הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ק"ג 49374-01-17

22 אפריל 2020

לפני:

כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין
נציגת ציבור (עובדים) גב' מלכה טל
נציגת ציבור (מע סיקים) גב' נירה גרין

התובע
עזבון המנוח מיכאל פלדמן
באמצעות בתו פלדמן אלין
ע"י ב"כ: עו"ד שרגא בלזר ואח'
-
הנתבעות
1. מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד תומר אלטוס ואח'
2. רפאל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד טל קרת ואח'

פסק דין

לפנינו תביעת בתו של המנוח מיכאל פלדמן ז"ל (להלן : המנוח) כנגד קרן הפנסיה של המנוח (הנתבעת 1) ומעסיקת המנוח (הנתבעת 2), לקבלת הכספים שלגרסתה נותרו בקרן הפנסיה של המנוח לאחר פטירתו.
השאלה העיקרית הדרושה להכרעתו היא האם הנתבעות הפרו חובות כלפי המנוח כאשר לא יידעו אותו על האפשרות למשיכת הכספים שנצברו בחשבונו בקרן הפנסיה ואת ההשלכות של בחירתו בקצבת נכות מקרן הפנסיה.

רקע והליכים:
מר מיכאל פלדמן ז"ל (המנוח) הלך לעולמו ביום 19.5.2012 בגיל 65 לערך.
התובעת היא היורשת שלו עפ"י דין.
הנתבעת 1 (מבטחים) מנהלת קרן פנסיה לעמיתים ותיקים (להלן: קרן הפנסיה או מבטחים) ופועלת בהתאם לתקנון קרן הפנסיה (להלן: התקנון).
המנוח בוטח בקרן הפנסיה של מבטחים מחודש 2.1994 ועד לחודש 8.2011.
הנתבעת 2 (להלן: רפא"ל) הייתה מעסיקת המנוח מיום 1.2.2001 ועד למועד פטירתו.
בחודש 8.2011 התגלה אצל המנוח סרטן ומאז היה בחופשת מחלה כאשר דיווח על מחלתו הועבר לרפאל ביום 15.8.2011.
ביום 3.11.2011 התקיימה פגישה בביתו של המנוח בה נכחו המנוח, מנהלת ורכזת של מרכז הפרישה של רפא"ל. לטענת התובעת , המוכחשת על ידי הנתבעות, בפגישה נכח גם נציג מבטחים.
בפגישה חתם המנוח על בקשה לקבלת קצבת נכות מקרן הפנסיה (להלן: הבקשה)(נספח נ/1 לכתב ההגנה של מבטחים).
במסגרת הבקשה הצהיר המנוח, בין היתר , על כך שבמקרה של פטירה בתקופת הזכאות לקצבת נכות בלא שארים הזכאים לקצבה, לא יהיו היורשים זכאים להחזר כספים מהקרן. כן הצהיר המנוח , כי ידוע לו שקבלת קצבת נכות מהקרן תבטל את האפשרות למשיכת ערכי הפדיון הצבורים על שמו.
בס"ק 12 ד' וה' לבקשה נרשם כדלקמן:
ד. אם אקבל קצבת נכות מלאה או חלקית, משך חודש אחד או יותר, במהלך התקופה של 60 חודשים לפני חודש הזכאות הראשון שלי לקצבת זקנה, לא אהיה זכאי/ת למשוך כספים שנצברו בחשבוני בקרן.
ה. ידוע לי כי במקרה של פטירה, חלילה, בתקופת זכאותי לקבלת קצבת נכות, בלא שאותיר אחרי שאירים הזכאים לקצבה, לא יהיו יורשי זכאים להחזר כספים מהקרן.
נציין, כי מתחת לה' של התת סעיף נמתחו שני קוים, מהם ניתן ללמוד כי הייתה התייחסות מיוחדת לסעיף זה, כמו כן מתחת לתת סעיף י' המתייחס לכך שהבחירה לקבל קצבת נכות מבטלת את האפשרות למשיכת ערכי הפדיון גם נמתחו שני קווים.
התובעת מייחסת חשיבות רבה לפגישה זו ולמעשה עיקר תביעתה מתמקדת בטענה לפיה בפגישה זו לא מילאו נציגי הנתבעות את חובתן להסביר ולייעץ למנוח באשר לאפשרויות שלפניו והשלכותיהן.
להשלמת התמונה נציין עוד, כי הפגישה נקבעה בתיאום עם המנוח ובהתאם לנוהל לפיו פועלת רפא"ל במקרים בהם עובד שוהה באי כושר ממושך כתוצאה בין היתר ממחלה קשה, כאשר לנוהל זה נתייחס בהמשך.
ביום 21.12.2011 קבע רופא הקרן כי המנוח נכה בשיעור של 100% ממועד מיצוי ימי המחלה הצבורים (21.9.2011) ועד גיל הפרישה (67).
למנוח שולמה קצבת נכות מהקרן מחודש 9.2011 ועד חודש 5.2012, מועד פטירתו.
ביום 19.5.2012 הלך המנוח לעולמו כאשר בעת פטירתו הוא לא הותיר שאירים.
ב-20.8.2015 פנה ב"כ התובעת במכתב למבטחים ב בקשה לקבל הסבר ל"סיבה לאי תשלום מלוא הסכומים שנצברו" בקרן הפנסיה לתובעת כאשר בתשובת מבטחים נכתב "בהמשך לפנייתך בנושא מיצוי זכויות, הרינו להפנותך לסעיף/ים: ס' 48 פרק י- משיכת כספים וכן ס' 78 מיצוי זכויות לתקנון האחיד... של קרן מבטחים". במקביל שלח ב"כ התובעת מכתב לרפא"ל לקבלת מסמכים רלבנטיים, ונענה בהתאם.
בחודש 1.2017 הגישה התובעת את תביעתה כנגד מבטחים בלבד , במסגרתה ביקשה פסק דין הצהרתי המורה למבטחים לשלם לה את הכספים בקרן הפנסיה של המנוח. הגם שהתביעה הוגשה כנגד מבטחים בלבד כתב התביעה כלל טענות עובדתיות לגבי אופן התנהלות נציגת רפא"ל אשר הייתה בקשר עם המנוח ואשר נכחה בפגישה בה חתם המנוח על הבקשה לקצבת נכות.
בדיון המוקדם שהתקיים ביום 26.2.2018 התבקש ב"כ התובעת להבהיר האם הוא עומד על תביעתו במישור העובדתי כאשר הובהר לו כי ככל שכן תינתן הוראה על הגשת תצהירים וייקבע דיון הוכחות. בסיום הדיון נעתרנו לבקשת ב"כ התובעת לתיקון כתב התביעה וב"כ התובעת התחייב להבהיר האם התביעה היא גם במישור העובדתי או במישור המשפטי בלבד .
ביום 6.6.2018 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן ומכומת כאשר רפא"ל צורפה כנתבעת נוספת . בהמשך, הודיע ב"כ התובעת כי התביעה היא גם במישור העובדתי.
בדיון שהתקיים ביום 27.3.2019, לאחר שהובהר לב"כ התובעת כי אין רלבנטיות לעדות התובעת מאחר והיא לא נכחה בפגישה בה חתם אביה על הבקשה לקצבת נכות ואף אינה זוכרת כי אביה סיפר לה כלל על קיום הפגישה, הסביר ב"כ התובעת כי בכוונתו להוכיח שלא ניתן למנוח ייעוץ וזאת באמצעות זימון נציגת רפא"ל לעדות.
בהמשך הדיון הצהיר ב"כ רפא"ל לפרוטוקול כלהלן:
"כשבית הדין שואל אותי האם נאמר למנוח שיש לו מספר אופציות:
אופציה אחת- לקבל גמלת נכות ואז היורשים לא יוכלו לקבל את הכסף שנותר בקרן ואופציה שניה- למשוך את כספי הקרן ואז הוא לא יוכל לקבל פנסיית נכות, אני משיב זה לא נאמר ואף אסור היה להגיד זאת למנוח".
כן נאמר למנוח שהבירור לגבי זכויותיו הפנסיוניות יש לברר מול הגורם הפנסיוני ולא מול רפא"ל".
(דברי ב"כ רפא"ל בעמ' 6 לפרוטוקול).
לנוכח הצהרת ב"כ רפאל הודיע ב"כ התובעת כי הוא מסכים להגשת סיכומים בתיק ללא צורך בתצהירים והוכחות וגם ב"כ רפא"ל נתן הסכמתו לכך.
בהמשך התקבלה גם הסכמת ב"כ מבטחים לכך והצדדים הגישו סיכומיהם על בסיס החומר המצוי בתיק, כאמור ללא שנשמעו ראיות בתיק.

טענות התובעת:
המנוח ידע בוודאות שנותרו לו מספר חודשים לחיות והמסמכים הרפואיים מעידים על כך. למנוח נאמר על ידי רופאיו כי נותרו לו חודשים ספורים. המנוח העדיף לסיים חייו בכבוד ללא קבלת טיפול רפואי על מנת לנסות ולהאריכם.
אין מחלוקת על כך שבהתאם לס' 48 לתקנון יכול היה המנוח לבצע משיכה של הכספים במקום קבלת קצבת נכות.
ככל והמנוח אשר כאמור ידע כי נותרו לו חודשים ספורים לחיות, היה מודע לאפשרות של משיכת הכספים ולהשלכות האפשריות של קבלת קצבת נכות, הוא הוא היה מעדיף לבצע משיכה של הכספים ולא לקבל קצבה למשך חודשים ספורים.
הנתבעות אשר היו מודעות למצבו הרפואי של המנוח היו מחויבות להבהיר למנוח על האפשרויות שלפניו והשלכותיהן עליו. היה עליהן להסביר לו כי קבלת קצבת נכות לתקופה העולה על 11 חודשים תשלול את הזכאות למשיכת הכספים. כן היה עליהן להסביר לו כי במקרה של פטירה יורשיו לא יקבלו מאומה.
בפגישה עם המנוח נכחה רכזת הפרישה של רפא"ל ומתוקף תפקידה היה עליה להסביר למנוח את האפשרויות שלפניו והשלכותיהן. המנוח סמך על הרכזת כי תסביר לו על האפשרויות שלפניו. הרכזת הייתה מודעת למצבו הרפואי של המנוח.
בפגישה נכח גם נציג מבטחים והיה גם עליו להסביר למנוח את האפשרויות וההשלכות. ניתן ללמוד על נוכחות ו בפגישה מחתימתו על הבקשה שהגיש המנוח.
גם אם חל איסור על פי דין לנתבעות לתת יעוץ למבוטח באיזה מהאפשריות לבחור עדיין היה עליהן להבהיר לו את האפשרויות וההשלכות שלהן ולראות האם בהתחשב במצבו הבריאותי הוא אכן הבין היטב זאת היטב.
טענת הנתבעות כי חל עליהן איסור להסביר למנוח מהן האפשרויות שלפניו וההשלכות שלהן עליו ועל יורשיו אינה מתיישבת עם השכל הישר.
באי יידוע המנוח על האפשרויות שלפניו והשלכותיהן, הפרו הנתבעות את חובת הגילוי המוגברת המוטלת עליהן כלפי המנוח. מפנה לעניין גולדשטיין.
מבטחים הפרה את הוראות חוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 בכך שלא הבליטה בטופס הבקשה לקבלת קצבת נכות את הסייגים לחובתה. כן הפרה את הוראת ס' 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ע-1973, בכך שלא נהגה עם המנוח בדרך מקובלת ובתום לב בקיום חיוב הנובע מחוזה ואת חובתה לגילוי נאות ומתן הסבר למנוח לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה, תשל"א- 1971).
טופס הבקשה לקצבת נכות ערוך באופן כזה שסעיפים המעניקים זכויות לקרן מודגשים בעוד שסעיפים המקפחים את המבוטח נבלעים במלל. כמו כן, בעוד שליד הסעיף בטופס שהנו לטובת הקרן נכתב כי הוסבר למנוח, לא נרשם כך ליד הסעיף שהנו לרעת המבוטח.
המנוח הוטעה על ידי הנתבעות ו/או מי מטעמן ועל כן הוא זכאי למלוא התרופות בהתאם לחוק החוזים (תרופות).
התובעת מפנה לפסק הדין האזורי שניתן בעניין ויזל שם נקבע כי היורשים זכאים למשוך מהקרן את הכספים שהיו צבורים בה ע"ש אביהם המנוח.
בהתייחס לרפא"ל טוענת התובעת כי היא לא פעלה על פי הנוהל שלה שכן כעולה מהנוהל רפא"ל לקחה על עצמה את הטיפול במנוח בהיבט המקצועי ובמסגרת זו היה עליה להביא לידיעתו את האפשרויות וההשלכות ולוודא כי הבין אותן.
התנהלות רכזת הפרישה מהווה לכל הפחות התרשלות כלפי המנוח כאשר לרפא"ל אחריות שילוחית לכך.
להשלמת התמונה נציין כי בכתב התביעה המתוקן עלו טענות כגון שיש לראות בקצבה שקיבל המנוח כהלוואה, כי ס' 48 לתקנון וס' 12ה' לבקשה הם תנאים מקפחים בחוזה אחיד שדינם להתבטל וכי מבטחים מנסה להתעשר שלא כדין על חשבון המנוח. טענות אלה נזנחו בסיכומי התובעת ועל כן לא נדון בהן.

טענות מבטחים:
ס' 48 לתקנון אינו רלבנטי מאחר והוא מתייחס לזכויות המבוטח (ולא היורשים) למשוך את הכספים מהקרן כאשר הס' הרלבנטי הוא ס' 49 לתקנון המתייחס לזכויות היורשים למשוך כספים בסכום חד פעמי מהקרן.
ס' 49(ה) קובע כי יורשי המנוח אינם זכאים למשוך את הזכויות שצבר המנוח בקרן בסכום חד פעמי, זאת כאשר המנוח קיבל בחייו קצבת נכות, כפי שארע במקרה דנן. מפנה לעניין המר.
המנוח הגיש מרצונו את הבקשה לקצבת נכות והיה מודע לכך שקבלתה תאיין את זכותו ואת זכות יורשיו/שאיריו למשיכת כספים מהקרן בסכום חד פעמי.
המנוח הצהיר כי ידוע לו שהיה ויקבל קצבת נכות במשך חודש או יותר במהלך חמש השנים לפני הגיעו לגיל פרישה הוא לא יהיה זכאי למשיכת כספים מהקרן בסכום חד פעמי וכי ידוע לו שבמקרה של פטירה במהלך תקופת הזכאות לקצבת נכות לא יהיו זכאים יורשיו למשיכת כספים בסכום חד פעמי.
המנוח חתם מרצונו החופשי על הבקשה ולא חזר בו מבקשתו ומעולם לא ביקש למשוך את הכספים.
גם בהתאם לס' 48 לתקנון מאחר והמנוח קיבל קצבת נכות במהלך שישים החודשים לפני חודש הזכאות הראשון לא קמה לו בחייו הזכות למשיכה חד פעמית של הכספים בקרן.
מי שחותם על מסמך חזקה כי חתם עליו לאחר הסכמתו. המנוח חתם מרצונו והבין את משמעות הגשת הבקשה ומכאן שאין בסיס לטענה לפיה הוטעה וכי הנתבעות הסתירו ממנו את האפשרות למשיכת כספים בסכום חד פעמי.
הטענה כי המנוח חפץ למשוך את הכספים במשיכה חד פעמית היא טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב שדינה להידחות.
התובעת לא הוכיחה כי המנוח היה לא כשיר מבחינה קוגניטיבית או נפשית. מהראיות נראה כי המנוח קיבל החלטות משמעותיות תוך הפעלת שיקול דעת תקין ואף התובעת אינה חולקת על כך.
טענת התובעת בדיעבד כי ככל והיה המנוח מודע להשלכות בחירתו הוא היה משנה אותה מתבססת רק על השיקול הכספי ומתעלמת משיקולים נוספים כגון מס מוגבר והשפעת קבלת הקצבה על בטחונו הכלכלי של המנוח.
על הקרן חל איסור להתערב בשיקולי המבוטח האם למשוך את הכספים בסכום חד פעמי או לקבל קצבה. התערבות מסוג זה היא בגדר מתן ייעוץ פנסיוני אשר הקרן מנועה מלעסוק בו בהתאם להוראות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה הפנסיונים), התשס"ה- 2005 ("חוק הפיקוח").
הטענה לפיה במעמד חתימת המנוח על הבקשה נכח גם נציג מבטחים לא הוכחה וממילא לא רלבנטית שכן נציג הקרן מנוע מלהעניק ייעוץ פנסיוני או אחר למנוח. סביר להניח שנציג מבטחים חתם על הבקשה לאחר שהתקבלה אצלו.
מבוטח רשאי להתייעץ עם יועץ פנסיוני אשר יעריך את נתוניו האישיים ואת כדאיות המשך הביטוח הפנסיוני בקרן. המנוח בחר ביודעין לקבל קצבה על פי שיקול דעתו ו/או על פי יעוץ פנסיוני או אחר שקיבל לגביו לא מודעת התובעת.
הפסיקות שהובאו בסיכומי התובעת אינן רלבנטיות לתביעת התובעת. באשר לעניין ויזל אליו הפנתה התובעת מפנה מבטחים לפסק הדין של בית הדין הארצי שקיבל את ערעור הקרן. כן מפנה מבטחים לעניין ברונרוט שם נדחתה תביעה דומה לתביעה שלפנינו, כאשר המדובר בפסק דין המתאים יותר לענייננו ומאוחר לפסקי הדין עליהם מסתמכת התובעת.

טענות רפא"ל:
דין התביעה כנגד רפא"ל להידחות מחמת העדר יריבות שכן הסעד המבוקש הוא קבלת כספים המצויים אצל מבטחים ושאינם בחזקת ובשליטת רפא"ל.
משעילת התביעה כנגד רפא"ל היא רשלנות לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתביעה זאת בהתאם לס' 24 לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט- 1968 ולפסיקה.
יש לדחות את התביעה כנגד רפא"ל אף מהטעם שחל איסור עליה להעניק ייעוץ פנסיוני לעובדיה וזאת בהתאם להוראות חוק הפיקוח הקובע כי רק בעל רישיון פנסיוני כהגדרתו בחוק, יעניק ייעוץ פנסיוני.
לא ניתן לצפות שרפא"ל תכיר את התקנונים של כל חברות הפנסיה והביטוח ותדע לפרשן נכונה. לא יעלה על הדעת מצב בו עובד יפעל לפי פרשנות שהעניק ה רפאל לתקנון של אחת מחברות הביטוח ולא יעלה על הדעת להטיל על מעסיק אחריות שכזו.
האיסור להעניק ייעוץ פנסיוני נועד בדיוק על מנת למנוע מצב שכזה בו מי שאינו מוסמך לכך ייעץ למבוטח כיצד לנהוג תוך שהוא עלול להטעות את המבוטח ולהשפיע עליו.
אין לקבל את הטענה לפיה רפא"ל הייתה חייבת לייעץ למנוח על כל האפשריות העומדות לפניו והשלכותיהן וזאת מכוח הנוהל הפנימי שלה. המדובר בנוהל לפנים משורת הדין כאשר ההתייחסות בנוהל לכיסויים הביטוחים נוגעת רק למידע על הכיסויים הקיימים לעובד.
כך או אחרת, לא עולה מהנוהל חובה לייעץ לעובד על האפשריות השונות הקיימות לו בכל כיסוי ביטוחי בו בוטח, השלכותיהן הכלכליות והכדאיות של בחירתו.
יש לדחות את הטענה לפיה המנוח חתם על הבקשה לקצבה בהסתמך על טיפולה של רכזת הפרישה. הסיוע שניתן למנוח הוא לפנים משורת הדין כאשר תפקידה של הרכזת הסתכם בסיוע טכני למנוח להגיש את הטופס. חתימות הרכזת על טופס הבקשה נועדו לצורך אימות פרטים בבקשה ולא ניתן ללמוד מהן על אחריות כלשהי של רכזת הפרישה על בחירת המנוח בקצבת נכות.
אין לקבל את הנחת היסוד עליה מבססת התביעה ולפיה המנוח היה בוחר אחרת ככל והיו מוסברות לו ההשלכות של בחירה בקצבת נכות. בניגוד לנטען על ידי התובעת, מהראיות לא עולה כי המנוח ידע שימיו ספורים או כי בחר לסיים חייו ללא קבלת טיפולים רפואיים על מנת להאריכם; התובעת מתעלמת משיקולים כגון כך שמשיכה חד פעמית של הכספים כרוכה במס גבוה במיוחד והבטחון הכלכלי של המנוח במידה והיה מאריך חיים; המנוח ידע שקבלת הקצבה תמנע מהיורשים את האפשרות למשיכת הכספים ולקח זאת בחשבון.
הפסיקה שהציגה התובעת מתייחסת לתביעות של מבוטחים כנגד קרן הפנסיה ואינה רלבנטית לרפא"ל שהייתה מעסיקת המנוח. כמו כן מדובר בנסיבות שונות.
התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ובלתי מוסבר. בעוד שהמנוח נפטר בחודש 5.2012 התביעה הוגשה בחודש 1.2017 וכתב התביעה המתוקן אליו צורפה רפא"ל כנתבעת, הוגש ביום 6.6.2018.

דיון והכרעה:
נקדים אחרית לראשית ונציין כבר עתה כי לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובמסמכים שלפנינו הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, ונפרט.

המישור העובדתי:
התובעת מעלה כאמור טענות עובדתיות לגבי אופן התנהלות נציגת רפא"ל שנכחה בפגישה במסגרתה חתם המנוח על הבקשה לקבלת קצבת נכות כאשר לטענתה המנוח חתם על טופס הבקשה "בהסתמך על מה שנאמר לו ו/או לא נאמר לו" על ידי רכזת הפרישה (ס' 6 לסיכומים). כן לטענתה בפגישה נכח גם נציג מטעם מבטחים וניתן ללמוד על כך מחתימתו על גבי הבקשה.
הנטל להוכיח את התביעה מוטל על התובעת כאשר בענייננו התובעת לא עמדה בנטל זה. התובעת לא הציגה לעיוננו כל ראייה באשר למהלכה של פגישה זו או ראיה אשר תתמוך בטענתה להסתמכות של המנוח על מה שנאמר לו על ידי רכזת הפרישה. התובעת בחרה שלא לזמן את רכזת הפרישה לעדות לפנינו על אף שיכלה לעשות זאת כאשר הימנעות זו של התובעת פועלת לחובתה.
כך גם באשר לגרסת התובעת לפיה בפגישה נכח גם נציג מבטחים. התובעת לא זימנה את נציג מבטחים לעדות כאשר הימנעותה פועלת לחובתה ולא ניתן לשלול את גרסת מבטחים לפיה הנציג חתם על הבקשה רק לאחר שזו הועברה אליו.
כך או אחרת וכפי שנפרט להלן אנו סבורים כי אין רלבנטיות לשאלה האם נציג מבטחים נכח בפגישה או לא שכן ממילא אסור היה לו לייעץ למנוח.
טענה עובדתית נוספת של התובעת היא כי במועד בו חתם המנוח על הבקשה לקצבת נכות הוא ידע שימיו ספורים. מכאן מניחה התובעת כי ככל שהמנוח היה מודע לאפשרות של משיכת הכספים הוא היה בוחר באפשרות זו ולא בקצבה. התובעת מבססת טענתה זו על מסמכים רפואיים של המנוח שצורפו לסיכומיה כאשר לטענתה מהמסמכים עולה בבירור שהמנוח ידע שנותרו לו חודשים ספורים לחיות. עוד לטענתה הרופאים אמרו למנוח שנותרו לו חודשים ספורים לחיות וזה העדיף לסיים חייו בכבוד וללא לקבל טיפולים להארכת תוחלת חיים.
בית הדין עיין במסמכים הרפואיים ואיננו סבור שדברים שנכתבו במסמכים תומכים באופן מובהק בגרסת התובעת כמפורט לעיל. לא השתכנענו כי דברים שנכתבו במכתב מיום 8.8.2011 כי מצבו של המנוח "דורש טיפול מידי ואין מקום לדחיית הטיפול" מלמדים על כך שהמנוח ידע כי ימיו ספורים וכי כך נאמר לו על ידי רופאיו. כך גם לא השתכנענו כי האמור בסיכום המחלה מיום 4.9.2011 כי לאחר שהוסברו למנוח ולבני משפחתו האפשרויות הטיפוליות הוא "כעס מאוד ורצה להשתחרר לביתו בכל מחיר למרות ההסבר למרות הוא מבין את חומרת המצב" (סיכום מחלה מיום 4.9.2011), תומכים בגרסת התובעת.
נציין עוד, כי עיון במסמכים הרפואיים מעלה כי בעת שחתם המנוח על הבקשה הוא היה מצוי בטיפולים כימותרפיים והמשיך בטיפולים גם לאחר שחתם על הבקשה ומכאן שקיים קושי לקבל את גרסת התובעת לפיה המנוח בחר לסיים חייו ולא לקבל טיפולים רפואיים על מנת להאריך את חייו.
יתרה מכך, גם אם המנוח ידע שימיו ספורים לאור דברים שנאמרו לו על ידי רופאיו, לא שוכנענו כלל כי הנתבעות, ובמיוחד רכזת הפרישה מרפא"ל, הבינו או יכלו להבין מהמסמכ ים הרפואים כי ימיו של התובע ספורים.
מכל המפורט לעיל, לא עלה בידי התובעת להוכיח טענותיה העובדתית לגבי הפגישה מיום 3.11.2011. משאין לפנינו כל ראיה לגבי פגישה זו מלבד טופס הבקשה עליו חתם המנוח, לא ניתן לדעת כיום מה נאמר או לא נאמר למנוח והאם המנוח הסתמך על דברים שאמרה לו רכזת הפרישה או לא.
כן לא ניתן לדעת באופן וודאי מה היו השיקולים שהביאו את המנוח לחתום על הבקשה והאם במועד בו חתם על הבקשה ידע המנוח כי תוחלת חייו קצרה וגם בהנחה שכן - האם היה בכך כדי לשנות את בחירתו והאם הוא סיפר על כך לנציגות של רפאל .
מה שאנו כן יודעים הוא כי בפגישה זו נכחו המנוח ונציגות רפא"ל (מנהלת ורכזת מרכז הפרישה של רפא"ל) וכי במסגרת פגישה זו חתם המנוח על טופס הבקשה לקצבת נכות. במסגרת הבקשה הצהיר המנוח על כך שבמקרה של פטירה בתקופת הזכאות לקצבת נכות, בלא שארים, לא יהיו היורשים זכאים להחזר כספים מהקרן וכי ידוע לו שקבלת קצבת נכות תבטל את האפשרות למשיכת הכספים.
כן ידוע לנו שהיו סעיפים בבקשה שהודגשו, לרבות ס' 12 ה' שמדבר על כך שהיורשים לא יהיו זכאים להחזר כספים מהקרן.

כן אין מחלוקת על כל שבפגישה מיום 3.11.2011 לא נאמר למנוח כי קבלת קצבה תשלול את זכאות היורשים למשיכה של הכספים וכי משיכה של הכספים תשלול את האפשרות לקבלת קצבה מהקרן.
זהו הבסיס העובדתי על פיו נכריע בתביעה.

המישור המשפטי:
תקנון מבטחים:
נציין כי מסיכומי התובעת לא ברור האם היא טוענת שהיא, כיורשת, זכאית לבצע משיכה של כספים מהקרן בהתאם להוראות התקנון ולזאת נתייחס לכך.
נקבע כי התקנון הוא המסמך הקובע את זכויותיהם וחובותיהם של עמיתי קרן הפנסיה וכי הזכות למשיכת כספים נקבעת בהתאם להוראות התקנון. ס' 48א' לתקנון קובע כי "מבוטח או מבוטח לשעבר רשאי למשוך כספים שנצברו בחשבונו בקרן". במקרה שלפנינו משהסעיף הנ"ל עוסק בזכות המבוטח למשיכת הכספים הרי שהוא אינו רלבנטי לתובעת ש אינה "המבוטח" אלא הינה יורשת שלו.
זכות היורשים למשיכת כספים קבועה בס' 49 לתקנון -"החזרת כספים במקרה בו אין זכאות לקצבה".
ס' 49 ה' קובע:
"נפטר מבוטח, למעט נכה שהיה זכאי לקבלת קצבת נכות מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר במועד בו נפטר, ואין לו שאירים- יהיו יורשיו של המבוטח על פי כל דין – זכאים לקבלת סכום חד פעמי מהקרן שיחושב על פי נוסחת ערכי פדיון כאמור בנספח ז' לתקנון".
בענייננו מאחר ובמועד פטירת המנוח הוא הוגדר כנכה וקיבל קצבת נכות, הרי שבהתאם לס' הנ"ל חל עליו החלק שמפורט בחלק ה"למעט" בסעיף ועל כן יורשיו אינם זכאים לבצע משיכה של הכספים.
אשר על כן, מכל המפורט לעיל עולה כי אין לתובעת כיורשת זכאות לדרוש את משיכת הכספים שנצברו לטובת המנוח במועד פטירתו.

האם היו לנתבעות חובות חוזיות כלפי המנוח והאם הן הפרו אותן
השאלה שעלינו להכריע בה היא האם, כטענת התובעת, הפרו הנתבעות את חובת הגילוי המוטלת עליהן כלפי המנוח כאשר לא הסבירו לו מהן האפשרויות העומדות לפניו והשלכותיהן עליו ועל יורשיו. נציין בהקשר זה, כי לטענת התובעת הימנעות זו של הנתבעות מגיעה אף כדי הטעיה והפרה של חובות חוזיות כלפי המנוח כגון חובת תום הלב החוזית.
בהקשר זה נציין, כי התובעת אינה חולקת על כך שבהתאם לדין אסור היה לנתבעות לייעץ למנוח באיזו מהחלופות על יו לבחור (ס' 7 לסיכומים) ואולם לגרסתה, היה עליהן "להבהיר לו הבהר היטב את משמעות 2 החלופות ולראות ולבדוק באם בהתחשב במצבו הנפשי כחולה סופני המטופל בטיפולים כימותרפיים הוא אכן הבין היטב את החלופות העומדות בפניו".
איננו מקבלים את טענת התובעת בהקשר זה שכן אין אנו סבורים כי לנתבעות היתה חובה ליתן למנוח הסבר על האפשר ויות שלפניו וההשלכות הכלכליות שלהן עליו ועל יורשיו.
יתרה מכך, אנו סבורים כי קיים מדרון חלקלק מאוד בין "להבהיר היטב את משמעות החלופות ולבדוק האם הבין אותן" לבין "לייעץ" וכי אילו הנתבעות היו פועלות כפי שהתובעת סבורה שהיה עליהן לפעול הרי שהן היו חשופות לתביעה על פי חוק הפיקוח. בכל מקרה, אין כל חובה סטוטורית החלה על הנתבעות להסביר למנוח לגבי האפשרויות העומדות לפניו.
החוק מגדיר ייעוץ פנסיוני כ- "מתן ייעוץ ליחיד בנוגע לכדאיות החיסכון, שלו או של קרובו, כעמית-שכיר, כעמית-עצמאי או כמבוטח, באמצעות מוצר פנסיוני שאין לנותן הייעוץ זיקה אליו". ס' 2(א) לחוק קובע: "לא יעסוק אדם בייעוץ פנסיוני, אלא אם כן הוא בעל רישיון יועץ פנסיוני, ובהתאם לתנאי הרישיון".
במקרה שלפנינו משלא הוכח ואף לא נטען כי הנתבעות ונציגיהן היו מוסמכים בהתאם לחוק הפיקוח במתן ייעוץ פנסיוני למנוח, לא השתכנענו כי חלה עליהם החובה להסביר למנוח את האפשרויות שלפניו והשלכותיהן על המנוח ויורשיו שכן אנו סבורים כי יש בכך משום התערבות בשיקולי המבוטח באיזו מהדרכים עליו לבחור, התערבות שהנה אסורה כאמור בהתאם לדין.
עניין גולדשטיין עליו מסתמכת התובעת אינו רלבנטי למקרה שלפנינו שכן הדברים שנכתבו בעניין גולדשטיין לעניין אחריות הקרן ליידע את המבוטח מתייחסים למצב בו הקרן לא שלחה למבוטח הודעה בהתאם לחובתה סטטוטורית באשר לזכויותיו. בעניינו אין טענה כי המנוח לא קיבל הודעה סטטוטורית מקרן הפנסיה וכן, כפי שפורט לעיל, לקרן הפנסיה או לרפאל אין חובה סטטוטורית להסביר למנוח לגבי האפשרויות שבפניו, ועל כן עניין גולדשטיין אינו יכול להועיל לתובעת. להשלמת התמונה נציין כי להבדיל מעניינו של המנוח בתביעה שלפנינו, בעניין גולדשטיין דובר על מנוח שכשנה עובר לפטירתו היה במצב סיעודי קשה והלך לעולמו בטרם הגיש בקשה לקבלת קצב ה מהקרן או בקשה למשיכת הכספים. בעניינו אין מחלוקת על כך שהמנוח פנה בבקשה לקבלת קצבת נכות ואף מן הטעם הזה לא ניתן להקיש מעניין גולדשטיין.
עוד נציין בהקשר זה כי איננו מקבלים אף את טענתה הכללית של התובעת אשר לא פורטה כנדרש, לפיה מבטחים הפרה את חובת תום הלב החוזית כלפי המנוח בכך שלא הסבירה לו על האפשריות שלפניו והשלכותיהן. בערעור בעניין ויזל צויין כי אין בהתנהלות הקרן שאינה מיידעת מיוזמתה את המבוטחים טרם פרישתם על זכותם למשוך כספים כדי להוות הפרה של חובות תום הלב והנאמנות שחבה הקרן למבוטחיה (ס' 33 לפסק הדין).
די בכך כדי לדחות את טענת התובעת בעניין זה.
טענה נוספת של התובעת היא שמבטחים הפרה את חובת הגילוי כלפי המנוח גם בכך שטופס הבקשה עליה חתם המנוח מנוסח באופן כזה שהסעיפים שהנם לרעת המבוטח (כך לטענת התובעת) אינם מובלטים ומודגשים. טענה זו מעבר לכך שלא פורטה כנדרש, אינה מתיישבת עם טופס הבקשה עצמו. עיינו בטופס ולא מצאנו כי החלקים בטופס בהן הצהיר המנוח בין היתר כי ידוע לו כי קבלת קצבת נכות מהקרן תשלול את הזכות למשיכתה של הכספים וכי במקרה של פטירה בתקופת הזכאות לקצבה לא יהיה היורשים זכאים למשיכת הכספים, אינם ברורים או שנכתבו באופן כזה שנועד להסתיר את קיומם בפני המנוח ואף מטופס הבקשה אנו למדים שהמנוח הקדיש תשומת לב יתרה לסעיף זה משמתח שני קווים תחת ס"ק ה' (כפי שצולם לעיל).
טענה נוספת של התובעת כי בעוד שהסעיף בטופס שהנו לטובת הקרן הוסבר למנוח, הסעיפים שהם לטובת המנוח לא הוסברו לו. לעניין זה מפנה התובעת לס' 12ז' לטופס המדבר על זכאות הקרן לקזז מקצבת הנכות של המבוטח במקרה בו יש לו הכנסה מעבודה העולה על "ההפרש המותר להשתכרות" לידו נרשם בכתב יד "הסבר" דהיינו כי הוסבר למנוח. מכך מסיקה התובעת כי נציגי הנתבעות בחרו להסביר למנוח רק את הסעיפים שלטובת הקרן.
עיינו בס' 12 לטופס ואיננו מקבלים את טענת התובעת שכן אנו סבורים כי כל שניתן ללמוד מכיתוב זה הוא כי המנוח ביקש לקבל הסבר לגבי האמור בס' זה ובכל מקרה לא ניתן ללמוד על כך שנעשה נסיון כלשהו מצד מבטחים להסתיר מהמנוח סעיפים בטופס. נציין בהקשר זה כי אין בפי התובעת טענה שבעת החתימה על הבקשה היה המנוח במצב בריאותי כזה שלא אפשר לו להבין את האמור בטופס הבקשה או כי לא היה מודע למעשיו.
מכל המפורט לעיל לא השתכנעו מטענת התובעת לפיה הנתבעות הפרו כלפי המנוח את חובת הגילוי וחובות חוזיות אחרות.

הנוהל של רפא"ל
טענה נוספת של התובעת היא כי רכזת הפרישה של רפא"ל הייתה מחויבת במתן הסברים למנוח לגבי האפשרויות שלפניו והשלכותיהן, וזאת מכח נוהל של רפא"ל בשם "סיוע לעובדים במצבי מצוקת חולי/אבדן כושר עבודה" אשר כאמור אין מחלוקת כי פעלה על פיו לאחר שנודע לה על מחלת המנוח.
מדובר בנוהל שנועד לסייע לעובדים השוהים באי כושר ממושך כתוצאה ממחלה קשה או תאונה באמצעות מתן הטבות על ידי רפא"ל שהנן לפנים משורת הדין. כך למשל מתייחס הנוהל לאופן שעל החברה לנהוג על פיו כאשר נודע על היעדרות העובד ובכלל זאת יצירת קשר עם העובד על יד הגורמים הרלבנטיים בחברה, ביקורים בבית העובד, שי לעובד מאושפז וסיוע לעובד שאחד מבני משפחתו מצוי במחלה. הנוהל מציע אפשריות לסיוע לעובד כגון עזרה בהוצאות רפואיות ו/או אישיות באמצעות מענקים והלוואות בתנאים טובים וכדומה. כן קיימת בנוהל "קרן ימי מחלה" המאפשרת מתן ימי מחלה נוספים לעובד שניצל את מלוא מכסת ימי המחלה/חופשה שהיו לרשותו כאשר נציין כי המנוח ניצל ימי מחלה מקרן זו (מיום 21.9.2011 ועד ליום 31.1.2012).
כן עולה מהנוהל כי אחת ממטרותיו היא "לקבוע תהליך להגשת תביעה לגמלת נכות/אבדן כושר עבודה במקרי הצורך". כאשר ס' 6.1 לנוהל קובע בין היתר כי במקרה בו העובד עומד למצות את כל יתרת ימי המחלה תבחן בתיאום עם העובד, הפנייתו לוועדת הבריאות של החברה המבטחת על מנת שטיפולו בחברה המבטחת יחל בטרם סיום מכסת ימי המחלה, כפי שנעשה במקרה של המנוח.
הפרשנות של התובעת לפיה מהנוהל עולה כי רפא"ל לקחה על עצמה את הטיפול בתהליך הגשת התביעה בגין אבדן כושר עבודה מההיבט המקצועי ובכלל זאת לקחה על עצמה לכל הפחות להביא לידיעת המנוח כי הבין את האופציות שלפניו והשלכותיהן האפשריות (ס' 10 לסיכומים) נטענה בכלליות ואינה עולה מהנוהל שכן בשום במקום בנוהל לא נרשם כי חלה חובה על רפא"ל לעשות כן.
מהנוהל עולה כי ככל שהייתה אחריות של רפא"ל כלפי המנוח היא הסתכמה בלבדוק ולמסור לו מהם הכיסויים הביטוחיים שלו (ס' 5.3 לנוהל) ו במתן סיוע טכני במילוי הבקשה לקבלת נכות שהגיש המנוח. לא עלה בידי התובעת להוכיח כי רפא"ל לא פעלה בהתאם להנחיות הנוהל.
אף מקובלת עלינו טענת רפא"ל כי כמעסיקה המעסיקה עובדים רבים ומשאינה מוסכמת במתן ייעוץ פנסיוני לעובדיה לא ניתן לצפות ממנה כי תדע לפרש נכונה כל סעיף וסעיף בתקנונים של חברות הפנסיה והביטוח השונים כאשר האיסור שחל בדין למתן ייעוץ פנסיוני נועד בדיוק על מנת למנוע מצבים בהם מי שאינו מוסמך לכך יעניק ייעוץ למבוטח לגבי האפשרויות הפנסיוניות שלו.
כן נציין כי פסקי הדין המובאים בסיכומי התובעת לעניין חובת הגילוי מתייחסים לקרן הפנסיה כאשר לא הוצג בפנינו ולו פסק דין אחד ממנו ניתן ללמוד על חובה של מעסיק במתן יעוץ ל עובדיו בדרך של הסבר על האפשריות והשלכותיהם הכלכליות על ה עובדים ויורשיהם.
אשר על כן מכל המפורט לעיל אנו דוחים גם את טענת התובעת בהקשר זה.

הטענה בדבר התרשלות נציגת רפאל:
לטענת התובעת התנהלות רכזת הפרישה מהווה התרשלות כלפי המנוח כאשר לרפא"ל אחריות שילוחית לכך. עילת הרשלנות הינה עילה שלבית הדין אין סמכות עניינית לדון בה וזאת בהתאם לס' 24 לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט- 1968 הקובע: "בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". בנסיבות אלה אין לבית דין זה סמכות לדון בעילת הרשלנות המופנית כלפי נציגת רפא"ל ועל כן אין מקום לדון בטענה זו.

הפסיקה המובאת בסיכומי התובעת:
הפסיקה עליה מסתמכת התובעת בסיכומיה אינה דומה למקרה שלפנינו. ראשית נציין כי פסקי הדין מתייחסים לזכאות העמית למשיכת כספים מהקרן בשל הגעה לגיל פרישה ולא בשל קבלת קצבת נכות. באשר לעניין גולדשטיין - דובר על נסיבות עובדתיות שונות. שם דובר על מבוטח שהיה בסטטוס ואשר כפי שצוין לעיל כשנה עובר לפטירתו היה מאושפז מצב סיעודי ונפטר בטרם הגיש בקשה לקבל קצבה או למשיכת הכספים. כפי שציינו לעיל , שם, להבדיל מעניינו, דובר על הפרת חובת הגילוי של הקרן כאשר לא שלחה למנוח ש ום הודעה סטטוטורית על זכויותיו.
גם פסק הדין האזורי שהיתן בעניין ויזל ועליו מסתמכת התובעת אינו מתאים לעניינו. בעניין ויזל דובר על עמית בקרן שהיו לו שאירים (אשתו) שנפטר כחודשיים לאחר הגיעו לגיל זקנה מבלי שקיבל מהקרן קצבת נכות או קצבת זקנה וכאשר הוא מצוי במצב סופני ותודעתי נמוך, כמפורט בפסק הדין. כך או אחרת- הערעור שהגישה הקרן על פסק הדין האזורי בעניין ויזל התקבל כאשר נקבע שם בין היתר כי דרך ברירת המחדל היא קבלת קצבת נכות ולא משיכת כספים מהקרן וכי הזכות למשיכת כספים חלף קצבה כלל אינה מובנת מאליו. כן ציין בית הדין את הערבות ההדדית והשוויונית בין חברי הקרן המיועדת להשאת הקצבה למי שזכאי לקבלתה, גם במחיר של ויתור על החישוב האינדיווידואלי בנסיבות בהן המבוטח ילך לעולמו תוך זמן קצר. עוד נקבע כי לא ניתן לחזות באופן וודאי אם המבוטח היה מורה על משיכת כספים שכן תהליכי קבלת החלטות שונים מאדם לאדם ואינן תמיד רציונאליים.
להשלמת התמונה נציין כי כאמור התובעת לא הציגה לפנינו פסיקה ממנה ניתן ללמוד על חובתה של רפאל ו/או נציגיה במתן הסברים למנוח באשר לאפשרויות העומדות לפניו והשלכותיהן.

הוצאות:
לאחר ששקלנו בעניין מצאנו לנכון לחייב את התובעת בהוצאות כאשר במסגרת שיקולנו לקחנו בחשבון כי התביעה הוגשה בטענות עובדתיות שנטענו ללא כל בסיס ראייתי והיוו לכל היותר השערות . כן לקחנו בחשבון כי התביעה כנגד רפא"ל הוגשה ללא כל בסיס משפטי מתאים ואף לא ניתן להתעלם מטענות רפא"ל באשר להעדר היריבות בינה לבין התובעת וחוסר סמכות עניינית של בית דין זה לדון בעילת הרשלנות אשר הופנתה כנגדה. כן לקחנו בחשבון את השיהוי בהגשת התביעה הן כנגד מבטחים והן כנגד רפא"ל אשר צורפה רק בעת הגשת כתב התביעה המתוקן. הגם שלא דחינו את התביעה על בסיס טענות אלה אנו סבורים כי יש לקחת אותם בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות.
כן לקחנו בחשבון כי כל טענות התובעת הינן טענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב עליהם חתם המנוח ובהם הביע את עמדתו המפורשת.
מכל המפורט לעיל – התובעת תשא בהוצאות כנגד מבטחים בסך של 7,500 ₪ וכנגד רפאל בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר,
התביעה נדחית והתובעת תשא בהוצאות הנתבעות כמפורט לעיל.
זכות ערעור בהתאם לתקנות.

ניתן היום, כ"ח ניסן תש"פ, (22 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' מלכה טל
נציגת עובדים

אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת

גב' נירה גרין
נציגת מעסיקים