הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 47082-07-21

13 נובמבר 2021
לפני: כב' הרשמת מירי שי

התובעת:
Shaji Vayalil Sunitha
ע"י ב"כ: עו"ד ג'יריס סמעאן
-
הנתבעים:

  1. עזבון המנוחה עאישה ותד ז"ל
  2. אבו ואסל כאוכב אלשרק
  3. פאיזה אבו ואסל
  4. מוחמד בן אחמד ותד
  5. ריאד בן אחמד ותד

נתבעים 2, 3 ו- 5 ע"י ב"כ: עו"ד גרה אוסאיד

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעים 2, 3 ו- 5 (להלן: המבקשים) לחייב את התובעת (להלן: המשיבה) בהפקדת ערובה לפי תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: התקנה).

2. לטענת המבקשים, סיכויי התביעה כנגדם נמוכים בהינתן שהם בגדר יורשים פוטנציאליים ולא יורשים על פי דין. עוד נטען, כי המשיבה אינה תושבת ישראל ואם ייפסקו הוצאות לטובת המבקשים, קיים חשש שלא יוכלו לגבות את הסכום שייפסק.

3. לטענת המשיבה, המבקשים בהיותם ילדיה הביולוגיים של המנוחה הם הנתבעים הראויים גם בהעדר צו ירושה או צו קיום צוואה, ומשמדובר בתביעה לזכויות מכוח משפט העבודה המגן, הרי שסיכויי התביעה גבוהים. עוד טענה המשיבה, כי הינה אזרחית הודו, ולכן לא חלה בעניינה תקנה 116א(ב).

4. פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ב-ע"ע (ארצי) 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן – קיבוץ בית הערבה (מיום 11.2.2021), ע וסק באמות המידה והשיקולים המנחים לחיוב תובע בהפקדת ערובה מכוח תקנה 116א (להלן: עניין אבו מוחסן). בית הדין הארצי קבע, כי התקנה שינתה הן את ברירת המחדל והן את חלוקת הנטלים בין התובע ובין הנתבע בנוגע לחיוב תובע שאינו תושב ישראל בהפקדת ערובה. נקודת המוצא לדיון בבקשה להפקדת ערובה השתנתה, ועל פיה יש לחייב תובע שחלה עליו התקנה בהפקדת ערובה, אלא אם התובע יראה כי מתקיים בו אחד הטעמים לפטור מהפקדת ערובה. עוד הובהר, כי התקנה אינה מאיינת את פסיקתו של בית הדין בעבר, שכן העקרונות שנקבעו בפסיקה מוסיפים להנחות את שיקול הדעת בעת יישום ההסדרים שנקבעו בתקנה, בהתאמה ובשינויים המתחייבים משינוי נקודת המוצא.

5. בבואו להכריע בבקשה להפקדת ערובה על בית הדין לאזן בין זכותו היסודית של התובע לגישה לערכאות ובין זכותו של הנתבע לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ולא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה נגדו.

6. דיון והכרעה: במקרה דנן, המשיבה הינו אזרחית הודו. הודו היא אחת המדינות שהצטרפו לאמנת האג. משכך, השיקולים של בית הדין לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה דומים לאלה של תושב ישראל. הכלל הוא שלא תוטל על עובד שהוא תושב ישראל חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים והנדירים בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה, יוכיח שהתביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה ושלא יהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו.

7. לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה, ועיינתי ב כתבי ה טענות, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

8. בהינתן שהמשיבה היא מהגרת עבודה המועסקת בענף הסיעוד יש לתת משקל להשתייכותה לאוכלוסיית עובדים מוחלשת הזקוקה להגנה . מטעם זה אני סבורה שיש לתת לה את יומה בבית הדין מבלי להציב בפניה מחסום בדמות הפקדת ערובה. עוד יש לתת את הדעת לכך שמעסיקתה של המשיבה נפטרה וכעת יש לבחון מי מקרובי המשפחה והיורשים של המנוחה אחראי לתשלום זכויותיה של המשיבה , כאשר אין צו ירושה ואין צו קיום צוואה. שיקול נוסף שיש להביא בחשבון נוגע למהות התביעה ולאופי הזכויות הנתבעות. בכתב התביעה עתרה המשיב ה לתשלום שכר עבודה, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים וגמול עבודה בחג, ביטוח פנסיוני, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. מדובר בזכויות מגן מכוח יחסי העבודה ששררו בין התובעת ובין המנוחה הנתבעת 1, ומכאן שלא מדובר התביעה מופרכת על פניה.

9. לסיכום, מכל הטעמים שפורטו לעיל שוכנעתי שאין מקום לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה, והבקשה נדחית.

10. כל אחד מהנתבעים 2, 3 ו- 5 ישלם לתובעת הוצאות הבקשה בסכום של 300 ש"ח עבור שכר טרחת עו"ד, בתוך 30 ימים מהיום וללא קשר להמשך ההליכים.

ניתנה היום, ט' כסלו תשפ"ב, (13 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.