הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים סע"ש 44223-10-18

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור (עובדים) מר אלי קדוש
נציג ציבור (מעסיקים) מר שלום פישביין

התובעת /הנתבעת שכנגד
מ. מתניה נחמיה בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד אריק נאור
-
הנתבע/ התובע שכנגד
סולטןסאלק
ע"י ב"כ: עו"ד ג'יג'יני עבד אלרחים

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת בסע"ש 44223-10-18 חברת מ. מתניה נחמיה בע"מ (הנתבעת בד"מ 46355-06-19 ) (להלן – החברה) להשבת כספים בשל טענות תרמית, גזל ועשיית עושר ולא במשפט ותשלום פיצויים לא ממוניים בגין עוגמת נפש. הנתבע (להלן – העובד) השיב שמדובר בטענות סרק.
בפני בית הדין תביעת העובד, התובע בד"מ 46355-06-19 מר סולטן סלאק (הנתבע בסע"ש 44223-10-18) (להלן: העובד) לקבלת פיצויי פיטורין, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה וכן שכר עבודה עבור ימי עבודתו בחודש ספטמבר 2018. החברה טענה שהעובד התפטר ואינו זכאי לפיצויי פיטורין והודעה מוקדמת, וכן שיש לקזז את שאר הרכיבים מהסכום שחייב לה בגניבתו.
כפי שנקבע בהחלטת בית הדין בדיון בתאריך 01/01/2020 שני הליכים אלו נדונו יחדיו.

העובדות
העובד עבד בחברה מ-27/07/17 לכל הפחות עד 05/09/18.
במסגרת עבודתו הייתה לעובד נגישות לקופה.
העובד היה עובד שעתי, שכרו האחרון היה 38 ₪ לשעה.

המחלוקת
האם גנב העובד מהחברה. ככל שכן, מה שיעור הגניבה.
מה היקף עבודתו ומה שכרו הקובע של העובד.
כמה ימים עבד העובד בספטמבר 2018. האם מגיעה לעובד תמורה ובאיזה שיעור בגין ימים אלה.
האם פוטר העובד או עזב מרצונו, ובאילו נסיבות הסתיימו יחסי עובד ומעסיק. כתוצאה, האם זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת והאם כדין קיזזה החברה הודעה מוקדמת. האם נסיבות הגניבה, אם וככל שתתברר, מצדיקות שלילת מלוא הפיצויים או חלקם.
האם זכאי העובד להפרשים בגין פדיון חופשה ודמי הבראה ובאיזה שיעור.

הכרעת הדין
החברה בעלת בית קפה וקפיטריה הממוקמים במתחם הגן הטכנולוגי בירושלים, ולה מספר עמדות למכירת שתיה חמה, מאפים ומוצרים שונים בסניף הקריה האקדמית קריית אונו שבמקום. העובד הועסק על ידה כאחראי על מתן השירות בקפיטריה, כאשר בין היתר היה אחראי על הכנת סלטים וסנדוויצ'ים, מכירת מוצרים ללקוחות וקבלת תשלום עבורם.
לטענת החברה, העובד גנב מכספיה וכשעומת עם הטענות כנגדו בחר להתפטר. משהתפטר אינו זכאי לחלף הודעה מוקדמת ונשללו ממנו פיצויי הפיטורין בגין הגניבה. בנוסף, לא שילמה לו שכר עבור עבודתו בחודש ספטמבר 2018, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה בשל חובו הנטען כלפיה.
העובד מכחיש את טענות החברה כי גנב מאות אלפי שקלים מקופתה, וטוען שלקח סך 1,000 ₪ מקופות הטיפים השייכת לעובדים.
לטענתו, בתחילת חודש ספטמבר 2018 קרא לו מנהל החברה, מר מאור נחמיה, בסיום משמרת וטען בפניו שגנב כספים מהחברה. משסירב לשלם את הסכום אותו דרש מר נחמיה פוטר לאלתר, מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת ומבלי ששולמו לו פיצויי פיטורין, שכר עבודתו לחודש ספטמבר, פדיון חופשה ודמי הבראה.
נבחן האם הוכחה מבחינה עובדתית הטענה שהעובד גנב את כספי החברה בהתאם לראיות ומשקלן. נוכח המסקנה אליה נגיע בשאלה העובדתית, נידרש לטענות המשפטיות של הצדדים במכלול המחלוקות.

האם הוכחה גניבה ?
לטענת החברה, העובד הכניס לקופת העסק כספים שקיבל כתשלום עבור מוצרים מבלי להקליד את סכומם ולאחר מכן לקחם לכיסו, לקח מחבריו תשלום בסכומים נמוכים מאלו שהיו אמורים לשלם, אכל ממוצרי הקפיטריה מבלי ששילם עבורם וכן לקח מוצרים שונים מהסחורות שהתקבלו למחסן החברה.
לטענת מנהל החברה, בתאריך 05.09.2018 פנה אליו אחד מלקוחות הקפיטריה וטען בפניו שהעובד אינו רושם בקופה את מלוא הסכומים המשולמים לו. בשומעו זאת פנה לצילומי האבטחה, ואכן ראה שהעובד מבצע פעולות שונות המלמדות על גניבת כספי החברה (ס' 4 –5 לתצהירו). לטענתו וכלשונו , ראה בצילומי האבטחה שהעובד מקבל תשלומים מלקוחות ומכניסם לקופה מבלי להקליד את סכומם, גובה מ"לקוחה ערביה " כדבריו תשלום נמוך מהנדרש עבור מוצרים שקנתה ולוקח שטרות מהקופה ומניחם במקום שלא נתפס במצלמה. סרטונים המתעדים פעולות אלו צורפו כנספח א' לעדותו של מר נחמיה ויתוארו להלן.
בנוסף, עוד קודם לכן, כלשונו פנה אליו מר אוריאל בן חיים וטען בפניו שהעובד נוהג למכור ל"סטודנטים הערביים ",כך בלשונו, הלומדים בקמפוס במחירים הנמוכים מהמחירים הרגילים בקפיטריה ( תצהיר ס' 18).
לדבריו, עוד באותו היום קרא לעובד לשיחה בה עומת עם הטענות והתבקש להשיב את הכספים שנטל. בשיחה בתחילה הכחיש העובד את הטענות, אך לאחר מכן הודה שגנב אך טען שהיה זה בסך של 1,000 ₪ ולא יותר. מר נחמיה הציע לעובד להגיע לפשרה בה ישלם סך 80,000 ₪ עבור גניבותיו ובכך יסתיים העניין, העובד השיב שהוא צריך לחשוב על כך והלך (ס' 8-10) . חלק משיחה זו הוקלט, וידון להלן.
למחרת, בתאריך 06.09.2018, הגיש תלונה במשטרה כנגד העובד על הגניבה הנטענת. במהלך חקירת המשטרה נחקר העובד על המעשים הנטענים ומר נחמיה העיד את גרסתו. תיק המשטרה נסגר, אך הפרוטוקולים הוגשו כראיה ומונחים בפנינו.
לדברי מר נחמיה, כעבור יומיים, במוצאי שבת בתאריך 08.09.2018, הגיע אליו העובד מיוזמתו והציע להגיע לפשרה לפיה ישלם לחברה סך 30,000 ₪ וזו תיסוג מכל דרישותיה כנגדו. משסורב בידי מנהל החברה הלך לבלתי שוב. עד כאן גרסת החברה (ס' 14 לתצהיר) .
לטענת העובד, בתחילת חודש ספטמבר 2018 קרא לו מנהל החברה, מר מתניה נחמיה, בסיום משמרת, טען בפניו שגנב כספים מהחברה, דרש ממנו סכום של 80,000 ₪ בתמורה להשתקת הסיפור ופיטרו לאלתר. לדבריו, הוא הכחיש את הטענות אך הסכים שלקח 1,000 ₪ מקופת הטיפים לעובדים. לטענתו מעולם לא גנב מאומה מקופת החברה, וכל תקופת עבודתו ברשותה עבד ביושר ובנאמנות. בנוסף, טען שהסכום אותו הציע לשלם היה לחברה 20,000 ₪.
גרסאות הצדדים יבחנו נוכח העדויות והראיות.
גרסת החברה מתבססת על צילומי וידאו ממצלמות האבטחה שבקפיטריה, עדות מנהל החברה ועדים נוספים התומכים בגרסתה ועל חוות דעתו של רואה החשבון שצורפה. וכן על סתירות בגרס ת העובד.
החברה צירפה שמונה סרטונים שצולמו ממצלמת האבטחה הצופה על הקופה. לטענתה, יש בסרטונים אלו להוכיח את טענותיה כי העובד הכניס כספים לקופה מבלי להקלידם, עשה הנחות משמעותיות לחבריו וגנב שטרות מהקופה.
צפינו בסרטים בעיון רב ובתמצית יובא תוכנם.
בסרטון שכותרתו "גניבת הכסף" (להלן – סרטון 1) נראה העובד פותח את הקופה ללא הסבר כאשר מולו שבעה או שמונה לקוחות, מוציא מתוכה שטר של 100 ₪ ופונה לאחוריו. במצלמה שניה נראה שמתכופף ומכניס משהו לתוך ארון מתכת שמאחוריו. לאחר מכן חוזר לקופה וממשיך לקבל תשלומים מלקוחות.
גם הסרטון שכותרתו "גניבה נוספת" (להלן – סרטון 2) מתעד מקרה דומה. בסרטון נראה העובד מוציא מהקופה ארבע שטרות של 50 ₪, מסתובב לאחוריו ומתכופף, לאחר מכן שב לקופה ומכניס שטר של 200 ₪, לוקח שטר של 100 ₪ ומתכופף לאחוריו בחזרה, בשלב זה נקטע הסרטון.
בתצהירו, טען מר ראובן לייבוביץ כי פעמיים ראה את העובד נוטל שטר כסף וזורקו לפח שהיה מאחוריו. לאחר מכן, כאשר סיפר על כך למנהל החברה, הראה לו זה צילום וידאו של האירוע ממצלמות האבטחה (ס' 3-6 לתצהירו) . בחקירתו הנגדית חזר על כך ( עמ' 35 ש' 25, עמ' 36 ש' 1-3, עמ' 39 ש' 12-14, עמ' 40 ש' 14, עמ' 41 ש' 1 – עמ' 42 ש' 8 ).
מר נחמיה תיאר בחקירתו הנגדית את סביבת הקופה. לדבריו מאחורי הקופה במרחק של צעד אחד, ישנו פח אשפה. הפח נמצא בתוך שולחן מנירוסטה (עמ' 44 ש' 23-27 ) לטענתו, אין מאחורי הקופה דבר מלבד הפח, ולכן המסקנה היחידה האפשרית לאור צילומי הוידאו הינה שהעובד אכן נטל שטרות מהקופה והשליכם לפח האשפה (עמ' 45 ש' 25 – עמ' 46 ש' 7) , ככל הנראה על מנת לקחתם מאוחר יותר.
מר נחמיה הסתמך על שני העדים, מר אוריאל בן חיים ומר ראובן לייבוביץ'. בעניין זה, נחקר מר אוריאל בן חיים, לגרסתו היה 4-5 עובדים ושתי קופות ולא שם לב אם שתיהן פעילות. (ע' 30 ש' 28 ו- 27). דהיינו, ליד הקופה עמד יותר מעובד אחד ולאו דווקא התובע. עד זה מאשר שסטודנטים קיבלו הנחה (ע' 31 ש' 12), אך לא ידע אם מי שקיבל הנחה הייתה לו תעודת סטודנט (ע' 32 ש' 12-19). אולם לו עצמו לא הייתה תעודת סטודנט כלל (ע' 33 ש' 8-10, ש' 18). דהיינו, כל עדותו ביחס להנחות שעשה התובע היו בלתי מבוססות. בנוסף לכך אמר במפורש כי לא ראה שהתובע שם כסף בכיס (ע' 31 ש' 13-16). זאת באופן חד משמעי.
אף התובע מר ליבוביץ אישר כי עבדו שניים שלושה עובדים במשמרת (ע' 35 ש' 1). טען בתוקף שהבחור זרק שטר כסף לפח אך לא ידע כמה כסף (ע' 35 ש' 32). תחילה לא זיהה כלל את התובע (ע' 36 ש' 7-25) ורק בדיעבד לכאורה זיהה. עד זה לא ידע מתי זה היה שראה את התובע מכניס כסף לפח (ע' 36, ע' 37 עד שורה 13) והמועדים שנתן סתרו את תצהירו. (ע' 37 ש' 19-28, ע' 38 ש' 12-14). לגבי השטר עצמו, תחילה אמר שנזרק השטר שהתובע קיבל ממנו, אחר כך כבר לא ידע ואף לא זכר באיזה שטר שילם (ע' 39 ש' 27). כאשר נשאל ישירות אמר "אני לא ראיתי אותו גונב כסף" (ע' 40 ש' 13). ולא ידע לתאר את הפח. עד זה מציין כי ראה סרטון שבו ראה את עצמו ואת הסיטואציה. (ע' 41 ש' 20-22). סרטון זה לא הוצג בפנינו. יש להתפלא על כך.
בעדותו של מר מאור נחמיה הוא מאשר שפח הזבל מוסתר, שהוא מנירוסטה ובכוונת מכוון מוסתר כדי שלא יראו את הזבל. (ע' 44 ש' 26-32). "אתה לא תראה אותו". לפיכך, הלכה למעשה, גם מר בן חיים וגם מר ליבוביץ לא בכדי לא ידעו לזהות או לתאר את פח הזבל כי הוא היה מוצנע. יש בכך למעט ממשקל גרסאותיהם, אם וככל שיש להן משקל.
לכך יש להוסיף כי מר נחמיה ציין שביקש ממר ליבוביץ להעיד "הוא אמר לי שהוא ראה אותו מכניס כסף לכיס". (ע' 47 ש' 5-7, 14). כפי שציינו לעיל, גם מר ליבוביץ וגם מר בן חיים העידו שלא ראו את התובע לוקח כסף לכיסו. לפיכך, עדות מר נחמיה אינה עולה בקנה אחד עם עדויותיהם.
מנגד, העובד טען בחקירתו שבמקום זה מאחורי הקופה ישנה קופה נוספת של עודף, וששם הניח את השטרות שנטל מהקופה (עמ' 22 ש' 12-15) . בנוגע לנראה בסרטון 2 טען שבבוקר אותו היום נטל מקופת העודף סכום מסוים, וכשניגש לפרוט את השטרות של חמישים השקלים גילה שלא השיב לקופת העודף 100 ₪ ממה שנטל, ולכן לקח 100 ₪ מהקופה והניח שם כדי לשמור על קופת העודף מאופסת (עמ' 22 ש' 24 – עמ' 25 ש' 8 ).
עדויות הצדדים מעלות מחלוקת עובדתית בנוגע לקיומה של קופת העודף, אליה כלל לא התייחס מר נחמיה בעדותו. העובד סיפק הסברים למעשיו, בקיומה של קופת עודף בארון מאחור. אף שלא נימק מדוע נ אלץ לפרוט את השטרות דווקא בשעה שעומדים מולו לקוחות רבים וקופת השטרות מלאה. מנגד דווקא כאשר לקוחות רבים עומדים מול הקופה, לא סביר שייקח העובד שטר מהקופה וישליכו לפח האשפה הניצב ממש למולם. מכאן שהטענה שהעובד נהג לקחת שטרות כסף מקופת החברה ולהשליכם לפח האשפה לא הוכחה.
בסרטון שכותרתו "מול שוטרת לא מקליד" (להלן – סרטון 3) נראה העובד מגיע לקופה על מנת לקבל תשלום משוטרת, מקבל תשלום במספר מטבעות ומכניסם לקופה כלאחר יד מבלי להקלידם. מיד לאחר מכן הולך העובד ולא נשאר על יד הקופה.
גם הסרטונים "מכניס כסף ללא הקלדה" (להלן – סרטון 4) ו"פתיחת קופה ללא הקלדה" (להלן – סרטון 5) מתעדים מקרים בהם העובד קיבל תשלומים במטבעות מלקוח והכניסם לקופה מבלי להקלידו.
בחקירתו הנגדית טען העובד שההוראות שקיבל היו שבשעות הלחץ ניתן לוותר על ההקלדה ולהכניס את המטבעות ישירות לקופה (עמ' 22 ש' 3) , וצילומים אלו נעשו בשעות לחץ (עמ' 20 ש' 25-32). לדבריו, מדובר באירוע שגרתי, ובכל יום הייתה הקופה בעודף של כשבעים או שמונים שקלים, ואחד המנהלים שהיה סופר את הכסף היה מקלידם מחדש בקופה. בנוסף טען, שאף אם הכניס כסף לקופה מבלי לרושמו אין זה אומר שלקחו לכיסו (עמ' 21 ש' 24-29) .
מבחינת הסרטונים נראה שיש מקום לקבל את טענת העובד שהיה זה בשעות הלחץ. בסרטון 3 נראה בברור שלא היו הרבה לקוחות באותו הזמן, אך העובד לא היה בקופה לפני כן והגיע במיוחד לקבלת התשלום ומיד לאחר מכן הלך וייתכן שאכן היה עסוק במטלה אחרת שכן עשה מס' מטלות פרט לקופה . בסרטון 4 אכן נראים מספר לקוחות הממתינים בתור, ומיד לאחר ההקלדה העובד עוזב את הקופה ונראה שאכן היה עסוק. ומסרטון 5 לא ניתן להסיק דבר, שכן התמונה חתוכה ורואים בו רק את הקופה עצמה מבלי שניתן לראות את סביבתה, וכן הסרטון נעצר מיד לאחר הכנסת הכסף לקופה.
אף ש ניתן לקבל שמדובר במעשים שנעשו בשעות הלחץ, לא הוכח שאכן קיבל העובד הוראה שבשעות הלחץ ניתן להימנע מלהקליד בקופה. שכן טענת העובד בעדותו הוכחשה ע"י מר נחמיה. מכל מקום, גם לו הוכח שהכניס כספים לקופה מבלי לרושמם בניגוד להוראות שקיבל, לא הוכח שנטל לכיסו. ולכן אין בסרטים עד כה להוכיח גניבה.
בסרטון שכותרתו "הנחות למגזר הערבי ללא אישור – גניבה!" (להלן – סרטון 6) שלפי חותמת הזמן המופיעה עליו הינו המשכו של סרטון 1 (בהפרש של דקה ביניהם). נראה העובד מקבל תשלום מזוג לקוחות בלבוש ערבי מסורתי בשטר של 50 ₪ ומטבע. העובד השיב ללקוחות את המטבע וכן שטר של 20 ₪ ומטבע נוסף כעודף. אלו מנסות להשיב לו את השטר והמטבע אך הוא מסרב ומחזיר להן. יצוין, כי לקוחות אלו קנו מספר מוצרים.
כשעומת העובד עם הסרטון השיב שהסרטון חתוך ומתחיל מאמצע האינטרקציה עם הלקוחות, ושייתכן ששילמו לו את שאר הסכום עוד קודם לכן (עמ' 27 ש' 4-11) .זו טענה אפשרית, שכן ישנו פער של דקה בין סיום הסרטון הקודם לתחילת סרטון זה . וכן טען שייתכן שהיא הייתה צריכה לשלם חצי שקל נוסף עליו אכן ויתר לה (עמ' 25 ש' 23-29).
בנוסף, טען שנאמר לו שבקפיטריה יש הנחה קבועה לסטודנטים בסך 50%, בשל סכסוך כלשהו של מנהל החברה עם אדם בשם מוחמד עדאבה (עמ' 27 ש' 12 עמ' 28 ש'2) . מר נחמיה הכחיש טענה זו בתוקף, וטען כי אין שום הנחה לסטודנטים למעט כרטיסייה המזכה בקפה עשירי בחינם. (עמ' 70 ש' 28 – עמ' 71 ש' 3) .
לדברי החברה , לאחר שעזב העובד פנו אליו מספר לקוחות בטענה שעד עכשיו שילמו מחיר נמוך יותר מהסכום שגובים מהם כעת (עמ' 46 ש' 29-30). מכך הסיק שהעובד היה לוקח סכומים נמוכים יותר מסטודנטים ערביים.
מר אוריאל בן חיים טען בתצהירו שפעמים רבות במהלך לימודיו בקריה האקדמית אונו קנה בקפיטריה. לדבריו, קיבל רושם שהמחירים שנגבים ממנו ומחבריו הסטודנטים היהודים היה גבוה יותר מהמחיר ששילמו לקוחות ערביים (ס' 3 לתצהיר). כך, בעוד שהוא שילם שבעה שקלים עבור כוס קפה שחור, לקוח ערבי שילם שלושה עד חמישה שקלים עבור כוס קפוצ'ינו שהינה יקרה יותר (ס' 5 לתצהיר).
בנוגע לטענה בדבר הנחה לסטודנטים, טען שמעולם לא נתקל בכך, ולא ראה שחבריו מקבלים הנחה שכזו (עמ' 33 ש' 8-16) . אך הודה שמעולם לא הציג כרטיס סטודנט בקנייה שכן כלל לא הנפיק כרטיס שכזה (עמ' 31 ש' 6-7 ).
עניין ההנחה לסטודנטים אף ה וא במחלוקת עובדתית שהחברה יכלה בנקל להוכיחה, האם הייתה הנחה אם לאו. מנגד הסטודנטים הינם קהל היעד העיקרי של הקפיטריה ו50% הנחה אינו מתחם מתח רווחים מתקבל על הדעת . עוד העובד לא הסביר מי ספציפית הורה לו על ההנחה לסטודנטים ומה הייתה ההנחיה בדיוק. עם זאת, החברה, שהיא התובעת בתיק, ונטל ההוכחה על כתפיה, לא הוכיחה כי העובד העניק הנחות משמעותיות אלו למי ספציפית, מתי ובאיזה שיעור , ולא הוכיחה כי עשה זאת בזדון. אף לא הוכחה גניבה בהיבט של טובת הנאה עבורו. נטל ההוכחה על הטוען לגניבה מוגבר .
נוסף על הטענות הנקודתיות הנ"ל, נשענת טענת החברה על חוות דעתו של רואה החשבון מר אלי חי, לפיה יש לומר שהעובד מעל בכספי החברה. בחוות דעתו, כותב מר חי שבחן את סרטי הקופה הרושמת וגיליונות המכירות (הזדים) והשווה אותם לימי הנוכחות וההיעדרות של העובד. מבדיקתו עולה שבשנת 2017 העובד כלל לא נעדר מהעבודה, ובשנת 2018 העובד נעדר תשעה או עשרה ימי עבודה. לדבריו, בימי א-ה שבהם עבד העובד בשנת 2018 סך הפדיון הממוצע ליום עמד על 5,999 ₪, לעומת זאת בימים בהם נעדר מהעבודה סך הפדיון הממוצע היה 9,786 ₪. כלומר, בימים בהם עבד העובד הפדיון של הקפיטריה היה נמוך ב-2,938 ₪ מאשר בימים בהם נעדר. על סמך ניסיונו מסיק רואה החשבון שפער מצביע בהכרח על מעילה של העובד, לדבריו הוא מעריך את המעילה בסכום שך 455,340 ₪ לכל הפחות.
בחקירתו הנגדית עלו מספר טעויות עובדתיות מהותיות בחוות הדעת, דוגמת תאריכים בהם עבד העובד ונטען שנעדר (עמ' 86 ש' 16 – עמ' 87 ש' 23. עמ' 89 ש' 14–16), וכן שבתאריך 08.07.2018 היו שני גיליונות מכירות עוקבים, שלדברי רואה החשבון לו אכן היו מחושבים הגיליונות כשייכים לאותו יום כנדרש, היה זה יכול לבוא לטובת העובד (עמ' 89 ש' 17 – עמ' 90 ש' 2).
כאשר עומת עם העובדה שבימי היעדרות העובד בהם נראית עליה בפדיון נראית עלייה מקבילה בסך הפריטים שנמכרו, ונשאל האם ישנה אפשרות שהעובד לא גנב אלא שהעובדים באותם ימים היו חרוצים יותר ומכרו יותר פריטים השיב ש"אני לא יודע אם הוא גנב" (עמ' 90 ש' 17 – עמ' 91 ש' 20).דהיינו מסקנתו הסתמכה על נסיבתיות שחלקה הופרכה בחקירתו גם עובדתית וגם לוגית.
נוסף על כך, בחוות דעתו טען מר חי שבשנת 2019 ירד אחוז צריכת החומר בארבעה אחוזים לעומת תקופת העבודה של העובד. אך בעדותו אמר שאין בטענה זו כדי להקים טענה שהעובד גנב מהחברה, אלא רק להראות שמשנת 2018 לשנת 2019 היה שינוי כלשהו. ייתכן ששינוי זה היה גניבה מהחברה וייתכן שהיה שינוי בגודל המנות, זאת אין הוא יכול לדעת (עמ' 93 ש' 17–29).
כאשר נשאל כיצד ייתכן הדבר שנעלמו 40% מהכנסות החברה, שזה אחוז גבוה אף יותר מהרווח, מבלי שמישהו שם לב לכך, ענה שהחישוב כולל את כל העסקים של החברה כולל מזנונים נוספים בהם לא עבד העובד (עמ' 94 ש' 11–16). וכלשונו:"
ש. כל מה ששאלתי לא מדבר על אחוז הצריכה מדבר על 40% הכנסות בימים שהתובע לא עבד.
ת. זה נדבך מתוך העסק זה לא כל העסק, יש גם קפה... 36% כוללים את כל הפדיון של העסק, לא רק את עניינו של התובע.
ש. אז יש עוד חומרים שקשורים לעסק אחר.
ת. כן. זה לא עסק אחר זה בית קפה שממוקם בגן הטכנולוגי ובמזנונים נוספים שבהם מוכרים כריכים וכד'.
ש. איך אתה מסביר שבמסך 155 יום נעלמו 40% מההכנסות ואף אחד לא שם לב.
ת. לגבי מאור, מתוך היכרות איתו אני יכול לומר לך... לגבי רואה חשבון אחר באותה תקופה אני לא יכול לענות לך. מאור הוא איש צדיק תמים, נח.
ש. למה עשית שתי השוואות בחוות הדעת שלך שהגשת. סיכמת סה"כ ימים ב-2019 זה היה... פעם היה 155 ימים בלי יום שישי ופעם היה 190 ימים. פעם אחת עם יום שישי ופעם עם יום שישי.
ת. רציתי להיות הוגן עם התובע.
ש. אם היית מכניס יום שישי היית מגיע לתוצאה שאין פער בניהם.
ת. כשלקחתי את יום שישי הפער היה 63%. כשהפרדתי את ימי שישי הפער היה 43%. כשהוא עובד בימי שישי הפדיון נמוך יותר כי אין לימודים. לא רציתי שהפער יהיה גדול שלא בצדק."(דגש ש.ש.)

דהיינו הנתונים כוללם מידע הקשור לעסק של החברה אך חיצוני לתובע ולנשוא ההליך .לפיכך לא ניתן להסיק ממנו שהחוסרים צריכים להיזקף לתובע. בחקירתו עלו פקטורים נוספים כימי חופשה של הסטודנטים וכד' שיש לקחתם בהתחשבנות .
מר חי השווה את ימי שישי בהם עבד העובד לעומת התקופה המקבילה בשנת 2019 בה כבר הפסיק העובד לעבוד ברשות החברה. לדבריו הבדיקה מעלה שבשנת 2019 הפדיון הממוצע בימי שישי עמד על 4,105 ₪ לעומת 2,283 ₪ בימי שישי שעבד העובד. לגרסתו גידול זה עשוי להצביע אף הוא על המעילה הנטענת. אולם אין לקבל השוואה זו שכן מר נחמיה עצמו העיד שבשנת 2019 "אני צריך יותר עובדים כי העבודה עלתה, יש הרבה כסף" (עמ' 48 ש' 30 ), וזאת על אף שכולם מסכימים חד משמעית שהעובד עבד מהר וטוב (עדות מר נחמיה עמ' 49 ש' 33, עמ' 51 ש' 15-20 , עדות מר אלבז עמ' 81 ש' 26-32). לפיכך ניתן לטעון שההכנסה בתקופה זו עלתה בשל העלייה בכמות העבודה ולא הוכח שנגרמה עקב עזיבת העובד.
משכך גם חוות הדעת מטעם המומחה לא ביססה את טענת הגניבה ואף ערערה טענה זו.
בנוסף לכל הנ"ל מחקירתו של מר אלבז עלה שבקפיטריה ישנן שתי קופות שאחת משמשת למצבי לחץ (עמ' 81 ש' 3-6), וכן אמר מר נחמיה בעדותו (עמ' 43 ש' 20) עובדה זו לא השתקפה כיאות בחישובי רואה החשבון ולא הסביר האם השווה או עשה התאמה בין הקופות השונות.
טענה נוספת שהעלתה החברה היא שבשיחה עם מר נחמיה הודה העובד שגנב מהקופה. אך טען שהיה זה רק סך של 1,000 ₪, לאחר מכן בעדותו במשטרה שינה את גרסתו וטען שגנב סכום זה מקופת הטיפים שבעסק, ואילו בחקירתו הנגדית הכחיש לחלוטין שגנב אף מקופת הטיפים וטען שקיבל זאת ממר חפצדי כדין.
מתמלול הקלטת השיחה בין מר נחמיה והעובד שנעשה על ידי המשטרה עולה שאכן העובד אישר שגנב 1,000 ₪ מהחברה. עם זאת, התבוננות מעמיקה בתמלול מעלה שזה מתחיל מאמצעה של השיחה, ובשלב זה כל שאמר העובד הוא "סבבה" ו"כן" במענה לדבריו של מר נחמיה. בעדותו טען העובד שבאותו זמן לא דיבר בעברית כל כך טוב (עמ' 16 ש' 16-19), שלא הבין מה מאור דרש ממנו וכל שאמר הוא "סבבה סבבה" (עמ' 12 ש' 31-33).
בחקירתו במשטרה, שלדבריו נעשתה בערבית ולא בעברית כפי שנכתב בה, טען שוב ושוב שכל שגנב היה מקופת הטיפים של העובדים. כך, בשורה 18 טוען "טעיתי במאה אחוז אני גנבתי לא יותר מ1000 גנבתי את הכסף מהטיפ של העובדים ולא מהקופה" וכן בהמשך החקירה במענה לשאלה "כמה פעמים גנבת מהקופה?" טען ש"מהקופה לא גנבתי אף פעם מהטיפ כן, אני כן גנבתי ואם הייתי גונב הייתי אומר גם על זה אבל גנבתי את הטיפ" (ש' 41-43). לדבריו, לקח את הכספים הללו במשך שלושה או ארבעה חודשים והשתמש בהם לתדלק את רכבו.
לא נסתרה גרסת העובד שגם בשיחתו עם מר נחמיה התכוון העובד לומר שגנב מקופת הטיפים ולא מקופת הע סק. אף שלא נאמר בה במפורש, הרי שמחלקיות השיחה, מאופי תשובותיו של העובד כפי ששמענו וכפי שתוארו בתמצית לעיל (כן ,סבאבא וכד') ניתן להסיק שרק ענה ולא התנהלה שיחה מבוררת של ממש.
לעומת זאת, בעדותו בפנינו הכחיש העובד אף שגנב מקופת הטיפים, וטען שקיבל את הטיפים שהיו מגיעים לו באמצעות מר חפצדי. זו גרסה חדשה, שסותרת את הגרסה במשטרה שם הודה בגניבה .
כך, במענה לשאלת בית הדין "אני לא שואלת מתי חילקו לכולם את הטיפים, אני שואלת מתי אתה לקחת לעצמך כסף מהכוס של הטיפים." השיב "אני לא לקחתי, הוא היה מחלק לנו." (עמ' 15 ש' 18-20). ובהמשך אותו הענין חזר שוב ושוב על טענה זו. כך, כנשאל "כל מה שאתה אמרת במשטרה ואומר עכשיו שאתה בכלל לא לקחת כסף מהטיפים, חילקו לך, נתנו לך את זה. זה מאור נתן לך את הכסף הזה." ענה "לא, המנהל היה ... משהו, היה בסוף משמרת מחלקים, לא שהיה כל שבוע היה ... פעם הייתי אני, פעם היה הוא. ש. אני אשאל את זה עוד פעם אחרת, היה מותר לך לקחת את הכסף של הטיפ? ת. כן. ש. אז כל מה שאתה אומר זה שאתה לקחת את זה, קיבלת את זה אפילו לא לקחת, ברשות קיבלת את זה. ת. כן, כן." (עמ' 15 ש'22-31). וכן " ש. אני מבין. טוב, אז אתה בעצם אומר שאתה, עכשיו אתה אומר אלון היה מחלק כסף מהטיפים, אתה היית מקבל כמו כולם. ת. כן." (עמ' 16 ש' 32 – עמ' 17 ש' 1). משנשאל מדוע טען במשטרה שגנב מהטיפים, ואף אמר שעשה טעות, ועתה משנה את גרסתו וטוען שקיבל את הטיפים שהגיעו לו ביושר, התחמק העובד ולא ענה (עמ' 11 ש' 23 – עמ' 12 ש' 20).
נוסח התבטאות העובד בחקירת המשטרה הוא שגנב ולא שלקח את הכסף מקופת הטיפים ביושר כפי שהגיע לו. שכן בחקירתו במשטרה הודה ש"טעיתי במאה אחוז" ושעשה זאת "בטיפשות". לא ניתן ליישב את הסתירה בין גרסותיו השונות של העובד בחקירת המשטרה ובעדותו בפנינו. עם זאת, אין להסיק מכך שאכן העובד הודה בגנבתו בכלל אלא רק מקופת הטיפים .
החברה טענה שהעובדה שהעובד הסכים לשלם סכומים מסוימים (30,000 ₪ לטענתה או 20,000 ₪ לטענתו) יש בה להוכיח שאכן גנב, שאם לא כן מדוע יסכים לשלם סכום זה. אין לקבל טענה זו, כפי שעולה מ תמליל המשטרה לשיחה שנערכה בין העובד למר נחמיה, מר נחמיה איים על העובד שיתלונן עליו במשטרה או שילך לאביו, אין בכך שהעובד הסכים להיכנע לאיומים אלו ולהסירם מראשו כדי להוות הודאה בגניבה. מדובר באיש צעיר בתחילת דרכו מול מעסיק וותיק.
בעדותו טען מר נחמיה שהעובד היה זה שעבד בקופה "ב-80%, 70%" (ע' 52 ש' 29-30).
מר אלבז שעבד בקפיטריה יחד עם העובד טען בעדותו ש"וכשאני וסולטן היינו עובדים אני בדרך כלל הייתי עומד בקופה, וכשיש לחץ זה היה מתחלף, אני רץ לשם, הוא רץ לשם מתקתק.... ש. בזמנים של לחץ, הקופה הייתה נגישה לאנשים אחרים? ת. הייתה נגישה לכל העובדים, בתכלס הקופה תמיד הייתה נגישה לכולם, כל מי שרוצה היה נוגע בה, כאילו מהעובדים." (ע' 81-82)(דגש ש.ש.). מר אלבז מאשר שהקופה הייתה נגישה לכל העובדים האחרים, ולא ניתן לקבוע שהנתבע/תובע שכנגד היה העובד היה היחיד שטיפל בקופה וודאי לא בהיקף הגדול שמר נחמיה ניסה לטעון. עדותו של מר אלבז סתרה לחלוטין את עדות נחמיה וציירה תמונה של נגישות של רבים לקופה זו.
טענת החברה שמדובר בעובד שגונב סכום של מאות אלפי שקלים ממעסיקו לא מתיישבת עם העובדה שעובדים אחרים היו בסמוך לקופה ולתובע ואף התעסקו עם הקופה ואף אחד מהעובדים מעולם לא ראה אותו נוטל כסף לכיסו או פועל שלא כשורה.
במקרה שלפנינו, מר נחמיה עצמו טען בעדותו ש"ש. אז עוד פעם, באו סיפרו לך עובדים או מישהו שעבד איתו שראה אותו גונב כסף? ... ת. התשובה היא חד משמעית לא." (עמ' 77ש'12-20 ). מר נחמיה אישר שהעובד היה זריז ויעיל, שלא ראה אותו גונב ושהעובד תמיד כיבד את מר נחמיה.
אף מר אלבז ומר חפצדי טענו בעדותם חד משמעית שמעולם לא ראו את העובד גונב כספים ולא חשדו בו מעולם בכך (עדות מר אלבז עמ'80 ש' 24-30. עדות מר חפצדי עמ' 85 ש' 2-3, ש' 27-31).
לפיכך טענות החברה לגניבה נסתרו גם בעדויות העדים שהובאו ושחו לפי תומם ואף בעדות מר נחמיה עצמו.
בנוגע לטענת החברה כי העובד לקח מוצרים מהמלאי שבמחסניה, הסביר מר נחמיה בחקירתו שהשמיט טענה זו מתצהירו משום שאין לו הוכחות לגביה ואינו רוצה לטעון טענות שווא נגד העובד (עמ' 50 ש' 12–16). טענה זו נדחית. לא הוכחה ואף טענות אחרות לא הוכחו.
החברה טענה שהעובד היה אוכל ממוצרי החברה מבלי ששילם עליהם, והסביר מר נחמיה שהחברה דורשת מעובדיה לשלם על המוצרים שהם לוקחים, אך גובה מהם מחיר מוזל של 50% מהמחיר המקורי (עמ' 50 ש' 21–31). לטענתו, העובד היה נוהג לקחת מוצרים מבלי לשלם עבורם, וכשעומת עם טענה זו הודה בכך (עמ' 51 ש' 6–9). אבל בהמשך עדותו טען שהתביעה לא נסובה על מה שאכל מבלי לשלם משום ש"זה פרט שולי ... מי שגונב אוכל - שיהיה לו לבריאות" (עמ' 62 ש' 22 ). טענה זו לא נדונה ולא הוכחה בהוכחות, ולפי דברי מנהל החברה אינה בסיס לתביעתו, ונדחית.
לאחר שעמדנו על גרסאות הצדדים והראיות שהוצגו בהליך , החברה לא הרימה את הנטל המוטל עליה.
כפי שנפסק, ההלכה היא שבמקרים בהם "נושא התביעה אזרחית מייחס לנתבע מעשה שיש בו משום עבירה פלילית", נדרשת מידת הוכחה מוגברת להוכחת הטענה. בכך יש מחלוקת בפסיקה האם נדרשת רמת הוכחה גבוהה יותר מאשר במשפט אזרחי רגיל (דעת הש' בך ב ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, מ(1) 589 (1986)), או שנדרשת מידת הוכחה במאזן ההסתברויות כמשפט אזרחי "רגיל", אך נדרשות ראיות בעלות משקל מוגבר להוכחת הטענה (דעת הש' ברק באותו עניין). אך לכל הדעות ככל שהטענה הפלילית הינה חמורה יותר נדרשות ראיות טובות יותר להוכחתה. (לדיון בסוגיה ראה יעקב קדמי על הראיות – הדין בראי הפסיקה [חלק שלישי] 1554–1557 (2003) והמקורות המובאים שם).
החברה טענה להתנהגות פלילית חמורה של גניבה ממש , ומכאן שמידת ההוכחה הנדרשת הינה גבוהה.
אף שגרסת העובד לא כולה היתה קוהרנטית, והוא שינה אותה בין עדותו במשטרה לתצהירו ולעדותו בפנינו, עדיין כל גרסתו הייתה שגנב מטיפים.
מהסרטונים שנותחו לעילל עולה שאכן הכניס כסף מבלי להקליד שלא כשורה, אך לא הוכח שזרק כסף לפח או שנטל אותו. עניין קופת העודף לה טען נתמכה בעדות אלבז. אף אוריאל בן חיים לא ראה בעיניו את העובד גונב, רק לדעתו זרק הכסף בפח אף כי לא ידע לתאר את הפח(ע' 40).מכל מקום החברה לא הרימה את הנטל להוכיח כי העובד אכן גנב ממנה. לא בנטל רגיל וודאי שלא בנטל מוגבר.
אף לו היינו מקבלים את טענתה, והיינו קובעים כי אכן יש לראות בסרטונים ובעדויות שנשמעו בפנינו כראיות לכך שהלה אכן גנב מהחברה, מה שאין כן אין להסיק מהם את מועד, אופן וסכום הגניבה הנטענת. בקביעת הסכום בתביעתה הסתמכה החברה אך ורק על השערות והערכות כפי שעלו מניתוח רואה החשבון, שנסתר בנקודות מהותיות.
אין בחוות דעתו של רואה החשבון להוות ראיה לטענת הגניבה, כל שיש בה הוא טענות נסיבתיות בדבר שינויים בהכנסות בימים הספורים בהם נעדר העובד, ואף המומחה הודה במפורש שאינו יכול לקבוע שהעובד אכן גנב ושיש פקטורים נוספים לשינוי בהכנסות. בנסיבות אלה חוות הדעת אינה ראייה מספקת או בכלל להרמת הנטל המונח על כתפי החברה להוכיח כי העובד גנב ממנה בכלל , ולפי דרישת ההוכחה המוגברת בפרט.
על כן, נדחית טענת החברה כי העובד(הנתבע התובע שכנגד) גנב. כתוצאה תביעת החברה להשבת הכספים שנגנבו ממנה לטענתה נדחית אף היא .
החברה שינתה את טענתה בסיכומים ואינה מבקשת פיצויים בגין עוגמת נפש אלא כוללת את הכול בתביעת השבת הגניבה, אין מקום לדון בעניין זה , ותביעתה נדחית כולה.

התביעה שכנגד
שכר העובד לחודש ספטמבר
העובד טען ששכרו עבור עבודתו בחודש ספטמבר 2018 היה "קרוב לסך 3,000 ₪". העובד לא פירט מתי עבד, כמה שעות וכמה הגיע לו עבור כל שעה.
החברה טענה ושבה על כך בסיכומיה שעבד 49.38 שעות בחודש ספטמבר, ובהתאמה שכרו צריך להיות 2,186 ₪. גם זאת מבלי שניתן פירוט ותחשיב.
בתלוש השכר לחודש זה שצורף על ידי העובד לכתב התביעה מופיע שסך התשלומים המגיע לו עבור עבודתו לאחר ניכויים הינו 2,176 ₪. על כן אנו קובעים שזהו סך שכרו של העובד לחודש ספטמבר 2018.
החברה טענה שלא שילמה לו שכרו משום שיש לקזז זאת מהסכום שגנב. משנדחתה טענת הגניבה תשלם החברה לעובד שכר ספטמבר בסך 2,176 ₪.

פוטר או התפטר
העובד טען שפוטר על ידי מנהל החברה מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת, ושלא שולמו לו פיצויי פיטורין וחלף הודעה מוקדמת.
בתצהירו טען מר נחמיה ש"מעולם לא מסרתי לתובע שהוא מפוטר. כפי שציינתי, התובע... עזב את המקום ולא שב אליו יותר מיוזמתו" (ס' 17 לתצהיר). בחקירה הנגדית, לאחר ששב על גרסתו, עומת מר נחמיה עם הקלטת וואצאפ בה נשמע אומר "סולטאן, אל תגיע מחר לעבודה". לאחר ששמע את ההקלטה שינה את גרסתו והודה שפיטר את העובד אך טען שהיה זה מתוך סערת רגשות. לדבריו "אני בלהט הרגשות, אוקיי? נפגעתי ממנו רבות, הבן אדם הזה ניהל לי את כל המקום, אני זוכר התייעצתי עם אבא שלי שאמר לי קודם כל תגיד לו שלא יגיע מחר, אמרתי לו אתה מפוטר, אמרתי לו ביי, אמרתי לו סולטן אל תגיע מחר לעבודה",(דגש ש.ש.) ולשאלת בית הדין השיב ששלח את ההודעה באותו היום בו נודע לו על הגניבות הנטענות (עמ' 66ש'13-15 ).
נפסק לעניין הודעת פיטורים שנמסרה ב"עידנא דריתחא" כי יש לבדוק את הנסיבות כולן כדי לרדת לסוף דעתו של המפטר ולראות האם באמת ובתמים התכוון לדבריו וביקש להביא לסיום יחסי העבודה (דיון (עבודה ארצי) 3-26/לב דניאל חיים - אהרן ושות', ד(1) 149 (1972)). בנוסף, נקבע שכשם שלא ייתפס עובד בדיבור בעידנא דריתחא כי מתפטר הוא ועל ידי כך יפסיד פיצויים כך לא ייתפס מעביד במצב נפשי דומה, כמי שמפטר את עובדו, והוא יחויב בפיצויים (דיון (עבודה ארצי) 3-10/ל כהן פנחס - ורמוס אברהם, א(1) 100 (1970)).
אך אין הכוונה למקרים כגון דא בהם המעסיק לא חזר בו מהודעת הפיטורין ,לגביה התייעץ עם אביו כדבריו, ואפילו נרמז על ידו שלא התכוון להודעתו מכל מקום המעסיק הגיש תביעה . בעובדות מקרה זה, אף שההודעה נמסרה לכאורה מתוך סערת רגשות יש לראות בחברה כמי שפיטר ה את העובד ולחייב ה בפיצויי פיטורין וחלף הודעה מוקדמת.
החברה טענה ש העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורין וחלף הודעה מוקדמת, שכן לטענתה גנב ממנה.
בע"ע (עבודה ארצי) 54/06 חב' ספן בע"מ - ונטורה דודו (פורסם בנבו, 20.12.2006)‏‏ נדונה האפשרות לשלילת פיצויי פיטורין מעובד בשל חשש לגניבה. בית הדין הארצי פסק כי:
ב. באשר לכך, יש להבהיר חד משמעית כי שאלת שלילת פיצויי פיטורים מאת עובד שנחשד בגניבה אינה יכולה להעשות על הדרך שבה נהגה המערערת כלפי המשיב. לאור הוראות סעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים, שלילת פיצויי הפיטורים ולו חלקית לגבי עובד אשר לא הודה בביצוע הגניבה, חייבת להעשות אך ורק לאחר שבפני המעביד שפיטר את העובד היו ראיות כי חשדו כלפיו לגניבה מבוסס מעל למאזן ההסתברויות ופחות מעבר לכל ספק סביר. על המעביד נטל חובת הוכחת האמור בבית הדין. על פי הראיות שנפרשו לפני בית הדין קמא, בדין הוא קבע כי לא הוכח, ואפילו לא על פי מאזן ההסתברויות, גם אם נניח כי היה חסר בלוחות עץ, שאפשר להאשים את המשיב בגניבה. בנסיבות האמורות ומש"הסכם הפוליגראף" אינו יכול לגבור על הוראות הדין הקוגנטי, בדין נקבעה זכאות המשיב לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת."(דגש ש.ש.)
על מנת לשלול פיצויי פיטורים, נדרשת החברה להוכיח שחשדה כי העובד גנב הסתמך על ראיות שביססו חשד שמעבר למאזן ההסתברויות. ומכיוון שמדובר בזכות קוגנטית של העובד, נטל זה מוטל על החברה. במקרה דנא, אף שייתכן שהעובד פעל שלא כמצופה ממנו בהכנסת כסף לקופה ללא רישום, הרי שכפי שהוכח החברה לא הרימה את הנטל להוכיח כי זה אכן גנב ממנה. ומכאן ששלילת פיצויי הפיטורין ,וודאי כולם, הייתה שלא כדין.
דברים אלו יפים אף לעניין חלף ההודעה המוקדמת שלא שולם לעובד בטענה שהתפטר מעצמו והוא זה שהיה צריך לתת הודעה מוקדמת. הוכח שהחברה פיטרה את העובד בהודעתו של מר נחמיה, ועליה לשלם לו חלף הודעה מוקדמת.
שתי טענות הנתבעת לעניין שלילת פיצויי פיטורין והודעה מוקדמת נדחות.
העובד חישב את תביעתו לפי שכר חודשי בסך 7,000 ₪. ובהתאם חלף הודעה מוקדמת בסך זה, ופיצויי פיטורין בסך 8,000 ₪ (7,000 / 12 חודשים בשנה * 14 חודשים שעבד = 8,166). החברה התעלמה מחישוביו ולא טענה לגביהם, ומכאן שעלינו לקבלם אף שבחינת תלושי השכר שצורפו על ידי העובד מעלה ששכרו הממוצע היה גבוה בהרבה מהסך אליו טען.
החברה תשלם לתובע הודעה מוקדמת בסך 7000 ₪ ופיצויי פיטורין בסך 8,166 ₪.

זכאות העובד לפדיון חופשה ודמי הבראה
העובד טען כי במשך כל עבודתו לא קיבל חופשה, ולא שולם לו פדיון ימי חופשה. לטענתו הוא זכאי לפדיון חופשה עבור 14 חודשי עבודתו בסך 3,500 ₪. החברה הסכימה עם טענה זו בסיכומיה.
בנוסף, העובד טען שמגיעים לו דמי הבראה בסך 2,268 ₪ החברה טענה בכתב ההגנה שהסכום הנכון הינו 1,991 ₪, שכן העובד עבד 13.5 חודשים ולא 14 חודשים כטענתו.
לא ברור כיצד הגיעה החברה לסכום זה. עבור שנת עבודתו הראשונה זכאי העובד לחמישה ימי הבראה בסך 378 ₪, סה"כ 1,890 ₪. עבור שנת עבודתו השנייה זכאי העובד לשלושת רבעי יום הבראה בסך 378 ₪ שהם 283 ₪, שכן כטענתה עבד חודש וחצי וזכאי לשישה ימי הבראה שנתיים. סה"כ זכאי העובד לסך 2,173 ₪ בגין דמי הבראה.
טענת החברה בנוגע לרכיבים אלו הייתה שיש לקזזם מחובו אליה בגין הגניבה, טענה שנדחתה . לגופו של כל רכיב אך הודתה בזכאותו ושלא שולמו לו על ידה .
החברה תשלם לתובע פדיון חופשה בסך 3,500 ₪ ודמי הבראה בסך 2,173 ₪.

סוף דבר:
נדחית כל תביעת החברה. לא הוכח שהעובד גנב מכספי החברה בכלל ואף לא שיעור או היקף הגניבה.
תביעת העובד מתקבלת במלואה
החברה תשלם לעובד סכומים אלו:
2,186 ₪ - עבור שכרו לחודש ספטמבר 2018.
8,166 ₪ - פיצויי פיטורין.
7,000 ₪ - חלף הודעה מוקדמת.
3,500 ₪ - פדיון ימי חופשה.
2,173 ₪ - דמי הבראה.
סה"כ תשלם החברה לעובד 22,859 ₪.
כן תשלם החברה שכ"ט ב"כ העובד בסך 4500 ₪.
סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישול מו במועד, י ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ד אדר תשפ"א, (08 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים
מר אלי קדוש

נציג ציבור מעסיקים
מר שלום פישביין

שרה שדיאור, שופטת