הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים ב"ל 5540-03-20

04 יוני 2021

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג

התובעת
כרמלה זרגרי אברג'ל

ע"י ב"כ: עו"ד תמיר בלנק
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד יסמין דיגורקר

פסק דין

התובעת, גברת כרמלה זרגרי אברג'ל, הגישה תביעה זו נגד החלטת פקיד התביעות מיום 31.12.19, על פיה נדחתה תביעת התובעת להכיר באסתמה, אלרגיה בעיניים ואובדן חוש ריח כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.

רקע
התובעת, ילידת 1962 מועסקת ברשות המיסים משנת 1992, במשרה מלאה בימים א' – ה'. שעות עבודתה הן מ-8:00 עד 16:20 והיא מועסק בכ – 10 שעות נוספות בחודש.
עד לשנת 2003 הועסקה התובעת במוזיאון המיסים בעבודה פקידותית. בשנת 2003 הועברה התובעת לעבודה בבניין גנ'רי בקרית הממשלה במחלקת הערכת יבוא.
מספר שנים לאחר שעברה לעבוד בבניין ג'נרי, התובעת אובחנה כאלרגית לקרדית אבק הבית ולחתולים וכסובלת מאסטמה (על פי מכתב של ד"ר משולם מיום 10.2.19 התובעת ידועה כסובלת מאסטמה החל מ-3/2010). התובעת אף סבלה מפגיעה בחוש הריח מספר שנים לפני 2018. בינואר 2019 עברה התובעת ניתוח אנדוסקופי בסינוסים. התובעת סובלת מדלקות עיניים מתמשכות ומיובש בעיניים, והיא במעקב רופא עיניים בקשר להיצרות צינור הדמעות.

התביעה
התובעת טוענת שבתנאי עבודתה בבניין ג'נרי החל מ – 2003, היא הייתה חשופה לאבק ולהיעדר אוורור ראוי, אשר גרמו לליקויים מהם היא סובלת בעיניים, באף וכן לאסתמה.

המחלוקת לגבי תשתית עובדתית מיקרוטראומטית
המחלוקת בשלב זה של ההליך היא בשאלה אם התובעת הרימה את הנטל להוכיח שבתנאי עבודה התקיימה תשתית עובדתית מיקרוטראומתית, קרי, האם נגרמו לתובעת פגיעות זעירות , חוזרות ונשנות ברציפ ות, אשר פעלו על מערכות הנשימה או העיניים , באופן המצדיק מינוי מומחה רפואי לקביעת מהות הליקוים שהתובעת סובלת מהם, ולבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה לבין אותם ליקוים. ככל שבית הדין יסבור שנטל זה לא הורם על ידי התובעת, יהיה מקום להורות על דחיית התביעה כבר בשלב זה.

ממצאי עובדה
התובעת העידה לעצמה והביאה לעדות את הממונה הישירה עליה, גברת טלי עמר. הנתבע הביא לעדות את מר דוד חורי, מנהל המחלקה של התובעת.
לאחר שבית הדין עיין בתצהיר התובעת, בתצהירה של גברת עמר ושמע את עדויותיהן ועיין בהודעותיהן בחקירתן , ולאחר שבית הדין שמע את עדותו של מר חורי ועיין בהודעתו, עולים הממצאים הבאים לגבי תנאי עבודתה של הובעת החל ממועד המעבר לבניין ג'נרי:
עד לשנת 2012 לערך, עבודת התובעת בוצעה ב"אופן ספייס", דהיינו בחלל פתוח, אשר חולק כ"כוורת" לשטחי עבודה שהוקצו לעובדים, באמצעות קירות בגו בה של מטר. בקומה שבה עבדה התובעת עבדו כ-30 עובדים.
הרצפה בקומה בה עבדה התובעת הייתה מכוסה בשטיח מקיר לקיר, למעט בפרוזדורים. הקירות הנמוכים שיצרו את "קוביות העבודה" היו מכוסים בשטיחים שעטופים במעין בד (עדויות התובעת גב' עמר בחקירתן). על פי העדויות, רק לאחרונה הוסרו השטיחים והותקן פרקט על הרצפה.
החלונות ההיקפיים של הקומה, בה בוצעה עבודת התובעת, היו סגורים . החלונות הפנימיים שפונים לחצר הפנימית, אף הם היו סגורים עד ל מועד, שלא הוברר באופן מדוייק, שבו, בעקבות דרישה ומאבק של נציגות העובדים, התאפשרה פתיחה של חלק מהם (התובעת העידה כי פתיחת החלונות הפנימיים הייתה כשמונה שנים לפני מועד מתן תצהירה, מר חורי טען בעדותו כי פתיחת החלונות התאפשרה בשנת 2010 לערך). מעבר לכך, היה חלון בחדרו של מנהל המחלקה, שניתן היה לפתוח.
הופעלה בקומה מערכ ת אוורור פנימית באמצעות מזגנים.
קבלן ניקיון שהועסק במקום ביצע שאיבת אבק מהשטיחים לפחות פעמיים בשבוע.
בשנת 2014 לערך, ל אחר שנציגות העובדים העלתה דרישה לבטל את העבודה ב-"open space", בוצעה סגירה של חללי העבודה באמצעות קירות גבס, והתובעת עבדה בחדר סגור עם חלון פנימי.

הכרעה
התובעת טוענת שבמסגרת תנאי עבודתה, החל מן המעבר לבניין ג'נרי, היא הייתה חשופה לאבק, לתנאים של העדר א וורור נאות ומחנק ואוורור מאולץ, וכי תנאים אלה מצדיקים הצגת התשתית העובדתית הנ"ל למומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בינם לבין מחלותיה האמורות.
בית הדין לא שוכנע שתנאי עבודתה של התובעת הנ"ל יצרו פגיעות זעירות, חוזרות ונשנו ת ברציפות, של חלקיקי אבק במערכת הנשימה או בעיניים של התובעת , או של אוורור מזיק. להלן הנימוקים:
התובעת מאובחנת כאלרגית לקרדית אבק הבית ולחתולים. תנאי העבודה שהתובעת תיארה אינם מצביעים על חשיפה לאבק, שהיא מיוחדת למקום העבודה של התובעת או לתנאי עבודתה. התובעת טוענת כי השטיחים סופגים אבק, אך השטיחים נשאבו לפחות פעמיים בשבוע. אין מדובר בתנאי עבודה שמתאפיינים בפיזור תכוף של חלקיקי אבק, כמו שפיכה של פסולת בניין באתר בניין , או חשיפה לסופות חול או אבק, ואין מדובר בתנאי עבודה שגורמים להתזה מרובה של חלקיקי חומרים ושבבים , או בחשיפה לחומרים כימיים שחלקיקיהם מפעפעים באוויר. נראה לבית הדין כי לעניין זה, ניתן להסתייע בהגדרת המונח "עבודה בחשיפה לאבק מזיק" שבתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק), תשמ"ד-1984. ההגדרה היא "ייצור, עיבוד, טיפול, ניסור, אחסון, הרכבה, ציפוי, פירוק, ליטוש, חידוש, טלטול, הובלה, שינוע, ניקוי, חריטה, מילוי, הרקה, העמסה, פריקה או שימוש בחומר הגורמים להיווצרות אבק מזיק שמקורו בחומר, לרבות עבודת בניה באסבסט". ההגדרה דורשת כי תיעשה פעולה כלשהי "בחומר" , שתניע את התפזרותו של החומר באוויר, בחלקיקים קטנים. עילת המיקרוטראומה אינה מוגבלת להגדרה זו, אך ההגדרה תומכת, לדעת בית הדין, בקביעה שתנאי עבודתה של התובעת לא הביאו לאירועים תאונתיים זעירים חוזרים ונשנים ברציפות, של פגיעת אבק במערכת הנשימה או בעיניים של התובעת.
הטענה לתנאי אוורור לא נאותים, ובכלל הזה הטענה שמערכת מיזוג האוויר יצרה פגיעות זעירות חוזרות ונשנות במערכת הנשימה של התובעת, לא בוססו בראיות מספיקות. התובעת טוענת שיש לתת משקל לעובדה ששינויים בתנאי העבודה – פתיחת חלונות פנימיים וסגירת החללים הפתוחים - נעשו בעקבות מאבקים של נציגות העובדים. ואולם, לא הוכחה תשתית עובדתית ספציפית שניתן להציג למומחה בעניין זה. התובעת לא הביאה ראיות לגבי נתונים שאפשר שהוצגו על ידי נציגות העובדים להנהלת רשות המסים, לביסוס הדרישות לפתיחת חלונות ולסגירת החללים הפתוחים.
עוד נציין, שאין חולק על כך שהתובעת לא פנתה לממונים עליה ברשות המיסים בעניין תנאי עבודתה. על פי עדותה, התובעת לא סברה, תוך כדי עבודתה, שקיים קשר בין סביבת העבודה שלה למחלותיה הנדונות. היא העלתה בדעתה שאפשר שקיים קשר כזה זמן קצר לפני שפנתה בתביעתה למוסד, לאחר שקראה מאמר של עורך דין "שיש קשר בין סביבית העבודה למיקרוטראומה".
לסיכום – בית הדין סבור שהתובעת לא הרימה את הנטל להראות שתנאי עבודתה כללו פגיעות חוזרות ונשנות של אבק או של תנאי מיזוג אוויר במערכת הנשימה ובעיניים שלה.
אשר על כן בית הדין מחליט לדחות את התביעה.

סוף דבר
התביעה נדחית ללא צו להוצאות.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשפ"א, (04 יוני 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשפ"א, (04 יוני 2021), במעמד הנוכחים/ בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

חתימה