הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים סע"ש 29745-05-17

02 אוקטובר 2020

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור (עובדים) מר אלי קדוש
נציג ציבור (מעסיקים) מר אליעזר יצחק דשן

התובע
צביח מחמד עזמי

ע"י ב"כ: עו"ד איברהים מחאג'נה
-
הנתבעת
סא.ד.ר. חברה לעבודות בנין בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד דוד סגל

פסק דין

לפני בית הדין תביעת התובעת לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, חופשה, הפרשי שכר, דמי חגים, ביגוד, פיצוי לא ממוני, אי הפרשה לגמל, פיצויים לדוגמא, אש"ל, שכר תעריפי ותוספת יוקר.
התובע טען כי עבד אצל הנתבעות כעובד בניין ושיפוצים ואלו לא שילמו שכרו כדין. בתאריך 12.11.17 נמחקה הנתבעת מ.ר.ו.ת בניין שיפוצים ופיקוח בע"מ (להלן: חברת מ.ר.ו.ת) בפסק דין.
נדון מטה בחיובה של הנתבעת סא.ד.ר. חברה לעבודות בנין בע"מ בלבד.
הנתבעת טענה כי לא הועסק על ידה מעולם אלא על ידי חברת מ.ר.ו.ת ולפיכך אף לא פוטר על ידה וכך עולה מאישור העבודה של התובע.
עוד טענה הנתבעת כי בינה לבין חברת מ.ר.ו.ת נחתם הסכם ביום 7.8.15 ביחס לפרויקט למגורים ביישוב ענתות במקום חברת צ.ו.ז.מ לעבודות בניין בע"מ.

העובדות
התובע עבד כעובד בנייה ושיפוצים בפרויקט בנייה של הנתבעת בישוב עלמון (ענתות)

המחלוקת
האם היה התובע עובד של הנתבעת.
האם קמות לו הזכויות ברכיבים הנתבעים בכתב התביעה וכמפורט לעיל .

הכרעת הדין
התובע טען כי הועסק ע"י הנתבעת כעובד בנייה ושיפוצים באתר הבנייה בענתות. לטענתו, הנתבעת לא שילמה את שכרו כדין, ולא העניקה לו את זכויותיו הסוציאליות.
הנתבעת טענה כי העובדים בפרויקט, ובתוכם התובע, מועסקים ע"י חברות וקבלני משנה, האחראים על ביצוע הפרויקט. לטענתה, מעולם לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין התובע, ועל כן כלל לא היה עליה לשלם לו את שכרו.

המסמכים בתיק
התובע צירף בתצהיר גילוי מסמכים אישורי העסקה. האחד מיום 25.11.15 עד יום 25.2.16 ובו פרטי המעסיק הם "מ.ר.ו.ת בניין ושיפוצים מרחוב הרדוף הנחלים 2/2 בגבע בנימין". מקום העבודה נ קבע בעלמון. אישור נוסף מתאריך 21.09.16 עד 21.03.17, שהמעסיק הוא "מאיה תבלינים בע"מ "מעלה אדומים.
עוד צירף מעטפות הנושאות לוגו של הנתבעת שעליהם נכתב בכתב יד תאריך וסכום (סה"כ 12 מעטפות); כרטיסי נוכחות בערבית, כארבעה במספר; וכן מידע מרשם החברות לפיו חברת מ.ר.ו.ת היא חברה פעילה, כאשר הדוח האחרון הוגש בשנת 2015.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ביום 05/03/19. לתצהיר זה צורף מסמך – אישור קבלת תשלום רשום על שם מחמד צביח. התאריך באישור מחוק, השם ותעודת הזהות ממולאים בכתב יד , וכתוב כי מאשר קבלת סך 3,000 ₪ על ידי חברת ס.א.ד.ר עבור עבודה בפרויקט ענתות. המסמך אינו חתום. כגון אישור זה, יש אישורים נוספים באותו נוסח, שאינם חתומים, עם סכומים שונים וללא תאריכים. כן צירף מסמך נוסף מעין זה, על שם מג'די עוואד שאינו מלא, ככל הנראה מספטמבר 2016.
מר יוסי סאסי הגיש תצהיר מטעם הנתבעת , ובו הכחשה כי התובע עבד בנתבעת ו כי פוטר ממנה. לתצהיר צורף "נספח מיוחד השלמת עבודות בניית שלד פרויקט "מצוק ענתות"" מיום 08. 07.15, ממנו עולה כי חברת ס.א.ד.ר הנתבעת חתמה הסכם עם חברת צ.ו.ז.מ בע"מ וזו לא עמדה בהתחייבויותי ה, ולכן חברת מ.ר.ו.ת התחייבה ולקחה על עצמה את התחייבויות צ .ו.ז.מ כקבלן להקמת הפרויקט (נספח א' לתצהיר מר סאסי). עוד צורף הסכם עבודה באמצעות אספקת כוח אדם לעבודות שלד מיום 03/12/14 בין חברת ס.א.ד.ר לחברת צ.ו.ז.מ, אשר כאמור הועבר לביצוע לחברת מ.ר.ו.ת.
בהסכם עם צ .ו.ז.מ נרשם בהצהרת קבלן כי הקבלן מצהיר כי יספק על חשבונו בגין התמורה את כל הפועלים ובעלי המקצוע והאמצעים לביצוע העבודות. כמו כן הוא מצהיר, כ י התמורה כוללת גם הוצאות נוספות. וכן מצהיר הקבלן כי הוא מסכים ומאשר לשלם לעובדים מטעמו את כל המגיע לרבות דמי מחלה, חופשה, וכל התנאים הסוציאליים. הוא מצהיר כי הוא קבלן עצמאי ולא יהיו יחסי עובד ומעביד בינו לבין המזמינה סאדר (סעיף 10 להסכם ). הצהרה זו נכללת אף בהסכם עם מ.ר.ו.ת, מכוח ההצהרה בראשיתו כי "והואיל: צוזמ בע"מ המחתה לקבלן את חובותיה וזכויותיה".
דהיינו, על פי ההסכמים שצירפה הנתבעת, המעסיק של התובע היה מ.ר.ו.ת בע"מ ולא הנתבעת, מחמת שהיו לה הסכמים מפורשים בעניין זה שלא נסתרו.

עדות התובע

בתאריך 23/01/20 התקיים דיון ההוכחות.
התובע נשאל אם הוא קורא או כותב בעברית, ואישר שאינו קורא או כותב בעברית. הנתבעת ביקשה להוציא את תצהירו מתיק ביה"ד , וניתנה החלטה כי התצהיר ייוותר בתיק (עמ' 8-9 לפרוטוקול).
לאחר מכן המשיכה החקירה הנגדית. התובע נשאל מה כתוב בתצהירו וענה כי אינו יודע מה כתוב בו (עמ' 9 ש' 16-19). כמו כן ציין כי חתם על המסמך אצל עורך הדין ואחר כך תיקן "אצל רואה חשבון" (עמ' 9 ש' 20-23).
או אז ביקשה הנתבעת להוציא שוב את התצהיר מתיק ביה"ד, מחמת שאין התובע יודע מה כתוב בו.
שאלת השלכתו ש ל תצהיר עליו חתם תובע מבלי להיות מודע לתוכנו על קביעת העובדות וניהול הדיון, נידונה בע"ע (ארצי ) 24583-06-14 מוחמד אדם מהדי מוחמד - שמש חי אחזקות בע"מ (פורסם בנבו ). נקבע כי:
א. תצהיר עדות ראשית "הינו בגדר ראיה לכאורה לאמיתות תוכנו... ותופס מקום מרכזי במסגרת הבאת הראיות בהליך המשפטי" (בר"ע 126/09 אבו עווד סאלם - שחף אבטחה, [פורסם בנבו] מיום 4.3.09; להלן: עניין עוואד). בהתאם, נוכח חשיבותו של התצהיר והיותו בגדר עדות ראשית על כל המשתמע מכך, "אין להקל ראש בדרישה לפיה על נותן התצהיר להיות מודע לתוכנו, להסכים לו ולחתום עליו לאחר שהוזהר כדין" (שם).
ב. בהתאם, ככל שמסתבר כי נותן התצהיר חתם עליו מבלי שידע על מה חתם - הלכה פסוקה היא כי אין ערך כלשהו לתצהיר (ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ. אטיאס, [פורסם בנבו] מיום 24.1.06). לפיכך, ככל שבית הדין האזורי השתכנע כי המערער אכן לא הבין את תצהירו ואינו עומד מאחוריו – רשאי היה לפסול את תצהיר המערער ולא להביאו בחשבון בגדר ראיות התביעה.
ג. עם זאת, פסילתו של התצהיר אין משמעה כי המערער אינו רשאי להשמיע את גרסתו העובדתית בפני בית הדין בדרך אחרת, דוגמת חקירה ראשית ושמיעת עדותו בעל פה (עניין עוואד). בכך אמנם יגרום המערער לשינוי דרך ניהול ההליך שנקבעה על ידי בית הדין והארכת הדיון שלא לצורך, אך מחדלו ניתן לפיצוי בהוצאות ואינו אמור להביא לדחייה מוחלטת של תביעתו. (דגש שלי ש.ש.)
בהתאם להלכה זו, לאחר שהצדדים טענו ניתנה החלטה, לפיה "מהחקירה הנגדית עולה כי התובע אינו יודע מה כתוב בתצהירו...", ועל כן "בלית ברירה יש להוציא את תצהירו של התובע מההליך מהיעדר ידיעה...". אולם, נקבע "יחד עם זאת, אין בכך לסגור את הדלת בפני התובע. ניתנת רשות לב"כ התובע לחקור אותו בחקירה ראשית, כמקובל בביה"ד לעבודה בהליכים רבים. לאחר שייחקר חקירה ראשית, ייחקר חקירה נגדית. 6. בדרך זו לא תיסגר בפניו דלת ביה"ד באשר הפרוצדורה של חקירה ראשית היא פרוצדורה לגיטימית ומצויה במחוזותינו, על פי סדרי הדין ובכלל." (עמ' 10 לפרוטוקול) (דגש ש.ש.).
התובע נחקר בחקירה ראשית וטען כי ביקש את שכרו לאחר איחור תשלום של שלושה חודשים, וכתוצאה נאמר לו שהוא משבש את העבודה ושישיב את אישור הכניסה (עמ' 11 ש' 4-8) .
באשר לתקופת עבודתו, ציין כי הייתה מחודש יולי 2015 עד חודש אפריל 2017 (עמ' 11 ש' 9-10) . טענה זו שלו אינה עולה בקנה אחד עם האישורים אותם צירף לתצהירו. אישור אחד מתייחס לחברת מ.ר.ו.ת והוא כאמור מיום 25.11.15 עד יום 25.2.16 בלבד, האישור הנוסף הוא מחברת מיה ואינו רלבנטי כלל . על פי האישור הראשון הועסק שלושה חודשים וחמישה ימים בלבד, וזאת על ידי חברת מרות. על כן, גרסת התובע לתקופת עבודתו נסתרה במסמך בודד שאינו תומך בתקופה זו , ושאותו הגיש התובע עצמו.
התובע נשאל כיצד הוא מסביר שבתדפיס קמ"ט תעסוקה הרישיון שלו לעבוד עד סוף דצמבר 2015 היה של חברה בשם באב אל בנייה בע"מ, באופן הסותר את תחילת עבודתו ב יולי 2015. התובע ענה "לא יודע" (עמ' 17 ש' 2 – 4). חרף זאת, המשיך להכחיש שהתחיל לעבוד במ.ר.ו.ת בדצמבר 2015.
הלכה למעשה התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל על כתפיו בנוגע לתקופת עבודתו. הטענה כי זו הייתה מיולי 2015 עד אפריל 2017 נסתרה במסמכים לרבות זה של קמ"ט תעסוקה. משכך, חישובי התובע מתייחסים לתקופה לא נכונה , וכתוצאה מכך הופרכו גם הם.
לטענתו רן ושאול היו אחראיים עליו, וכן יוסי סאסי (עמ' 11 ש' 10-17). שאול הוא מנהל העבודה של הנתבעת (עמ' 30 ש' 19-20), ורן הוא בנו של יוסי סאסי ועובד אף הוא בנתבעת.
באשר לתשלום שכרו טען: "היה נותן לי 150, לפעמים היה נותן לי על חודשיים ברצף. ש. איך קיבלת את המשכורת, מזומן, המחאה, בהעברה בנקאית. ת. היה בתוך מעטפה. ש. מה היה בתוך מעטפה. ת. בתוך המעטפה היה כסף..." (עמ' 11 ש' 19- 21)(דגש ש.ש.).
התובע נשאל בקשר לקבלה לעבודה כיצד נקלט, מי גייס אותו: "אחי עבד בנתבעת, שאול אמר לו להביא אותי ושאול יעסיק אותי" (עמ' 11 ש' 25-26) .
התובע נשאל כמה חברות היו בשטח מלבד הנתבעת באתר הבניה וטען "היא החברה היחידה" (עמ' 11 ש' 27-28) (דגש ש.ש.). טענה זו של התובע הופרכה, מאחר ולתצהיר מר סאסי צורפו שני ההסכמים הנ"ל, מהם עולה כי בכל זמן נתון היו לפחות שתי חברות בשטח אם לא שלוש.
התובע נשאל מה היו נסיבות קבלת השכר האחרון, ואמר "הוא (רן, ש.ש.) אמר לי לא תקבל את המשכורת האחרונה שלך אם לא תחתום על המסמך הזה. הוציא את הכסף ובא לתת לי את זה ואז החזיר את זה לכיס, אמר לי תחתום ואז אני אתן לך. אמרתי שאני לא חותם כי אני צריך להתייעץ עם עורך הדין קודם. זה רן שאמר לי קח את הכסף ואז תחתום" ( עמ' 11 ש' 30-32).
התובע נשאל כמה השתכר, וענה "היומית שלי הייתה 150 ₪ וההסעות היו עליי..." (עמ' 12 ש' ,וכן עמ' 11 ש' 18).
עוד טען, כי כל הכלים השייכים לנתבעת מצויים בתוך מחסן ומשם נלקחו על ידי העובדים, וכי שאול ורן הם אלו שנתנו לו את ההוראות (עמ' 12 ש' 5-10) .
בחקירה הנגדית נשאל התובע את מי תבע בכתב התביעה וענה "רק את חברת סאדר, יוסי רן ושאול. רק" (עמ' 14 ש' 8). גרסתו זו סותרת את כתב התביעה בה נתבעו גם חברת מ.ר.ו.ת וגם חברת ס.א.ד.ר.
גם כשעומת עם העובדה שתבע גם את חברת מ.ר.ו.ת, גרס "עבדתי רק בחברת סאדר לא בשום מקום אחר, אני מכיר רק את סאדר, לא מכיר חברה אחרת. ש. מה שכתבת בכתב התביעה, שחברת מרות הייתה המעסיקה שלך זה שקר (מוקרא לתובע את סעיף 2 לכתב התביעה להתייחסותו). ת. אני לא הבנתי במאת האחוזים. חברת סאדר היא היחידה באזור של ענתות. לא עבדתי עם חברה אחרת רק עם סאדר" (עמ' 14 ש' 11-15) (דגש ש.ש.).עדותו לא מבוססת.
התובע נשאל בחקירה הנגדית "מי הוציא לך את ההיתר מהמנהל האזרחי ת. שאול ורן לקחו את תעודת הזהות שלי והם הוציאו לי. ש. אתה מכיר את ההיתר שלך מהמנהל, היית מראה אותו כל בוקר לחייל במחסום. ת. כן. ש. ואתה יודע שבהיתר שלך כתוב שמי מעסיק אותך זו חברת מ.ר.ו.ת. ת. לא יודע" (עמ' 14 ש' 16 – 21) (דגש ש.ש.). גם בעניין זה גרסתו של התובע אינה עולה בקנה אחד עם המסמך שאותו הגיש בעצמו. הלכה למעשה מחקירתו הראשית והנגדית, לא באמת ידע התובע מי הוציא לו את האישור ומי העסיק אותו. אף לא כלפי מי הגיש תביעתו.
התובע נשאל ביחס להנפקת תלושי השכר, ואמר " לא. לא קיבלתי תלושים. ש. הנפיקו לך תלושים. ת. לא" (עמ' 14 ש' 22-25) (דגש ש.ש.). לעומת זאת ב כתב התביעה נטען כי " הנתבעים נהגו להנפיק לתובע תלושי שכר בניגוד לחוק...".
הוכח כי התובע לא ידע מה נטען בכתב התביעה שלו שכן כשנשאל על כך, אישר שהביא בפני בא כוחו את כל הסיפור , ובא כוחו כתב את כתב התביעה "ש. ואחרי זה קראת את התביעה, הוא הסביר לך מה כתוב בתביעה. ת. הוא אמר לי שהוא ידבר איתם, לא יודע מה רשם בדיוק. מאיפה אני יודע. ש. אתה לא יודע מה כתוב בתביעה. ת. מה שכתוב בדיוק אני לא יודע. ש. אתה ישבת עם עורך הדין שלך לפני הדיון היום והוא אמר לך מה קורה בדיון היום או שהוא לא אמר לך. ת. לא אמר לי שום דבר. ש. לא אמר לך שום דבר. ת. לא. ש. אז למה אתה כאן. ת. כדי לקבל את הזכויות שלי את מה שמגיע לי. אני באתי לקבל את הבקשות שלי ואת הזכויות שלי" (עמ' 14 ש' 27 עד עמ' 15 שורה 10).
הוכח כאמור כי לתובע לא היה שמץ של מושג מהי התביעה שלו, מה הזכויות שלו ומה אמור בכתב התביעה או בתצהירו. התובע מתאר באופן מאוד כללי את הזכויות שלו (עמ' 15 ש' 13 – 20). במסגרת זו אף תיאר מצב שנכנס ו לו לכאורה בעבודה מסמרים בתוך הרגל (עמ' 12 ש' 27-28, עמ' 15 ש' 16-22) , דבר מזה לא כתוב לא בתצהירו ולא בכתב התביעה.
התובע נחקר בקשר לנוכחות של אנשים בשטח כמו מערוף, אחמד גניים ו עדנאן. לגבי מערוף וגניים לא הכיר ולא ידע (עמ' 15 ש' 29 – 33) , ביחס לעדנאן התלבט , ולבסוף נזכר בו אך הכחיש כי היה קבלן. "ת. עדנאן? (העד חושב). כן היה עדנאן. הוא עבד אצלנו בבניין אבל הוא לא היה אחראי על שום דבר הוא היה רק עובד" (עמ' 16 ש' 1 – 2). גרסתו אף בעניין זה נסתרה בעדותו של מר סאסי.
לעניין כרטיסי הנוכחות נשאל, ואמר "ת. נתתי את זה לעורך הדין. (עורך הדין מוסר לתובע צרופת מסמכים) התובע מצביע על מסמך (לא ראינו אותו) ואומר שזה כרטיס נוכחות. יש עוד כמה כרטיסים שלא קיבלתי, הוא לא נתן לי אותם. ש. למה לא צירפת את זה לתצהיר..." (עמ' 17 ש' 8 – 10). במהלך הדיון, התברר והוחלט כי "1. דוחות הנוכחות של התובע נשוא הליך זה לא צורפו לכתב התביעה. הדוחות שצורפו לתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובע שייכים בכלל לתיק אחר"(דגש ש.ש.). לפיכך, בין היתר, לא ניתנה רשות להגיש כל מסמך במהלך הדיון. (החלטה עמ' 17 ו- 18 לפרוטוקול).
הוכח כי היו בידי התובע מסמכים לא לו, ואל שלו לא הגיש מטעמיו בזמן וככל הנראה לא בכדי.
התובע נחקר ביחס לאחד צאביח מוחמד איברהים, אישר שמכיר אותו ושהוא עבד בס.א. ד.ר. ואישר שהנ"ל הגיש תביעה. כשנשאל "ש. אתה יודע את מי הוא תבע. ת. את סאדר. ש. אני אומר לך שהוא תבע את חברת מרות. ת. בחיים שלי לא שמעתי על החברה הזו. ש. אני אומר לך שגם אתה תבעת את חברת מרות. ת. לא. מה שידוע לי זה שעבדתי אצל חברת סאדר..." (עמ' 18 ש' 17 – 24). התובע דבק בעמדתו כי לא תבע את חברת מ.ר.ו.ת ולא מכיר אותה וזאת בניגוד לכתב התביעה כפי שהוגש. גם אם חברת מ.ר.ו.ת. נמחקה מההליך, עדיין הופיעה בכתב התביעה כנתבעת . מעבר לכך , בא כוח התובע אף ביקש להחזיר את מ.ר.ו.ת להליך לאחר שנמחקה .דהיינו ב"כ התובע סבר שמ.ר.ו.ת המעסיקה בניגוד לתובע.
עוד נחקר התובע ביחס לסתירה בין הטענה כי לא קיבל כרטיסי נוכחות בעדותו לבין הטענה כי קיבל כרטיסי נוכחות בכתב התביעה (סעיף 3 לכתב התביעה). כך נכתב במפורש בכתב התביעה "הנתבעת מס' 2 הינה חברה רשומה בישראל בזמן הרלבנטי לתביעה... הייתה אחראית על האתרים בהם עבד התובע, מנהליה דאגו לנוכחות התובע ואף בכל סוף חודש ערכו חישוב בהתאם לכרטיס הנוכחות שהיא ניהלה ושילמה לתובע שכרו..." (דגש ש.ש.).
תחילה מתייחס התובע "מנהליה דאגו לנוכחותי באתר, ניהלו רישום נוכחות ואף חתמו על גבי הכרטיס בסוף יום עבודה. חלק מהכרטיסים קיבלתי וחלקם חסרים...". ממילא הוגשו כרטיסי נוכחות בודדים שאינם משקפים את כל התקופה הנטענת לעבודתו .בחקירתו הנגדית (עמ' 19 ש' 16 – 22) עדותו אינה ברורה ולא ניתן ללמוד ממנה מה יש בידיו ומה אין , ואף לא ידע מה הזכויות המגיעות לו (עמ' 20 ש' 6).
מסקנתנו היא כי עדות התובע , מסמכיו וכ. התביעה ,לא מאפשרים קביעת מיהו המעסיק , מהי תקופת עבודה, בסיס השתכרות ולמעשה לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו. מטעם זה דין התביעה להידחות.

עדות עד התובע מר מוחמד עלי אל עקוש
אף בחקירתו הנגדית של מוחמד עלי אל עקוש, התברר כי לא ידע שהגיש תביעה נגד מ.ר.ו.ת וטען שהגיש תביעה נגד ס.א.ד.ר. כך גם טען שהיתר לעבודה הוצא על ידי ס.א.ד.ר. (סע"ש 40226-01-19). כמו כן לא ידע מה כתוב בתצהירו. "ש. אתה יודע מה כתוב פה בתצהיר. ת. עכשיו לא. כאשר חתמתי על זה הוא תרגם לי את זה והוא נתן לי עותק מתורגם והבנתי את זה. זה היה מזמן. ש. איפה העותק המתורגם. ת. אצלי בבית" (עמ' 21 ש' 31 עד עמ' 22 ש' 8).
הוכח כי העד לא ידע לצורך מה הגיע ולא ידע מה כתוב בתצהירו שהוגש בתיק זה. "זה לא קשור לדיון שבאתי להעיד בו היום זה קשור לתיק שלי לא לתיק הזה שבאתי להעיד בו היום". הלכה למעשה, לא הוכיח העד בתצהירו ובמסמך אחר כי עבד אצל חברת ס.א.ד.ר (עמ' 22 ש' 22 -23).

עדות מטעם הנתבעת - מר יוסי סאסי
אף מר סאסי נחקר על תצהירו. הוא אישר שהוא מעורב בשטח אולם יש לו קבלני משנה (עמ' 24 ש' 12 – 14).
מר סאסי נחקר ביחס לעלי עקוש "עלי עקוש עבד אצלך. ת. לא. הוא עבד בחברת מ.ר.ו.ת ואחר כך עבד אצל עדנאן ועדנאן היה המעסיק שלו הישיר. עדנאן נכנס בנעליו של מ.ר.ו.ת להמשיך את הפרויקט כי בפרויקט היו דיירים והבאנו מישהו שהפועלים שהיו שם של מ.ר.ו.ת ימשיכו לעבוד. לקחתי קבלן שיכנס לתוך נעליו והבאתי לו את החשבונות שהחתימו אותם על כל כסף ששילמו כדי לקזז את זה מהחשבון" (עמ' 24 ש' 24-27) (דגש ש.ש.).
עדותו של סאסי נתמכה בנספחים א' ו- ב' לתצהירו. מעדותו עולה , כי עדנאן היה הקבלן שהחליף את חברת מ.ר.ו.ת (עמ' 25 ש' 3 – 5) , כך גם לגבי אחמד גניים. דהיינו, גרסת מר סאסי לקיומם של קבלני משנה בשטח שהעסיקו את העובדים , על פי הסכמים בכתב לא נסתרה.
כאמור לעיל צויין בהסכמים כי הפועלים הם של קבלן המשנה והוא מתחייב לשלם להם כל זכויותיהם כדין.
מר סאסי נשאל ביחס לגיוס עובדים, ואמר במפורש "ת. לרוב אני לא בגיוס עובדים, העובדים הם לא שלי הם של קבלני משנה הם באים דרכם. אני נותן יותר את המעקב. המנהלים בודקים מבחינה ביטחונית אם יש להם אישור ביטחוני שלא יהיה מצב שלאנשים לא יהיו אישורים... כל הכסף ששילמו לתובע הזה זה לפי מה שהוא ביקש וזה מה שהיה החוב כלפיו, זה מה ששילמנו לעובד, מסרנו באמצעות עדנאן או אחמד או שאול" (עמ' 26 ש' 14 – 18) (דגש ש.ש.).
הפיקוח הביטחוני אינו מקים יחסי עובד ומעסיק בין הנתבעת לבין התובע. מר סאסי אפילו לא זיהה את התובע (עמ' 26 ש' 24). כשעומת עם העובדה שלא צירף אף מסמך עונה "ת. לא היה ביני לבין התובע שום יחסים של עובד ומעסיק, היו יחסים ביני לבין עדנאן... אין לי יריבות עם התובע הוא לא עבד אצלי. מאחר ואמרו שלא קיבלו כסף דאגתי שהכסף הזה יגיע אליהם את ההתחשבנות עשיתי עם עדנאן ועם אחמד" (עמ' 26 ש' 27 – 29) (דגש ש.ש.), אף ציין כי יש לו את ההתחשבנות (עמ' 27 ש' 2 – 4).
מר סאסי שוב נחקר על עניין זה, וחזר בעקביות על גרסתו . "ש. היקף העבודה של החברה, כמה עובדים היו באותה תקופה בה עבד התובע. ת. לא יודע. היו לי קבלני משנה. החברה שלי היא חברה יזמית שמוסרת לקבלני משנה... יש בדיקות ביטחוניות בקשר לכל העובדים וכל האישורים..." (עמ' 27 ש' 18 – 21, וכך טוען גם בעמ' 27 ש' 24 – 27).
מר סאסי עומת עם גרסת מר עקוש , הטוען שהיה עובד של הנתבעת , ועמד על כך שהוא לא עובד של הנתבעת ומעולם לא היה עובד שלה. ושכך נטען בכתב ההגנה בעניינו של עקוש (עמ' 27 ש' 31 – 33). אולם, על פי ההחלטה (עמ' 28 – 29) "בהליך השני בכתב ההגנה, כפי שאנו רואים אותו, הודתה הנתבעת כי התובע (שם עקוש ש.ש.) עבד אצלה באופן חלקי תקופה ספציפית. משכך לא נטענה שם טענה על העסקה אחרת" (עמ' 29 ש' 1 – 2). העד נחקר בקשר לסתירות הללו ואומר "לא זה עבד אצלי ולא זה עבד אצלי וגם לא עקוש אף אחד..." (עמ' 29 ש' 24 – 25). בכך עורערה גרסתו במקצת, אולם עדיין הייתה עקבית ויציבה ומבוססת יותר מגרסת התובע או מר עקוש כפי שהובאו בפנינו.
לבסוף חוזר מר סאסי על טענתו "אין לי עובדים יש לי קבלני משנה העובדים שלי עובדים על בסיס חודשי, המנהלים או השומר עובדים על בסיס חודשי. אין לי עובדים" (עמ' 30 ש' 12). ובהמשך " ... מ.ר.ו.ת לקחו את ההתחשבנות של צ.ו.ז.מ התובע הזה גויס על ידי צ.ו.ז.מ ואחרי זה מרות נכנסה לנעליה" (עמ' 31 ש' 2 – 5).
בקשר לכספים שכן שולמו ישירות לתובע, נשאל מר סאסי ואמר ש"זה מעשה אנושי... זה לא אומר שהוא עובד אצלי..." (עמ' 32 ש' 9 – 11).
כפי שראינו לעיל גרסתה של הנתבעת הייתה מבוססת ועקבית יותר, מעוגנת במסמכים בכתב מזמן אמת ,ונתמכה אף בכ. תביעה בו נתבעה חברת מ.ר.ו.ת.גרסת הנתבעת נתמכה גם באישור הכניסה שצירף התובע ובתע"צ .
לעומת זאת גרסתו של התובע לא הייתה עקבית , הוא לא הכיר את התצהיר, לא הכיר את כתב התביעה מטעמו , סתר בחקירתו את העובדות והמסמכים שהוגשו על ידו.
נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע ונטל זה לא הורם על ידו. החקירות הנגדיות היו יסודיות ובאמצעותן עורערה גרסתו של התובע לחלוטין. מנגד לא עורערה גרסת הנתבעת. על פי נטלי ההוכחה דין התביעה להידחות.

התובע טען כי יש לחתור לגילוי האמת ואין לקפח את זכותו המהותית בשל פגם פרוצדורלי או פורמליסטי הנוגע לתקינות התצהיר או להיכרות התובע עם התצהיר בכתב התביעה. לטענת התובע שגיאה שעושה בעל דין ניתנת לתיקון בלי לגרום לו עוול.
לאחר שקראנו את מלוא המסמכים בהליך ואת מלוא הפרוטוקול מצאנו כי לא מדובר בטעות פרוצדורלית אלא מהותית. התובע לא הוכיח תקופת עבודה, מאחר והתקופה נסתרה הן במסמכים והן בתע"צ שהוגש.
התובע לא הוכיח את שיעור התשלום ואת היקף השעות, גרסתו בעניינים אלה של מה ששולם וכיצד שולם לא בוססה , והטענות בכתב התביעה למשכורת בסך 3,000 ₪ (ס' 14 לכתב התביעה) או למתכונת עבודה מ- 07:00 – 16:00 לא הוכחו (ראה תצהירו ס' 10, ולעומתו עמ' 12 ש' 1, 3, 4, ש' 17). כך, על פי כתב התביעה מתכונת העבודה הייתה 9 שעות, ואילו בעדותו הוא אומר "עבדתי 8 שעות, לפעמים 10 – 11 שעות ביום. רוב הימים 8 שעות" (עמ' 12 ש' 16). דהיינו, גם היקף עבודתו לא הוכח ונסתר בין גרסאותיו שלו.
התובע טען כי הנתבעת נמנעה מלהביא מצהירים מטעמה ותמכה עדותה במר סאסי בלבד מבלי להביא את רן ושאול.
ראשית, גם התובע היה רשאי להזמין אותם, ושנית, עדותו של מר סאסי הייתה יותר עקבית מעדותו של התובע ונתמכה במסמכים ועל כן לא תיזקף אי הבאתם לחובת ה נתבעת.
התובע תלה יהבו בעדותו של מר מחמד עקוש, אולם אף מר עקוש לא שלט בעובדות , ולא היה ער להבדלים בין תצהירו בתביעתו שלו ובתצהירו בתביעת התובע. התובע טען כי טענות הנתבעת סביב חברות קבלניות הן "תוצר הדמיון" זאת בניגוד למסמכים מפורשים בזמן אמת.
על כן יש לדחות את טענות התובע לרבות בסיכומיו . הנתבעת ביססה מסמכיה. יתר על כן, היתר העבודה שהציג התובע תומך בגרסתה.
התובע טען כי בעדות מר סאסי היו סתירות, כך למשל בעניין מקום החתימה על התצהיר (עמ' 24 ש' 29 – 31) וכן בעניין היכרותו עם התובע (עמ' 29 ש' 24) בה טען כי אינו מכיר אותו ולאחר מכן בשורה 32 ציין כי התובע אמר שמגיע לו כסף ושולם לו. ציינו לעיל בסקירת גרסת מר סאסי מקום בו נפגמה מעט עדותו ולא התעלמנו מכך.אולם נטל ההוכחה אינו על כתפיו, מנגד הנתבעת הפריכה את גרסת התובע.
גם לו היו סתירות כמפורט לעיל , (בעניין חתימת התצהיר), א זי בעניין התובע עצמו, מעמדו, מעמד הקבלנים והיעדר הקשר בין התובע לנתבעת, ביסס מר סאסי את עדותו . ו כפי שסקרנו לעיל היה עקבי ועדותו עולה בקנה אחד עם המסמכים כולל אלו של התובע.
התובע טען כי יש להעביר את נטל ההוכחה לנתבעת.גם דין טענה זו להידחות.
כלל הוא, כי הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה. כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).
כבכל הליך תביעה שיגרתי, אף בתיק זה התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", ולפיכך עליו מוטל הנטל להוכיח את טענותיו.
"התובע הוא גם החייב לפתוח בהוכחותיו ופירוש הדבר, שעליו להביא עדות המספקת להוכיח את תביעתו הוכחה לכאורה. כזה הוא נטל הבאת ההוכחות ... מבחינתו של התובע. וברור שאם לא השכיל להרימו, די בכך, כדי שיצא מפסיד במשפט..." (ד"נ 4/69 יצחק נוימן ובניו חברה לביטוח בע"מ נ' פולה פסיה כהן ואח', פ"ד כד(2) 229, 291).
נציין, כי נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:
"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "
לפיכך, משנטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה", ונטל זה לא הורם באף היבט עובדתי, מתחייבת דחיית התביעה כולה.

סוף דבר
התובע לא הוכיח זהות המעסיק, תקופת עבודה, היקף עבודה, שיעור הכנסה ואף לא הרים את הנטל בדבר יחסי עובד ומעסיק מול הנתבעת . התובע עצמו תבע את חברת מ.ר.ו.ת. בכך להצביע על מעסיק אחר בפרויקט הזה. בניגוד לטענת התובע כי באתר הייתה רק חברה אחת .
הנתבעת סתרה כל טענות התובע אחת לאחת במסמכים, בתצהיר ובעדות.
נוכח כל האמור לעיל התביעה נדחית.
לאחר ששקלנו בכובד ראש את היות התובע פועל קשה יום, את מופרכות תביעתו ביחס לסכום שנתבע בשיעור 120,727 ₪ והפסיקה הנוגעת להשתת הוצאות במקרה כזה מצאנו כי על התובע לשלם שכר טרחת בא כוח הנתבעת בסך 4,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ד תשרי תשפ"א, (02 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .
החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים

נציג ציבור מעסיקים

שרה שדיאור, שופטת