הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים ס"ע 11423-04-20

07 אוקטובר 2020
לפני:
כב' הרשם עמי רוטמן
התובע:
באסם עבד רבה

ע"י ב"כ: עו"ד ענזאן אסמאעיל

-
הנתבעת:
איציק שיווק והרכבה בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד ירון אלירם

החלטה
בפני בקשת הנתבעת לחיוב התובע בהפקדת ערובה בסך 5,000 ₪ להבטחת הוצאותיה בהליך.

בקשת הנתבעת נסמכת על הוראות תקנה 116א(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה, התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") , הקובעת כי:
"היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו."

טענות הצדדים

לטענת הנתבעת, התובע הינו תושב שטחים (בית לחם) ואינו אזרח מדינה שחלות עליה התקנות לביצוע אמנת האג. עוד לטענת הנתבעת, מן המסמכים שצורפו לכתב הגנתה עולה כי – בניגוד לטענת התובע - מלוא זכויותיו של התובע שולמו לו, לרבות דמי חופשה והבראה, דמי חגים והפרשה לפיצויי פיטורים. לטענת הנתבעת, התובע לא צרף לתביעתו כל מסמך שהוא ואילו תלושי השכר שצורפו לתגובתו לבקשה להפקדת ערובה אינם כוללים את התלושים שמהם ניתן ללמוד שזכויותיו שולמו לו. בכל הנוגע לתביעת התובע להחזר הוצאות נסיעה, טוענת הנתבעת כי התובע הוסע מביתו לעבודתו ובחזרה ואף ציינה את שמו של הנהג שביצע את ההסעות. באשר לטענת התובע כי הוא פוטר, טוענת התובעת כי הוא היה דווקא זה שהתפטר.

בנסיבות אלה, וכן לאור העובדה שהתובע אף לא ציין את כתובתו בכתבי בי הדין ולא הציג הוכחה לכך שהנתבעת תוכל להיפרע ממנו ככל שתביעתו תידחה, ביקשה הנתבעת לחייבו בהפקדת ערובה, כאמור.

התובע טען שאין לחייבו בהפקדת ערובה, בהסתמך על הלכות שנפסקו בכל הנוגע לזכות הגישה לערכאות בהחלטות שניתנו טרם תיקונה של תקנה 116א(ב) לתקנות, בשנת 2016. עוד טען התובע בתגובתו כי מעיון בתלושי השכר רואים כי לא שולמו לו דמי הבראה, כי דמי החגים שולמו לו באופן חלקי וכי לא שולמו לו נסיעות, ומשכך לא ניתן לטעון כי סיכויי התביעה קלושים. התובע מוסיף וטוען כי נוכח השנים הרבות בהן הוא עובד בישראל וקופת הפנסיה העומדת לזכותו במת"ש, יש לדחות את הטענה לפיה לא יהא בידו לשלם את הוצאות הנתבעת, ככל שיחוייב בהן.

דיון והכרעה

ראשית, יש להבהיר כי לאחר תיקונה של תקנה 116א(ב), יש לבחון את בקשת הנתבעת בהתאם להוראותיה.

אין חולק כי התובע הינו תושב שטחים (בית לחם) ואינו אזרח מדינה שחלות עליה התקנות לביצוע אמנת האג. בנוסף, צודקת הנתבעת בטענתה לפיה, בניגוד להוראת תקנה 9(2) לתקנות, התובע לא הבהיר מהי כתובתו, מעבר ל- "בית לחם".

מבחינת תלושי השכר ודו"חות הנוכחות שצורפו להליך, עולה לכאורה כי עם סיום עבודתו שולמו לתובע דמי הבראה אף בסכום גבוה מן הסכום שנתבע על ידו בכתב התביעה. בנוסף, עולה לכאורה כי במהלך עבודתו שולמו לתובע תשלומים בגין ימי חגים, שהינם גבוהים מן הסכומים שהודה שקיבל. יש לציין כי התובע לא פירט את התאריכים בהם חלו ימי חג נוספים, שבגינם לטענתו לא קיבל תשלום. בכל הנוגע לתשלום בגין נסיעות, הרי שהתובע כלל לא התייחס לטענתה המפורשת של הנתבעת לפיה הוסע ממקום מגוריו למקום עבודתו מידי יום, ומשכך לא היה זכאי גם לתשלום החזר הוצאות נסיעה.

בנסיבות אלה, ולאור העובדה שטענות הנתבעת מגובות – ולו לכאורה – במסמכים ובעדויות נוספות, לא מצאתי כי התובע הציג ראשית ראיה להוכחת תביעתו כנדרש בתקנה .

בכל הנוגע ליכולת הנתבעת להיפרע מן התובע אם תביעתו תידחה - לא מצאתי שטענת התובע לפיה הוא עובד שנים רבות בישראל וכי לזכותו כספי פנסיה במת"ש יכולה לשמש להוכחת יכולתו לשלם את הוצאות הנתבעת. גם אם נקבל את טענתו לפיה קיימים לזכותו כספי פנסיה במת"ש, הרי כספים אלה ככל הנראה אינם יכולים להיות מעוקלים, לאור הוראות סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.

בנסיבות האמורות לא מצאתי כי בעניינו של התובע מתקיימים החריגים של תקנה 116א(ב) לתקנות או נימוק אחר שבעטיו יש לפטור את התובע מהפקדת ערובה. אשר על כן, התובע יפקיד בקופת בית הדין ערובה בסך 3,500 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת, וזאת עד ליום 15.11.20. ככל שלא יעשה כן – תימחק התב יעה לאלתר.

לעיוני ביום 16.11.20.

ניתנה היום, י"ט תשרי תשפ"א, (07 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.