הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים ב"ל 7626-05-21

21 אוקטובר 2021

לפני:

כב' השופט עמיצור איתם

המערער
מ. ד

ע"י ב"כ: עו"ד אלי מלול
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד אסף שפירא

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (אי כושר) מיום 18.3.21 (להלן: הוועדה) אשר קבעה כי המערער איבד 60% מכושרו להשתכר.
רקע
המערער יליד 1964, עובד במרכול.
למערער נקבעו הליקויים הרפואיים הבאים: סכרת עם סיבוכים כולל מחלות לב (65%), הפרעת הסתגלות (20%), הגבלה קלה בע"ש צווארי (10%), טינטון (10%), יל"ד (10%) ובסה"כ נכותו הרפואית המשוקללת הועמדה על 78%.
המערער הגיש בקשה לקביעת דרגת אי כושר וזו נקבעה בשיעור 60%.
ערר שהוגש לוועדה נדחתה על ידה בקבעה כך:
"בן 56, הוועדה עיינה בפרוטוקול הוועדה הרפואית לפיה בגין סכרת עם סיבוכים כולל מחלת לב נקבע 65% הפרעת חרדה ודיכאון והסתגלות 20%, הגבלה קלב בעמ"ש צווארי, טינטון ויתר לחץ דם 10% לכל ליקוי. מסמכים מתיקו הרפואי דוח שיקום מרופא מוסמך האזין ברוב קשב לדברי העורר. מדובר בעורר בעל השכלה של 12 שנות לימוד עם ניסיון תעסוקתי כעובד ייצור, עוזר חלוקה, סדרן סחורה ועובד כללי במרכול, מוגבל במאמץ גופני משמעותי ובתנאי דחק ולחץ אולם הוועדה מקבלת החלטת דרג ראשון לפיה יכול לעבוד באופן חלקי בעבודות בלתי מקצועיות כגון שומר לא חמוש בישיבה, תצפיתן בחדר בקרה, עבודות פנים מפעליות בישיבה ליד שולחן כולל הרכבה מיון ואריזה וכדומה. הוועדה דוחה את הערר".
על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.
דיון והכרעה
בעב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 15.4.04 נקבע כך:
"בבואם לקבוע את דרגת אי הכושר על יסוד האמור, אין די בכך שהועדה תנמק החלטתה בכך, שהיא "בדעה שהתובע מסוגל לעבודה ביום עבודה מלא, שאינה מצדיקה מאמץ פיסי ניכר וללא התכופפויות מרובות, בעבודות כגון: אריזה ומיון וכו' (פרוטוקול הדיון בוועדה). האמור הינו מסקנה ולא הנמקה מספקת לקביעת דרגת אי הכושר ותמיד ניתן למצוא סוגי עבודות שנכה מסוגל לבצע.ו
4. הנחיות חלקיות לקביעת דרגת אי הכושר מצויות בסעיף 209(ב) לחוק, והן צריכות גם להנחות את הוועדה במקרה שלפנינו.נ
על פי הוראת אותו הסעיף על הוועדה לבחון:
ראשית - "את השפעתו לקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודה במלואו או בחלקה", ככל שעבד בעבר;
שנית - "את יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו".ב
5. נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים ניתן של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אוביקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת."ו
ביחס לחובת ההנמקה קבע בית הדין הארצי את הדברים הבאים:
"כידוע, המשימה של קביעת דרגת אי הכושר הינה מורכבת וסבוכה ולא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו ולו זניח, בהנמקתה או בניסוח ההנמקה יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולהחזיר את עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפניה. זאת כל עוד שוכנע בית הדין כי החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו והן: היכולת גם של מי שאינו מצוי ברפואה, לעמוד על השיקולים שהובילו להחלטה ולהתחקות אחר הלך מחשבתה; האפשרות המעשית להפעיל ביקורת שיפוטית בנוגע להחלטות הוועדה וכן, שיפור איכות ההחלטות של הוועדות הרפואיות והגברת האמות הציבורי בהתנהלותן (לעניין חובת ההנמקה של הוועדה כגוף מעין שיפוטי ר' בג"ץ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(4)443 (21.5.03); לעניין התכליות של חובת ההנמקה ר' יואב דותן "חובת ההנמקה של רשויות מנהל וגופים נבחרים" מחקרי משפט י"ט 5 (2002))."
לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל ולהלן אפרט טעמיי.
מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי היא ציינה באופן כללי את כלל הליקויים בגינם נקבעו למערער אחוזי נכות רפואית אך הוועדה מצידה לא טרחה להתייחס להשפעת מכלול הליקויים על כושרו של המערער להשתכר.
מפרוטוקול הוועדה לא ניתן להבין את הלך מחשבתה של הוועדה וכיצד הגיעה למסקנתה כי המערער איבד 60% מכושרו על אף נכותו הרפואית שנקבעה בשיעור 78% לצמיתות.
בהתאם להלכת מוהרה לעיל היה על הוועדה להתייחס לפער שבין הנכות התפקודית שנקבעה למערער לבין דרגת אי הכושר שנקבע לו על ידה. הוועדה לא עשתה כן ויש בכך כדי להביאנו למסקנה כי יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה.
כללו של דבר, נוכח האמור ומשהוועדה לא נימקה החלטה כראוי ולא התייחסה למכלול ליקוייו של המערער והשפעתם על כושרו להשתכר בהתאם להלכת מוהרה אשר פורטה לעיל, כמו גם לפער בין שיעור הנכות להחלטתה דינו של הערעור להתקבל.
סוף דבר
הערעור מתקבל.
עניינו של המערער מוחזר לוועדה על מנת שתשקול את כושרו של המערער להשתכר תוך התייחסות מפורטת לכלל הליקויים הרפואיים מהם סובל המערער והשפעת כל אחד מהם על כושרו להשתכר. כמו כן, ככל שייקבע כי ישנו פער בין שיעור הנכות לדרגת אי הכושר, הוועדה תנמק פער זה.
המערער יוזמן לדיון בוועדה ויוכל לטעון בפניה.
המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 3,500 ₪.

ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"ב, (21 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .