הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה פ"ה 26880-06-18

לפני: כב' השופטת קרן כהן
נציג ציבור (עובדים) מר חיים מויסי
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף מרקו

התובעת
אביבה חיים
ע"י ב"כ עו"ד ששון חורש מטעם הלשכה לסיוע משפטי
-
הנתבעת
מדינת ישראל – משרד החינוך
ע"י ב"כ עו"ד נסרין ח'ורי

פסק דין

לפנינו תביעה לתשלום הפסדי שכר עבודה וזכויות סוציאליות בגין החלטתה של מנהלת בית הספר שבו עבדה התובעת שלא לשבצה לעבודה בקייטנת הקיץ בשנת הלימודים התשע"ח (2017/2018) המתחילה ביום 21.6.2018 והמסתיימת ביום 21.8.2018.

השאלה המרכזית הדרושה הכרעה היא אם התובעת הופלתה עקב ההליכים המשפטיים שבהם נקטה נגד הנתבעת, כטענתה, או שמא החלטת מנהלת בית הספר (להלן: המנהלת) התקבלה משיקולים ענייניים, כטענת הנתבעת.

כפי שיפורט להלן, ההליך נפתח בבקשה לסעד זמני שבה התבקש בית הדין להורות על ביטול החלטת המנהלת שלא לשבץ את התובעת לעבודה בקייטנת הקיץ בבית הספר. במסגרת הדיון ביקשה התובעת למחוק את הבקש ה ללא צו להוצאות ולהגיש תביעה לסעדים כספיים.

יצוין כי כאשר תיעשה הפניה לתצהירים שהוגשו במסגרת הבקשה לסעד זמני, הדבר יירשם במפורש. בכל הפניה אחרת לתצהירים הכוונה היא לתצהירים שהוגשו בתיק העיקרי.

תחילה נפרט את התשתית העובדתית ואת ההליכים המשפטיים, לאחר מכן את טענות הצדדים ואת התשתית המשפטית הרלוונטית לענייננו ולסיום נבחן אם עלה בידי התובעת להביא ראשית ראיה להפלייתה עקב ההליכים המשפטיים שבהם נקטה וכן אם נפל פגם בהחלטת המנהלת שלא לשבץ את התובעת לעבודה בקייטנת הקיץ.

הצדדים להליך והתשתית העובדתית
התובעת – מורה לחינוך מיוחד המועסקת במשרד החינוך. התובעת בעלת תעודת הוראה מיום 1.9.2015 ובעלת רישיון הוראה ממשרד החינוך מיום 24.8.2016 .

הנתבע – משרד החינוך הוא המעסיק של התובעת (להלן: משרד החינוך).

התובעת החלה לעבוד במשרד החינוך בשנת הלימודים התשע"ד (2013/2014) לפני שקיבלה את תעודת ההוראה. התובעת עבדה באותה תקופה בתפקיד מורה במילוי מקום על בסיס שעתי בבית ספר "עפר" ובבתי ספר שונים.

יצוין כי המנהלת – גב' סיגל לב הייתה זו שעודדה את התובעת ללמוד הוראה.

בשנת הלימודים התשע"ז (2016/2017) שובצה התובעת במשרה מלאה תקנית בהיקף של 20 שעות שבועיות פרונטליות בבית ספר "עפר" (להלן: בית הספר). בשנה זו הייתה התובעת במעמד של שנת ניסיון ראשונה.
בסוף שנת הלימודים קיבלה התובעת מכתב הפסקת עבודה, בהתאם לנהלי משרד החינוך.

בשנת הלימודים התשע"ח (2017/2018) שובצה התובעת לעבודה בבית הספר במשרה תקנית בהיקף של 12 שעות פרונטליות. שנה זו הייתה השנה השנייה שבה שובצה התובעת במשרה תקנית ולכן בהתאם לנהלי משרד החינוך עברה התובעת בשנה זו תהליך של הערכה לצורך קבלת קביעות.

ואלה ההוראות הרלוונטיות לענייננו במכתב השיבוץ שניתן לתובעת באותה שנה:
"2. המשך העסקתך בשנת הלימודים תשעח, תהיה במעמד שנת ניסיון שנייה, במהלכה תוערך עבודתך לקראת קביעות. תקופת הניסיון חייבת להיות, לפחות שישה חודשי עבודה בהיקף משרה מינימאלי, בפועל (לא כולל חופשת הקיץ) וקביעות תינתן אך ורק על שעות המשרה הפנויה, בהתאם לכללים הקבועים בנוהל שיבוץ מעמד וקביעות לתשע"ה-תשע"ו.
........
6. במקרה של הערכה מסכמת בכתב על עבודתך, על ידי מנהל בית הספר והמפקח, שאינה ממליצה על מתן קביעות, תוארך תקופת הניסיון בשנה נוספת.
.......".

יצוין כי התובעת הגישה תביעה נגד משרד החינוך בגין הקטנת אחוזי משרתה (פ"ה 45650-10-17), שהתנהלה לפני מותב בראשות השופט אסף הראל. ביום 7.6.2020 נדחתה התביעה.

התובעת נעדרה מהעבודה מיום 1.9.2017 ועד ליום 11.11.2017 בשל תאונת עבודה. כמו כן, נעדרה התובעת בשל מחלה בתאריכים 24.11.2017 ו- 8.4.2018.

בין לבין, ביום 21.3.2018 ערכה מפקחת בית הספר – גב' דברת עיני (להלן: המפקחת) תצפית בשיעור שהעבירה התובעת. ביום 16.4.2018 רשמה המפקחת דו"ח ספרותי בנוגע להתנהלות התובעת בשיעור ובשיחת המשוב. בסיום הדו"ח כתבה המפקחת כי היא אינה יכולה להמליץ על מתן קביעות לתובעת (להלן: דו"ח המפקחת).

ואלה עיקרי הדברים שנכתבו בדו"ח המפקחת:
בתחילת הדו"ח תואר השיעור שבו נערכה תצפית והפעולות שביצעה התובעת במהלכו.

כמו כן, כתבה המפקחת את מוקדי הכוח של התובעת - מעורבות בפרויקטים שונים (הפעלת קיוסק כחלק מצרכנות נבונה והכנה לחיי עבודה); ניסוח יעדים אופרטיביים במערך השיעור; הגעה לכל תלמיד בנפרד במהלך השיעור.

לאחר מכן פירטה המפקחת את המוקדים לחיזוק, באופן הבא:
"1) המימד הראשון עוסק בתפיסת תפקיד ההוראה ובאתיקה מקצועית.
א. בהוראה את מבצעת את תפקידך ברמה פרטנית בלבד, מבלי להקפיד להכיר את צרכי תלמידייך. במסגרת 'הערכה מקדימה' במשוב התבקשת לתאר את יכולותיה וקשייה של אחת התלמידות. לא היית מסוגלת לפרט זאת, טענת שאינך מלמדת מספיק זמן בכיתה הנדונה.
חשוב להדגיש כי היותך מורה בחינוך המיוחד מחייבת אותך למקצועיות בהתאמה לצרכי לימודים.
גם אם הינך מורה מקצועית המלמדת בכיתה מספר שעות קטן בשבוע, עלייך לשלוט, מתוך היכרות מעמיקה, בצרכי התלמידים כדי שתוכלי לבצע התאמה במהלך השיעור. אוסיף כי התלמידה הנ"ל התקשתה לווסת את המוסיקה שהושמעה בכיתה ולא הייתה לכך התייחסות כלל וכלל.
ב. השיעור הנדון כלל מערך שיעור שהוגש לי לפני ביצועו. במערך השיעור פורטו יעדים ופעולות שלא באו לידי ביטוי בשיעור עצמו... התלמידים היו פאסיביים לגמרי. נכון הוא, שמדובר בתלמידים בתפקוד נמוך ולכן היית צריכה להפעילם באופן שונה (באופן שתואר במערך שיעורך אך לא בוצע במהלכו). כדי לעודד תלמידיך לפעולה היה צורך להפעילם באמצעות תנועה, קימה מהמקום, שימוש בפלטים קוליים ועוד.
בנושא האתיקה המקצועית:
ג. אינך מקפידה על כללי אתיקה מקצועית ביחסיים עם עמיתים לעבודה.
את מאשימה אנשי צוות בפני. מסירה אחריות מעצמך ומעבירה את האחריות אליהם.
במהלך המשוב כשדיברתי על ניווט הכיתה בחרת לתאר את קשייה של הסייעת, מה שלא היה רלוונטי כלל לשיח בינינו. כמו כן, הוספת שהסביבה הלימודית הוכנה על-ידי מחנכת הכיתה ספציפית לביקורי בביה"ס ושקודם לכן 'הקירות היו חשופים'. גם משפטים אלה לא היו רלוונטיים למשוב הפרטני שיועד עבורך.
במהלך כל המשוב הסרת אחריות מעצמך וראית בצוות האחר אחראי בלעדי.
2) תחום הדעה- תחום העבודה עם אוטיסטים:
א. בחרת להתעמק ב'ריכוז בוקר' ובנושא ה'אביב'.
....... ראשית, חשוב לדייק בשם האביזר. גם אם התלמידים אינם ורבליים עליך כמורה לשלוט במושגים ולדייק בהם. בנוסף, חשוב לציין כי מרוב התעסקות ב'דיסקיות' לא חזרת לציין את היום בשבוע.
זו דוגמא אחת מיני רבות שבאו לידי ביטוי בשיעור הנדון שהצביעו על חוסר בקיאותך בנושאים אותם את רוצה ללמד ובהתאמה לתלמידים אוטיסטיים.
......
המשאבים ותהליכי ההוראה לא הותאמו לנושא הנלמד ולא לצרכי התלמידים.
ב. שפתך המקצועית שגויה- בכל פעם שהזכרת מספרים לא דייקת בשם המספר על-פי זכר/נקבה.
חשוב להשתמש בשפה מקצועית תקנית ועשירה גם אם התלמידים אינם ורבליים. איננו יודעים, באופן מלא, מה הם קולטים ולכן מוטלת עלינו האחריות לדייק בשפתנו.
ג. בשיעור הנדון לא ניתן מענה מותאם לקשיים של התלמידים.
3. תהליכים לימודיים חינוכיים
א. במערך השיעור הגדרת יעדים אופרטיביים שלא הפכו לתכנית הוראה יישומית במהלך השיעור הנדון.
ב. השיעור לא התקדם לעבר מטרתו. התנהל באופן אסוציאטיבי וחסר מבנה ברור.
ג. זמן השיעור לא נוצל מספיק (פעמיים השמעת שיר בוקר ועברת בין התלמידים באופן פרטני – לא היה בכך צורך).
ד. החומרים והאמצעים שנדרשו לביצוע שיעור לא הוכנו במידה מספקת.
........
ח. במעבר שלך מתלמיד אחד לאחר לא היית מודעת לכך, שאת מפנה את גבך לאחרים. כמו כן, ארבעה תלמידים המתינו זמן ממושך עד שסיימת לעבוד עם חברם לכיתה באופן פרטני – כך עם כל הפעולות שביצעת.
הסייעת ישבה בחוסר מעש לאורך כל השיעור.
חשוב היה לתכנן עימה מבעוד מועד, חלוקת עבודה בכיתה באופן בו ינוצל זמן השיעור באופן אפקטיבי יותר.
במהלך עבודתך הפרטנית התעלמת לגמרי מהתלמידים האחרים בכיתה.
ט. בדברייך לאחד התלמידים היו גילויים של תקשורת בלתי מכבדת. ציינת את שם התלמיד ואמרת שהוא עדיין לא מוכן לעונת האביב 'לובש שני שכבות' (אמור 'שני' ולא 'שתי') ואילו תלמיד אחר 'שכבה אחת' (והוא כן מוכן). פניה מסוג זה אינה מכבדת את התלמיד הראשון ואין לכך כלל מקום- לסוג כזה של 'האשמה'. כמו כן, אין להשוות בין תלמידים- כל ילד הוא 'עולם'. מעצם רצונך להעצים את האחד את 'מנמיכה' את האחר.
י. משובייך לתלמידים כוללים את המילה 'טוב', 'יופי'. חשוב לומר משובים אפקטיביים שיצמיחו את התלמיד. לדוגמא: יצרת איתי קשר עין, הושטת לי את הידיים שלך לאמירת בוקר טוב וכו'.
........
4) רפלקציה
בשיח המשוב גילית קושי וחוסר פתיחות ללמידה, כל משפט משוב שנאמר לך נתקל בסירוב לקבלו. באופן עקבי, לאורך כל המשוב, לא לקחת אחריות ולא גילית אחריות לגבי הקשיים שעלו בשיעור.
לאור כל הכתוב לעיל, לא אוכל להמליץ על קביעותך במערכת" (ההדגשות הכפולות הוספו – ק.כ).

יצוין כי התובעת הגישה בקשה לסעד זמני לביטול דו"ח המפקחת בחודש 12/2018 (פ"ה 56853-12-18). הבקשה לסעד זמני נמחקה לבקשת התובעת והתביעה העיקרית נדונה לפני מותב בראשות השופטת איריס רש.

בחודש 5/2018 המנהלת החלה להיערך לריכוז תכנית הקיץ בבית הספר (להלן: הקייטנה). המנהלת חילקה דף שיבוץ למורים שהתכוונה לשבץ לקייטנה.
התובעת לא קיבלה דף שיבוץ, מכיוון שהמנהלת החליטה שלא לשבצה לעבוד בקייטנה.

ביום 2.5.2018 נכנסה התובעת לחדרה של המנהלת וביקשה לדעת מדוע לא קיבלה דף שיבוץ לקייטנה. המנהלת השיבה שהיא לא תשובץ לקייטנה . לטענת התובעת, המנהלת אף הודיעה לה שהיא לא תעבוד בשנת הלימודים התשע"ט בבית הספר.

באותו היום (2.5.2018) בשעה 14:21 כתבה התובעת למנהלת הודעת דואר אלקטרונית, בזו הלשון :
"סיגל שלום,

  1. היום 2.5.2018 בשעות הצהריים (בסיבות השעה 13:30) נכנסתי למשרדך על מנת לבקש טופס עבודה לקייטנת הקיץ בביה"ס.
  2. בתדהמה, פליאה והפתעה גמורה תשובתך הייתה כי 'את לא תעבדי בביה"ס ובקייטנת הקיץ. על כן את לא תקבלי את הטופס'.
  3. אני רואה את הודעת הפיטורין שלי כצעד דרסטי ואף לא חוקי בעליל!
  4. שמורה בידי הזכות לפנות לערכאות שיפוטיות בגין הודעת פיטורין לא חוקית זו".

המנהלת השיבה להודעת הדוא"ל של התובעת באותו היום בשעה 14:35, באופן הבא:
"זו לא הודעת פיטורין, אני לא המעסיק.
בחופשת הקיץ אני יכולה להחליט מי הצוות שיעבוד, כמו במילוי מקום".

באותו היום (2.5.2018) בשעה 17:58 שלחה התובעת למנהלת הודעת דוא"ל נוספת שבה הודיעה לה שהיא בחופשת מחלה עד ליום 6.5.2018. וכך כתבה התובעת :
".... היום 2.5.2018 בשעות הצהריים לאחר שקיבלתי את הודעתך הלא חוקית בע"פ על פיטורי מביה"ס עופר ואי העסקתי בקייטנת הקיץ, חשתי חולשה ומיחושים בלב והתפניתי לקופ"ח. קיבלתי ימי מחלה החל מתאריך 03.05.2018 עד תאריך 06.05.2018 כולל. את האישור הרפואי אמסור בעת חזרתי לעבודה כאשר ארגיש טוב" .

מאותו יום (2.5.2018) ועד לסוף שנת הלימודים (30.6.2018) לא התייצבה התובעת לעבודה בבית הספר. התובעת הגישה למשרד החינוך אישורי מחלה עבור תקופה זו .

מיום 2.7.2018 ועד ליום 15.8.2018 עבדה התובעת בקייטנה בבית ספר "דינור".

להשלמת התמונה נציין כי מתחילת שנה"ל התשע"ט (2018/2019) עובדת התובעת בבית ספר "הנרייטה סולד" .

יצוין כי התובעת הגישה בקשה לסעד זמני למניעת העברתה היזומה לבית ספר "הנרייטה סולד" (פ"ה 47352-08-18). הבקשה נדחתה על ידי השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין.

ההליכים המשפטיים
הבקשה לסעד זמני
ביום 17.5.2018 הגישה התובעת בקשה לסעד זמני שבה התבקש ביטול החלטת המנהלת שלא לשבץ אותה לקייטנת הקיץ בבית הספר מיום 21.6.2018 ועד ליום 15.8.2018.

ביום 19.6.2018 הגיש משרד החינוך תצהיר תשובה של המנהלת שבו נטען כי ההחלטה שלא לשבץ את התובעת לקייטנה התבססה על שני שיקולים: האחד, היעדרויותיה המרובים במהלך שנת הלימודים (ספטמבר עד מחצית נובמבר, מאי ויוני) אשר פגעו ביציבות הכיתה שבה היא מלמדת; השני, דו"ח המפקחת הכולל הערכה שלילית בנוגע לתפקודה המקצועי והפדגוגי של התובעת.

ביום 20.6.2018 התקיים דיון בבקשה לסעד זמני.
בדיון הודיעה המנהלת שהמשרות לחודשים יוני ויולי 2018 מאוישות ונותרו מקומות רק בחודש אוגוסט 2018, שבהם ניתן לשבץ את התובעת. המנהלת הוסיפה ש"ראיינתי מורים לאיוש משרות בתכנית הקיץ, כאשר כל מורה שראיינתי התחייב שהוא יכול לעבוד מ-21.6.18 עד 15.8.18 בשעות הצהריים".

בשלב זה ביקשה התובעת למחוק את הבקשה לסעד זמני ללא צו להוצאות והודיעה שתגיש תביעה כספית נגד משרד החינוך.

ההליך העיקרי
ביום 16.10.2018 הגישה התובעת תביעה לתשלום הפסדי שכר עבודה וזכויות סוציאליות בגין אי שיבוצה לעבוד בקייטנה ולתשלום פיצוי בגין עגמת נפש.

ביום 20.1.2019 הגיש משרד החינוך כתב הגנה שבו דחה את טענות התובעת. נטען כי החלטת המנהלת התקבלה על יסוד שיקולים ענייניים ולכן התובעת לא זכאית לפיצוי כלשהו. עוד נטען בנוגע לטענות להפסדי שכר כי לתובעת לא נגרם נזק ממוני מכיוון שעבדה בקייטנת הקיץ בבית ספר "דינור" מיום 1.7.2018 ועד ליום 15.8.2018.

ביום 26.2.2019 התקיים דיון קדם משפט שבמהלכו הסכימה התובעת למחוק חלק מרכיבי התביעה, בהיעדר זכאות לאותם רכיבים.

ביום 7.4.2019, בהמשך לדיון קדם המשפט, הגישה התובעת הודעה שבה פירטה את רכיבי התביעה שנותרו לדיון וסכומם.

ביום 24.5.2019 הגיש משרד החינוך תגובה לרכיבי התביעה שנותרו לדיון.

ביום 14.5.2020 התקיים דיון הוכחות שבו העידו מטעם התובעת: התובעת בעצמה ומטעם משרד החינוך: המנהלת ומר מנחם שחורי - מנהל תחום (משכורת עובדי הוראה) במחוז חיפה במשרד החינוך (להלן: מר שחורי).

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות הצדדים
ואלה טענות התובעת בתמצית:
התובעת מועסקת בבית ספר לחינוך מיוחד וחוזה העסקתה מתייחס לעבודה במשך 12 חודשי השנה, דהיינו מיום 1.9.2017 ועד ליום 31.8.2018. לפיכך היה על המנהלת לשבץ אותה לעבוד בקייטנת הקיץ.

החלטת המנהלת שלא לשבץ אותה לעבודה בקייטנה מהווה אקט עונשי ונקמני בשל ההליכים המשפטיים שנקטה נגד משרד החינוך וסירובה לבטלם. מאז שהחלו ההליכים המשפטיים, המנהלת מתנכלת לתובעת ומפלה אותה בשיבוץ לעבודה. בכל השנים שקדמו לשנת הלימודים התשע"ח שובצה התובעת לקייטנת הקיץ. לא הוצג נימוק ענייני להחלטה שלא לשבצה בשנת הלימודים התשע"ח.

שני השיקולים שפירטה המנהלת אינם שיקולים ענייניים. השיקול הראשון הנוגע לדו"ח המפקחת אינו רלוונטי מכיוון שדו"ח זה נעשה לצורך מתן קביעות ואינו קשור לתפקוד התובעת בקייטנה. השיקול השני הנוגע להיעדרויות התובעת אינו רלוונטי מכיוון שהיא נעדרה ימים ספורים בחודשים 2/2018 ו-5/2018, כך שהיא עבדה ברצף מחודש 11/2017 ועד לחודש 5/2018.

המנהלת לא שוחחה עם התובעת לפני קבלת ההחלטה על אי שיבוצה לקייטנה ובשונה משנים קודמות פנתה באופן אישי למורים ששובצו לקייטנה ולא הפיצה טפסים בכיתות הלימוד, כפי שנעשה בשנים קודמות.

במהלך הדיון בסעד זמני טענה המנהלת שראיינה גם סטודנטים לעבוד בקייטנה למרות שהתובעת מעוניינת לעבוד בה. מניסיונה של התובעת, לא כל המשרות מאוישות באופן מלא ולמנהלת יש "סל שעות כללי" שגם באמצעותו היא יכולה לשבץ מורים מבלי שהדבר יבוא על חשבון עובד אחר ששובץ בקייטנה. לוח הזמנים לעבודה בקייטנה הוא שבועי ולא מדובר בשיבוץ שניתן מראש לכל קייטנת הקיץ.

ואלה טענות משרד החינוך בתמצית:
לתובעת אין זכות קנויה להשתבץ לעבודה בקייטנה, אף אם בכל השנים שקדמו לשנת הלימודים התשע"ח שובצה לעבודה בקייטנה. חוזה העסקתה של התובעת מתייחס לעבודתה הרגילה כמורה לחינוך מיוחד והיא מקבלת שכר מלא גם עבור חודשי הקיץ. העבודה בקייטנה היא עבודה נוספת בתשלום נוסף על יסוד שעות העבודה בפועל ואין לעובד הוראה זכות קנויה לעבוד בה.

ההחלטה אם לשבץ עובד הוראה לעבודה בקייטנה היא חלק מהפררוגטיבה הניהולית של המנהלת. ההחלטה שלא לשבץ את התובעת לעבוד בקייטנה התבססה על שיקולים עניינים וסבירים. אין קשר בין ההליכים המשפטיים שהתובעת מנהלת מול משרד החינוך להחלטה על אי שיבוצה לעבודה בקייטנה. המנהלת לא התנכלה לתובעת ולא התעלמה מפניותיה בכתב ובעל פה, על אף האופן שבו התנסחה וניסיונותיה להתערב בשיקול דעתה המקצועי של המנהלת בשיבוץ מורים למילוי מקום. בשנת הלימודים התשע"ח חלה נסיגה משמעותית בתפקוד התובעת, כפי שאף עולה מדו"ח המפקחת.

החלטת המנהלת התקבלה על יסוד שיקולים עניינים וסבירים - היעדרויותיה הרבות של התובעת שפגעו ביציבות הפדגוגית של הכיתה בה לימדה במיוחד כאשר מדובר בילדים אוטיסטיים וכן ההערכה השלילית בדו"ח המפקחת בנוגע לתפקודה המקצועי והפדגוגי הלקוי. דו"ח המפקחת שנעשה לצורך בחינת מתן קביעות לתובעת רלוונטי גם לעבודתה ואם פורטו בו כשלים וליקויים בעבודתה, רשאית המנהלת להביאם בחשבון בבואה להחליט אילו מורים לשבץ בקייטנה. כמו כן, כאשר מדובר בקייטנה של ילדים בעלי צרכים מיוחדים קיימת חשיבות לעבודה רציפה ולכך שעובד ההוראה לא ייעדר ממנה בשל הקושי במציאת מחליפים בחודשי הקיץ.

מידי שנה נרשמים מספר גדול של מורים לעבודה בקייטנה ועל המנהלת לבחור מתוכם את המורים שישובצו לקייטנה. המנהלת בחרה את המורים ששובצו על יסוד שיקולים ענייניים. העברת דף שיבוץ אישי למורים לקייטנה במקום דף שיבוץ שנתלה בכיתות בשנים הקודמות, לא קשור להתנהלות התובעת אלא לרצון לייעל ולמנוע טעויות כפי שהיו בשנים קודמות.

מכסת השעות של הקייטנה נקבעת מראש והן אויישו באופן מלא. המנהלת שיבצה מורים לאחר שהתחייבו לעבוד בכל חודשי הקייטנה בשעות אחר הצהריים ולכן רק במקרה של ביטולים או היעדרות ניתן היה לשבץ מורים נוספים. אין למנהלת "סל שעות כללי" שבאמצעותו יכלה לשבץ מורים נוספים מכיוון שמכסת השעות לקייטנה מתקבלת מבעוד מועד ומראש.

דיון והכרעה
השאלה שבה עלינו להכריע היא אם החלטת המנהלת שלא לשבץ את התובעת לעבוד בקייטנה התקבלה עקב ההליכים המשפטיים שבהם נקטה התובעת נגד משרד החינוך, כטענת האחרונה או שמא ההחלטה התקבלה משיקולים עניינים וסבירים, כטענת משרד החינוך.
בטרם נכריע בשאלה זו נפרט בקצרה את התשתית המשפטית.

התשתית המשפטית
עקרון השוויון, איסור הפלייה ואיסור פגיעה בזכויות עובד בשל הגשת תביעה לבית הדין
עקרון השוויון הוא עקרון יסוד במשפט הישראלי. על פי עיקרון זה אסור להפלות בין אדם לאדם, בין היתר, מטעמי גזע, מין, לאום, עדה, ארץ מוצא, דת, השקפה או מעמד חברתי. ביסוד עקרון השוויון עומדים שיקולים של צדק והגינות. אפליה פסולה היא היפוכו של עקרון השוויון ומשמעה נקיטת יחס שונה אל שווים.

עיקרון השוויון קיבל ביטוי רחב בפסיקות בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה וכן בחוקים שונים ומגוונים. בנוסף, עוגן עיקרון השוויון בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו על אף שאינו נזכר בו במפורש .

האיסור על הפליית עובדים מעוגן בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק השוויון). וכך קובע סעיף 2 לחוק:
"(א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים...... בכל אחד מאלה:
.........
(2) תנאי עבודה;
........
(ג) אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאופיים או ממהותם של התפקיד אם המשרה".

בחוק השוויון אין הגדרה של 'קבוצת שוויון' אלא קביעה בדבר איסור הפליית עובד מחמת מאפיינים או תכונות ספציפיות של אותו עובד. בנוסף קיימת דרישה כי יתקיים קשר סיבתי בין האפליה הנטענת לבין התכונה או המאפיין של העובד. סעיף 9 לחוק השוויון קובע כי יש להעביר את הנטל אל המעסיק להוכיח שלא פעל בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק בהתקיימות תנאים הבאים: "לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים – אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים ודורש העבודה או העובד, לפי העניין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;".

הלכה היא שעל העובד להביא "ראשית ראיה" לכך שהחלטת המעסיק הייתה נגועה באפליה פסולה על מנת להעביר את נטל ההוכחה על כתפי המעסיק וכי אין צורך בהוכחה פוזיטיבית לאפליה.

נציין כי התובעת לא טענה שהופלתה בשל אחת מהעילות המפורטות בחוק השוויון אלא טענה שהופלתה עקב ההליכים המשפטיים שהיא מנהלת נגד משרד החינוך. לפיכך, שאלה מקדמית שעשויה להישאל היא אם אפליה בשל הגשת תביעה נגד מעסיק נופלת בגדרו של סעיף 2 לחוק השוויון מכיוון שאין היא מוזכרת בו במפורש. בעניין ספן בע"מ פסק בית הדין הארצי שרשימת הקריטריונים המנויים בסעיף 2 לחוק היא רשימה סגורה שלא ניתן להוסיף עליה, ולכן לכאורה יש להשיב על השאלה בשלילה. מנגד בפסיקה מאוחרת יותר בעניין וינברגר כאשר בית הדין הארצי דן בשאלה אם הוצאה כפויה לגמלאות נופלת בגדרו של סעיף 2 לחוק נפסק שיש להשיב על השאלה בחיוב בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון, ולפיה "... הרשימה המנויה בסעיף 2 (הן של עילות ההפליה, הן של סוגי העניינים עליהם חל החוק) רשימה פתוחה".

כלומר, בהתאם לפסיקה האחרונה של בית הדין הארצי הנסמכת על פסיקתו של בית המשפט העליון רשימת הקריטריונים המנויים בסעיף 2 לחוק אינה רשימה סגורה.

בהקשר זה נציין כי, בין אם הרשימה בסעיף 2 לחוק היא רשימה סגורה ובין אם לאו , הרי שאין אנו נדרשים להכרעה בסוגיה זו מן הטעם שקיים סעיף ספציפי בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 האוסר, בין היתר, על פגיעה בתנאי העסקה של עובד בגין הגשת תביעה נגד המעסיק.
וכך קובע סעיף 28א' לחוק הגנת השכר: "לא יפגע מעסיק בשכרו של עובד, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו, ולא יפטרו מהעבודה, מחמת תביעה שהגיש העובד או ארגון העובדים כאמור בסעיף 28(ב), בתום לב, לתשלום שכר מולן או לפיצוי הלנת שכר, או מחמת שסייע העבודה בתום לב לעובד אחר או לארגון עובדים, בקשר לתביעה כאמור".

בעניין יחיאלי התייחס בית הדין הארצי להוראה האוסרת על פגיעה בעובד בשל העובדה שהגיש תביעה נגד מעסיקו וקבע כך:
"פיטוריו של עובד כסנקציה על כך שהגיש תביעה כנגד מעסיקו פסולים ואסורים מכל וכל. פיטורים שכאלה נגועים בהפרת זכות היסוד של המתדיין למיצוי הדין בערכאות ובפגיעה מהותית בה וכמוה כפגיעה בזכות לשוויון ולחופש התארגנות של העובדים. לא בכדי מורה סעיף 28א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958:
'לא יפגע מעביד בשכרו של עובד, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו, ולא יפטרו מהעבודה, מחמת תביעה שהגיש העובד או ארגון העובדים ......'.
הוראה זו מגלמת את עקרונות היסוד עליהם עמדנו לעיל, ויש להעמידה לנגד עינינו, גם אם מועד חקיקתה הוא לאחר פיטוריו של המערער".

בנסיבות אלה, ככל שתוכח טענת התובעת שלפיה אי שיבוצה לעבודה בקייטנה נבע מניהול ההליכים המשפטיים נגד משרד החינוך, הרי שמדובר בהתנהלות שלא כדין תוך הפרת זכותה היסודית של הגישה לערכאות.

הפעלת תכנית קיץ (קייטנה) במוסדות החינוך המיוחד
הפעלת הקייטנות בחודשי הקיץ במוסדות החינוך המיוחד מוסדרת בחוזר מנכ"ל תשס"ד/5א' שכותרתו "הארכת שנת הלימודים – תכניות הפעלה של מסגרות החינוך המיוחד בחופשות – חוק החינוך המיוחד התשמ"ח" שתחילתו ביום 1.1.2004 (להלן: חוזר המנכ"ל).

העבודה בקייטנה היא "עבודה נוספת" המתקיימת רק בחינוך המיוחד ועובד הוראה המשובץ במסגרת זו מקבל שכר על בסיס שעתי, בנוסף לשכר הרגיל שמקבל כל עובד הוראה בחודשי הקיץ. מכאן, שאין לעובד הוראה שעובד בבית הספר זכות קנויה להשתבץ בקייטנת הקיץ.

ההחלטה על שיבוץ עובדי הוראה לקייטנה בחודשי הקיץ נתונה למנהלת בית הספר או למורה שמונה על ידו בהתאם לסעיף 12 לחוזר המנכ"ל. במקרה שלפנינו המנהלת היא זו שקיבלה את ההחלטה בנוגע לעובדי ההוראה שישובצו לקייטנה.

סעיף 11.1 לחוזר המנכ"ל קובע את סדר העדיפות בעת שיבוץ עובדי ההוראה שיועסקו בחופשות, לרבות בקייטנה, בזו הלשון:
"- עדיפות ראשונה: המחנכת/הגננת של הכיתה.
- עדיפות שנייה: מורה לחינוך מיוחד מצוות בית הספר; בגן משולב....
- עדיפות שלישית: מורה/גננת לחינוך מיוחד (או גננת שי"ח) שתגויס במיוחד להוראה בחופשות.
- עדיפות רביעית: סטודנטים לחינוך מיוחד באוניברסיטאות או במכללות (שיועסקו על תקן של ממלאי מקום).
הערה: מניסיון שנצבר בשנות ההפעלה מתברר שיש חשיבות לשלב גם עובדים מחוץ למערכת השעות".

כאמור, המנהלת החליטה שלא לשבץ את התובעת לעבוד בקייטנה בשנת הלימודים התשע"ח. יצוין כי למרות שמדובר בהחלטה המצויה בלב הפררוגטיבה הניהולית של המנהלת, הרי שזו החלטה מנהלית ולכן לבית הדין סמכות להעבירה תחת שבט ביקורתו.

הלכה היא שבית הדין לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של מקבל ההחלטה אלא תפקידו לבחון אם ההחלטה ניתנה בחריגה מסמכות, אם התקבלה משיקולים ענייניים, אם היא סבירה ואם אינה פוגעת בכללי הצדק הטבעי. ובלשונו של בית הדין הארצי בעניין צויזנר:
"כלל הוא כי בית-הדין לא ישים שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת, וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית-הדין אף לא ישים שיקול-דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות".

בעניין לובאני בחן בית הדין הארצי את החלטת נציב שירות המדינה וקבע לעניין היקף הביקורת השיפוטית על החלטת רשות מנהלית, כמו החלטת המנהלת בענייננו, את הדברים הבאים: "בית הדין אינו מתערב בהחלטתה של רשות הפועלת בתחום ולמטרה שהוגדרו לה על פי דין אלא אם לא הביאה בחשבון את השיקולים הרלוואנטיים או שהביאה בחשבון שיקולים בלתי רלוואנטיים. בנוסף, בית הדין אינו מתערב בשיקולי הרשות ואין הוא ממיר את שיקוליה בשיקוליו שלו, כל עוד פועלת הרשות ושוקלת את החלטתה באופן ענייני, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכויות אשר הוענקו לה על פי דין".

כאמור, משרד החינוך שלל מכל וכל את טענת התובעת שלפיה לא שובצה בקייטנה עקב ההליכים המשפטיים שנקטה נגדו וטען שהחלטת המנהלת התקבלה כדין על יסוד שני השיקולים הבאים: היעדרויות התובעת וההערכה הפדגוגית השלילית שקיבלה בדו"ח המפקחת.

תחילה נבחן אם עלה בידי התובעת להביא ולו ראשית ראיה לכך שהופלתה עקב ההליכים המשפטיים שנקטה נגד משרד החינוך. לאחר מכן נבחן אם החלטת המנהלת התקבלה משיקולים ענייניים, אם היא סבירה ואם היא אינה פוגעת בכללי הצדק הטבעי.

הכרעה
העבודה בקייטנת הקיץ אינה זכות קנויה של התובעת
תחילה נציין כי לתובעת אין זכות קנויה לעבוד בקייטנת הקיץ. במסמך השיבוץ לעבודה בשנת הלימודים התשע"ח נכתב כי תקופת העסקתה של התובעת בשנת הלימודים התשע"ח היא מיום 1.9.2017 ועד ליום 31.8.2018. בתקופה זו משולמת לתובעת משכורת מלאה גם בחודשים שבהם היא לא עובדת בפועל, לרבות בחודשי הקיץ. עם זאת, אין במסמך זה כל התחייבות להעסיק את התובעת בקייטנה אלא מדובר במסמך שיבוץ סטנדרטי שניתן לכל עובד הוראה במעמדה באותה תקופה, קרי – עובדת הוראה בניסיון שנה שנייה.

נוסיף, כי אילו טענת התובעת שלפיה ממסמך זה עולה שהיא אמורה להיות משובצת לעבודה בקייטנה, הייתה נכונה, הרי שלא היה צורך בהוצאת חוזר המנכ"ל העוסק באופן ספציפי בהארכת שנת הלימודים במסגרת החינוך המיוחד ובהסדרת ההעסקה בחופשת הקיץ ובחופשות השונות במהלך שנת הלימודים. כמו כן, אם הטענה הייתה נכונה אזי כל עובדי ההוראה בחינוך המיוחד היו מחויבים לעבוד בחופשות, אך לא כך הוא הדבר, כפי שעולה מסעיף 11.1 לחוזר המנכ"ל שקובע הנחיות ב נוגע ל"כוח האדם שיועסק בחופשות". מכאן, שלא כל עובדי ההוראה של בית הספר מועסקים בקייטנה.
נציין כי התובעת אף מאשרת בתצהירה שחלק מעובדי ההוראה מבקשים שלא לעבוד בחופשת הקיץ. כלומר, באפשרותם לבחור אם לעבוד בקייטנה והם אינם מחויבים לעבוד בה.
לפיכך, הרישום במסמך השיבוץ בנוגע לתקופת ההעסקה עד ליום 31.8.2018 אינו מעיד על זכות קנויה לעבוד בחופשת הקיץ , כפי שטענה התובעת.

לפיכך, משלא קיימת לתובעת זכות קנויה לעבוד בקייטנת הקיץ עליה להביא ראשית ראיה לכך שהסיבה לאי שיבוצה נובעת מההליכים המשפטיים שנקטה נגד משרד החינוך או להפלייתה.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו אנו סבורים כי לא עלה בידי התובעת להוכיח, ולמצער, להביא ראשית ראיה לכך שלא שובצה לעבוד בקייטנה עקב ההליכים המשפטיים שנקטה מול משרד החינוך. כמו כן, אנו סבורים כי החלטת המנהלת שלא לשבץ אותה לעבודה בקייטנה היא החלטה סבירה שהתקבלה משיקולים ענייניים. בנוסף, משלתובעת אין זכות קנויה לעבוד בקייטנה לא נפל פגם בכך שהמנהלת לא שוחחה עימה לפני קבלת ההחלטה על אי שיבוצה לקייטנה. נפרט טעמינו לקביעות אלה.

לא הוכחה ואף לא הובאה ראשית ראיה להפליית התובעת או להתנכלות מצד המנהלת
ראשית, לא עלה בידי התובעת להוכיח, ולמצער, להביא ראשית ראיה לכך שלא שובצה לקייטנה בעקבות ההליכים המשפטיים שנקטה נגד משרד החינוך או שנושא זה היווה שיקול כלשהו בהחלטת המנהלת, ונסביר.

מול הצהרת התובעת שהסיבה לאי שיבוצה נעוץ בהליכים המשפטיים שנקטה נגד משרד החינוך ניצבת הצהרת המנהלת שלפיה החלטתה שלא לשבץ את התובעת לעבודה בקייטנה התקבלה משיקולים עניינים ורלוונטיים (היעדרויותיה הממושכות בשנת הלימודים ודו"ח המפקחת שניתן בעניינה) וכי בעת קבלת ההחלטה לא נשקלו שיקולים זרים, לרבות ההליכים המשפטיים שהיא מנהלת נגד משרד החינוך. כך שלכל היותר כפות המאזניים מעוינות.

כמו כן, טענת התובעת שהמנהלת התנכלה לה בשל ההליכים המשפטיים שנקטה נגד משרד החינוך, נטענה באופן כללי וסתמי. התובעת לא טענה (ובוודאי שלא הוכיחה) שמנהלת בית הספר שוחחה עימה על ההליכים המשפטיים במהלך עבודתה בבית הספר או שביקשה ממנה לבטלם.
נוסיף, כי בסיכומי התובעת נטען כי הגישה בהליך אחר הקלטה של המפקחת שביקשה ממנה לבטל את ההליכים המשפטיים נגד משרד החינוך. עם זאת, ההקלטה לא הוגשה בהליך זה על אף שהייתה יכולה לתמוך בטענותיה ולכן טענותיה בעניין זה לא הוכחו.

בנסיבות אלה, משטענת התובעת לכך שההליכים המשפטיים שנקטה נגד משרד החינוך היוו שיקול בעת קבלת ההחלטה על אי שיבוצה לעבודה בקייטנה נטענה בעלמא וללא בסיס כלשהו ומשהמנהלת הכחישה מכל וכל טענות אלה ואף פירטה את השיקולים שעמדו בבסיס החלטתה, הרי שלא עלה בידי התובעת להוכיח, ולמצער, להביא ראשית ראיה לכך שהליכים המשפטיים שנקטה נגד משרד החינוך במהלך שנת הלימודים התשע"ח היוו שיקול כלשהו בעת קבלת ההחלטה על אי שיבוצה לעבודה בקייטנה.

שנית, לא עלה בידי התובעת להוכיח, ולמצער, להביא ולו ראשית ראיה לכך שהיא הופלתה על ידי המנהלת בעת שיבוץ העובדים לקייטנה, ונפרט.

תחילה נציין כי בכתב התביעה ובתצהיר התובעת לא נטען להעדפה שלא כדין של עובדים ספציפיים על פני התובעת, אלא נטען באופן כללי שהמנהלת טענה שראיינה גם סטודנטים לעבודה בקייטנה. מדובר בטענה לא נכונה שנטענה בעלמה. התובעת לא הביאה ראיה לכך שבקייטנה הועסקו עובדים שאינם עובדי הוראה שעבדו בבית הספר במהלך שנת הלימודים התשע"ח והמנהלת אף לא נחקרה בסוגיה זו. כמו כן, נבהיר שבניגוד לטענת התובעת, המנהלת לא הצהירה שראיינה סטודנטים לעבודה בקייטנה. בדיון שהתקיים ביום 20.6.2018 אמרה המנהלת כך:
"ראיינתי מורים לאיוש משרות בתוכנית הקיץ, כאשר כל מורה שראיינתי התחייב שהוא יכול לעבוד מ-21.6.18 עד 15.8.18 בשעות הצהריים" (ההדגשה הוספה – ק.כ).
יצוין כי המנהלת אף הצהירה שמידי שנה נרשמים מורים רבים לעבודה בקייטנה ועליה להחליט את מי לשבץ לעבודה ושרק במקרה של ביטול או היעדרות היא יכלה לשבץ מורים מחליפים. מכאן, שגרסת המנהלת שלפיה שיבצה לעבודה בקייטנה מורים שעבדו בבית הספר, לא נסתרה.
בנסיבות אלה, לא הוכח שהמנהלת שיבצה סטודנטים לעבודה בקייטנה ומגרסת המנהלת שלא נסתרה עולה כי שובצו בקייטנה מורים שעבדו במהלך שנת הלימודים בבית הספר.

זאת ועוד. המנהלת פירטה בתצהיר שהוגש בתגובה לבקשה לסעד זמני את שני השיקולים שעמדו בבסיס החלטתה שלא לשבץ את התובעת לעבודה בקייטנה - היעדרויותיה הרבות במהלך שנת הלימודים ודו"ח הערכה שלילי של המפקחת. התובעת לא הוכיחה, ולמצער, לא הביאה ראשית ראיה לכך שהמנהלת שיבצה לקייטנה עובדים שנעדרו תקופה ארוכה בשנת הלימודים התשע"ח או שניתן בעניינם דו"ח הערכה שלילי של המפקחת, כפי שהיה בעניינה.

בהקשר זה נציין כי התרשמנו שלתובעת יש ידיעה אישית על המתרחש בבית הספר וכפי שיפורט בהמשך במהלך שנת הלימודים היא אף כתבה למנהלת מכתבים שונים שבהם פירטה מורים שנעדרו מהעבודה והתלוננה על שיבוץ של מורים אחרים למילוי מקום במקומה. לפיכך, התרשמנו שאם הייתה לתובעת ידיעה על איוש המשרות בקייטנה על ידי מורים שלא עבדו בבית הספר בשנת הלימודים התשע"ח או על ידי סטודנטים היא הייתה מפרטת את שמותיהם בתצהירה וטוענת נגד העדפתם הפסולה על פניה בשיבוץ לקייטנה.

בנסיבות אלה, לא עלה בידי התובעת להוכיח, ולמצער, להביא ולו ראשית ראיה לכך שהמנהלת הפלתה אותה בעת השיבוץ לעבודה לקייטנה.

שלישית, התובעת לא הוכיחה שהמנהלת התנכלה אליה במהלך שנת הלימודים התשע"ח ובוודאי שלא הוכיחה כי ההתנכלות נבעה מההליכים המשפטיים שנקטה נגד משרד החינוך , ונפרט.
התובעת הצהירה שהמנהלת התנכלה אליה במהלך שנת הלימודים בכך שהתעלמה ממנה ומפניותיה בכתב ובעל פה, נמנעה ממגע ישיר עימה והעבירה אליה מסרים באמצעות מורים אחרים. עם זאת, התובעת לא תמכה את גרסתה בראיות אובייקטיביות או באסמכתאות בכתב. התובעת אף לא פירטה מיהם המורים שדרכם העבירה אליה המנהלת מסרים ואף לא הביאה אותם למתן עדות. מדובר בטענות כלליות שלא הוכחו.

כמו כן, המנהלת הכחישה את טענות התובעת והצהירה שלא התעלמה ממנה או מפניותיה בעל פה ובכתב. המנהלת ציינה שהתובעת פנתה אליה פעמים רבות במהלך שנת הלימודים כדי שתשבץ אותה לעבוד בשעות מילוי מקום, תוך ניסיון להתערב בשיקול דעתה המקצועית. לפניות הראשונות של התובעת השיבה המנהלת באופן ענייני אולם בהמשך הפסיקה להשיב בשל תוכנן הפוגעני והטורדני.

המנהלת תמכה את גרסתה בהודעות דואר אלקטרוניות ששלחה אליה התובעת, ונפרט את חלקן.
א) ביום 7.1.2018 בשעה 19:25 כתבה התובעת למנהלת כך:
"1. בעת חזרתי לעבודה לאחר תאונת עבודה שאירועה לי בביה"ס בחודש אוגוסט 2017, סוכם בינינו כי אקבל שעות מילוי מקום.
.....
4. פניתי מספר פעמים לאריאלה על מנת שתשבץ אותי בשעות מילוי מקום.
5. בפועל המציאות הינה שקוראים לי מספר פעמים מצומצם ביותר למילוי מקום בטענה כי ישנם מורים נוספים כמו גב' אלכסנדרה ומר ניסים ועל כן חלוקת שעות מילוי המקום מתחלקות בינינו.
........
8. אני רואה התנהלות זו בחומרה, מספיק המשרה המלאה נלקחה לי על לא עוול בכפי (דבר אשר יתברר ויוכח בביה"מ) ובנוסף גם שעות מילוי מקום כמעט ואינני מקבלת.
9. להזכירך, הנני עובדת בביה"ס מזה 5 שנים ואינני מורה חדשה במערכת כמו אלכסנדרה וניסים ועל כך אין להשוותי למורים אלה אשר אינם במצבת כ"א הקבוע של ביה"ס.
........" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

המנהלת השיבה לפניית התובעת באותו היום בשעה 20:26: "שלום אביבה, אדבר עם אריאלה בנושא. את אכן צריכה להיות בעדיפות הראשונה. ערב נעים. סיגל".

ב) ביום 24.1.2018 כתבה התובעת למנהלת שני מכתבים.
בשעה 19:24 כתבה כך:
"סיגל שלום,
בהמשך למייל שנשלח אליך בתאריך 07.01.2018 בנושא אי קבלת שעות מילוי מקום בביה"ס עופר, ברצוני לציין מספר עובדות אשר הנני רואה אותם בחומרה רבה:

  1. למעלה משבוע ימים ועד יום שישי הקרוב 26.01.2018, גב' ספיר בחופשת מחלה.
  2. פניתי לאריאלה על מנת לקבל את השעות החלפה של המורה (גב' ספיר) אך זאת העדיפה להתעלם מבקשתי ואף בחרה לתת את שעות מילוי המקום למחנכת הכיתה, לגב' אלכסנדרה ולמר הרי (פנסיונר).

.....
6. להזכירך תשובתך למייל בנושא אי קבלת שעות מילוי: 'אדבר עם אריאלה...'.
7. לדאבוני תשובתך מופרכת מן המציאות ואף רחוקה מלהיות מיושמת ובלשון המעטה לא דובים ולא יער.
8. האפליה, חוסר השוויון והדרת רגלי מביה"ס הינו חמור ואף שקוף לעין.
9. הנני מרגישה התנכלות על רקע העובדה שקיימת תביעה בבית המשפט.
.......
11. אציין כי מבדיקה שעשיתי, מחר יום חמישי 25.01.2018 אמורה להגיע למשמרת בוקר גב' לריסה על מנת לשמור על התלמיד החדש בכיתת אורטל (לריסה הינה עובדת קבועה ב-100 אחוז משרה).
כמו כן, גב' אלכסנדרה (מורה חדשה בביה"ס) אמורה להחליף את מקומה של גב' ספיר (חולה, אמורה לשוב לעבודה לאחר מחלה ארוכה ביום ראשון 28.01.2018).
12. מחר יום חמישי 25.01.2018 אינני מועסקת בביה"ס וכפי הידוע לך במערכת השעות שלי ישנם ימים פנויים: יום שני, יום שלישי ויום חמישי. אזי אני שואלת אם זו לא אפליה גלויה שקופה ומכוונת אזי מהי אפליה?!
.......
15. על רקע העובדות המצוינות לעיל, שמורה לי הזכות לפנות לרשות המוסמכת לטיפול בעניין".

בשעה 19:34 כתבה כך:
"סיגל שלום,

  1. בשעה טובה בתאריך 18.01.2018 המורה גב' לימור ילדה ויצאה לחופשת לידה.
  2. אבקשך לבדוק אפשרות עבורי לקבל את משרתה על חזרתה במחופשת לידה.
  3. כידוע לך המשרה המלאה נלקחה לי על לא עוול בכפי (דבר אשר יתברר ויוכח בביהמ"ש) ובנוסף גם שעות מילוי מקום כמעט ואינני מקבלת (נשלחו אלייך מיילים בנושא זה בתאריך 07.01.2018 ו-28.01.2018).

....".

ביום 30.1.2018 השיבה המנהלת למיילים של התובעת, בזו הלשון:
"שלום אביבה,
כפי שהבטחתי לך במייל הקודם, יידעתי את אריאלה לגבי שיבוצך במילויי מקום ככל הניתן. יחד עם זאת, ישנם כמובן שיקולים מקצועיים ופדגוגיים בכל הנוגע לפניה למורים למילויי מקום, והכל בהתאם לצרכי המערכת...
לגבי חופשת הלידה של לימור- כפי שאת יודעת לימור היא תראפיסטית ולא מורה, לכן, אין אפשרות לתת למורה כלשהי למלא את מקומה, לא בחופשת לידה ולא במ"מ על בסיס יומי.
.....".

ביום 8.2.2018 הגיבה התובעת למכתב המנהלת וכתבה שהיא דוחה את האמור בו מכל וכל מכיוון שהיא עומדת בשיקולים המקצועיים והפדגוגיים.

ג) ביום 19.3.2018 כתבה התובעת למנהלת מכתב שבו התלוננה על אפלייתה מכיוון שלא שובצה לשעות מילוי מקום במקום מורה בשם מירב וטענה שהיא מרגישה שהמנהלת מפלה אותה.

במענה לפניית התובעת השיבה המנהלת: "אביבה שלום, קראתי בעיון את מכתבך. המשך יום נעים, סיגל".

ד) ביום 26.3.2018 כתבה התובעת למנהלת מכתב נוסף בנוגע להפלייתה מכיוון שלא שובצה בשעות הבוקר בקייטנת פסח.

גם במענה למכתב זה השיבה המנהלת באופן דומה: "שלום אביבה, קראתי את מכתבך. המשך יום נעים. בברכה, סיגל".

ה) התובעת כתבה למנהלת מיילים נוספים בתאריכים: 8.2.2018, 15.2.2018, 12.3.2018, 30.3.2018, 12.4.2018, 24.4.2018 ו-25.4.2018 בנוגע לאי שיבוצה בשעות מילוי מקום.
מיילים אלה לא נענו על ידי המנהלת.

מעיון במכתבים ששלחה התובעת למנהלת עולה כי התלוננה על אי שיבוצה לשעות מילוי מקום בבית הספר וטענה להפליה ולהעדפת מורים אחרים על פניה. כמו כן, במכתבים אלה השתמשה התובעת בלשון פוגענית ובוטה כלפי המנהלת ואיימה לפנות לערכאות שיפוטיות ("אני רואה התנהלות זו בחומרה..."; "... שמורה לי הזכות לפנות לרשות המוסמכת לפעול בעניין" ; "תשובתך מדגישה את האפליה כלפיי אשר אני חובה (צ.ל. חווה – ק.כ) בביה"ס מצידך..."; "אני רואה בחומרה את התנהלותך חסרת הגבולות והרסן..."; "את מנצלת לרעה את מעמדך ותפקידך..."; "אני קוראת לך לקחת אחריות על התנהגותך הבזויה והכוחנית"). המנהלת מצידה השיבה באופן ענייני לפניות התובעת בתחילת השנה, בהמשך יידעה אותה שקראה את המכתבים ומאוחר יותר לא השיבה למכתבים שכללו תוכן פוגעני יותר ואף התערבות בשיקול דעתה המקצועי.

בנסיבות אלה, שוכנענו שהמנהלת לא התעלמה מפניות התובעת. לפניות הראשונות השיבה המנהלת באופן ענייני, אולם לאחר שהתובעת החלה לשלוח מכתבים רבים שבהם נקטה בשפה בוטה נגדה והאשימה אותה בהפליה ואף איימה לפנות לערכאות, השיבה המנהלת לפניות באופן לקוני ובהמשך לא השיבה להן כלל. בהקשר זה נציין כי המנהלת הייתה יכולה לזמן את התובעת לשיחת בירור עקב תוכנם של המכתבים והשפה הבוטה שננקטה בהם, אולם לא עשתה זאת. המנהלת הסבירה שבחרה לגלות סובלנות ואיפוק רב כלפי התובעת ולהבליג על התנהלותה דווקא בשל ההליך המשפטי שהתנהל באותה תקופה.

אי לכך, אנו דוחים את טענת התובעת שהמנהלת התנכלה והפלתה אותה במהלך שנת הלימודים התשע"ח.

רביעית, לא מצאנו שנפל פסול בכך שהמנהלת החליטה בשנת הלימודים התשע"ח לשנות את שיטת השיבוץ לקייטנה, כך שבמקום לתלות דף שיבוץ בכיתות ניתן למורים דף שיבוץ אישי, ונסביר.
גרסת המנהלת בנוגע לסיבה שהובילה לשינוי בשיטת השיבוץ לקייטנה, הייתה עקבית ועשתה רושם מהימן.

המנהלת הצהירה כי שינתה את שיטת השיבוץ בשל טעויות שנפלו בשיבוצים בשנים הקודמות וכי אין לכך קשר לתובעת.

בעדותה לפנינו חזרה המנהלת על הסיבה לשינוי שיטת השיבוץ, בזו הלשון: "התייעלות. היו טעויות וראינו באגים ולכן, סידרנו את זה אחרת וכך זה עובד עד היום.... לעיתים נוצרו כפילויות או השמטות במערכת, טעויות אנוש, אנו מקלידים את זה במחשב. אנו גם שכללנו את הרישום במחשב וזה יותר התאים לשיבוץ אישי מאשר לשיבוץ כיתתי וזה עובד כך עד עכשיו וזה יותר נוח לנו. המדובר בעניין טכני בלבד ולא מהותי. כאשר מדובר ב-70 אנשי צוות צריך להיות מאוד מדויקים ואנו משתפרים ולומדים מטעויות".

כלומר, מעדות המנהלת עולה כי שינוי שיטת השיבוץ נבע מטעויות שנפלו בשיבוצים בשנות הלימודים הקודמות וכי היא נוקטת בשיטה זו עד היום בבית הספר.

לכך יש להוסיף, כי אף אם לא הייתה משתנה שיטת השיבוץ לקייטנה והמנהלת הייתה תולה דף שיבוץ בכיתות, עדיין לא היה בכך כדי לחייבה לשבץ את התובעת לעבוד בקייטנה. לפיכך, שינוי שיטת השיבוץ אינה רלוונטית לסוגיית שיבוצה או אי שיבוצה של התובעת לעבודה בקייטנה.

בנסיבות אלה, נוכח גרסתה העקבית של המנהלת בנוגע לסיבה שהובילה לשינוי בשיטת השיבוץ לקייטנה, לא עלה בידי התובעת לשכנענו כי השינוי נבע מההליכים המשפטיים שניהלה נגד משרד החינוך או מהתנהלותה. כמו כן, העובדה ששיטה זו נוהגת עד היום בבית הספר, למרות שהתובעת כבר לא עובדת בו, מחזקת אף היא את גרסת המנהלת.

בנסיבות העניין לא עלה בידי התובעת להוכיח, ולמצער, להביא ראשית ראיה לכך שההליכים המשפטיים שנקטה נגד משרד החינוך היווה שיקול כלשהו בעת קבלת ההחלטה שלא לשבצה לעבודה בקייטנה, לכך שהופלתה בעת קבלת ההחלטה ולכך שהמנהלת התנכלה אליה במהלך שנת הלימודים ושינתה את שיטת השיבוץ לקייטנה בשל ההליכים המשפטיים שבהם נקטה.

השיקולים שעמדו בבסיס החלטת המנהלת הם שיקולים ענייניים , סבירים ומקצועיים
החלטת המנהלת שלא לשבץ את התובעת לעבודה בקייטנה התבססה על שני שיקולים: האחד, דו"ח המפקחת והשני, היעדרויותיה הרבות של התובעת במהלך שנת הלימודים. כפי שיפורט להלן שוכנענו שמדובר בשיקולים ענייניים, סבירים ומקצועיים הנובעים מאופי התפקיד של התובעת וממהותו, כפי שיפורט להלן.

השיקול הראשון: דו"ח המפקחת
כאמור, ביום 21.3.2018 ערכה המפקחת תצפית בשיעור שהעבירה התובעת ולאחריו כתבה דו"ח שכלל הערכה פדגוגית שלילית ואי מתן המלצה לקביעות.

מעיון בדו"ח עולה שהמפקחת פירטה את הבעייתיות באופן העברת השיעור על ידי התובעת - ביצוע התפקיד ברמה פרטנית בלבד, היעדר ההיכרות עם צרכי התלמידים בכיתה ואי הפעלת התלמידים במהלך השיעור; את חוסר בקיאותה בנושאים הנלמדים ושפתה המקצועית השגויה; את הבעייתיות בהתנהלותה במהלך השיעור - הפניית גב לתלמידים האחרים בעת מעבר מתלמיד לתלמיד ותקשורת בלתי מכבדת בעת השוואה בין תלמידים; את אי הקפדתה בנושא אתיקה - האשמת חברי צוות אחרים בפני המפקחת ואי קבלת אחריות על מעשיה; את הקושי שלה לקבל את ההערות כדי להשתפר בעתיד. לפיכך, כתבה המפקחת בסיום הדו"ח כי לא תוכל להמליץ על התובעת לקביעות.

המנהלת הסבירה בעדותה מדוע דו"ח המפקחת היווה שיקול בעת קבלת ההחלטה על אי שיבוצה של התובעת לעבודה בקייטנה, באופן הבא:
"עבודה בקייטנה היא עבודה אקסטרה, המדובר בשעות נוספות, אם יש אי שביעות רצון ממורה במהלך השנה הרגילה, ששם אני לא יכולה לומר לאדם שילך הביתה כי אני לא שבעת רצון מתפקודו, בקייטנה אני כן יכולה לעשות את זה. אני יכולה להחליט מי יעבוד, כמה יעבוד, והיכן. זו אחריות שלי וזו האוטונומיה שלי. ואם מפקחת שהיא עם הרבה יותר ניסיון ממני בתחום הפדגוגי קובעת בדו"ח שלה שהיא לא ממליצה על מתן קביעות לתובעת, זה יהיה קצת אבסורד, (אם) אני אחליט להעסיק אותה מעל מה שקובע בחוק".

מעדות המנהלת עולה כי לא הייתה שביעות רצון מתפקודה הפדגוגי של התובעת במהלך שנת הלימודים שבאה לידי ביטוי בדו"ח המפקחת המפורט. בנסיבות אלה, במסגרת שיקוליה הביאה המנהלת עובדה זו בחשבון כאשר החליטה שלא לשבץ את התובעת לעבודה בקייטנה.

נציין כי אנו דוחים מכל וכל את טענת התובעת שלפיה דו"ח המפקחת רלוונטי אך ורק לסוגיית הקביעות והוא לא אמור להוות שיקול בעת קבלת ההחלטה אם לשבץ אותה לקייטנה.
לטעמנו, דו"ח המפקחת הכולל הערכה פדגוגית שלילית בנוגע לעבודת התובעת מהווה שיקול רלוונטי בעת קבלת ההחלטה אם לשבץ אותה לעבודה בקייטנה או להעדיף מורים אחרים על פניה ואין רלוונטיות שהוא נעשה לצורך בחינת האפשרות להעניק לה קביעות. הקביעות בדו"ח המנהלת מתייחסות לתפקוד התובעת ולכן ניתן להביאן בחשבון בעת קבלת ההחלטה אם לשבץ אותה לעבודה בקייטנה, אם לאו.
נוסיף, כי בסעיף 7 לחוזר המנכ"ל נקבע כי "תכנית החופשה ופעולות ההעשרה שתשולבנה בה תתואמנה לצורכי התלמידים, ליכולתם ולגילם. התכנית תהלום את המטרות חינוכיות הטיפוליות והשיקומיות של התלמידים במוסד החינוכי". לפיכך, האמור בדו"ח המפקחת בנוגע לליקויים הפדגוגיים בעבודתה של התובעת רלוונטי בעת קבלת ההחלטה על שיבוץ המורים שיועסקו בקייטנה, נוכח החובה המוטלת על המנהלת כאחראית על ריכוז הקייטנה והפעלתה להתאים את הקייטנה לצרכי התלמידים.

נוסיף, כי אנו דוחים את טענת התובעת שלפיה הטענה שהחלטת המנהלת התבססה על שיקולים פדגוגיים ועל אי שביעות הרצון מתפקוד התובעת, מהווה הרחבת חזית. כבר בתשובה לבקשה לסעד זמני טען משרד החינוך כי "קיימת הערכה שלילית בנוגע לתפקודה המקצועי והפדגוגי של התובעת בגין שנה"ל תשע"ח", כאשר הכוונה לאמור בדו"ח המפקחת. גם בכתב ההגנה נטען שתפקוד התובעת בשנים שקדמו לשנת הלימודים התשע"ח היו משביעות רצון וכי היא תמיד נעתרה לקריאות לצורך מילוי מקום וכי רק בשנת הלימודים התשע"ח חלה נסיגה בתפקודה תוך התייחסות לדו"ח המפקחת שאף צורף כנספח ב'. כמו כן, לכל אורך ההליך נטען כי דו"ח המפקחת היווה שיקול בקבלת ההחלטה על אי שיבוץ התובעת לעבודה ב קייטנה. בנסיבות אלה, לא מדובר בהרחבת חזית מצד משרד החינוך.
בהקשר זה נציין כי לא נעלם מעינינו שהתובעת הגישה בקשה לביטול דו"ח המפקחת, אולם במועד קבלת החלטת המנהלת עמד לפניה דו"ח זה ולכן אין פסול בכך שהאמור בו היווה שיקול בעת קבלת החלטתה.

בנסיבות אלה, שוכנענו כי האמור בדו"ח המפקחת מהווה שיקול ענייני, רלוונטי וסביר בעת קבלת ההחלטה אם לשבץ את התובעת לעבודה בקייטנה.

השיקול השני: היעדרויות התובעת במהלך שנת הלימודים
תחילה נציין כי מעיון בדו"ח ההיעדרויות של התובעת עולה שעד למועד קבלת ההחלטה בחודש מאי 2018, שהתה התובעת בחופשת מחלה בשל תאונת עבודה מיום 1.9.2017 ועד ליום 11.11.2017 וכי בתאריכים 24.11.2017 , 4.2.2018 ו-8.4.2018 נעדרה מפאת מחלה. כלומר, התובעת נעדרה מתחילת שנת הלימודים ועד למועד קבלת ההחלטה במשך כחודשיים וחצי, מתוכם חודשיים ו-11 ימים ברציפות.

המנהלת הצהירה כי במהלך כל שנת הלימודים נעדרה התובעת מהעבודה לא פחות מחמישה חודשים: ספטמבר, אוקטובר, מחצית נובמבר, מאי ויוני. לטענתה, ההיעדרויות הרבות של התובעת פגעו פגיעה קשה ביציבות הפדגוגית בכיתה שלימדה, במיוחד נוכח העובדה שמדובר בילדים אוטיסטיים הזקוקים ליציבות וקביעות.
ובלשונה של המנהלת: "היעדרויותיה המרובות וכן ההערכה השלילית על תפקודה הפדגוגי של התובעת, היוו שיקולים שנשקלו על ידי המנהלת בטרם קיבלה ההחלטה שלא לשבץ את התובעת בתוכנית הקיץ". כלומר, להיעדרויותיה של התובעת קיימת חשיבות בשל התפקיד אותו היא ממלאת, שכן הילדים שאותם היא מלמדת זקוקים ליציבות ולקביעות.

בעדותה הסבירה המנהלת מדוע היעדרויות התובעת מהוות שיקול רלוונטי בעת קבלת ההחלטה אם לשבצה לעבודה בקייטנה, באופן הבא: "בקייטנה שלא כמו בעבודה במהלך השנה, מאד קשה לפתור בעיות של כ"א אם מישהו חולה או לא נמצא. אם מדובר ביום או יומיים, אז אפשר להסתדר, אך אם מדובר בהיעדרות ממושכת זה יוצר בעיה גדולה, והניסיון באותה שנה לימד ש(ה)היעדרויות היו ארוכות ומשמעותיות. הקייטנה היא במשך חודשיים מ-21.6.18 עד 15.8.18, כל שנה".

המנהלת אף התייחסה לעובדה שההיכרות של התובעת עם התלמידים לא הייתה משמעותית במהלך שנת הלימודים בשל היקף משרתה הנמוך והיעדרויותיה, בזו הלשון:
"... התובעת הגיעה לעבודה באותה שנת עבודה במחצית חודש נובמבר 2017 או בתחילת דצמבר. וזה אומר שבתחילת שנת הלימודים התובעת נעדרה כחודשיים וחצי ברצף.
לעניין ההיכרות של התובעת עם התלמידים - אציין, ששנה אחת לא דומה לשנה אחרת. הרכבי הכיתות והצוות משתנים, תלמידים חדשים נוספים כך שאי אפשר להניח שכל התלמידים מכירים. התובעת לפני הקייטנה עבדה ברצף מעט מאוד זמן, לא היה רצף משמעותי של עבודה בשנה זו...".

ובהמשך כשנשאלה המנהלת בשנית לגבי ההיכרות של התלמידים עם התובעת ממועד חזרתה לעבודה בחודש נובמבר 2017 ועד למועד קבלת ההחלטה בחודש מאי 2018, השיבה: "מפנה לנספח 3 לדו"ח שבו ניתן לראות שגם בתקופה זו יש היעדרויות. בנוסף, התובעת לא עבדה במשרה מלאה אלא ב-50% משרה, יומיים או יומיים וחצי של עבודה, ולכן ממילא היא עבדה פחות בבית הספר וזה משליך על ההיכרות של התלמידים עם התובעת. מדובר בתלמידים אוטיסטים...".

כלומר, מעדותה של המנהלת עולה כי תקופת היעדרותה של התובעת מהעבודה מהווה שיקול רלוונטי לקבלת ההחלטה אם לשבצה לעבודה בקייטנת הקיץ, אם לאו. זאת, בשל הצורך לשמור על היציבות הפדגוגית בכיתה שבה היא מלמדת, במיוחד כשמדובר בתלמידים אוטיסטיים - יציבות שלא נשמרה במהלך שנת הלימודים עקב היעדרויותיה אף אם הן מוצדקות . כמו כן, התובעת עבדה במהלך השנה בהיקף של 12 שעות שבועיות בלבד ולכן ההיעדרויות פגעו בהיכרות שלה עם התלמידים בכיתה שבה עבדה. בנסיבות אלה, משבחודשי הקיץ קיים קושי רב במציאת מורים מחליפים לעובדים המועסקים בקייטנה, השיקול של ההיעדרויות רלוונטי בעת קבלת ההחלטה על המורים שישובצו לעבודה בקייטנה.

מכאן שעלה בידי משרד החינוך להוכיח שהשיקול של היעדרויות התובעת במהלך שנת הלימודים הוא שיקול רל וונטי בעת קבלת ההחלטה אם לשבצה לעבוד בקייטנה, נוכח אופיו ומהותו של התפקיד אותו היא ממלאת ובשל הצורך בשמירה על רציפות פדגוגית. לפיכך לא מדובר באפליה אסורה בהתאם להוראות סעיף 2(ג) לחוק השוויון.

בהקשר זה נוסיף ונבהיר כי אם התובעת לא הייתה מורה לחינוך מיוחד בבית ספר של אוטיסטים, ספק אם היינו קובעים שהשיקול של ההיעדרויות, במיוחד כאשר מדובר בהיעדרות מוצדקת כמו במקרה שלפנינו (תאונת עבודה), הוא שיקול ענייני. עם זאת, שוכנענו ששיקול זה רלוונטי בשים לב לאופיו ומהותו של תפקיד התובעת ולעובדה שמדובר בקייטנה בחודשי הקיץ.

בנסיבות אלה, מצאנו שהחלטת המנהלת שלא לשבץ את התובעת לעבודה בקייטנה היא החלטה סבירה שהתקבלה על יסוד שיקולים ענייניים הנובעים מאופיו של תפקיד התובעת וממהותו.

לא נפל פגם בהתנהלות המנהלת
לא מצאנו שהיה על המנהלת לשוחח עם התובעת לפני קבלת ההחלטה על אי שיבוצה לעבודה בקייטנה בשנת הלימודים.

אכן, אין מחלוקת שהתובעת עבדה בקייטנות הקיץ בשנות הלימודים שקדמו לשנת הלימודים התשע"ח. עם זאת, כאמור, עבודה בקייטנת הקיץ אינה זכות קנויה של התובעת ולכן אי שיבוצה לעבודה בקייטנה אינה מהווה שינוי כלשהו בתנאי העבודה. לפיכך, לא היה על המנהלת לערוך עימה שיחה לפני קבלת ההחלטה על אי שיבוצה לעבוד בקייטנה.

לא הוכח כי המנהלת לא איישה את כל המשרות בקייטנה
טענת התובעת שמניסיונה אין אפשרות לאייש את כל המשרות של הקייטנה מראש ושלמנהלת יש "סל שעות כללי" שבאמצעותו הייתה יכולה לשבצה לעבודה בקייטנה, היא טענה שנטענה באופן סתמי וללא ביסוס. התובעת לא הסבירה מהו מקור ידיעתה שהמשרות לא אוישו מראש ולא תמכה את גרסתה בראיות אובייקטיביות או באסמכתאות בכתב.

כמו כן, מול גרסת התובעת ניצבת הצהרת המנהלת שאיישה את כל המשרות של החודשים יוני ויולי 2018 וכי אין לה שעות נוספות לאיוש המשרות. המנהלת אף הצהירה כי מידי שנה נרשמים לקייטנה מורים רבים והיא נאלצת לבחור מתוכם את אלה שישובצו. המנהלת לא נחקרה בעניין זה ולכן גרסתה לא נסתרה.

נוסיף כי סעיף 5 לחוזר המנכ"ל קובע את מספר השעות שיוקצה לכל כיתה עבור העסקת עובדי ההוראה בתכנית החופשה, לרבות קייטנת הקיץ. קרי, מספר השעות המוקצה לקייטנה ידוע מראש וקבוע בחוזר המנכ"ל ולא עלה בידי התובעת להוכיח אחרת.
יתרה מכך, אף אם היינו משתכנעים שהיו משרות לשבץ את התובעת בקייטנה, לא היה בכך כדי להעניק לתובעת זכות כלשהי משקבענו כי החלטת המנהלת סבירה בנסיבות העניין.

בנסיבות אלה, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי המנהלת לא איישה את המשרות בקייטנה במהלך חודש יוני 2018 ושהחליטה שלא לשבצה למשרות הפנויות משיקולים זרים.

כללו של דבר: לתובעת אין זכות קנויה לעבוד בקייטנה וההחלטה אם לשבץ אותה מצויה בתחום הפררוגטיבה הניהולית של המנהלת. התובעת לא הוכיחה ואף לא הביאה ראשית ראיה לכך שהמנהלת הפלתה אותה בעת קבלת ההחלטה או ששקלה שיקולים זרים הנוגעים להליכים המשפטיים שהיא מנהלת נגד משרד החינוך בעת קבלת ההחלטה . התובעת אף לא הוכיחה ששובצו לעבודה בקייטנה מורים שלא עבדו בבית הספר בשנת הלימודים, מורים שנעדרו תקופת ממושכות במהלך שנת הלימודים או מורים שניתן בעניינם דו"ח פדגוגי שלילי מהמפקחת. כמו כן, החלטת המנהלת שלא לשבץ את התובעת לעבודה בקייטנה היא החלטה סבירה שהתבססה על שני שיקולים ענייניים המתחייבים מאופי התפקיד שמילאה התובעת וממהותו. נוסיף, כי משלתובעת אין זכות קנויה לעבוד בקייטנה לא היה על המנהלת לערוך עימה שיחה לפני קבלת ההחלטה שלא לשבצה לעבודה בקייטנה.

נוכח התוצאה אליה הגענו, יש לדחות את התביעה ואין צורך לדון בסעדים הכספיים הנתבעים.

למעלה מן הדרוש
עם זאת ולמעלה מן הדרוש נציין כי גם אם היינו מגיעים למסקנה שהחלטת המנהלת נגועה בשיקולים זרים התובעת לא הייתה זכאית לפיצוי בגין נזקים ממוניים אלא רק לפיצוי בגין נזק לא ממוני, ונסביר בקצרה.

לעניין פיצוי בגין היעדר עבודה בימי שישי: התובעת טענה כי בבית ספר "דינור" לא הייתה קייטנה בימי שישי ולכן הפסידה שכר של 9 ימי ו' בסכום כולל של 4,050 ₪ .
דין טענת התובעת להידחות.
שכרם של עובדי הוראה המשובצים לעבודה בקייטנות הקיץ משולם על בסיס השעות שעבדו באותה תקופה. מעיון בפירוט שעות עבודתה של התובעת בקייטנה בבית ספר "עופר" בשנות הלימודים הקודמות - התשע"ו (7/2016 ו-8/2016) והתשע"ז (7/2017 ו-8/2017), עולה כי בימים א'-ה' עבדה 6 שעות וביום ו' עבדה 5 שעות. לעומת זאת, מעיון בפירוט שעות עבודתה של התובעת בקייטנה בבית ספר "דינור" בשנת הלימודים התשע"ח (7/2018 ו-8/2018) עולה כי בימים א'-ה' עבדה 7 שעות מידי יום (פרט לחמישה ימים מתוך 31 ימים שבהם עבדה 6 שעות). בנסיבות אלה, משיום עבודה בבית ספר "דינור" היה בן 7 שעות בעוד שיום עבודה בבית ספר "עופר" היה בן 6 שעות בלבד, אין התובעת זכאית להפרשי שכר בגין אי ביצוע עבודה בימי שישי.

לעניין הפרשי שכר: התובעת טענה כי למיטב ידיעתה בבית ספר "דינור" תעריף השעה נמוך ב-12 ₪ מהתעריף המשולם בבית ספר "עופר" (78 ₪ במקום 90 ₪ לשעה) ולכן היא זכאית להפרשי שכר בסכום של 2,424 ₪ (12 ₪ x 202 שעות) .
דין טענת התובעת להידחות, משתי סיבות: האחת, התובעת לא הוכיחה שאם הייתה עובדת בבית ספר "עופר" הייתה מקבלת שכר של 90 ₪ לשעה. מדובר בטענה שנטענה בעלמה וללא ביסוס. כל שנטען הוא ש"על פי הידוע לי" בבית ספר "דינור" התעריף נמוך יותר מזה המשולם בבית ספר "עופר". השנייה, מר שחורי הצהיר כי עובד הוראה שמועסק בקייטנה מקבל שכר שעתי על בסיס נתוניו האישיים ומספר השעות שביצע ולכן בכל בית ספר שבו יועסק בקייטנה ישולם לו אותו שכר. גרסה זו לא נסתרה ומר שחורי אף לא נחקר בעניין זה. בנסיבות אלה, התובעת אינה זכאית לתשלום הפרשי שכר.

לעניין הפרשי שכר והפקדות פנסיות מעיריית חיפה: התובעת טענה שאם הייתה עובדת בקייטנה בבית ספר "עופר" היא הייתה זכאית לתשלום עבור 3.5 שעות נוספות ליום מעיריית חיפה ולהפקדות פנסיות על השכר. בנסיבות אלה נטען כי היא זכאית להפרשי שכר בסכום של 10,000 ₪ (1,250 ₪ x 8) ולהפקדות פנסיוניות בסכום כולל של 1,300 ₪ (650 ₪ לתגמולים ו-650 ₪ לפיצויים).
דין טענת התובעת להידחות. התובעת לא הוכיחה את גרסתה. התובעת לא הציגה אסמכתאות לכך שבשנות הלימודים שבהם עבדה בקייטנה בבית ספר "עופר" שולם לה תשלום נוסף על ידי עיריית חיפה. כמו כן, התובעת לא הוכיחה שבשנת הלימודים התשע"ח שילמה עיריית חיפה לעובדי הקייטנה בבית ספר "עופר" תשלום נוסף. בנסיבות אלה, יש לדחות את התביעה לתשלום הפרשי שכר בגין אי קבלת תשלום מעיריית חיפה.

לעניין הטענה להפסד שלושה ימי עבודה עד למציאת עבודה בקייטנה: התובעת טענה כי חלפו שלושה ימים בחודש יולי 2018 עד שמצאה עבודה בקייטנה בבית ספר "דינור" ולכן יש לפצותה בגין ימים אלו בסכום כולל של 1,440 ₪ (3 ימים x 6 שעות x 80 ₪) .
דין הטענה להידחות ממספר טעמים: הראשון, אין לתובעת זכות קנויה להיות משובצת בקייטנה, לכן כלל לא הוכח שאם הייתה עובדת בבית ספר "עופר" הייתה משובצת מתחילת חודש יולי 2018. השני, התובעת לא הוכיחה שהחלה לעבוד בקייטנה בבית ספר "דינור" רק מיום 4.7.2018 ולא קודם לכן. לכך יש להוסיף כי מר שחורי העיד שהתובעת החלה לעבוד בקייטנה בבית ספר "דינור" ביום 2.7.2018 ואף צירף את פירוט שעות עבודתה לחודש 7/2018 לתמיכה בגרסתו. השלישית, התובעת ידעה שלא תשובץ בקייטנה ביום 20.6.2018, שבו התקיים הדיון בבית הדין, ולכן לא ברור מדוע החלה לחפש עבודה בקייטנה אחרת רק בחודש 7/2018. בנסיבות אלה, התובעת לא הוכיחה את זכאותה לתשלום הפרשי שכר בגין שלושה ימי עבודה בחודש יולי 2018.

לעניין הטענה לאובדן הכנסה מיום 21.6.2018 עד 30.6.2018: התובעת טענה שהיא זכאית לתשלום מיום 21.6.2018 ועד ליום 30.6.2018 מכיוון שלא עבדה בקייטנה בתקופה זו. בנסיבות אלה נטען כי היא זכאית לסכום של 6,300 ₪ (70 ש' x 90 ₪).
דין הטענה להידחות. כאמור, אין לתובעת זכות קנויה לעבוד בקייטנת הקיץ ולכן אף אם הייתה מ שובצת לעבודה בקייטנה לא בטוח שהייתה משובצת החל מיום 21.6.2018 ולא ממועד מאוחר יותר. בהקשר זה נציין כי גם בשנת הלימודים התשע"ו שובצה התובעת לקייטנה רק מיום 1.7.2016 ועד ליום 15.8.2016 ולא מיום 21.6.2016. בנסיבות אלה, התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין אובדן הכנסה מיום 21.6.2018 ועד ליום 30.6.2018.

סוף דבר
התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות משרד החינוך בסכום של 6,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג תמוז התש"ף, (15 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר חיים מויסי
נציג ציבור (עובדים)

קרן כהן, שופטת

מר יוסף מרקו
נציג ציבור (מעסיקים)