בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 8727-12-16

19 אוקטובר 2020

לפני:

כב' השופטת מיכל פריימן
נציג ציבור (עובדים) מר אליעשור שעבין
נציג ציבור (מעסיקים) מר עמירם אלון

התובע
רפאל בנירי

-
הנתבעת
שירותי בריאות כללית מחוז חיפה וג"מ
ע"י ב"כ עו"ד גלית גולן-רתם

פסק דין

רקע כללי

בין השנים 2006-2009 הועסק התובע כשכיר בחברת "אגינקס" אשר סיפקה לנתבעת שירותי תמיכה שוטפים בתחום הטלפוניה.

בשנים 2009-2016, לאחר הפסקת ההתקשרות עם חברת אגינקס, סיפק התובע לנתבעת את שירותי התמיכה בתחום הטלפוניה באמצעות עסק שבבעלותו בשם "רפאל - תקשורת, יעוץ, יזמות, פיקוח, ניהול פרויקטים" (להלן: " העסק").

לטענת התובע, אף שהשירותים סופקו לנתבעת באמצעות העסק וכנגד חשבונית של העסק, התקיימו בינו לבין הנתבעת יחסי עובד מעסיק ויש לראות בו כעובד שכיר של הנתבעת ב שנים 2009-2016.
כפועל יוצא מכך תובע הוא בתביעה שלפנינו זכויות שונות המגיעות לו לטענתו מכוח מעמדו כעובד בנתבעת והנובעות מתקופת עבודתו וסיומה.

לטענת הנתבעת, התובע התקשר אתה כ נותן שירותים עצמאי לכל דבר ועניין ולא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק.

השאלה ה מרכזית בה נדרשים אנו להכריע הינה על כן, האם התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובע לנתבעת , כטענת התובע, או שמדובר ביחסי קבלן שירותים עצמאי- מזמין, כטענת הנתבעת.

אם וככל שייקבע להלן כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעסיק, יהא עלינו להידרש ולבחון אף את רכיבי התביעה השונים, לרבות את שאלת נסיבות סיום ההעסקה, וכן את טענת ה החלופית של הנתבעת כי לנוכח התמורה הגבוהה ששולמה לתובע אין הוא זכאי לקבלת תשלומים נוספים כלשהם עבור זכויותיו הסוציאליות.

עיקר טענות התובע

לטענת התובע, הוא הועסק כיועץ וטכנאי תקשורת בנתבעת במשך 7 שנים וחודשיים. מעסיקתו הייתה הנתבעת – שירותי בריאות כללית מחוז חיפה וגליל מערבי.

במסגרת תפקידו הוא היה כפוף למר רוברט להט, ממונה התקשורת במחוז. התובע טען כי הוא ביצע את הוראותיו של מר להט, ודיווח לו באופן ישיר על פעולותיו.

לטענת התובע, הוא היה מטפל בתשתיות הטלפוניה במחוז, הוא השתתף בישיבות הנתבעת בנושאים אלה, סיפק תמיכה מקצועית לכל מרפאות המחוז, הי יתה לו הסמכות להפעיל קבלני משנה במידת הצורך תוך פיקוח עליהם והוא אף דיווח על עבודתם למר להט.

התובע טוען כי היה ברשותו מלאי ציוד תקשורת ומכשירי טלפון לצורך ביצוע עבודתו השוטפת. התובע טוען כי כאשר מר להט היה בחופשה הוא זה שהחליף אותו בתפקידו כממונה התקשורת במחוז. כן טען התובע כי מרפאות היו פונות אליו בקריאות שירות ועליו היה לטפל בהן. התובע טוען כי הוא הוזמן כאורח כבוד לחנוכת מרפאות חדשות, וכי הוא נשלח לקורס בחברת תדיראן מטעם הנתבעת.

לטענת התובע, כאשר הוא שהה בחופשה או במחלה, אף אחד לא היה מחליף אותו, והעבודה הי יתה מבוצעת על ידו עם חזרתו מהחופשה או מהמחלה.

התובע טוען כי מילא את תפקידו בהצלחה וכי הנהלת המחוז הייתה שבעת רצון מתפקודו. לטענת התובע, הוא הוצג כעוזרו האישי של מר להט.

התובע טוען כי את יום העבודה הוא פתח במרפאות הנתבעת, כי הנתבעת היא הגורם והמעסיק "הדומיננטי ביותר בחיים שלו".

לטענת התובע, הוא פוטר שלא כדין ומטעמים פסולים. עילת פיטוריו הנטענת ע"י הנתבעת כי תפקידו התייתר אינה נכונה וזאת לנוכח העובדה שהנתבעת התקשרה במכרז עם חברה אחרת אשר מבצעת את אותה עבודה שביצע הוא בטרם הפסקת ההתקשרות עמו.

מכוח טענתו לקיומם של יחסי עובד-מעסיק, טען התובע כי הוא זכאי להפרשי שכר עבודה שטרם שולם לו וכן לזכויות סוציאליות ובכללן פדיון חופשה ו הבראה, הפרשות פנסיוניות, ביגוד ו חגים.
כן תובע הוא פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין. התביעה הועמדה, משיקולי אגרה, על סך של 1,160,470 ₪.

עיקר טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין התובע, אלא יחסי מזמין-קבלן.
כל ההתקשרות עם התובע הייתה התקשרות במתכונת של קבלן מטעמה שנתן לה שירותי תמיכה בטלפוניה של הקופה, ועל כן, לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק, וממילא בית דין זה אינו מוסמך לדון בתביעה ודינה לדחייה.

הנתבעת טענה כי תחילת ההתקשרות עם התובע הייתה באמצעות מכרז בו התמודדו שלוש ספקיות. התובע הוא שנבחר בסופו של דבר לשמש כנותן שירותי תמיכה טכנית בתחום התקשורת בנתבעת. במסגרת ההתמודדות למכרז הגיש התובע לנתבעת "פרופיל חברה" שמתאר את תחומי עיסוק ה של החברה - העסק שבבעלותו.

בתחילת ההתקשרות ועד לשנת 2013 שולמה לתובע תמורה גלובלית חודשית. בשנת 2013 הוחלט לשנות את התמורה בהתאם לפעילות המבוצעת על ידי התובע בפועל. התובע נדרש להגיש דו"ח חודשי מסכם שמפרט את הפעולות שביצע באותו חודש. בהתאם לפעולות שבוצעו ולמחירים שנקבעו מראש, שולמה לתובע התמורה החודשית.

התמורה ששולמה לתובע עמדה על כ-33,000 ₪ בממוצע. תמורה זו גבוהה באופן ניכר מהתמורה שהייתה משולמת לו כעובד שכיר בנתבעת, ועל כן, גם אם תתקבל טענתו של התובע בדבר התקיימותם של יחסי עובד-מעסיק בינו לבין הנתבעת, הרי שהתובע לא יהיה זכאי לתשלומים נוספים עבור זכויותיו הסוציאליות , בשים לב לתמורה המופלגת שקיבל.

בחינת המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת קיומם של יחסי עובד מעסיק, לרבות מבחן ההשתלבות על שתי פניו, מובילה למסקנה כי מדובר בהתקשרות קבלנית לכל דבר ועניין.

בבחינת הפן החיובי, הרי שהשירותים שהעניק התובע לנתבעת אינם בליבת פעילותה: הנתבעת מעניקה שירות רפואי ואילו התובע היה אמון על תחזוקת מרכזיות הטלפוניה במרפאות הנתבעת.
לתפקיד אותו ביצע התובע אין כלל תקן בנתבעת, הן בתקופה שטרם ההתקשרות עם התובע והן לאחריה, השירותים הנדרשים ניתנו ע"י חברות חיצוניות.

בחינת הפן השלילי של מבחן ההשתלבות אף היא מצביעה על כך כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד מעסיק וכי לתובע היה עסק משלו.

התובע החזיק בעסק עצמאי, נהנה מגמישות בניהול שעות עבודתו, העניק שירותים לגופים נוספים, ושלט בזמנו ובאפשרות לשלוט ולהגדיל את רווחיו באמצעות ייעול העבודה וחסכון בהוצאות.
הבעלות על אמצעי הייצור הייתה של התובע , התובע השתמש ברכבו הפרטי, בכלים ובציוד שבבעלותו וששימשו אותו לכלל לקוחותיו, משרדו של התובע על כלל הציוד הנדרש שבו מוקם בביתו, ולא הוקצה לו חדר בחצרי הנתבעת.
התובע רכש ציוד לו ולעובדיו וזה נוכה מהוצאות העסק.
התובע השתמש בתיבת דוא"ל פרטית משלו.
התובע העסיק עובדים בעסק לטובת השירותים שהעניק ללקוחותיו, רכש עבורם ציוד (מחשב, טלפון), ונכה הוצאות אלו וכן הוצאות העסקתם במסגרת הוצאות העסק.

כוונת הצדדים הייתה להתקשרות ביחסי קבלן –מזמין.
התובע שיפר באופן ניכר את ההכנסה שקיבל קודם לכן עבור מתן השירותים (כעובד שכיר בחברת אגינקס), ו התמורה הגבוהה ששולמה לתובע מעידה אף היא על רצונם של הצדדים להתקשר כמזמין שירות-קבלן ולא ביחסי עובד-מעסיק. התביעה נגועה על כן בחוסר תום לב קיצוני .

לחילופין ובאשר לנסיבות הפסקת ההתקשרות, הנתבעת טוענת כי לא נפל כל פגם בסיום ההתקשרות עם התובע. ההחלטה בדבר סיום התקשרות הייתה עניינית, בהליך תקין וכדין נוכח התייתרות הצורך בשירותי התובע בשל שינויים טכנולוגיים וקידום פרויקט רחב היקף שבמסגרתו הוחלף ושודרג כלל מערך התקשורת בנתבעת.
התובע היה מודע לתהליך והדברים הובהרו לו במשך תקופה ממושכת של למעלה משנה. לפרק זמן מסוים נדרשה הנתבעת להיעזר בשירותיה של חברה אחרת בתקופת המעבר.

לטענת הנתבעת ולחילופין, אף טענות התובע לאי-תשלום עבור עבודה שביצע דינן לדחייה, שכן אם לא קיבל אישור ממנהל התקשורת מר להט, לא היה התובע מוסמך לבצע את הפעולות וככל שביצע אותן על דעת עצמו – אינו זכאי לתשלום. האיסור לבצע פעולות היה ידוע לתובע.

ההליך ועדויות הצדדים

ההליכים המקדמיים בתיק זה נמשכו זמן רב ודרשו החלטות חוזרות ונשנות לגילוי מסמכים, כעולה מההחלטות הרבות שבתיק.
למעשה, וחרף החלטות שניתנו, חלק מן המסמכים שנדרש התובע לגלות לא גולו או שגולו לבסוף רק בעקבות ולאחר חקירת התובע, כדוגמת תלושי שכר שהוציא לעובדים בעסק שבבעלותו (ור' בעניין זה למשל החלטה מיום 16.9.19 המורה לתובע להביא עמו לישיבת ההוכחות מסמכים שלא גולו עד לאותו המועד. מסמכים אלה הומצאו רק לאחר הישיבה, ביום 6.11.19).

במסגרת הראיות העיד מטעם התובע הוא עצמו. מטעם הנתבעים הגישו תצהירים והעידו גב' יונה לוין – מנהל ת אדמינ יסטרטיבית בנתבעת, גב' סיגל בלישה – מנהלת משאבי אנוש בנתבעת , מר ישראל פריימן – מנהל יחידת המחשוב בנתבעת, ומר ברוך נגרין – חשב בנתבעת .

לאחר סיום שמיעת העדויות ביקש התובע לזמן מטעמו את מר רוברט להט – מי שהיה בזמנו אחראי על עבודת התובע בנתבעת, ואשר התובע סבר כי יזומן כעד הנתבעת (אף שבעת הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת צוין מפורשות כי לא יובא לעדות) . בהסכמה, נשמעה עדותו של מר להט במועד נוסף, לאחר שנסתיימה כאמור שמיעת עדויות הנתבעת.

הכרעה

במהלך כל תקופת ההתקשרות, נהגו הצדדים כמי ששוררים ביניהם יחסי קבלן – מזמין.
טרם ההתקשרות הגיש התובע הצעת מחיר מטעם "חברת" רפאל שבבעלותו לאספקת השירותים במיקור חוץ (נספח 1 -2 לתצהיר גב' לוין) ובמהלך כל תקופת ההתקשרות הגיש התובע חשבוניות ופעל כעצמאי.
התובע אף הודה כי במשך כל התקופה לא ביקש להיקלט כעובד הנתבעת (עדותו בעמ' 62) ולא טען לקיומם של יחסי עובד מעסיק.

משכך, מאחר ובמשך תקופת הקשר התנהלו הצדדים כמי שאין ביניהם יחסי עבודה, הנטל להוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים מוטל על התובע הטוען לכך ( ר' ע"ע (ארצי) 300064/96 פלאי קרני – האיגוד הארצי למסחר בישראל, [פורסם בנבו] פד"ע לו 241, 245 (2001)) .

המסגרת הנורמטיבית – מיהו עובד?

בע"ע (ארצי) 14122-07-10 מכללת רמת גן נ' עו"ד אורי פרייס (מיום 13.9.2012), עמד בית הדין הארצי על המסגרת הנורמטיבית ב עניין הגדרתם של יחסי עובד-מעסיק ועל המבחנים על פיהם יש לבחון שאלת קיומם של יחסים אלו וקבע:

"הלכה היא משכבר הימים, כי היות אדם בבחינת "עובד" הוא דבר הקרוב לסטאטוס, ומעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים, אלא על סמך נסיבות המקרה כהווייתן. לשם הכרעה בשאלה יש לבחון את מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, והכל תלוי במכלול הסממנים ועובדות המקרה הספציפי (ע"ע 300274/96 שאול צדקא - מדינת ישראל – גלי צה"ל פד"ע לו 625 (2001); ע"ע 1076/04 מדינת ישראל - אדם שוב, מיום 11.7.2005; ע"ע 548/09 ישראל לוי - מוסך עלית 93 בע"מ, מיום 22.11.09).
אף נקבע, כי גם אם מועסק מסכים להגדרתו כקבלן עצמאי, מאשר זאת בהסכם, ומנהל תיק עצמאי ברשויות המס תוך הוצאת חשבוניות מס למזמין השירות – אין בכך לסתור קיומם של יחסי עובד מעביד, כאשר אלה מתקיימים לפי אמות המידה המהותיות לבחינת קיומם של יחסי עובד מעביד (ע"ע 1162/01 סמי בן חמו - המכון לפריון העבודה והייצור, פד"ע לח, 433 (2002), להלן: עניין בן חמו; ע"ע 176/09 ז'וז'ט מואב- תפנית וינד בע"מ, מיום 9.11.2010, להלן: עניין מואב).

המבחן הנוהג לקביעת קיומם של יחסי עובד מעביד הוא "המבחן המעורב". בבסיס מבחן זה, נמצא מבחן ההשתלבות על שני פניו: הפן החיובי והפן השלילי. בצידו של מבחן ההשתלבות נמצא מבחני משנה, ובהם, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי תשלומי החובה, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד. עם זאת, המבחן המרכזי הוא מבחן ההשתלבות, ויש לתת לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב. בבחינת הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, תיערך בדיקה האם בכלל קיים "מפעל" יצרני שניתן להשתלב בו, האם הפעולה המבוצעת דרושה לפעילות הרגילה של המפעל, והאם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ואינו בבחינת גורם חיצוני. במסגרת הפן השלילי של מבחן ההשתלבות, תיבחן השאלה האם מבצע העבודה הינו "בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני" (ראו למשל עניין מואב; סטיב אדלר, "היקף תחולת משפט העבודה – מכפיפות לתכלית", ספר גולדברג (תשס"א), 17, 22). סימן ההיכר המשמעותי לפן השלילי, הוא שמייעול העבודה ומהחיסכון בהוצאות ייהנה בעל העסק, ולא מזמין השירות, וכי ההשקעות באמצעי הייצור ובהון חוזר יהיו של בעל העסק (ראו למשל: בג"ץ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628, 636, 640; עע 1466/04 תדיראן בע"מ - ברנדה קרסנטי, 15.4.2007, בפסקה 16; עע 568/06 דוד שושן - קל שירותי נופש ותיירות בע"מ, 3.1.2008, בפסקה 9; ע"ע 646/09 אברהם בבר טוויזר – מאפיה מרחבית קריית שמונה ואח', מיום 29.2.2012)".

בע"ע (ארצי) 26932-12-14 בעניין סלקום ישראל בע"מ נ' ואצ'סלב איליאגוייב ( מיום 1.5.18) חזר בית הדין הארצי וקבע בעניין זה:

"הלכה פסוקה היא כי מעמדו של אדם כ"עובד" אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים, אלא על סמך נסיבות המקרה כהווייתן. לשם הכרעה בשאלה אם פלוני הוא "עובד" יש לבחון את מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, והכל תלוי במכלול הסממנים ועובדות המקרה הספציפי (ע"ע (ארצי) 300274/96 שאול צדקא - מדינת ישראל – גלי צה"ל [פורסם בנבו] פד"ע לו 625 (2001); ע"ע (ארצי) 1076/04 מדינת ישראל - אדם שוב [פורסם בנבו] (11.7.2005); ע"ע 548/09 (ארצי) ישראל לוי - מוסך עלית 93 בע"מ , [פורסם בנבו] (22.11.09)).
המבחן הנוהג לקביעת קיומם של יחסי עבודה הוא "המבחן המעורב", שבבסיסו נמצא מבחן ההשתלבות על שני פניו: הפן החיובי והפן השלילי. בצידו של מבחן ההשתלבות נמצא מבחני משנה, ובהם, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי תשלומי החובה, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד. עם זאת, המבחן המרכזי הוא מבחן ההשתלבות, והוא הדומיננטי במסגרת המבחן המעורב. במסגרת הפן החיובי של מבחן ההשתלבות נערכת בחינה האם בכלל קיים "מפעל" יצרני שניתן להשתלב בו, האם הפעולה המבוצעת דרושה לפעילות הרגילה של המפעל, והאם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל. במסגרת הפן השלילי נבחנת השאלה האם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו (ע"ע (ארצי) 300021/98 זאב טריינין עו"ד – מיכה חריש ומפלגת העבודה, [פורסם בנבו] פד"ע לז 433 (2002), בג"ץ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628, 642, סטיב אדלר, "היקף תחולת משפט העבודה – מכפיפות לתכלית", ספר גולדברג 17, 22 (תשס"א)). לא פעם יצביעו המבחנים השונים על נתונים המטים את הכף לקבוע כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, כשבד בבד, בנתונים אחרים המתייחסים לאותו מקרה, יהיה כדי לבסס קביעה בדבר היות המתקשרים מזמין וקבלן עצמאי. לא פעם יהיה המקרה "מקרה גבולי" באופן שכפות המאזניים בו מאוינות. בכל מקרה, החלטת בית הדין אם ביחסי עבודה מדובר תתבסס על נסיבות המקרה בכללותן. עמד על כך בית דין זה בציינו כי :
"ההבחנה בין עובד לנותן שירותים עצמאי אינה תמיד קלה ולא אחת קו דק מפריד בין השניים. גם במקרה הנוכחי ישנם נתונים היכולים להצביע על סיווגו של המערער כ"עובד" ויש נתונים המצביעים על היותו "נותן שירותים" עצמאי. מה שיכריע את הכף במקרה זה ובמקרים אחרים היא התמונה הכוללת כפי שעולה מן הנתונים העובדתיים וכפי שהיא נבחנת על פי מבחן מעורב הכולל את כל המבחנים כולם : פיקוח, השתלבות, שירות אישי, הצגת הדברים על ידי הצדדים עצמם, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכמים שנכרתו ביניהם, כיצד ראה העובד את עצמו וכיו"ב" (ההדגשה שלי ר.ר., ע"ע (ארצי) 414/04 שלמה בן חיים – כדורי פיתוח עירוני בע"מ [פורסם בנבו] (8.1.2007), וראו גם ע"ע ארצי 3829/09 חברת החדשות הישראלית בע"מ – שחר צרפתי [פורסם בנבו] (14.2.2016), להלן: ענין צרפתי).
ויודגש, ככל שבמשך תקופת הקשר התנהלו הצדדים כמי שאין ביניהם יחסי עבודה, הנטל להוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים מוטל על הטוען כך (ע"ע (ארצי) 300064/96 פלאי קרני – האיגוד הארצי למסחר בישראל, [פורסם בנבו] פד"ע לו 241, 245 (2001))".

הנה כי כן, היותו של אדם "עובד" נקבע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה; מקום בו התנהלו הצדדים כמי שאין ביניהם יחסי עבודה, הנטל להוכיח כי התקיימו יחסי עבודה מוטל על הטוען לכך; ועליו להצביע על התקיימות "המבחן המעורב" – מבחן ההשתלבות על שני פניו – החיובי ו השלילי.

מן הכלל אל הפרט

נקדים ונאמר, כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים והראיות שהונחו לפנינו ובשים לב למבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת שאלת קיומם של יחסי עובד מעסיק, מסקנתנו היא כי לא שררו במקרה שלפנינו יחסי עובד מעסיק בין התובע לנתבעת אלא יחסים של מזמין וקבלן נותן שירותים עצמאי ומכאן, כי דין תביעת התובע להידחות.

הוכח לנו כי הצדדים בחרו להתקשר ביחסי מזמין - קבלן עצמאי והתובע נהנה כל השנים מהיתרונות הגלומים במתכונת עבודה זו.
התובע אינו עומד במבחן החיובי והשלילי של מבחן ההשתלבות.
התובע היה בעל עסק משלו, נתן שירות לגורמים נוספים, הוא העסיק עובדים, הוא שלט ברווחיות עסקו ובהפסדיו ויכול היה לצמצם בהוצאותיו או להגדילן. התובע היה אדון לעצמו ולזמנו, שלט באמצעי הייצור, השתמש ברכבו הפרטי, בכלים שלו ובמלאי משלו לצורך ביצוע העבודות, משרדו היה בביתו שלו ולא היה לו משרד קבוע בחצרי הנתבעת , הוא מכר ציוד לנתבעת, והוא קיבל שכר גבוה באופן משמעותי מעובדי הנתבעת, לרבות בעלי תפקידים בכירים משלו, בהיותו עובד עצמאי.
להלן נפרט בהרחבה את הנימוקים לקביעתנו.

בחינת המבחן המעורב

מבחן ההשתלבות – הפן החיובי – האם התובע השתלב ב"מפעל ה" של הנתבעת?

עיסוקה וליבת פעילותה של הנתבעת - קופת החולים הכללית – בהענקת שירותי רפואה וטיפול רפואי לציבור.
תחום מומחיותו ועיסוקו של התובע הוא תחום התקשורת והטלפוניה.

השירותים שסיפק התובע לנתבעת, אף שהינם נדרשים לצורך הפעילות השוטפת והתקינה, הינם בגדר שירותי עזר טכניים, חיצוניים ונלווים שאינם חלק מליבת העיסוק של הנתבעת.

לתפקיד התובע לא היה תקן בנתבעת. הן לפני תקופת ההתקשרות נשוא המחלוקת והן לאחריה סופקו השירותים ע"י גורמים חיצוניים.
עד שנת 2009 סופק השירות ע"י חברת אגינקס בה עבד התובע כשכיר ולאחר סיום ההתקשרות עמו, באופן נקודתי וזמני, עד להתייתרות הצורך בקבלת השירותים, עם חברות אגינקס וקיו פוינט.

ההתקשרות עם התובע אף היא נעשתה כהתקשרות עם קבלן, התובע הגיש הצעת מחיר להתקשרות כקבלן באמצעות "חברת רפאל תקשורת" לאספקת ליווי, יעוץ פיקוח וסיוע שוטפים על בסיס שכ"ט כולל מע"מ וכנגד חשבונית (ר' נספח 1 ו-2 לתצהיר גב' לוין). הצעות שניתנו ע"י חברות אחרות למכרז אספקת השירותים נדחו (נספח 3 לתצהיר גב' לוין).

התובע גם לא השתלב כחלק מהמערך הארגוני של הנתבעת.
לא היה לו כרטיס עובד או כרטיס נוכחות כמו ליתר עובדי הנתבעת (עדותו בעמ' 51,54 לפרוטוקול), התובע השתמש במייל פרטי שלו והיה אדון לעצמו בתכנון זמן העבודה (עדותו בעמ' 59 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה, שוכנענו כי התובע לא השתלב במפעלה של הנתבעת, ו מבחן ההשתלבות על הפן החיובי שלו – אינו מתקיים.

מבחן ההשתלבות – הפן השלילי – האם לתובע עסק עצמאי משלו במסגרתו ביצע את
הפעילות אצל הנתבעת?

אף אם היינו רואים בפעילות התובע כחלק אינטגרלי מעיסוקה של הנתבעת, אין ספק כי ההשתלבות בענייננו היא במסגרת עסק עצמאי ולא כעובד שכיר, וזאת מהטעמים הבאים, ובשים לב למבחני העזר שנפרט להלן:

לתובע עסק עצמאי משלו

אין חולק למעשה כי לתובע עסק משלו וכי העניק שירותים ללקוחות נוספים , חוץ מהנתבעת ללא צורך בקבלת אישור לכך מהנתבעת.

במסגרת הליך גילוי המסמכים, הואיל והחשבוניות שהוציא התובע לנתבעת לא היו "רצופות", ביקשה הנתבעת את כלל החשבוניות שהוציא התובע ללקוחותיו. התובע טען תחילה כי מסמכים אלו "אינם רלוונטי ים" וגם בהמשך התחמק מלהמציאם וטען שאינ ם בידיו, למרות שחשבוניות שהוא מסר לנתבעת כן הוגשו על ידו. הסבריו של התובע בחקירה הנגדית בעניין זה לא היו אמינים, והוא לא ידע להסביר מדוע לא פנה לרואה החשבון לקבלת מלוא הנתונים והמסמכים שגילויים התבקש.

מכל מקום, בחקירתו הנגדית (בעמ' 21 לתמלול פרוטוקול הדיון מיום 02.10.2019) הודה התובע כי סיפק שירותים באמצעות העסק שבבעלותו לגורמים נוספים :

"ש. תאמר לי, מהכרטסת אני רואה שבשנים האלו מ-2012 עד 2016 הענקת באופן רציף שירותים לבנק דיסקונט, נכון?
ת. כן.
ש: הענקת באופן רציף שירותים לאוראל מערכות, נכון?
ת: כן.
ש: הענקת באופן לא רציף שירותים למלונות קראון פלאזה.
ת: שירותי יעוץ, שירותי יעוץ, לא עבודה פיזית, שירותי יעוץ, ידע, מכרתי ידע.
ש: מכרת ידע.
ת: לא הייתי צריך להיות נוכח בשטח, יש לי ידע אדיר בתקשורת, הכול המוח שלי עשה כסף, אוקיי? לא הייתי צריך להיות בשטח.
ש: הענקת שירותים למחוז צפון של שירותי בריאות כללית.
ת: מכרנו להם ציודים, נכון, מכרתי ציודים.
....
ש: הענקת שירותים למשרד עורכי דין אייל פאר.
ת: נכון, נכון.
....
ש: ובבנק דיסקונט, אני רוצה להבין רק עכשיו, אתה מעולם לא היית באף אחד מהסניפים?
ת: אני הייתי, אני הייתי אבל בשעות הערב המאוחרות בימי שישי, בלי לפגוע בפעילות של הכללית, בזמני החופשי, בלי לפגוע בפעילות של הכללית, עוד הפעם, בכללית הייתי זמין 24/7.
ש: אתה נתת שירותים גם ל-פ.ד מלונות בע"מ.
....
ת: נכון, נכון.
....
ש: אני מפנה אותך, בבקשה, לדו"ח של שנת 2012, זה העמוד הראשון לנספח 50, אוקיי? ב-10 בינואר אתה מנפיק, תסתכל, לבנק דיסקונט 14 חשבוניות שונות, נכון? כל אחת בסכום של מאות ₪ ואחת מסתכמת כ-1,000 ₪, אוקיי? וכל חשבונית היא לסניף אחר של בנק דיסקונט, דיסקונט בנק חיפה, דיסקונט זיכרון יעקב, דיסקונט ראשי חיפה, דיסקונט כרמיאל, דיסקונט מוקד אשראי, אני מבינה מכך שכל חשבונית כזאת מבטאת שירות ספציפי שנתת לאותו מוקד של בנק דיסקונט וכל סניף וסניף, אני צודקת?
ת: אוקיי, כן. "
(ההדגשה הוספה)

מר ברוך נגרין, ששימש כסגן חשב בנתבעת, העיד מטעם הנתבעת. מעדותו עלה כי בהתאם לדו"חות השנתיים שהגיש התובע למס הכנסה במשך תקופת ההתקשרות בין הנתבעת לתובע, כ-30% מהכנסותיו של התובע התקבלו מגורמים אחרים שאינם הנתבעת.

גב' יונה לוין, ששימשה כמנהלת אדמיניסטרטיבית בנתבעת בזמנים הרלוונטיים, הצהירה (בסעיף 61 לתצהירה), כי בהתאם לדו"חות שעות העבודה והפעילות שהגיש התובע לנתבעת לצורך קבלת התמורה עבור שירותיו , הוא העניק לנתבעת שירותים ב היקף ממוצע של 64% משרה (כ-111 שעות בחודש).

עדויות אלו, המנתחות נתונים מספריים במסמכי התובע לא נסתרו, ו מלמדות שהתובע נתן שירותים לגורמים נוספים וכי היקף הפעילות והיקף ההכנסות מהנתבעת מהווים כשני שליש מהיקף פעילותו של התובע.

התובע העסיק עובדים

התובע ניסה להתחמק מלהמציא תלושי משכורת שהנפיק במסגרת עסקו, אותם נדרש לגלות בהליך גילוי המסמכים .
בהחלטה מיום 16.9.19, בסמוך למועד ההוכחות, הורה ביה"ד לתובע להגיע לדיון עם תלושי השכר של עובדיו. התובע טען כי לא ידע על החלטה זו.

בתחילת עדותו הכחיש התובע מפורשות כי העסיק עובדים בעסק שבבעלותו (עמ' 9 לפרוטוקול), אולם, בהמשך חקירתו, כאשר עומת עם הדוחו"ת שהגיש בהם דווח על הוצאות שכר ונלוות, הודה התובע כי העסיק בעסק את בנו (ר' עמ' 32 לפרוטוקול) ובהמשך הודה שגם את בתו, והם עזרו לו בעבודתו גם עבור הנתבעת:

"ש: אני שואלת אותך, בדו"ח שלך אתה מדבר על שכר עבודה ונלוות, תסביר לי למי שילמת שכר?
ת: לבן שלי, הבן שלי היה, הוא מנהל מערכות מידע , הוא עזר לי מאוד עם התוכנות, הבן שלי.
ש: יש לך תלושים שכתבת לבן?
ת: זה תלושים שאז אני העברתי לו, זאת אומרת, אני לא מחזיק את התלושים שלו. "

ובעמ' 34 –

"כב' הש' פריימן: רוה"ח דיווח על הוצאות משכורת בסכום מסוים שמשתנה משנה לשנה, את הסכום ברור שאתה לא יכול לזכור, השאלה היא לא על הסכום, השאלה היא למי הוצאת תלושי שכר באותם שנים?
ת: לבן שלי.
ש: רק לבן שלך?
ת: לבן והבת.
עו"ד גולן רותם: גם לבן וגם לבת?
העד, מר בנירי: כן. עוד הפעם, יכול, אני לא זוכר בדיוק בעל פה, הבן והבת בתקופות שונות.
ש: הבן והבת שתקופות שונות, מה העיסוק של הבן שלך?
ת: מה?
ש: מה העיסוק של הבן שלך?
ת: הוא מהנדס מערכות מידע.
ש: מהנדס מערכות מידע והוא במסגרת מהנדס מערכות מידע עבד אצלך?
ת: הוא עזר לי הרבה, הוא עזר לי הרבה עם הדו"חות ודברים כאלה, כן.
...
ש: הבת שלך מה העיסוק שלה?
ת: הבת שלי היא למדה מנהל עסקים.
ש: מנהל עסקים וגם היא עזרה לך במסגרת העסק?
ת: כן, היא בעיקר הייתה עוזרת לי עם הדו"חות אקסל שהיית מפיק לקופת חולים כללית, היא הייתה עוזרת לי בזה."

לאחר הדיון, ביום 5/11/19 הגיש התובע את תלושי השכר של ילדיו אשר סייעו לו בעבודתו מול הנתבעת ולקוחות נוספים.
תלושי השכר הינם לתקופה מחודש 9/09 עד 5/16, משכורת הבן עבור העסקה במשרה מלאה, 186 שעות בחודש, על סך 5,000 ₪ נטו ובנוסף בונוסים מעת לעת וזכויות סוציאליות, לרבות הפרשות לפנסיה תשלום פיצויי פיטורים, ומשכורת הבת (מחודש 10/15 - לאחר הפסקת עבודתו של הבן) עבור העסקה בהיקף של 100 שעות בחודש בסך 3,500 ₪ נטו ובנוסף בונוסים מעת לעת וזכויות סוציאליות .

העסקת עובדים מלמדת על קיום עסק עצמאי לתובע.

כלי העבודה – אמצעי הייצור היו של התובע ובבעלותו

התובע הודה כי כלי העבודה להם נדרש לצורך עבודתו היו בבעלותו ושימשו אותו עבור מתן שירות לכלל לקוחותיו. כך העיד התובע בעניין זה בחקירתו ( עמ' 27 לפרוטוקול מיום 2.10.2019) :

"עו"ד גולן רותם: ותאמר לי, באיזה ציוד השתמשת כשבאת לטפל בתקלות בבנק דיסקונט?
העד, מר בנירי: באיזה ציוד?
ש: כן.
ת: אני למעשה יש לי ככה, לטכנאי תקשורת, זה טוב, אני אלמד אתכם קצת תקשורת, לטכנאי תקשורת יש 3 כלים, קרונה שלוחץ.
ש: כן.
ת: אנצט זה מכשיר של בזק וצלצלן שעושה ביפ ביפ ביפ ביפ, את המכשירים האלה קניתי מכספי ולמעשה הם משרתים אותי גם לתקן אצל הבן שלי, אצל שכנים, אצל כל מיני אנשים, הכלים האלה הם כלים,
ש: וגם בבנק דיסקונט וגם בשירותי בריאות כללית?
ת: כן, כן, זאת אומרת, הכלים האלה הם כלים פרטיים שהם משרתים לכל מיני דברים, את מבינה? זאת אומרת, לא קניתי קרונה לדיסקונט כי חבל על הכסף וקרונה לבנק דיסקונט כי אחרי זה זה היה מבלבל אותי, מה הייתי שם פתקית דיסקונט או זה? זאת אומרת, אם המכשיר היה מתקלקל הייתי קונה חדש, אבל אני מאמין שהוא היה באיכות כזו שהוא גם עזר לי לטפל בתקלה בבית וגם בקופת חולים כללית, אותו איכות..."

בחקירתו הודה התובע כי משרדו היה בביתו ולא היה לו משרד בנתבעת.
התובע הודה כי גם את הציוד והריהוט להם נדרש במשרדו ולצורך עבודתו ועבודת עובדיו רכש מכספו לרבות רכישת מחשבים, טלפונים, מדפסת, מקרר, כסא מנהלים, ציוד משרדי, מכשיר מים וכיוב'.
אף את הנסיעות ביצע התובע ברכבו הפרטי ועל חשבונו.

אפשרות התייעלות ושליטה ברווחיות העבודה

התובע הגיש דו"חות שנתיים על הכנסותיו והוצאותיו למס הכנסה. במסגרת זו דיווח התובע על הוצאות שונות אותן ניכה מהכנסותיו באופן שאפשר לו הגדלת רווחיות עסקו. כך, למשל, דיווח על רכישות ציוד שכבר הוזכרו לעיל וכן על כיבוד, תרומות, מתנות, עבודות חוץ והוצאות משפטיות.

התובע שלט בעסקו, בניהולו ובכדאיותו גם עת בחר להעסיק עובדים נוספים בעסק.
כמו כן הודה התובע בחקירתו כי במסגרת עסקו היה מוכר ציוד, ובכך שלט ברווחיות פעולותיו, וכן תיווך והפנה עבודות לגורמים נוספים תוך קבלת עמלה "אני פשוט עם הידע שלי הייתי מפעיל גורם אחר שהיה מבצע את העבודה והייתי מקבל את העמלה"(בעמ' 14 לפרוטוקול), דבר המלמד אף הוא על אפשרות התובע לתכנון וייעול עבודתו בדרכים שונות לשם הגדלת רווחיות עסקו.

פיקוח ושליטה

מכלל העדויות שבתיק עלה כי התובע קיבל משימות לביצוע אולם היה אדון לעצמו, קבע בעצמו את לוחות הזמנים ואת סדר ושעות מתן השירותים.
התובע לא נדרש להחתים כרטיס נוכחות אלא דיווח על הפעולות שבוצעו על ידו לצורך קבלת התשלום.
התובע אישר בחקירתו כי לא הייתה לו מסגרת שעות קבועה וכי הוא תכנן לעצמו את סדרי העבודה ומשכה:

"עו"ד גולן רותם: טוב, ותסכים איתי, בבקשה, אתה אישרת לי שבעצם כל יום היה לך היקף שעות אחר.
העד, מר בנירי: נכון.
ש: שלא הייתה לך מסגרת קבועה של שעות, נכון?
ת: כן.
ש: כן.
ת: כי מה לעשות? מחוז יש לו מעל 100 מרפאות ואי אפשר לדעת מראש איפה והיכן תהיה תקלה, זה דברים משתנים.
ש: נכון.
ת: זה לא כמו בן אדם שבא ויושב במשרד קבוע.
ש: אז כלומר שהיקף הפעילות שלך נקבע לפי מספר הפניות שהיו מהשטח, נכון?
ת: אוקיי.
ש: תגיד לי, את השעה שבה אתה מגיע למרפאה אתה תיאמת מול המרפאות?
ת: לא היה צורך לתאם מהסיבה שברגע שנפתחה תקלה.
ש: כן.
ת: אותו אדם שפתח את התקלה הכירו אותי, הם ידעו שהם יקבלו את השירות שזה או יום למחרת או יומיים למחרת, תלוי בהתאם לדחיפות ולאזורים, זאת אומרת, לא היה צריך לתאם מהסיבה גם שאני לא מפסיק מערכות כדי לטפל בתקלה, אני לא מפריע להם גם לפעילות השוטפת.
ש: אוקיי, אז אתה סידרת לך ככה שביום מסוים אתה תגיע למנהלת אחרת גיאוגרפית.
ת: כן, תוכנית עבודה.
ש: סידרת לעצמך את המרפאות שבאותה סמיכות גיאוגרפית, נכון?
ת: כן, נכון.
ש: ובימים שבהם אנחנו רואים היקף שירותים קטן של שעתיים עד 5 שעות, אז גם אתה, מתי שהיה לך נוח יצאת מהבית, הלכת לתת את השירותים?
ת: אני לא זוכר, היו ימים שטיפלתי במשימה אחת או 2?
ש: כן.
ת: אני לא זוכר. יכול להיות, כן.
ש: אז מתי החלטת להגיע?
ת: איך?
ש: מי קבע מתי אתה תגיע למרפאה כדי לתת את השירות?
ת: אני תכננתי לפי שעות הפתיחה ומה קורה, לפי סוג התקלה, הדחיפות שלה ותכננתי, אני לא יכול עכשיו להיזכר שנים אחורה מה תכננתי בשלומי באותו יום.
ש: אוקיי.
ת: לא זוכר.
ש: אבל אף אחד, רוברט לא אמר לך, אתה תהיה ב-8 בבוקר במרפאה אחת וב-9 במרפאה 2 וב-12 במרפאה 3 ותבוא לסיים את העבודה,
ת: נכון, רוברט אמר לי, 'תכנן לך את הזמן, רפאל, אני סומך עליך בעיניים עצומות, תכנן לך את הזמן, אני סומך עליך'."

התובע לא נדרש לקבלת אישור מהנתבעת טרם יציאתו לחופשה אלא היה מודיע על היעדרותו (עמ' 52 לפרוטוקול).

אופן עבודתו של התובע כמתואר לעיל מצביע על היעדר פיקוח ושליטה מצד הנתבעת על אופן ביצוע עבודתו.
במסמך "הערות התובע לכתב הסיכומים מטעם הנתבעת כותב התובע בעצמו על מידת עצמאותו בנתבעת, כפי השקפתו:

"זהו מקרה ייחודי ונדיר באופיו כאשר אדם מתקבל לעבודה במשרה מלאה, מקבל את כל הסמכויות לבצע כרצונו, קובע סדרי עבודה, מפעיל קבלנים, ולא נמצא בקשר עבודה עם אף גורם בהנהלה אלא רק מול אדם אחד ויחיד ואיש סודו...".

כוונת הצדדים והצגת מערכת היחסים כיחסי קבלן מזמין

כוונת הצדדים בהתקשרות כפי שכבר נאמר לעיל הייתה להתקשרות ביחסי קבלן מזמין. כך התנהלו הצדדים לאורך כל תקופת ההתקשרות כאשר התובע מקבל תשלום כנגד הנפקת חשבונית לתשלום כולל מע"מ.

מר רוברט להט, מי שהיה בקשר ישיר עם התובע בכל תקופת ההתקשרות בין הצדדים העיד כי היה ברור שהתובע הוא ספק חיצוני של הנתבעת, ולא עובד שכיר. מעדותו של מר רוברט להט ( בעמ' 14 לפרוטוקול מיום 26.12.19) עולה כי כך גם הציג אותו בפני אחרים :

"ש: תאמר לי בבקשה, איך הצגת את התובע בפני קבלנים, בפני עובדים אחרים במערכת? איך הצגת אותו?
ת: אמרתי העוזר שלי, מעולם לא אמרתי שהוא עובד של שירותי בריאות כללית. העוזר שלי.
ש: עוזר אישי למשל?
ת: לא, לא אישי, עוזר שלי.
ש: עוזר שלך.
ת: כן. אבל כולם ידעו.
ש: שמה?
ת: שהוא עצמאי, שהוא ספק חיצוני שלי. "

במועד עדותו כבר פרש מר להט מעבודתו בנתבעת ואין לחשוד כי הוא בעל אינטרס כלשהו להעיד לטובת צד זה או אחר.

גובה שכרו של התובע

גובה שכרו של התובע מלמד אף הוא על מעמדו כעצמאי.

קודם להתקשרות עבד התובע כשכיר בחברת אגינקס שסיפקה את שירותיו - כעובד שלה – במסגרת מיקור חוץ לנתבעת. בתקופה זו השתכר כ-6,000-7,000 ₪ עבור עבודתו במשרה מלאה, כפי שהעיד:

"ש: נכון שלפני שהענקת שירותים כקבלן עצמאי לכללית אתה עבדת כשכיר בחברת אגינקס, נכון?
ת: נכון.
ש: עבדת בחברת אגינקס במשרה מלאה?
ת: כן, הייתי מושאל לשירותי בריאות כללית out sourcing 3 שנים במשרה מלאה.
ש: אתה טוען שאתה היית מושאל, המשכת לקבל משכורת מאגינקס, קיבלת תלושי שכר מאגינקס?
ת: כן.
ש: כן. מה הייתה המשכורת שלך באגינקס?
ת: לא זוכר, בגלל שעברתי אירוע טראומטיים, בין 6 ל-7,000 ₪.
ש: בין 6,000 ל-7,000 ₪.
ת: 7."
(עדות התובע בעמ' 8 לפרוטוקול)

לעומת זאת, התמורה ששולמה לו כנגד חשבונית הייתה בסך גבוה בהרבה –
27,000 ₪ כולל מע"מ במועד תחילת ההתקשרות ו-33,566 ₪ לחודש בממוצע לחודש בחישוב כל התקופה (נתון שלא נסתר ע"י התובע).

מתצהיר גב' בלישה, שלא נסתר, עולה כי "שכר" זה גבוה בשיעור של 170-200% משכר עובדים רלוונטיים בנתבעת, וגבוה ב-170% אף משכרו של מר רוברט להט ממונה התקשורת במחוז, האחראי על התובע, ושהינו בעל ותק של מעל 20 שנה בנתבעת.

במסמך שהגיש התובע שכותרתו "הודעה בכתב הערות התובע בנושא התנהגות הנתבעת וב"כ כלפי התובע..." מיום 16.2.20, מאשר התובע (בסעיף 7) כי הוא "השתכר בחודש כמעט פי 5 מישראל פריימן וחבר מרעיו". ישראל פריימן הינו, כאמור, מנהל יחידת המחשוב במחוז חיפה-גליל מערבי בנתבעת.

חוסר תום לב

הנתבעת טוענת לחוסר תום לב קיצוני מצד התובע בהגשת תביעתו זו ובטענתו כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעסיק, אשר יש לשקלה בקביעת קיומם או היעדרם של יחסי עבודה.

יישום המבחנים שבפסיקה על נסיבות המקרה שלפנינו מוביל לתוצאה ברורה כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד מעסיק ואיננו נדרשים להסתמך על טענת חוסר תום הלב לצורך הכרעה בעניין.

עם זאת, מוצאים אנו לציין כי התובע מודע היטב למעמדו כעצמאי, ואך לאחרונה נפסק בעניינו בבר"ע 37835- 08-20 רפאל בנירי נ. המל"ל כי: " המבקש, יליד 1959, טכנאי ויועץ תקשורת עצמאי במקצועו..." זאת, לאחר שבבקשת רשות הערעור כתב התובע עצמו:

"המערער הינו תושב חיפה...כאשר עד שנת 2009 עבד כשכיר בחברות תקשורת שונות בענף התקשורת...החל מתאריך 17.8.09 החל את עבודתו כעצמאי בקופת חולים כללית מחוז חיפה ובנוסף במהלך שנת 2009 התקבל לעבודה בבנק דיסקונט כקבלן תקשורת. בתאריך 31.10.16 הופסקה עבודתו של המערער בקופת חולים כללית... פעילותו כעצמאי כמעט ולא פעילה.
...
במשך שנות עבודתו של המערער כעצמאי משנת 2009 בקופת חולים כללית ובבנק דיסקונט היה חסוף לרעשים בפרויקטים ועבודות אותם ניהל וליווה ...
...
באותה תקופה בין השנים 2009 עד 2016 המערער השתכר במשרתו בקופת חולים כללית ובבנק דיסקונט עשרות אלפי שקלים בחודש, שילם את מיסיו כחוק, ולא היה לו כל רצון וצורך להגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי...." .

עניין זה ראוי שימצא גם הוא ביטוי בפסיקת ההוצאות.

לסיכום

משלא התקיימו בין התובע לנתבעת יחסי עובד מעסיק אלא יחסי קבלן ומזמין, דין תביעת התובע על כל ראשיה להידחות.
נוכח קביעתנו זו, אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בטענות התובע כנגד הנתבעת בדבר חשבוניות שלא שולמו.

בשים לב לכלל נסיבות העניין, לרבות חוסר תום הלב העומד ביסוד התביעה, התנהלות התובע בנושא גילוי המסמכים, ריבוי הבקשות שהביאו להימשכות ההליך וסגנונן, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישא ו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, א' חשוון תשפ"א, (19 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אלי עשור שעבין
נציג עובדים

מיכל פריימן
שופטת

מר עמירם אלון
נציג מעסיקים