הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים ב"ל 39146-01-19

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור – דן יחיד

התובע
נתן גבאי

ע"י ב"כ: עו"ד ערן שמואל
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד אילנה חלפון

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובע להכיר כפגיעה בעבודה בפגיעה בעמוד שדרה צווארי, זאת בעקבות תאונת דרכים מיום 2.8.17 שהוכרה כתאונת עבודה.
הנתבע טען כי אכן הוכרה תאונת העבודה מיום 2.8.17 אולם הפגיעה בצוואר לא הוכרה, בהתאם למסמכים הרפואיים, לייעוץ הרפואי, למנגנון התאונה ולמהות הנזק.

העובדות
התובע, יליד 1974, נפגע בתאונת דרכים ביום 2.7.17, שהוכרה כתאונת עבודה (להלן: התאונה).
הנתבע הכיר בפגיעה בכתף שמאל ובשתי הברכיים.
הנתבע לא הכיר בחבלה בצוואר – עמוד שדרה צווארי.

המחלוקת
מה הליקוי ממנו סובל התובע בצווארו, והאם יש קשר סיבתי בין ליקוי זה לבין התאונה מיום 2.8.17 ?
כתוצאה, האם היה על הנתבע להכיר בחבלה בצוואר אם לאו?

הכרעת הדין
הצדדים הסכימו בדיון מיום 10.12.19 כי עם קבלת החומר הרפואי יועבר התיק לשופט לשם מתן החלטה על מינוי מומחה, בהתאם לפלוגתא שנקבעה, ולהסכמת הצדדים באותו דיון.
בית הדין מינה את דוקטור אורי בלנקנשטיין, מומחה בתחום האורתופדיה, על מנת שיחווה דעתו בדבר פגיעתו של התובע בצווארו, והקשר הסיבתי בינה לבין התאונה.
חוו"ד ד"ר בלנקנשטיין מיום 9.2.20 קובעת, בין היתר:
"ב. לדעתי אין קשר סיבתי, לא כגרימה ולא כהחמרה, בין תלונותיו על כאבי צוואר לתאונה הקלה (02/08/17). לנ"ל עבר עשיר קודם של כאבי צוואר וחבלות נוספות, לפני ואחרי האירוע הנדון. בתיקו הרפואי רישומים כדלקמן:
בתאריך 11/07/2000 – כאבי צוואר לאחר תאונת דרכים
בתאריך 04/09/2008 – תאונת דרכים עם כאבי צוואר וגב (היה במעקב רפואי מספר חודשים).
בתאריך 15/08/2016 – נפילה וחבלת גב.
בתאריך 04/04/2017 – נרשם "עדיין כאבי צוואר אחרי תאונת דרכים".
בתאריך 31/12/2018 – נרשם "כאבי צוואר כתוצאה מתאונה בתאריך 02/04/2018". (דגש ש.ש.)
הנה כי כן בחוות הדעת הראשונה שלל המומחה קשר סיבתי בין התאונה לבין הליקויים הרפואיים בצווארו .
התובע ביקש להמשיך בתביעה ולשלוח למומחה שאלות הבהרה.
בתאריך 17.8.20 ניתנה החלטה ביחס לשאלות ההבהרה, וכן הופנו למומחה שאלות ההבהרה הבאות:
בחוות דעתך קבעת כי מדובר בת.ד. קלה. בטופס בל/250 מתאריך 6.8.17 תוארה
התאונה כך: " לדבריו, בזמן שעמד בפקק תנועה משאית עקפה אותו ופגעה באוטובוס בחלק קידמי שמאלי מההדף נפגע ופנה לטיפול רפואי". האם יש בנסיבות התאונה, כמפורט לעיל, כדי לשנות מחוות דעתך?
האם בעת כתיבת חוות דעתך עמדו בפנייך פרוטוקולים קודמים של ביטוח לאומי, אם כן, נא ציין אלו פרוטוקולים.
ביום התאונה, דהיינו 2.8.17 נרשם בדו"ח טרם "קיבל מכה בגב עליון משמאל" ... "רגישות
מעל שירים בגב עליון". בבדיקה קלינית זו מיום 2.8.17 התובע נבדק ואובחן כסובל מ"רגישות מעל שרירים בגב העליון". האם ניתן לומר כי הרגישות שאובחנה והנה מעל שרירי הגב העליון ממוקמת בצווארו של התובע? ככל שהתשובה שלילית, נא נמק.
בטופס בל 250 מיום 6.8.17 נרשם "האיבר שנפגע כתף שמאל ברכיים גב וצוואר". האם
נוכח תלונת התובע על כאבי צוואר ביום 6.8.17, יש כדי לשנות מחוות דעתך בעניין התובע?
ביום 24.8.17 התובע ביצע בדיקת סי.טי. בה אובחנו ממצאים משמעותיים. סיבת הבדיקה היתה: "כאבים בצוואר" האם תסכים כי כאבים ומגבלות תאונה בעמ"ש לאחר תאונת דרכים הנם דברים שעלולים להתפתח עם הזמן? האם יש בכך כדי לשנות מחוות דעתך ביחס לתובע ולתאונה מיום 2.8.17?
האם זה סביר כי בת.ד. ובפגיעה בעמ"ש כאבים יוחמרו או יתווספו לאחר 3 שבועות ממועד התאונה? האם יש בכך כדי לשנות מחוות דעתך ביחס לתובע ולתאונה מיום 2.8.17? ככל שלא, נא נמק.
הנך טוען כי לתובע קיים "עבר עשיר" קודם של כאבי צוואר, אולם מהתיעוד הרפואי עולה כי קיימות 2 תאונות דרכים לפני התאונה דהיינו משנת 2000 ועד היום, אנא הסבר מדוע 2 תאונות דרכים לנהג אוטובוס נחשבות בעיניך "עבר עשיר".
ככל שמשנת 2008 עד 2017 אין תיעוד רפואי שלפיו התובע התלונן על כאבי צוואר, נוכח אורך התקופה האם תשתנה חוות דעתך?"

בתאריך 26.10.20 הוגשה חוות דעתו של המומחה כלהלן: "
אין בנסיבות התאונה הקלה כדי לשנות את חוות דעתי – אילו היה מדובר בתאונת דרכים קשה – היה פונה לחדר מיון ולא ל"טרם".
לא.
רגישות מעל לשרירי הגב הינה סובייקטיבית – איננה אבחנה רפואית. הינה תופעה קלה חולפת.
גם התלונה הנוספת על כאבי צוואר בטופס 250 (06/08/2017) – אין בה לשנות מסקנותי.
בצילומי CT (29/08/2017) לא אובחנו ממצאים משמעותיים אלא דיסקופטיה ימנית ב- C3-4 . כאבי צוואר אינם מתפתחים עם הזמן.
לא סביר כי לאחר 3 שבועות מתאונת הדרכים – יוחמרו או יתווספו תלונות של כאבים בע"ש.
בחוות דעתי (09/02/2020) ציינתי 6 תאונות קודמות וזה בהחלט עבר עשיר.
גם אם קיים GAP של מספר שנים – לא ניתן להתעלם מהעובדה שהיה עבר קודם שמתועד בתיקו הרפואי.
מסקנה: לאחר עיון מדוקדק חוזר בתיקו הרפואי ובשאלות ההבהרה, אין מקום לשנות ממסקנותיי בחוות דעתי (09/02/2020).
דהיינו, גם לאחר שאלות ההבהרה , ובהתייחס לכל שאלה כנדרש, השיב המומחה. ובסיומה מדגיש כי "לאחר עיון מדוקדק חוזר בתיקו הרפואי ובשאלות ההבהרה אין מקום לשנות ממסקנותי בחוות דעתי (09/02/2020).
חוות דעת המוחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה מנומקות ומפורטות . הן עומדות בכל כללי הפסיקה.
התובע טען כי התובע עבד כנהג אוטובוס בחברת אגד במשרה מלאה, עבודה הדורשת שעות ישיבה ממושכות כנהג או טובוס, כאשר בתאריך 02.08.17, במהלך יום עבודתו, עת שעמד בפקק, עקפה אותו משאית ופגעה באוטובוס בחלק הקדמי-שמאלי בעוצמה. כתוצאה מכך נפגע בכל חלקי גופו. לפיכך ביקש להכיר גם בפגיעה בצוואר. מחוות דעת המומחה עולה כי יש רקע עמ"ש צווארי קודם.
הנתבע הכיר בתאריך 30.8.17 בתאונה כתאונת עבודה, בפגימות: "חבלה יבשה, ברכיים דו"צ וכתף שמאל" (מכתב הנתבע). מסמך זה נשלח בסמוך לתאונה, במענה לתביעה לדמי פגיעה. דהיינו זו הייתה החלטת הנתבע לכתחילה.
בתאריך 15.4.18 נשלחה לתובע הודעה על החלטת הוועדה הרפואית מיום 28.3.18 בדבר נכות יציבה 0% החל מיום 10.8.17. במסגרת זו נדחתה הטענה להכיר בצוואר, כמופיע בהחלטת הוועדה: "הוועדה עיינה במכתב פ.ת. מיום 15.8.18 ובו רשום "אין אנו מכירים בחבלת צוואר כקשורה לאירוע שהוכר". התובע ובא כוחו הופנו לבית הדין. "לפיכך אין נכות הקשורה לתאונה הנדונה. אין תלונות עבור הברכיים. אין נכות".נדחתה ההכרה בועדה קמא בעקבות החלטת פקיד תביעות.
בתאריך 15.4.18 התקיימה ועדה רפואית קמא ציינה בבדיקה: "עמוד שדרה צווארי, רגישות C4-5-6 " אולם נמנעה לקבוע נכות בצוואר עקב החלטת פקיד התביעות כאמור. לטענת התובע יש בכך הכרה. אין לקבל טענה זו שכן הועדה לא קשרה את הרגישות לתאונה.
בתאריך 10.7.18 התקיימה ועדת עררים אשר הותירה את נכותו הצמיתה של המערער על 0% ללא הכרה בחבלה בצוואר, בטענה מפורטת של היעדר קשר סיבתי בין התאונה לעבודה. הוועדה לעררים נימקה בסיכומה כלהלן: "ביום התאונה בבדיקה בט.ר.ם לא היו תלונות על הצוואר (? מילה לא ברורה תלונה צווארית) . ב-6.8.17 ד"ר מיכאלביץ – ?– אין אזכור צוואר. 4.8.17 ד"ר מיכאלביץ – אין אזכור צוואר, בטופס סעיף 8 מיום 6.8.17 יש אזכור צוואר. 3.9.17 אזכור צוואר בפיזיותרפיה. ??? (מילה לא ברורה) אזכורי צוואר ?? לא נמצא תיעוד על זרמים ביד ימין. מדובר בגבר עם חבלה צדית ? בתאונה קודמת אשר מציין תלונות צוואריות בקשר לתאונה הנדונה, 2.8.17. ללא תלונות בסמיכות לחבלה הנדונה. .? בדיקות חוזרות אצל ?. אך ציין "צוואר" בטופס 250, 4 ימים לאחר התאונה מבלי כאמור שהתלונן אצל רופאים. מאחר שאין הכרה של המוסד בפגימה צווארית, דוחה הוועדה את הצווארי, אין קש"ס". (דגש ש.ש.)
עינינו הרואות כי גם הוועדה לעררים עצמה בדקה את הסימוכין הרפואיים שהגיש התובע ושהיו בפניה, מהם עולה כי סמוך לתאונה לא התלונן התובע על פגיעה בצוואר ואף אין לכך תיעוד במסמכים הרפואיים בטרם וע"י הרופאים שהוזכרו.ועדה זו לא הסתפקה באי הכרה של פקיד התביעות אלא פירטה דעתה המקצועית על סמך מה שבפניה. החלטתה חלוטה נוכח חלוף הזמן .
בניגוד לממצאיה של ועדת הערר, בפנינו טען התובע כי במסמכים הרפואיים הסמוכים לתאונה, וביום התאונה, נרשם לאחר הבדיקה "קיבל מכה בגב עליון משמאל", " רגישות בגב עליון... ". כך גם בתיעוד הרפואי מיום 3.9.17 צויין "כאבי צוואר". לטענ תו גב עליון וכאבי צוואר היינו הך הם בהבדל סמנטי בלבד. אין לקבל טענה זו. ברפואי אין" הבדל סמנטי" יש מונחים רפואיים. הראיה שבמסמך ט.ר.ם יש אמירה קונקרטית חד משמעית: " ללא רגישות מעל ע"ש".
עוד טען כי בטופס 250 מיום 6.8.17, 4 ימים אחרי התאונה, נרשם "האבר שנפגע – כתף שמאל, ברכיים, גב וצוואר" ויש בכך כדי להראות על הקשר הסיבתי. אין לקבל טענה זו מאחר שהמסמכים מטרם מתייחסים ל"רגישות מעל שרירים בגב עליון ללא רגישות מעל ע"ש", דהיינו לא מדובר בסמנטיקה אלא מדובר בהיעדר רגישות מעל עמוד השדרה, דהיינו עמ"ש הצווארי. זוהי אמירת שלילה מובהקת.
זאת ועוד, הוועדה לעררים עצמה, כפי שראינו לעיל, התייחסה אף היא לדברים ולקחה אף היא בחשבון את טופס 250 שנרשם סמוך לתאונה. חרף זאת לא מצאה לקשור את הפגימה לתאונה.
התובע טען כי קביעת המומחה שמינה בית הדין משוללת יסוד,טענה זו נטענה בעלמה ונדחית. פירטנו לעיל בהרחבה את נימוקי המומחה.
לגרסת התובע טענת המומחה ל"עבר רפואי עשיר" בעניין עמ"ד צווארי עליו הוא מבסס את חוות דעתו, אינה עולה בקנה אחד עם התיק הרפואי שהוגש בפניו. לטענתו היה על המומחה להתייחס לבדיקת הוועדה לעררים.
לא למותר לציין כי התובע לא ביקש שהחלטת הוועדה לעררים תהיה בפני המומחה. לגופו של עניין אף אין כל הצדקה שהיא תהיה בפני המומחה, שכן תכליתה של העברת עניינו של תובע למומחה אובייקטיבי בלתי תלוי של בית הדין הינה בדיוק לשם כך, שיקבע את עמדתו באופן עצמאי ובלתי תלוי בכל חוות דעת רפואית אחרת. אין עדיפות לחוות דעת בוועדה רפואית על פני חוות דעת של מומחה בית הדין. ההיפך – יש עדיפות לחוות דעת בלתי תלויה ועצמאית של מומחה בית הדין, כאשר הוא מעיין במסמכים הרפואיים שאף הם אמורים להיות מסמכים בחזקת תקינות ואמיתיות. ממילא לו נשלחה אליו החלטת הועדה לעררים רק הייתה מחזקת את מסקנת המומחה להיעדר קשר סיבתי בין ליקוי הצווארי לתאונה. טענה זו של התובע נדחית.
טענת התובע כי עצם ההפנייה ל-CT לאחר 3 שבועות מהתאונה, יש בה כדי להראות על הקשר הסיבתי בין הפגיעה בצוואר לתאונה, נדחית אף היא. הפנייה לבדיקת CT רלוונטית לתלונות קודמות שלו ולרקע הרפואי שלו. אין בכך כדי להצביע על קשר סיבתי לתאונה. טענה זו נדחית.
עוד טען כי התביעה בפלת"ד לא קשורה לתביעה בפני ביטוח לאומי. לעניין זה יש לקבל את טענתו. גם אם זכותו נבדקת במסגרת הפלת"ד אין בכך כדי למנוע ממנו למצות זכויות מול המוסד לביטוח לאומי; דא עקא שבמקרה זה לא קמה לו זכות מול הביטוח הלאומי , מאחר שלא נמצא קשר סיבתי בין בפגימה בצוואר לבין התאונה.
הנתבע טען כי יש לקבל את חוות דעת המומחה באשר היא מפורטת ומנומקת. גם חוות דעת הראשונה וגם המענה לשאלות ההבהרה. עוד טען כי יש לדחות את טענת התובע לפיה המומחה לא בדק אותו. זוה יש לקבל טענת הנתבע . סדרי הדין במינוי מומחה רפואי אינם מחייבים בדיקה אורטופדית של התובע. הדבר נעשה מידי יום ביומו ללא בדיקה. לפיכך יש לקבל את טענת הנתבע כי לא היה מקום לבדיקת התובע ע"י המומחה הרפואי. המומחה הרפואי הסתמך על כלל ושלל המסמכים בתיקים הרפואיים שהוגשו אליו בהסכמת הצדדים. בכל מקרה לא הוגשה בקשה כזו במהלך ההליך. טענה זו של התובע בדבר בדיקתו ע"י המומחה נדחית.
עוד טען הנתבע כי דחיית תביעתו של התובע בעניין הפגימה בצוואר נעשתה כבר בתחילה ובסמוך לאירוע, וזאת על סמך המסמכים הרפואיים שעמדו בפני הנתבע ביחס לתאונה. לטענת הנתבע, בדו"ח טרם מיום 2.8.17 לא מוזכר כלל "צוואר", ובאנמנזה אין תלונה על צוואר.
אין חולק כי החלטה זו של הנתבע מ-03/18 הינה חלוטה, כאשר התביעה הוגשה ב-01/19 והמועד לערור הוא 30 יום מיום מתן ההחלטה.
יודגש כי הליך זה אינו מתייחס להחלטת הוועדה לעררים אלא להחלטת הנתבע להכיר בתאונה בלא ההכרה בצווארו.

סוף דבר
לאחר ששקלנו את מלוא טיעוני הצדדים, וכן עיינו בכובד ראש בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, מצאנו כי דין תביעתו של התובע להידחות.
חוות דעת המומחה והתשובות לשאלות ההבהרה מבוססות, מפורטות, מפנות למסמכים הרפואיים הרלוונטיים בצורה שאינה משתמעת לשני פנים ובאופן אמין. על פי הפסיקה, כדי לסטות מחוות דעת רפואית של מומחה שמינה בית הדין, צריכה להיות הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן. התובע לא הצביע על כל הצדקה כזו. הטענה בעניין הוועדה הרפואית ו/או הבדיקה נשללה כאמור לעיל. אין חובה להציג בפניו את החלטת הוועדה לעררים, וטוב שלא נעשה כך, ממילא לא היה בכך להועיל לתובע ; אין חובה לבדוק את המבוטח, ודי במסמכים הרפואיים שהוגשו בהסכמה.
משכך ונוכח הפסיקה, על בית הדין לקבל את חוות דעת המומחה. גם מכוחה נדחית התביעה בהעדר קשר סיבתי בין הפגימות בעמוד שדרה צווארי לבין התאונה.
גם לגופו של עניין, ראינו כי במסמך של ט.ר.ם וכן במסמכים מאוחרים יותר, כפי שקבעה הוועדה לעררים וכפי שקבע המומחה, אין אזכור של "עמוד שדרה צווארי". כפי שקבענו לעיל יש שלילה ואמירה קונקרטית בט.ר.ם: " ללא רגישות מעל ע"ש".
לפיכך, גם לגופו של עניין ומתוך המסמכים עולה כי אין קשר סיבתי בין הפגימה בעמוד שדרה צווארי לבין התאונה, ובדין דחה הנתבע את התביעה.
לאור כל האמור לעיל, התביעה כולה נדחית.
מצאנו במקרה זה כי יש הצדקה להשית על התובע הוצאות ההליך, רק לפנים משורת הדין נקבנו בסכום סמלי של 1,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום, כב' אלול תשפ"א , 30 אוגוסט 2021 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .