוחני של המבקשת; למניעת קשר של המשיבה עם לקוחות המבקשת או סוכניה, בין לקוחות ישירים ובין לקוחות המפנים לקוחות חדשים למבקשת ; למניעת שידול של המשיבה את לקוחות המבקשת להפסיק את התקשרותם עם המבקשת ; לא סור על המשיבה לשמש סוכנת רפואית עבור בית החולים "הדסה"; לצוות על המשיבה להשיב למבקשת כל מסמך או חומרים שגזלה, המהווים סוד מסחרי או קניין של החברה וכן לצו עשה שיורה למשיבה להעביר למבקשת רשימה של לקוחות המשיבה הרשומים ככאלה בהדסה, וכן לסעדים כספיים בגין הפרת חובת אמון, גזל סוד מסחרי ופגיעה במוניטין המבקשת.
בתביעתה ובבקשה זו טוענת המבקשת, כי לאחר שהמשיבה עבדה במבקשת תקופה של כשבע שנים בה שימשה כמנהלת מחלקת שירות וליווי, היא התפטרה במפתיע בחודש 7/21, ובטרם סיימה את עבודתה, פתחה עסק שמתחרה במבקשת, אותו היא מנסה לבנות תוך שימוש שלא כדין במידע אליו נחשפה כעובדת המבקשת, אשר מהווה סודות מסחריים של המבקשת. המבקשת טוענת כי במעשיה המתוארים בכתב התביעה ובבקשה, הפרה המשיבה את חובות תום הלב והנאמנות החלות עליה כעובדת של המבקשת וגזלה סודות מסחריים של המבקשת.
במרכזם של מעשים אלה עומד קשר שקיימה המשיבה עם תושבת רוסיה (להלן: "מ.ז."), שקיבלה בחודש 3/21, באמצעות המבקשת, ייעוץ רפואי מבית החולים הדסה בנוגע לטיפול בבתה בת ה-9 (להלן: "א.ז."). אין חולק על כך שלמשיבה הייתה מעורבות, כעובדת המבקשת, בהיווצרות הקשר בין מ.ז. למבקשת וכי היא טיפלה בפניות לבית חולים הדסה בעניינה של א.ז. אין חולק שהייעוץ שהתקבל על ידי מ.ז. בעניינה של בתה הסתיים בהפניית א.ז. על ידי רופאה מומחית של הדסה, לביצוע בדיקת רקמות, כדי לבחון אפשרות של השתלת מח עצם. אין חולק על כך שמ.ז. ביצעה את בדיקת הרקמות עבור א.ז. ברוסיה, וכי לאחר מכן המשיבה פנתה להדסה בהצעה לתווך את ההתקשרות בין מ.ז. לבין הדסה לביצוע טיפול של השתלת מח עצם בא.ז. כן אין חולק על כך ש בעקבות הצעת המשיבה, הדסה רשמה את המשיבה כסוכנת בעסקה , והמשיבה העבירה למ.ז. הצעת מחיר של הדסה לביצוע הטיפול בעלות של 220,000 דולר. כן אין חולק על כך שלאחר שהמבקשת פנתה להדסה והביעה את התנגדותה להיותה של המשיבה הסוכנת בעסקה זו, הוסכם בין המבקשת לבין המשיבה, כי העמלה בגין הטיפול בא.ז. תשולם במלואה למבקשת. עוד הוסכם שהמשיבה תלווה את המטופלת ואת אימה בעת שהותן בישראל לקבלת הטיפול.
בבקשה לסעדים זמניים, עותרת המבקשת לצווים כלהלן:
צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לעשות שימוש במידע הקשור לסוכני המבקשת וללקוחותיה (בפרט הלקוחות הכלולים בפרויקט הילדים) וזאת במשך שנתיים.
צו מניעה זמני האוסר על המשיבה להיות בקשר עם לקוחות המבקשת (ובפרט אלו הכלולים ב"פרויקט הילדים") ו/או עם מי מטעמם וזאת במשך שנתיים.
צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לשדל את סוכני המבקשת ולקוחותיה (בפרט אלו הכלולים ב"פרויקט הילדים") להפסיק את התקשרותם עם המבקשת.
צו מניעה זמני האוסר על המשיבה להיות בקשר עם בית חולים הדסה בירושלים בכל עניין הנוגע אל לקוחות המבקשת (ובפרט "פרויקט הילדים") וזאת במשך שנתיים.
צו עשה זמני המורה למשיבה להשיב את כל המידע ו/או המסמכים שלקחה המשיבה מהמבקשת.
לחילופין התבקש בית הדין ליתן כל צו אחר שהוא רואה לנכון בנסיבות העניין לשם הגנה על זכויות המבקשת.
בבקשה פורטו מגעים נוספים שקיימה המשיבה עם אנשים נוספים, ביניהם מי שנטען שהם לקוחות של המבקשת ומי שנטען שהוא סוכן של המבקשת. לטענת המבקשת, אף מעשים אלה מהווים הפרת חובות אמון וגזל סוד מסחרי על ידי המשיבה כלפי המבקשת.
להלן נתאר רקע עובדתי תמציתי, נפרט את טענות הצדדים ועיקרי עדויותיהם, ונפרט את ממצאינו הלכאוריים והכרעותינו בבקשה ונימוקיהן.

רקע עובדתי
המבקשת היא חברה שעוסקת בתיווך לתיירות מרפא והיא רשומה במרשם שמתנהל לפי סעיף 2(א) לחוק תיירות מרפא, התשע"ט-2018. במסגרת פעילותה המבקשת מאתרת מטופלים פוטנציאליים עבור בית החולי ם הדסה בירושלים, ומקבלת מהדסה עמלות הנגזרות מתשלומי המטופלים לבית החולים בגין הטיפול הרפואי.
המשיבה עלתה לישראל מליטא לפני כ-11 שנים.
המשיבה עבדה בתחום תיירות המרפא אצל מעסיק אחר, במשך כשלוש שנים. בשנת 2014 החלה המשיבה לעבוד במבקשת כמנהלת מחלקת שירות וליווי. משכורתה החודשית עמדה על כ-1 1,000 ₪. המבקשת סיפקה לה טלפון.
ביום 21.6.21 הודיעה המשיבה למבקשת על התפטרותה. לאחר שהגישה את הודעת ההתפטרות, ביצעה המשיבה חפיפה למחליפתה, גב' גלינה קרוטוב (להלן: "גב' קרוטוב") ולאחר מכן ניצלה ימי חופשה, עד לתום תקופת ההודעה המוקדמת.
ביום 1.7.21 רשמה המשיבה במרשם התאגידים את חברת "וויי מד בע"מ" (להלן: "ווי מד"). ווי מד נרשמה כעוסק מורשה לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, בתוקף מיום 1.8.21 (על פי תעודה שהודפסה ביום 30.8.21). ביום 3.8.21 הגישה ווי מד בקשה לרישומה במרשם לפי חוק תיירות מרפא.
אין חולק על כך שלאחר שהמשיבה הודיעה על התפטרותה, התקיימו בין המשיבה לבין מנכ"ל המבקשת ובעל מניותה, מר דוד ברזין, וכן בין המשיבה לבין האחראי על פיתוח עסקי במבקשת, מר גיל ליסאי, שיחות שתוכנן המדויק שנוי במחלוקת, אך מוסכם כי נציגי המבקשת הביעו התנגדות לכך שהמשיבה תשמש כסוכנת רפואית מול בית חולים הדסה , וניסו להניא אותה מכך.
אין חולק על כך שבית חולים הדסה קבע לעצמו כלל ל"שיוכם" של סוכני תיירות מרפא, לפיו סוכן תיירות מרפא נדרש להציג דרכון של מטופל, כתנאי ל"שיוכו" של הסוכן לעסקה, באופן שעמלת הסוכן שהדסה משלמת בגין תיווך העסקה, תשולם לאותו סוכן "המשויך" לעסקה. עם זאת, בית החולים מסכים, בנסיבות חריגות (כגון – היעדרו של דרכון , מצב שאינו נדיר ביחס לילדים) שבהן קיימת דחיפות רפואית, לאפשר לסוכני תיירות מרפא לטפל בתיווך של קבלת שירות רפואי, על ידי הצגת תעודה מזהה אחרת כגון תעודת לידה, תוך דרישה להציג את הדרכון בהקדם.
כאמור, אין חולק על כך שבחודש 3/21 קיבלה המשיבה פנייה מ-מ.ז. שהתעניינה באפשרות קבלת טיפול רפואי בבתה א.ז. באמצעות הדסה. אין חולק על כך שהמשיבה יידעה את ה"קייס מנג'ר" האחראית מטעם המבקשת, גב' טטיאנה פויירינג, אודות הפנייה שבעקבותיה, קיבלה מ.ז. ייעוץ מרופאה בכירה בבית חולים הדסה והופנתה לבצע בדיקת רקמות. גב' פויירינג ניסתה ליצור קשר עם מ.ז. בחודש 6/21 כדי לברר האם בוצעה לא.ז. בדיקת הרקמות, ללא הצלחה. מ.ז. פנתה לגב' פויירינג ביום 22.7.21 והודיעה לה כי יצרה קשר עם מעבדה בסט. פטרסבורג, וביקשה להתייעץ לגבי הבדיקה – האם לבצעה באמצעות בדיקת דם ( כהמלצת הרופאה המפנה מ הדסה), או באמצעות הרירית (כדעתה של המעבדה הסט. פטרסבורגית). גב' פויירינג הייתה בקשר עם גורמי רפואה בהדסה וגורמי המעבדה בסט. פטרסבורג, והודיעה כי אין מניעה לעשות את שתי הבדיקות יחד. מ.ז. הודיעה לגב' פויירינג שהתוצאות צפויות להתקבל תוך 10 ימים. גב' פויירינג פנתה למ.ז. ביום 2.8.21 ונענתה שהתוצאות תתקבלנה תוך 10-14 ימים, וביום 9.8.21 מ.ז. השיבה לשאלתה של גב' פויירינג בעניין, שתוצאות הבדיקה טרם התקבלו. גב' פויירינג הודיעה למ.ז. ביום 16.8.21 שהיא יוצאת לחופשה עד ליום 2.9.21 וביקשה ממנה לשלוח לה את תוצאות סיווג הרקמות לטלפון שלה בחופשתה, וכן לטלפון של המשיבה. ביום 17.8.21 מ.ז. הודיעה לגב' פויירינג שהתוצאות התקבלו ושלחה לה אותן. אין חולק על כך שמ.ז. העבירה את תוצאות הבדיקה גם למשיבה. גב' פויירינג העבירה את התוצאות לגב' קרוטוב , אשר פנתה להדסה ביום 19.8.21 בבקשה להעביר סיכום רפואי לגבי הייעוץ שקיבלה א.ז. בחודש 3/21.
אין חולק על כך שהמשיבה קיבלה ממ.ז. צילום של דרכונה של א.ז., שהונפק ביום 11.6.21, ו העבירה אותו להדסה. הדסה רשמה את המשיבה כסוכנת לטיפול בהשתלת מח העצם עבור א.ז. וביום 18.8.21 העביר בית חולים הדסה לא.ז., באמצעות המשיבה, הצעת מחיר בעלות של 220,000 דולר.
המבקשת צירפה לבקשתה מכתב של מ.ז. להדסה מיום 13.10.21, שבו נאמר שמ.ז. מעולם לא נתנה הסכמה לכך שהמבקשת תהיה נציגתה בישראל או בהדסה, וכי היא לא תסכים שהמבקשת תהיה הסוכנת שלה בישראל בקשר לכל הליך רפואי. מ.ז. טענה שמעולם לא נאמר להן בעת קבלת הייעוץ בחודש 3/21 שהן מחוייבות לקבל את המשך הטיפול באמצעות המבקשת, וכי אין להעלות על הדעת שהמבקשת תכפה עצמה על ילדה חולה שזקוקה לטיפול מציל חיים. מ.ז. מציינת שבחודש 8/21 היא קיבלה שירותים מאת המשיבה ומבקשת שהמשיבה תמשיך לייצגה.
כאמור, הוסכם בין הצדדים כי עמלת הסוכן שתשולם על ידי הדסה בגין הטיפול בא.ז., תשולם במלואה למבקשת, וכי המשיבה רשאית ללוות את מ.ז. ו-א.ז. בעת שהותן בישראל.

עדויות עדי המבקשת וטענותיה
מטעם המבקשת העידו מר דוד ברזין, מנכ"ל המבקשת ובעל מניותיה , מר גיל ליסאי, יועץ עסקי ואחראי על הפיתוח העסקי וקשרי עבודה עם הנהלת הדסה, גב' קרוטוב וגב' פויירינג.
בתצהירו העיד מר ברזין שאיתור והבאת מטופלים דורשים תשומות רבות של זמן ומשאבים, כי המבקשת מפעילה אתר אינטרנטי ייחודי, מבצעת פרסומים בינלאומיים בעלות של כ-1.6 מיליון ₪ בשנה ומפעילה מערך של סוכנים שפועלים ללא לאות לאיתור מטופלים חדשים. לדבריו, המבקשת משקיעה הוצאות בליווי מטופלים ובני משפחותיהם כאשר הם מגיעים לישראל, בהענקת חווית VIP ומשקיעה תשומות בשמירת קשר עם לקוחותיה לאחר חזרתם לארצות מוצאם. מר ברזין העיד כי:
"בשנים האחרונות הקימה החברה פרויקט ייחודי במסגרתו היא מאתרת מטופלים ילדים בעלי מחלות גנטיות נדירות ומביאה אות(ם) לארץ לצורך טיפולים ייחודיים בהדסה. לרוב עלות הטיפולים ב"פרוייקט הילדים" נע סביב מיליון ₪, מדובר במטופלים מסוג מאוד מסוים ואיתורם דורש השקעת משאבים רבים ויקרים. המבקשת השקיעה כספים רבים בפרוייקט זה שהחל להניב פרי שכן פרוייקט הילדים הוא היחיד שהמשיך לפעול בתקופת הקורונה. ישנם כ-71 מטופלים במאגר לקוחות המבקשת ב"פרויקט הילדים", והמבקשת אינה מאפשרת לכלל עובדיה גישה למידע לגביו ומאבטחת אותו. המידע כולל רשימות מטופלים בתהליכים שונים, רשימות בני משפחה, רשימות סוכנים, רשימות של קרנות ומידע רפואי של הלקוחות".
המבקשת טוענת שהמשיבה לא הכחישה, בתגוב ותיה לבקשה (המקורית והמתוקנת), את טענת המבקשת לפיה בתפקידה, הייתה למשיבה גישה לכל המידע הקשור ללקוחות החברה והרשאה לסודותיה המסחריים, לרבות מאגר הלקוחות, וזאת בשים לב לתפקידה במסגרתו היא הייתה אחראית על ביצוע כל התיאומים בין המטופלים לבין רופאים בישראל וכן על שמירה על קשר עם המטופלים לפני הגעתם לישראל, תוך כדי שהותם בה ולאחר חזרתם לחו"ל. המבקשת מוסיפה ו טוענת שהמשיבה הייתה אחראית לקבלת דרכוני המטופלים כדי להבטיח את "שיוכה" של המבקשת לעסקת מתן השירות הרפואי על ידי הדסה.
המבקשת טוענת שבמסגרת תפקידה, הייתה המשיבה אחראית על ליווי משפחות שהגיעו לישראל ומתן שירות VIP בכל הקשור לליווי, קיום קשר עם בית החולים וטיפוח הקשר האנושי תוך כדי שהות בני המשפחה, במטרה לשכנע את בני המשפחה, אשר במקרים רבים משתתפים בקבוצות תמיכה וירטואליות, להמליץ על שירותיה של המבקשת.
לטענת המבקשת, המשיבה החלה לפנות ללקוחות המבקשת לשדלם להפנות לחברה החדשה שרשמה חולים פוטנציאליים נוספים מתוך מאגר הלקוחות של המבקשת. המבקשת טוענת שכך נהגה המשיבה כלפי גב' קרפנובה, שנמנית עם לקוחות המבקשת, וכך נהגה כאשר פנתה לסוכן של המבקשת, ד"ר לימרו ולסוכנת נוספת של המבקשת, גב' אלונה קוליקובסקי, שבנה טופל בישראל באמצעות המבקשת. בכך הפרה המשיבה את חובות האמון שחבה כלפי המבקשת ו גזלה סוד ות מסחרי ים של המבקשת.
מוסיפה המבקשת וטוענת שהמשיבה מחקה מהטלפון שהמבקשת סיפקה לה אנשי קשר ונתונים נוספים, לרבות שמה של הסוכנת שבאמצעותה מ.ז. פנתה אליה בחודש 3/21.
המבקשת טוענת כי מאגר המידע העסקי שלה מקיים את כל יסודות ההגדרה של "סוד מסחרי" בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, שכן מאגר המידע גובש לאחר השקעות כספיות ניכרות, יש למי שמקבל אותו "מן המוכן" יתרון עסקי ברור, המבקשת מאבטחת אותו בכך שאינה מאפשרת ג ישה אליו אלא לעובדים בכירים שלה. המבקשת טוענת כי היא הרימה את הנטל להצדקת הטלת הגבלה על חופש העיסוק של המשיבה, שכן המשיבה הפרה כלפי המבקשת חובת נאמנות, הגינות ותום לב המוטלות עליה כעובדת (חובות אשר ממשיכות לחול עליה לאחר סיום עבודתה ), ועשתה שימוש שלא כדין בקניינה של המבקשת לצורך הקמת עסק מתחרה, תוך הסתרת כוונתה לפעול בתחום תיירות המרפא, ותוך אי רישום מכוון של מטופלים באמצעות דרכונים.
המבקשת טוענת שאין לקבל את טענת המשיבה לפיה משלא סיפקה המבקשת להדסה דרכון של א.ז., אין בסיס לקביעה כי המשיבה התקשרה עם לקוחה של המבקשת. לכלל "השיוך" של הדסה אין כל הגיון עסקי ונפקות, שכן המבקשת משקיעה משאבים רבים באיתור מטופלים ובהבאתם לישראל, וממילא אין כלל זה מתאים לקביעת רשימת סוכניה של המבקשת.
המבקשת טוענת שהסעדים המבוקשים הם מידתיים ותואמים את זהות והיקף השירות שהמשיבה מבקשת להתחרות על אספקתו.
המבקשת טוענת שמאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן עלה בידה להוכיח, באמצעות עדותו של מר ברזין, שהעיד שהמבקשת מקבלת מהדסה עמלה בשיעור 25%, שבמקרה של א.ז. לבדו עמדה המבקשת לספוג נזק בגובה של 55,000 דולר.
המבקשת עותרת לסעדים הזמניים המפורטים לעיל, בטענה שהנזק שייגרם לה על ידי המשיבה אם עיסוקה של המשיבה לא יוגבל כך שתיאסר עליה, בתקופת ההתדיינות המשפטית, לפנות ללקוחות המבקשת ולסוכניה, תוך ניצול מידע סודי וסודות מסחריים של המבקשת, עלול לגרום לנזק חמור למבקשת ולכל התלויים בה לפרנסתם, והוא עולה על נזקה של המשיבה כתוצאה מהגבלה מתבקשת על פנייה ללקוחות המבקשת למשך שנתיים.

עמדת המשיבה
המשיבה טוענת כי מטרת הבקשה אינה הגנה על אינטרס לגיטימי כלשהו של המבקשת, וכי אין היא מקימה כל עילה להגבלת עיסוקה.
המשיבה מצהירה שאין בכוונת המשיבה "לגזול" את לקוחות המבקשת או להתקשר התקשרות עסקית עם מי מלקוחות המבקשת.
עם זאת, לטענת המשיבה יש להבחין בין מי שהם "לקוחות", לבין מי שהם לקוחות בפוטנציה, לגביהם אין למבקשת כל זכות למנוע מהמשיבה לממש את זכותה החוקתית לחופש העיסוק .
לטענת המשיבה, מטרת הבקשה אינה אלא ניסיון להרתיעה מלממש את זכותה החוקתית לחופש העיסוק, וכי קדמו להגשת הבקשה ניסיונות ביריוניים של מר ברזין ושל מר ליסאי לאיים עליה לבל תפעל בתחום תיירות המרפא.
לטענת המשיבה, האופן הרחב והבלתי מידתי שבו ניסחה המבקשת את הסעדים שביקשה בבקשה, מעיד כי מטרת המבקשת היא למנוע מהמשיבה להתחרות בה, באופן בלתי לגיטימי.
המשיבה טוענת כי במשרד הבריאות רשומים רבות עשרות של סוכני תיירות מרפא, כי הדסה אינה עובדת באופן בלעדי עם המבקשת ואין למבקשת כל זכות לדרוש בלעדיות כזו, או כל זכות למנוע מהמשיבה להימנע מלשמש כסוכנת תיירות מרפא מול הדסה.
המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקשת מטעה בהצגתם של גורמים שונים כ"סוכנים" שלה.
המשיבה טוענת שמ.ז. לא הייתה לקוחה של המבקשת, בהתאם לכללי השיוך של הדסה ובהיעדר הוכחה לכך שמ.ז. קשורה בהתחייבות כלשהי כלפי המבקשת לביצוע הליכי השתלת מח העצם בא.ז. באמצעות המבקשת, לא הייתה כל מניעה לכך שהמשיבה תתווך בעסקה בעניין טיפול רפואי זה בין מ.ז. לבין הדסה. המשיבה מוסיפה וטוענת שהיא לא פנתה למ.ז. אלא מ.ז. פנתה אליה ביום 18.8.21 וביקשה ממנה לשמש כסוכנת בעסקה מול הדסה, לאחר שהביעה חוסר שביעות רצון מהיחס שקיבלה מהמבקשת, ורק בעקבות זאת, היא פנתה, כפי זכותה , להדסה תוך גילוי מלא של העובדה שהיא התפטרה מעבודתה במבקשת. המשיבה טוענת כי היא לא הייתה חייבת לוותר על העמלה בעסקה של מ.ז.
המשיבה טוענת כי טענת המבקשת לפיה היא נמנעה מלקבל ממ.ז. דרכון של א.ז. בחודש 3/21, הועלתה ללא בסיס וכי טענה זו הופרכה בעדותה של גב' פויירינג. המשיבה טענה ש בתפקידה כמנהלת מחלקת שירות וליווי, לא היה זה מתפקידה לעסוק בקבלת דרכונים ומסמכים מן הלקוחות, אלא עיקר תפקידה היה לבצע תיאומים מול גורמים רפואיים וליווי של בני המשפחה בישראל, ואילו התפקיד של קבלת מסמכים, לרבות דרכונים, היה מוטל על הקייס מנג'רים. בהתאם לכך, אין בסיס לטענת המבקשת כי המשיבה נמנעה במכוון מקבלת דרכונים לצורך שיוך לקוחות למבקשת.
המשיבה מכחישה כי ניסתה לשדל את גב' קרפנובה להפסיק לעבוד עם המבקשת וטענה כי על רקע קשר אישי שנרקם בינה לבין גב' קרפנובה, היא קיבלה ציור מבתה ופגשה את גב' קרפנובה בטיול שאורגן עבור ילדים חולים ששהו בארץ.
המשיבה הכחישה את טענת המבקשת כי למבקשת הסכם בלעדיות עם ד"ר לימרו, והוסיפה כי רופא כלל אינו רשאי לשמש כסוכן תיירות מרפא על פי החוק.
המשיבה הכחישה את טענת המבקשת למחיקת מידע מה טלפון הסלולארי שקיבלה מהמבקשת.
המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות בשל היעדר עילת תביעה, ב שים לב להיעדר הוכחה של פנייה של המשיבה ללקוחות קיימים של המבקשת, ולפגיעה הבלתי מידתית שהיא מבקשת לפגוע בחופש העיסוק של המשיבה, מבלי שקיים הסכם העסקה שבו המשיבה הסכימה לתניית אי תחרות.
המשיבה מוסיפה וטוענת כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה, בשים לב לכך שהסעדים הזמניים מתמזגים עם הסעדים הראשיים המתבקשים בתביעה, ועל כן כל פיצוי כספי לא יוכל לתקן נזק שייגרם לה על ידי הגבלת חירותה לחופש העיסוק, אם התביעה תידחה. המשיבה מוסיפה כי המבקשת לא הוכיחה כל נזק ממשי שעשוי להיגרם למבקשת אם תידחה בקשתה, לאחר שהמשיבה וויתרה על העמלה לה זכאית בעסקת מ.ז.

דיון והכרעה
תקנה 129(4) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, כפי שנקבעה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), (תיקון), התשפ"א-2020, מאמצת את הוראות תקנות 94 – 100, 124 - 128 ו-132 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (תקנות סד"א) ומחילה אותן בבית הדין לעבודה.
מטרת הסעד הזמני, כמוגדר בתקנה 94 לתקנות סד"א, היא "להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך השיפוטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין". על פי תקנה 95 לתקנות סד"א, "רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד לצורך הגשמת המטרה". שיקולים שעל בית הדין לשקול בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוגו והיקפו, פורטו בתקנה 95(ד):
הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להגרם לאדם אחר או לעניין הציבור.
אם אין סעד שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסד הזמני.
תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, ואם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד זמני.
להלן ממצאינו הלכאוריים בנוגע להתקיימותם של השיקולים הרלוונטיים לבחינת הבקשה:

ביסוס עילת תביעה בראיות מספקות
עילות התביעה הנטענות הן טענות להפרת חובות אמון וגזל סודות מסחריים מצד המשיבה. בית הדין תמים דעים לכאורה עם המבקשת, שעילת תביעה לכאורה אינה מצריכה הוכחת התחייבות מפורשת של המשיבה לסודיות ולאי תחרות, שכן גם ללא התחייבות מפורשת, אין עובד רשאי לפעול, תוך כדי עבודתו, בניגוד לחובת האמון שלו כלפי מעסיקו לביסוס עסק מתחרה שהוא מתכנן להקים לאחר סיום עבודתו, או לגזול סוד מסחרי של המעסיק. כך, בהתאם להוראת סעיף 6(ב) לחוק עוולות מסחריות, גזל סוד מסחרי יכול להתקיים על ידי שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו, כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד.
בכל הנוגע לדרישה לבסס בראיות מספקות לכאורה קיומה של עילת תביעה, בית הדין מבהיר כי בשלב זה בית הדין אינו מתייחס למכתב שהמבקשת קיבלה ממ.ז., כאל ראיה לנכונות האמור בו, והוא הדין לגבי המכתב של אלונה קוליקובסקי. ככל שעדות אלה תעדנה בהליך העיקרי, ניתן יהיה להעריך את האמור במסמכים שלהן שהוגשו בהליך הזמני.
ביסוד טענות המבקשת לקיומה של הפרת חובת אמון על ידי המשיבה, עמדו מספר טענות, אשר על פי ממצאיו הלכאוריים של בית הדין, לא בוסס בראיות מספקות: האחת – הטענה שהמבקשת נמנ עה במכוון מקבלת דרכונים של מטופלים, על מנת לנצל את אי רישומה של המבקשת כסוכנת על ידי הדסה, לפי כללי השיוך של הדסה. השניה – הטענה כי המשיבה פעלה עוד בהיותה עובדת המבקשת להקמת עסקה המתחרה. השלישית – כי המבקשת הציגה את עצמה כלפי גורמים בהדסה, ובפרט – בפני פרופ' סטפנסקי, כמי שמוסיפה לפעול מטעמה של המבקשת בקבלת סיכום המחלה של א.ז. בחודש אוגוסט 2021.
בעדותה של גב' פויירינג, הופרכה לכאורה הטענה כי המשיבה פעלה במכוון לאי הצגת דרכון של א.ז. להדסה בחודש 3/21, ולא הובאו ראיות ממשיות, פרט לעדותו הכללית של מר ליסאי, להתנהלות מכוונת כזו של המשיבה. אשר לעובדה השניה – עצם רישום החברה "ווי מד בע"מ" תוך כדי תקופת ההודעה המוקדמת, אינה מבססת לכאורה טענה להפרת חובת אמון, שכן עובד שעומד לסיים את עבודתו רשאי לנקוט פעולות הכנה לקראת העזיבה, ובכלל זה להקמת עסק (עע 13010-05-14, עע 4675-05-14 חברת תוויות איכות בע"מ – לירון אהרן בן יאיר (מיום 16.8.15)). אשר לעובדה השלישית - בבקשתה המקורית, טענה המבקשת כי פרופ' סטפנסקי מסרה למבקשת שהמשיבה היטעתה אותה לחשוב שהמשיבה מוסיפה לפעול מטעם המבקשת בעניינה של א.ז., אך לכאורה המשיבה הפריכה טענה זו בהצגת התכתבות שלה עם פרופ' סטפנסקי , שבה הודיעה לה מפורשות על סיום עבודתה במבקשת ועל כוונתה להמשיך לפעול בתחום כעצמאית, וקיבלה מפרופ' סטפנסקי ברכת "בהצלחה". כן היפנתה המשיבה למסמכים נוספים שבהם הבהירה שהיא סיימה את עבודתה במבקשת והיא מוסיפה לפעול כעצמאית בתחום תיירות המרפא.
עם זאת, שימוש במידע עסקי שמגיע לידיעת עובד לצורך ביצוע עבודתו אצל מעסיק, תוך כדי עבודתו, לצורך קידום עסק מתחרה של העובד , עשוי לבסס טענה להפרת חובת אמון (עע 35403-12-11 קאנטרי פלורס בע"מ – חוה נחמני (מיום 29.11.16)), וכן טענה לשימוש שאינו מוסכם ב"סוד מסחרי".
סוד מסחרי מוגדר בחוק עוולות מסחריות כ:
"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
לפי עדויותיהם של מר ברזין ומר ליסאי, המשיבה הייתה בין העובדים הבכירים המעטים במבקשת שהיו חשופים לכלל המידע שנוגע לזהותם של לקוחות או מטופלים פוטנציאליים של המבקשת, לשלבי הטיפול בהם, ולמידע לגבי בני משפחה שלהם ואנשי קשר שעמם עמדו.
אף ללא קשר לשאלה אם לגבי מידעים כאלה הוכחו לכאורה כל היסודות שבהגדרת "סוד מסחרי" שבחוק עוולות מסחריות, הרי שמדובר במידע ש עשוי להיקבע לגביו, כי הוא מידע עסקי שהגיע לידיעת המשיבה בשל ביצוע עבודתה במבקשת, ושימוש בו על ידי המשיבה לצורך קידום עסקה, עשוי להקים הפרה של חובת אמון.
המשיבה אישרה שהיא קיבלה ממ.ז. את תעודת הלידה של א.ז., כך שלא ניתן לאמץ, ללא בירור יסודי, את גרסת המשיבה, לפיה קבלת מסמכים ממטופלים היה בתחום הטיפול העיקרי של הקייס מנג'רים. עם זאת, לא הוצגו לבית הדין מקרים אחרים שבהם המשיבה לכאורה קיבלה תעודות שאינן דרכונים מקום שניתן היה לקבל דרכון.
מכל מקום, יש סיכוי סביר שייקבע שהצורך של א.ז. בטיפול רפואי בהדסה כמו גם היעדרו של דרכון בעניינה של א.ז., היו חלק מן המידע העסקי שהגיע אל המשיבה תוך כדי ביצוע עבודתה אצל המבקשת.
על כך ניתן להוסיף שאכן בית הדין לא התרשם שהמשיבה טרחה להכחיש באופן מספק את טענות המבקשת בדבר היותה של המשיבה חשופה למידע עסקי של המבקשת בעניין זהות לקוחותיה, זהותם של אנשים שהיו בהליכי בירור או משא ומתן כאלה ואחרים מול המבקשת, ובעניין זהותם של גורמים מתווכים שונים שבאמצעותם נוצרו קשרים כאלה בין המבקשת לבין הלקוחות או הלקוחות הפוטנציאליים שלה.
בית הדין סבור לכאורה, שאין הכרח שתהיה חפיפה בין כללי השיוך של הדסה לבין החובה של המשיבה להימנע מלעשות שימוש במידע עסקי של המבקשת שהגיע לידיעתה תוך כדי ביצוע עבודתה במבקשת, וכי ההבחנה שמבקשת המשיבה לערוך בין "לקוחות" לבין "לקוחות פוטנציאליים", אינה בהכרח ההבחנה הקובעת לעניין זה.
יחד עם זאת, בבחינת סיכויי התביעה, לא ניתן להתעלם מן האופן שבו נוסחו הסעדים המבוקשים בה, ולעניין זה בית הדין תמים דעים עם המשיבה כי אין להיעתר לבקשה לסעדים הרחבים כפי שהיא מבקשת אותם.
בשל כך, יש קושי ממשי להיעתר לבקשת המבקשת לצווים האוסרים על המשיבה לעשות שימוש במידע שנוגע ל"לקוחות" המבקשת או ל"סוכני" המבקשת, והוא הדין לגבי צווים שמתייחסים ל"פרוייקט הילדים".
נראה לכאורה שהמבקשת מכנה את מכלול פעילותה והמידע שבידה, אשר נוגעים לתחום עיסוקה העיקרי - תיווך שירותי תיירות מרפא המכוונים לטיפול בחולים שהינם ילדים - כ"פרוייקט ילדים", אשר לפי טענת המבקשת כולל 71 לקוחות. מחקירתו הנגדית של מר מר ברזין עולה שלמשיבה מספר נמוך בהרבה של לקוחות ממשיים. בנסיבות אלה, אין ליתן צווים שמתייחסים ל"פרוייקט הילדים".
ויש ממש בטענת המשיבה כי היה מוטל על המבקשת לבקש סעדים מוגדרים ומתוחמים למניעת שימוש של המשיבה במידע עסקי של המבקשת שהגיע לידיעתה אגב ביצוע עבודתה במבקשת, אשר אינו נחלת הכלל או שניתן להגיע אליו בנקל . היה על המבקשת לטרוח ולפרט את הלקוחות או הגורמים האחרים, שמידע עסקי כאמור של המבקשת הקשור בהם הגיע לידיעתה של המשיבה לצורך ביצוע תפקידה, ולפרט ולהגדיר היטב כל מידע עסקי קונקרטי אחר שהיא מבקשת למנוע שימוש של המשיבה בו. בית הדין אינו נותן סעדים כלליים, בלתי מוגדרים, אשר שאלת קיומם או הפרתם עלולה להצמיח התדיינויות חוזרות. לעניין זה נקבע בעע 59763-06-18 יונתן אביטל – ד"ר פח וצבע בע"מ (מיום 24.7.18, כי קיים קושי במתן צווים שלא נלווית להם רשימה מוגדרת של לקוחות.
לכך יש להוסיף, שהצווים המבוקשים הם לתקופה בלתי סבירה (שנתיים), כאשר המדיניות השיפוטית המרסנת בעניין מתן צווים זמניים להגבלת עיסוק, בדרך כלל מכירה בהצדקה למתן צווים כאלה למספר חודשים ספורים בלבד.
בהתאם לכך, מקובלת על בית הדין עמדת המשיבה לפיה סיכויי התביעה העיקרית, על פי הסעדים שאינם כספיים המבוקשים בה, אינה בעלת סיכויים גבוהים, בהיותם גורפים ומגבילים באופן בלתי מידתי את חופש העיסוק של המשיבה.
אשר לפעולות המשיבה מול ד"ר לימרו וגב' קרפנובה:
המשיבה אישרה בחקירתה הנגדית שהיא הציעה לד"ר לימרו שיתוף פעולה עם חברת ווי מד, אך בית הדין לא שוכנע לכאורה שעובדה זו לבדה, ללא פירוט נוסף, מקימה לכאורה עילת תביעה למבקשת. על פי סעיף 2.2.10 להסכם בין המבקשת לבין ד"ר לימרו, שצורף לבקשה, לד"ר לימרו זכות לקדם את מערכת קשריו העסקים (networks). לא נטען כי שיתוף הפעולה שהוצע לד"ר לימרו התייחס ללקוחות או ללקוחות פוטנציאליים של המבקשת.
לכאורה, פנייתה של המבקשת לגב' קרפובנה, שבנה קיבל טיפול רפואי באמצעות המבקשת, בבקשה שתמליץ למכריה על המשיבה, אינה מקימה, כשלעצמה, וללא טיעון עובדתי נוסף הקושר את הפנייה ללקוחות ממשיים או למידע ספציפי של המבקשת, עילת תביעה לכאורה להגבלת עיסוקה של המשיבה.

מאזן הנזקים
אכן, קיימים סיכויים לכאורה ( לתביעת המבקשת לקבוע כי בעניינה של א.ז., הפרה המשיבה חובת אמון שהייתה מוטלת עליה, או שהיא עשתה שימוש לא מוסכם בסוד מסחרי של המבקשת (מבלי לקבוע מסמרות כמובן). עם זאת, לאחר שהמשיבה הגיעה להסדר בעניין העמלה שתשלם הדסה בקשר להשתלת מי העצם של א.ז., לא נדרש צו מניעה בעניין זה.
ההסדר שאליו הגיעה המבקשת עם המשיבה לגבי העמלה בקשר לטיפול בא.ז., מצביע על כך שבידי המבקשת אמצעים להגנה על זכויותיה שפגיעתם במשיבה פחותה, שכן הדסה הציעה למבקשת הצעה שמעידה, לכאורה, על כך שייחסה משקל לטענת המבקשת בדבר זכותה לתשלום עמלה בקשר לטיפול שהוצע לא.ז.
בהינתן הסדר זה, בית הדין סבור שמאזן הנזקים נוטה לטובת המשיבה. לעניין זה יש משמעות נכבדה לכך שהסעדים המבוקשים פוגעים באופן חמור בזכותה החוקתית לחופש העיסוק, כי הם מתמזגים עם הסעדים המבוקשים בהליך העיקרי וכי יהיה קושי לאמוד בכסף פגיעה בזכות יסוד כזו אם תתברר כלא מוצדקת.
בית הדין אף אמור לשקול נזק שעשוי להיגרם לעניין ציבורי, והגבלת עיסוק ותחרות מטבעה יש בה גם פגיעה בעניין ציבורי בקיומה של תחרות חופשית. שיקול זה אף הוא שוקל לדחיית הבקשה.

סוף דבר
הבקשה נדחית.
המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.
רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 ימים.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשפ"ב, (26 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט