הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים ב"ל 46987-02-19

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור עובדים – מר נתן מזרחי
נציג ציבור מעסיקים – מר אליעזר קלאי

התובע
יעקב סעדון

ע"י ב"כ: עו"ד אורלי בראונשטיין
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד ענבל לש

פסק דין

לפני ביה"ד תביעת התובע לקבלת גמלת הבטחת הכנסה לתקופה שמאפריל 2017 ועד פברואר 2018. התובע טען כי בתקופה זו עמד במסגרת סעיף 18 לתוספת הראשונה לחוק הבטחת הכנסה לפיה נמנע ממנו להשתלב בעבודה כתוצאה ממעצר בית .
כמו כן טען התובע כי ביקש מביהמ"ש המחוזי בכל הזדמנות רשות לעבוד וביהמ"ש המחוזי מנע ממנו זאת, הן בעבודה בחוץ והן בעבודה מהבית.
הנתבע טען כי היה על התובע להתייצב בשירות התעסוקה שעה שהיה במעצר בית חלקי שאפשר זאת, כי היה עליו לדווח במועד על שינוי תנאי המעצר וכן כי אין אפשרות לשלם תשלום רטרואקטיבי כאשר הגיש את הודעתו באיחור, על פי סעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה.
בהגינותו טען הנתבע כי הגם שהתובע זוכה מכל וכל בזיכוי של ממש בביהמ"ש המחוזי אין ביכולת הנתבע לסייע מאחר ומכתב ב"כ התובע גרם למוסד לחשוב שהוא במעצר בית מלא, והנתונים בזמן אמת מול המוסד היו שגויים. ברגע שקיבל המוסד מידע נכון הנחה את התובע להתייצב בשירות התעסוקה.

העובדות

התובע יליד 1983 היה במעצר מיום 22/05/2016 ועד ליום 30/06/2016 ובמעצר בית מיום 01/07/2016 ועד ליום 18/02/2018. ביום 18/02/2018 זוכה התובע כליל בביהמ"ש המחוזי.
החל מיום 03/04/2017 היה התובע במעצר בית בתנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי מאותו יום. דהיינו, יכול היה לצאת מהשעות 10:00-18:00 אך רק במעלה אדומים שאינה עיר מגוריו.
במעלה אדומים יש לשכה של שירות התעסוקה.
לתובע אושרה זכאות להבטחת הכנסה מחודש 8/2016 ועד חודש 3/2017.

המחלוקת

זכאות התובע להבטחת הכנסה בתקופה מחודש מאי 2016 ועד לחודש יולי 2016 וכן מחודש אפריל 2017 ועד לחודש פברואר 2018.
האם בדין נדחתה תביעת התובע להבטחת הכנסה לתקופה שמחודש אפריל 2017 ואילך, בשל טענת הנתבע כי מדובר במעצר בית חלקי , בו היה עליו למלא עילת זכאות כדורש עבודה , או שמא כטענת התובע לא בדין נדחתה תביעתו הואיל ודובר בשעות התאווררות בלבד והתובע עשה כל שביכולתו כדי לקבל אישור לעבוד אולם לא קיבלו מבית המשפט המחוזי.
האם כטענת הנתבע התובע לא זכאי להבטחת הכנסה בתקופה שקדמה לחודש 8/2016 הואיל והגיש תביעה להבטחת הכנסה רק באותו חודש.

הכרעת הדין

הפן הנורמטיבי – תשלום רטרואקטיבי
תקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע) תשמ"ב – 1982 קובעת כי זכאי לגמלה יהיה מי שהופנה לעבודה על ידי שירות התעסוקה או רשום בלשכת שירות התעסוקה כדורש עבודה. בפסק דין עב"ל 31442-09-10 יעקב לוטיזרד נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן: עניין לוטיזרד) נקבע כי כל שינוי שיש לאדם בין בהיקף עבודתו, בין ביכולת עבודתו או בכל עניין, עליו לדווח ולעדכן את שירות התעסוקה ואת המוסד לביטוח לאומי. בהיעדר דיווח כאמור, וכאשר לא מתאפשר לשירות התעסוקה ולביטוח הלאומי לעשות את ההתאמות תישלל הגמלה.
עוד נקבע, לעניין דמי אבטלה, כי מי שנמצא במעצר בית ולא התייצב לשירות התעסוקה בשל מעצר הבית, אינו זכאי לגמלה מאחד ומעצר בית אינו פוטר את המבוטח מחובת התייצבות הקבועה בחוק ובאותה עת לא מילא התובע שם את התנאים המחויבים על פי חוק (ב"ל 4539-03-15 דקל ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי). יפים הדברים לענייננו, שעה שהשעות בהן ניתן לתובע לצאת מביתו במעלה אדומים, 10:00 – 18:00 היו שעות בהן יכול היה להתייצב בשירות התעסוקה כדין. אף לעניין הבטחת הכנסה נפסק כך (ב"ל 2218/01 אלמקייס אמיר מרד נ' המוסד לביטוח לאומי).
סעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה תשמ"א – 1980 קובע:
14(א) גימלה תשולם רק בעד התקופה שתחילתה ב-1 לחודש שבו הוגשה למוסד לביטוח לאומי התביעה לגימלה, ואולם השר רשאי לקבוע בתקנות נסיבות שבהן תשולם הגימלה ממועד מוקדם יותר ולתקופה שקבע.
....."
הפסיקה קובעת, ביותר מפסק דין אחד, כי המחוקק לא הותיר כל שיקול דעת נוסף לביה"ד או למוסד לביטוח לאומי להאריך את תקופת תשלום הגמלה מעבר לקבוע בחוק ובתקנות (ב"ל 7224/05 איריס לייבוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי).
התובע טען כי לא נמסר לו על ידי המוסד לביטוח לאומי כי עליו להתייצב לשירות התעסוקה, אלא במכתב מאוחר וכי לא קיבל המכתב(ת/1). אין לקבל טענה זו מאחר ואי ידיעת החוק אי נה פוטרת, בפרט שהתובע היה מיוצג בכל אותה עת ,אף טרם מכתב זה ולאחריו, ובא כוחו התכתב עם המוסד לביטוח לאומי בהקשר לגמלה . מכל מקום בפסק דין ב"ל 3164/04 חדריאן ברוך נ' המוסד לביטוח לאומי, נקבע כי אף במקום בו המוסד הטעה מבוטח, דבר שלא הוכח במקרה הנדון, אין הוא רשאי להעניק לו זכויות שאינן מעוגנות בחוק (ראה גם ב"ל 11658/03 סופיה ירון נ' המוסד לביטוח לאומי).
סעיף 14 קובע מפורשות כי גמלה תשולם רק בעד התקופה של תחילתה ב – 1 לחודש שבו הוגשה למוסד לביטוח לאומי התביעה לגמלה. עניין זה קיבל תיקוף גם בפסקי דין אחרים (ב"ל 9890-11-10 כהן יוחנן נ' המוסד לביטוח לאומי). אף אם מבוטח פעל בתום לב ובלא שהבין את הדרישה להתייצבות בשירות התעסוקה מאחר וזו לשון החוק, אין מנוס ממנה (ב"ל 2082/07 אור חן נ' המוסד לביטוח לאומי).
דהיינו הפסיקה מתייחסת להגבלת התשלום בגין התקופה הרטרואקטיבית בהגבלה בעלת אופי מהותי ולא פרוצדורלי. לפיכך לא זכאי להבטחת הכנסה בתקופה שקדמה לחודש 8/2016. תביעה זו נדחית

תנאי המעצר - חובת ההתייצבות בשירות התעסוקה
אין מחלוקת כי התובע הגיש את התביעה בתאריך 04/08/2016. לתובע נשלחו מכתבי השלמה על ידי הנתבע בתאריכים 11/08/2016, 01/09/2016, 04/10/2016. בתאריך 20/11/2016 יצא לתובע מכתב דחייה בגין אי המצאת מסמכים. בתאריך 05/12/2016 יצא מכתב לתובע לאחר שהגיש מסמכים חלקיים ובתאריך 17/01/2017 אושרה זכאותו לגמלה רטרואקטיבית לחודשים 08/2016 עד 01/2017. דהיינו, במועד זה אושרה זכאותו בהתאם למועד הגשת התביעה. כדין, לא לפני שהמוסד נאלץ לדחותו בשל אי המצאת מסמכים.
בתאריך 17/01/2017 התבקש במכתב ביוזמת הנתבע, התובע להעביר פרוטוקול דיון מיום 22/01/2017 לצורך הארכת זכאותו בהתאם.
בתאריך 13/02/2017 לאחר קבלת הפרוטוקול אושרה זכאותו לחודשים פברואר ומרץ 2017. באותה עת התבקש להגיש פרוטוקול מיום 01/04/2017.
בתאריך 12/07/2017 התקבל פרוטוקול דיון מיום 14/03/2017 ויצא מכתב דרישה להגיש אישור מעורך דין האם התובע עדיין שוהה במעצר בית מלא מאחר והפרוטוקול לא ציין זאת.
בתאריך 02/08/2017 יצא לתובע מכתב תזכורת לדרישת המסמך.
בתאריך 24/08/2017 התקבל אישור מעורך הדין על המשך מעצר בית מלא. מכוח מסמך זה של בא כוחו אושרה זכאותו של התובע לחודשים יולי ואוגוסט 2017 והנתבע ביקש מהתובע להגיש פרוטוקול דיון הבא מיום 14/09/2017.
רק בתאריך 11/12/2017 התקבל פרוטוקול הדיון מיום 04/12/2017, הוגשו פרוטוקולים חלקיים בלבד לנתבע. לפיכך פנה הנתבע ביום 18/12/2017 לתובע לבקש פרוטוקולים מלאים לבדיקת זכאותו מחדש.
רק בתאריך 31/01/2018 התקבל מכתב מעורך הדין שהתובע שהה במעצר בית מלא עד 12/07/2017 ולאחר תאריך זה השתנו תנאי המעצר למעצר בית חלקי, תוך יכולת לצאת בין השעות 10:00 – 18:00 מהבית אך ורק למעלה אדומים.
בתאריך 31/01/2018 נכתב לתובע מכתב דחייה ונוצר חוב על אי קיום עילה לחודשים יולי ספטמבר 2017.
מכל האמור לעיל עולה כי למעשה החל מיולי 2017 , לו היה מדווח על מצב המעצר נכון ובמועד, יכול היה התובע להתייצב בשירות התעסוקה. כפי שציינו בעניין פס"ד לוטיזרד לעיל, חובת הדיווח על השינוי חלה על המבוטח. לפיכך משלא עשה זאת המבוטח או בא כוחו, חרף מכתבי פנייה חוזרים ונשנים של הנתבע, אינו יכול לבוא בתלונה לנתבע אשר עשה ככל יכולתו לאפשר לתובע לקבל את הגמלה ולמעשה.כעולה מתעודת עובד הציבור, והמסמכים שצורפו לה, ולא נסתרו, המוסד פנה מיוזמתו מספר פעמים לקבלת דיווחים לצורך הארכת הגמלה. בעניין זה פעל הנתבע כדין, חד משמעית.
התובע ציין כי ממילא לא היה מוצא עבודה, גם מחמת שמעלה אדומים אינו אזור מגוריו הטבעי וגם מחמת "אם היה לך עכשיו עסק והייתי מגיע אלייך לריאיון עבודה והייתי אומר לך שעכשיו מתנהל נגדי תיק... ותצטרכי לבוא איתי לביהמ"ש ולאשר שאת מעסיקה אותי שיאשרו אותך ושאת אחראית עליי, ואני שם לא מכיר אף אחד, זה לא באזור מגוריי או משהו, הייתי אומר לך אני יכול רק בין 10:00 – 18:00 כי אני במעצר בית ואני מידי פעם צריך להגיע לביהמ"ש, היית מעסיקה אותי? " (עמ' 4 ש' 5-9).
גרסתו וחששותיו היה בהם ממש. שכן על פניו נראה כי גם מיולי 2017 סיכויי התובע למצוא עבודה מחוץ לבית היו קלושים. יחד עם זאת, לא היה במעצר הבית כדי למנוע ממנו לפנות לשירות התעסוקה. בעניין זה טענה ב"כ הנתבע, ובצדק, כי הסמכות להחליט אם לשלב מיועד לעבודה למקום עבודה ואם לאו, נתונה לשירות התעסוקה בפניו היה עליו להתייצב. גם אם בסיכוי של 50% כי לא היו מוצאים לו מקום עבודה. הדרישה להתייצבות בשירות התעסוקה היא דרישה בסיסית המחויבת על פי חוק הבטחת הכנסה ותקנותיו , שעה שיכול היה לצאת מביתו בין השעות 10:00 – 18:00 ושעה שיש במעלה אדומים לשכת שירות תעסוקה.
בעניין זה יש לקבל את טענת הנתבע המעוגנת בחוק ובפסיקה.
לכך יש להוסיף כי מכתבו של ב"כ התובע מיום 25/07/2017 מתייחס למעצר בית מלא עד 25/07/2017 וכן מציין כי הדיון הבא הוא ב-14/09/2017.
חרף זאת לא מסר עדכון למוסד בזמן והמוסד הוא זה שפנה אליו לאחר מכן (מכתב מ-04/09/2017).
כן יש לציין כי גם הפרוטוקולים שנשלחו לנתבע היו חלקיים (מכתב מיום 18/12/2017) ועל כן המוסד עשה כפי המסמכים שהוגשו לו ואף מעבר לנדרש.
רק ביום 28/12/2017 כותב ב"כ התובע "הננו לאשר בזאת שמר יעקב סעדון היה עצור בין התאריכים 22.05.16 ועד 30.06.16 והחל מיום 30.06.16 ועד יום 12.07.17 היה מרשי במעצר בית מלא, והחל מיום 12.07.17 תנאי השחרור של מרשי השתנו כך שבין השעות 10:00 – 18:00 יכול מרשי לצאת את ביתו, אך חייב להיות אך ורק בעיר מעלה אדומים. דיון הבא בעניינו של מרשי טרם נקבע."(דגש ש.ש.)
מכתב זה נכתב בדצמבר 2017, שעה שב"כ התובע ידע כבר מיום 12/07/2017 שמרשו רשאי לצאת את ביתו בשעות היום. לא קיבלנו מענה בחקירת התובע ובסיכומיו מדוע השתהה בא כוחו למסור את המידע שמחוייב למסור ואף התבקש כך במכתב הנתבע .
מכל מקום, ברי כי מיום 12/07/2017 יכול היה התובע להתייצב לשירות התעסוקה במעלה אדומים. לא קיבלנו מענה גם מדוע לא ציין ב"כ התובע דאז בפניו כי עליו להתייצב בשירות התעסוקה. הגם שממילא אי ידיעת החוק אינה פוטרת. איננו מתעלמים ממצבו של התובע באותה עת כדבריו לעיל , אולם משעה שהיה במעצר בית חלקי עם אישור יציאה ללא ליווי בשעות היום, לא נמנעה ממנו היכולת להתייצב בשירות התעסוקה. גם מטעם זה דין התביעה להידחות. התובע לא התייצב מ-12/07/2017 ולכן גם הגמלאות ששולמו ליולי אוגוסט 2017 שולמו ביתר ושלא כדין, ובגינן אכן נוצר חוב.
טענה ב"כ התובע כי יש להחיל את סעיף 18 לתוספת הראשונה לחוק הבטחת הכנסה. זו לשון התוספת: "זכאים לגמלה גם אם טרם מלאו להם 25 שנים.
(תיקון מס' 35) תש"ע-2010
(תיקון מס' 43) תשע"ה-2014
(תיקון מס' 35) תש"ע-2010
(תיקון מס' 43) תשע"ה-2014
(18) מי שמלאו לו 18 שנים ומתקיים בו אחד מאלה:
(א) הוא שוחרר בערובה בתנאים כאמור בסעיף 48 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (בפסקה זו – חוק המעצרים), ונקבע לגביו איסור יציאה ממקום המגורים או הגבלה על יציאה כאמור, אשר לדעת עובד המוסד לביטוח לאומי שמינהלת המוסד הסמיכה לכך, מונעים ממנו להשתלב בעבודה, או שהוא נעצר בפיקוח אלקטרוני כאמור בסעיף 22ב לחוק המעצרים, בתנאים המונעים ממנו להשתלב בעבודה;
"
לטענתה לא יכול היה התובע למצוא גם באמצעות שירות התעסוקה עיסוק ולכן מתקיים בו האמור "מונעים ממנו להשתלב בעבודה". נסיבותיו האישיות של התובע אכן חריגות ויוצאות דופן, ולנוכח האישום בו הואשם, אכן ספק אם מישהו היה מוכן להיכנס למחויבות של העסקתו, תוך עמידה מול קצין מבחן וביהמ"ש, אולם עניין זה היה בשיקול דעת של פקיד שירות התעסוקה לו בפניו היה בא התובע. זאת לא נעשה על ידו. אף לא הוכח כי נשלח מכתב לשירות התעסוקה המפרט את נסיבותיו על מנת לפטור אותו מהתייצבות. ניסיון כזה, לו נעשה על ידי התובע, מה שאין כן, היה בו כדי להצביע על ניסיון התייצבות ומילוי הוראות המחוקק .
טענה ב"כ הנתבע כי סעיף 18 לתוספת הראשונה מחריג החרגות מיוחדות מחוק הבטחת הכנסה ויש לפרשו בצמצום, בפרט נוכח העובדה כי הוא מוחל על "זכאים לגמלה גם אם טרם מלאו להם 25 שנים". מאחר ולתובע מלאו באותה עת 25 שנים (פרוטוקול עמ' 8 ש' 22), ממילא לא חלה עליו החרגה זו ויש לבדוק את מצבו כבגיר, מעל גיל 25, שהיה במעצר בית חלקי בשעות שבהן יכול היה להתייצב בשירות התעסוקה. יש לקבל טענה זו ואכן כל החרגה מחוק זה צריכה להתפרש בצמצום. ממילא לא נמנע ממנו להתייצב כאמור.
לכך יש להוסיף את טענת הנתבע כי גם מהפרוטוקולים בהליך הפלילי שהגיש התובע לא ניתן היה להסיק כי ביקש אפשרות תעסוקה בכל שלב . כך למשל בפרוטוקול מיום 22/07/2017 בפני כב' השופט אריה רומנוב (עמ' 53 לפרוטוקול שם – מ"ת 574 03-05-16) נאמר מפי ב"כ המדינה "נאמר שנעשה ניסיון למצוא עבודה במעלה אדומים, אני עדיין לא מבינה איזה מאמצים נעשו, הוא נמצא שם תחת תנאים מגבילים כאלה ואחרים אבל ביהמ"ש הביא בחשבון את כל התנאים וביהמ"ש אפשר לו לחפש עבודה על מנת לסייע לו."(דגש ש.ש.) בהמשך עולה מחלק הפרוטוקול שבפנינו כי המדינה מציינת שהבקשה הייתה לאפשר לו לשוב לביתו. אולם המדינה מציינת כי "ככל שהמבקש יגיש בקשה קונקרטית לצאת לעבודה כי אז הבקשה תישקל לגופה." כך גם מציין כב' השופט "אני מחליט לדחות את הבקשה. ככל שתוגש לביהמ"ש בקשה קונקרטית לגבי יציאה לעבודה הרי שבקשה זו תידון לגופה." (דגש ש.ש.). דווקא במסמכיו של התובע הוכיח המוסד כי בפני כב' השופט רומנוב לא הוגשה בקשה קונקרטית לעבודה במעלה אדומים וכי לו הייתה מוגשת גם המדינה וגם השופט בתיק ההוא היו שוקלים אותה בחיוב.
לפיכך טענת התובע כי רצה לעבוד ולא אפשרו לו אינה נכונה לכל הפחות עד ליום 12/07/2017.
בפרוטוקול מיום 14/11/2016 אכן מצוין כי ב"כ המבקש מבקש חלופה שתאפשר יציאת מרשו לעבודה (עמ' 26 לפרוטוקול שם). בפרוטוקול מיום 28/12/2016 מציין כב' השופט "לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי שיש לדחות את הבקשה להמרת הפיקוח האלקטרוני בחלופת מעצר שתאפשר את יציאתו של המבקש לעבודה, מנגד מצאתי כי יש לאפשר למבקש חלון התאווררות מידי יום בין השעות 12:00 – 16:00. המבקש יהיה רשאי לצאת את מקום המעצר בליווי אחד המפקחים שאושרו, אולם היציאה תהיה אך ורק לתחומי העיר מעלה אדומים..." (דגש ש.ש.)במצב זה לגבי תקופה זו אכן מדובר ב"חלון התאווררות" בליווי שאינו מאפשר תעסוקה (מצב זה היה אמור להיות שבועות מספר אך התארך לחמישה וחצי חודשים בשל החלטת ההרכב – פרוטוקול מיום 03/04/2017 עמ' 49 ש' 24-25).
יש לאבחן מצב זה מהמצב שנקבע בפרוטוקול מיום 03/04/2017 בו קובע כב' השופט "אני מורה על כך שהמבקש יהיה במעצר בית בדירה בה הוא שוהה עתה במעלה אדומים. אני מתיר למבקש לצאת את הבית מידי יום בין השעות 10:00 – 18:00 ואולם זאת רק בתחומי העיר מעלה אדומים... אני קובע כי הפיקוח האנושי יהיה רק בשעות הלילה בין השעות 20:00 – 07:00..." (דגש ש.ש.) רק באותה עת ומתאריך 03/04/2017 יכול היה התובע להתייצב בשירות התעסוקה. זאת לא עשה. כאמור לעיל באותה עת היה מיוצג. מתאריך 3/4/17 אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה.
מעל לצורך, גם האמור בתוספת הראשונה בדבר זכאות אם טרם מלאו 25 שנים והוא "...ונקבע לגביו... או הגבלה על יציאה כאמור, אשר לדעת עובד המוסד לביטוח לאומי... מונעים ממנו להשתלב בעבודה..." לא מתקיים בתובע, לא רק בשל היותו מעל גיל 25, אלא גם כי נושא תעסוקתו עלה בדיונים והשופט שם התייחס בכל פעם בנפרד בסיטואציה לאותה עת ורק מ-03/04/2017 אכן ניתנה לו האפשרות לצאת לעבודה, או לכל הפחות להירשם לשירות התעסוקה.
נוכח כל האמור לעיל דין תביעתו של התובע לגמלה מיום 3/4/17 להידחות.
מאחר ולא מילא חובת ההתייצבות, בהקשר זה ,נשאיר בצריך עיון נוכח מה שפירטנו במבוא, בדבר האפשרות לתשלום רטרואקטיבי של גמלה ממועד הפניה של מבוטח ביחס לתקופה שטרם העדכון במכתב בא כוחו של התובע ב-31/01/2018, אף לו התייצב מ3/4/17.

סוף דבר
אין מחלוקת כי התובע זוכה בהליך הפלילי מכל וכל וכן כי הושם במעצר בית מלא ולאחר מכן חלקי עם חלון התאווררות, ולאחר מכן בחלקיות המאפשרת תעסוקה ולכל הפחות הרשמה בשירות התעסוקה או בקשת פטור מהתייצבות משירות התעסוקה .
התובע לא זכאי להבטחת הכנסה בתקופה שקדמה לחודש 8/2016, נוכח סעיף 14 לחוק. התביעה בעניין זה נדחית.
על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי, לרבות בהתייחס לעיל לרוח התוספת הראשונה(הגם שגילו עלה על 25), ומשלא התייצב התובע בשירות התעסוקה ממועד מ3/4/17 , לא זכאי התובע לגמלת הבטחת הכנסה בגין התקופה נשוא המחלוקת מאפריל 2017 ועד לחודש פברואר 2018.
תשלום שקיבל התובע ביתר, בדין יצר חוב. בנסיבותיו המיוחדות של התובע יפה יעשה אם תוגש בקשה לוועדה לביטול חובות בגין חודשי חוב אלה, אשר תפעיל שיקול דעתה , מתוך רצון טוב ונפש חפצה לאור מה שנפרש בפנינו.
התביעה במלואה נדחית. בנסיבות אלו כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ' אדר תשפ"א, (04 מרץ 2021), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם .
החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים
מר נתן מזרחי

נציג ציבור מעסיקים
מר אליעזר קלאי

שרה שדיאור, שופטת