הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים ב"ל 54617-11-18

10 פברואר 2021

לפני:

כב' השופטת הבכירה יפה שטיין
דן יחיד -
התובעים
1.עזבון המנוח ח'אלד דאר שיח

2.נג'אח דאר שיך

3.בשאר דאר שיך

4.רגאיי דאר שיך

5.זינב דאר שיך

6.רוזאן דאר שיך

7.מוחמד דאר שיך

8.מחמוד דאר שיך

9.מוצטפא דאר שיך

ע"י ב"כ: עו"ד נור סיאגה

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד יהודה אדרעי

פסק דין

בתיק זה חלוקים הצדדים בשאלה האם התאונה שאירעה למנוח, ח'אלד דאר שיח ז"ל (להלן: המנוח) ביום 16.05.2016 מהווה תאונת עבודה , לצורך קבלת קצבת תלויים של התובעים או מי מהם.
הרקע לתביעה:
ביום 16.05.2016 עת עבד המנוח באתר בנייה ברחוב רבי חנינא 21 בתל אביב הוא נפל מגובה ונפטר ביום 19.05.2016.
יורשי המנוח הגישו תביעת תלויים לנתבע, אך תביעה זו נדחתה מן הטעם שלא מדובר בתאונת עבודה.
תביעת המנוח הוגשה על ידי עזבון המנוח, אשתו, אביו וילדיו.
בפני בית הדין העידו:
התובעת – אשת המנוח נג'אח מוסא דאר שיח, ואדם נוסף בשם האנז צלאח, אשר לא הכיר את המנוח, אך לדבריו הגיע למקום סמוך לאחר הנפילה כיוון שעבד באתר ממול.
מטעם הנתבע העידו מנהל העבודה (הקבלן) רגא ג'ראם ואחיו סלים ג'ראם. כמו כן העידה עוברת אורח בשם סיגל כהן שישבה בבית קפה סמוך, וראתה את המנוח כשהוא על הרצפה.
השאלות הצריכות הכרעה:
האם המנוח נפל תוך כדי ועקב עבודתו?
ככל שיקבע כי אירעה לנוח תאונת עבודה כאמור, מהם הזכאים לקצבת תלויים מהנתבע?
אקדמת מילין:
אציין כבר עתה כי לאחר בחינת מסכת הראיות כולה לא ניתן לקבוע בוודאות כיצד ומהיכן נפל המנוח. קיימות השערות של שני הצדדים, אך אף אחת מהן לא מגובה בעדות מהימנה ומכלי ראשון. זאת מן הטעם שהמנוח לא שיתף איש בטרם הנפילה –לאן ולאיזו מטרה טיפס (על הפיגום או על העץ) ואיש לא ראה אותו בזמן נפילתו. כפי שיובהר בהמשך – למעסיק יש אינטרס ברור לראות במנוח כ מי שנפל בזמן שניסה לקטוף פפאיה מהעץ , ולכן הדגישו כי ליד מקום נפילתו נמצאו עלים ואף פרי הפפאיה. משרד העבודה והרווחה קיבל גרסה זו (אף כי לא נמצאו חקירות מעמיקות בעניין), ועקב כך אף נסגר תיק החקירה על ידי המשטרה. מנגד, גם עדותו של עדותו של עד התובע האנז צלאח, פועל משכם העובד ממול לאתר, אינה נקייה מספיקות, כפי שיפורט בהמשך, מה גם שגם אם נכונה טענתו כי קודם לנפילה ראה את התובע עומד על הפיגום, עדיין לא ניתן לדעת האם התכוון להגיע אל הפפאיה דרך הפיגום ואז נפל, או שמא עמד על הפיגום מסיבות אחרות הקשורות לעבודה, וכי בשל העובד ה שלא היה מעקה, איבד את שיווי המשקל, ונפל אל מותו תוך כדי ניסיון לאחוז בעץ.
לאור ספיקות אלו ההכרעה בתיק - לטובת גירסת התובעים – נובעת הן בשל נטל ההוכחה המוטל על הנתבע (כפי שיפורט בהמשך), והן לאור הכלל כי הספק ייפעל לטובת המבוטח.
בכל מקרה, ודווקא בשל העובדה שגירסאות הצדדים שקולות, אפרט גם את טענות הצדדים. עוד אציין כי בסופו של דבר, ולמרות שנקבע כי אכן המנוח נפגע מתאונת עבודה ונפטר עקב כך – רק תובעת מס' 2 , אלמנת המנוח, תוכל לקבל קיצבת תלויים, באשר האחרים לא הוכיחו כי היו תלויים במנוח, אף שיש להם חלק בירושה, כפי שיפורט בהמשך.
עיקר טענות הצדדים:
טענות התובעים:
לטענת התובעים, תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי עבודתו יוצרת קשר סיבתי בין התאונה לעבודה, ומשכך, נטל ההוכחה עו בר לכתפיו של הנתבע, אשר לא הרים את הנטל המוטל עליהם.
לטענת התובעים, אין ספק כי התאונה אירעה למנוח במהלך עבודתו.
עדותו של מר האנז, העד המרכזי מטעם התובעים, הייתה אמינה והוא שטח את גרסתו בפני בית הדין. מדובר לטענת התובעים, בפרטים שרק עד אשר נכח במקום יכול היה לדעת ולתאר. כך לדוגמא תיאר מר האנז את הדם שיצא מאפו של המנוח ואף הצביע במדויק על מקום הנפילה. מר האנז גם העלה לעמוד הפייסבוק שלו ביום התאונה תמונות מהזירה אשר יש בהן כדי להעיד על מהימנות גרסתו.
מנגד לא ניתן לקבל את עדי הנתבע כמספקים כאשר אף לא אחד מהם היה נוכח בסמוך לתאונה.
התובעים מציינים את הראיות אשר תומכות בגרסתם:
בדיווח הראשוני למד"א דווח על נפילה מפיגום של 5 מטר במהלך יום עבודה; בהודעה למד"א אין כל אזכור לק יומו של עץ פאפאיה ולנפילה ממנו; העד האנז היטיב לתאר בדי ון ההוכחות את הטיפול במנוח כפי שהתבקש לעשות כן על ידי מד"א; העד האנז הבהיר כי לא הוא היה זה שהתקשר למד"א; עץ הפאפאיה (כפי שהוכח בדיון ההוכחות) שלוב בפיגום עצמו והעץ הוא חלק ממשטח העבודה, הגב' סיגל כהן, עדה מטעם הנתבע, העידה כי ביום התאונה ראתה אנשים עובדים על הפיגום זאת בניגוד לטענת מנהל העבודה של המנוח לפיה לא בוצעו כלל עבודות על הפיגום; עדותו של מר רג'א, אחיו של הקבלן, לא תיאר את המצב לאשורו וטען כי מי שדיבר עם מד"א הייתה הבחורה (הגב' סיגל כהן) וכי מי שסובב אותו היה בחור או בחורה מבית הקפה, זאת בניגוד לטענותיו בחקירת המשטרה לפיהן הוא זה שהחזיק והפך את המנוח; עדיו של הנתבע העידו כי אף אחד מהם לא ראה את התאונה; בטופס בל /250 צ יין המעסיק כי המנוח נפל מעץ, זאת למרות שהוא לא ראה את התאונה (וכאשר יש לו אינטרס להרחיק את התאונה מאחריותו האישית). זאת, אף שברור כי ביום התאונה לא היו מעקות לפיגום. בתמונות שמסר העד רג'א למשטרה רואים את הפיגום עם מעקות אלא שכלל לא ברור כי ביום התאונה היו מעקות אלו. כאשר עומת מר רג'א עם שאלה זו השיב תשובות סותרות (פעם השיב כי התמונה צולמה באותו יום ופעם כי צולמו יום למחרת, זאת למרות שציין כי לאחר קרות התאונה לא היה בעבודה יומיים) .סתירה נוספת בעדותו של מר רג'א הייתה בעניין זהות המצלם – בפעם אחת טען שהוא זה שצילם ובפעם אחרת אמר או שהוא צילם או אחיו;
עוד טוענים התובעים, כי עובדה נוספת שהתבררה במהלך דיון ההוכחות היא כי עץ הפאפאיה והפיגום צמודים זה לזה, בניגוד גמור לטענתו של מר סלים ג'ראם אשר טען כי הם רחוקים אחד מהשני במטר. לסיכומי התובעים צורפו תמונות הממחישות עד כמה העץ והפיגום צמודים זה לזה. ניתן אף לראות כי חלק מענפי העץ משולבים בתוך הפיגום ויוצרים מכשול שבו עלול להיתקל העובד על הפיגום. העד האנז תמך בגרסה זו (עמ' 7 בשורות 27-30). גם חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים מתארת ליקויים בטיחותיים חמורים ומדגישה כי חלק מענפי העץ שרועים לתוך הפיגום ויוצרים מכשול שבו עלול העובד להתקל. עוד עולה מחוות דעתו של המומחה, כי על מנת להתקין פיגום העולה על 6 מטרים יש צורך בהשגחה של מנהל פיגומים מקצועי. למרות טענתו של מר סלים לפיה הפיגום אינו עולה על 6 מטרים, ניתן לראות בבירור שאין בה ממש. עולה אפוא כי הפיגום נבנה בניגוד לדרישות החוק.
אף על פי שליד המנוח נמצאו ענפים שבורים ואף על פי שמנהליו של המנוח טענו שלא גזמו את העץ, נסתרה גרסתם זו ומר רג'א העיד כי גזם את הענפים שהפריעו לו (בעמ' 22 בשורות 28-33). גם אשת המנוח העידה כי מר סלים סיפר לה בעצמו שהם חתכו את הענפים על מנת להרכיב טוב יותר את הפיגום. סתירות אלה בגרסותיהם של רג'א וסלים מחזקות את הטענה לפיה הענפים נגזמו לפני נפילתו של המנוח ואינן קשורות לנפילה זו.
כנגד מנהליו של המנוח מתנהלת תביעה נזיקית בבית משפט השלום בטבריה.
לחלופין טוענים התובעים, כי ככל ויקבע כי מדובר בנפילה במהלך הפסקת העבודה – מדובר בתאונה שיש להכיר בה כתאונת עבודה.
לעניין הזכאים לקצבה טוענים התובעים, כי מי שזכאית היא אשתו של המנוח אשר הייתה תלויה בו לפרנסתה.
לאור האמור, הנתבע לא הפריך את החזקה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין עבודת המנוח לתאונה ומשכך מדובר בתאונת עבודה כמשמעה בחוק.
לאחר קבלת הקלטת השיחה למד"א השלימו הצדדים את סיכומיהם. התובעים טוענים, כי דבריו של העד האנז מתיישבים עם האמור בהקלטה. העד האנז תיאר את הדברים כמפורט בהקלטת השיחה של מד"א, הוא תיאר את אופן הטיפול במנוח בצורה שרק עד ישיר יכול לתאר. אין כל ספק שהיו בזירה מספר אנשים והשיחה של מד"א לא הייתה עם אדם אחד. גם התמונות שהציג האנז מחזקות את העובדה שהוא נכח במקום התאונה וראה את התרחשותה וראה את המנוח עובד על הפיגום לפני נפילתו.
טענות הנתבע:
ראשית, לעניין זכות העמידה של התובעים – לטענת הנתבע היחידה אשר יכולה להיות זכאית לקצבת התלויים היא אשתו של המנוח. ילדיו של המנוח בגירים, אביו לא הגיש כל תצהיר ולא הביא כל ראיה שהוא בגדר תלוי במנוח, וכן בהתאם לחוק הביטוח הלאומי אין זכות עמידה לעזבון בתביעות מסוג זה.
אף על פי שטופס התביעה (בו נכתב כי המנוח טיפס על העץ על מנת לקטוף פרי) נכתב על ידי המעסיק, מוטלת חובה על המוסד להתחקות אחר נסיבות התאונה. לאחר קרות התאונה בוצעה חקירה על ידי משטרת ישראל. חזקה על גורם האכיפה שהוא בעל היכולת החקירתית הטובה ביותר.
הנתבע מפנה למסמכים בתיק המשטרתי –
התיק נסגר מחמת "אין עבירה פלילית". קרי טוען הנתבע, התיק נסגר מאחר שלמשטרה לא היה ספק בחפותו של המעסיק. המשטרה השתכנעה מעל לכל ספק כי לא מדובר היה בתאונת עבודה, שאם לא כן, הייתה באה בחשבון עם המעסיק על כך שהפיגום לא היה תקין והייתה מעמידה את המעסיק לדין בעבירה של גרם מוות ברשלנות. העבירה כשלעצמה בוצעה (הפיגום לא היה תקין) אך המנוח נפל אל מותו כתוצאה מהטיפוס לעץ הפרי, ללא קשר לעבודה ולתקינות הפיגום.
בבקשת המשטרה למתן צו להמצאת מסמכים נכתב שאין כל ידיעה ממה המנוח נפל – האם מפיגום או מעץ.
בדו"ח האירועים המלא מיום האירוע נכתב "הפועל נפל בעת שניסה לקטוף פרי מעץ, נפל מגובה של כ- 5 מ' מפונה במצב קשה לאיכילוב". מדובר במסמך שנכתב בסמוך לאירוע.
בדו"ח הצפייה נכתב שיש ענפים ופרי ליד שלולית הדם.
במזכר של משטרת ישראל נכתב כי בשיחות של קצין המשטרה עם נציג משרד העבודה, שוכנעו גורמי החקירה במשרד העבודה כי המנוח נפל עת ניסה לקטוף פרי מהעץ.
מזכר לפיו החקירה בוצעה על ידי מז"פ.
דו"ח פעולה ובו צוין כי גם מד"א הודיעה למשטרה כי מדובר בתאונה "טיפשית של חוסר זהירות".
לאור כלל האמור, טוען הנתבע כי גם משטרת ישראל וגם משרד העבודה השתכנעו שלא מדובר בתאונת עבודה. אף על פי שידוע לנתבע כי קיימים הבדלים בין הגדרת המושג "תאונת עבודה" במשרד העבודה ובמשטרת ישראל, לעומת הנתבע, יש לטענתו לייחס משקל רב לממצאים אלה.
לטענת הנתבע, אין כל ספק כי הפיגום לא היה תקין. עם זאת, המנוח לא היה עליו ולא היה אמור לעלות עליו שכן הוא לא התבקש לעשות כן. ככל שהמנוח אכן עלה על הפיגום, הוא עשה כן על דעת עצמו ולא במסגרת עבודתו מאחר שהעבודה על הפיגום כלל לא החלה. עצם העובדה שגם היחידה האמונה על חקירת תאונות במשרד העבודה הגיעה לאותה המסקנה מחזקת את עמדת הנתבע לפיה לא מדובר בתאונת עבודה.
בעדותו של מר רג'א בפני בית הדין הוא העיד כי העבודה באותו היום הייתה בקומת הקרקע. לטענת הנתבע, תמונות שהוצגו בפני בית הדין תומכות בגרסה זו.
בכל התמונות והסרטונים לא מצויים בסביבת המנוח כלי עבודה כלשהם.
מר גבסון מסר כי שמע במהלך האירוע את מנהל העבודה אומר כי המנוח טיפס על העץ על מנת לקטוף פרי.
נוכח האמור טוען הנתבע כי מדובר במקרה ברור בו התאונה התרחשה במהלך הפסקת האוכל ומשכך אין מדובר בתאונת עבודה.
דיון והכרעה:
תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") - ""תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו."
כבר נפסק כי "המבחן היסודי להיותו של אירוע 'תאונה' הוא ה'פתאומיות'... ופתאומיות פירושו אירוע שניתן לאתר ובמישור הזמן - הווה אומר מתי אירע ובמישור השטח - הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע..." [מנחם גולדברג עוקדן הביטוח הלאומי פרק ה', עמ' 1.137 (הוצאת סדן, אפריל 2006) וההפניות שם].
על כן, להוכחת אירוע כ"תאונת עבודה" יש להוכיח, כתנאי ראשון, כי מדובר ב"אירוע תאונתי" דהיינו, אירוע בלתי צפוי מראש, שניתן לאיתור מבחינת המקום והזמן.
במקרה שלפנינו, אין מחלוקת בין הצדדים כי ניתן לאתר את המקום ואת הזמן, באופן שמדובר באירוע שארע במקום העבודה ובזמן העבודה (אף כי יש מחלוקת האם מדובר בזמן ההפסקה או בזמן העבודה ממש). המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם התאונה אירעה גם "עקב עבודתו".
סעיף 80 לחוק מסדיר את שאלת ההפסקה וקובע:
"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –
...
(4) אירעה למבוטח שהוא עובד, בהפסקה שנקבעה על דעת המעביד ושאינה עולה על שלוש שעות, במקום שבו המבוטח או העובדים במקום עבודתו סועדים, והתאונה אירעה בקשר לעבודה או עקב סיכוני המקום או תוך כדי סעדו באותו מקום ועקב כך או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום כאמור מהעבודה או בחזרה ממנו לעבודה ועקב נסיעתו או הליכתו זו;"
אף על פי שהנטל להוכחת קיומה של תאונת עבודה מוטלת לרוב על כתפי התובע (עב"ל (ארצי) 104/99 גבריאל ברדה - המוסד לביטוח לאומי לח(2003) 241 (2002)) במקרה שלפנינו, כטענת התובעים, עובר הנטל לכתפי הנתבע. זאת מאחר שמתקיימת החזקה לפיה תאונה שאירעה במיקום באתר בו עבד המבוטח ובמהלך יום עבודתו , יוצרת קשר סיב תי בין התאונה לבין עבודת המבוטח (חזקה הניתנת, כמובן, לסתירה, אך הנטל לסתור אותה הינו על הנתבע).
השאלה העומדת להכרעה בפני בית הדין היא האם התאונה שאירעה למנוח ביום 19.05.2016 בו נפל המנוח מגובה, מהווה תאונת עבודה, או שהנפילה אינה קשורה כלל לעבודה. כיוון שלמרבה הצער המנוח אינו עמנו על מנת להעיד על נסיבות הנפילה, אין לנו אלא לדלות את פרטי התאונה מעדויות הצדדים ( אשר מטבע הדברים אינם יכולים להעיד מזמן אמת על שאירע), ומהחקירות שנעשו על ידי גורמי החוק סמוך לאירוע, כולל הקלטות ממד"א. אלא , כפי שיפורט בהמשך חקירת המשטרה לא הוסיפה הרבה, מעבר לעצם המסקנה כי לדעת המשטרה לא מדובר בתאונת עבודה (קביעה שאיננה מחייבת את בית הדין בשאלת קיום תאונת העבודה, אף כי נלקחת בחשבון).
בסיכומיו טען ב"כ הנתבע כי ע"פ טופס התביעה, התברר בדיעבד כי המנוח טיפס על עץ בהפסקה, ניתלה עליו, ונפל. אלא, כפי שגם צויין בסיכומים – מי שניסח את טופס התביעה היה ה מעסיק, וכפי שנראה גם בהמשך – היה לו עניין שהתאונה תיראה כתאונה של נפילה מעץ לצורך קטיפת פרי הפפאיה, ולהרחיק מעצמו כל אחריות של נפילה במהלך העבודה. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה כי המעסיק לא היה מבוטח. לכן אין בטופס התביעה כשלעצמו כדי ללמד ולו גם לכאורה על נסיבות התאונה.
לטענת הנתבע, התאונה התרחשה בזמן הפסקת האוכל, וכי המנוח רשאי היה לעשות בזמן ההפסקה כרצונו – ולפיכך בכל מקרה לא מדובר בתאונת עבודה. לטענת התובעים – אף אם מדובר היה ב תאונה שאירעה בהפסקה (דבר שלא ניתן כיום לדעת בבירור), הנטל עובר לצד השני להוכיח כי התאונה לא מהווה תאונת עבודה. יצויין כי עניין זה לא הוברר די הצורך ולא ור העדויות של העסיק ושל אחיו – שלא היו אמינות – לא ניתן לקבוע בוודאות כי הנפילה אירעה בזמן שהמנוח היה בהפסקה.
כפי שיובהר גם בהמשך - נסיבות הנפילה אינן חד משמעיות בתיק, כאשר לא היו עדים ישירים לנפילה. כך גם עדותה של אשתו אינה מעלה ואינה מורידה בסוגייה זו, וכך גם עדותה של גב' כהן מטעם הנתבע, שאף שהייתה אמינה (כמו גם עדותה של אשת המנוח), לא היה בה די כדי לקבל הכרעה על נסיבות התאונה.
מדובר, אפוא, בשתי גרסאות אפשריות : גרסת הנתבע (כפי שטוען המעסיק) כי המנוח נפל בעת שניסה לטפס על העץ על מנת לקטוף פרי (גם אם עלה לצורך כך על הפיגום על מנת להגיע לפרי בצורה טובה יותר), וגרסה שנייה – כי התובע נפל מהפיגום, במהלך העבודה, כשלא היה מעקה במקום ותפס בענפי העץ תוך כדי נפילה. הנתבע מסתמך על דוח חקירה של המשטרה ומשרד העבודה והרווחה, אשר קבעו כי לא מדובר בתאונת עבודה. אלא, כפי שיובא גם בהמשך – על פניו לא מדובר בחקירה יסודית שנערכה, ומכל מקום העובדה שתיק החקירה המשטרתי נסגר ולא הוגש כתב אישום (מכיוון שחקירת משרד העבודה נסגרה) אינה מספיקה לצורך בחינת השאלה של קיומה של תאונת עבודה, בהתאם להלכות של בתי הדין לעבודה. מכל מקום, לא ניתן לקבל את טענת הנתבע, לפיה עצם סגירת התיק במשטרה יש בה כדי לקבוע באופן חד משמעי שלא התרחשה תאונת עבודה או כדי לקבוע כי הנטל המוטל על הנתבע – הורם. גם הדו"ח וההקלטה ממד"א, בסופו של דבר לא הועילו להכרעה זו.
לעניין סגירת התיק במשטרה:
כידוע, נטל ההוכחה במשפט הפלילי גבוה יותר מ אשר במשפט אזרחי, ועליו להיות מעל לכל ספק סביר. זאת בניגוד למשפט האזרחי בו יש לפעול בהתאם למאזן ההסתברויות. לכן סגירת התיק במשטרה אינה מספיקה, כדי להרים את הנטל שלא אירעה תאונת עבודה. ודוק: בית הדין אינו מתעלם מהממצאים שנקבעו בחקירת המשטרה אך הם לא בבחינת אורים ותומים אשר מהווים מעשה בית הדין, ולפיכך עלינו לבחון את הראיות שהוגשו בהליך לצורך בדיקה עניינית של קיומה או אי קיומה של תאונת עבודה.
בנוסף, בעדויותיהם של מר ג'ארם סלים, מעסיקו של התובע, ושל מר רג'א, אחיו של המעסיק, נמצאו סתירות רבות , וע ל כן, עדויותיהם לא נמצאו אמינות. זאת כאשר ברור כי עשו ככל יכולתם על מנת להרחיק מהם כל אחריות לתאונה, באופן שאינו אמין דיו.
מר ג'ראם סלים, העיד כי הוא עצמו גזם את הענפים שהפריעו לבניית הפיגום, וכדבריו (עמ' 22 לפרוטוקול בשורות 26-29):
"ש. העץ היה בתוך הפיגום?
ת. לא, היה רחוק במטר.
ש. העצים היו גם באחת המיטות, המשטח של הפיגום.
ת. מה שהפריע לי גזמתי."
בנוסף העיד מר סלים כי בין העץ לבין הפיגום היה מרחק של כמטר. עדות זו של מר סלים סותרת את התמונות שהוגשו לבית הדין בהם ניתן לראות בבירור כי העץ והפיגום צמודים האחד לשני.
כאמור, לטענת הנתבע העובדה שליד המנוח נמצאו ענפים ופרי, ממחישה כי המנוח נפל עת ניסה לקטוף פרי. אלא, שאין די בכך כדי לקבוע מסמרות בשאלה – האם המנוח נפל בעת שטיפס לקטוף פרי או שמא נפל בשל ליקויים חמורים באתר הבנייה. כאמור, אף אחד מהעדים שהעידו מטעם הצדדים לא נכח במקום התאונה ולא ידע לומר מה הייתה סיבת הנפילה של המנוח.
גם אמינותו של מר רג'א מתערערת , בכל הנוגע למועד צילום התמונות והסרטון שהוגשו למשטרה. בעמ' 11 לפרוטוקול בשורות 14- 15, טען מר רג'א כי התמונות צולמו לאחר שלקחו את המנוח באמבולנס. עם זאת, בהמשך חקירתו ציין כי:
"ש. אני מראה לך את הסרטון, זה הסרטון נכון?
ת. זה לא הסרטון שאני צילמתי. הסרטון שלי היה מכוון לעץ.
ש. יש לך את הסרטון פה?
ת. לא. אני מסרתי סרטון למשטרה והתמונות.
ש. הסרטון שאני מציג לך התקבל מהמשטרה.
ת. אני לא זוכר בדיוק. יכול להיות שהתמונות היו יותר קרובות לעץ וזה הסרטון, אני לא ממש זוכר. אני זוכר שמסרתי את התמונות והסרטון לחוקר במשטרה, והוא לא לגמרי הבין מהתמונות, ואחרי שהוא ראה את הסרטון הוא הבין.
ש. התמונות שצילמת מהמקום, מזה מאותו יום של התאונה או יום למחרת.
ת. אותו יום של התאונה.
ש. אני מראה לך תמונות מיום התאונה, שהמעקות לא היו שם. בתמונה מיום התאונה רואים שאין מעקות. למחרת היום נכון שהותקו מעקות?
ת. יכול להיות. אני לא זוכר. הנושא הזה היה לפני 3,4 שנים, אני לא יכול להגיד פרטים מדוייקים. היו לי סיוטים בגלל הדבר הזה אחרי שראיתי את זה.
ש. ואתה לא זוכר אם התקינו מעקות יום למחרת.
ת. לא זוכר.
ש. מי השלים את הפיגום.
ת. אחי.
ש. מתי?
ת. לא יודע. אחרי המקרה אני יומיים שלושה לא הייתי בעבודה אחר כך."
(עמ' 12 לפרוטוקול בשורות 13-32) (ההדגשות לא בקור – י.ש).
אם כך, מעדותו של מר רג'א עולה ספק בנוגע לאמינות גרסתו גם ביחס למועד צילום התמונות והסרטון וגם לגבי מועד הקמת המעקות . כשעומת העד ע ם סתירה זו לא ידע להשיב והתחמק בתואנה כי חלפו מספר שנים ממועד התאונה.
זאת ועוד. אף על פי שמר רג'א אינו הבעלים של העסק אלא מועסק אצל אחיו, נראה כי אף הוא עשה מאמצים על מנת לשוות לאירוע כתאונה שאינה קשורה כלל לעבודה. תמוהה אף העובדה כיצד הוא לא ידע במדויק להשיב מתי הותקנו המעקות, כיצד הותקנו והאם הותקנו בצורה בטוחה .
נקודה נוספת: עיון בחקירה שבוצעה למר רג'א במשטרה מציגה תמונה לפיה העובדה שהמנוח טיפס על העץ היא בגדר השערה, ולדבריו:
"ש. האם ראית את הנפילה?
ת. לא.
ש. האם אחיך הקבלן היה בזירה בזמן האירוע?
ת. לא.
ש. האם יש לך מה להוסיף?
ת. אני בטוח שהוא טיפס על העץ של הפפאיה כי הוא נפל והפפאיה הייתה ביד שלו וגם בזירה היו ענפים שבורים של העץ. אני משער שהוא טיפס על העץ והענף נשבר ויש על הרצפה איפה שהוא נפל ענפים שבורים. אני אשלח לך התמונות של הזירה שצילמתי."
(ההדגשות אינן במקור – י.ש.) (שורות 23-28 בעמ' לחקירתו של מר רג'א במשטרה).
יצויין כי גם הטענה כי נפל כשהפפאיה הייתה בידו נראית בלתי סבירה. אדם שנופל מעץ, ומצוי במצב פיזי קשה כתוצאה מהנפילה, לא סביר שבזמן הנפילה הקשה עדיין יחזיק בידו את הפפאיה, כפי שטען העד.
חוסר האמינות בגרסתו של מר רג'א מתחזקת אף יותר לאחר חקירתו של אחיו, מר סלים. בחקירתו מתייחס מר סלים לצילומים שבוצעו ביום התאונה, זאת למרות שבחקירת אחיו התברר כי ככל הנראה מדובר בתמונות ובסרטון שצולמו יום למחרת האירוע.
בנוסף, בחקירתו מציין מר סלים כי במקום האירוע נכחו "פועלים" נוספים (פועל בשם סאמי סאבא, הבן של מר סלים ואחיו) , זאת למרות שבהתאם למידע שהוצג לבית הדין בכתבי בית הדין, הפועלים היחידים שהיו היו מר סלים, מר רג'א והמנוח. הפועלים הנוספים הם שהתקינו את הפיגום.
חקירתו של מר סלים גם מעלה בפנינו תמונה בעייתית בכל הקשור לחקירה שהתנהלה על ידי משרד העבודה שכן לדבריו הוא מעולם לא נחקר על ידי נציגי משרד העבודה, למעט הגעתם לאתר העבודה, ולדבריו:
"ש. וזה לפי הוראת המשטרה שחקרה את האירוע. הורתה לך להשלים את הפיגום.
ת. לא, המשטרה בכלל לא דיברה איתי על פיגום.
ש. אתה לא נחקרת.
ת. הגיעו לשם משרד העבודה, ואמרתי שאני עדיין בקומת הפיגום, והם נתנו לי הוראות.
ש. נחקרת במשרד העבודה?
ת. לא. הם הגיעו לשטח, לאתר.
ש. מתי הם הגיעו?
ת. באותו יום או למחרת הוא הגיע, לא ממש זוכר."
(עמ' 22 לפרוטוקול הדיון בשורות 18-25. ההדגשות לא במקור – י.ש).
גם הגב' סיגל כהן , עוברת אורח שישבה בבית קפה סמוך ושמעה את הנפילה, העידה אף היא בבית הדין מטעם הנתבעת. אלא שבעדותה לא ידעה לענות על השאלה – האם המנוח עבד על הפיגום. וכדבריה (עמ' 25 לפרוטוקול הדיון בשורות 1-6 לפרוטוקול):
"ת. אני לא זוכרת אם ראיתי אותם על הפיגום או לא.
ש. תנסי להיזכר. חשוב לחקר האמת.
ת. חשוב שאדם נפטר, אני לא צד לשום עניין. מתי שאני זוכרת שראיתי שהיו אנשים בתוך הגן על הפיגום, הפיגום היה בגובה של קומה ראשונה שלו יש קיר שעבדו עליו ויש קיר בית אנכי, הקומה הראשונה על הגובה של הקומה הקטנה, לא יודעת למקם את האנשים. אני לא יודעת לומר אם היו אנשים למטה או למעלה. לא יודעת במיליון אחוז." ההדגשות לא במקור – י.ש).
עדות זו מקובלת עלי כאמינה, אם כי אין בעדות זו כדי להוות סיוע של ממש בשאלה שבמחלוקת.
האם לאור עדויות אלו הרים הנתבע את הנטל המוטל עליו כי לא מדובר בתאונת עבודה למרות שהתאונה אירעה במקום העבודה ובשעות העבודה הרגילות? המסקנה הינה הנתבע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו. כך גם אין וודאות כי התאונה אירעה בזמן שהמנוח היה בהפסקה מהעבודה ויכול היה לעשות בהפסקה כרצונו. בכל מקרה, אף אחד מהעדים שהעידו בפני בית הדין לא ידע לומר מתוך דברים שראה, האם המנוח עבד על הפיגום, ונפל ממנו (תוך ניסיון להיאחז בעץ בזמן הנפילה), או שמא עלה עליו רק לצורך קטיף הפרי. מאחר שכאמור עדויותיהם של מר רג'א ומר סלים, מעסיקיו של המנוח, היו עם סתירות מהותיות, לא ניתן לקבל את גרסתם כמהימנה.
בנוסף, וכאמור, מעדותו של מר סלים נראה לכאורה כי גם החקירה שבוצעה על ידי משרד העבודה לא הייתה מעמיקה כנדרש, ולכן, אף קשה לקבלה כמספיקה לצורך הקביעה כי לא הייתה תאונת עבודה.
עדותו של מר האנז והקלטת השיחה למד"א:
גם עדותו של העד האנז צלאח אינה נקייה מספיקות, זאת בעיקר לאחר האזנה להקלטה וקריאת התמלול שהומצאו לבית הדין על ידי מגן דוד אדום.
וכך נשאל והשיב (עמ' 4 משורה 29 ועמ' 5 משורה 1):
"ת. אני הייתי עובר ברחוב קטן ביפו, רחוב שקט, וגם הוא רחוב שקט, אני עבדתי בתוך מרפסת בקומה שלישית, והתובע היה עובד מולי בדיוק בחומה של בית הספר, היה עומד על הפיגום, והיו מתקנים ומשפצים קיר.
ש. איזה קיר, של הגדר?
ת. הקיר של בית הספר החיצוני.
ש. איך אתה מסביר את זה שלאזור של האירוע הגיעו מד"א ומשטרה ולקחו עדויות, ואתה לא מופיע בשום מקום שם.
ת. הראשון שדיבר איתי היה העובד של מד"א בטלפון, ויש לי תמונות שהייתי תפסתי את המנוח באותו אירוע. המוקד דיבר איתי אחרי שמישהו דיבר עם האמבולנס, והוא ביקש ממני לתאר לו מה המצב של הנפגע. אני סיפרתי לו שיוצא דם מהאף שלו וגם מהפה.
ש. למי סיפרת?
ת. למוקד של מד"א שהיה בדרך. הם ביקשו ממני לשים אותו על הצד ולא על הגב כדי שהדם ירד החוצה.
ש. אתה זה שהתקשרת למד"א?
ת. לא. לא אני. השכנים וגם מי שהיה עובד ברחוב.
ש. אתה דיברת עם מד"א בטלפון?
ת. כן, דיברתי עם מד"א בטלפון אבל דרך מי שהתקשר אליו. מי שהתקשר פחד להתקרב אליו.
ש. מי זה היה שהתקשר?
ת. אחד שהיה נמצא באותו אירוע. אף אחד לא התקרב אליו, כולם רק הצביעו עליו
מרחוק".

מר האנז העיד בפני בית הדין כי במהלך האירוע הוא צילם את המנוח. בתמונות אלה רואים כי דם נוזל מאפו – וכדבריו: "אשתי נמצאת עכשיו אצל השכנים. היא צריכה ללכת לבית ולחפש בפלאפון שלו ואז לשלוח לי. לשאלת בית הדין, בתמונות רואים שאני תפסתי אותו והדם שלו היה נוזל מהאף..." (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון בשורות 15-16).
עם זאת, תמונות אלה לא הומצאו לבית הדין. יתרה מכך, בשיחה למד"א ניתן לשמוע בבירור כי המודיע מתאר דימום מהאוזניים ולא מהאף כטענתו של מר האנז.
בסיכומים המשלימים טוענים התובעים כי מר האנז הוא הוא המודיע למד"א על קרות התאונה. מנגד, לאחר שהקלטת השיחה למד"א הומצאה לצדדים טענו התובעים כי מר האנז לא היה המודיע אלא קולו נשמע ברקע.
לאחר האזנה להקלטת השיחה, עולה בבירור כי אדם אחד הודיע למד"א אודות התאונה ולא נשמעו קולות רקע. יתרה מכך, מקובלת עלי טענתו של הנתבע לפיה דבריו של המודיע והמשלב הלשוני בו נמסר הדיווח (שימוש בביטויים כדוגמת – " מנחה אותי", "סרעפת" ועוד) מעיד על כך שמדובר באדם שדובר עברית רהוטה ותקנית. ניתן להסיק כי מדובר באדם ששפת האם שלו היא עברית ולא ערבית. טענה זו מקבלת חיזוק בפנייתו של המודיע למנוח, פנייה שהחלה בערבית אך מהר מאוד עברה בחזרה לעברית – " חאלד שוויה עוד מעט אמבולנס מגיע".
נראה אפוא כי מר האנז, אף שאינו מכיר את התובע, היה להוט לספר כי המנוח נפל מהפיגום במהלך עבודתו, אף שברור כי לא ראה את הנפילה וספק אם ראה אותו עומד על הפיגום.
כאמור, העד העיד כי ראה את המנוח עומד קודם לנפילה על הפיגום. יש לתמוה כיצד ידע העד לומר כי המנוח עמד על הפיגום, בטרם נפל, כשכלל לא הכירו וכאשר כלל לא עבד עימו אלא עבד "באתר ממול" (כשאין ספק שראה אותו לאחר הנפילה כשהוא שוכב על הריצפה). מכל מקום – גם אם ראה את המנוח עומד על הפיגום (ונקודה זו אינה נקיה מספיקות), עדיין לא ברור האם העל ייה לפיגום הייתה בשל צרכי העבודה או רק בשל רצונו להגיע לעץ הפפאיה הצמוד על מנת לקטוף את הפרי .
מכל האמור לעיל – ומשעדויות שני הצדדים נראו מגמתיות ולא אמינות דיין - הרי שגם בשאלות המשמעותיות בתיק של אופן הנפילה של המנוח - נותר ספק. כך גם בכל הנוגע למיקום הפרי והענפים ביחס למנוח. לפיכך לא מצאתי כי ניתן לקבוע מסמרות בשאלה האם המנוח טיפס על מנת לקטוף פרי , או שמעד מהפיגום ורק תפס בעץ כדי להיתמך מפני הנפילה. בכל מקרה, וכפי שעולה מהאמור לעיל, ברור כי הפיגום לא הורכב כנדרש, ובשים לב למיקומו ביחס לעץ, ישנה אפשרות סבירה (המסבירה גם את העובדה שבקרבת מ קום הנפילה היו ענפים וגם פרי הפפאיה), כי המנוח תפס את הענפים והפרי במהלך נפילה מהפיגום.
כפי שנאמר לעיל, בתחום הביטחון הסוציאלי, ככל שמתעורר ספק – הרי שספק זה ראוי במקרים רבים שיפעל לטובת המבוטח. דבר זה זה עולה בין היתר מעב"ל 62/96 המוסד לביטוח לאומי – נפתלי אדרי, פד"ע לב (1999) 185; דב"ע ל/10- 0 דוידיאן – המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב(1) 3; עב"ל 1055/02 אלברט סולטן – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) ניתן ביום 29.02.2004.
לאור כלל האמור, ומשהנטל המוטל על הנתבע לא הורם - התביעה מתקבלת במובן זה שנקבע שהמנוח נפל מפיגום במהלך ועקב עבודתו, ולכן יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה.
לעניין זהות התובעים: בעניין זה מקובלת עליי טענת הנתבע לפיה הזכאית היחידה לקצבת תלויים מהנתבע היא אשת המנוח, הגב' נג'אח מוסא דאר שיח, התובעת 2. אכן בחקיקה הרלוונטית לתביעה לקצבת תלויים, לע יזבון המנוח אין זכות עמידה בפני בית הדין. בנוסף, הנתבע 3, אביו של המנוח, לא הגיש כל תצהיר התומך בטענה כי הוא תלוי במנוח. ביחס לתובעים 4-9, מדובר בילדיו הבגירים של המנוח אשר אינם מוגדרים כתלויים בחוק. משכך, התביעה כנגד תובעים 1, 3-9 נדחית.
סוף דבר:
תביעת התובעת 2 מתקבלת.
הנתבע יישא בהוצאות התובעת 2 ובשכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.
ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.
ניתן היום, כ"ח שבט תשפ"א, (10 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .