הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים ב"ל 48687-08-20

13 מרץ 2021

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג

המערערת
דינה וולפסון

ע"י ב"כ: עו"ד שושנה גלס
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד עמרי בניאל

פסק דין

המערערת, גב' דינה וולפסון, הגישה ערעור זה לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת ועדת העררים (אי כושר) מיום 19.7.20, על פיה המערערת איבדה 65% מכושרה להשתכר.

הרקע לערעור
למערערת, ילידת 1984, הוכרה נכות רפואית בשיעור 40% בשל מחלת Angioneurotic Edema & Urticaria (להלן: "המחלה"), ממנה היא סובלת משנת 2005.
למערערת נקבעו על ידי פקיד התביעות 65% אי-כושר להשתכר, החל מיום 1.1.16. ועדת עררים לאי כושר מיום 6.3.17 ציינה שהמערערת בת 32, עבדה בעבר בעבודות פקידותיות ובחינוך, סובלת ממחלה אימונית עם ביטויים עיקריים בעור ובמערכת נשימה עליונה. הוועדה רשמה את טענת המערערת כי היא משתדלת לקבל את הטיפול בסטרואידים 2-3 בשבוע וכן נוטלת תרופות אנטי אלרגיות. הוועדה דחתה את ערר המערערת.
המערערת הגישה ערעור לבית דין זה בבל 56902-05-17. בפסק דין מיום 12.11.18 הוחזר עניינה של המערערת לוועדת אי הכושר, על מנת שתדון מחדש במכלול הליקויים של המערער לרבות בטענות בדבר האופי הספציפי של המחלה, והשפעתו המסוימת על האפשרות להשתכר ולהחזיק בעבודה קבועה.
הוועדה התכנסה ביום 11.11.18 והחליטה שלא לשנות את קביעתה, לאחר שסברה שבעקבות המחלה המערערת אבדה כושרה לעבודה באופן חלקי אך היא מסוגלת לעבוד בעבודות פקידות וטלמרקטינג במסגרת 3-4 שעות ליום עם התמדה בטיפול הרפואי.
המערערת הגישה לבית דין זה ערעור בבל 17110-01-19 וביקשה להחזיר את עניינה של המערערת לועדת עררים בהרכב שונה. בפסק דין מיום 8.6.20 התקבל הערעור חלקית: הצדדים הגיעו להסכמה לעניין עילת השבת עניינה של המערערת לוועדת העררים, אך בית הדין נדרש לפסוק במחלוקת בעניין דרישה המערערת להחלפת הרכב הוועדה. בית הדין דחה את הערעור בעניין הדרישה להחלפת ההרכב, ובהסכמת הצדדים הורה על השבת עניינה של המערערת לועדת העררים:

"על מנת שתשקול מחדש את החלטתה ותתיחס למחלתה הספציפית של התובעת והשלכותיה על יכולת עבודתה (ובכלל זה עבודה בהתמדה) וזאת בשים לב לסיכום הרפואי של ד"ר דניאל רויטמן מיום 6.12.17, ובפרט לקביעתו לפיה "לא יכולה לעבוד בשום עבודה בגלל התקפים של אורטיקאריה".

במסמך של ד"ר רויטמן, מומחה לאימונו אלרגולוגיה בקופת חולים לאומית מיום 6.12.17 נאמר:
"סיכום והערות: סובל מכרונית אורטיקאריה ו-ANGIOEDEMA
החמרות במצב של לחץ פיזי ונפשי.
לוקחת טיפול אניימטמיניק + סטרואידים שעוזר חלקית
התקפים של אורטיקאריה ו ANGIOEDEMA כל יום.
לא יכולה לעבוד בשום עבודה ב גלל התקפים של אורטיקאריה ו- ANGIOEDEMA".

הוועדה התכנסה ביום 11.11.18 והחליטה:
"הועדה התכנסה בעקבות פסק הדין 8/6/20, שוחחה עם התובעת ובאי כוחה כאשר הועדה נדרשה לשקול מחדש את החלטתה תוך התחשבות במחלה הספציפית של התובעת והשלכותיה על יכולת העבודה ותתייחס למכתבו של ד"ר דניאל רויטמן מ-6.12.17.
הועדה שמעה את דברי בא כוחה... באריכות רבה וכן שוחחה עם התובעת ושמעה על אופן הטיפול, התופעות המלוות אותה. הוועדה עיינה במסמכים שהגישה התובעת ובא כוחה כולל מכתב של ד"ר דניאל רויטמן מ-6.12.17 שהוא אימונאלרגולוג. התובעת מטופלת באנטי איסטמיניים וסטרואידים עם שיפור חלקי. התובעת ציינה בפני הוועדה שמדובר בקבלה של פרטניזון mg20 אשר עוזר בטיפול בהתקף עם ירידה במינון במשך שלושה ימים. לאור האמור לעיל הועדה סבורה ושבה על עמדתה כי הובעת במצבה מסוגלת (חזרה של התקפים בתדירות שונה וצורך בטיפול תרופתי קבוע) בצורה חלקית, תוך מודעות להשפעה של הטיפול, אופ י המחלה והשכלתה מאפשרת עבודה חלקית עבודה כגון טלמרקטינג, מענה טלפוני, וכדומה מס' שעות (3-4) ואף לבצע עבודה מביתה, לפיכך דוחה את הערר ומאשרת את קביעת פקיד התביעות".

טענות המערערת
עיקרי טענות המערערת הם:
ועדת העררים לא ייחסה משקל ראוי לחוות דעתו של ד"ר רויטמן, שהינו אימונואלרגולוג, וככזה "הוא רופא שמבין היטב מהי מחלתה של המערערת".
ועדת העררים לא נתנה משקל ראוי להערכה תעסוקתית של ד"ר מנילוב מיום 7.1.18.
וועדת העררים לא קיימה את פסק הדין בכך שלא התייחסה להשלכותיה של המחלה וליכולתה של המערער לעבוד בהתמדה, ולא נימקה מדוע לא קיבלה את עמדתו של ד"ר רויטמן לפיה המערערת אינה יכולה לעבוד בשום עבודה.
הנמקתה של ועדת העררים בהתייחסותה "למסמכים" שהמערערת הציגה – היא סתמית ובלתי מפורטת.
המערערת טוענת שאין כל סבירות שמעסיק כלשהו יקבלה לעבודה כאשר היא עלולה בכל רגע, ללא התראה, לקבל התקף של מחלתה.
לאחר ששני מותבים של בית הדין מצאו פגמים בהחלטת הוועדה אך הוועדה לא נעה ולא זעה מעמדתה, הגיעה העת להחליף את הרכב הוועדה.
הכרעה
לאחר שבית הדין עיין בטענות הצדדים, בית הדין סבור שדין הערעור להידחות, מאחר שלדעת בית הדין ועדת העררים קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר מכוחו התכנסה. להלן הנימוקים:
בית הדין סבור שיש לקרוא את החלטת ועדת העררים מושא הערעור על רקע שתי החלטותיה הקודמות, בהן עמדה הוועדה על גילה, ניסיונה התעסוקתי והשכלתה של המערערת.
מקובלת על בית הדין עמדת המשיב לפיה מכתבו של ד"ר רויטמן הוא כללי ותמציתי ביותר. קביעתו כי המערערת סובלת מהתקפים "כל יום" שונה מתיאור "גלים" המופיע במכתבו של ד"ר מנילוב , אשר כוללים ימים של התקפים, שלאחריהם באים ימים של הקלה.
מומחיותו של ד"ר רויטמן בתחום האימונו-אלרגולויה הייתה ידועה לוועדה, ולדעת בית הדין, היא נתנה לעמדתו של ד"ר רויטמן משקל ראוי. מומחיותה של וועדת העררים הינה בתחום ההשלכות התעסוקתיות של הליקויים הרפואיים על רקע כלל הנתונים שהוועדה נדרשת לבחון על פי סעיף 209(ב) לחוק הביטוח הלאומי, ובהם – השכלה, גיל, עבר מקצועי , והשלכתם על יכולת ההשתכרות של המערערת, ובכלל זה יכולתה לחזור לעבודתה, כולה או חלקה, ועל יכולתה לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות המקצועיות שהיא מסוגלת לעסוק בהם והתואמים את כושרה הגופני ומצבה הבריאותי.
בהחלטותיה נתנה וועדת העררים את דעתה לטענות המערערת בדבר תגובתה לטיפול התרופתי. לעניין יכולת "ההתמדה", סברה שככל שהמערערת תתמיד בטיפול, אשר גורם לשיפור במצב של התקף – היא תוכל לעבוד בעבודה חלקית. הוועדה שמעה את טענת ב"כ המערערת לפיה נטילת סטרואידים באופן רצוף מסכנת את המערערת. ב החלטתה התייחסה הוועדה לאפשרות של הורדת המינון לאחר הופעת שיפור. כמו כן, החלטתה של וועדת העררים לוקחת בחשבון את ההשלכות התעסוקתיות של הופעת נגעים או נפיחות בעורה, אך היא סברה שהמערערת מסוגלת לבצע עבודה חלקית, וציינה עבודות חלקיות שמותאמות למצב דברים כזה, ואשר אינן דורשות אינטראקציה חזו תית עם קהל.
בית הדין סבור שיש קושי ממשי בהסתמכות המערערת על מכתבו של ד"ר מילנוב מיום 7.1.18, בשים לב לכך שהוסכם כי עילת השבת עניינה של המערערת לוועדה, תתמקד במכתבו של ד"ר רויטמן. מכל מקום, עיון במכתבו של ד"ר מנילוב מעלה שמסקנתו בדבר אבדן כושר השתכרות בשיעור 75% ומעלה , מבוססת במידה רבה על ההשלכות הנפשיות של המחלה על המערערת, כמו גם על שינויים קוגניטיביים, שטרם הוכרו כמקנים למערער נכות רפואית. אף מכתבו של ד"ר רויטמן מדגיש את הפן הנפשי.
הנכות הרפואית המוכרת, שעל יסודה דנה וועדת העררים בשיעור אבדן כושר ההשתכרות של המערערת, הינה נכות שנובעת מהמחלה, בשיעור 40%. ועדת העררים קיבלה את עמדת המערערת בדבר פער ניכר בין שיעור הנכות הרפואית המוכרת הנובעת מהמחלה, לבין הביטוי התפקודי שלה, והכירה באבדן כושר השתכרות בשיעור 65% . הוועדה נימקה כנדרש את מסקנתה בדבר היותה של המערערת מסוגלת לבצע עבודה חלקית בעבודות התואמות את מצב הרפואי, וקיימה את הוראות פסק הדין המחזיר.
בנסיבות אלה, בית הדין סבור שלא נפל פגם בהחלטת וועדת העררים המצדיקה התערבות בית הדין.

סוף דבר
בהתאם לכך – הערעור נדחה.
ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ט אדר תשפ"א, 13 במרץ 2021 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .