הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים ב"ל 58243-07-19

16 יולי 2020

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג

המערערת
גילה מינדל בלומנטל

ע"י ב"כ: עו"ד איתמר כהן
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד אסף שפירא

פסק דין

המערערת, גילה מינדל בלומנטל, הגישה ערעור זה לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 10.6.19, על פיה נקבעה לה נכות זמנית בשיעור 30% לתקופה שבין 1.1.19 לבין 31.12.19.
המערערת, ילידת 1995, אובחנה בשנת 2014 עם מחלת PNH (Paroxysmal Nocturnal Hemoglobinuria) ו- Aplastic Anemia. למערערת הוכרו נכויות זמניות בשיעור 50% לתקופות של שנה, ושולמה לה קצבת נכות. לקראת תום תקופת הנכות הזמנית האחרונה שהוכרה לתקופה 1.1.18 עד 31.12.18, זומנה המערערת לבדיקת וועדה רפואית, אשר קבעה לה נכות צמיתה בשיעור 30% לפ י סעיף 2(1)(ג) לרשימת הליקויים, החל מ-1.1.19. סעיף זה עניינו ב"אנמיה כרונית המלווה בסימנים כלליים קלים ממושכים עם החמרות שכיחות, לחילופין, תלות בתכשירי גדילה (כגון אריתרופוייטין) או בעיר ויי דם". המערערת הגישה ערר לוועדה הרפואית לעררים שהתכנסה ביום 18.3.19 ונתנה את החלטתה ביום 10.6.19.
בדיון מיום 18.3.19 הוועדה, בהרכב מומחה לרפואה פנימית ונוירולוג, בדקה את המערערת, ורשמה ממצאיה כלהלן:
"בבדיקה – מתניידת בחופשיות, ללא מצוקה נשימתית , חיוורון בלחמיות, בדיקת לב-ריאות תקינה. בטן רכה, עם קצה טחול נמוש, מעט רגיש, בלוטות לימפה קטנות בצוואר בתחנות קדמיות אין בצקות ב...
הוועדה עיינה בחומר ההמטולוגי כולל מכתב אחרון של ד"ר גנזל מ-21.10.18 בו מצוין, שהתובעת נמצאת במעקב מ-2014 בשל אנמיה אפלסטית והמוגלובינוריה לילית התקפית.
מקבלת טיפול ביולוגי מ-7/14 וגם זריקות אפרסק על בסיס שבועי, עם התייצבות ספירות דם.
במהלך שנתיים אחרונות עם הריונות פיתחה אירועים המוליזיים חוזרים עם צורך במנות דם חוזרות עם הזלפת דם באחרונה לפני כחצי שנה אחרונה.
לסיכום: לאחר עיון בחומר הרפואי הוועדה סבורה שהנכות מבחינת אחוזים תואמת למצבה הנכון מ-1.1.19 אבל אמורה להיות זמנית לשנה בשל שינוי אפשרי במהלך המחלה בשנה הקרובה".

טענות המערערת
עיקרי טענות המערערת בערעור הם:
הוועדה הרפואית לעררים לא נימקה מדוע וועדות קודמות קבעו למערערת נכות גבוהה יותר אך היא הפחיתה את הנכות בשיעור כה ניכר, למרות שמצבה של המערער החמיר ביחס לתקופה שבה אושרו לה נכויות זמניות בשיעור 50%.
המחלה שבה לקתה המערערת היא נדירה והיה על הוועדה הרפואית לעררים להתייחס לבקשת המערערת, במסגרת הערר שהגישה, לכלול בהרכב הוועדה המטולוג או להיוועץ עם המטולוג.
סעיף הליקוי שהותאם למערערת אינו נותן ביטוי למלוא התסמינים של המערערת, אשר אינה סובלת מאנמיה בלבד. בנוסף, סובלת המערערת מחולשה של המע רכת החיסונית עם סיכון גבוה לאירוע קרישה וירידה בספירת תאי דם לבנים. היא מקבלת עירוי של תרופה ביולוגית אחת לשבוע, במקום עירוי הדם שקיבלה בעבר, אשר מזכה ב-100% נכות. לא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה – האם שקל ה יישום סעיפים אחרים שלכאורה מתאימים לחלק מתסמיני המערערת, למשל – סעיף 2(7) שלכאורה מתאים לירידה בספירת תאי דם לבנים, או סעיף 2(1)(ה) או 2(1)(ד).
טענות המשיב
עיקרי טענות המשיב בערעור הם כדקלמן:
הוועדה הרפואית לעררים אינה נדרש לנמק מדוע היא אינה מאמצת ממצאים של ועדות קודמות, אלא סמכותה וחובתה הן אך לדון בערר על החלטת הועדה מדרג ראשון. חלק מועדות העבר התקיימו לפני מספר שנים ואין לקביעתן בדבר נכות זמנית רלוונטיות להחלטת הוועדה, אשר בודקת את מצבו של המבוטח בעת הדיון לפניה.
התאמת סעיף ליקוי הינה בשיקול דעתה רפואי של הוועדה, וקביעת סעיף ליקוי בגין אנמיה, מקום שהמערערת סובלת מאנמיה אפלסטית, הינה סבירה ואין עילה להתערב בה, ואין בסיס להעדיף את סעיף הליקוי שעניינו נויטרופניה, שאף הוא מבטא רק תסמין אחד - חוסר בתאי דם לבנים - מצב שהוועדה הייתה מודעת לו. המשיב סבור שטיעוניה של המערערת אינם עקביים, וטענתה כי נכותה מתאימה ל-100% אינה מבוססת כלל.
המערערת לא הגישה חוות דעת של המטולוג ועל כן לא הייתה מוטלת על הוועדה להיוועץ בהמטולוג, ואין כל פגם בכך שרופא פנימי קבע את נכותה של המערערת.

הכרעה
סעיף 208 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי קביעת נכות רפואית במסגרת תביעה לקצבת נכות כללית, תיעשה לפי מבחנים, תנאים וכליים שקבע השר. על פי הוראה זו, הותקנו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד-1984. תקנה 6 לתקנות מסמיכה רופא מוסמך לקבוע אחוזי נכות רפואית לתקופה מוגבלת, כל עוד מצבו הרפואי של המבוטח אינו יציב, תוך הגבלת האפשרות לקביעת נכות רפואית זמנית לשנתיים מיום הקביע ה. לא מצינו לגבי ענף נכות כללית הוראה מקבילה להוראת סעיף 119 לחוק, המאפשרת קביעת נכות זמנית לנפגע בעבודה, בשיעור העולה על הקבוע במבחנים. זאת, להבדיל מדרגת אי כושר, לגביה הסמיך המחוקק בסעיף 210 לחוק את פקיד התביעות לקבוע דרגת אי כושר להשתכר לתקופה מוגבלת.
על רקע האמור, מוטל על בית הדין לבחון, במסגרת ערעור לפי סעיף 213 לחוק, אם נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר כאמור, מחוייבת לקבוע דרגת נכות רפואית בהתאם למבחנים, והיא מוסמכת לקבוע נכות רפואית זמנית על פי המבחנים, כל עוד מצבו הרפואי של המבוטח אינו יציב.
לא ידוע לבית הדין, והמערערת לא האירה את עיני בית הדין, מה היו הנימוקים של הוועדות שקבעו למערערת נכות זמנית בשיעור 50%. טענת המערערת כי מצבה הוחמר ביחס לתקופת הנכות הזמנית האחרונה – אינה משכנעת. הוועדה ציינה שעל רקע הריונות המערערת פיתחה אירועים המוליזיים. לא ברור מכך שחלה החמרה במחלה, להבדיל מ תופעה שנלווית להריונות, אשר מצריכים טיפול, שאינו מגיע כדי צורך בעירויי דם באופן קבוע, כנדרש בסעיף 2(1)(2) למבחנים.
מקובלת על בית הדין עמדת המשיב כי לא מוטלת על הוועדה הרפואית לעררים חובה לנמק החלטתה שלא להוסיף ולהכיר למערערת בנכות בשיעור 50%, אלא עליה לבדוק את המערערת ואת התיק הרפואי שלה, ולקבוע את דרגת נכותה לפי המבחנים. בית הדין סבור שהוועדה ביצעה את המוטל עליה.
בית הדין תמים דעים עם המשיב כי הוועדה נימקה באופן מובן להדיוט ברפואה את התאמת סעיף הליקוי. הוועדה הייתה מודעת לתולדות המחלה של המערערת וסיכמה אותן כפי שפורטו בסיכום רפואי עדכני. הוועדה ציינה שיש התייצבות של ספירת הדם לאחר שהמערערת החלה לקבל טיפול ביולוגי וזריקת אפרסק על בסיס שבועי. הוועדה הייתה מודעת לכך שהמערערת מקבלת עירויים ביולוגיים, והחלטתה שלא להתאים למערערת נכות לפי סעיף 2(1)(ד) למבחנים, שדורשת תלות בעירוי דם באופן קבוע – על פניה נכונה ואין בה פגם.
אשר לכתב הערר בו ביקשה המערערת כי הוועדה תשקול היוועצות עם המטולוג. אכן, אין בהחלטת הוועדה ביטוי לכך שהוועדה שקלה להיוועץ בהמטולוג. בית הדין אינו סבור שמדובר בפגם המצדיק החזרת עניינה של המערערת לוועדה. המערערת מודה שלא הייתה חובה על הוועדה להיוועץ בהמטולוג, בהיעדר חוות דעת המטולוגית מטעם המערערת שהוגשה לוועדה. אכן עדיף היה כי יינתן ביטוי לכך שהוועדה שקלה את בקשת המערערת, אך אין מדובר בפגם משפטי שמצדיק החזרת עניינה של המערערת לוועדה.
בית הדין סבור כי לא נפל פגם בכך שהוועדה לא הסבירה מדוע לא שקלה להתאים למערערת נכות לפי סעיף הליקוי שעניינו נויטרופניה. החלטת הוועדה כי סעיף הליקוי שעניינו באנמיה, מתאימה למחלתה של המערערת, הינה במסגרת שיקול דעתה הרפואי.
סיכומו של דבר הינו שבית הדין סבור שהמערערת לא הצביעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים. אשר על כן דין הערעור להידחות.

סוף דבר
הערעור נדחה.
ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ד תמוז תש"פ, (16 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .