הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ת"ב 18057-05-20

07 אוקטובר 2020

בפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם
נציגת ציבור (עובדים) גב' מלכה טל
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אסתר אדלר

המבקש:
אבי גולדבליט
ע"י ב"כ: עו"ד אסף צ'רני

-
המשיבה:
מזל עזורה מזרחי
ע"י ב"כ: עו"ד אלכסנדר ספינרד
הבורר
עו"ד משה יונאי
פסק דין
מונחת לפנינו בקשה לביטול פסק בורר שניתן ביום 18.2.2020 בתביעות הדדיות של הצדדים ובקשה לביטול או להפחתת שכר טרחת הבורר.
ולהלן העובדות הרלוונטיות לענייננו:
בין המבקש לבין המשיבה, התנהלו הליכי בוררות מול הבורר עו"ד ינאי בקשר לתקופת עבודה בת כ-23 שנים של המשיבה אצל המבקש שהסתיימה ביום 28.9.2004.
ביום 18.2.2020, ניתן פסק דינו של הבורר (להלן: "פסק הבורר").
ביום 10.5.2020, פתח המבקש בהליך דנן, בו ביקש ביטול פסק הבורר, הן בשל טעמים הקשורים לבורר והן אלו הקשורים לפסק עצמו. כן ביקש הפחתת או שלילת שכר הבורר וסעד של השבת שכר הטרחה ששולם.
ביום 13.7.2020, הגישה המשיבה תגובתה לפיה אין עילה חוקית לביטול פסק הבורר, בין היתר טענה כי ביטולו יגרום לה עיוות דין. לחילופין, טענה כי ניתן להשיב את הפסק לבורר להשלמתו. וכן ביקשה פיצול סעדים לעניין תביעת הבורר בעילה חוזית, בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה עקב התמשכות ההליך.
ביום 14.11.2010, חתמו הצדדים, על הסכם בוררות. בין השאר סוכם אופן ניהול הבוררות וסמכויות הבורר. נוכח חשיבותם, עיקרי הדברים יובאו להלן –
הבורר יהיה קשור ויפסוק את דינו בהתאם להוראות הדין המהותי.
הבורר לא יהיה קשור בסדרי הדין או בדיני הראיות, ויפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה בסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו.
הבורר ידון בתביעה ובתביעה שכנגד.
פסק הבוררות יהיה מנומק.
על הבוררות יחול חוק הבוררות והתוספת הראשונה לו, ככל שאין הוראה מפורשת בהסכם הסותרת הוראות בתוספת הראשונה.
רקע משפטי
ס' 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), קובע עשר עילות בגינן ניתן לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר.
לגבי מידת ההתערבות בפסק בורר נאמרו הדברים הבאים –
"מושכלות יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב....
מקומה החשוב של הבוררות כאמצעי להכרעה בסכסוך אינו מייתר את הצורך בפיקוח שיפוטי על הבוררות, המותווה בחוק הבוררות. פיקוח זה מבקש להשיג איזון ראוי בין מתן עצמאות מרבית לבורר ולצדדים לעצב את מסגרת הדיון וההכרעה במחלוקת ביניהם, לבין הצורך לשמור עין שיפוטית בוחנת אשר תבטיח את תקינותם וטוהרם של הליכי הבוררות, את הפעלתם בדרך דיונית יעילה ואת ביסוס פסק הבורר על אמות מידה התואמות מושגי יסוד שבתקנת הציבור.
פועל יוצא מאיזון זה הוא כי התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו...... בית-המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על-פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול.....על אחת כמה וכמה אין הוא בוחן שאלות אלה מקום שהבורר משוחרר מן הדין המהותי ואף מסדרי הדין והראיות. בית-המשפט גם אינו רשאי להעמיד את הפסק במבחן ביקורתו הוא – אם צודק הוא או בלתי צודק בהתאם לתפיסתו שלו. עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות יסוד שעניינן, בעיקרן, בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות – קיומו של הסכם בוררות בר-תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור ועוד שורה של עניינים. גלישת הביקורת השיפוטית על פסק הבורר אל מעבר לעילות הביקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות וחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פיקוח שיפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות."
דיון והכרעה
נקדים את המאוחר ונציין כי החלטנו להחזיר לבורר להשלמת הכרעה, עניין אחד שמצאנו שנעדרו התייחסות או הכרעה בו. שאר הפסק נותר על כנו משמצאנו כי אין עילה לבטלו או לתקנו.
תחילה נדון בבקשת ביטול פסק הבורר ונחלק את הדיון לשניים - טענות הקשורות לבורר עצמו וטענות התוקפות את פסק הבורר עצמו. בסוף נדון בבקשה לגבי שכר טרחת הבורר.
טענות הקשורות לבורר עצמו
לטענת המבקש, הבורר לא קיים כהלכה את תפקידו השיפוטי, התנהל באופן הפוגע מהותית בעקרונות הצדק הטבעי, ואיבד את אמון הצדדים לאור השתהותו הרבה עד הוצאת פסק הבורר והתנהלותו עובר למתן הפסק אשר יצרה עימות בינו לבין הצדדים. עוד טוען לחוסר הגינות עת הבורר הכשיל במכוון את ערעור המבקש לארצי כשהזדרז לתת את פסק הבורר בעוד ההליך תלוי ועומד.
המשיבה כפרה בטענה בדבר אובדן האמון בבורר וטענה כי לה עצמה ייגרם עיוות דין אם פסק הבורר יבוטל, דבר שיצריך ניהול הליך חדש. נוסף נציין טענתה כי חלק מטענות המבקש הועלו בבקשה להעברת בורר מתפקידו ונדחו, וכי מדובר בהכרעה חלוטה, כך שלא ניתן לדון בהן שנית.
כדי שנבין את התמונה בכללותה נציג את סדר הזמנים הרלוונטי –
בחודש ספטמבר 2004, סיימה המשיבה עבודתה אצל המבקש.
בחודש אוגוסט 2008, הגישה המשיבה את התביעה העיקרית בהליך הקודם.
ביום 14.11.2010, חתמו הצדדים על הסכם בוררות אצל עו"ד ברק.
בחודש נובמבר 2015, פנו הצדדים לבורר הנוכחי.
בחודש יולי 2016, התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה לפני הבורר.
בחודש יולי 2017, הסתיימה הגשת הסיכומים לבורר.
ביום 11.4.2019, פנו הצדדים לבורר בבקשה למתן הכרעתו.
בחודש דצמבר 2019, הגיש המבקש בקשה להעברת הבורר מתפקידו (להלן: "הבקשה להעברת הבורר מתפקידו").
ביום 30.1.2020, דחה בית הדין את הבקשה להעברת הבורר מתפקידו, ונתן הוראה לבורר ליתן פסק בוררות עד ליום 19.2.2020.
ביום 14.2.2020, הגיש המבקש בר"ע על ההחלטה מיום 30.1.2020.
ביום 16.2.2020, הגיש המבקש בקשה לעיכוב מתן פסק הבורר עד להחלטה בערעור.
ביום 18.2.2020, ניתן פסק הבורר ובנסיבות אלו, בקשת רשות ערעור נמחקה לבקשת המבקש (המערער שם).
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובהשלמת טיעוני הצדדים, החלטנו לדחות את טענות המבקש כנגד הבורר. משכך, אין מקום לבטל את פסק הבורר מנימוק זה, ונסביר.

נראה כי טענות המבקש כנגד הבורר צמחו עקב איחור הבורר במתן הכרעתו, כשהמבקש קושר כלל הפגמים שאוזכרו בסיכום טענותיו לעיכוב זה.
המבקש ציין בס' 9 לבקשתו, כי "הליך הבוררות התנהל כסדרו בפני הבורר עד שהגיעה עת מתן פסק הבוררות".
כך גם הצדדים ציינו, בפנייתם אל הבורר באפריל 2019 – "הצדדים נותנים בך אמון מלא, ועם זאת יש לומר, כי העיכוב במתן פסק בוררות חורג במידה רבה מן המקובל ומן הסביר, ואף גורם עינוי דין לצדדים."
כמו כן, בהחלטתה של חברתי השופטת שומרוני, היא אפשרה לבורר ליתן פסק הבוררות תוך 19 ימים, והבורר עמד בזמן שהוקצה לו. אין אנו סבורים כי סמיכות הזמנים בין הגשת הבר"ע לבין מתן פסק הבורר מרמזת על התנהלות מכוונת מצד הבורר, זאת נוכח ההחלטה שקצבה את מועד מתן הכרעתו, ודחיית בקשת המבקש לעיכוב ביצוע ההחלטה.
נאמר כי, לא התרשמנו שהבורר התנהל (כנטען) באופן שאינו ראוי בו או כי נפל פגם בהליך הבוררות ככללותו. כך גם התרשמנו כי הבורר לא הושפע מטענות הצדדים או מההתעמתות איתם בקשר לעיכוב פסק הבורר. זאת נאמר, בין השאר, לאור התנהלותו של הבורר בהליך דנן, שהייתה הוגנת ומכבדת לצדדים, הדבר ניכר גם בפסק עצמו, אשר מנוסח היטב, קוהרנטי ומתומצת.
אשר על כן אנו דוחים את טענות המבקש לביטול הפסק מסיבות התלויות בבורר.
פגמים בפסק הבוררות
חריגה מסמכות במתן סעד שלא נתבע – סע' 24(3) לחוק הבוררות
לטענת המבקש, הבורר אכף את ההסכם בין הצדדים לגבי זכאות המשיבה לפיצויים הצבורים בחברת הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, וזאת על אף שהמשיבה דרשה לבטל ההסכמה כאמור בשל שחתמה עליה בטעות / הטעיה / מצג שווא. המשיבה טענה כי בפועל היא ביקשה לקבל סעד של השלמת סכום הפיצויים להם היא זכאית על פי דין. כלומר, המשיבה תובעת מעבר לסכומים הצבורים, השלמת פיצויי ם עד למלוא הזכאות על פי דין.
אנו סבורות כי הבורר לא חרג מסמכותו.
המשיבה אומנם טענה לביטול ההצהרה מיום 28.9.2004, אולם זאת היות וסברה כי מגיע לה סכום גבוה יותר מזה שהיה בפועל בקופה וביקשה את ההפרש. כלומר המשיבה אינה מתכחשת לזכותה לסכומים הצבורים, אלא לטענתה, הסכום שהופרש לקופה הוא חסר ואינו מתיישב עם בסיס ההפרשה הנכון לפי משכורתה בפועל. נציין, כי המבקש התנגד לטענות המשיבה וטען להיעדר עילה לביטול ההצהרה.
ראיה לאמור, הסעד שנתבע ע"י המשיבה, הוא סכום הפרש הפיצויים בין הסכום היא זכאית לו לטענתה לבין הסכום שקיבלה בפועל. הסכום שנתבע כולל את הסכום הצבור שנותר בידי המבקש לאחר שחרור הכספים מהקופה. ראוי להזכיר, כי בכתב ההגנה השיב המבקש כי הגם שהמשיבה התפטרה, הסכים לשחרר לה את מלוא הפיצויים הצבורים. כלומר אין מחלוקת כי סכום זה שייך לה.
השאלה שהתעוררה אם יש מקום לשלול זכות זו נוכח טענות המבקש למעילה. הבורר התייחס לשאלה שבמחלוקת והכריע בה כמפורט בפסק עצמו. משנדחו טענות המבקש לשלילת זכאות המשיבה למלוא כספי הפיצויים הצבורים חייב הבורר את המבקש לשלם למשיבה את יתרת הסכום שנותר בידו.
למעלה מן הדרוש, נוסיף כי כספי הפיצויים שוחררו מחברת הביטוח הפניקס, בעקבות קבלת הודעת המבקש, כי הסדיר את מלוא הפיצויים המגיעים למשיבה. כלומר ללא הודעה זו חברת הביטוח לא הייתה משחררת את הכספים לידיו. התאריכים של הודעת המבקש, טופס שחרור הכספים והצהרת המשיבה זהים.
אשר על כן אנו דוחות טענה זו לביטול פסק הבורר.
לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו – סע' 24(4) לחוק הבוררות
בהקשר לכך, המבקש טוען כי הצדדים הביאו ראיות רבות במסגרת הדיון לפני הבורר, אולם הבורר לא התייחס אליהן בהכרעתו. לדבריו, מחובתו של הבורר להתייחס בפסק הבוררות לראיות שהונחו לפניו, וזוהי החובה שהופרה. הוא הפנה להפ"ב חי' (48634-10-15 אגבאריה נ' סעיד (30.3.2017), כאסמכתא לכך שהתעלמות מחומר הראיות מצדיקה ביטול פסק הבורר. אולם שם הוכרע לגבי נסיבות בהן הבוררים לא אפשרו לצדדים להביא ראיות ועדים ונמצאו פגמים בהליך הדיוני עצמו, מה שלא נטען בענייננו. כן הפנה לרע"א 1407/09 MICHRAZ 95 REAKTY LTD נ' שרם (22.6.2008), גם מקרה זה אינו מתאים לענייננו, שהרי שם בוטל פסק הבורר בשל שזה קבע כי לא הובאה עדותו של עד מהותי ובדיעבד התברר כי עדות זו ניתנה, אלא שלא הייתה בפני הבורר כשנתן את פסק דינו – ומכאן קמה באותו עניין עילת ביטול.
כפי שנראה מטענות המבקש, ענייננו קשור יותר לאופן כתיבת פסק הבורר ולרמת ההרחבה בהנמקה ולא לפגם מהותי בהליך הבאת הראיות או העלאת טענות הצדדים.
כך יש לדחות את הטענה שהועלתה כי נוכח פרק הזמן שעבר, וגם אם הבורר עיין בראיות, בוודאי ושכח את התרשמותו מהעדים עד שכתב את הפסק. כעולה מנספחי הבקשה, פרוטוקולי ישיבות הבוררות תומללו, הראיות הוגשו לבורר וכך גם העדים העידו לפניו, וסביר כי הבורר רשם את הערותיו והתרשמויותיו בזמן אמת, כך שיש לדחות את סברת המבקש כי התמהמהות הבורר פגעה בכושר שיפוטו בהקשר הזה.
נוסיף כי נוכח אמירותיו של הבורר בפסק עצמו, דבריו בדיון כאן ומהתרשמותנו הכללית, נראה כי הבורר העדיף במכוון שלא לפרט את מכלול הראיות והעדויות בפסק הבורר כדי לא לפגוע במי מהצדדים ומשכך בחר בכתיבה על דרך הצמצום.
עילות ביטול פסק הבורר סגורות ומתוחמות הן. לא מצאנו הצדקה עניינית, לקבוע כי אי התייחסות למלוא הראיות בפסק הבוררות כשלעצמו, מקים עילה לביטולו. מה גם שהבורר התייחס לחלק מהראיות.
די בכך כדי לדחות טענה זו.
העדר הכרעה בפסק הבורר – סע' 24(5) לחוק הבוררות
המבקש מונה רשימת פלוגתאות שלכאורה לא הוכרעו בפסק הבורר – (1) האם המשיבה פוטרה או התפטרה, (2) האם קמה למשיבה הזכות לקבלת פיצויי פיטורים, (3) האם הסכם הפיצויים שנכרת עימה נכרת לפנים משורת הדין, (4) האם נפלו פגמים בכריתתו של הסכם הפיצויים ואילו, (5) האם יש לבטל את הסכם הפיצויים כטענת המשיבה, (6) והאם רשאית זו לטעון לכך לאור השיהוי הניכר, (7) האם למבקש קמה עילה לביטול הסכם הפיצויים, (8) האם מעשי המעילה של המשיבה מהווים עילה לביטול הסכם הפיצויים, (9) או לשלילת פיצוי פיטורים או הפחתתם, (10) האם זכאי המבקש לביטול ההסכם – האם זכאי לסעד ההשבה, (11) האם משכה המשיבה מהקופה הקטנה לנסיעות, האם עשתה זו כדין, בידיעת המבקש ובהסכמתו, או (12) האם יש לראות בכך עבירת משמעת השוללת הפיצויים (13) ומקימה עילת תביעה כספית בגין מעשים אלו.
כן טוען הוא, מבלי לפרט, כי הבורר לא הכריע בחלק מהסעדים.
מנגד, טוענת המשיבה כי המחלוקות שהציג המבקש, אינן ברובן מחלוקות שהועברו להכרעה ומונה את הפלוגתאות העיקריות בתיק, כאשר לשיטתה הבורר הכריע בכולן. כן הפנתה לפסיקה לפיה אין חובה לדון ולהכריע בכל שהתגלה מהלך ההליך, אלא בשאלות העיקריות והמהותיות הדרושות כדי להגיע לתוצאה הסופית.
המבקש לא ערער על הקביעות העובדתיות שנקבעו בפסק הבורר.
הבורר אכן לא דן בשאלה אם המשיבה פוטרה או התפטרה. הרי המבקש הסכים לשחרר את כספי הפיצויים למשיבה. בשים לב להסכמת המבקש, וקביעת הבורר כי הסכום לו זכאית המשיבה בגין מלוא פיצויי הפיטורים, נמוך מסכום הפיצויים הצבורים בקופה, הדיון וההכרעה בנסיבות סיום העבודה התייתרו. משכך צדק הבורר שלא נדרש לכך. המחלוקת שנותרה נסובה על השאלה אם המבקש רשאי לשלול את זכאות המשיבה לפיצויים עקב הטענות שהעלה נגדה. לגבי שאלת שלילת הזכאות הבורר הכריע במנומק.
אמנם הבורר לא אישר זכאות המשיבה לפיצויי פיטורים מלאים על פי דין, בד בבד פסק הבורר בטענות המבקש למעילה, ומשקבע כי טענות אלו לא הוכחו ברמת ההוכחה המוגברת, וכי המבקש אינו רשאי לשלול את זכות המשיבה לפיצויים שהופרשו עבורה, המסקנה המתבקשת כי על המבקש לקיים את התחייבויותיו ולהעביר את הכספים למשיבה.
כך לגבי שאר הדוגמאות שהמבקש הציג, לא מצאנו כי מחלוקות אלו נדרשו לשם הכרעה, או כי נעדרו הכרעה, או היו פלוגתאות בין הצדדים.
לגבי הסעדים שתבע המבקש בתביעה שכנגד, המבקש תבע שלושה סעדים:
פיצוי בגין נזק ממון המורכב מהשבת דמי נסיעות שנלקחו שלא בהסכמה ובניגוד לדין (20,610 ₪) ופיצוי בגין משיכת כספים כנגד קבלות פיקטיביות (100,000 ₪).
פיצוי בגין נזק שאינו ממוני (50,000 ₪)
פיצויים בגין קבלת פיצויי פיטורים שלא כדין (52,424 ₪)
באשר לסעד הראשון, זה נדון במסגרת ס' 71 – 59 לפסק הבוררות ונדחה משהבורר מצא כי המבקש לא הרים את הנטל להוכחת מעשי המעילה שיוחסו למשיבה. תוצאת הכרעה זו הביאה גם לדחיית הסעד השלישי.
בסעיף 72 לפסק הבורר, עבר הבורר ישירות לדיון בדבר הוצאות ההליך, שכר טרחתו ומילות סיכום.
לכאורה, לא הכריע הבורר בסעד השני מתוך הסעדים שתבע המבקש – פיצוי בגין נזק שאינו ממוני.
בס' 71 לפסק בורר, נקבע – "אשר על כן אני דוחה את תביעתו של עו"ד המבקש לחיוב הגב' המשיבה בגין גניבת כספים מהקופה הקטנה תוך מעילה באמון אשר ניתן לה."
צא ולמד, כי הבורר כרך את כל הסעדים שביקש המבקש בתביעה שכנגד ודחה את מלוא התביעה על בסיס הכרעתו בסע' 67 קודם לכן כי "...לא שוכנעתי ברמת הוכחה מוגברת, זו העולה על מאזן הסתברות רגיל, כי הגב' המשיבה אכן רימתה וגנבה כספים מהקופה הקטנה."
אולם, עוד שמנו לב, כי הבורר אכן קבע עובדתית בסע' 68 לפסק בורר כי "שוכנעתי כי הגב' המשיבה אכן עשתה שימוש בכספי הקופה הקטנה, תוך שנטלה לעצמה אשראי ו"הלוואות גישור" – אך לא בגין אלה נתבעה על ידי עו"ד המבקש."
בבחינה מדוקדקת יותר את טענותיו של המבקש בכתב התביעה שכנגד, מצאנו כי הוא ייחס את הנזק הבלתי ממוני הנתבע בסע' 46 לתביעה, גם לכך שהמשיבה נטלה לעצמה אשראי עצמי מהקופה הקטנה.
משכך, מצאנו כי הבורר לא נתן דעתו לסעד בגין נזק שאינו ממוני, ולא הכריע בו לגופו.
יוזכר כי אין בית הדין שם עצמו לפסוק במקום הבורר שהוסמך לדון ע"י הצדדים. נוכח הסכמת המשיבה להחזיר את התיק לבורר להשלמת הכרעתו עדיף לנהוג בדרך זו. משכך, על הבורר לתת דעתו גם לגבי סוגיה זו.
לגבי הסעד לפיצויים בגין קבלת פיצויי פיטורים שלא כדין, אין טעם לחזור על דברינו לעיל לפיהם משנדחו טענות המבקש בנוגע להתנהלות המשיבה עליהן מבוססת עילה זו, צדק הבורר משלא נדרש לדיון בה.
העדר הנמקה – סע' 24(5) לחוק הבוררות
אין חולק כי בהסכם הבוררות התנו הצדדים כי על הבורר לנמק את הכרעתו.
קראנו את פסק הבורר ואנו סבורות כי הוא מנומק דיו, טיבו של נימוק אינו תלוי באורכו ולעיתים די במשפט קצר כדי להוות נימוק מספיק. נוסיף כי מקום בו הייתה נדרשת הנמקה מפורטת יותר, הסביר הבורר מדוע נמנע מכך. ראו לדוגמה סע' 32 לפסק הבורר. בדיון לפנינו שוב חזר הבורר על הסבריו לדרך בה בחר לכתוב את הפסק. דבריו מקובלים עלינו.
עניין ניסוח פסק בורר והפירוט הנדרש בו נתון ליד הכותבת אותו, במקרה זה, ידו של הבורר. לא מצאנו כי יש בחופש הניסוח שנטל הבורר לעצמו כדי שיוטל פגם בפסיקתו בשל סיבה זו.
פסיקה בניגוד לדין
מדובר ברכיב שעות נוספות. כאשר המבקש טוען כי הבורר דחה את מתכונת העבודה הקבועה שהציגה המשיבה, ועדיין פסק לזכותה 4 שעות נוספות חודשיות, לפי הכרעתו, כי נדרשה המשיבה לעבוד מדי פעם ובאופן חריג מעבר לשעות העבודה הקבועות. לפי המבקש, הכרעה זו נוגדת את הדין.
הבורר הפנה בפסק הבורר לעדות גב' צ'רני לפיה " שגרת עבודתה של מזל הייתה: מגיעה בין 9 ל-10 והולכת בין 4 ל-5" היינו זה היה יום העבודה הקבוע של המשיבה. ובהמשך, "היו מקרים שנשארה יותר, כי התעורר צורך בכך. זו לא הייתה השגרה – רק מצבים חריגים".
על סמך זאת פסק הבורר 4 שעות גלובליות מידי חודש, לתקופה קצובה מכלל תקופת העבודה של התובעת ועל בסיס עשרה חודשים לשנת עבודה.
אין אנו סבורות כי מדובר בפסיקה בניגוד לדין.
הבורר דחה את דרישת המשיבה למתכונת העבודה שהוצגה, אולם לא שלל כי המשיבה עבדה במתכונת שעות נוספות והכריע בעניין זה, לפי הראיות שהיו לפניו ועשה זאת במשורה.
ברי כי עובד שעבד שעות נוספות – זכאי לתשלום בגינן.
מפסק הבורר עולה כי זה התרשם שהמשיבה עבדה שעות נוספות ופסק לפי הראיות שהיו לפניו והדבר נעשה כדין.
עילה שלפיה בית דין של הערעור היה מבטל את הפסק – סע' 24(10) לחוק הבוררות.
לאור כל האמור לעיל, אין אנו סבורות כי קיימת עילה לביטול פסק הבורר. מכל מקום, ובהתחשב בפרק הזמן הארוך בו מתנהלים הצדדים בבתי הדין ולפני בוררים, ובשים לב למועד סיום עבודתה של המשיבה וטענותיה באשר לעיוות דין שייגרם לה באם יבוטל פסק הבורר ויידרשו לנהל את ההליך מחדש אצל גורם אחר.
מאחר והתרשמותנו כי הטענות לפגם בהליך ולאובדן אמון בבורר נובעות מההשתהות במתן פסק הבורר ולא בשל הבוררות לגופה, התוצאה כי אין לבטל את פסק הבורר.
הבקשה להפחתת שכר טרחת הבורר
בהתאם לסעיף 32 לחוק הבוררות "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, להפחית שכר שקבע הבורר שלא על דעת בעלי-הדין, אם ראה שהשכר מוגזם, ורשאי הוא לפי זה לצוות על החזרת סכומים ששולמו לבורר לחשבון השכר, והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות. (ב) לא ייזקק בית המשפט לבקשה להפחית שכר שהוגשה לפני מתן פסק הבוררות או אחרי עבור התקופה האמורה בסעיף 27(א)."
אין חולק כי בחודש נובמבר 2011 עו"ד ינאי הסכים לכהן כבורר במחלוקת לפי שכ"ט של 1,000 ₪ + מע"מ לשעת עבודה .
שני הצדדים הסכימו לתנאי זה ואינם חוזרים בהם מהסכמתם, אלא טוענים כי בשל השתהות הבורר במתן פסק הדין, יש לשלול את שכר טרחתו.
ביום 27.7.2020, הגיש הבורר תגובתו ושם הפנה לסמכות בית הדין להפחית בשכרו לפי סע' 32(א) לחוק הבוררות ופירש כך שבית הדין רשאי לדון בשכרו אם אינו על דעת בעלי הדין או מוגזם, וטען כי השכר היה מוסכם על הצדדים ולא נטען כי היה מוגזם. עוד הפנה לסד הזמנים להתנהלות התיק, שרק חלק מועט ממנו התברר אצלו, כשעיקר הזמן שחלף מסיום העבודה ועד למתן פסק הבורר אינו קשור אליו.
ביום 30.7.2020, השיבה המשיבה ותקפה את פרשנות הבורר לכך שהסמכות נתונה להפחתת שכרו, רק אם השכר מוגזם. והפנתה לפסיקה שם קבע ביה"ד כי ניתן להפחית משכ"ט בורר מקום בו פסק הבוררות מתעכב זמן לא סביר.
ברע"א 5780/11 עיריית שדרות נ' אבנר אשר אדריכלים בע"מ (15.11.2011), אליו הפנתה המשיבה, אמר בית המשפט את הדברים הבאים –
"סבורני, כי כאשר משתהה בורר תקופה בלתי סבירה במתן פסק הבוררות וללא הסבר המניח את הדעת, מוסמך בית המשפט להפחית משכרו על יסוד הסמכות המוקנית לו בסעיף 32(א) לחוק הבוררות, שכן אם לא קיבלו בעלי הדין את פסק הבוררות משך זמן בלתי סביר, לא זכו לשירות שלשמו שכרו את הבורר, ולפיכך עמידת הבורר על קבלת שכר הטרחה שהוסכם עליו מכתחילה, עשויה להתפרש בנסיבות מסויימות כ"שכר מוגזם" שלא נקבע על דעת בעלי הדין. תכלית הסעיף היא עשיית צדק עם בעלי הדין, וברי כי גם אם קבעו בעלי הדין מכתחילה באשר לשכר טרחת הבורר, אין להתעלם מהתפתחויות שחלו לאחר מכן העלולות לערער את בסיס ההסכמה."
בפסק הבורר, הפחית הבורר מיוזמתו 50% מהשעות שגבה בגינן תשלום – כשבמקום 16 שעות של עבודה על כתיבת הכרעתו, חייב את הצדדים בגין 8 שעות.
בנסיבות אלו, לא מצאנו לנכון להתערב בהסכמת הצדדים לעניין קביעת שכר טרחת הבורר ולגבי התשלום שגבה הבורר בפועל.
יובהר כי הצדדים לא טענו כי סך השעות לפיו העריך הבורר את עבודתו היה גבוה, אלא רק לגבי התמהמהות הבורר במתן פסק הבורר.
משכך ונוכח העובדה שהבורר ויתר על חלק משכר טרחתו, איננו מוצאות לנכון לשלול או להפחית משכר טרחתו מעבר לכך.
סיכומו של דבר
אנו דוחות את הבקשה לביטול פסק הבורר.
נוכח התרשמותנו כי הליך הבוררות לא היה פגום וכי אין חשש למשוא פנים מצד הבורר, ובשל העובדה כי הבורר הוא הגורם לפניו הונחו כלל כתבי הטענות, הראיות ועדויות הצדדים מצאנו כי השלמת פסק הבורר ע"י הבורר עצמו בנסיבות דנן, יביא לסיום ההליכים באופן היעיל ביותר.
התיק מוחזר לבורר להשלמת התייחסותו לסעד של פיצוי לא ממוני בגין התנהלות המשיבה כפי שתוארה בסעיף 68 לפסק הבורר.
על הבורר ליתן פסק בוררות משלים בתוך 21 יום ממועד קבלת פסק הדין. שכר טרחת הבורר יחושב באותו אופן בו חושב בגין כתיבת פסק הבורר.
פסק הבורר יעוכב עד להשלמתו כהחלטתנו כאמור.
אישור פסק הבורר – ס' 28 לחוק הבוררות קובע –
"28. הוגשה בקשת ביטול והיא נדחתה, או נדחה ערעור שהוגש לפי סעיף 29ב, יאשר בית המשפט את פסק הבוררות, אף אם לא הוגשה בקשה לאישורו; דחה בית המשפט את בקשת הביטול או את הערעור בחלקם או שהשלים או תיקן את פסק הבוררות עקב הדיון, יאשר את הפסק במידה שלא בוטל או כפי שהושלם או תוקן."
לאחר קבלת השלמת פסק הבוררות, רשאים הצדים להגיש בקשה לאישורו.
על המזכירות להעביר החלטתנו זו ישירות אל הבורר.

לנוכח התוצאה אליה הגענו אין צו להוצאות.

ניתן היום , י"ט תשרי תשפ"א, (07 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

מלכה טל
נציגת עובדים

סאוסן אלקאסם
שופטת

אסתר אדלר
נציגת מעסיקים