הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים ב"ל 62799-09-19

02 יוני 2020

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג

המערער
יוסף עטון

ע"י ב"כ: עו"ד ג'מאל חאג' מוחמד
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד אסף שפירא

פסק דין

לפני בית הדין ערעור המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7.7.2019 (להלן: "הוועדה"). למערער נקבעו 10% בגין קרע בשריר הסובך. הערעור בהליך זה מופנה כנגד אי קביעת נכות בגין קרע ב-ACL ו במניסקוס המדיאלי בברך שמאל, בהיעדר קשר סיבתי בין תאונת עבודה שאירעה למערער ביום 28.1.17, לבין הפגימה בברך שמאל.
המערער נפגע ביום 29.1.2017 תוך כדי ועקב עבודתו. בטופס התביעה שהגיש בחודש 9/17, המערער תיאר את הפגיעה כך: "דחפתי רכב שהפריע לתנועה ונפגעתי בברך מהעומס שהופעל על הברך". המשיב הכיר בתאונה בליקוי "קרע של ליגמנט רגל שמאל" (להלן: "התאונה").
ביום התאונה, המערער פונה לחדר המיון בבית החולים שערי צדק. האנמנזה שנרשמה מפיו הייתה: "פתאום התחיל להרגיש כאבים ברגל שמאל אחורית בעיקר באזור הברך עם נפיחות".
המערער הגיש בקשה לקביעת דרגת נכות, אך הן בוועדה מדרג ראשון והן בוועדה הרפואית לעררים, נקבע כי לא התקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות בברך שמאל.
להלן החלטת הוועדה הרפואית לעררים, שהיא זו שעומדת לדיון בערעור:
בדיקת הוועדה:

מסקנות הוועדה:

טענות הצדדים
לטענת המערער, נפל פגם בפעולת הוועדה משזו קובעת כי מנגנון הפגיעה אינו תואם את הנזק שנוצר, מבלי שנתנה דעתה לאופן תיאור הפגיעה על ידי המערער בטופס התביעה ומבלי שביררה עם המערער את מנגנון הפגיעה. עוד טוען המערער כי הוועדה לא מילאה אחר חובת ההנמקה בהתייחס לחוות דעת ד"ר אלישוב ולא נתנה הסבר מניח את הדעת לגורם לנזקים בברך. מוסיף המערער וטוען כי המונח "קרע של ליגמנט רגל שמאל" מכיל פגיעה בברך. המערער תמך את טענותיו במובאות ובהמחשות מאתר אינטרנט שמציג את האנטומיה של חלק זה של גוף האדם מזוויות שונות.
המערער ביקש כי עניינו יושב לוועדה על מנת שזו תקבע את שיעור נכותו כתוצאה מהפגיעה בברך או "קרע ליגמנט רגל שמאל". לחלופין ביקש המערער כי "הוועדה תבחן את החלטתה מחדש על בסיס מנגנון הפגיעה, כלל התיעוד הרפואי והראשוני והמאוחר ... ותנמק את קביעתה בשאלת הקשר הסיבתי.." וכן תתייחס לשאלת מקור הנזק בברך שמאל "ולאפשרות שקיים קשר בינו לבין התאונה" תוך התייחסות לחוות דעת ד"ר אלישוב.

לטענת המשיב החלטת הוועדה מנומקת וברורה, משזו קבעה כי אין עדות לכאבים בברך עצמה וחבלה בברך אלא כעבור כשנה וחצי אחרי התאונה. לפיכך נשלל הקשר הסיבתי בהעדר תלונות בסמוך לתאונה. קביעתה זו של הוועדה היא קביעה רפואית מובהקת ואין להתערב בשיקול דעתה הרפואי. המשיב טען כי הערכת הנכות של ד"ר אלישוב לא דנה בקשר הסיבתי וממילא קביעת הוועדה כי אין בידיה לקבל מסקנותיו ברורה לנוכח הנמקתה.
הכרעה

לאחר עיון בחומר שבתיק ובטיעוני הצדדים, בית הדין מחליט לדחות את הערעור.
בית הדין סבור שהוועדה נימקה בנימוקים רפואיים שנהירים להדיוט ברפואה, את עמדתה בדבר היעדר קשר סיבתי ב ין התאונה לבין הנכות בברך שמאל. ההנמקה מבוססת על היעדר תיעוד של תלונה מצד המערער על כאבים בברך בסמוך לתאונה, להבדיל מתלונות על כאבים בחלק האחורי של הרגל "באזור" הברך.
בניגוד לנטען בערעור, הוועדה הייתה מודעת למנגנון הפגיעה, אשר נרשם בפרוטוקול. מקביעתה עולה כי היא הבינה שהשימוש במילים "באזור הברך" בגליון השחרור של המערער מחדר המיון ביום 28.1.17, נועד לציין את המיקום של הכאבים בחלק האחורי של הרגל, אך לא היה מדובר בתלונה על כאבים בברך .
קביעת הוועדה ש"לא יעלה על הדעת שסבל מקרע ברצועה צולבת קדמית ובמניסקוס ללא תלונות בסמוך לתאונה", היא מסקנה רפואית סבירה, שאותה עיגנה הוועדה במסמך השחרור, שמעיד כי למחרת התאונה נמצא על ידי ד"ר עווד קרע בשריר אחורי בבדיקת אולטרה סאונד, ובסיכום המסמך נרשמה נפיחות בשוק מצד שמאל, ללא ציון ממצא בברך.
הוועדה הרפואית לעררים קבעה כי היא מאשרת את קביעת הוועדה מדרך ראשון. מכאן, שהוועדה אישרה, על דרך ההפנייה, את הנמקת הוועדה מדרג ראשון להיעדר קשר סיבתי. בהנמקת הדרג הראשון הסתמך הפוסק הרפואי על רישום רפואי של ד"ר אבו טיר מיום 21.6.18, המתעד כאבים בברך שמאל "מזה חודשיים וחצי", וקבע כי התלונות לגבי הכאבים בברך שמאל הופיעו כשנה וחצי לאחר התאונה.
בית הדין ער לטענות המערער כי החלטת הוועדה מדרג ראשון ניתנה מבלי שהיה לפניה כרטיס קופת חולים של המערער, בהתאם לדרישת הפוסק בדיון הראשון שקיים בעניינו של המערער, אך הטענות שהעלה ב"כ המערער במכתבו מיום 4.12.18, אינן מהותיות, שכן המכתב מפנה לרישום שנזכר לעיל בעניין הופעת כאבים ברגל שמאל אחורית באזור הברך, ואין שוני מהותי בין רישום זה לבין הרישום בגליון השחרור, אליו התייחסו שתי הוועדות.
טענת המערער כי הוועדה לא הסבירה כיצד נוצרה הנכות בברך שמאל שלו – אינה מקימה טעות משפטית בפעולת הוועדה. על הוועדה לקבוע אם התקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות, ותו לא.
מן הנימוקים דלעיל בית הדין סבור כי המערער לא הצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה.
אשר על כן בית הדין מחליט לדחות את הערעור.
סוף דבר
הערעור נדחה.
ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, י' סיוון תש"פ, (02 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .