הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים ב"ל 37054-11-19

28 מאי 2021

לפני:

כב' השופטת הבכירה יפה שטיין

המערער
אבו זניד אבראהים

ע"י ב"כ: עו"ד ויקטור אמסלם
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

זהו פס"ד בערעור שהגיש המערער כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 30/7/19 , (להלן: הוועדה) אשר דנה בעניינו של המערער בעקבות תאונת עבודה בה נפל מסולם בגובה 3 מטרים ביום 29/3/18 (להלן: התאונה)
נימוקי הערעור:
בעבר נקבעה למערער נכות בשיעור 10% בגין תאונה משנת 1997 בשל שבר בגוף – חוליה עם תזוזה ניכרת ללא הגבלות בתנועה.
הוועדה שגתה בקביעתה כי הממצא בהדמיה מיום קבלתו למיון הינו ממצא ישן. היה על הוועדה להזמין את מלוא תיקו הרפואי מקופ"ח ואת דיסק ההדמיה מהתאונה הקודמת, ולהשוות בין שתי ההדמיות בטרם הסקת מסקנותיה בעניין.
ככל שקיים ספק כלשהו ביחס למשמעות בדיקות ההדמיה, הרי שקביעות הוועדה אינן יכולות לעמוד – כל עוד לא עיינה הוועדה עצמה בבדיקות הדמיה.
הוועדה שגתה עת קבעה כי לא נותרה נכות בגבו בגין הגבלת תנועה כאשר המערער סובל מהגבלת תנועה משמעותית- זאת כאשר אין מחלוקת כי לא נקבעה בעבר על נכות בגין הגבלת תנועה.
הוועדה שגתה בקביעתה כי לא נותרה נכות בתחום הנוירולוגי, כאשר המערער סובל מהקרנת כאב לעבר גפיו התחתונות ומתחושת נימול ועוד. בעניין זה אין חולק כי המערער נחבל בראשו בתאונה ואף הוכרה חבלת ראש כפגימה בתאונה זו.
בקביעת הוועדה לפיה קיימת נכות פונקציונאלית, על הוועדה היה לקבוע את נכותו גם ע"פ סעיף 35, וזאת כאשר מדובר בהפרעות פונקציונאליות עם פגיעה תפקודית יותר מבינונית, מה גם שהמערער לא חזר לעבודתו מאז הפציעה.
הוועדה שגתה עת לא בדקה ולא קבעה למערער נכות בגין החמרה בשבר גוף חוליה L1, וכן בגין הגבלת תנועה בעמוד השידרה ובין ההפרעה הפונקציונאלית ממנה הוא סובל וכן בתחום הנוירולוגי
הנכון היה כי הוועדה תפנה את המערער לבדיקת EMG על מנת לקבוע האם נותר נוסף לנזק הפונקציונאלי גם נזק עצבי נוירולוגי בגין התאונה
שגתה הוועדה בקביעתה כי תלונתו הראשונה של המערער לעניין הצוואר הינה מיום 24/5/19 . כבר בדו"ח פינוי מד"א מתלונן המערער על כאבים בכל הגוף, והוא מפונה בין היתר עם צווארון.
המערער הינו תושב הרשות הפלסטינית ולכן יש לעיין בתיקו הרפואי ב"משקפיים" שונים, שכן נורמות הטיפול הרפואי ברשות שונות מאוד מנורמות הטיפול בישראל.
התנגדות המשיב:
בעניין הצוואר: הוועדה בדקה את המערער והתייחסה לבדיקת ה-C.T. אך ב לא מאבחנת שבר בחוליה זו. הוועדה מציינת כי גם בבד יקה בתל השומר לא אובחן שבר כזה.
לא ברור מדוע לטענת המערער היה על הוועדה לעיין בתיק הנכות משנת 1999. די בכך שהוועדה עיינה בבדיקת ה-C.T. האחרונה ולא מצאה כי קיים שבר D12 כתוצאה מהתאונה. בכל מקרה, המערער עצמו לא היפנה לאבחנה כי קיים שבר בחוליה זו , וטענה זו נטענה בעלמא ללא תימוכין במסמכים.
החלטת הוועדה בעניין זה הינה ברורה, מפורטת ומנומקת והמערער מנסה למעשה להשיג על שיקול דעתה הרפואי.
הוועדה מתייחסת בהרחבה לשבר L1 וקבעת כי מצבו ע דיין באותו תחום נכות וזאת לאחר עיון ובדיקת תוצאות בדיקת ה- C.T. הנוכחי. אין חובה כי ההועדה תעיין ותשווה בין הפגיעות שכן היא מגיעה למסקנה כי מצבו הנוכחי מקנה לו אותה נכות שהוענקה לו אז, ומשכך לא היה צורך לשנות את אחוזי הנכות.
הוועדה בדקה את המערער ולא התרשמה מ"ההגבלה הקלה" שנמצאה בבדיקתה אחרת ומשכך היא לא קובעת נכות בשל כך.
בעניין הנוירולוגי: החלטת הוועדה ברורה, והיא מסבירה כי ההפרעה הינה פונקציונאלית בלבד. כלומר: יש לה ביטוי, אך הוועדה לא מוצאת כי יש להפרעה זו השפעה תפקודית ולכן מעניקה לו את סעיף 29(6) א'.
הוועדה ערה לחלוטין למצבו הנוירולוגי של המערער ולא ניתן לטעון שהיא חושבת שיש לו הפרעה תפקודית וקבעה לו סעיף שגוי.
לפיכך – המסקנה היא כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ודין הערעור להידחות
קביעת הוועדה:
שהוועדה שמעה את תלונותיו של המערער, עיינה בחומר שעמד בפניה , בדקה את המערער וקבעה בפרק הסיכום כדלקמן:
"הוועדה עיינה במכתב שחרור תל השומר מיום האשפוז מיום התאונה בה מתואר בין היתר כי התלונן על הפרעת תחושה בפלג גוף ימין ועל חולשה בפלג גוף ימין. עבר מספר בדיקות ... שכולם הציגו ממצאים שכיוונו לאפשרות של הפרעה פונקציונאלית.
בסיכום נרשם "נוירולוג – הפרעה המיסנסורית מימין וחלשת יד ימין ע"י ממצאים פונקציונאלים מסויימים.
אינני מתרשם מחוסר מוטורי "ברור". גם בבדיקה הנוכחית הציג צניחה אך ללא סיבוב פנימי של יד ימין וללא שינוי בטונוס או החזרים... לא נמצאו שינויים ברפלקסים ולא הופקו החזרים פתולוגים.
ממצאים אלה גם היום מכוונים לתמונה של הפרעה פונקציונאלית. לא זאת אלא שבבירור הדמייתי שבוצע, לא הודגם כל נזק לריקמה עצבית במוח או בחוט שידרה.
נוכח ממצאים אלה הוועדה מסכמת כי נכותו הנוירולוגית הינה בשיעור 0%...
מעיון בתיק הרפו אי 8/5/18 7/8/19, 1/9/18... אין אזכור דומה במיון נכתב כי אין כל רגישות בצוואר. אין אזכור צווארי בדו"ח מד"א. התיעוד הראשון של הצוואר -24/5/19 מחלקה כירוגית ... מציין תלונות צוואריות שלא נמצא קודם לכן.
מכתב ד"ר דרין אורטופד 16/1/19 בבדיקתו נמצא ספזם SLR חיובי. התרשם מהגבלת תנועה קלה שלא נמצאו בבדיקת הוועדה.
לעניין השבר 1L אין החמרה בבדיקת השבר. מדובר בשבר עם תזוזה ניכרת, ומבחינת גובה הנכות גם היום נמצא באותו טווח נכות.
ב- C.T. תל השומר אף לא טרח ד"ר דרין לבדוק את ה- C.T. ולא ניתן היה לקבוע כי היה שבר ב-11 D. בכך דוחה הוועדה את הערר מבחינה אורטופדית וקובעת כי התאונה הנדונה ללא נכות כלשהי.
דיון והכרעה:
ב"כ המשיב העלה כטענת סף את נושא ההתיישנות, כאשר בהתאם לתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות) התשל"ז-1977, יש להגיש ערעור בתוך 60 ימים מעת שהומצאה למבוטח החלטת הוועדה הרפואית לעררים , בעוד שע"פ הנטען הערעור הוגש 30 ימים לאחר המועד.
לאחר שעיינתי במלוא החומר שבתיק - ממילא הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות לגופו, ולכן התייתר הצורך בדיון בשאלת ההתיישנות. לאור זאת אדון בערעור לגופו של עניין.
מעיון בנימוקי הערעור עולה כי רובם ככולם של נימוקי הערעור מתייחסים לשיקול הדעת הרפואי של הוועדה ולמסקנותיה הרפואיות. כידוע, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור בבית הדין בשאלה משפטית בלבד . במסגרת סמכותו של ביה"ד לדון בשאלה משפטית, בוחן ביה"ד האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת, ואין ביה"ד מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה, אלא אם מדובר בטעות משפטית.
לטענת ב"כ המערער, על הוועדה היה להפנות את המערער לבדיקת EMG או MRI. בעניין זה נקבע לא אחת בפסיקה כי לא חלה חובה על הוועדה לעשות כן, וכי עניין זה נתון לשיקול דעתה המקצועי. כפי שצויין בדברי ב "כ המשיב, הוועדה אינה גורם מאבחן אלא גורם שצריך לבחון את נכותו של המערער. ככל שהמערער היה מעוניין - היה עליו לערוך כל בדיקה שהייתה חשובה לו בטרם התכנסות הווע דה, ולהביא עימו לוועדה את ממצאי הבדיקות שערך . בכל מקרה מדובר בפררוגטיבה של הוועדה אם להפנות את המבוטח לעריכת בדיקות נוספות או להסתפק בתוצאות שהציג ובבדיקה שבפניה , אולם בכך שבחרה שלא לעשות כן – אין משום טעות משפטית. ר' לעניין זה בר"ע (ארצי) 112/10 אלמעאבדה – המוסד לביטוח לאומי  מיום 10.03.2010 .
נקודה נוספת: הוועדה הפנתה להערכת הנכות של ד"ר ליאור דיין מטעם המערער. ע"פ חוות דעת זו קיימת להערכתו נכות אך ורק בגין חוליה L1, לא בגין 12D תוך שהוא כותב בסעיף 1 בעמ' 2 להערכה, כי יש לבקש בדיקת דימות נוספת לשלול את הספק שמועלה מהסיכומים הרפואיים באשר לקיום שבר ב- 12 D . מסמך זה היה בידי המערער עצמו והוא זה שהגישה לוועדה. אלא, גם כאן - המערער עצמו לא פעל לבירור הספק שהעלה המומחה מטעמו, ואין כל הסבר מדוע לדעתו, על הוועדה היה לעשות כן במקומו . עוד יציין לגבי חוליה 12D - הוועדה עצמה לא מצאה כי קיים שבר. הוועדה הפנתה לבדיקת CT שבוצעה ביום התאונה, בתל השומר, והבהירה כי בבדיקה זו לא נמצאו שברים. כאמור, גם המומחה מטעם המערער, ד"ר דיין, לא קובע שיש שבר ב-D12 אלא קובע כי המערער צריך להמשיך בבירור כדי לברר אם יש או אין שבר. הוועדה מציינת עוד שאין אזכור במד"א לגבי פגיעה צווארית, והתיעוד הראשון מ-24/5/19.
יצויין כי לבית הדין הוגשה היום בקשה לצירוף מסמך – מבית החולים בחברון מיום 29/3/18 בדבר פיענוח בדיקת CT שנערכה למערער , ושנטען כי ע"פ פיענוח זה יש למערער שבר בחוליה D12. בית הדין קיבל אמנם את המסמך לתיק וציין כי הוא יצורף לתיק, אלא שאין בו כדי לסייע למערער. ככל שהיה ברשותו מסמך מיום 29/3/18 היה עליו להעבירו לוועדה על מנת שתבדוק את תוכנו ותתייחס אליו. אי התייחסות הוועדה למסמך שלא עבמד בפניה – אינו מהווה טעות משפטית. בכל מקרה, בית הדין אינו אמור לבדוק האם שגתה הוועדה מבחינה רפואית כשקבעה כי לא היה שבר , או לקבוע מבחינה אופרטיבית כי היה שבר. הוועדה היא זו שמוסכמת לפעול על פי המסמכים שעמדו בפניה במועד התכנסותה ולא מעבר לכך, וכך עשתה.
המערער הפנה למסמכים מיום 1/4/18 אלא שמסמכים אלו לא עמדו בפני הוועדה ובוודאי שאי ן טעות משפטית בכך שהוועדה לא התייחסה אליהם. בכל מקרה ממסמכים אלו לא עולה כי קיים שבר ב- D12, אלא רק ב-L1. בנוסף , גם מהמסמכים מאסותא אשדוד מיום 29/3/18, יום התאונה, עולה שקיים שבר רק ב- L1.
כפי שנראה מהפרוטוקול, הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית לעניין חוליה L1 ומצאה גם ממצאים הדמייתיים של שבר עם תזוזה נכרת. אלא, שבעניין ליקוי זה כבר ניתנו למערער 10% נכות בגין תאונה משנת 1997 . לכן הוועדה לא קובעת שוב את אותם אחוזי נכות בגין אותו ליקוי שכבר ממילא מקבל בגינו אותם אחוזי נכות. גם בעניין זה לא מצאתי כי הוועדה שגתה מבחינה משפטית בקביעתה.
בתחום הנוירולוגי: לטענת המערער, מגיעים לו אחוזי נכות בתחום הנוירולוגי לאור העובדה שהוא סובל מהקרנת כאב לעבר גפיו התחתונות , מתחושת נימול ועוד. עוד צויין כי אין חולק כי המערער נחבל בראשו בתאונה ואף הוכרה חבלת ראש כפגימה בתאונה זו, לפיכך , ע"פ הנטען, שגתה הוועדה כאשר לא קבעה לו אחוזי נכות בתחום הנוירולוגי.
אלא שגם בעניין זה – הוועדה בדקה את המערער וקבעה את ממצאיה שלה. כאמור – בית הדין אינו נכנס לשיקוליה הרפואיים של הוועדה ומדוע הגיעה למסקנות שונות מאלו שטוען המערער . הוועדה נימקה את החלטתה ואף התייחסה ל עניין הפרעת תחושה , וציינה כי ע"פ בדיקתה, לא מצאה שינויים ברפלקסים ולא הופקו החזרים פתולגיים. העובדה שהמערער נחבל בראשו בתאונה ואף הוכרה חבלת ראש כפגימה בתאונה זו, אינה מחייבת כי נותרו לו אחוזי נכות בשל כך , אף שהתאונה הוכרה כפגיעה בעבודה , ואף שהוכר כי נחבל בראשו . ודוק: גם 0% נכות מלמדים על קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגימה, אך לדעת הוועדה הפגימה לא מגיעה לכדי אחוזי נכות מעבר לכך (דבר שיש לו משמעות בעניין החמרת מצב , לו תהיה בעתיד כתוצאה מהתאונה).
ועניין אחרון – לטענת ב"כ המערער, מכיוון ש המערער הינו תושב הרשות הפלסטינית יש לעיין בתיקו הרפואי ב"משקפיים" שונים, שכן נורמות הטיפול הרפואי ברשות שונות מאוד מנורמות הטיפול בישראל . טענה זו אינה מובנת כל צרכה, ובוודאי לא כאשר הוסף מסמך נוסף (היום) מבית החולים בחברון.
מכל מקום, אינני מוצאת כי על הוועדה היה לעיין בתיקו הרפואי באופן שונה מכל מבוטח אחר, והוועדה התייחסה לחומר הרפואי כפי שהוא, ע"פ שיקול דעתה המקצועי ובהתאם לחומר הרפואי שעמד בפניה.

סוף דבר:
בנסיבות העניין לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה לא בעניין האורטופדי ולא בעניין הנוירולוגי, ועל כן דין הערעור להידחות.

אין צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום, י"ז סיוון תשפ"א, (28 מאי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .