הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים סע"ש 1899-05-17

01 יוני 2020

לפני:

כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא
נציג ציבור (עובדים) גב' דרורה נבון
נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק אופנהיים
התובעים
Radhamani Perumpallathu

ע"י ב"כ: עו"ד דכוואר
-
הנתבעת
אילנה שמשון

ע"י ב"כ: עו"ד שמשון

פסק דין

התובעת טיפלה בחמיה המנוח של הנתבעת מר יוסף שמשון ז"ל (להלן: המנוח) במשך כ9 וחצי שנים.
יחסי העבודה נסתיימו עם פטירת המנוח והתובעת תובעת במסגרת הליך זה זכויות שונות אשר לטענתה זכאית להן עקב תקופת עבודתה ועם סיומה.
עם זאת המחלוקת המהותית בין הצדדים נוגעת לשאלה האם התקיימו יחסי עו"מ בין התובעת לבין הנתבעת, הכל כפי שיפורט להלן.

רקע נדרש
התובעת, עובדת זרה מהודו, החלה לעבוד בטיפול במנוח ביום 23.9.2007 וכך עשתה עד פטירתו ב27.1.2017.
המנוח היה כבד ראיה ביותר "על סף עוורון " כפי שהגדיר אחיינו, מר איתן שמשון (ע' 21). הצדדים חלוקים בשאלה מה היו מגבלותיו הקוגנ יטיביות והפיזיות מעבר למגבלה זו.
המנוח- שהתאלמן בשנת 1996- התגורר בדירה בקומה התחתונה בבית בן 3 קומות שבו התגוררו – בקומה האמצעית כלתו – היא ה נתבעת (מדובר בבנין שרכשו היא ובעלה , בנו ז"ל של המנוח), ובקומה העליונה מי מנכדיו ובני משפחתם. יוער כי שני בניו של המנוח נפטרו בשנים 2000 ו2007 ואולם הוא עבר להתגורר בדירתו זו עוד בחיי בנו – בעלה המנוח של הנתבעת.
אין חולק כי בשנת 2007 חתם התובע על יפוי כח כללי לנתבעת ולבתה גב' דנה פנחסוב (להלן: דנה) אשר לא צורף למרות הנטען ע"י התובעת , אך בפועל הודתה הנתבעת בקיומ ו ובטעם לכך (עמ' 12 ש'7) .
המנוח היה זכאי לגמלת סיעוד מן הבטוח הלאומי וזו שולמה לו באמצעות חברת כ"א "מירב" אשר שילמה לתובעת חלק משכרה (בהעברות בנקאיות לחשבונה בבנק הדאר) (להלן: מירב). וכן חלק מפיצויי הפיטורין.
יתר תשלומי המשכורת ושאר הזכויות נעשו בחלקם/ברובם (על כך חלוקים הצדדים)- במזומן.
התובעת חתמה מעת לעת על אישורי קבלת סכומים שונים . דוגמאות להם צורפו כנספח ה' לתצהירי הנתבעת .
עם פטירת המנוח לא הוצא אחריו צו ירושה . הנתבעת הודיעה כי אין בכוונתה לפעול לשם כך ואף התובעת עצמה לא פעלה באופן זה.

המחלוקות
לטענת התובעת לא שולמו לה עם סיום יחסי העבודה פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת. כן טוענת לזכאות להפרשים בגין חופשה , הבראה וחגים והפרשות פנסיוניות. לאלה היא מבקשת כי יצורפו פיצויי הלנת שכר/פ"פ.
התובעת טוענת כי כיון שהנתבעת היא יורשת של המנוח והן בשל היותה בפועל מעסיקתה - האחריות לתשלום הזכויות מוטלת עליה.
אליבא דנתבעת- היא אינה ומעולם לא היתה מעסיקתה של התובעת אלא המנוח הוא שהעסיקה בהיותו אדם צלול ודעתן וכן מירב שפקחה על עבודת התובעת . מכל מקום חולקת הנתבעת על תחשיבי התובעת וטוענת כי הם מתעלמים מתשלומים שבוצעו עבורה.
לבד מטענות אלה, יש בפי הנתבעת טענות לכך שהתובעת בפועל קיבלה מהמנוח הרבה מעבר לסכומים שלהם היתה זכאית על פי הסכם העבודה וזכויות המגן -שאותם עליה להשיב, כי בפועל תוך כדי עבודתה אצל המנוח יצאה ועבדה במקומות אחרים בתשלום(תוך הפקרת המנוח) ותוך שמקבלת שכר עבור כך- שאותו עליה להשיב , ואף נטלה מביתו של המנוח חפצים ורכוש . כן נטען שהתובעת קיבלה במהלך השנים תשלומים ע"ח זכויות שונות ובכללן הבראה ותשלומים ע"ח פצויי פיטורין בסך כ 22 אש"ח אותם יש לקזז מתביעותיה. בגין טענות אלה הוגשה גם תביעה שכנגד.
התובעת מכחישה כי נטלה איזה מן המיוחס לה על ידי הנתבעת. כן טענה כי לא עבדה כלל אצל אחרים.

הכרעה
כפי שכבר הובהר בהחלטות קודמות- שאלת חובותיה של הנתבעת כיורשת של המנוח אינה צריכה כל הכרעה. למנוח לא הוצא צו ירושה/צו קיום צוואה וזאת על אף מודעות שני הצדדים לצורך בכך, לאורך כל שנות ניהול ההליך. בנסיבות אלה אין בית דין זה מוסמך לקבוע כי הנתבעת היא יורשת או שאינה יורשת של המנוח. לא למותר לציין כי ככל שעסקינן בצו ירושה, הרי שמשנפטרו בניו של המנוח, לא הנתבעת- כלתו, היא היורשת על פי דין.
בנסיבות אלה ובטרם בחינת שאלת זכאותה של התובעת לאילו מהזכויות הנתבעות, השאלה הראשונה שבה יש לדון היא האם נתקיימו יחסי עו"מ בין הצדדים. ככל שלא התקימו אין מקום לדון ברכיבי התביעה העיקרית ואף התביעה שכנגד הנסמכת כולה על זכויותיו של המנוח שנטען כי נפגעו- אינה יכולה לשמש עילה בפי הנתבעת ככל שאינה מעסיקה ומשאינה יורשת כדין של המנוח.
הכללים לקביעת זהותו של מעסיק נקבעו על ידי בית הדין הארצי לעבודה בפסק הדין המנחה בתיק דב"ע נב/142- 3 חסן אלהרינאת- כפר רות ואח' , פד"ע כד 535, ובין היתר: כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם; מי משבץ את העובד במקום העבודה; מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד; כיצד דווחו יחסי הצדדים לרשויות המס; למי הבעלות על הציוד והחומרים המשמשים את העובד בעבודתו; מי מפקח על עבודתו של העובד ולמרותו של מי הוא סר (ר' גם: דב"ע נד/96- 3 מ.ב מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ- חליל עבד אל רחמן עאבד, פד"ע כט 151; ע"ע 1218/02 XUE BIN- א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ , פד"ע לח 650). זהותו של המעסיק נקבעת על סמך בחינה מהותית של כלל נסיבות המקרה, "ותוך העמדת תכליתם של דיני העבודה מול עינינו, וביתר ספציפיות - התכלית של הכרה ב"מעסיק" ככזה" (ע"ע 478/09 יצחק חסידים נ' עיריית ירושלים (13.1.11).
אשר למערכת היחסים שבין מטופל סיעודי למטפל שלו אבחן בית הדין הארצי בין המבחנים הנהוגים ברגיל לבין מצב מיוחד זה וכך נקבע בעע (ארצי) 660/06 ישי בירגר נ' ג'ונל קטיבוג (23.1.08)):
"בבחינת סוגיית קיומם של יחסי עבודה בענף הסיעוד, יש ליתן את הדעת, בין היתר, למאפייניו של ענף מיוחד זה, בו במקרים רבים אין ביכולתו של המטופל לטפל בענייניו השוטפים, ולכן נדרשת עזרתו של בן המשפחה. אכן, לעיתים קרובות בהעדר יכולת של המטופל לדאוג לענייניו מוצא עצמו בן משפחתו של המטופל אחראי על הטיפול בהם. ואולם הפיקוח על ענייני המטופל שהינה פעולה מתבקשת עת עסקינן בבני משפחה אינה מקימה, דרך כלל, יחסי עובד ומעביד בין בן משפחתו של המטופל למטפל. בהקשר זה מן הראוי לציין, כי הטלת חובות מתחום משפט העבודה על בן המשפחה הבא לסייע לקרובו הנזקק לטיפול עלולה ליצור תמריץ שלילי לאותו בן משפחה הנכון ליטול על עצמו את האחריות הכרוכה בטיפול באותו קרוב משפחה – דבר שאינו רצוי. זאת ועוד. סימני ההיכר הקלאסיים לבחינת קיומם של יחסי עבודה אינם ישימים בענף יחודי זה, וזאת לאור מאפייניו. סבורים אנו, כי לצורך הכרעה בשאלה שבמחלוקת עלינו לבחון, בין השאר, את מצבו של המטופל מחד ואת מידת מעורבותו של קרוב המשפחה בהעסקת המטפל מאידך." (ההדגשה הוספה וכן להלן אא"כ יצוין אחרת) .
יצוין כי באותו ענין נקבע קיומם של יחסי עו"מ בין בן המטופלת לבין המטפל ואולם לא נוכח סיועו בפיקוח על עבודת המטפל ו/או בשל היות המטופל ת בלתי כשיר ה לטפל בענייני ה – נתונים שביה"ד הארצי קבע כי ברגיל אינם מטים הכף לכיוון הכרה במסייע למטופל כמעסיק, אלא כיון ש: "הוכח כי מעורבותו של המערער בקביעת תנאי העבודה של המשיב חרגה מפיקוח על עבודתו של המשיב בטיפול אחר המנוחה, וכי קביעת תנאי עבודתו של המשיב נבעה ממניעים הנעוצים במערער עצמו ולא במנוחה."
לאחר שעמדנו על טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי התובעת לא עשתה הנדרש על מנת להוכיח קיומם של יחסי עו"מ עם הנתבעת בתנאים הנדרשים על פי הפסיקה . לטעמנו, התנהלותה של הנתבעת היתה בתחום הפריפריאלי הרחוק של פיקוח על עבודת התובעת כמטפלת - כמי שהותירה את המנוח להתגורר בקומה נפרדת בבית השייך לה (ולבעלה- בנו המנוח) בלבד. למעשה הובהר כי אחרת- דנה- היא שהיתה מעורבת באופן משמעותי יותר באותו סיוע למנוח ופיקוח (מבלי לקבוע כל מסמרות האם בכך היה משום חריגה מעבר לכלל של אי הכרה גם בפיקוח שכזה משום קיום יחסי עו"מ). נפרש:
גיוס התובעת לעבודה: הנתבעת צרפה את היתרי ההעסקה וכן הסכם ההעסקה המורים על כך שהמנוח הוא שהזמין את עבודתה של התובעת והוא זה שכרת עמה הסכם עבודה.
התובעת לא גרסה אחרת בתצהירה ומשכך על פני הדברים הוא זה שהתקשר עמה בעבודה.
אמנם העידה הנתבעת כי בפועל היא והנכדים סי יעו בידי המנוח לטפל בכל המנהלה הכרוכה בגיוס עובדת- ולשם כך אף נמסר יפוי הכח, והם אף קיבלו את פרטי המועמדות לעבודה, אל א שלעדותה , המנוח הוא שהחליט את מי מבין המועמדות לגייס, ובחר בתובעת על רקע העובדה כי דיברה מהרטי – שפה שבה דיבר אף הוא. לא זו בלבד שעדות הנתבעת בנדון לא הופרכה בח"נ, אלא שכאמור , לא היתה כל גרסה סותרת מצד התובעת. ויודגש- כאמור , יפוי הכח נמסר לשם הסדרת ענייניו של המנוח שלא יכול היה לטפל בהם בעצמו ואולם כאמור הוא נמסר במקביל גם לדנה והנתבעת הסבירה היטב את הצורך בכך.
אשר לפיקוח על עבודת התובעת- לא שוכנענו כי הנתבעת פקחה על עבודת התובעת ומכל מקום לא יותר מאשר כמקובל אצל בן משפחה ביחס לקרובו הנזקק לכך. ודוק- אמנם התובעת טענה (ס' 3 לתצהירה וכן בעדותה) באופן כללי כי את כל הוראותיה קיבלה מן הנתבעת ובכלל זה כאשר ביקשה לצאת מביתו של התובע אך טענה זו נטענה בכלליות ללא כל פירוט שהוא (לא הוראות ספציפיות שכביכול קיבלה דווקא מהנתבעת לענין הלבשה, קניות,יציאה, בישול, נקיון ו/או כל כיו"ב- להפך, התובעת מדגישה כי המנוח גר לבדו והיא זו שטיפלה בו- היינו לא היתה התערבות של הנתבעת בניהול משק הבית). יותר מכך ,בסיפת אותו סעיף טענה כי הכירה רק את הנתבעת בכל הנוגע לעבודת הטיפול במנוח, ואולם הובהר- כמפורט להלן- כי דנה היתה מעורבת לא פחות מכך (ואף נכדים אחרים) ובאופן מובהר בפן הכספי. עצם התכחשותה של התובעת לחלקם של בני משפחה אחרים בקשרים עמה היתה לטעמנו מלאכותית ובלתי מהימנה, ונועדה אך ורק "להקים" קשר ייחודי עם הנתבעת שנותרה הנתבעת היחידה, קשר שלא היה.
בסכומיו הדגיש ב"כ התובעת את העובדה שהנתבעת הכלילה עצמה בכלל העוסקים בקבלת התובעת לעבודה ובטיפול הנדרש מעת לעת בענייניו מול התובעת, והשתמשה בלשון רבים. אכן לאורך עדותה של הנתבעת, היא מתבטאה כך ואולם בד בבד עם כך היא מבהירה כי אין מדובר בה לבדה אלא בה ובנכדיו של המנוח. התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת דווקא (להבדיל מאחרים) היא שהיתה אחראית על פן זה או אחר של מערכת היחסים שבין התובעת למנוח. למעשה מעדות עדי הנתבעת עלתה תמונה של מעורבות גם של הנכדים וכך גם עלה מעדות התובעת (טענותיה לענין תשלומים ידונו להלן).
כפי שעלה מעדות הנתבעת, היא פנסיונרית מאז 2013 ועד אז (6 שנים מתוך תקופת עבודת התובעת) עבדה במשרד האוצר ימי עבודה מלאים . טענת התובעת כאילו קבלה אישורים שוטפים לכל פעולותיה מהנתבעת אינה מתיישבת עם העדרות התובעת מביתה בשעות העבודה המקובלות באותן שנים. נוכח העובדה שהתובעת יכולה היתה להתנהל גם ללא הנתבעת בשנים אלה ולא ציפתה לקבל ממנה הוראות שוטפות- ניתן להסיק כי העובדה שהנתבעת פרשה לגמלאות לא היה בה כדי לשנות מהותית את הצורך של התובעת בהוראותיה . משכך לא האמנו לדברי התובעת בעדותה לפיה כל יציאה שלה היתה מתואמת עם הנתבעת (סיפת עמ' 6).
עדות נוספת למעורבותה המוגבלת של הנתבעת בעניינים אלה עלתה דווקא מתוך דברי התובעת עצמה בעדותה- התובעת הסבירה כי כאשר המנוח לא היה חש בטוב היתה מדווחת על כך לנתבעת או לנכדים ואולם הם במקרים רבים לא התגייסו לטפל במנוח וטענו שהדבר תוצאת גילו (המנוח נפטר כבן 94 שנים). ר' עדות התובעת ברישת עמ' 7.
הנתבעת טענה כי המנוח הוא שהיה מורה לתובעת מה לעשות ומפקח על עבודתה זאת מעבר לפיקוח על ידי חברת מרב. אינדיקציה התומכת בעדות זו עלתה מדברי העד מר איתן שמשון- נכד אחר של המנוח ( בן דודה של דנה). זה ציין בעדותו כי כאשר התובעת היתה נוסעת לחו"ל לביקורי מולדת , היו הנכדים מתגייסים לביקורים יותר תכופים בביתו על מנת להבטיח שיהיה לו אוכל וכן על מנת לארח לו לחברה (שכן לא היה יוצא מן הבית כמעט). לא הובאה עבור המנוח באותן תקופות מטפלת חלופית ואף עלה מעדותו של עד זה שגם לא נעשה על מנת לשהות עמו בכל שעות היממה נוכח העדרות המטפלת. מכאן ניתן לעמוד על מידת עצמאותו של המנוח והעדר הצורך בפיקוח שאינו שלו. עוד ניתן ללמוד מכך שלא הנתבעת היא שעסקה בכך (לו כך היה , יתכן והיה בכך אינדיקציה למעורבות יתר ולמעשה לאחריות של הנתבעת למצבו של המנוח בכל עת).
ואולם, לא רק עדי הנתבעת העידו בדבר עצמאותו ומצבו הקוגניטיבי הטוב (עד כחצי שנה לפני פטירתו) של המנוח- אלא התובעת עצמה אישרה שהוא היה דעתן ומחליט בעצמו בעניינו, ואף כי היה צלול עד אותו מועד (עמ' 5 ש' 5-13) – ובכלל זה , הוא זה שדרש שתעבוד אצלו גם ביום המנוחה השבועית שלה,(ע' 6 ש' 21) גם העובדה שמתוך העדויות אושר בסופו של דבר כי התובעת היתה יוצאת מעת לעת לבצע עבודות נקיון בבתי אחרים (ראיות ישירות שהובאו לענין זה נגעו לעבודות נקיון בתשלום אצל בני משפחה קרובים ורחוקים של המנוח, ואילו הנתבעת טוענת כי יצאה גם לשם מילוי מקום בבתי מטופלים של חברותיה וכיו"ב - מה שקיבל חיזוק בצלומי השיקים שהגישה התובעת אך לאחרונה) מצביעה על כך שהוראות היתה מקבלת מהמנוח .
מר סופר שהעיד כי התובעת ניקתה גם את ביתו מעת לעת ועד שנת 2012 ,ציין שהקשר עמה למטרה זו נעשה ישירות מולה וכי כפי הידוע לו היא תאמה זאת עם המנוח. בניגוד לגרסת התובעת לראשונה בחקירה הנגדית כביכול הנתבעת היא זו ש"תווכה" בין השנים לשם כך, מר סופר כלל לא הזכיר את הנתבעת בהקשר זה. אם כן, התובעת היתה רשאית לצאת מן הבית ללא ידיעתה של הנתבעת כלל.
אשר לקביעת תנאי השכר -כאמור לעיל לא הובאו כל אינדיקציות לכך שהנתבעת היא זו שסכמה עם התובע את תנאי השכר. אף התובעת עצמה אינה טוענת כך בתצהירה. יותר מכך , הנתבעת העידה כי תנאים אלה נמסרו למנוח על ידי חברת כח האדם מירב. (ר' עמ' 14 ש 27 ).
אשר לתשלום השכר- התובעת עצמה אינה טוענת כי שולם לה שכר מכספיה של הנתבעת ואף לא כי לנתבעת היתה השפעה כלשהי על כך . גרסת הנתבעת לפיה השכר שולם מתוך הכנסותיו של המנוח (קצבאות, גמלאות ובתקופה מסוימת גם ביטוח סיעודי) לא נסתרה. למעשה בתשובות התובעת לשאלון שנשלח אליה- (נספח ה/4 לתצהיר הנתבעת) היא מאשרת כי קבלה שכרה המהמנוח.
התובעת טענה לראשונה בתצהירה (ולא בתשובות לשאלון או בכתב התביעה) כי את שכרה קבלה מהנתבעת דווקא (ר' ס' 5) ואף טענה כי הנתבעת היא שהחתימה אותה ע"ג אישורי קבלת תשלומים. עדות זו קרסה נוכח מה שהוצג ע"י עדי הנתבעת- היינו כי מי שטיפל בתשלומים היו המנוח בסיוע דנה . דנה עצמה אישרה כי היא זו שכתב ידה הוא זה שבו כתובים כל האישורים על גביהם חתמה התובעת (נספח ה/13 לתצהירי הנתבעת) וכך גם אישרה התובעת ברישת עמ' 6 לפרו'. טענת התובעת כי קבלה שיקים דווקא מהנתבעת אינה מתיישבת עם הראיות שלפנינו: השיקים (שצורפו במסגרת תגובה לצו שניתן לבקשת התובעת רק לאחר ישיבת ההוכחות)- חתומים ברובם המכריע (למעט אחד) ע"י דנה דווקא. ראיות חיצוניות אלה אף תומכות בעדותה הנחרצת של דנה בדבר האופן שבו היתה מסייעת בידי סבה המנוח לשלם את התשלומים מדי חודש, גם כאשר כבר לא התגוררה בקומה השלישית של הבנין שבבעלות הנתבעת. האמנו לעדותה של דנה שציינה שבכל חודש היתה מושכת עבור סבה את הכנסותיו מהבנק ומוסרת את השטרות בידיו והוא זה שהיה משלם לתובעת , לעתים בנוכחותה של דנה ולעתים בהעדרה. התובעת לא טענה וודאי לא הציגה ראיה לכך שמאז עזיבתה של דנה החלה הנתבעת לטפל בעניינים אלה- משמע, גם כאשר לכאורה נוח היה יותר שהנתבעת, הגרה בסמיכות, היא שתטפל בכך, לא היא שעשתה כן.
(העובדה שהמסמכים עליהם חתמה התובעת כללו פרטי תשלום אך לא ציינו קבלת שיקים (כולל לא מספרי שיקים וכיו"ב) תומכת בכך. יוער כי מסמכים כאמור הוצגו גם בשנים מאוחרות ולא רק בשנות ההעסקה הראשונות ונכללו בנספח לתצהיר הנתבעת. )
אף אם כלול בשיקים שהעתקיהם הוגשו ע"י בנק הדואר שיק אחד בחתימת הנתבעת אין בכך כדי ללמד על הכלל אלא להפך
התובעת לא טענה, ודאי לא הוכיחה כי היתה מעורבות מבחינת אספקת איזה מצרכיה השוטפים על ידי הנתבעת (למעט המרת כספים כשנסעה לחו"ל), אין טענה שהנתבעת קנתה מוצרים עבור צרכיה של התובעת או אף עבור צרכי משק הבית של המנוח והתובעת גם יחד, או כ ל כיו"ב. אם כן , גם במובן זה אין כל ביטוי לניהול יתר של הנתבעת. זאת גם ועל אף שהתגוררה בקומה שמעל בית המנוח.
מספר הערות נוספות:
ערים אנו לכך שלא הרי מצבו הפיזי והקוגנטיבי של המנוח בשנות העבודה הראשונות של התובעת, למצבו בשלהי חייו. כל עדי הנתבעת (וגם התובעת) העידו כי ההדרדרות במצבו חלה בחודשים האחרונים לחייו , שאז גם הפך לסיעודי ונדרש לטיפול סיעודי. גם התובעת אישרה כי בשנים הראשונות היה עצמאי יותר.
התובעת מפנה לנספח ה/5 לתצהיר הנתבעת- אישור גריאטרי המופנה למוסד לביטוח לאומי , משנת 2016 המתייחס למצבו הקוגנ יטיבי של המנוח שם נטען כי היה דמנטי עוד מ2013 .הנתבעת ודנה טענו כי אין מדובר בשיקוף נכון של מצבו דאז , אלא המסמך נכתב באופן שכזה על מנת לשכנע את המל"ל להגדיל את גמלת הסיעוד שקיבל המנוח- אלא שלא היה בכך כדי להועיל שכן המל"ל לאחר ששלח ביקורת מטעמו, לא מצא הצדקה לכך.
מוצאים אנו קושי בהתכחשות למסמך רפואי שנכתב לבקשת משפחתו של המנוח עצמה. עם זאת לכך יש משמעות שולית לטעמנו, כאשר התובעת עצמה אישרה כי הדרדרות במצבו של המנוח היתה בחודשים האחרונים לחייו בלבד וכי הוא זה שהיה מחליט ב ענינים הקשורים לעבודתה.
כך או כך, גם אם נדרש סיוע נוסף בערוב ימיו של המנוח , מצד בני המשפחה, אין בנסיבות שהובאו כראיה בעניננו משום ביטוי לכך שהנתבעת הפכה להיות יותר מאשר מסייעת ואין בתקופה זו כדי להגדיר בדיעבד את אופי היחסים שבין התובעת לנתבעת אחרת מכפי שהיו במשך כל השנים .
ערים אנו לכך שהנתבעת ניסתה להרחיק עצמה מקשר לסיוע בטיפול במנוח, יותר מכפי עלה מעדותה שלה עצמה (כך הובהר מתוך העדות שהנתבעת היתה גם זו שלעתים עמדה בקשר עם מירב כדי לברר שיעור המשכורת לה זכאית התובעת, הנתבעת ידעה על דרישותיה של התובעת להעלאות שכר מעת לעת ואף ניסתה לשכנע את המנוח שלא להעסיקה וכו'). ואולם לטעמנו לא היה בכל אלה משום אותן נסיבות חריגות בהן שיקוליה של הנתבעת כמעסיק הפכו להיות שיקולים בהעסקה להבדיל משיקוליו וצרכיו של המנוח (ולהפך- עולה מעדות הנתבעת כי התובעת הועסקה בניגוד לדעתה) , ועל כן , לא התקיימו הנסיבות החריגות בגינן יש מקום להכיר ביחסי עבודה עם הנתבעת, כפי שנקבע בענין ישי בירגר כדלעיל.
יצוין בהקשר זה כי אף אם הנתבעת מצאה מקום לשלם מכספה האישי, כפי שהעידה , לתובעת את שכרה האחרון (כמו גם את הוצאות המצבה וכיו"ב של המנוח) כמחווה אנושית, אין בכך כדי לקבע את מצב התנהלותה במשך כל שנות העבודה, הפך הדברים הוא הנכון.
התובעת הפנתה בסכומיה לאחד מנספחי ה/14 לתצהיר הנתבעת- טופס המופנה לרשות האוכלוסין וההגירה לצרכי הארכת שהותה של התובעת. אכן הנתבעת היא החתומה ברובריקת המעסיק. עם זאת כזכור הנתבעת קבלה יפוי כח מהמנוח לשם טיפול באותן פרוצדורות הכרוכות בעמידה מול הרשויות לשם הבאת העו"ז ארצה והכרוך בכך. יש לראות החתימה באור זה. היינו מוכנים להסיק מעבר לכך ביחס למשקל היות הנתבעת מעורבת בענייני העסקת התובעת לו היו מצטרפות לכך ראיות נוספות, ואולם לא מצאנו כאמור כל ביטוי לפעילות אינטנסיבית או משמעותית שכזו מצד הנתבעת דווקא.

העולה מן המקובץ -התובעת לא שכנעה בקיומם של יחסי עו"מ בינה לבין הנתבעת. משכך, דין התביעה להדחות. בנסיבות אלה אף דין התביעה שכנגד להדחות .
על כן אין מקום אף להדרש לרכיביהן הספציפים של התביעות ההדדיות.

בנסיבות הענין, כאשר עסקינן בזכויות שעיקרן הנובע מסיום עבודתה של התובעת, לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות .

ניתן היום, ט' סיוון תש"פ, (01 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

דרורה נבון, נציג ציבור עובדים

שרה ברוינר ישרזדה, שופטת

יצחק אופנהיים,נציג ציבור מעסיקים