הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים סע"ש 35488-10-18

09 ספטמבר 2021

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (מעסיקים) מר שלום פישביין
התובעת
תטייר מהרי, ת"ז XXXXXX367

ע"י ב"כ: עו"ד חנה פורת ועו"ד חיים אייזנר
-
הנתבעת
מדינת ישראל- משרד התרבות והספורט

ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

פסק דין

התובעת, גב' תטייר מהרי מועסקת במשרד התרבות והספורט (להלן –ה"משרד") מחודש יולי 2010.
בהליך זה טוענת התובעת כי המשרד הפלה אותה לרעה בתנאי עבודתה ובקידומה, בהשוואה למנהלי המחלקות האחרים באגף מינהל התרבות. לטענתה , בניגוד לסעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988.
לטענת התובעת, החל מחודש 4/13 היא מבצעת בפועל תפקיד של "מנהלת תחום שיפוץ מוסדות תרבות", שהנו תפקיד ניהולי, אך הדבר לא בא לידי ביטוי בהגדרה הפורמלית של משרתה, שהיא "מרכזת תמיכות". התובעת טוענת כי הימנעות המשרד משדרוג ההגדרה של משרתה, ומתח הדרגות הנלווה לה בהתאם למטלות אותן היא מבצעת בפועל, פוגעת במעמדה כעובדת המשרד ומהווה אפליה אסורה .
התובעת מטעימה כי הפלייתה לרעה אף גרמה לה נזקים ממשיים , שכן אי התאמת הגדרת משרתה למהותה פגעה בכשירותה להתמודד במכרזים שונים, בשל אי מילוי תנאי סף שעניינם ניסיון בתפקיד הניהולי .
בתביעתה עתרה התובעת לסעד הצהרתי, לצו עשה ולסעדים כספיים, כמפורט להלן:
סעד הצהרתי- שיורה למשרד "להצהיר כי תפקידה של התובעת בפועל הוא מנהלת מחלקת שיפוצים, על כל המשתמע מכך, תפקיד אותו היא מבצעת בפועל מאז אפריל 2013" ;
צו עשה -"בהתאם להוראות סעיף 10(א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות, אשר יחייב את המשרד לחתום על הטופס נספח כ"ד כפי שהוא מנוסח" על מנת לאפשר לה להתמודד במכרזים ההולמים את כישוריה, ניסיונה ותפקידה בפועל.
סעדים כספיים הבאים:
פיצוי בגין הפסד שכר שנגרם לתובעת עקב הימנעות המשרד משינוי הגדרת תפקידה לתפקיד אותו היא מבצעת בפועל - מנהלת תחום ו/או סגן מנהל אגף בכיר בנתבע- בסך 19,200 ₪ (לפי חישוב סך של 2,400 ₪ לחודש, שהנו ההפרש בין רמת השכר המשולמת, לבין רמת השכר המגיעה לה כמנהלת תחום, כפול 8 חודשים).
פיצוי בגין הפסד זכויות סוציאליות המגיעות לתובעת בגין סכום הפסד השכר שתבעה בסך של 2,880 ₪ (לפי חישוב 15% כפול 19,200 ₪).
פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין קיום חוזה העבודה עם התובעת בחוסר תום לב, תוך אפלייתה בתנאי העבודה וקידומה בעבודה על רקע מוצאה האתיופי, בניגוד לחוק החוזים ו לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ( הסכום נתבע כסכום כולל ללא פירוט הסכומים המשרדים בגין כל אחת מהעילות בגינן תבעה סעד).
פיצוי בסך 24,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לתובעת עקב התנהלות המשרד, שבאה לידי ביטוי בקידום עמיתיה לעבודה והותרתה "מאחור" (חרף כישוריה, ניסיונה והשכלתה), ואילוצה "פעם אחר פעם לבקש התערבות אדם חיצוני (מר רון צור) על מנת לקדם את ענייניה בנתבע, גרמו לה עלבון, השפלה ופגיעה קשה" בערך העצמי של התובעת.
במסגרת כתב ההגנה של המשרד, הוכחשו העילות להן טענה התובעת וזכאותה לסעדים שתבעה. בתמצית, טענות המשרד בכתב ההגנה הן: הליך קידומה של התובעת נבחן על ידי המשרד באופן ענייני ושוויוני, בהתאם לתפקיד אותו היא ביצעה בפועל, לניסיונה ולכישוריה; התובעת מעולם לא שימשה כ"מנהלת מחלקה" בשירות המדינה; בכל הנוגע לציפייתה של התובעת לקבל דרגה אישית, להתמודד במכרז מבלי שיש לה את הניסיון הנדרש וכן טענותיה בעניין מכרזים נוספים- בכל אלה פעל המשרד בהתאם לדין ולנהלים המקובלים בשירות המדינה, ללא קשר ל ארץ מוצאה של התובעת; התובעת בחוסר תום לב נמנעה מלהודיע לבית הדין כי החל מיום 14.11.18 היא משמשת במשרת "מנהלת תחום" במשרד, לאחר שזכתה במכרז פנימי מס' 58165; בהתחשב בשיבוץ התובעת במשרה חדשה, דין התביעות לסעד הצהרתי ולצו עשה להידחות, בהיותן בלתי רלוונטיות; אף דין התביעה לסעד כספי להידחות, מאחר שכאמור ההחלטות שהתקבלו בעניינה של התובעת היו מקצועיות, ענייניות ובהתאם לפררוגטיבה ולסמכות המשרד, לנהלי העסקה בשירות המדינה ולכל דין .

ואלה הן העובדות העולות מכתבי הטענות, העדויות והראיות :
התובעת היא ילידת אתיופיה ו עלתה לישראל בשנת 1984. לתובעת תואר ראשון במשפטים ו רישיון לעריכת דין, וכן תואר שני במינהל עסקים.
התובעת התקבלה לעבודתה במשרד ביום 14.7.10 לאחר שזכתה במכרז פומבי 11786 למשרת מנהל ענף (מינהל תרבות) במשרד במתח דרגות 16-18 בדירוג המינהלי (מקביל למתח דרגות 37-39 בדירוג המח"ר). התובעת שימשה בתפקיד "עוזרת" לראש מינהל התרבות. רמת השכר שנקבעה לה היתה דרגה 37 בדירוג המח"ר. במסגרת תפקידה כעוזרת לראש מינהל התרבות, קודמה התובעת פעמיים תוך קיצור תקופת שהייה בדרגה. ביום 14.7.11 קודמה לדרגה 38 לאחר קיצור תקופת שהייה בשנה, וביום 10.4.13 קודמה לדרגה 39 לאחר קיצור תקופת שהייה בשנה וחצי.
התובעת משמשת כנציגת המשרד על פי מינוי בפרויקט מורשת יהדות אתיופיה ובפרויקט "הדרך החדשה" (פרויקט העוסק במדיניות חדשה לקידום שילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה בתחום התרבות בישראל).
ביום 22.4.13 הוטלה על התובעת האחריות על "תקנת השיפוצים", שעניינה במבחנים לחלוקת כספי תמיכות של משרד במוסדות ציבוריים למטרות הרחבה ושיפוץ של מוסדות תרבות. אין חולק כי ממועד זה תפקיד התובעת היה ניהול תקנת השיפוצים במוסדות תרבות, יחד עם תפקידיה הייצוגים (כנציגת המשרד) בפרויקטים הדרך החדשה ותאגיד מורשת יהדות אתיופיה.
ביום 12.5.14 פנה הממונה על התובעת, מר שמעון אלקבץ, ראש מינהל תרבות (דאז) , במכתב למר רן בר, סמנכ"ל משאבי אנוש במשרד, בבקשה לשדרוג משרתה של התובעת ומתן קביעות. במכתב נרשם כי התובעת ממלאת תפקיד של "עוזרת ראש מינהל תרבות החל משנת 2010" (תוך פי רוט תחומי אחריותה מתוקף תפקידה), פורטו השכלתה של התובעת ותפקידיה הייצוגים בפרויקט תאגיד מורשת יהדות אתיופיה ו"הדרך החדשה". כן צוין כי התובעת קיבלה על עצמה את ניהול תחום השיפוצים משנת 2013, תוך פירוט האחריות והמשימות הנוספות שנטלה על עצמה במסגרת זו, שאינן בא ות לידי ביטוי בהיקף עבודתה והאחריות המוטלת עליה באופן שוטף:
"3. בנוסף לתפקידה כעוזרת ראש מינהל תרבות, קיבלה על עצמה תטייר את ניהול תחום השיפוצים החל משנת 2013.

5. תטייר מטפלת בכ-80 בקשות תמיכה מכל תחומי התרבות המוגשות ע"י כ-80 גופים שונים. היא מבצעת את עבודתה במסירות רבה תוך מקצועיות ורצון ללמידה.
6. תקנת השיפוצים הינה מאוד ייחודית מלבד היותה רוחבית וזאת, משום שהתמיכה ניתנת לשנתיים ובכל שנה מאשרים תיקים חדשים ועל כן, יש עומס רב של תיקים הנמצאים בטיפול.
7. תקציב התקנה הינו כ-13 מיליון ₪ בשנה (יחד עם המחלקה לספריות).
8. כחלק בעבודה בנושא השיפוצים- אחראית המהנדס החיצוני, שמונה מטעם המשרד לסייע לו מבחינה מקצועית בנושא הנדסת בניין.
9. עבודה מול הלשכה המשפטית להוצאת נוהל תמיכה לשימוש מוסדות תרבות."
ביום 22.9.14 פנתה מנהלת תחום משאבי אנוש (דאז) במשרד, גב' אתי בר עמי, למנהלת תחום (ישום והטמעת הרפורמה) בנציבות שירות המדינה (דאז) , גב' מירב בוכריס, בבקשה לשדרוג משרתה של התובעת למשרת "מרכזת" תמיכות (דירוג 38-40 בדירוג המח"ר), ולהכללתה במסלול קידום תקציבאיות רוחבי, עקב טיפולה בתמיכות שיפוצים- תפקיד תמיכות רוחבי במינהל התרבות.
לאחר דיון מתמשך בין נציגי משאבי אנוש במשרד לבין נציבות שירות המדינה בעניינה של התובעת, אושר ביום 1.7.15 שדרוג משרתה של התובעת למשרת "מרכזת תמיכות", במתח דרגות 17-19 בדירוג המינהלי (הודעה על כך נמסרה לתובעת ביום 9.7.15 על ידי גב' אתי בר עמי, מנהלת תחום משאבי אנוש ב משרד). במסגרת שדרוג משרתה, קודמה התובעת מדרגה 39 לדרגה 40 בדירוג המח"ר, החל מיום 1.7.15 (הודעה על כך נמסרה לתובעת על ידי מר רן בר ביום 12.11.15).
לשלמות התמונה יצוין כי עד לשנת 2016, המבנה הארגוני של המשרד כלל את ראש המינהל וכ-40 עובדים, שרובם עבדו בכפיפות ישירה אליו. במסגרת שינוי ארגוני שנערך במשרד, בוצעה חלוקה של המינהל ל-5 אגפים, מתוכם שלושה 'מקצועיים' (אגף תרבות וקהילה; אגף שימור, תרבות ומורשת; אגף אומנויות) ו-2 'תומכים' (אגף תמיכות וקריטריונים; אגף תכנון, רכש ופרויקטים).
במסגרת השינוי הארגוני שנערך כאמור, ראשי האגפים ומספר משרות בודדות נותרו כפופים לראש המינהל. במסגרת זו, הוכפפה התובעת למנהלת אגף א' (תכנון, רכש ופרויקטים).
בחודש אפריל 2016 פורסם מכרז פנימי מס' 40030 למשרת "מנהל/ת תחום (פיקוח ובקרה רשויות מקומיות)" במשרד. התובעת הגישה את מועמדותה, אך נפסלה עקב אי עמידתה בדרישות הניסיון שנקבעו בתנאי הסף למשרה (הודעה מיום 15.6.16, של גב' מנאר ג'ברין, מרכזת מכרזים במשרד, לתובעת). יצוין בהקשר זה לתובעת היה תואר שני בעת הגשת מועמדותה למשרה, ולכן היא נדרשה להוכיח 3 שנות ניסיון בתחומים הבאים :
"... בניהול פרויקטים או בניית תכניות עבודה, כולל יישומם במשרדי ממשלה/ רשויות מקומיות/ גופי תרבות, ובכלל זה ניסיון בייזום/ תכנון/ פיקוח על פעילויות תרבות ברשויות המקומיות או מולן."
התובעת הגישה ערר על החלטת פסילת מועמדותה למכרז 40030 , פירטה את ניסיונה בין שנים 2013-2016 וביקשה להכיר בניסיון זה, כניסיון העומד בדרישות המשרה (ערר התובעת מיום 19.6.16):
"כמנהלת את תחום השיפוצים במנהל התרבות- תקנה רוחבית ומקיפה אחריות על 150 רשויות מקומיות ומוסדות ברשויות אלה. עיקר העבודה הינו ניהול פרויקטים שונים בתחום שיפוץ מוסדות תרבות הכוללים מו"מ, הנעה, פיקוח ובקרה על יעדים ותוכניות העבודה שנקבעו לכל מוסד ורשות על פי צרכיו ובקשותיו וכמובן עפ"י נהלי המשרד והמחלקה .
יתרה מכך, משנת 2013 ועד היום ניהלתי והובלתי מול המוסדות והרשויות המקומיות את יישום נוהל שר האוצר החדש בתחום השיפוצים אשר הצריך היערכות מחדש של כלל הגורמים הן משרדיים והן גופי תרבות, רשויות מקומיות, ומשרדי ממשלה. מדובר בפרויקט גדול המצריך התנהלות משפטית ומקצועית לעניין השיפוצים.
בנוסף לכך, תפקידי כפי שמציין מר שמעון אלקבץ, כחברה בתאגיד מרכז מורשת יהדות אתיופיה היה מלווה בייזום, תכנון ויצירת תשתית לפעילויות בתחומי התרבות והאמנות.
כמו כן כחברה ונציגת משרד התרבות והספורט בוועדה בין משרדית, עסקתי בתכנון ויזום אבני יסוד ודרך לפעילות משרדי הממשלה בתחום.
תפקידי במשרד התרבות והספורט משנת 2009-2016 מצביעות על כך שניסיוני והוותק שצברתי הינו מעבר לדרישות הסף למכרז של 3 שנות ניסיון בניהול פרויקטים או בניית תכניות עבודה כולל יישומם במשרדי ממשלה ורשויות מקומיות ובכלל זה ייזום/ תכנון/פיקוח פעילות תרבות מול הרשויות ועמן."
ערר התובעת נדחה ביום 26.6.16 בנימוק: "לא ניתן לאשר את ניסיונך כניסיון העומד בתנאי הסף של ניסיון כפי שפורסם במכרז על סמך האישורים שצורפו למועמדותך ולערר שהגשת" (מכתב מר ח'אלד מסאלחה, מנהל תחום (פיקוח ובקרה) באגף בכיר בחינות ומכרזים בנציבות שירות המדינה, לתובעת מיום 26.6.16).
בסמוך לדחיית הערר, פנתה התובעת לממונים עליה, הגב' גלית שאשו (ראש מינהל תרבות דאז), ו מנכ"ל המשרד מר יוסי שרעבי, והעלתה טענות בדבר התנהלות לקויה ומפלה של נציגי משאבי אנוש במשרד בטיפול בטופס מועמדותה למכרז 40030. במסגרת פנייתה טענה התובעת כי 2 עובדות המשרד שהתמודדו איתה על המשרה קיבלו מנציגי משאבי אנוש במשרד הנחיות טלפוניות לשיפור מועמדותן, ואילו היא- קיבלה מכתב פסילה (הודעת אימייל של התובעת מיום 29.6.16, לגב' שאשו ומר שרעבי):
"לצערי, בתהליך של המכרז שבו הגשנו 3 מהעובדות במינהל מועמדות מסתבר כי 2 מהן (ואני לא כלולה) קיבלו שיחת טל' מהעובדת של רן (מנאר ג'ברין) ולכל אחת מהן ניתנה הנחייה והסבר מה לא בסדר במה שהוגש ומה עליהן לעשות והיכן לדייק ולפרט.
משום מה, אני במקום שיחת טל' קיבלתי מכתב פסילה.
היכן השוויוניות? היכן הצדק? האם אני שונה במשהו מ-2 המועמדות האחרות? האם לא מגיעה לי אותה הזדמנות ואותה שיחת טל' שבה תהיה לי האפשרות להגיש חומר יותר מתאים ובקשתי תבחן בהתאם (חשוב להבהיר כי לדעתי כל אחת מהמועמדות ראויה ומתאימה לתפקיד).
איני מצפה לתשובות אך חושבת כי עליכם להיות מודעים כי ישנה התנהלות לקויה וחסרת כל צדק ובין העובדים.
הסיבה שסמנכ"ל משאבי אנוש מר רן בר אינו מכותב מכיוון שהוא מודע למעשים (העובדת שלו רק מקבלת הנחיות...) ומטרתי היא שתהיו מודעים כי מדיניות השרה (אשר אני באופן אישי מאוד מאמינה בה) אינה פועלת ומתקיימת אצלה פנימה בתוך המשרד.
האנשים ה"שקופים" קיימים גם במשרדכם וחבל שבמקום לרומם ולעלות אותנו מעלה רק מורידים ומנמיכים אותנו.
בברכה ובתקווה לצדק בסיסי ושוויוני."
בהמשך, התובעת נפגשה עם הממונה עליה, גב' שאשו, בעניין הגדרת תפקידה ודרגתה. התובעת הלינה על חוסר הלימה בין הגדרת תפקידה, דרגתה ורמת השכלתה לבין היקף עבודתה והאחריות המוטלת עליה בפועל. התובעת ביקשה לקבל דרגה אישית ולשדרג את משרתה באופן שתתאים להיקף המטלות המבוצעות על ידה בפועל. פגישת התובעת עם גב' שאשו, התקיימה בסמוך לישיבת עובדי המשרד במסגרתה עלה לדיון נושא מסלול קידום העובדים באגף. התובעת העלתה על הכתב את עיקרי העניינים שנדונו "סיכום שיחה/פגישה" בעניינה (מיום 12.9.16), ופירטה את השכלתה; ניסיונה בתפקיד ניהול תקנת השיפוצים משנת 2013; עובדת היותה נציגת המשרד בפרויקטים של מו רשת יהדות אתיופיה ו"הדרך החדשה" ו רמת השכלתה, וביקשה מגב' שאשו לקדם את הטיפול בעניינה מול מחלקת משאבי אנוש במשרד ו בנציבות שירות המדינה, תוך הבעת עמדתה לפיה היא סבורה ש "כן ניתן לטפל בנושא שלי עוד לפני 2017!"
בין התובעת לבין גב' שאשו התקיימה חליפת הודעות אימייל, בעניין בקשתה לשדרוג משרתה וקבלת דרגה אישית .
בהמשך פנתה התובעת למר רון צור, ראש מטה יישום הרפורמה בנציבות שירות המדינה, לק ידום טיפול בבקשתה לשדרוג משרתה ודרגתה (מכתבה מיום 1.12.16). התובעת ציינה במכתבה:
"בעבר פניתי לגורמים הרלוונטיים במשרד לשם התאמת הגדרות התפקיד לביצוע בפועל ולצערי לא התקבל מענה הולם לפנייתי וזאת לאור הנתונים העובדתיים שציינתי הן מבחינת השכלתי והן מבחינת תפקידיי עבר וכיום.
אני פונה אלייך כמוביל הרפורמה כי אני רואה במקרה שלי דוגמה לחוויות ולתקרת הזכוכית בה נתקלים אקדמאיים יוצאי אתיופיה והאתגרים בהם אנחנו מתמודדים כעובדים בשירות המדינה וכמוביל הרפורמה אתה התקווה לשינוי המציאות הלא שוויונית בה אנו נמצאים".
ביום 16.7.17 התקיימה פגישה בין התובעת לבין מר רן בר בעניין שדרוג משרתה וקידומה בדרגה. באותה פגישה סוכם כי התובעת תעביר לגב' מירב בוכריס, מנהלת אגף הון אנושי, מסמך החתום על ידי הממונה עליה, בו יפורטו נקודות להגדרת תפקידה של התובעת, וכי ה"משבצת" בה התובעת תוגדר (מבחינת הדרגה ומתח הדרגות) תבחן באופן מקצועי ופרסונלי. כן סוכם כי תיקבע פגישה נוספת בעוד כחודש על מנת לשוחח ולהתעדכן בהתקדמות הטיפול בנושאים אלה מול נציבות שירות המדינה.
בהמשך לסיכום פגישה זו, פנתה גב' שאשו (ביום 20.7.17) למר בר בעניין הגדרת תפקידה של התובעת במסמך המפרט "נקודות להגדרת תפקידה כפי שהוא מבוצע הלכה למעשה". במסמך פורטו המטלות המבוצעות על ידי התובעת בכל אחד מתחומי אחריותה כדלהלן (התובעת וגב' בוכריס כותבו למכתב):
מנהלת תחום שיפוץ ושדרוג מוסדות תרבות:
שותפה בגיבוש מדיניות המשרד בתחום, מובילה ומרכזת את גיבוש התבחינים והמדדים החדשים לתמיכות במוסדות התרבות שבאחריות המשרד.
משתתפת בוועדות, בדיונים ובפורומים, הנוגעים לתחומי אחריותה ולהצגת ההיבט המקצועי.
מבקרת במוסדות התרבות ומוודאת כי השיפוץ המתוכנן, כמו גם השיפוץ, שבוצע משמשים את המוסד למטרות המוצהרות בבקשת התמיכה.
מנהלת את היועצים המקצועיים בתחום השיפוצים.
מפקחת ומבקרת אחר עבודות היועצים.
מנהלת תקציב התקנה על כל המשתמע מכך.
מרכזת בקשות לקבלת תמיכות בפרויקטים השונים של המוסדות והגופים הנוגעים בתחום.
מכינה את הקצאת התמיכות למוסדות השונים עפ"י תבחינים שגובשו וחוו"ד יועץ/מהנדס לאישור ועדת תמיכות.
מעבירה את התמיכות ליעדן ומטפלת בכל הכרוך כולל בדיקת התיק מבחינה מקצועית ומבחינת נוהל שר האוצר.

תאגיד מרכז מורשת יהדות אתיופיה
הגורם המקצועי המרכזי מטעם המשרד בנושאים הקשורים לתאגיד.
שותפה בגיבוש מדיניות התאגיד.
מייעצת ומסייעת לתאגיד ביישום החוק והוצאתו לפועל.
משתתפת בוועדות בכנסת, בדיונים ובפורומים בין משרדיים אשר בתחומי אחריותה.
מעודדת יוזמות של מוסדות ויוצרים בודדים אשר פועלים בתחום אחריותה ומדריכה את היוזמים.
מנחה ומסייעת לתאגיד בכל הכרוך בהגשת המסמכים הנדרשים בכך כולל בדיקת תקציב, דוחות ביצוע ועוד.

תכנית ממשלתית לשילוב מיטיבי- "הדרך החדשה"
הגורם המקצועי המרכזי מטעם המשרד ביישום החלטת ממשלה.
שותפה בוועדות מעקב מטעם משרד רוה"מ ליישום החלטת הממשלה.
כותבת תכניות עבודה ופרויקטים לשילוב מיטבי של יוצאי אתיופיה.
משתתפת בוועדות, בדיונים ובפורומים, הנוגעים לתחומי אחריותה ולהצגת ההיבט המקצועי.
יוצרת שת"פ ומקדמת ומעודדת יוזמות של מוסדות ויוצרים בודדים.

מאחר והעובדת מבצעת תפקידים רבים מעבר להגדרת התפקיד הנוכחי שלה, אנו מבקשים לשנות את תיאור התפקיד ומתח הדרגות, כך שיהלום את תפקודה בפועל. לאור כל האמור לעיל, אבקש לבנות מסלול קידום אישי ואפשרות לעתודה ניהולית וזאת בהתאם לתכנית הממשלתית "הדרך החדשה" העוסקת בייצוג הולם וכן בהתאם לדוח "שטאובר" העוסק בקידום נשים בשירות המדינה. אודה לטיפולך לשינוי הגדרת התפקיד ומתח הדרגות (למותר לציין כי תטייר הינה בעלת תואר ראשון במשפטים והסמכה לעו"ד ובעלת תואר שני במינהל עסקים)."
גב' בוכריס פנתה לתובעת בבקשה להשלמת פרטים חסרים הנדרשים לצורך פנייתה לנציבות שירות המ דינה בעניין שדרוג משרתה ודרגתה של התובעת (הודעת אימייל של גב' בוכריס לתובעת ביום 26.7.17).
בסמוך לכך, פנה סמנכ"ל מינהל ומשאבי אנוש, מר בר , לרפרנטית (הון אנושי) בנציבות שירות המדינה , גב' יפעת יהודאי, בבקשה להתאמת הגדרת תפקיד התובעת "למבוצע בפועל" (מכתב מר בר לגב' יהודאי מיום 30.7.17), כדלהלן:
"הגב' תטייר מהרי משובצת על משרה 80028134 בתפקיד מרכזת (תמיכות) החל מיום 22.12.14 במינהל התרבות.
מבנה מינהל התרבות מאופיין בשני תפקידים פונקציונאליים מרכזיים:
תפקידים הנושאים באחריות על תחום תרבות מוגדר ובכלל זה על ייזום ופיתוח התחום, חלוקה הוגנת של משאבי תמיכה, מעקב ובקרה על הסטנדרט המקצועי ועוד.

תפקידי קניינות המסייעים בהיבטים הטכניים של חלוקת התמיכות ומעקב על ביצוע התקציב במערכת הטכנולוגית.

תפקידה של הגב' תטייר משתייך לקבוצה השנייה של התפקידים על אף שמהות המשימות אותן היא מבצעת בפועל שייכות לקבוצה הראשונה.
להלן פירוט המשימות המרכזיות המבוצעות על ידה:
ניהול תקציב התמיכה (27-35 מלש"ח) בשיפוצים של מוסדות תרבות
ריכוז תהליך גיבוש מבחני התמיכה
ריכוז הבקשות לתמיכה (כ-120 בקשות בשנה) ותעדופן על פי מבחן התמיכה
ביצוע מעקב ובקרה על התקדמות תהליך השיפוץ וניצול המשאבים שניתנו (80 פרויקטים מבוצעים)
משמשת כחברת מועצה ומייצגת את מינהל התרבות בכל הנוגע לתאגיד מרכז מורשת יהדות אתיופיה
ייזום ופיתוח יצירה בתחום מורשת יהדות אתיופיה בקרב אמנים ומוסדות
ייצוג המשרד בתכנית הממשלתית לשילוב מיטבי של יוצאי אתיופיה "הדרך החדשה". בכלל זה, משתתפת פעילה בוועדות ובפורומים שונים בתחום, כתיבת תכניות עבודה ועידוד יוזמות בתחום.
המשימות אותן מבצעת הגב' תטייר מהרי עומדות באמות המידה שנקבעו לתפקידים המשתייכים לשכבת "מירב" במדרג שירות המדינה.

העובדת שותפה בתהליכי קביעת מדיניות, מנהלת תהליכים במורכבות בינונית, מפעילה שיקול דעת, אחראית על תקציב ומשאבים ועוד.

מעבר להיבטים המקצועיים, חשוב לציין כי העובדת, בת העדה האתיופית בעלת רישיון לעריכת דין ובעלת תואר שני במנהל עסקים.
לאור התפקידים המבוצעים על ידי העובדת והפרופיל האישי המקצועי שלה, אנו מבקשים את אישורכם לשייך את משרת העובדת למסלול הקידום הראשוני של מנהלי המחלקות.
המסלול הינו מרמת מרכז במתח דרגות 38-40 לרמת מרכז בכיר במתח דרגות 39-41, בכפוף לעמידה בקריטריונים שהוגדרו מראש.

קידום זה גם יהווה צעד מבורך בזיהוי עובדים איכותיים מקרב בני העדה האתיופית וקידומם בהירארכיה הארגונית, בהתאם לתפיסת הגיוון התעסוקתי."
התובעת עודכנה ביום 23.8.17 כי עניינה נמצא בבחינה של נציבות שירות המדינה וכי היא תקבל עדכון עם קבלת התשובה. התובעת שלחה מעת לעת הודעות אימייל לגב' בוכריס לבירור סטטוס בקשתה ונענתה כי בקשתה נבחנת מול הרפרנטית של המשרד בנציבות שירות המדינה.
ביום 1.11.17 קודמה התובעת לדרגה 40+, לאחר קיצור תקופת שהייה ב-8 חודשים.
ביום 1.2.18 הודיע מר רן בר על "שדרוג מנהלי מחלקות מקצועיות בתרבות" בהודעת אימייל שנשלחה בתפוצה של עובדי מינהל התרבות, בכללם התובעת, ובה נרשמו הפרטים הבאים:
שלום רב,

בהמשך לעבודה ממושכת ועיקשת עם הנציבות לבחינה רוחבית מחודשת של תפקיד מנהלי/מנהלות המחלקות המקצועיות במינהל התרבות, וכמהלך משלים לשינוי הארגוני שבוצע במינהל,
אנו שמחים לעדכן אתכם כי אושרה האחדה והשוואה של רמות המשרה של כלל מנהלי ומנהלות המחלקות המקצועיות למסלול קידום של מרכז/ת בכיר עד מנהל/ת תחום למחלקות הבאות
קולנוע
פסטיבלים ופריפריה
מחול
ספרות
תרבות תורנית
בתי ספר לאמנויות

המשמעות עבורכם:
מי מכם שכרגע יושב על רמת משרה של מרכז/ת (38-40) ישודרג לרמת מרכז/ת בכיר/ה (39-41) זאת למשך *3 שנים בדרגה זו בתפקיד.
מי מכם שכרגע יושב על רמת משרה של מרכז/ת בכיר (39-41) ישודרג לרמת משרה של מנהל/ת תחום (40-42).
השדרוגים הללו יבוצעו החל מהיום 1/12/2018.

*במהלך 3 השנים הללו ועל מנת לאשר קידום במסגרת מסלול הקידום ממרכז/ת בכיר/ה למנהל/ת תחום בתום 3 השנים, הנכם נדרשים:

  1. לעבור הכשרה בת 60 שעות לפחות בתחומים רלוונטיים (ניהול/תמיכות/תרבות ואמנות).
  2. לבצע פרויקט משמעותי מחולל שינוי כגון עדכון/שינוי קריטריוני איכות, יוזמות וכד' בתחום עליו אתם מופקדים והצגתו בפני ועדה בראשות סמנכ"ל המשרד, בתום 3 השנים.
  3. לקבל הערכת תפקוד חיובית.
  4. לקבל המלצת ממונה לקידום.

אני מבקש להודות לשרית גולדנסקי על העבודה המקצועית והבלתי מתפשרת
ליוסי שרעבי על הרוח הגבית והתמיכה האין סופית.
כולי תקווה כי שינוי זה יאפשר לכם להמשיך להתמקד ללא הסחות דעת מיותרות בתפקידכם החשוב ומכאן מנצל את ההזדמנות להודות לכן ולאחל לכם המשך הצלחה ועשיה פוריה".
בסמוך לקבלת ההודעה, פנתה התובעת בהודעת אימייל (מיום 6.2.18) למר בר וביקשה לברר כיצד התקבלה תשובת נציבות שירות המדינה לבקשות לקידום בדרגה של עובדי המשרד, למעט בעניינה, אף שבקשתה הוגשה לפני כחצי שנה. מר רן כיתב את גב' גולדנסקי , מנהלת אגף א' הון אנושי במשרד, לפנייתה של התובעת וביקש כי תשוחח עמו בעניין התובעת (הודעת אימייל של מר בר מיום 6.2.18 לגב' גולדנסקי).
ביום 12.2.18 פורסם מכרז בינמשרדי מס' 53816 למשרת סגן/ית מנהל/ת אגף בכירה/ה (בחירות ברשומ"ק) במשרד הפנים, במתח דרגות 41-43 בדירוג המח"ר. התובעת הגישה את מועמדותה למשרה, וקיבלה הודעה לפיה מועמדותה תבחן בשנית, בכפוף להשלמת המסמכים הבאים: אישורי העסקה רשמיים הכוללים תאריכי העסקה מלאים, היקף משרה ופירוט התפקיד המעידים על 4 שנות ניסיון " בגיבוש ויישום תכניות עבודה או ניהול ופיתוח הדרכה או ניהול והובלת פרוייקטים", וכן " אישורים המעידים על 2 שנות ניסיון בניהול צוות עובדים" ו" אישור התמודדות במכרזים בינמשרדיים מעודכן לחודש הנוכחי מאגף משאבי אנוש של משרד התרבות (יש לצרף תיאור תפקיד)".
בתגובה השיבה התובעת (21.2.18) כי היא משמשת "כמנהלת מחלקת שיפוץ מוסדות תרבות", חברת מועצה בתאגיד מרכז מורשת יהדות אתיופיה ובנוסף משמשת כנציגת המשרד בתכנית ממשלתית "הדרך החדשה", אשר אינם מופיעים בהגדרת תפקידה, כי הנושא נמצא כעת בטיפול נציבות שירות המדינה, ולכן צירפה את המלצות הממונים עליה. כן טענה התובעת כי "סוגיה זו עלתה גם במכרז אחר שהתמודדתי בו וכן קיבלו את ההמלצות כאישור להגדרת התפקיד ועמידתי בתנאי הסף (ואפילו דרישה לעמידה במס' יותר של שנים) והגעתי עד לוועדת בוחנים (מכרז מס' 44414, סגנית מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה, במשרד לשוויון חברתי- מצ"ב)". התובעת ביקשה להכיר בהמלצות הממונים עליה כאסמכתא להוכחת דרישות הניסיון למשרה, אך מועמדותה נפסלה בשל אי השלמת המסמכים הנדרשים להוכחת דרישות הניסיון בתנאי הסף למשרה.
במקביל להליכי מכרז מס' 53816, פנתה התובעת למר בר במכתב בעניין "מדיניות מובדלת בתנאי העסקה", במסגרתו ייחסה למר בר טענות שעניינן הפלייתה לרעה בכל הנוגע לקידומה בעבודה לעומת עובדים אחרים באגף , חרף וותקה, השכלתה, תפקיד יה והמלצות הממונים עליה. להלן חלק מהדברים שפורטו במכתב התובעת למר בר:
"למרות כל עשייתי ולמרות השכלתי, לצערי, עדיין אני נתקלת בתקרת זכוכית מולך ולמרות שישנם המלצות הן ע"י ראש המינהל הקודם והן ע"י ראשת מינהל הנוכחית עדיין, איני מקבלת את המגיע לי.
לצערי, רק כאשר ה"אדם הנכון" מכהן בתפקיד פתאום הכל אפשרי וישנם פתרונות ישימים לביצוע. על כך אפרט בקצרה:
כבר בתפקידי הראשון כעוזרת ראש מינהל הוגשה בקשה ע"י ראש המינהל הקודם, מר שמעון אלקבץ להתאמת התפקיד בפועל להגדרה במרכב"ה, אך מלבד לכך שהועלתי בדרגה אחת (מ-39 ל-40) לא נעשה שום שינוי! אך הפלא ופלא כאשר 4 שנים אחרי שאני בצעתי את התפקיד ומגיעה עוזרת חדשה, התפקיד נפתח כמשרה מומרת למנהלת תחום!!! אמרתי כבר "האדם הנכון"...!
וכך גם כעת, כחלק מרה-ארגון במינהל התרבות, מנהלי/ות המחלקות קודמו למנהלי תחומים, חוץ ממני !!!
כאשר ביקשתי את התייחסותך לנושא, לצערי לא התקבל מענה הולם לפנייתי, מלבד בקשתך לדבר עם מנהלת האגף שלך, אך לי לא ניתנה שום התייחסות או הסבר.
לא יכול להיות שאני, כעובדת מן המניין, מנהלת מחלקה, חברת מועצה ונציגה בדרך החדשה, צריכה להיות שונה מיתר מנהלי המחלקות. במיוחד לאור העובדה שהמשרד דוגל במתן הזדמנות שווה ובהזדמנות לתקן ולשנות "עיוותים" מהעבר.
על כן, ומכוון שעד כה לא התקבל מענה הולם לפנייתי, אבקש לקבל את התייחסותך ולדעת מהם הנימוקים לכך שאיני מושוות מבחינת התנאים כיתר מנהלי המחלקות (דרישת המינ') ומדוע לאורך שנותיי בעבודה לא קיבלתי את המגיע לי עפ"י עשייתי ותפקידיי!!!. (שהמציאות מוכיחה שאכן זה היה ועדיין אפשרי)".
לצד שמה רשמה התובעת את תואר תפקידה כ"מנהלת מחלקת שיפוץ מוסדות תרבות משרד התרבות והספורט". למכתב התובעת כותבו: ח"כ פנינה טמנו-שטה, מר אודי פראוור (מ"מ נציב שירות המדינה), עו"ד יוסי שרעבי (מנכ"ל משרד התרבות והספורט), ד"ר איריס נחמיה (ראשת אגף בכירה תכנון אסטרטגי ומדיניות בנציבות שירות המדינה), ד"ר שמחה גתהון (יו"ר תאגיד מרכז מורשת יהדות אתיופיה), עו"ד אווקה (קובי) זנה (ראש מטה היישום, התכנית הממשלתית לשילוב יוצאי אתיופיה), גב' גלית והבה שאשו (ראשת מינהל תרבות הממונה על התובעת) וגב' לובנא זועבי (נציגת ועד העובדים). התאריך שצוין במכתב הוא 15.2.17, אך בהתאם להשתלשלות העניינים העובדתית ולרישום התאריך העברי ל' שבט תשע"ח, התאריך הנכון של הוצאת המכתב הוא 15.2.18.
ביום 28.2.18 השיבה גב' שרית גולדנסקי, מנהלת אגף הון אנושי במשרד, למכתב התובעת למר בר (מיום 15.2.18) בעניין "מדיניות מובדלת בתנאי העסקה" בהודעת אימייל, אליה כותבו הממונים על התובעת וגורמים נוספים, באופן הבא:
"שלום רב,
הופתעתי מאוד מקבלת מכתבך.
כידוע לך, פנינו כבר בחודש יולי 2017 לנציבות שירות המדינה לבחון את שדרוג משרתך ממשרת מרכזת תמיכות (38-40) לרמת מרכז בכיר (39-41).
כידוע קיימת דיפרנציה בין תפקידך בפועל למשרה של ניהול מחלקה מקצועית במינהל תרבות (ללא קשר למורכבות התפקיד):

  • העבודה לא מבוצעת אל מול מדור/מועצה רלוונטיים.
  • לא מדובר במחלקה מקצועית בתחום תרבות ומכאן בין השאר תחום השיפוצים אינו כפוף במבנה הארגוני לאחד מהאשכולות המקצועיים.

בנוסף, בישיבה שהתקיימה במשרדו של סמנכ"ל המשרד עם הנהלת מנהל התרבות בתאריך 11.2.18 נדונה גם סוגייה זו במסגרת נושא הקידומים, בדגש על סדרי עדיפויות של הנהלת המינהל והעומדת בראשו, בין השאר לאור הישגים ומצוינות.

מיותר לציין כי נבחרת לתפקיד מנהלת ענף (מינהל תרבות) משרה במתח דרגות 16-18, (מקביל ל-37-39 במח"ר), תפקיד של "עוזרת" לראש המינהל ומעולם לא זכית במכרז למשרה של ניהול מחלקה מקצועית.
בשנת 2015 עודכן העיסוק שלך לעיסוק של תקציבאית רוחבית וקודמת לרמת מרכזת (מתח דרגות 38-40). שני התפקידים אינם נושאים אחריות על תחום תרבותי מקצועי.

בעקבות פנייתנו הנ"ל, בנציבות עורכים בדיקה רוחבית לגבי בעלי תפקידים דומים במשרדי ממשלה אחרים (שעוסקים בתמיכות בשיפוצים), לצורך בדיקת רמות המשרה של התפקידים המקבילים ולאחר הבדיקה הרוחבית יגבשו תשובה בנושא.

צר לי שבחרת לא לכתב אותי לפניה, על אף שידעת כי הסוגיה נמצאת בטיפולי."

באותו היום (28.2.18) פנתה התובעת בהודעת אימייל למר רן בר בבקשה לאישור "טופס אישור העסקה עבור מועמדים/ות למכרזים בשירות המדינה המבצעים מטלות מעבר לתיאור התפקיד הרשמי של משרתם" (להלן- טופס אישור העסקה) , החתום על ידי הממונה, גב' שאשו, לצורך התמודדותה במכרזים בשירות המדינה וזאת עד להסדרת סוגית הגדרת תפקידה בנציבות שירות המדינה. ברובריקה של "תיאור תפקיד נוכחי" רשמה התובעת "מרכזת תמיכות", ברובריקה של "תיאור התפקידים הנוספים שמבצע המועמד לרבות פירוט המטלות..." ציינה התובעת "מנהלת תחום שיפוץ ושדרוג מוסדות תרבות" ופירטה את תחומי אחריותה והתפקידים שמבצעת במסגרת זו (החל מיום 22.4.13 עד למועד מילוי הטופס). בנוסף, ציינה התובעת את אחריותה כנציגת המשרד בפרויקט ים "הדרך החדשה" (מיום 3.3.14) ותאגיד מרכז מורשת יהדות אתיופיה (מיום 13.1.13).
פנייתה של התובעת הועברה על ידי מר בר לטיפולה של גב' גולדנסקי, אשר נתבקשה לעבור על הפרטים שצוינו בטופס ולאשר את מה שניתן לאשר , תוך ציון העובדה כי הממונה על התובעת "אינה ערה לצדדים המינהליים לדוגמה- "מנהלת תחום..." (הודעת אימייל מר בר מיום 28.2.18 לגב' גולדנסקי אליה כותבו התובעת וגב' שאשו).
בין גב' גולדנסקי לתובעת התקיימה חליפת התכתבויות בהודעות אימייל בעניין התיקונים הנדרשים בטופס אישור העסקה, בכל הנוגע לתיאור תפקידה של התובעת והשלמת פרטים חסרים ב עניין ניסיונה ב"גיבוש מדיניות" המשרד בתחום השיפוצים, והמועדים בהם שימשה כנציגת המשרד בפרויקטים הדרך החדשה ומרכז מורשת יהדות אתיופיה (חליפת הודעות אימייל בין התובעת לגב' גולדנסקי מיום 28.2.18).
משלא הועבר טופס מתוקן על ידי התובעת, גב' גולדנסקי פנתה אל ה תובעת בבקשה לערוך את התיקונים הנדרשים בהתאם להנחיותיה על מנת שתוכל לחתום על טופס אישור העסקה (הודעת אימייל של גב' גולדנסקי לתובעת מיום 6.3.18):
"בוקר טוב תטי
ערכי בבקשה את התיקונים הנדרשים, כפי שציינתי:
שם התפקיד שלך כיום- מרכזת תמיכות. את יכולה לכתוב: מרכזת תמיכות ונוסף על התפקיד אחראית לנושא השיפוצים, לגבי תאגיד מרכז מורשת יהדות אתיופיה לציין מינוי ל 4 שנים מינואר 2015 או לחלופין לכתוב מועדים מדוייקים של תוקף המינוי."
התובעת השיבה לגב' גולדנסקי כי היא מסרבת לבצע את התיקונים המבוקשים (הודעת אימייל מיום 26.3.18):
"בוקר טוב
אכן ההגדרה בפועל היא מרכזת תמיכות אך אני מוגדרת כמנהלת מחלקת שיפוצים גם במשרד וגם מבחוץ, גם בקדנציה קודמת וגם בקדנציה זו.
כנראה שעכשיו אחרי כ-5 שנים בתפקיד המשרד "נזכר" שאני רק "נוסף על תפקיד אחראית לנושא השיפוצים" (כדרך אגב) מה שמאוד מפתיע אותי, כי הסמכויות שניתנות לי הן כמנהלת מחלקה לשיפוצים ולא כ"מרכזת תמיכות ונוסף על התפקיד אחראית לנושא שיפוצים".
אם כך, לצערי לא אוכל לבצע את השינוי הנ"ל שאינו נכון בבסיסו, מה שאומר שעצם אי הסכמתכם לחתום על הטופס בו אני רשומה גם כמרכזת תמיכות וגם כמנהלת מחלקת שיפוצים מונע ממני את האפשרות להתמודד על מכרזים (פנימיים, בינמשרדיים וחיצוניים) כי על פניו "איני יכולה להוכיח" שאני מבצעת בפועל את התפקידים הרשומים במסמך".
בתגובה השיבה גב' גולדנסקי לתובעת כי "תכולת התפקיד כפי שכתבת במסמך אושרו, גם על ידי וגם על ידי גלית, לכן לא ברור לי למה לא תוכלי להתמודד על מכרזים ו"לא תוכלי להוכיח שאת מבצעת בפועל את התפקידים הרשומים במסמך" (הודעת אימייל מאותו היום 26.3.18).
התובעת השיבה לגב' גולדנסקי, כי המשרד מתנה את חתימתו על טופס אישור העסקה בכפוף לתיקונים אותם היא מסרבת לבצע בנימוק: "אינכם יכולים לבוא עכשיו אחרי כ-5 שנים ולהגיד לי שאיני יכולה לרשום מנהלת מחלקה לאחר שבכל מקום (מלבד מרכב"ה) אני רשומה כמנהלת מחלקת שיפוצים/שיפוץ מוסדות תרבות. עצם זה שאתקן יש בכך הסכמה ואיני מוכנה" (הודעת אימייל של התובעת לגב' גולדנסקי מאותו היום- 26.3.18).
גב' גולדנסקי הודיעה לתובעת כי "אוכל לחתום על המסמך בכפוף לביצוע התיקונים כפי שכתבתי לך, מה שחשוב מבחינת עמידה בתנאי סף בהתמודדות למכרזים אינו שם המשרה אלא התכולה של התפקיד- והניסיון בפועל. על כן אין מניעה להתמודדות במכרזים עם האישור המתוקן" (הודעת אימייל של גב' גולדנסקי לתובעת מאותו היום 26.3.18).
בתגובה השיבה התובעת לגב' גולדנסקי כי "אם המשרד מסכים עם העובדות אבקש שתחתמו על המסמך כפי שהוא. כי נכון לעכשיו, עכב סירובכם לחתום סורבתי למס' משרות שאליהן הגשתי את התמודדותי ויתרה מכך אתם ממשיכים להוות חסם בהתקדמותי ופגיעה בשכרי הפוטנציאלי" (הודעת אימייל של התובעת לגב' גולדנסקי מאותו היום 26.3.18).
גב' שאשו שהייתה מכותבת לחליפת ההתכתבויות באימייל בין התובעת לגב' גולדנסקי השיבה לתובעת באותו היום כי: "תטי, מהותית אין חולק שניהלת את השיפוצים. הרי אני חתומה על מסמך כזה. אני מאחלת לך הצלחה רבה".
התובעת הגישה את מועמדותה למכרז בינמשרדי 55454 (פורסם ב3.5.18) למשרת סגן מנהל אגף בכיר (פיתוח הגליל) במשרד פיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, במתח דרגות 41-43 בדירוג המח"ר, אך מועמדותה נפסלה עקב אי הוכחת שנות הניסיון הנדרשות כמפורט ב תנאי הסף למשרה: ב "תכנון, הובלה והטמעת פרויקטים רוחביים" (מכתב מנהלת תחום משאבי אנוש במשרד פיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, גב' רחל פוגל, לתובעת מיום 9.5.18).
ביום 20.5.18 פנתה התובעת, באמצעות בא כוחה, במכתב לנתבע בעניין "מיצוי הליכים לפני פנייה לערכאות משפטיות". במכתב זה הועלתה דרישת התובעת לשינוי מעמדה והתאמת הגדרת תפקידה ודרגתה בהתאם לכישוריה ולביצוע תפקידיה בפועל ולהשוו את מעמדה ותנאי העסקתה ליתר מנהלי המחלקות במשרד. כן נטען כי הימנעות המשרד משינוי מעמדה של התובעת מונע את קידומה בעבודה, פוגע בתנאי עבודתה "ואף עולה חשש כי היא מופלית בשל ארץ מוצאה, ובכך פועל המשרד בניגוד לסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וכן בניגוד לעקרון השוויון".
מכתב ב"כ התובעת נענה על ידי הלשכה המשפטית במשרד במסגרתו נדחו טענות התובעת בעניין פגיעה בתנאי העסקתה והימנעות מקידומה על רקע מוצאה האתיופי (מכתב מיום 4.6.18 של עו"ד משה אוסטר, מהלשכה המשפטית במשרד, לתובעת).
ההליכים והעדויות
בהליך זה התקיים דיון מקדמי ביום 9.9.19 וראיות הצדדים נשמעו ביום 6.7.20. התובעת העידה לעצמה. מטעם המשרד העידה גב' מירב בוכריס אסולין, מנהלת אגף הון אנושי במטה המשותף למשרד המדע והטכנולוגיה ומשרד התרבות והספורט . גב' בוכריס שימשה בזמנים הרלוונטיים לתביעה כסגנית מנהלת אגף הון אנושי (ובהמשך החליפה את מנהלת אגף הון אנושי במשרד), כאשר בין השנים 2013-2017 שימשה כרפרנטית בנציבות שירות המדינה, ומתוקף תפקידה היתה מעורבת בחלק מהשינויים הארגוניים במשרד (ובכלל זה באישור מסלולי קידום במשרד), והיתה נוכחת בישיבה שהתקיימה אצל מר בר יחד עם התובעת (ופנתה לנציבות שירות המדינה בעניין שדרוג משרתה של התובעת בהמשך לסיכום הישיבה עם התובעת ומר בר).
אין חולק כי התובעת מונתה למנהלת תחום מתקנים באגף הספורט בנתבע החל מיום 14.11.18. מדובר ביחידה מקביל ה לאגף מינהל התרבות , בו הועסקה התובעת קודם לזכייתה במכרז.

טענות הצדדים
להלן נפרט את עיקרי טענות התובעת:
אגף מינהל התרבות בנתבע הציב מעל ראשה של התובעת "תקרת זכוכית", אשר מנעה את קידומה בעבודה והקשתה עליה להתמודד במכרזים פנימיים למשרות בכירות יותר במשרד , אשר היו מיטיבות את שכרה ותנאי עבודתה, אך מנגד פעל לקידומם של עובדים אחרים במשרד. התנהלות זו של המשרד מהווה הפלייה אסורה של התובעת בקידומה בעבודה בניגוד להורא ות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, להחלטות הממשלה בדבר שילובם של יוצאי אתיופיה , ומהווה קיום חוזה העבודה בחוסר תום לב בניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 .
התובעת מונתה כשנתיים לאחר תחילת עבודתה (בחודש 4/13) לתפקיד של מנהלת מחלקת שיפוץ מוסדות תרבות, ללא מכרז. בתחילה היה מדובר ב"תפקיד נוסף" שהוטל על התובעת במסגרת תפקידה כ"עוזרת" ראש מינהל התרבות , אך תוך מספר חודשים תפקיד זה הפך לתפקידה המרכזי והיחידי של התובעת (ביחד עם תפקידיה הייצוגים בדרך החדשה ותאגיד מרכז מורשת יהדות אתיופיה) , כעולה מהערכות משוב שניתנו לתובעת בשנים 2013-2017.
בניגוד למצג השלילי שניסה המשרד לצייר לתובעת, "כמי שנותנת לעצמה תארים לא לה... ומבצעת עבירת משמעת", תוארה של התובעת כמנהלת תחום השיפוצים ניתן לה על ידי מנהליה הישירים, וזאת החל מרגע קבלת המינוי בשנת 2013, מתוך הבנתם את משמעות תואר זה. כך עולה אף מהמסמכים שהוגשו בהליך במסגרתם התובעת תוארה על ידי הממונים עליה, הן בהערכות משוב והן במסמכים פנימיים והן במסמכים חיצוניים (כגון: חוברת שיפוץ תרבות, ומכתבי התובעת למנהלי מוסדות תרבות מיום 8.9.15) כמנהלת תחום שיפוץ ושדרוג מוסדות תרבות.
המשרד הפר את חובת תום הלב המוגברת החלה עליו מכוח חוזה העבודה, בסירובו לחתום על טופס אישור העסקה של התובעת, המפרט את תפקידה הניהולי בתחום השיפוצים, על אף שתואר תפקידה הנוכחי אושר בחתימת הממונים על יה. בכך המשרד מנע באופן מכוון מהתובעת מלהתמודד על משרות בכירות יותר ולהתקדם בעבודה.
התובעת הגישה את מועמדותה למכרז פנימי מס' 40030 שפורסם ביום 22.4.16 למשרת מנהלת תחום פיקוח ובקרה (רשויות מקומיות). אגף משאבי אנוש במשרד עבר על טפסי מועמדותן של שלוש עובדות המשרד, ביניהן התובעת, אך העניק יחס שונה לשתי העובדות ה אחרות (ששמותיהן היו ידועות לו היטב)–תוך מתן הנחיות טלפוניות לשיפור מועמדותן, ואילו לתובעת אף אחד לא פנה. מינהל התרבות הפלה לרעה את התובעת "תוך שהוא באופן מכוון גורם לפגמים בהליכים המקדמיים של המכרזים" עליהם התמודדה.
בניגוד לטענות המשרד לפיהן לא ניתן היה לאשר את טופס אישור העסקת התובעת "בו נכתב שם משרה שאינו נכון", הרי המנהלת הישירה של התובעת פעלה בהתאם לדרישות המשרד- כך הממונה ציינה כי התפקיד הרשמי של התובעת "מרכזת תמיכות" ובפירוט המטלות תיארה הממונה את התפקיד שהתובעת מבצעת בפועל- "|מנהלת תחום". המשרד לא סיפק הסבר לסיבת סירובו לחתום על הטופס, מעבר לרצון שלו לפגוע ולהפלות את התובעת בקידום בעבודה.
המשרד ניסה באופן לא משכנע "להדביק" לתובעת תואר של תקציבאית, על אף שלדעת הממונה הישירה של התובעת, היא מילאה תפקיד ניהולי בתחום השיפוצים.
המשרד סיפק הסברים ותירוצים שונים שכלל אינם רלוונטיים לסירובו לחתום על טופס אישור העסקת התובעת בחודש 2/18.
התובעת מעולם לא טענה כי ניהלה תחום מקצועי באגף התרבות (כמו תיאטרון), אך טענה ועומדת על טענתה, כמו גם מנהליה הישירים, כי במסגרת תפקידה היא צברה ניסיון בניהול תחום- שהינו תחום השיפוצים במינהל התרבות. עובדה היא שכיום התובעת מנהלת תחום- המתקנים- באגף הספורט בנתבע, תפקיד מקביל לעיסוקה הקודם במינהל התרבות. עיסוקה של התובעת כיום כמנהלת תחום המתקנים באגף הספורט, הינו ניהול של כל נושא הבניה והשיפוצים של מתקני ספורט, כפי שעשתה בעבר- בכל הנוגע למבני תרבות.
במקום לקדם את התובעת במסלול קידום ניהולי בהתאם למהות התפקיד המבוצע בפועל, היא קודמה במסלול המיועד לקידום רוחבי של תקציבאיות, בעוד מקבילותיה לתפקיד קודמו לתפקיד ניהולי.
אין חולק כי במהלך תקופת עבודתה, התובעת קודמה בדרגות לאור מסירותה ומקצועיותה והערכות משוב הטובות שניתנו לה, כאשר לדעת הממונים עליה, היה צריך לייעד את התובעת לקידום ולניהול, אך הדבר לא נעשה עת "נתקלה בתקרת זכוכית".
בחודש יוני 2016 הוחלט על 2 מסלולי קידום במינהל התרבות: הראשון- עניינו בפרסום מכרז למשרות מומרות שהיו מיועדות לקידום עובדות קיימות, והשני- קידום חלק ניכר מהתקציבאיות על ידי מתן דרגה אישית. אולם, התובעת לא נכללה במסלולי קידום אלה, ועל אף שניהלה את תחום השיפוצים, לא נערכה בחינה כיצד לאפשר את קידומה והמשרד נמנע מלפרסם מכרז לתפקיד של מנהלת שיפוצים.
התובעת "נותרה מאחור" גם בהליך האחדה והשוואה של רמות המשרה שאושר על ידי הנציבות לכלל מנהלי המחלקות המקצועיות במינהל התרבות - שקודמו ממשרה של מרכז בכיר למשרה של מנהל תחום, חרף פניותיה הרבות בעניין קידום ושדרוג משרתה ועל אף שהתובעת מילאה תפקיד של ניהול תחום (השיפוצים) .
אף בהליך המשפטי גילה המשרד יחס פוגעני כלפי התובעת, בניסיונו המגמתי "להנמיך את הצלחות התובעת בנתבע ולפגוע בכבודה- תוך העלאת טענות לפיהן, פנייתו של מר בר לנציבות בעניין שדרוג משרתה של התובעת- נעשתה "לפנים משורת הדין", תוך התעלמות מהמלצות הממונים, הצלחת התובעת בתפקידה וכישוריה- כאילו היא אינה זכאית להיות מקודמת בניגוד ליתר עובדי המחלקה.
סמנכ"ל משאבי אנוש בנתבע התייחס אל התובעת באופן מפלה בתקופה שבין חודש ספטמבר 2016 עד ליום 15.2.18. מר בר הסכים להיפגש עם התובעת רק לאחר התערבותו של מר רון צור מנציבות שירות המדינה, ואף לאחר שנפגש עמה מנע ממנה להתקדם בתפקידה וסירב לחתום על טופס אישור העסקה.
להלן נפרט את עיקרי טענות המשרד:
התובעת מנסה לייצר מצג שווא לפיו היא היתה במשרה בכירה מזו שמילאה בפועל, על מנת לחייב את המשרד לאשר את מצג השווא, על מנת שתוכל להתמודד במכרזים לתפקידים ניהוליים בעתיד.
התובעת לא הצליחה לבסס את טענת ההפלייה, ולמעשה, ההיפך הוא הנכון ביחס לתובעת, אשר קודמה במסלול קידום מהיר, החורג מהמסלול המקובל בשירות המדינה לפי חוק המינויים, לפיו על מנת להתקדם יש לזכות במכרזים . כל זאת, עקב מאמצים פוזיטיביים של המשרד לקידומה .
זכיית התובעת במכרז פנימי למשרת מנהלת תחום מתקנים בנתבע ביו ם 14.11.18, אינה מתיישבת עם טענות התובעת בעניין "תקרת זכוכית" או הפלייתה לרעה על רקע מוצאה. התובעת עברה מתפקיד לתפקיד באמצעות זכייה במכרזים, ככלל עובדי המדינה, ואין מקום ליתן סעד לתובעת אשר מבקשת באמצעותו להיטיב את מצבה ביחס לעובדים אחרים בשירות המדינה.
התובעת נקלטה לעבודתה במשרד לאחר שזכתה במכרז פומבי למשרת מנהלת ענף במינהל התרבות. התובעת קודמה פעמיים בדרגה לאחר קיצור תקופת שהייה בדרגה. בחודש 4/13 הוטלה על התובעת האחריות על תקנת השיפוצים. אין מדובר במינוי ללא מכרז אלא על הטלת מטלות נוספות במסגרת תפקידה המקורי.
משרתה של התובעת שודרגה למשרת מרכזת תמיכות (החל מיום 1.7.15) לאחר ניהול דברים מתמשך עם הנציבות, מעבר למקובל, ועל אף שלא זכתה במכרז. במסגרת זו קודמה התובעת לדרגה 40 בדירוג המח"ר, ודי בכך כדי להעמיד את התביעה באור הנכון.
ביום 20.4.16 פורסם מכרז פנימי 40030 למשרת מנהל/ת תחום (פיקוח ובקרה רשויות מקומיות). התובעת הגישה את מועמדותה, אך נפסלה בשל אי עמידתה בתנאי הסף למשרה. במחצית 2016 פורסמו מכרזים פנימיים נוספים במינהל התרבות, אליהם התובעת לא הגישה את מועמדותה.
ביום 1.11.17 קודמה התובעת לדרגה 40+ לאחר קיצור תקופת שהייה ב-8 חודשים.
ביום 28.8.18 פורסם מכרז פנימי למשרת מנהל/ת תחום (מתקנים) באגף הספורט. התובעת הגישה את מועמדותה וזכתה בתפקיד אותו היא ממלאת החל מיום 14.11. 18. כפי שעולה מהשתלשלות העניינים, התובעת קודמה באופן מהיר בשירות המדינה, כך בתוך מתח הדרגות של המשרה בה שובצה כולל תוספת שהייה, עד שעברה למשרת מנהלת תחום, לאחר שזכתה במכרז לתפקיד ניהול תחום, כפי שעושים כלל העובדים בשירות המדינה, שהתובעת אינה שונה מהם ואינה זכאית לקידום מבלי שעברה מכרז מתפקיד לתפקיד.
התובעת מבקשת מבית הדין שישנה את הגדרת תפקידה באופן רטרואקטיבי ובניגוד לכללים הנהוגים בשירות המדינה. התובעת נקלטה כראש ענף ומילאה תפקיד של מרכזת תמיכות ועל שודרגה משרתה ב-2015 , ואילו היא מבקשת שייקבע כי החל משנת 2013 היא הייתה מנהלת מחלקה בניגוד למצב הדברים בפועל. כאמור, התובעת לא הייתה מנהלת מחלקה עד לזכייתה בשנת 2018 במשרת מנהלת תחום מתקנים באגף הספורט בנתבע. התובעת לא שובצה קודם לכן למשרת "מנהלת תחום" (המהווה דרגה בסולם המח"ר) ולא שימשה כ"מנהלת מחלקה" (תפקיד בעץ הארגוני של מינהל התרבות). בשירות המדינה מוגדרים תפקידי העובדים באמצעות נציבות שירות המדינה, ולא על ידי העובדים כפי שרואים את תפקידם.
תמיכה בשיפוץ מוסדות תרבות אינה נושא מקצועי בתחום התרבות, והאחריות עליו איננה דומה לאחריות של מנהל מחלקה במינהל התרבות. משרדי ממשלה נוספים מנהלים תקנות תמיכה בשיפוצים של מוסדות בתחום פעולתם, ובניגוד לכל מנהלי המחלקות במינהל התרבות, האחראי על תחום התמיכה בשיפוצים איננו נדרש לעבוד מול גורמי מקצוע מקבילים במועצה הישראלית לתרבות ולאמנות. לפיכך, אין מקום להשוות בין התובעת ועבודתה לבין מנהלי המחלקות המקצועיות, אשר להם נועד המסלול הקידום הרוחבי המשרדי שאושר בנציבות.
אף אם התובעת ראתה וכינתה את עצמה "מנהלת מחלקה", הדבר נעשה בניגוד להוראות פסקה 61.333(ד) לתקשי"ר.
משרד התרבות והספורט ונציבות שירות המדינה קבעו את המבנה הארגוני של מינהל התרבות, וכן קבעו כי תחום השיפוצים ינוהל על ידי מרכז תמיכות ולא על ידי מנהל מחלקה. מובן מאליו, שאין די בניהול תקנת תמיכה בתחום השיפוצים כדי להפוך את התובעת ל"מנהלת מחלקה", ואין כל יסוד לטענות התובעת בהקשר זה.
למען הסדר הטוב יצוין כי עובדת המשרד, גב' רונית אפללו, שמה שורבב לסיכומי התובעת כמי שממלאת את תפקידה לראשונה במהלך הליך זה, היא מנהלת תחום בכירה ואחראית על כל הרכש של מינהל התרבות. לאחר בחירתה של התובעת לתפקיד במינהל הספורט טופלה תקנת השיפוצים מבחינה אדמיניסטרטיבית על ידי נותן שירותים חיצוני לתקופה קצרה. לאחר מכן לא פורסמה פעם נוספת וכיום איננה מטופלת, ודאי שלא על ידי מנהל מחלקה ייעודי במינהל התרבות, שכן לא הייתה- ועדיין אין- מחלקה כזו.
המשרד לא היה רשאי לאשר לתובעת , בטופס אישור העסקה , תיאור תפקיד שאינו תואם את תיאור התפקיד שלה. התובעת היא זו שמילאה במשבצת של תיאור התפקיד "מנהלת תחום שיפוץ מוסדות תרבות". גב' גולדנסקי, מנהלת אגף הון אנושי במשרד, השיבה לתובעת באופן מפורט (ביום 28.2.18) , שמכתבה התקבל בהפתעה שכן היא אינה משמשת ומעולם לא שימשה כמנהלת מחלקה מקצועית במינהל התרבות. בעץ הארגוני של מינהל התרבות משמשות שתי מחלקות לצרכים אדמיניסטרטיביים רוחביים- "מחלקת תמיכות וקריטריונים", ו"מחלקת תכנון, רכש ופרויקטים"- אשר בה שימשה התובעת. במחלקה זו מועסקת מרכזת נוספת- "מרכזת תמיכות (אירועים וטקסים בפועל)". הדבר הוסבר לתובעת שנית ביום 6.3.18 על ידי גב' גולדנסקי. תוכן העיסוק כפי שכתבה התובעת אושר על ידי יחידת משאבי אנוש ולא היה שנוי במחלוקת. התובעת סירבה לתקן את שם התפקיד אותו היא ממלאת, וביום 26.3.18 טענה שהתיקון הנדרש יימנע ממנה את האפשרות להתמודד במכרזים. טענה זו נענתה שוב, באותו היום, בידי גב' גולדנסקי, אשר הסבירה כי "תכולות התפקיד כפי שכתבת במסמך אושרו, גם על ידי וגם על ידי גלית, לכן לא ברור לי למה לא תוכלי להתמודד על מכרזים ו"לא תוכלי להוכיח שאת מבצעת בפועל את התפקידים הרשומים במסמך". התובעת עמדה על סירובה לביצוע התיקון הנדרש בטופס בשם התפקיד, והובהר לה פעם נוספת ביום 29.3.18 על ידי גב' גולדנסקי כי תוכל לחתום על המסמך בכפוף לתיקונים המבוקשים, תוך שהובהר כי "מה שחשוב מבחינת עמידה בתנאי הסף בהתמודדות למכרזים אינו שם המשרה אלא התכולה של התפקיד- והנסיון בפועל. על כן אין מניעה להתמודדות במכרזים עם האישור המתוקן". נוכח האמור, ככל שנגרם לתובעת נזק מאי הגשת הטופס החתום, הרי הוא נובע מסירובה המתמשך לערוך את התיקון הנדרש בהתאם להנחיה מפורשת, מפורטת ומבוארת היטב- אשר ניתנה לה שוב ושוב- ואין לה אלא להלין על עצמה.
בכל הנוגע לטענות הפלית התובעת בהתמודדותה על מכרז פנימי 40030 למשרת מנהלת תחום (פיקוח ובקרה רשויות מקומיות)- לתובעת לא היה במועד פרסום המכרז את הנסיון הנדרש, כפי שנמסר לה ביום 15.6.16. התובעת החלה לשמש כאחראית על תקנת השיפוצים לאחר 22.4.13. לתובעת לא היה ניסיון "בייזום, תכנון או פיקוח על פעילויות תרבות ברשויות מקומיות. התובעת לא עבדה מול הרשויות המקומיות או ברשויות המקומיות, אלא מול מוסדות נתמכים. לתובעת היה ניסיון ב"שיפוצים" ולא ב"פעילות תרבות". ערר התובעת על החלטת פסילתה נדחה . התובעת העלתה טענות לפיהן שתי עובדות המשרד קיבלו סיוע לעניין הגשת מסמכי המכרז, אך לא לעניין קבלת התפקיד. העובדת הרלוונטית במשאבי אנוש הכחישה סיוע לעובדים בשיפור הצעותיהם. מעבר לכך- ניסיון עבר הוא דבר "שיש לעובד או שאין לו" וממילא אין דרך "לשפר" את הצעתו. התובעת מסרה את שמות העובדות רק במועד דיון ההוכחות שקוים באופן המהווה הרחבת חזית. כך שמעבר לבדיקה שנערכה עם עובדי אגף משאבי אנוש, לא היה בידי המשרד לבחון את טענת התובעת.
התובעת לא הופלתה לרעה, נהפוך הוא, המשרד דאג לקיצור פז"ם וסייע בידי התובעת ככל יכולתו על מנת שתוכל למצות את זכויותיה . כך גם בעניין טענת התובעת בעניין קידום התובעת בשל שהייה בדרגה. מעדות התובעת עלה כי אינה מודעת לתנאים בעניין מתן דרגות אישיות, ובכללם התנאי לפיו על העובד לשהות ארבע שנים באותו תפקיד. כן נדרשים הישגים מיוחדים והצטיינות העובד. מעבר לכך, דרגה אישית אינה זכות הקנויה לעובד, והיא תלויה, בין היתר, לתקציב המשרד.
המשרד פרסם בחודשים 6/16- 7/16 מכרזים פנימיים למשרות מומרות , אליהן התובעת לא הגישה מועמדותה. התובעת טענה כי מכרזים אלה נועדו לקדם עובדים ספציפיים ולשדרג את מעמדם. טענת התובעת הועלתה בשיהוי ניכר, ולא בזמן אמת, ועל כן היא מנועה היום מלעלות טענות אלה.
בכל הנוגע לתביעת התובעת לקבלת פיצוי בגין הפרשי שכר נטענים- לא הוכח כי אלמלא ההתנהלות הנטענת מצד המשרד, התובעת הייתה זוכה במכרז כלשהו מהמכרזים שפרטה בתביעתה, וכך גם לא הוכח מה גובה השכר החלופי לו הייתה זכאית לקבל, ככל שהייתה זוכה במכרז כאמור.
תביעת התובעת לפיצוי בגין הפרת סעיף 39 לחוק החוזים אף היא לא הוכחה. המשרד לא הפר את חוזה העבודה עם התובעת, אשר שהתה בשיא מתח הדרגות של משרתה ומילאה את תפקידה בהתאם להוראות התקשי"ר.
כך יש גם לדחות את תביעת התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש, בהיותו סעד חריג הנפסק במשורה, וכפי שהוכח המשרד לא גם לתובעת כל נזק בתנאי העסקתה וקידומה, להיפך- המשרד קידם את התובעת אף מעבר למתחייב ולמקובל.
להלן נפרט את תשובת התובעת לטענות המשרד:
בניגוד לטענת המשרד בסיכומיו, גב' רונית אפללו לא כיהנה כמנהלת אגף בתקופה הרלוונטית לתביעה, אלא שימשה כמנהלת תחום מעקב ובקרה ושימשה כ"עוזרת" ראש מינהל התרבות, ורק לאחר תקופה קודמה לתפקיד מנהלת אגף רכש.
בניגוד לטענת המשרד בסיכומיו, לתובעת היה ניסיון ניהולי הנדרש ברשויות מקומיות, כפי שעולה מגיליון הערכה ומשוב שניתן לה בשנת 2013, בו צוין מפורשות בסיכום השיחה כי "גב' תטייר מנהלת לראשונה את תחום השיפוצים, תחום רגיש ומלא מהמורות מינהלתיות בעבודה מול עשרות גופים ועשרות רשויות בכל הארץ".

דיון והכרעה
לאחר שבית הדין בחן את הראיות והעדויות שהובאו לפניו ועיין בטענות הצדדים, בית הדין מחליט להורות על דחיית התביעה. להלן הנימוקים.

האחריות על תקנת השיפוצים (שיפוץ מוסדות תרבות)
הצדדים אינם חולקים על כך שהתובעת קיבלה אחריות על תקנת השיפוצים בחודש 4/13. התובעת טוענת במסגרת הליך זה כי היא מונתה ללא מכרז לתפקיד ניהולי של "מנהלת מחלקת השיפוצים" במינהל התרבות. המשרד ט וען כי אין מדובר במינוי למשרה ניהולית ללא מכרז, ואף לא ב"הטלת תפקיד נוסף" אלא ב"מילוי הוראות" הממונה בהתאם להוראות פרק 42.2 להוראות התקשי"ר.
במחלוקת שבין הצדדים לעניין זה אנו סבורים כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי החל משנת 2013 היא מילאה תפקיד של מנהלת מחלקה במינהל התרבות. להלן נימוקינו.
סעיף 42.211 לתקשי"ר קובע כי "במילוי תפקידיו חייב עובד לקיים כל נוהל שנקבע וכל הוראה שניתנה לו כדין וכל הוראה שניתנה על ידי מי שהוסמך לכך או שהיא נובעת מהתפקיד המוגדר שלו, בין אם התפקיד הוא קבוע ובין אם הוא זמני" (ההדגשות הוספו).
בהתאם להוראות סעיף 42.251 לתקשי"ר "ממונה על עובד רשאי להטיל עליו תפקידים זמניים, אף אם אינם בתחום פעולתו הרגילה, הן בדרך של העברת העובד למשרה אחרת, הן בדרך של הטלת תפקידים נוספים על תפקידיו הרגילים והן בדרך של מינוי בפועל (ראה פרק משנה 18.2)".
סעיף 42.252 לתקשי"ר קובע כי "עובד חייב למלא כל תפקיד שהוטל עליו לפי פסקה 42.251, כל עוד אין בהטלת התפקידים משום פגיעה בו ואין הם מעל יכולתו, בתנאי שהטלת תפקיד זמני על עובד לתקופה ארוכה משישה חודשים- תהייה טעונה הסכמתו. מילוי כל תפקיד שהוא בתחום האחריות הכוללת של עובד במילוי תפקידו, ביחידה בה הוא מועסק- אין בו, בשום מקרה, משום פגיעה בעובד".
כפי שעולה מהוראות התקשי"ר, עובד חייב למלא "כל הוראה שניתנה לו על ידי מי שהוסמך לכך". התובעת לא טענה כי ראש מינהל התרבות לא היה מוסמך להטיל עליה מילוי הוראות הקשורות בתקנת השיפוצים. כמו כן, הטלת האחריות על תקנ ת השיפוצים על התובעת, הינה בגדר "ה טלת תפקיד זמני על עובד" על ידי הממונה לפי סעיף 42.251 לתקשי"ר, והתובעת הסכימה לקבל על עצמה את האחריות על תקנת השיפוצים (כפי שהסכימה העובדת גב' ילנה ללוקו, עד למועד בקשתה להפסקת טיפולה בתקנת השיפוצים ביום 21.4.13 ). כפי שעולה ממכתב ראש מינהל התרבות (דאז) מיום 22.4.13, לגב' ללוקו (אליו כותבה התובעת וגורמים נוספים בנתבע), הטיפול בתקנת השיפוצים הועבר לטיפול התובעת באופן הדרגתי עד ששובצה באופן רשמי על משרה תקנית של מרכזת תמיכות , החל מיום 22.12.14 (נספח ב' לכתב התביעה, נספח ה' לתצהיר המשרדת):
"לכבוד: גב' ילנה ללוקו

הנדון: תקנת שיפוצים- העברת תפקיד
בהמשך לשיחתנו מיום 21.4.13 ובהמשך לבקשתך להפסיק ולטפל בתקנת השיפוצים, הנך מתבקשת לבצע חפיפה מסודרת להעברת התפקיד לגב' תטייר אנגדייהו.
בכל מקרה האחריות על תקנת השיפוצים לשנה זו תהא באחריותך וטיפול בתקנה יועבר בהדרגה אל גב' תטייר אנגדייהו.

אני מאחל לך המשך הצלחה ביתר תפקידייך ומודה לך על המסירות והחריצות יוצאת הדופן בטיפול בתקנת השיפוצים ובכלל.

מאחל הצלחה גדולה לגב' תטייר אנגדייהו".
התובעת אישרה בסיכומיה כי מדובר בתפקיד נוסף שהוטל קודם לכן על עובדת אחרת במינהל התרבות: "מדובר בתפקיד שהתבצע קודם לכן על ידי הגב' ילנה ללוקו, שהיתה אחראית בנוסף על תחום הרכש באגף מינהל התרבות בנתבע".
מהראיות והעדויות שהובאו לפנינו מתיישבת יותר המסקנה כי מדובר בתפקיד זמני שהוטל על התובעת בדרך של "הטלת תפקידים נוספים" על תפקידיה הרגילים, ובהמשך, לאחר שתפקיד זה הפך לתפקיד המרכזי אות ו ביצעה בפועל (יחד עם תפקידיה הייצוגים), התובעת הועברה למשרה של "מרכזת תמיכות", במסגרת שדרוג משרתה לבקשת אגף משאבי אנוש במשרד כפי שאושר על ידי נציבות שירות המדינה.
התובעת מפנה לשיחת משוב והערכת עובד שניתנו לה החל משנת 2013 ובעיקר משנת 2015 ואילך, לצורך הוכחת טענתה לפיה היא מונתה לתפקיד של מנהלת תחום השיפוצים (נספחים ג'1- ג' לתצהיר התובעת). לטענת התובעת, כעולה מהערכת משוב לשנת 2015, היעדים העתידיים שנקבעו לה מתייחסים לעבודתה כמנהלת תחום השיפוצים ויעד נוסף התייחס לתפקידיה הייצוגיים.
בית הדין עיין בהערכות משוב לעובד שניתנו לתובעת בין השנים 2011-2017 (למעט הערכת משוב של שנת 2014 שלא הוגשה) , אך לא מצא כי יש במסמכים אלה כדי לבסס את המסקנה אליה מכוונת התובעת, לפיה היא הייתה "מנהלת תחום" מקצועי או "תומך" במינהל התרבות. בית הדין סבור כי הערכות המשוב שניתנו לתובעת תומכות דווקא במסקנה ההפוכה, קרי: התובעת לא הייתה "מנהלת תחום" או "מנהלת מחלקה" וכי לא ביצעה תפקיד "ניהולי" מובהק . במה דברים אמורים?
בכל גיליונות הערכה והמשוב שניתנו לתובעת, כלל לא מולאו מדדי שביעות רצון בתחום של "ניהול". עובדה זו תומכת במסקנה שהתובעת לא הייתה "מנהלת" , ובכלל זה לא ניהלה עובדים כפיפים תחתיה, ולא הוטלה עליה כל אחריות הכרוכה במשרה ניהולית, במשמעותה המקובלת בשירות המדינה (נספחים ג'1- ג'7 לכתב התביעה). לשלמות התמונה יצוין כי בגיליון הערכת משוב לעובד נקבעו 7 פרמטרים למדידה בתחום של "ניהול" שהנם רלוונטיים לנושאי משרה ניהולית: "מתווה יעדים ומשימות וקובע מדדי הישג; מקפיד על סדרי עבודת מטה (תכנון, סדרי קבלת החלטות, תיאום, דיון); מגלה יכולת לקבלת החלטות ניהוליות; מנהל באופן ראוי את עובדיו בתכליתיות וביעילות; מנהל באופן ראוי משאבים ומשימות; מפתח מקצועית את עובדיו באמצעות למידה אישית וארגונית; מקיים בקרה על ביצועי יחידתו".
כך גם תואר משרתה של התובעת לא היה "מנהלת תחום " אלא "מנהל ענף (מינהל תרבות)" בשנת 2013 (כאמור בשנה זו הועברה בהדרגה האחריות על תקנת השיפוצים לתובעת עד סוף חודש 12/13 , המועד בו הוסרה האחריות מהעובדת גב' ללוקו). בגיליון הערכה ומשוב לעובד לשנת 2015 שמולא על ידי הממונה הישירה, גב' שאשו (ביום 12.5.16), נרשם בתיאור משרת ה"מוערך" "מרכז/ת תמיכות" , לאחר שנציבות שירות המדינה אישרה את שדרוג משרתה של התובעת בהתאם לבקשת אגף משאבי אנוש במשרד עקב טיפולה בתקנת השיפוצים.
כמבואר לעיל, בשנת 2016 נערך שינוי ארגוני במינהל התרבות, אשר במסגרתו חולק מינהל התרבות לחמישה אגפים הנושאים תחומי אחריות מוגדרים ונפרדים , מתוכם שלושה מקצועיים ושניים תומכים. התובעת לא ניהלה איזה מן האגפים ה נ"ל, בהתאם להגדרת המבנה ההיררכי הארגוני של מינהל התרבות. אדרבא, במסגרת מהלך זה, התובעת הוכפפה למנהלת אגף א' (תמיכות וקריטריונים), גב' שמיר כלנית, שניהלה את אגף הקריטריונים והתמיכות, כאשר תקנת השיפוצים הוכפפה לתחום אחריותה בעץ הארגוני של מינהל התרבות. כמפורט בגיליון הערכה ומשוב שמולא לתובעת בשנת 2016 ו-2017 , הג ורם ה"מעריך" היא גב' כלנית שמיר, ואילו גב' שאשו היתה הגורם "המעריך העקיף".
כן מבקשת התובעת להסתמך על תואר תפקידה כ"מנהלת תחום השיפוצים" כפי שצוין על ידה במסמכים הרשמיים שהוציאה בחתימתה, וכפי שצוין במסמכים רשמיים ש הוציאו הממונים עליה במשרד (וכך גם בחוברת שיפוץ תרבות). לעניין זה מקובלת עלינו תשובת המשרד לפי ה אין בהגדרת תואר תפקידה של התובעת על ידה או על ידי הממונים עליה כדי להקנות לה את הזכות להיות משובצת באותה משרה ולקבל את רמת השכר הצמודה לה בהיעדר מינויה בפועל למשרה רשמית של מנהלת תחום, בהתאם להליכי המינוי המקובלים בשירות המדינה . בפועל כאמור , תואר משרתה של התובעת היה "מרכזת תמיכות" כפי שצוין במסמכים הרשמיים של אגף משאבי אנוש בנתבע, נציבות שירות המדינה וכפי שצוין בגיליוני הערכות המשוב שניתנו לה, וזוהי משרתה הרשמית בפועל .
סעיף 13 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (להלן: "חוק המינויים"), קובע כי "השר או מי שהוסמך לכך על ידיו יציע לנציב השירות, בדרכים שייקבעו בתקנות, רשימת משרות בשירות המדינה ועל הדרגות הצמודות להן, רשימה לכל יחידה מיחידות משרדו (להלן-תקן)". סעיף 14 לחוק המינויים קובע כי "תקן טעון אישור נציב השירות", ונקבע הליך של אישור תקן על ידי ועדת השירות במקרה של אי אישור הצעת תקן על ידי נציב שירות המדינה, וכן הליך ערר לממשלה. הגדרת משרה של עובד בשירות המדינה נעשית על פי הסמכויות וההליכים שבסעיפים 13-14 לחוק המינויים, ואין לעובד או לממונים עליו במשרד כלשהו סמכות להגדיר את משרתו של העובד. סעיף 15 לחוק המינויים קובע כי "לא יתמנה אדם עובד המדינה אלא למשרה פנויה בתקן".
הפסיקה לא נדרשה לעמוד על היקפו המדויק והרחב של המושג "תקן" שבסעיף 13 לחוק המינויים, אך קבעה כי ניתן להצביע על כמה היבטים הגלומים במושג זה כדלהלן (עס"ק 1003/04 רשות השידור - אגודת העיתונאים בירושלים, (מיום 11.5.04):
היבט תפקודי: התקן משקף את התפקוד הנדרש מממלא המשרה ומשתקף בתיאור המשרה כפי שנקבע על ידי הארגון (תואר המשרה, דרישות התפקיד, רמת המשרה- המשתקפת בדרגת השכר הצמודה למשרה, סמכויות, כפיפויות וזיקות לנושאי משרה אחרים).
היבט כמותי: ה"תקן" יכול לתאר משרה בודדת וגם סדרה של משרות בעלות מאפיינים זהים או דומים (כך למשל, התקן קובע את מספר מנהלי מחלקות באגף נתון או את מספר הקלדניות או הנהגים במקום העבודה).
היבט ארגוני: תיאור התפקיד כולל את הגדרת סמכויות נושא המשרה, תיאור מיקומו במערך הארגוני וזיקתו למשרות אחרות, ויש בו ביטוי למערך ארגוני שלם.
היבט תקציבי: התקן משקף גם ואולי בעיקר, את המסגרת התקציבית לקיומה של משרה בודדת, ובאופן מצרפי לקיומן של כל המשרות במסגרת הארגון.
אם כן, התובעת לא מונתה בפועל למשרה תקנית של מנהלת מחלקה (מקצועית או תומכת) במינהל התרבות, וממילא לא ה ייתה זכאית להיות משובצת למשרה כאמור, משלא קוימו ההליכים המקדמיים שנקבעו בחוק המינויים והוראות התקשי"ר לאיוש משרה בשירות המדינה (בהיעדר אישור "תקן"; בהיעדר פרסום מכרז למשרה כאמור לפי סעיף 19 לחוק המינויים , התמודדות עליה תוך עמידה בתנאי הסף למשרה וזכיה בה או אישור שינוי תקינה), שנועדו להבטיח שוויון, תחרות, שקיפות ואי משוא פנים, במטרה להבטיח שהטובים ביותר (ולא הקרובים ביותר) יזכו במשרה וכן למנוע תופעה של מינוים פוליטיים (דב"ע נד/3-184 חטיב – המועצה המקומית דיר חנה ואח' (פורסם בנבו וכן דב"ע מד/20-4 "חלמיש" בע"מ – מועצת פועלי תל –אביב-יפו ואח', פד"ע ט"ו 320, בעמ' 327)).
לפיכך, אין בסיס למתן הסעד ההצהרתי המבוקש על ידי התובעת שמשמעותו זיכוי התובעת במשרה ניהולית בניגוד לדין תוך "עקיפת" ההוראות וההליכים שנקבעו בחוק המינויים ומתן עדיפות לתובעת על פני עובדים אחרים באופן הפוגע בעקרון התחרות, השוויון וחובת תום הלב המחייבים את המשרד כמעסיק ציבורי.
כפועל יוצא מכך, אנו דוחים את תביעות התובעת לתשלום הפרשי שכר ולתשלום פיצוי כספי בגין הפסד זכויות סוציאליות הנובעות מהם, עקב אי מינויה בפועל למשרת מנהלת תחום החל משנת 2013 .
הפליה בקידום התובעת בעבודתה
חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, אוסר על מעסיק להפלות בין עובדיו, בין היתר מחמת ארץ מוצאם , בכל אחד מהעניינים המנויים בסעיף 2(א) לחוק , עימם נמנה עניין "קידום בעבודה" (סעיף 2(א)(3)).
חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אינו מגדיר מהי "הפליה". סעיף 2(ג) לחוק קובע כי "אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה" וסעיף 2(ב) לחוק קובע כי "רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין העניין". משילוב הוראות אלה באה לידי ביטוי הבנה של מושג ההפליה (הישירה או העקיפה) במונחים של רלוונטיות. מושג השוויון משמעו יחס שווה אל בני-אדם, אשר ביניהם אין שוני רלוונטי לעניין נושא השוויון. יישום עקרון השוויון על עניינים קונקרטיים נעשה באמצעות שתי בדיקות נוספות: ראשית, מהי קבוצת בני-האדם שכלפיה נדרש יחס שווה; שנית, מ הן דרישות השוויון במסגרת אותה קבוצת השוויון (דנג"ץ 4191/97 אפרים רקנט נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(5) 330.
נוכח הקושי הקיים בהוכחת טענת הפליה, קבע המחוקק בסעיף 9(א) לחוק שוויון ההזדמנויות, כי בתביעה בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - אם המעסיק קבע "תנאים או כישורים" לעניין "קידום בעבודה" והעובד הוכיח כי נתקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים.
אם כן, על מנת להעביר את נטל ההוכחה לנתבע, על התובעת להוכיח תחילה כי נתקיימו בה "התנאים" או "הכישורים" שנקבעו על ידי מעסיקתה, בעניין קידום בעבודה ל"מנהלת תחום" , כאשר בהתאם לפסיקה די "בראשית ראיה" על מנת להעביר נטל זה . כפי שיתואר להלן- התובעת לא עמדה בנטל זה.
קידום התובעת במסלול קידום רוחבי של תקציבאיות
לטענת התובעת, היה על המשרד לקדמה במסלול קידום ניהולי בהתאם למהות התפקיד שלה ובדומה ל"מקבילותיה לתפקיד" , ולא במסלול קידום רוחבי של תקציבאית, שכן היא לא היתה תקציבאית ו תואר זה "הודבק" לה, לנוחות המשרד ומטעמים פסולים שמנעו את קידומה לתפקידים ניהוליים.
טענת התובעת בעניין זה איננה מבוססת, ובית הדין לא שוכנע כי קידומה של התובעת במסלול רוחבי של תקציבאיות נעשה מטעמים פסולים. כידוע, בכל הנוגע לאישור מסלולי קידום , הגדרת תפקידים ושינוי תקינה של עובדי שירות המדינה, נציבות שירות המדינה היא הגורם המוסמך לפעול בהליכים מסוג זה (על פי כללים וקריטריונים קבועים).
הבקשה הראשונה של אגף משאבי אנוש במשרד לנציבות שירות המדינה בעניין שדרוג משרתה של התובעת (מיום 22.9.14) ל"מרכזת" תמיכות התבססה, בעיקרה, על אופי תפקידה ואחריותה על תקנת השיפוצים –שעניינה כאמור עיסוק במבחני תמיכה לשיפוץ מבנים של מוסדות תרבות במסגרת תקציב שנתי נתון שהוקצה למטרה זו על ידי המשרד. גב' בוכריס העידה בחקירתה הנגדית כי התובעת היתה תקציבאית, והסבירה כי "...במנהל התרבות יש שלושה סוגים של תפקידים- תקציבאים, תקציבאי רוחב ומנהלי מחלקות. תמיכות זאת מבחינתנו מילה מקבילה לתקציבאות" (עמ' 12, שורות 1-2). גב' בוכריס נשאלה "מה התפקיד של מרכזת תמיכות" והשיבה: "בכל שירות המדינה יש תואר משרה להגדרת התפקיד. חוץ מזה מוצמד לו תיאור תפקיד בו מוגדרות המטלות. מרכזת תמיכות זה עיסוק שכולל את העיסוק בתמיכה ובתקציב" (עמ' 12, שורות 12-15).
אכן יש תפקידים רבים בהם ה פן המקצועי אינו מובהק ויכולים לכהן בהם בעלי מקצועות שונים. ההחלטה איזה דירוג יש להעניק לתפקיד מסויים היא של המעסיק, מכוח הפררוגטיבה הניהולית שלו. לעניין זה נפסק כי "קביעת הדירוג היא חלק מבניית התקן של המשרה ושל הארגון והיא כרוכה בעיצוב המבנה הארגוני, בקביעת מטרותיו, בגיבוש רמתו המקצועית ובשיקולים של תקציב. קביעת הדירוג לתפקיד מסויים היא החלטה מקצועית מובהקת שנועדה לשקף את צורכי הארגון, את יעדיו ואת מגבלותיו התקציביות. פועל יוצא מן העקרונות הללו הוא שקביעת דירוג למשרה או ייחוד משרה לדירוג הם תולדה של הגדרת התפקיד כפי שקבע המעסיק ולא תוצאה אוטומטית הנובעת מן המקצוע של נושא המשרה " (ע "ע 770/06 דניאל סנה - מדינת ישראל ( מיום 23.07.2008) ).
כאמור, בבסיס כל טענת הפליה קיימת קבוצת שוויון, אשר החברים בה מקבלים יחס שונה, על אף מאפייניהם הדומים (ע"ע (ארצי) 1219/01 עמירן – רשות הדואר, פד"ע לט 245 (2003)). נטל ההוכחה לקיומה של קבוצת שוויון מוטל על הטוען להפליה .
התובעת לא פירטה מיהן "מקבילותיה לתפקיד" אליהן יש להשוותה, וממילא לא הוכיחה כי היא ממלאת את אותן הדרישות ו/או הכישורים לקידומה, בדומה ל"מקבילותיה". ככל שכוונת התובעת לכך שיש להשוותה לקבוצת מנהלי המחלקות המקצועיים במינהל התרבות, שעסקו , בין היתר, בתמיכה וקודמו בהמשך למסלול קידום ניהולי (ממשרת מרכז למרכז בכיר ובהמשך למנהלי תחום), הרי שהתובעת לא הוכיחה כי ביצעה עבודה זהה לעבודה שביצעו מנהלי המחלקות במינהל התרבות.
המשרד טען, והתובעת לא חלקה על כך, כי עיסוק התובעת בתמיכה בשיפוץ מוסדות תרבות, בשונה מתמיכה בתחום הקולנוע, פסטיבלים, מחול, ספרות ואומנות, אינה נושא מקצועי בתחום התרבות, והאחריות עליה אינה דומה לאחריות של מנהל י מחלקות מקצועיים במינהל התרבות, הנדרשים לעבוד מול גורמי מקצוע מ קבילים (באותו תחום) במועצה הישראלית לתרבות ואמנות, ולפתח את התחום התרבותי המקצועי, שתחת אחריותם. מהראיות שהובאו לפנינו, עולה כי עיסוק התובעת בתקנת השיפוצים כלל עבודה בתמיכה ובתקציב ועבודה מול מנהלי מחלקות באגף מינהל התרבות בלבד (מכתב מר אלקבץ מיום 12.5.14 למר בר בעניין שדרוג משרתה של התובעת).
לשלמות התמונה יצוין כי המועצה הישראלית לתרבות ואמנות היא גוף סטטוטורי שהוקם בשנת 2004, מכוח חוק התרבות והאמנות, התשס"ג-2002, והיא מתקיימת במקביל למינהל התרבות במשרד התרבות, ו מייעצת לממשלה ול משרד התרבות והספורט בתחומי התרבות והאמנות ו פועלת לקידום חיי היצירה והרוח במדינת ישראל. המועצה מציעה לשר התרבות והספורט תכנית רב שנתית למדיניות בתחומי התרבות והאמנות, לרבות בנושא התמיכה במוסדות התרבות ואמנות (לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985) וכן יוזמות, פעולות ומפעלים לעידוד ולקידום היצירה והאמנים (באמצעות מענקים, מלגות ופרסים).
כאמור, תקנת השיפוצים איננה כפופה באשכול העץ הארגוני של מינהל התרבות לתחום תרבות מקצועי מוגדר (כפי שעולה אף ממכתב גב' גולדנסקי לתובעת מיום 28.2.18). מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי העיסוק בתקנת השיפוצים, הנו תפקיד קנייני המסייע בהיבטים הטכניים של חלוקת התמיכות ומעקב על ביצוע התקציב במ ערכת הטכנולוגית (כעולה ממכתב בר מיום 30.7.17 לרפרנטית בנציבות שירות המדינה, גב' יהודאי, בעניין שדרוג משרתה של התובעת).
גב' בוכריס העידה בתצהירה כי למועצה לתרבות ואמנות ועדות משנה שונות הפועלות בתחומי אמנות מוגדרים (תיאטרון, מחול, מוזיאונים וכד') המכונות "מדורים". המחלקות במינהל התרבות עובדות לרוב מול ה"מדורים" המקבילים במועצה לתרבות ואמנות , כאשר בראש כל מדור עומד חבר מועצה. כך למשל, מנהלת המחלקה לתיאטרון במינהל מופקדת על התמיכה בתיאטר אות, כאשר בין יתר התבחינים הנשקלים בידי ועדת התמיכות המשרדית, ניתן משקל להמלצות המקצועיות של המדור לתיאטרון. יתר המחלקות, כגון הקולנוע, פועלות מול מועצות אחרות הפועלות מכוח חוקים אחרים . כך למשל, מנהלת המחלקה לקולנוע עובדת מול המועצה לקולנוע, הפועלת מכוח חוק הקולנוע, התשנ"ט-1999.
אם כן, התובעת לא הציגה ראשית ראיה לכך, שהיא נכללת ב"קבוצת השוויון" של מנהלי המחלקות במינהל התרבות, או שיש לה את ה"כישורים" או ה"דרישות" שנקבעו על ידי מעסיקתה למסלול קידום של מנהלי התחום במינהל התרבות. בנסיבות אלה, לא עלה בידה להעביר את נטל ההוכחה לנתבע, להוכיח כי הפלה אותה בעבודה בכל הנוגע לקידומה. כך גם לא הוכח כי ההחלטה לכלול את התובעת במסלול קידום של תקציבאות היתה פסולה, בלתי סבירה או התקבלה מטעמים הנגועים שרירותיים ופסולים, תוך הפלייתה לרעה.
קידום התובעת למרכזת ולא למרכזת בכירה
לטענת התובעת היה על המשרד לקדמה למרכזת בכירה ולא למרכזת, נוכח מילוי תפקידה בפועל כמנהלת מחלקה "מזה כשנה וחצי".
כאמור התובעת לא מונתה לתפקיד של מנהלת מחלקה, ולפיכך אין יסוד לטענתה לפיה היה על המשרד לקדמה לדרגה של מרכזת בכירה רטרואקיבית מיום 1.7.15. ג ב' בוכריס העידה בתצהירה לעניין זה כי "מנהלי מחלקות רבים היו במשרת "מרכז" עם מסלול קידום למשרת "מרכז בכיר"" ולפיכך גם אם התובעת היתה ממלאת תפקיד של מנהלת מחלקה, ממילא היא היתה מתחילה ב דרגה הצמודה למשרת "מרכזת" . בהתאם לנוהל שדרוג משרה (סעיף 04.322 לתקשי"ר), שהנו הליך חריג הטעון אישור של נציבות שירות המדינה, ממילא לא ניתן לעלות במתח הדרגות הצמוד למשרה מעבר לדרגה אחת, ואף זאת בכפוף לכך, שמתח הדרגות של המשרה "לא שונה במהלך 12 החודשים שקדמו למועד השדרוג". עם שדרוג משרת התובעת ל"מרכזת", התובעת קודמה מדרגה 39 לדרגה 40 רטרואקטיבית מיום 1.7.15, ולא היתה זכאית להיות מקודמת בדרגה נוספת.
לפיכך, טענת התובעת בעניין זה נדחית.
מכרז פנימי 40030 לתפקיד מנהל/ת תחום (פיקוח ובקרה רשויות מקומיות)
התובעת טענה בכתב התביעה ובתצהירה כי לאחר פסילת מועמדותה ודחיית הערר שהגישה התברר לה כי אגף משאבי אנוש התקשר לשתי עובדות המשרד שהתמודדו איתה ונתן להן הנחיות טלפוניות "כיצד לשפר את הצעתן ולדייק ואילו מסמכים לצרף כדי לשפר את סיכוייהן" ואילו "היא לא קיבלה כל שיחה כזו- ותחת זאת קיבלה מכתב המודיע לה על פסילת מועמדותה". התובעת הוסיפה כי לו היתה "זוכה ליחס הוגן וזהה.. גם היא היתה יכולה לשפר את הצעתה והיו משתפרים סיכוייה לזכות במכרז".
טענות התובעת בעניין זו הועלו כאמור בפנייתה לממונים עליה (מיום 29.6.16). התובעת לא פירטה בכתבי טענותיה את שמות העובדות. גם בדיון המקדמי הועלתה על ידי ב"כ המשרדת הטענה בדבר היעדר פירוט קבוצת ההשוואה, והתובעת לא השכילה לתקן חסר זה בתצהירה. רק בשלב ההוכחות התובעת מסרה את שמות העובדות (עמ' 6, שורות 4-5), תוך הרחבת חזית ללא מתן אפשרות לנתבעת להתגונן נגד טענת ההפליה.
מעבר לכך מעדות התובעת עצמה עולה כי ההנחיות הטלפוניות הנטענות (הגם שלא הוכחו כאמור) התמצו בפירוט "תאריכים מדויקים" (עמ' 6, שורות 9-10 , 19-20), אשר אין בהם כדי ל"שפר הצעה" נתונה, אלא לכל היותר לפרטה. כן עולה מעדות התובעת כי לגישתה, אף אם היה לעובדות האחרות את הניסיון הנדרש לתפקיד , לא היה נכון לפנות אליהן ולבקש פירוט תאריכים שכן "בשלב הגשת המסמכים" "אנחנו" "שוות באותה מידה". טענה זו אינה מקובלת עלינו, שכן ככל שהיה להן את הניסיון הנדרש הרי מדובר בשוני רלוונטי בין המועמדים, אשר מצדיק יחס שונה. התובעת העידה כי המועמדות האחרות לא זכו במכרז, וממילא הבסיס לטענת ההפליה נשמט מאליו.
מועמדותה של התובעת למכרז פנימי 40030 נפסלה מחמת אי עמידתה בדרישות הניסיון לתפקיד כפי שפורסם בתנאי המכרז הכוללים, בין היתר:
"...ובכלל זה ניסיון בייזום/ תכנון/ פיקוח על פעילויות תרבות ברשויות המקומיות או מולן "
התובעת לא טענה כי יש לה ניסיון בייזום, תכנון או פיקוח על פעילויות תרבות, כנדרש תנאי המכרז, וממילא לא הוכיחה כן (זאת, בשונה מניסיון התובעת בשיפוץ מבנים של מוסדות תרבות). בנסיבות אלה, ההחלטה בדבר פסילת מועמדותה בשל אי עמידתה בתנאי המכרז הנה החלטה מתחייבת כנדרש ממנהל תקין ואינה מהווה החלטה שרירותית מטעמים פסולים כטענתה.
מכרזים פנימיים למשרות מומרות
בחודשים 6/16 פורסם מכרז פנימי 40953 למשרת מרכז/ת בכיר/ה פסטיבלים, פריפריה ובחודש 7/16 פורסם מכרז פנימי 40542 למשרת מנהל/ת תחום (מעקב ובקרה תרבות). אין חולק כי משרות אלו נועדו למשרות מומרות. בהתאם להוראות התקשי"ר (סעיף 04.33), במקרים בהם מתעורר צורך מקצועי ביצירת משרה חדשה על חשבון משרה קיימת, בתוך המכסה המאושרת למשרד, ניתן לפרסם מכרז פנימי כך שהמשרה הקודמת של הזוכה במכרז מתבטלת.
התובעת טענה כי מדובר במכרזים "תפורים" שנועדו לקדם עובדים ספציפיים. כך מכרז 40953 נועד לקידום העובדת שמילאה בפועל את התפקיד באותה עת, ומכרז 40542 נועד לקדם את עוזרת ראש המינהל (שהחליפה את התובעת בתפקידה הקודם כעוזרת ראש מינהל התרבות).
בהיעדר הוכחה אחרת, המשרד נהנה מחזקת התקינות המינהלית. בהתאם לפסיקה "משנסתיימו הליכי המכרז, ומשנבחר הזוכה בו, שוב אין להשיב את הגלגל לאחור ובדין יש ליתן בידי הזוכה את פרי זכייתו. על אחת כמה וכמה משעה שבמשרה מכהן הזוכה במכרז, שבכך באה לידי ביטוי מימוש סופי עצם תכליתו של המכרז" ע"ע (עבודה ארצי) 1070/01 גילה שנער - נציב שירות המדינה (נבו 24.05.2001) התובעת לא התמודדה על מכרזים אלה ולא תקפה בזמן אמת את הליכי המכרזים ותנאי הסף שנקבעו למשרות הנ"ל, והעלאת טענ ותיה בדיעבד, לאחר שנים רבות במהלכן התפקידים הנ"ל אוישו על ידי ה זוכים שנבחרו כמועמדים הטובים ביותר , אינה יכולה להישמע.
איננו מקבלים גם את טענת התובעת לפיה המשרד "בחר שלא לפרסם מכרז לתפקיד מנהל/ת תחום שיפוצים, וכך נמנעה מהתובעת האפשרות לשדרג את הגדרת תפקידה הרשמית ממרכזת תמיכות למנהלת תחום, כפי שנעשה עם עמיתותיה, אף שאין חולק על כך שבפועל ביצעה תפקיד של מנהלת תחום".
כאמור, מהראיות שהובאו לפנינו, התובעת לא ניהלה מחלקה. בעץ הארגוני של מנהל התרבות אין מחלקה לשיפוצים, מעולם לא היתה מחלקה כזו וגם היום אין מחלקה כזו. מעבר לכך, הסמכות לקביעת המבנה הארגוני במינהל התרבות הנה בסמכות הגורמים המופקדים על תחום זה בשירות המדינה בהתאם לחוק המינויים והוראות התקשי" ר (השר הממונה על המשרד ונציבות שירות המדינה). לא נטען וממילא לא הוכח כי הגורמים הממונים על תחום זה הפעילו את שיקול דעתם באופן בלתי סביר או ממניעים פסולים, והלך מחשבתה של התובעת לפיה ההחלטה שלא לפתוח מחלקה לשיפוצים במינהל התרבות (על כך ההשלכות הנובעות מכך בעניין שיקולי תקציב ושינוי ההירככיה הארגונית באגף מינהל התרבות) נועדה לפגוע בה על רקע מוצאה האתיופי, הינו מרחיק לכת ובלתי מבוסס. ההחלטה לפיה ניהול תחום השיפוצים יהיה בידי מרכז ולא בידי מנהל מחלקה היא החלטה סבירה ולא הוכח כי התקבלה ממניעים פסולים.
אין גם יסוד לטענת התובעת לפיה המשרד הפר את חובת תום הלב ביחסי העבודה עת נמנע מפתיחת מכרז לתפקיד מנהלת מחלקת שיפוצים. לעניין זה לא הוכח כי המשרד פעל בניגוד לכללים ולהנחיות שנקבעו בעניין הגדרות תפקידים, תקנים במשרד, תוך הפלייתה לרעה.
מתן דרגות אישיות לתקציבאיות, בהן התובעת לא נכללה
כך גם לא הוכחה טענת התובעת לפיה החלטת המשרד שלא להכלילה ברשימות העובדים שקיבלו דרגות אישיות בחודשים יוני 2016 וינואר 2017 הנה החלטה פסולה המפלה אותה לרעה בקידומה בעבודה .
ההחלטה בדבר מתן דרגה אישית לעובד היא החלטה הנתונה לשיקול דעת המשרד, הכפופה לאישור נציבות שירות המדינה לאחר עמידה בכללים ובתבחינים שנקבעו להענקת דרגות אישיות במסגרת שינוי תקינה והדרגות האישיות המאושרות לכל שנת תקציב (2% מכמות המשרות המאושרות בשיא כוח אדם ובעבודה בלתי צמיתה המופיעות בחוק התקציב- נספח ג' לתצהיר גב' בוכריס- חוזר נציבות שירות המדינה שמ 2981-2010 מס' 9/2011). אחד מהתנאים שנקבעו לעניין זה היא "שהייה של ארבע שנים לפחות בדרגת השיא של מתח הדרגות". התנאי הנוסף הנו- הישגים מיוחדים והצטיינות של העובד.
התובעת לא טענה כי שהתה לפחות ארבע שנים בדרגת השיא של מתח הדרגות הצמוד למשרתה, וממילא לא הוכיחה כן. אדרבא, מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי במסגרת שדרוג משרתה של התובעת ל"מרכזת" תמיכות קודמה התובעת לדרגה 40 בדירוג המח"ר, שהנה דרגת השיא של משרתה, אך ביום 1.7.15. התובעת לא חלקה על טענות המשרד לפיהן הערכות העובד להן זכתה התובעת בשנים 2016 ו-2017 לא היו מן הגבוהות (ב-2016 ציון המשוב החציוני במשרד עמד על 5.6 והתובעת קיבלה ציון 5.46 וב-2017 ציון חציוני של המשרד עמד על 5.7 והתובעת קיבלה ציון 5.4). על כן ממילא היא לא היתה זכאית למתן דרגה אישית ביוני 2016 או בינואר 2017.
גב' בוכריס העידה כי העובדים שקיבלו דרגות אישיות עמדו בתנאים למתן דרגה אישית בניגוד לתובעת. התובעת אישרה בעדותה כי לא מכירה את הנוהל בעניין מתן דרגות אישיות וכאשר נשאלה בחקירתה הנגדית, האם יתכן שלא עמדה בתנאים שנקבעו בנוהל למתן דרגה אישית, כגון שהייה של 4 שנים בדרגת השיא, השיבה: "אולי" (עמוד 7, שורות 25-30).
מעבר לכך, מקובלת עלינו טענת המשרד כי מתן דרגה אישית איננה זכות קנויה לעובד, אלא תלויה בתקציב מאושר של המשרד ובכל מקרה נתונה לשיקול דעת המשרד, רק לאחר עמידה בתנאים שנקבעו לעניין זה.
מהלך האחדה והשוואה של רמות המשרה של כלל מנהלי המחלקות המקצועיות
כאמור, כמהלך משלים לשינוי הארגוני שבוצע במינהל התרבות נעשתה עבודת מטה משותפת של אגף משאבי אנוש במשרד עם נציבות שירות המדינה לבחינה רוחבית מחודשת לתפקיד מנהלי המחלות המקצועיות במינהל התרבות, במסגרתו אושרה והשוואה של רמות המשרה של מנהלי המחלקות המקצועיות למסלול קידום של מרכז עד למנהל תחום (ממרכז למרכז בכיר וממרכז בכיר למנהל תחום).
טענת התובעת לפיה ההחלטה שלא לכלול אותה במסגרת הליך האחדה וההשוואה של רמות המשרה של מנהלי המחלקות המקצועיות מהווה הפליה פסולה, איננה מבוססת. כפי שהורחב לעיל, התובעת לא הוכיחה כי היא נכללת ב"קבוצת השוויון" של מנהלי המחלקות המקצועיות במינהל התרבות. הוכח יש שוני רלוונטי בין תפקיד התובעת שכלל עיסוק בתמיכה בשיפוצים (ללא ניהול של מחלקה מוגדרת בעץ הארגוני של המשרד) לבין תפקידי מנהלי המחלקות המקצועיות במינהל התרבות שכלל תמיכה בתחום תרבות מקצועי מוגדר (לאחר מינוי למשרת מנהל מחלקה מקצועית) . על כן אין בסיס לטענת ההפליה הנטענת על ידי התובעת בעניין זה .
טופס אישור העסקה
מן המקובץ לעיל עולה כי התובעת לא היתה מנהלת מחלקה ולא מנהלת תחום של מחלקה מוגדרת במינהל התרבות. לפיכך, בצדק דחה אגף מינהל התרבות את בקשותיה החוזרות והנשנות לאישור טופס העסקה של התובעת בו הגדירה את עצמה כ"מנהלת תחום שיפוצים" ברובריקה של "תיאור התפקיד". גב' גולדנסקי הסבירה לתובעת במספר הזדמנויות כי אושר פירוט תכולת התפקיד (הן על ידי הממונה והן על ידי אגף משאבי אנוש), אשר הוא הקובע וכן הניסיון בפועל, ולא הגדרת המשרה הפורמלית בו שובץ העובד, בכל הנוגע לאישורים הנבדקים בהתמודדות על מכרזים, אך התובעת עמדה על סירובה לערוך את התיקון המבוקש.
על כן, טענות התובעת בדבר פסילת מועמדותה למכרזים אליהם ניגשה בהמשך (מכרזים בינמשרדיים 53816 ו- 55454) בשל התנגדות אגף משאבי אנוש לאשר את טופס אישור העסקתה בו פירטה כי תיאור תפקידה הנו מנהלת תחום של שיפוצים, אינה מבוססת ודינה- דחיה.
סיכומו של דבר
התובעת לא הוכיחה את טענותיה לפיהן היא הופלתה לרעה בעבודתה בכל הנוגע לתנאי עבודתה או בקשר לקידומה בעבודה, או בקשר לשינוי הגדרת תפקידה, מתן דרגה אישית, אי הכללתה בהליך איחוד והשוואת רמות המשרה של מנהלי המחלקות במינהל ההתרבות ופסילת מועמדותה למשרות אליהן הגישה את מועמדותה בהיעדר הוכחת דרישות הניסיון בתחום התרבות. מן הראיות שהובאו לפנינו עולה כי אגף מינהל התרבות פנה פעמיים בעניין שדרוג משרתה (בקשה אחת אושרה והשניה היתה תלויה ועומדת במועד הגשת התביעה) , קידם אותה בדרגות ככל הניתן תוך קיצור תקופת פז"ם עד כמה שניתן , בהתאם לכללים והנהלים שנקבעו לעניין זה בשירות המדינה, עד שזכתה במשרה של מנהלת תחום, לאחר שהתמודדה על מכרז באגף הספורט, כפי שמקובל להתקדם בשירות המדינה.
התובעת אישרה בסיכומיה כי ניהול תחום המתקנים באגף הספורט בו מכהנת מנובמבר 2018, הנו תפקיד מקביל "לעיסוקה הקודם במינהל התרבות ועיקר עיסוקה כמנהלת תחום מתקנים הינו לנהל את כל נושא הבניה והשיפוצים של מתקני הספורט (כפי שעשתה בעבר בעניין מבני תרבות)". כאמור, במסגרת תפקידה כמרכזת תמיכות שיפוצים, התובעת צברה ניסיון בשיפוצ ים. ניסיון זה תרם בסופו של דבר לזכיית התובעת בתפקידה הנוכחי.
סוף דבר
התביעה למתן סעד הצהרתי שיקבע כי תפקידה של התובעת בפועל הוא מנהלת מחלקת שיפוצים החל מאפריל 2013- נדחית.
נדחית תביעת התובעת לצו עשה שיחייב את המשרד לחתום על טופס אישור העסקה של התובעת "כנוסחו" ובו נרשם ב"תיאור התפקיד" כי הת ובעת "מנהלת תחום שיפוצים".
התביעה למתן סעדים כספיים בגין הפסד שכר וזכויות סוציאליות שנגרמו לתובעת עקב אי הגדרת תפקידה ל"מנהלת תחום" שיפוצים –נדחית.
התביעה לפיצוי בגין קיום חוזה העבודה בחוסר תום לב, תוך הפלייתה בעבודה ובקידומה על רקע מוצאה האתיופי- נדחית.
התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש עקב התנהלות המשרד בכל הנוגע לקידומה בעבודה- נדחית , בהיעדר הוכחה.
התובעת תשלם לנתבע הוצאות ההליך בסך 6,000 ₪.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.

ניתן היום, ג' תשרי התשפ"ב, 09 ספטמר 2021, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט