בית הדין האזורי לעבודה ירושלים סע"ש 30731-02-16

26 אוקטובר 2020
לפני:
כב' השופטת הבכירה יפה שטיין
התובע:
אהרון אלה

ע"י ב"כ: עו"ד עוזי עמית - כהן

-
הנתבעת:
אלה ובניו - חברה קבלנית לבניין (1972) בעמ

ע"י ב"כ: עו"ד אסף שפירא

החלטה

לפניי בקשת הנתבע שכנגד (להלן: "המבקש" או "התובע") לסילוק התביעה שכנגד על הסף בהעדר סמכות עניינית , למחיקת סעיפים בכתב ההגנה המתוקן וכן בקשת המבקש להורות לב"כ המשיבה להתפטר מייצוג.
טענות המבקש בתמצית:
לטענת המבקש, תביעתו כנגד המשיבה עוסקת בזכותו לקבלת פיצויי פיטורים ופדיון ימי חופשה צבורים לאחר פיטוריו מתפקידו כמנכ"ל החברה. אף על פי כן, חלק מטיעוניה של המשיבה בכתב התביעה שכנגד אינם נופלים תחת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.
התובע מפרט בבקשתו כי במסגרת פעילותו במשיבה הוא חבש שני כובעים: הראשון, בתפקידו כמנכ"ל החברה והשני כבעל מניות, אחד מתוך תשעה. בתפקידו השני של המבקש כבעל מניות הוא פעל כאחד מבעלי המניות של המשיבה ולא כעובד ועל כן, תחומים אלה אינם בסמכותו של בית הדין.
לטענת המבקש, כל טענותיה של המשיבה הנוגעות לביצוע משיכות של בעלי המניות מהחברה ורישום המשיכה כחוב בכרטיס החו"ז והשימוש בכספי החברה כמקור למימון פעילויות כנגד רישום כל משיכה בכרטיס החו"ז, אינה חלק מתפקידו כמנכ"ל החברה. מדובר בשיטה משותפת לכל בעלי המניות (שהינם אחים) והיא הופעלה באופן זהה על ידי כולם. טענותיה של המשיבה בכתב ההגנה הנוגעת לשלילת כספי פיצויים עקב מעילות בכספי המשיבה וכן ביצוע מעשים בלתי חוקיים גם הן אינן נוגעות לתפקידו כמנכ"ל החברה אלא לתפקידו כבעל מניות.
במסגרת בקשתו מפרט המבקש אודות המקרים שאוזכרו על ידי הצדדים בכתבי הטענות, כך מציג המבקש את עניין מכירת הדירה באלה רזידנס ליאיר ורעות אלה, רכישת הדירה בבניין אלה רזידנס על ידי התובע מיעקב ומיכל ברק, נטילת ההלוואה מהרב נויברט, עניין "חברת אלה הדור השלישי בע"מ", עניין בני המשפחה,עניין ישראל ואורית עמיאל וכן בכל הנוגע לטענת הקיזוז. בכל אותם המקרים טוען המבקש, מדובר בפעולות שנעשו במסגרתו היותו בעל מניות במשיבה ולא כמנכ"ל החברה.

טענות המשיבה בתמצית:
בתגובתה טוענת המשיבה כי על מנת להכריע בשאלת הסמכות העניינית יש לדון תחילה בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. ככל שייקבע שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד טוענת המשיבה כי בית הדין מוסמך לדון גם בתביעה שכנגד. ככל שייקבע כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד ניתן יהיה להעביר את הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי.
לחלופין טוענת המשיבה, כי ככל וייקבע כי בית הדין נעדר סמכות עניינית בתביעה שכנגד, ובהתאם להלכה הפסוקה, יש להעביר את הדיון בתביעה שכנגד לבית המשפט המחוזי, ולעכב את ההליכים בתיק זה עד להכרעה של בית המשפט המוסמך.
לטענת המשיבה, העילות המפורטות בכתב התביעה שכנגד, ובניגוד לנטען על ידי המבקש, אינן נזיקיות אלא מדובר בעילות תביעה מתחום דיני החברות (חריגה מסמכות, ניצול הזדמנות עסקית, הפרת אמונים), דיני השליחות והנאמנות ועשיית עושר ולא במשפט. משכך, ובהתאם להלכת גיספאן המפורטת בתגובת המשיבה, ובהעדר הפניה מפורשת לעילות נזיקיות, מוסמך בית הדין לדון בתביעה שכנגד. זאת בתנאי שתינתן בתחילה הכרעה בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. ככל שיקבע בית הדין שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, תסתיים התביעה העיקרית והתביעה שכנגד תועבר לבית המשפט המחוזי.
העברת הדיון בתביעה שכנגד לבית המשפט המחוזי יביא לכך ששתי ערכאות דנות באותן הטענות מכיוון שמדובר בטענות בעלות בסיס משותף רחב ומכל מקום, במסגרת הדיון בהגנת הנתבעת יאלץ בית הדין לדון באותן הטענות מכח סמכות שבגררא. משכך, יעלה חשש להכרעות סותרות וכן חוסר יעילות.

דיון והכרעה:
סעיף 24 ל חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה") מגדיר את סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה וקובע את גבולות ההתדיינות בפניו:

"(א) לבית דין איזורי תהא סמכות ייחודית לדון -

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה ב פקודת הנזיקין [נוסח חדש];

(1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו;

(1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה;"

ברע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 14.10.15, קבע כי:

"הקמתו של בית הדין לעבודה והענקת סמכויות שיפוט ייחודיות לו עוררה מניה וביה את הצורך להתוות את קווי התיחום ויחסי הגומלין שבין בית הדין לעבודה, שסמכויותיו מוגדרות בעיקר בחוק בית הדין לעבודה, לבין בתי המשפט האזרחיים, שסמכויותיהם מוגדרות בחוק בתי המשפט. העיקרון הבסיסי שהוחל בעניין זה הוא פשוט וברור: מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה ( ע"א 2618/03 פי.או.אס ( רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 508 (2004) (להלן: עניין פי.או.אס)). עיקרון זה – על שני ענפיו – משקף את החשיבות הנודעת לריכוזם של ענייני העבודה והביטחון הסוציאלי בידיה של ערכאה בעלת מומחיות לדבר, לצד השמירה על אופייה הכללי של מערכת בתי המשפט בהיבטיה האחרים."

בבר"ע (ארצי) 67197-01-17 רותם גיספאן נ' בסט שירותי קירור בע"מ (ניתן ביום 03.04.2017) נקבע:
"הכלל המנחה לעניין סמכותו של בית הדין לעבודה הוא כי "מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה" (רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 27 (14.10.2015) (להלן: עניין רוחם). בעניין רוחם נקבע כי תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה לערכאות האזרחיות מבוסס על מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים - היינו אם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק; מבחן העילה – האם העילה נסובה על יחסי עבודה; העילות שעליהן נסוב כתב התביעה – ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזיקיות שאינן בסמכות בית הדין לעבודה."

בחינת עילות התביעה המצויות בתביעה שכנגד וכן בבקשה ובתגובה לה, עולה כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בעניינים המפורטים בה. העילות כפי שמפורטות בתביעה שכנגד ואף צוינו מפורשות בתגובת הנתבעת נוגעות לדיני החברות בעיקרם, סמכות הנתונה לבית המשפט המחוזי. אף על פי שישנה זהות בין הצדדים לתביעה, וייתכן כי יהיה צורך בדיון "כפול" אשר עלול להוביל להכרעות סותרות, מדובר בסכסוך קלאסי בין בעלי מניות בתאגיד ובסמכויותיהם, עניינים שאינם בסמכותו של בית הדין לעבודה.
גם הנתבעת בתגובה שהוגשה מטעמה לבקשת התובע לסילוק התביעה שכנגד על הסף בהעדר סמכות עניינית מפנה לפסיקות שונות בהן הדיון בשאלות הנוגעות לדיני החברות ולחובות נושאי משרה בתאגיד מסורות לפתחו של בית המשפט האזרחי. לא מצאתי במקרה זה לסטות מהלכות אלה. העילות המפורטות בכתב התביעה שכנגד מתייחסות, על פניו, לתפקידו של התובע כבעל מניות בנתבעת לפעולות שבוצעו מכוח תפקידו זה. מכל מקום, טענתה העיקרית של הנתבעת בכתב ההגנה המתוקן היא שבין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד מעביד, וכל פעולותיו של התובע בוצעו מכח היותו נושא משרה/בעל מניות בתאגיד.
מכל האמור לעיל עולה, כי התביעה שכנגד נסמכת כולה על הטענה כי לא חלו יחסי עובד ומעביד בין הצדדי ם. על כן אין בסמכות בית הדין לדון בתביעה שבין בעלי מניות לבין החברה, מה גם שמדובר בתביעה שכל עניינה סכסוך בין החברה לבין בעל המניות, כולל עיסקאות רבות ושונות שנערכו לכאורה, ואשר באופן מובהק אינן בסמכות בית דין זה. יתרה מכך, גם אם ייקבע שיש יחסי עובד ומעביד, התביעה שכנגד עוסקת רובה ככולה בעניינים עיסקיים שאינם קשורים כלל לדיני עבודה. אין מדובר בעניין שולי אשר ניתן לכרכו בבית דין זה, אלא בתיק עב כרס ובעיסקאות רבות שצריכות בדיקה מעמיקה בתחומים שאינם בסמ כות בית הדין כלל וכלל.
לאור זאת אין מקום לדון בתביעה שכנגד במסגרת בית הדין, ולפיכך הריני מורה על סילוק התביעה שכנגד על הסף.
עוד יצויין כי אין מקום להעביר את התיק לבימ"ש המחוזי מכיוון שהפירוט שבכתב התביעה שכנגד לוקה בחסר, ואין טעם להעביר את עניינו לבימ"ש אחר, על מנת שיתקן את תביעתו שם.
בנסיבות עלו – התביעה שכנגד נמחקת. בשלב זה – ומשהתביעה שכנגד נמחקה, אין מקום להורות על עיכוב הליכים בתיק זה, מה גם שמדובר בתיק ישן, ואין הצדקה להמשיך ולעכבו.
בכל הנוגע לבקשת התובע לפטור את ב"כ הנתבעת, עו"ד אסף שפירא, מייצוג, טרם התקבלה תגובת הנתבעת. ככל שלא תוגש תוך 7 ימים נוספים, תינתן החלטה בהעדר תגובה.

סוף דבר:

הבקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף בהעדר סמכות עניינית מתקבלת.
התובעת שכנגד (הנתבעת) תשלם לנתבע שכנגד סך של 5,000 ₪ כהוצאות ושכ"ט.
הצדדים יגישו תוך 21 יום רשימת מוסכמות ופלוגתאות בתיק העיקרי ותישלח לצדדים החלטה על הגשת תצהירים.

ניתנה היום, ח' חשוון תשפ"א, (26 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.