הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 4992-12-18

02 יוני 2021

לפני:

כב' השופטת מיכל פריימן
נציג ציבור (עובדים) גב' חוה טרטקובסקי שמשי
נציג ציבור (מעסיקים) מר זאב שטיין

התובע
דניס קרסבין
ע"י ב"כ עו"ד יאיר ארן
-
הנתבע
רונן שרביט
ע"י ב"כ עו"ד נאורה סידי

פסק דין

רקע כללי

מר דניס קרסבין (להלן – "התובע") הועסק כנהג משאית בשירותו של מר רונן שרביט (להלן – "הנתבע") בתקופה שמיום 6/7/2016 ועד ליום 6/9/2018.

עבודתו העיקרית של התובע הייתה איסוף סחורה ממרכז לוגיסיטיקה באזור תעשייה אריאל ( של חברת "דנלוג") והפצתה בנקודות חלוקה שונות בהתאם לסידור העבודה שנמסר לו מדי יום במרכז הלוגיסטיקה.

לצורך כך, היה על התובע, שגר בחיפה, להתייצב בנקודת האיסוף באריאל בשעות הבוקר המוקדמות, להעמיס את הסחורה ולחזור לחלוקה באזור חיפה/עפולה וטבעון/קריות/כרמיאל/טבריה – בהתאם לקו של אותו יום.

בנוסף היה התובע מבצע נסיעות חלוקה לאילת. לטענת התובע תדירות הנסיעות לאילת ה ייתה כ-4-5 פעמים בחודש. הנתבע טען שאת החלוקה לאילת התובע ביצע רק מדי פעם, שלא על בסיס קבוע . תמורת כל נסיעה כזו שולם לתובע 500 ₪ במזומן. תשלום זה לא נכלל בתלוש השכר. לטענת הנתבע אין לראות בו חלק משכרו של התובע .

ביום 5/8/2018 הגיש התובע לנתבע מכתב התפטרות.
במכתב ההתפטרות הוא ציין כי התפטרותו היא בשל "צורך בשיפור תנאי העסקה". לטענת התובע יש לראות בהתפטרותו כהתפטרות בדין מפוטר בשל נסיבות שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו והן – אי תשלום זכויותיו הסוציאליות. במכתב נתן התובע לנתבע הודעה מוקדמת בת חודש , ויחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 6/9/2018.

ביום 3/12/18 הגיש התובע תביעה זו בה תובע הוא מהנתבע פיצויי פיטורים בסך 29,883 ₪ או לחילופין פיצוי בגובה הפרשות לפיצויי פיטורים בשיעור 8.33% בסך 29,283 ₪, הפרשות לקרן פנסיה (חלק עובד ומעסיק) בסך 43 ,752 ₪, הפרשות לקרן השתלמות (חלק עובד ומעסיק) בסך 25,680 ₪, פדיון חופשה בסך 16,293 ₪ , תשלום בעד עבודה בשעות נוספות (לפי 60 שעות לחודש) בסך 143,775 ₪, פיצוי בגין מסירת תלושי שכר לא תקינים בסך 20,000 ₪, ופיצוי בגין אי-מתן הודעה על תנאי עבודה בסך 15,000 ₪.

התביעה חושבה על בסיס שכר חודשי של 10,000 ₪ נטו – 13,119 ₪ ברוטו.

לטענת הנתבע, התובע התפטר מהעבודה לאחר ש"פותה" על ידי חבריו לעבור לחברה אחרת. לטענת הנתבע, התובע לא פוטר, ואינו זכאי לפיצויי פיטורים.

הנתבע טען כי התובע ביקש לקבל לידיו את סכומי ההפרשות לפנסיה להן היה זכאי מדי חודש .
בנוגע לקרן השתלמות טען הנתבע כי זכאות זו קמה רק לאחר 15 חודשי ניסיון וכי הסכום לו זכאי התובע ברכיב זה נמוך משמעותית מזה שתבע.

לטענת הנתבע, התובע שהה בחופשות, אינו זכאי לפדיון חופשה כנתבע ואף קיבל חופשה ביתר אותה יש לקזז מהסכומים הנתבעים על ידו .

לטענת הנתבע, שכר התובע היה מורכב משכר בסיס, ש"נ גלובליות ופרמיה והסתכם בסך כולל של 8,000 ₪ נטו.
הנתבע הכחיש זכאות התובע לתשלום בגין שעות נוספות. הנתבע טען כי התובע היה אדון לעצמו, הוא שהיה אחראי על סדר יומו ועל שעות העבודה שלו והיה מבצע הפסקות וסידורים פרטיים במהלך יום העבודה.
לטענת הנתבע, התשלום עבור הנסיעות לאילת, שהיו ברשות , שולם במזומן והינו בגדר בונוס שאינו חלק מהשכר החודשי הקובע.

הנתבע טען כי תלושי השכר הופקו לתובע לבקשתו לנוכח העובדה שהיה מצוי בהליכי גירושים מאשתו וביקש תלושי שכר נמוכים יותר, וכי נמסרה לו הודעה על תנאי העבודה לפני תחילת עבודתו ולכן דינם של רכיבי התביעה בעניינים אלו אף הוא לדחייה.

בכתב ההגנה הכחיש הנתבע שצו ההרחבה בענף ההובלה חל על יחסי העבודה שבינו לבין התובע, אולם ב ישיבת הדיון המוקדם ביום 10.7.19 הוסכם שעל הצדדים חלים צווי ההרחבה בענף זה.

נפתח ונדון להלן בשאלה האם נמסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה ומהו שכרו של התובע , שאלות להן השלכה על חלק נכבד מהזכויות הנתבעות בתביעה זו ואופן חישובן . בהמשך נדון בתביעות הכספיות השונות הכלולות בתביעה זו.

האם נמסרה לתובע הודעה בכתב על תנאי העבודה

8. לטענת התובע, הוא לא קיבל כל הודעה בכתב על תנאי העבודה.

הנתבע טען כי לפני שהתובע התחיל לעבוד בשירותו, הוא נפגש אתו בבית קפה יחד עם אדם נוסף בשם גבריאל דיק, ושם סיכמו את תנאי ההעסקה.
הנתבע טען כי לאחר סיכום התנאים נמסר לתובע מסמך "סיכום תנאי עבודה", שהעתקו צורף כנספח א' לכתב ההגנה. בהתאם למסמך זה, שכר העבודה הינו 8,000 ₪ נטו "מורכב משכר יסוד מינימום + שעות נוספות גלובליות + פרמיה + אש"ל וכולל תשלום עבור מס הכנסה וביטוח לאומי בלבד".
כן נרשם כי יש אופציה לנסוע לאילת לפי בחירת התובע עבור 500 ₪ במזומן לנסיעה.

התובע הכחיש עריכת המסמך או קבלתו מידי הנתבע. לטענתו, בפגישה סוכם על שכר התחלתי של 7,000 ₪ נטו וכלל לא דובר על רכיבים כאלה או אחרים. ל טענתו, לאחר כחודש- חודשיים עלה השכר ל-8,000 ₪ נטו.

המסמך שהוצג אינו חתום על ידי התובע ואינו נושא כל תאריך, למעט שצוין בו "הפגישה שנערכה בחודש יוני 2016".

גרסתו של הנתבע לא הייתה אחידה.
בכתב ההגנה ובתצהיר הוא טען שמסר לתובע את המסמך לאחר סיכום התנאים ביניהם. בחקירה הנגדית טען כי למסמך היו שני עותקים :

"הסברתי לו את העבודה, הבאתי מהאוטו שלי קלסר, שיבין, נתתי לו עותק אחד והשארתי לי אחד. זה היה שני עותקים של אותו מסמך..."
(עמ' 25 לפרוטוקול).

בהמשך חקירתו טען כי לא החתים את התובע על ההסכם כי הוא לא התחיל לעבוד ולא נתן תשובה חיובית.

מנגד טען, כי בשנתיים הא חרונות הוא נותן לעובדים הודעה על תנאי עבודה אולם התובע לא קיבל הודעה על תנאי עבודה "כי זה היה בתקופה אחרת. ישבתי אתו וסמכתי עליו. היינו עושים חוזים ראש בראש על כוס קפה אחד מול השני. אנחנו לא משרד עו"ד אנחנו חברת הובלה...לעובדים שלפני כן לא היו הסכמים אבל היו הסכמות דוגמת זו שאצל התובע" (עמ' 28 לפרוטוקול).

גרסת הנתבע בדבר הסיכום המשתקף במסמך נספח א' לכתב ההגנה אינה מתיישבת עם תלושי השכר התומכים בגרסת התובע כי סוכם אתו תחילה על 7,000 ₪, שכר שהועלה בהמשך ל-8,000 ₪.
גם טענת הנתבע כי סוכם מלכתחילה על שכר יסוד בתוספת ש"נ, פרמיה ואש"ל אינה נתמכת בתלושים מתחילת עבודתו.
הנתבע לא ידע להסביר זאת בחקירתו :

"ש. בתלוש 7/16 – רואים שכתוב בו משכורת כלשהי, ש"נ 125 סכום מסוים והנטו יוצא 4666 ₪. כתוב שהוא עבד 14 יום וכשמחלקים את זה ל 21 ימי עבודה במשרה מלאה של 5 ימים בשבוע כופלים ב- 7000 ₪ שזה לטענת התובע שכרו בחודש הראשון, מקבלים בדיוק 4666 ₪ שזה מה ששולם לתובע. איך אתה מסביר את זה כשאתה אומר שהשכר הוא 8000?
ת. לא יודע להסביר את זה.
ש. עד היום לא בדקת את זה, כאשר זה כתוב בתצהיר התובע?
ת. עד היום לא בדקתי זאת.
ש. למה בתלוש שכר של יולי אין לא פרמיה ולא אש"ל?
ת. אין לי מושג.
ש. עובר איתך לתלוש אוגוסט. גם כאן אין לא פרמיה ולא אש"ל, איך זה?
ת. צריך לבדוק עם מנהל החשבונות. הוא עושה את התלושים, אני לא ראיתי אותם אף פעם...." (עמ' 23 לפרוטוקול).

וכן:

"ש. במשך למעלה משנה, התובע לא מקבל אש"ל פעם אחת, אז מגיע לו, אתה מודה?
ת. השכר הוא 8000 ₪...מקריא מההסכם. .זה מה שאני יודע.
ש. אמרת קודם שלנהגים אצלך מגיע אש"ל לפי החוק. אנחנו מסכימים שהוא לא מקבל במשך שנה אש"ל...?
ת. הוא קיבל 8000 ₪, ממש לפי ההסכם ואני מקריא מההסכם. משנה מה שכתוב בתלוש אבל כשסגרתי איתו סגרנו את הכל והתובע אלוף במה שמגיע לו. אם מגיע לו שקל הוא יקבל אותו. הוא קיבל תלושי שכר ביד ואם הייתה בעיה היה מרים לי מיד טלפון ואומר לי שלא שילמתי לו אש"ל...
ש. גם בשנה הראשונה שלא כתוב אש"ל בתלושים מבחינתך הוא קיבל, כי זה כתוב בהסכם?
ת. נכון."
(עמ' 27 לפרוטוקול).

עד הנתבע מר גבריאל דיק, שנכח בפגישה , אמנם הגיש תצהיר מטעם הנתבע , אולם הוא לא התייצב לדיון ההוכחות ותצהירו נמשך מן התיק.

חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 קובע כי על מעסיק למסור לעובד לא יאוחר משלושים ימים מיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו הודעה על תנאי העבודה. בהתאם לסעיף 2 לחוק, על ההודעה לכלול בין היתר את פירוט התשלומים השונים ואת התנאים הסוציאליים.
אף לטענת הנתבע, המסמך שהוצג נמסר לכאורה לתובע לפני תחילת העבודה. הנתבע מודה למעשה כי לאחר התחלת העבודה לא מסר לתובע הודעה על תנאי העבודה.

זאת ועוד, המסמך הנטען אינו כולל את מלוא הפרטים הנדרשים להימצא בהודעה לעובד. הנתבע הודה כי לא אמר לתובע מהו הסכום שישולם בכל אחד מהרכיבים (עמ' 25 לפרוטוקול) , כי לא סוכם על תקופת הניסיון ועל ההפרשות לקרן השתלמות (עמ' 31 לפרוטוקול), והמסמך הנטען לא כולל התייחסות להפרשות לפנסיה אף שלטענת הנתבע התובע דרש באותו מעמד כי לא יפרישו לו לפנסיה כדי שהשכר שלו יהיה יותר גבוה (עמ' 30 לפרוטוקול).

לנוכח כל האמור איננו נותנים אמון בגרסת הנתבע ומקבלים את גרסת התובע שלא נערכה ולא נמסרה לו הודעה בכתב על תנאי העבודה.

התובע תבע ברכיב זה פיצוי לא-ממוני בסך 15,000 ₪.
בנסיבות העניין ולנוכח המחלוקות בין הצדדים בשאלת השכר ותנאי ההעסקה בהם נדרשים אנו להכריע, הפיצוי לו זכאי התובע בהיעדר הודעה כדין על תנאי עבודה בהתאם לחוק הודעה לעובד יעמוד על סך 5,000 ₪.
מהו שכרו של התובע

כאמור, לטענת התובע, הנתבע סיכם אתו בתחילת ההעסקה על שכר של 7,000 ₪ נטו בחודש, שהועלה אחר כך ל-8,000 ₪ נטו. התובע טען כי בנוסף לשכר זה, היה מקבל עבור נסיעה לאילת, שביצע בדרך כלל אחת לשבוע, סך של 500 ₪ במזומן.
משכך, לטענת התובע יש לקבוע כי שכרו החודשי היה 10,000 ₪ נטו, ובערכי ברוטו – 13,119 ₪ ל חודש.

לטענת הנתבע, עם התובע סוכם על שכר של 8,000 ₪ נטו, כשזה מורכב משכר בסיס בגובה שכר המינימום, תגמול בעד שעות נוספות גלובליות, פרמיה ואש"ל .
לטענת הנתבע, התובע היה בקשיים וביקש שלא לבצע הפרשה לפנסיה על מנת שלא יופחת שכרו . בקשר לנסיעות לאילת טען הנתבע כי נסיעה זו הי יתה "צ'ופר". הנהגים, והתובע בכללם, ביקשו ואהבו לעשות את הנסיעות לאילת כי הן היו "בונוס" ורשות, ומכל מקום התובע ביצע אותן רק מדי פעם ו התשלום בעד הנסיעות לאילת, ששולם במזומן ולא נכלל בתלוש השכר, אינו מהווה חלק משכרו .

בשים לב לקביעתנו לעיל כי לתובע לא נמסרה הודעה על תנאי עבודה כדין, הרי שלפי סעיף 5א לחוק הודעה לעובד הנטל להוכיח את השכר שנקבע מוטל על המעסיק.

לאחר ששקלנו טענות הצדדים מקבלים אנו את גרסת התובע בנוגע לשכר הקובע, ולהלן נפרט מסקנתנו.

הנתבע מודה שסיכם עם התובע משכורת בערכי "נטו", בסך של 8,000 ₪.
הנתבע טען אמנם כי סכום זה הורכב ממספר רכיבים שבהם שכר יסוד בגובה שכר מינימום , תשלום עבור שעות נוספות גלובליות, פרמיה, ואש"ל אולם הודה כי לא נקבע סכום לכל אחד מן הרכיבים:

"ש. בסעיף 6 לתצהירך אתה אומר שיקבל התובע שכר חודשי גלובלי 8000 ₪ נטו לחודש, זה נכון?
ת. מקריא שוב...
ש. היה עוד משהו או רק 4 הרכיבים האלה, ב- 8000 ש"ח? שכר בסיס, אש"ל, פרמיה וש"נ?
ת. רק הארבעה האלה. נכון. אמרתי לו שהשכר הוא שכר בסיס...האש"ל אמרתי לו שיקבל לפי החוק. כשאתה שואל אותי כמה אמרתי לו שיקבל ברכיב זה אני משיב שאני לא אמרתי לו את הסכום בכל אחד מהרכיבים."

בישיבת הדיון המוקדם, לשאלת ביה"ד למה הסכומים השתנו כל פעם השיב הנתבע כי יש לו מנהל חשבונות שהוא רושם לו את השכר של הנהג, "השכר הוא 8,000 ₪. אני לא יודע מה הייתה החלוקה בתלוש" (עמ' 3 לפרוטוקול).

בחקירתו טען הנתבע כי רוה"ח הוא ש"בונה" את התלוש ולא ידע להסביר את הסכומים המשתנים , לרבות ברכיב השעות הנוספות "הגלובליות", ואת היעדרם של רכיבי הפרמיה או האש"ל מחלק מהתלושים:

ש. אתה אומר לרואה חשבון 8000 ₪ נטו?
ת. כן. אני אומר לו 8000 ₪ כולל הש"נ, כולל האש"ל וכולל הפרמיה והוא בונה את התלוש לפי הידע שלו. לשאלתך, החלפתי רואה חשבון כשעבד אצלי התובע ועד היום אני עם אותו רואה חשבון.
ש. בתלוש 7/16 – רואים שכתוב בו משכורת כלשהי, ש"נ 125 סכום מסוים והנטו יוצא 4666 ₪. כתוב שהוא עבד 14 יום וכשמחלקים את זה ל 21 ימי עבודה במשרה מלאה של 5 ימים בשבוע כופלים ב- 7000 ₪ שזה לטענת התובע שכרו בחודש הראשון, מקבלים בדיוק 4666 ₪ שזה מה ששולם לתובע. איך אתה מסביר את זה כשאתה אומר שהשכר הוא 8000?
ת. לא יודע להסביר את זה.
ש. עד היום לא בדקת את זה, כאשר זה כתוב בתצהיר התובע?
ת. עד היום לא בדקתי זאת.
ש. למה בתלוש שכר של יולי אין לא פרמיה ולא אש"ל?
ת. אין לי מושג.
ש. עובר איתך לתלוש אוגוסט. גם כאן אין לא פרמיה ולא אש"ל, איך זה?
ת. צריך לבדוק עם מנהל החשבונות. הוא עושה את התלושים, אני לא ראיתי אותם אף פעם.
ש. השכר ב- 8/16 הוא 8000 ₪ נטו. אין פרמיה ואין אש"ל. בחודש השלישי, 9/16 יש 1500 ₪ נטו שזה 2027 ₪ ברוטו פרמיה, אבל התובע שוב מקבל 8000 ₪ נטו. אם אתה מוסיף לו פרמיה ולפני זה היה השכר בלי פרמיה, איך זה יוצא 8000 ₪ בדיוק?
ת. אני סיכמתי איתו על 8000 ₪.
ש. איך חודש אחד אין פרמיה, חודש אחרי יש 2027 פרמיה ובכל זאת יוצא השכר אותו דבר?
ת. צריך לשאול את מנהל החשבונות. אם היה חסר לו 50 ₪ בשכר הוא היה עושה 20 טלפונים.
ש. בתלוש 8/16 אתה משלם לו ש"נ כ- 4400 ₪. זה מה שהגיע לו?
ת. אני לא ראיתי את התלוש הזה. עד היום לא ראיתי אותו. אני לא מבין ולא מתעסק בתלושי השכר
ש. בחודש 9/16 יורדות לכ- 2300 ₪ הש"נ. הוא עבד חצי שעות נוספות באותו חודש?
ת. אין תשובה. תמשיך...
ש. גם באוגוסט וגם בספ' אין אש"ל למרות שסיכמתם אז רואה החשבון פישל?
ת. פישל. כן. שמעתי על זה. ישבנו עם רואה החשבון ונתנו לו בראש.
ש. ואיך הוא הגיב?
ת. הוא אמר טעיתי.
ש. במשך למעלה משנה, התובע לא מקבל אש"ל פעם אחת, אז מגיע לו, אתה מודה?
ת. השכר הוא 8000 ₪...מקריא מההסכם. .זה מה שאני יודע.
ש. אמרת קודם שלנהגים אצלך מגיע אש"ל לפי החוק. אנחנו מסכימים שהוא לא מקבל במשך שנה אש"ל...?
ת. הוא קיבל 8000 ₪, ממש לפי ההסכם ואני מקריא מההסכם. משנה מה שכתוב בתלוש אבל כשסגרתי איתו סגרנו את הכל והתובע אלוף במה שמגיע לו. אם מגיע לו שקל הוא יקבל אותו. הוא קיבל תלושי שכר ביד ואם הייתה בעיה היה מרים לי מיד טלפון ואומר לי שלא שילמתי לו אש"ל...
ש. גם בשנה הראשונה שלא כתוב אש"ל בתלושים מבחינתך הוא קיבל, כי זה כתוב בהסכם?
ת. נכון.
ש. התלוש פחות חשוב?
ת. התלוש חשוב מאוד ואם רואה החשבון פישל באש"ל אז מגיע לתובע אש"ל, כמובן. אבל הוא קיבל אותו גם אם זה לא כתוב בתלוש.
ש. אם סיכמת איתו ש"נ גלובליות, למה בחלק מהתלושים כתוב 125 אחוז, בחלקם 150 אחוז והסכומים משתנים?
ת. אני לא מבין בזה.
ש. האם אחרי שקיבלת תביעה פנית ושאלת את רואה החשבון למה התלושים נראים ככה, למה יש פרמיה לפעמים כזאת ולפעמים אין פרמיה?
ת. פניתי אליו והוא אמר לי שאולי הוא טעה. לא נכנסתי לרזולוציות של מספרים הוא מבין בזה בעניין השעות הנוספות. הרואה חשבון מבין בזה תשאל אותו או שנביא אותו לפה."

מחקירת הנתבע עולה כי גם לשיטתו מדובר בסיכום שכר נטו של 8,000 ₪ (לפני תשלום נסיעות לאילת) כאשר חלוקת הרכיבים שבתוכו, שגם לגרסתו לא נקבע גובהם הינה פיקטיבית ואין בה ממש.
חקירתו תומכת למעשה בגרסת התובע כי שכרו (ללא רכיב הנסיעות לאילת) הינו אכן 8,000 ₪ נטו וכי לא סוכם על רכיבי שכר וגובהם.
הנתבע כלל לא ידע להסביר את חישוב או שיעור כל אחד מהרכיבים, את חסרונם של הרכיבים בחלק מתלושי השכר או את התנודות בשיעורם במהלך התקופה, דבר המצביע על כך כי מדובר בחלוקה פיקטיבית של השכר לרכיבים שכולם הינם למעשה שכרו הרגיל של התובע.

הנתבע לא נתן הסבר למהותו של רכיב ה"פרמיה", עבור מה ובאיזה שיעור שולמה, האם התשלום היה תלוי בתפוקה מסוימת , האם באפשרות התובע היה להגדיל או להקטין את הסכום שמשולם לו על ידי ביצוע פעולות מסוימות .
מתלושי השכר עולה שבתקופות מסוימות רכיב הפרמיה היה משתנה, ובאחרות – קבוע. מכל מקום, ברוב המוחלט של התקופה, סכום ה"נטו" בשכרו של התובע נשאר 8,000 ₪. בהיעדר כל הסבר למהותו של הרכיב מצד הנתבע, פיצול זה הינו מלאכותי.

לפי הפסיקה, "ככלל, אין מניעה חוקית על צדדים ליחסי עבודה להסכים ביניהם על הכללת רכיבי שכר מסוימים בשכר הנטו המוסכם (בכפוף להוראות הדין האוסרות על הכללת חלק מהרכיבים הקוגנטיים במסגרת שכר "כולל", ככל שאין חלוקה ברורה בין הרכיבים השונים)" (ע"ע(ארצי) 34111-07-15 גנאדי אוקראינסקי נ' שח שנוע ולוגיסטיקה בע"מ (מיום 7/2/19).

אך עם זאת, על המעסיק להוכיח את מהותם של רכיבי השכר השונים שנרשמו בתלוש.

בענייננו, כאמור, חרף טענתו כי שכר הנטו של התובע כלל רכיבים נוספים, המעסיק לא עמד בנטל שמוטל עליו להוכיח את מהות הרכיבים השונים ששולמו לתובע, גובהם ודרך חישובם. תלושי השכר יחד עם עדות הנתבע אשר לא ידע כלל מהו סכום כל רכיב, עבור מה ניתן וכיצד חושב מביאים למסקנה כי הרכיבים שהיו רשומים בתלושי השכר שנמסרו לתובע הי נם פיקטיביים.

זאת ועוד. אין לקבל את טענת הנתבע כי הסכום ששולם לתובע ברכיב "שעות נוספות " בתלושי השכר נועד לשקף את התשלום בעד ביצוע שעות נוספות, לא "גלובליות" ולא בפועל.

בית הדין הארצי קבע 5 תנאים שרק בהתקיימם יינתן תוקף משפטי לתשלום שעות נוספות גלובאלי:

"המסגרת הרעיונית החולשת על השימוש במודל זה היא שזכויות העובד לא תקופחנה ושתכלית חוק עבודה ומנוחה תוגשם ולא תסוכל, והתנאים שנפרט להלן נועדו להבטיח זאת. תשלום שעות נוספות גלובלי נעשה בדרך של תוספת קבועה, הנפרדת מהשכר, כשתוספת זו מגלמת ממוצע שעות נוספות חודשי אשר כמכלול שקול לסכום שהיה מתקבל לכל הפחות מתחשיב אריתמטי של היקף השעות הנוספות. ההכרה הפסיקתית בצורת תשלום זו כלגיטימית הותנתה על ידי בתי הדין בהתקיימות מספר תנאים המיועדים להבטיח שאין הוא כסות לקיפוח העובד תוך פגיעה בהסדר הקוגנטי הגלום בחוק שעות עבודה ומנוחה. מבלי להתיימר למצות נציין כי התנאים המרכזיים הם: ראשית, צורת תשלום זו – ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהווה תמורה להן – צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת, כך שהסכמת העובד לצורת תשלום זו על הנחותיה תהא מושכלת ומדעת. שנית, שיעור הגמול צריך להיות הוגן וסביר במובן זה שנדרש כי "בממוצע, וכמכלול – מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה" (מתוך דברי השופטת דוידוב ב ע"ע (ארצי) 184-09 פיודורקרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ [פורסם בנבו] (18.12.11) (להלן: ענין פיודור). למותר לציין כי אם יסתבר בנסיבות ענין קונקרטי כי הגמול אינו הוגן, שכן סדר הגודל של השעות הנוספות הנדרשות בפועל עולה על ההנחות של הגמול הגלובלי, כי אז לא יינתן לו תוקף משפטי, ותחשיב הגמול יבוצע על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ו חוק הגנת השכר כפי שתוקן בתיקון 24. שלישית, המעסיק נדרש לעקוב אחר היקף השעות הנוספות שעבד העובד בפועל, וזאת על מנת שמטרתו הסוציאלית של החוק תוגשם ועל מנת שניתן יהא לבחון באופן שוטף את הוגנותו של גמול השעות הנוספות הגלובלי כמכלול בנסיבות הענין. חובת המעקב נדרשה טרם תיקון 24 ל חוק הגנת השכר, ומשנחקק תיקון 24 הרי שמנגנון המעקב צריך לעמוד באמות המידה שהותוו בו לרבות עריכת חובת רישום היקף השעות הנוספות בפנקס ובתלוש השכר, כפי שהותווה בתיקון 24. רביעית, ההסכמה צריכה למצוא ביטוי גם בתלוש השכר, שתהא בו הפרדה ברורה בין שכר היסוד לבין גמול השעות הנוספות הגלובלי. בדרך זו מוגשמים ערכים של שקיפות ובהירות בנוגע לשיעורו. מפאת הפרדה זו גמול שעות נוספות גלובלי אינו נתפס באיסור הקבוע בסעיף 5 לחוק הגנת השכר (ראו פיסקה 3 בענין אלון). חמישית, כל אחד מהסכומים הנפרדים – קרי השכר וגמול שעות נוספות גלובלי – צריך לעמוד באופן עצמאי בדרישותיה של חקיקת המגן. במילים אחרות, אין בתשלום גמול שעות נוספות גלובלי כדי לפטור את רכיב השכר, שהוא מובחן ונפרד מכוח התנאי הרביעי לעיל מגמול השעות הנוספות הגלובלי, לעמוד בדרישותיה של חקיקת המגן לרבות חוק שכר מינימום. כמו כן, אין בתשלום שעות נוספות גלובלי כדי לפטור את המעסיק מתשלום תוספות שכר אחרות שהוא חב בהן בהתאם לכל דין. "
(ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ - מאגר נבו 28.02.2017). (ההדגשות אינן במקור).

בענייננו, תנאים אלו אינם מקוימים: לא הוכחה כלל ועיקר הסכמה ברורה ומדעת של התובע לצורת התשלום האמורה, לא סוכם מהי כמות השעות הגלובלית החודשית , מה התמורה שמשולמת בגינה וכיצד היא מחושבת , והנתבע לא ידע לענות על שאלות אלו.
עיון בתלושי השכר מעלה כי בכל חודש נרשמה כמות שעות אחרת וסכום אחר לתשלום.
הנתבע לא הציג רישום נוכחות או מעקב אחר שעות העבודה בפועל ולא וידא ששעות העבודה משקפות באופן הוגן את הסכום הגלובלי שמשולם לתובע.
מכלל האמור עולה כי הרכיב שכונה "שעות הנוספות" אינו יכול להוות תשלום בעד שעות נוספות, גלובליות או לפי ביצוע בפועל.

אשר לנסיעות לאילת.
התובע טען כי ביצע נסיעות לאילת בתדירות של ארבע פעמים בחודש, וקיבל שכר של 500 ₪ במזומן עבור כל נסיעה. התובע הוסיף על כן סכום של 2,000 ₪ לחודש לשכרו בגין הנסיעות לאילת והעמיד את שכרו החודשי על סך 10,000 ₪ נטו.

הנתבע טען כי תדירות הנסיעות הייתה פחותה מזו שטען לה התובע, הייתה "מדי פעם", והיו חודשים בהם אף לא הייתה שום נסיעה לאילת. הנתבע טען כי הנסיעה לאילת והתשלום במזומן ששולם בעדה ב"שחור" מהווה "בונוס" ואינה חלק מהשכר.

גם בעניין זה מעדיפים אנו את גרסת התובע.

הנתבע יכול היה בנקל להציג את כמות הנסיעות המדויקת שביצע התובע לאילת. ה נתבע הצהיר כי הוא "משתמש בתוכנת ניהול ציי רכב, שמראה את פעילות המשאית, שהועמדה לרשותו של התובע, לאורך כל היום, ואת המיקום שלה בכל זמן נתון" (סעיף 22 לתצהיר הנתבע). אולם, הנתבע בחר לצרף דו"חות איתוראן חלקיים בלבד, כאלה שנוחים לו, וחרף העובדה שבית הדין הורה לו במפורש לגלות את מלוא דו"חות האיתוראן הוא בחר שלא לקיים את החלטת בית הדין.
הנתבע גם לא הציג נתונים מלאים מחברת דנלוג לעניין סידורי נסיעותיו של התובע. התובע נדרש להגיש תצהיר אליו תצורף פנייתו לחברת דנלוג לעניין המצאת המסמכים (החלטת 11.12.19) אולם הוא התחמק והצהיר חרף זאת שכל פניותיו לחברה זו נעשות בעל פה...

הימנעותו מהצגת מלוא הנתונים כפי שהורה בית הדין פועלת לחובתו ומקימה חזקה שלו היו מוצגים הנתונים היו תומכים הם בגרסת התובע.

טענת הנתבע כי התשלום בעד הנסיעות לאילת אינה מהווה חלק משכר העבודה של התובע, או טענתו כי מדובר ב"בונוס", תמוהה והיא נדחית.
המדובר באותה עבודה אם כי ליעד מרוחק יותר, הנסיעה בוצעה באותה משאית, הסחורה נאספה מאותו מחסן לוגיסטי, העובד אותו עובד והמעסיק שמשלם הוא אותו מעסיק.

אשר על כן, אנחנו קובעים כי הנסיעות לאילת הן חלק מעבודתו של התובע והן בוצעו כ- 4 פעמים בחודש . תמורתן שולמו לתובע 500 ₪ נטו לכל נסיעה, סה"כ 2,000 ₪ נוספים לחודש המהווים גם הם חלק משכרו של התובע.

אשר על כן קובעים אנו כי שכרו של התובע היה 10,000 ₪ נטו לחודש , ששקולים, כטענת התובע, שלא נסתרה, ל-13,119 ₪ ברוטו.

התביעה לפיצויי פיטורים או לחילופין ל פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפיצויים.

לטענת התובע, הנתבע הפר את הזכויות הסוציאליות להן הוא זכאי ועל כן יש לקבוע כי הוא התפטר מעבודתו בדין מפוטר והוא זכאי לפיצויי פיטורים.
התובע טען לחלופין כי הוא זכאי להפרשות בגובה 8.33% בהתאם להוראות צו ההרחבה. התובע טען כי פנה לנתבע וביקש שיפתח עבורו קופת פנסיה אך הנתבע התעלם מפניותיו.
התובע טען כי לא התריע בפני הנתבע על כוונתו להתפטר וזאת מכיוון שחשש שהנתבע לא ישלם לו את שכרו האחרון.

לטענת הנתבע, משהתובע התפטר הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים. הנתבע טען כי התובע העדיף לעבור לחברה אחרת, בה תנאי עבודה טובים יותר. הנתבע טען כי התובע לא ביקש ממנו לפתוח קרן פנסיה לפני שסיים לעבוד, וכי הם היו ביחסי עבודה טובים ותקינים כך שלא הי יתה לתובע סיבה להניח שהנתבע יתחמק מלשלם לו את שכרו האחרון באם יודיע לו שבכוונתו להתפטר.

בהתאם לדין, עובד שמבקש להתפטר מחמת נסיבות שבהן אין לדרוש ממנו שימשיך בעבודתו, ומבקש שיראו את התפטרותו כאילו פוטר , עליו להודיע על כוונתו למעסיקו ולתת לו הזדמנות לתקן את הנסיבות שבשלן הוא מבקש להתפטר או את ההרעה בתנאי העבודה . בנוסף על התובע יהיה להוכיח כי התפטר מעבודתו בשל ההרעה או הנסיבות כאמור ולא בשל טעם אחר (ע"ע (ארצי) 26706-05-11 חיים שבתאי - טכנובר בע"מ, מיום 10.6.13).

התובע לא הראה שפנה בכתב למעסיקו בבקשה לתקן את הליקויים ולא הראה שעזיבתו את מקום העבודה היא בשל אי-תשלום הזכויות הסוציאליות .
במכתב ההתפטרות שמסר לנתבע אין כל אזכור לכך שהוא מתפטר בדין מפוטר אלא ציין כי סיבת ההתפטרות היא "צורך בשיפור תנאי העסקה" (נספח ב' לתביעה).

הפסיקה קבעה כי אי-תשלום זכויות סוציאליות אכן מהווה סיבה שבגינה אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו, אולם התובע לא הראה ש ציין זאת בפני הנתבע ולא הוכיח שהתריע בפניו כי התפטרותו היא מכיוון שאינו מקבל את זכויותיו לפי החוק.
התובע אף לא הוכיח שהתפטר רק בגלל סיבה זו ולא מסיבות אחרות, וטענתו כי חשש מכך שהנתבע לא ישלם לו את שכרו האחרון נטענה בעלמא.

אשר על כן אין לראות בתובע כמתפטר בדין מפוטר הזכאי לפיצויי פיטורים.
עם זאת, מקבלים אנו טענתו החלופית של התובע בראש תביעה זה.

בהתאם להוראותיו של צו ההרחבה, על הנתבע היה להפריש לפיצויי פיטורים החל מהחודש הראשון לעבודתו ( סעיפים 5-6 לצו ההרחבה בענף ההובלה משנת 2007) וב שיעור 150% מהשכר המשולב. הנתבע לא הפריש עבור רכיב זה ובכלל.

איננו מקבלים טענת הנתבע כי זכאות התובע להפרשות לפיצויים על פי צו ההרחבה מוגבלת עד לגובה השכר התעריפי המצוין בצו.

"בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בע"ע 15546-05-11 שמעון בוסקילה נ' נתיבי מעיין אביב בע"מ , (ניתן ביום 24.2.15), הנזכר לעיל, אין להרכיב את התוספת בשיעור של 50% על השכר האישי כאשר זה עולה על השכר הקבוע בטבלאות השכר, כפי שאכן היה בעניינו של התובע (ראה גם סע (ב"ש) 12909-06-15 מוחמד אלענאמי נ' סבאח הובלות בע"מ, מיום 9.6.16 הנזכר לעיל וכן עב (נצ) 1863/04 משה גבאי נ' הרוש משה, מיום 17.7.05)."
סע"ש (אזורי ת"א) 42072-07-14 לזר דיין - א מ י אוזן בניה והשקעות בע"מ (נבו 17.01.2017)‏‏

ור' למשל גם סע"ש (אזורי נצ') 35482-07-13 בדואן עואד - בני מחמוד עלי אברהים בע"מ (נבו 20.05.2015)‏‏ שם קבע בית הדין בענייננו של עובד שמשכורתו הקובעת הייתה גבוהה ביותר מ- 150% מהשכר המשולב המקסימלי שבטבלה, כי הזכאות להפרשות לפיצויי פיטורים תיגזר משכרו הקובע של התובע בפועל אולם משזה עלה על 150% מהשכר הענפי, הזכאות הינה להפרשות בשיעור 100% ולא 150% מהשכר הקובע.

שכרו הקובע של התובע היה 13,119 ₪ לחודש כקביעתנו לעיל, ותקופת העבודה – 26 חודשים. התובע זכאי על כן לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפיצויים בסך 28,424 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 6.9.18 ועד התשלום בפועל.

התביעה להפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות

לטענת התובע, הנתבע לא פתח לו קרן פנסיה ולא הפריש מאומה לקרן כאמור, מיום תחילת עבודתו ולכל אורך תקופת העבודה.
התובע טען בנוסף כי הנתבע לא הפריש עבורו לקרן השתלמות מיום תחילת עבודתו בניגוד להוראות צו ההרחבה בענף ההובלה.
לטענתו סיכום השכר בערכי נטו מחייב את הנתבע לשאת גם בחלק ההפרשות של העובד ועל כן תבע התובע ברכיבים אלו הן את חלק המעסיק בהפרשה והן את חלק העובד.

לטענת הנתבע בכתב הגנתו, התובע הוא שביקש לקבל לידיו את סכומי ההפרשות לפנסיה על מנת להגדיל את שכר הנטו שלו.
בנוגע להפרשות לקרן השתלמות הנתבע טען כי במשך 15 החודשים הראשונים לעבודתו הוגדר התובע כעובד בניסיון ולא קמה לו זכאות לקרן השתלמות אלא רק בסוף תקופה זו.
הנתבע טען כי אילו לא היה התובע מבקש ממנו לקבל את ההפרשות לפנסיה בשכר הנטו, הוא לא היה מסכם איתו על שכר של 8,000 ש"ח נטו אלא שכר נמוך יותר. לטענתו, התובע היה מודע לזכויותיו, הן בעניין הפנסיה והן בעניין קרן ההשתלמות, ולא העלה כל טענה במהלך תקופת העבודה לכן תביעתו כעת לכספים בגין הפרשה לפנסיה ולקרן השתלמות באופן רטרואקטיבי על שכר גבוה, מועלית בחוסר תום לב ויש לדחותה.

הנתבע טען כי בכל מקרה, יש לחשב את ההפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות מהשכר התעריפי שבצו ההרחבה ולא מהשכר אותו תבע התובע, וכי אינו חייב לשאת בחלק העובד.

אין חולק כי בין הצדדים סוכם כי שכרו של התובע יעמוד על סך מוסכם בשיעורי נטו. בית הדין הארצי התייחס לשאלה ה"אם השכר הנקוב בהסכם מקפל בתוכו גם גילום חלק העובד בהפקדות לקופות הגמל והקרנות או אך גילום המס" וקבע:

"שאלה זו נוגעת להסכמת הצדדים ולפרשנותו של ההסכם, ולכן תלויה היא בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. מאחר ועקרון חופש החוזים הוא המושל בכיפה בסוגית גילום חלק העובד בהפקדות הסוציאליות, הרי שאין מקום להנחות מוצא שאינן מעוגנות בתשתית הראייתית."
(ע"ע 3393-02-17 יונתן גב – ג.מ. מעין אלפיים (07) בע"מ, (24.6.18))

הנה כי כן, שאלה זו תוכרע בהתאם להסכמת הצדדים ופרשנות ההסכם בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי.

בענייננו, העדר הודעה לעובד מעבירה את הנטל לנתבע להוכיח כי ההסכמה על שכר נטו לא כללה בחובה גם הסכמה ולפיה הנתבע ישא בהפרשות חלק העובד לפנסיה ולקרן השתלמות .

ממכלול הראיות שהובאו בפנינו שוכנענו שלא הייתה הסכמה בין הצדדים ולפיה הנתבע ישא גם בחלק העובד לפנסיה ולקרן השתלמות.

התובע טען בחקירתו כי דובר אתו רק על שכר של 7,000 ₪ שעלה אח"כ ל-8,000 ₪ וכי מעבר לכך לא דובר ולא סוכם אתו כלום (עמ' 20-21 לפרוטוקול).
הנתבע טען בחקירתו כי בפגישה עם התובע התובע העדיף שיישאר לו שכר נטו גבוה ולא יופחתו ממנו הפרשות לפנסיה ועל כן אמר לנתבע "שיעזוב את זה בינתיים", היינו, שלא יבצע כל הפרשה לפנסיה. לשאלת בית הדין הנתבע הודה כי לא דיבר עם התובע על נושא קרן ההשתלמות בכל שלב לפני התביעה. כן לא דובר על תקופת ניסיון (עמ' 30-31 לפרוטוקול).

מהאמור עולה כי מי מהצדדים אינו טוען כי היה סיכום לפיו הנתבע יישא בהפרשות חלק התובע לפנסיה או לקרן השתלמות . גם לגרסת התובע הצדדים לא דנו כלל וכלל בזכויות הנוספות המגיעות לו מכוח הדין ובכלל זה הפרשות קל וחומר שלא העלו על דעתם להוסיף עלויות נוספות לעלות העבודה של התובע מעבר לשורת הדין. בין הצדדים הוסכם כי שכרו של התובע יעמוד על שכר נטו אך לא נעשתה כל הסכמה ספציפית בנוגע להפרשות לקופת הפנסיה ולקרן ההשתלמות . מכאן, שההסכמה בין הצדדים לא כללה ביצוע הפרשות חלק העובד לפנסיה ולקרן השתלמות על חשבון הנתבע.

ההפרשות לפנסיה

אין מחלוקת כי התובע זכאי להפרשות לפנסיה מיום תחילת עבודתו אצל הנתבע, ואין מחלוקת כי הנתבע לא פתח עבורו ולא הפריש כספים עבור קרן הפנסיה.
טענות הנתבע כי התובע הוא שביקש לקבל לידיו את הפנסיה או טענתו בחקירתו כי התובע ביקש שלא לפתוח קופת פנסיה כמו גם הטענה כי התובע היה מודע לזכותו לקרן השתלמות ולא הלין שלא מבוצעות הפרשות תוך תקופת העבודה אינן מקובלות עלינו. ההפרשה לפנסיה היא קוגנטית, והצדדים ליחסי העבודה אינם רשאים להתנות עליה. עובד יכול מצדו לבקש שלא לפתוח עבורו קרן פנסיה אך העסקה בצורה כזו אינה חוקית, ועל המעסיק לסרב לכך.

אשר על כן על הנתבע לשלם לתובע פיצוי בגובה ההפרשות הפנסיוניות שלא נעשו –חלק מעסיק בלבד.

אשר לשיעור ההפרשה.
בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף ההובלה חלה על הנתבעת חובה לבצע הפרשות פנסיוניות בשיעור של 6% לפי בסיס שכר בשיעור של 150% מהשכר המשולב החל ממועד תחילת העבודה.
מאידך, צו ההרחבה לפנסיית חובה מיטיב ביחס לצו ההרחבה הענפי בהובלה . צו ההרחבה לפנסיית חובה קובע שהשכר המבוטח יהיה השכר הקובע של העובד או השכר הממוצע במשק, לפי הנמוך מביניהם.
בנוסף, בהתאם לצו הרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק החל על כלל העובדים והמעסיקים במשק הוגדלו שיעורי ההפרשות לדמי גמולים כך שהחל מיום 1.7.2016 שיעור הפרשות המעסיק לדמי גמולים יעמוד על 6.25% והחל מחודש ינואר 2017 שיעור ההפרשות לדמי גמולים יעמוד על 6.5% מהשכר המבוטח.
אשר על כן, יש להחיל על התובע את הצו המיטיב, להעמיד את השכר המבוטח של התובע לצורך ביצוע ההפרשות לפנסיה על השכר הממוצע במשק (הנמוך לעומת שכרו הקובע שקבענו לעיל) ולחשב את שיעור ההפרשות בהתאם לשיעורים שבצו זה.

בשנת 2016 השכר המבוטח יעמוד על 9,464 ₪ בשנת 2017 על סך של 9, 673 ₪ ובשנת 2018 על 9,906 ₪.

אשר על כן, התובע זכאי לחלף הפרשות לפנסיה בסך של 16,245 ₪ לפי התחשיב הבא:
9,464 ₪ X6.25%X 6 חודשים = 3,549 ₪.
9,673 ₪ X 6.5%X 12 חודשים = 7,545 ₪.
9,906 ש"חX 6.5% X 8 חודשים = 5,151 ש"ח

הנתבע ישלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, חלק מעסיק, בסך 16,245 ₪. סכום זה יישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך (ממוצע) 6.8.2017 ועד יום התשלום בפועל.

ההפרשות לקרן השתלמות

אין מחלוקת שבהתאם לצו ההרחבה, התובע זכאי לקרן השתלמות. אלא שהנתבע טוען כי הזכאות קמה לתובע רק לאחר 15 חודשי ניסיון, ואילו התובע תבע את ההפרשות לקרן השתלמות כבר לאחר 12 חודשי עבודה.

צו ההרחבה בענף ההובלה משנת 2001 קובע תקופת ניסיון:

"(א)כל עובד שיתקבל לעבודה, ייחשב כעובד בתקופת ניסיון במשך ½11 חודשי עבודתו הראשונים. המעביד יהיה רשאי בהסכמת העובד להאריך את תקופת הניסיון ב-½3 חוד שים נוספים, כך שסך כל תקופת הניסיון לא תעלה על 15 חודשים מיום שהתחיל העובד את תקופת הניסיון".

כן נקבע ביחס לזכאות להפרשה לקרן השתלמות באותו צו:

"(ג) התשלומים לקרן ההשתלמות על ידי המעביר יהיו בשיעור של 6% (שישה אחוזים) מהשכר המשולב החודשי, כהגדרתו בסעיף 47 לעיל ובשיעור של 4% (ארבעה אחוזים), על ידי הנהג, כל אחד בנפרד, וסך הכל 10% (עשרה אחוזים) מהשכר המשולב.
(ד) המעבידים ינכו את השתתפות העובדים בקרן ההשתלמות משכרם החודשי של העובדים.
(ה) קרן ההשתלמות כאמור תיפתח רק בעבור עובדים קבועים בתום תקופת הניסיון.
(ו) הפרשת המעביד לקרן ההשתלמות לא תהיה רטרואקטיבית ותחול רק מיום שיהיה העובד זכאי על פי האמור בסעיף זה של קרן ההשתלמות."

הנה כי כן, בהתאם להוראות צו ההרחבה, ב-11.5 החודשים הראשונים התובע אינו זכאי לקרן השתלמות. טענת הנתבע כי תקופת הניסיון ארכה 15 חודשים נדחית, משבהתאם לצו נדרשת הסכמת העובד לצורך הארכת תקופת הניסיון ו הנתבע הודה כי כלל לא דובר בינו לבין התובע על נושא קרן השתלמות או תקופת הניסיון.

תחשיב התובע (נספח ח' לתצהיר) מביא בחשבון את תקופת הניסיון, ומחשב את תביעתו מ חודש יולי 2017 לפי 150% מהשכר בגובה 13,119 ₪.
מאחר ושכר זה עולה בהרבה על ה"שכר המשולב" שקבוע בצו ההרחבה, התובע אינו זכאי להפרשות לקרן השתלמות בשיעור של 150% מהשכר הגבוה אלא בשיעור של 100% בלבד (ר' לעניין זה הפסיקה שבסעיף 37 לעיל וכן בר"ע 31443-03-16 א.מ.י אוזן בניה בע"מ נ' אורן אברהם , מיום 4.4.16 ).

לפיכך, אנו פוסקים לתובע ברכיב זה את הסכום שלהלן:

13,119 X 6% X 1 5 חודשים = 11,807 ₪.

סך הכל ישלם הנתבע לתובע פיצוי בגין אי-הפרשה לקרן השתלמות, חלק מעסיק, בסך 11,807 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך ממוצע 16.2.18 ועד התשלום בפועל.

התביעה לפדיון חופשה

לטענת התובע , בהתאם להוראות צו ההרחבה, על הנתבע היה לשלם לו דמי חופשה בשיעור של 150%. התובע טען כי חרף העובדה שבתלושי השכר נוכו ימי חופשה, הוא לא יצא בפועל לחופשה כלל באותם ימים. התובע טען כי למיטב זכרונו, בכל תקופה ההעסקה, הוא ניצל 3 ימי חופשה בחודש 07/2018 בלבד, שאף אותם שילם לו הנתבע בחסר. התובע טען כי פנקס החופשה שהעביר לו הנתבע – לא נערך בזמן אמת, ולא ניתן להבין ממנו מתי בדיוק נוצלו ימי החופשה. כמו כן טען התובע ביחס לטענת הנתבע כי שהה בחו"ל, כי התברר מתעודת בירור פרטים על נוסע ממשרד הפנים כי הוא לא שהה בחו"ל כלל בתקופה זו.
התובע תבע ברכיב זה פדיון 26 ימי חופשה בסך 16,293 ₪ לפי תעריף יום חופשה בגובה 437 ₪. בתצהיר ובסיכומים הוא תבע לפי תעריף של 625 ₪ ליום וסך הכל 23,625 ₪ ללא שביקש וללא שקיבל רשות לתקן את תביעתו.

לטענת הנתבע, התובע שהה ב-51 ימי חופשה במהלך תקופת העסקתו. הנתבע הציג רשימת ריכוז ימי חופשה ש לטענתו ניצל התובע בכל חודש. עוד הציג הנתבע הודעות וואצאפ ששלח לו התובע בהן הוא מבקש ממנו חופשה או מודיע לו שהוא יוצא לחופשה או לסידורים. הנתבע הציג בנוסף דפי איתוראן (חלקיים) שמהם עלו ימים מסוימים שבהם המשאית לא נסעה ומכך ניתן ללמוד, לטענת הנתבע, שהתובע לא עבד באותם ימים והיה בחופשה.

הנטל לניהול פנקס חופשה ולהוכחת ניצול ימי החופשה ע"י התובע מוטל על הנתבע.
הנתבע לא ניהל פנקס חופשה בזמן אמת, וגם אם נוהל הרי שזה לא גולה ולא הוצג.
הנתבע טען בחקירתו כי מידי חודש ערך רישום ביומנו ואת הנתונים העביר לרואה החשבון. רישומים אלו לא גולו ולא הוצגו וכשנשאל על כך השיב הנתבע "אין סיבה שאת הנתונים האלה לא הראיתי" (עמ' 31 לפרוטוקול).
גם באשר לדיווחים לרו"ח שלא גולו טען הנתבע כי "אפשר להציגם אם צריך".

הנתבע ערך ריכוז ימי חופשה אולם הוכח בפנינו כי רישום זה אינו עולה בקנה אחד עם ניצול ימי החופשה שבתלושי השכר של התובע. הנתבע הודה כי היו טעויות בתלושי השכר כך שלא ניתן להסתמך על איזה מהרישומים (ר' חקירתו בעמ' 31 לפרוטוקול) .

יחד עם זאת, הנתבע הציג הודעות וואטסאפ רבות בהן התובע מבקש או מודיע על יציאה לחופשה.
בתצהירו, התעלם התובע לחלוטין מהודעות אלו, ולא התמודד איתן.
משעומת התובע עם ההודעות בחקירתו הנגדית, הרבה לטעון כי אינו זוכר, דבק בטענתו כי "למיטב זכרונו" לא יצא לחופשה במהלך כל התקופה למעט 3 ימים וטען לראשונה כי ביקש חופשה פעמים רבות אולם זו לא אושרה לו.
התובע טוען בסיכומיו כי הנתבע לא הציג את תשובותיו ואישוריו לבקשות החופשה של התובע, מה שמלמד כי אלו אכן לא אושרו, כטענת התובע. איננו מקבלים טענה זו. באפשרות התובע היה לדרוש גילוי מלוא ההתכתבות אולם הוא לא עשה כן.

גרסת התובע ועדותו בעניין יציאותיו לחופשה אינה מהימנה עלינו. התובע לא התייחס בתצהירו להודעות הווטסאפ, לא טען כי בקשות יו לחופשה סורבו וכן לא ביקש את תשובות הנתבע להודעותיו בענייו החופשה. עדותו לפנינו בסוגיה זו לא עשתה עלינו רושם מהימן.

הנתבע טען כי התובע שהה בחופשה בחו"ל בהסתמך בין היתר על הדברים שנאמרו לו ע"י התובע בהקלטות הווטסאפ. אמנם, מרישום ביקורת הגבולות שהוצג הסתבר כי התובע לא שהה בחו"ל בתקופת עבודתו אצל הנתבע, א ולם מחומר הראיות שהונח בפנינו ומעדויות הצדדים שוכנענו כי התובע שהה בחופשה במהלך עבודתו, לרבות בתקופה בה הציג מצג כי נסע לחו"ל.

גם בעניין הנסיעה לחו"ל עדו תו של התובע הייתה בלתי משכנעת והתובע לא נתן הסבר מדוע הציג מצג שהוא יוצא לחו"ל אם יש לו עיכוב יציאה מן הארץ. תשובתו הייתה מגומגמת ולא מובנת:
"אני הזמנתי בחורה מחו"ל יכול להיות שזה היה באותו יום...זה היה כמה פעמים שבאה בחורה מחו"ל אלי. אולי זו ההקלטה. הייתי צריך לנסוע לרוסיה אבל היה לי צו עיכוב יציאה מהארץ. היה משהו שכן רציתי לטוס ולא טסתי".

התובע הרבה לטעון כי אינו זוכר נטילת חופשות ובסופו של דבר אישר בחקירתו כי "אולי כמה ימים לקחתי ביולי 2018 מקסימום אולי נסעתי לאחים שלי בטבריה".

שוכנענו על כן כי התובע ניצל בפועל את כל ימי החופשה המגיעים לו ותביעתו ברכיב זה נדחית. בהיעדר פנקס חופשה או רישומים מדויקים המהימנים עלינו איננו מקבלים טענת הנתבע לקיזוז ימי חופשה משלא שוכנענו כי נוצלו ימי חופשה ביתר.

לנוכח האמור, התביעה ברכיב פדיון חופשה נדחית.

התביעה לשעות נוספות

לטענת התובע, הוא זכאי לתשלום שעות נוספות בסכום של 143,775 ₪. התובע תבע סכום זה בהתאם למתכונת עבודה לה טען – בה עבד כ-14 שעות ביו ם וכ-300 שעות בחודש בממוצע, ובקש שבית הדין יפסוק לו 60 שעות בשיעור של 125% בחודש, בהתאם לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958.

הנתבע טען כי לא חל על התובע חוק שעות עבודה ומנוחה.
לטענת הנתבע, התובע היה אחראי בעצמו לסדר יומו והוא חילק את שעות העבודה והמנוחה כראות עיניו. כך הוא החליט מתי הוא מתחיל ומסיים את יום העבודה, הוא עשה הפסקות וסידורים במהלך יום העבודה, היו ימים רבים שבהם התובע עבד חצי יום או חזר הביתה מוקדם ובכל מקרה הדבר היה נתון לשליטתו ולבחירתו . הנתבע טען כי חלוקת קו אורכת 5-10 שעות לכל היותר.

איננו מקבלים טענת הנתבע לא חל על התובע חוק שעות עבודה ומנוחה.
בהתאם לפסיקה, נהגי משאיות, סוכני מכירות, ובכלל – עובדים שעבודתם היא בדרך כלל מחוץ לחצרי המעסיק, הם עובדים שחל לגביהם חוק שעות עבודה ומנוחה, ולא שוכנענו שבענייננו מידת האמון האישי שניתנה לתובע, או היכולת המעשית לפקח אחר שעות עבודתו, מצדיקה איזו קביעה אחרת.
ר' ע"ע (ארצי) 15546-05-11 שמעון בוסקילה נ' נתיבי מעיין בע"מ, מיום 24.2.15; וע"ע (ארצי) 42510-06-15 אלכסנדר פינדיורין נ' בן ציון זיסמן, מיום 3.5.17.

הנטל להוכיח את שעות העבודה שבהן עבד התובע מוטל על הנתבע.

סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע:

"26ב. (א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו".

הנתבע לא הציג כרטיס נוכחות ו/או כל רישום אחר שממנו ניתן יהיה ללמוד על שעות העבודה של התובע.
התובע הועסק כנהג משאית, ועל כן, יומני העבודה, דו"חות איתוראן וטכוגרפים של המשאית עליה עבד התובע יכולים היו ללמדנו מה היו שעות עבודתו.
בשל חשיבות המסמכים לבירור המחלוקות בענייננו, ניתן צו לגילוי המסמכים.

הנתבע פעל להסתרת המסמכים הרלוונטיים ולא מילא אחר החלטות בית הדין.

אשר ליומני העבודה, הנתבע לא המציא את יומני העבודה מחברת דנלוג, ומשנדרש ע"י ביה"ד להגיש תצהיר אליו תצורף פנייתו לדנלוג לקבלת המסמכים התחמק וטען בתצהירו מיום 31.12.19 ובתגובתו מיום 1.1.20 כי פניותיו לדנלוג נעשות "בעל פה".

אשר לטכוגרפים, הנתבע לא גילה בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו מיום 3.12.19 כי יש בידיו טכוגרפים ובתגובת הנתבע מיום 1.1.20 נטען כי אינם ברשותו (סע' 8).
עם זאת, בחקירתו הודה כי הטכוגרפים נמצאים בידי קצין הבטיחות ומשנשאל מדוע לא ביקש אותם השיב: "לא ביקשתי" ללא מתן כל הסבר.

אשר לדו"חות האיתורן, לאחר שגילה הנתבע מספר דו"חות מצומצם בלבד, ולאחר שהוגשו תצהירי התובע, בחר הנתבע לצרף לתצהירו דוחו"ת נבחרים רבים נוספים. התובע ביקש למשוך מן התצהיר את הדוחות הנוספים שלא גולו וצורפו לתצהיר.
בהחלטה מיום 19.8.20 עליה עמדנו גם בהחלטות מיום 25.8.20 ו-30.8.20 הורינו לנתבע מפורשות ל הציג את מלוא דו"חות האיתוראן, אולם הוא לא מילא אחר ההחלטה ולא פעל כנדרש בה.

מחקירתו לפנינו עלה כי לא זו בלבד שלא מילא אחר ההחלטה לצרף את מלוא הדוחו"ת, אלא שלתצהירו צרף רק את הדו"חות המתעדים את הימים שהיה לו נוח להציגם, זאת על אף שנמצאו על ידו דו"חות נוספים שתמכו בגרסת התובע, ולא גולו :

"ש. על כמה דוחות עברת?
ת. לא יודע להגיד את המספר. לשאלתך אם יותר ממאה, אני לא יודע.
ש. עברת על כל הימים או אקראית לחצת ?
ת. בדקתי חודש, עברתי חודש אחד...
ש. מצאת 12 ימים שהוא עבד יום קצר והם מחולקים על פני כל תקופת העבודה. אז אם עשית חודש פה וחודש שם אז איך מצאת את הימים האלה המפוזרים?
ת. זה מה שיש.
ש. היו לך שנתיים. למה לא עברת על כל דוחות האיתורן?
ת. זה בלתי אפשרי. זה לוקח הרבה זמן.
ש. כשעברת על הדוחות, היו גם ימים שתאמו את טענות התובע, שהיה יוצא ב- 3 לפנות בוקר וחוזר ב- 16 הביתה?
ת. היו ימים שמשאית הייתה יוצאת מהבית ואני לא יודע מה הוא עשה באמצע
ש. שוב חוזר על שאלתי?
ת. היו גם ימים כאלה, כן.
ש. למה את הימים האלה לא הדפסת וצרפת?
ת. כי האיתורן לא מראה לנו מה הוא עשה ביום העבודה שלו, אלא רק שעת יציאה וחזרה. אך האיתורן לא מגלה לנו מה הנהג עשה בזמן שעות העבודה. אני מבין שגם בימים שעבד 12-13 שעות אי אפשר לדעת אם היה בבית קפה, נסע למשפחתו, בילה עם חברתו, בילה עם ילדיו וכו'.
ש. הלא כל רגע נתון אתה יכול לדעת איפה המשאית נמצאת, אז אתה יכול לדעת אם יש שם סופר בסביבה, נקודת פריקה...?
ת. אם אני רוצה אני יכול לדעת, אבל זה מסובך. אני צריך לפנות לדנלוג ולקבל את הקו שהוא עשה באותו יום כדי להצליב עם האיתורן. "
(חקירתו בעמ' 28- 29 לפרוטוקול).

הנה כי כן, אף שלא הורינו על משיכת הדו"חות שצורפו לתצהיר הנתבע מן התצהיר, מדובר בדוחו"ת סלקטיביים וחלקיים ביותר אשר אין בהם לשקף את מלוא תקופת העבודה של התובע.

הסתרת ראיות והצגת ראיות חלקיות וסלקטיביות פועלת לחובת הנתבע ומקימה חזקה כי הראיות הנוספות פועלות היו לחובתו ותומכות בגרסת התובע.

הנה כי כן, הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להראות מה היו שעות העבודה המדויקות שבהן הנתבע עבד בשירותו. מהטכוגרפים שצירף התובע כנספח ד לתצהירו ניתן ללמוד כי שעות הפעילות של המשאית היו בין 2-3 לפנות בוקר ל-17-18 אחה"צ מה שמתיישב עם גרסת התובע. גם דו"חות האיתוראן המדגמיים שצורפו על ידי התובע כנספח ג לתצהירו מתיישבים עם גרסתו בנוגע לשעות העבודה.

הנתבע בענייננו לא עמד בחובת ההוכחה המוטלת עליו.
התובע הוכיח באמצעות הטכוגרפים ודוחו"ת האיתורן שהגיש כי עבד בשעות נוספות וכן פועלת לטובת גרסתו החזקה שכתוצאה מהסתרת המסמכים ע"י הנתבע. מנגד, אכן נמצאים ימי עבודה קצרים יותר כפי שעולה מדו"חות האיתוראן שהציג הנתבע, והדבר אף עולה מהתכתבויות וואצאפ שבין הצדדים.
אשר על כן, ועל דרך האומדנא, פוסקים אנו לתובע הפרשי שעות נוספות בגובה 40 שעות לחודש לפי תעריף שעתי בגובה 125%.

לפיכך, על הנתבע לשלם לתובע ברכיב השעות הנוספות סך של 95,850 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך ממוצע 6.8.17 ועד מועד התשלום בפועל.

התביעה לפיצויים שאינם תלויים בנזק

לטענת התובע, תלושי השכר שניתנו לו היו פיקטיביים ובהתאם לחוק הגנת השכר קמה לו הזכות לפיצוי שאינו תלוי בנזק. התובע תבע ברכיב זה סך של 20,000 ₪.

לטענת הנתבע, התובע הוא שביקש לציין בתלושי השכר סכומים נמוכים יותר ותביעתו כעת בשל עובדה זו היא עזות מצח וכפיות טובה. עוד טען הנתבע כי ישנם מספר תלושי שכר עם נתונים לא נכונים שנרשמו בעקבות טעויות נקודתיות שנעשו על ידי אחת העובדות במשרד שהפיק את תלושי השכר.

בקביעת השכר הקובע של התובע לעיל קבענו כי רכיבי השכר שצוינו בתלושים הינם פיקטיביים.
כמו כן לא נכללו בתלושים מלוא הסכומים ששולמו לתובע עבור הנסיעות לאילת ואלה שולמו "בשחור"- במזומן.
בנוסף, גם הנתבע הודה שנפלו טעויות מטעויות שונות בתלושי השכר.

לנוכח כל האמור ישלם הנתבע לתובע בגין תלושים לא תקינים פיצוי בסך של 10,000 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישא סך זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

סיכום

התביעה מתקבלת בחלקה. על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים שלהלן:

פיצוי בגין אי-מתן הודעה על תנאי עבודה בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישא סך זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

פיצוי בגין אי-הפרשה לפיצויי פיטורים בסך 28,424 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 6.9.18 ועד התשלום בפועל.

פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, חלק מעסיק, בסך 16,245 ₪. סכום זה יישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך (ממוצע) 6.8.2017 ועד יום התשלום בפועל.
פיצוי בגין אי-הפרשה לקרן השתלמות, חלק מעסיק, בסך 11,807 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך ממוצע 16.2.18 ועד התשלום בפועל.

תשלום בגין עבודה בשעות נוספות בסך 95,850 ₪. סכום זה יישא ריבית והצמדה כחוק מתאריך ממוצע 6.8.17 ועד מועד התשלום בפועל.

פיצוי בגין תלושי שכר לא תקינים בסך 10,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישא סך זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה לפדיון חופשה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאנו לקבל את תביעת התובע לפיצויי הלנה, ואף היא נדחית.

התנהלותו של הנתבע בהליך הקשתה, הכבידה והאריכה את ניהולו וזאת בלשון המעטה. הנתבע התחמק מגילוי מסמכים ולא קיים החלטות שיפוטיות לרבות ההחלטה לצרף את הפנייה לדנלוג וההחלטה שהורתה לו לגלות את מלוא דו"חות האיתורן, לא הגיש תצהיריו במועד ולא התייצב לישיבת 15.3.20 בטענה שהוא "בבידוד" מה שהתברר כלא-מדויק.

בשים לב לאמור ולהחלטות ביה"ד מיום 15.1.20, 19.8.20 ו- 25.8.20 בנושא ההוצאות הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 1500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 22,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישא סך זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

לצדדים הזכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, כ"ב סיוון תשפ"א, (02 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' חוה טרטקובסקי שמשי
נציגת עובדים

מיכל פריימן
שופטת

מר זאב שטיין
נציג מעסיקים