הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים ב"ל 22746-01-18

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור – דן יחיד

התובע
פתחי הייכל ת.ז. XXXXXX732
ע"י ב"כ: עו"ד אוסאמה אבראהים
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ויויאן קליין בנימין
צד ג-1 סלאמה זוהר
ע"י ב"כ עו"ד מג'די זייד

צד ג-2 פירסט עוז אבטחה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שלום בר

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובע להכיר בתאונת עבודה שאירעה לגרסתו ביום 26.8.15 בשעה 07:00 בבוקר, עת נכשל בכביש ונפל, כשהיה בדרכו להסעה מאורגנת מטעם העבודה, במרכז כפר עין נקובה. התובע נפגע באצבע 3 בכף יד ימין.
הנתבע טען כי בדין דחה את תביעתו של התובע מאחר שלא סיפק מידע בסיסי וראשוני אודות הפגיעה ופרטי המעסיק, ולא עשה מאמץ לאתר אותו. לטענת הנתבע, לא הוכח אירוע, מעמד האירוע והיותו תאונת עבודה לפי החוק והפסיקה הרלוונטיים.
נוכח הודעת התובע כי הועסק על ידי מר סלמה זוהר (להלן: "זוהר"), ולבקשת הנתבע, מר זוהר צורף להליך כצד ג'1.
מר זוהר טען כי מעולם לא העסיק עובדים בכלל ואת התובע בפרט , הוא עצמו עובד שכיר, והדבר מופיע ברישומים הרלוונטיים.
עוד טען כי לא היה קבלן ראשי או קבלן משנה ולכן לא ניתן להחיל את תקנה 1 ו-3 לתקנות הביטוח הלאומי (דינים וחשבונות של קבלנים). למיטב ידיעתו, התובע הועסק על ידי חברת פאשה אבטחה, או חברת אבטחה אחרת אשר סיפקה מאבטחים למועדוני לילה. לטענת ו, הוא זה שקישר בין התובע לבין פאשה אבטחה. זוהר הגיש כתב הגנה מתוקן בו טען כי ככל הידוע לו, התובע הועסק ע"י חברת פירסט עוז אבטחה בע"מ, בשורותיה אדם שמכונה פאשה.
בישיבת יום 26.3.19 ניתנת החלטת כבוד הרשמת אסתר שחור לפיה חברת "פאשה בטחון" תצורף לתיק כצד ג' 2. ביום 24.6.19 ניתנה החלטה נוספת לפיה צד ג' 2 היא חברת פירסט עוז אבטחה בע"מ (להלן: "פירסט עוז").
חברת פירסט עוז טענה כי מר זוהר ניהל הליכי פשיטת רגל בתיק 515-07-15, כאשר הצו בוטל ב-22.9.18 ומשכך לא דיווח באופן מסודר לרשויות על העסקת עובדים.
לטענת פירסט עוז , היא אינה מכירה את התובע ואף לא את זוהר, ואין כל יריבות בינה לבינם, וכי שמה שורבב באופן סתמי, שעה שהתובע לובש מדים של חברה אחרת, כעולה מנספחי התמונות שצורפו לכתב התביעה . עוד ציינה פירסט עוז כי אין אצלה אדם בשם פאשה, לא בכינוי ולא בשם; היא לא סיפקה שירותי אבטחה למועדונים במועד הרלוונטי, ואינה מ כירה את המצולם ואת האנשים המצולמים בנספחי כתב התביעה. לפיכך ביקשה כי התביעה נגדה תידחה על הסף.
אולם מטעם פירסט עוז הגיש תצהיר מר מנחם מנדלבלט המכונה "פאשה". לטענתו הוא לא העסיק את התובע או את זוהר.
ביום 26.9.19 פירסט עוז הגישה בקשה לתיקון כתב הגנה. לטענתה, נוכח טענות התובע בקדם המשפטי לפיהן הועסק בגני התערוכה ובימית 2000, ערכה בדיקה ומצאה כי התקשרה עם חברת כוח אדם "א.ז. שירות הספקת עובדים ח.פ. 514026079" (להלן: "א.ז.") למשך מספר חודשים, ובהם 8/15. ההתקשרות נעשתה בעיקר לצורך תגבור סדרנים על פי דרישה וצורך. בהתאם להסכם ההתקשרות הוסכם כי כל עובדי הקבלן המועסקים על ידי הלקוח בביצוע השירותים הם עובדי קבלן בלבד ולא יהיו כל יחסי עבודה עם עובדי הקבלן. עוד נקבע כי הקבלן יישא בכל התשלומים המגיעים לעובדים לרבות ביטוח לאומי. לטענת פירסט עוז, ככל שיתברר כי התובע הועסק באתרים הנ"ל במועדים הרלוונטיים, הרי שמדובר בהעסקה באמצעות חברת א.ז.
לטענתה פירסט הפסיקה את ההתקשרות עם חברת א.ז. בשלהי שנת 2015, לאחר שהתברר כי צ'קים שנתנה לעובדיה חזרו. איש הקשר של חברת א.ז. היה "פאשה" שהציג את עצמו כמנהל בחברת א.ז.
במסגרת הבקשה ציינה פירסט עוז כי חברת א.ז. מצויה בהליכי פירוק בתיק פר"ק 41736-02-16, בעל המניות בחברה, מר דימיטרי צ'בלוסקי נעצר בחשד לעבירות מס. סמוך לאחר מכן הופסקה פעילות החברה וביום 5.6.16 ניתן לחברה צו פירוק.
ביום 31.10.19 ניתנה החלטת בית הדין לפיה התקבלה בקשה פירסט עוז לתיקון כתב התביעה. יחד עם זאת, בשים לב לכך שהתקבל צו פירוק לחברת "א.ז." אין טעם בשליחת הודעת צד ג' לחברה זו, שלטענת צד ג' 2 העסיקה את התובע.

העובדות
התובע יליד 1982 תושב עין אל נקובא.
התובע נפגע בכף יד ימין אצבע שלישית.

המחלוקת
האם אירע לתובע אירוע תאונתי ביום 26.8.15 בדרך להסעה מאורגנת מטעם העבודה במרכז הכפר, עת נתקע במכשול שהיה בכביש, נפל ונחתך מזכוכית כטענתו.
האם התובע הועסק באותו מועד אצל מי מצדדי ג', מהי זהות מעסיקו של התובע ?
ככל שיוכר אירוע תאונתי בעבודה - מה הליקוי ממנו סובל התובע והאם קיים קשר סיבתי בין האירוע לליקוי זה.
האם דווח על התובע כעובד והאם יחויב מי מצדדי ג' בשיפוי הנתבע ככל שייקבע כי התובע זכאי לדמי הפגיעה שתבע ותשלומים נוספים מכח הפגיעה.

הכרעת הדין
אין מחלוקת כי התובע נפגע באצבע 3 בכף יד ימין, ביום 26.8.15. כך עולה אף מהמסמכים הרפואיים שהוגשו.
המחלוקת הראשונה והעיקרית היא האם הפגיעה אירעה בעת שהתובע היה בדרך להסעה מאורגנת מטעם העבודה, אם לא ו.
נטל הראיה בעניין זה מוטל על התובע.
מטעם התובע העידו אחיו מר מוחמד הייכל (להלן: " מוחמד") ו בן דודו מר פיראס בדוואן (להלן: "פיראס").
מגרסת התובע, ויתר העדים עלה כי עבדו כסדרנים במקומות שונים שלא פורטו די הצורך. מדובר בעבודה שאינה מסודרת ואינה קבועה, אלא מזדמנת. לעובדים לא ניתנו הסכם עבודה, טופס הודעה לעובד או תלושי שכר , ולא נמסר דיווח על העובדים במוסד לביטוח לאומי. לעובדים אף לא הובהרה זהות המעסיק. זוהר, אשר הציע לתובע את העבודה מסר כי לא נדרשו כישורים או תנאי סף אלא "מי שרצה – עבד". בנסיבות אלה, ניתן להגמיש מעט את דיני הראיות, ואין להקשות על התובע להוכיח את התביעה נוכח הראיות שאינן קיימות . יחד עם זאת, אין לאיין את דיני הראיות, ועל התובע נטל ההוכחה כי במועד התאונה אמור היה לעבוד, על מנת להוכיח כי הפגיעה אירעה כאשר היה בדרך לעבודה.
התובע טען כי מדובר "בתחום פרוץ, בעבודה מזדמנת, לא מסודרת ולא מאורגנת שבדרך כלל מועסקים בה צעירים שכל מה שמעניין אותם זה כסף" (סעיף 10 לסיכומי התובע). יחד עם זאת, אין לקבל טענתו לפיה יש בכך כדי להסביר את הסתירות ביחס לדרכי קבלה לעבודה, אופן קבלת המשכורת, השיבוץ לעבודה וסידור העבודה (סעיף 10 לסיכומיו).
יצוין כבר עתה כי התובע לא הרים את הנטל שהוטל על כתפיו בתביעה נגד המוסד לביטוח לאומי , על מנת להוכיח כי במועד הפגיעה אמור היה לעבוד וכי הפגיעה אירעה בדרך לעבודה. עדויות התובע ועדיו לא היו קוהרנטית ונפלו סתירות הן בגרסאות התובע, והן בין גרסאותיו לגרסאות עדיו, הכל כפי שיפורט להלן.

סידור העבודה
בעניין סידור העבודה זהר מסר כי גישר בין מבקשי העבודה לבין פאשה (סעיף 6 לתצהירו וכן עמ' 37 שו' 21) וכי ברוב הפעמים פאשה היה מעדכן את העובדים באופן ישיר כשהיו בשטח (שם שו' 22-23) וכן "פאשה היה שולח סמס או מתקשר אליי או לאחד מהעובדים, לא בהכרח אני, ומעדכן אותם לגבי מיקום ושעת התחלת העבודה" (עמ' 37 שו' 19-20).
זהר צרף לתצהירו תכתובות וואטסאפ בינו לבין פאשה ומהם עולה כי פאשה היה מודיע לו כמה עובדים הוא צריך, יום לפני או אפילו באותו יום, וזהר היה דואג לכמות האנשים הנדרשת (נספח ג' לתצהיר זוהר). זוהר לא היה מעדכן את פאשה בשמות העובדים, אלא רק מציין אם השיג את כמות העובדים הנדרשת, אם לאו. זוהר צירף תכתובות מאוגוסט 2015 אולם לא ניתן להסיק מהם כי התובע אמור היה לעבוד במועד הפגיעה.
זוהר מסר בעדותו כי העבודה הייתה: "בלי תלוש. אין תלושים. העבודה היא מזדמנת, ברגע שיש אירועים או חגים צריך כביכול מאבטחים והיא איננה עבודה ממושכת. זה מזדמן פעם בשבוע או בחודש" (עמ' 36 שו' 29-30).
עוד מסר זוהר כי "הגיוס התנהל בצורה פורענית, כל מי שרצה לעבוד הגיע לעבודה. לא תפסתי אנשים לפי קריטריונים מסוימים או דרישה מסוימת" (עמ' 37 שו' 27-28). מהאמור עולה כי מדובר בככלל עבודה ספוראדית, לזמן קצר, שאינה רציפה ושהשיבוץ אליה נעשה יום לפני או באותו יום, כאשר מדובר היה בעבודה שמתחילה אחר הצהריים או בשעות הערב.
בחקירתו במוסד לביטוח לאומי (נ/1 לתיק המוצגים מטעם המוסד לביטוח לאומי ) נשאל זוהר אם ידוע לו על המקרה שבו התובע טוען כי נפגע בדרך לעבודה ביום 28.6.15 בשעה 07:00 והשיב:
"הוא בתאריך הזה לא עבד ולא היה משובץ בעבודה כי מספר ימים לפני כן הוא כבר פוטר לאחר שניתפס שתוי ורדום במועדון באזור הנמל – ת"א בזמן שהיה צריך להיות בעבודה וזה היה בכלל לפני התאריך הזה כי מה שידוע לי הוא הועסק רק יומיים או לכל היותר שלושה ימים. ומה ששמעתי בכפר מחברים שלו שאני לא זוכר את שמותיהם, כי במהלך שתיה של בירה שיחקו בבקבוקים ריקים מזכוכית ואחד מהחברים פגע בידו של התובע וזה מה שידוע לי". (דגש ש.ש.)
בתצהירו לבית הדין לא חזר זוהר על גרסה זו לפיה התובע פוטר בטרם מועד הפגיעה.
בסתירה לתשובתו בחקירה, במסגרת ישיבת קדם המשפט מיום 22.9.19 מסר כי התובע אמור היה לעבוד ביום הפגיעה וחזר על כך מספר פעמים (עמ' 8 שו' 16,17,21,23).
בעדותו בבית הדין כאשר נשאל אם התובע אמור היה לעבוד ביום שבו נפגע השיב: " בגדול אם היה בן אדם X והיה אומר שאמור לעבוד הוא היה נכנס לעבוד. זו הצורה הפורענית שדיברתי עליה מקודם " (עמ' 38 שו' 11-12).
זוהר לא מסר כל הסבר לשינוי בגרסתו במועד הדיון, אולם בישיבת ההוכחות הודה כי הוא קרוב משפחה של התובע, וגר באותו כפר.
זאת בניגוד להסברו כי בחקירה הסתיר מהחוקר דברים הקשורים לפאשה כיוון שחשש שפאשה לא ישלם את הכסף שחייב לו (סעיף 36 לסיכומי זהר).
גרסאות זהר אין בהם לבסס תביעת התובע, נוכח ריבויים.
בחקירת התובע במל"ל ציין התובע כי הייתה קבוצת וואטסאפ של העובדים. כשהחוקר שאל אם הקבוצה עדיין קיימת במכשיר הטלפון של התובע, הוא השיב: "לא. זה נמחק על ידי זוהר עצמו". זוהר יכול היה לסגור את הקבוצה או להוציא ממנה את התובע, אך לא למחוק את הרישום במכשיר הטלפון של התובע.
בסתירה לאמור, בעדותו בבית הדין מסר: "זה מספר ישן ואין לי איך להראות. הקבוצה כבר הלכה" כשעומת עם גרסתו בחקירה במל"ל השיב באופן מתחמק: "הייתה לנו קבוצה והיינו מקבלים הודעה איפה לעבוד ביום שלפני" (עמ' 21 שו' 16-18). התובע לא הוכיח כי קיבל הודעה יום לפני הפגיעה לפיה שובץ לעבודה ביום הפגיעה. ההלכה היא כי יש לזקוף אי הגשת ראיה זו שהייתה בידיו בזמן אמת לחובת התובע .
בחקירת מוחמד במוסד לביטוח לאומי (נ/3 לתיק המוצגים מטעם המוסד לביטוח לאומי) מסר מוחמד כי "הייתה קבוצת וואטסאפ של כל העובדים וזוהר היה מעביר סידור לכל אחד ואחד היכן היה צריך לעבוד ואם היה נשאר הוואטסאפ הייתי מראה לך את הסידור "(עמ' 4 שו' 15-17).
בסתירה לאמור, פיראס הכחיש בעדותו כי הייתה קבוצת וואטסאפ שניהל זוהר (עמ' 29 שו' 31) ומסר כי לא היה תכנון מראש של זהות העובדים אלא יום לפני או באותו בוקר:
"ש. מי אומר לך לבוא לעבודה.
ת. החברים אומרים, מחר יש עבודה תבוא לעבודה.
ש. לפאשה היה את המספר שלך, לפעמים הוא היה מתקשר אליך ואומר תארגן לי עובדים.
ת. אני הייתי בא בבוקר רואה את העובדים מוכנים ונוסע איתם" (עמ' 24 שו' 3-6).
בהמשך מסר כי ידע איפה הולך לעבוד: "לפי העובדים שבאים בבוקר. הם יודעים. אני שואל אותם והם אומרים. העובדים עצמם. ש. איך הם יודעים. ת. לא יודע איך הם יודעים" (עמ' 29 שו' 33 – עמ' 30 שו' 3) (דגש ש.ש.).
מר תאאר עוודאללה הגיש תצהיר מטעם זוהר, אף הוא הכחיש שהייתה קבוצת וואטסאפ של העובדים ומסר: "לא הייתה קבוצה. אם כן הייתי יודע, לא היה. הוא היה שולח לי הודעה פרטית בוואטסאפ או מתקשר אלי ואומר לי שהוא צריך עובדים, או יום לפני או באותו יום וכמה שיכולתי להצליח לארגן לו עובדים כמה שהוא צריך, הייתי שואל ומחפש פה ושם ומארגן לו... לא היינו בקבוצת וואטסאפ, הייתי פונה לאחד אחד, או מי שהייתי רואה אותו מציע לו עבודה של יום (עמ' 50 שו' 9-14).
הלכה למעשה גם לו הייתה קב' ווטסאפ וגם לו נשלחה הודעה פרטית, הרי שהייתה בווטסאפ הודעה על מועד העבודה ביום הפגיעה הנטענת. זו לא הוגשה ואי הגשתה תיזקף לחובת התובע. גם ריבוי גרסאות התובע ועדיו תיזקף לחובתו.
מקום העבודה ביום הפגיעה
התובע לא ידע לומר בעניין מקום העבודה ביום הפגיעה היכן אמור היה לעבוד ביום זה, וטען כי עבד במספר רב של מקומות: "על בניינים, לפעמים בשפיים, לפעמים בגני התערוכה. בדיוק אני לא זוכר... אני לא יכול לחזור אחורה חמש שנים" (עמ' 14 שו' 3-8).
ואולם אף בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי שהגיש התובע ביום 27.10.15, היינו חודשיים בלבד בסמוך אחר התאונה, לא ציין התובע היכן אמור היה לעבוד ביום התאונה. בטופס ציין התובע "כל יום הייתי יוצא מהבית המעביד בא לקחת אותי מהבית או משהו מטעמו ומפזרים אותנו למקומות השונים שבהם נבצע את השמירה".
פיראס מסר בעדותו כי התובע עבד רק בשפיים ובמועדון (עמ' 28 שו' 31-33) וכי במועדון עבדו רק בשעות הלילה. נוכח מועד ועיתוי הפגיעה, התובע לא אמור היה לעבוד במועדון ביום הפגיעה.
מוחמד מסר כי עבד יחד עם התובע באותם מקומות ובאותם ימים (עמ' שו' 21,23) אך הוא "לא זוכר שמות של מקומות. המקומות היו משתנים", וכאשר נשאל אם יכול לנקוב במקום אחד, השיב בשלילה (שו' 30-32). מוחמד נשאל איפה עבד במשמרות לילה, ולא ענה שעבד במועדונים אלא: "פעם אחת עבדתי לילה, אולי פעמיים. פעם היה בתפילה במקום של דתיים ופעם בחגיגה שלכם. חג".
עד כה לא הונחה בפנינו תשתית עובדתית בשני פרמטרים מחוייבים, עצם היות מועד האירוע יום עבודה, והיכן. בכך לא די.

תקופת העבודה
בעדותו בבית הדין בעניין תקופת העבודה מסר התובע:
"ת. עבדתי בה מספר חודשים ואיך שקיבלתי את המכה אני עזבתי. עבדתי מספר חודשים, 5-6 חודשים לפני המכה, לא זוכר בדיוק.
ש. בהודעה פגיעה בעבודה ציינת שאתה עבדת רק שבועיים לפני.
ת. עבדתי מספר חודשים לא עבודה רצופה, שבוע לא היה עבודה, המשכתי שבועיים עבדנו רצוף, קיבלתי את המכה ועזבתי את העבודה.
ש. מפנה אותך לכך שאתה כבר הצהרת שעבדת רק שבועיים, שהמעסיק לא הספיק לדווח עליך ונפצעת, במקום אחר אמרת שלושה שבועות.
ת. עבדתי מספר חודשים באבטחה באמצעות זוהר, לא הייתה עבודה שבוע ונחנו שבוע, חזרנו לעבוד רצוף שבועיים וקיבלתי את המכה" ( דגשים ש.ש. עמ' 11 שו' 22 – עמ' 12 שו' 2).
התובע עמד על גרסתו כי לא שב לעבודה לאחר התאונה (עמ' 11 שו' 22, 26, עמ' 12 שו' 26), ואף טען כי "אי אפשר לעבוד אחרי מכה כזאת (עמ' 12 שו' 19) וכן "שנה וחצי אחרי הפציעה ישבתי בבית ולא עבדתי ("עמ' 12 שו' 4).
מהאמור עולה למרות שלל הגרסאות, כי לטענתו, לכל היותר החל לעבוד בסביבות חודש 2-3/15.
התובע נשאל:
"ש. עבדת 6 חודשים לפני התאונה.
ת. כן.
ש. בשלב הזה אתה לא תלמיד בית ספר.
ת. גם.
ש. אז ביום של המרתון אתה מבריז מבית הספר.
ת. לא הייתי הולך לבית הספר.
ש. ז"א אתה קטין בשלב הזה.
ת. כן" (עמ' 22 שו' 20-26).
גרסת התובע כאמור אינה מתיישבת כלל עם טענתו בטופס התביעה למל"ל שבה ציין: "התחלתי לעבוד רק כשבועיים לפני התאונה לפני כן הייתי תלמיד בכיתה י"ב".
התובע מאשר כי העבודה לא הי יתה רצופה, אלא ספוראדית מאד באופן ששבוע לא הייתה עבודה.
התובע לא נתן כל הסבר לסתירה בגרסאותיו, ולא ניתן להסיק מטענותיו דבר לעניין תקופת העבודה. הטופס למל"ל הוגש סמוך יותר לתאונה, ומשכך ועל פי הפסיקה יש להעדיף האמור בו.
ככל שהתובע עבד רק שבועיים לפני התאונה, כפי שנרשם בטופס, ושלא שב לעבוד לאחר התאונה, כפי שטען פעם אחר פעם בבית הדין, מדובר על תקופת עבודה של שבועיים בלבד, שלפניהם היה התובע תלמיד תיכון ולאחר מכן לגרסתו לא עבד במשך שנה וחצי. בנסיבות אלה תמוה שהתובע אינו זוכר כלל היכן אמור היה לעבוד במועד הפגיעה ולא ניתן לקבל גר סתו לפיה עבד ב"מקומות רבים".
מוחמד טען בעדותו כי עבד עם התובע בקיץ 2015 "לא הרבה זמן. הייתה עבודה זמנית. כשהיה רוצה עובדים היה מבקש ממני... חודש ומשהו פחות",וכי יכול להיות שהתובע התחיל לעבוד כ-3 שבועות לפני מועד הפגיעה (עמ' 31 שו' 9-19)0דגש ש.ש.). גרסה זו סותרת את גרסת התובע ל-6 חודשים לפני התאונה.
פיראס מסר בעניין תקופת העבודה כך:
"ש. מי התחיל לעבוד קודם באבטחה באמצעות זהר סלמה.
ת. התחלנו לעבוד ביחד.
ש. כמה זמן עבדת סה"כ.
ת. לא עבדתי הרבה, חודש חודשיים לא יותר.
ש. התחלתם ביחד, מי הפסיק קודם לעבוד.
ת. התובע הפסיק.
ש. כמה זמן אחריו המשכת.
ת. שבוע וזהו.
ש. סה"כ חודש ימים עבדת.
ת. כן (עמ' 23 שו' 19-28)0דגש ש.ש.).
גם מהאמור עולה כי התובע לא עבד כ-6 חודשים לפני הפגיעה כפי שטען בבית הדין, אלא לכל היותר כשלושה שבועות-חודש.
אף עדותו של מר פיראס לא הייתה קוהרנטית. כך לדוג' בעניין קבלת השכר בתחילה טען כי קיבל את הכסף ממספר גורמים: "לפעמים עובדים, לפעמים זהר ולפעמים פאשה" כאשר עומת עם גרסתו שלפיה עבד רק חודש אחד, וטען כי קיבל את הכסף "בכל חודש" ומשכך קיבל תשלום רק פעם אחת מסר: "ת. התחלתי בחודש אוגוסט אז בחודש ספטמבר קיבלתי כסף ואין יותר עבודה. ש. בפעם הזאת שאתה אומר ממי קיבלת את הכסף. ת. באותו יום זהר " (עמ' 24 שו' 16-26).
פיראס נשאל על כך פעם נוספת, אולם אין בתשובתו כדי להבהיר את גרסתו ביחס לתקופת העבודה:
"ש. כל הזמן אמרת שקיבלת כסף, כמה פעמים, אבל אתה אומר שעבדת חודש אחד וקיבלת פעם אחת בסוף החודש. איך זה מסתדר.
ת. כשאני עובד בשפיים אני מחכה עד 10 לחודש. כשאני עובד בלילה במועדון, באותו לילה אני לוקח.
ש. זה נפרש על כמה חודשים.
ת. כן. אבל במועדון לא עובד כל החודש. אלא פעמיים בשבוע.
ש. עבדת ימים בודדים על כמה חודשים.
ת. כן. אבל בשפיים ב-10 לחודש המשכורת" (עמ' 28 שו' 23-29).
גרסת התובע ביחס לתקופה ההעסקה נסתרה הן בעדות התובע עצמו , והן בעדות העדים מטעמו. לא ניתן לקבלה, ולא רק לעניין תקופת העבודה אלא למכלול עדותו.

אופן קרות התאונה
בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (נספח א' לכתב התביעה) שהגיש התובע לנתבע ביום 27.10.15 תאר התובע את הפגיעה כך: "בדרך לעבודה במרכז כפר עין נקובא. כל יום הייתי יוצא מהבית. המעביד בא לקחת אותי מהבית או מישהו מטעמו ומפזרים אותנו למקומות שונים שבהם נבצע את השמירה. בדרך להסעה נתקלתי במכשול שהיה בכביש ונפלתי על זכוכית וכתוצאה מכך אצבע 3 נחתכה". (דגש ש.ש.)אף בתצהירו תאר התובע את אופן קרות התאונה כמפורט לעיל.
התובע נדרש לסמן את אופן קרות התאונה, מבין האפשרויות שצוינו בטופס, כך: "נפילה ממקום גבוה; נפילה במדרגות או במדרכה פגומה; התחשמלות; תקיפה; נשיכה מכלב או אחר". התובע ציין "אחר" והוסיף: "נפילה כתוצאה ממכשול בכביש".
בחקירת התובע מיום 28.7.18 (נ/1 לתיק מוצגים מטעם הנתבע) (להלן "חקירת התובע במל"ל") מסר התובע ביחס לתאונה כי התאונה ארעה ביום 26.8.15, סמוך לשעה 06:40 יצא מביתו לכיוון המסגד בכפרו, כאשר הגיע ליד תיבות הדואר "יש במפר שזה מונע מהמכוניות לנסוע מהר ותוך כדי הליכה נתקלתי ונפלתי עם הפנים על הרצפה. וקמתי בכוחות עצמי וראיתי בכל ידי באזור כף שמאל האצבע האמצעים חתוכה ונוזל הרבה דם" (דגש ש.ש.).
בעדותו בבית הדין מסר התובע גרסה חדשה, שלישית: "יצאתי בבוקר, לבוש מדים של העבודה, איך שהגעתי ליד ההסעה היו קצת חורים באספלט, הכביש לא מסודר. נפלתי... " (עמ' 19 שו' 17-18, דגש ש.ש).
התובע מסר 3 גרסאות שונות לסיבת הנפילה: מכשול בכביש, במפר וחורים באספלט.
פיראס מסר ביחס לאופן קרות התאונה:
"ש. אתה באת להעיד על זה שאתה זוכר שהתובע נפצע ואתה יודע באיזה יום זה קרה בדיוק. איפה הלכתם לעבוד באותו יום.
ת. הוא לא עבד, אני חיכיתי לנסוע לעבודה, התובע שתה תה, פתאום אני רואה אותו כשהוא על הרצפה וכל הידיים שלו דם. הוא הלך הביתה ולא חזר לעבודה.
ש. מי היה עם כוס תה.
ת. התובע היה עם כוס תה. מה את רוצה שישתה בבוקר?
ש. אתה אומר שראית אותו שותה והאצבע שלו מדממת.
ת. לא. כשהוא בא הייתי בתחנה מחכה להסעה, ישבתי בתחנת האוטובוס, הוא אמר לי שלום הולך לצד השני לשתות תה, אני מסתכל פתאום אני רואה אותו שהוא נפל על הרצפה וכל הידיים שלו דם.
ש. איפה יש שם תה.
ת. הוא הביא את הכוס מהבית.
ש. איך אתה יודע אם הוא היה צריך לעבוד באותו יום.
ת. ראיתי אותו בבוקר. מי שבא ב 6 בבוקר זה מהכפר כולם מכירים.
ש. אבל אתה לא יודע איפה הוא היה צריך לעבוד באותו יום.
ת. לא יודע. בבוקר אומרים לנו איפה נשובץ" (עמ' 25 שו'- 9-21)(דגש ש.ש.) .
מהתיאור עולה כי פיראס המתין בתחנת האיסוף, אך התובע המשיך ללכת, ולא המתין עמו להסעה לעבודה. עוד ציין כי מדובר היה בשעה 6 בבוקר, ולא בסביבות 7, בהמשך עדותו נשאל אם היה אור או חושך ופיראס השיב " בין לבין. זה בשעות הבוקר" (עמ' 27 שו' 33) שעה מוקדמת זו אינה מתיישבת עם מועד תחילת העבודה לפי גרסת פיראס.
יתר על כן גרסת "כוס התה " אתה הגיע מהבית, לא הייתה בטופס התביעה כלל שם נכתב :

אף לא הייתה בחקירתו של התובע. (נ/5 ש' 17-19).
בסעיף 11 לתצהיר התובע נפגע מ"הזכוכית הייתה על הכביש"
לפיכך אך ביחס לנושא הבסיסי של אופן קרות התאונה לא הניח התובע תשתית עובדתית כזו שניתן להתבסס עליה. ויודגש כי גם בעניין שעת קרות האירוע בכל אחד מהמסמכים שנסקרו לעין יש שעה שונה.

העדים לפגיעה
בטופס התביעה ציין התובע כי חבריו לעבודה מר פיראס בדואן ומר אדהם בדואן (שנסע ללימודים בחו"ל) היו עדים לתאונה.
בחקירת התובע במל"ל, ציין התובע כי שכניו יצאו יחד עמו: אדהם בדואן ופיראס בדואן, ובנוסף היו במקום מחמד עומר, מגין רימאן ומחמד תורה רומאן (כתב לא ברור) שכבר המתינו להסעה.
התובע ציין בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי מחודש 10/15 "יש לתובע שורה של עדים היכולים לאשר שהיה במועד התאונה עובד אצל זהרן סלמה באבטחה". בנסיבות אלה, היה על התובע לתעד ראיותיו בתצהיר ובהודעות הווטסאפ לפיהם אמור היה לעבוד במועד התאונה.
בעדותו ציין התובע את אדהם ופראס בדואן בלבד "פיראס היה מחכה שם, בדיוק ראה אותי כשנפלתי... שניהם באו מוקדם" (עמ' 19 שו' 26-31) התובע לא ציין עדים נוספים. ככל שאכן הפגיעה ארעה במקום ובשעה שבהם התאספו העובדים לקראת יום העבודה, אין זה סביר כי לא היו במקום עדים נוספים, ניטרליים.
התובע צרף לתביעתו למל"ל הצהרה מטעם פיראס בדוואן ומוחמד הייכל. בתחילה מסר התובע כי העדים כתבו את ההצהרות, אולם לאחר מכן שינה גרסתו ומסר כי הוא כתב את ההצהרות, ונתן לעדים לקרוא ולחתום.
"ש. פיראס בדוואן ומוחמד הייכל אלו העדים מטעמך.
ת. נכון.
ש. צירפת מכתבים שהם נתנו לך לגבי התאונה. אתה מכיר את המכתבים האלה שצורפו לתצהירך.
ת. כן.
ש. במכתבים האלה הבנתי מהם שהתאונה אירעה ביום 25/08/15. זה התאריך שרשום בשני המכתבים.
ת. זה טעות הם טעו. בתאריך הזה לא קיבלתי מכה, בתאריך הזה לא הלכתי לטרם ולא קיבלתי טיפול, מה שיש בטרם זה מה שנכון, הם שניהם טעו רק בתאריך – רשמו תאריך לא בסדר.
ש. אבל מי כתב את המכתבים, הם כתבו את המכתבים האלה או שרק חתמו עליהם.
ת. אני דיברתי איתם מה הם יכתבו והם כתבו.
ש. זה הכתב שלהם או הכתב שלך.
ת. לפני שעשיתי את המכתב זה דיברתי עם עורך הדין שלי לגבי מה הם ירשמו, אני רשמתי להם ואמרתי להם לקרוא ולחתום. זה הכתב שלי בשני המכתבים.
ש. אז אתה טעית בתאריך לא הם.
ת. אני טעיתי בתאריך (עמ' 18 שו' 5-19).(דגש ש.ש.)
בתחילת חקירתו טען התובע כי העדים מטעמו טעו בתאריך, וחזר על כך כשאמר שדיבר איתם על תוכן המכתב, אולם העדים כתבו, רק כאשר נשאל ישירות של מי הכתב, מסר כי הכתב שלו בשני המכתבים והוא שטעה בתאריך. התובע מסר גרסה והיפוכה ממש בנשימה אחת וברצף.
יתר על כן אם התובע טעה בעצמו בתאריך בסמוך לאירועים יש בכך למעט עוד ממה שנותר מגרסתו.
עוד, בסתירה לאמור, בעדותו הכחיש פיראס שחתם על המסמך ומסר כי ממועד הפגיעה ועד שנה וחודש לפני ישיבת ההוכחות, היה בבית הסוהר:
"ש. מציג לך מכתב שצורף לתצהיר של התובע, זו החתימה שלך על המכתב.
ת. מתבונן... קורא... זו לא החתימה שלי. לא חתימה שלי. לא כתב שלי.
ש. אתה מכיר את המכתב הזה?
ת. לא. אני הייתי בבית סוהר.
ש. מתי?
ת. ב-20.5.16 עד לפני שנה וחודש.
ש. אז כשנכתב המכתב הזה, היית בבית סוהר.
ת. כן.
ש. באיזה תאריך היתה התאונה.
ת. לא זוכר.
ש. באיזה יום בשבוע.
ת. לא זוכר. 2015. באותו יום שנעצרתי. לא זוכר איזה יום" (עמ' 26 שו' 16-27). (דגש ש.ש.)
לא מדובר בדברים של מה בכך! זו הכחשה של עד התובע חתימה על מסמך שהגיש התובע כנחזה בחתימת העד.
סתירה מהותית נוספת לעדות התובע - מוחמד בעדותו מסר כי הכתב הוא שלו, והוא זה שכתב את המכתב (עמ' 34 שו' 18-19).

נוכחות זוהר במקום התאונה
בטופס התביעה נדרש התובע למלא פרטים בדבר מסירת ההודעה למעסיק על הפגיעה וציין: "המעביד נכח במקום התאונה".
בחקירתו שינה גרסתו לעניין נוכחות זוהר, ובניגוד לאמור, טען כי "כאשר הייתי ברכב בדרכי לטרם, עברנו ליד נקודת המפגש ממנה יוצאת ההסעה ושם ראיתי את זוהר אז עצרתי וסיפרתי לו מה שקרה ומשם המשכתי לטרם לקבל טיפול רפואי" על גרסה זו חזר התובע גם בתצהירו ובעדותו בבית הדין. מהאמור עולה כי זהר לא נכח במקום בזמן התאונה, והאמור בטופס לא נכון! אול י הגיע למקום מאוחר יותר.
בסתירה לאמור, פיראס נשאל על נוכחות זהר בנקודת המפגש ביום הפגיעה והשיב כי לא ראה את זוהר באותו יום: "לא יודע מה התובע אמר. אני אומר מה שראיתי. אני לא ראיתי את זוהר באותו יום. מישהו אחר לקח אותנו באותו יום" (עמ' 27 שו' 21-22)0דגש ש.ש.).
זוהר מסר כי לא היה במקום התאונה ביום זה ואף לא פגש את התובע באותו יום כאשר התובע היה בדרכו לטרם (סעיף 11 לתצהיר זוהר).
לפיכך נסתרה כליל גרסת התובע גם בשאלת נוכחות זוהר ביום התאונה.
פירסט עוז הכחישה שהעסיקה את התובע, וביקשה שיינתן צו איכון לטלפון הסלולרי של התובע, עבור חודש אוגוסט 2015, על מנת לבחון היכן היה בפועל בחודש זה. התובע טען כי אינו זוכר את מספר הטלפון שהיה לו בחודש 8/15 ולא בטוח שמספר הטלפון שמסר בדיון היה איתו במועד התאונה. ביום 18.11.19 ניתנה החלטת בית הדין לפיה אף כי תמוה הדבר, בהיעדר ידיעה קונקרטית של התובע על מס' הטלפון הרלוונטי ששימש אותו, אין מקום לתת צו איכון ותוכן הודעת התובע תילקח בחשבון.
בניגוד לטענת התובע לפיה לא זוכר את מספר הטלפון שלו, פיראס מסר בעדותו: "מה שהיה זה 0528... זה המספר שלו מאז שאני מכיר אותו "(עמ' 30 שו' 13-14). היות שהתובע לא ידע למסור היכן אמור היה לעבוד במועד הפגיעה ובסמוך לה, מצופה היה שהתובע בעצמו יבקש דו"חות איכון, לפיהם ניתן היה לבדוק היכן עבד בימים הסמוכים לפגיעה, ובהתאם לכך להתחקות אחר המעסיק באותם ימים. ואולם התובע נמנע מלעשות כן, והשיב באופן מתחמק לבקשה למתן צו איכון. יצוין כי התובע היה קטין במועד הפגיעה, ומשכך ככל הנראה מספר הטלפון לא היה על שמו, ומשכך מתן צו כפי שהציע, לא היה מועיל כלל.
נוכח כל האמור לעיל ברי כי התובע נמנע לתת פרטי הטלפון מאחר והבין שהממצאים יהיו לרעתו. לא הייתה זו הימנעות תמימה ממתן גישה לאמצעי האובייקטיבי לבירור טענותיו ,כפי שניסה לצייר.

שעת התחלת העבודה

התובע צרף לכתב התביעה סיכום ביקור מ"טרם". שם נרשם כי תאריך הביקור ביום 26.8.15 בשעה 07:08. לא נרשם תיאור של אופן הפגיעה.
התובע מסר בעדותו "היינו יוצאים ב-7. 06:45 היינו צריכים להיות שם לחכות, 07:30-08:00 מתחילים לעבוד. ב7 היינו יוצאים" (עמ' 17 שו' 29-30).
פיראס מסר בעדותו כי בשפיים עבדו משעה 09:30. שפיים נמצאת במרחק של כשעה נסיעה מירושלים והתובע מסר בעדותו כי הוא גר במרחק של כמה דקות נסיעה מטרם בירושלים. בנסיבות אלה, לא הייתה כל הצדקה לצאת לעבודה בסביבות השעה 07:00.
בשעה 07:08 דקות התובע כבר הגיע לטרם, לאחר שלטענתו נפגע, חזר לביתו, ואמו הסיעה אותו לטרם. לוח זמנים זה אינו מתיישב עם מועד התחלת העבודה, כפי שמסר פיראס.
יחד עם זאת, נוכח סתירות בעדותו של פיראס , אף לא ניתן לקבל גרסתו .
זוהר מסר בחקירתו כי התובע עבד כסדרן חניונים בתל אביב. (נ/2 עמוד 1 שו' 11-12) אך לא מסר באיזה שעות.
גם בעניין שעת קרות האירוע לא הונחה תשתית עובדתית אחידה.

סיכום ביניים
בדיקת מכלול הפרמטרים שנבדקו לעיל לביסוס טענה בדבר אירוע פגיעה בעבודה העלתה בידינו חרס. לא הונחה תשתית עובדתית אחידה או מבוססת לאף אחד מהנושאים. משכך התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי במועד הפגיעה היה בדרכו להסעה מאורגנת מטעם העבודה, ולא הו כיח כי הפגיעה ארעה בדרך לעבודה או בקשר כלשהו לעבודה.
בנסיבות אלה, כדין דחה הנתבע את התביעה לדמי פגיעה בעבודה.
רק למעלה מהצורך נבדוק את זהות המעסיק.

זהות המעסיק
האם התובע הועסק באותו מועד אצל מי מצדדי ג', מהי זהות מעסיקו של התובע?
התובע, מוחמד ופיראס טענו כי עבדו באותם תנאים, באותה תקופת עבודה כמעט, אך בעוד שהתובע ומוחמד מסרו בעדותם כי חתמו על טפסים, לרבות טופס 101 (הודעת התובע מיום 27.8.18) , פיראס מסר כי זוהר או פאשה לא החתימו אותו על מסמכים או על טופס 101 (עמ' 27 שו' 28-33).
ככל שהתובע אכן חתם על טפסים, לרבות טופס 101, היה עליו להניח כי המעסיק דיווח עליו למוסד לביטוח לאומי. התובע לא הסביר מדוע בנסיבות אלה, בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי מחודש 10/2015 ציין כי "התברר לאחר התאונה כי המעביד לא דיווח על התובע כעובד" וכן "הנתבע מתבקש לעשות שימוש בסמכות שלו לבצע חקירה של המעביד בגין אי דיווח על העובד". בפרט כאשר בכתב התביעה ציין כי לא ידע שהמעסיק לא דיווח עליו כעובד עד לאחר שהתביעה שלו נדחתה על ידי הנתבע.
אין מחלוקת כי אין מעסיק שדווח על התובע כעובד למוסד לביטוח לאומי. יחד עם זאת, במסגרת הליך זה אין בית הדין נדרש לקבוע את זהות המעסיק. ככל שעמדת התובע לפיה היה מועסק במועד הפגיעה, אצל מי מצדדי ג', די היה בכך כדי לקבל את התביעה. יפים לעניין זה דברי כבוד סגן הנשיאה, השופט אילן איטח בבר"ע (ארצי) 1696-05-17 אסמעיל אבו עואד נ' זוהר פלדות בע"מ:
"על פני הדברים, אי ידיעת זהותו של המעסיק אינה שוללת את היות המבקש, אם ייקבע כי הוא עובד, מבוטח לפי החוק".
במסגרת ישיבת יום 27.5.21 ציין ב"כ הנתבע: "לשאלת ביה"ד אין מחלוקת כי ככל שהיה מעסיק הוא ישראלי" וסוגיית זהות המעסיק רלוונטית להליך רק לעניין "השיפוי בהודעת צד ג' וכן לאמת את פרטי האירוע" (עמ' 63 שו' 20-21).
התובע לא הוכיח כי הועסק על ידי צד ג' 1 או צד ג' 2 במועד הפגיעה או בכל מועד אחר. התובע אף לא מסר את המקום שבו אמור היה לעבוד במועד הפגיעה, על מנת שניתן היה לברר מי הן החברות שסיפקו שירותי אבטחה / סדרנים במועד הפגיעה.
מעדות העד תאאר עולה כי קיבל את השכר לפעמים מפאשה, לפעמים מזוהר ולפעמים בעל המועדון היה מעביר לתאאר על מנת שיעביר את התשלום לפאשה או לזוהר (עמ' 48 שו' 14-23). עוד מסר תאאר כי גם הוא סייע לפאשה בשיבוץ עובדים. מהראיות עליה כי ההסעה היתה בדרך כלל ברכבים פרטיים ובאירועים גדולים היו מגיעים בהסעות . לא הוכח מי ארגן את ההסעה ומי שילם עבורה, התובע לא הביא צילום הרכבים או תצהיר של נהג .
הסיכום על השכר היה "ידוע" ולא נערכו מסמכים בכתב, התובע לא הוכיח מי פיקח על עבודתו, זוהר טען כי היה עובד ככל העובדים וכי עיקר עבודתו היתה כשכיר כעולה מתלושי השכר שאכן הגיש.
מר עוזי כהן, מנהל חברת פירסט עוז הכחיש שהחברה העסיקה את התובע וטען כי לכל עובד בחברה יש תיק עובד, מקבל תלושי משכורת, הסכם עבודה והמשכורת משולמת באמצעות העברה בנקאית (עמ' 61 שו' 27-28). עוד טען כי כאשר קיבל חשבונית, פאשה ומיקי (עובד בחברת פירסט עוז) היו עושים את החשבון, מאשרים מה שצריך ועוזי היה מוציא צ'ק על שם החברה, למוטב בלבד (עמ' 62 שו' 5-9). למרות שטען שיש ניירות התומכות בגרסתו, לא הגיש דבר. לשאלת הנתבע אישר עוזי כי ייתכן שבקיץ 2015 פירסט עוז סיפקה סדרנים לשפיים, ושחברת א.ז. סיפקה עובדים לצורך כך.
פירסט עוז טענה כי זהר העסיק את התובע. ואולם העובדה שהתובע ואחיו מוחמד ראו בזהר את מעסיקו, אין בה די. כך גם אין די בכך שפאשה טען שהכיר את התובע כעובד של זהר.
פאשה צרף לתצהירו (נספח 2) תמונה של התובע ובה צולם התובע כשהוא ישן ברכב, עם חולצה של חברת פירסט עוז. אין באמור כדי להוכיח שהתובע הועסק על ידי פירסט עוז. פירסט עוז טענה כי כלל לא עבדה עם מועדונים. זאת ועוד, מההודעה שצורפה לתמונה עולה כי פאשה קיבל את התמונה מיבגני, מנהל כוח אדם בחברת צוות שגיא, שאיבטחה את מועדון הקלרה. התמונה מיום 22.10.16, ומשכך אינה רלוונטית כלל לתביעה ואין לה כל משקל .
מעבר לצורך יצוין כי מעדות פאשה עלה כי בשנת 2015 עבד בחברת "א.ז." כמנהל אזור במחלקת אירועים וספורט. בעניין התשלום מסר כי א.ז. היתה מוסרת לזהר תשלום בתמורה לחשבוניות של חברה שלא ידע לנקוב בשמה "סמ"ג אבטחה, או ביטחון, לא זוכר בדיוק איך הם נקראים" (עמ' 51 שו' 23) וזוהר היה מוסר לפאשה "נייר שרשום ביד שלו את השעות המספרים וכל הדבר ים האלו, הייתי מקבל את כל זה ומעביר את זה הלאה" (עמ' 54 שו' 32-22). בהמשך מסר כי את הפירוט מזוהר קיבל בוואטסאפ (עמ' 56 שו' 8). פאשה לא הגיש חשבוניות או את הפירוט שקיבל לטענתו מזוהר, לעיגון גרסתו. עוד טען כי אם זוהר היה מבקש מפרעה או כסף לתשלום אוכל, מים ונסיעות, פאשה היה מקבל מבעל החברה (דמיטרי ואיזי דוידוב) סכום מסוים ומעבר לזוהר בשטח (עמ' 53 שו' 5-6). ביחס לתשלום עבור סדרנים במועדונים מסר פאשה כי החברה היתה מוציאה חשבונית למועדון, והמועדון משלם בצ'ק או בהעברה בנקאית מול החשבונית (עמ' 52 שו' 14-17). פאשה טען כי זוהר לא הועסק על ידי חברת א.ז. אלא היה קבלן משנה (עמ' 57 שו' 4).
מכל האמור עולה כי התובע לא הוכיח מי היה מעסיקו, אם וככל שהיה עובד במועד הפגיעה.
על כן גם בעניין זה כשל התובע. לא נסתרה מעינינו כוונתם של "המעסיקים הפוטנציאלים " להרחיק עצמם מהאירוע ולהטיל זה על זה את הקשר ,אולם, איכון הטלפון יכול היה לסייע והתובע לא איפשר זאת על כן יש לזקוף את חוסר היכולת לזהות"מעסיק" לחובתו.
משלא הוכר אירוע תאונתי בעבודה – אין צורך לקבוע מהו הליקוי ממנו סובל התובע והאם קיים קשר סיבתי בין האירוע לליקוי זה.

סוף דבר
התובע לא הוכיח שהועסק במועד הפגיעה,למעשה לא הוכיח אף עובדה שיהיה בה לבסס פגיעה בעבודה או בדרך לעבודה . משכך אינו זכאי לדמי הפגיעה שתבע ובדין דחה הנתבע את תביעתו. אף לא הוכח "מעסיק" ספציפי לעניין אירוע זה. על כן אין לחייב מי מצדדי ג' בשיפוי הנתבע ותשלומים נוספים מכח הפגיעה. הודעות צד ג' נגדם נדחות.
התביעה נדחית.
לאחר ששקלנו ואף שהתובע היה קטין דאז, וידו פגועה, ובהתחשב בכך, מצאנו כי המכלול לעיל מצדיק השתת הוצאות על התובע. התובע ישלם הוצאות הנתבע בסך של 3.500 ₪, בתוך 30 ימים. ככל שלא ישולם הסכום במועד, יישא בהפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין .
באשר להוצאות של מר סלאמה זאהר התובע זיהה אותו כמעסיק (סע' 2 לתביעה) לפיכך התובע ישלם הוצאותיו בסך 2,000 ₪.
באשר לפירסט עוז - המוסד זימנם נוכח גרסת סלאמה זהר משכך ישלם סלאמה זהר הוצאות פירסט עוז בסך 2000 ₪ .
סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום.ככל שלא ישולמו הסכו מים במועד, יישא ו בהפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"א, (11 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .