הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים ב"ל 28333-01-19

06 פברואר 2020

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג – דן יחיד

התובע
יעקב בר

ע"י ב"כ: עו"ד אלי שורקי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד הלנה מארק

פסק דין

התובע, מר יעקב בר, הגיש תביעה זו נגד החלטת פקידת התביעות מיום 21.10.18, לפיה נדחתה תביעתו להכיר באירוע מיום 4.7.17 כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

רקע עובדתי
התובע, יליד 1982, הועסק על ידי חברת "מיקוד" (להלן: "המעסיקה") כבקר ברכבת הקלה בירושלים בחודש יולי 2017.
התובע נשלח מטעם המעסיקה לקורס שכלל לימודי קרב מגע ועזרה ראשונה. הקורס התקיים בראשית חודש יולי 2017 ונוהל על ידי חברת מ.א.רוי בע"מ (להלן: "החברה").
ביום 9.7.17 פנה התובע לרופא המשפחה שלו בקופת חולים מכבי. האנמנזה הרפואית שנרשמה מפי התובע הייתה:

"מזה יומיים כאבים בברך ימין
היה במסגרת קורס קרב מגע כמה ימים לפני כן
לא זכור לו טראומה."
לאחר שרופא המשפחה בדק את התובע ורשם ממצאים, היפנה הרופא את התובע לייעוץ של אורטופד.
למחרת, ביום 10.7.17, פנה התובע לרופא אורטופד, אשר נתן לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, ואישר לו 20 ימי אי כושר.
ביום 24.8.17 הוגשה תביעת התובע לתשלום פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. בטופס התביעה נרשם כי חשבת השכר של המעסיקה חתמה על חלק הטופס המיועד למילוי על ידי המעסיק עוד ביום 25.7.17.
בטופס התביעה תוארה הפגיעה כך:

"באמצע קורס הגנה עצמית מטעם העבודה באחד התרגילים עם המדריך סובבתי את רגל ימין ואז התחילו הכאבים".

בתביעה צוין שעדים לתאונה היו "המדריך של הקורס וכל הכיתה". כן צוין שהודעה על הפגיעה מסר התובע למעסיק ביום 9.7.17 באמצעות המנהל "אבי". קיימים בטופס התביעה רישומים שונים לגבי מועד התאונה. קיים רישום לפיו תאריך התאונה היה ביום 5.7.17 וקיימים רישומים לפיהם תאריך התאונה היה ביום 4.7.17. על פי הנטען בטופס התביעה, התאונה אירעה בשעה 13:00.
במהלך חודש 12/17 ביצע הנתבע חקירה בעניין תב יעת התובע, במסגרתה נחקר התובע ביום 7.12.17. כן נחקר מנהלו של התובע מר אבי זרחיה ביום 10.12.17 . בהמשך, ביום 12.12.17, בוצעו פעולות חקירה מול החברה ומול עמיתה של התובע שהשתתפה בקורס קרב המגע.
במסגרת חקירת התובע, הוא התבקש על ידי החוקר לציין שמות של עמיתים שהשתתפו איתו בקורס, והוא מסר שני שמות, ביניהם שמה של "בחורה בשם שלי", ומסר לחוקר מס פר טלפון נייד. ביום 12.12.17 התקשרה חוקרת הנתבע לטלפון שהתובע מסר בחקירתו, ורשמה:

"בתאריך ובשעה הנ"ל טלפנתי לשלי, שעובדת יחד עם התובע והייתה איתו בקורס. מוסרת כי היו יחד בקורס בקרב מגע. המדריך לקח את קובי כדי להדגים עליו מהלך ואז הוא הפיל אותו על הרגל או משהו כזה. קובי קיבל מכה ברגל תוך כדי התרגיל.
עד כמה שזוכרת, זה היה ביום האחרון של הקורס ויום או יומיים אח"כ הוא היה במשמרת ועזב באמצע המשמרת כי לא יכל להמשיך יותר לעבוד בגלל הכאבים ואחר כך התברר כי יש לו קרע ברצועה וכו'.
מוסרת כי זוכרת בוודאות את המקרה שבזמן ההדגמה של המדריך על קובי הוא נפגע ברגלו. לא ירד לו דם או משהו אך קיבל מכה רצינית ברגל".

ביום 14.12.17 פנתה חוקרת הנתבע בדוא"ל לחברה וביקשה ממנה להודיע לה את שמו של המדריך בקורס קרב המגע שבו השתתף התובע בחודש יולי. היועץ המשפטי של החברה, עו"ד עומר מנור, השיב לחוקרת בדוא"ל כי:

"אין זכר לפגיעה מכל סוג בנוגע למר יעקב בר. לא זו אף זו, מר בר סיים את האימון בהצלחה מה שמעיד על כך כי היה כשיר פיזית לעובר אימוני קמ"ג.
חברתנו מחויבת ופועלת עפ"י נהלי המשטרה – כאשר חניך נפצע יש למלא דוח פציעה לתייק בתיק קורס, משאין ד וח כזה ברור לנו כי ככל והתרחשה פציעה, לא התרחשה במסגרת האימונים בחברתנו.
לסיכום אין כל אינדיקציה לכך שמר בר נפגע בצורה כלשהי, נהפוך הוא מר בר נמצא כשיר לסיים את ההכשרה".

לאחר קבלת תשובת עו"ד מנור בדוא"ל, התקשרה אליו החוקרת וביקשה לברר עמו את שמו של המדריך שהדריך את התובע באותו קורס, אך עו"ד מנור השיב שאין לכך מקום, ו כי תגובת החברה והתייחסותה לפניית המוסד, היא כאמור במזכר הדוא"ל ששלח לחוקרת קודם לכן.
ביום 16.1.18 דחתה פקידת התביעות את התביעה בנימוק שלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודת התובע ביום 4.7.17. התובע פנה לוועדת התביעות של המוסד, שהמליצה לפקידת התביעות לשקול שוב את עמדתה, וזו חזר ה ודח תה את התביעה ביום 21.10.18.

המחלוקת
בשלב זה של ההליך על בית הדין להכריע האם התובע הרים את הנטל להוכיח כי ביום 4.7.17 אירע לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה. קביעה שהנטל הורם על ידי התובע תוביל למינוי מומחה רפואי למתן חוות דעת בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הליקוי בברך ימין של התובע. קביעה כי הנטל לא הורם תוביל לדחיית התביעה כבר בשלב זה.

ראיות התובע
התובע העיד לעצמו והביא לעדות את גב' שולמית (שלי) בודקוב.
התובע העיד בתצהירו שהחל לעבוד כבקר ברכבת הקלה בחודש יוני 2017 וביום 2.7.17 יצא עם חבריו לעבודה לקורס בן שבוע ימים, שכלל שלשה ימי אימון מעשי, בהם נלמדו קרב מגע ועזרה ראשונה, וכן יומיים עיוניים. ביום 4.7.17, לאחר ארוחת צהריים, היה קורס קרב מגע, במסגרתו הוא נדרש להדגים מול המדריך תרגיל של הגנה מפני התקפה, ובעת שהתגונן מ"תקיפת" המדריך הוא סובב את הברך ונפגע. מאחר שהשעה הייתה 15:00 לערך – שהיא כבר בסוף היום, הוא ישב בצד זמן לא רב והשתחרר לביתו, יחד עם עמיתיו. הוא חש כאב בברך, אך הניח שמדובר בכאב חולף, ולא פנה מייד לקבלת טיפול רפואי. הוא השתתף בהמשך הקורס בימים 5.7.17 ו-6.7.17, שהיו ימים "עיוניים" שבהם ישב בכיתה ללא צורך במאמץ של הרגל, והיה לו חשוב לסיים את הקורס. על כן לא פנה לטיפול רפואי בסוברו שמדובר במתיחה שתחלוף. ביום שישי, 7.7.17, הוא הלך לעבודה, שהייתה כרוכה בהליכה ממושכת, וכאביו גברו מאד והוא נח בסוף השבוע בביתו. ביום 9.7.17 הגיע למשמרת בעבודה, אך כבר בשעה 10:00 הבין שלא יוכל להמשיך בשל כאבים בברכו. הוא התקשר למנהלו אברהם זרחיה ועדכן אותו שמאז הפגיעה בקורס הוא עם כאבי תופת בברך ולא יכול לעבוד יותר, ועל כן הוא מסיים את העבודה והולך לרופא. הוא פנה לרופא המשפחה וקיבל הפנייה לאורטופד, אותו ביקר למחרת, ביום 10.7.17 .
גב' שולמית (שלי) בודקוב העידה בתצהירה מיום 11.8.19 שבמהלך אחד התרגילים בקורס המדריך ביקש מהתובע להדגים מהלך של התקפה, והיא שמעה במהלכו את התובע משמיע קול של כאב, ואחר כך ראתה שהוא הולך ויושב בצד עד לסוף התרגיל, שממילא היה לקראת סוף היום, והתובע השתחרר לביתו עם יתר משתתפתי הקורס. העדה טענה שבימים 5.7.17 ו-6.7.17 הקורס כלל לימודים עיוניים בלבד. לאחר שהם חזרו לעבודה, היא זוכרת שהתובע התלונן לפניה על כאבים ברגל מאז אותה פגיעה בקורס, וכעבור מספר ימים היא שמעה שהתובע בביתו עם אישורי מחלה בשל אותה פגיעה. העדה ציינה שלא קיבלה כל פניה מהמוסד לביטוח לאומי לבירור טענת התובע לפגיעה בעבודה.

ראיות הנתבע
הנתבע הגיש את הודעתו של מר אברהם זרחיה והעיד את עו"ד מנור וכן את החוקרת שפנתה לחברה ול"שלי" ביום 12.12.17 . החוקרת העידה על דוחו"ת הפעולה שרשמה. עו"ד מנור אישר את תוכן מכתב הדוא"ל שכתב לחוקרת ביום 12.12.17.

דיון והכרעה
לאחר שבית הדין שמע את העדים ובחן את מכלול הראיות וייחס להן משקל מתאים, ולאחר עיון בטענות הצדדים, בית הדין סבור שלא ניתן לקובע שגרסת התובע מתיישבת יותר עם מכלול הראיות מאשר המסקנה שאירוע תאונתי כמתואר על ידי התובע לא התרחש תוך כדי ועקב עבודתו ביום 4.7.17. על כן דין התביעה להידחות.
בהתאם להנחיות הפסיקה, יש לתת משקל נכבד לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע הנטען, מתוך הנחה שהמבוטח ימסור לרופאו מידע מדויק כדי לקבל את הטיפול הרפואי הנכון.
הרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע הנטען, אינם תומכים בגרסת התובע. הרישום הרפואי מיום 9.7.17 מהווה רישום שמכרסם בגרסת התובע והתעודה הראשונה לנפגע בעבודה אינה תומכת בגרסת התובע. רישומים מאוחרים יותר, שבהם נרשם מפי התובע תיאור של מנגנון פגיעה סיבובית בברך במהלך קרב מגע, אף הם מעוררים שאלות ותמיהות, הכל כמפורט להלן:
הרישום הרפואי של פנייתו הראשונה של התובע לטיפול רפואי מתעד תלונה של התובע בדבר כאבים בברך "מזה יומיים". אכן, הרישום מתעד מסירת דבר השתתפותו של התובע בקורס קרב מגע מספר ימים לפני כן, אך בד בבד רשם הרופא שהתובע אינו זוכר טראומה. מרישום זה עולה שבביקור התובע אצל רופא המשפחה ביום 9.7.17, התובע אכן נתן את דעתו לכך שהשתתף בשבוע הקודם בקורס קרב מגע, אך למרות זאת לא זכר אירוע ספציפי של חבלה בברכו במהלך הקורס.
בית הדין סבור שלא היה לתובע הסבר משכנע כיצד רישום זה מתיישב עם גרסתו. התובע טען (בתצהירו ובחקירתו הנגדית) שאינו מבין את משמעות המילה "טראומה". בתצהירו שיער התובע כי ייתכן שהרישום נעשה לאחר ש לשאלת הרופא, התובע שלל פגיעה חיצונית בברך. אך בית הדין סבור שעדות התובע לגבי הבנתו את המונח טראומה אינה מעלה ואינה מורידה, שכן מדובר ברישום של הרופא שעשה שימוש במינוח רפואי שיש לו משמעות רפואית מסוימת. מכלול הפרטים שנרשמו ברישום הרפואי מיום 9.7.17 מכרסמים בגרסת התובע.
גם התעודה הראשונה לנפגע בעבודה שקיבל התובע למחרת, ביום 10.7.17, אינה תומכת בגרסת התובע לגבי התרחשותה של תאונה באופן שהוא תיאר אותה או במועד שהוא טען לה. מן התאונה עולה כי האורטופד שרשם את התעודה לתובע לא תיעד גרסה ברורה מפי התובע. ב"תיאור התאונה" רשם הרופא:

"חבלה? שבר? ב ברך ימ 3 י"

הרישום של האבחנה הרפואית בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה הוא (בתרגום לעברית) "חשד למתיחה?". בתעודות רפואיות נוספות לנפגע בעבודה מיום 20.7.17 ומיום 23.8.17, נרשמה אותה אבחנה משוערת, ולא תועדו בהן מפי התובע פרטים יותר ברורים לגבי מנגנון התאונה. התעודות מציינות שהתובע הגיע לביקורים חוזרים לאורטופד בתאריכים 17.7.17 ו-20.7.17.
גרסת התובע בדבר חבלה סיבובית בברך במהלך קורס הגנה עצמית מופיעה לראשונה ברישומים הרפואיים בהפניה של התובע לבדיקת MRI מיום 27.8.17. תועדה בהם טענה של התובע כי האירוע אירע "לפני כחודש".
אם כן, הראיות הרפואיות מן הזמן הסמוך ביותר לאירוע אינן תומכות בגרסת התובע, כאשר הרישום הראשון אף מהווה ראיה המכרסמת משמעותית בגרסתו.
הראיות שעליהן מסתמך התובע הן בעלות משקל נמוך יותר שכן מדובר בעדויות בעל פה שניתנו בשלבים מאוחרים יותר, לאחר שהחלה חקירת התובע. במה דברים אמורים?
התובע טוען כי עדותו של מר אברהם זרחיה לפני חוק הנתבע מחזקת את גרסתו. באותה הודעה מר זרחיה סיפר לחוקר הנתבע (ביום 10.12.17):

"מה שידוע לי שהוא יצא לקורס בקרים מטעם העבודה...זה היה לפני כמה חודשים. הקורס התנהל בקרב בתלפיות, הקורס היה במשך 3 ימים ברקב מגע + יומיים השלמה במשרדי הרכבת הקלה בדיפו ...
לאחר שסיים את הקורס כולל יומיים של ההשלמה הוא היה בעבודה על הקו, והודיע שכואבת לו הרגל וירד לטיפול רפואי והפסיק לעבוד ומאז הוא נעדר מהעבודה.
ש. מה הוא סיפר, מה קרה לו?
ת. הוא אמר שבמהלך הקורס הוא קיבל מכה ברגל וכואב לו.
ש. ממה קיבל מכה ברגל איך וכתוצאה ממה?
ת. אין לי מושג הוא רק עדכן אותי שנפגע ברגל במהלך הקורס קרב מגע.
ש. מתי עדכן אותך לראשונה על כך?
ת. ביום שבו ירד מהקו, לאחר סיום הקורס...
....
ש. מה קובי אמר מה בדיוק קרה לו האם הוא נפל/נחבל/קיבל מכה?
ת. אני באמת לא זוכר לאמר לך מצטער של כ"כ מצליח לעזור לך אך לא יודע".
בית הדין סבור שמשקלה של עדות זו אינו כזה שיש בכוחו לגבור על המסקנות העולות מן הרישומים הרפואיים הסמוכים לאירוע. לאחר שתביעת התובע הוגשה לנתבע לקראת סוף חודש 8/17, בהתייחס לאירוע מתחילת חודש 7/17, חקירת הנתבע החלה בחודש 12/17. עדותו של מר זרחיה לחוקר ניתנה מבלי שהיא נתמכה ברישום כלשהו מטעם חברת מיקוד ב דבר קבלת דיווח מהתובע אודות עזיבה מוקדמת של המשמרת ביום 9.7.17, וממילא מבלי שהוצג תיעוד לגבי תוכן הדיווח של התובע לגבי סיבת הסיום המוקדם של המשמרת. התובע לא צירף לתצהירו כל מסמך כאמור, שהדעת נותנת שהיה יכול לקבל מהמעסיקה, ואף לא הזמין לעדות נציג של המעסיקה לצורך הגשת רישום כאמור.
התובע טוען שעדותה של שלי בודקוב בשיחתה עם חוקרת הנתבע מיום 12.12.17 תומכת בגרסת התובע. מדובר בדברים שהחוקרת רשמה מפי העדה לאחר שהחלה החקירה, כחמישה חודשים לאחר מועד האירוע הנטען, ואין משקלם גובר על המשמעות הראייתית שיש לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר לאירוע. אותה אמירה שנרשמה, אינה מגיעה אף כדי אימרת חוץ של עד, שכן מדובר ברישום של החוקרת של דברים ששלי מסרה לה. העובדה שהם כללו התייחסות לכך שהתובע קרע רצועה בברכו מצביעה לכאורה על כך שעדותה נמסרה לאחר ששמעה על המצב הרפואי של התובע. המשקל הכולל שבית הדין מייחס לעדותה של גב' בודקוב, לאחר עיון בתצהירה ושמיעת עדותה, אינו כזה שיש בו משום מתמיכה משמעותית לגרסת התובע. תצהירה, שניתן בחודש 8/19, כלל פרטים אודות תכנית קורס קרב המגע, לרבות תאריכים שבהם נלמדו נושאים מסוימים, שקשה להניח שהיא זכרה בעצמה בעת מתן התצהיר. חיזוק למסקנה זו עולה מטענתה בתצהירה כי "לא פנו אלי מהביטוח הלאומי לשאול אותי על הפגיעה של קובי", עדות שאינה מתיישבת עם עדות החוקרת ורישום תוכן שיחתה על העדה מיום 12.12.17. גם העובדה שתיאור הפגיעה של התובע בעדותה לא תאם את תיאורו של התובע (התובע טען שהוא הפיל את המדריך על רגלו וגב' בודקוב טענה שהמדריך הפיל את התובע) אינה מוסיפה לאפשרות לשאוב תמיכה לגרסת התובע מעדותה.
בית הדין אף סבור שאי הבאת המדריך לעדות, פועלת לחובת גרסת הנתבע. בית הדין ער לטענת התובע כי הנתבע לא הצליח בחקירתו לקבל את שמו של המדריך, ובנסיבות אלה, אין לזקוף לחובתו אי הבאת המדריך. ואולם, בית הדין סבור אחרת.
אכן, הנתבע יכל לנקוט פעולות חקירה נוספת, מכוח סמכויותיו לפי סעיף 383 לחוק הביטוח הלאומי, לבירור שמו של המדריך לאחר שעו"ד מנור הודיע לחוקרת כי אין מקום למסירת שמו על ידי החברה. עם זאת, התובע לא טען כי הנתבע הפר את חובתו לפעול בשקידה סבירה לברר את תביעת התובע. בסופו של עניין, על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, ולא הייתה מניעה לכך שהתובע יפעל לבירור שמו של המדריך, שהתובע לא נקב בשמו בטופס התביעה. כשלושה שבועות לאחר מועד האירוע הנטען, המעסיקה שיתפה פעולה עם הפעולות שנקט התובע להגשת התביעה, והתובע יכל לברר ביתר קלות, גם תוך הסתייעות במעסיקה ועמיתיו לעבודה אצלה, את שמו של המדריך, ולפעול להביאו לעדות.
יש גם משקל לעדותו של עו"ד מנור, שאישר את תוכן מכתבו מיום 12.12.17 לחוקרת בדבר נהלי החברה, ובדבר היעדר רישום בחברה של כל תלונה של התובע על פגיעה בקורס.
קושי נוסף שמתעורר לגבי גרסת התובע הוא טענתו כי האירוע התרחש בשעה 15:00. התובע הדגיש בעדותו את השעה האמורה כשעה שהיא סמוכה לסיום הלימודים באותו יום. אלא שכאשר הגיש את התביעה, טען התובע בטופס התביעה כי האירוע התרחש בשעה 13:00. אף הרישומים השונים בטופס התביעה בדבר תאריך הפגיעה – אינם תורמים לבהירות גרסת התובע, גם אם , כפי שהסביר התובע (ועדותו מקובלת עלינו) שהרישום של תאריך 5/7/17 נעשה על ידי נציג/ת המעסיקה , שנדרש לבצע תיקון במספר הזהות של התובע.
סיכומו של דבר הינו שבית הדין סבור שלא ניתן לקבוע כי ישנן ראיות בעלות משקל שמאפשרות קביעה כי גרסת התובע בדבר אירוע חבלה סיבובית בברך ימין במהלך אימון קרב מגע ביום 4.7.17, מסתברת יותר מן המסקנה שלא אירע אירוע כאמור. אדרבא, הראיות שיש לתת להם משקל נכבד – הרישומים הרפואיים – מכרסמים בגרסת התובע וודאי אינם תומכים בה.

סוף דבר
התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, י"א שבט תש"פ, (06 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .