הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים ב"ל 66892-01-20

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור – דן יחיד

התובע
מועאז נזאל

ע"י ב"כ: עו"ד נביל מדאח
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד ענבל לש

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובע להכיר בתאונה שארעה לתובע בדרכו מעבודתו לביתו, בתאריך 09.01.18 כתאונת עבודה לפי ס' 80(1) לחוק הביטוח הלאומי.
הנתבע טען כי מדובר בתאונה שארעה תוך סטייה מהותית מהדרך המקובלת, באופן שאינו מזכה בהכרה כתאונת עבודה.

העובדות
התובע יליד 1996.
בתאריך 09/11/2018 ארעה לתובע תאונת דרכים בעת שרכב על אופנוע פרטי שלו.
התובע הרכיב את חברו על הקטנוע במועד התאונה.
ביום התאונה ובסמוך לכך עבד התובע בפיצה דומינוס סניף בית הכרם והתאונה ארעה לאחר סיום המשמרת.

המחלוקת
האם יש להכיר באירוע כתאונת עבודה אשר ארעה לתובע בדרכו מעבודתו לביתו בהתאם לסעיף 80 (1) לחוק או שמא כטענת הנתבע מדובר בתאונה שארעה תוך סטייה מהדרך בהתאם לסעיף 81 (א) והפסיקה הרלוונטית.

הכרעת הדין
ההיבט הנורמטיבי
סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה 1995 (להלן: החוק) קובע כי "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו או עקב נסיעתו או הליכתו זו".
הפסיקה קובעת כי סעיף 80 הרחיב את המקרים שיש לראותם כתאונת עבודה, תוך כדי ועקב העבודה אצל מעסיק או מטעמו וכי הרחבה זו מסויגת בכך שעל התאונה לבוא בגדר "סיכוני הדרך", במקטע ה"דרך מקובלת" השייך מהעבודה למעון ותוך שאפשר שיתקיימו מספר חלופות מקובלות אם ההבדל ביניהם אינו משמעותי. כן נדרש כי לא תחול בדרך המקובלת "סטייה" או "הפסקה" "של ממש". כל אלה נבחנים בשים לב למטרת הנסיעה, המסלול הפיזי והעדר מטרה עצמאית העומדת בפני עצמה. כן יש לבדוק אם מדובר במקטע אחד או בשני מקטעי דרך ואם ניתן לרפא את הסטייה או את ההפסקה, זאת נוכח משכה, מהותה ומטרתה ותכליתה, כעיקרית או אינצידנטלית לדרך מהעבודה למעון או להפך. (ראה עב"ל 39853-12-15 איילת מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי מפי כב' סגן הנשיאה השופט אילן איטח (להלן: פסק דין איילת מזרחי) ).
לאור פסיקה זו נבחן את העובדות שהוכחו בפנינו.

מן הכלל אל הפרט
התאונה ארעה ברחוב בצלאל בזק, כ-15 דקות מסיום עבודת התובע.
התובע נסע עם חברו מר מוחמד זוחיקה. למר זוחיקה היה רכב פרטי שעמו הגיע לעבודה, אולם באותו יום של התאונה התקלקל רכבו ולא נסע בו וביקש מהתובע להסיע אותו בחזרה מהעבודה. הצדדים חלקו האם ביקש להסיע אותו לכל נקודה בדרכו שמקרבת אותו לביתו ,סמוך לגבעה הצרפתית, על מנת שיבוא חבר נוסף ויאסוף אותו או שמא התובע התכוון להביא את מר זוחיקה לביתו אשר בואדי ג'וז.
בטופס התביעה (מוצג נ/1) מציין התובע "ביחס למסלול הנסיעה "בית הכרם, שמואל בית, בצלאל בזק...?". וכן ציין "נסעתי על הקטנוע כנהג, נתקלתי בבור בכביש ונפלתי מהקטנוע". ההודעה על התאונה נמסרה על פי הטופס לחסאן זגל המנהל ביום 09/11/2018.
בחקירתו של התובע מיום 13/05/2019 (נ/3) מציין התובע (ע' 1 ש' 10-23) "זה היה ב- 09/11/2018, יום שישי התחלתי בשעה 10:00 בבוקר והתחלתי כרגיל עד 22:00 בלילה. החתמתי כרטיס יציאה ונסעתי על הקטנוע שלי הפרטי. אני נוסע דרך שע"צ, עולה על בגין צפון וממשיך על למחלף של בית חנינה ואז יוצא למחלף של בית חנינה החדש לפני היציאה לעטרות, אני עולה ימינה לכיוון בית חנינה וברמזור הגדול לוקח שמאלה, ברחוב הראשי של בית חנינה עד לכיכר הקטנה של חנות ג'עאפר, לוקח שמאלה לכיוון רחוב אבו מאדי מספר 33, כך אני נוסע כל יום. באותו יום יצאתי מהעבודה בסביבות 22:00 וכמה דקות ונסעתי כאשר אני מרכיב אותו מאחוריי ונסעתי מהסניף אני התכוונתי להסיע את החבר שלי ולהוריד אותו בגבעה הצרפתית בתחנת רכבת, לעשות פרסה ומשם לנסוע לבית שלי בבית חנינה. באותו יום לא הספקתי לעשות את זה וכאשר יצאתי מהעבודה והיינו ברחוב בצלאל בזק והיו תיקונים בכביש וניסיתי לברוח מבור והחלקתי ונפלנו על הכביש בברך ימין ובצוואר. התקשרתי לחבר שעובד איתנו מחמוד זוחיקה והוא בא עם הרכב שלו ולקח אותנו לט.ר.ם ברחוב יפו, לקח לנו זמן לקלוט מה קרה, אני לא הייתי בהכרה מלאה עד שהתאוששנו לקח כמה דקות ועד שהוא בא לקח זמן ואז לקח אותנו ישר לטרם. החבר שלי לא קרה לו כלום, קיבל רק סיק שלושה ימים או ארבע ימים וחזר לעבודה, אני בבית עד היום. נקרעה לי רצועה בברך ימין". (דגש ש.ש.)
הפסיקה קובעת כי יש לתת משקל לחקירה של החוקר, שהיא אותנטית יתר מגרסא מאוחרת . על פי חקירתו בפני החוקר הוא יצא לדרכו הרגילה דרך שערי צדק על מנת לעלות על בגין צפון במחלף בית חנינא. זו דרכו הרגילה של התובע, כך עולה גם משאר המסמכים ( פרו' עמ' 6 שורה 1-2, שורה 4-6, 7), ולכן, לכל פחות, על פי חקירתו, היה " בדרך מהעבודה" בדרך הרגילה מהעבודה . כך גם עולה מהמפות שהגיש הנתבע בתיק המוצגים (נ/6) המחייבות בחלקן לעבור בדרך בה עבר התובע עד לפגיעה שאירעה לו. אין מחלוקת כי מדובר ביציאה ממשמרת עבודתו במטרה להגיע הביתה .
בהמשך נשאל אם לקח את חברו טרמפ ואישר שלקח אותו טרמפ כי "הוא חבר אז לקחתי אותו מהרצון שלי". התובע נשאל "ש. אם לא היית לוקח אותו היית נוסע באותה הדרך. ת. היינו נוסעים באותה הדרך אבל לא הייתי יורד במחלף של רמות ונוסע דרך הגבעה הצרפתית אלא ממשיך ישר עד למחלף של בית חנינה... אבל המקום שהייתה התאונה, בכל מקרה הייתי נוסע לשם כי זה הדרך לבגין" (ע' 2 ש' 33-35) (דגש ש.ש.) .
התובע נשאל כמה זמן היה מאריך לו הסיבוב הזה כדי להוריד את חברו "אני מניח שזה היה מוסיף לי בין 7-10 דקות מקסימום" (ע' 2 ש' 38). הת ובע מאשר כי חברו גר בוואדי ג'וז (ע' 3 ש' 52). שנשאל כיצד היה מגיע החבר מתחנת הרכבת בגבעה הצרפתית לוואדי ג'וז אומר "אני לא יודע, הוא אמר לי שהוריד אותו שם ומשם הוא הסתדר וככה התכוונתי לעשות. ש. התכוונתי לקחת אותו הביתה. ת. לא. התכוונתי להוריד אותו בגבעה הצרפתית כפי שציינו קודם " (ע' 3 ש' 57-58) (דגש ש.ש.).
אף אין מחלוקת כי התובע הודיע לממונה חסאן מיד עם הפגיעה ובדרך לט.ר.ם.
מר זגי חסאן נחקר אף הוא ביום 27/05/2019 (נ/4). מר זגי מציין כי בסוף המשמרת התובע "נסע הביתה, בדרך לבית הוא החליק עם האופנוע שלו, פה קרוב...". על פי דו"ח הנוכחות שהוצג לחוקר התובע עבד עד 22:06. מר זגי מאשר שמוחמד זחיקה נסע עם התובע והחליקו יחד (ע' 1 ש' 12-13). עד זה נשאל "ת. לאן הם היו אמורים לסוע" ת. לוואדי ג'וז להוריד את מוחמד זוחיקה בבית שלו והוא היה צריך להמשיך לבית חנינה לאיפה שגר" (ע מ' 1 ש' 19-20). עניין זה אמנם סותר את עדות התובע וחקירתו אולם בחקירה הנגדית אומר עד זה ביחס לגרסתו: "כשדיברתי אתו(עם החוקר ש.ש.) לא היה אכפת לי לאן נסעו ,זה המסלול שתיארתי מראש. מה שחשוב לי איפה החליקו ומה שלומם וזה הכל. הכיוון שלהם זה פחות מעניין אותי בתור מנהל."(ע' 19 ש' 23-24), דהיינו הוא לא ידע ידיעה קונקרטית מה היה המסלול אלא זה מה שתיאר לעצמו. לפיכך אין בכך סתירה לגרסת התובע.
עוד הוא מציין כי בן דוד של זחיקה נסע לשם והזמין להם אמבולנס או לקח באוטו שלו. מר גזל מאשר שהתובע גר בבית חנינה.
בדו"ח פעולה וזיכרון דברים מיום 26/05/2019 (נ/5 )נרשם על ידי החוקרת כי בשעה 15:25 התקשרה שוב למוחמד שענה לה וכי הציגה את עצמה ואת סיבת ההתקשרות אליו וברגע שהבין עבר לממתינה והשיחה נותקה. לאחר שהתקשרה שוב ציין כי נסע על מנת להביא את החבר הביתה אך נפלו מיד ביציאה מבית הכרם וכי החבר גר בוואדי ג'וז והתובע בבית חנינה. השיחה התנתקה. עוד נערכה שיחה עם מוחמד אשר אישר כי התובע התכוון להוריד אותו בוואדי ג'וז וכי אין זאת הפעם הראשונה שהוא נוסע בקטנוע של התובע. לאחר מכן שינה גרסתו וציין שביקש שהתובע יוריד אותו במקום הכי קרוב שיש ברכבת. כשנשאל מה יעשה שם בלילה בהעדר רכבת השיב שנכון שאין רכבת. גרסה זו היא דבר והיפוכו, אין בה לאשר או לסתור את גרסת התובע. יש חוסר אמינות של החבר.
הנתבע הציג את נ/6 המפה המראה את הדרך הקצרה ביותר מדומינוס פיצה לביתו של התובע. לטענת הנתבע יש במפות להצביע על סטיה של ממש.
בתצהיר התובע מציין בסעיף 5 "הנני להצהיר כי מסלול נסיעתי הקבוע מביתי לעבודה הינו: ממקום עבודתי בבית הכרם נוסע לרחוב שמואל בית, אז לרחוב בצלאל בזק, עולה על כביש בגין צפון עד לרחוב יגאל ידין עד צומת הגבעה הצרפתית, ממשיך לרחוב עוזי נרקיס עד לצומת נווה יעקוב – בית חנינה, פונה שמאלה ואז ימינה לרחוב טאה חוסיין ומשם נכנס לרחוב אבו מאדי בו נמצא ביתי. 6. אציין כי בעבר הייתי נוסע דרך בגין בית חנינה, אולם מאחר והרבה פעמים הייתי נתקל במחסום משטרתי בדרך הפסקתי לנסוע משם, כמו כן הייתי נוסע לפעמים דרך שועפת עצמה לאחר שהייתי עושה פרסה ליד תחנת הרכבת הקלה, גם משם הפסקתי לנסוע בגלל הרמזורים הרבים. בשתי הדרכים האלה הפסקתי לנסוע מזמן, זה מה ש הסברתי לחוקר, אולם, בגלל התרגום ואי ידיעתי השפה העברית, הדברים נרשמו אחרת וכאילו זה הוא מסלול נסיעתי". כמו כן, טען התובע בתצהירו כי בדו"ח החקירה יש אי דיוקים אשר אותם הבין רק כאשר בא כוחו הקריא ותרגם לו את הדו"ח. לטענתו הדו"ח לא הוקרא לו ואף ציין זאת בפני החוקר.
תצהיר מוחמד זחיקה נוקט לשון זו: "הנני להצהיר כי סיימתי לעבוד בסמוך לשעה 22:00 בערב, החתמתי יציאה מהעבודה בשעה 22:10, באותו הערב ביקשתי ממועאז שיסייע אותי עמו בדרך לביתו". 3. מואעז המתין לי מספר דקות וסיכמנו כי יוריד אותי בצומת הגבעה הצרפתית ומשם הייתי אמור להתקשר לחברי שי יקח אותי הביתה".
תצהיר חסן זגל מעלה כי ביום 09.11.18 כלל לא עבד מאחר וזה יום שישי והוא יום החופש הקבוע שלו וכי על התאונה נודע לו רק למחרת. על פי תצהירו "לא ידוע לי לאן מועאז התכוון להסיע את מוחמד זוחיקה, הדברים שאמרתי לחוקרת נאמרו על דרך ההשערה, ובכלל כאמור הייתי בחופש ובכלל לא שמעתי את השיחה בין מועאז למוחמד ועל יעד הנסיעה שלהם."(דגש ש.ש.) יש בכך לאשש את מה שאמר קודם בעדותו ולפיו, שיער את המסלול שטען לפני החוקר.בעניין זה היה עקבי ואין בעדותו לסתור את הגרסה לפיה התובע התכוון להוריד את חברו בגבעה הצרפתית ולא בואדי ג'וז.
בתצהיר נוסף של התובע, מצויין בס' 3 "מוחמד זחיאק עובד איתי ונסענו ביחד מהעבודה והייתי אמור להוריד אותו בדרך בצומת הגבעה הצרפתית". תצהיר זה הוא מיום 03/03/2019.
בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 31/12/2018 נאמר כי התובע נמצא בטיפול מתאריך התאונה 09/11/2018, האיבר שנפגע רגל ימין ברך ימין, צוואר שפשופים ו"הוא אינו מסוגל עדיין לעסוק בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת, אי כושר זה הוא, לפי דעתי תוצאה ישירה מהפגיעה שקרתה, לפי דברי הנפגע הנ"ל ביום 09/11/2018. דעתי היא שאי כושר זה יימשך מיום 10 /11/2018 עד ליום 15/11/2019, סה"כ 67 ימים." הפגיעה הי יתה משמעותית.
כמו כן הוגש מסמך טר"מ מיום 09 /11/2018 שעה 23:15 שם נכתב "לאחר ת.ד. כרוכב אופנוע חבוש קסדה כשעה טרם קבלתו במהלך עבודתו החליק ונפל שנסע במהירות סביב 50 קמ"ש, נחבל בפלג גופו הימני, כאבים בברך ימין ובאגן ימין ללא חבלת ראש". (דגש ש.ש.) כך מפיו, בהזדמנות הראשונה למטפל הראשון.
כל המסמכים הרפואיים שצורפו לתצהיר מתייחסים לנפילה בתאונת הדרכים ולטיפולים שלאחר מכן ולנזקים שנגמרו לו בברך. במסמך טר"מ נאמר מפורשות כי מדובר במהלך עבודתו כשהחליק ונפל כשנסע. הפסיקה קובעת כי יש לתת דגש על אנמנזה ראשונה. בזאת ציין התובע מפורשות שהוא היה במסגרת העבודה ביציאה מהעבודה. כך גם בכל המסמכים האחרים (ראה גם עדות מר חסאן זגל, לפיה הודע גם לרשת עצמה בדבר התאונה (עמ' 19 שורות 2-8)) . יש לתת משקל לעניין זה ולזקוף אותו לטובת התובע.
גרסה זו נתמכה בגרסת מר מחמוד זוחיקה אשר אישר כי התקשרו אליו מיידית מהתאונה והוא לקח אותם לטרם ביום שישי (עמ' 12 שורה 22-25), בעת שיצאו מהעבודה (עמ' 14 שורה 2).
אחד המבחנים לבדיקת תאונת עבודה בדרך הינה שאלת סמיכות מקום התאונה למקום העבודה. התאונה אירעה בסמוך למקום העבודה, במיקום ובעיתוי הסמוך לסיום המשמרת.
אין מחלוקת כי תאונה זו של התובע באה בגדרם של "סיכוני דרך" תוך כדי הנסיעה ועקב הנסיעה במקטע דרך הסמוך מאוד למקום עבודתו ושהוא הדרך הקבועה והשגרתית של התובע מעבודתו לביתו. מדובר ב"דרך מקובלת" ואף כי יכולות להתקיים מספר חלופות למסלול נסיעה . החלופה שבחר הינה חלופה מקובלת ועד למקום הפגיעה לא הייתה כל "הפסקה" או "סטייה", בוודאי לא "של ממש". בעניין זה מפרט פסק דין איילת מזרחי כי יש לבחון תחילה אם העובד היה במקטע הדרך שחל עליו החוק. התשובה לשאלה זו חיובית במקרה זה.
על פי פסק הדין אין די בכך כדי לקבל את התביעה.
עוד נקבע שם כי ככל שמטרת העובד ביציאתו לדרך הייתה מטרה עצמאית ונפרדת העומדת בפני עצמה, הרי שהעובד לא יחשב כמי שהיה במקטע הדרך המכוסה בחוק. אף אם טרם "הוציא את כוונתו מן הכוח אל הפועל".
בעניין זה של מטרת נסיעה עצמאית ונפרדת, הרי שהתובע לקח את חברו שעבד איתו בחזרה מהעבודה של שניהם והשאלה היא האם התכוון לנסוע בדרכו הרגילה ולהוריד את החבר בדרך או שהתכוון לסטות לוואדי ג'וז.
טוען הנתבע כי אין הסבר הגיוני כיצד היה מגיע החבר לביתו אם לא התכוון התובע לסטות מדרכו. אין לקבל טענה זו, גם מחמת שנטען על ידי שניהם שהכוונה הייתה שהוא יתקשר לחברים שיאספו אותו מהגבעה הצרפתית, וגם מאחר ולא מדובר במרחק גדול, מרחק המאפשר במקרה הגרוע ביותר אף הליכה רגלית לצורך העניין שאינה בלתי אפשרית או ארוכה במיוחד. מדובר בשני אנשים צעירים. לפיכך אין בטענה זו לא לסתור את טענות התובע והעדים מטעמו בדבר העובדה שניתן היה לגשר על פער דרך זו בין בטלפון למישהו שיקפיץ את החבר לבין בדרך אחרת, גם אם הרכבת הקלה אינה עובדת.
לעניין זה הדגיש מר מחמוד זוחיקה כי אין לדעת בדיוק כמה זמן לוקח מגבעה צרפתית "תלוי גם איפה בוואדי ג'וז, בהתחלה או בסוף" (עמ' 15 שורה 13-14). לטעמנו תלוי גם איפה בגבעה הצרפתית.
גם גרסת מוחמד זוחיקה לפיה סמך על כך שמישהו יקפיץ אותו בשובו מהעבודה, לא נסתרה (עמ' 16 שורה 15-32).
לא נעלמה מעינינו טענת הנתבע בדבר התנהלות מוחמד ומחמוד מול חוקרת המוסד לביטוח לאומי בעניין ניתוק הטלפון ואופן המענה. אף עיינו בעדותה ובתמליל.(ע' 20-22) יחד עם זאת, גמלתו של התובע בלבד היא זו העומדת על הפרק, וגרסתו שלו היא זו שלגביה נתנו עיקר דעתנו לצורך שקילת זכאותו.
עיון בפרוטוקול תומך בגרסת התובע כי התכוון להוריד את החבר בדרך (עמ' 5 שורה 22-27), לא התעניין כיצד יגיע לביתו (עמ' 6 שורה 9). גם אם היו סתירות מה בעדות התובע מול עדיו, בסופו של דבר המסכת העובדתית של התובע היתה עקבית , כולל בהזדמנות הראשונה בפני החוקר, בתצהיר ובחקירה הנגדית, ומצביעה על תאונה בדרך מהעבודה הביתה, במסלול הרגיל, לכתחילה וכתוצאה מ"סיכוני דרך" כנדרש בחוק.
לא הוכח ע"י הנתבע כי הכוונה הראשונית הייתה סטייה משמעותית מהדרך לוואדי ג'וז, מה גם שהסטייה לוואדי ג'וז אינה משמעותית והיא ע"פ פסק דין איילת מזרחי ולטעמנו אינצידנטלית בלבד (ראה עמ' 8 שורות 14-19, 21-23).
גם מחקירת החוקר עולה כי הדרך שעשה התובע היא דרך מקובלת (נ/6), והפרש הדקות המפורט במסמך, של "בין 30 ל-42 דקות נסיעה", לא עולה בקנה אחד עם תשובתו המתחמקת לפרוטוקול: "אני מכיר קצת את ירושלים, מ-20 שנות עבודתי כחוקר בביטוח הלאומי...".
יתר על כן, החוקר מאשר: "ת. גם אותי עוצרים במחסומים ארעיים. אבל המחסומים הקבועים לא נמצאים שם בדרך... לא ידוע לי שיש מחסומים בבגין או בגבעה הצרפתית. אין שום מחסומים" (עמ' 10 שורות 2-10). בכך תומך חלקת בגרסת התובע.
בעניין זה ייאמר כי החוקר הסתמך על "ידע אישי". מדובר בעדות סברה, "אני לא בדקתי עם הרכב שלי, אין לי קטנוע שלי..." (עמ' 12 שורה 2-3, 5), החישובים נעשו על פי " גוגל "(עמ' 11 שורה 32-33) והוגשו במסגרת תיק המוצגים ללא תצהיר תומך . גוגל כשלעצמו אינו ראיה. לפיכך משקלם מועט.

סוף דבר
לאחר שבחנו את עדויות כלל העדים, את כלל הראיות וההוכחות, מצאנו כי בעניין זה גרסתו של התובע שנסע לביתו והתכוון להוריד את חברו בדרך בגבעה הצרפתית היא הגרסה העקבית בהליך. לכל הפחות בעניין זה ראייתית המאזניים מעויינות. אף לו המאזניים מעויינות, הספק יפעל לטובת התובע. על כן דין תביעת התובע להתקבל עת נפגע בדרכו מהעבודה הביתה ועמד בדרישות החוק והפסיקה.
נדגיש כי לטעמנו אף לו הייתה לכתחילה כוונה, מה שאין כן לדעתנו, לסטייה לוואדי ג'וז ,סטיה כזו איננה "סטייה של ממש", זאת גם לפי מפות הנתבע ולוח הזמנים שהציג הנתבע בתיק המוצגים. לטעמנו הסטייה לוואדי ג'וז הינה אינצידנטלית לנסיעה ולא מטרה בפני עצמה, כאמור שניהם היו עובדים שנסעו מהעבודה לבית באותה הדרך, פרט לשינוי זעיר ושולי. מדובר בשעות הלילה המאוחרות בהן אין עומס תנועה ואף לא הוכח ,כמפורט לעיל, הפרש זמן משמעותי.
משכך גם על פי פסק דין איילת מזרחי דין התביעה להתקבל.

יש להכיר בתאונה שאירעה לתובע ביום 09.01.18 כתאונת עבודה שאירעה בדרך מעבודתו לביתו לפי סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי.
הנתבע ישלם שכ"ט ב"כ התובע בסך 4500 ₪ . סכום זה ישולם תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ב אלול תשפ"א, (30 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .