הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 7534-01-20

07 פברואר 2021

לפני:

כב' השופטת מיכל פריימן
נציג ציבור (עובדים) מר אלי עשור שעבין
נציג ציבור (מעסיקים) מר ליאור לוין

התובע
טארק פתחי אגבארייה
ע"י ב"כ: עו"ד אחמד חוסין מחאג'נה
-
הנתבע
נזאר אחמד פריד אגבארייה
ע"י ב"כ: עו"ד וחיד עותמאן

פסק דין

רקע כללי

התובע עבד אצל הנתבע בעבודות בניין. בתביעתו שלפנינו תובע הוא זכויות שונות המגיעות לו עקב תקופת עבודתו אצל הנתבע וסיומה.

הצדדים חלוקים באשר לתקופת העבודה המדויקת בה עבד התובע אצל הנתבע, חלוקים בנוגע לתפקידו ולגובה שכרו היומי של התובע וכן חלוקים הם בדבר נסיבות סיום עבודתו. לטענת התובע הוא פוטר לאלתר וללא שימוע ואף נמסר לו מכתב פיטורין, בעוד שלטענת הנתבע התובע התפטר ומכתב הפיטורים נמסר לו לבקשתו לצורך קבלת דמי אבטלה .

נדון תחילה בשאלת משך תקופת עבודתו של התובע ובהמשך בשאלת שכרו היומי.
לאחר מכן נפסוק בזכויות השונות אותן תבע: פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חג והפרשות לפנסיה, ולבסוף נכריע במחלוקת באשר לנסיבות סיום עבודת התובע ובשאלת זכאותו לפיצויי פיטורים ושיעורם ולדמי הודעה מוקדמת.

תקופת העבודה

הצדדים מסכימים כי התובע החל לעבוד אצל הנתבע ביום 1.3.17. מועד זה אף מצוין בתלושי השכר כמועד תחילת העבודה.

לטענת התובע, ביום 31.7.17 נפגע בתאונת עבודה ושהה באי כושר במשך 3 חודשים עד לחודש 11/17. לטענתו בתקופה זו קיבל דמי פגיעה מהמל"ל. בחודש 11/17 שב לעבודה עד לסיומה עם פיטוריו ביום 30.9.18. סה"כ עבד אצל הנתבע 19 חודשים.

לטענת הנתבע, התובע הפסיק לעבוד בחודש 8/17 וחזר לעבודתו בחודש 11/17. בחודש 3/18 גם לא עבד, ועבודתו הסתיימה בשל התפטרותו בסוף חודש 9/18. לטענת הנתבע, סה"כ עבד התובע אצלו תקופה בת 15 חודשים.

גרסת התובע באשר לתקופת עבודתו מהימנה עלינו ונתמכת במסמכים ונפרט.

אשר לתקופת ההיעדרות בחודשים 8-10/17 צרף התובע מסמכים המעידים כי שהה בתקופת אי כושר עקב פגיעה בעבודה ביום 31/7/17. לעניין זה צורפה תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 8/8/17, בה מתוארת פגיעה ביום 31.7.17 אצל המעסיק הנתבע. כן צורפו תעודות רפואיות נוספות ואישור המל"ל על תשלום דמי פגיעה לתקופה מ-1.8.17 עד 30.10.17.
יש להניח כי ללא טופס ב"ל 250 מטעם המעסיק לא מוצאות היו תעודות לנפגע בעבודה.

הנתבע טען כי "אינו זוכר" שהייתה לתובע תאונת עבודה, אם כי לא שלל זאת באופן נחרץ.

באשר להפסקת העבודה בחודש 3/18, התובע שלל זאת וטען כי לא הייתה הפסקה בעבודתו בחודש זה.

הנתבע מסתמך על רישומי הנהלת החשבונות- טופס 106 ותלושי השכר בהם נרשם שהתובע לא עבד בחודש זה. יחד עם זאת, גם בתלושי השכר המאוחרים יותר, שמחודש 4/18 ואילך, לא נרשם כי תחילת העבודה מחדש הוא בחודש 4.18 אלא הוסיף להירשם מועד תחילת העבודה 1.3.17 כמקודם.
כפי שיפורט עוד להלן, תלושי השכר והרשום בהם אינם מהימנים עלינו, ואנו מקבלים את גרסת התובע כי לאחר חזרתו מתקופת אי הכושר עבד ברצף עד לסוף חודש 9/18.

תפקידו ושכרו היומי של התובע

התובע טען כי עבד כטפסן וכי שכרו היומי עמד על 430 ₪ נטו ליום, ששולם לו במזומן.
הנתבע טען כי התובע עבד כעוזר, ושכרו היומי היה 200 ₪ והועלה ב-4/18 ל-220 ₪ ליום.

הנתבע הודה כי לא נערך הסכם עבודה או הודעה על תנאי עבודה. משכך, ובהתאם לחוק הודעה לעובד, הנטל על הנתבע להוכיח את תנאי עבודתו של התובע.

איננו מקבלים גרסת התובע כי עבד כטפסן בשכר יומי של 430 ₪ נטו.

ראשית, התובע הודה כי במקום עבודתו האחרון בבניין, בשנת 1998 בחברת אחים חאג' אחמד, עבד כעובד פשוט ולא כטפסן. התובע הודה כי מאז, ובמשך כ-20 שנה, עבד במסעדות ולא בב ניין, עד שהחל בעבודתו אצל הנתבע, וזאת בסתירה לדבריו הקודמים כי עבד כטפסן טרם תחילת עבודתו אצל הנתבע. לא שוכנענו על כן כי עבד אצל הנתבע כטפסן.

שנית, על פי תלושי השכר, שכרו היומי האחרון של התובע עמד על סך 220 ₪ ברוטו (אם כי הנתבע הודה בחקירתו כי התובע קיבל שכר יומי של 220 ₪ נטו, במזומן, אחת לשבועיים).
התובע הכחיש קבלתם של תלושי השכר באופן שוטף ואמיתות הרישומים המופיעים בהם.
יחד עם זאת, משהודה כי קיבל מהמל"ל דמי פגיעה בגין תאונת העבודה מיום 31.7.17, חזקה כי קיבל והמציא למל"ל יחד עם טופס התביעה עותק מתלושי השכר וידע על כן את גובה השכר המצוין שם. בהתאם לשכר זה גם שולמו לו דמי הפגיעה.
התובע לא מחה ולא טען כנגד גובה השכר המצוין בתלושי השכר וכי זה מהווה כמחצית מגובה השכר הנטען על ידו כעת.

איננו מקבלים על כן את טענתו כי השתכר שכר יומי של 430 ₪ נטו לא מתוקף היותו טפסן, ובכלל.

אנו קובעים על כן כי התובע עבד בשכר יומי של 220 ₪ נטו כפי שהודה הנתבע.

התביעה לפדיון חופשה

התובע תבע, בשים לב לתקופת עבודתו, פדיון 19 ימי חופשה.

הנתבע טען כי התובע קיבל חופשה בתשלום מידי חודש כמשתקף בתלושי השכר ואינו זכאי לפדיון חופשה.

נטל ההוכחה לעניין ניצול החופשה הינו על הנתבע, שמחובתו לנהל פנקס חופשה. הנתבע לא הציג רישומי נוכחות וגם לא פנקס חופשה ובתלושי השכר שהציג אין נתונים של יתרה וניצול.
בתלושים נרשם מידי חודש, באופן קבוע, כי התובע עבד 24 ימים וקיבל יום חופשה אחד בתשלום.

הנתבע הודה כי התובע עבד 5 ימים בשבוע, 20-23 ימים בחודש, לפעמים עבד גם בימי ו' בשבוע וכי לפעמים היה נעדר ולא התייצב לעבודה.
יחד עם זאת כאמור, כל תלושי השכר הינם זהים לחלוטין ולפיהם תמיד עבד התובע 24 ימים וניצל יום חופשה אחד. אשר על כן, תלושי השכר נחזים להיות כפיקטיביים ואינם מהימנים עלינו.

משלא הוצג פנקס חופשה ולנוכח תקופת עבודתו של התובע, זכאי התובע לפדיון 19 ימי חופשה כנתבע על ידו, אם כי לפי תעריף יומי של 220 ₪ נטו ליום, סה"כ 4,180 ₪.

התביעה לדמי הבראה

משאין חולק כי התובע לא קיבל דמי הבראה ולאור תקופת העבודה כפי שנקבעה על ידנו, זכאי התובע לדמי הבראה בסך 3024 ₪, כנתבע.

התביעה לדמי חגים

התובע תבע שכר עבו ר 16 ימי חג לפי 10 ימי חג ל שנה, משאלה לא שולמו לו לטענתו ולא מופיע תשלום עבורם בתלושי השכר.

בכתב ההגנה ובתצהיר הנתבע נטען כי הנתבע נתן לתובע עבור ימי החג מתנות בכסף מזומן.
בחקירתו הנתבע נשאל אם שילם לתובע דמי חגים, השיב:

"כן, במתנות. כל חג הייתי מביא להם מתנות לבית, שוקולדים, סירים, כל מיני, הייתי קונה להם ומביא להם הביתה. גם לפעמים חילקתי כסף...גם בחגים הוא קיבל כסף מזומן לפעמים. לשאלתך למה לא רשמתי זאת בתלוש-אני הייתי אומר את זה למנהל החשבונות, והוא היה רושם מה שצריך לפי החוק".

בתלושי השכר אין כל רישום אודות תשלום ימי חג.
משכך, ומשלא חלק הנתבע על מספר ימי החג הנתבע, הננו מחייבים אותו לשלם לתובע דמי חגים לפי תעריף השכר היומי שנקבע על ידנו, סה"כ 3,520 ₪ נטו.

התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה

הנתבע מודה כי לא ביצע הפרשות לפנסיה והמחלוקת ברכיב זה נגזרת מהמחלוקת בנוגע לתקופת העבודה וגובה שכרו של התובע.

לנוכח הכרעתנו לעיל במחלוקות אלו, זכאי התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 6,793 ₪ (בהעדר נתון שכר הברוטו חושב על בסיס שכר הנטו היומי במכפלת 25 ימי עבודה בחודש).

נסיבות סיום העסקת התובע-
התביעה לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת

הנתבע מסר לתובע מכתב פיטורים נושא תאריך 1.9.18 בו מודיע הוא לתובע על פיטוריו החל מיום 30.9.18.

הנתבע מכחיש עם זאת כי פיטר את התובע וטוען כי התובע ביקש לסיים את עבודתו ולקבל מכתב פיטורים לשם קבלת דמי אבטלה.

התובע טוען כי פוטר לאלתר וכי מכתב הפיטורים נושא תאריך פיקטיבי ונמסר לו בדיעבד.

24. מכתב פיטורים בו מודיעה המעסיקה לעובד על פיטוריו מקים כשלעצמו את החזקה כי התובע פוטר. לאור האמור, על המעסיקה המתכחשת לאמור במכתב שיצא תחת ידה הנטל להוכיח טענתה זו (ע"ע (ארצי) 65/99 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ - מימון תורג'מן [פורסם בנבו] (20.10.2000)).

בע"ע (ארצי) 1354/01 גלית כהן נ' טרייד אין א.ר. בע"מ (21.8.03) נפסק, כי :

"מעביד אינו רשאי להוציא מכתב פיטורין לצורך הונאת המוסד לביטוח לאומי ולטעון שהוא הלכה למעשה לא פיטר את העובד. זהו מקרה חמור ויש להתריע עליו. ניתן היה לכאורה לקבוע שהמעביד הנותן בידי העובד מכתב ממין זה מושתק מלטעון שהוא לא פיטר את עובדו".

בענייננו, הנתבע לא עמד בנטל להראות כי בניגוד לאמור במכתב הפיטורים, העובד הוא זה שיזם את סיום העסקתו וכי המכתב נועד לצורך קבלת גמלת אבטלה ותו לא.
הנתבע לא הביא אף אחד מהעובדים האחרים בצוותו של התובע להוכיח כי העבודה בפרויקט הבנייה של הוילה, בו עסקו עובר לפיטורים , המשיכה ולא הסתיימה כפי שטען התובע.
הנתבע אף לא הוכיח כי נדרש להעסיק עובד אחר במקום התובע בפרויקט בו עבדו ושלטענתו לא הסתיים.

משכך, מכתב הפיטורים שלא נסתר וגרסת הנתבע לפיה ביקש לסייע לתובע לקבל גמלה אשר הוא אינו זכאי לה – מצדיק ים את חיוב הנתבע בתשלום פיצויי פיטורים לתובע.

לנוכח שכר התובע ותקופת עבודתו כפי שנקבע לעיל, על הנתבע לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 8,708 ₪ (נטו).

אשר לדמי ההודעה המוקדמת, התובע לא הוכיח כי מועד מכתב הפיטורים הינו פיקטיבי. לטענתו, המכתב נמסר לו לבקשתו לאחר הפיטורים אולם טענתו זו לא הוכחה.
התובע גם לא צרף את מועד פנייתו לקבלת דמי אבטלה ככל שלטענתו המכתב נמסר לו באיחור ולאחר הפיטורים.

אשר על כן, לא הוכח לנו כי לא ניתנה לתובע הודעה מוקדמת בשונה מהמועד המצוין במכתב והתביעה ברכיב זה נדחית.

סיכום

התביעה מתקבלת בחלקה. על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

פדיון חופשה בסך 4,180 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.18 ועד התשלום בפועל.
דמי הבראה בסך 3,024 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.18 ועד התשלום בפועל.
דמי חגים בסך 3,520 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.18 ועד התשלום בפועל.
פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 6,793 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.18 ועד התשלום בפועל.
פיצויי פיטורים בסך 8,708 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.18 ועד התשלום בפועל.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"א, (07 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אלי עשור שעבין
נציג עובדים

מ. פריימן
שופטת

מר ליאור לוין
נציג מעסיקים