הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים ב"ל 28119-09-17

02 פברואר 2020

לפני:

כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא
נציג ציבור (עובדים) מר יעקב מלול
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים בריל
התובעים
גליל מישל חבש
מארי קלייר עווד חבש

ע"י ב"כ: עו"ד ג'בארה
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד בנימין

פסק דין

שאלת תושבותם של התובעים, בני זוג, היא הדורשת הכרעה בהליך זה.

רקע נדרש
התובע, יליד 1960, נולד בעיר העתיקה בירושלים. התובעת , רעייתו, ילידת 1964נולדה בבית לחם.
התובעים נישאו ב1989 ובשנים 1990 ו1991 נולדו ילדיהם- אמנדה ומישל . (שניהם רווקים כיום).
לטענת התובע נתקבלה בקשתו לאיחוד משפחות עם התובעת אשר קיבלה מעמד תושבת.
בשנת 1991, לאחר חקירה שערך הנתבע, שלל הנתבע תושבות התובע. בין היתר בהודעה שנגבתה מן התובע (נ/1) נאמר אז:

לאמה של התובעת היתה בשנים הרלבנטיות דירה בבית לחם, הסמוכה לאוניברסיטה שם.
בשל טעות של הנתבע ולמרות הודאת התובע כדלעיל בדבר מסירת מידע מטעה לנתבע ומגוריו למעשה בבית לחם בבית חמיו , והמסקנה הנובעת מכך, לא הוסר רישומו של התובע מקובץ הזכאים לביטוח רפואי לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי וככל הנראה לא נשלחה הודעה לתובעים על אי הכרה בתושבותם . כך נמשך הדבר עד שנת 2016 שאז נתגלתה הטעות , כפי שיפורט.
בחודש נובמבר 2016 , עקב כך שהתובע חלה במחלת הסרטן, הגיש תביעה לקצבת נכות כללית(נ/2) במסגרת זו נדרש להגיש והגיש דין וחשבון לנתבע (נספח ב/1 לכתב ההגנה- להלן "הדין וחשבון"). תביעה זו נדחתה נוכח מסקנת הנתבע כי התובע (והתובעת) אינם תושבי ירושלים והיא הבסיס להליך שלפנינו .
אין חולק כי לתובעים הן דירה בשועפאט (אל-סאהל) והן בבית לחם. למרות זאת , בדין וחשבון ציין התובע כי לו ולרעייתו אין דירה או קרקע בכל מקום אחר.
לטענת התובעים, בדירה בשועפט מתגוררים מלבדם גם (כנטען, מ2013) גם אחי התובע אברהים (הסובל מנכות עקב ת.ד.) והמטפלת העו"ז שלו.
עוד לא למותר לציין שבדין וחשבון שהגיש התובע כאמור ציין כי הוא (ומשפחתו) מתגוררים מאז שנולד בדירה בשועפאט. עם זאת התובע עצמו טוען כי נולד כאמור בעיר העתיקה והתגורר שם עד נישואיו. (ר' ס' 4-5 לתצהירו).
עוד צוין בדין וחשבון כי התובעת היא עקרת בית ואולם הוברר כי היא עובדת באוניברסיטת בית לחם מאז 1986 (ר ' למשל סיפת עמ' 3 להודעתו בפני חוקר הנתבע נ/3(להלן נתיחס לתרגום המוקלד של העדות ולמספור העמודים דשם, נ/3 יקרא להלן "ההודעה") וכן עדותה בעמ' 32) .
לטענת התובעים , משפחת התובע מחזיקה בחנות בעיר העתיקה , ירושה מאביו.
אין חולק שלא שולמה לתובעים במשך כל השנים קצבת ילדים עבור ילדיהם (עד בגירתם).
במסגרת הליך זה הוגשה בקשה למתן סעד זמני נוכח הצורך של התובע בקבלת טיפולים למחלת הסרטן. בהחלטה שנתנה בענין זה הורה בית הדין על המשך הכללת התובע במצבת הזכאים לביטוח בריאות לשם המשך קבלת הטיפולים וזאת בכפוף להפקדת ערבון בסך 28,000 ₪ וכן ערבות אישית של בן התוב עים- וזאת עד להחלטה אחרת.
הנתבע החזיר לתובע את דמי הביטוח ששילם במהלך השנים שבהן לא הוכרה תושבותו (ר' עדותו בעמ'14 ש' 1).

המחלוקת
כך הוגדרה המחלוקת בקדם המשפט:
האם היו התובעים בגדר תושבים בתקופה הרלוונטית שהיא החל משנת 1989בקשר לתובע, ובקשר לתובעת החל משנת 1990, וביחס לשניהם-עד נובמבר 2017 , זאת תוך התייחסות ספציפית לתושבותו של התובע בחודש נובמבר 2016 שהוא מועד הגשת הקצבה לנכות.

הכרעה
נקדים לבחינת הראיות שהוצגו לפנינו שתיים:
האחת- כידוע, כאשר עסקינן בהוכחת תושבות, הנטל מוטל לפתחו של המשנה. היינו, ככל שהוכר אדם כתושב, הרי ככל שהנתבע מבקש לשנות מעמדתו , עליו להוכיח הטעם לכך. מאידך גיסא, כאשר מי שאינו תושב מבקש להיות מוכר כתושב, עליו הנטל להוכיח זכאות לכך.
עסקינן בנסיבות מיוחדות- עקרונית הסתיימה ההכרה בתושבות התובע עוד בשנת 1991 ואולם בשל תקלה כאמור ,לא בוצעו הצעדים הפורמליים המתחייבים מכך. לטעמנו , ואף שהיה בכך טעם למתן סעד זמני כאמור לעיל, הרי שמבחינת הנטל להוכיח תושבות או העדרה, הרי שהוא מוטל על התובעים. לענין זה די בהודאת ו המפורשת של התובע כפי שבאה לידי בטוי בנ/1 בדבר מגורים בבית לחם ובדבר הטעיה שהטעו את הנתבע בטענה למגורים בשועפאט.
לא זו אף זו, התובעת עצמה מעולם לא הוכרה על ידי הנתבע כתושבת ובפועל ברור כי אינה אזרחית ישראלית וגם לשיטתה היתה תושבת בית לחם בעבר.
למעשה ברור כי התובעים ידעו היטב שאינם מוכרים כתושבי התחום במשך כל השנים . העובדה שבמשך השנים נמנעו מלתבוע קצבאות ילדים מצביעה היטב על כך שהם סברו שעדיף להם שלא "להעיר את הדב". (בהמשך נתיחס לראיות בענין זה).
השניה- לענין המהימנות. בטרם נכנס לעבי הקורה נוכח הראיות שלפנינו, מצאנו מקום לציין כי התנהלות התובע מעוררת בעיית מהימנות משמעותית. כאמור לעיל, כבר בשנת 1991 ביקש התובע לקבל זכויות על יסוד מצגי שוא. גם בדין וחשבון אותו הגיש ב2017, בחר התובע לציין, בניגוד לעובדות שאף הוא טוען להן כעת , (ואף טען להן במסגרת נ/1), כי תמיד התגורר בשועפט . אם כן, התובע תעתע ומתעתע גם בפן הכללי של תאור מגוריו. בכך נוצר קושי מובנה להתבסס על גרסתו ככלל, ובאופן ספציפי ביחס למקום מגוריו, בפרט.
התעתוע ביחס למקום המגורים נמשך גם בהודעה. שם, בעמ' 1 הוא משיב לשאלה האם הוא מתגורר ברציפות בשועפאט- כי הוא מתגורר בבית בשועפט באופן קבוע וכי אין לו כל בית אחר , ואולם כבר בסמוך לאחר מכן , בעמ' 2 הוא מעיד כי הוא מתגורר יומיים בשבוע בבית בבית לחם אותו קנה "לפני 13 שנה" או בבית חמותו שם.
גם התובעת נהגה באותו אופן שבו נהג התובע וכך העידה (רישת עמ' 32) כי התגוררה מאז הולדת ילדיה בשועפאט, דבר העומד כאמור בסתירה מפורשת לעדותו של התובע כדלעיל ולעדותה שלה בתצהירה (ס'8-14) לפיה על מנת לשהות עמה גר התובע בתחילת חיי הנישואים בבית לחם ורק בשנת 1992 עברו לשועפט. אם כן, עדותה אינה אמינה כלל.

כעת נעמוד על פרטי הראיות שלפנינו:

מה היה מרכז חייהם של התובעים בשנים הרלבנטיות?
הקשר עם הנתבע
כאמור לעיל התובעים בחרו שלא לתבוע קצבת ילדים במשך כל השנים. בעדותו (ע13), כשנשאל על כך, מציין התובע כי לא היה לו כדאי להשקיע במילוי טפסים לשם קבלת הסכומים הזניחים של קצבת ילדים. לא האמנו לגרסה זו והדברים מתבררים גם מהמשך דבריו, בעמ' 14 :
ת. כן הגשתי לנכות, שגילו שיש לי את מחלת הסרטן, אחי אברהים סיפר לי שאם אני מגיש תביעה לביטוח לאומי לנכות אז אני אוכל לקבל קצבה של 1,400 ₪ בחודש, ולא שואלים אותך ולא בודקים.(ההגשה הוספה וכן להלן אא"כ יצוין אחרת)
היינו, התובע ביקש לקבל גמלה רק כאשר סבר שהדבר יה יה כרוך בכך ש "לא שואלים אותך ולא בודקים".
לכל הפחות ניתן להסיק שבמשך רוב השנים שבמחלוקת היה נוח לתובעים שאין בודקים אותם שכן חששו שבדיקה תביא לדחיית גרסתם.
כעת, וכש"שואלים ובודקים"- נדרשים אנו לבחון מהו מרכז חייהם של התובעים. להלן נעמוד על האינדיקציות המצביעות על מרכז חיים בבית לחם אל מול אלה המצביעות על מרכז חיים בשועפט. ניתן דעתנו בסיפת הדברים לאבחנה בין התקופות השונות, תוך שימת לב למרכז החיים במחצית השניה של 2016 ובראשית 2017, כשהוגש הדין וחשבון.
התובעים עצמם מציינים (כפוף לטענות אחרות שצוינו לעיל, שהופרכו מדבריהם שלהם) כי בכל אופן בכל השנים לא שהו אך ורק בבית בשועפט, אלא היו נמצאים בחלק מימות השבוע בבית לחם. יש לבחון איפוא, האם אכן שהו בשני הבתים וככל שכן, מהן האינדיקציות למרכז חיים באיזה מהם.

אינדיקציות לקיומו של מרכז חיים בשועפט
מוסדות החינוך שבהם למדו ילדי התובעים- התובעים צרפו אסמכתאות מביה"ס "האח רפאל גונזלס" לפיו הילדים למדו עד שנת 2008 (אמנדה) ו 2009 (מישל). לא מצוין במסמכים אלה החל מאילו שנים למדו הילדים בבי"ס זה ואולם נניח לטובת התובעים כי מדובר ב4 שנות למוד תיכוניות (בהתחשב בשנות לידתם). אם כן , ביחס לשנים אלה (2004-2009) , יש בבחירת מוסד הלימודים של הילדים אינדיקציה לכאורית למרכז חיים בשועפט דווקא. גם זאת ניתן היה לומר בהסתיגות מסוימת נוכח העובדה שעסקינן בילדים בוגרים יחסית.
לא הובאה אינדיקציה למקום הלימודים של הילדים בביה"ס היסודי. עם זאת מתוך דברי התובעת לחוקר המל"ל בביתה בחקירה ת/2 מ2017 עולה בבירור שבי ה"ס יסודי שבו למדו הילדים היה בבית לחם. ר' גם עדות התובע בעמ' 16 לפרוטוקול שם מציין כי כשהילדים היו קטנים למדו בבית לחם ונמנע מלומר במפורש מאיזה גיל. עוד מובהר שם כי ביה"ס האמור הוא בעל סניפים הן בירושלים והן בבית לחם, על המשתמע מכך לגבי משמעות המסמך שהוצא כדלעיל כאינדיקציה למקום הלימודים בפועל . הספק בענין זה מתברר למעשה כאשר אחי התובע אברהים מאשר כי אמנדה ומישל למדו בביה"ס התיכון גם כן בבית לחם אלא שכיון שיש סניפים לאותו מוסד, התעודה מוצאת מהסניף בירושלים – ר' עמ' 40 ש' 27-28. (בהמשך הוא מציין כי מגמות מסוימות נלמדות דווקא בירושלים- בכך אין כדי לשנות. אם מי מהילדים הגיע לשם למוד מגמה בימים מסוימים לירושלים, אין בכך כדי לשנות מגרסתו של אברהים עצמו כי מרכז הלימודים היה בבית לחם)
אם כן האינדיקציה המשמעותית למרכז חיים בשועפט ולו בשנות הלימודים הספציפיות, קרסה.

אינדיקציות לקיומו של מרכז חיים בבית לחם
הכתובת המדווחת והמשמעות שיש לכך- כאשר הגיש התובע את נ/1 הוא ציין את כתובתו ככתובת בעיר העתיקה. על כך יש לתמוה אם התגורר בפועל בשנים 2016-17 בשועפאט. מה מניעה היתה למסור כתובת זו (שאותה הואיל למסור רק בדין וחשבון)? והרי גם לשיטתו החנות בעיר העתיקה אינה שלו והוא מקבל רק חלק מההכנסות משם ורק הולך ויושב שם כיון שאינו עובד (ר' הודעתו נ/3 בעמ' 3)
לא זו אף זו, בשנת 2013 מונפק עבור התובע ספח הת.ז. (צורף כחלק מנ/2) שם גם כן מצוינת הכתובת בעיר העתיקה. אם אכן התגורר התובע בפועל בכתובת אחרת בתוך התחום, מה מניעה היתה לו לציין את הכתובת האמתית? תמהנו!
הבעלות בדירה בשועפט לכתחילה (ר' למשל תצהירו בס' 15-16), ציין התובע בתביעתו דכאן כי הוא רכש בשנת 1990 את הדירה בשועפט מתוך כוונה לעבור אליה עם משפחתו. אלא שהתברר מתוך עדותו כי לא הוא שרכש את הדירה אלא אמו/משפחתו וכי הדירה משמשת את המשפחה בכללותה. האם אף המשיכה לגור בה עד מותה ב1996 (ע' 11 ש' 24 ואילך). אם כן , הבית בשועפט אינו של התובע דווקא אלא בית של המשפחה המורחבת וקנייתו לא היוותה לכן אינדיקציה דווקא לכוונת השתקעות של התובעים עצמם שם. ודוק, הרכישה בוצעה דווקא בעת שהתובע עצמו התגורר בבית לחם ( שם התגורר גם לפחות שנתים לאחר מכן, גם לשיטתו).
הממצאים בדירה בשועפט -בביקור הראשון שנערך על ידי חוקר הנתבע בשועפט (מג'די) בחודש 2/17 שאז נגבתה ההודעה נ/3, מוצא החוקר בבית בשועפט 3 מיטות בלבד. זאת שעה שהתובע טוען שמתגוררים בבית הן אחיו אברהים והמטפלת הזרה שלו, והן כל משפחתו- ר' שם בעמ'1-3. התובע נאלץ להסביר שבפועל בתו מתגוררת ברמאללה (סיפת עמ' 4)- זאת בניגוד לנטען בדין וחשבון. בכך כמובן אין הסבר כלשהו למגורי התובעת והבן מישל (התובע מתעקש (שם) שהבן מתגורר עמו כל הזמן) . לא זו אף זו, מעמת החוקר את התובע עם כך שבחדר שבדירה בשועפט שהוא טוען שהוא חדרו, בפועל נמצאת מיטה אחת ולא מיטה לזוג ואף לא ארון בגדים לזוג. התובע אינו מתכחש לכך ומשיב "זה מצבנו" (אמצע עמ' 2 שם). לא ניתן לקבל שכל משפחת התובע מתגוררת בש ועפט כמעט 30 שנה בין על בסיס של חלוקת זמן עם בית לחם ובין על בסיס קבוע כאשר אין לכולם מיטות . התובע היה מודע לקושי , ואכן בביקור נוסף של החוקר ניזאר עבד אלרחמאן, (ת/1) מיום 29.4.17 כבר נוספה מיטה זוגית בבית. אלא שאז טען התובע כי מי שישן עליה הם אחיו והמטפלת. נבהיר, לטעמנו, הממצאים שעלו בביקורו של מג'די אותנטיים יותר מאלה שנמצאו לאחר שהתובעים יכולים היו "להפיק לקחים" ממה שעלה בחקירתו של זה.
המסקנה העולה בבירור רק מהנתונים הפיזיים שבבית שבשועפט בזמן אמת, היא ,שבוודאי התובעת אינה מתגוררת שם כלל, וכך אף לא יתר בני משפחתו של התובע. לטעמנו עצם העובדה ששאר בני המשפחה אינם מתגוררים בנכס זה ולו חלקית, שוללת מהותית גם את הטענה שזהו מרכז חייו של התובע עצמו (שאינו טוען כי הוא פרוד מהתובעת חלילה). על כך בהמשך.
יצוין לענין זה: א. התובע אישר חתימתו על החקירה אך התכחש לתוכן שלה- לא נתנו אמון בטענה זו גם כשלעצמה וגם נוכח העובדה שבחקירתו הודה בהרבה מן העולה משם ואף נוכח עדותו של החוקר מג'די בנדון. ב. החוקר ציין והתובע אישר (ונימק בכך שיצא לקנות תרופות) כי בעת שהגיע החוקר לראשונה לבית בשועפט, רק האח אברהים היה שם והתובע הגיע לאחר מכן.
הוברר מן הראיות כי אחיו של התובע אברהים הוא נכה בשל תאונת דרכים וכי הוא מעסיק עו"ז במשך שנים ארוכות (מאז 2005-לפי אברהים) . למרות זאת, ולמרות שאין חולק כי לפחות מ2013 מתגורר אברהים בבית בשועפט, לא ידעה התובעת לומר ממתי מצויה העו"ז איתו. התובעת גם טוענת שבכל השנים התגוררו עם אברהים , דבר העומד בסתירה לעדויותיהם של המטפלת, התובע ואברהים כולם. (ע' 37 לפרו'). בכך אינדיקציה לא רק לחוסר האמת בדברי התובעת, אלא גם להעדר קשר חזק של התובעת עם יתר המתגוררים בבית בשועפט- העדר קשר שיכול להסביר העדר מגורים משותפים ולא להפך.
התובעת מסתבכת בדבריה עוד יותר כאשר בעמ' 38 סיפא לפרו' היא למעשה מסיחה לפי תומה ומאשרת שהבית בשועפט הוא של אברהים. כשהיא מבינה את משמעות דבריה היא טוענת שיש לו דירה אחרת באותו בנין ולמרות זאת הוא גר עמם לעתים (!!!).
אם כן, האינדיקציות הפיזיות מהדירה בשועפט וודאי אינן מעידות על מגורי התובעת וילדי התובעים. לכל היותר ניתן למצוא שם אינדיקציה למגורי התובע (בתנאים נחותים בהרבה מאלו שבבית לחם), בחלק מימי השבוע, כדבריו.
הדירה בבית לחם- התובע טוען כי כשהתחתן עם התובעת ועד לאחר לידת הילדים התגוררו כולם בבית חמותו בבית לחם. לדבריו בשנת 2003 רכש את הדירה הנוכחית בבית לחם. גרסאותיו לענין דירה זו היו מלאות סתירות ובלתי מהימנות. בכלל זה טען מצד אחד שהבית " לא מאוכלס והוא נטוש" וכן שהוא "אינו ראוי למגורים" כלל ומיד לאחר מכן הוא אומר שחמותו מתגוררת שם (ר ' נ/3, עמ' 2 ואילך), החמות מתגוררת שם לדבריו, משנת 2017 (פרו' עמ' 15) . כדי להסביר סתירה זו הוא טוען כי הוא "משפץ" את הבית שם ואולם מיד לאחר מכן מאשר שהשיפוץ היחיד שנדרש הוא התקנת אינטרקום ורכישת רהיטים . התובע טוען בעדותו לפנינו כי הוא "משפץ" את הדירה , ואולם הוא מאשר כי התמונות שצולמו על ידי חוקר הנתבע ב2017 משקפות את המצב כפי שהיה כבר ב2015 (ר' עדותו בעמ'20-21) . כמו כן ועל אף טענות החדשות כי השיפוץ מתבטא בציוד ולא במבנה עצמו- לא המציא קבלות שיתמכו בכך שעדיין הוא משלם עבור הציוד החדש שקנה.
לא למותר לציין כי עיון בתמונות שצולמו בבית לחם ע"י חוקר הנתבע לעומת אלה שצולמו בשועפט (גם אלה שצרף התובע בשלבים המאוחרים למועד ביצוע החקירה שם) מצביעים על כך שהדירה בבית לחם מטופחת חדישה ומרוהטת ברהיטים חדשים הרבה יותר.
התובע אישר כי הדירה בבית לחם לא הושכרה מעולם. לכך אין כל הסבר הגיוני ככל שאין מדובר בנכס "נטוש" ודאי ביחס לשנים שבהן לדבריו חמותו לא התגוררה שם , אא"כ בפועל התובעים ומשפחתם התגוררו שם. ודוק, התובע מציין כי מבקר בבית מאז 2004 מספר ימים בשבוע (ר' נ'3 עמ' 2- יומיים בשבוע ור' בתצהירו- מס' פעמים בחודש)
זאת ועוד, התובע טוען שהחמות מתגוררת בדירת התובעים שכן התובעת צריכה לטפל בה (גם התובעת עצמה בת/2- תמלול חקירת חוקר הנתבע ניזאר עבדלרחמאן בבית בבית לחם מאשרת זאת).
אשר לעולה מאותה חקירה ת/2- אין חולק כי בעת הביקור בבית בבית לחם נמצאו התובעת, אמה והבן מישל (כשהוא ישן שם בחדרו- התובע מאשר כי ישן שם תמיד על מזרן (פרו' עמ' 20) ). מי מאלה לא נמצא בבית בשועפט באיזה מביקורי החוקרים שם. אמו של התובע למעשה אישרה כי בפועל החל התובע מתגורר בבית בשועפט כ-6 חודשים בטרם מועד ביצוע החקירה. החקירה בוצעה ב29.4.2017 ומכאן שהכוונה היא לחודש נובמבר 2016- הוא החודש שבו הגיש התובע את התביעה לקבלת קצבת נכות-עמ' 4 בת/2. (התובעת טוענת שם שהחל לגור בירושלים כבר מחודש אוגוסט ואולם מאשרת כי הם "חדשים" בבית לחם רק מחודש דצמבר (דברים תמוהים כשלעצמם) ור' דבריה ברישת עמ' 12 לפיהם מאז חלה עבר לגור בירושלים.)
העולה מן המקובץ לענין הבית בבית לחם הוא כי א. עדות התובע בקשר לכך מלאת סתירות. ב. מתוך הראיות עולה כי לכתחילה התגוררו התובעים ומשפחתם עם אם התובעת זאת החל מנישואיהם ועובר גם לאחר לידת הילדים. אם התובעת עצמה החלה לגור בדירה בבית לחם עם התובעים מאז 2017 כשדירתה ניזוקה ממים. אם כן, היה על התובעים להראות- וככל שהטענה היא שבדירת התובעים החלו לעשות שמוש רק בשנים האחרונות (כאמור לא זו הטענה לאורך רוב הדרך) - גם נתונים ביחס לדירת האם, שבה לכאורה המשיכו לגור עמה - ואולם אין אסמכתאות ביחס לכך . התובעים הם שבחרו להביא נתונים ביחס לדירה שעל שמם ולא ביחס לדירה של האם ששם אין חולק כי בעבר התגוררו. ג. יאמר עוד כי סביר בעינינו להניח כי ככל שהתגוררו התובעת וילדיה (והתובע) בבית לחם עם האם בראשית הדרך וכן בשנים האחרונות, כך גם היה בשנים ש"באמצע".
מקום העבודה - אין חולק כי במשך כל השנים עובדת התובעת כמזכירה באוניברסיטת בית לחם הסמוכה לבית אמה . משכך ברור כי בשנים אלה מבחינתה המצב הנוח הוא מגורים בסמיכות למקום העבודה. (ודוק, לגרסת התובע בתצהירו הוא משתמש בנכס בבית לחם רק לצרכי ביקורים בארועים ובסופי שבוע, כך שברור שהכלל הוא שאם התגורר הזוג בשועפט, היתה התובעת נזקקת לנסיעות ולמעבר במחסומים מדי יום). זאת ועוד, התובעת כנטען, ממשיכה לעבוד בבית לחם ואולם התובע טען שלפחות משנת 2013 רכבה של התובעת מוחזק על ידי הבן מישל. אם כן , מבקשים התובעים לשכנע כי התובעת נוסעת באוטובוסים מדי יום לעבודתה משועפט לבית לחם ובחזרה כשיש לה דירה משלה בסמוך לשם . זו גרסה בלתי מסתברת.
לכך יוסף כי כאמור חמותו של התובע התגוררה בשעתו בבית הסמוך לאוניברסיטה (ששם גם לטענת התובעים לכתחילה התגוררו עמה- ר' רישת עמ' 2 לנ/3) התובע טוען כי חמותו היתה מסוגלת לטפל בילדים , בעוד אמו היתה חולה ולא היתה מסוגלת לכך (עמ' 13) . יוער כי התובעים נמנעו מלהציג תלושי שכר של התובעת מאוניברסיטת בית לחם ומשום כך איננו מודעים לפרטים הרלבנטיים שניתן לדלות מכך. עם זאת יצוין כי לפחות משנת 2008 עבד התובע במקום שבו השתכר משכורת בסדר גודל שלגרסתו (הלא מוכחת) השתכרה גם התובעת. אם כן, לא ברור מה עדיפות יש למקום המגורים בירושלים ולהפך.
הדברים מקבלים משקל יתר לכל הפחות משנת 2012 עת התובע טוען שחדל מעבודה בכלל. קודם לכן נטען כי עבד בירושלים ויתכן שמבחינה זו היה גם טעם למגורי המשפחה בירושלים. ודאי טעם שכזה אובד כאשר מגורים בירושלים מצריכים את התובעת לנסוע בכל יום לבית לחם ובחזרה בעוד התובע אינו עובד גם לשיטתו .
ויוער כי גם בענין עבודת התובע – מן הראיות עולים קשיים משמעותיים: התובע המציא מסמכים שבהם נתונים סותרים במפורש ביחס לתקופות עבודתו- מחד המציא אישור מאונר"א לפיו עבד שם החל מנובמבר 1985 ועד חודש ספטמבר 2013. אלא ש בניגוד לכך-באמצע עמ' 3 לנ/3 טוען התובע כי הוא עבד שם עוד מ2002 . מאידך המציא תלושי שכר המלמדים על עבודתו במקום אחר החל מ2008 ועד 3/12 בלבד כאמור וכך אף טען בתצהירו , קרי שסיים לעבוד באונרא ב2008 והחל לעבוד במקום אחר (ס' 19-20). אם כן, גרסתו שלו ביחס למקומות העבודה אינה יכולה להתקבל: לא באשר לתחילת עבודתו וסיום העבודה באונר"א ובכלל ולא ביחס לאמינות הטענה לעבודה באיזה ממקומות עבודה אלה בשנים 2008-2012.
ודוק בהקשר זה- התובע לא המציא אסמכתאות לתלושי שכר מאונר"א כלל. לא זו אף זו הוא טוען שאת דמי הביטוח הלאומי עבור תקופת עבודתו שם, לא שילם אונר"א אלא הוא עצמו, כשדווח על עצמו כעצמאי (עדותו ברישת עמ' 14) . אף שאכן רשויות בינלאומיות נוהגות להטיל על עובדים מקומיים תשלום מסי חובה, הרי בנסיבות אלה אין בכך כדי להניח את הדעת שכן אין שום נתון מאומת מזמן אמת המצביע על כך שהתובע עבד באונר"א, ומאידך יש נתונים סותרים ביחס לתקופת העב ודה שם. על כן אנו מטילים ספק מהותי בטענה כי אכן עבד שם בכל השנים.
אם כן, בכל השנים אשת התובע עובדת בבית לחם. במרבית השנים התובע לא שכנע היכן עבד. משכך וכאשר מקום העבודה הוא בין האינדיקטורים ל"מרכז חיים" , הרי שהכף נוטה לטובת מרכז חיים בבית לחם.

ראיות נוספות
לטעמנו די באמור לעיל בכדי להביא למסקנות שנפרט להלן. עם זאת נתייחס בקצרה למספר ראיות נוספות שעמדו לפנינו
חשבונות החשמל בשני הנכסים-
התובע המציא חשבונות חשמל ביחס לשני הנכסים וכאמור, נמנע מלהציג חשבונות חשמל ביחס לנכס שבו התגוררה החמות . לא מצאנו שיש במסמכים שהמציא הרבה כדי לשפוך אור על המחלוקת שבין הצדדים.
בנכס בשועפט, מתגוררים לפחות מ2013 גם אחי התובע אברהים וגם (כך לפחות טוענת התובעת בת/2) האח ג'אק ולו לעתים . אם כן קיומה של צריכת חשמל אין בה כדי להצביע על דבר. ניתן לראות עליה מסוימת בצריכה החל מחודש 12/16. לטעמנו עליה זו מתיישבת עם כך שהתובע אכן החל להמצא יותר בבית בשועפט. משקל מתאים ינתן לכך בהמשך.
החשבונות מבית לחם (שרשומים ע"ש האח אברהים כך נטען ע"י התובע ועדיו) מציינים שיעור תשלום מינימלי במשך שנים ועליה משמעותית בצריכה בשנת 2017. ישנו קושי מהותי להסיק מסקנות ביחס לכך , שכן אם נלך לפי גרסה אחת של התובע- לפיה השתמש בנכס זה מאז 2004 - אך רק יומיים בשבוע, בסופי שבוע- לא ניתן להסביר הצריכה הנמוכה כל כך בכל השנים (אא"כ התובעים צורכים חשמל בדרך אחרת שלצרכי ההליך כאן חדלו מלעשות בה שמוש). אם נלך לפי הגרסה שהחמות עברה לגור ב2017- יש בכך הסבר ואולם בעדותו ציין התובע כי כבר ב2015 עברה לגור שם. בכך שוב, אין להסביר הצריכה הנמוכה באותן שנתיים (2015-16) . יש לומר איפוא שהשינוי בצריכה אינו יכול ללמד דבר לפי כל אחת מן הגרסאות ולכל היותר היא יכולה ללמד על כך שעד 2017 התגוררו כל המשפחה בבית אם התובעת (כאשר הילדים לומדים בבית לחם והתובעת עובדת שם ויכולה לגשת לבדוק את מצב האם גם תוך כדי עבודה ולא צריכה אוטובוסים– עדות אברהים עמ' 42)) וזאת עד שנוצרה בעיית הנזילות בדירתה של החמות . הדבר מסביר גם מדוע עברו האם והמשפחה גם יחד דירה. אם התובעת נדרשה לצאת מהעבודה כדי לטפל באם ודאי שהיתה שוהה עמה גם מחוץ לשעות העבודה.
באותו אופן, בשתי הדירות, צולמו מקררים עמוסים. היות ואין חולק כי גם בשועפט מתגוררים אחרים לבד ממשפחת התובע. אין בכך אינדיקציה לדבר.
התובע הביא לעדות את השכן משועפט- עלאא תמימי. לא מצאנו כי יש מקום לתת משקל רב לעדותו לתמיכה בגרסתם . למרות טענתו שמכיר את ילדי התובעים עוד מילדותם, לא ידע לומר היכן למדו אלא רק החל מלימודיהם באוניברסיטה. בכך אינדיקציה ברורה לכך שהילדים כלל לא גדלו בשועפט.
בסיכומיהם מלינים התובעים על הממצאים שבחרו חוקרי הנתבע לציין בדוחות החקירה מטעמם. כפי שהובא לעיל, עיקר מסקנותינו מתבסס על הסתירות הרבות בגרסאות של התובעים ועדיהם, על תמלולי החקירות עצמם ועל יתר הראיות.

מסקנת הדברים
די היה בריבוי הסתירות ושינויי הגרסאות מטעם התובעים כדי למוטט התשתית לכל אחת מן הגרסאות כשלעצמה ובכך גם את טענתם.
מכל מקום שוכנענו כי במשך כל השנים בהן התובעת המשיכה וממשיכה לעבוד בבית לחם, להזקק בתחילה לעזרת אמה וכיום לסעוד אותה. בשנים בהן הילדים למדו בבי"ס בבית לחם, התגוררה כל המשפחה בבית לחם. כל זאת כאשר לא ברור כיצד מתי והיכן עבד התובע, ובוודאי כאשר הפסיק לעבוד, ב2012.
העובדה שהתובעים נמנעו מלבקש קצבת ילדים מחזקת מסקנה זו.
לא מצאנו כל אינדיקציה של ממש שתצביע על שינוי במצב זה במשך כל התקופה שבמחלוקת ועד שלהי 2016- וראשית 2017.
אכן, כעולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו במסגרת הבקשה לסעד זמני, התובע חלה בסרטן במחצית השניה של שנת 2016. לטעמנו, התובע ניסה לקבל קצבת נכות. לשם כך יצר מצג של מעבר למגורים בדירה שבפועל משמשת את אברהים עצמו למגורים. בפועל אכן התובע ישן בדירה בשועפט מעת לעת, וזאת לצרכי קבלת הקצבה. עם זאת לא שוכנענו כי מדובר בשינוי מרכז חייו- שוכנענו כי התובעת והילדים כלל אינם נמצאים בשועפט כפי שהם עצמם אישרו בת/2, והרי מרכז חייו של אדם הוא עם בני משפחתו. התובע אינו עובד בשועפט ואין לו כל ענין לענות בו שם.
התובעים טענו כי התובע עבר לגור בשועפט בשל טיפולי הכימותרפיה שמקבל בהדסה. לא שוכנענו בכך. התובע מקבל, כעולה מהמסמכים האמורים, טיפולי יום בלבד, אחת לשבועיים לערך. יש להניח כי התובע זקוק לעזרה ותמיכה לאחר קבלת טיפולים אלה. אין זה סביר להניח כי כל בני משפחתו יעזבוהו בבית אחר לשם קבלת התמיכה הנדרשת. זאת ועוד, באותו בית אחר מתגורר אחיו שהוא עצמו נזקק לטיפול סיעודי ואם כן ודאי אינו יכול לעזור לתובע. לא נטען ולא הוכח (כולל לא בעדות המטפלת) כי המטפלת היא שמסייעת לתובע. אם כן דווקא הצרכים הרפואיים מחזקים המסקנה שגם מבחינה זו נשאר מרכז החיים של התובע בבית לחם. (ולחלופין, אם אין צורך בסיעוד עקב הטיפול- ברור שאין גם צורך במגורים על בסיס קבוע בשועפט)
לכך יוסף כי הדירה בבית לחם מרווחת יותר ומשופצת יותר, ובוודאי נוחה יותר.

נוכח האמור מגיעים אנו לכלל מסקנה כי התובע אינו תושב שועפט כגרסתו, וכי הגרסה נתפרה , בתפרים גסים, כדי להתאים לטענה זו. כך המצב מאז עדותו בנ/1 ואילך ועד 11/2017 . גם התובעת, מאז 1990 לא התגוררה כלל בשועפט.

דין התביעה איפוא להדחות.

אך ורק בשל מצבו הרפואי של התובע לא ייעשה צו להוצאות.

בקשות לענין מימוש ערובות יוגשו בנפרד.

ניתן היום, ז' שבט תש"פ, (02 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

יעקב מלול, נציג ציבור עובדים

שרה ברוינר ישרזדה, שופטת

חיים בריל,נציג ציבור מעסיקים