הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים סע"ש 43439-12-19

לפני:
כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור מעסיקים – מר יוסף בנבנישתי
נציג ציבור עובדים – מר אלי קדוש

התובע והנתבע שכנגד :
יורם סופר
ע"י ב"כ: עו"ד עמוס האוזנר

-
הנתבעת והתובעת שכנגד :
מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד עדיאל גלס

החלטה

לפני בית הדין בקשת התובע והנתבע שכנגד (להלן: " התובע") לסילוק התביעה שכנגד על הסף.

הרקע לבקשה
ביום 10.1.21 ניתנה החלטת בית הדין בבקשת התובע למחיקת התביעה שכנגד על הסף, לאחר שהתובע הגיש בקשה מנומקת ומפורטת, הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") הגישה תגובה מנומקת ומפורטת ונקבע כי ככל שהצדדים לא יבקשו במפורש ובכתב כי יתקיים דיון בבקשה, ההחלטה תינתן על סמך כתבי הטענות. הצדדים לא ביקשו כי יתקיים דיון בבקשה.
התובע הגיש בר"ע על החלטה זו (45259-01-21 יורם סופר נ' מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל. במסגרת תיק זה הסכימו הצדדים להצעה דיונית של כבוד בית הדין הארצי לעבודה, לפיה ההחלטה מיום 10.1.21 תבוטל, והבקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד תוחזר להחלטה מחודשת של בית הדין, שיקבע את סדרי הדין בקשר לכך.
בהחלטה מיום 10.2.21 פורטה השתלשלות ההליך ונקבע כי התובע יהא רשאי להגיש תשובה לתגובת הנתבעת לבקשת התובע לסילוק התביעה שכנגד על הסף, וכן נקבע כי בטרם תינתן החלטה בבקשה, יתקיים דיון במעמד הצדדים.
בתאריך 09.05.21 התקיים דיון במעמד מותב ונציגי ציבור ובו טענו הצדדים.

טענות הצדדים
בבקשתו טען התובע כי התביעה שכנגד מבוססת על "נהלי משרד החינוך" אשר לא הוגשו; הנזק הנטען אינו נזק שנגרם לנתבעת, אלא למשרד החינוך, שמימן את התשלום לתובע, ומשכך, לנתבעת אין כל אינטרס כספי או אחר בתביעה שכנגד, אך משרד החינוך לא צורף לתביעה; הנתבעת היא עמותה ללא הפקת רווח, ודרישותיה ממשרד החינוך אינן מעניינו של התובע; הנתבעת הי יתה מעורבת בפרטי העסקתו, עוד כאשר המעסיק הרשמי היה "עמותת אוהל משה" המסונפת לנתבעת, במסגרת תנועת ש"ס.
התובע ציין כי ככל שיהיה בכך צורך, לא יהיה מנוס מהזמנת חשבונותיהם המלאים של העמותות, לרבות תקצובם, ומסמכים שיעידו על קשר בין המוסדות. התובע טען כי הועסק גם במסגרת עמותה שלישית "תשב"ר" ואנשי העמותות ניסו להחתימו על מסמכים הקשורים בביקורת לעמותה זו.
התובע טען כי הנתבעת ועמותת אוהל משה ביקשו תקצוב כפול בגין העסקתו וגם עניין זה יתברר בהליך זה. לטענתו, הנתבעת הייתה מעורבת היטב בכל נסיבות העסקתו, ידעה היטב את המגיע לו, פנתה למשרד החינוך על בסיס המידע שבידה. כמו כן, המסמכים שעל יהם נסמכה התביעה שכנגד הוצאו על ידי עמותת "אוהל משה" ולא על ידי התובע, ומשכך על הנתבעת לפנות לעמותה זו.
בנוסף, טען התובע כי הנתבעת הציעה לו להגיע להסדר, כפי שהוצע בדיון המקדמי, בטרם הגשת התביעה שכנגד, וזאת באופן פסול. התובע הפנה לפסיקה שלטענתו תומכת בטענותיו ועתר לסילוק התביעה שכנגד על הסף, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות בסך 120,000 ₪.
הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה כי גם בדיון קדם המשפט הוצעה הצעת פשרה, ואין בכך "הצעת השתקה". עוד טענה הנתבעת כי מטרת התביעה שכנגד היא לאפשר דיון מאוחד ויעיל בעניינם של שני הצדדים, מבלי לפצל את ההתדיינות להליכים נפרדים.
לטענתה, התביעה שכנגד מבוססת היטב וניתנת להוכחה בנקל. עוד טענה כי מעשי התובע עולים כדי עבירה פלילית של קבלת דבר במרמה והתובע אינו מודע לחומרת מעשיו. הנתבעת טענה כי התובע יכול היה לבקש את נהלי משרד החינוך, ואין בטעם זה כשלעצמו כדי לקבל את הבקשה.
עוד טענה כי יש לדחות את טענת התובע לפיה אין יריבות בין הצדדים, כיוון שמקור הכסף שהוצא מקופת הנתבעת הגיע מתקציב משרד החינוך. לטענתה, הוצאת כספים שלא כדין מסך התקציב של הנתבעת עצמה גורם לה נזק, ללא קשר למקור הכסף.
הנתבעת הוסיפה כי העובדה שהתובע עבד במקומות עבודה שמזוהים עם מפלגת ש"ס, כגון הנתבעת, אין בה כדי להצביע על חשיבות כלשהי, מדובר בישויות נפרדות, ואין קשר בין הנתבעת שמפעילה רשת בתי ספר, לבין עמותה שמפעילה גן ילדים.
הנתבעת הפנתה לע"א (מחוזי ת"א) 15267-09-17 יגאל סרנה נ' בנימין נתניהו (פסקה 11) ורע"א 1688/18 יגאל סרנה נ' בנימין נתניהו (פסקה 7) לפיהם החוק הישראלי אינו מכיר במושג תביעת השתקה. לפיכך עתרה הנתבעת לדחיית הבקשה לסילוק על הסף, תוך חיוב התובע בהוצאות.
בתשובה לתגובת הנתבעת טען התובע כי לבקשת הסילוק שני חלקים, האחד נוגע להעדר מעמד ועילה, והשני נוגע לתביעת השתקה.
ראשית טען כי יש לסלק את התביעה שכנגד כיוון שלנתבעת אין כל מעמד בסיסי לגבי הכספים שהתובע קיבל ממשרד החינוך. הנתבעת לא שילמה לתובע מכיסה, ומשכך אין באפשרותה להעלות טענות מפי משרד החינוך, שאינו צד להליך זה. עוד טען התובע כי לנתבעת עצמה לא נגרם כל נזק, אף אם התובע קיבל שכר ביתר. בעניין זה טענה הנתבעת כי תקציבה הופחת, עקב התשלום ביתר לתובע, אולם לטענת התובע, הנתבעת לא הראתה הפחתה כזו, לא פירטה את הטענה והנזק, לפי ההסבר שבטיעוניה, אינו מסוג הנזק הנתבע על ידה. משכך, בשל העדר מעמד ובעדר נזק, יש לדחות לטעמו את התביעה שכנגד על הסף.
התובע טען כי הנתבעת ביקשה ליחס לתובע טענות של "מרמה" שנעשו בניגוד לנהלי משרד החינוך. התובע הכחיש קיומם של "נהלים" שהוא פעל בניגוד להם, וטען כי בהעדר הבאת הנהלים הנטענים, ע"י הנתבעת התביעה שכנגד לא מגלה עילה. עוד טען כי הנתבעת מבקשת לקזז מן המגיע ממנה, את מה שלטענתה מגיע למשרד החינוך, מבלי שמשרד החינוך ידע על כך, ומבלי שמשרד החינוך שותף להליך.
לטענת התובע, התנהלות זו של הנתבעת מחזקת את טענתו לפיה מדובר בתביעת השתקה, כיוון שהנתבעת מנסה להשתיק את התובע, על ידי העלאת טענות שמי שאמור להגישן הוא צד שלישי, היינו משרד החינוך, אולם הנתבעת לא ראתה את טענותיה כרציניות, עדי כדי להעלותן בפני משרד החינוך, אלא רק בפני התובע, ורק לאחר שהגיש נגדה תביעה.
עוד טען התובע כי בתצהיר גילוי המסמכים של הנתבעת אין כל מסמכים התומכים בתביעה שכנגד, ומשכך אין התביעה יכולה לעמוד. טענת ה"מרמה" צריכה להיות נתמכת במסמכים, אולם הנתבעת לא הגישה מסמכים וההנחה היא שאין מסמכים כאלה. לטענת התובע, הנתבעת לא הבהירה כי היא שיזמה (באמצעות נציגיה) את מגעי התובע עם משרד החינוך והיא שהעבירה אותם באופן שוטף לנתבעת, בעצמה ובאמצעות עמותת "אוהל משה", עמותת האחות של תנועת ש"ס, לתנועת מעין החינוך התורני. אם מדובר בסכסוך בין עמותות אלו, התובע אינו הכתובת לפתור את הסכסוך. הנתבעת משמשת צינור להעברת כספי משרד החינוך, ואינה יכולה להישמע בתביעות השבה השייכות לו.
ביום 16.3.21 התקיים דיון בבקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף. מאחר שהדיון התקיים במותב יחיד, נקבע ,והוסכם ע"י הצדדים כי הדיון יתקיים מחדש במעמד נציגי ציבור. דיון זה התקיים בתאריך 09.05.21. בדיון חזר ב"כ התובע על טענותיו בכתב וביקש להוסיף טענות כדלקמן:
בהתאם למוסכמות והפלוגתאות שנקבעו בהליך, אין מחלוקת כי התובע פוטר וכי התובע התלונן על עישון במקום העבודה, שלטענתו בוצע באופן לא חוקי, במודע ובמכוון. הנתבעת, שהיא חלק מגוף ציבורי גדול, שיש לו גם הקשר פוליטי, חולקת על טענת התובע לפיה יש קשר סיבתי בין התלונות לבין הפיטורים. הנתבעת חשופה לסיכון שבית הדין יקבע כי היא נהגה כמעשה האופייני לעיר סדום (כפי שקבע כב' השופט חסדיאל בפסק דין), כך לדעתו יש לראות את תביעת הנתבעת (התביעה שכנגד) לאור האמור .
עוד טען ב"כ התובע כי עד להגשת תביעת התובע, הנתבעת לא תבעה ולא העלתה בדעתה לפנות לתובע ולומר לו כי קיים פסול כלשהו, או שעליו כביכול להשיב תשלום שקיבל ביתר. הנתבעת אף לא פנתה בעניין התובע או התשלומים שכביכול קיבל ביתר למשרד החינוך.
הדגיש ב"כ התובע כי ב מכתב של ב"כ הנתבעת לב"כ התובע נכתב כי אם התובע לא יסכים לפשרה מסוימת כי אז תוגש התביעה שכנגד, ומדובר ב"מכתב איום". לטענתו יש לדחות טענת הנתבעת לפיה מדובר בחלק ממשא ומתן בין הצדדים, כיוון שהמו"מ בין הצדדים הסתיים בתום ישיבת יום 23.6.20 שבו קבע בית הדין כי "הפשרה לא הסתייעה".
התובע טען כי לנתבעת מעמד כלכלי עדיף על זה של התובע. התובע הועסק כמורה , אדם בודד, הניצב מול רשת חינוך ענקית, אשר לה סניפים בכל רחבי המדינה. משאביו של התובע מוגבלים ואילו הנתבעת, גוף בעל עוצמה כלכלית רבה שמעמדה עדיף בהרבה על מעמדו של התובע. משכך, טען כי התנאים לקביעת אופייה של תביעה מסוימת כתביעת השתקה, לכאורה מתקיימים.
התובע שב על טיעוניו בדבר העדר מסמכים והוסיף כי מעיון בנספחי התביעה שכנגד עולה כי המסמכים לא נכתבו על ידי התובע כלל. על פניהם, אלו הם מסמכיה של עמותת "אוהל משה" עמותת אחות לזו הנתבעת, שאף היא בשליטתה של תנועת ש"ס. לכאורה מי שאמור להיות אחראי לכך היא אותה עמותת אחות. משכך, לא רק שאין עילה כנגד התובע, אלא שאילו הייתה הרי שהיה מקום לצרף את עמותת אוהל משה, אם כנתבעת נוספת, ואם כצד שלישי. התובע טען כי הנתבעת עצמה הייתה שותפה אף היא לאותם המכתבים, והוא אף צירף מסמכים המעידים על כך. לגרסתו הנתבעת לא התייחסה לכך בטיעוניה.
הנתבעת טענה כי יש לסלק על הסף את הטענות העובדתיות שנטענו ללא תצהיר וכטענות שווא, בין היתר לגבי ההקשר הפוליטי של תנועת ש"ס ואת הטענה שמדובר בגופים "אחים "עם עמותת אוהל משה.
ביחס לטענת "תביעת השתקה" טענה הנתבעת כי מדובר בדוקטרינה חדשה שיש לגביה דעות מנוגדות בפסיקת בתי המשפט, אך בכל מקרה בתי המשפט לא דוחים על הסף תביעות במקרים דומים.
ב"כ הנתבעת הפנה לפסק הדין בת.א. (שלום ת"א) 22755-06-14 אורבן נדלן נ' שפורר שקבע "בהינתן החקיקה הקיימת בפניי לעניין לשון הרע והיעדרה של חקיקה רלוונטית לעניין תביעות השתקה וההתגוננות מפניהם, הרי שעל פי הדין הקיים שנקבע על ידי המחוקק ואשר אינו מאפשר סילוק התביעה על הסף, הרי התביעה צריכה בירור לגופה" . עוד טען ב"כ הנתבעת כי התנאים שאותם פירטה הפסיקה שנדרשים על מנת שניתן יהיה לקבוע שמדובר בתביעת השתקה קובעים בין היתר שמדובר בסכום תביעה מופרז עד כדי שאין לו אחיזה בדין ועוד שמדובר בטענות סרק עובדתיות ומשפטיות שנועדו להקשות ולהתיש במובחן מלברר מחלוקת רלוונטית. לטענתו, תנאים אלו מדגישים מדוע אין לדחות את התביעה על הסף, גם אם היה בסיס תאורטי לטענות ב"כ התובע, כיוון שעל פי הפסיקה את עילת התביעה צריך לברר במסגרת הראיות שישמעו בתיק, לרבות טענות התובע לגבי קיומו או העדרו של הנוהל.
ב"כ הנתבעת טען כי טענת כתב התביעה שכנגד פשוטה מפורטת , וקשה לחלוק עליה, לאור המסמכים התומכים בתוכנה שצורפו לה. לטענתה, לתובע ניתנו, על פי בקשתו, אישורים בדבר היותו עובד הוראה, על אף שהוא לא שימש בפועל כעובד הוראה. לא יהיה לנתבעת קושי להוכיח, גם אם תידרש עדות של משרד החינוך, כי במקרה זה, התובע לא היה זכאי לכך. עוד טענה הנתבעת כי סכום התביעה אינו מופרז, הוא חושב "על השקל" בהתבסס על הפחתת הוותק ששולם לתובע ואשר לא הגיע לו לגרסתה ועל פי המסמכים .
לגבי הטענה שהנתבעת לא פנתה לתובע קודם לכן, הרי הדברים ברורים כי בשעה שהוגשה התביעה והנתבעת העבירה לבא כוחה את העתק תיקו האישי של התובע, כי אז עלו הממצאים שהיה בהם הצדקה כדי להגיש את התביעה שכנגד.
בעניין המכתב שנשלח לתובע בעניין הסכם הפשרה טענה הנתבעת כי התובע מטעה את בית הדין, ופרט כי עוד במסגרת כתב ההגנה ציינה הנתבעת שהיא בוחנת את העובדות ושוקל ת להגיש תביעה שכנגד. בישיבת קדם המשפט, בית הדין הציע הצעת פשרה. התובע סירב להצעה, אך הנתבעת סברה שיש מקום להמשיך ולבחון אותה . התובע הגיש כ נספח ג' לכתב התשובה לתביעה שכנגד מכתב ששלח ב"כ הנתבעת לב"כ התובע ובו ציין כי הכין את כתב התביעה שכנגד והנתבעת מתכוונת להגישו בפועל, וככל שיש רצון כן להגיע להסדר שה ציעה הנתבעת בקדם המשפט, יצור עמו קשר. מכאן ועד לטענות לתביעת השתקה הדרך רחוקה מאוד.
לעניין המעמד, טען ב"כ הנתבעת כי הנתבעת היא זו ששילמה בפועל את התשלומים. ככל שהתובע היה מגיש תביעה לפיה שולם לו לפי וותק נמוך מזה שהיה זכאי לו, הרי שהיה תובע את הנתבעת, כמי ששילמה את שכרו, ולא את משרד החינוך, שלא העסיק את התובע. משכך, לנתבעת יש את המעמד וגם את החובה להגיש את התביעה ולא לאף צד ג' אחר, לרבות לא למשרד החינוך.
לטענת הנתבעת היא אינה יכולה לצרף כצד שלישי את משרד החינוך ואף לא את עמותת אוהל משה, מאחר ואי ן יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, ואין סמכות לבי ת הדין לדון בתביעה כזו. כך ש ככל שהייתה מוגשת בקשה כאמור, הרי שהייתה נדחית על הסף.
לטענת הנתבעת, התובע מבקש לקבל חסינות מלהשיב כספים שהוא קיבל שלא כדין, מאחר והוא הגיש תביעה נגד הנתבעת לפי טענתו על פיטורים שלא כדין. אין לקבל גישה זו . מן הראוי שהן תביעת התובע והן תביעת הנתבעת יתבררו לגופן וככל שיתברר, אם יתברר, שלא הייתה כל הצדקה להגיש את התביעה שכנגד, אזי היא תידחה לגופה.
ב"כ התובע הגיב לטענות ב"כ הנתבעת וטען כי הנתבעת לא סבלה כלל מחסרון כיס, שהרי משרד החינוך שילם לה את הכספים הנטענים על ידה בגין הוותק, ושמכך היא מנסה להתעשר פעמיים, ולקבל את הסכום פעם אחת ממשרד החינוך ובפעם השנייה מן התובע. לטענתו, יש לכך השלכות גם לגבי טענת ההשתקה, כיוון שאף אם אין מדובר בסכום תביעה מופרז, הרי ברור שכאשר מדובר בתביעה שהוגשה בחוסר מעמד ובחוסר נזק, הרי שתנאי זה מתמלא ביתר שאת, שכן לא רק הסכום הוא המופרז אלא עצם התביעה היא חסרת בסיס וחסרת יסוד.
לעניין היחס שבין טענת חוסר העילה לטענת תביעת ההשתקה, הדגיש ב"כ התובע כי הרעיון של תביעת ההשתקה הוא דווקא במקרה שייתכן שדווקא יש עילה לתביעה. אחרת – אין צורך בטענת תביעת ההשתקה. הרי די בחוסר העילה כדי להביא לדחיית התביעה. משכך, הרעיון של תביעת ההשתקה מכוון למקרה שבו ייתכן שדווקא יש עילה. אופי תביעת ההשתקה הוא אשר אמור להביא לסילוקה על הסף.
עוד טען ב"כ התובע כי בטיעוני הנתבעת שבכתב היא טענה כי יש צורך ציבורי בתביעה שכנגד, עד כדי שימוש במילים חריפות ביותר כנגד התובע. מכאן גם שכאשר יש צורך ציבורי למנוע תביעות השתקה, בוודאי שלכך הנתבעת לא יכולה להתנגד.
הרחבנו את טיעוני הצדדים על מנת שיבואו לביטוי וכדי שנוכל להתייחס אליהן דבר דבור על אופניו. לאחר עיון בטיעוני הצדדים, כמובא בהרחבה לעיל, ובפסיקה, נדון בהן לגופם.

הכרעת הדין

לצורך נוחות והבנה הנקרא יקראו הנתבע שכנגד מר סופר - התובע , והתובעת שכנגד רשת מעיין החינוך התורני -הנתבעת.
כתב התביעה שכנגד מציין במפורש כי רשת מעיין החינוך התורני היא זו אשר שילמה בפועל לתובע שכרו מ1/9/06 עד 31/8/2019. ככזו הנה בעלת מעמד ל תבוע.
טענה הנתבעת כי רק לאחר קבלת תביעתו נבדק תיקו האישי , נעשו החישובים נבדקה הניירת ונתגלתה עילת התביעה שכנגד. אין בעיתוי הגשתה בנסיבות אלה פסול כלל, אף אין בכך להופכה לתביעת "השתקה" נושא בו נדון בהרחבה בהמשך. מטעמים אלה דין הבקשה למחיקת התביעה שכנגד על הסף להידחות, אך בכך לא די.
בדיקת כלל עניינו של התובע לאחר הגשת התביעה , בא לביטוי גם בכתב ההגנה כמפורט מטה.
על פי כתב ההגנה של הנתבעת :"
"
נוכח מעמדו של התובע בקהילה בנתיבות כאמור לעיל אך טבעי הוא כי גם בהליך ניסתה הנתבעת יותר מפעם להגיע להבנות , אף לאחר דיון הקדם. אין לקבל את הטענה כי משבית הדין הציע הצעה שנדחתה נסתם הגולל על הידברות בין הצדדים. ההיפך, יש לעודד הדברות בין הצדדים אף לאחר ששמעו את הצעת בית הדין וגם אם נדחתה. עניין זה מתרחש דבר יום ביומו בבית הדין, שהצדדים ממשיכים להידבר לאחר שנשמע קולו של בית הדין.
עיינו במכתב ב"כ הנתבעת ובלשונו ולא מצאנו בו כל איום כנטען ע"י התובע. נוכח חשיבותו יובא כלשונו: "שלום רב,
הכנתי את כתב התביעה שכנגד. בטרם יוגש בפועל ותשולם אגרה אמתין עד יום ראשון הקרוב.
ככל שיש רצון כן להגיע להסדר שהוצע על ידנו בדיון המקדמי תחזור אלי . בברכה..."
מדובר בכתיבה קולגיאלית ומקובלת הבאה לחסוך הוצאות לשני הצדדים מבעוד מועד, טרם תשולם אגרה. המילים "ככל שיש רצון כן" ו-"תחזור אלי" מצביעות גם על נכונות הנתבעת ופותחות פתח לשיח לצורך הסדר . הא ותו לא. אף טענה זו של התובע נדחית.
בנוסף, אף הטענה שהמו"מ בין הצדדים הסתיים בתום ישיבת יום 23.6.20 שבו קבע בית הדין כי "הפשרה לא הסתייעה", אינה עומדת.
בתי הדין לעבודה מעודדים ופועלים להגעה לפשרות בין בעלי הדין. כפי שנקבע בעניין תב"ע (עבודה ארצי) 3-170/נא שמואל כהן - דוד כהן, כג(1) 434 (1991)‏‏ כי:
""מקובל אצלנו לעודד בעלי דין להתפשר", משום "שקיים אינטרס ציבורי ברור דווקא לעודד פשרות בין מתדיינים". כלל זה חל בבתי-הדין לעבודה, כשם שהוא תל במערכת בתי המשפט, ואף בבית-הדין הרבני."
וכן בדיון (עבודה ארצי) 3-3/מו אנוה תעשיות בע"מ - ישראל פיקהולץ, יח(1) 233 (1986)‏‏ נקבע כי:
"מקובל ולעיתים אף רצוי הדבר שבית-הדין יסייע להשגת פשרה בין בעלי הדין".
אף במשפט העברי ניתן למצוא עידוד להבאת בעלי הדין לפשרה. כך לדוגמה פוסק הרמב"ם, בהלכות סנהדרין, פרק כב, הלכה ד:
"כל בית דין שעושין פשרה תמיד, הרי זה משובח, ועליו נאמר: 'מִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם' (זכריה, ח, טז). אי זהו משפט שיש עמו שלום? הוי אומר: זה ביצוע. וכן בדוד הוא אומר: 'וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּו' (שמואל ב, ח, טו). איזהו משפט שיש עמו צדקה? הוי אומר: זהו ביצוע, והיא הפשרה.
במה דברים אמורים? קודם גמר דין, אף על פי ששמע דבריהם, וידע להיכן הדין נוטה - מצווה לבצוע. אבל אחרי שגמר הדין, ואמר: 'איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב' - אינו רשאי לעשות פשרה ביניהן, אלא ייקוב הדין את ההר".
וכן נפסק בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן יב, סעיף ב:
"וכל בית דין שעושה פשרה תמיד - הרי זה משובח. במה דברים אמורים? קודם גמר דין, אף על פי ששמע דבריהם ויודע להיכן הדין נוטה - מצווה לבצוע. אבל אחר שגמר הדין, ואמר: 'איש פלוני אתה זכאי', 'איש פלוני אתה חייב' - אינו רשאי לעשות פשרה ביניהם. אבל אחר, שאינו דיין, רשאי לעשות פשרה ביניהם, שלא במושב דין הקבוע למשפט. "
לאור האינטרס הציבורי נוקטים בתי הדין לעבודה בגישה המעדיפה הגעה לפשרות, זאת אף במהלך ההליך. ומעשים שבכל יום שבית הדין מציע לצדדים הצעות פשרה בכל שלב אף בדיון ההוכחות ואף בסיומו (קודם לסיכומים). בכל פעם כאשר בית הדין מציע הצעת הפשרה לצדדים ואלו אינם מקבלים אותה נקבע כי "הפשרה לא הסתייעה", אך אין זה אומר שלא נותר מקום להציע הצעות חדשות או להעלות מחדש את ההצעות הישנות. ומכאן שאין לקבל את הטענה שהמשא ומתן בין הצדדים נסגר בקביעה ש"הפשרה לא הסתייעה".
טענות אלו של התובע נדחות.
התובע טען בדבר העדר מעמד של הנתבעת לתבוע את הכספים ששילמה לתובע ביתר, נוכח העובדה שקיבלה ממשרד החינוך כסף עבורו ותצא נשכרת פעמיים, וכי מדובר בכספים שיש להשיב למשרד החינוך. כן טען כי ככל שהתביעה תתברר – יש לבחון כיצד נקבע הוותק של התובע, והאם לא הנתבעת היא שמסרה את הדיווח אודות וותק זה .
כבר מטענה זו עולה כי על התביעה שכנגד להתברר לגופה ולא להיות מסולקת על הסף. אין חולק כי הנתבעת היא ששילמה בפועל לתובע את הכסף שלטענתה שולם ביתר גם התובע לא חולק על כך. הוא מתייחס רק למקור הכסף . הנתבעת צירפה לתביעה שכנגד תלוש שכר מטעמה לתובע (נספח ג' לתב יעה שכנגד) לחודש אוקטובר 2015 המתייחס לוותק הנטען כמוטעה ולתשלומו רטרואקטיבית. שמה של הנתבעת ושמו של התובע על התלוש. התובע לא חולק כי אלו התלושים שקיבל. על כן לנתבעת ורק לה זכות התביעה נגדו להחזר סכומים אלו, ככל שיוכחו. יש יריבות ויש יחסי עובד מעסיק . לעומת זאת אין יריבות בין התובע למשרד החינוך ואין לצרפו כצד . אם וככל שהתובע יחפוץ להביא תצהיר ממי ממשרד החינוך פתוחה לו הדרך.
הנתבעת מציינת במפורש כי התשלום שבוצע רטרואקטיבית על פי הוותק המעודכן שולם ע"י הנתבעת עצמה . ולכן הנתבעת אם וככל שתוכח טענתה היא הז כאית להחזר התשלום העודף שבוצע על ידה.
המסקנה מהאמור לעיל היא כי לנתבעת מעמד כתובעת שכנגד בכל היבט. גם טענות אלו של התובע להיעדר יריבות או לצירוף משרד החינוך כצד נדחות לגופן.
אם וככל שיוכח ששולמו כספים ביתר, בעת שתתנהל התביעה שכנגד, הנתבעת תוכל לפעול מול משרד החינוך ביחס להחזר . אין בכך להקנות לתובע זכות בכספים אם וככל שיוכח שלא היה זכאי להם..
התובע טען בעלמא לזהות בין הנתבעת ובין ת"ת אוהל משה, וייחס טענות פוליטיות שאף הן נטענו בעלמא. מנגד הנתבעת צירפה לתביעה שכנגד מסמך מי"א טבת תשע"ה) "אישור העסקה לרב יורם סופר.." על פי המסמך מדובר בעמותה עצמאית מס' 58-015711-3 סמל מוסד 613331. בעוד הנתבעת בעלת מס' עמותה 58-0121952. על פניו לא הוכ ח ולו לכאורה אחרת מהנטען ע"י הנתבעת להפרדה וישות תאגידית נפרדת לכל עמותה.
יתר על כן, בכתב ההגנה שכנגד מטעם התובע לתביעה שכנגד צורף תלוש דצמבר 2005 מתשב"ר אהל משה . תיק הניכויים בתלוש הוא 952366052. (עליה טען התובע כי היא גוף שלישי באותו אשכול) לעומת זאת תלושי הנתבעת רשומים בתיק ניכויים 943051458. כלומר גם מנספח כתב ההגנה שכנגד דין טענת התובע ל"קרבת משפחה" בין העמותות להידחות.
התובע הסתמך על נספח א' ממרכז מעיין החינוך התורני, ולאור חשיבותו יובא כלשונו:

התובע מנסה ללמוד ממנו זהות מעסיקים. עיון בנספח א' לתביעה שכנגד מעלה כי בשנה"ל תשע"ד, כולל ממאי 04 ועד 30/8/06 עבד בכתה א' בהיקף 45 ש"ש. לכאורה חפיפה בהעסקה . אולם במסמך זה סמל מוסד 771 ואילו בנספח א' לתביעה שכנגד סמל מוסד 613331. לכן לכאורה אין זהות במוסד נשוא שני המכתבים ואין להסיק מנספח התובע בהגנתו לזהות מעסיקים באותה תקופה. במהלך ניהול התביעה לגופה רשאי התובע להוכיח טענה זו וכל טענה, אך אין במסמך שצירף לתמוך בסילוק על הסף.
לפיכך גם טענות התובע הכורך ביחד את כל הגופים ,כמעסיק אחד או כקבוצה מסוימת ,כחלק מהעילה למחיקה על הסף נדחית.
לעניין חישוב הותק נשוא התביעה שכנגד, צורף מסמך העמותה (תאריך א' אייר תשס"א -נספח ב' לתביעה שכנגד) ממנו עולה כי התובע היה רכז גני ילדים לתקופה 1/1/88 עד 31/3/01. דהיינו לכאורה לא עובד הוראה. ככל שהתובע יחפוץ להפריך טענה זו , יוכל לעשות כן אך יש לברר טענות הנתבעת בתביעה שכנגד לגופן זאת במסגרת ניהול התביעה שכנגד ולא בדרך של סילוק על הסף, שהוא אמצעי חריג על פי הפסיקה.
לעניין זה רלוונטיים גם נספח ים ב-2 לתביעה שכנגד מיום כ"א חשוון תש"ס ,נספח ב-3 לה מיום ח' אלול תשע"ד ונספח ב4 מיום 1/6/03.
הנתבעת לא תבעה כגרסתו תביעה שכנגד "סתמית " אלא לכאורה ביססה את התביעה שכנגד על מסמכים שונים משנים עברו אשר נכתבו בזמן אמת ונמצאו בתיקו האישי לטענת הנתבעת . כלומר לא מדובר ב"המצאת" תביעה אלא בבדיקה היסטורית לגיטימית של מסלול העסקתו של התובע. (נספחים ד',ה1 ו-ה2 לתביעה שכנגד.).
אם וככל שיוכח כי הוותק של התובע ושכרו שולמו ביתר אזי כפועל יוצא גם את רכיב התביעה שכנגד על החזר פיצויי פיטורים ששולמו ע"י הנתבעת לתובע לטענתה ביתר - מכח יחסי עובד מעסיק- יש לנהל ולברר לגופה ולא לסלקה על הסף.
למעלה מן הצורך נציין כי הטענה שוותק הוראה נקבע לפי "הוראה בפועל" ולא לפי עבודה במוסד חינוכי הינה פועל יוצא ממהות העניין. ואף שצירוף מסמך היה שופך אור כבר בשלב זה, אין בכך לדחות את תביעתה על הסף רק מאחר שלא הוגש. הזכות לצדדים להרחיב בעניין זה , ולצרף את הנדרש במסגרת תצהיריהם. טענותיהם בעניין זה נשמרות לדיון גופו.
לגופם של סכומי התביעה שכנגד, הם פורטו ונומקו בסעיפים 10 ,11 ו-12 לתביעה שכנגד. כך גם להפרש פיצויי הפיטורים ששולמו(סע' 13 לתביעה שכנגד).
הסכומים שבתביעה שכנגד מבוססים לכאורה על מסמכים שבידי הנתבעת הנוגעים לתובע מתקופות שונות. לא מדובר בסכום כללי "שנשלף מהמותן", אלא בכזה המבוסס על ניירת שצורפה , ותק מקצועי וחישובי שכר עובדי הוראה. על פי סדרי הדין כוללת התביעה שכנגד את הנחוץ בשלב זה . אף לא מדובר בסכומים " מנופחים" או "גרנדיוזיים" ,כנדרש בפסיקה בעניין תביעת השתקה , כנטען ע"י התובע. לתובע תהא ההזדמנות לברר מהות הסכומים ולסתור אותם בניהול התביעה שכנגד לגופה.
על כן גם בעניין סכומי התביעה שכנגד נדחית הבקשה ל סילוק על הסף העניין יידון לגופו בהליך.
באשר לטענה בדבר היות התביעה שכנגד תביעת השתקה. דוקטרינה זו במשפט הישראלי לא נתקבלה עדיין ככזו .
ברע"א 1688/18 יגאל סרנה נ' בנימין נתניהו נקבע כי הדוקטרינה בדבר תביעות השתקה (SLAPP) לא פותחה עדיין בשיטתנו. אך בתי המשפט כבר החלו לדון בה ולפתחה, אך עדיין אין מגמה קוהרנטית בפסיקה. כך לדוגמה נדון עניין זה בת"א (שלום ת"א) 30803-05-17 מכלוף ואח' נ' בן שושן שם נקבע כי:
הביטוי "תביעת השתקה" מתייחס למצבים בהם מוגשת תביעה אזרחית נגד פרט או נגד קבוצה, על רקע פעילות ציבורית שהם מנהלים, בידי גוף חזק יותר שהפעילות שהם מנהלים מנוגדת לאינטרסים שלו, וכאשר מטרתו להפעיל לחץ על הנתבעים ובכך להביא להשתקת הפעילות. מטרתה העיקרית של תביעה שכזו איננה בירור הטענות מול הנתבע ואף לא פיצוי התובע על נזקיו, אלא דווקא יצירת "אפקט מצנן" שיחסום את הנתבע ואחרים מהמשך מתיחת ביקורת על התובע.
נוכח מאפיינים אלו, ניתן לראות ב"תביעת השתקה" דוגמא לאחד המקרים המהווים "שימוש לרעה בהליכי משפט", שהרי תכלית הגשתה עומדת בסתירה לרעיון שמירת הטוהר של ההליך השיפוטי.
כשם שלבית המשפט סמכות טבועה לסלק תביעה ולו רק מהטעם שהתברר כי זו מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, כך גם לבית המשפט סמכות טבועה לסלק תביעה שהתברר שהינה "תביעת השתקה" כבר מטעם זה לבדו.
לשם זיהוי תביעה ככזו שהיא למעשה "תביעת השתקה" ניתן לפנות לבירור שלושה מאפיינים מרכזיים (אף שזו כמובן לא רשימה סגורה): תביעה בסכום גבוה במיוחד, תביעה בקשר עם עניין ציבורי, ופערי כוח גדולים בין הצדדים.
בירור זה אפשר שייעשה כבר בתחילת הדיון, כטענת סף, אך בדרך כלל יהא כרוך בבירור עובדתי ולכן ייעשה רק לאחר סיום הבאת הראיות, בכתיבת פסק הדין".(דגש ש.ש.)
כלומר, לשיטה זו ישנן תובענות שניתן לסווגן כ"תביעת השתקה" כבר בתחילת ההליך ולדחותן על הסף , אך בדרך כלל סיווג תובענה כ"תביעת השתקה" מחייב בירור עובדתי מקיף, ואז לא ניתן לסלקה על הסף.
בהליך שלפנינו לא מתקיימים לפחות שניים מהתנאים, הראשון סכום התביעה אליו התייחסנו לעיל, והשני עניין ציבורי- גוף ציבורי המגלה טעות בתשלומים רשאי לתבוע כספי ציבור בחזרה, ובעניין זה אין למי מהצדדים עדיפות לתובע או לנתבעת. זאת גם אם הרשת הנה גוף גדול מהפרט התובע או תה.
לעומת זאת, בת"א 22755-06-14 אורבן נדל"ן בע"מ נ' שפורר נקבע כי:
"בהינתן החקיקה הקיימת העומדת לפני לעניין לשון הרע והיעדרה של חקיקה רלוונטית לעניין תביעות השתקה והתגוננות מפניהן, הרי שבהתאם לדין הקיים שנקבע על ידי המחוקק ואשר אינו מאפשר סילוק התביעה על הסף, הרי התביעה צריכה בירור לגופה".(דגש ש.ש.)
כלומר, לשיטה זו לא ניתן לסלק תובענה על הסף רק בשל היותה "תביעת השתקה".
מפסיקות אלו של בתי המשפט עולה כי לכל הפחות, בדרך כלל אין לדחות תובענה על הסף בשל סיווגה כ"תביעת השתקה" אלא דרך המלך היא לדון בה לגופה. אם כי ניתן להסיק שאין לדחות כלל על הסף תביעת השתקה.
יודגש כי גם לסוברים בעניין קיום דוקטרינה זו מהסקירה לעיל עולה כי התביעה שכנגד נשוא הליך זה אינה עומדת אףבקריטריונים של הפסיקה שהכירה באפשרות לדחות "תביעת השתקה על הסף", כמו לדוגמה הפסיקה שצירף התובע (ת.א. 62455-12-13 יניב ס.א. לבנין ופיתוח (1983) שותפות רשומה ואח' נ' יחזקאל (2 8.8.2015) בא נדונה הדוקטרינה של "תביעת השתקה" ונקבע כי:
"לפי דוקטרינה זו, אם הוכח שהביקורת שהועלתה על ידי הנתבע נוגעת לעניין ציבורי, יעבור הנטל אל התובע להצביע על התקיימותם של שלושה תנאים:
ראשית, כי טענותיו של הנתבע חסרות כל בסיס עובדתי סביר, או שהן ללא כל עילה משפטית מוכחת. שנית, כי מטרת הנתבע בלתי ראויה. שלישית, כי פעילותו הייתה יכולה להשפיע באופן משמעותי על זכות משפטית של התובע.
[...]
נמצא איפוא, כי הדוקטרינה של "תביעת השתקה" במובנה האמריקאי טרם אומצה באופן מלא במשפט הישראלי. יחד עם זאת, נראה לי כי גם מכוח הפסיקה הקיימת, אם בית המשפט משתכנע כי המניע העיקרי להגשת התביעה היה הרתעה של הנתבע מפני הטחת ביקורת עניינית ומוצדקת בתובע, וכאשר סכום התביעה איננו מידתי – רשאי בית המשפט להביא בחשבון עניין זה במסגרת מערכת האיזונים הכוללת, הן כמשקל נוסף לעבר הטיית הכף לדחיית התביעה, והן כשיקול משמעותי בפסיקת ההוצאות.(דגש ש.ש.)
אין לקבוע את שיעור סיכויי התביעה שכנגד בשלב זה, אך וודאי ניתן לומר לכאורה בשלב זה שטענות הנתבעת אינן "חסרות כל בסיס עובדתי סביר" או נעדרות עילה משפטית. תנאי זה אינו מתקיים.
כפי שצוין לעיל אין בתביעה שכנגד שימוש לרעה ב הליכי בית הדין. מדובר בעמותה המחויבת לפעול כדין לעניין תשלום ביתר לו סבורה כך, מדובר בגוף חינוכי הניזון מכספי ציבור . כך גם סבר התובע לעניין החלת כללי איסור עישון שלחות על הנתבעת חובות הדין. ככל שגילתה לגרסתה חוב או תשלום יתר מחובתה לפ עול. ככל שיוכיח התובע שהכספים שולמו כדין – מה טוב , אך לשם כך יש לנהל ההליך. לפיכך גם תנאי זה בפסיקה לעיל אינו מתקיים ואין לדחות התביעה שכנגד על הסף.
לא הוצג עומס כלכלי חריג בניהול התביעה שכנגד. התובע הגיש תביעתו בראשונה,תביעה שכנגד תתברר בהינף אחד עמה כך שהליך ההוכחות והסיכומים יהיו יחדיו, והן תתבררנה ככל תביעה ותביעה שכנגד המוגשות כדבר של יום ביומו בבית הדין. גם קריטריון פסיקה זה לא מתקיים.
אף אין בתביעה שכנגד להשפיע בכל הנוגע לעילת התביעה בגין העישון והכרוך בה. התביעה שכנגד נגזרת מתנאי העסקה המעוגנים בחוק, בהסכמים קיבוציים, חוזרים וכד'. תביעת התובע מבוססת אף היא על חקיקה וחקיקת משנה ופסיקה הרלוונטיים לה.
מסיבות אלו לא עמד התובע בדרישות הפסיקה אותה הביא ולא הוכיח כי המניע העיקרי להגשת התביעה שכנגד היה הרתעת התובע מניהול ההליך בתביעתו, ועל כן נדחית גם בעניין זה בקשתו לדחות את התביעה שכנגד על הסף.
חשובה אף יותר מדיניות בית הדין הארצי הנכבד להעדיף בירור תביעות לגופן ולהימנע ממחיקה או דחיה או סילוק על הסף שהם סעדים הניתנים במשורה בלבד.
ההלכה היא כי סעד של סילוק על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר, וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף (דב"ע מז/15-3 אפנר יצחק נ' מפעלי הדסה לנוער; דב"ע נא/31-3 חיפה כימיקלים בע"מ נ' אברהם כלפון; דיון (עבודה ארצי) 3-195/נא תובנה מכונות תרגום בע"מ - עמיחי סגל, כג(1) 274 (1991)‏‏).
בבר"ע (ארצי ) 49125-06-18 פנחס אוסלרנה - רן מלכה (נבו 04.10.2018) נדונו טעמו של הכלל והחריג לו, נקבע כי הטעם הוא הרצון לאפשר גישה לערכאות ולדון בסכסוכים לגופם. אך חריג לכך הוא כאשר מדובר בסילוק בשל העדר סמכות עניינית.
לאור האמור, משנדחתה טענת התובע להיעדר מעמד לנתבעת, משהתקיימו יחסי עובד מעסיק ויש סמכו ת עניינית, הרי שלו רק בשל מדיניותו וקביעותיו אלו של בית הדין הארצי הנכבד עלינו להעדיף לדון בתביעה שכנגד לגופה. אם וככל שבסופו של ההליך יתברר כי אכן לא הייתה עילה לתביעה זו, הרי שניתן לתקן את הנזק לתובע באמצעות פסיקת הוצאות.

סוף דבר
מכל הנימוקים לעיל כל אחד בנפרד ובמצטבר, הבקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד נדחית.
שתי התביעות תתבררנה לגופן, ובהינף אחד הן תביעת התובע והן התביעה שכנגד של הנתבעת .
נוכח השתלשלות הליך זה ישלם התובע ,תוך התחשבות בגילו של התובע , באופן סיום עבודתו ובכך שההליך העיקרי עוד לפניו, שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך סמלי של 1,000 ₪ . סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשפ"א, (23 יוני 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים
מר אלי קדוש

נציג ציבור מעסיקים
מר יוסי בנבנישתי

שרה שדיאור,
שופטת