הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים סע"ש 27037-06-17

31 יולי 2020
לפני:
כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג
התובע:
ראמי שוויקי ת.ז. XXXXXX076
ע"י ב"כ: עו"ד סמיר תירהי

-
הנתבעת:
זינה לשרותי רפואה בע"מ ח.פ. 513674473
ע"י ב"כ: עו"ד מאג'ד ג'נאים

החלטה
1. מונחת לפניי בקשת הנתבעת להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין בהליך אשר ניתן ביום 22.3.2019 על יסוד כתב התביעה בלבד, ולאחר שכתב הגנתה של הנתבעת נמחק .
בראש יאמר כי פסק הדין מיום 22.3.2019 הוא פסק הדין השני שניתן בהליך על יסוד כתב התביעה בלבד. בפעם הראשונה ניתן פסק דין ביום 10.4.2018 בעקבות היעדרות הנתבעת מהישיבה המקדמית בהליך. פסק הדין בוטל ביום 12.9.2018 לבקשת הנתבעת ובהסכמת התובע בכפוף לתשלום הוצאות בפועל . ועל אף שהבקשה לביטולו הוגשה לכאורה באיחור , ולמועד הדיון לא התייצב נציג הנתבעת. משמע שאלמלא הסכים התובע לביטול פסק הדין ספק אם היה מבוטל ולמצער, בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין. בהחלטה המורה על ביטול פסק הדין נתנה לנתבעת "שהות אחרונה בהחלט" להגיש תצהיר גילוי מסמכים מטעמה בלווית המסמכים עצמם וזאת לאחר שתבוא בדברים עם התובע בניסיון לייתר את ההליך. על אף האמור נדרש התובע לפנות פעם נוספת לבית הדין בטרם שילמה לו הנתבעת את הוצאות ביטול פסק הדין הראשון . כך משחלפו חודשיים נוספים והנתבעת עדיין לא הגישה תצהיר גילוי מסמכים כנדרש התובע ביקש למחוק את כתב הגנ תה של הנתבעת ולתת פסק דין על יסוד כתב התביעה. תגובת הנתבעת התבקשה והיא הגישה תצהיר גילוי מסמכים, אולם ביקשה להגיש את המסמכים הנזכרים בו בתוך 10 ימים. משחלפו הימים והנתבעת לא הגישה דבר ניתנה החלטה בה ניתנה לה שהות אחרונה להגיש את המסמכים הנזכרים בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה. גם הפעם לא פעלה הנתבעת בהתאם להחלטה. על כן ביום 22.3.2019 הוריתי על מחיקת כתב ההגנה של הנתבעת ונתתי פסק דין שני על יסוד כתב התביעה בלבד (להלן: פסק הדין) .
ביני לביני, הנתבעת החליפה את ייצוגה המשפטי והגישה באמצעות בא כוחה החדש כאן את הבקשה שלפניי . זאת כמעט חצי שנה לאחר שניתן פסק הדין. בבקשה טוענת הנתבעת כי בא כוחה הקודם עבר תקופה קשה בשל נסיבות אישיות קשות שגרמו לו להיעדר ממשרדו. משום כך ככל הנראה הוא לא עדכן את הנתבעת שעליה להגיש מסמכים וגם לא עדכן אותה שניתן נגדה פסק דין. לטענת הנתבעת נודע לה על פסק הדין מפי בא כוח התובע. כן טוענת הנתבעת כי ככל שיבוטל פסק הדין בדעתה למלא אחר החלטות בית הדין בקפידה.
התובע מתנגד לבקשה.
דיון והכרעה
2. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מסמיכה את בית המשפט לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד:
"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".
תנאי לביטול החלטה כאמור, הוא הגשת בקשה לביטול בתוך 30 יום מיום שהומצאה לו ההחלטה. תקנה זו אומצה בבתי הדין לעבודה (ראו למשל: בר"ע (ארצי) 27995-01-16 ז'נו הראלי – איתן (12.4.2016)). סמכותו של בית הדין להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין קבועה בתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 המסמיכה את בית הדין להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק מטעמים מיוחדים שיירשמו. בפסיקה הובהר כי אין רשימה סגורה של טעמים מיוחדים, ובכללם נמנים מקרים שבהם סוכלה הכוונה להגיש בקשה עקב אירועים שאינם צפויים מראש ושמצויים מחוץ לשליטתו הרגילה של בעל הדין ומקרים בהם טעה בעל דין ביחס למצב העובדתי או המשפטי (ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט פ"ד נה(2) 904 (2001)). כן נקבע שסיכויי ההליך יכולים להוות טעם מיוחד להארכת המועד להגשתו (להרחבה באשר לפרושה של תקנה 125 ראו: עב"ל (ארצי) 33351-11-12 מוחמד דולאני ואח' – המוסד לביטוח לאומי (26.9.2017) ).
3. לא מן הנמנע כי היעדר ידיעה מצד הנתבעת על מתן פסק הדין יכול להוות טעם מיוחד להארכת המועד לביטול פסק הדין. עם זאת הנתבעת לא תמכה בדבר את טענתה בדבר ניתוק הקשר עם בא כוחה הקודם מסיבות שלא קשורות בה. זאת ועוד. הנתבעת לא ציינה מתי לשיטתה נודע לה על פסק הדין, כך שלא ניתן לדעת מה משך האיחור בהגשת הבקשה, וחשוב מכך בתוך כמה זמן היא הגישה את הבקשה להארכת מועד מרגע שנודע לה על פסק הדין. די אם נציין כי בא כוחה החדש של הנתבעת הגיש ייפוי כוח לתיק כבר ביום 30.5.2019 ובקשה ראשונה לביטול פסק דין ביום 20.6.2019. ברור שכבר במועד הגשת הבקשה הראשונה לביטול פסק דין הנתבעת ידעה על פסק הדין, אך את הבקשה להארכת מועד לביטולו הגישה בחלוף חודשיים וחצי ולכך לא ניתן כל נימוק ובוודאי שלא ניתן טעם מיוחד.
4. הנתבעת אינה טוענת דבר לעניין הסיכוי שעמדתה בהליך תתקבל וממילא גם לא תומכת אותה בדבר. כך שסיכויי ההליך אינם יכולים להוות טעם מיוחד להארכת המועד. לא למותר להוסיף כי מדובר בפסק דין בו נפסקו זכויות קוגנטיות 'בסיסיות' ללא פיצויי הלנה ועל פי תחשיב שערך בית הדין ובאופן שלא קיבל את התביעה במלואה.
5. בהתייחס לטענות הנתבעת בנוגע לבא כוחה הקודם, ייאמר כי המידע בעניין זה אינו מצוי לפני בית הדין וככל שנכונה הטענה שלא זכתה לייצוג נאות הדרך לטפל בכך אינה עוברת בבית הדין.
6. טרם חתימה אוסיף את הידוע והוא שמערכת המשפט ובכללה מערכת בתי הדין לעבודה עמוסה לעייפה ורבים המתדיינים המשוועים לזמנה. האינטרס הציבורי מחייב אפוא שבעלי הדין יפעלו בשקידה סבירה לצורך קידום ההליך המשפטי באופן ענייני שכן שום מערכת לא תוכל לשאת במשיכת הליכים עד אין קץ . בענייננו מדובר על הליך שנפתח עוד בחודש יוני, 2017 ובמשך למעלה משנתיים לא הסתיימו השלבים המקדמיים בו, ללא כל טעם ענייני. למעשה הרושם שנותר הוא שהנתבעת זלזלה בהליך באופן בוטה. נדרשו החלטות חוזרות ונשנות שגזלו זמן שיפוטי יקר מנשוא, ואף הן לא הועילו בדבר . נסיבות אלה מצטרפות אפוא להחלטה שלא להעריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין.
7. סוף דבר – הבקשה להארכת מועד נדחית משלא ניתן טעם מיוחד לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין.
הנתבעת תישא בשכר טרחת בא כוח התובע ובהוצאות בסכום כולל של 1,500 ₪. לא ישו למו שכר הטרחה וההוצאות בתוך 30 ימים, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיו ם מתן החלטה זו ועד למועד התשלום המלא בפועל.
ניתנה היום, י' אב תש"פ, (31 יולי 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.