הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים ב"ל 36400-08-18

08 מרץ 2021

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור (עובדים) מר אלי קדוש
נציג ציבור (מעסיקים) מר שלום פישביין

התובעת
פולינה פאר

ע"י ב"כ: עו"ד סופי טיקוצקי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד ענבל לש

פסק דין

לפני בית הדין תביעת התובעת לגמלת שמירת הריון אשר נדחתה על ידי פקיד התביעות ביום 18.06.18 בנימוק של העדר סכנה לאם או לעובר במצבה הרפואי עקב היריון.
הנתבע טען כי התובעת אינה זכאית לגמלת שמירת היריון בתקופה שמ 13.02.18 ועד 08.05.18 (התקופה שבמחלוקת) מחמת שלא הייתה בסכנה כנדרש בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק) ותקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת היריון) תשמ"א – 1991. (להלן: התקנה).
בתאריך 24.06.19 הגישו הצדדים מסמך משותף בחתימת בא כוחם ובה הם מבקשים להעביר את עניינה למומחה הרפואי ולהזמין חומר רפואי על סמך העובדות המוסכמות והשאלה שבמחלוקת, לרבות השאלות שברצונם להעביר למומחה. בקשה זו קיבלה תוקף של החלטה והעניין הועבר למינוי מומחה רפואי בהתאם להסכמתם.

העובדות

התובעת ילידת 1985, אם לשלושה.
התובעת ילדה בלידה שלישית ביום 08.05.18.
התובעת לא עבדה מיום 13.02.18 ועד הלידה.

המחלוקת

זכאות התובעת לגמלת שמירת היריון בתקופה מ – 13.02.18 ועד הלידה.

הכרעת הדין

בתאריך 25.12.19 מונה ד"ר זילברמן מומחה בתחום הגינקולוגיה אשר נשאל על פי הסכמת הצדדים כלהלן:

  1. מה היה מצבה הרפואי של התובעת הנובע מיום בתקופה שבין 13.02.18 ועד ללידה ביום 18.05.18.
  2. האם היה במצבה הרפואי של התובעת כדי לסכן אותה או את עוברה.
  3. בהתאם לתשובותייך לשאלות לעיל, האם תקופת שמירת ההיריון שהומלצה לתובעת על ידי רופא נשים מטפל, או חלק ממנה, הייתה מוצדקת.

בחוות הדעת מיום 19.01.20 ציין המומחה לאחר סקירת המקרה וכל הרקע הרפואי המיילדותי של התובעת. בין היתר "עולה מהרשומות כי חלה החמרה סמיפטומאטית של כאבי האגן והכאב שמקורם בהיריון ועיסוקה של האישה, כולל גורמי סיכון ידועים להופעת/ החמרת כאבים ממקור אורתופדי בהיריון כישיבה ועמידה ממושכים).
לשאלה האם ההיעדרות מהעבודה התחייבה בשל מצב רפואי הנובע מהריון ציין בין היתר "מסיבות אלה נושא המנוחה והימנעות ממאמצים מקבל משנה חשיבות בעיקר בחודשים המתקדמים של ההיריון, יש לציין את הביקורים החוזרים של האישה אצל רופאי הנשים והאורתופדים מסיבה זו של כאבים ומגבלות שמקורם בסימפיזיוליזיס והגב. המומחה מפרט את ההמלצות שניתנו לתובעת על ידי הרופאים ומציין "יש להדגיש כי המלצות האורתופדים למנוחה ושמירת היריון ניתנו על סמך בדיקות גופניות כעולה בדיווחים השונים, למרות העדר שימוש בממצאים הדמיתיים לאור מגבלות ההיריון. יש לציין כי בבדיקות האורתופדים נמצאו ממצאים של רגישות ניכרת על פני הסימפיזיס פוביס ובאזור סקרולומברי, הגבלה בתנועות פרקי הירכיים ועמוד השדרה, חולשה מוטורית דיסטאלית ברגליים, צליעה ניכרת עם הליכת ברווז ואי יציבות". בסיכום סעיף זה מציין "עם זאת, התמונה העולה מהרשומות במקרה הנדון הינה של כאבי אגן וגב שלא הגיבו לטיפול השמרני שניתן בביקורים הראשונים במהלך ההריון".
לשאלה "האם המשך העבודה היה מסכן את העובר או את התובעת" ענה: "אין בספרות עדות לנזק שיכול להגרם לעובר או לאם בעקבות סימפיזיוליזיס. אין בספרות תיאור של נזק אגני קבוע כתלות באופי העבודה. מדובר במצב שבאופן טיפוסי גורם לאובדן כשירות ללא כל הוכחה לנזק לאם או לעובר. עם זאת, נראה כי המקרה הנדון הינו חריג בעוצמת הכאבים שנגמרו לאישה ובמגבלות התנועה, כאשר דווח על נפילות של האישה, חוסר יציבות, כאשר למוביליזציה אף היה צורף בסיוע של מקל שסייע להתניידות האישה כמצוין ברשומת האורתופד המתייחס למצב האישה משבוע 26 להיריון ועד ללידה". (דגש במקור).
מסקנתו של המומחה היא "במקרה הנדון, לאור: א. חומרת מצבה הקליני של האישה. ב. אי יציבות בעמידה והליכה כמודגש בסיכום הסמכות המקצועית – רופא כירורוג אורתופד, המהווה " סכנה ניכרת לבריאות העובר" (מכתב אורתופד מ 07.05.19). ג. עבודת האישה הכרוכה בישיבה ממושכת, הצורך בנסיעה ארוכה ועליה במדרגות רבות. הרי סביר היה לאשר מנוחה והפסקת עבודה במסגרת שמירת היריון החל מיום 13.02.18 ועד ללידה ביום 18.05.18". (דגש ש.ש.).
מסקנה זו חד משמעית ולאחריה אף משלים המומחה ומציין כי היעדרות האישה גובתה באישורי מחלה ושמירת היריון, בדיקות, הכרת האישה, היסטוריה רפואי והיסטוריה מיילדותית קודמת, חומרת מצבה וסוג עבודתה. כך גם ציין בסיכום חוות דעתו חד משמעית.
הנתבע ביקש להעביר שאלות הבהרה למומחה ובתאריך 01.09.20 נשלחו שאלות הבהרה כלהלן: "א. האם בחומר הרפואי יש הנחיה להתנהלות עם מקל או קביים והאם הייתה התובעת בסיכון ממשי לנפילות מסוכנות, אם או בלי קיומה של הנחיה כזו בחומר הרפואי, נמק. ב. האם החומר הרפואי מזמן אמת מתעד נפילות, האם קיים בחומר דו"ח פיזיוטרפיה (לא רטרוספקטיבי) והאם הייתה התובעת בסיכון ממשי לנפילות מסוכנות, עם או בלי הימצאות תיעוד כזה".
בתאריך 03.09.20 הוגשה חוות הדעת המשלימה ובמענה לשאלות ציין כי יש רישום בבדיקת אורתופד מיום 13.02.18 בשבוע 26 להיריון "עקב כאבים ניכרים במפשעות וקירות האגן + כאבי גב שהקרינו לרגליים, האישה הגיעה לעבודתה בצליעה, נשענה על מקל עם סיפור חוזר של נפילות. אין ברישומים שלפני אזכור נוסף של נושא התנהלות עם מקל או קביים". יחד עם זאת, מדגיש המומחה: " למותר לציין כי: א. יכולה להיות פגיעה אורתופדית קשה גם ללא התנהלות עם מקל או קביים. ב. התנהלות עם מקל או קביים אינה בבחינה קריטריון הכרחי שהעדרו שולל מוגבלות תפקודית קשה. ג. אין לשלול כמובן מצב שהאישה נסתייעה באמצעי עזר לפעילות והליכה שאינם מוזכרים ברשומות. בהתייחסות לסיכון מצב האישה, יש להדגיש כי המקרה הנדון הינו חריג בעוצמת הכאבים שנגרמו לאישה ובמוגבלות התנועה, כאשר דווח על נפילות של האישה, חוסר יציבות, ולמוביליזציה אף היה צורך בסיוע של מקל שסייע להתניידות האישה כמצוין ברשומת האורתופד המתייחס למצב האישה משבוע 26 להיריון ועד ללידה. המשך העבודה וכאבי הגב/אגן סיכנו את האישה בהעלאת הסיכון לתחלואה (MORBIDITY) אמהית". (דגש ש.ש.).
הדברים מדברים בעד עצמם באופן חד משמעי ולא ניתן לפרשנות. יתר על כן, בסעיף 3 ב' לחוות הדעת המשלימה מפרט את הסיכון במצבה ואת טיפולי הפיזיותרפיה ומסכם "הסיכון במצבה של האישה נדון בהרחבה בסעיף א' לשאלות ההבהרה וס' 4 לחוות הדעת המקורית".
בתאריך 30.09.20 ניתנה החלטה בה התבקש הנתבע לשקול עמדתו נוכח חוות הדעת. הנתבע עמד על כך כי אין מקום לאשר את התביעה מחמת שחוות הדעת מתייחסת למסמכים רטרוספקטיביים ולא מזמן אמת, כאשר לא מדובר על מצב קיצוני או מסוכן בהריונה של התובעת. לפיכך, התבקשו הצדדים לסכם.
בקליפת אגוז טענה התובעת כי חוות הדעת של המומחה מציינת במפורש סיכון של האישה. אף במסמכים הרפואיים מיום 03.06.18 ומיום 07.05.19 יש התייחסות לסיכון האישה מפאת חוסר יציבות, אף צוין "אי יציבות תנוחתית המהווה סכנה ניכרת לבריאות העובר". לטענת התובעת, לא בכדי קבע המומחה הרפואי כי יש לאשר מנוחה והפסקת עבודה במקרה זה בשמירת ההריון מ 13.02.18 ועד 18.05.18.
עוד טענה התובעת כי גם בשאלות ההבהרה עמד המומחה על דעתו שמצבה קיצוני "בסיכון ממשי לנפילות מסוכנות".
בקליפת אגוז טען הנתבע כי לא מתקיים הנדרש בסעיף 58 בדבר סיכון האם או עוברה וכי במצבה יכלה לנצל ימי מחלה ולא נזקקה לשמירת היריון. לטענת הנתבע לא כל צורך במנוחה מצדיק שמירת הריון וכי מצב סיכון האישה או עוברה לא השתקף במסמכים מזמן האמת אלא רק במסמכים רטרואקטיביים וכי לא הייתה הפניה לפיזיותרפיה בזמן אמת או לאמצעי עזר. לטענת הנתבע גם אם ההפניה למנוחה הייתה מוצדקת אין היא מצדיקה שמירת היריון על פי חוק הביטוח הלאומי ואין די באי נוחות או כאב נדרשת סכנה קיומית או לכל הפחות סיכון תחלואה גופנית.
לאחר ששקלנו את האמור במפורש בחוות הדעת של המומחה הרפואי מצאנו כי המומחה הרפואי מדבר במפורש על תחלואה "המשך העבודה וכאבי הגב/אגן סיכנו את האישה בהעלאת הסיכון לתחלואה (MORBIDITY) אמהית".לפיכך, טענה זו של הנתבע דינה להדחות.
חוות דעת של המומחה וכן חוות דעת המשלימה היו מרחיבות דעת, מבוססות ומפורטות להפליא, תוך התבססות של ממש על מצבה, אמירותיו הן חד משמעתיות כי מצבה חריג ומצדיק הכרה בשמירת היריון לכל התקופה שמ – 13.02.18 ועד הלידה 08.05.18.
מצאנו כי יש הצדקה של ממש לקבל את חוות הדעת הרפואית כלשונה מאחר והיא ראויה, נכונה ואין כל בסיס לפסילת האמור בה.
סוף דבר
בנסיבות אלה, דין התביעה להתקבל. התובעת זכאית לגמלה לשמירת היריון לתקופה מ – 13.02.18 עד ל – 08.05.18.
לאחר ששקלנו, ונוכח פניית בית הדין לאחר חוות הדעת המשלימה לנתבע, ונוכח הממצאים הרפואיים עליהם הסתמך המומחה וחד משמעיות חוות הדעת, מצאנו כי יש להשית על הנתבע הוצאות, הגם שמדובר במינוי מהלשכה לסיוע משפטי.
הנתבע ישלם הוצאות התובעת בסך 1,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ד אדר תשפ"א, (08 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .
החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים

נציג ציבור מעסיקים

שרה שדיאור, שופטת