הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ת"צ 42864-07-10

לכבוד: כב' השופטת קרן כהן
נציגת ציבור (עובדים) גב' חוה טרטקובסקי שמשי
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף מרקו

המבקשים:

  1. נדב זיו
  2. גיתית יעקובזון
  3. עדנה זיו
  4. יעל קובו

ע"י ב"כ עו"ד עמנואל סולומונוב ועו"ד עידו סלומונוב
-
המשיבה:
שרותי בריאות כללית
ע"י ב"כ עו"ד שאול ברגרזון ועו"ד יוני פולק

מתייצבות בהליך:
1. מדינת ישראל – היועץ המשפטי לממשלה
ע"י ב"כ עו"ד לינוי רוזנר
2. המועצה הישראלית לצרכנות
ע"י ב"כ עו"ד פרופ' אלון קלמנט ועו"ד הדס הולצשטיין תמיר

פסק דין

ביום 13.3.2016 אישר מותב בראשות השופטת מיכל נעים דיבנר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שנחתם בין הצדדים. בסעיף 18 להסדר הפשרה הוסכם כי "ככל שלאחר יישומו של הסכם הפשרה יסתבר כי קיימים כספים שיש להחזירם אך ללא מען לעשות כן, או אז יידרש בית הדין לשאלה כיצד יש לנהוג בכספים אלו, לאחר קבלת עמדות הצדדים". השאלה העומדת לפתחנו היא באיזה אופן יש ליישם את סעיף 18 להסדר הפשרה.

מבוא
במסגרת ההליך נדונה תביעה ייצוגית שהגישה גב' גאולה בויטלר ז"ל, אמם של המבקשים, שעניינה השבת דמי השתתפות עצמית ששילמו ניצולי שואה מבוטחי המשיבה במהלך השנים בעבור מימון תרופות וטיפולים רפואיים בגין מחלות שהוכרו על ידי רשויות הפיצויים בגרמניה. השבת הכספים נתבעה מכיוון שרשויות הפיצויים בגרמניה שילמו למשיבה תשלומים אלה תמורת התחייבותה לשאת בעלויות התרופות והטיפולים הרפואיים של אותם מבוטחים.

בשנת 2016 הצדדים הגיעו להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין שלפיו הכספים יוחזרו למבוטחים שיפנו למשיבה במשך תקופה של שנתיים לצורך בחינת זכאותם להשבת הכספים. במסגרת ההסדר נקבע, בין היתר, כי המשיבה תפנה באופן יזום למבוטחים בהתאם לפרטים שברשותה, תפרסם את הוראות ההסדר במקומות שונים, לרבות בעיתונים יומיים ובארגונים שונים המסייעים לניצולי השואה ותבצע בדיקה יזומה של הכספים להם זכאים מבוטחים שפרטי חשבון הבנק שלהם או כרטיס האשראי שלהם ידועים לה. כמו כן, מונה משרד Deloitte-ברייטמן-אלמגור לצורך בחינת יישומו של הסדר הפשרה.
הסדר הפשרה הוארך בחצי שנה נוספת ובסיום התקופה המוארכת (לאחר שנתיים וחצי) התברר שהמשיבה בדקה את זכאותם של 53% מכלל המבוטחים (מבוטחים שפנו מיוזמתם ומבוטחים שפרטי התשלום שלהם היו ידועים למשיבה) , ושהסכום הכולל שהוחזר היה כ-17.1 מיליון ₪.

בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי, עלינו להכריע במסגרת פסק דין זה בשאלה כיצד יש ליישם את סעיף 18 להסדר הפשרה הקובע כי "ככל שלאחר יישומו של הסכם הפשרה יסתבר כי קיימים כספים שיש להחזירם אך ללא מען לעשות כן, או אז יידרש בית הדין לשאלה כיצד יש לנהוג בכספים אלו, לאחר קבלת עמדות הצדדים".
באופן כללי נציין כי ניצבות לפנינו שתי אפשרויות עיקריות: האחת, להורות על השבת הכספים ליורשי חברי הקבוצה הנותרים או לחלקם בהתאם לגובה ההחזר לו הם זכאים, עקב העלויות הכבדות הכרוכות בבדיקת הזכאות ובאיתור היורשים והשנייה, לאשר הסדר פשרה משלים אליו הגיעו הצדדים , לאחר הליך גישור, שעניינו מתן פטור מלא לניצולי שואה מבוטחי המשיבה מעל גיל 75 מתשלום דמי השתתפות עצמית בעבור טיפולי שיניים, הטבה המוערכת בסכום של כ-15 מיליון ₪.

בטרם נכריע בסוגיה שלפנינו, נפרט את ההליכים המשפטיים שהתנהלו בבית דין זה ובבית הדין הארצי עד להשבת הדיון לפתחנו, את ההליכים שהתנהלו לפנינו, את עמדות הצדדים בנוגע לאופן יישומו של סעיף 18 להסדר הפשרה ואת התשתית המשפטית הרלוונטית .

ההליכים המשפטיים עד להשבת הדיון על ידי בית הדין הארצי
הבקשה לאישור תובענה ייצוגית – בית המשפט המחוזי
המנוחה, גב' גאולה בויטלר ז"ל , שרדה את השואה וקיבלה מרשויות הפיצויים בגרמניה רנטה בגין נזקי בריאות שמקורם ברדיפת הנאצים ועוזריהם (להלן: המנוחה). גם בעלה המנוח, מר שמעון בויטלר ז"ל , שהיה אף הוא ניצול שואה קיבל רנטה דומה עד לפטירתו בשנת 2008.

ביום 22.3.2010 הגישה המנוחה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"צ 38325-03-10) בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, שירותי בריאות כללית, בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק). בבקשה נטען כי המשיבה קיבלה ומקבלת משנת 1967 סכומי כסף גדולים מרשויות הפיצויים בגרמניה בתמורה להתחייבותה לשאת בעלויות הטיפול הרפואי של ניצולי שואה זכאים, ולמרות זאת היא גובה מאותם ניצולי השואה דמי השתתפות עצמית בעבור תרופות וטיפולים רפואיים בגין מחלות שהוכרו על ידי הרשויות בגרמניה (להלן: המחלות המוכרות). המנוחה טענה שהיא זכאית להחזר של התשלומים ששילמה למשיבה במהלך השנים ו שיש להכיר בתביעתה כתובענה ייצוגית בשם כל ניצולי השואה חברי המשיבה (ויורשיהם) הזכאים לפטור מתשלום בגין שירותי בריאות בהתאם להסכם עם הרשויות בגרמניה.

בית המשפט המחוזי קבע שנתונה לו סמכות לדון בתובענה ביחס לתקופה שקדמה לחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 וכי ביחס לתקופה שלאחר חקיקתו נתונה הסמכות לבית הדין האזורי לעבודה. בנסיבות אלה פוצל הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית לשתי תקופות.

להשלמת התמונה נציין שביום 3.9.2014 לאחר הלי ך גישור הגיעו הצדדים להס דר פשרה שאושר בשינויים מסוימים על ידי בית המשפט המחוזי בנוגע לתקופה המסורה לסמכותו, דהיינו מיום 22.7.1994 ועד ליום 31.12.1994.

הבקשה לאישור תובענה ייצוגית – בית הדין לעבודה
בין לבין, ביום 25.7.2010, בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי, הוגשה לבית הדין בקשה לאישור תובענה ייצוגית ביחס לתקופה שלאחר חקיקת חוק בריאות ממלכתי (להלן: הבקשה לאישור). ההליך התנהל לפני השופטת מיכל נעים-דיבנר (להלן: המותב הקודם).

ביום 5.5.2011 החליט המותב הקודם , לבקשת המשיבה , ל עכב את ההליכים בבקשה לאישור עד להכרעה בהליך התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי.

ביום 24.4.2013 נפטרה המנוחה ויורשיה נכנסו בנעליה (להלן: המבקשים).

ביום 9.9.2014 הודיעו המבקשים כי ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי המאשר את הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים בשינויים מסוימים וביקשו להמשיך בבירור הבקשה לאישור.
להודעה צורף פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

ביום 26.10.2014 הורה המותב הקודם על חידוש ההליכים בבקשה לאישור.

ביום 14.12.2014 הגישו המבקשים והמשיבה בקשה לאישור הסדר פשרה.

ביום 6.1.2015 הורה המותב הקודם לפרסם הודעה על הגשת בקשה לאישור הסדר פשרה וקבע מועד להגשת התנגדויות לבקשה.

להליך צורפו היועץ המשפטי לממשלה והמועצה הישראלית לצרכנות כדי שיגישו עמדותיהם בנוגע לבקשה לאישור הסדר הפשרה (להלן: היועמ"ש ו המועצה).

ביום 14.7.2015 התקיים דיון בבקשה לאישור הסדר הפשרה שבמסגרתו נשמעו עמדות הצדדים, לרבות הסתייגויותיהם של היועמ"ש והמועצה והתנגדותם לאישור הסדר הפשרה שהוגש .

ביום 13.12.2015 ניתנה על ידי המותב הקודם החלטה בבקשה לאישור הסדר הפשרה שבה פורטו תיקונים שונים שיש לערוך בהסדר הפשרה שהוגש.

ביום 6.3.2016 הג ישו הצדדים הסדר פשרה מתוקן (להלן: הסדר הפשרה). ביום 13.3.2016 נתן המותב הקודם תוקף של פסק דין להסדר הפשרה, ופירט את נימוקיו ביום 6.4.2016.

הסדר הפשרה
בהסדר הפשרה סוכם, בין היתר, שהמשיבה תפנה באופן יזום באמצעות דיוור ישיר למבוטחיה ניצולי השואה המקבלים רנטת בריאות מגרמניה, בהתאם לנתונים שברשותה, שלוש פעמים ובהפרש של חודש בין הפניות. כמו כן, סוכם שהמשיבה תפרסם באופן בולט את תוכן הסדר הפשרה בסניפים, במרפאות, בבתי המרקחת, באתר האינטרנט שלה ובאתר האינטרנט של ארגון "כל זכות" וכן תיידע את כל העמותות המסייעות לניצולי השואה על הסדר הפשרה .

בנוסף, סוכם שהמשיבה תפרסם על חשבונה בשלושה עיתונים יומיים ("ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו "הארץ"), בעמודי החדשות , מודעה על אישור הסדר הפשרה שבה יוזמנו ניצולי השואה המקבלים רנטת בריאות מגרמניה בעלי זכאות פוטנציאלית ויורשיהם של ניצולים שנפטרו לאחר 1.3.2003 לפנות למשיבה לבדיקת זכאותם להחזר בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-24 חודשים ממועד אישור הסדר הפשרה.
נקבע שהמודעה תפורסם בעיתונים שלוש פעמים בהפרש של שישה חודשים.

עוד סוכם בהסדר הפשרה כי המשיבה תבצע בדיקה לצורך קביעת גובה ההחזר המגיע למבוטח או ליורש ים ביחס לכל פנייה וביחס לכל מבוטח שזהותו ומספר חשבון הבנק או כרטיס האשראי שלו ידועים למשיבה (גם אם לא פנה). הבדיקה תכלול בדיקה פרטנית של רופא שיקבע את סוג התרופות שנצרכו על ידי המבוטח בגין המחלות המוכרות ובהמשך בדיקה אדמיניסטרטיבית של הסכומים ששולמו בפועל כדמי השתתפות עצמית בגינם. כמו כן, נקבע אופן חישוב ההחזר תוך הבחנה בין תשלום לניצולים חיים ליורשיהם של ניצולים שנפטרו עד ליום 22.3.2010, והכל ביחס ל"ניצולי שואה זכאים המקבלים רנטת בריאות מגרמניה אשר נקבעה להם זכות ריפוי בהתאם לאישור על מחלות מוכרות מאת הלשכה לפיצויים ו/או רשויות הפיצויים בגרמניה", אלא אם קיבלו בעבר החזר כספי בגין כך ממקור אחר.

בהמשך הסדר הפשרה נקבע כי ההחזר יבוצע לחשבון הבנק או כרטיס האשראי של המבוטח הזכאי ובמקרה של החזר ליורשים - על פי צו ירושה או צו קיום צוואה ובהתאם להנחיות היורשים או מנהל העיזבון. עוד נקבע כי אם לא מצויים בידי המשיבה פרטי חשבון בנק או כרטיס אשראי – יישלח למבוטח מכתב שילווה בפנייה טלפונית יזומה, אם לא יגיב, שבו יתבקש לפנות למרפאה או למרכז מידע טלפוני לצורך הסדרת העברת התשלום.

כמו כן, נקבעה זכות ערעור על החלטת המשיבה בדבר עצם הזכאות להחזר או גובהו לבית הדין האזורי תוך 90 ימים ממועד קבלת ההחלטה ואף הוסכם שפניות שתתקבלנה לאחר חלוף שנתיים ממועד פרסום ה הודעה על אישור הסדר הפשרה, תיבדקנה רק ממועד הפנייה ואילך.

בנוסף, נקבעו הוראות לפיקוח על ביצוע הסדר הפשרה. נקבע כי המשיבה תגיש לבית הדין ולב"כ המבקשים דו"ח רבעוני שבו יפורטו מספר הפניות שהתקבלו, מספר הפניות שטופלו וההחזר הכספי הכולל ששולם למבוטחים או יורשיהם.

כמו כן, בעקבות החלטת בית הדין מיום 13.12.2015 נקבע בסעיף 18 להסדר הפשרה כי "ככל שלאחר סיום ישומו של הסדר הפשרה יסתבר כי קיימים כספים שיש להחזירם, אך ללא מען לעשות כן, או אז יידרש בית הדין לשאלה כיצד יש לנהוג בכספים אלו, לאחר קבלת עמדות הצדדים".

זאת ועוד. בהסדר הפשרה נקבע פרק זמן של שנתיים ל צורך יישומו ולפניות המבוטחים או יורשיהם לבדיקת זכאותם. עם זאת, המשיבה האריכה את פרק הזמן שנקבע בחצי שנה נוספת.

כאמור, בסופו של יום נבדקה זכאותם של כ-53% מחברי הקבוצה בעיקר מכיוון שיורשיהם של מבוטחים שנפטרו לא פנו לבדיקת זכאותם להחזר, על אף הפרסום שנעשה והארכת פרק הזמן של ההסדר בחצי שנה נוספת.

דוחות הממונה
בפסק דין משלים מיום 29.7.2016 מונה משרד רואה חשבון Deloitte-ברייטמן-אלמגור, כדי לפקח ולעקוב אחר ביצוע הסדר הפשרה ונקבעו מועדים להגשת דיווחיו (להלן: הממונה).

הממונה הגיש לבית הדין דו"ח מידי ארבעה חודשים בנוגע לביצוע הסדר הפשרה שבו התייחס לאופן הפרסום, לבדיקות שבוצעו הן למבוטחים שפרטיהם ידועים והן למבוטחים שפרטיהם או פרטי יורשיהם אינם ידועים.

ביום 12.11.2018 הגיש הממונה דו"ח מסכם ממנו עולות העובדות הבאות:
מספר המבוטחים שהם בגדר זכאים פוטנציאליים הוא 9,165.

מבוטחים שפרטי התשלום שלהם ידועים, בין אלה שחיים ובין אלה שנפטרו (3,841 מבוטחים) : נבדקו 99.4%, דהיינו 3,818 מבוטחים. מתוכם נמצאו 96.2% הזכאים להחזר (3,674 מבוטחים).

מבוטחים שפרטי התשלום שלהם לא ידועים, בין אלה שחיים ובין אלה שנפטרו (5,324 מבוטחים) : נבדקו 21.16%, קרי - 1,127 מבוטחים. מתוכם נמצאו 86% הזכאים להחזר (969 מבוטחים).

שכר הטרחה ששולם לממונה היה בסכום של 1,016,800 ₪ בתוספת מע"מ. יצוין כי במסגרת שכר הטרחה נכלל גם תשלום עבור רופא מטעם הממונה שבחן חלק מתיקי המבוטחים, שעלותו הייתה 550 ₪ בתוספת מע"מ לכל שעת עבודה.

בקשת המבקשים בהתאם לסעיף 18 להסדר הפשרה
בין לבין, ביום 1.11.2017 ולפני קבלת הדו"ח המסכם הגישו המבקשים בקשה למתן צו בהתאם לסעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1961 המורה למשיבה לבדוק גם את זכאותם של חברי הקבוצה המיוצגת שפרטי התשלום שלהם אינם ידועים ולמסור את המידע לממונה כדי שייקבע מהו הסכום שטרם הוחזר לחברי הקבוצה ויוכרע כיצד יש לנהוג בו. נטען כי לפי דו"חות הממונה שהוגשו עד לאותו מועד, נבדקה זכאותם של כ-53% מכלל המבוטחים הפוטנציאליים בלבד , שמספרם עומד על כ-9,131 מבוטחים.

ביום 12.2.2019, לאחר קבלת הדו"ח המסכם ותגובות הצדדים לבקשה, דחה המותב הקודם את הבקשה. נקבע כי הבקשה לא מבוססת על "כספים שיש להחזירם", כלשון סעיף 18 להסדר הפשרה, אלא על טענה שייתכן שקיימים כספים כאמור, עובדה שאינה ידועה מכיוון שחלק נכבד מחברי הקבוצה לא פנה בבקשה לבחינת זכאותו להחזר כספי בהתאם להסדר הפשרה.

עוד נקבע כי בהסדר הפשרה נערכה הבחנה בין חברי הקבוצה שפרטי התשלום שלהם ידועים למשיבה, שלגביהם תיערך בדיקה יזומה, לאלה שפרטי התשלום שלהם אינם ידועים לה. בהסדר הפשרה לא נקבע מנגנון לבדיקת זכאותם של חברי הקבוצה שפרטי התשלום שלהם לא ידועים, והבדיקה הותנתה בפנייה יזומה למשיבה לביצוע הבדיקה. לכן נקבע כי "גם אם הנתונים שהובאו בדוח הממונה מצביעים על אפשרות סבירה שלפיה קיימים כספים שניתן היה להחזיר לפי הסדר הפשרה אך הם לא הוחזרו בפועל, הרי שאין כל הוראה בהסדר הפשרה הקובעת כיצד יש לנהוג בהם. סעיף 18 להסדר הפשרה מתייחס לסכומי כסף ידועים שאין להם מען מוגדר".

עוד נקבע כי קבלת הבקשה משמעותה הוספת הוראות להסדר הפשרה המחייבות פתיחה של חשבונות המבוטחים, ביצוע בדיקות יזומות וקביעת סכומי תשלום מבלי שהם או יורשי הם ביקשו זאת ו לכן אין לאפשר זאת בשים לב לעובדה שהושג הסדר מפורט שקיבל תוקף של פסק דין. עוד נקבע כי למבקשים אין כל טענה בנוגע למנגנון הפרסום של הסדר הפשרה כפי שבוצע על ידי המשיבה בהתאם להוראותיו של הסדר הפשרה ולכן "המשיבה מילאה את חלקה כאשר נתנה למבוטחים את האפשרות לפנות ולברר את זכאותם מחד גיסא וכאשר ביצעה בדיקות יזומות למבוטחים שפרטי התשלום שלהם ידועים לה, מאידך גיסא" . מסיבה זו נקבע כי אין עילה להוסיף מנגנון נוסף להסדר הפשרה לאחר שנחתם ויושם.

לסיכום קבע המותב הקודם שסעיף 18 להסדר הפשרה מתייחס לסכום שהתברר שיש להשיבו מבלי שקיימת כתובת לעשות כן, אך לפי דוחות הממונה לא קיים סכום כזה. לפיכך, "האפשרות הסבירה כי בין חברי הקבוצה יש רבים שלא מימשו את זכותם, למרות שהמשיבה פעלה כנדרש על מנת שיוכלו לעשות כן, אינה מצדיקה הוספת הוראות רבות ונוספות להסדר הפשרה, כפי שמבוקש כעת", במיוחד לאחר שהמשיבה החזירה כ-17.1 מיליון ₪ בעקבות הסדר הפשרה. בנסיבות אלה, נדחתה הבקשה והמבקשים חויבו בתשלום הוצאות המשיבה בסכום של 8,000 ₪.

הערעור לבית הדין הארצי
על החלטת המותב הקודם הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי (ע"ע 24611-03-19).

לאחר שניתנה רשות ערעור, בתאריכים 30.4.2020 ו-10.6.2020 התקיימו דיונים בהליך שבהם נשמעו עמדות הצדדים ונעשה ניסיון למצוא פתרון הולם, ללא הצלחה.

ביום 9.8.2020 קיבל בית הדין הארצי את הערעור.
בפסק הדין נקבע כי הפרשנות הנכונה לסעיף 18 להסדר הפשרה היא שהביטוי "כספים שיש להחזיר אך ללא מען לעשות כן" אינו מתייחס לכספים שנקבע שמגיעים לחבר קבוצה ספציפי, אך לא ידוע לאן להעבירם במובן הטכני, כטענת המשיבה. הפרשנות הרחבה והנכונה היא שביטוי זה מתייחס לכל הכספים שמגיעים לחברי הקבוצה וטרם הושבו להם. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק לתת סעד הולם לחברי הקבוצה שנפגעו מהתנהלות המשיבה, עם הצורך להגן על חברי הקבוצה שאינם מצויים בפני בית הדין ועם תכלית הס דר הפשרה להשיב באופן מלא לחברי הקבוצה כספים שלא היו אמורים להיגבות מהם. בית הדין הוסיף שהדברים נכונים במיוחד בהתחשב באפיון הקבוצה כאוכלוסייה מוחלשת, המתקשה גם מחמת גילם המבוגר של חבריה לממש את זכויותיה. פרשנות המשיבה שעניינם של למעלה מ-4,000 מחברי הקבוצה לא נבדק ולא ייבדק לעולם תוך יצירת מעשה בית דין נגדם ביחס לזכותם לקבלת החזר, לא סבירה בפרט כשבקרב חברי הקבוצה שנבדקו שיעור הזכאים להחזר גבוה מאוד וחלקם אף היו זכאים לסכומים משמעותיים. נקבע, כי לא מדובר בהוספת הוראות להסדר הפשרה אלא בפרשנות של סעיף 18 להסדר.

בית הדין הארצי קבע כי יש להחזיר את הדיון בשאלת יישומו של סעיף 18 להסדר הפשרה לבית דין זה, שייתן הכרעתו לאחר שיוצגו נתונים בנוגע לכל אחת מהאפשרויות השונות. ובלשונו של בית הדין הארצי:
"אשר לאופן יישומו של סעיף 18 להסכם הפשרה: בדיון לפנינו הוצגו אפשרויות שונות בקשר לכך, וביניהן ניסיון לאתר את חברי הקבוצה (או יורשיהם) שעניינם לא נבדק, תוך התחשבות גם בעלויות הכרוכות בכך (ונדגיש כי שמות ניצולי השואה חברי הקבוצה ומספרי תעודות הזהות שלהם ידועים, כך שהאיתור הנדרש הוא ביחס ליורשיהם ככל שמדובר בחברי קבוצה שנפטרו, וזהו ככל הנראה המצב ביחס למרבית חברי הקבוצה שטרם נבדקו). כן הוצעו פעולות נוספות שניתן לנקוט בהן על מנת לממש את ההסכם, כגון בדיקת זכאות ללא פנייה מפורשת (בדומה לבדיקה שנעשתה לגבי חברי קבוצה שלמשיבה ידוע מספר חשבון הבנק או מספר כרטיס האשראי שלהם), ונבהיר כי בהקשר זה אנו דוחים את טענת המשיבה כי פעולה כזו מהווה הפרה של חוק הגנת הפרטיות, וככל הנדרש יתן בית הדין האזורי צו לפי סעיף 16 לחוק זה. כמו כן הועלתה אפשרות חלופית של שימוש בכספים שהיו אמורים להיות מועברים לחברי הקבוצה לרווחת ניצולי שואה בישראל או ניצולי שואה חברי המשיבה, ככל שיסתבר שלא ניתן בעלויות סבירות לאתר את חברי הקבוצה (או יורשיהם). אנו סבורים, כי שאלת אופן יישומו של סעיף 18 להסכם הפשרה צריכה להתברר לפני בית הדין האזורי, לאחר שיוצגו בפניו נתונים וטענות בנוגע לכל אחת מהאפשרויות".

ההליכים המשפטיים לאחר השבת הדיון לפתחנו
ביום 26.8.2020 התבקשו הצדדים להגיש עמדתם בנוגע ליישומו של סעיף 18 להסדר הפשרה.

בתאריכים 15.9.2020 ו-17.9.2020 הוגשו עמדות המבקשים, המשיבה והמועצה.

יצוין כי במסגרת עמדת המשיבה הוצע שהצדדים יפנו להליך גישור.

ביום 21.9.2020 לאחר שהוגשה התנגדות המועצה להליך גישור נקבע כי "פניה לגישור ואף הגעה להסכמות במסגרת הליך גישור אינה מנוגדת לפסיקת בית הדין הארצי מכיוון שהן אינן מחייבות את בית הדין, כפי שהסכם פשרה בין צדדים במסגרת תובענה ייצוגית אינו מחייב את בית הדין לאשרו. לפיכך, לא מצאתי פסול בכך שהצדדים לתובענה יפנו לגישור לפני מועד הדיון הקבוע בתיק.....".

המבקשים והמשיבה ניהלו הליך גישור שבסיומו הגיעו להסדר פשרה משלים שהוגש לאישור בית הדין .

הסדר הפשרה המשלים לאחר הליך גישור
ביום 24.11.2020, יומיים לפני מועד הדיון, הודיעו המבקשים והמשיבה כי הגיעו להסדר פשרה משלים בנוגע ליישומו של סעיף 18 להסדר הפשרה באופן שיסיים את כל טענות הצדדים בבקשה לאישור (להלן: ההסדר המשלים).

בהסדר המשלים נכתב כי בעקבות הקשיים האובייקטיביים הקיימים באיתור יורשיהם של ניצולי השואה הזכאים לפי הסדר הפשרה, עלויות האיתור הגבוהות ועלויות בדיקות הזכאות הפרטניות, הגיעו הצדדים להסדר לרווחת ניצולי השואה החיים, מגיל 75 שנה ומעלה, המבוטחים במשיבה, בעלי אישור הכרה על מחלות מוכרות עקב רדיפות הנאצים (הן ניצולי השואה חברי הקבוצה המיוצגת המקבלים רנטה מגרמניה עם זכאות למימון הוצאות רפואיות והן ניצולי שואה נוספים בעלי אישור בדבר מחלות מוכרות המקבלים תגמולים ממשרד האוצר שנקבעה להם נכות מוכרת על ידי הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר), קבוצה הכוללת במועד עריכת ההסדר כ- 40,000 מבוטחים.

בהתאם להסדר המשלים, המשיבה תעניק לניצולי ם אלו הטבה כספית שעניינה מתן שירותים רפואיים במסגרת טיפולי שיניים הכלולים בסל הבריאות לקשישים מעל גיל 75 בפטור מלא מתשלום דמי השתתפות עצמית הנגבים במסגרת אותם טיפולים. ההטבה לכלל ניצולי השואה הזכאים מוערכת בסכום של כ-15 מיליון ₪.

בהסדר המשלים נכתב שאופן מתן ההטבה ושוויה גובשו על ידי המשיבה בתיאום עם משרד הבריאות לפי תחשיב שצורף, ושקיבל את אישור משרד הבריאות.

עוד הוסכם בסעיף 13 להסדר המשלים כי "ככל וההסדר המוסכם לא יאושר כמכלול, הרי שכל אחד מהצדדים יהיה רשאי להודיע על ביטולו" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

דיון ראשון וההליכים בעקבותיו
ביום 26.11.2020 התקיים דיון ראשון במעמד הצדדים , לרבות המועצה ונציגת היועמ"ש.
בדיון נשמעו עמדות הצדדים ובסיומו התבקשה המשיבה להגיש תצהיר בהתייחס למספר נתונים: משך זמן הבחינה של כל תיק של מבוטח, עלות בדיקת הזכאות של המבוטחים שאותרו ועליות איתור של מבוטחים ויורשיהם . עוד נקבע שלאחר קבלת התצהיר יגיש היועמ"ש את עמדתו והצדדים רשאים להגיש תגובות לעמדת היועמ"ש.

ביום 3.12.2020 הוגש תצהיר מטעם המשיבה.

ביום 5.1.2021, חמישה ימים לפני המועד שנקבע להגשת עמדת היועמ"ש, הוגשה מטעמו בקשה למתן פרטים נוספים.

לאחר קבלת תגובות הצדדים ניתנה ביום 10.1.2021 החלטה המורה למשיבה להגיש תצהיר משלים שבו יפורטו נתונים נוספים הרלוונטיים להערכת עלויות איתור של המבוטחים שעניינם טרם נבדק ויורשיהם ו של עלויות בדיקת הזכאות שלהם, לרבות עלויות הפיקוח של הממונה.

ביום 18.1.2021 הוגש תצהיר מפורט מטעם המשיבה בהתאם להחלטה מיום 10.1.2021 (להלן: התצהיר המשלים).

ואלו העובדות העולות מהתצהיר המשלים:
אשר לעלויות איתור היורשים - התקבלו שתי הצעות מחיר שצורפו לתצהיר: האחת, הצעה המתמחרת את עלות ביצוע חקירה לכל מבוטח שנפטר, לרבות יורשיו, בסכום שנע בין 800 ל-1,200 ₪ בתוספת מע"מ. מכאן, שהתשלום עבור איתור חברי הקבוצה שלא נבדקו יהיה בין 3,360,000 ₪ ל-5,040,000 ₪ בתוספת מע"מ (4,200 מבוטחים x 800 ו-4,200 מבוטחים x 1,200) .
השנייה, הצעה שתמחרה את עלויות האיתור באופן מדורג לפי היקף החקירה הנדרשת. איתור צו ירושה או צו קיום צוואה - סכום של 500 ₪ בתוספת מע"מ בתוספת אגרת הרשם לענייני ירושה; איתור יורשים כשאין צו ירושה או צו קיום צוואה - סכום של 800 ₪ בתוספת מע"מ ; עבור כתובת של כל יורש שמפורט בצווים או שיאותר תוך כדי חקירה - סכום של 200 ₪ בתוספת מע"מ , סכום זה לא כולל יורשים שגרים בחו"ל. מכאן, שהתשלום עבור איתור יורשי המבוטחים שטרם נבדקו בהנחה שלכל מבוטח יש בממוצע שני יורשים יהיה בין 3,780,000 ₪ ל-5,040,000 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת אגרת הרשם לענייני ירושה (4,200 x 900 ו-4,200 x 1,200) .

אשר לעלויות של בדיקת הזכאות של כל מבוטח - עבור שעת עבודה של רופא בתחום הבקרה שולם 264 ₪, כשההערכה היא שבדיקת כל תיק רפואי אורכת כשלוש שעות בממוצע. לכן עלות בדיקת הזכאות של כל מבוטח היא בסכום של כ-792 ₪. כלומר, העלות הכספית המוערכת של בדיקת זכאותם של חברי הקבוצה הנותרים מסתכמת בסכום של 3,326,000 ₪ (4,200 ₪ x 792) .
פרט לעלויות אלה קיימות עלויות של שעות עבודה בתחום האדמיניסטרטיבי ושל הוצאות עקיפות נלוות, לרבות הצורך בהסטת רופאים מהפעילות הרגילה והקצאת משאבים.

אשר לבדיקת ההחזר הכספי לכל מבוטח על ידי הממונה - הממונה נעזר בשירותיו של רופא חיצוני לבדיקת ההחזר הכספי שהושב למבוטחים. עבור כל שעת בדיקה של רופא שולם 550 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר ההערכה היא שבדיקת ההחזר אורכת אף היא כשלוש שעות בממוצע. ולכן עלות בדיקת ההחזר של כל מבוטח היא בסכום של כ- 1,650 ₪ בתוספת מע"מ. אם תיעשה בדיקה של כל חברי הקבוצה הנותרים, העלות הכספית המוערכת מסתכמת בסכום של 6,930,000 ₪ בתוספת מע"מ (4,200 x 1,650) .

כמו כן, במסגרת התצהיר הוערך שלא יהיה שוני מהותי בפעולות שיש לבצע בנוגע לאופן חישוב ההחזר הכספי של מבוטחים שנפטרו לפעולות שבוצעו בעת חישוב הזכאות של מבוטחים שפוצו, אולם פרק הזמן להשבת כספים ליורשי המבוטחים יהיה מעט ארוך יותר בשל הצורך בהמצאת מסמכים לקבלת ההחזר (צו ירושה או צו קיום צוואה ופרטי ח-ן של כל אחד מהיורשים) ובחינת אופן חלוקת ההחזר בין היורשים.

בנוגע לבדיקת ההחזר הכספי לכל מבוטח על ידי רופא הממונה נציין כי ב"כ המשיבה הסביר בדיון מיום 24.1.2021 שהממונה העביר לבדיקת רופא חיצוני חלק מהתיקים בלבד ולכן שולם לממונה סכום של 1,016,800 ₪ בתוספת מע"מ , שכולל בתוכו גם תשלום עבור בדיקות הרופא.

ביום 21.1.2021 הוגשה עמדת היועמ"ש.
היועמ"ש הודיע כי לטעמו יש להשיב כמה שיותר כספים לחברי הקבוצה באמצעות מהלך נוסף ומידתי של יידוע. הוצע שייעשה פרסום נוסף באמצעות הרדיו ואתרי מרשתת מתאימים שיימשך פרק זמן של שבועיים, ושלחברי הקבוצה או יורשיהם יינתן פרק זמן נוסף של כחודשיים לצורך פנייה למשיבה לצורך בדיקת זכאותם. לדעת היועמ"ש, על המשיבה לשאת בעלות הפרסום ובעלו יות של בדיקת הזכאות של חברי הקבוצה שיפנו אליה. הפנייה למשיבה והגשת המסמכים המתאימים יוטלו על חברי הקבוצה ובכך ייחסכו עלויות האיתור.

יצוין כי היועמ"ש לא התייחס להסדר המשלים ולא הבהיר אם עלותו היא כ-15 מיליון ₪, כפי שנטען, למרות שבדיון התחייב לעשות כן.

דיון שני וההליכים בעקבותיו
ביום 24.1.2021 התקיים דיון שני במעמד הצדדים.

בדיון אישר היועמ"ש כי עלותו של ההסדר המשלים הוא בהתאם למפורט בתחשיב שצורף לו, דהיינו עלות של כ- 15 מיליון ₪, והוסיף כי עלות ההסדר המשלים יכולה להגיע לסכומים גבוהים יותר או נמוכים יותר בהתאם לפרסום ולהיענות של חברי הקבוצה .

כמו כן, כאמור, ב"כ המשיבה הסביר בדיון שהחישוב של העלות המוערכת לבדיקת ההחזר הכספי של כל המבוטחים שפורטה בתצהיר בוצע לפי עלות הרופא החיצוני של הממונה ומסתכם בסכום של 6,930,000 ₪. אולם, הממונה בדק רק חלק מהתיקים ולא את כולם .

בסיום הדיון ניתנה החלטה המורה לצדדים להגיש עמדות סופיות בנוגע לאופן יישומו של סעיף 18 להסדר הפשרה, לרבות התייחסות להסדר המשלים.

ביום 24.1.2021 הגישה המועצה בקשה לקבל נתונים נוספים. הבקשה הת קבלה בחלקה וניתנו לצדדים הוראות , כדלקמן:
המשיבה והמבקשים התבקשו להגיש תצהירים מטעמם ומטעם באי כוחם בהתאם לחוק ולתקנות תובענות ייצוגיות.

המשיבה התבקשה להמציא פירוט של סכומי הזכאות של חברי הקבוצה שנמצאו זכאים להחזר.

משרד הבריאות התבקש להתייחס לעלות ההסדר המשלים, כפי שפורטה בתחשיב שצורף לאותו הסדר. נקבע שעל משרד הבריאות להתייחס לאופן חישוב סכום ההשתתפות העצמית למבוטח בשנה ביחס לכל שכבת גיל, לבחון את נכונות הנתונים המופיעים בתחשיב ולאשר שהעלות המוערכת של הסדר הפשרה היא כ-15 מיליון ₪.

ביום 7.2.2021 הוגשו תצהירים מטעם המשיבה, המבקשים ובאי כוחם בהתאם לחוק ולתקנות.

באותו היום (7.2.2021) המשיבה אף הגישה דו"ח המפרט את סכומי הזכאות של כ-98% חברי הקבוצה שנמצאו זכאים להחזר. מדו"ח זה עולים נתוני ההתפלגות הבאים:
31% מהמבוטחים היו זכאים לסכום של עד 1,000 ₪ (7% מתוכם היו זכאים לסכום שאינו עולה על 100 ₪); 41% היו זכאים לסכום שנע בין 1,000 ₪ ל-5,000 ₪; 15% היו זכאים לסכום שנע בין 5,000 ₪ ל-10,000 ₪; 9% היו זכאים לסכום העולה על 10,000 ₪.

ביום 14.2.2021 הגישה המועצה את עמדתה וביום 16.2.2021 השלימה עמדתה לאחר קבלת עמדת היועמ"ש.

בין לבין, ביום 15.2.2021 הגיש היועמ"ש את עמדתו.

ביום 18.2.2021 הגישו המבקשים את תגובתם לעמדות היועמ"ש והמועצה.

ביום 25.2.2021 הגישה המשיבה את תגובתה לעמדות היועמ"ש והמועצה.

באותו היום (25.2.2021) לאחר עיון בעמדות הצדדים ובשים לב לסעיף 13 בהסדר הפשרה המשלים שאם ההסדר המשלים לא יאושר כמכלול יהיה רשאי כל אחד מהצדדים (המבקשים והמשיבה) להודיע על ביטולו, ניתנה החלטה בזו הלשון:
"1. לאחר עיון בעמדות השונות ובטרם מתן החלטה סופית, סבור בית הדין כי בהסדר הפשרה המשלים חסרה התייחסות בנוגע לאפשרות שבחלוף פרק זמן שיוגדר על ידי הצדדים ושלא יפחת משלוש שנים (תוחלת החיים הממוצעת) יתברר כי שווי ההטבה שמומש אינו מגיע כדי שיעור משמעותי מהערכת שוויה כיום (כ-15 מיליון ₪).
בהקשר זה נציין כי אחד השיקולים להעדיף את הסדר הפשרה המשלים על פני בחינת זכאותם של חברי הקבוצה הנותרים ואיתור יורשיהם היא העובדה שעלותו היא כ-15 מיליון ₪, שהוא הסכום המוערך לו זכאים חברי הקבוצה הנותרים.
2. המועצה לצרכנות והיועמ"ש סבורים כי ככל שתיוותר יתרה יש להעבירה לקרן לניהול ולחלוקת כספים, אולם המשיבה מתנגדת.
3. לפיכך, סבור בית הדין כי על הצדדים להגיע להבנות בנוגע לאפשרות שבחלוף פרק הזמן שיוגדר על ידם לא ימומש שיעור משמעותי (שיוסכם על ידי הצדדים) משווי ההטבה המוערך ולקבוע מה ייעשה עם יתרת הכספים.
4. הצדדים יודיעו עד ליום 1.3.2021 בשעה 16:00 אם הגיעו לפתרון מוסכם בנוגע לשימוש בנוגע ליתרת הכספים בחלוף התקופה שתוגדר על ידם, ככל שיהיה בכך צורך, אם לאו.
5. בכפוף להודעת הצדדים תינתן החלטה בנוגע לקיומו או לביטולו של הדיון הקבוע ליום 2.3.2021.
........".

ביום 1.3.2021 הגישה המשיבה הודעה מטעמה. בהודעה נכתב כי בהתאם לעמדת היועמ"ש שיעור משמעותי של מילוי שווי ההטבה הוא כ-70% מסכום ההטבה המוצעת, קרי – סכום של 10.5 מיליון ₪, אולם לטעמה אף 50% משווי ההטבה עולה כדי שיעור משמעותי. המשיבה הוסיפה יש להביא בחשבון גם את החלטתה הוולונטארית לפטור את ניצולי שואה שנקבעו להם מחלות מוכרות כנובעות מהרדיפות מתשלום אגרות עבור ביקור אצל רופא מקצועי, מכונים ומרפאות חוץ, הטבה המנוצלת בפועל ונאמדת בסכום של כ-1.5 מיליון לשנה. עוד נטען כי ההטבה שבהסדר המשלים ניתנת לכל תקופת החיים של ניצולי השואה ולכן אם לאחר שלוש שנים יעמוד שיעור ניצולה על 50%, יהיה צורך לבחון בחלוף תקופה זו את היקף קבוצת המבוטחים החיים באותו מועד ולהעריך את יתרת ההטבה.
המשיבה חזרה על כך שהיא מתנגדת להעב יר את ההפרש בין הסכום שימומש בפועל לשווי ההטבה המוצעת לקרן לניהול וחלוקת כספים מכוח החוק (להלן: הקרן).
לסיכום הציעה המשיבה כי בחלוף שלוש שנים היא תדווח על שיעור ההטבה שניתנה וככל ששיעור זה טרם הגיע לשיעור משמעותי, תוארך תקופת הבחינה בשנה נוספת או בשנתיים נוספות ובסיומן ייבחן שיעור שווי ההטבה הכללי. המשיבה הוסיפה כי הצפי הוא ששיעור ההטבה ינוצל במלואו.

דיון שלישי ואחרון
ביום 2.3.2021 התקיים דיון נוסף לשמיעת עמדות הצדדים הסופיות בנוגע להסדר המשלים ולגיבוש הסכמות שיתווספו לאותו הסדר.

לעניין הפרסום ומנגנון הפיקוח: כל הצדדים, לרבות המועצה והיועמ"ש, הסכימו שבפרסומים יירשם שמדובר בהטבה הניתנת כפיצוי בתובענה ייצוגית ושהמשיבה תדווח לבית הדין בכל שישה חודשים על שווי ההטבה שנוצל בצירוף אישור משרד הבריאות לאמור בדיווח.

לעניין ההפרש בין שווי ההטבה שימומש לשווי ההטבה המוערכת בפועל: ה מבקשים, המשיבה והיועמ"ש הסכימו ששיעור משמעותי של ניצול ההטבה יועמד על 80% משוויה, קרי - 12 מיליון ₪.

עם זאת נותרו מחלוקות בשני עניינים: האחד, פרק הזמן שבסיומו ייבחן שווי ההטבה שנוצל, דהיינו שלוש שנים כבקשת המבקשים או שלוש שנים ושנה נוספת כבקשת המשיבה; השני, מה ייעשה עם יתרת הכספים. כלומר, אם להותיר סכום זה בידי המשיבה ולהקצותו לטיפולים רפואיים נוספים לאחר שיתברר שווי ההטבה שטרם נוצל וקבלת אישור בית הדין לכך לאחר שמיעת עמדת הצדדים, כפי שהסכימו המבקשים והמשיבה או להעבירו לקרן , כפי שביקשו המועצה והיועמ"ש.

הצדדים ביקשו שבמסגרת פסק הדין ייקבע מה לעשות עם יתרת הכספים, ככל שתיוותר, ללא צורך בהגשת הסדר משלים מתוקן. המשיבה ביקשה שקביעת בית הדין תהיה לפי ההסכמות בין הצדדים, כך שהיתרה תנוצל לטובת טיפולים רפואיים אחרים ולא תועבר לקרן .

סיכום הסוגיה שבמחלוקת
כאמור, השאלה שבמחלוקת היא באיזה אופן יש ליישם את הוראת סעיף 18 להסדר הפשרה. לאחר שהתקבלו הנתונים וכפי שיפורט להלן עמדות הצדדים הסופיות בנוגע לאופן יישום הסעיף הן אלה: הראשונה, בדיקת הסכומים להם זכאים כל חברי הקבוצה שעניינם טרם נבדק ולאחר מכן איתורם או איתור יורשיהם של אלה הזכאים להחזר של 3,000 ₪ ומעלה . ככל שתיוותר יתרה היא תועבר לקרן בהתאם להוראות החוק. השנייה, פרסום נוסף בפרק זמן של שבועיים, בדיקת זכאותם של הפונים להחזר ולאחר מכן אישור ההסדר המשלים. השלישית, אישור ההסדר המשלים ושימוש בסכום של כ-15 מיליון ₪, שהוא סכום הזכאות המוערך של חברי קבוצה שעניינם טרם נבדק, לרווחת ניצולי שואה מבוטחי המשיבה מגיל 75 שנה ומעלה באמצעות מתן פטור מתשלום השתתפות עצמית לטיפולי שיניים.

ואלה עמדות הצדדים
נציין כי עמדות הצדדים הראשוניות השתנו עם קבלת הנתונים ולכן נפרט להלן בעיקר את עמדותיהם הסופיות. כמו כן, לצורך הבנת הגישות ה שונות, נפרט תחילה את עמדת המועצה הסבורה שיש להעדיף את הדרך הראשונה, לאחר מכן את עמדת היועמ"ש הסבור שיש להתחיל בדרך הראשונה ובהמשך לפנות לדרך השנייה ולסיום את עמדת המבקשים והמשיבה הסבורים שיש להעדיף את הדרך השנייה.

עמדת המועצה מושתתת על נקודת המוצא שיש להשיב את הכספים לחברי הקבוצה שעניינם טרם נבדק או ליורשיהם למרות העלויות הגבוהות הכרוכות בכך ו שאין ל השתמש בהם לצורך מתן הטבה למבוטחים אחרים של המשיבה כפי שנעשה בהסדר המשלים.

נטען כי יש ליישם את סעיף 18 להסדר הפשרה בשלושה שלבים: הראשון, בדיקת זכאותם של חברי הקבוצה שעניינם טרם נבדק. השני, איתור אותם חברי הקבוצה, שכן בהתאם לסעיף 20(ג)(1) לחוק, ניתן ליתן סעד אחר לקבוצה או לציבור רק אם לא ניתן לזהות את חברי הקבוצה או לבצע את התשלום מסיבה סבירה. זהות חברי הקבוצה ידועה ויש לפעול לאיתור היורשים, שכן פטירת המבוטחים לא גורעת מזכותם להשבת הכספים. ניתן לאתר את היורשים באמצעות יצירת דף אינטרנט של המשיבה שמאפשר להם לבדוק את הזכאות להחזר באמצעות הזנה של תעודת הזהות של המבוטח. לא נעשתה עד כה פנייה ליורשי המבוטחים שפרטיהם אינם ידועים ולכן יש לפרסם את דף האינטרנט באופן אפקטיבי באמצעות דף הפייסבוק של המשיבה, הרדיו והטלוויזיה. דרך נוספת לאיתור היורשים היא באמצעות פנייה לרשם לענייני ירושה. אשר ליורשים שלא ניתן לאתר באמצעות הרשם לענייני ירושה ניתן לקבוע סכום זכאות המצדיק איתור פרטני נוסף. האיתור יבוצע על ידי המשיבה או מנהל תביעות ששכר טרחתו ישולם כאחוז מסכום ההחזר. השלישי, להעביר את הכספים לחברי הקבוצה שאותרו ואת היתרה לקרן לפי סעיף 27א' לחוק.
ההוצאות בגין איתור היורשים ובדיקת הזכאות של חברי הקבוצה יופחתו מסכומי הזכאות.

המועצה הוסיפה שמנתוני ההתפלגות שהוגשו ביום 8.2.2020 עולה ש-40% מחברי הקבוצה שעניינם נבדק היו זכאים לסכום העולה על 3,000 ₪, כשהסכום המצטבר לו היו זכאים מהווה כ-80% מההחזר הכולל. מכאן, ניתן להעריך שסכומי הזכאות של חברי הקבוצה שעניינם טרם נבדק ושיהיו זכאים לסכומים העולים על 3,000 ₪ הוא כ-12 מיליון ₪ (15,000,000 x 80%) .
המשיבה לא הציגה ראיות בתמיכה לטענתה שעלות בדיקת הזכאות היא כ-3.3 מיליון ₪ אלא הסתמכה על הערכת שעות עבודה של רופא . כמו כן, המשיבה לא ציינה מהו משך הזמן הכולל הדרוש לבדיקת הזכאות של חברי הקבוצה הנותרים . מעיון בדוח הראשון של הממונה, שהוגש בחודש 1/2017, עולה כי בדיקת ה זכאות של כ-88% מחברי הקבוצה נעשתה במשך כשמונה חודשים (מחודש 4/2016) ולכן לא מדובר בפרק זמן ארוך.
כמו כן, אף אם עלות בדיקת הזכאות נכונה מדובר בסכום סביר ביחס לסכום ההחזר הצפוי. בין חברי הקבוצה יהיה כאלה שהסכום לו הם זכאים לא יצדיק את עלות האיתור ולכן ניתן לקזז את עלות הבדיקה הכוללת מסכומי ההחזר שלהם. אמנם, יש בהצעה זו משום ויתור על זכותם של חלק מחברי הקבוצה אולם היא עדיפה מכיוון שבמסגרת ההסדר המשלים חברי הקבוצה לא יזכו כלל להטבה.
עוד נטען בנוגע לעלויות האיתור שהצעת המחיר הראשונה מתייחסת לאיתור של כל יורשי המבוטח ולכן יש להעדיפה .

המועצה הוסיפה כי נראה שרק היא מייצגת את האינטרס של חברי הקבוצה הנותרים מכיוון שלמרות שהיועמ"ש הביע עמדה שיש להעדיף מתן פיצוי פרטני לחברי הקבוצה על פני סעד לטובת הציבור, הוא גם תומך באישור ההסדר המשלים.

בנוגע להסדר המשלים נטען כי המבוטחים שעניינם טרם נבדק נפטרו ולכן יורשיהם לא יקבלו דבר מהסדר זה. ההטבה היא לא טיפולי שיניים אלא כיסוי דמי ההשתתפות העצמית וערכה ביחס לכל אחד מניצולי השואה נמוך ביותר. לפי התחשיב שצורף להסדר המשלים סכום ההשתתפות העצמית למבוטח מעל גיל 75 הוא 39 ₪ ולמבוטח מעל גיל 80 הוא 121 ₪, כאשר ההטבה תינתן רק אם המבוטח יבקש לממש אותה. השווי הכולל של הסדר הפשרה נמוך מ-15 מיליון והוא חושב על בסיס השערות שונות ובהנחה שכל ניצולי השואה ישתמשו בהטבה. מכאן, שלא הובאה תשתית עובדתית לכך ששווי ההטבה עומד על 15 מיליון ₪.
אם יאושר ההסדר המשלים ישנה חשיבות למינוי ממונה שיעקוב אחר מימושו.
לעניין ההפרש בין שווי ההטבה שימומש בפועל לשווי ההטבה המוערכת נטען כי יש להעביר את סכום ההפרש לקרן בהתאם לסעיף 27א' לחוק ולא לאפשר מתן הטבה נוספת בסיום התקופה. אין אפשרות לפקח על כך שההטבה הנוספת לא תהיה הטבה שהמשיבה ממילא התכוונה לתת למבוטחיה, כך שגם ההרתעה אינה מושגת באופן זה. כמו כן, מדובר בהטבה שתינתן בעוד שלוש או ארבע שנים ולא ברור כמה ניצולי שואה יוותרו כדי לקבלה. אם טובת הניצולים היא המטרה של ההסדר המשלים, ניתן לבחון בעוד כחצי שנה עד שנה את שיעורי המימוש של ההטבה , להעריך את ההיתכנות של שיעורי המימוש ובהתאם לנתונים לקבל החלטה מה ייעשה ביתרה.
לעניין שיעור משמעותי משווי ההטבה אין להביא בחשבון במסגרת סכום זה את ההטבה הוולונטארית שהמשיבה נתנה למבוטחיה ללא קשר לתובענה הייצוגית.

בנוגע לשכר טרחת ב"כ המבקשים נטען כי הסיכום בין הצדדים מתעלם מהלכת רייכרט ומהפער העלול להיווצר בין השווי המוערך לסכום המימוש בפועל. לכן, יש להתנות את שכר הטרחה במימוש ההסדר המשלים ולקבוע שהיתרה הסופית תשולם לאחר השלמת יישומו והעברת הכספים לקרן, על מנת שיהיה לו אינטרס בסיום התקופה להוד יע אם שיעורי המימוש נמוכים ומצדיקים פעולות נוספות כדי להגיע למימוש של 12 מיליון ₪. גם בהליך הקודם נעשתה פנייה לבית הדין הארצי מכיוון ששכר הטרחה הותנה במימוש הסדר הפשרה.

בכל מקרה, עמדתה הסופית של המועצה היא שיש להשיב את הכספים לחברי הקבוצה שעניינם טרם נבחן, הזכאים להחזר בסכום של 3,000 ₪ ומעלה, ורק אם ייוותרו כספים לאחר בדיקת הזכאות ואיתור היורשים, להעבירם לקרן.

עמדת היועמ"ש היא כי דרך ביניים. לגישתו יש לבצע תחילה ניסיון נוסף קצר מועד לאיתור יורשי המבוטחים שעניינם טרם נבדק, לבדוק את זכאותם להחזר של הפונים ובהמשך לאחר החזרת כספים לפונים, לאשר את ההסדר המשלים.

היועמ"ש סבור שיש לעשות מאמץ אחרון ליישם את הסדר הפשרה תוך התחשבות בעלויות מימושו הגבוהות. הפרסומים לא היו אפקטיביים דיים ולכן יש לבצע פניה נוספת וממוקדת ליורשי המבוטחים בדרך של פרסום באמצעות הרדיו ואתרי מרשתת מתאימים לפרק זמן של כשבועיים. במסגרת הפרסום יינתן ליורשים פרק זמן של כחודשיים ל פנות למשיבה ולהעביר מסמכים מתאימים להוכחת זכאותם לפיצוי בהתאם לתנאי הסדר הפשרה. עלויות הפרסום והבדיקה יוטלו על המשיבה וייחסכו ממנה עלויות האיתור. פרסום כזה עשוי להיות אפקטיבי ולהביא למימוש תכליות החוק באופן מידתי ומאוזן ו מבלי שהמשיבה תידרש לעלויות מופרזות.

בנוגע להסדר המשלים נטען כי אין התנגדות לאשרו תוך עריכת שינויים קלים. נטען שיש להגדיר את קבוצת הזכאים באופן ברור יותר ולתת את ההטבה לכל ניצולי השואה המבוטחים במשיבה או יצטרפו לשירותיה בעתיד ויצטרכו טיפולי שיניים. ההסדר המשלים נבחן על ידי הגורמים הרלוונטיים במשרד הבריאות ועלותו היא אכן כ-15 מיליון ₪. כמו כן, יש להוסיף פרטים בנוגע למשך זמן הפרסום, לקבוע שההסדר המשלים יפורסם באופן בולט ונגיש במשך פרק הזמן שבו תינתן ההטבה ולציין כי היא ניתנת כפיצוי בתובענה ייצוגית.
לעניין ההפרש בין שווי ההטבה שימומש בפועל לשווי ההטבה המוערכת נטען כי ההסדר המשלים מחושב על הערכה שעלותו היא כ-15 מיליון ₪ והוא תלוי במימוש ההטבה על ידי הזכאים. משלא קיימת ודאות שבסופו של יום ההטבה שתנוצל תהיה בשווי המו ערך וייתכן שחלק משמעותי מהעלות המוערכת לא ימומש לטובת הציבור, יש לקבוע שהיתרה תועבר לקרן. הסכום ייועד לתחום הקרוב לנושא התובענה הייצוגית. אין לאפשר למשיבה להציע הטבה רפואית נוספת בחלוף התקופה מכיוון שלא ברור לכמה זמן היא תינתן, מי יפקח על מימושה בפועל וכיצד היא תמומש.

בנוגע למנגנון הפיקוח ישנה הסכמה למנגנון שהוסכם בדיון שהתקיים ביום 2.3.2021, דהיינו שהמשיבה תדווח על שווי ההטבה שנוצל בצירוף אישור של משרד הבריאות. במסגרת הדיווח תהיה התייחסות גם לאופן היידוע, הפרסום והפנייה למבוטחים הזכאים.

לעניין שכר טרחת ב"כ המבקשים נטען כי בהתאם להלכת רייכרט יש לקבוע ש הוא ישולם בהתאם לסכום ההטבה שימומש בפועל ולא על פי פוטנציאל המימוש כדי לתמרץ אותו לפקח על שלב המימוש ולוודא את ביצוען של הוראות ההסדר המשלים במלואן. אין התנגדות לאחוז שכר הטרחה המוצע ולכך שייקבע סכום מידתי כשכר טרחה מיידי בהתחשב בפועלו של ב"כ המבקשים עד כה וסכום זה יינתן על חשבון שכר הטרחה העתידי שייקבע באחוזים מסכומי המימוש בפועל.

עמדת המבקשים מושתתת על נקודת המוצא שניתנה לחברי הקבוצה שעניינם טרם נבחן הזדמנות, שלא נוצלה על ידיהם, לפנות למשיבה במשך שנ תיים וחצי ולבקש לבחון את זכאותם. לפיכך, סבורים המבקשים שכעת יש להשתמש בכספים לרווחת ניצולי השואה חברי המשיבה בהתאם להסדר המשלים, על פני השבתם לחברי הקבוצה שעניינם טרם נבדק או יורשיהם, בין היתר, עקב העלויות הגבוהות הכרוכות בכך.

נטען כי עלויות האיתור של חברי הקבוצה הרלוונטיים ויורשיהם ובחינת זכאותם עשויות להגיע לסכום כולל העולה על 7 מיליון ₪, שיופחת מהסכום לו הם זכאים. לפיכך, יש לאשר את ההסדר המשלים שלפיו יוקצו כ-15 מיליון ₪ לטובת הטבה של מתן טיפולי שיניים לניצולי השואה חברי המשיבה מגיל 75 ומעלה ללא תשלום השתתפות עצמית. בכך ייעשה שימוש ראוי במלוא כספי הזכאות.

עוד נטען כי למבוטחים שעניינם טרם נבדק וליורשיהם ניתנה הזדמנות נאותה לפנות למשיבה במשך כשנתיים וחצי, שלא נוצלה, למרות שהוקצה עובד ספציפי להשיב לפניות בנושא. הסדר הפשרה גובש על ידי כל הצדדים להליך, לרבות המועצה והיועמ"ש ואושר על ידי בית הדין ולא היה עוררין שהוא הסדר ראוי והוגן.

המבקשים הוסיפו כי בדיון שהתקיים בבית הדין הארצי נכחו נציגי משרד הבריאות והרשות לניצולי השואה במשרד האוצר ונדונו בו העלויות הגבוהות הכרוכות באיתור היורשים ובבדיקה פרטנית של תיקי המבוטחים שטרם נבדקו. ההסדר המשלים גובש בהסתמך על דברי הגורמים השונים שנכחו בדיון שאם יוקצה סכום גבוה כהטבה לניצולי שואה, ניתן יהיה לאשרו חלף איתור היורשים ובדיקת זכאות המבוטחים לה חזר. בהסדר המשלים חושבה תוחלת החיים של ניצולי השואה מעל גיל 75, העומדת על כשנתיים ושבעה חודשים, ועלות ההטבה, שבהתאם לנתונים שסיפק משרד הבריאות עומדת על סכום של כ-15 מיליון ₪. מסיבה זו יש לאשר בהקדם את ההסדר המשלים, שכן ככל שיחלוף זמן יוותרו פחות ניצולים שיוכלו ליהנות מההטבה.

עוד נטען כי בדיקת תיקי המבוטחים שעניינם טרם נבדק, כפי שמציעה המועצה, עלולה לקחת חודשים רבים וייתכן שבעקבותיה יתברר שאין הצדקה להעביר כספים ליורשים נוכח עלויות האיתור הגבוהות, אולם באותו מועד כבר לא ניתן יהיה לחזור להסדר המשלים מכיוון שניצולי שואה רבים ילכו לעולמם. מדובר באוכלוסייה מוחלשת שצריכה לקבל טיפולי שיניים בהקדם. לא מדובר בשלב הראשון של התובענה הייצוגית, אלא בשלב האחרון שלה, לאחר שכבר ניתנה הזדמנות לחברי הקבוצה לפנות למשיבה לבחינת זכאותם להחזר במשך כשנתיים וחצי.

לעניין עמדת המועצה נטען כי אין לקבלה. הצעת המועצה שהכספים יוחזרו רק לחברי הקבוצה שסכום ההשבה לו הם זכאים גבוה ושהוצאות בדיקת הזכאות והאיתור יושתו על חברי הקבוצה שסכום ההשבה שלהם נמוך, כך שלא יקבלו דבר, אינה הגיונית. כמו כן, העובדה שחלק מחברי הקבוצה זכאים להחזר נמוך מצביעה על כך שהם נמנעו מ קניית תרופות ו קבלת טיפולים בגין מחלותיהם בשל מצבם הכלכלי.
עוד נטען כי טענת המועצה שסכומי ההשתתפות העצמית שעל בסיסם חושב ההסדר המשלים לא משקפים את נתוני המימוש בפועל מכיוון שהם מסתמכים על התקצוב הכולל שניתן למשיבה בעבור טיפולים אלה, ניצבת על אדנים רופפים. יש לדחות את טענת המועצה שניתן לבחון את עלות ההסדר המשלים באמצעות בדיקת דמי ההשתתפות העצמית ששולמו בשנת 2019 מכיוון שיש ניצולי שואה שלא פנו לקבלת טיפולי שיניים עקב הצורך בתשלום ההשתתפות העצמית.

לעניין ההפרש בין שווי ההטבה שימומש בפועל לשווי ההטבה המוערכת יש לקבוע פרק זמן של שלוש שנים למימוש ההסדר המשלים ובסיומם לבחון את שווי ההטבה הכולל שמומש. ככל שיתברר שנוצלו פחות מ-12 מיליון ₪ יועבר ההפרש להטבה רפואית אחרת, אולם בתנאי שהמשיבה תאשר שמדובר בהטבה חדשה שלא ניתנה עד לאותו מועד, תמציא אישורים על סכום ההטבה המוערך ואת אישור משרד הבריאות לכך.

לעניין מנגנון הפיקוח נטען כי על המשיבה להגיש הודעה כל חצי שנה המגובה בתצהיר בנוגע לסכומי ההשתתפות העצמית שלא שולמו, שכן היחיד שיכול לאשר את יישומו הוא משרד הבריאות. כמו כן, לא ברור מה התועלת במינוי ממונה חיצוני , כיצד יוכל לעקוב אחר מתן טיפולי שיניים במרפאות השונות של קופות החולים ואם ישמש בתפקידו עד אחרית ימיו של אחרון ניצולי השואה. בנסיבות אלה נטען שתרומת הממונה ליישום ה הסדר המשלים היא מזערית.

לעניין שכר טרחת ב"כ המבקשים נטען כי אין מקום להתנותו ביישום ההסדר. ב"כ המבקשים פעל רבות במסגרת ההליך למיצו י זכויותיהם של ניצולי השואה ותרומתו ליישום ההסדר המשלים היא אפסית. אין בידי ב"כ המבקשים כלים לעקוב אחר מתן טיפולי שיניים לכ-40,000 ניצולי השואה מבוטחי המשיבה. כמו כן, קיימת הסכמה שככל שיתברר בתום ביצועו של הסדר הפשרה המשלים שנותרו סכומים לא מנוצלים תועבר היתרה להטבה רפואית אחרת. מכאן, שממילא סכום המימוש לא יפחת מ-15 מיליון ₪ ולכן אין סיבה שלא לאשר את המתווה המוצע לתשלום שכר הטרחה.

עמדת המשיבה היא כעמדת המשיבים שיש לאשר את ההסדר המשלים ולהשתמש בכספים לרווחת ניצולי השואה חברי המשיבה על פני השבתם לחברי הקבוצה שעניינם טרם נבדק או יורשיהם עקב העלויות הגבוהות הכרוכות בכך.

נטען כי איתור יורשי המבוטחים שעניינם טרם נבדק והצורך בהשקעת תשומות ושעות עבודה של רופאים לבדיקת המחלות המוכרות של כל אחד מהמבוטחים כרוכים בעלויות ניכרות. אין להטיל עליה לשאת במלוא העלויות, שמגיעות למיליוני שקלים, מכיוון שלא זו הייתה כוונת הצדדים בעת חתימת הסדר הפשרה כפי שאף מסכימה המועצה. כמו כן, איתור היורשים עלול להימשך פרק זמן ארוך והעלות הראשונית לאיתורם עשויה להסתכם בסכום של כ-4.2 מיליון ₪ בתוספת מע"מ (כ-1,000 ₪ בתוספת מע"מ למבוטח בהנחה שיש לו רק שני יורשים).

במטרה להביא את המחלוקת לסיום נבחנה האפשרות לייעד את הכספים להם על פי ההערכה זכאים חברי הקבוצה שעניינם לא נבדק, לטובת הטבות לרווחת ניצולי השואה חברי המשיבה בדרך של הענקת פטור מתשלום השתתפות עצמית לטיפולי שיניים מגיל 75 ומעלה בעלות כוללת של כ-15 מיליון ₪.

האופן שבו חישבה המועצה את הפיצוי לו זכאים חברי הקבוצה שעניינם טרם נבדק, שגוי. בהתאם לנתוני הממונה, היקף הזכאות של המבוטחים החיים היה גבוה מזה של המבוטחים שנפטרו ושיורשיהם פנו בשמם. לכן לא ניתן לקבוע שסכום ההחזר של המבוטחים שעניינם טרם נבדק יהיה שווה לסכום ההחזר ששולם למבוטחים שעניינם נבדק. כמו כן, נוכח מצבה של מערכת הבריאות בימים אלו של מגיפת קורונה יש למצוא פתרונות כדי להקל על העומס הקיים.

המשיבה הסבירה כי פרשנותה הייתה שאין צורך בהוצאת כספים נוספים וכי הסדר הפשרה קוים, אולם בית הדין הארצי בחן את הסוגיה באופן רחב יותר וקבע אחרת. המשיבה היא גוף ציבורי שלא למטרות רווח וכל סכום שהיא משלמת יוצא מתקציב המדינה. במסגרת המגעים עם משרד הבריאות לגיבוש ההסדר המשלים הייתה מגמה לעודד את אוכלוסיית ניצולי השואה שמבוטחים במשיבה לקבל טיפולי השיניים, שכן סכומי ההשתתפות העצמית של טיפולים אלה מהווים חסם לאותה אוכלוסייה. לפיכך, אם יינתן פטור מתשלום השתתפות עצמית יותר ניצולי שואה יפנו לקבלת הטיפולים.

לעניין עמדת היועמ"ש נטען כי הסדר הפשרה יושם במשך שנתיים וחצי, שבמהלכם נעשו פרסומים נרחבים והוצאו עלויות גבוהות לצורך מימושו. אין מקום לבצע יידוע נוסף של חברי הקבוצה, שכן ננקטו מגוון מהלכי פרסום בעבר ושבוודאי שאין להטיל עליה את עלויות הפרסום. עלות פרסום ברשת אחת ברדיו לתקופה של שבועיים היא בסכום של כ-80,000 ₪ בתוספת מע"מ וכלל לא בטוח שמדובר בפרסום יומיומי. פרסום בעיתון עולה אף הוא עשרות אלפי ₪. מדובר בעלויות גבוהות שיש להפחיתן מהסכומים להם זכאים חברי הקבוצה. עמדת היועמ"ש שלפיה יש להקצות שבועיים לפרסום, חודשיים לפניות למשיבה, לבדוק את הזכאות להחזר ורק בסיום התהליך אשר את ההסדר המשלים, תורמת לאי הוודאות ולבזבוז זמן ויכולה להוביל לכך שאחד מהצדדים יבקש לבטל את ההסדר המשלים עקב שינוי הנסיבות וחלוף הזמן.
לעניין קבוצת הזכאים על פי ההסדר המשלים אין לכפות על המשיבה להגדיל את קבוצה הזכאים מעבר להיקף שהוסכם בהס דר המשלים. חברי הקבוצה עליהם הוסכם הוא כ-40,000 איש וברור שמספרם משליך על גובה התחשיב. הגדלת חברי הקבוצה במסגרת ההסדר המשלים, תגדיל אף את גובה הפיצוי שיינתן . בכל מקרה, המשיבה הוסיפה כי למיטב ידיעתה, אין צפי להגדלה של אותם חברי הקבוצה שיכול ויוכרו בעתיד כזכאים על ידי רשויות הפיצויים בגרמיה.

לעניין עמדת המועצה נטען כי הצעתה הראשונית לבצע בדיקה מדגמית של מבוטחים משמעותה החלפת אי וודאות אחת באחרת, שכן ייתכן שלאחר בדיקה שכזו יתברר שמדובר בסכום נמוך מ-15 מיליון ₪ ואז יבוטל ההסדר המשלים משום שהמשיבה לא תסכים למתן הטבה חסרת פרופורציה. גם פרק הזמן שיארך לבחינת עניינם של המבוטחים אינו ידוע, במיוחד שרופאים רבים עסוקים כיום בענייני הקורונה. גם איתור היורשים כרוך בעלויות גבוהות, בפניה לרשם לענייני ירושה ולבתי הדין הרבניים וישנם מקרים שבהם כלל לא הוצאו צווי ירושה.

המשיבה הוסיפה כי אכן הכספים בהסדר המשלים ניתנים למבוטחים שאינם חברי הקבוצה, אבל גם היורשים לא הוציאו כספים אלו מכיסם. כפי הנראה התועלת הציבורית שבהסדר המשלים גדולה יותר מאשר השבת כספים ליורשי המבוטחים שעניינם טרם נבדק. לאחר 10 שנים יש לסיים את ההליך, במיוחד מכיוון שלא מדובר באוכלוסייה צעירה.

עוד נטען כי גם עמדת המועצה הסופית היא תיאורטית ואקדמית. המועצה מציעה הצעות בעלמא ומטילה משימות על הצדדים בלבד. היועמ"ש לא מצא עילה להתנגד להסדר המשלים ואף הצדדים להליך הגיעו למסקנה כי מוטב להציע את ההטבה הכספית מושא ההסדר המשלים תחת איתור ובדיקה של חברי הקבוצה שזכאותם טרם נבדקה, שרובם אם לא כולם יורשים של ניצולי שואה שנפטרו, מכיוון שאין אפשרות מעשית בעלויות סבירות לגלות את זהותם ולאתרם. המועצה לא תמכה את טענותיה בנוגע לעלויות שונות של איתור ובדיקת זכאות בתצהיר מטעמה או בראיה אחרת.
עמדת המועצה שיש להחזיר כספים לחברי קבוצה הזכאים לסכום העולה על 3,000 ₪ משמעותה הפרדה של חברי הקבוצה וייצור קבוצה אחרת. קבוצה זו תימצא רק אם תיבחן זכאותם של כלל חברי הקבוצה ויוצאו עלויות לאיתור היורשים .
אין בעמדת המועצה הצעה קונקרטית, ישימה וחלופית בעוד שהוראות ההסדר המשלים פשוטות, בהירות ונהירות ולכן יש להעדיפו.

ב"כ המבקשים הוא המייצג את חברי הקבוצה ולכן יש ליתן משקל יתר לעמדתו על פני עמדת המועצה שהיא ארגון היכול להשמיע עמדתו להסדר המשלים בלבד.
המועצה שינתה את גרסתה לאחר הדיון בבית הארצי מכיוון שבאותו דיון הובהר שהמועצה תתמוך בהסדר מסוג זה המונח לפני בית הדין .

לעניין ההפרש בין שווי ההטבה שימומש בפועל לשווי ההטבה המוערכת נטען כי יש לקבוע פרק זמן של שלוש שנים ו עוד שנה נוספת למימוש ההסדר המשלים ובסיומם לבחון את שווי ההטבה הכולל שמומש. ככל שיתברר שנוצלו פחות מ-12 מיליון ₪ יועבר ההפרש להטבה רפואית אחרת, תוך שהמשיבה תאשר שמדובר בהטבה חדשה שלא ניתנה עד לאותו מועד ושלא היה בכוונתה באותה עת לתת אותה בעתיד למבוטחים. כמו כן, המשיבה תמציא אישורים על סכום ההטבה שהיא מבקשת לתת ואת אישור משרד הבריאות לכך. בית הדין הוא זה שיאשר את אותה הטבה וככל שמי מהצדדים יבקש להתנגד לה הוא יוכל לעשות כן.
נטען כי אין להורות לה להעביר את היתרה ככל שתיוותר לטובת הקרן.

לעניין הפרסום ומנגנון הפיקוח הסכימה המשיבה לכתוב בפרסומים שההטבה ניתנת כפיצוי בתובענה ייצוגית ולדווח מידי שישה חודשים על ניצול ההטבה, בצירוף אישור משרד הבריאות.

דיון והכרעה
כאמור, עלינו להכריע בשאלה באיזה אופן יש ליישם את סעיף 18 להסדר הפשרה. דהיינו האם ל החזיר את הכספים לחברי הקבוצה, בין אם לאלה הזכאים לסכום העולה על 3,000 ₪ ובין אם לאלה שיפנו למשיבה לאחר פרסום קצר מועד, או שמא לאשר ההסדר המשלים אליו הגיעו המבקשים והמשיבה.

תחילה נפרט את התשתית המשפטית הרלוונטית, לאחר מכן נפרט את ההוראות הנוספות שיש להוסיף להסדר המשלים בהתאם להסכמות תוך הכרעה במחלוקות הצדדים ב נושא ולסיום נפרט את הכרעתנו בנוגע לאופן שבו יש ליישם את סעיף 18 להסדר הפשרה.

התשתית המשפטית
סעיף 18 לחוק קובע כי הסדר ליישוב סכסוך שבגינו הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית ייעשה אך ורק באישור בית המשפט. עוד נקבעו בסעיף זה הכללים הפרוצדורליים הנדרשים כתנאי לאישור הסדר הפשרה, כגון: צירוף תצהירים של באי כוח הצדדים הכוללים גילויים של פרטים מהותיים המנוגדים להסדר הפשרה; פרסום הודעה על הגשת הסדר הפשרה; העברת הסדר הפשרה לעיון היועמ"ש, מנהל בתי המשפט וגורמים נוספים כפי שיורה בית הדין; קביעת מועדים להגשת התנגדויות להסדר הפשרה או להמלצה על שכר טרחת בא כוח התובע המייצג או הגמול לתובע המייצג; קבלת תגובה להתנגדויות ומתן הזדמנות למי מחברי הקבוצה ולהודיע שאינו מעוניין בהחלת ההסדר.

סעיף 19 לחוק קובע את הכללים המהותיים לאישור הסדר הפשרה.
בסעיף קטן (א) נקבע כי "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – כי גם התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה והוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".

סעיף 20 לחוק מתייחס לדרך שיש לפעול לצורך יישום הסדר הפשרה, כאשר בסמכותו של בית הדין לקבוע סעד לטובת חברי הקבוצה, ובנסיבות שהדבר אינו מעשי לקבוע סעד לטובת כלל הציבור. וזהו לשון הסעיף:
"(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה שבשמה נוהלה התובענה הייצוגית, כולה או חלקה, רשאי הוא במסגרת החלטתו על מתן פיצוי כספי או סעד אחר לחברי הקבוצה להורות, בין השאר, הוראה כמפורט להלן, לפי הענין, ובלבד שלא יהיה בכך כדי להכביד במידה העולה על הנדרש על חברי הקבוצה או על בעלי הדין:
(1)  על תשלום פיצוי כספי או על מתן סעד אחר, בשיעור ובאופן שיקבע, לכל אחד מחברי הקבוצה שהוכחה זכאותו לפיצוי או לסעד כאמור;
(2) על כך שכל חבר קבוצה יוכיח את זכאותו לפיצוי כספי או לסעד אחר;
(3)   על תשלום פיצוי כספי בסכום כולל ועל אופן חישוב חלקו של כל חבר קבוצה, ובלבד שסכום הפיצוי הכולל ניתן לחישוב מדויק על יסוד הראיות שבפני בית המשפט; הורה בית המשפט על תשלום פיצוי כספי בסכום כולל כאמור, רשאי הוא להורות בדבר חלוקה בין חברי הקבוצה, באופן יחסי לנזקיהם, של יתרת הסכום שתיוותר אם חבר קבוצה, אחד או יותר, לא דרש את חלקו, לא הוכיח את זכאותו לפיצוי או לסעד, לא אותר או שלא ניתן לחלק לו את חלקו מסיבה אחרת, ובלבד שחבר קבוצה לא יקבל פיצוי כספי או סעד אחר מעבר למלוא הפיצוי או הסעד המגיע לו; נותרה יתרת סכום לאחר החלוקה לחברי הקבוצה כאמור, יורה בית המשפט על העברתה לקרן שהוקמה מכוח סעיף 27א; בית המשפט ייעד את הכספים לתחום הקרוב לנושא התובענה הייצוגית שהוגשה; נוכח בית המשפט כי העברת הכספים לתחום קרוב כאמור אינה מתאפשרת בנסיבות העניין, רשאי הוא להורות כי הכספים ייועדו לתחום אחר, הקרוב ככל האפשר לנושא התובענה.
(ב)  הורה בית המשפט על כך שכל חבר קבוצה יוכיח את זכאותו לפיצוי כספי או לסעד אחר, רשאי הוא ליתן הוראות בדבר –
(1)   הדרך והמועד להוכחת הזכאות לסעד על ידי חברי הקבוצה ודרך חלוקתו, ורשאי הוא למנות לשם כך אדם בעל כישורים מתאימים (בסעיף זה – ממונה); החליט בית המשפט על מינוי ממונה, רשאי כל אדם הרואה את עצמו נפגע ממעשה או מהחלטה של הממונה, לפנות לבית המשפט אשר הורה על המינוי, ובית המשפט רשאי לאשר, לבטל, או לשנות את המעשה או ההחלטה, וליתן כל צו בענין, הכל כפי שימצא לנכון; שכרו והוצאותיו של הממונה, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר;
(2)   תשלום הוצאות, לחבר קבוצה, בסכום שיקבע בית המשפט או הממונה, בעד הטרחה הכרוכה בהוכחת הזכאות לפיצוי או לסעד כאמור.
(ג) (1) מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות הענין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, רשאי הוא להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות הענין;
(2)  הורה בית המשפט על מתן סעד כספי לטובת הציבור, יורה על העברת הכספים המיועדים לכך לקרן שהוקמה מכוח סעיף 27א; בית המשפט ייעד את הכספים לתחום הקרוב לנושא התובענה הייצוגית שהוגשה; נוכח בית המשפט כי העברת הכספים לתחום קרוב כאמור אינה מתאפשרת בנסיבות העניין, רשאי הוא להורות כי הכספים ייועדו לתחום אחר, הקרוב ככל האפשר לנושא התובענה.
(ד)  (1) הכריע בית המשפט לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, בתובענה ייצוגית, כולה או חלקה, שהוגשה נגד המדינה, רשות מרשויותיה, רשות מקומית או תאגיד שהוקם על פי דין, רשאי הוא, בבואו להחליט בדבר שיעור הפיצויים ואופן תשלום הפיצויים, להתחשב גם בנזק העלול להיגרם, בשל תשלום הפיצוי, שיעורו או אופן תשלומו, לנתבע, לציבור הנזקק לשירותי הנתבע או לציבור בכללותו לעומת התועלת הצפויה מכך לחברי הקבוצה או לציבור.
(2)   הכריע בית המשפט לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, בתובענה ייצוגית, כולה או חלקה, שהוגשה נגד נתבע שאינו מנוי בפסקה (1), רשאי הוא, בבואו להחליט בדבר שיעור הפיצויים ואופן תשלום הפיצויים, להתחשב גם בנזק העלול להיגרם, בשל תשלום הפיצוי, שיעורו או אופן תשלומו, לנתבע, לציבור הנזקק לשירותי הנתבע או לציבור בכללותו, כתוצאה מפגיעה ביציבותו הכלכלית של הנתבע, לעומת התועלת הצפויה מכך לחברי הקבוצה או לציבור.
(ה) בית המשפט לא יפסוק בתובענה ייצוגית פיצויים לדוגמה, וכן לא יפסוק פיצויים בלא הוכחת נזק, למעט בתביעה כמפורט בפרט 9 בתוספת השניה, ואולם אין באמור כדי למנוע פסיקת פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון.
(ו)   בית המשפט רשאי לתת הוראות בדבר הפיקוח על ביצוע פסק דינו לפי סעיף זה, לרבות הוראות בדבר הגשת דין וחשבון סופי המתאר את ביצוע פסק הדין על ידי הצדדים" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

בית הדין הארצי התייחס להוראות סעיף 20 לחוק באומרו כי:
"לא מכבר, ניתן ביטוי למנגנון זה בפסיקת בית המשפט העליון, כדלקמן:
'קביעת הנזק בתובענה ייצוגית מתבצעת על-ידי בית המשפט לאחר קביעת האחריות..... שיטה אחת לקביעת הפיצוי בתובענות ייצוגיות במשפט הישראלי, מבוססת על הוכחת נזקם האינדיבידואלי של חברי הקבוצה. כך מציין ס' גולדשטיין במאמרו: 'בתביעת ייצוג טיפוסית שאלת אחריותו של הנתבע היא שאלה משותפת, ולעומת זאת קביעת הנזק הנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה מחייבת בדרך כלל הכרעות נפרדות לגבי כל אחד מהם בנפרד. במקרים כאלה ברור, שחבר קבוצה לא יפוצה, אם אינו מוכיח אישית את הנזק שנגרם לו, וסך הכל של הנזק המוכח על-ידי כל אחד מחברי הקבוצה לחוד יהווה את סך הכל שהנתבע יחויב לשלם לקבוצה'... בדרך זו נקט המחוקק בסעיפים 20(1) ו-20(2) לחוק תובענות ייצוגיות'.
כאמור בפסק דין זה ועל פי הוראות החוק בסעיף 20(א)2) ו-20(ב) לחוק תובענות ייצוגיות המובאות לעיל, המחוקק מצא להורות על האפשרות לפיצול בין השלב הכללי בו נקבעת האחריות לבין השלב הפרטני, בו מוכח הנזק.
היה ומצא בית המשפט להכריע לטובת הקבוצה בתובענה ייצוגית, יכול וההכרעה האינדיבידואלית לעניין הזכאות לפיצוי כספי וגובה הפיצוי תעשה באמצעות מנגנון לחישוב פרטני, שיופעל על ידי 'ממונה'. על הממונה להיות אדם בעל כישורים מתאימים, שאליו מוגשות התביעות הפרטניות, לאחר סיום השלב הכללי".

עוד נקבע לעניין יישום הסדר הפשרה ובחירה בין שתי האפשרויות - מתן סעד לטובת חברי הקבוצה או מתן סעד לטובת הציבור, כך:
"50. הפסיקה קבעה את סדרי העדיפות בין דרכיה פיצוי השונות. בראש סדרי העדיפויות מצוי הפיצוי האינדיבידואלי מכוח סעיפים 20(א)(1)-(2) לחוק, שכן דרך זו 'תואמת למעשה את דרך הפיצוי המקובלת בדין הכללי ואת עקרונות הצדק המתקן שעליהם היא מושתתת, והיא נעשית ככלל בדרך של קבלת תצהירים מאת חברי הקבוצה או בדרך של חישוב המבוסס על נתונים עובדתיים שאינם שנויים במחלוקת או הניתנים להוכחה פשוטה' (ראו עניין תנובה פסקה 45, המפנה לעניין רייכרט, פסקה 67). ודוק, בעניין תנובה, ובעקבות הדברים שנאמרו בעניין רייכרט, הדגיש בית המשפט העליון את עדיפות הפיצוי האינדיבידואלי על הפיצוי הכולל. וכך נאמר (פסקה 46):
'נוכח יתרונותיה של שיטת החישוב האינדיבידואלי נראה כי יש ליתן לה עדיפות לצורך קביעת הסעד בתובענות ייצוגיות ככל שהיא אפשרית וזוהי אכן השיטה בה נהג בית המשפט בעניין רייכרט בציינו כי 'משניתן, במקרה שלפנינו, לחשב את הנזק באופן אינדיבידואלי, אינני רואה מקום לנקוט בשיטת החישוב הכולל' ' (ראו עניין רייכרט, פסקה 72).
הנה כי כן, כאשר ניתן ליישם את דרכי הפיצוי האינדיבידואלי מכוח סעיפים 20(א)(1) או (2) – יש לעשות להעדיפן.
.........
51. כאשר לא ניתן ליישם את דרכי הפיצוי האינדיבידואלי מכוח סעיפים 20(א)(1) או (2) ניתן לשקול קביעת פיצוי כולל, ובלבד שזה ניתן לחישוב מדויק על יסוד הראיות שבפני בית המשפט. רק אם לא ניתן לחשב באופן מדויק את הפיצוי הכולל יש לפנות לסעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות. סעיף זה מאפשר לפסוק 'סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור'. מאחר ופיצוי על דרך אומדנא מהווה סטייה של ממש מעקרון הקורלטיביות העומד ביסוד עקרונות הפיצוי הרגילים – הרי ששיטת פיצוי זו מצויה בעדיפות הנמוכה ביותר, וההיזקקות לה בפסק הדין שלא על דרך הפשרה אינה דרך המלך.
52. פסיקת פיצוי כולל מצויה איפוא, ככלל, בעדיפות שניה, ולא ראשונה. משכך, ומבלי להתיימר למצות את המקרים אשר ניתן יהא להיזקק להם, ניתן לציין שני מאפיינים: ראשית, התרשמות מקוצר ידה של שיטת פיצוי בדרך של מן הפרט אל הכלל, כשבענין תנובה הובאו דוגמאות לכך, ובהן 'חברי הקבוצה אינם ניתנים לזיהוי ולאיתור; כאשר לא ניתן בנסיבות העניין להציג נתונים או מסמכים מספקים להוכחת הנזק האינדיבידואלי; כאשר הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה הוא מזערי ויש להניח כי בשל כך לא תהא נכונות מצד חברי הקבוצה או רובם לשתף פעולה לצורך הוכחתו ברמה האינדיבידואלית; וכן כאשר לצורך בירור הנזק האינדיבידואלי שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה נדרשת השקעת משאבים יקרים וזמן שיפוטי ניכר שאין להם הצדקה בנסיבות העניין (ראו סטיבן גולדשטיין 'תביעת ייצוג קבוצתית – על שום מה ולמה' משפטים ט (תשל"ט) 416, 430-431...' (עניין תנובה, פיסקה 46). שנית, מתקיימת דרישת המחוקק בסעיף 20(א)(3) לפיה סכום הפיצוי הכולל ניתן לחישוב מדויק. הגיונה של דרישה זו נעוץ בכך שיתרת סכום הפיצוי הכולל – בהתאם למצוות המחוקק – אינה אמורה להיות מוחזרת לנתבע. בהתאם לדין ששרר בעת מתן פסק הדין, היינו טרם נחקק חוק תובענות ייצוגיות (תיקון 10), תעש"ו-2016, הועברה היתרה מכוח סעיף 27א לחוק, תוך שהייעוד נקבע על ידי בית הדין. מאחר ויתרת הפיצוי שלא חולקה אינה מוחזרת לנתבע אזי השימוש בשיטת פיצוי זו הותנתה בוודאות מספקת בשיעורו של הפיצוי הכולל, היינו כי זה ניתן לחישוב מדויק על יסוד ראיות".

לאחר שפרטנו את התשתית המשפטית הרלוונטית נפרט להלן את ההוראות שיתווספו להסדר המשלים ונכריע במחלוקות הצדדים בנוגע לפרק הזמן שבו ימומש אותו הסדר ולשימוש שייעשה בהפרש שבין שווי ההטבה המוערכת לשווי ההטבה שתמומש בפועל, ככל שיהיה. ל סיום, נפרט את הכרענו בנוגע לאופן יישומו של סעיף 18 להסדר הפשרה.

ואלה ההוראות שתתווספנה להסדר המשלים
לעניין פרסום ההטבה: בהתאם להסכמות הצדדים במסגרת הפרסומים של ההטבה ייכתב כי ההטבה ניתנת כפיצוי בתובענה ייצוגית.

לעניין מנגנון הפיקוח: המשיבה תדווח לבית הדין מידי שישה חודשים על הפרסום שנעשה ועל שווי ההטבה שנוצל על ידי ניצולי השואה חברי הקבוצה מושא ההסדר המשלים. הדיווח ייעשה בתצהיר וכן יתווסף לו אישור משרד הבריאות בנוגע לשווי ההטבה שנוצל בפועל .

לעניין ההפרש בין שווי ההטבה שנוצל בפועל לשווי ההטבה המוערכת: להסדר המשלים יתווסף סעיף בנוסח הבא:
"הדיווח יימסר לבית הדין במשך שלוש השנים הבאות. המשיבה רשאית להאריך את פרק זמן של הדיווח בשנה אחת נוספת, אם יתברר בחלוף שלוש שנים כי שווי ההטבה שנוצ ל נמוך מ-12 מיליון ₪ (80% משווי ההטבה המוערך).

המשיבה תחדל לדווח לבית הדין על שווי ההטבה שנוצל אם יתברר שנוצל סכום העולה על 15 מיליון ₪ או בחלוף ארבע שנים, ככל שיתברר ששווי ההטבה שנוצל גבוה מ-12 מיליון ₪ (80% משווי ההטבה המוערך).

ככל שבחלוף ארבע שנים יתברר כי שווי ההטבה שנוצל פחות מ-12 מיליון ₪ תודיע המשיבה לבית הדין לאיזו הטבה רפואית נוספת היא מעוניינת להעביר את ההפרש בין הסכום שנוצל ל-15 מיליון ₪. ההטבה תינתן לחברי קבוצה קרובים ככל שניתן לחברי הקבוצה מושא ההסדר המשלים.

המשיבה תצהיר במסגרת הודעתה שמדובר בהטבה חדשה שלא ניתנה עד לאותו מועד ושלא היה בכוונתה באותו מועד לתת אותה בעתיד. כמו כן, תמציא המשיבה אישורים על שווי ההטבה ואת אישור משרד הבריאות לכך.

בית הדין הוא זה שיאשר את ההטבה וככל שמי מהצדדים מעוניין להתנגד להטבה המוצעת על ידי המשיבה, הוא יוכל לעשות כן".

כעת נסביר את הטעמים לניסוח הסעיף באופן שפורט לעיל:
לעניין מספר שנות הדיווח: ממוצע תוחלת החיים עליו מב וסס ההסדר המשלים הוא כשלוש שנים ולכן על המשיבה לדווח לכל הפחות שלוש שנים. כמו כן לטעמנו, יש ליתן למשיבה אפשרות להאריך את תקופת הדיווח על ניצול ההטבה במשך שנה נוספת, ובסה"כ ארבע שנים, מכיוון שההטבה ניתנת לחברי הקבוצה עד לסוף חייהם. לפיכך, ככל שיוותרו מבוטחים בכמות גדולה שיהיו זכאים לקבלת ההטבה גם בחלוף שלוש השנים יש להביא בחשבון גם את עלות ניצול ההטבה על ידיהם בהמשך. אי לכך, אנו סבורים שיש ליתן למשיבה את האפשרות להחליט בתום שלוש השנים כי ברצונה להאריך את תקופת הדיווח בשנה נוספת ובסיום ארבע השנים לבחון את שווי ההטבה שמומש.

לעניין ההפרש בין סכום ההטבה שימומש לסכום של 15 מיליון ₪, במקרה שבו לא ימומש שיעור של 80% משווי ההטבה בתוך ארבע שנים: בדיון נדונה השאלה מה לעשות עם ההפרש בין הסכום שימומש בפועל ל-12 מיליון ₪, שהוא 80% משווי ההטבה המוערכת. אולם אנו סבורים, שמכיוון ששווי ההטבה המוערך הוא כ-15 מיליון, הרי שזה הסכום שיש לקחת בחשבון ולא סכום נמוך יותר.
עם זאת, ככל שיתברר בחלוף ארבע השנים שמומש שיעור של 80% משווי ההטבה המוערכת, די בכך כדי להפסיק את הדיווח של המשיבה מתוך הנחה שהמבוטחים שנותרו בחיים ימשיכו לנצל את ההטבה עד יומם האחרון, כך שבסופו של יום השווי המוערך של ההטבה, ימומש כמעט כולו .

לטעמנו, סעיף זה יתמרץ את המשיבה ליידע את חברי הקבוצה על זכאותם לטיפולי שיניים ללא עלות באופן אפקטיבי ולפעול לכך שחברי הקבוצה יפעלו למימוש ההטבה.

לעניין העברת ההפרש להטבה רפואית נוספת ולא לקרן : בעניין זה אנו מקבלים את עמדת הצדדים להסדר המשלים שלפיה ככל שבחלוף ארבע שנים לא ימומש סכום של 12 מיליון ₪, היתרה בין הסכום שמומש לסכום של 15 מיליון ₪ יועבר לטובת הטבה רפואית נוספת ולא לקרן, ונסביר.
המשיבה היא קופת חולים המעניקה טיפולים רפואיים למבוטחיה. כמו כן, תכלית התובענה הייצוגית היא להחזיר כספים ששולמו בעבור תרופות וטיפולים רפואיים ו אף תכלית ההסדר המשלים הוא מתן טיפולי שיניים ללא עלות לניצולי השואה חברי המשיבה. לפיכך, אנו סבורים כי מן הראוי שככל שיוותרו כספים הם ישמשו להטבה רפואית נוספת שניתן יהיה ליתן לחברי הקבוצה מושא ההסדר המשלים או לחברי קבוצה קרובים אליהם . הצדדים הישירים לתובענה הייצוגית הוכיחו שיש להם ידע וניסיון מתאימים לגיבוש ההטבה המתאימה לחברי הקבוצה מושא ההסדר המשלים או לחברי קבוצה קרובים אליהם, ככל שיהיה בכך צורך בעתיד, כפי שעשו בהסדר המשלים. לכן אין להעביר את הכספים לקרן כללית אליה מועברים כספים במסגרת תובענות ייצוגיות נוספות אלא לייעד את יתרת הכספים, ככל שתהיה יתרה כזו, לטובה הטבה רפואית אחרת לחברי הקבוצה .

נציין כי לא נעלם מעינינו שסיכום זה מותיר פתח למחלוקות נוספות בין הצדדים בעתיד, אולם נזכיר שההסדר המשלים מושתת על ההנחה שעלותו היא כ-15 מיליון ₪ ושחברי הקבוצה מושא ההסדר יממשו את זכאותם לטיפולי שיניים ללא עלות, כך שישנה אפשרות סבירה שכלל לא נידרש לדון מה ייעשה ביתרת הכספים. בכל מקרה, לטעמנו, משחברי הקבוצה משתייכים לאוכלוסייה מוחלשת, יש לנצל את ההפרש, ככל שיהיה, לצורך הענקת הטבה רפואית נוספת לאותם חברי קבוצה ולא להעבירם לקרן כללית.

עד כאן נימוקינו לסעיף שיתווסף להסדר המשלים, בנוסח דלעיל.

בנסיבות אלה, יש לקרוא את ההסדר המשלים כהסדר הכולל את ההוראות הנ"ל בעת קבלת ההחלטה אם יש לאשרו תחת בחינת הזכאות של חברי הקבוצה הנותרים ואיתור יורשיהם.

יצוין כי לא נעלמה מעינינו בקשת היועמ"ש להוסיף לחברי הקבוצה מושא ההסדר המשלים מבוטחים נוספים, אלא שלא מצאנו שיש לקבלה. כאמור, עלות ההסדר המשלים הוערכה בכ-15 מיליון ₪ על בסיס מספר מבוטחי המשיבה נכון למועד חתימתו ותוחלת החיים הממוצעת שלהם . הסכום של 15 מיליון ₪ הוא גם הסכום המוערך לו היו זכאים חברי הקבוצה שעניינם לא נבדק ולכן אין מקום להורות למשיבה להכניס להסדר המשלים חברים נוספים , דבר שייקר בהכרח את עלות ההסדר המשלים.
בנסיבות אלה, לא מצאנו כי יש להוסיף להסדר המשלים חברים נוספים על אלה שהוגדרו בו.

כעת נפנה להכריע בשאלה באיזו דרך יש ליישם אם סעיף 18 להסדר הפשרה.

הכרעה
כאמור, כיום עומדות לפנינו שלוש הצעות שונות ליישום סעיף 18 להסדר הפשרה. האחת, בדיקת הזכאות של חברי הקבוצה שעניינם טרם נבדק, איתור היורשים של אלה הזכאים לסכום העולה על 3,000 ₪ והעברת יתרת הסכום לקרן , כפי שהציעה המועצה. השנייה, פרסום הסדר הפשרה במשך שבועיים, מתן הזדמנות למבוטחים וליורשיהם לפנות למשיבה במשך חודשיים נוספים, לבחון את סכומי ההחזר של המבוטחים ויורשיהם שיפנו ולאחר השבת הכספים לידיהם לבחון את האפשרות של אישור ההסדר המשלים, כפי שהציע היועמ"ש. השלישית, להשתמש בסכום של כ-15 מיליון ₪, שהוא הסכום המוערך לו זכאים חברי הקבוצה שעניינם טרם נבדק, לטובת ניצולי השואה חברי המשיבה בדרך של מתן פטור מתשלום השתתפות עצמית לטיפולי שיניים מגיל 75 ומעלה בהתאם להסדר המשלים, כפי שהציעו המבקשים והמשיבה.
לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים ואת הצעותיהם ובחנו את הנתונים שהוצגו לפנינו ואת ההסדר המשלים, הגענו למסקנה כי בנסיבות העניין יש ליישם את סעיף 18 להסדר הפשרה בדרך של אי שור ההסדר המשלים כך שתינתן לניצולי השואה חברי המשיבה הטבה של פטור מתשלום דמי השתתפות עצמית לטיפולי שיניים מגיל 75 ומעלה, מהטעמים שיפורטו להלן.

ראשית, במשך שנתיים וחצי שבהם יושם הסדר הפשרה ניתנה לחברי הקבוצה הזדמנות נאותה לפנות למשיבה לצורך בחינת זכאותם להחזר, והם לא מימשו אותה. מכאן, שבמקרה זה יושם עיקרון ההשבה הפרטנית לחברי הקבוצה, ונסביר.

הסדר הפשרה אושר לאחר שבוצעו כל הכללים הפרוצדורליים הקבועים בסעיף 18 לחוק, לרבות פרסום דבר הגשת התובענה הייצוגית ופרסום הסדר הפשרה, ולאחר שנשמעו כל ההתנגדויות להסדר. כלומר, המותב הקודם החליט שהסדר הפשרה בנוסחו הסופי ראוי והוגן בנסיבות העניין בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה בהתאם לסעיף 19 לחוק. פסק הדין הפך לחלוט.

במסגרת הסדר הפשרה נקבעו הוראות בנוגע לאופן הפרסום, הכוללות דיוור ישיר למבוטחים ופרסום בסניפים, במרפאות, בבתי המרקחת, באתר האינטרנט שלה , באתר האינטרנט של ארגון "כל זכות", בכל העמותות המסייעות לניצולי שואה ובשלושה עיתונים יומיים. הוראות אלה בוצעו על ידי המשיבה.

כמו כן, תוקפו של הסדר הפשרה שנקבע בתחילה לשנתיים הוארך בחצי שנה נוספת כדי לאפשר למבוטחים נוספים לפנות למשיבה ולבקש שזכאותם תיבדק. בסופו של יום הושבו כספים לכ-53% מחברי הקבוצה.

בנסיבות אלה, שוכנענו כי ניתנה לחברי הקבוצה וליורשיהם מלוא ההזדמנות לפנות למשיבה על מנת שתיבחן זכאותם להחזר כספים במשך השנתיים וחצי שבהן יושם הסדר הפשרה.

שנית, אין לקבל את עמדת היועמ"ש מכיוון שהיא אינה סבירה והתקבלה מבלי שהיו לפניו נתונים רלוונטיים ומהותיים לצורך גיבוש עמדתו. כאמור, היועמ"ש סבור שיש לבצע פרסום נוסף ברדיו ובאתרי המרשתת במשך שבועיים וליתן למבוטחים ויורשיהם פרק זמן של חודשיים נוספים לצורך פנייה למשיבה ורק לאחר שתיבחן זכאותם לאשר את ההסדר המשלים, אולם עמדה התקבלה מבלי שהיו לפניו נתונים רלוונטיים והיא אינה סבירה בעינינו , ואלו טעמנו.
האחד, לא מצאנו שדרכי הפרסום של הסדר הפשרה לא היו אפקטיביות. כפי שעולה מדוחות הממונה, כ-19% מתוך המבוטחים שנפטרו ושלמשיבה לא היה ידוע אמצעי תשלום שלהם (986/5183) פנו אליה בעקבות הפרסומים ונבחנה זכאותם להחזר כספי. לטעמנו, פניה יזומה של חמישית מכלל חברי הקבוצה שנפטרו ושלמשיבה לא היה ידוע אמצעי תשלום שלהם מצביעה על כך שהפרסום היה אפקטיבי.
בהקשר זה נציין כי בדיון שהתקיים לפני בית הדין הארצי אמרה נציגת היועמ"ש כי גם הרשות לניצולי שואה נתקלה בקשיים גדולים בעת ניסיונותיה לאתר יורשים לצורך השבת רכוש ששייך לניצולי השואה . זאת, למרות שהזכות לקבלת הרכוש פורסמה תקופה ארוכה בכל אמצעי התקשורת.
בנסיבות אלה, לא שוכנענו כי דרכי הפרסום של הסדר הפשרה לא היו אפקטיביות וכי פרסום נוסף במשך שבועיים יהיה אפקטיבי יותר ויוביל לאיתור כמות של יורשים שתצדיק את עלויות הפרסום, שיוטלו על המשיבה שהיא גוף ציבורי.

השני, עמדת היועמ"ש ניתנה מבלי שבחן את עלויות הפרסום הנוסף שהציע, למרות שמדובר בשיקול מהותי ורלוונטי לצורך גיבוש עמדתו במיוחד כשעסקינן בגוף ציבורי. נוסיף, כי מבדיקה שערכה המשיבה עלות פרסום ברשת אחת ברדיו (רשת ב') היא בסכום של כ-80,000 ₪ ועלויות פרסום בעיתון מסתכמות בעשרות אלפי שקלים חדשים לעמוד, כאשר לעלויות אלה יש להוסיף את העלויות של משרד פרסום שיכין את הפרסומת המתאימה.
בנסיבות אלה, משכוונת היועמ"ש שהפרסום ייעשה במספר רשתות ברדיו ובמספר אתרי מרשתת, הרי מדובר בעלויות של מאות אלפי שקלים חדשים. כפי שהודתה נציגת היועמ"ש עלויות אלה לא עמדו בפני היועמ"ש כאשר גיבש עמדתו.
מכאן, שעמדת היועמ"ש התקבלה מבלי שהיו בפניו עובדות רלוונטיות ומהותיות.

השלישי, פרסום נוסף של הסדר הפשרה יארך זמן ואם יתברר בסופו של יום שמספר היורשים שפנה ל משיבה לצורך בחינת הזכאות נמוך, לא ניתן יהיה לפנות לדרך של אישור ההסדר המשלים , ונסביר.
כאמור, היועמ"ש הציע פרסום במשך שבועיים ומתן פרק זמן של חודשיים לצורך פנייה יזומה למשיבה. אין חולק שלפני ביצוע הפרסום יש צורך שמשרד פרסום יכין פרסומת מתאימה , דבר שאף הוא אמור להימשך מספר ימים אם לא שבועות, מכאן שמדובר בפרק זמן שלא יפחת משלושה חודשים. לאחר מכן יהיה על המשיבה לבדוק את זכאותם של הפונים, דבר שאף הוא יארך מספר חודשים בשים לב לכך שמרבית משאבי המשיבה מופנים בתקופה זו לטיפול בחולים שנבדקו בנגיף "קורונה". מכאן, שלכל הפחות בעוד כחצי שנה נדע אם מהלך זה הוכיח את עצמו, אם לאו. באותה נקודת זמן, כבר לא ניתן יהיה לפנות לחלופה האחרת ולאשר את ההסדר המשלים, מכיוון שעלותו מוערכת בהתאם לסכום לו זכאים המבוטחים שעניינם טרם נבדק ולכן אם המשיבה תוציא הוצאות לצרכי פרסום, בחינת תיקי מבוטחים ובחינת זכאות היורשים להחזרים, היא לא תסכים ליישם את ההסדר המשלים כלשונו ואנו עלולים להימצא בשנית בנקודת ההתחלה. מה גם, שבאותו זמן כבר יהיו פחות מבוטחים שיוכלו ליהנות מההטבה המוצעת.

בנסיבות אלה, משהיועמ"ש לא בחן את עלויות של הפרסום הנוסף שהציע, את משך הזמן שיארך עד לסיום בחינת הזכאות של יורשי המבוטחים שיפנו למשיבה, אם יפנו, ואת החלופות אם מהלך זה לא יוכיח את עצמו לפני שגיבש את עמדתו, אנו סבורים ש אין לקבלה.

שלישית, עלויות בדיקת הזכאות של חברי הקבוצה שעניינם טרם נבדק ואיתור יורשיהם גבוהות מאוד ולטעמנו יש לייעדן לטובת אוכלוסיית ניצולי השואה על פני תשלום לרופאים ולמשרדי איתור.

כפי שעולה מדו"ח הממונה, ההחזר הכולל של חברי הקבוצה שנבדקו היה בסכום של כ-17.1 מיליון ₪, כאשר ההערכה היא שהסכום הכולל לו יהיו זכאים חברי הקבוצה הנותרים יהיה כ-15 מיליון ₪ מכיוון ש מדוחות הממונה עולה שרק 86% מחברי הקבוצה שנפטרו היו זכאים להחזר בשונה מ-96% מחברי הקבוצה החיים.

כמו כן, מהנתונים שפורטו בתצהיר המשיבה עלות בדיקת הזכאות של חברי הקבוצה שעניינם טרם נבדק, היא בסכום כולל של 3.3 מיליון ₪ ועלות איתור חברי הקבוצה ויורשיהם, שכן מרבית חברי הקבוצה אם לא כולם נפטרו, היא בסכום של כ-4.2 מיליון ₪ בתוספת מע"מ, בהנחה שלכל מבוטח ישנם שני יורשים בלבד, כפי שעולה מהצעות המחיר שצורפו לתצהיר. לפיכך, הסכום שיהיה על המשיבה להוציא לצורך בדיקת הזכאות ואיתור היורשים הוא בסך כ-8.2 מיליון ₪ (כולל מע"מ על עלויות האיתור).

כל הצדדים להליך, לרבות המועצה והיועמ"ש מסכימים שאם נעדיף דרך זו, יש להפחית את עלויות הבדיקה והאיתור מסכומי ההחזר להם זכאים חברי הקבוצה. מכאן, שאם ייעשה ניסיון לאתר את כל חברי הקבוצה יחולק להם בסופו של יום סכום כולל של כ-6.8 מיליון ₪ בלבד, דהיינו פחות ממחצית סכום ההחזר הכולל.

בנסיבות אלה, ספק אם הדרך של השבת הכספים לחברי הקבוצה היא הדרך הנכונה, שכן למעלה ממחצית מהסכום לו הם זכאים לא ישולם להם בסופו של יום.

בהקשר זה נציין כי לא נעלמה מעינינו טענת המועצה שהנתונים של עלות בדיקות הזכאות שסיפקה המשיבה אינם נכונים, אלא שלא מצאנו בה ממש. מדובר בטענה שנטענה באופן כללי וסתמי ומבלי שהמועצה סתרה נתונים אלה בתצהיר מטעמה או באסמכתאות בכתב. אי לכך, לא מצאנו שיש להטיל ספק בנתונים שסיפקה המשיבה.

אי לכך, משאלו הנתונים בנוגע לעלויות האיתור ובדיקת הזכאות, אנו סבורים שיש להעדיף את העברת כספים אלה לטובת כלל ניצולי השואה על פני תשלומם לרופאים ולמשרדי איתור.

רביעית, אנו דוחים את העמדה הסופית של המועצה שלפיה יש לבדוק את הסכומים להם זכאים המבוטחים שעניינם טרם נבדק ולאחר מכן לבצע איתור רק של אותם מבוטחים שזכאים לסכומים העולים על 3,000 ₪, ונבאר.
משמעות עמדת המועצה היא שרק 40% מחברי הקבוצה יזכו להחזר כספי ואילו 60% מחברי הקבוצה לא יהיו זכאים להחזר כספי כלל ויממנו את עלויות בדיקת הזכאות של כלל החברים . ספק אם הדבר עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון.
כמו כן, לפי עמדת המועצה המבוטחים הזכאים להחזר מסכום של 3,000 ₪ ומעלה, זכאים לסכום כולל של כ-12 מיליון ₪ (15 מיליון ₪ x 80%) , אולם מציאת מבוטחים אלה מצריך בדיקה של כל חברי הקבוצה הנותרים, כך שיש להפחית מהסכום הכולל את עלות בדיקות הזכאות המסתכמת בסכום של 3.3 מיליון ₪, כך שבסופו של יום ניוותר עם סכום של 11.7 מיליון ₪ לחלוקה, דהיינו לסכום נמוך מהסכום לו לכאורה זכאים אותם מבוטחים. המועצה לא הסבירה כיצד יחולק סכום זה (11.7 מיליון) בין חברי הקבוצה, אם ההנחה היא שהם זכאים לסכום כולל גבוה יותר (12 מיליון ₪) .
לכך יש להוסיף, כי תשובה לשאלה אם הייתה הצדקה לנקוט בדרך זו ניתן יהיה לקבל רק לאחר איתור כל חברי קבוצה זו , דהיינו לאחר הוצאת סכום ממוצע של 1.96 מיליון ₪ כולל מע"מ ((4,200 x 40%) 1,680 ₪ x 1,000 ₪ בתוספת מע"מ) והפחתתו מהסכומים להם זכאים היורשים. אכן, יהיו מקרים שבהם יושבו סכומים גבוהים ליורשים אולם יהיו גם מקרים שבהם סכום ההחזר יהיה נמוך מאוד, למשל: במקרה דנן, המנוחה הותירה אחריה חמישה יורשים, כך שאם היא הייתה זכאית לסכום של 3,000 ₪ הרי כל אחד מהם היה זכאי לסכום שנע בין 319 ₪ ל-179 ₪, לאחר הפחתת על ויות איתור של חמישה יורשים.
כמו כן, יש לזכור כי בחלק ממקרים יהיה קושי לאתר חלק מהיורשים (אם אין צו וי ירושה או צו וי קיום צוואה), האיתור יהיה ארוך יותר או ידרוש איתור של יורשי היורשים (אם חלק מהיורשים מתגוררים בחו"ל או נפטרו) ו לעיתים יתברר שקיימת מחלוקת בין היורשים בנוגע לחלוקת הירושה ביניהם. כלומר, אין גם וודאות שאיתור היורשים יהיה פשוט .

בנסיבות אלה, ספק בעינינו אם היישום הראוי הוא בדרך של החזר תשלומים רק ל-40% מחברי הקבוצה הזכאים לסכום של 3,000 ₪ ומעלה ואם קיימת הצדקה לשלם חלק מהכספים השייכים לחברי הקבוצה לגורמים שיבצעו את בדיקות הזכאות ויאתרו את היורשים, גורמים שאינם חברי הקבוצה ואינם קרובים לאוכלוסייה ניצולי השואה, במיוחד כשקיימת אי וודאות בנוגע לשאלה אם איתור היורשים יהיה פשוט ולא ידרוש הוצאות רבות נוספות.

חמישית, איתור היורשים היא פעולה הכרוכה בהוצאות רבות ואינה פשוטה. כמו כן, אף לאחר איתורם המשיבה עשויה להיתקל בקשיים בעת חלוקת הכספים, ונסביר.
כאמור, פעולת האיתור כרוכה בעלויות כספיות ומצריכה מאמצים ופנייה יזומה לגורמים שונים לצורך איתור צווי ירושה או צווי קיום צוואה, איתור כתובות של היורשים ופרטי התקשרות עימם. כמו כן, יהיו מקרים שבהם האיתור לא יהיה פשוט מהסיבות הבאות: לא בכל המקרים הוצאו צווי ירושה או צווי קיום צוואה ולכן יהיה צורך באיתור ילדיו של המבוטח, ואם הוא ערירי - באיתור משפחתו; יהיו מקרים שהיורשים לא מתגוררים בארץ; יהיו מקרים שבהם חלק מהיורשים נפטרו והדבר יצריך איתור של יורשי היורשים ועוד. כמו כן, אף אם יאותרו היורשים לא מן הנמנע שיהיו מקרים שבהם מתנהלים ביניהם הליכים משפטיים בנוגע לחלוקת הירושה ולכן המשיבה לא תוכל לחלק את הכספים עד לסיום אותם הליכים משפטיים.

בהקשר זה נזכיר כי הרשות לניצולי שואה נתקלה בקשיים רבים באיתור היורשים של ניצולי השואה לצורך החזרת רכוש ששייך להם.

בנסיבות אלה, משניתנה לכלל חברי הקבוצה ויורשיהם הזדמנות נאותה לפנות למשיבה לבדיקת זכאותם להחזר במשך כשנתיים וחצי, אנו סבורים שאין הצדקה להשקיע משאבים ומאמצים רבים לאתרם.

שישית, שיקול נוסף הרלוונטי לענייננו הוא מצבה של מערכת הבריאות כיום המשקיעה את מירב המאמצים בתקופה זו במיגור מגפת "קורונה", במתן טיפול לחולים בנגיף ובחיסון המבוטחים. אנו סבורים כי הקצאת משאבים בתקופת משבר זו, לרבות רופאים, לצורך בדיקת זכאות של מבוטחים שכבר ניתנה להם הזדמנות במשך שנתיים וחצי לפנות למשיבה , בתקופה שבה המשיבה הקצתה עובד לטיפול בפניות אלה בלבד, אינה מוצדקת בתקופה זו.

שביעית, אנו סבורים כי ההסדר המשלים הכולל את ההוראות הנוספות שפורטו בסעיפים 66 - 68 לעיל ראוי וסביר וכי הוא הדרך הטובה ביותר להגשמת תכלית התובענה הייצוגית, ונסביר.
ההסדר המשלים מבטיח הענקת הטבה בסכום של כ-15 מיליון ₪ לניצולי השואה מבוטחי המשיבה מגיל 75 ומעלה, שהוא הסכום המוערך לו זכאים חברי הקבוצה שעניינם טרם נבדק. כלומר, ההסדר המשלים מבטיח הקצאה של מלוא הסכום לטובת ניצולי שואה ושימוש בו למטרה ראויה.

יישומו של ההסדר המשלים אינו כרוך במשאבים רבים וניתן להחל במימושו באופן מיידי. ההסדר יפורסם למבוטחי המשיבה בעיתונים יומיים, באתר האינטרנט שלה, בסניפיה ובדיוורים הישירים למבוטחים. כמו כן, הטבה זו תיכנס לרשימת ההטבות להם זכאים ניצולי השואה מגיל 75 שנה ומעלה וכל ניצול שואה שיבקש לקבל טיפול שיניים לא יידרש לשלם בעבורו.
לכך יש להוסיף שבמסגרת הפרסום ייכתב כי ההטבה ניתנת כפיצוי בתובענה ייצוגית, כך שהמשיבה לא תניב מההטבה תועלת ציבורית שאינה מתיישבת עם הקשרו של הפיצוי ועם תכלית ההרתעה.

נוסיף כי ההסדר המשלים מגשים את תכלית ההסכם שנחתם בין רשויות הפיצויים בגרמניה למשיבה. אותו הסכם נועד להבטיח שניצולי השואה שחלו במחלות המוכרות יזכו לקבל תרופות וטיפולים רפואי ים בעין מבלי שהדבר יהווה עבורם נטל כלכלי ולא נועד להבטיח פיצוי כספי או שיפוי לאותם ניצולים.

ההסדר המשלים מגשים אף הוא תכלית זו, שכן הוא מאפשר קבלת טיפולי שיניים בעין לניצולי השואה חברי המשיבה ללא תשלום השתתפות עצמית, הגם שלא מדובר באותם ניצולים ובאותם טיפולים מושא ההסכם עם הרשויות בגרמניה. הענקת טיפולי שיניים ללא עלות לניצולי השואה תשפר את איכות חייהם, תאפשר להם לקבל טיפולים מבלי שדמי ההשתתפות העצמית יהוו חסם כלשהו ותגשים את תכלית ההסכם שנחתם בין הרשויות בגרמיה למשיבה.

לא זו בלבד. ההסדר המשלים מתבסס על הערכה שעלות ההשתתפות העצמית של ניצולי השואה היא בסכום כ-15 מיליון ₪, הערכה המבוססת על פניות המבוטחים לקבלת טיפולי שיניים. אמנם, נכון כי ככל שיתברר לאחר ארבע שנים שמומש שיעור של 80% משווי ההערכה המוערכת (12 מיליון ₪) המשיבה תחדל לדווח לבית הדין על יישומו של ההסדר המשלים, אולם היא תמשיך להעניק את ההטבה לכל אורך חייהם של ניצולי השואה, כך שבסופו של יום תמומש כמעט כל עלות ההטבה המוערכת. מכאן, שההסדר המשלים מהווה יישום ראוי של סעיף 18 להסדר הפשרה.

זאת ועוד. ההסדר המשלים מבטיח כי אם לא ינוצל סכום של 12 מיליון ₪ בארבע השנים הקרובות, תינתן לחברי הקבוצה הטבה נוספת על ידי המשיבה בגובה ההפרש בין הסכום שמומש למלוא שווי ההטבה המוערכת (15 מיליון ₪), לאחר קבלת אישור בית הדין ולאחר שהצדדים יוכלו להביע עמדתם . מכאן, שהובטח מימוש של מלוא סכום ההטבה אם לא ינוצל שיעור משמעותי ממנה. יובהר כי גם ניצול של 80% משווי ההטבה הוא יותר מהסכום שיוקצה בפועל לחברי הקבוצה מושא הסדר הפשרה אם לא יאושר ההסדר המשלים, כפי שפורט בסעיף 76 לעיל.

בנסיבות אלה, אנו סבורים כי ההסדר המשלים מהווה יישום נכון וראוי של הוראות סעיף 18 להסדר הפשרה.

סיכום עד כאן: לאחר שקילת כלל השיקולים ובחינת הנתונים שהוצגו אנו סבורים שיש לפסוע בנתיב של אישור ההסדר המשלים, כך שהסכום לו זכאים חברי הקבוצה שעניינם טרם נבדק (כ-15 מיליון ₪) יוקצה לטובת מתן הטבה לניצולי השואה מבוטחי הקופה מגיל 75 שנה ומעלה באמצעות פטור מתשלום דמי השתתפות עצמית לטיפולי שיניים. כפי שפורט בהרחבה לעיל, אנו סבורים כי יישום הסדר הפשרה בדרך של בדיקת הזכאות של חברי הקבוצה שעניינם טרם נבדק ואיתורם או איתור יורשיהם של אלה הזכאים לסכום של 3,000 ₪ ומעלה, מצריך השקעת משאבים יקרים שאין להם הצדקה בנסיבות העניין, ובוודאי כאשר לא ברורה התועלת שתצמח לחברי הקבוצה לאחר הפחתת העלויות הגבוהות מהסכומים להם הם זכאים ואיתור יורשיהם.

פרסום ההסדר המשלים
כאמור, המבקשים והמשיבה ובאי כוחם הגישו תצהירים בהתאם לסעיף 18 לחוק שלפיהם ההסדר המשלים משקף את מלוא ההסכמות ואת כל הפרטים המהותיים אליהם הגיעו הצדדים וכי לא קיבלו בקשר להסדר זה כל טובת הנאה, במישרין או בעקיפין.

פרסום ההסדר המשלים טרם אישורו - סעיף 18(ג) לחוק מטיל חובת פרסום הודעה בדבר הגשת בקשה להסדר פשרה, כלהלן:
"הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה ולא מצא בית המשפט טעם לדחות אותה על הסף, יורה על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה לפי הוראות סעיף 25, וכן על משלוח ההודעה כאמור, בצירוף העתק מהבקשה, מההסדר ומהתובענה, ליועץ המשפטי לממשלה, למנהל בתי המשפט, ולכל גוף או בעל תפקיד אחר שיקבע השר, ורשאי בית המשפט להורות על משלוח כאמור גם לאדם אחר כפי שיורה; הודעה לפי סעיף קטן זה תכלול את פרטי ההסדר שלגביו הוגשה הבקשה ויצוין בה האמור בסעיפים קטנים (ד) ו-(ו)".

עם זאת, לא מצאנו שיש להורות על פרסום ההסדר המשלים טרם אישורו מן הטעם שלא מדובר בהסדר פשרה ראשון אלא ביישום של הסדר הפשרה על דרך של מתן הטבה שפרטיה עוגנו בהסדר משלים.

נוסיף, כי הפרסום נועד לשמירה על זכויותיהם של חברי הקבוצה שאינם מצויים לפני בית הדין ולפקח על התנהלות הצדדים להליך. במקרה שלפנינו המועצה והיועמ"ש התייצבו בהליך והגנו על זכויותיהם של כלל חברי הקבוצה. בנסיבות אלה, לא מצאנו שקיימת תועלת בפרסום ההסדר המשלים, פרט לבזבוז זמן שבמהלכו יכולים ניצולי שואה ליהנות מטיפולי שיניים ללא עלות.

פרסום ההסדר המשלים לאחר אישורו - בהסדר המשלים הוסכם על פרסום חד פעמי בשני עיתונים יומיים סמוך לתחילת מתן ההטבה, פרסום באתר האינטרנט של המשיבה, פרסום בסניפים ופרסום באמצעות דיוור ישיר למבוטחים וכן הכנסת ההטבה לרשימת ה הטבות של המשיבה. עוד, הוסכם שבפרסומים ייכתב שההטבה ניתנת כפיצוי בתובענה ייצוגית.

ההסדר המשלים יפורסם בהתאם למוסכם. עם זאת, כל הפרסומים, פרט לפרסום בעיתונים, יבוצעו במשך שלוש השנים הבאות מכיוון שפרסום זה אינו כרוך בעלות נוספת ואינו דורש מאמץ בלתי סביר מצד המשיבה.

כמו כן, נוכח גילם המתקדם של ניצולי השואה קיים צורך בהנגשת המידע אליהם באמצעות פרסום ההסדר המשלים בעמותות ובארגונים הפועלים למען אוכלוסייה זו, אשר יוכלו לסייע בהעברת המידע על ההטבה ובכך להבטיח שניצולי השואה יממשו אותה.

לסיכום, על המשיבה לפרסם את דבר מתן ההטבה שנקבעה בהסדר המשלים באופן חד פעמי בשני עיתונים יומיים סמוך לתחילת מתן ההטבה; באמצעות פרסום בעמותות ובארגונים הפועלים למען אוכלוסיית ניצולי השואה; באמצעות פרסום שיימשך שלוש שנים באתר האינטרנט שלה, בסניפים שלה, בדיוורים הישירים למבוטחים; בהכנסת ההטבה לרשימת ההטבות של המשיבה. במסגרת הפרסומים ייכתב כי ההטבה ניתנת כפיצוי בתובענה ייצוגית.

פיקוח ומעקב אחר יישומו של ההסדר המשלים
ההסדר המשלים אינו קובע מנגנון פיקוח ומעקב אחר ביצועו.

סעיף 19(ד1) לחוק מסמיך את בית המשפט לקבוע הוראות לצורך פיקוח על ביצוע הסדר הפשרה והבטחת מימושו, וזה לשונו: "בית המשפט רשאי לתת הוראות בדבר הפיקוח על ביצוע הסדר הפשרה לפי סעיף זה, לרבות הוראות בדבר הגשת דין וחשבון סופי המתאר את ביצוע הסדר הפשרה על ידי הצדדים; הוגש דין וחשבון כאמור, יורה בית המשפט על משלוח העתק מהדין וחשבון לגורמים שאליהם נשלחת הודעה לפי סעיף 18(ג)".

בית המשפט העליון התייחס לחובת הפיקוח על הסדר הפשרה, באופן הבא:
"לבית המשפט מסור תפקיד פיקוח משמעותי בעניין אופן ניהול ובירור ההליך הייצוגי, על מנת לשמור על האינטרסים של חברי הקבוצה ותכליות ההליך הייצוגי והכל בהתאם למנגנונים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות).... דברים אלה אמורים בית שאת, כאשר על הפרק סיום ההליך על דרך הפשרה – שאז מתגבר החשש לניגוד עניינים ולפגיעה בזכויות חברי הקבוצה, ובהתאם גובר הצורך בפיקוח הדוק מצד בית המשפט (להרחבה ראו: אלון קלמנט 'פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית' משפטים מא 5, 9 – 30 (2011)). פיקוח זה אינו מסתכם אף בשלב אישור הסדר הפשרה (סעיפים 19(א)-(ד) לחוק תובענות ייצוגיות), והוא מתפרש אף על שלב המימוש והיישום של ההסדר (שם, בעמ' 50 – 52; וראו גם סעיף 19(ד1) לחור תובענות ייצוגיות) – ולבית המשפט מסור שיקול דעת רחב בנוגע לדרכים שבהן לשיטתו יש לקיים פיקוח בנסיבות העניין".

אין מחלוקת בין הצדדים שיש צורך בפיקוח על יישום הסדר הפשרה על מנת להבטיח שמלוא העלות המוערכת תנוצל, ולמצער, 80% משוויה בתוך ארבע השנים הבאות.

אנו מקבלים את עמדת הצדדים שמינוי גורם חיצוני לא יהווה יתרון כלשהו בשלב זה של ההליך מכיוון שהמידע בנוגע לדמי ההשתתפות העצמית שיחסכו מהמבוטחים בהתאם להסדר המשלים מצוי בידי המשיבה ובידי משרד הבריאות. לפיכך, ניתן להסתפק בדיווח של המשיבה במסגרת תצהיר בנוגע לפרסום ובנוגע למימוש ההטבה בפועל על ידי ניצולי השואה, אליו יתווסף אישור של משרד הבריאות לסכומי המימוש בפועל.
הדיווחים יוגשו לבית הדין מידי שישה חודשים במשך שלוש השנים הבאות, כאשר המשיבה רשאית להאריך את תקופת הדיווח בשנה נוספת.

ההפרש בין סכום ההטבה שינוצל בפועל לשווי ההטבה המוערכת (15 מיליון ₪)
כאמור, ככל שיתברר בחלוף ארבע שנים כי סכום ההטבה הכולל שמומש פחות מ-12 מיליון ₪ (80% משווי ההטבה המוערכת), תודיע המשיבה איזו הטבה רפואית נוספת היא מעוניינת ליתן לחברי הקבוצה מושא ההסדר המשלים, או לחברי קבוצה קרובים אליהם, בגובה ההפרש בין הסכום שמומש בפועל לסכום של 15 מיליון ₪.

המשיבה תצהיר במסגרת הודעתה שמדובר בהטבה חדשה שלא ניתנה עד לאותו מועד ושלא היה בכוונתה באותו מועד לתת אותה בעתיד. כמו כן, תמציא המשיבה אישורים על שווי ההטבה ואת אישור משרד הבריאות לכך.

בית הדין הוא זה שיאשר את ההטבה וככל שמי מהצדדים מעוניין להתנגד להטבה המוצעת על ידי המשיבה, הוא יוכל לעשות כן.

גמול לתובעים המייצגים ושכר טרחה לבא כוחם
בסעיפים 22 ו-23 לחוק נקבע כי בעת אישור הסדר פשרה על בית המשפט לקבוע גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו. בהתאם להוראות החוק בעת קביעת הגמול ושכר הטרחה על בית המשפט להתחשב בתועלת שהביאה התובענה לחברי הקבוצה, במורכבות ההליך, בסיכונים שנטלו התובע ובא כוחו על עצמם בהגשת התובענה הייצוגית; התועלת שהביאה התובענה ייצוגית; במידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית.
יצוין כי בסעיף 19(ו) לחוק נקבע כי בית המשפט רשאי להתחשב בעת קביעת הגמול ושכר הטרחה בהמלצה המוסכמת שהוגשה על ידי הצדדים.

ההלכה היא שרשימת השיקולים הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק אינה ממצה. בעניין רייכרט התייחס בית המשפט העליון לשלושה שיקולים שיש להביא בחשבון . האחד, שיקול התמריץ שלפיו בית המשפט ירצה לעודד הגשת תביעות ייצוגיות ראויות, במיוחד מכיוון שסכום האגרה המשולם בעת פתיחת ההליך אינו תלוי בסעד הנתבע בתובענה הייצוגית; השני, התנהלות בא כוח התובע המייצג; השלישי, היחס בין שכר הטרחה המוסכם לבין התובענה הייצוגית כולה.

במקרה שלפנינו המליצו הצדדים לפסוק למבקשים גמול בסכום של 75,000 ₪ שישולם בתוך 30 יום מהמועד שבו פסק הדין יהיה חלוט. עוד המליצו הצדדים לפסוק לב"כ המבקשים שכר טרחה בשיעור של 9.75% משווי ההטבה המוערכת בהסדר המשלים, קרי - סכום של 1,462,500 ₪, שישולם בשני תשלומים: 60% בתוך 30 יום מהמועד שבו פסק הדין יהיה חלוט ו-40% שנה לאחר מכן.

כאמור, לא הייתה התנגדות מצד המועצה או היועמ"ש לסכום הגמול המוצע ולשיעור שכר הטרחה המוצע, אלא שנטען כי שיעור שכר הטרחה אמור להיגזר מסכום ההטבה שימומש בפועל ולא משווי ההטבה המוערך.

אנו סבורים שיש לאמץ את הגמול ושיעור שכר הטרחה עליו המליצו הצדדים בהסדר המשלים, בשינויים המחויבים, ונסביר.
כאמור, ההסדר המשלים יחול על כ-40,000 מבוטחי המשיבה. כמו כן, אין חולק שהמבקשים ובא כוחם לא שקטו על שמריהם עד שהבטיחו כי המשיבה תעשה שימוש בכל הכספים ששילמו לה הרשויות בגרמיה לצורך מתן טיפולים בעין לניצולי השואה הזכאים. המבקשים ובא כוחם אף הובילו לגיבוש ההסדר המשלים המאפשר לכלל ניצולי השואה חברי המשיבה מגיל 75 שנה לקבל הטבה לשארית חייהם, המסירה את ה"חסם" מפני קבלת טיפולי שיניים והמשפרת את איכות חייהם. מכאן, שהתעקשות המבקשים ובא כוחם להמשיך בניהול ההליך הסדיר נושא בעל חשיבות ציבורית וחברתית חשובה שלא היה מוסדר אלמלא פעולותיהם.

המלצת הצדדים לגמול ולשיעור שכר הטרחה תואמת את השיקולים שנקבעו בחוק ומצאנו כי הם סבירים בנסיבות העניין במיוחד נוכח תרומת המבקשים להליך ועבודת בא כוחם בהגשת הבקשה לבדיקת עניינם של חברי הקבוצה שעניינם טרם נבדק, בהגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה , בפנייה להליך גישור וניהול המשא ומתן, בניסוח ההסדר המשלים ובפעולות לאישורו.

נוסיף, לעניין שכר טרחת ב"כ המבקשים כי משקבענו שסכום המימוש יהיה 15 מיליון ₪, ולמצער, סכום של 12 מיליון בתוך ארבע השנים הבאות, לא מצאנו שיש לקבוע שהוא ישולם לפי סכומי המימוש בפועל מכיוון שאין לב"כ המבקשים אפשרות ממשית לתרום ליישום ההסדר המשלים . לכן, בא כוח המבקשים יהיה זכאי לשכר טרחה בשיעור של 9.75% מסכום של 15 מיליון ₪. עם זאת, אופן תשלום שכר הטרחה ישונה כמפורט להלן:
א) שיעור של 9.75% מסכום של 12 מיליון ₪ ישולם בשני תשלומים: 70% בתוך 30 יום מהמועד שבו פסק הדין יהיה חלוט ו-30% שנה לאחר מכן.
ב) שיעור של 9.75% מסכום של 3 מיליון ₪ ישולם בחלוף שלוש שנים או ארבע שנים ככל שהמשיבה תבקש להמשיך ולדווח על יישומו של ההסדר המשלים.

אנו סבורים כי תשלום שכר הטרחה באופן זה יתמרץ את בא כוח המבקשים לעקוב א חר יי שום ההסדר המשלים ולהבטיח שהמשיבה תעשה את מיטב המאמצים כדי שהוא ימומש על ידי חברי הקבוצה, מושא ההסדר המשלים.

אי לכך, אנו מאשרים את הגמול למבקשים ואת שיעור שכר הטרחה לבא כוחם בהתאם למפורט בסעיפים 10 ו-11 להסדר המשלים, פרט לאופן תשלום שכר הטרחה שישולם לבא כוח המבקשים כמפורט בסעיף 95.3 לעיל.

סוף דבר
התובענה הביאה לפתחנו סוגיה לא פשוטה. לאחר שבחנו את עלויות מימוש הסדר הפשרה, דהיינו בדיקת הזכאות של חברי הקבוצה הנותרים ואיתור היורשים , כפי שהציעה המועצה או הוצאת כספים על ידי המשיבה לצורך פרסום נוסף ובדיקת זכאותם של הפונים, כפי שהציע היועמ"ש, שוכנענו כי כיום, לאחר שכבר ניתנה לחברי הקבוצה הזדמנות במשך כשנתיים וחצי לפנות למשיבה כדי שתבחן את זכאותם להחזר, היישום הנכון והראוי של סעיף 18 להסדר הפשרה הוא בדרך של ייעוד מלוא הכספים להם זכאים ניצולי השואה חברי הקבוצה לטובת ניצולי שואה מעל גיל 75 שנה המבוטחים במשיבה בדרך של מתן פטור מתשלום דמי השתתפות עצמית ב עת קבלת טיפולי שיניים עד סוף חייהם. לטעמנו, מדובר בתכלית ראויה המגשימה את מטרת התובענה הייצוגית ואף את מטרת ההסכם שנחתם בין רשויות הפיצויים בגרמניה למשיבה ו כי יש בהסדר המשלים כדי לסייע בהסרת החסם הקיים בפני ניצולי השואה הנזקקים לטיפולי שיניים ולאפשר להם איכות חיים טובה יותר.

כמו כן, אם יתברר בעוד שלוש שנים או ארבע שנים לבקשת המשיבה, שהסכום הכולל של מימוש ההטבה נמוך מ-12 מיליון ₪, תיקבע הטבה רפואית נוספת בגובה ההפרש בין שווי ההטבה שמומשה לסכום של 15 מיליון ₪ שתינתן לחברי הקבוצה מושא ההסדר המשלים או לחברי קבוצה שקרובים אליהם. בכך, הובטח כי מלוא הסכומים שנותרו בידי המשיבה, ולמצער, שיעור משמעותי מהם ינוצל לתכלית ראויה.

המשיבה תפרסם את ההסדר המשלים ואת דבר מתן ההטבה עד ליום 1.4.2021.
הפרסום ייעשה באופן חד פעמי בשני עיתונים יומיים; בעמותות ובארגונים הפועלים למען אוכלוסיית ניצולי השואה; במשך שלוש שנים באתר האינטרנט של המשיבה, בסניפים שלה, בדיוורים הישירים למבוטחים; בהכנסת ההטבה לרשימת ההטבות של המשיבה.
במסגרת הפרסומים ייכתב כי ההטבה ניתנת כפיצוי בתובענה ייצוגית.

המשיבה תגיש מידי שישה חודשים במשך שלוש השנים הבאות דיווחים בנוגע לפרסום ההסדר המשלים ובנוגע למימוש ההטבה בפועל על ידי ניצולי השואה מגיל 75 ומעלה. הדיווחים יתמכו בתצהיר מתאים ויצורף להם אישור של משרד הבריאות על גובה ההטבה שמומש.
דיווח ראשון יוגש עד ליום 3.10.2021 (יום א') .

ככל שבחלוף שלוש שנים יתברר כי טרם מומש סכום של 12 מיליון ₪, רשאית המשיבה לבקש להאריך את הדיווחים בשנה נוספת עד ליום 1.4.2024.

ככל שבחלוף ארבע שנים יתברר כי שווי ההטבה שנוצל פחות מ-12 מיליון ₪ תודיע המשיבה לבית הדין עד ליום 1.4.2025 לאיזו הטבה רפואית נוספת היא מעוניינת להעביר את ההפרש בין הסכום שנוצל ל-15 מיליון ₪. ההטבה תינתן לחברי קבוצה קרובים ככל שניתן לחברי הקבוצה מושא ההסדר המשלים.
המשיבה תצהיר במסגרת הודעתה שמדובר בהטבה רפואית חדשה שלא ניתנה עד לאותו מועד ושלא היה בכוונתה באותו מועד לתת אותה בעתיד. כמו כן, תמציא המשיבה אישורים על שווי ההטבה ואת אישור משרד הבריאות לכך.

לאחר קבלת הודעת המשיבה יתבקשו הצדדים להביע עמדתם בנוגע להטבה הרפואית המוצעת על ידי המשיבה.

המשיבה תשלם למבקשים גמול בסכום של 75,000 ₪ בתוך 30 יום מהמועד שבו פסק הדין יהיה חלוט.

כמו כן, תשלם המשיבה לב"כ המבקשים שכר טרחה באופן הבא:
א) שיעור של 9.75% מסכום של 12 מיליון ₪ ישולם בשני תשלומים: 70% בתוך 30 יום מהמועד שבו פסק הדין יהיה חלוט ו-30% שנה לאחר מכן.
ב) שיעור של 9.75% מסכום של 3 מיליון ₪ ישולם בחלוף שלוש שנים או ארבע שנים ככל שהמשיבה תבקש להמשיך ולדווח על יישומו של ההסדר המשלים.

התיק יובא לעיון ביום 5.10.2021.

ניתן היום, כ"ה אדר התשפ" א, (09 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' חוה טרטקובסקי שמשי
נציג ציבור (עובדים)

קרן כהן, שופטת

מר יוסף מרקו
נציג ציבור (מעסיקים)