הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים סע"ש 42067-07-16

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור עובדים – מר אלי קדוש
נציג ציבור מעסיקים – מר יוסי בנבנישתי

התובעת
שושנה בלוקה

ע"י ב"כ: עו"ד אברהם ביטון
-

הנתבעים
1. אור פנחס –אדם עמותה רשומה

2. אורן פנחסוב

ע"י ב"כ: עו"ד מידן גריסרו

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת בגין תשלום זכויות מכוח יחסי עובד ומעסיק לתקופה שמ- 9/2006 ועד 15.12.2015 שהועמדה על סך של 1,880,268 ₪.
הנתבעים טענו כי כלל לא התקיימו יחסי עובד מעסיק וכי התובעת תרמה מזמנה ומנסיונה אחרי צאתה לגמלאות, בהתנדבות.
בפני בית הדין תביעה שכנגד על סך 200,000 ₪ בגין נזקים ממוניים ותדמיתיים אשר לטענת הנתבעים התובעת גרמה להם בדברים שהפיצה להורי הילדים , בין היתר נוכח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965.
נקדים ונציין, כי הליך זה ידון על פי נטלי ההוכחה משהובאו לפנינו גרסאות מגרסאות שונות, מטעם שני הצדדים.

העובדות

  1. הנתבעת 1 (להלן: אור פנחס או הנתבעת 1) הינה עמותה פרטית רשומה כדין אשר מפעילה מוסדות חינוך ביישוב אדם תחת גוף נפרד בשם מרכז מעין החינוך התורני בארץ ישראל (להלן: מרכז מעין החינוך). [מפעילה בית ספר אחד וחמישה גנים].
  2. מרכז מעין החינוך הינה עמותה רשומה המהווה ישות משפטית עצמאית ונפרדת מהנתבעת 1.
  3. הנתבע 2 הרב אורן פנחסוב (להלן הנתבע 2 או הרב פנחסוב) שימש בתקופה הרלוונטית כמנהל מוסדות "אור פנחס".
  4. התובעת עבדה כמפקחת בגני הילדים של מרכז מעין החינוך עד לחודש אוגוסט 2011 או בסמוך לכך. העסקתה במרכז מעין החינוך הסתיימה לאור הגעתה לגיל פרישה ויציאתה לפנסיה.
  5. הנתבעת 1 מחויבת לשלם לעובדיה שכר בהתאם לשיעורים ולכללים המקובלים במוסדות חינוך רשמיים של מדינת ישראל.
  6. בתאריך 20.1.2016 או בסמוך לכך שלחה התובעת באמצעות בא כוחה מכתב לנתבעת 1 במסגרתו דרשה שהנתבעת 1 תשלם לה סכומי כסף נכבדים בגין זכויותיה לטענתה כ"עובדת" בנתבעת 1.
  7. במענה למכתב האמור השיב הרב פנחסוב בתאריך 3.2.2016 במכתב מטעם הנתבעת 1.

המחלוקת

  1. האם הנתבעת הייתה מעסיקתה של התובעת בין השנים 1.9.2006 עד 15.12.2015 או שמעמד התובעת היה כמתנדבת בנתבעת 1 מחודש ספטמבר 2011 ועד נובמבר 2015 ועל כן אינה זכאית לזכויות כלשהן מכוח דיני עבודה.
  2. האם הנתבעת 1 עובדת עם רשת מעין החינוך.
  3. האם הנתבע 2 קיבל שכר או משכורת עבור פעילותו בנתבעת 1 או שפעילותו הייתה התנדבותית.
  4. האם הנתבע 2 שילם לתובעת תשלומים מכיסו הפרטי בלא להוציא תלוש שכר.
  5. האם הסתמכה הנתבעת 1 על תעודותיה של התובעת על מנת לקבל אישורים, כספים ותקציבים.
  6. האם לנתבעת 1 קיים פיקוח חיצוני מטעם משרד החינוך.
  7. מהם התנאים הנדרשים לקבל אישור גן ילדים.
  8. ככל שיקבעו יחסי עובד מעסיק, מה שכרה של התובעת בהתאם לוותקה, דרגתה ומהם הסכומים והזכויות הנלוות המגיעים לה כעובדת הוראה בגין תקופת עבודתה ו/או סיומה.
  9. ככל שיקבעו יחסי עובד ומעסיק, האם זכאית לפיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיצויי פיטורים, שכר חודש אחרון, השלמת שכר עבודה עד סוף שנת הלימודים, פיצוי בגין עגמת נפש, פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויים, תשלומים חלף הפרשות לביטוח מנהלים ו/או קרן השתלמות, דמי נסיעה, דמי הבראה, תשלום בגין אי מתן הודעה לעובד, הפרשי שכר עבודה, הפרשי גמולים ומילוי מקום, פיצוי לפי חוק הגנת השכר.
  10. האם פנתה התובעת בבקשה לקבל שכר המגיע לה, האם הנתבע 2 הבטיח לה כי משכורתה תשולם.
  11. מה מהות התשלומים ששולמו לתובעת על ידי הנתבעת 1, האם היוו תשלום על חשבון שכר או תשלום סמלי עבור הוצאות קטנות ונסיעות, האם שולמו במזומן לבקשת התובעת והאם סירבה לקבל המחאות.
  12. ככל שיקבע שיש יחסי עובד ומעסיק האם קמה חובה לנתבעת 1 לערוך לתובעת שימוע והאם מכתב הנתבע 2 מיום 26.11.2015 מהווה מכתב פיטורים, או הודעה על סיום התנדבותה בעמותה.(להלן : מכתב ההודעה)
  13. מהם הסכומים ששולמו לתובעת על ידי הנתבעת.
  14. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש.
  15. האם יש לראות בנתבע 2 כמעסיק במשותף יחד עם הנתבעת 1 והאם התקיימו בין התובעת לנתבע 2 יחסי עובד מעסיק.
  16. האם היה עירוב כספים אסור בין הנתבע 2 לנתבעת 1 והאם יש להרים מסך ביניהם לצורך חיובו האישי של הנתבע 2.
  17. האם התובעת שוחחה עם ההורים וסיפרה להם מידע פנימי אודות הנהלת העמותה, החלטות הנהלת העמותה ושיקולים פנימיים שעמדו מאחוריה ההחלטות.
  18. האם התקיימו בין הנתבע 2 שיחות בהן התבקשה לחדול משיחותיה עם ההורים ומסירת מידע פנימי כאמור והעלאת טענות כנגד העמותה.
  19. האם הדברים שהעלתה התובעת כנגד העמותה לפני ההורים עולים כדי הוצאת לשון הרע.
  20. האם הגיעו להנהלת העמותה תלונות מהעובדות של העמותה על יחס מחפיר של התובעת כלפיהן.
  21. האם לאחר מכתב הנתבע 2 הפיצה התובעת כנגד העמותה והפועלים מטעמה לרבות אישית כנגד הנתבע 2 הגנים ובתי הספר המופעלים על ידי העמותה, שמועות ודברי בלע, לרבות להורי הילדים וצדדים שלישיים ולרבות באמצעות פנייה יזומה להורים ולעובדות העמותה. האם עולה הדבר כדי לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע.
  22. האם התובעת התקשה לאחד הרבנים המוכרים במיאמי ואמרה לו דברים כנגד הנתבע 2 העולים כדי הוצאת דיבתו רעה.
  23. האם מעשיה של התובעת, כאמור בתביעה שכנגד, פגעו בהתנהלות התקינה של העמותה והרתיעו הורים מלרשום ילדיהם למוסדותיה.

הכרעת הדין
ההיבט הנורמטיבי
פסק הדין ע"ע 1403/01 סרוג'י נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד לט (2004) 686 (פורסם בנבו)) (להלן: עניין סרוג'י) קובע מה המבחנים לקביעת קיומם של יחסי התנדבות. כפי שנקבע שם השאלה אם התקיימו יחסי עובד מעסיק או יחסי התנדבות בין הצדדים היא עניין שבעובדה הנלמד מכלל נסיבותיו של המקרה הספציפי, ויוכרע על יסוד תשתית ראייתית. זאת תוך מתן משקל למרכיבים עובדתיים השונים הנוגעים לעניין.
פסק הדין מפנה לנושאים עליהם יש לתת את הדעת: קיומו או אי קיומו של חוזה עבודה, בכתב ובעל פה מפורש או מכללה; הסדר בנוגע לשכר; סוג העבודה, היקפה; אופן התחלתה ומכלול ההיבטים ביחסי הצדדים.
עוד נקבע בעניין סרוג'י כי העסקת עובד במסווה של מתנדב נוגדת את הוראותיו ותכליתו של חוק שכר מינימום, תשנ"ז – 1987 (להלן: חוק שכר מינימום). אף נק בע בו כי יש להימנע מניצול עובד חלש וחסר אונים בהגדרתו כמתנדב.
פסק דין ע"ע 1270/00 פרידמן אהובה נ' אליעזר הוז(פורסם בנבו)(להלן :עניין פרידמן) בתמצית מציין כי המתנדב הוא עובד במובן המילולי של מושג זה, שכן הוא מבצע עבודה עבור מעסיק. אולם לא מתקיימים מתנדב יחסי עובד מעסיק. הסממנים שקבע בית הדין הארצי הם שהמתנדב בא לעבודה מרצונו, שמבצע עבודה בלא תמורה כספית ריאלית, שאינו צד לחוזה עבודה, שאינו קשור במסגרת מחייבת של שעות עבודה או ימי עבודה ו/או תקופת עבודה ורשאי לחדול בכל עת. אף אינו נתון למרות המעסיק. ביחס למתנדב כזה נקבע כי היחסים אינם מצמיחים זכויות מכח חקיקת המגן ואף לא מכח הסכמים קיבוציים. עוד נקבע שם במפורש כי אין לשלול אפשרות שמתנדב יקבל בקשר לעבודתו תשלום או טובת הנאה בלא שיש קשר ישיר בין התמורה המתקבלת לעבודה המבוצעת וכי נסיבות שכאלה אינן משקפות בהכרח קיומם של יחסי עובד ומעסיק.
על מהותם של יחסי התנדבות עמד בהרחבה השופט ש' צור בפסק-הדין בעניין פרידמן אשר מפאת חשיבותם לענייננו, יובאו דבריו בלשון הכתוב שם:
"אנו עניין לנו ביחסי התנדבות . המתנדב הוא עובד במובן המילולי של מושג זה, לאמור הוא מבצע עבודה עבור מעסיק. עם זאת, אין מתקיימים במתנדב יחסי עובד- מעביד עם מעסיקו (דב"ע נד/1-1 קדושי – ידיעות תקשורת בע"מ, בפיסקה 7 לפסק -הדין). בדרך-כלל סממני המתנדב הם שהוא בא לעבודה מרצונו. הוא מבצע עבודה בלא תמורה כספית. הוא אינו צד לחוזה עבודה. הוא אינו קשור במסגרת מחייבת של שעות עבודה או ימי עבודה. הוא אינו מחויב לתקופת עבודה מוגדרת ורשאי לחדול מלעבוד בכל עת שיחפוץ. הוא אינו נתון למרות המעסיק. מעצם טיבם, יחסי התנדבות אינם מעוגנים בהסדר חוזי מוסכם או מסמך בכתב, אף שאין לשלול אפשרות זו. עבודת המתנדב אינה מצמיחה זכויות מכוח הסכמים קיבוציים ובאין הוראה מיוחדת בחוק לא חלים עליהם משפט העבודה המגן, למעט חובת המעסיק לבטח את המתנדב לפי פרק ג' ל חוק הביטוח הלאומי..." (שם, בעמ' 43).
על ייחודה של מערכת היחסים של התנדבות ועל אופן הבחנתה ממערכת יחסי עובד - מעביד, אמר השופט צור כך:
"יחסי עובד-מעביד ויחסי הת נדבות הם תרתי דסתרי במובן זה שקיומם של יחסים מן הסוג האחד שולל את קיומם של יחסים מן הסוג האחר. אין מצבי כלאיים. בדרך -כלל, ההבחנה בין יחסי עובד-מעביד לבין יחסי התנדבות היא פשוטה ומובנת מאליה: העובד עובד בשכר. הוא קשור עם מעסיקו במערכת של זכויות וחובות הדדיים, שמקורה ביחסים החוזיים שביניהם. העובד נתון למרות המעסיק, והפסקת עבודתו – בין ביוזמתו ובין ביוזמת המעסיק – יוצרת מערכת של תוצאות בעולם המשפט. לעומתו, ביסודם של דברים, המתנדב פועל בלא שכר. לעתים הוא אינו כפוף למסגרת מחייבת של שעות עבודה. הוא בא והולך כרצונו והפסקת עבודתו יכולה להיעשות בכל עת, בין אם על -ידיו ובין אם על-ידי המעסיק, בלא תוצאות משפטיות. עם זאת, לא תמיד קו הגבול בין שני הסוגים הוא ברור וחד-משמעי. טול למשל עובד המועסק בלא שכר. האם הוא עובד או 'מתנדב'? כפי שראינו, אי-תשלום שכר הוא רק אלמנט אחד מבין מספר אלמנטים היכולים להצביע על סוג העבודה. עצם קיומו של אלמנט אחד... הוא לכשעצמו אין בו כדי להכריע, כדי להגיע לתוצאה הנכונה יש צורך לבחון את מכלול היחסים בין הצדדים ולהכריע על פיהם" .
התובע הפנה לפסק דין ע"ע 1054/01 טווילי נ' דהרי (פ"ד לז (2002) 746 (פורסם בנבו)). יש לאבחן פסק דין זה אשר עניינו במתמחה אשר למד מקצוע אצל מאמנו ועבד במסגרת בה היה חוזה עבודה של מאמן ומתמחה . שם הסיק ביה"ד כי לתובע מגיע שכר מינימום בגין 30 שעות בשבוע, בהן עבד, אף שהמשיב שם הדריך את התובע. הרציונל בפסק הדין היה כי יש למנוע ניצול תלותם של המתמחים בענף יועצי המס ומניעה של ניצול של קבוצה. חלק ניכר מדברי פסק הדין מוקדשים להיעדר רצון חופשי של התובע נוכח הלחץ המוטל עליו לסיים את התמחותו. אין כן במקרה שבפנינו, מדובר בתובעת בעלת ניסיון בשוק העבודה, מכירה אותו היטב, לא הופעל עליה כל לחץ והכל נעשה מרצונה החופשי ומתוך הבנת הסיטואציה כהווייתה. הכל יפורט מטה עובדתית.
פסק דין בעניין ע"ע 1182/08 קאזיס נ' ארייט (פד"ע ל"ח 364 (פורסם בנבו)). עסק אף הוא ביחסי מתמחה מאמן עו"ד ובצורך למגר העסקת מתמחים ללא תשלום. בין היתר מאחר וביחסי ם בין מאמן למתמחה, תהא ידו של המתמחה על התחתונה מלכתחילה ומדובר במערכת יחסים בלתי שוויונית במהלכה בא המתמחה בפני מאמנו כתלמיד בפני רבו. בפנינו עובדתית היפוך הדברים. התובעת הייתה הוותיקה, המנוסה והידענית מבין כולם.
באשר לרציפות העסקה הפנתה התובעת לע"ב 911583-99 חני אבני נ' מדינת ישראל והנהלת בתי המשפט שם נקבעה רציפות בין חברת כוח אדם לבין הנהלת בתי המשפט. אף הנסיבות שם שונות בתכלית. לו סברנו שיש בין התובעת לנתבעים יחסי עבודה החל מ-2011 היינו שוקלים רציפות. לא כך הם פני הדברים כפי שהוכחו בפנינו . בעניינה של חני אבני לא הייתה מחלוקת כי היא הייתה עובדת של ORS ואחר כך של הנהלת בתי המשפט ברצף וכי התקיימו יחסי עובד מעסיק מול שני המעסיקים שם .
בפסק דין פרידמן נקבע כי "המתנדב הוא עובד במובן המילולי של מושג זה, לאמור הוא מבצע עבודה עבור מעסיק. עם זאת, אין מתקיימים עם במתנדב יחסי עובד ומעביד עם מעסיקו. בד"כ סממני המתנדב הם שהוא בא לעבודה מרצונו. הוא מבצע עבודה ללא תמורה כספית. הוא אינו צד לחוזה עבודה, הוא אינו קשור במסגרת מחייבת של שעות עבודה או ימי עבודה, הוא אינו מחויב לתקופת עבודה מוגדרת ורשאי לחדול מלעבוד בכל עת שיחפוץ. הוא אינו נתון למרות המעסיק. מעצם טיבם, יחסי ההתנדבות אינם מעוגנים בהסדר חוזי מוסכם או במסמך בכתב, אף שאין לשלול אפשרות זו. עבודת המתנדב אינה מצמיחה זכויות מכוח הסכמים קיבוציים ובאין הוראה מיוחדת בחוק לא חלים עליהם משפט העבודה המגן, למעט חובת המעסיק לבטח את המתנדב לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ח – 1995. יתר על כן, בפסק דין זה אף לא נתקבל כל ערעור המערערת ונקבע כי על חלק מהתקופה היא אכן הייתה במעמד מתנדב. לגבי התקופה האחרת הייתה התחייבות מפורשת ולכן הוחרגה מההתנדבות .
בנסיבות שבהליך זה בה טענה הנתבעת ל"התנדבות" והעדר יחסי עבודה, יבדקו סממני פסק הדין בעניין פרידמן, אחד לאחד. תוך שנקח בחשבון כי יחסי עובד – מעסיק נקבעים אף הם על פי מבחנים שבהלכה הפסוקה ,ונבדוק אף אותם ממערכת עובדות שהובאה בפנינו.

מהכלל אל הפרט
מהי התקופה
בתאריך 31.8.2011 פרשה התובעת לגמלאות ממרכז מעין החינוך כך נלמד מהודעת מעביד על פרישה מהעבודה של עובד (נספח א' לתצהיר התובעת) . כאמור עד מועד זה עבדה התובעת במעיין החינוך התורני ממנו פרשה לגמלאות.
בתאריך 17.7.2017 ניתן אישור מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל ולפיו, התובעת הועסקה במוסדם מ- 1.9.2003 עד 31.8.2011 ופוטרה על ידם (נספח א' לתצהיר התובעת).
נקדים ונציין, כי עד למועד זה 31.8.11 , לכל הפחות, אין לראות בינה לבין הנתבעת 1 יחסי עובד ומעסיק. התובעת הסתמכה על מוסכמה 5 להודעה על רשימת המוסכמות ופלוגתאות המשותפת מטעם הצדדים, בה נכתב "הנתבעת 1 מחויבת לשלם לעובדיה שכר בהתאם לשיעורים ולכללים המקובלים במוסדות חינוך רשמיים של מדינת ישראל." (דגש ש.ש.). כפי שנפרט בהרחבה להלן וכפי שהוכח לנו , לא קמו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לבין הנתבעים או מי מהם ולכן המוסכמה הזאת לא חלה על העובדות בהליך זה. היא נכונה לגבי מי שיש בינו לבין הנתבעים יחסי עובד ומעסיק. לא זה המקרה.
התובעת צירפה מכתב של גב' רבקה בן יאיר המציין כי בשנת 2011 עבדה בתפקיד גננת "תחת פיקוחה של הגב' שושנה בלוקה תחי'" במכתב משבחת הגב' בן יאיר את הגב' בלוקה תוך ציון כי הגב' בלוקה "הייתה מקפידה לבקר במוסדות לפחות פעם בשבוע..." (נספח ב' לתצהיר התובעת) מסמך זה אינו נושא תאריך ואף אינו נושא חתימה וכולו מודפס. בהתאם משקלו.
צורף מסמך בכתב יד של מר שמואל בובליל, אין בו תאריך, ונכתב בו "... מפעלה הרב של המפקחת בלוקה תחי' עד כדי כך שהרגשנו שמכל מפעליה הרבים ת"ת אור פנחס (הכולל בית ספר לבנות ובנים וכו') הוא מפעל חיה ורק הוא עומד בראש מעייניה...". כאמור, אין במסמך תאריך, לא ברור לצורך מה הוא נכתב ופרט להגדרתה כ"מפקחת" אין ללמוד ממנו דבר.
נכונים הדברים גם למכתב הודיה בו נכתב "אני... עבדתי במוסדות או ר פנחס צעירי אדם במשרת גננת בין השנים 2012 – 2014 תחת חסותה של המפקחת הגב' שושנה בלוקה תחי'. "
אותו נוסח מופיע במכתב בוקובזה נינה שאינו נושא תאריך .
מכתב פורטונה מויאל מיום 22.12.2015 ובו רק אישור תקופת עבודתה ללא התייחסות לתובעת.
מכתב של גב' רחל כהן מתייחס לפיקוח של בלוקה מ- 2/2010 עד 2/2015 כפי שציינו לעיל עד 31.8.2011 הייתה התובעת מועסקת על ידי מרכז מעיין החינוך התורני. על כן חוסר ההבחנה במכתב בין המעסיקים מדבר בעד עצמו ומפחית עוד ממשקלו.
הגדילה לעשות הגב' פנינה שרבטיוב שציינה במסמך מיום 5.1.2016 כי עבדה במוסדות אור פנחס מ-2006 עד 2010 בפיקוח הגב' בלוקה. גם אסתר עמר מציינת 2009 עד 2011 "בהדרכתה המקצועית של הגב' שושנה בלוקה". לאה פ. עבדה שנה אחת מ- 2006 עד 2007 תחת פיקוחה של הגב' בלוקה. הגב' בן פזי מ- 1.9.2008 עד 1.3.2010 "תחת פיקוחה של שושנה בלוקה". הנוסחים החוזרים על עצמם כאשר כל המכתבים שיש עליהם תאריך מתייחסים לסוף 2015 תחילת 2016 מראים כי הנוסח לא מקרי וגם התאריך בו נכתבו לא מקריים שעה שמדובר בנשים אשר סיימו לעבוד חלקן ב-2007, 2010 וחלקן אף לפני כן.
את המכתבים האלו שנוסחם כאמור חוזר ונשנה באורח פלא ואין בהם תאריכים או שאינם חתומים בחלקם , נבדוק מול תצהירי ועדויות הגב' יום טוב, מר בובליל, גב' שרבטיוב ומירב זהבה הררי רפול.
מכל מקום כבר עתה נאמר כי אין ללמוד מהם על תקופת הקשר בין התובעת לנתבעים ויש ערבוב עם ההעסקה של התובעת במרכז מעיין החינוך שהיא העסקה נפרדת.
הוגשו קורות חיים של הגב' שושנה בר אשר, מודפסים וללא תאריך המתייחסים לפיקוח התובעת. גם מכתבה של התובעת המצורף למכתב בר אשר אינו חתום. עוד הוגשו מסמכים נוספים מודפסים ולא חתומים לתצהיר התובעת.
התובעת צירפה מכתבי תודה והערכה של אנשים שונים שניתנו לתובעת בערבי חג, סיום שנה וכדומה.
התובעת הגישה חוות דעת על הפרשי שכר ותנאים סוציאליים מאת "גמולים ייעוץ למורה" (נספח ד' לתצהירה) אליה גם צורף תדפיס משרד החינוך מיום 4.6.2018 המתייחס לויתקה וניסיונה, טבלת שכר ופירוט הרכב משכורת מ"זכויותיך" למורה וכן טבלה שווי דמי הבראה וביגוד.
עיקר יהבה תלתה התובעת במכתב הרב פנחסוב מיום 26.11.2015 (נספח ה' לתצהיר התובעת- מכתב ההודעה ). בשל חשיבותו נביא אותו כלשונו:

עוד צירפה התובעת תמליל שיחה (נספח ו' לתצהיר התובעת).
מטעם הנתבעים הוגשו העתק תדפיס רשם העמותות ביחס לנתבעת 1, ביחס למעיין החינוך התורני, העתק טופס 161 שקיבלה התובעת ממעיין החינוך התורני בסיום העסקתה והעתקי המכתבים מיום 26.11.2015, 20.1.2016 ו- 3.2.2016.

בשל חשיבות המכתב מיום 3.2.2016 נביאו כלשונו:

בהמשך לנספח לתצהיר התובעת בדבר סיום העסקתה ב- 3/2011 ברשת החינוך התורני אשר על פי נספח ב' לתצהיר הנתבע הינה גוף נפרד לחלוטין ועמותה נפרדת מאור פנחס אדם הנתבעת 1 (נספח א'). מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל נרשמה ביום 24.11.1987 ואילו הנתבעת נרשמה ביום 27.2.2006. הוכח כי מדובר בשני גופים שונים.
המסמך על פרישתה של התובעת והמזכר בכתב יד מטעם מעיין החינוך התורני בארץ ישראל מצביעים על היותם גופים נפרדים. כך גם הלוגו של מכתבים שנשלחו לתובעת מן הנתבעת 1.
אין לראות רצף העסקה ביניהם. הטענה לרצף העסקה נדחית.
התובעת תלתה יהבה במכתב (נספח ד') של הרב פנחסוב.
התובעת טענה כי המילים "ראשית ברצוני להודות לך על כ- 15 שנה של עבודה משותפת, כאשר התמסרת בכל כוחותייך... לגדל ולקדם את המוסדות ולתת מכישרונותייך הברוכים למען ילדי ישראל" מצביעה על כך שמדובר בתקופת עבודה משנת 2000 שכן, המכתב נכתב ב- 2015 ומציין 15 שנים. כמו כן, לטענתה, המילים "עבודה משותפת" מצביעות על יחסי עובד ומעסיק. יש לדחות טענה זו.הביטוי עצמו אינו מעיד על יחסי עובד מעסיק כפי שהגדיר זאת כב' הש' צור בעניין פרידמן לעיל.
הנתבעים טענו כי התובעת עבדה עד 2008 במשרד החינוך ועד 2011 ברשת החינוך התורני כמפקחת ועל כן לכל הפחות עד 3/2011 לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הנתבעים לבין התובעת. יש לקבל טענה זו מהנימוקים המפורטים מטה.
בחקירתה הנגדית נשאלת התובעת "ש. מתי יצאת לפנסיה. ת. מאיפה? אני יצאתי מרשת החינוך התורני ב- 2011. ממשרד החינוך ב-2008... ש. מי שילם לך את השכר בתקופות האלה. ת. משרד החינוך שילם לי, על פי הכללים והתעודות בתקופה שעבדתי שם, ואחר כך רשת החינוך בהתאם לכך. מכהם קיבלתי את המשכורת. ש. מתי התחלת לקבל קצבת זקנה מהביטוח הלאומי. ת. בגיל 65 לפני 13 שנה. ש. ב- 2003 התחלת לקבל קצבת זקנה. ת. בגיל 65 התחלתי לקבל קצבת זקנה, היום אני בת 73" (עמ' 4 ש' 20 עד עמ' 5 ש' 6)(דגש ש.ש.).
עדותה מאשרת את גרסת הנתבעת במלואה, לפיה התובעת קיבלה שכר ממשרד החינוך עד 2008 ומרשת מעין החינוך עד 8.2011. בתקופה זו לא הייתה רשאית לעבוד ב"עבודה נוספת" מבלי לקבל רשות מפורשת מהמעסיק הרלוונטי כך על פי כללי ההעסקה במשרד החינוך ובמוסדות המשלמים על פי משרד החינוך וכפופים לכלליו . יש בכך לתמוך בגרסת הנתבעת כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק לפני 8.2011.
בתקופה זו עד 8.11 קיבלה התובעת משכורת חודשית וידעה היטב איך נראים ובאים לביטוי יחסי עובד ומעסיק בעבודתה כמפקחת ומהן הזכויות המגיעות לה בעבודתה כמפקחת. הנסיון לטעון כי "האמינה" ולא ידעה מה המצב העובדתי בפועל, נסתר בעדותה לעיל .
יתר על כן, התובעת קיבלה ב-2011 פיצויי פיטורים מרשת החינוך התורני (עמ' 16 ש' 21-26), אף מאשרת שקיבלה את כל הזכויות לפי כללי משרד החינוך מאת רשת מעין החינוך התורני. כך שהייתה מודעת לנהלים.
על פי נספח א' לתצהירה תאריך לידתה 01/10/1942. דהיינו ב- 2007 מלאו לה 65 ואז החלה לקבל קצבת זקנה. בעניין זה לא דייקה התובעת בעדותה . מכל מקום, כבר ב- 2007 קיבלה קצבת זקנה אך לא הייתה מחוץ למעגל העבודה שכן עבדה עד 8/2011.
בתצהיר התובעת ציינה כי עבדה במעיין החינוך החל מ- 01/09/2001 ועד 31/08/2011. בנספח א' מצוין כי החלה לעבוד ב- 01/09/2003. אף בכך לא דייקה.
התובעת נחקרה בעניין זה וטוענת "בשנת 2001 עד 2011 עבדתי ברשת החינוך התורני" (עמ' 5 ש' 14) עדותה מנוגדת למסמך רשמי אותו היא עצמה צירפה בסיפא סעיף 3 לתצהירה. יש להעדיף את האמור במסמך.
הוכח וניתן לראות בנקל כי התובעת ידעה היטב מהי מסגרת עבודה מובנית כמו במשרד החינוך או במעיין החינוך התורני ומהי התנדבות. כך בכל זמן נתון.
תימוכין לכך נמצא בזאת שהתובעת שימשה כ"ממלאת מקום" באופן מסודר, שעה שמנהלת בית הספר באור פנחס יצאה לחופשת לידה. עבור מילוי מקום זה אין מחלוקת כי בו הועסקה התובעת כ"עובדת" וקיבלה משכורת מתאימה על פי הכללים, באופן מסודר . זאת פעמיים במהלך תקופת התנדבותה.
לפיכך ידעה היטב גם במהלך תקופת העבודה מתי מתקיימים יחסי עובד ומעסיק ומתי אי נם מתקיימים "...חשבתי כמה רגעים, אמרתי אם אתה נותן בי אמון בבקשה אני אעשה את זה. אז קיבלתי 3 וחצי חודשים של מילוי מקום מנהלת. קיבלתי שכר מרשת החינוך התורני על השעות של אותה שנה. זה לא היה תקן מלא. זה היה ב-2012. אחרי שנתיים שוב אותו סיפור. התקשר, אמרתי לו הפעם אני לא יכולה... הוא לחץ אותי והסכמתי. לא זוכרת איזה תאריך זה היה, שנתיים אחרי 2012, אז גם לקחתי ניהול של 3.5 חודשים וגם קיבלתי משכורת מרשת החינוך התורני. ש. בתקופות של המילוי קיבלת שכר של מפקחת. ת. רק של מנהלת..." (עמ' 19 ש' 23 – עמ' 20 ש' 4) (דגש ש.ש.). האמור בחקירתה החוזרת, אינו עולה בקנה אחד, לשון המעטה, עם סעיפים 38+39 לתצהירה. שעה שמילאה מקום של המנהלת קיבלה ממעיין החינוך התורני ולא מהעמותה שכר כמנהלת. כך פעמיים שלושה וחצי חודשים ב-2012 ולדבריה שנתיים אחר כך ב-2014. דהיינו, תוך כדי תקופת ההתנדבות וכבר ב-2012 ראתה התובעת את השוני בין המסגרת עם העמותה לבין מסגרת אחרת. הייתה כמתנדבת בעמותה לאחר שלושה וחצי חודשים כמנהלת גם ב-2012 וגם ב-2014. עדותה ודבריה מדברים בעד עצמם. הסתירה לתצהירה מפחיתה עוד מאמינות גרסתה.
לא למותר לציין כי הרב פנחסוב ציין שהתובעת היא זו שביקשה להחליף את מיכל בחופשת הלידה " היא ביקשה ממני. התובעת ביקשה ממני להחליף את מיכל בחופשת הלידה ועשיתי זאת" (עמ' 38 ש' 29) (דגש ש.ש.). גם בעניין זה עדות התובעת נסתרה.
בתצהירה מציינת התובעת כי עבדה במעיין החינוך התורני עד 2011 "אך מעולם לא שובצתי לעבודה בנתבעים דרך הרשת, יוער כי באותו שלב הנתבעים כלל לא היו משויכים לרשת"(דגש ש.ש.). אמירה זו סותרת את המכתבים מגננות שהיא הגישה ,ושפורטו לעיל ,המתייחסים לפיקוחה לפני 8/11 כאילו בנתבעת 1. ולא היא!
בחקירתה הנגדית נשאלה מה תפקידה ברשת מעיין החינוך "ת. קודם התחלתי במשרד החינוך והמפקחת במשרד החינוך הפנתה אותי לרשת החינוך התורני. התפקיד שלי היה מפקחת על ילדים. התפקיד כלל הכל מבחינה פדגוגית, מה הם לומדים, לאיזה רמה הם צריכים להגיע, איך הגננת מתפקדת... כל מה שעשיתי במשרד החינוך"(דגש ש.ש.).
התובעת טענה כי המכתבים שצירפה בנספח ב' מצביעים על כך שעבדה כמפקחת גם בנתבעת 1. בסעיף 3 לתצהירה כתבה כי עד 2011 הנתבעת 1 לא הייתה משויכת לרשת החינוך התורני, בסעיף 4 לתצהירה היא כותבת "הנתבעים מנסים לטעון כי עבדתי אצלם רק מ- 2011 אך מדובר בשקר וכזב שכן עובדות רבות כתבו לי מכתבי תודה... עולה בבירור כי עבודתי התחילה ב- 2006 ולא ב- 2011" התובעת נחקרה ונשאלה בעניין "ש. במהלך התקופה שעבדת בחינוך התורני, באיזה מוסדות עבדת כמפקחת. ת. כל מוסדות ירושלים, פתח תקוה, בית"ר, אחיעזר. חוץ מזה נשלחתי לגנים שלא היו תחת חסותי. ש. גם במוסדות של אור פנחס. ת. לא. ש. התשובה שלך מפתיעה אותי. את צירפת לתצהירך מכתבים מעובדים שעבדו במוסדות של אור פנחס בתקופה שעבדת בחינוך התורני והם אמרו שהיית מפקחת שלהם, אז זה לא נכון מה שהם כתבו. ת. נכון. הייתי מפקחת שלהם כי זה היה גוף שביקש ממני לבוא להיות מפקחת באופן פרטי. אני לא נשלחתי מהחינוך התורני כי הוא עדיין לא היה ברשות החינוך התורני. הוא פנה אליי, אני לא הכרתי אותו. ש. מי זה הוא. ת. אורן. הוא פנה אליי ואמר שהוא עומד לפתוח גנים באדם ושהוא רוצה שאבוא לדבר בפני ההורים..." (עמ' 5 ש' 28 עד עמ' 6 ש' 6).
הוכח כי עד ל- 30.8.2011 לא הייתה התובעת ביחסי עבודה או התנדבות למול הנתבעים. התביעה לקיום יחסי עובד ומעסיק עד 30.8.2011 נדחית. אף התביעה לכל הזכויות בגין תקופה זו ואף הטענה לרציפות העסקה נדחות.

אופן ה"העסקה"
מעדותה, בניגוד לאמור בתצהירה עולה כי עבדה לכאורה בנתבעת 1 "פרטי" במקביל להיותה מפקחת בחינוך התורני. כל זה לא מופיע בתצהירה וכשנשאלת מציינת "כי לא ביקשו ממני למסור את זה" (עמ' 6 ש' 8).
אין מדובר בעניין של מה בכך. התובעת עבדה בשני מקומות מבלי ליידע את מעיין החינוך התורני "ש. האם עבדת לטענתך בשני מקומות במקביל. ת. נכון. יומיים היו לי ברצף בחינוך התורני ויומיים במשרד החינוך. יומיים היו לי פנויות. ביומיים האלה פניתי לעבודה בפנחסוב... יש לי יומיים פנויות אני אקדיש אותם" (עמ' 6 ש' 13 - 19) (דגש ש.ש.). ובהמשך "ת. זה גם שהוא פרטי. היה לי עוד גן ברמת שלמה גם באופן פרטי. ש. באותה תקופה גם. ת. כן. שם הייתי מטעם רשת החינוך. כשהיא שמעה שיצאתי לפנסיה היא לקחה אותי באופן פרטי" (עמ' 6 ש' 26 – 27) (דגש ש.ש.). התובעת עבדה במקביל להעסקה במשרד החינוך ולאחריו במרכז מעיין החינוך בשלושה ולכל הפחות שני מקומות באופן פרטי ללא דיווח למעסיק העיקרי .
חרף זאת שנשאלת פעמיים אם מילאה בטופס 101 במעיין החינוך שהיא עובדת בעבודה נוספת עונה "לא. אף פעם לא הצהרתי" (עמ' 6 ש' 29). גם בעניין תיאום מס אישרה כי עשתה תיאום מס רק בין משרד החינוך לרשת החינוך (עמ' 6 ש' 31) ולא עשתה תיאום מס ממה שקיבלה מאור פנחס או מהגן הפרטי ברמת שלמה .
התנהלות התובעת עצמה לקויה. הוכח כי עסקה בעיסוקים בגנים הפרטיים במקביל לעיסוקה במשרד החינוך וברשת החינוך התורני מבלי לדווח להם או לשלטונות המס על כך . אלו מצביעים על אבחנה מאוד ברורה שעשתה התובעת עצמה בין התעסוקה "האמיתית" עליה דיווחה ועשתה תיאום מס לבין לבין התעסוקות הנוספות שמצאה לעצמה .
כוונת התובעת ואופן התנהלותה עם רשויות המס מצביעה חד משמעית על פי המבחנים בפסק דין סרוג'י ופס"ד פרידמן כי התובעת עצמה לא סברה שהשירות שנתנה לנתבעת 1 מחייב דיווח או שיש לו תוקף פורמלי כלשהו וודאי לא יחסי עובד ומעסיק.
התובעת ידעה לכתחילה שהסכומים שקיבלה ,(תחילה 1200 ש"ח ולאחר מכן 2000 ₪ שקיבלה מהנתבע 2 והתעקשה שלא מהנתבעת 1),לא עולים בקנה אחד עם התעודות והוותק שלה והסכימה לכך. לא מדובר בוויתור הנובע מעדיפות של הנתבעים על פני כוחה של התובעת. ההפך, לתובעת, מפקחת מנוסה ועצמאית בהנהגתה לכל אורך הדרך כפי שהוכח, היה אינטרס של ממש לקבל את הכסף במזומן, ללא תיעוד, בהיותה מקבלת קצבת זקנה ועובדת בשני מקומות אחרים. מאחר ועשתה תיאום מס בין שני מקומות, הייתה מודעת למשמעות תיאום מס בעבודה מסודרת במקום שלישי במקביל לשני המקומות הראשונים. לתובעת, שלא הייתה עובדת מוחלשת, היה אינטרס מובהק. היא ידעה היטב שהסכום לא מתיישב עם ההשכלה והוותק שלה והסכימה לכך. התובעת טענה בעלמא כי פנתה לאורן להעלות את שכרה. עניין זה לא הוכח. אין שום מסמך, במהלך השנים אף שפעמיים הייתה במילוי מקום, קיים רק המסמך האחרון בו פנתה אליו ,בסוף.
עוד, מעומתת התובעת עם טענתה כי לא הציבו אותה מטעם מעיין החינוך בנתבעת 1 אך כשנשאלת מדוע לא הביאה מישהו מרשת החינוך להעיד על כך היא מציינת "מי שהעסיק אותי זה הרב אורן, אז למה שאני אפנה לעמותה". (עמ' 7 ש' 28) תשובה זו לאו תשובה היא. חזקה על מי שיכול היה להביא ראיה ולא הביא אותה שהייתה פועלת לרעתו. מה פשוט יותר מלהביא מישהו מרשת מעיין החינוך התורני שיעיד כי לא הוצבה בעת עבודתה בעמותה הנתבעת 1. התובעת אף מאשרת שאין לה אישור ממעיין החינוך התורני או ממשרד החינוך לעבוד בעבודה נוספת (עמ' 7 ש' 22 – 23).
התובעת מעומתת עם המכתבים שצירפה ביחס לתקופות העבודה אשר אינם מתיישבים עם גרסתה.
התובעת לא ידעה מדוע המכתב של רבקה בן יאיר לא חתום וללא תאריך (עמ' 7 ש' 32 עד עמ' 8 ש' 7). התובעת נשאלת "ש. מי ביקש ממנה לכתוב את המכתב הזה. ת. כשקיבלתי את מכתב הפיטורים אמרתי אני חייבת את כל הגננות שעבדו מ- 2006 שיתנו לי תצהיר מאיזה שנה כל אחת עבדה. פניתי אליהם ואמרו לי ברצון, את היית המפקחת בשטח" (עמ' 8 ש' 9 – 12). תשובתה מסבירה מדוע כל המכתבים נכתבו באותו נוסח שכן הם נכתבו על פי הנחייתה בנוסח שהכתיבה. הדבר מוכח גם בדבריה "ביקשתי מכל מי שעבד תחת חסותי מה שבובליל כתב זה לא מה שאני ביקשתי, הוא עשה על דעת עצמו..." (עמ' 8 ש' 12 – 13)(דגש ש.ש.).
הוכח כי התובעת עשתה מאמץ לאתר את הגננות ומצאה אותן ,אך מנגד, כאמור לעיל ,לא הביאה מישהו מוסמך מרשת מעיין החינוך כדי שיעיד שהיא לא הופנתה דרך הרשת לנתבעת 1. יש בכך לחזק את ההנחה המשפטית שהבאת מישהו מרשת מעיין החינוך הייתה פועלת לרעתה ויש לזקוף זאת לחובת התובעת.
ככלל מחקירתה המאוד מפורטת על המכתבים (עמ' 8 ו-9) ברי כי נכתבו לבקשתה ואין לה תשובה כיצד התקופות בהן עבדו מצביעה או מוכיחה שעבדה בנתבעת 1 מ- 2006. לבסוף לשם ייעול הדיון הוסכם על ידי בא כוחה כי אין לדעת מתי נכתבו המכתבים חסרי התאריך וכי לא הוגש תצהיר מטעמם ופרט לבודדים אין הנמקה מאחרים (עמ' 9 ש' 13 – 21, 24 – 27).
התובעת מודה כי לא ציינה בפני נותני המכתבים שיש בכוונתה לעשות בהם שימוש במסגרת תביעה לערכאות (עמ' 9 ש' 30 – 31).
התובעת הגדילה לעשות והביאה מכתב מהגב' לאה פנחסוב שהיא גרושתו של הנתבע ומנסיבות מובנות סירבה לבוא להעיד (עמ' 10 ש' 5 – 6).
לבסוף יצא המרצע מהשק. "ש. במכתב שלה אני רואה שהיא עבדה בגן פרחי אדם בשנים 2007 – 2011 והיא אומרת שאת היית המפקחת שפיקחה עליה. ת. כן. ש. איך זה מסתדר עם מה שאמרת לנו מקודם שמעולם לא הוצבת במוסדות של אור פנחס. ת. לא הוצבתי כמפקחת? להיפך, כן הוצבתי כמפקחת. הוא בעצמו ב- 2006 שהתחלנו לעבוד הוא אמר שאני מפקחת שם ושהם צריכים לשמוע בקולי. לאורך כל השנים..." (עמ' 10 ש' 7 – 14)(דגש ש.ש.). באותה נשימה מעידה התובעת דבר והיפוכו. כל עדותה חסרת מהימנות ונראה זאת בהמשך.
לפיכך אף מ -2011 ועד מכתב ההודעה מטעם הנתבע 2 מיום 26.11.2015 התובעת התנדבה .לא התקיימו יחסי עבודה ביניהם.
עניין זה יוכח ביתר שאת על פי סממני פסק דין פרידמן כמפורט מטה .

אופן התשלום ושיעורו

תימוכין נוספים להיותה מתנדבת ניתן ללמוד מתשובתה לגבי אופן מתן התשלומים "האם קיבלת כספים כלשהם מהעמותה. ת. לא מהעמותה. זה קיבלתי ישירות מאורן. מי שנתן את הכסף זה אח שלו, יהודה פנחסוב. זה היה ארבע שנים אחרונות. ש. האם על הכספים שקיבלת בתקופה שהיית באור פנחס עשית תיאום מס עליהם. ת. על מה אני אעשה תיאום מס שאין לי שום תלוש. מה שקיבלתי בשנים האחרונות זה במזומן. שנתיים זה היה 1,200 לחודש ושנתיים אחרי זה קיבלתי 2,000 ₪ לחודש. הוא אמר שזה מה שהוא יכול לתת. ש. האם דיווחת לביטוח לאומי על הכספים שקיבלת בתקופה שהתנדבת בעמותה. ת. לא קיבלתי את זה מהעמותה. קיבלתי את זה מהרב אורן דרך אחיו. אז על מה אבקש תיאום מס. תביא תלוש משכורת אעשה תיאום מס" (עמ' 7 ש' 2 – 10) (דגשים ש.ש.) . ניתן ללמוד מדבריה שאת התשלומים קיבלה ארבע שנים בלבד דהיינו מ- 2011 עד 2015 ולא קודם. הדבר תומך במסקנתנו לעיל כי עד 2011 לא תרמה מזמנה לנתבעת 1.עדותה תומכת לחלוטין בגרסת הנתבעים.
עוד ניתן ללמוד מדבריה, כי קיבלה אותם ישירות מהנתבע 2, במזומן וללא דיווח ,אחיו של הנ תבע 2 ביצע התשלום בפועל. שנתיים בסך 1,200 ₪ ושנתיים בסך 2,000 ₪. התובעת עמדה על כך שלא שולם לה מהעמותה נתבעת 1. יש בכך להוות תנא דמסייע לטענת הנתבע 2 כי כספים אלו היו משום "צדקה" להחזר הוצאות וכי שולם מזומן לבקשתה, כדי שלא תצטרך לדווח. אף לדבריה "זה מה שהוא יכול לתת" לכך הסכימה מתחילה.
הוכח שהתובעת עבדה במעמד "עובדת" הרבה קודם במקומות שונים, ראתה כיצד נראה תלוש שכר ומה התמורה בתלוש , לנוכח וותקה ונתוניה, אף בחלקיות משרה. דהיינו הבינה היטב המשמעות של סך 1,200 ש"ח או 2,000 ש"ח בלבד.
שיעור הסכומים, על פי פסק דין סרוג'י ופסק דין פרידמן לעיל מראה כי לא מדובר בשכר ריאלי או בשכר בכלל. טענת הנתבעת שמדובר בהחזר הוצאות ונסיעות מתיישבת יותר מאשר טענות התובעת ל"שכר" . בעדותה ובמילותיה שלה מאשרת ש"זה לא משכורת" וכדבריה "ש. אז מה זה כל הכספים האלה שקיבלת איך את קוראת להם. ת. משכורת עלובה. זה לא משכורת, זה לא לפי תעודות ולא וותק ולא לפי שום דבר. כשהייתי מבקשת תן לי משכורת, הוא היה אומר תראי תביני אותי, חזרו לי כספים. כל פעם היה סיפור אחר. כל כך עבדנו באמון אחד מול השנייה" (עמ' 7 ש' 12 עד 15)(דגש ש.ש.).
התובעת נשאלת "את טוענת שלא קיבלת מעולם שום תשלום בגין נסיעות. ת. מה שהיה באוטובוסים. כשנסעתי באוטובוס היו אז חודשי חודשי או אחר כך רב קו. ש. קיבלת תשלום על נסיעות. ת. כן." (עמ' 17 ש' 28-31) (טעות במקור "חופשי חודשי")(דגש ש.ש.).מודה מפורשות שהתשלום גם עבור נסיעות בניגוד לתצהירה .
בתצהיר התובעת (סעיף 8) מציינת כי הנתבעים דחו את תשלום שכרה ושילמו אותו באופן מזערי וחלקי במזומן, תוך "הבטחות שווא כי ישלימו את מלוא שכרי כשהמצב בעמותה ישתפר. מאחר והם בתהליכי הקמה ומצבם הכספי קשה". בסעיף 10 מציינת "בכתב התביעה הערכתי כי שכרי הכולל רכיבי שכר בהתאם לוותק/דרגה, בסיס משרה, היה אמור לעמוד על 9,800 ₪. אך על פי חוות דעת מומחה שכרי היה אמור לעמוד על סך 10,390 ₪ לחודש." (דגש ש.ש.) הטענה כי הסכומים ששולמו היו על חשבון שכר ששיעור כמעט פי 5 ממה ששולם לה , לא מתקבלת על הדעת וודאי לא לאורך שנים.
עוד, על פי נספח א', שהגישה התובעת רק עמוד אחד מתוך שני עמודים ,עולה כי התובעת עבדה בחלקיות משרה. ומצוין בו , כי שכרה האחרון לפני פרישה עמד על 5,414 ₪ לחודש (סעיף ו' לטופס).
התובעת נחקרה בדבר שיעור שכרה וכיצד הניחה את "השכר הקובע " ואת הפער בין שיעור זה לשכרה לצורך חוות הדעת שהגישה .קרי, הנחתה ל שיעור 9,800 ₪ לחודש שעה שבטופס 161 אותו הגישה נכתב על 5,414 ₪ לחודש נכון ל- 8/2011.
התובעת לא השיבה תשובות מניחות את הדעת ף"ת. מי שעשה את הסיכום של השכר זה לא אני אלא חשב המשכורת. בהתחלה גם לא היה לי BA ברשת החינוך התורני, שקיבלתי BA קיבלתי רטרואקטיבית על כל השנים. החשב הוא שקובע את המשכורות, אני מעבירה לו את הנתונים שלי... יש לי עורך דין שעשה את החישובים" (עמ' 5 ש' 20 – 25). עדות התובעת סותרת מסמך בכתב שהיא הגישה. הסכום המופיע בטופס 161 כולל בחובו את היותה בעלת תואר .B.A.
התובעת נשאלה מי שילם לה את הכספים במהלך ההתנדבות בעמותה "שוב, רק במהלך 4 השנים האחרונות. קיבלתי את הכסף מיהודה פנחסוב. ש. הוא היה נותן לך כל חודש את התשלום במעטפה. ת. כן. ש. הרב אורן פנחסוב נתן לך אי פעם את התשלום במעטפה. ת. לא. ש. למה ביקשת לקבל את התשלום במזומן ולא בצ'ק. ת. הוא אמר לי שהוא לא יכול לתת לי צ'ק כי אין לו שעות תקן להצהיר לי על צ'ק. צ'ק צריך לדעת למה זה הולך... ש. את טוענת שהועסקת גם על ידי העמותה וגם על ידי הרב אורן. ת. העסיק אותי הרב אורן. ש. אז מה את רוצה מהעמותה, למה תבעת את העמותה. ת. אני לא תובעת את העמותה. ש. יש לך איזה מסמך או אסמכתא אחת להראות לנו שהרב אורן העסיק אותך. ת. לא. ש. יש לך מסמך או אסמכתא להראות לנו שמראה שהרב אורן שילם לך כספים מכיסו הפרטי. ת. אני לא יודעת מאיפה הוא הוציא את הכסף, איך הוא נתן לרב יהודה פנחסוב. לא שאלתי ולא חקרתי. כי היה לי בו אמון שברגע שיהיה לו הוא ייתן. ש. אז איך הגעת למסקנה שהכספים היו מהכיס הפרטי שלו. ת. לא אמרתי מהכסף הפרטי שלו." (עמ' 11 ש' 20 – עמ' 12 ש' 12) (דגש ש.ש.).
התובעת סותרת עצמה תוך כדי דיבור. תחילה מציינת שקיבלה את הכסף מאורן פנחסוב וכלל לא תובעת את העמותה. לפני כן בעמ' 7 ציינה שמי ששילם היה אחיו – יהודה פנחסוב. במקום אחר דבריה : "ש. האם קיבלת כספים כלשהם מהעמותה. ת. לא מהעמותה. זה קיבלתי ישירות מאורן. מי שנתן את הכסף זה אח שלו יהודה פנחסוב. זה היה 4 שנים אחרונות." (עמ' 7 ש' 2-4).
התובעת נשאלת האם קיבלה בחודש הראשון 1,200 ₪ ללא תלוש ובשני והשלישי והלאה אותו דבר. "מ-2006 לא קיבלתי שום כסף. ש. מתי התחלת לקבל. ת. אם ב-2015 קיבלתי מכתב פיטורים אז 4 שנים קודם התחלתי לקבל. ש. מ-2011. ת. כן." (עמ' 13 ש' 1-5)(דגש ש.ש.).
הכסף שולם במזומן ואך ורק ב-4 שנים האחרונות. ניתן לה על ידי יהודה פנחסוב. דהיינו, רק מ-2011 עד 2015. יש בכך לתמוך בגרסת הנתבעים כי לפני 2011 לא הועסקה בהתנדבות אצלם וכן יש בכך לתמוך בעמדת הנתבעים כי הסכומים שקיבלה במזומן נעשו על דעתה ובהסכמתה, ולא היה שום הסכם ו/או הסכמה בעל פה או בדרך אחרת בדבר ה"משכורת". אופן התשלום, כפי שבוצע לאורך 4 שנים, מצביע על היעדר יחסי עובד ומעסיק ועל תשלום החזר הוצאות ונסיעות כטענת הנתבעים. בהתייחסות להסכם מציינת "לא היה הסכם, זה מה שאני טוענת." (עמ' 15 ש' 25).
תימוכין לגרסת הנתבעת כי היה זה אינטרס התובעת לא להיות מדווחת,יש גם בתמלול השיחה בין נתבע 2 לב"כ התובעת: "עו"ד ביטון: למה לא הציעו לה תלושי שכר? אורן: כי היא לא רצתה לקבל..." (דגש ש.ש.)
התובעת סותרת עצמה שעה שאומרת שלא תבעה את העמותה כלל. התביעה היא כנגד אורן באופן אישי מבחינתה, אולם שולם לה "לא אמרתי מהכסף הפרטי שלו".
לא למותר לציין כי אורן פנחסוב מציין בתצהירו (סעיף 25) "מעולם לא שילמתי לה כספים כלשהם מכיסי הפרטי וכל הכספים ששולמו לתובעת בגין החזר הוצאות כאמור, שולמו לה מכספי העמותה, לרבות מכספי תרומות שהתקבלו אצלה. כמו כן בחודשים מסוימים הייתה התובעת מקבלת את החזר ההוצאות שלה כאמור מגב' מיכל רם או ממר יהודה פנחסוב ולא מהח"מ." (דגש ש.ש.).
התובעת נשאלה ישירות מה סוכם בינה לבין הרב אורן – התמורה שעות הפעילות והתנאים, ועונה " לא אני שקובעת מה השכר, הוא ביקש תעודות... חשבתי שאם הוא מבקש את התעודות שלי כנראה שהוא מחשב לפי התעודות. אני לא קובעת את השכר." (עמ' 12 ש' 19 -22). בהמשך מציינת "ש. הוא הבטיח לך שתקבלי שכר כמו במשרד החינוך. ת. הוא לא הבטיח לי כלום." (עמ' 12 ש' 29-30) (דגש ש.ש.). מר פנחסוב נשאל מה הוא עשה עם התעודות וענה "אין לי מה לעשות איתן, היא התנדבה יש לי מפקחת ממשרד החינוך, אני לא צריך שום תעודה שלה לפתיחת גן כי יש לי מפקחת ממשרד החינוך כל הזמן... למה שאני אקבל את התעודות שלה אני לא צריך אותן" (עמ' 39 ש' 10 – 14).
על פי תשובתה לא סוכם דבר על שכר לפעילותה. לא הייתה כל הסכמה לכתחילה או בדיעבד. היעדר הסכם או סיכום בכתב או בע"פ בדבר "העסקה" יטה הכף להיעדר יחסי עבודה .
התובעת טענה למבחן ההשתלבות. אולם הלכה למעשה, למרות מכתבי התודה ששלחו לתובעת עובדי הצוות, מי שהשתלב כמפקח הן המפקחות של משרד החינוך שלהן הסמכות והחובה של הפיקוח.
אכן התובעת הייתה נוכחת במוסדות ואף אירחה אצלה בבית ישיבות, אולם כפי שנראה בהמשך באה והלכה לפי מיטב הבנתה וללא לוח זמנים קבוע ומחייב. משמפקחות ממשרד החינוך הופקדו על המוסד החינוכי , וכך הוכח, הרי שהתובעת לא השתלבה כ"מפקחת" במובן הפורמלי של המילה אלא כמתנדבת בעלת ניסיון של מפקחת, במובן המעשי של ההתרחשות. יש להבחין לעניין זה בין תקופת עבודתה במילוי מקום בעת חופשת הלידה של מיכל רם, שאז היה עליה להגיע כמנהלת בלא חיסורים ובמשכורת עם תלוש ,לבין קופת ההתנדבות.
התובעת טענה כי אין זה נכון שסירבה לקבל תלוש וההוכחה לכך היא תקופת מילוי המקום ברשת. כאמור ,תקופות אלה היו פעמיים של שלושה חודשים ואין ללמוד מהן על הכלל.

היקף הפעילות
התובעת נשאלה לגבי היקף הפעילות "שעות הפעילות זה ידוע לו וידוע לי כי הוא יודע שאני עובדת מ-8 בבוקר לפי תקן עד 13:30 בצהריים. היו שנים שעבדתי מעבר לכך. ש. את הנחת שהוא יודע על השעות. ת. בוודאי. אם אמרו לו שאני מפקחת של ירושלים הוא יודע שהמשרה שלי היא מ-08:00 בבוקר עד 13:30." (עמ' 12 ש' 24-28) (דגש ש.ש.). לכאורה עולה שהגיעה בכל יום.
אולם גרסה זו נסתרת בהמשך חקירתה "ש. את אומרת שב-2011 התחלת לקבל תשלומים. בחודש הראשון קיבלת 1,200 ₪ ולא קיבלת תלוש, כך גם בחודש השני... ת. שנתיים האלה 1,200 ₪ על יום אחד בשבוע. מאחר והמקום דרש יותר עבודה ונוכחות וזה הולך ומתפתח... באתי 3 – 4 פעמים בשבוע וביקשתי ממנו יותר אז הוא הוסיף לי עוד יום. אז השנתיים האחרונות היו יומיים לפי השכר של 2,000 ₪." (עמ' 13 ש' 8-10) (דגש ש.ש.).
ממה נפשך, אם יום אחד שווה 1,200 ₪ אז היומיים אמורים היו להגיע ל-2,400 ₪. ממילא התובעת אומרת "יום", "באתי 3-4 פעמים בשבוע" ,ו- "יומיים". אין מדובר ב"שכר" או משכורת. אין כל קשר נוכח גרסאות התובעת בין היקף נוכחותה לבין שיעור התשלום.
התובעת מרחיבה בקשר לפעילות שעשתה (עמ' 14 ש' 26-30). אולם כשנשאלת אם יש מסמך המצביע על שעות עבודתה, ענתה "אין לי מסמך..." (עמ' 15 ש' 1).
התובעת הסתמכה על מכתבי הערכה של מיכל ותמר בהם נכתב "יש לה הרבה דייקנות, עמידה בזמנים, תכנון וארגון יוצא דופן." בכל הכבוד אין בכך להצביע על לוח הזמנים של נוכחותה בנתבעת 1.

מיד אחרי זה מציינת כי יש לה יומן ובו ציינה את הימים שהגיעה לאדם "... אך כמובן שאני לא שומרת אותם, כשעוברת שנה אני צריכה לזרוק אותם... וזה רשום לי, בדיוק כמה ימים הייתי מגיעה. לא בדיוק, השערה. ש. למה לא צירפת לנו את זה בתצהירך. ת. עשיתי את זה מזמן, בזמן שפוטרתי..." (עמ' 15 ש' 1-9) (דגש ש.ש.). באותה נשימה "זה רשום בדיוק" ו"לא רשום בדיוק, השערה". ממילא לא הציגה התובעת כל מסמך רישום על נוכחות.
משכך לא הוכיחה התובעת מהי מסגרת או היקף ההעסקה שהוסכמ ו, ככל שהוסכמו, ואף לא את מסגרת ההעסקה אותה ביצעה בפועל.
היעדר מסגרת העסקה קבועה ומחייבת מטה את הכף לטובת היעדר יחסי עובד ומעסיק ומחזקת את טענת ההתנדבות. התובעת לא הייתה מחויבת לימים ושעות, לא ניהלה רישום, ידעה שלא מתנהל רישום אצל הנתבעים וממילא גם עדותה נעה מיום בשבוע ל-3-4 ימים בשבוע ואף למעלה מכך. גרסתה לא הייתה עקבית, השתנתה מעתה להכא ולא ניתן לתת בה אמון כלל ובהקשר להיקף המשרה בפרט.
מנגד מציין אורן פנחסוב בסעיף 2 לתצהירו "לאור נסיבותיה האישיות של התובע ולאור תחנוניה אלי כי ברצונה להמשיך ולתרום לקהילה... ולעשות משהו משמעותי לאחר יציאתה לפנסיה... נעתרתי לבקשתה האמורה של התובעת להתנדב לעמותה וסוכם בנינו כי התובעת תתחיל להתנדב בעמותה וכי היא תקבל מהעמותה סכום סמלי בגין החזר הוצאות, לרבות בעבור החזר הוצאות הנסיעה שלה. " (דגש במקור). הסברו של הנתבע מתיישב עם שעור הסכום, תכליתו, ועם מקורו ו אופן התשלום.
התובעת נשאלה מדוע המשיכה לעבוד מ-2006 עד 2015 ללא שכר או תלוש ותלתה זאת רק באמון שהיה לה ובקשיים שלו "כאדם שמפתח מוסדות לימוד, התחשבתי בו. הבנתי אותו... אך איך אני יכולה לבוא ולהגיד תן לי." (עמ' 13 ש' 11-16). התובעת מאשרת כי לא ביקשה ממנו בכתב כל השנים כי האמינה לו, ואף לא ביקשה תלוש.

פיקוח חובה של מפקחות ממשרד החינוך
התובעת מאשרת כי באותה תקופה הייתה מפקחת ממשרד החינוך על אותם המוסדות בשם דבורה ששימשה כמפקחת בכל אותה התקופה ופיקחה בעמותה (עמ' 13 ש' 27-32, עמ' 14 ש' 1-2).
חד משמעית הוכח, בכל אותה תקופה, כי פרט לתובעת הייתה מפקחת ממשרד החינוך לנתבעת. בכל אותה תקופה אף הייתה מפקחת נוספת מירה בבית הספר של העמותה. מירה פיקחה בתקופה שהתובעת הייתה בעמותה. אף זאת חד משמעית (עמ' 14 ש' 4-8).
קיומה של מפקחת ממשרד החינוך אוששה גם בעדותו של מר פנחסוב (עמ' 30 ש' 26, עמ' 31 ש' 27) דהיינו, הוכח כי לכלל מוסדות העמותה וגם בית הספר היו שתי מפקחות ממשרד החינוך. הגם שהתובעת טענה שהנתבעים לא הביאו מפקחת מטעם משרד החינוך לעדות וזאת יש לזקוף לחובתם, עדיין, הוכח כי היה פיקוח צמוד של משרד החינוך, במקביל לתו בעת ובנפרד ממנה בכל התקופה נשוא המחלוקת וזאת לא נסתר.
לפיכך נשאלה התובעת אם הייתה לעמותה מפקחת מטעם משרד החינוך, לשם מה היה הצורך בה? "זה תשאל אותו, את הרב אורן. אם הוא מביא אותי למקום ואומר את מפקחת כאן, זה לא שאני מיניתי את עצמי. הוא מינה אותי. אין לי כתב מינוי" (עמ' 14 ש' 6-10) (דגש ש.ש.) . לא נתנה התובעת לכך תשובה.
לפיכך לא חל על התובעת האמור בסעיף 20 לתקנות חינוך ממלכתי (סדרי הפיקוח) תשי"ז – 1956, בדבר חובת מנהל המוסד ומוריו לשתף פעולה עם מפקח ומדריך הממונים על אותו מוסד, להתחשב בעצותיהם ולהישמע להוראותיהם. אלו חלים ביחס למפקחות ממשרד החינוך בלבד. לתובעת לא נתנה הסמכות הזו.
אמירתה כי אין לה כתב מינוי מחזקת את היעדר התקשרות חוזית לתעסוקה מסודרת. בתצהיר (סעיף 5) הרב אורן פנחסוב הוא מסביר מדוע התנדבותה אושרה על ידו:"התובעת, גב' שושנה בלוקה, הינה אישה בת 75 כיום, אשר ביקשה לאחר סיום עבודתה במעיין החינוך התורני ויציאתה לפנסיה להמשיך ולתרום מזמנה וניסיונה... ומתוך כך להתנדב בגנים המופעלים על ידי העמותה מספר שעות בודדות בשבוע..."(דגש ש.ש.) ובהמשך "כפי שיפורט להלן, התובעת החלה להתנדב בעמותה החל מחודש ספטמבר 2011 בלבד... יציאתה לפנסיה בחודש אוגוסט 2011" (סעיף 12), ועוד "כי העמותה והחתום מטה נעתרנו לבקשתה של התובעת והסכמנו כי לאחר סיום עבודתה של התובעת כמפקחת במעיין חינוך התורני ויציאתה לפנסיה תמשיך התובעת לתרום... ובתוך כך תתנדב בעמותה מספר שעות בודדות בשבוע." (דגש במקור).
לפיכך, ככל שהתובעת ביקשה לברר אצל הנתבעים מדוע נדרשה עזרתה, שעה שהיו בקביעות שתי מפקחות מטעם משרד החינוך, הרי שזו הייתה תשובת הנתבעים. הם נעתרו לבקשתה להתנדב כדי שתוכל למלא את זמנה עם צאתה לפנסיה ולתרום מניסיונה וממרצה. בתצהיר אורן פנחסוב הוא מאשר עובדתית , כפי שגם אישרה התובעת, כי לאחר יציאתה של התובעת לפנסיה ועזיבתה את תפקידה כמפקחת במעיין החינוך התורני, שובצה בעמותה מפקחת חיצונית אחרת תחתיה מטעם משרד החינוך החל מספטמבר 2011 אשר הוחלפה ב-2014 כמפקחת על גני הילדים של העמותה מאז ובכלל. על פי תצהירו לא הייתה זקוקה העמותה למפקחת נוספת מאחר והיה פיקוח חיצוני של משרד החינוך.
עוד ציין כי לא ייתכן שמפקחת תהיה מועסקת ישירות על ידי הגוף המפוקח, שכן מפקחות הינן ממשרד החינוך ומשם הן מקבלות את שכרן.
אכן כך. הוכח כי לנתבעת ומוסדותיה היו מפקחות מטעם משרד החינוך והן היו המפקחות בעלות הסמכות. לא התובעת!

תום הלב
התובעת טענה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים ופיצוי על פיטורים שלא כדין, התובעת השליכה יהבה על נספח ה' בתצהירה – מכתב פנחסוב מיום 26/11/15. כשנשאלת היכן כתוב במכתב שהיא מפוטרת עונה כי האמירה שהיא כבר 15 שנה מצביעה שעבדה שם במובן סטטוס "עובדת". .
לטענתה המילים "עבודתך מגיעה לסיומה" מהווה פיטורים. אולם בהמשך מאשרת שהיו בניהם שיחות מקדימות, אף כי מציינת שניסתה לאתר אותו ולא ענה "לא שוחחנו אך עניתי לו בכתב והעברתי את זה למייל שלו. ש. איפה התשובה הזו שענית לו. למה לא צירפת לתצהירך. ת. לא ראיתי שיש צורך." (עמ' 15 ש' 25-32). חזקה כי צד שלא הגיש מסמך שהיה בכוחו להגיש, היה מסמך זה פועל לרעתו. מפליא שהתובעת לא הגישה מסמך תשובה שכתבה לרב פנחסוב על נספח ה' שהוא סלע המחלוקת בהליך זה. עניין זה ללא ספק ייזקף לחובתה.
פס"ד ע"ע 8228-10-19 שרון לוי נ' סגנון סוכנות ביטוח (1992) בע"מ (מיום 11/1/21 ,פורסם בנבו) קובע כי " צדדים לחוזה מחויבים לנהוג זה כלפי זה בתום לב, ועיקרון זה מעוגן בסעיף 39לחוק החוזים, הקובע כך:
"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; הוא
הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה".(ברע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון ( 23.12.99 ) נאמר לעניין מהותו של עיקרון תום הלב כך:
"השימוש בזכויות... צריך להיעשות מתוך הגינות. לשם פגיעה בעיקרון
תום הלב לא נדרש שבעל הזכות יפעל מתוך זדון או רוע לב. די בכך
שפעולתו איננה עולה בקנה אחד עם הסטנדרטים הערכיים הראויים של
החברה הישראלית. עיקרון תום הלב קובע כי השמירה על האינטרס
העצמי צריכה להיות הוגנת ומתוך התחשבות בציפיות מוצדקות של
האחר".
צדדים ליחסי עבודה חבים בחובת תום לב מוגברת בשל אופיו המיוחד של חוזה העבודה והשלכותיו על חיי הפרט (דב"ע )ארצי( נא/ 3-148 אברהם צור - קליבר 87נשק ותחמושת בע"מ ) 2.5.91 (; ע"ע )ארצי( 29613-10-18 ניקולאי צ'רניצ'נקו -או.אר.אס. שירותי רפואה 2001 בע"מ ) 18.3.20 .)) (דגש ש.ש.)
התובעת חרף בקשות רבות ממנה לא פעלה על פי חובת תום הלב בהכפישה את המוסד החינוכי באופן חוזר ונשנה בפני ההורים גם כשנתבקשה לא לעשות כן. "צנעת הפרט" נשוא הכפשה זו ה יא בראש ובראשונה צנעת הזאטוטים בגני הילדים. לפיכך אף לו היה חוזה עבודה בין הצדדים, מה שאין כן לטעמנו, הרי התובעת היא זו שהפרה את חובת תום הלב בהתנהגותה.
הנתבעים טענו כי אולצו עקב התנהלותה לחדול להתנדבות זו שהסבה להם נזק.

לשון הרע
התובעת נשאלת ביחס לאמירות שאמרה, בגינן הלין הרב פנחסוב בקשר להתנהגותה, ולדבריה "זה מה שמפליא אותי. אני מפקחת של המקום, יש לי את כל הסמכויות... בתור אחראית של המקום הייתי צריכה לענות את האמת. אני לא אשקר. כל השנים ראו את ההשקעה שהייתה במקום ואת הגנים המפוארים שהשארתי שם, אז למה שלא אגיד את האמת? ש. מה האמת שאמרת להם. ת. יצאתי עם הרב יהודה פנחסוב לקניות, ביקשתי ממנו בובות, משחקים... הוא אמר שאין לו כסף. לקחתי קצת ושמתי בעגלה, אנחנו מגיעים לקופה ואני רוצה להראות לו, הוא אומר זה תורידי וזה תורידי. אני אמרתי להורים שאין לי תקציב ושייגשו בבקשה להנהלה שידברו. הבאתי את הדוגמא שהוא הוריד מהעגלה ולא הקציב את הכסף. יותר מזה, הוא הסכים על אופניים אחד לשלושה גנים. הילדים יריבו. אמרתי לו להניח אותם במחסן עד שתהיה אפשרות לרכוש עוד אופניים. ש. למה לא שלחת מכתב תשובה למכתב של הרב אורן מיום 26/11 ואמרת שלא היו מעולם שיחות כאלה בניכם ושלא הוחלט שתפסיקי להוציא החוצה פרטים ושיחות שקשורים להנהלה ולהתנהלות פנימית של המערכת. ת. לא היה דבר כזה. לא היה שפניתי להורים והתלוננתי. הורים פונים אליי ואני עונה. אני לא הלכתי לומר להם, יש הבדל בין הדברים. ש. אבל לא ענית למכתב הזה. ת. בוודאי שלא. כי לא היה שום הסכם ולא היו שום תנאים והוא היה צריך לתת לי כזה דבר." (עמ' 16 ש' 6-18) (דגש ש.ש.). התובעת טעתה בעניין הסמכות כפי שהורחב לעיל. התובעת מאשרת כי דברה נגד הגן כשנשאלה. וכי התלוננה בפני ההורים. בכך תמכה עדותה בגרסת הנתבעת לחלוטין.
לא למותר לציין, כי עדותה זו בדבר היעדר משחקים בתלמוד תורה נסתרה בעדות הגב' כרמית כהן אשר ציינה במפורש כי "היא אמרה לי כרמית לא קונים צעצועים לתלמוד תורה... אחרי שנכנסתי לכיתות וראיתי שזה לא נכון ויש משחקים בשפע" (עמ' 72 ש' 12 – 14).
כאמור, לא זו בלבד שהתובעת מודה שהיא סיפרה להורים את כל ההתרחשות לפרטי פרטים מול יהודה פנחסוב בקניות, אלא שהיא סותרת את עצמה שעה שאומרת שלא שלחה מכתב תשובה למכתב של הרב אורן מיום 26/11 (עמ' 16 ש' 17), וזאת בניגוד לאמירתה קודם שענתה לו בכתב ושלחה לו במייל תשובה למכתב הזה (עמ' 15 ש' 30-32).
מדובר בסתירות מהותיות לכל אורך הדרך ובפרט בקשר למסמך שהיה או לא היה.
מכל מקום, הנתבעים הוכיחו כי התובעת סיפרה להורים והתלוננה גם על מה שנכון בעיניה וגם על מה שהוכח כלא נכון . לדידנו אין הבדל אם הם פנו אליה והיא סיפרה או שהיא יזמה פניה אליהם. השורה התחתונה, התובעת סיפרה להורים הכל, גם מה שלא היה ראוי לחלק איתם לו הייתה אכן נושאת סמכות במשרה מחייבת ולא כמתנדבת.
התובעת לא הוכיחה כי מפקחות אחרות מטעם משרד החינוך פנו להורים בקשר להתנהלות זו או אחרת של הנתבעים, או שמפקחות אלו מצאו פגם כלשהו בהתנהלות הנתבעת. לו הייתה פנייה כזו של המפקחות מטעם משרד החינוך ניתן היה לראות אולי צידוק להתנהלות התובעת מול ההורים . אולם כאמור לא הוכח כך על ידה.
התובע במודע הוציאה דיבתה של הנתבעת רעה להורים. אך לא הוכח מה בדיוק נאמר ולמי לפיכך לא יושת על התובעת תשלום שנתבע בתביעה שכנגד.

תחשיבי התובעת – רכיבי התביעה
התובעת הציגה חוות דעת של מר טל וייס ביחס לחלק מתחשיביה ( נספח ד') (להלן: חוו"ד מומחה).
התובעת נשאלת כיצד הגיעה לפיצוי על אי עריכת שימוע בסך 117,600 ₪ ועונה "את החישובים בתביעה שלי עשה חשב המשכורות, אני לא עשיתי אותם" משלא ידעה לענות לא נשאלה על התחשיבים מבלי לגרוע מטענות הנתבעים (עמ' 15 ש' 13-14ש' 16-17).
התובעת נשאלה ביחס להסכם "לתקופה קצובה" (על פי סעיף 26 לתצהירה) ולא יכלה להצביע על הסכם כזה, הכחישה כי קיים הסכם מ-2006 ועד 2015 (עמ' 17 ש' 2-5).
התובעת נשאלה ביחס לתביעה של 50,000 ₪ בגין עגמת נפש, אשר לא מופיעה בחישוב בחוות דעת המומחה , ועונה "אני לא יכולה לדבר על זה כי זה באמת כאוב לי... ופתאום יום בהיר אני לא מקבלת מכתב, אני מקבלת טלפון מאחד העובדים... אומר לי תגידי לי זה נכון..." התובעת מייחסת זאת לרב חכים, אולם לא הביאה אותו למתן עדות. מכל מקום, לא ידעה לציין כיצד הגיעה לסך-50,000 ₪ (עמ' 17 ש' 7-12, עמ' 6 ש' 20-21). לא ענתה מה מקור הסכום, פרט לכך שעורך הדין אמר לה ושכאב לה . התובעת התעלמה מתרומת התנהגותה להפסקת ההתנדבות.
התובעת נשאלה ביחס לסעיף 36 לתצהירה כיצד הגיעה לסכום של 981,600 ₪,"חשב המשכורות עשה את זה... יש כללים וחוקים לא?" (עמ' 18 ש' 1 -8). כשנשאלת היכן נמצא החישוב עונה "שיהיה צורך החשב יציג בפניכם".
בסעיף 25 לתצהיר התובעת היא מציינת כי יש לה הקלטה של הנתבעים שהם מודים שהם חייבים לשלם לה את השכר אך מתנים זאת בחתימתה על כתב סילוק וויתור. התובעת נשאלת היכן הקלטות והיא מציינת כי לא היה ולא נברא. לאחר קריאה חוזרת בתצהירה , היא אומרת "אני אמרתי (קוראת שוב...) אם אני אסכים לתנאים שלו אז לא תהיה שום... אמרתי לו אם נשתווה בנינו מה טוב. עכשיו כשלא השתווינו תיגשו לעורך הדין תדברו איתו." (עמ' 21 ש' 12-14). הנתבעת הוכיחה כי למעשה מי שניסה להפעיל כוחנות במשא ומתן כדי לקבל בסיום ההתקשרות בהתנדבות כסף היא התובעת עצמה. טענותיה כי הייתה כלפיה התחייבות כלשהי להשלמת שכר בהקלטה, או איום בהחתמה על כתב סילוק תביעות הופרכו כליל בעדותה שלה.
מר טל וייס הגיש את נספח ד' לתצהיר התובעת – חוות דעת מטעם "גמולים ייעוץ למורה" בנוגע להפרשי שכר ותנאים סוציאליים של התובעת. חוות דעתו ניתנה כחוות דעת מומחה ועליה נחקר נגדית. הגם שסבורים אנו כי אין מעמדה כמעמד "עובד", נקדים ונציין כי גם לו היה מעמדה כזה, מה שאין כן, לא היה בחוות דעת זו, כדי לסייע לתובעת.
מר וייס נשאל ביחס לנתונים עליהם התבסס במסגרת חוות דעתו ואישר כי ניתנו לו על ידי התובעת. יחד עם זאת, בהקשר להיקף העסקתה לא היה מודע כלל לפרטי ונספחי תצהירה (עמ' 21 ש' 26). בניגוד לתצהירה על פיו עבדה מ-2006, 5.5 שעות, יומיים בשבוע, 11 שעות שבועיות ומ-2011 - 4 ימים בשבוע, דהיינו 22 שעות שבועיות, הרי שחוות הדעת נעשתה על פי חישוב של 28 שעות שבועיות אולם לשנים 2014-2015 בלבד, בהנחה שהועסקה 4 ימי עבודה. ביחס לשנים 2006 – 2015, ההנחה הייתה יומיים בשבוע. חוות הדעת לא תאמה העסקה במציאות.
כפי שציינו לעיל בהרחבה, התובעת לא יכלה להצביע על מסגרת העסקה מ-2011 ואילך ואין לדעת כמה ימים בשבוע התנדבה בפועל. הוכח יוםאחד בשבוע, בשנה האחרונה מקסימום יומיים, כשעתיים בכל פעם. משכך הנחת העבודה של המומחה ביחס להיקף העסקתה לצורך חישובי זכאות תשלום מוטעית אף בזאת .
המומחה מודה כי "לא מסרו לי כמה שעות. אמרו לי יומיים בשבוע." (עמ' 22 ש' 2). המומחה הניח "כי יום פיקוח זה 7 שעות" (עמ' 22 ש' 4). לבסוף מודה כי לו נבחן היקף העסקה המשקף חלקית את שעות ההתנדבות, חוות דעת הייתה משתנה :"היקף משרתה עומד על 26%, מבחינת שכר... יש שכר חודשי וכל הנגזרות ממנו... ש. זה משפיע על כל הנגזרות האחרות בהתאם. ת. נכון." (עמ' 22 ש' 19)(דגש ש.ש.).
מר פנחסוב עמד על כך שמדובר מקסימום יומיים בשבוע שעתיים כל פעם ולא 4 – 5 שעות כטענתה (עמ' 37 ש' 10 – 17). אף מיכל רם ידעה שלא מדובר בעובדת ולא דרשה ממנה לעבוד כמו יתר העובדים (עמ' 38 ש' 1 – 6, ש' 18).
הוכח כי היקף המשרה שחושב בחוו"ד המומחה מוטעה ומשפיע על כלל החישוב.
עוד הוכח כי שינוי היקף משרה משנה את הוותק בפיקוח "ת. הוותק בהוראה לא היה משתנה, הוותק בפיקוח היה משתנה. לצורך הוותק בהוראה צריך לעבוד שליש משרה לפי שעות הוראה, זה בית ספר יסודי או תיכון? ש. מה אמרו לך שזה. ת. זה רלוונטי לצורך אחוז המשרה שלה לגבי שעות הוראה. אם זה יסודי היה לה 11 שעות שבועיות. היא פחות משליש משרה בפיקוח. אבל כשעות הוראה יש לה שליש. בסיס משרה בהוראה זה 30. אם לוקחים שנות גיל, הבסיס רק 26... ש. ואיך זה משנה את חוות הדעת שעבד 26% משרה... ת. רק בחישוב השכר החודשי..." (עמ' 23 ש' 1-13)(דגש ש.ש.). נותן חוות הדעת לא קיבל מידע מהתובעת אם זה היה יסודי או תיכון ומה היקף המשרה האמיתי אשר לדבריו יש לו השפעה על וותק בפיקוח ועל החישובים .
המסקנה לדידו היא שאם לתובעת 26% משרה ולא כפי שחישב המומחה, אשר הוטעה בנתונים שנמסרו לו, "השכר הכולל שלה שכולל את גמול הפיקוח יורד ל-4,000 ₪. כי גמול הפיקוח כמו שרשמתי בהתאם לחלקיות משרתה." (עמ' 23 ש' 17-18). כך בפשטות נגזר החישוב לפחות מחצי בחוו"ד המומחה. ואידך זיל גמור.
עוד הוכח על ידי הנתבעת כי לא הוצגו בפני המומחה תלושי השכר של התובעת לחודשים אוגוסט ומאי 2011, ולאחר שעיין בתלושים ציין כי הם רלוונטיים לצורך קביעת קידום בוותק הוראה (עמ' 23 ש' 24-30) . הלכה למעשה, כלל לא ראה את התלושים של התובעת ולא ביקש אותם (עמ' 23 ש' 31 – עמ' 24 ש' 2). כל חוות הדעת הינה "התבקשתי תחת ההנחות שניתנו לי לעשות את החשבון, מה היה שכרה לשנת הלימודים 2014-2015 היפותטית." (עמ' 24 ש' 1-2), (דגש ש.ש.).
הוכח כי חוות הדעת לא מבוססת על העובדות לאשורן, כלל , ולכן אין ליתן לחוו"ד המומחה כל משקל. יודגש כי אין בכך לגרוע ממומחיותו של המומחה אשר הוטעה בנתונים שנתנו לו ועליהם ביסס את חוות הדעת ובשל כך יצאה היפותטית. "... כי התבקשתי לכתוב משהו וירטואלי על סמך הנתונים שקיבלתי." (עמ' 24 ש' 17-18).
אף בחקירה חוזרת עולה כי הסתמך על אישור משרד החינוך לגבי דרגה, וותק וגמולים שהיו לה בספטמבר 2008 ועל דבריה שלה ביחס לשעות שהיו לה בפיקוח. אף בחקירתו החוזרת מתברר שלו היה משכלל ולו חלק מהנתונים שהובאו בפניו, היה שכרה יורד מ-10,390 ₪ ל-8,171 ₪, כ-2,000 ₪ פחות. לא מדובר בזוטי דברים , וזאת כאמור בחקירה חוזרת.
חוות הדעת של המומחה, שלא באשמתו, חסרת כל תוקף ומשקל. לפיכך התובעת לא הוכיחה, מה היה, אם וכאשר היה בכלל, השכר שהיה מגיע לה לו היו יחסי עובד ומעסיק, מה שאין כן. גם מטעם זה יש לדחות רכיבי תביעתה ותחשיביה.

משקל עדות הנתבע
העיד מר אורן פנחסוב, גם בעניינו ייבדקו הדברים על פי נטלי ההוכחה.
לגרסתו פתח את העמותה ב-2006 בתפקיד ראש העמותה ולאחר מכאן יצא להיות רב קהילה בחו"ל ,לאחר 2015, אף שעד לעת הדיון היה רשום כראש העמותה.
מר אורן פנחסוב הוא זה שהקים את המוסדות, הלך למשרד החינוך וקיבל אישור לפתוח את הגן (עמ' 25 ש' 19-32). באשר לתקצוב הגן ציין "הכל מתרומות".
מר פנחסוב נשאל כיצד נרשמה התובעת בספרי העמותה וציין "היא לא רשומה כלל. ש. אז איך שילמתם לה את ה-1,200 ₪ ו-2,000 ₪. ת. זה היה בקופה קטנה של העמותה, היינו משלמים לה את זה כנסיעות או שהיא הייתה מביאה ממתקים לילדים. ש. אז בתוך הסכומים האלה יש נסיעות וממתקים. ת. 2,000 ₪ של השנה וחצי האחרונות כן." (עמ' 26 ש' 5-8) (דגש ש.ש.).
מר פנחסוב נשאל מי קבע את הסכום וציין כי אחרי שיצאה לפנסיה מרשת החינוך התורני באה פעם בחודש להנחותם "משנת 2011 כל כך נקשרתי אליה ובאמת אהבתי אותה, מתוך המצווה לאהוב אלמנה... לאחר שהיא רצתה היא הייתה מגיעה פעם אחת בשבוע. לא אמרתי לה מתי להגיע, היא קבעה את השעות לעצמה. בשנה וחצי האחרונים היא החליטה לעצמה שהיא רוצה להגיע פעמיים בשבוע. לא רציתי לפגוע בה, שאלתי אותה מה יהיה עם המלגה או עם עניין ההוצאות, היא אמרה לי מה עם הכסף, לא אני אמרתי לה. לאחר מכן אמרתי לה שבעיקרון אני לא צריך יותר מיום אחד כי לעמותה אין יותר מידי כספי להעביר אליה. יש לנו מפקחת ומפקחת משנה, מה שהיא מגיעה לפה זה מטעמה ומטוב הלב שלה. אמרתי לה שאני לא צריך שהיא תהיה פה כי יש לנו מפקחת. אחרי שהכנסתי מנהלת שקוראים לה מיכל רם היא מאוד נפגעה מהדבר הזה, שהכנסתי עוד מנהלת ושישאלו את מיכל רם שאלות ולא אותה, שהיא צעירה, אמרתי לה כבוד המפקחת אין לך מה לדאוג, כבודך במקומך מונח. היא תעשה את העבודה שלה ואת תהיי בגנים בתור המתנדבת שם ולא בתור עובדת. קראנו לה מפקחת אף על פי שבאמת יש לנו מפקחת ממשרד החינוך וכיוון שכל אדם שהיה בתפקיד כלשהו, כשהוא יוצא מהתפקיד ממשיכים לקרוא לו באותו תואר תפקיד." (עמ' 26 ש' 11-24) (דגש ש.ש.).
ברי כי תשלום מכספי תרומות שאינם רשומים בשום מקום וכונו "קופה קטנה" משמעם מנהל לא תקין והתנהלות שאינה ראויה במוסד חינוכי. אך אין בכך להקים יחסי עובד מעסיק. ממילא הוכח שהתובעת חפצה בעצמה בתשלום מזומן.
מר פנחסוב מתאר את העובדות כהווייתם, ההתקשרות הייתה בבחינת זה נהנה וזה לא חסר . לתובעת הייתה תעסוקה בכבוד, דרך ארץ והחזר הוצאות, ולנתבעת היה עוד זוג עיניים מנוסה לפיתוח המוסד החינוכי. דבריו של פנחסוב בקשר לבחירתה של התובעת בדבר היקף העסקה שבו תגיע, עולה בקנה עם עדותה ועם ההשתנות מעת לעת על פי רצונה.
הוכח כאמור לעיל , כי היו שתי מפקחות אחרות מטעם משרד החינוך ונחיצותה הייתה רק באמת מטוב ליבה ולא ברמה המקצועית, משהמוסד החינוכי לווה על ידי משרד החינוך.
אף שיעור הסכום עולים בקנה אחד עם החזר הוצאות ולא עם שכר. בעדותו :"ש. מתי עלה לה השכר מ-1,200 ₪ ל-2,000 ₪. ת. זה לא היה שכר. ש. המלגה. ת. זו לא הייתה מלגה. אלה היו החזר הוצאות של נסיעות ומה שהיא הוציאה על הילדים... זה היה בצורה גלובאלית באופן של צדקה ולא יותר. ש. איך זה הלך 1,200 או 2,000 ₪. ת. היא רצתה מאוד להגיע פעמיים בשבוע, לא רציתי לצער אלמנה והעליתי לה ל-2,000 ₪..." (עמ' 26 ש' 26 – עמ' 27 ש' 5 ). ובהמשך "היא לא רצתה לעבוד עוד יום אלא להתנדב עוד יום, אז העליתי לה את הצדקה שלי ל-2,000 ₪" (עמ' 27 ש' 5). מר פנחסוב עמד על דעתו זו גם בהמשך חקירתו (עמ' 28 ש' 29 – 31, עמ' 29 ש' 3, 5). דהיינו התובעת הגיע ה למוסד והלכה ממנו לפי הבנתה ורצונה ללא הנחיה וללא בקרה. מר פנחסוב הדגיש כי אחיו יהודה שילם על סמך הנחיותיו (עמ' 38 ש' 30 עד עמ' 39 ש' 5). בעניין זה הייתה עדותו עקבית ומבוססת.
באשר לתקופת עבודתה של התובעת, נשאל מר פנחסוב על המסמך מיום 17/07/17. מר פנחסוב לא הכיר את המסמך ולא ידע כיצד הגיע אליו, עמד על כך שהיא עובדת אצלו דרך מעיין החינוך התורני מ-2011 בלבד! ולא סבר שצריך להביא עדים לעניין זה (עמ' 27 ש' 6-17). אולם אישר כי התחילה לעבוד אצלו "מ-2006 דרך רשת החינוך התורני. היא קיבלה את המשכורת מרשת החינוך התורני שהיא עבדה אצלה, אצל רשת החינוך התורני, המשכורת הייתה מהם ולא ממני. כל גן ילדים תחת רשת החינוך התורני, מגיעה לו מפקחת דרך משרד החינוך. גם אני קיבלתי את זה. אני לא אמור לשלם לה. רשת החינוך התורני משלמת לה." (עמ' 27 ש' 19-22). מה פנחסוב נשאל מדוע לא הביאו מסמך שהם היו מצורפים לרשת מעיין החינוך התורני עד 2011 וציין כי הדבר ידוע. לפיכך, יכול היה ולא הביא מסמכים תומכים.עניין זה ייזקף לחובתו.
אולם ראיות חיצוניות תמכו בגרסתו. ראיה לכך שמדובר בתשלום בגין הוצאות ניתן לראות בתקופה בה מילאה מקום שלושה וחצי חודשים בשתי תקופות שונות. בעניין זה מציין מר פנחסוב "רק בזמן שהיא החליפה את המנהלת בתור ממלאת מקום 3 וחצי חודשים, בזמן הזה לא שילמתי לה. כי ידעתי שבזמן הזה היא מקבלת פרנסה... בחודשים האלה היא קיבלה תלוש שכר מרשת החינוך אפילו שהיא הייתה בפנסיה". בעניין זה יש כדי לתמוך בטענתו ששעה שקיבלה משכורת לצורך הגעה לעבודה ועבודתה כמ"מ מנהלת במוסד, עבודה שהוכרה על ידי רשת החינוך התורני ושולמה על ידי הרשת, לא היה מקום לתשלום החזר ההוצאות. עניין זה מטה את הכף לטובת גרסת הנתבעת ולהעדר יחסי עבודה .
בנושא זה עמד מר פנחסוב על דעתו והסביר מדוע לא הוצא לה תלוש (עמ' 31 ש' 9 – 18) בין היתר בשל בקשת התובעת לקבל מזומן בלבד. הוכח על ידי הנתבעים כי התובעת היא זו שביקשה לקבל מזומן בלבד (עמ' 29 ש' 15 – 17).
מר פנחסוב נשאל מדוע לא ערך הסכם עם התובעת ואמר "זה לא היה שכר זה היה הוצאות נסיעות ואחרים, לא ידוע לי שעושים הסכם עם מתנדבת."
כאמור, הגם שאין זה תקין שהתובעת לא נרשמה בשום מקום, והסכומים הוצאו מהקופה הקטנה ללא רישום , אין בכך להקים יחסי עובד ומעסיק.
מר פנחסוב עומת עם חוסר תקינות זו וציין כי זה היה רצונה של התובעת וכן "יש עניין שבקופת צדקה אנשים מן היישוב היו מביאים לי צדקות של מעשרות שלהם והיו אומרים לי כבוד הרב תחלק את זה איך שאתה מבין... אנשים מהיישוב הביאו את המעשרות לעמותה והכנסנו את זה לקופה הקטנה של העמותה. ש. כספים אלה לא נרשמו בספרים של העמותה. ת. נרשמו בתור קופה קטנה... להוצאות קטנות. מה שמבזבזים במכולת, נסיעות שיש למפקחת... יש לנו רו"ח שכל מה שהוא אומר אנו מקבלים, הוא הדריך אותנו והכל היה תקין לפי מה שהוא אמר, הוא ידע... לא כל הקופה הקטנה הלכה לתובעת. זה היה משולם לה בתור צדקה. היא לא הייתה מפקחת כי הייתה לנו מפקחת של משרד החינוך" (עמ' 29 ש' 14 עד עמ' 30 ש' 7) (דגש ש.ש.).
התובעת טענה כי העובדה שהנתבעת לא הביאה איש ממעיין החינוך התורני וגם לא את בן הדוד גבריאל ישראלוב שהיה בתחילת הדרך בהתקשרות עם התובעת תיזקף לחובת הנתבעת. כן טענה התובעת כי אי הבאת רואה החשבון להעיד אף היא תיזקף לחובת הנתבעים ותוחל החזקה כי לו היה מובא הייתה עדותו לרעת הנתבעים . אכן כן ! עניין אי הבאת העדים ייזקף לחובת הנתבעים. התובעת הרחיבה בטענה כי כבישת ראיות ואי הבאתן יש בה לפגוע במשקל גרסת צד. אכן זו הפסיקה וזו נר לרגלי בית הדין.
מר פנחסוב נשאל וענה לבא כוח התובעת לשאלה למה רואה חשבון לא הגיע להעיד : "ת. שמו, הוא במקרה חבר שלך, אבי שגב, לא חשבתי להביא אותו כי לפני כמה שנים כשהייתי לידו ביקשתי ממנו לדבר איתך, הוא סימס שלך ואני ראיתי את האסמס הזה הוא רשם לך למה אתה עושה לרב אורן את הדברים האלה, מה אתה רוצה ממנו? ענית לו שאתה הולך לגמור את הרב אורן. ה' עדי" (עמ' 30 ש' 8 – 12). חד משמעית אי הבאת רואה החשבון ואף לא העתקי כרטסות או דוחות בהם מופיעה הקופה הקטנה תיזקף לחובת הנתבעים. בפרט כשמר פנחסוב אומר שהוא יכול להמציא אותם (עמ' 30 ש' 18).
כמו כן עומת מר פנחסוב עם העובדה שלא הביא את אחיו יהודה לעדות, הוא מנמק זאת בחשש של אחיו ובהיות אחיו חסר סמכות אשר מבצע את מה שמורה לו הנתבע 2 (עמ' 33 ש' 9 – 26).
התובעת הצליחה להוכיח כי הנתבעת 1 נוהלה באי סדרים בנוגע אליה , ולמעשה שלא על פי הנהלים זאת נוכח העובדה שהנתבעים לא הביאו מסמכים של רואה חשבון, רישומי הקופה הקטנה ותיעוד אחר המצביע כי הדברים נעשו באופן מסודר גם אם מדובר בכספי צדקה של הורי התלמידים או של אנשים אחרים. רישום כזה חייב להיות מוסדר בפרט במוסד חינוכי. אף לא הובאו מסמכי מעיין החינוך התורני (עמ' 31 ש' 30 – 31).
על כן, בנטלי ההוכחה, היה על התובעת להוכיח יחסי עובד מעסיק. התובעת חדלה ,עדותה לא הייתה מהימנה והנטל על כתפ יה. נבדקו מבחני הפסיקה וגם אם הנתבעת הייתה צריכה לנהל רישום ,כל המבחנים מצביעים על "התנדבות" והיעדר סטטוס של " עובדת".
התובעת טענה כי הנתבע 2 אינו אמין וכי העובדה שלנתבע 2 אין תעודת מנהל או מורה ממשרד החינוך ולא הייתה לו מעולם, מקעקעת את יכולתו לנהל בית ספר.
אולם לגרסתו היה רשום רק כמנהל הגנים מ- 2006 – 2011 ואילו מיכל רם הייתה רשומה כמנהלת בית הספר. הנתבע 2 הסביר כי "החוק במדינת ישראל לא מצריך מנהל עם תעודה לגנים אדם שפותח עמותה יכול לפתוח גנים ולרשום את עצמו כמנהל הגנים, העיקר שיש מפקחת ממשרד החינוך שהיא רשומה, הייתה לי מפקחת ממשרד החינוך. ש. מי הייתה המפקחת ממשרד החינוך. ת. שרה פנחסי" (עמ' 32 ש' 19 – 23). נוכח הנמקתו אין פגם בכך שניהל את הגנים ואין לזקוף זאת לחובתו.
העד עומת עם הטענה שהעדים מטעם התובעת טע נו שהתובעת הייתה המפקחת שלהם ואתה היו בקשר ועל כך עונה "הם לא משקרים. היא הייתה המפקחת שלהם והם היו איתם בקשר, כן, פעם בחודש" (עמ' 32 ש' 28).
מר פנחסוב נשאל בקשר לכל המכתבים שהוגשו על ידי התובעת נספח ב' בתצהירה של התובעת וזו גרסתו "רוב המכתבים שם לא דוברים אמת הכניסו להם מילים לפה כאילו מה שצריך להיאמר בבית הדין מעורך דין ביטון, הוא ניסה להסית אותם מהמילים האלו. אין לי את זה לפניי, לא זכור לי כרגע כל המילים אבל מה שיש שם זה שקר גמור, כל הגננות יצאו מרוצות" (עמ' 40 ש' 3 – 6) זאת אמר כשהתצהיר והמסמכים לא בפניו.

עדי התובעת
במאזן נטלי ההוכחה יבדקו אף עדי הצדדים ומשקלם. נתייחס לעדויות העדים מטעם התובעת.
עדותה של הגב' הררי רפול מצביעה כי החלה לעבוד בעמותה ב- 9/2010 ועד סוף 2011. כל שידעה לומר היא כי התובעת התחילה לפניה. התובעת הכניסה אותה למוסד ולעמותה ,עדות זו הייתה מסוג "הכרת הטוב". מתברר כי הכירה את התובעת שנים רבות היכרות אישית בשכנות וכחברת משפחה אולם לא ידעה להשיב אם הפיקוח היה דרך מעיין החינוך התורני. (עמ' 42 ש' 18 – 19).
העדה נשאלה וציינה כי קיבלה תלושים כחצי שנה מתוך כלל שנת עבודתה וכי הפרשות לפנסיה שנכתבו לא בוצעו. חרף זאת לא הביאה מסמך ובו פנייתה לרב פנחסוב בעניין זה. בסופו של דבר מסרבת להתייחס לעניינה של התובעת"אני לא יודעת באיזה אופן היא הועסקה אני יודעת שהיא הייתה המפקחת שלי" (עמ' 43 ש' 7). גם בעניין שיעור השכר לא ידעה העדה להאיר את ענינו "...כל אחד זה נסגר מולו..." (עמ' 43 ש' 22). עדה זו לא האירה את עינינו בעניין סיבות העסקתה/התנדבותה של התובעת. עדותה הובאה על מנת להצביע על אי תקינות בנתבעת 1. אמנם אמרה כי לא היו עוד מפקחות אולם היא חדלה לעבוד בסוף 2011 ולכן אין בעדותה לסתור את עדות גב' מיכל רם.
מר בובליל שמואל העיד ולפי עדותו החל לעבוד כמורה באלול 2012 וסיים ב- 2015. לדבריו קיבלה אותו מיכל רם המנהלת יחד עם הרב אורן. חודש אחרי חדל הרב אורן להגיע ומר בובליל מיוזמתו התייעץ עם התובעת. הוא לא ידע מתי התחילה התובעת להתנדב בעמותה . לטעמו היא הייתה המפקחת של הגנים והתייעצו אתה בכל דבר "הרגשתי שהיא חלק מהמערכת" אולם לא ידע אם זה דרך מעיין החינוך התורני ולא ידע באיזה מסגרת הועסקה "לא יודע, זה נשמע לי לא הגיוני שהיא התנדבה" (עמ' 53 ש' 1 – 11). בפועל לא ידע מה מסגרת העסקתה רק "הרגיש" או "נשמע לו". עניין זה הוא רגש סובייקטיבי של מר בובליל בלבד. אין ספק כי מר בובליל נעזר בה רבות, נועץ איתה וקיבל ממנה חומרי לימוד "חומרי לימוד מזמן שהיא הייתה מחנכת" (עמ' 53 ש' 20). העד ניסה להעיד על מסיבות חומש אבל לא היה מעורב בהן ולא היה נוכח רק צפה בהכנות. לבסוף התברר כי יש למר בובליל טענות רבות נגד הרב אורן והעמותה אף שלא הגיש נגדם תביעה. עוד הוכח, כי מר בובליל חתם על עצומה כנגד העמותה שהופנה לרשת החינוך. מר בובליל אישר כי הוא קיבל תלושים וכי הוא לא יודע את רמת ההשתכרות של אנשים אחרים בעבודה. אף משקלה של עדות עד זה ותצהירו נמוכים אם בכלל. עד זה לא ידע את הדברים הרלוונטיים, לא את מעמדה ולא את מסגרת העסקתה ולא את שיעור התמורה. אין מחלוקת כי נעזר בה רבות אך גם אין מחלוקת כי מניעי עדותו היו מוכתמים בעניין אישי משכבר הימים כנגד הנתבעים.
הגברת רחל יום טוב העידה כי החלה לעבוד בעמותה בספטמבר 2006 וסיימה באוקטובר 2006 (החלה "אולי" באפריל 2006). עדה זו עזבה חודשיים לאחר כניסתה "בגלל משהו לא נעים שהיה לי איתו. סיכמנו על גובה של משכורת, עשינו הסכם עבודה וכשקיבלתי את המשכורת הראשונה ראיתי שזה לא מתקרב לסכום שקבענו. הלכתי אליו הראיתי לו את ההסכם, אמר לי זה מה שיש לי לתת כרגע וקרע את ההסכם. אבי לא הסכים לי לעבוד בצורה כזו נתתי את הלב והנשמה חצי שנה בלי שקל לא קיבלתי על זה כלום" (עמ' 60 ש' 1 – 5). עדה זו סותרת את עצמה תוך כדי דיבור. תחילה אומרת שעבדה חודשיים בסוף אומרת חצי שנה, תחילה אומרת שהיה לה הסכם בכתב ובכך סותרת את טענות התובעת כי לאף אחד לא היה הסכם בכתב, אחר כך מציינת שקיבלה את המשכורת הראשונה בסוף מציינת שלא קיבלה כלום. אין לתת כל משקל לעדות זו ולא רק בגלל שמדובר בחודשיים בלבד ב- 2006, כ- 13 שנה לפני שבאה למתן עדותה.
מנגד סותרת העדה את גרסת התובעת שעה שמציינת "ת. מלפני כן היא הייתה מפקחת בעוד גנים שעבדתי בהם. גם לאחר מכן קיבלתי גן חובה אחר והיא הייתה המפקחת שלי. ש. דרך איפה היא הייתה המפקחת שלך. ת. דרך מרכז החינוך התורני במקומות אחרים" וגם בחודשיים שעבדה בעמותה התובעת הייתה המפקחת שלה. "ברור" (עמ' 60 ש' 7 – 17). לטענתה בעמותה לא הייתה דרך מעיין החינוך התורני וזאת מאחר והעדה ואשתו של הרב אורן היו חברות קרובות אולם לא ידעה ממתי (עמ' 60 ש' 21 – 24). לבסוף נשאלה ש. אז את כועסת על הרב אורן. ת. אני כועסת עליו מאוד" (עמ' 60 ש' 30 – 31) (דגשים ש.ש.). חרף זאת לא זכרה מה היה שיעור המשכורת שלה. כאמור לעיל משקל עדותה זעום אם בכלל. מטענה האישי הניע אותה ליתן עדות על דברים שהתרחשו כ- 13 שנה לפני כן עליהם העידה ללא בסיס.
הגברת פנינה שרבטוב אשר לא הגיעה למתן עדות בהזמנה הראשונה ולא פעלה על פי החלטות בית הדין ,לא הביאה אישורים שנדרשה בפעם השנייה, החלה לעבוד בעמותה ב- 2007 וסיימה "ב- 2010 – 2011 משהו כזה" (עמ' 62 ש' 10). בתצהירה ציינה 2010 כמועד הסיום. אף לגבי מועד תחילת עבודתה כתבה בתצהיר 2007 ובמכתב 2006. העדה הודתה כי אינה יכולה לומר מתי התובעת התחילה להתנדב בעמותה. העדה מאשרת כי את המכתב אישר עורך הדין של גברת בלוקה לכתוב ואף מאשרת כי רוב הזמן קיבלה את התלושים והם היו מהנתבעת 1. העדה לא ידעה לומר אם באותה עת הייתה התובעת מטעם מעיין החינוך התורני (עמ' 63 ש' 8 – 9). אף עדה זו פנתה למר פנחסוב באמצעות עורך דינה וקיבלה הפרשי כספים. מעדותה אכן עולה כי הנתבעים לא פעלו באופן תקין ואף באופן לקוי (עמ' 64 ש' 6 – 18) יחד עם זאת לא הביאה את המסמך של עורך הדין או כל מסמך אחר והכל נטען בעלמא. גם אם הוכחו ליקויים בניהול הנתבעת ובהתנהלות הנתבע 2 עדיין עדותה לא שפכה אור על נסיבות ההתקשרות בין הנתבעים לתובעת.
משקל עדי התובעת אפסי אם בכלל נוכח המפורט לעיל. לא היה בהם לבסס את מעמדה כ"עובדת" או לשפוך אור על נסיבות העסקתה/התנדבותה. מנגד הוכחו מניעים לא ענייניים למתן עדותם.

נסיבות סיום ההתנדבות
באשר לנסיבות סיום ההתנדבות של התובעת בנתבעת 1, טענה התובעת כי פוטרה אולם, הנסיבות שנחשפו לפנינו מצביעות על כך שהתובעת השתלחה מתוך כעסה במוסד החינוכי ובראשיו ואף שנתבקשה לחדול לא הפסיקה בטענה שלא היא זאת שאמרה אלא הורים שאלו והיא ענתה.
בעניין זה מציין מר פנחסוב "ת. הייתה שיחת טלפון איתי, התקשרתי לרבנית בלוקה לאחר שהיא גרמה נזק לכל התלמוד תורה, דיברה לשון הרע על כל היישוב כולו זה עבר מפה לאוזן שהמקום לא מצליח. אחד מההורים שהיא דיברה איתם היא גברת כהן שלה היא אמרה חבל שהילדים שלך לומדים פה בכלל אני ממליצה לך להוציא אותם, גם אם גברת רחל אסולין היא ועד המורים בבי"ס ובהגנים היא הייתה מדברת איתם כל יום ורחל הייתה אומרת אני לא יודעת מה לעשות עם התובעת. היא כל הזמן אמרה שהתלמוד תורה לא מתנהל בצורה נכונה. לאחר שדיברתי עם התובעת ואמרתי לה שאני לא רוצה שהדברים יתנהלו ככה אמרתי לה שהיא יכולה לדבר איתי, אמרתי לה שברגע שאני אשמע שהיא מדברת עם הורים לגבי הילדים שהם סובלים ולא כדאי להם להיות בתלמוד תורה אני אאלץ להפסיק את התנדבותך ואז רשמתי מכתב שזה נראה כאילו פיטורים אך אני לא עו"ד לנסח מכתב אבל הכוונה הייתה הפסקת התנדבות" (עמ' 33 ש' 31 – עמ' 34 ש' 8) (דגש ש.ש.) . נסיבות אלה עלו גם מעדותה של התובעת, כפי שפירטנו בהרחבה לעיל, כי סיפרה לכל מי שרק רצה לשמוע, בדבר מחדלי תלמוד התורה לפרטי פרטים והתלוננה על הנתבעים .
מעדותו מר פנחסוב עולה גם כי התובעת איימה עליו שנטלה שירותי עו"ד אשר יגרום לו לסגור את תלמוד התורה וכן תפגע באחיו יהודה ובמיכל רם.
נוסח המכתב נוקט לשון :"ראשית ברצוני להודות לך על כ-15 שנה של עבודה משותפת..." (דגש ש.ש.). אולם בהמשך יש ביטוי לכך שהיא התמסרה בכל כוחותיה לבנות מקום של תורה ביישוב אדם "... ולתת מכישרונותייך הברוכים למען ילדי ישראל... עצותייך הברוכות תמיד כיוונו אותי מעלה מעלה" ביטויים אלה הם ביטויים של כבוד ודרך ארץ, של תרומתה למוסד החינוכי, שהוא מקום של תורה. המכתב כשלעצמו לא נוסח על ידי עורך דין ואין להסיק ממנו יחסי עובד ומעסיק או תקופה של יחסי עובד ומעסיק. המסמכים שצירפה התובעת יש בהם כדי להסביר את הנסיבות של השוני במסגרת ההעסקה עד 2011 ומ-2011.
"...כולם קראו לה מפקחת בגלל שהיא הייתה פעם מפקחת, ועזבה את המקום, משרד החינוך, בגלל הכבוד שלה קראנו לה מפקחת. עד היום אני אקרא לה מפקחת" (עמ' 49 ש' 12 – 13). מטעמי דרך ארץ וכבוד.
התובעת טענה כי נוסח מכתב הפיטורים מיום 26.11.2015 ברור וחד משמעי ולא מופיעה בו ולו פעם אחת המילה "התנדבות" על כך ענה מר פנחסוב כי איננו עורך דין. מר פנחסוב אף עומת עם המצוי בקלטת אותה אינו מכחיש. אולם הכחיש קלטות אחרות שלא הוגשו. הנתבע 1 מאשר כי הציע לתובעת למרות שאינו חייב לה ועל מנת לשמח אותה 18,500 ₪ אולם סכום זה לא סיפק אותה. באשר להיות הסכום מכפלה של 2,000 ₪ כפול 9 שנים ציין "אני לא יודע איך עורך הדין שלי עשה את החישוב" (עמ' 35 ש' 29) אולם מכפלת 2,000 ₪ ב- 9 – מסתכם ב- 18,000 ₪.
אף יהודה פנחסוב מתייחס לסיום ההתנדבות "שמעתי לאחרונה שהיא מדברת דיבורים... שהיא מדברת עם הורים, הייתה אומרת להם לצאת מהמקום שזה מקום לא טוב, הבנתי גם מעדה שלנו שהיא הכפישה את שמי שהייתי גונב כסף, ממש גועל נפש להגיד כזה, כסף שאני גונב דברים? עדה פה בחוץ אמרה לי שהעדה אמרה שאני גנבתי כסף כדי לשפץ את הבית שלי... ההורים היו מספרים לי. ש. האם אתה שמעת אותה. ת. לא. הייתי מקבל טלפונים מההורים" (עמ' 50 ש' 13 עד 23).
אף בחקירתו הנגדית עלה כי הוא משמש כמזכיר מטעם מעיין החינוך התורני, לא היה עובד העמותה, מנהל או מורשה חתימה בה ואת שכרו הוא מקבל ממעיין החינוך התורני. יהודה לא היה נוכח בכל השיחות של אורן פנחסוב עם התובעת לא בתחילת ולא במהלך ולא בסיום ההתנדבות. יהודה מאשר כי העביר מידי חודש מעטפה לתשלום הוצאות הנסיעה לתובעת מכספי העמותה מתרומות מקופה קטנה. יהודה מאשר כי הכסף לא שולם מכספו הפרטי של הרב אורן ואף לא מכספו הפרטי . לגרסתו ההוצאות נרשמו בספרי העמותה והוא יודע זאת בהיותו המזכיר אשר העביר לרואה החשבון את הדיווחים (עמ' 51 כולו) אולם הרישומים לא הוצגו .
גם בחקירה ראשית וגם בחקירה נגדית דברי יהודה היו פשוטים ואמיתיים.
התובעת בנתה את עיקר תביעתה על היות הנתבעת 1 מנוהלת באופן בלתי תקין כך ביחס לתלושי שכר של עובדים אחרים כמו מירב זהבה הררי רפול הטוענת שתלושי שכרה פיקטיביים ולא נפתחה לה קופת פנסיה וכך לעובדים אחרים שנוכו הפרשות ולא הועברו לפנסיה. בעניין זה מפנה מר פנחסוב לרואה החשבון שלו. מר פנחסוב נשאל בעניין הכיתה של מר בובליל ומסביר את הקושי (עמ' 36 ש' 29 עד עמ' 37 ש' 2). אף התנהלות זו של הנתבעת 1 אינה תקינה בעליל.
עדותו של מר יהודה פנחסוב תומכת בגרסת הנתבעים לפיה "בהתחלה הוא הביא אותה בתור הוצאות של ה... אחרי זה היא ביקשה קצת יותר ובשנה האחרונה היא רצתה לבוא פעמיים בשבוע וביקשה עוד קצת... נהג מונית אוטובוס היא גם קנתה דברים לילדים, פ עם בכמה חודשים הייתה עושה ערבים לגננות. הייתה קונה דברים הוא היה נותן לה הוצאות" (עמ' 46 ש' 1 – 11). ובהמשך "... הייתה קופה קטנה שהייתי מכין לה. הכל היה עובר דרך הרו"ח. יש לנו ניהול תקין כל שנה" (עמ' 46 ש' 18 – 20). הקבלות יצאו למי שתרם. יהודה מאשר את מה שאמר אורן פנחסוב "מה שהרב אורן היה אומר לי, זה מה שהייתי עושה" (עמ' 47 ש' 2). באשר לשעות עבודתה מאשר כי איש לא בדק "לא עקבתי אחריה, לא יודע, אבל היא כן הייתה מגיעה פעמיים. יותר. לא יודע את השעות. ש. תחת פיקוח של מי היא הייתה. ת. היא לא הייתה מפקחת. ש. מה היה תפקידה. ת. מרכזת עושה כל מיני... מדברת עם הגננות, יש לנו מפקחת ממשרד החינוך. ברוורמן. הייתה גם מירה כהן ושרה פנחסי" (עמ' 47 ש' 7 – 9). הוכח כי היו עוד מפקחות ממשרד החינוך וכי פעולותיה של התובעת לא היו רק פיקוח במשמעותן או בסמכות .
הוכח איפא כי נסיבות סיום ההתנדבות נבעו מהתנהגותה של התובעת. לכן נוסח המכתב של אורן ,שניסה להיות מכבד ,לא יכול, משנכתב ע"י מי שאינו עו"ד, להקים זכויות כאשר כל האמור לעיל מצביע על היותה מתנדבת.
הוכח שהותרע בפניה ובקשו שתחדל, והתובעת המשיכה בשלה. לכך יש להוסיף את העובדה שהתובעת לא קיבלה את המרות של מיכל רם מנהלת בית הספר. לא היה מנוס מלהפסיק התנדבותה שעה שהחלה להזיק.
אף הוכח כי לאחר שהתובעת עזבה לא הביאו תחתיה אף אדם, נותרו רק המפקחות של משרד החינוך (עמ' 49 ש' 5 – 6).
דווקא עדות יהודה הייתה פשוטה וכנה. לא ניסה להתחכם. גרסתו עומדת על כך שהתשלום היה בגין ההוצאות שרואה החשבון ידע על התרומות שאיש לא פיקח עליה ולא ידע מועד צאתה ובואה וכי היו מפקחות ממשרד החינוך אשר המשיכו להתייצב גם כשהתובעת כבר לא הייתה ולא הובא איש תחתיה. עד זה אף ציין כי התובעת החליפה את מיכל רם בחופשת הלידה וקיבלה שכר ממעיין החינוך התורני. יתר על כן, הוא מאשר כי הלך אתה לקניות עליהן העמותה שילמה. גרסתו תומכת בגרסת הנתבעים כפשוטה.
הגברת כרמית כהן עדת הנתבעים העידה כי ידעה שהתובעת מתנדבת ואף ציינה כי הביאו את מיכל רם וכי הבאתה של מיכל רם לא מצאה חן בעיני התובעת "... מיכל רם תפסה שם מקום, ההורים מעריכים אותה מאוד. היא העמידה את התלמוד תורה, הפסיקו להחליף את המלמדים. מאז שמיכל רם נכנסה נהיה סדר, רוגע בתלמוד תורה. את נכנסת ב- 09:00 הילדים בכיתה הילדים בשקט. הגברת בלוקה הלכה לחדר המורים והסיתה את המורים. גם מחוץ למתחם של תלמוד תורה עומדת ומסיתה. אין לנו אפשרות חינוך ואני לא מבינה למה לסגור את המקום הזה... אני יודעת רק מהנקודה שמיכל רם נכנסה. היא (התובעת ש.ש.) לא קיבלה את זה שאוהבים אותה, שעושה סדר, שהיא יותר צעירה ויעילה. הגברת בלוקה לא קיבלה את זה ומרחמים הם השאירו אותה. זאת האמת לאמיתה" (עמ' 65 ש' 2 – 13).
בהמשך מתייחסת לאופן ההתקשרות "אני לא יודעת בדיוק אני יודעת שבשנתיים הראשונות היא נקראה מפקחת ואחר כך כנראה היא הגיעה לגיל פנסיה ככה היא קראה לעצמה ואחרי זה היא התנדבה. היא באה מהתנדבות מרצון לעזור, מה שקרה בפועל היה בדיוק ההפך..." (עמ' 65 ש' 31 עד עמ' 66 ש' 10). העדה נשאלת "ש. אמרו לך שהיא מתנדבת. עדיין לא אמרת לי מי אמר ומתי אמר לך את זה. ת. אני עניתי את זה. אני הבנתי את זה גם ממנה שהיא מתנדבת. אני אמרתי לה בפנים לא חבל על הזמן שלך? למה את עדיין מגיעה לתלמוד התורה. מתנדב במילון אבן שושן זה מישהו שבא מיוזמתו לעבודה ולא אמור לקבל על זה שכר. רק כי רוצה לעזור לילדים וטוען שזה מפעל חייו. זה לא מפעל חייה זה מפעל חייו של הרב אורן. ש. אז למה היא אמרה שמקפחים את השכר שלה. ת. כי פתאום נפל האסימון שהיא רק מתנדבת... עשר שנים שהיא ממררת למיכל את החיים..." (עמ' 66 ש' 11 – 22). על כך חוזרת העדה "זו הייתה תקופה שלא היו הרבה מתנדבים ורצו להקים את תלמוד התורה ביישוב אדם והיא נדבה את עצמה. ב- 2011 כן הייתי מעורה, הילד שלי היה שם בתלמוד תורה, נכנסתי ויצאתי וראיתי בדיוק מה קורה" (עמ' 72 ש' 30 – 32).
לגבי היקף ההגעה היא מציינת "אני יודעת רק על פעמיים שבוע שהיא הגיעה לתלמוד תורה, זה לא הייתה משרה מלאה לא היה פה חוזה..." (עמ' 67 ש' 1 – 2). באשר למקור ידיעתה היא אומרת כי מדובר בתקופה שהילדים שלה היו בתלמוד תורה "הכל עובדות" עוד ציינה כי הגברת בלוקה פנתה אליה שתשתף פעולה והיא סירבה. לדבריה גרה ביישוב אדם ומאוד מעורה במתרחש והיא יודעת שהתובעת פנתה להורים אחרים על מנת להשמיץ. עוד ציינה כי התובעת פנתה להרבה אנשים שסירבו לבוא להעיד. בדבריה הדגישה כלפי בא כוח התובעת "שילמת להם כסף שיבואו להעיד שקרים על מפעל חיים שניסינו להקים במו ידינו ולא ביקשנו כסף מעולם זאת אחת מנקודות האור הכי יפות ביישוב אדם" (עמ' 67 ש' 23 – 24). ביחס להתנהלותה של התובעת מציינת "היא טענה שכל הזכויות שמורות לה "אני בניתי, אני עשיתי..." היא החליטה שהיא הסמכות העליונה למרות שבפועל זה לא היה כך... לא, היא ניסתה להוציא את מיכל רם מתלמוד התורה ובינתיים היא לא הצליחה" (עמ' 72 ש' 3 – 6).
התובעת טענה כי כל התצהיר של עדה זו נכתב ונחתם שלא כדין אף שציינה כי הייתה מול עורך דין מידן. ניתנה בעניין זה החלטה לפיה העדה קראה את התצהיר ואישרה את חתימתה ועומדת מאחורי כל הכתוב בו (הח' עמ' 70 ש' 3 – 15). עוד טענה התובעת כי עדה זו הוסיפה בעדותה הרבה מעבר למה שכתוב בתצהיר וחלק מעדותה היה עדות שמיעה. אכן, חלק גדול מהעדות לא הופיע בתצהיר וחלק היה עדות שמיעה. לעניין זה יינתן המשקל המתאים אולם עדה זו הצביעה על נסיבות הקמת תלמוד התורה, על הנסיבות בהן הכל נעשה בהתנדבות כולל העזרה של התובעת אשר נדבה את עצמה כך גם עלה מעדות פנחסוב כי התובעת יזמה את ההתנדבות. לפיכך, גם לו ניתן משקל זעום לעדות הגב' כרמית כהן. יש לראות בה לכל הפחות תנא דמסייע לגרסת הנתבעים ויש לראותה כמסייעת להפריך לפחות חלק מגרסת התובעת.
העדה היחידה מבין כלל העדים שהיה מקום לתת משקל אמיתי ורב משמעות לעדותה היא הגב' מיכל רם.
הגב' רם החלה לעבוד באוגוסט 2011, הרישיון לגנים כבר היה והרישיון לבית הספר ניתן שנה אחרי זה, ב-2012, והיא הייתה רשמית מנהלת בית הספר, אף שהתבקשה להיות אחראית גם על הגנים (עמ' 74-75 לפרוטוקול) .
בעניינה של התובעת אומרת גב' רם: "עד 2011 היינו זכאים מטעם רשת מעיין החינוך התורני וגם מטעם משרד החינוך לפיקוח על הגנים, התובעת הייתה מפקחת על הגנים מטעם רשת מעיין החינוך התורני. אחרי כך מעיין החינוך התורני ביטלה את הזכאות שלנו ושל הרבה גנים לקבל פיקוח והמשכנו עם פיקוח של משרד החינוך באופן רציף. התובעת הייתה נוכחת במקום מטעם רשת מעיין החינוך התורני עד 2011. לאחר מכן היא פוטרה משם והמשיכה לבוא אלינו מידי פעם בתור התנדבות, מתוך רצון להמשיך לעזור בפעילות בגנים." (דגש ש.ש.)
באשר להיקף שהות התובעת ציינה "היא לא הייתה עובדת היא הייתה מתנדבת בימים ובזמנים שהיא בחרה." (עמ' 75 ש' 14). העדה מעומת ת עם דברי הגב' כהן ומסבירה "כרמית היא אימא והיא לא בתוך המערכת. נכון היא הייתה והגיעה, אנחנו לא מכחישים את זה, אבל לא היה חוזה והיא באה מרצונה. כרמית לא יכולה לדבר על דברים של ההנהלה כי היא לא יודעת."
באשר לשיעור התשלום אישרה כי נתנו לתובעת מעטפה כל חודש, אך לא ידעה כמה היה בתוכה "לא יודעת. הרב אורן מאוד העריך את התובעת, הייתה לו הכרת טובה, הוא היה מכבד אותה, מתייחס אליה מאוד יפה, מדבר איתה מאוד יפה. ש. אז הוא נתן לה את זה בתור מתנה. ת. בתור איזושהי הכרת הטוב... הרב יהודה טיפל בכספים, לא זוכרת בדיוק אני לא רוצה לומר סתם... אני יודעת פחות או יותר סכומים אבל אני לא רוצה להיכנס לדיוקים. אני זוכרת שהייתה תקופה שזה היה 800 ₪, פעם 1,200 ₪." (עמ' 76 ש' 13-19).
ביחס לקופה קטנה ציינה כי הכסף הגיע מתרומות שהרב אורן דאג שיגיעו "...זה תלמוד תורה שהוקם במסירות נפש, בלי תקציבים... הייתה קופה קטנה של תרומות שהוא הוציא את הכסף במעטפות שלה מהקופה הקטנה. הרב יהודה היה מתעסק עם הכספים ואני יותר עם הצדדים הפדגוגיים החינוכיים..." (עמ' 76 ש' 20-32). העדה מעומתת עם החיוב של הכספים ברישום במסמכים ועושה אבחנה בין הכספים של ההורים, שמתנהלים בהוראות קבע, לבין הקופה הקטנה של התרומות, שהרב יהודה ניהל בצורה מסודרת.
בעניין זה טענה התובעת כי העמותה פעלה ללא דיווח, בהיקף של אלפי שקלים ולו נוכח היעדר כל רישום של התובעת בספרי העמותה או ברישום קופה קטנה שלא הוצגו בפנינו,זאת מידי חודש במהלך שנים. אכן הנתבעים לא הציגו רישומי קופה קטנה או רישומים בנוגע לתובעת ותשלומיה. לעניין זה טענה כי יש לחייב את הנתבע 2 באופן אישי בשל עירוב כספים שלו ושל העמותה. בין היתר בהיותן המנהל היחיד, והקובע בעמותה. בבחינת "המוציא והמביא "כאמור בפס"ד פרומה להלן.
לכך הוסיפה כי לטענתה יש להחיל את דוקטרינת הרמת מסך גם על עמותה, בפרט בנסיבות שהוכחו בהליך זה. לעניין זה נסמ כה על תא"ם (שלום י-ם) 36309-06-15 יצחק ישראל שטרית נ' עמותת "אור מאיר ופרומה"(פורסם בנבו).אכן הפסיקה החילה את דוקטרינת הרמת המסך גם על עמותה מקום בו אורגן בעמותה לא עמד בהתחייבויות האישיות שנטל על עצמו או מקום בו הוא עצמו ביצע מעשה נזיקי. נקבע כי גם בעמותה מתקיימת התכלית של מניעת שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של העמותה, לצורך הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, וכד'.
אכן יש להרים המסך בין העמותה לנתבע 2 אך ורק לעניין התובעת אך לא משום טובת הנאה שלו וודאי לא הוכחה כל מרמה, ההיפך הוכח כי הקמת הגן נעשתה בהתנדבות מתוך צורך אמיתי ביישוב .לנתבע 2 לא קמה כל טובת הנאה וכזו לא הוכחה. אולם הוכח כי עניין הכספים לא הופרד בגן באופן חד משמעי לצרכי התשלום לתו בעת בלבד! בית הספר התנהל כדין לדברי העדה מיכל.
עוד טענה התובעת כי מקום בו יש עירוב נכסים לא ניתן להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות. קל וחומר שעה שהכרה של משרד החינוך בגן כמוכש"ר הופכת אותו לגוף המחוייב בהתנהלות בתום לב(סע"ש 5719-07-12 מרוות סלאח אלדין סברי ג'פאל ואח' נ' עמותת "נשים אמליסון"). הנתבע 2 פירט בתצהירו את חלקו במכלול ההתרחשות ולא ניסה להסתתר מאחורי העמותה.
באשר לסיום יחסי ההתנדבות מציינת הגב' רם כי במהלך התקופה היחסים לא היו פשוטים. התובעת סברה כי הגב' רם חותרת נגדה, אף שכיבדו אותה מאוד. "...הייתי מגיעה בבוקר והייתי רואה שהיא מדברת עם ההורים שהמקום הזה קמצן ואין מספיק שטיחים, צעצועים, ציוד לגנים. דברים שלא יעשו. אף עובד, אף אדם לא רשאי לדבר שרה כנגד הנהלה, במיוחד לא עם הורים של התלמידים... לאט לאט ראינו שבאמת הדברים הם כבר לא שייכים, לא שייך להמשיך ולנהל מקום בצורה תקינה כשהיא נמצאת. במיוחד כשיש לנו כל הזמן מפקחת מטעם משרד החינוך... ב-2011 הייתה אחת בשם שולמית, בהמשך הגיעה דבורה ברברמן, שהיא עד היום. ש. הם ידעו שהתובעת היא מתנדבת. ת. בהחלט. ש. מי אמר להם. ת. זה היה ברור, הן היו באות מדברות איתי ומדברות איתה... ש. אז הן ידעו שהיא מפקחת או שהיא סתם מישהי שמסתובבת. ת. מישהי שמסתובבת" (עמ' 77 ש' 11-32).
עדה זו מסבירה מדוע קראו לתובעת "מפקחת" ומדוע כתבו כך על המעטפות. היא הסבירה כי מאחר והייתה קודם מפקחת כיבדו אותה "כמו שיש רב ראשי והוא מסיים את כהונתו ועדיין קוראים לו ראשון לציון". כמו כן אישרה כי התובעת סייעה לגננות מבחינה פדגוגית נוכח הניסיון שלה בעבודתה הקודמת (עמ' 78 ש' 22-23). העדה ענתה ביושרה.
העדה נשאלת בעניין מילוי המקום בחופשת הלידה וציינה במפורש כי התובעת עשתה את זה בתשלום ולא בהתנדבות. "זה תפקיד רשמי, מסודר. אני יצאתי לחופשת לידה והיא נכנסה לשעות שלי ברשת החינוך התורני" (עמ' 78 ש' 29). פעמיים במילוי המקום קיבלה התובעת שכר ממעיין החינוך התורני (עמ' 79 ש' 2-3).
ביחס לשיעור השכר ושינוי בו נשאלה "ש. מי קבע שהשכר יעלה מ-800 ל-1,200 ₪ ל-2,000 ₪. ת. השיחות שלה עם הרב אורן. היא הייתה מספרת לי."
ביחס לסיום התנדבותה אומרת במפורש כי לא פיטרו את גב' בלוקה, וכי לאחר שהתייעצו עם הגב' רם "... אני אמרתי שיש רב וצריך לשאול רב. אני לא מוכנה לקחת על עצמי דבר כזה. יש רב והוא התייעץ עם הרב." (עמ' 79 ש' 29). יחד עם זאת מוסיפה "היו לפחות חודשיים של יחסים מאוד עכורים, כמו שאמרתי לך היא לא הייתה אומרת שלום, לא היה עם מי לדבר... הרב אורן היה בחו"ל, איתי היא לא דיברה כבר לפחות חודשיים, מי יעשה את זה?" (עמ' 80 ש' 17-20). וכן "לאורך כל הדרך הוא דיבר איתה טלפונית בצורה מכובדת ויפה, הוא ביקש ממנה מספר פעמים לחדול אחרי ששמע כל מיני סיפורים שהיא סיפרה לאנשים. ביקש ממנה ליישר קו, זה לא הלך, אז הוא החליט לעשות מעשה... הוא ביקש ממנה לחדול. לא הפסיקה." (עמ' 81 ש' 16-24)(דגש ש.ש.).העדה הסבירה את האילוץ של הפסקת ההתנדבות שנבע מהתנהגות התובעת. במילים שלה באופן סדור ומהימן.
ביחס ל-"15 שנות עבודה " שבמכתב, ציינה כי אינה יודעת מה לפני 2011. לעומת זאת הדגישה כי הנוסח במכתב מיום 26/11/15 אינו נוסח של עורכי דין שלאף אחד מהם אין הכשרה כעורך דין וכי רצו לסיים עם התובעת בצורה מכובדת עם כוונות טהורות. אף ביחס לתשלום האחרון ציינה כי ידוע לה שהרב יהודה נסע לתובעת פעם או פעמיים לתת את הכסף והיא לא הסכימה לקבל.
לעניין זה מצאנו תימוכין בתמלול שהביאה התובעת, שם היא אומרת "... ושנית לא קיבלתי את השכר של החודש האחד עשרה והשתיים עשרה עדיין... אורן: לא רצית לקבל את זה מיהודה, לא?" (דגש ש.ש.).
הוכח שחרף היותה מתנדבת, מפאת כבודה, הנתבעים רצו לתת לתובעת את החזר ההוצאות לחודשיים הללו והתובעת סירבה לקבל. כך גם עולה מהתמלול שבין הנתבע 2 לב"כ התובעת "אורן: תשמע הצעתי לה, יש לה עוד שתי משכורות שהיא אמורה לקבל, כפיצוי כפיצוי אני אתן לה 10,000 ₪ ונסגור את הסיפור הזה וגמרנו... " (דגש ש.ש.). לא זו בלבד שהנתבעים לא רצו להישאר חייבים לתובעת, אלא שאף ניסו לרצות אותה בכסף ולשמור על כבודה. מבחינתם ראו זאת כצדקה.
התובעת טענה כי פוטרה במהלך חג חנוכה ללא רחמים ובהפתעה, אולם הוכח כי החלה בהשמצות הנתבעים בפומבי כבר קודם למכתב ולא נעתרה לבקשות שתחדל. על כן טענתה זו נדחית. אף שונים הדברים בתכלית השוני מפס"ד ס"ע 45178-07-10 עליזה חוטה נ' מרכז חינוך עצמאי עליו הסתמכה התובעת שם הגב' חוטה , הועסקה כמורה קבועה בבי"ס השייך לנתבע זאת במשך 34 שנים עד לפיטוריה, כפי שנקבע שם ממניעים פסולים.ל א הייתה מחלוקת על מעמדה, ומרבית רכיבי התביעה גם שם נדחו. נסיבות הפיצוי שם שונות אף הן עובדתית ולא ניתן ללמוד מפס"ד זה להליך שבפנינו.
מהמכלול הוכח כי מכתב סיום ההתנדבות היה פועל יוצא של כורח משהתובעת המשיכה להשמיץ את הנתבעים ומוסדות החינוך, ולא נעתרה לבקשה לחדול. גם אז ניסו הנתבעים לשמור על כבודה ולשלם לה מה שנותר.
הוכח כי זכאית לסך כולל של -2,000 ₪ לחודש האחרו ן ועל הנתבעים ביחד ולחוד לשלם סך כולל של 2,000 ₪ .
אולם הוכח כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק ולא זכאית לדבר פרט לסכום זה שסוכם אתה כהחזר הוצאות ונסיעות.

התביעה שכנגד – לשון הרע
הוגשה תביעה שכנגד על סך 200,000 ₪. 100,000 ₪ לכל נתבע בגין לשון הרע והנזק בגין התנהלותה של התובעת. הנתבעים טענו כללית, ולא פירטו בתבי עה שכנגד כנדרש , אולם על פי הפסיקה אין בכך בלבד לאיין העילה.( עע (ארצי) 7192-02-13‏ ‏ די.אס. פי גרופ בע"מ נ' אלי אסולין(פורסם בנבו)(להלן: עניין אסולין).
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן חוק איסור לשון הרע),קובע כי לשון הרע היא בין היתר דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות ,לעשותו מטרה לשנאה או בוז ולעג מצידם, לבזות אדם בשל מעשים התנהגות או תכונות המיוחסים לו לפגוע באדם במשרתו, בעסקו או במשלח ידו או במקצועו . הסעיף מתייחס ל"אדם" –יחיד או תאגיד.
סעיף 2 לחוק קובע כי פרסום הוא בין היתר בעל פה , ו"אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע"
סעיף 3 לחוק שכותרתו "דרכי הבעת לשון הרע" קובע "אין נפקא מינה אם לשון הרע הובאה במישרין ובשלמות או אם היא בהתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות או מקצתן מזה ומקצתן מזה".
התובעת עצמה הודתה כי דברה עם ההורים כנגד הנתבעים כפי שפורט בהרחבה לעיל (ע' 16 ש' 6-18). אולם לטענתה עומדת לה ההגנה "אמת דיברתי" וכן ההגנה כי "פעלה מתוקף תפקידה ולמטרה טובה".(סע' 15(2) לחוק זה).
סעיף 15 לחוק קובע בעניין הגנת תום הלב:"
במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
...
(2)
היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;
"
התובעת לא הפנתה למקור נורמטיבי המטיל עליה חובה חוקית למעשיה. לו הייתה בעלת סמכות כמפקחת כטענתה, חובת הדיווח היא למשרד החינוך ולא ברכילות להורים(ע' 16 ש' 2-6). לו היא מתנדבת כפי שהוכח אזי לא חלה עליה כל חובה חוקית. גם מוסרית או חברתית למדנו מהעדויות, שהגנים הוקמו יש מאין ,בהתנדבות, במקום בו לא היו מוסדות חינוך כאלו כלל, כך שמוסרית הנתבעים עשו ככל יכולתם לתת מענה לריק שלא מולא ע"י אף אחד אחר. התובעת לא הוכיחה כי סעיף זה על חלופותיו עומד להגנתה. טענה זו נטענה בעלמא.
עדי הנתבעים עמדו על כך שדיברה נגדם בשיחותיה עם ההורים, אף לאחר שהותרע בפניה כי תחדל (ע' 33 ש' 31-32, ע' 34 ש'1-8,11 ע' 67 ש' 15-20).וכי פנתה בתלונה למעין החינוך התורני שנמצאה כתלונת סרק. אף בכך יש להפריך את הגנת סע' 15(2) לחוק.
גב' כהן עדת הנתבע שהייתה אז הורה לילד בגן העידה כי התובעת השמיצה בפניה את הנתבעים ואמרה לה שהעמותה ונציגיה מתרשלים בטיפול בילדים ובשמירה עליהם ולא שומרים על זכויות העובדים.(ע' 50 ש' 21-23, ע' 65 ש' 26-29,ע' 71 לאורכו). עוד ציינה העדה כי נאמר לה ש"המורות בבית הספר מזלזלות בתלמידים ומאחרות לשיעורים","ההנהלה אינה מוכנה להשקיע בתלמידים ולרכוש משחקים ושטיחים לבית הספר" ו-" לא כדאי לך שהבן שלך ילמד בעמותה".
התובעת אף השמיצה אישית את מר יהודה פנחסוב (ע' 50 ש' 16-19 ע' 65 ש' 26-29 ע' 72 ש' 24-16). הוא עצמו ציין את דבריה להורים שההורים סיפרו לו, לרבות מה שנאמר כנגדו אישית (ע' 50 ש' 14-23).
הוכח כי אף לא מתקיימת ההגנה " אמת דיברתי " שכן האשמות התובעת ביחס לכל הנדרש לילדים, הציוד החינוך והטיפול בילדים נסתרו בעדויות גב' כהן שציינה כי נכנסה לכיתות וראתה שיש צעצועים בשפע(ע' 72 ש' 12-14) ,בעדות מיכל רם שציינה כי בית הספר התנהל באופן מסודר ומפוקח ע"י משרד החינוך(ע' 77 ש' 3-4,ש' 20-21 ) . מפקחות חיצוניות היו בכל עת לבדיקת התנהלות הנתבעים ולא מצאו כל פגם. גם בכך קרסה ההגנה ל"אמת דיברתי" ונדחית.
נפסק בפס"ד עע (ארצי) 46548-09-12‏ ‏ לירן אבידן נ' פלאפון תקשורת בע"מ (פורסם בנבו )(להלן: פס"ד אבידן) מהם השלבים להוכחת לשון הרע :
" שוכנענו לפיכך כי יש בדברים שנאמרו, גם אם לא כללו את האמירות הבוטות להן טענה המערערת, כדי לבזותה בשל תכונות והתנהגות המיוחסות לה, וכן לעשותה מטרה לבוז או שנאה, באופן העולה כדי "לשון הרע" כמשמעותו בחוק.
ודוק: על מנת לקבוע כי מדובר ב"לשון הרע" אין צורך להשתכנע כי התובע הושפל או בוזה בפועל אלא די בכך שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו; אף אין רלוונטיות לכוונת המפרסם" (עניין נודלמן).
נטל ההוכחה להגנות "אמת דיברתי" או קיומה של" חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום" רובץ על כתפי התובעת, הטוענת טענ ות אלו.
על פי הפסיקה נטל זה מחייב להוכיח אמיתות הפרסום והוא מחייב הבאת ראיות של ממש או אס מכתאות. התובעת שהודתה כי אמרה את הדברים להורים, לא הביאה ראיות ולא הביאה כל עד או מסמך ביחס לאמיתות הדברים שאמרה כנגד הנתבעים או יהודה פנחסוב . זאת בניגוד לעדים הרבים שהובאו להוכיח לכאורה את הסטטוס שלה כמפ קחת . משכך בעניין תלונותיה כלפי הנתבעים, יש עדות יחידה שלה שהופרכה בעדויות רבות. לרבות של הורה לילד שלמד בעמותה. התובעת לא הרימה את הנטל .(דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ ואח' נ' יוסף קראוס (פורסם בנבו)).
כפי שנדרש הנתבעים הוכיחו את נסיבות הפרסום ועובדות נוספות - מועד הפרסום- אוגוסט 2015 או בסמוך, מקום בו בוצע- מקום הגעת ההורים לגן , המסגרת בה נאמרו האמירות – הודאת התובעת במפורש כי אמרה להורים, עדות גב' כהן כהורה שנאמר לה ישירות, זהות המפרסם- התובעת.
כאמור, על התובע לשון הרע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע " אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". אכן, המרכיב העיקרי והחשוב ביותר הוא מרכיב "לשון הרע " ,ובנוגע אליו נקבע, כאמור, כי יש לפרט במפורש בכתב התביעה את המילים שנכתבו או שנאמרו. אף מילים ספציפיות אלה פורטו בפרוטוקול כמפורט לעיל.
לגבי מרכיב ה"פרסום" שכן יסוד הכרחי בעוולה ובעבירה של לשון הרע הוא שלשון הרע פורסמה והיא חייבת לשאת ביטוי חיצוני היוצא מדובר לשון הרע . אין משמעות הדרישה לפירוט המרכיבים מאד ספציפיים כגון יום ושעה מדויקים בהם בוצע הפרסום, ולא תימחק התביעה על הסף בשל היעדר עילה כזו . "אולם על התובע לשון הרע לתת פירוט בסיסי לכל מרכיב מעילת התביעה. כך, למשל, בהיבט הזמן, יהיה על התובע לפרט את תחום פרק הזמן בו בוצע הפרסום, אם אין בידו מועד מדויק."( דגש ש.ש.)
הנתבעים טענו כי "בסמוך לתחילת שנת הלימודים תשע"ו , החודש אוגוסט 2015 או בסמוך לכך" נוכח הפסיקה זה עיתוי מספיק.
הנתבעים הוכיחו כי התובעת השמיצה אותם בפני הורים ופעלה להסית הורים ולמנוע מהם המשך הרשמה ואף להוציא את ילדיהם מהמוסד. הוכח פירוט בסיסי של זמן האמירה ,להורים - מספר הורים לא ידוע אך יותר מאחד. התובעת עצמה נקטה לשון רבים.
, חרף זאת לא הוכח הנזק במובן של מס' הילדים העוזבים, ו/או נזק מוכח אחר כלשהו.
סעיף 7א לחוק קובע:

על כן בשיקול דעת שהפעלנו , ללא הוכחת נזק בהליך זה , ומתוך שהוכח שהתובעת בכעסה התכוונה להסב לנתבעים נזק ולא שעתה לבקש ותיהם החוזרות לחדול מהפצת דבריה נגדם תשלם התובעת לנתבעת פיצוי בסך של 5,000 ₪. באשר לנתבע 2 מאחר ואינו משמש בעמותה עוד, אף שפגעה בשמו הטוב תשלם התובעת פיצוי בסך 2,500 ₪ בלבד שכן הוא לא הוכיח את טענת פניתה לרב בחו"ל רק את פנית ה להורים. ביחס ליהודה פנחסוב לא נדרש פיצוי, נוכל רק להדגיש כי הוכח שדבריה נגדו נאמרו ללא כל בסיס או סיבה ויש להצר על כך מאד.
על כן התביעה שכנגד ללשון הרע מתקבלת. ההגנות "אמת דיברתי" ו"תןם הלב" נדחות .
בהתחשב בהיותה פנסיונרית, ובשים לב למכלול תשלם התובעת לנתבעת 1 פיצוי בסך 5,000 ₪ ולנתבע 2 פיצוי בסך 2000 ₪ .

סוף דבר
עדותה של התובעת הייתה מלאת סתירות בכל נושא ובכל הנוגע למעמדה, ולרכיבי התביעה. רק כדוגמא, בנוסף לשלל הסתירות שפורטו לעיל, בתצהירה טענה כי יש בידה הקלטות בה הנתבעים מודים שחייבים לה שכר אחרון ומתנים בחתימה על כתב סילוק תביעות (סעיף 25 לתצהירה). בחקירתה הנגדית מציינת "לא היה כזה דבר ולא נברא. לא היו שום הקלטות. אני המומה ממה שכתוב פה. ש. מי כתב את כל מה שכתוב בתצהיר הזה. את? ת. אני כתבתי יחד עם עורך הדין." (עמ' 16 ש' 27-32). התובעת הפריכה את סעיף 25 לתצהירה במו פיה ולא היה זה הסעיף היחידי.
כפי שהרחבנו לעיל, גם העדים מטעמה לא שפכו אור על טענותיה ובחלק מעדותם אף סתרו את גרסתה. חוות דעת המומחה נמצאה תיאורטית ומשוללת כל קשר לעובדות.
מנגד גם עדות הנתבעים ועדיהם , פרט ליהודה ולגב' מיכל רם, לא הייתה בחלקה קוהרנטית. הנתבעים אף נמנעו מלהביא עדים ומסמכים שהיה בהם כדי לחזק את גרסתם, וזאת יש לזקוף לחובתם, ולמעט ממשקל גרסתם. ועדיין גרסתם הייתה יותר מבוססת מגרסת התובעת הכל כמפורט לעיל.
כפי שציינו בתחילה, הליך זה נידון והוכרע על פי נטלי הוכחה. בעניין זה על התובעת נטל ההוכחה בדבר קיום יחסי עובד ומעסיק והזכויות הנטענות.
התביעה לקיום יחסי עובד ומעסיק עד 30.8.2011 נדחתה לעיל. אף התביעה לכלל הזכויות בגין תקופה זו ואף הטענה לרציפות העסקה נ דחו.
בנוסף הוכח כי לאחר מועד זה (30.8.2011) לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק. העובדות שהוכחו בתמצית ה ן כי התובעת, לאחר שפרשה לגמלאות ב-2011, חיפשה עיסוק ומצאה מקום להתנדב ולתרום בו מניסיונה וכישרונה הרב , על יכולותיה לא חלקו. הנתבעים חלקו לה כבוד רב וכינו אותה "מפקחת", הגם שלא היו לה סמכויות . היו מפקחות ממשרד החינוך כל התקופה . התובעת באה להתנדב והלכה כפי הבנתה, הגדילה או צמצמה את היקף הגעתה כפי הבנתה בלא שהתקיים כל פיקוח מטעם הנתבעים על בואה וצאתה. הסכום הקטן שניתן לה היה בגין החזר הוצאות, מקופה קטנה של תרומות, ולא מכספי ההורים בחיוב המוסד החינוכי מטעם משרד החינוך. זהו לוז היחסים. הא ותו לא. הוכח כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק והתובעת לא הוכיחה מעמדה כ"עובדת " מ- 30.8.2011 ואילך . לא כעובדת הנתבעת ולא כעובדת הנתבע 2.
ביחס לנסיבות סיום ההתנדבות הוכח כי התובעת הוציאה דיבתו רעה של המוסד החינוכי בו התנדבה. בעניין זה היו גם עדי התובעת, גם התובעת עצמה וגם עדי הנתבעת תמימי דעים כי נסיבות הפסקת התנדבותה היו פועל יוצא של השתלחותה במוסד החינוכי בפני ההורים, באופן נוקב ולא מכבד כלפי הנתבעים. ואף שנתבקשה לחדול לא חדלה. לפיכך התנדבותה הפכה לנטל מזיק, והופסקה במכתב.
לאור כל האמור, נדחית תביעת התובעת לפיצויי פיטורים, לפיצוי בגין אי עריכת שימוע, הפרשי שכר, הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויים, תשלום חלף הפרשות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות, תשלום דמי נסיעה, דמי הבראה, הפרשי גמולים ומילוי מקום. נדחית התביעה להשלמת שכר עד סוף שנת הלימודים, וכן נדחית התביעה לפיצוי בגין חוק הגנת השכר. נדחית כלל תביעת התובעת פרט ל- 2000 ₪ כמפורט מטה.
באשר לתביעה להחזר ההוצאות עבור החודש האחרון בסך 2,000 ₪, הוכח כי הוא לא שולם, וכי יש להעניקו לתובעת. הנתבעים רצו לשלמו במועד ויהודה בא לשלמו אולם התובעת סירבה לקבלו. לפיכך ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, סך כולל של 2,000 ₪ לתובעת. סכום זה ישולם תוך 30 יום ויישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
באשר לתביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש. מחד, גרמה התובעת נזק ועוגמת נפש לנתבעים, כאשר הוכח בפנינו שמדובר במוסד שהוקם יש מאין במאמצים רבים, בהתנדבות ומתוך מסירות נפש, כך טענו כלל העדים. מצד שני, הוכח כי ההתנהלות של המוסד הייתה בלתי תקינה בנושאים הקשורים לכספי הקופה הקטנה . כך עלה מהרבה מאוד עדויות, כפי שפירטנו לעיל. אולם דווקא כלפי התובעת נהגו בכבוד רב.
בנסיבות אלה סבורים אנו כי יש קיזוז הדדי בעוגמת הנפש שנגרמה אהדדי.
על כן גם רכיב זה נדחה .
הוכח כי הסכומים ששולמו לתובעת לא היו שכר עבודה אלא נסיעות והחזר הוצאות. התובעת עצמה העידה כי לא הובטח לה דבר. הוכח כי שולם מזומן לבקשתה, כאשר סירבה לקבל המחאות.
באשר לטענה למעסיקים במשותף. מאחר והנתבע 2 הוא זה שהורה על תשלום הסכומים, שלא במסגרת העמותה, כך עלה מכל העדויות, אלא במסגרת תרומות, ומאחר ואת השירות בהתנדבות נתנה התובעת לעמותה, אזי מבלי להיכנס לשאלה אם הם מעסיקים במשותף , נוכח הרמת המסך ,ומאחר ומדובר בהתנדבות, מחויבים שני הנתבעים ביחד ולחוד בסכום הכולל של 2,000 ₪ לעיל.
הטענה לאי תקינות בניהול הנתבעת 1 נסתרה .הוכח כי רק ביחס לקופה הקטנה לא הוצגו רישומים אף כי יהודה פנחסוב העיד "כל מה שיוצא מהעמותה עובר בספרים(ע' 49 ש' 27). עשינו שימוש בהרמת מסך ל תפקידו של הנתבע 2 אך רק בנוגע לתובעת. אין הרמת מסך בהקשר אחר מאחר והוכח כי הכל נעשה לטובת הנתבעת 1, לצורך שיפור וטיוב המוסד החינוכי, בהתנדבות מטעם הנתבע 2 אשר לא הוכח כי לקח לכיסו ולו פרוטה . אף נתבע 2 נהג כלפי התובעת בכבוד ומתוך דרך ארץ. המכתב יצא רק כשלא חדלה למרות בקשותיו לדבר סרה בנתבעים .
מתקבלת התביעה שכנגד . הוכח כי התובעת פרסמה לשון הרע כנגד הנתבעים . בהתחשב בהיותה פנסיונרית, ובשים לב למכלול תשלם התובעת לנתבעת 1 פיצוי בסך 5,000 ₪ ולנתבע 2 פיצוי בסך 2000 ₪ . מסכומים אלה יש לקזז סך כולל של 2000 ₪ בהם חוייבו לעיל הנתבעים ביחד ולחוד לטובת התובעת.
היותה של התובעת פנסיונרית, על פי פסיקת בית הדין הארצי מחייבת לכאורה שלא להשית עליה הוצאות.
טענו הנתבעים כי במקרה זה נוכח סכום התביעה 1,880,268 ₪, ותוצאתו יש להחיל את ההלכות שנפסקו בעב 8097/03 זיידמן דב נ' אי.סי.איי.טלקום בע"מ, ע"ע 537/09 זיידמן דב נ' אי.סי.איי.טלקום בע"מ (פורסמו בנבו)). לטעמו של בית הדין חל גם האמור בע"א 8553/19 ע"א 161/20 אלכסנדר אורן ואח' נ' יהודית כהן ואח' (פורסם בנבו ).
נוכח היקף התביעה , ההשקעה והמשאבים שנדרשו מהנתבעים וההוצאות שנגרמו להם, וחרף היותה פנסיונרית , יש מקום לחייב את התובעת לכל הפחות בשכ"ט בא כח הנתבעים אף כי בסכום מינימלי של 7,500 ₪.
התובעת תשלם סכומים אלו תוך 30 יום. לא ישולמו במועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ז טבת תשפ"א, (11 ינואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים
מר אלי קדוש

נציג ציבור מעסיקים
מר יוסי בנבנישתי

שרה שדיאור, שופטת