הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים סע"ש 43439-12-19

לפני:
כב' השופטת שרה שדיאור

התובע:
יורם סופר
ע"י ב"כ: עו"ד עמוס האוזנר

-
הנתבעת:
רשת מעיין החינוך התורני בארץ ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד עדיאל גלס

החלטה

לפני בית הדין בקשת התובע לפסילת המותב, בהתאם לסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי משפט"], מיום 14.2.21.
בנוסף לפני בית הדין תגובת הנתבעת, המתנגדת לבקשה.

טיעוני הצדדים
התובע טען כי במסגרת ההחלטה מיום 10.1.20 בה דחה בית הדין את בקשת התובע לסילוק על הסף של התביעה שכנגד (להלן: ההחלטה) , הביע בית הדין את דעתו באופן נחרץ והחלטי, באופן שלא ניתן יהיה לשנות את דעתו של בית הדין. עוד טען כי בהחלטה לא היתה התייחסות לטענתו לפיה לנתבעת אין כל מעמד לתבוע "בעבור" צד שלישי, שכביכול לפי טענת הנתבעת, שילם לתובע ביתר. גם בכך הביע בית הדין עמדה נחרצת שאינה לכאורית, אלא עמדה ניצחת. בית הדין התעלם לטענת התובע ממרבית טענות התובע בבקשה לסילוק על הסף, והיא מצטרפת לזלזול בתובע, ול העדר המנוס מהחלפת המותב.
עוד טען התובע טענות כלפי ישיבת בית הדין מיום 23.6.20, שבה הציע בית הדין הצעת פשרה, נמוכה לטענתו, הגם שהיה מועסק בעיסוק בעל אופי פרטני ביותר (מורה ומחנך על פי כתב התביעה) וסיכוייו למצוא עבודה בעיסוק פרטני כל כך הם מועטים , וכן התבטאות בית הדין במילים "אם יש ספק – כי אז אין ספק" , גישה זו מהווה לדעתו דעה קדומה כנגד התובע.
לטענת התובע, מדובר בשורה של עניינים המעלים תחושה קשה ומוצדקת שבית הדין נעול בגישתו הקדומה נגד התובע, ומשכך הצדק ומראית פני הצדק, שניהם מצדיקים שתישקל פסילה בדרך של העברה למותב אחר.
התובע הפנה לע"א 2363/01 פלונית נ' פלוני שבו בית המשפט התבטא בצורה נחרצת כלפי אחד הצדדים, ולאחר מכן דן בעניין אחר, דומה וקשור. בית המשפט קיבל את הבקשה ובית המשפט העליון אישר את הפסילה. לגישת התובע, במקרה זה מכוח קל וחומר יש לקבל את הבקשה, שכן באותו הליך פסק הדין לא בוטל, ואילו בהליך זה ערכאת הערעור מצאה כי נפל פגם שמצדיק לבטל את ההחלטה שבה העמדה הנחרצת כנגד התובע. עוד טען כי בדומה לאותו הליך, נקבע כי ההליך בשלביו הראשוניים, טרם החל בירור התביעה, והעברת הדיון לשופט אחר לא תסרבל את ההליך באופן ממשי.
הנתבעת טענה כי טענות התובע מלמדות כי הבקשה לא נסמכת על נסיבות או עובדות חיצוניות שמוכיחות באופן אובייקטיבי שבית הדין גיבש עמדה סופית באופן שאין עוד טעם בהמשך המשפט, עקב היותו "משחק מכור". עוד טען כי לא בכל מקרה שערכאת הערעור מבטלת את החלטת בית הדין האזורי, יידרש המותב לפסול את עצמו, כיוון שגיבש עמדה, וכי ברור כי בכל החלטה שבה בית הדין מכריע בבקשה שהוגשה, בית הדין גיבש עמדה ברורה וחד משמעית ביחס לבקשה.
הנתבעת טענה עוד כי טענות התובע לפיהן בית הדין נקט ב"זלזול בוטה" בתובע וב"התעלמות עד כדי אבסורד" חסרות בסיס, ונטענו ללא אחיזה במציאות. לסיכום טענה הנתבעת כי טענות התובע כנגד נכונות ההחלטה, אינן גורם להכרעה בשאלת הפסלות.
לאחר עיון בטיעוני הצדדים בהליך ובפסיקה , ולאחר ששקלתי, הבקשה נדחית. להלן יפורטו הנימוקים להחלטה.
סעיף 77 א' לחוק בתי משפט קובע את השיקולים לפסלות שופט:
"בעל דין רשאי לבקש ששופט פלוני יפסול עצמו מליישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול משפט".
בהתאם להלכה הפסוקה, המבחן הוא "אפשרות ממשית" בדבר קיומה של דעה קדומה, היינו שהשופט גיבש לעצמו עמדה סופית בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין טעם בהמשך רגיל של המשפט (ראו בג"צ 2148/94 גלברט עו"ד נ' נשיא ביהמ"ש העליון ואח' פ"ד מ"ח (3) 573 בעמ' 605).
כתוצאה מכך, על מנת שישיבתו של שופט בתיק תביא לפסילתו, על המערער להראות כי התקיימו נסיבות מיוחדות, אשר מעוררות חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן, פ"ד נא(4) 673, 677-676; ע"פ 669/03 עמיאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 11726/04 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 6510/04 מדינת ישראל נ' עזורי (לא פורסם); ע"פ 6404/05 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 10074/06 פלג נ' עיריית תל-אביב (לא פורסם)).
בע"א 3814/20 פלונית נ' פלוני נקבע:
"לא אחת נפסק כי לצורך ניהול יעיל של ההליך עשוי השופט היושב בדין להביע במהלך ישיבת קדם המשפט דעה – בזהירות ובמתינות המתבקשים – לגבי השאלות שבמחלוקת, ורק במקרים חריגים שבהם התבטאויות בית המשפט הן בעלות אופי מובהק ונחרץ עד כי יש בהן כדי להוליך אל המסקנה כי קם חשש ממשי למשוא פנים מצדו, יוביל הדבר לפסילת המותב (ע"א 820/19 בית בלב בע"מ נ' עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל, פסקה 4 (7.2.2019)1 ); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 180 (2006 )).
עוד נקבע כי מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת גם מסקנה באשר לטיב הראיות שאותן ראוי להביא בבקשת הפסלות. הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות חייבות להיות משמעותיות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 84). על כן, ברור כי חשדות, תחושות והשערות, הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות (ע"א 3863/04 הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ע"פ 4771/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); מרזל, בעמ' 85).
טענות התובע מתרכזות בשתי עניינים: ישיבת קדם המשפט וההחלטה מיום 10.1.21.
לעניין טענות התובע ביחס לקדם המשפט, הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר ה יוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471 ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 8681/03 בורנשטיין נ' סטולמן (לא פורסם); ע"א 10035/03 פרז' נ' נזאל; ע"א 1866/00 אבנר לוי נ' נופי עתיד בע"מ).
על פי תקנה 471 ב', לתקנות, מועד העלאת טענת פסלות הינו:
"בתחילת הדיון בתובענה... ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות. לא היה באפשרותו לטעון טענת פסלות בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר מכן, ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות".
לפיכך, המבקש להעלות טענת פסלות, חייב לעשות כן בהזדמנות הראשונה הנקרית לו (ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' עמוס בן שלמה יהודה, פ"ד מה(3) 790, 791; ע"א 899/95 ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם); ע"א 3778/94 צבי גורפינקל נ' לין, פ"ד מט(1) 309, 31).
ישיבת קדם המשפט התקיימה בתאריך 23.6.20 והבקשה לפסלות המותב הוגשה ביום 10.2.21. משכך כל הטענות בדבר התנהלות בית הדין בישיבת קדם המשפט, לעניין הפסלות דינן להידחות.
מעבר לצורך, עיקר טענת התובע היא כי הצעת הפשרה ה ייתה נמוכה.
הצעת פשרה שמציע בית הדין לצדדים בטרם שמיעת ההוכחות, הנה פרקטיקה מקובלת. מודגש כי ההצעה הנה בהתאם לכתבי הטענות ולמסמכים שיש בתיק במועד ההצעה, ואין בה כדי לנעול את דעתו של בית הדין, וכי לאחר שמיעת הראיות ייתכן כי ההצעה לא תהא רלוונטית עוד. בהתאם לפסיקה, אין בכך שהוצעה לצדדים הצעת פשרה כדי להורות על פסילת המותב (עפ"ס (ארצי) 43474-02-18 בטון נבאלי בע"מ נ' מוראד מחמוד; עפ"ס (ארצי) 58793-02-16 מונדרוס – ארומן בע"מ).
ביום 3.9.20 שב בית המשפט העליון על ההלכה לפיה:
"ניהול יעיל של הליכים משפטיים עשוי להביא את השופט היושב בדין, ולעיתים אף לחייב אותו, להביע דעה לגבי ההליך גם בשלב מוקדם, ובכלל זאת לא מן הנמנע כי בית המשפטי יתייחס במהלך הדיון לסיכונים ולסיכויים של בעלי הדין, או יציע למי מהם לשקול לחזור בו מן ההליך אותו נקט (ע"א 454/0 חלאילה נ' המועצה המקומית כפר משהד, פסקה 7 מיום 1.3.20)".
עוד נקבע כי אין בכך שבית הדין מציע הצעת פשרה בשלב מוקדם של ההליך, חריגה מהמקובל ואין באמור לעיל כדי להוות עילה לפסילת המותב היושב בדין (ע"א (עליון) 5208/20 דוד פישר נ' עו"ד יששכר בר הילל).
גם לגופו של עניין , טענות התובע בעניין ישיבת קדם המשפט נדחות.
לעניין טענות התובע ביחס להחלטת בית הדין מיום 10.1.21 בעפ"ס (ארצי) 46437-01-21 מרינה שבתאי נ' לאוניד אבלוביץ נקבע כי "ככלל, באמירות לכאוריות במסגרת החלטת ביניים אין כדי ללמד כי דעתו של בית הדין ננעלה וכי אין בידי מי מהצדדים לשכנע את בית הדין בעניין שבלב המחלוקת בתובענה העיקרית (ראו למשל: עניין חן; עפ"ס 10808-12-10 מזל עובד – מדינת ישראל, משרד החינוך (21.12.2010)).
ההחלטה מיום 10.1.21 מהווה החלטת ביניים בבקשת התובע לסילוק על הסף של התביעה שכנגד. אין בהחלטת בית הדין שלא לסלק את התביעה בשלב מקדמי כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים בניהול משפט.
התובע הפנה לפסיקה וטען שיש להסיק ממנה לעניינו, אולם מדובר בעניין שונה שלא ניתן להסיק ממנו לעניין הליך זה. מדובר היה בהליכים שהתנהלו מזה שנים רבות, בבית המשפט לענייני משפחה, בין אדם לאשתו ובתו, בעניין פינויו של המשיב מביתן של המערערות. בבקשת הפסלות נטען כי על בית המשפט לשקול האם יכול הוא לדון בהליך המבוסס על קיום התחייבות לתת מתנה, נוכח העובדה שהביע את דעתו באופן נחרץ במסגרת הליך קודם בין בעלי הדין, כי לא היתה התחייבות מצד המשיב לתת מתנה למערערות.
היינו במקרה ההוא, בהליך קודם ניתן פסק דין ובו התייחס בית המשפט לסוגיה שהונחה בפתחו במסגרת ההליך החדש. בית המשפט קיבל את בקשת המשיב. בהחלטתו קבע כי נוכח העובדה שבהליך קודם התייחס, אגב אורחא, לטענת החזרה מהמתנה שהעלה המשיב ושלל את תוקפה, אין זה מן הראוי כי ידון בתביעה החדשה שהגיש המשיב. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
במקרה שבפני, אין בהחלטת בית הדין, שהיא עניינית, ובהתאם לחוק ולפסיקה, כדי לעורר חשש למשוא פנים ואין בה כדי לקבל את הבקשה ולהורות על החלפת המותב.
יצוין כי במסגרת בקשת הערעור על החלטת בית הדין מיום 10.1.21, בית הדין הארצי לא הביע עמדה ביחס למהות ההחלטה, אלא ניתן תוקף של החלטה להצעת ההסדר, שאליה הסכימו הצדדים, שבה הוצע לצדדים להסכים כי ההחלטה מיום 10.1.21 תבוטל, והבקשה לסילוק על הסף תושב להחלטה מחודשת של בית הדין האזורי, לאחר שיקבע את סדרי הדין בקשר לכך. באותו מועד עמדה בפני כבוד בית הדין הארצי בקשת התובע לפסלות מותב זה (שהוגשה במסגרת בקשת הערעור), ולמרות זאת, בית הדין הארצי הציע, ולאחר מכן הורה, כי הבקשה תידון שוב בפני בית הדין, היינו בפני מותב זה.

סוף דבר 
בקשת הפסילה שהוגשה על ידי התובע נדחית.
המותב ימשיך לדון בתיק.
לפניי ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות בשלב זה, אולם הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בכל שלב בהליך.
ככל שהתובע יגיש ערעור על החלטה זו, יודיע על כך בהודעה בכתב לבית הדין ולב"כ הנתבעת לא יאוחר מי ום 8.3.21 בשעה 15:00.
בהעדר הודעה כאמור במועד, ישיבת יום 16.3.21 הקבועה לצורך דיון בבקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף תתקיים במועדה.
יודע טלפונית, ויישלח בפקס+ הערה לנט.

ניתנה היום, י"ג אדר תשפ"א, (25 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.