הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 52276-04-19

09 מרץ 2021
לפני: כב' הרשמת מירי שי

התובעת:
ביומי זהייה
ע"י ב"כ: עו"ד שפיק פארס
-
הנתבעים:

  1. מלון עדן נהריה בע"מ
  2. נאגי סגייר

ע"י ב"כ: עו"ד זיו זייטלבך

החלטה

1. עניינה של החלטה זו בקשת הנתבעים לחייב את התובע ת בהפקדת ערובה לפי תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: התקנה). לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

2. התובעת היא תושבת ישראל, ולכן לא רלוונטית לגביה תקנה 116א(ב) לתקנות. בעניינה של התובעת חלה תקנה 116א(א) הקובעת: "שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

3. בבואו להכריע בבקשה להפקדת ערובה על בית הדין לאזן בין זכותו היסודית של התובע לגישה לערכאות ובין זכותו של הנתבע לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ולא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה נגדו. החיוב בהפקדת ערובה אינו אוטומטי אלא נדון בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות.

4. כבר נפסק, כי ככלל לא תוטל חובת הפקדת ערובה על תובע שהוא תושב ישראל, אלא במקרים החריגים והנדירים שבהם הנתבע, מבקש הטלת הערובה, יוכיח שהתביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו (ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר – SAINT PETER IN GALLICANTU, מיום 6.7.2003).

5. התובעת אומנם מצויה במצב כלכלי ירוד, ובהקשר זה טענו הנתבעים שקיים חשש שלא יתאפשר להם לגבות את הוצאותיהם מהתובעת, ככל שהתביעה תידחה. אולם, ככלל, בית המשפט אינו מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד, ונפסק שאין להגביל את זכות הגישה לערכאות רק לבעלי אמצעים (רע"א 7450/14 פלוני נ' חב' מעדני כרמל בע"מ, מיום 23.12.2014; רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , פ"ד מד(1) 647, 650 (1990)).

6. אשר לתנאי של סיכויי התביעה: בהחלטה מיום 28.5.2019 ניתן לתובעת פטור מתשלום אגרת בית הדין, ובהתייחס לעילת התביעה קבעתי כך: "שוכנעתי כי התובענה מגלה עילה. התובעת טוענת כי העסקתה לוותה ביחס פוגעני ומזלזל, חוותה אלימות מצד הנתבע 2, וכן כי פוטרה שלא כדין. ככל שתוכיח את טענתה, עשויה היא להיות זכאית לסעד, ולו בחלקו, לו עתרה בתביעתה. אינני מביעה עמדה באשר לסיכויי הצלחת התביעה, אלא יש להבין את הדברים כמכוונים לכך שאין התביעה טרדנית או קנטרנית, ודי בכך לצרכה של הבקשה דנן".

7. בהינתן השלב הדיוני בו מצוי ההליך המשפטי, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת, ניתן לומר שהתובעת הביאה ראשית ראיה להוכחת תביעתה באופן כללי. חזית המחלוקת בין הצדדים נוגעת לטענת התובעת להעסקה פוגענית, והיא תבעה פיצוי בגובה 200,000 ש"ח בגין התנכלות תעסוקתית. לתצהיר התובעת צורף תמלול שיחה שלגרסת התובעת תומכת בטענה שלא פוטרה משיקולי התייעלות וצמצום כוח אדם, אלא על רקע העסקה פוגענית. על יסוד האמור ניתן לומר שהתובעת הציגה ראשית ראיה לתביעתה. לא נעלמה מעיני טענת הנתבעים לחוסר סמכות עניינית בתביעה כנגד הנתבע 2, אולם בעניין זה הוגשה בקשה נפרדת, וממילא טענה זו אינה משליכה על התביעה כנגד הנתבעת 1, מעסיקתה של התובעת.

8. לאור האמור, הבקשה נדחית.

9. שאלת הוצאות הבקשה תיבחן בתום ההליך המשפטי.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשפ"א, (09 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.