הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה ירושלים ב"ל 15361-07-18

06 אוגוסט 2020

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר רמי אלקנה
נציג ציבור (מעסיקים) מר דוד זהבי
התובעת
עפאף הניני

ע"י ב"כ: עו"ד מנאל חזאן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד יסמין דיגורקר

פסק דין

התובעת, גב' עפאף הניני, הגישה תביעה זו נגד החלטת פקיד התביעות מיום 19.9.17, על פיה נדחתה תביעתה לגמלת הבטחת הכנסה בשל הכנסות העולות על שווי הגמלה.

עובדות שאינן במחלוקת
התובעת, ילידת 1961, תושבת ירושלים, נשואה למר איבראהים הניני (להלן: מר הניני").
מר הניני הועסק כעובד הוראה ברשות הפלסטינית ויש לו הכנסה מפנסיה שמשלמת לו הרשות בסך 2,188 ₪.
מר הניני היה רשום כבעלים של מספר נכסים בכפר צוריף, ביניהם חנות, דירה וקרקע עודפת וכן קרקע ריקה בשטח 1,109 מ"ר הידועה כחלקה 101 בגוש 18 בואדי נגאר (להלן: "החלקה").
אין חולק על כך שמר הניני מכר את החנות, הדירה והקרקע העודפת.
תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה נדחתה ביום 19.9.17, בשל ייחוס הכנסה לתובעת מן הפנסיה התעסוקתית של מר הניני, וסכום נוסף בשיעור 4,178 ₪ בגין הבעלות של מר הניני בחלקה, על פי חוות דעת של שמאי המקרקעין מר דני חודדי, שהעריך את שווי החלקה בסך 890,000 ₪.
התובעת הגישה לנתבע מסמך של מס רכוש של מס רכוש של הרשות הפלסטינית מיום 18.1.17, המוכתב "אחראג' קיד", שבו נרשמה העברת החזקה בחלקה למר עטא אבו פארה. אין חולק על כך שבמסמך זה רשום כי הבעלות בנכס היא של בעלה של התובע.
התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה בתיק בל 7926-11-15 (להלן: "ההליך הקודם") . ביום 30.11.16 הגישה התובעת, שהייתה מיוצגת בהליך הקודם על ידי עורכת דין, בקשה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות, בעקבות חליפת מסמכים בין הצדדים. ביום 9.12.16 נמחקה התביעה בהליך הקודם .
ביום 2.8.15 הגישה התובעת הצהרה לנתבע לפיה לבעלה אדמה בגודל 1,106 מ"ר, כי על האדמה ישנם שבעה עצי בית שאינם מניבים הכנסה, כי "בעבר השתמשנו בזיתים לצורך צריכה פרטית, אך היום הבית עומד סגור ואין שם אף אחד ואף אחד לא משתמש בזיתים".

המחלוקות
המחלוקת בהליך מתמקדת בשאלה אם מר הניני מכר גם את החלקה.
ככל שייקבע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי בעלה מכר את החלקה, הצדדים חלוקים בשאלת שוויה. בכלל זה, הצדדים חלוקים אם נכונה ט ענת התובעת כי מדובר בקרקע חקלאית שכלל לא ניתן לבנות עליה.

גרסת התובעת ובעלה
התובעת ובעלה העידו לתובעת. בתצהיריהם העידו כי מר הניני מכר את החלקה למר עטא עלי אבו פארה תמורת 10,000 דינר , על פי הסכם מכר שנחתם ביניהם ביום 23.9.16, אשר צורף לתצהיריהם. לדבריהם, החלקה רשומה רק בספרי מס רכוש של הרשות הפלסטינית, וסמוך לאחר המכר, ביום 18.1.17, נרשמה העברת החזקה בחלקה לקונה. מר הניני טוען כי במועד לא ידוע הועברה החלקה על שמו של הקונה, והוא צירף לתצהירו שובר לתשלום מס רכוש לשנת 2019 על שמו של הקונה. מר הניני הסביר כי החלקה רשומה במשרדי מ ס רכוש של הרשות הפלסטיני, וכי אין באפשרותו להמציא מסמך "אחראג' קיד" לנכס על שם הקונה, שכן נהלי רשות המקרקעין הפלסטינית קובעים כי רק לבעלים של נכס או בעל זיקה אחרת מוכרת לו או מיופה כוחם, רשאים לקבל מסמך זה. עותק של נהלים אלה צורף לתצהירו של מר הניני. מר הניני הוסיף כי הקונה חושש ליתן בידיו אישור של רישום הבעלות בחלקה על שמו. מר הניני צירף אישור של עיריית צוריף מיום 13.1.19 לפיו אין בעירייה רכוש כלשהו הרשום על שמו של מר הניני.
לעניין המחלוקת בנוגע לשווי החלקה, התובעת טוענת כי מחקירתו הנגדית של מר כודדי עולה שאין לתת לחוות דעתו כל משקל ראייתי, מנימוקים שפורטו.

עמדת הנתבע
הנתבע טוען שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי בעלה מכר את החלקה. לעניין זה מעלה הנתבע את הנימוקים הבאים:
הבקשה למחיקת התביעה בהליך הקודם הוגשה לאחר המועד שעל פי טענת התובע ועדות בעלה, נמכרה החלקה.
המסמך "אחראג' קיד" מיום 18.1.17 תומך במסקנה שהחלקה לא נמכרה, אלא לכל היותר הועברה בה החזקה למר אבו עטא, וזאת מאחר שמר הניני מופיע במסמך כבעלים של הנכס.
טענות התובעת ובעלה בעניין היעדר האפשרות של מי שאינו בעל הנכס לקבל מסמך "אחראג' קיד", אינן מסתברות, שכן אין זה הגיוני שמי שביצע עסקת מכר שנרשמה אצל רשות שמנהלת מרשם, לא יוכל לקבל אישור של אותה רשות על ביצוע העסקה. טענות אלה אף אינן מתיישבות עם מסמך מיום 16.5.15 שממנו עולה שבעלה של התובעת רשום כבעלים אך מתועדת מכירה שבוצעה באותו מסמך, בניגוד ל"אחראג' קיד" מיום 18.1.17. טענת התובעים אף אינה מסבירה הכיצד התקבל אצלם שובר תשלום על שם מר אבו פארה לשנת 2019, וקיימת סתירה בין עדויותיהם של התובעת ובעלה בעניין אופן קבלתו של מסמך זה.
אין לתת משקל כלשהו לאישור של עיריית צוריף, שאינה הרשות המוסמכת לאשר זכויות קניין במקרקעין.
טענת התובעת כי החלקה הינה קרקע חקלאית אינה מתיישבת עם הצהרתה שהוגשה לנתבע ביום 2.8.15, בדבר בית שבנוי על הקרקע.
מהימנות עדותו של מר הניני נפגמה באופן משמעותי, שכן הוא טען שבכספי מכירת החנות, הדירה והקרקע העודפת שהיו לו בצוריף, הוא מימן את רכישת דירת המגורים של בני הזוג בכפר עקב, וכי בכספי מכירת החלקה הוא מימן שיפוצים לאותה דירה, אך הוא צירף לתצהירו קבלות על הוצאות שהוצאו בשלהי שנת 2015 ותחילת שנת 2016.

דיון והכרעה
לאחר שבית הדין שמע את התובעת ובעלה ועיין בכל החומר שבתיק ובטענות הצדדים, בית הדין מקבל את טענת התובעת כי בעלה מכר את החלקה ביום 23.9.16 למר אבו פארה, ועל כן מחליט לקבל את התביעה.
לא הוגשו לבית הדין כתבי הטענות בהליך הקודם, ואין מקום לכך שבית הדין ינצל את יכולתו הטכנית לעיין בתיק של ההליך הקודם, שכן מדובר באופן מהותי בראיות שהיה מקום להגישן במסגרת ההליך, והדבר לא נעשה. בנסיבות אלה, יש קושי להסיק מסקנה לחובת התובעת לגבי משמעות מחיקת ההליך, ובאיזו מידה נדונה בו גם החלקה.
בית הדין שמע את עדות התובעת ובעלה. העדויות נתמכו בהסכם מכר מפורט, אשר מוטבעת בו חותמת של עורך דין טאהר אבו פארה מחברון. התובעת התייחסה בעדותה לעסקת מכר שבוצעה אצל עורך דין בחברון (פרוטוקול 15.1.20, עמ' 4, שורות 17-20) .
מן הראיות עולה כי בוצעה פעולה לגבי החלקה שהביאה לרישומו במס רכוש של מר עטא עלי אבו פארה כבעל זכות בנכס.
אכן אין חולק על כך שבממסך מס רכוש מיום 18.1.17, מר הניני רשום כבעל הנכס, וכי מן המסמך ניתן להסיק כי הועברה לגביו החזקה למר אבו פארה. גם שובר התשלום של מס הרכוש לשנת 2019, בסך 18.750 דינר, על שמו של אבו פארה, אינו מוכיח את טענת התובעת ובעלה כי בוצע רישום של העברת הבעלות בחלקה למר אבו פארה.
יש לכאורה ממש בטענת הנתבע כי ניתן לצפות ממי שטוען שביצע העברת בעלות בנכס, להמציא אישור על ביצוע העברת הבעלות. ועם זאת, בית הדין שוקל לזכות גרסת התובעת ובעלה את טענתם כי הנכס רשום בספרי מס רכוש בלבד. מר הניני טען כי העברת הרישום על שם הקונה נעשית בספרי מס רכוש (פרוטוקול 15.1.20 עמ' 13, שורות 8-9) וכי לגבי מסמך "אחראג' קיד", הצביעו התובעת ובעלה על נוהל שיש בו כדי להסביר אי המצאת אישור העברת הרישום של הבעלות בחלקה על שמו של מר אבו פארה. התובעת עמדה על טענה זו בחקירתה הנגדית (עמ' 4, שורות 24-26). היא טענה שבעלה שילם בפעם האחרונה את מס הרכוש בגין החקה בסך 340.64 דינר ביום 4.1.17. התובעת נשאלה בתום חקירתה הנגדית מה היה מחיר המכר, והיא השיבה – 10,000 דינר, כפי שטענה בתצהירה וכפי שכתוב בהסכם המכר. בעלה של התובעת העיד שבא כוחו של הקונה השתהה בביצוע העברת הבעלות בספרי מס רכוש (פרוטוקול 15.1.20 עמ' 12, שורות 22-23), ועמד על טענתו כי מדובר באדמה חקלאית (שם, שורה 30). התובעת אף היא טענה בעדותה שלא היה כל בית על החלקה, וחרף מה שניתן להבין מהצהרתה מיום 2.8.15, עדות זו מקובלת עלינו ונתמכת בעובדה שהשמאי, מר כודדי, ציין לגבי נכסים אחרים שהיו בבעלות מר הניני שטחים מבונים, אך לא ציין כל שטח מבונה על החלקה. לכאורה, סכום מס הרכוש שבו חוייב מר אבו פארה בשנת 2019 – 18.750 דינר, יכול להתיישב עם טענה זו .
בית הדין התרשם כי עדותם של התובעת ושל בעלה לגבי הסתלקותם מכל זכות בחלקה, היא כנה, והראיות שמנינו לעיל מתיישבות עם עדותם.
בית הדין ער לקשיים בעדות התובעת ובעלה, לרבות המצאת אסמכתאות לביסוס הטענה כי פדיון מכירת החלקה שימשה לשיפוץ בית המגורים שנרכש על ידי התובעת ובעלה בכפר עקב, תוך הסתמכות על חשבוניות שקודמת בחודשים רבים למועד המכירה הנטענת. כמו כן, בניגוד לפדיון המכירה של החנות, הדירה והקרקע העודפת, לא המציאו התובעת או בעלה אסמכתאות על הפקדת כספי הפדיון בבנק.
חרף הקשיים, בית הדין מקבל את טענת התובעת ובעלה כי אף החלקה נמכרה על ידם ביום 23.9.16.
אשר על כן, שלא כדין נזקפה לתובעים הכנסה בגין בעלות בחלקה.

התוצאה
בית הדין מקבל את התביעה. התובעת זכאית לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 9/17 ללא ייחוס הכנסות לבעלה מן החלקה.
התובעת יוצגה על ידי הלשכה לסיוע משפטי. אשר על כן אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, ט"ז אב תש"פ, (06 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט