הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 48727-02-18

23 ספטמבר 2021

לפני:

כב' השופטת איריס רש
נציג ציבור (עובדים) גב' ורד קאופמן
נציג ציבור (מעסיקים) מר מנחם פלג

התובעת
חנה יהודה
ע"י ב"כ: עו"ד הדר פלד-טל
-
הנתבעים

  1. י.ד. ארוחות בע"מ
  2. עו"ד עידן יוחאי אדרי

ע"י ב"כ: עו"ד גלעד פלג ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו בטענות התובע לזכויות המגיעות לה בגין תקופת העבודה וסיומה ובכלל זה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה ודמי נסיעות וכן פיצוי בגין העסקה פוגענית והתעמרות בעבודה, הוצאת דיבה ופגיעה בפרטיות. יצוין כי בדיון המוקדם הסכימה ב"כ התובעת דאז לוותר על פיצוי בגין פגיעה בפרטיות לנוכח העדר סמכות עניינית לדון בעילות מכח חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות) ו כן על פיצויי פיטורים לאור שחרור הכספים שנצברו לתובעת ב קופת הפנסיה ברכיב הפיצויים.

מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית שלה בעצמה. עוד הוזמן לעדות מטעמה מר אבו עלי מואיד, ששימש כמנהל מטבח הנתבעת בסניף בית שאן. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות של הנתבע בעצמו; תצהיר של עו"ד שובל דסקלו, שהועסקה כמתמחה וכעורכת דין במשרדו של הנתבע; תצהיר של גב' מורן לוי-צ'רפצ'ניק, שעבדה כעובדת כללית במשרדי הנתבעת בחודשים מרץ – יוני 2017 ; תצהיר של גב' גלית אדרי, המזכירה במשרדו של הנתבע בתקופה הרלוונטית לתביעה; ותצהיר של מר מאיר דוד, מנהל עסק להשכרת מפות ומפיות וספק של הנתבעת. כל המצהירים נחקרו בפנינו בחקירות נגדיות ומר אבו עלי מואיד בחקירה ראשית ונגדית. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

התובעת עשתה דין לעצמה וצרפה לסיכומים מטעמה ראיות נוספות. הנתבעת הגישה בקשה לגריעת כל הנספחים שצורפו לסיכומי התובעת וכן את הסעיפים המתייחסים לראיות החדשות (סעיפים 8, 17, 28, 29, 32, 38 ו – 72). בתגובה טענה התובעת כי יש לראות בהתייחסות בתוך הסיכומים עצמם כבקשה לצירוף המסמכים וככל שהיא טעתה בכך יש לראות בתגובתה כבקשה לצירוף המסמכים. לטענתה, היא נדרשה לצירוף המסמכים לסיכומים מאחר ולנוכח היותה לא מיוצגת, לא בוצע הליך גילוי מסמכים והיא לא ידעה שצריך לצרף את כל המסמכים לתצהיר. עוד טוענת התובעת כי המסמכים שצירופם מבוקש הם מסמכים חיוניים לצורך עשיית משפט צדק וכן כי רוב המסמכים נוצרו על ידי הנתבעים כך שמדובר במסמכים המוכרים להם.

לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה לא מצאנו הצדקה להתיר לתובעת לצרף ראיות נוספות בשלב הסיכומים. הכלל להגשתן של ראיות לבית המשפט הוא כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". רק במקום בו מצביע בעל דין על טעמים סבירים והגיוניים המצדיקים סטייה מכלל זה, יתיר בית המשפט את הגשת הראיות הנוספות. בשאלה האם להתיר את הגשת הראיות הנוספות, בית המשפט מתחשב באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה", מהו השלב אליו הגיע המשפט,  האם הצד שמבקש את הגשתה ידע או היה צריך לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר ותרומתה של הראיה הנוספת לגילוי האמת. י תר על כן, הגשת ראיות נוספות בשלב הסיכומים מחייבת זהירות מיוחדת, לא רק בשל האיחור בהגשתן, אלא – בעיקר בשל כך שבמצב כזה, בדרך כלל אין לצד שכנגד אפשרות להביא ראיות מטעמו לסתירת הראיות שהוגשו רק בשלב הסיכומים. לפיכך, נקודת המוצא כשבוחנים אם להתיר צירוף ראיה בשלב הסיכומים, היא שאין להתיר זאת. אלא אם קיימת סיבה טובה מספיק (כגון חשש ממשי לעיוות דין), כדי להתיר את צירוף הראיה החדשה בשלב זה.

בענייננו, לא התקיימו הנסיבות שעשויות להצדיק את צירוף הראיות הנוספות בשלב הסיכומים. למעט הטענה בדבר היותה לא מיוצגת, התובעת אינה מספקת הסבר להגשת הראיות הנוספות, שהיו ברשותה למן תחילת ההליך, בשלב מאוחר זה. יתר על כן, התובעת הגישה בכוחות עצמה תצהיר עב כרס אליו צרפה מסמכים רבים לצורך הוכחת טענותיה. לאחר הגשת התצהיר התובעת ביקשה לצרף תמליל שיחה עם רויטל מחברת ננטקס והתמליל הנוסף התקבל לתיק. כך גם, לאחר שכבר הוגשו תצהירי הנתבעים, התובעת שהייתה מיוצגת על ידי באת כוחה הנוכחית הגישה בקשה להוספת ראיות - קלטות ותמלילים של שיחות שערכה עם עו"ד נטלי דיין שעבדה במשרדו של הנתבע ועם מר רוני מסילות שהינו ספק של הנתבעת. למרות השלב המאוחר של הגשת הראיות בהחלטה מיום 10.3.2019 התאפשר לתובעת להגיש את הראיות הנוספות והנתבע הגיש תצהיר משלים מטעמו ביחס לקלטות שהוגשו. מכאן, שלאורך כל ההליך ותוך התחשבות בטענות התובעת בדבר התקופה שבה הייתה חסרת ייצוג התאפשר לתובעת להשלים את ראיותיה. התובעת בחרה, גם לאחר קבלת הייצוג הנוכחי שלא להגיש את הראיות הנוספות שהיו ברשותה בשלבים הקודמים של ההליך, באופן שמנע מהנתבעים להתייחס אליהן, בין באמצעות עדות ראשית מטעמם ובין באמצעות חקירה נגדית של התובעת. לפיכך, בקבלת המסמכים הנוספים קיים חשש לעיוות דין ולהענקת יתרון בלתי הוגן לתובעת. יתרה מזאת, עיון במסמכים הרבים שהתובעת מבקשת לצרף לסיכומים עולה כי אין בהם כדי לתרום מהותית לבירור המחלוקות בתיק. חלקם הגדול של המסמכים נוגע לעובדים אחרים בנתבעת שתנאי עבודתם ו/או נסיבות סיום עבודתם לא הובאו בפנינו ועל כן לא ניתן ללמוד מהמסמכים לבדם על התנהלות הנתבעים וזאת מבלי להיכנס לשאלת הפגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים שתלושי השכר שלהם צורפו תוך הותרת כתובתם על כנה באופן שעשוי לאפשר את זיהוי העובדים.

6. נקדים ונאמר כי נתנו אמון בעדויות הנתבעים שהציגו גרסה אחידה וקוהרנטית ואיננו מקבלים את טענות התובעת ולפיה העדויות של עדי הנתבעים הן עדויות שקר לנוכח היותם של העדים תלויים בנתבע לפרנסתם. הגב' אדרי שעדותה הייתה החלטית ונחרצת סיימה לעבוד אצל הנתבע לפני הגשת התצהיר ופרק זמן ניכר לפני החקירה הנגדית. כך גם, עבודתה של הגב' מורן לוי-צ'רפצ'ניק, שעבדה אצל הנתבע תקופה קצרה בלבד, הסתיימה קודם לסיום העבודה של התובעת. מר מאור סוכן הביטוח של הנתבעים ומר דוד שהינו ספק של הנתבעת מקיימים קשרי עבודה עם הנתבעים ואולם הם אינם כפופים למרותו של הנתבע ועדותם מתיישבת עם התמונה הכוללת העולה מכלל הראיות.

7. יתר על כן, התובעת עצמה הודתה שיחסיה עם מר דוד לא היו טובים והוא התלונן עליה בפני מנהלת סניף ירושלים. התמלולים של שיחות שערכה התובעת עם מספר ספקים בסמוך למועד סיום העבודה וכן עם הספק רוני מסילות, גב' רויטל חסיד שעבדה אצל מעסיק ששכר משרד בתוך משרדי הנתבע ועו"ד נטלי דיין שעבדה במשרדו של הנתבע אינם סותרים את עדויות הנתבעים. ראשית, העובדה שלתובעת היו יחסים תקינים עם חלק מהספקים ו/או הלקוחות ו/או העובדים אינה שוללת ו/או גורעת מטענו ת הנתבעים בנוגע ליחס של התובעת כלפיהם ו/או כלפי ספקים אחרים ושנית, התובעת לא הביאה את אותם ספקים לעדות מטעמה והם לא נחקרו בחקירה נגדית, כך שמשקל התמלילים נמוך יותר. התובעת, שהייתה מיוצגת במשך רוב ההליך לרבות קודם לדיון ההוכחות, לא ביקשה לזמן את הספקים באמצעות בית הדין, אלא רק את הגב' חסיד ועו"ד דיין, כאשר בדיון ההוכחות מיום 26.1.2020 היא וויתרה על עדותן. לכך נוסיף שבחקירתה הנגדית הודתה התובעת שהיא אינה זוכרת את ההתנהלות של הנתבע כלפי עו"ד דיין וכן כי הקליטה את שי, הבוס של הגב' חסיד ואולם היא מחקה את הקלטת. הימנעות של התובעת מגילוי ההקלטה של שי פועלת לחובת התובעת וזאת בהתאם להלכה הפסוקה לפיה כאשר נמנע בעל דין מהבאת ראיה רלבנטית המצויה בהישג ידו, בהיעדר הסבר סביר, המסקנה המתבקשת היא כי לו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו ולכן ניתן לזקוף אותה לחובתו.

ואלו העובדות הרלוונטיות:

8. הנתבעת היא חברה העוסקת באספקת שירותי מזון והסעדה למוסדות וארגונים שונים ברחבי הארץ (להלן – הנתבעת או החברה ). עד לחודש יוני 2016 הנתבעת פעלה באמצעות ארבעה סניפים בפריסה ארצית בהם הועסקו כ – 100 עובדים. החל ממועד זה, הנתבעת צמצמה את פעילותה לשני סניפים בלבד ומספר העובדים שהועסקו על ידה ירד בהתאמה ל- 50 עובדים.

9. הנתבע, עורך דין במקצועו, הוא הבן של בעלי החברה ומשמש בפועל כמנהל החברה. במקביל, הנתבע הינו הבעלים של משרד עורכי דין בתחום המסחרי והמקרקעין. משרדי הנהלת החברה ממוקמים בתוך משרד עורכי הדין של הנתבע בנשר.

10. התובעת, מנהלת חשבונות וחשבת שכר במקצועה, הועסקה על ידי ה נתבעת החל מיום 1.6.2014 ועד לפיטוריה ביום 4.10.2017. לטענת התובעת היא הועסקה על ידי הנתבעים במשותף וזאת לנוכח העובדה שהנתבע דרש ממנה לטפל גם בענייני הנהלת חשבונות הקשורים למשרד עורכי הדין שבבעלותו. נדון בסוגיה זו בהרחבה במסגרת הכרעת הדין.

11. בין התובעת לבין הנתבעת נחתמו מספר הסכמי עבודה. ביום 29.6.2014 נחתם הסכם עבודה בין התובעת לבין הנתבעת במסגרתו הועמד שכרה של התובעת על שכר חודשי בסך 6,800 ₪ בגין 5 ימי עבודה בשבוע (בימים א' – ה'), 6.5 שעות ביום . עוד נקבעה זכאות ל – 18 ימי חופשה שנתית ולהפרשות פנסיוניות ודמי הנסיעות . כש נה לאחר מכן ולנוכח דרישת התובעת להעלאת שכר ביום 29.7.2015 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף ולפיו שכרה לא ישתנה כנגד היקף משרה נמוך יותר של 5.5 שעות ליום. עוד נקבע כי יבוצעו הפרשות לפנסיה גם מרכיב השעות העודפות, יבוצעו הפרשות לקרן השתלמות לאחר שנה וחצי מתחילת העבודה, נקבע מנגנון לבדיקת השכר ביחס לשכר הממוצע במשק וכי ככל שהחברה תידרש להגדלת היקף המשרה, לתובעת תהיה עדיפות על פני אחרים ואף נקבעו תנאי השכר עבור המשרה המוגדלת. מחמת בעיות אישיות, התובעת ביקשה מהתובע להעדר מעבודה בימי שלישי. לפיכך, ביום 5.12.2016 נחתם הסכם נוסף שכונה על ידי הצדדים "הסכם לצמצום משרה זמני" בו הוסכם שהתובעת תהיה רשאית להעדר מהעבודה בימי שלישי ללא הפחתה בשכר ומבלי שההיעדרות תנ וכה ממכסת החופשה השנתית והתובעת תשלים את השעות ביתר ימות השבוע. עם זאת, צבירת ימי החופשה תעשה בהתאם להיקף המשרה בפועל. עוד הוסכם כי מדובר בהסדר זמני והנתבעת רשאית לבטל את ההסדר בכל עת, לפי שיקול דעתה, מבלי שיהיה בכך כדי להוות הרעת תנאים. למרות שהנתבע הוא עורך דין במקצועו, אין מחלוקת שהסכמי העבודה של התובעת , למעט ההסכם האחרון לצמצום זמני של המשרה, נערכו ונוסחו על ידה.

12. כאמור, נוכח העובדה כי משרדו של הנתבע ממוקם במשרדי הנהלת הנתבעת, ענייניה הניהוליים והשוטפים של הנתבעת נוהלו על - פי רוב ממשרדו של הנתבע, כשלתובעת היה משרד משלה עם כניסה נפרדת באמצעות מדרגות חיצוניות ואולם הכניסה הראשית למשרדים לרבות למשרד התובעת נעשתה באמצעות משרד עורכי הדין של הנתבע .

13. ביום 28.7.2016 התובעת הוזמנה לשימוע לפני פיטורים בגין אי ביצוע דרישות של הנתבע, התחצפויות ואי זמינות כלפי ספקים ועובדי החברה. השימוע נקבע ליום 31.7.2016 בפני הנתבע. לאחר שנשמעה עמדת התובע, הצדדים הגיעו להסכמות ב עניינים הבאים: אופן הכניסה לחדרו של הנתבע; פגישת עבודה אחת לחודש; הודעה מראש על יום חופשה ו/או יציאה מוקדמת; התובעת תעביר לנתבע גם עותק מתלוש השכר ודו"ח הנוכחות שלה יחד עם תלושי השכר של קבוצת המנהלים; התובעת תשמור על סדר וארגון בחדר שלה; שיפור הזמינות הטלפונית של התובעת ללקוחות וספקים; אופן ניהול קופה קטנה; לוחות זמנים לביצוע משימות חודשיות; סגירת מזגנים ואורות בסיום יום העבודה ואופן התנהלות התובעת למול רעות, אחות הנתבע ומנהלת סניף ירושלים והכל כמפורט בסיכום השימוע.

14. בסמוך לאחר השימוע, במהלך חודש ספטמבר 2016 הועלו טענות מצד אחד הספקים בדבר התנהלות התובעת כלפיו ובין הצדדים התנהלה חלופת מיילים באותו ענין . התובעת הכחישה את כל המיוחס לה וטענה שהיא אינה מוכנה לקבל את הטענות כלפיה. מפאת חשיבות ההתכתבות להבנת מערכת היחסים בין הצדדים מצאנו להביא את ההתכתבות כלשונה וכדלקמן:

"חנה,
ראשית ודווקא מהסוף, את מדיניות החברה אני מחליט ואם היא לא מקובלת עלייך את יודעת היטב מה לעשות.
שנית, את לא צועקת על אף ספק, יש דרך לקבל דברים בצעקות זה לא עוזר.
לעניין הביקורת, את יכולה לכפור בכל מה שאת רוצה, יש עובדות שהמון מתלוננים ועלייך לשפר התנהגותך ולאלתר – לא אסכים שתדברי בצורה לא מכובדת כלפיי אף אדם!
ובזה סיימתי את הסוגיה.
שבת שלום."

בתגובה השיבה התובעת כך:

"ראשית:
אני לא צועקת על אף ספק באיזה זכות אתה טוען זאת?
יש ספקים שמתלוננים כשמבקשים מהם כרטיס, תעודת משלוח, או כשטוענים בפניהם שחסר ממשק כשזה מתפקידם.
מעולם לא הוכחת טענה כוזבת כזו שאני שומעת ממך ולכן המיילים האלה הם מטרידים שלא לאמר דיבתיים.
ממתי אתה קובע "בצעקות זה לא עוזר" ביחס למה ולאיזה עובדה??
צעקות שמעתי כאן דווקא ממך, וכן שמעתי חוצפה גדולה לא אחת מספקים בדרך כלל לא אלה שאני עובדת איתם בשוטף.
אינך מוסמך לשפר את התנהגותי או להעיר לי לגביה. התנהגותי תקינה לחלוטין ואם ספק לא רוצה לעשות מה שמתפקידו לעיתים הוא יבחר להתלונן."
מאחר ואתה קובע דברים בלתי מבוססים כלפי אין לי כוונה לענות על מיילים כאלה יותר, שהפכו להטרדה בכל פעם שנראה לך."

15. בימים 10.8.2017 – 14.8.2017 התגלע ויכוח בין התובעת לנתבע סביב איסוף המסמכים מחדרו של הנתבע, כשהתובעת הודיעה שהיא אינה מוכנה לקחת את המסמכים מהחדר אלא רק מהמגירה וזאת לאור מקרה שבו הנתבע העיף עליה מסמכים בעת שנכנסה למשרדו, אירוע שהוכחש על ידי הנתבע. בין התובעת לנתבע הוחלפו מיילים רבים בענין זה, תוך התנצחויות בלתי פוסקות מצד התובעת והעדר נכונות מצידה למלא אחר הנחיות הנתבע .בסופו של דבר ביום 13.8.2017 הנתבע זמן את התובעת לשיחת אזהרה למחרת היום, קרי ליום 14.8.2017 בשעות הצהרים וזאת על רקע רצף האירועים של התקופה האחרונה ובמיוחד לאור חלופת המיילים האחרונה.

16. ביום 14.8.2017 בשעות הבוקר המוקדמות, התובעת שלחה לנתבע מייל שכותרתו "כל הנעשה כאן כלפי יועבר לגורמי מקצוע" וזו לשונו:

"עוקב למייל בו כתבת אתמול שאין לך התנגדות כי מועדי היעדרותך יתואמו במידע אלי, פניתי לבקש מהמשרד שהמידע הזה ינתן לי, וא תה במכותב.

למרות שמייל זה, עליו הגבתי, נכתב ממך, קיבלתי כעבור זמן ממך שוב מייל בוטה כמו כל אווירת העבודה והמיילים הבלתי ...(מילה לא ברורה – א.ר.) כאן מסוג "את ממשיכה בהתנהגותך" וגו...

הריני לומר שוב, (ואין ספק שהחזרות הן חלק ממסכת ההתעמרות):

לא ייאסף כל חומר ממשרדך מבלי שיאמר לי במדויק מתי לאסוף אותו. לא אחפש אותך כחלק מעבודתי בשום צורה, אופן, ו...(מילה לא ברורה – א.ר.) לצורך איסוף חומר מחדרך בשוטף.

לחילופין ניתן להניח את החומר בשוטף במגירה החיצונית הצמודה כעשרה סנטימטרים לדלת משרדך.

חלופת המיילים איתך, כמו גם כל אווירת העבודה, זו גם זו, היא חלק מנבזות, השפלה, התעמרות, הוצאת דיבתי, שיבוש עבודתי, יצירת לחצים, איומים שפלים נקלים, חוזרים ונשנים, העפת ניירת לכיווני, וכל המסכת הזו, המהווה את מכלול אופי מקום עבודתי כאן, עולה כדי עבירה על דיני עבודה על פי חוק, בכללם ובפרט התעמרות בעבודה וכן דיבה, אשר ניתן להם בתקופה האחרונה משנה תוקף בחקיקה ובשפיטה, ולא בכדי.

מיילים אלה להם אני חשופה לאורך עבודתי, וכמו כן וכולל כל המשתמע מלעיל – לא ימשיכו עוד! כל הנעשה בין כתלי המקום הזה יובא בדחיפות (!) בפני גורמי החוק והמשפט.". (ההדגשות במקור – א.ר.).

הנתבע השיב לתובעת במייל חוזר במסגרתו הכחיש את טענות התובעת להתעמרות והעסקה פוגענית ועמד על היחס האישי והמיטיב שקיבלה התובעת לשיטתו במהלך כל תקופת עבודתה. עוד הוסיף הנתבע כי המיילים הבוטים מצידה של התובעת מלמדים על רצונה לבנות "קייס" בתירוצים שונים ומשתנים במקום לעבוד כמו שצריך וחזר על הטענה בדבר ריבוי התלונות כלפיה מגורמים רבים. בנוסף, באותו היום, הנתבע ביקש מהתובעת להגיע למחרת, ביום שלישי ה – 15 לחודש לצורך ביצוע דיווחים לרשויות. התובעת הודיעה שהיא לא עובדת בימי שלישי ויש לה התחייבויות אחרות, כך שלא תוכל להתייצב לעבודה. הנתבע ציין שמדובר בשינוי סדרי עולם וכי בשיחה ישוחחו גם על העבודה בימי שלישי. גם בענין זה נוהלה תכתובת מיילים בנוגע לאופן שבו בוצעו הדיווחים לרשויות בעבר במסגרת אחד מהם ציינה התובעת כך:

"החומר שבידי במלואו כולל ססמאות ימסר לך כאמור שוב ושוב לא שיניתי דבר
לא אענה עוד על מיילים שיש בהם הטרדה מכל סוג ומין מכאן ואילך". (ההדגשה שלי – א.ר.) .

17. באותו היום, 14.8.2017, התובעת זומנה לשיחת שימוע לפני פיטורים מהנימוקים הבאים: הפגנת יחס אישי מחפיר כלפי גורמים הבאים עמך במגע במסגרת עבודתך כגון: ספקים ועובדי החברה; רישום כוזב של צבירת ימי חופשה בתלוש השכר מעבר לזכאותך החוקית ופדיון ימי החופשה ללא אישור החברה; סירובך המופגן והגורף להתייצב לעבודה בימי שלישי, וזאת חרף העובדה כי עידן יוחאי סיכם עמך מפורשות כי התייצבותך לעבודה במהלך ימי שלישי תעשה מעת לעת ועל פי צרכי המעסיק והעבודה. ישיבת השימוע נקבעה ליום 17.8.2017 בפני מר אדרי. במסגרת ישיבת השימוע נשמעו טענות התובעת באריכות. התובעת הכחישה את כל טענות הנתבעים כלפיה, דרשה את כל תמלילי השיחות והמיילים מול הגורמים שהנתבע הביא כדוגמא לבעיה בהתנהלות התובעת כגון כריסטינה, רעות ומורן. באשר לטענה בדבר רישום כוזב של ימי חופשה – התובעת טענה שהייתה שיחה במהלכה היא ביקשה מהנתבע להגדיל את מכסת ימי החופשה על סמך הוותק המקצועי שלה כדי שלא לצבור מכסת חופשה שלילית בגין ההיעדרות בימי שלישי. עוד טענה התובעת כי הנתבע ראה את התלושים שלה באופן שוטף ובכלל זה את הגדלת הצבירה החודשית לחופשה. עוד טענה התובעת כי מסמך הזימון לשימוע בו מופיעה הטענה ולפיה היא ביצעה רישום כוזב של ימי חופשה נסרק לתיק האישי הדיגיטלי שלה ויש בכך משום הוצאת דיבתה רעה. התובעת הוסיפה כי הטענה ולפיה היא סירבה להתייצב לעבודה בימי שלישי עולה גם כן כדי הוצאת דיבה והיא חלק ממסכת ההעסקה הפוגענית. יצוין כי במהלך השיחה התובעת חזרה מספר פעמים על הטענה בדבר העסקה פוגענית כאשר הטענה התייחסה לעצם זימונה לשימוע ולהעלאת הטענות שהועלו כלפיה בשימוע שהן לשיטתה בגדר האשמות שווא. פרוטוקול השימוע חתום על ידי התובעת .

18. התובעת שהתה בחופשת מחלה מיום 20.8.2017 ועד ליום 3.9.2017 .

19. ביום 1.9.2017, פנתה ב"כ התובעת לנתבע במכתב במסגרתו הועלו טענות בדבר התעמרות והעסקה פוגענית, ללא פירוט וכן טענה כללית בדבר פגיעה חמורה בשם הטוב, תוך שהנתבעת התבקשה להפסיק לאלתר את הפגיעה בתובעת ולאפשר לה לחזור לעבודה. הנתבעת השיבה באמצעות בא כוחה במכתב מיום 3.9.2017 בו הוכחשו טענות התובעת מכל וכל.

20. ביום, 4.9.2017, עם שובה של התובעת מחופשת מחלה נמסר לה מכתב פיטורים ולפיו הפיטורים ייכנסו לתוקף ביום 4.10.2017 בתום תקופת ההודעה המוקדמת במהלכה התובעת נדרשה להתייצב לעבודה .

21. במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, התובעת הכינה לעצמה טופס 161 לשחרור כספי הפיצויים והניחה את הטופס במגירת המסמכים של הנתבע לצורך החתמת הנתבעת . הצדדים חלוקים בשאלה האם כספי הפיצויים שוחררו לתובעת במועד, או שמא שוחררו באיחור ניכר ובעקבות ההליך המשפטי. לטענת הנתבעים, הנתבע חתום על טופס 161 בסמוך לעריכתו והכין לתובעת מכתב שחרור של כספי הפיצויים. המסמכים הונחו במגירה של התובעת שאספה אותם ביום 10.10.2017 . התובעת מצידה, טוענת שכספי הפיצויים שוחררו לזכותה רק במעמד הדיון המוקדם כשנמסרו לה לראשונה טופס 161 ומכתב שחרור המופנה לסוכן הביטוח של החברה. אין מחלוקת שביום 16.7.2018 נמסרו לתובעת טופס 161 ומכתב שחרור של כל כספי התגמולים והפיצויים שנצברו לזכותה במהלך תקופת עבודתה בנתבעת. יצוין כבר עתה כי מהראיות שהובאו בפנינו עולה שמכתב שחרור של כספי הפיצויים נמסר לתובעת רק לאחר הדיון המוקדם . לא הוכח כי נמסר לתובעת ו/או לקופת הפנסיה מכתב שחרור של כספי הפיצויים קודם למכתב מיום 16.7.2018 . המכתב מיום 13.9.2017 שצורף לכתב ההגנה ולתצהיר הנתבע, מתייחס לשחרור הכספים שנצברו לזכות התובעת בקרן ההשתלמות ולא בקופת הפיצויים.

22. במסגרת גמר החשבון קוזז מהתובעת סך של 13,783 ₪ בגין תשלום ביתר של שכר עבודה, חופשה שנתית, דמי הבראה והחזר הוצאת נסיעה העומד לשיטת הנתבעים על סך כולל של 14,421 ₪.

דיון והכרעה

התביעה האישית כנגד הנתבע

23. לטענת התובעת יש לחייב את הנתבע ביחד ולחוד עם הנתבעת בכל הסכומים שייפסקו לזכותה, ככל שייפסקו וזאת בהיותו המעסיק הישיר שלה במסגרת משרד עורכי הדין שבבעלותו וכן לנוכח אחריותו האישית להתעמרות ולהעסקה הפוגענית.

24. הנתבע מצידו טען שדין התביעה האישית כנגדו להידחות מחוסר עילה ובהעדר יריבות. הנתבע מעולם לא העסיק את התובעת שהועסקה ישירות על ידי הנתבעת שהינה חברה סולבנטית ויציבה. הנתבע אינו בעל מניות בחברה והתובעת לא טענה להרמת מס ך ההתאגדות ועל כן אין הצדקה לחיובו האישי . עוד נטען כי אמנם, בחלק מתקופת העבודה וכחלק מינורי מעבודתה ביצעה התובעת עבודת הנהלת חשבונות עבור משרדו של הנתבע הכולל 3 עובדים אך זאת כחלק מעבודתה בשורות הנתבעת ומתוקף העובדה שהנתבע בחר להסתייע בהנהלת החשבונות של הנתבעת לטובת משרדו.

25. אין מחלוקת שהתובעת ביצעה עבודת הנהלת חשבונות עבור משרד עורכי הדין של הנתבע לרבות הפקת תלושי שכר עבור עובדי המשרד וזאת בנוסף ובמקביל לעבודתה כמ נהלת חשבונות בנתבעת. אין בידינו לקבל את טענת הנתבע כי העבודה שבצעה התובעת עבור משרדו נעשתה כחלק בלתי נפרד מעבודתה בנתבעת בשל העובדה שהוא בחר להסתייע בשירותי הנהלת החשבונות של הנתבעת. עיסוקה של הנתבעת בתחום ההסעדה המוסדית ומשרד עורכי הדין של הנתבע הם עסקים נפרדים העוסקים בתחומים שונים לחלוטין וממילא לא נעשתה כל התחשבנות פנימית ביניהם בגין סחורות או שירותים. כך גם, אופי ההתנהלות החשבונאית של כל אחד מהעסקים שונה לחלוטין כפועל יוצא מסוג העיסוק. מכל מקום, לא הוצגה בפנינו כל ראיה בדבר התחשבנות פנימית שנערכה בין הנתבעת לבין הנתבע בגין עבודת התובעת.

26. ממכלול הראיות שהוצג ובפנינו עולה כי לא ניתן לבודד את חלק עבודת התובעת עבור הנתבע מתוך עבודתה הכוללת. לא הייתה הפרדה על פני יום העבודה בין העבודה שבוצעה עבור הנתבעת לבין העבודה שבוצע עבור משרדו של הנתבע וזאת בין היתר, לנוכח עובדה שהנתבע ניהל את החברה מתוך משרדו וביצע את שני העיסוקים במקביל בהתאם לצרכי העבודה בכל עסק. בהתאמה, הנתבע נתן לתובעת משימות יומיומיות בתחום עיסוקה הן בקשר לפעילות של הנתבעת והן בקשר לפעילות של משרדו שהתבצעה בשיטת החשבונאות הכפולה המחייבת עדכון מקוון של כל הכנסה והוצאה ועבודה שוטפת מול הבנקים. בנוסף, לא שוכנענו כי היקף העבודה של התובעת עבור משרד הנתבע היה מינורי כטענתו. מהמסמכים שצורפו לתצהיר התובעת כמו גם מהחקירה הנגדית של הנתבע עולה שהתובעת טיפלה בכל ההיבטים של ניהול חשבונות במשרדו לרבות הגשת דוחות לרשויות, טיפול בחשבון הנאמנות, עבודה מול הבנקים, טיפול בשכר העובדים והנפקת תלושי שכר. למותר לציין כי הערבוב בין העבודה של התובעת בחברה לבין עבודתה במשרד עורכי דין באה לידי ביטוי יומיומי כדוגמת הכניסה למשרד מהכניסה הראשית במשרד הנתבע, העברת שיחות של ספקים על ידי המזכירה של המשרד, האחריות להזמנת ציוד משרדי כגון ניירות צילום ופרוטוקול השימוע שנרשם על דפי לוגו של משרד הנתבע. מהמקובץ עולה כי יש לראות בנתבע כמעסיק ישיר של הנתבעת במקביל להעסקתה בנתבעת ובהעדר יכולת להפריד בין עבודת התובעת עבור הנתבע לבין עבודתה בנתבעת, לחייב את הנתבע ביחד ולחוד עם הנתבעת בכל הסכומים שייפסקו לזכות התובעת בגין תקופת עבודתה בנתבעת .

העסקה פוגענית והתעמרות בעבודה

27. עילת ההתעמרות בעבודה טרם עוגנה בספר החוקים. על פי הספרות המשפטית התעמרות בעבודה או בשמה האחר התנכלות תעסוקתית היא התנהגות משפילה, שאינה פיזית, המופנית כלפי העובד לאורך תקופה באופן חוזר ונשנה . לפי המלומדת ד"ר אלמוג ביטויה המעשיים של ההתנכלות התעסוקתית הם מגוונים ואולם מקובל לראות ביטוי להתנכלות בשלוש קטגוריות : פגיעה בעובדים באמצעים מילוליים-תקשורתיים (צעקות, ביקורות לא מוצדקות וכדומה); פגיעה במעמדם של העובדים באמצעות הפצת שמועות, פעולות של השפלה פומבית וכדומה; מתן משימות משפילות (מטלות שאין בהן צורך או מניעת עבודה בפועל). מקובל לראות בהתנכלות תעסוקתית לא כאירוע חד פעמי אלא בחשיפה מתמשכת למעשים המתוארים. המלומדת ד"ר קמיר סבורה כי התעמרות היא כל התנהגות שגורמת לפגיעות קשות נשנות ומתמשכות בכבודו של האדם באשר הוא אדם דהיינו בכבוד הסגולי המתייחס לעצם הקיום האנושי ובכבוד המחיה שעניינו המימוש העצמי – כל התנהגות שעלולה לפגוע באישיות של האדם, בכבודו או בשלמותו הגופנית או הנפשית או להעמיד בסכנה את משרתו או להעכיר את האווירה במקום העבודה. ההתעמרות באה לידי ביטוי בהשפלה, ביוש והקטנה של העובד כגון הטחת מתמשכת של עלבונות ויצירת סביבה לעגנית ומגמדת, שינויים תכופים בהנחיות עבודה שגורמים לאיבוד היכולת המקצועית ופגיעה מתמשכת בפרטיות .

28. בנוסף לספרות המשפטית, מונחת על שולחן הכנסת, הצעת חוק פרטית של ח"כ מרב מיכאלי למניעת התעמרות בעבודה. על פי סעיף 3 להצעת החוק התעמרות במסגרת העבודה היא התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם במסגרת מספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת העבודה. הנה כי כן, ההגדרה הכללית של ההתעמרות מכילה שני יסודות. על ההתנהגות להיות חוזרת ונשנית בכמה אירועים נפרדים והיא כזו שיש בה כדי ליצור עבור העובד סביבה עוינת במסגרת העבודה. באשר לחזרתיות, ד"ר קמיר מבהירה כי החזרתיות המתמשכת לאורך זמן היא יסוד מהותי בהתעמרות בעבודה והיא קיימת גם כאשר מדובר בהתנהגויות פוגעות מסוגים שונים ואולם היקף החזרות העולה כדי התעמרות ייקבע באופן אובייקטיבי ועל פי מבחן "השכל הישר".

29. הצעת החוק מונה רשימה פתוחה של דוגמאות לסוגי התנהגויות שיכולים להיחשב כהתעמרות אסורה:

"(1) התייחסות מבזה או משפילה או מזיקה כלפי אדם לרבות באמצעות צעקות, קללות, האשמות שווא, או הפצת שמועות מזיקות;
(2) שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו, לרבות באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו, שאינם נחוצים לביצוע התפקיד ואינם מטעמים ענייניים, כגון היטפלות קנטרנית למעשיו; הצגת דרישות או שינוין באופן שלא ניתן להתמודד עמן, שליטה הדוקה באופן בלתי סביר על פעילותו במסגרת עבודה או הצרה, בפועל או בכוח, של סמכויותיו או תחומי אחריותו כנגזר מתפקידו, מטעמים בלתי ענייניים וכשביצוע העבודה אינו מחייב זאת;
(3) הטלת משימות על האדם שמטרתן מילוי צרכיו האישיים של אחר ושאינן נוגעות לתחומי תפקידו;
(4) הכפפתו של האדם לאווירה של פחד ואיומים;
(5) ייחוס עבודתו, הישגיו והצלחותיו של אדם לאדם אחר או ייחוס כישלונות לא לו, תוך הסתרת עובדות או הצגה מעוותת שלהן;
(6) נקיטת פעולות שיש בהן כדי להוביל לבידוד מקצועי או חברתי של האדם;
(7) נקיטת פעולות שיש בהן כדי לפגוע באופן בלתי סביר בפרטיותו של האדם".

לא כל התנהלות מצד המעסיק או הממונה מטעמו הגורמת לעובד עגמת נפש ממנה נפגע העובד מהווה התעמרות בעבודה, שהרי יחסי העבודה מעצם טיבם כרוכים גם בהערות על תפקוד העובד, בביקורת, בהערכה תקופתית, בחלוקת העבודה בין העובדים, בקידום עובד מסוים על פני אחר, בהליכי בירור ומשמעת וכדומה. עוד יש לקחת בחשבון שלחץ העבודה יומיומי מביא לעיתים לאמירות שאינן במקומן מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות. לפיכך, המבחן לקיומה של התעמרות בעבודה הוא מבחן אובייקטיבי בהתאם לכללי ההתנהגות הרווחים ומקובלים במקום עבודה סביר.

30. לטענת התובעת, ההתעמרות כלפיה לבשה צורות רבות ומגוונות והיא נאלצה לעבוד בפחד מתמיד ובחרדה יומיומית. אחת הטענות המרכזיות של התובעת נוגעת לאופן איסוף המסמכים הקשורים בעבודה. לטענתה, הנתבע טרטר אותה באיסוף מסמכים הקשורים לעבודה שכן המסמכים לרבות שיקים שהיה צריך להוציא ללא דיחוי, היו במגירה בחדרו או על שולחנו ועל מנת לאסוף אותם היא נדרשה לקימה בלתי פוסקת וטרטור בניסיון לאתר מתי הוא פנוי. באחת הפעמים כשנכנסה לחדרו הוא הגיב בכעס והעיף עליה את הניירת. עוד נטען שהנתבע הטיח בה האשמות שווא כגון: אישור הוצאות קופה קטנה של סניף אגרון למרות שהוא עצמו אישר את ההוצאה וחתם על השיק ; דרש ממנה לפנות בשאלה מביכה לחברת תוכנת קומסיין לברר מדוע התוכנה לא עובדת למרות שהוא סרב לשלם דמי מנוי עבור השימוש בה וכעס עליה בגין תשובת בית התוכנה; עצם הזמנתה לשימוע בחודש יולי 2016 בגין אוסף טענות מכפישות שאינן נכונות, כאשר במהלך השימוע לא נמסרו לה פרטים או נתונים המבססים את הטענות כלפיה כדוגמת שמות הספקים ו/או העובדים שהתלוננו עליה וטיים לוג של הטלפון הדיגיטלי המוכיח שלא היו שיחות שלא נענו על ידה; אי הוצאת שיקים לספקים בזמן למרות שהשיקים התעכבו אצלו; אי ביצוע הזמנת נייר צילום, ענין שהיה באחריות מזכירת המשרד; יחס מחפיר לעובדים, לספקים וחוסר תקשורת עם אחותו, מנהלת סניף ירושלים; האשמות אמורפיות מבלי לציין למה הוא מתכוון וכשביקשה הסברים כדי להבין על מה מדובר הוא השיב: "אני לא מנהל איתך משפט הוכחות". הוראות הנתבע לוו בתכתובת משפילה בוטה ומזלזלת. בנוסף, הנתבע הפך את החדר שלה למחסן אשפה מאובק, מטונף ומסוכן .

31. מנגד, לטענת הנתבע, לאורך כל תקופת העבודה זכתה התובעת ליחס חמים ומשפחתי ולתנאי העסקה אופטימליים תוך הענות לבקשותיה האישיות והמקצועיות. חרף היחס המעולה והמתחשב שניתן לה, התובעת בחרה להשיב לנתבעת "רעה תחת טובה", דבר שבא לידי ביטוי בהתנהלות הבאה: התובעת נהגה לצרוח, להעליב ולהתייחס באופן מחפיר לנתבע, לעובדי המשרד ולעובדי הנתבעת שבאו עמה במגע, לספקים שונים וללקוחות של הנתבעים ; חדרה ושולחנה של התובעת היה מטונף ומבולגן באופן תמידי חרף העובדה שנדרשה לשמור על הסדר בחדרה על מנת שלא ייעלמו מסמכים ומטעמים של נראות חיצונית כלפי לקוחות המשרד; התובעת נהגה לפזר נייר טואלט על רצפת השירותים; התובעת נהגה לצאת במהלך יום העבודה מבלי לבקש רשות או להודיע ולעיתים אף מבלי להדפיס יציאה; התובעת נהגה לעבוד בעצלנות, להתרשל בעבודתה ולבצע טעויות רבות שגרמו לנתבעת נזק לרבות נזק תדמיתי; התובעת סירבה להתייצב לעבודה בימי שלישי כשנדרשה לעבודה לצורך ביצוע עבודות שונות על פי צרכי הנתבעת כגון ביצוע תשלומים ב – 15 לחודש וזאת בניגוד להסכם העבודה; התובעת נהגה לה תפרץ לחדרו של הנתבע על פי רצונה בשעה שהנתבע קיים פגישות עם לקוחות ולהפריע לפגישות הנ"ל בדרישות הקשורות לביצוע העבודה או לענייניה האישיים; התובעת נהגה לקיים שיחות אישיות ארוכות בזמן העבודה באופן שפגע בזמינותה לספקים וללקוחות; התובעת שלחה מיילים בשפה בוטה ומתריסה וסירבה לבצע הוראות או הנחיות של הנתבע; התובעת הגדילה לעצמה את מכסת ימי החופשה ללא אישור.

32. לאחר ששקלנו את כלל טענות הצדדים בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שלפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין טענת ההתעמרות להידחות. מ מכלול העדויות עולה שהתובעת היא אישה חזקה ודעתנית שרצתה להכתיב את אופן העבודה שלה ושל האחרים וכפועל יוצא נהגה להתעמת עם כל גורם בכיר או זוטר שלא הסכים לדעתה או לדרכה לרבות הנתבע . העימותים של התובעת עם הסובבים אותה היו תכופים ובמקרים רבים נעשו בקול רם ובצעקות.

33. כך למשל, הגב' דסקלו שעובדת במשרדו של הנתבע מאז חודש נובמבר 2015 תחילה כמתמחה ובהמשך כעורכת דין העידה בתצהירה שהתובעת ניסתה כל הזמן להשתלט על המשרד ולהכתיב את הכללים וכל מי שעבד במשרד נאלץ לסבול מהקריזות שלה. הגב' דסקלו הוסיפה וציינה שהתובעת היא אישה קשת עורף שנהגה להתייחס באופן בלתי מנומס ובלתי אדיב לאחרים לרבות לצעוק, להעיר ולהתחצף בצורה בוטה לנתבע ולכל הבאים עמה במגע לרבות עובדי המשרד וספקים ועמדה על טענות אלו במסגרת בחקירה הנגדית וכדבריה :

"ש. על מי התובעת צעקה?
ת. על מי לא?
זאת צורת ההתנהלות שלה. לי לא היה סכסוך אישי איתה. דרך ההתנהלות שלה הייתה לבוא בצעקות, ברעש, בעצבים.
ש. על מי שמעת אותה צועקת?
ת. עליי ועל המזכירה שאנחנו מדברות בינינו וזה מאד הפריע לה, גם על ספקים.
ש. איך הייתן מדברות ביניכם?
ת. יש מבואה שם יושבת המזכירה והיה את החדר שלי במרחק שכמו בין דוכן העדים לשולחן הקלדנית, ואם הייתי צריכה לדבר עם המזכירה הייתי מציצה מהחדר והיינו מחליפות כמה מילים.
ש. על זה היא הייתה מעירה?
ת. משתוללת על זה.
ש. לא היית צריכה לצעוק במרחק כזה?
ת. לא. זה מרחק קטן והיא הייתה מתעקשת שאנחנו צריכות לדבר בטלפון השלוחה הפנימית או שאני אקום אליה. זה מאד עצבן שאנחנו מדברות בלי לקום מהכיסא."(ההדגשה כאן ובכל אזכור מהפרוטוקול שלי – א.ר.).

34. גם הגב' אדרי ששמשה כמזכירה במשרדו של הנתבע מחודש יוני 2013 ועד לחודש אוקטובר 2018 העידה עדות דומה לגבי התנהלות התובעת במשרד לרבות יחסי עבודה עכורים וצעקות ובין היתר, במהלך החקירה הנגדית שמענו מפיה את הדברים הבאים :

"ש. אמרת בסעיף 5 לתצהירך שהתובעת היתה מרבה לצעוק. על מי היא צעקה?
ת. על כל מי שבא איתה במגע. היה לה 0 ביחסי אנוש.
ש. זה היה בכל תקופת עבודתה כך?
ת. כן. מההתחלה לפי מצב הרוח.
ש. עלייך היא לא צעקה ?
ת. גם עלי.
ש. מדוע לא ציינת זאת בתצהיר?
ת. זה היה הלך הרוח שלה.
ש. ציינת בסעיף 5 לתצהירך שהיא היתה מרבה לצעוק על עידן ועל יתר באי המשרד?
ת. אני נמנית על עובדי המשרד.
ש. אמרת שהיא התעלמה ממך ולא טרחה לענות לך לשלום התלוננת בפני עידן על זה.
ת. זה שהיא לא אמרה שלום לא הזיז לי. ברור שהתלוננתי בפני עידן עליה.
זה היה קולני. היו שומעים את זה.
ש. כן התלוננת בפני עידן או לא?
ת. התלוננתי. לא ציינתי בתצהיר, אבל אני חושב (צ"ל חושבת – א.ר.) שהדברים שכתבתי מתמצתים את הענין ומכוונים לאותה מטרה.
ש. על מה היא הייתה צועקת עלייך?
ת. אם הייתי מדברת בטלפון טיפה בקול רם למשל, היא היתה צועקת עלי.
אם היא היתה עסוקה במשהו ואני מדברת עם לקוח – הכל הפריע לה. היא רצתה לעבוד לבד."

35. כך גם, הגב' מורן שעבדה במשרדו של הנתבע למשך תקופה קצרה כעובדת כללית שעסקה בצילום ובתיוק מסמכים העידה שהתובעת הייתה מתעצבנת כשנדרשה לביצוע עבודה שלא התאימה ללוחות הזמנים שלה או לדרך פעולתה :

"ש. במה סייעת לתובעת?
ת. הייתי מצלמת כל מיני טפסים של הנתבעת והיה לה בלגאן רציני בחדר, נתבקשתי לתת יד ולעשות סדר בחדר. זה בעצם מה שהייתי אמורה לנסות ולעשות היה לי קצת לא פשוט, את העבודה עשיתי לרוב כשהיא לא נמצאת, היו לה המון קלסרים לסדר, היא לא אהבה שנכנסים לה לחדר שלה היא אהבה את השקט את הפינה שלה. זה מה שהייתי עושה בזמן שהייתי שם" .

ובהמשך:

"ש. את אומרת בסעיף 8 שלך שעידן היה מגשר בין חנה לעובדי המשרד באיזה עניינים?
ת. היא הייתה מאוד לא מרוצה מהעניין שאסדר לה את הדברים בחדר שלה את הקלסרים, יש נישה בחדר שלה ששם היו קלסרים וכל מיני ארכיון של הנתבעת, ואני הייתי צריכה לסדר, היא לא הסכימה לי להיכנס לחדר, ועדין היה צריך לגשר ולהסביר לה.
ש. מה יש לשאר עובדי המשרד לפנות אליה שצריך לתווך ביניהם?
ת. היו לה התנהלויות, היא הייתה מתעצבנת והטמפרמנט שלה, היא הייתה מתעצבנת מאוד מהר, והרבה פעמים גלית ודברים שהיו צריכים להתנהל, פנינו לעידן. לדוגמא, כמו שעכשיו אמרתי, שאם יש ניירת שהיא צריכה לטפל בהם יחד איתנו וזה לא התאים ללוח הזמנים היא הייתה מתעצבנת ולא הייתה מסכימה לעזור לנו".

36. באופן דומה, מר מאור סוכן הביטוח של הנתבעת העיד שההתנהלות השוטפת למול התובעת לא הייתה פשוטה והייתה כרוכה ב הרגשה לא נעימה, בחוסר סבלנות, בחוסר שיתוף פעולה ובווכחנות וכדלקמן:

"ש. איך התובעת הייתה מתייחסת לבקשותיך, למסמכים ולכל מה שקשור לעבודה השוטפת?
ת. ההתעסקות מול התובעת היתה לא פשוטה, קשה, לפעמים הייתה אינטראקציה קשה . הבנה של מה שצריך לקחת ולקיחת השיקים, בסיום העבודה, גם איתי וגם מול הבנות במשרד.
הדברים נעשו לפעמים בקצת חוסר סבלנות או חוסר שיתוף פעולה שאנחנו היינו צריכים לתת שירות מסוים ונתקלנו בחוסר הבנה בדברים שצריך לעשות בצורה שוטפת וקושי מסוים.
לא אינטראקציה יומיומיות, היינו צריכים לבקש מס' פעמים עד שהתובעת הייתה מבצעת את הדרישה.
ש. היא הייתה נוהגת להתווכח איתך?
ת. היו. זה עניין הרגשה פחות נעימה. בסך הכל אני לא רוצה לפגוע באף אחד. אני עובד מול הרבה מנהלות חשבונות בעסקים ופה היה סוג של קושי בהתנהלות מולה.
ש. אתה יכול להגדיר את התובעת כאשה קשה?
ת. כן.
....
ש. ומה עשית כשנתקלת בקשיים בעבודה מול התובעת?
ת. היו מקרים לא מעטים שבהם פנינו לעידן ביחד גם אני וגם התובעת, ישבנו, באנו, נכנסו לחדר שלו, ישבנו מולו וניסינו ללבן את הסוגיות והרבה פעמים זה היה דין ודברים כמו פינג פונג בינינו.
התובעת נתנה את דעתה שכך דברים צריכים להיעשות ושכך החוק קובע, למרות שלצורך הענין אני אמרתי או שעידן אמר.
ש. ז"א שהיא נהגה להתווכח איתכם?
ת. התעקשה על דעתה.".

37. עוד עולה מהראיות שהתובעת התקשתה לקבל את מרותו של הנתבע ולהפנים ביקורת מצידו וכל הערה של הנתבע שהופנתה כלפיה נתפסה על ידה כעלבון צורב . כך למשל, בחלופת המיילים בחודש ספטמבר 2016 בקשר לתלונה של אחד הספקים על היחס של התובעת השיבה התובעת שהיא לא מוכנה לקבל מהנתבע "את הפידבקים האלה" ובהמשך הוסיפה וציינה, בין היתר , "אינך מוסמך לשפר את התנהגותי או להעיר לי לגביה...". כך גם, כשהנתבע מבקש מהתובעת בלשון עדינה ומכבדת לעדכן אותו כשהיא צריכה לצאת במהלך יום העבודה, לאחר שבאותו היום הוא נזקק שתוציא לו מסמך מסוים ולא היה מענה במשרד, התובעת מסכימה שהיא צריכה להודיע לנתבע על יציאה דחופה ואולם היא מוסיפה "לאן אני יוצאת – אלה ענייני שלי הפרטיים... ". וכך עולה גם מתכתובת המיילים מחודש אוגוסט 2017 במסגרתם התובעת סירבה למלא אחר הנוהל/הנחיות הנתבע בנוגע לאיסוף מסמכים מחדרו של הנתבע תוך שהיא מבהירה , בין היתר , כי הנוהל אינו מתאים לסדר העבודה שנקבע על ידה כלשונה :

"אני מבצעת חשבוניות לפי סדר עבודה שלי בשעות הבוקר ואם החדר לא פנוי באותה פעם ביום שבה אני קמה אינני יכולה לנהל את המערכת כפי שאתה מנחה.
אם תקצה זמן בשעות הבוקר שתודיעו אתה או גלית לאסוף חומר אאסוף
להזכירך מבחינה חשבונאית אני מנהלת את המערכת כך סיכמנו בכתובים
כך שלא רק שיש כאן ניסיון לטרטר אותי שלא לצורך העבודה לא מתבצעת כמו שאני רואה לנכון ."

38. מכל מקום לא מצאנו שהנתבע התעמר בתובעת. כאמור, אחת הטענות המרכזיות של התובעת נוגעת לאופן איסוף המסמכים מחדרו של התובע, כאשר לטענתה, הנתבע טרטר אותה באיסוף מסמכים הקשורים לעבודה שכן המסמכים לרבות שיקים שהיה צריך להוציא ללא דיחוי, היו במגירה בחדרו או על שולחנו ועל מנת לאסוף אותם היא נדרשה לקימה בלתי פוסקת וטרטור בניסיון לאתר מתי הוא פנוי. במסגרת החקירה הנגדית השיבה התובעת לשאלת בית הדין שהיא צריכה לקחת מסמכים מחדרו של הנתבע פעמים ביום. עוד טענה התובעת כי מאחר שהיא לא רואה את חדרו של הנתבע בקשר עין והנתבע לא הסכים למסור לה מתי הוא יוצא והחדר פנוי, היא נאלצה לקום ממקום מושבה ולגשת לחדרו ובחזרה מספר פעמים ביום. איננו סבורים כי דרישה זו מצדו של הנתבע מהווה טרטור ו/או עולה כדי התעמרות בעבודה. ראשית, עצם העובדה שהתובעת רואה בדרישה זו כ"טרטור" מעידה על כך שהתובעת לא הפנימה את ההיררכיה הארגונית בנתבעת וכפיפותה המקצועית והניהולית לנתבע. ככלל, במערכת עבודה היררכית, כשהעובד הזוטר מעונין להיכנס לחדרו של העובד הבכיר הוא נדרש לבדוק את זמינותו והאם הוא יכול להיכנס לחדרו. העובד הבכיר אינו נדרש לתת לעובד הזוטר דין וחשבון על מקום הימצאו ולוח הזמנים שלו. שנית, הנתבע העיד ונתנו אמון בעדותו ולפיה התובעת נהגה להתפרץ לחדרו והפריעה בזמן שהוא קיים פגישות לרבות בדרישת תשובות ביחס למסמכים שונים. שלישית, לא מצאנו כל קושי בכך שהתובעת תרים טלפון למזכירתו של הנתבע ותברר עמה ישירות האם הנתבע נמצא בחדרו, האם הוא פנוי ומתי ניתן לאסוף את המסמכים מחדרו. לא נעלם מאיתנו שהתובעת ביקשה שהמזכירה תעדכן אותה והנתבע השיב שהמזכירה לא עובדת אצלה ואולם המדובר בדרישה של התובעת להטיל את האחריות על המזכירה כך שהמזכירה תפעל באופן אקטיבי כדי ליידע אותה במקום שהיא תיזום את הפניה למזכירה ותתאם מולה את הכניסה לחדר . רביעית, מהתכתובת עולה שברוב המקרים לא הייתה בהילות באיסוף המסמכים מהחדר וניתן היה להמתין עד שהנתבע יוציא את המסמכים למגירה שמחוץ לחדרו או במקרים דחופים לשלוח לו מסרון . מהחקירה הנגדית של הנתבע עולה כי הוא לא ביטל את הנוהל שהוסכם על ידי הצדדים בעקבות השימוע הראשון ולפיו לתובעת תהיה מגירה מחוץ לחדרו אליה יועברו המסמכים השוטפים אלא שהתובעת ביקשה להיכנס לחדרו של הנתבע כדי לקבל את המסמכים קודם להעברתם למגירה.

39. הנתבע לא צעק על התובעת ואולם לטענתה הוא התעמר בה בדרכים אחרות בכך שהוא העיף עליה ניירת . התובעת לא פרטה את נסיבות האירוע והנתבע הכחיש את עצם קיומו. מכל מקום, גם אם היה אירוע כמתואר, אין מדובר באירוע העולה כדי התעמרות. המדובר באירוע חד פעמי, בנסיבות של כעס או רוגז על רקע ההתפרצויות של התובעת לחדרו של הנתבע שהפריעו לעבודתו. גם טענת התובע ת ולפיה הנתבע הפך את החדר שלה למחסן לא הוכחה. מהראיות עולה שהחדר של התובעת היה מבולגן והנתבע ביקש ממנה להקפיד על הסדר והניקיון .

40. לא מצאנו ממש גם בטענות התובעת ולפיה היא נדרשה למשימות משפילות כגון להזמין טונר עודף או נייר למדפסת . דרישות מסוג זה הם חלק משגרת העבודה המשרדית . לטענת התובעת, ההשפלה נובעת מעצם הדרישה ממנה לחזור ולפנות לספק פעם נוספת על מנת לבקש טונר נוסף וזאת למרות שהספק כבר מסר שאין טונרים ספייר ו/או שכבר היה טונר רזרבי במשרד. איננו מקבלים את טענת התובעת. במסגרת יחסי ספק-לקוח, הנתבע רשאי לנסות ולבקש מהספק פעם נוספת לקבל ציוד הקשור למוצר ו/או לבקש הנחות או הטבות ועצם פניה חוזרת לספק מבחינה אובייקטיבית אינה עולה כדי השפלה או התעמרות, גם אם הפניה כרוכה באי נעימות קלה מצד התובעת. הוא הדין לגבי טענות התובעת לפניה בקשר לשימוש בתוכנת קומסיין.

41. לא שוכנענו שהנתבע הטיח בתובעת האשמות שווא. הטענה העיקרית של התובעת נוגעת לזימונה לשימוע בחודש יולי 2016 כשלטענתה, הטענות שהועלו כלפיה בשימוע היו האשמות שווא ולראיה סיכום השימוע מהווה נהלים טכניים בלבד, ללא אזכור של חוסר שביעות רצון ממנה לרבות בגין התחצפויות ו/או אי מילוי דרישות. אין בידינו לקבל את טענת התובעת. התובעת הוזמנה לשימוע בגין אי ביצוע דרישות של הנתבע, התחצפויות והעדר זמינות כלפי ספקים ועובדים. מסיכום השימוע עולה שבעקבות שיחת השימוע ולאחר שנשמעה עמדת התובעת ניתנה לתובעת הזדמנות נוספת ואמיתית באמצעות גיבוש נהלים שיאפשרו המשך עבודה תקינה ללא חיכוכים. עצם גיבוש הנהלים בפני עצמם מעיד על כך שקודם לגיבושם היו קשיים בהתנהלות שהנהלים נועדו לפתור אותם . כך למשל, הוסדר, בין היתר, אופן הכניסה לחדרו של הנתבע, הודעה מראש על חופשה או יציאה מוקדמת, זמינות לטלפונים ולוחות זמנים לביצוע משימות. כאמור לעיל, אופן איסוף המסמכים מחדרו של הנתבע גרר חילוקי דעות בין התובעת לנתבע ובכלל זה חוסר נכונות מצד התובעת לקבל על עצמה את הנחיות הנתבע באופן המתיישב עם נימוקי השימוע. עוד יצוין כי נכונות הטענות שבבסיס השימוע עולה גם מתכתובת המייל מחודש ספטמבר 2016 במסגרתה התובעת פונה לנתבע בלשון בוטה ומציינת, בין היתר , שהוא אינו מוסמך להעיר לה על התנהגותה וכי אין בכוונתה לענות על מיילים בנוגע לתלונות של ספקים. כך גם, העובדה שהנתבע בחר שלא לחשוף את הספקים ו/או העובדים שהתלוננו על התובעת ובפרט בסופה של השיחה לא התקבלה החלטה על סיום העבודה ו/או פגיעה אחרת בתובעת, אינה מלמדת על האשמת שווא. במייל מיום 28.7.2016 ובתגובה לזימון לשימוע התובעת טוענת שלא ענתה לטלפון באותו היום מאחר והיא לא שמעה את הצלצול ועל כן הוסכם שתקינות הטלפון תיבדק ותתו וסף הודעה קולית. למותר לציין כי אין במייל של מר איציק איטח מיום 10.8.2016 כדי לשלול את תלונתו. כידוע, אנשים נרתעים מלחשוף את תלונתם בפני הנילון ובפרט במערכת יחסי עבודה מתמשכים. לכך נוסיף כי מר דוד שהינו ספק של הנתבעת העיד בחקירתו הנגדית שהוא התלונן על התובעת בפני רעות מנהלת סניף ירושלים שהתובעת לא חוזרת אליו. לא שוכנענו שהנתבע הטיח בתובעת האשמות אמורפיות. העדר נכונות מצידה של התובעת לקבל ביקורת הובילה לעיתים לוויכוחי ם בלתי נגמרים שגרמו לנתבע לסיים את הו ויכוח באמירות מסוג "אני לא מנהל איתך משפט הוכחות" או הנושא סגור וכדומה.

42. התרשמנו שבניגוד למערכת היחסים הרווחת בין עובד למעסיק במסגרתה קיים פער כוחות מובנה לטובת ה מעסיק, במקרה דנן, התובעת היא זו שהכתיבה את האופן שבו התנהלה מערכת היחסים בין הצדדים ואת תנאי העבודה. זאת, לנוכח העובדה שהנתבע נכנס לעסק של ההורים ולקח על עצמו את ניהול הנתבעת פרק זמן קצר לפני תחילת העסקת התובעת. הנתבע שהיה חסר כל ידע בהנהלת חשבונות היה תלוי בתובעת שהיא בעלת ידע וניסיון מקצועי ובפרט לאור היקף העסקת העובדים בנתבעת ורצונו של הנתבע לעשות סדר בפעילות ולהצעיד את הנתבעת קדימה . בנוסף ליתרון המקצועי, כפי שעולה מהעדויות כאמור לעיל, התובעת היא אישה חזקה ודעתנית שאינה חוששת להתעמת ולהביע את דעתה גם בפני בעלי סמכות. כך למשל, אין מחלוקת שהתובעת היא זו שניסחה את שני הסכמי העבודה הראשונים וזאת למרות שהנתבע הוא עורך דין במקצועו. כך גם, התאפשר לתובעת להעדר מעבודה בימי שלישי עקב בעיות אישיות, נרכש עבורה ציוד ותוכנות לצרכי העבודה לרבות כיסא אורתופדי מיוחד מיד לאחר דרישתה ונרכש עבורה מקרר נפרד מזה של עובדי המשרד וזאת בשל סירובה לחלוק מקרר עם יתר העובדים במשרד. בשגרת העבודה היומיומית התובעת לא קיבלה את מרותו של הנתבע ולא חששה מעימותים עמו על מנת להוכיח צדקת דרכה לרבות באמצעות תכתובת בוטה ומתריסה. על יסוד כל האמור לעיל, שוכנענו שטענת ההתעמרות נולדה לצרכי תביעה תוך שהתובעת מנסה להתאים את העובדות למצב המשפטי ועל כן, דין התביעה לפיצוי בגין התעמרות ועגמת נפש – להידחות.

לשון הרע ופגיעה בפרטיות

43. לטענת התובעת, הנתבע פרסם את הזימונים לשימוע בהם נטענו כלפיה אמירות מכפישות ושקריות וזאת באמצעות הנחת המסמכים על גבי דלפק החשוף לעיני כל ובכלל זה עובדים, מתמחים, ספקים ולקוחות. התובעת עצמה נתקלה במכתב הזימון לשימוע מונח על גבי דלפק הנתבע ממתין לסריקה שעל גביו הוצמדה פתקית ורודה הממוענת לאורי הדס על גביה נרשם "אורי לתיק שלה בבקשה". עוד נטען כי המסמכים נשמרים בתיק אישי דיגיטלי אליו נסרקים המסמכים, כאשר המאגר הדיגיטלי חשוף בפני עובדי החברות המחוברים לשרתים של הנתבע כגון חברת "סינאל" המנהלת את תוכנת השכר ועובדי חברת "איי.פי. מחשבים" המספקת לנתבעים שירותי מחשוב.

44. הנתבעים מצידם טענו שמכתבי הזימון לשימוע מוענו לתובעת בלבד ולכן כלל לא היה פרסום וגם אם היה פרסום, הרי שמדובר בפרסום מותר בהתאם לאמור בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע) ובכל מקרה עומדות לנתבעים הגנות "אמת דיברתי והגנת תום הלב בהתאם לסעיפים 14 ו – 15 לחוק.
באשר לטענות לפגיעה בפרטיות התובעת נטען כי מדובר בסעד שאינו מצוי במסגרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. עוד נטען כי אין בסיס לטענות התובעת בדבר חשיפת המידע המצוי בתיק האישי. המידע שמור בקבצים מוגנים שרק לנתבע יש הרשאה לגשת לתיק האישי של התובעת.
 
45.       חוק איסור לשון הרע אוסר על פרסום לשון הרע וקובע כי פרסום לשון הרע מהווה עוולה אזרחית. על מנת שתקום עוולת לשון הרע יש צורך בקיומם של שני יסודות. היסוד הראשון הוא יסוד הפרסום, שכן ללא פרסום כהגדרתו בחוק לא תיתכן עוולה לפי סעיף 7 לחוק והיסוד השני הוא שהפרסום מהווה לשון הרע כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק.
 
46.       סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע המגדיר "לשון הרע" קובע:
 
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"
 
וסעיף 2 לחוק קובע כי פרסום הוא כל מעשה של העברת מסר לאדם אחד או יותר זולת הנפגע וכדלקמן:
 
"(א)     פרסום לעניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר".
(ב)       רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1)       אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע; 
(2)       אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."
 
47.       כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון ב ענין נולדמן טענה לפגיעה בשם הטוב נבחנת בארבעה שלבים:
             
"מהלך הניתוח של טענת הפגיעה בשם הטוב, המולידה עוולה בנזיקין ומזכה בפיצוי, בנוי מארבעה שלבים. ראשית, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר. פרשנות זו יש להשעין הן על מובנם הפשוט של דברי הפרסום המפורשים, והן על האמור "בין שורותיו", כפי שמכלול זה עשוי להתקבל ולהתפרש בעיני האדם הסביר (סעיף 3 לחוק . שנית, יש לבחון האם על פי משמעות זו, מהווים הדברים "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק, והאם אופן אמירתם מהווה "פרסום" כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק. בשלב שלישי יש לבחון את תחולת ההגנות השונות  על הפרסום, על פי סעיפים 13 עד 15 לחוק, אשר תחולת מי מהן עשויה לשלול את אחריותו של המפרסם לפרסום לשון הרע. גם שלב זה עשוי לכלול רכיב המתייחס לפרשנות הביטוי ולסיווגו, למשל, כביטוי של עובדה או ביטוי של דעה, לשם התאמתו להגנה הרלבנטית. בשלב הרביעי, אם ממלא הפרסום את תנאי שלושת השלבים הקודמים, נבחנת שאלת הסעדים, ובתוכם שאלת הפיצוי הראוי לתובע".
 
הנה כי כן, בשלב הראשון יש לפרש את הביטוי המדובר בפרשנות אובייקטיבית; בשלב השני יש לבחון האם לפי הפרשנות האובייקטיבית הדברים שנאמרו עולים כדי לשון הרע על פי סעיף 1 לחוק והאם אופן אמירתם מהווה פרסום לפי סעיף 2 לחוק; בשלב השלישי יש לבחון האם למפרסם עומדות ההגנות המפורטות בחוק ובשלב הרביעי, ככל שנקבע שפורסם לשון הרע ושהפרסום אינו חוסה בצלן של ההגנות הקבועות בחוק, נבחנת שאלת הסעדים ובכללם גובה הפיצוי הראוי לתובע.
  
48.      בתביעת לשון הרע שעילתה נוצרה במסגרת יחסי עבודה, יש להוסיף לתמהיל האיזונים האמורים גם את המאפיינים הייחודיים של יחסים מסוג זה. בין היתר, יש להתחשב בכך שיחסי עובד-מעסיק טומנים בחובם באופן אינהרנטי את הצורך לאפשר לממונה להעיר לכפופים לו, לחוות דעה על עבודתם ולהעביר להם אינפורמציה רלוונטית, מבלי שיתלווה לכך חשש מפני תביעות לשון הרע. לענייננו, יפים הדברים שנפסקו לאחרונה בענין מזרחי שם חזר בית הדין הארצי על המורכבות והייחודיות של תביעות לשון הרע במסגרת יחסי העבודה תוך הפניה לענין אבידן וכדלקמן:
 
"אשר ללשון הרע ביחסי עבודה נקודת המוצא, כפי שכתבה חברתנו השופטת דוידוב מוטולה, היא כי "יש לפרש לפיכך את חוק איסור לשון הרע, בהקשרים של יחסי עבודה, באופן שיגן על הערכים שבבסיס החוק אך מבלי לפגוע במרקם העדין של היחסים במקום העבודה, ומבלי ליצור "משפוט" יתר של כל התבטאות" (ע"ע(ארצי) 46548-09-12 ‏ ‏ לירן אבידן - פלאפון תקשורת בע"מ [פורסם בנבו]  (31.3.15) (להלן: ענין אבידן)). על הרציונל המונח ביסוד כך נאמר בענין אבידן:
"במערכת של יחסי עבודה קיימים גם ערכים נוספים שיש לקחתם בחשבון בעת יישומו של החוק וההגנות הנקובות בו, הנובעים מהיותו של מקום העבודה מעין "משפחה" מורחבת, שחבריה שוהים זה עם זה שעות רבות מדי יום ואמורים להגשים יחד מטרות משותפות. מקום העבודה הוא מקום חי ותוסס, שיש חשיבות להבטיח בו שיח פתוח, ללא חשש או מגבלות, ותוך עידודם של שקיפות, שיתוף וגילוי מרביים ... חלק מכך נוגע גם לזכותו, וחובתו, של ממונה להעיר לעובדיו הערות ולהעביר ביקורת על דרך תפקודם, כחלק אינטגראלי מניהול תקין של כוח אדם וכאינטרס מרכזי הן של העובדים והן של המעסיק ... מעסיק אמור לפיכך לבצע לעובדיו הערכות תקופתיות, למסור להם אינפורמציה רלוונטית, לנקוט כנגדם בהליכי בירור ומשמעת וליתן בגינם המלצות, מבלי שתתלווה לכך עננה של חשש מתמיד מתביעות משפטיות.
עוד יש לקחת בחשבון שלעיתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות, כחלק מהתנהלות יומיומית או בעידנא דריתחא נוכח לחץ העבודה; לא לכל עלבון יש להתייחס כאל לשון הרע במובנה המשפטי, ותיתכן בהקשר זה אף הגנת זוטי דברים ... מאידך יש להתחשב בחובות תום הלב המוגברות המוטלות על צדדים לחוזה עבודה; בפערי הכוחות הקיימים דרך כלל בין עובד לממונה עליו; ובהשפעה המשמעותית שתיתכן לאמירותיו של ממונה בנסיבות מסוימות ... לאור זאת, על שני הצדדים ליחסי העבודה - במסגרת חובתם לנהוג זה כלפי זה בהגינות ותום לב - להיזהר האחד בכבודו של משנהו, תוך הקפדה על מידתיות וסבירות...".
דברים אלה נאמרו ביחס לפרסומים – ובמיוחד התבטאויות בעל פה – במהלך יחסי העבודה, בין צדדים ליחסי העבודה ובזיקה לעבודה.  התקיימות מאפיינים אלה משפיעה על מערכת האיזונים בגדרי החוק, כפי שהיה בענין אבידן, ומביאה לנקיטת זהירות מפני משפוט יתר של כל התבטאות, כשכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו. ודוק, התקיימות מאפיינים אלה אינה מקנה "חסינות" מפני הטלת אחריות מכוח החוק במקרים מתאימים ובהתאם לנסיבות הענין (ראו: ע"ע(ארצי) 36064-09-16 ישראייר תעופה ותיירות בע"מ - סיגל שמעון [פורסם בנבו] (3.6.18)). הטלת אחריות זו עשויה להניב סעד כספי אך ייתכנו מקרים בהם חרף ההכרה באחריות כחלק מההתאמות במסגרת יחסי העבודה לא יושט סעד כספי (ע"ע(ארצי) 47288-09-17 פבל טובבין – אוניברסיטת חיפה [פורסם בנבו] (7.1.19) (להלן: ענין טובבין))."

49. בענייננו, הזימון לשימוע הופנה לתובעת בלבד ונמסר לה במסירה אישית במעטפה סגורה . התובעת מבססת את טענת הפרסום על פתקית ורודה שהוצמדה למכתב הזימון לשימוע הראשון מחודש יולי 2016 ועל גביה נרשם "אורי לתיק שלה בבקשה". מעדות התובעת בחקירה החוזרת עולה שהפתקית הופנתה למר אורי הדס שבצע סריקה של המסמכים במשרדי הנתבעים ובכלל זה של התיקים האישיים לרבות מכתבי הזימון לשימוע של התובעת. עוד העידה התובעת כי מר הדס לא היה חלק מעובדי המשרד. בנסיבות אלו, בהן מבוצעת סריקה של אלפי מסמכים על ידי גורם מקצועי במסגרת המעבר של המשרד לארכיון ממוחשב, ספק בעינינו האם מתקיים יסוד הפרסום. יתר על כן, במסגרת השימוע מיום 17.8.2017 השיבה התובעת כי היא לא בדקה האם הזימון לשימוע מיום 14.8.2017 סרוק במערכת הדיגיטלית של כח אדם בחברה. לפיכך, מכתב הזימון לשימוע מיום 28.7.2016 אינו עולה כדי לשון הרע, שכן הסיבות לזימון לשימוע אינן חורגות מטענות שגרתיות ב מקום העבודה. מכל מקום, גם אם יקבע שהתקיים יסוד הפרסום וכי תוכנם של הזימונים לשימוע עולה כדי לשון הרע , מכתבי הזימון לשימוע חוסים תחת הגנת תום לב.

50. סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע קובע:
 
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת  הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

 ......

(7) הפרסום היה הבעת דעת על התנהגותו או אפיו של הנפגע בענין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור;

הנתבע היה הממונה על התובעת ובמסגרת סמכותו הניהולית הוא היה מוסמך לפטר את התובעת. מכתבי הזימון לשימוע הוצאו כמצוות הדין במסגרת ניהול הליך שימוע לפני פיטורים על מנת ליתן לתובעת הזדמנות להתייחס לכוונת הנתבע לסיים את העסקתה מהנימוקים שהועלו על ידו בנוגע להתנהלות התובעת בעבודה. כך גם, בנסיבות המתוארות חלה הגנת זוטי דברים בהתחשב בהקשר הכולל של הליך השימוע ובהיקף הפרסום המצומצם למר הדס בלבד, שאינו מכיר את התובעת ואש ר נחשף למסמכי הזימון לשימוע לפרק זמן קצר במסגרת סריקת מסמכים רבים לארכיון הממוחשב. הוא הדין לגבי מכתב אישור על תקופת העסקה וקיזוז סכומים עודפים מיום 9.10.2017. מאחר שהמכתב הוגש במסגרת החקירה החוזרת של התובעת והנתבע טען כי המכתב אינו חתום על ידו, סוגיית זהות החתום על המסמך לא התבררה. מכל מקום, גם אם המכתב יצא על ידי מנהלת החשבונות החדשה ילנה בהנחיית הנתבע, המכתב חוסה תחת הגנת תום הלב והגנת זוטי דברים. הגב' ילנה הכינה את המכתב מכח תפקידה ובמסגרת גמר החשבון שנערך לתובעת בסיום עבודתה אצל הנתבעים. מכותרת המכתב עולה שהמכתב נמסר לתובעת בדואר רשום ובמסירה אישית, כך שלא היה פרסום מעבר לדרוש לצורך הכנת המכתב. אשר על כן, התביעה לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע – נדחית.

51. באשר לפגיעה בפרטיות - התובעת מעלה טענות כלליות בנוגע לאופן אחסון מסמכים אישיים בארכיון הדיגיטלי והאפשרות התיאורטית שהמסמכים ייחשפו לעיני גורמים שונים כגון עובדי חברת סינאל שנותנת לנתבעים שירותי תוכנת שכר וחברת איי. פיי. מחשבים המספקת לנתבעים שירותי מחשוב. המדובר בעילה שעניינה אחריותו של מחזיק במאגר מידע לאבטחת המידע ולהגנה על הפרטיות במאגר מידע כאמור בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות) ואשר לבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בה. יתר על כן, לא נטען וממילא לא הוכח פגיעה קונקרטית בפרטיות של התובעת וכן לא נסתרה טענת הנתבע ולפיה רק לו קיימת הרשאה לגשת לתיק האישי של התובעת וכי הקבצים בתיק האישי הם קבצים שמורים ומוגנים . לפיכך, התביעה לפיצוי בגין פגיעה בפרטיות - נדחית.

פיטורים שלא כדין

52. לטענת התובעת, היא פוטרה שלא כדין תוך האשמות שווא , באופן משפיל ומבזה, ללא פירוט נימוקי השימוע, כאשר השימוע נערך למראית עין, מבלי שניתנה לה הזדמנות אמיתית להפריך את הטענות נגדה.

53. מנגד, לטענת הנתבעים, התובעת פוטרה משיקולים עניינים ומוצדקים, לאחר שנערך לה הליך שימוע כדין. לטענתם, התובעת זומנה לישיבת השימוע תוך פירוט הנימוקים שבגינם הנתבעת שקלה את סיום העסקתה. לתובעת נערכה שיחת שימוע בנפש חפצה ובלב פתוח וניתנה לה הזדמנות מלאה ונאותה להשמיע את עמדתה ולשטוח את טענותיה כנגד כוונת הנתבעת. רק לאחר שנשמעו טענות התובעת ודבריה נשקלו היטב על ידי הנתבעת, התקבלה החלטה בדבר סיום עבודתה.

54. לא מצאנו כי נפל פגם בהליך הפיטורים. התובעת זומנה לשימוע על רקע חלופת המיילים בינה לבין הנתבע בימים 9.8.2017 – 14.8.2017 במסגרתם התובעת התעמתה עם הנתבע באופן בלתי פוסק וסירבה במופגן לקבל את הנחיותיו לגבי אופן קבלת המסמכים הדרושים לעבודה המצויים בחדר ו. בנוסף, ביום 14.8.2017 בשעות הבוקר התובעת הסלימה את המחלוקת בינה לבין הנתבע כששלחה מייל שכותרתו "כל הנעשה כאן כלפי יועבר לגורמי מקצוע" במסגרתו ציינה, בין היתר, כך:

"חלופת המיילים איתך, כמו גם כל אווירת העבודה, זו גם זו, היא חלק מנבזות, השפלה, התעמרות, הוצאת דיבתי, שיבוש עבודתי, יצירת לחצים, איומים שפלים נקלים, חוזרים ונשנים, העפת ניירת לכיווני, וכל המסכת הזו, המהווה את מכלול אופי מקום עבודתי כאן, עולה כדי עבירה על כל דיני עבודה על פי חוק, בכללם ובפרט התעמרות בעבודה וכן דיבה, אשר ניתן להם בתקופה האחרונה משנה תוקף בחקיקה ובשפיטה, ולא בכדי.

מיילים אלה להם אני חשופה לאורך עבודתי, וכמו כן וכולל כל המשתמע מלעיל – לא ימשיכו עוד! כל הנעשה בין כתלי המקום הזה יובא בדחיפות(!) בפני גורמי החוק והמשפט."

בהמשך היום ולאחר שהנתבע השיב למייל ודחה את הטענות, התובעת שלחה מייל נוסף ברוח דומה. כתוצאה מתכתובת המיילים, התובעת זומנה לשיחת אזהרה שנקבעה ליום 14.8.2017.

55. בו ביום, התעוררה בין הצדדים מחלוקת נוספת בנוגע לאופן העברת הדיווח לרשויות ב – 15 לחודש וזאת על רקע העובדה שה – 15 לחוד ש נפל ביום שלישי. גם מחלוקת זו נוהלה באמצעות המייל, כשכל אחד מהצדדים מתבצר בעמדתו לגבי אופן העברת הדיווח בעבר, כאשר בשלב מסוים התובעת השיבה לנתבע:

".. לא אענה עוד על מיילים שיש בהם הטרדה מכל סוג ומין מכאן ואילך".

בסופו של דבר, לאחר התכתבות נוספת, התובעת זומנה לשימוע לפני פיטורים בגין הנימוקים הבאים: היחס האישי שלה; רישום כוזב של צבירת ימי חופשה בתלוש השכר ופדיון ימי חופשה ללא אישור החברה; סירוב להתייצב לעבודה בימי שלישי. הנה כי כן, השתלשלות העניינים מעידה על כך שהנתבע לא התכוון לפטר את התובעת ומלכתחילה הוא היה מעונין בשיחת אזהרה בלבד. המשך התכתובת הבוטה וההתעמתות מצידה של התובעת, שהעידו על חוסר נכונות לקבל את מרותו ש ל הנתבע, הביאו להחמרה בצעדים המשמעתיים שננקטו כלפיה.

56. במסגרת הליך השימוע ניתנה לתובעת הזדמנות להתייחס לטענות שהועלו כלפיה על ידי הנתבעים והיא ניצלה את ההזדמנות במלואה. במכתב הזימון לשימוע שנמסר לתובעת צוינו הנימוקים בגינם הנתבעים שקלו את סיום העסקתה. אמנם, בזימון לשימוע לא פורטו שמות העובדים ו/או הספקים עמם היו לתובעת היתקלויות ו/או יחסים לא תקינים ואולם מפרוטוקול השימוע עולה שהתובעת ידעה להתייחס לטענות על היחס שלה מצידם של גורמים שונים כגון כריסטינה, רעות ומורן כמו גם להתנהלותה למול הגב' אדרי והגב' דסקלו. לגבי הטענה בדבר רישום של ימי חופשה ביתר, התובעת הייתה מודעת לטענה כלפיה כאמור במייל של הנתבע מיום 6.8.2017 ובישיבת השימוע היא שטחה את טענותיה בענין זה לרבות אזכור שיחה קודמת בנוגע לצבירת החופשה במהלכה היא ביקשה שלא ליצור יתרת חופשה שלילית בגין ההיעדרות בימי ג', הזכירה את זכאותה לצבירת חופשה על פי הוותק המקצועי ואת תוספת השכר שניתנה במשק בשנת 2017 וכן טענה לקיומה של הסכמה מכללא להגדלת צבירת החופשה על יסוד אישור דוחות הנוכחות ותלושי השכר. התובעת התייחסה בפירוט גם לטענת הנתבע בדבר אי התייצבותה לעבודה בימי שלישי.

57. לא הוכח שהשימוע נערך למראית עין וכי ההחלטה בדבר פיטורי התובעת הייתה מנויה וגמורה טרם השימוע. מודעת דרושים למשרת מנהלת חשבונות פורסמה על ידי הנתבעים ביום 22.8.2017 לאחר ישיבת השימוע ולאחר שהנתבעים כבר קיבלו החלטה בעניינה, הגם שלנוכח שהיית התובעת בחופשת מחלה, ההחלטה נמסרה לה במועד מאוחר יותר, עם סיום חופשת המחלה ביום 4.9.2017 .
 
58.       סיכומו של דבר – שוכנענו כי החלטת הנתבעים לסיים את העסקת התובעת התקבלה משיקולים ענייניים וסבירים לנוכח הגדלת צבירת ימי החופשה בתלוש השכר מעבר למוסכם ובפרט לנוכח היחס של התובעת לסובבים אותה לרבות לנתבע עצמו, כשהתובעת מסרבת לקבל את מרותו של הנתבע ואת הנחיותיו בקשר לעבודה וזאת לאחר שבחודש יולי 2016 היא הוזמנה לשימוע מסיבות דומות שלאחריו ולאחר שנשמעה עמדתה, ניתנה לה הזדמנות נוספת תוך הבניית כלים ונהלים שהוסכמו בין הצדדים לצורך ס ביבת עבודה תקינה. התובעת הוזמנה לשימוע במסגרתו נשמעה באריכות עמדתה לרבות טענותיה כלפי הנתבע באופן אישי ובקשר להעסקה פוגענית.
ההחלטה בעניינה של התובעת התקבלה לאחר שהנתבעים שקלו את עמדתה וטענותיה במהלך השימוע. לנוכח יציאת התובעת לחופשת מחלה החל מיום 20.8.2017 ועד ליום 3.9.2017, ההחלטה בדבר סיום העבודה נמסרה לתובעת עם חזרתה מחופשת המחלה ביום 4.9.2017.
אשר על התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין – נדחית.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים

59. לטענת התובעת היא קיבלה מהנתבע טופס 161 ומכתב שחרור של כספי הפיצויים רק במהלך הדיון הראשון בתיק ביום 16.7.2018 כמעט שנה לאחר מועד סיום העבודה. עוד נטען כי גם המכתב שנמסר לה במועד הדיון אינו מכתב שחרור לקופה מאחר וכתוב עליו לצרכי מו"מ. לפיכך, היא זכאית לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים החל מיום 5.11.2017 ועד למועד התשלום המלא בפועל. ב סיכומיה התובעת תחמה את התביעה לפיצויי הלנה לתקופה שממועד סיום העבודה ועד ליום 16.7.2018, מועד הדיון בו נמסרו לה טופס 161 ומכתב השחרור.

60. מנגד, לטענת הנתבעים, כספי הפיצויים שוחררו לתובעת במועד סיום העבודה. טופס 161 שהוכן על ידי התובעת עצמה נחתם על ידי הנתבעים והונח במגירה של התובעת ביחד עם מכתב שחרור של מלוא כספי הפיצויים שנצברו לזכות התובעת בקופת הפנסיה.

61. כאמור בפרק העובדתי, מכתב שחרור כספי הפיצויים נמסר לתובעת רק ביום 16.7.2018 לאחר הדיון המוקדם שהתקיים באותו היום. אין בידינו לקבל את טענות התובעת ולפיה המכתב שנמסר לה ביום 16.7.2018 אינו בגדר מכתב שחרור מאחר וכתוב עליו "לצרכי מו"מ". לא הוכח כי קופת הפנסיה סירבה לשחרר את הכספים לאחר שהתובעת המציאה לה את המכתב הנ"ל וגם ב"כ התובעת לא טענו דבר לגבי נוסח המכתב.
באשר לאיחור בהמצאת מכתב השחרור, שוכנענו שמכתב השחרור לקופת הפנסיה בגין רכיב הפיצויים לא נמסר לתובעת במועד, עקב טעות כנה ובלבול בין מכתב השחרור של קרן ההשתלמות למכתב השחרור לקופת הפנסיה. זאת לנוכח העובדה שטופס 161 שהוכן על ידי התובעת מתוארך ליום 13.9.2017, מועד בו הוכן לתובעת מכתב לשחרור הכספים שנצברו לזכותה בקרן ההשתלמות. שני המסמכים נחתמו על ידי הנתבעים ועל פי עדות הנתבע שנתמכה בעדותה של הגב' אדרי הונחו במגירה של התובעת ונמסרו לה ביום 10.10.2017. טופס 161 ומכתב השחרור לקרן ההשתלמות הוכנו על ידי התובעת, בעוד שמסיבה לא ברורה, התובעת לא הכינה לחתימת הנתבעים מכתב דומה לשחרור של כספי הפיצויים לקופת הפנסיה. בכתב ההגנה, הנתבעים חזרו על אותה טעות והתייחסו למכתב השחרור לקרן ההשתלמות כמכתב שחרור לקופת הפנסיה. מיד לאחר שהנתבעים הועמדו על טעותם בדיון מיום 16.7.2018, בו ביום יצא לתובעת מכתב שחרור לקופת הפנסיה. לכך נוסיף שעל אף שהתובעת הייתה מיוצגת עוד בטרם התקבלה החלטת הפיטורים בעניינה, התובעת לא פנתה לנתבעים באמצעות באת כוחה בקשר להמצאת המסמכים הנדרשים לשחרור כספי הפיצויים, קודם להגשת התביעה.
בנסיבות אלו, לא מצאנו הצדקה לחייב את הנתבעים בפיצויי הלנת פיצויים.

דמי הבראה

62. לטענת התובעת, היא זכאית לדמי הבראה לפי היקף של משרה מלאה ובסך כולל של 7,182 ₪ בגין כל תקופת העבודה. בפועל, במהלך כל תקופת העבודה שולמו לה דמי הבראה בסך של 5,457 ₪ ועל כן היא זכאית ליתרת דמי הבראה בסך של 1,158 ₪.

63. מנגד, לטענת הנתבעים, התובעת זכאית לדמי הבראה בהתאם לחלקיות המשרה בשיעור של 65%. למרות חלקיות המשרה, התובעת שלמה לעצמה דמי הבראה לפי היקף של משרה מלאה, ללא כל הצדקה, כך שבגין כל תקופת העבודה התובעת קיבלה תשלום ביתר בגין דמי הבראה בסך של 2,130 ₪.

64. אין מחלוקת שהתובעת עבדה בהיקף חלקי. בשנת העבודה הראשונה, התובעת עבדה 6.5 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, דהיינו בהיקף של 76% משרה והחל מחודש אוגוסט 2015 היא עבדה 5.5 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, כלומר בהיקף של 64% משרה. בהסכמי העבודה שנחתמו עם התובעת אין התייחסות לדמי הבראה ו/או לזכאות של דמי הבראה לפי היקף של משרה מלאה ו/או לזכאות של כל התנאים הסוציאליים לפי היקף של משרה מלאה . לפיכך, התובעת זכאית לדמי הבראה על פי צו ההרחבה החל על העובדים במשק ולפיו דמי הבראה לעובד במשרה חלקית משולמת באופן יחסי לחלקיות המשרה לדמי הבראה. לנוכח טענות התובעת נציין כי לא שוכנענו שניתן לראות הסכמה מכללא לתשלום התנאים הסוציאליים של התובעת על בסיס משרה מלאה וזאת על סמך התשלום בפועל ותלושי השכר שנערכו על ידי התובעת. נכון הוא, שהנתבע הוא עורך דין במקצועו ואולם לא הוכח שהנתבע או מי מטעמו בדקו את תלושי השכר של התובעת ו כי הנתבע היה מודע לאופן חישוב הזכויות לרבות דמי הבראה על בסיס משרה מלאה.

65. על פי חלקיות המשרה, התובעת הייתה זכאית לדמי הבראה בסך של 1,418 ₪ בגין השנה הראשונה (5 ימים X 378 ₪ ליום X 75% משרה); בסך של 1,474 ₪ בגין בשנה הש ניה (6 ימים X 378 ₪ ליום X 65% משרה); סך של 1,474 ₪ עבור השנה השלישית (6 ימים X 378 ₪ ליום X 65% משרה) וסך של 430 ₪ בגין השנה הרביעית (7 ימים X 378 ₪ ליום X 65% משרה X 1/4 שנה ). מכאן שבגין כל תקופת העבודה, התובעת הייתה זכאית לדמי ההבראה בסך כולל 4,796 ₪. בפועל, התובעת קיבלה סך של 6,308 ש"ח, כך שהתובעת קיבלה דמי הבראה ביתר בסך של 1,512 ₪ ועל כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

דמי נסיעות

66. לטענת התובעת, היא קיבלה דמי נסיעות על בסיס כרטיס חופשי חודשי בסך של 250 ₪ וזאת לאחר שלושה חודשים לגביהם הוסכם כי דמי הנסיעות יובאו בחשבון השכר הכולל. לטענתה, היא נדרשה לשימוש תכוף במוניות לצורך הגעה לעבודה ובחזרה ממנה, שכן לצורך ההגעה לעבודה היה עליה להשתמש בששה אוטובוסים. התובעת העמידה את התביעה על סך של 5,850 ₪ לפי אומדן של 150 ₪ לחודש.

67. מנגד, לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה דמי נסיעות ביתר מעבר לסכום המגיע לה על פי הדין. בנוסף, לעיתים, הנתבע הסיע את התובעת בחזרה לביתה. עוד נטען שהתובעת לא נאלצה לעדשות שימוש במוניות לצורך הגעה לעבודה ובחזרה ממנה ומכל מקום, התובעת לא הציגה קבלות המעידות על ההוצאות שהוציאה בגין הנסיעות במונית.

68. אין מחלוקת שהתובעת קיבלה דמי נסיעות על פי המוסכם בהסכמי העבודה ולפי תעריף חופשי חודשי החל מהחודש הרביעי לעבודתה. התובעת לא הציגה מקור נורמטיבי המזכה אותה בדמי נסיעות מעבר לתעריף חופשי-חודשי ומקל וחומר, שהתובעת לא הציגה מקור נורמטיבי המזכה אותה בהחזר נסיעות במוניות. לפיכך, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

פדיון חופשה

69. לטענת התובעת, היא זכאית לפדיון של 7.3 ימים ולסך של 2,308 ₪ שלא שולם לה במועד סיום העבודה.

70. לטענת הנתבעים, התובעת רשמה לזכותה צבירה מוגדלת של ימי חופשה לחודש בשונה מהמוסכם (2 ימים לחודש במקום 1.5 ימים לחודש) ועל כן היא אינה זכאית לפדיון יתרת ימי החופשה על פי הרישום בתלושי השכר. התובעת ניצלה בפועל את כל ימי החופשה המגיעים לה בהתאם להסכמות הצדדים ואף קיבלה תשלו ביתר בסך של 463.5 ₪ בגין 1.5 ימי חופשה ששולמו ביתר לנוכח רישום הצבירה המוגדלת על ידי התובעת.

71. מעיון בתלושי השכר עולה שלפי צבירה של 1.5 חופשה לחודש כמוסכם ולאחר הפחתת ניצול ימי החופשה, התובעת זכאית לפדיון של 5 ימים ולסך של 1,545 ₪ לפי התחשיב הבא:

6800 ₪/22 ימי עבודה=309 ₪ ערך יום עבודה.

5 ימים X 309 ₪ = 1,545 ₪.

שכר חודש ספטמבר ואוקטובר 2017 וטענת הקיזוז

72. לטענת התובעת, היא לא קיבלה שכר עבור החודשים ספטמבר ואוקטובר 2017 לאחר שהנתבעים קזזו משכרה קיזוזים שונים שלא כדין.

73. הנתבעים טוענים כי ניתנה לתובעת הודעה מוקדמת כדין משעה שנמסר לה מכתב פיטורים ביום 4.9.2017 ולפיו הפיטורים נכנסו לתוקף ביום 4.10.2017. התובעת ניצלה את האמון הרב שניתן בה וערכה לעצמה את תלושי השכר כך שישולם לה שכר ביתר ותשלום העולה על המוסכם בגין זכויות שונות. לתובעת שולם מלוא השכר והזכויות המגיעות לה עבור תקופת ההודעה המוקדמת ממנו קוזזו כדין חובותיה של התובעת לנתבעת בגין שכר ששולם ביתר ותשלומים עודפים ברכיב חופשה שנתית, דמי הבראה ודמי נסיעות. החוב של התובעת כלפי הנתבעת בגין התשלומים ביתר עומד על סך כולל של 14,241 ₪ ולפיכך, השכר בגין החודשים ספטמבר ואוקטובר 2017 קוזז במלואו כנגד החוב. התובעת נותרה חייבת לנתבעת סך של 6,350 ₪ אותו יש לקזז כנגד כל סכום שייפסק לתובעת

74. טענת הקיזוז מבוססת על תשלומים ביתר ששולמו לתובעת ברכיבים חופשה שנתית, דמי הבראה, הוצאות נסיעה ושכר עבודה ששולם ביתר לנוכח תשלום שכר מלא בחודשים שבהם שעות העבודה בפועל היו נמוכות מהיקף המשרה הנדרש על פי הסכמי העבודה.
כאמור לעיל, לא מצאנו ששולם לתובעת ביתר עבור רכיב חופשה שנתית, אלא שהתובעת זכאית לפדיון חופשה עבור 5 ימים, לאחר שהופחתה הצבירה המוגדלת של חצי יום בחודשים מאי – אוגוסט 2017.
ברכיב ההבראה שולם לתובעת ביתר סך של 1,512 ₪ כמפורט לעיל. ברכיב הנסיעות לא מצאנו ששולם לתובעת תשלום ביתר. מעיון בתלושי השכר לשלושת חודשי העבודה הראשונים יוני – אוגוסט 2014 עולה כי השכר ששולם לתובעת עמד על 6,800 ₪ כולל דמי נסיעות בהתאם להסכם העבודה הראשון מיום 29.6.2014 . באשר לחודשים פברואר 2017 ואילך לגביהם נטען כי סכום החופשי חודשי ירד והתובעת הייתה זכאית לסכם נמוך יותר מזה ששולם, הנתבעים לא הביא ו אסמכתא בדבר סכום החופשי חודשי לו הייתה זכאית התובעת ולא ספק ו כל הסבר מדוע הסכום היה צריך לרדת. לפיכך, לא הוכח ששולמו לתובע דמי נסיעות ביתר בחודשים פברואר 2016 – ספטמבר 2017 כמו גם בשלושת החודשים הראשונים.

75. באשר לשכר העבודה ששולם ביתר, מתחשיב הנתבעים עולה כי נערך תחשיב של שעות התקן על פי מסגרת השעות הרגילות למול שעות העבודה בפועל מבלי להביא בחשבון שעות היעדרות מוצדקות כגון חופשה חגים ומחלה ודי בכך כדי לדחות את תחשיב הנתבעים. יתר על כן, התובעת קיבלה משכורת חודשית והצדדים הסכימו לרבות על דרך ההתנהגות כי שעות ההיעדרות לא ינוכו משכרה. כך למשל בהסכם לצמצום משרה זמני מחודש דצמבר 2016 הוסכם שהתובעת רשאית להעדר בימי שלישי, ללא פגיעה בשכר והתובעת תשלים את השעות ביתר הימים. מהתנהגות הצדדים בפועל עולה כי הוסכם ששכרה של התובעת לא יופחת גם כאשר היא לא השלימה את שעות ההיעדרות ובמקרה כזה, התובעת תנכה את יתרת השעות ממכסת ימי החופשה . בהקשר זה ובשונה מעמדתנו בנוגע למודעות הנתבע לחישובי ההבראה שערכה התובעת, הנתבע ראה את דוחות הנוכחות של התובעת ואת שעות התקן לעומת שעות העבודה בפועל והעובדה שהוא לא דרש מהתובעת את שעות ההיעדרות משכר בזמן אמת היא הנותנת כי הוסכם שלא לנכות מהתובעת את שעות ההיעדרות, בין היתר, על רקע הקיזוז מימי החופשה וכן היחס של הנתבע לתובעת כעובדת בכירה בנתבעת. כך גם, מעיון בדוחות הנוכחות לא מצאנו שהתובעת ייחסה לעצמה שעות עודפות ביתר. לפיכך, לא מצאנו כל הצדקה לקיזוז ברכיב זה ועל כן, הנתבעים היו רשאים לקזז מהתובעת סך של 1,512 ₪ בלבד בגין תשלום דמי הבראה ביתר . לפיכך, התובעת זכאית לתשלום שכר עבור החודשים ספטמבר ואוקטובר (לאחר קיזוז) בסך של 8,294 ₪.

76. לנוכח העובדה שבפועל התובעת עבדה פחות משעות התקן, אנו סבורים שהייתה מחלוקת אמיתית ו/או טעות כנה בדבר קיזוז שעות ההיעדרות, כך שאין הצדקה לחיוב בפיצויי הלנת שכר.

סוף דבר

77. התביעה מתקבלת בחלקה המזערי, כך שהנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים:

א. שכר עבודה לחודשים ספטמבר-אוקטובר 2017 בסך 8,294 ₪.
ב. פדיון חופשה בסך 1,545 ₪.

סכומים אלו, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.10.2017 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

78. בהתחשב בתוצאה ולפיה מרבית התביעה נדחתה ולנוכח היקף התביעה והמשאבים שנדרשו לצורך ההגנה ברכיבים שנדחו כמו גם אופן ניהול ההליך – הגשת תמלילים נוספים באיחור כשתוצאה מהגשתם הנתבעים נדרשו להגשת תצהיר משלים ו הוספת ראיות חדשות לסיכומים היקף ניכר, אף ללא הגשת בקשה מתאימה. מנגד, בפסיקת ההוצאות התחשבנו גם באיחור בהמצאת מכתב שחרור לקופת הפנסיה ודחיית רובה של טענת הקיזוז. לאור כל האמור, התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים.

79. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז תשרי תשפ"ב, (23 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מנחם פלג
נציג מעסיקים

איריס רש, שופטת

גב' ורד קאופמן
נציג עובדים