הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 44954-07-18

04 אוקטובר 2020
בפני: כב' השופטת מיכל פריימן
התובע:
מקסים מלול
ע"י ב"כ: עו"ד גיל תורג'מן
-
הנתבעים:
וילאר מגורים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יואב אלשיך
2. דוד מלול
ע"י ב"כ: עו"ד אהרון ריבלין

החלטה

לפני בקשת הנתבעים להורות על סילוק התביעה על הסף בהתאם להוראות תקנה 44 ותקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991.

רקע כללי

1. התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבעים בטענה כי התקיימו יחסי עובד מעסיק בינו לבין הנתבעת (להלן גם: " החברה") וזאת מחודש 11/97 ועד לפ יטוריו הנטענים ביום 31.5.15. התובע דורש בתביעתו קבלת הפרשי שכר וזכויות נוספות המגיעות לו לטענתו מכוח תקופת עבודתו האמורה וסיומה.

לטענת התובע, הוא שימש כמנכ"ל החברה והחזיק בנאמנות במניות החברה עבור הנתבע 2 (להלן " הנתבע"), אשר היה הבעלים והשולט בפועל בחברה.

לטענת התובע, הנתבע התחייב כלפיו, באופן אישי , לחוב בכל התחייבויות החברה ומעת לעת אכן הועברו לו מחשבונו האישי של הנתבע תשלומים על חשבון המגיע לו מהחברה.

לטענת התובע, בשנת 2015 פנה לנתבע בנוגע לתשלום זכויותיו וכתגובה, הועלו כנגדו טענות שקריות והוא פוטר לאלתר, ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע.
לא זו בלבד אלא שהנתבע הגיש כנגדו תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 30248-06-16).

בתביעה זו תובע התובע הפרשי שכר עבודה מחודש 11/97 ולמשך 212 חודשים בצירוף פיצויי הלנה, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה והבראה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות וכן תשלום עבור בונוס שהובטח לו לטענתו עבור הבראת החברה.
תביעתו מסתכמת בלמעלה מ-5.5 מיליון ₪.

הנתבעים הגישו כתבי הגנה מטעמם במסגרתם כפרו בקיומם של יחסי עובד מעסיק ובסמכות בית הדין לדון בתביעה.
כן טענו כי התביעה הינה חסרת יסוד ומופרכת על פניה ודינה להידחות על הסף מחמת התיישנות, שיהוי, חוסר תום לב וניצול הליכי בית משפט לרעה, השתק ומניעות.

הן החברה והן הנתבע הגישו בקשות לדחיית התביעה על הסף וכמו כן ביקשו לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאותיהם.
בהחלטת כב' הרשמת מיום 19.10.19 חויב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות החברה מן הטעם כי סיכויי התביעה כנגד החברה הינם לכאורה קלושים ובשל מצבו הכלכלי של התובע. הבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע נדחתה.

אשר לבקשות לדחייה על הסף, התובע הגיש תשובתו לבקשות, הנתבעים הגישו תגובות לתשובה והדיון בבקשה נקבע ליום 8.3.20.

8. במסגרת תשובתו ובהתייחס לטענת ההתיישנות טען התובע לראשונה כי החברה התחייבה לתשלום שכרו תוך הסכמה לדחיית מועד תשלום השכר עד לאחר העברת מניות החברה או סילוק התחייבויותיה לצדדי ג' . התחייבויות אלה אושררו לטענתו במסמכים אשר צורפו ל ראשונה לתגובתו. לטענתו, ברגע שסולקו ההתחייבויות והחברה צברה רווחים, קמה זכאותו לתשלום השכר ועל כן פנה הוא בדרישה לנתבע, אשר הובילה לפיטוריו. מכאן, טוען התובע, כי זכאותו לתשלום השכר כלל לא התיישנה.
יחד עם זאת חזר בו התובע מהדרישה לתשלום פיצויי הלנת שכר עבודה.

9. במעמד הדיון הודה התובע כי באשר לרכיבי החופשה וההבראה לא יעמוד על תביעתו שמעבר לתקופת ההתיישנות אולם שב ועמד על דרישתו לקבלת הפרשי שכר עבודה לכל התקופה. התובע ביקש לתקן את התביעה בשים לב לטענת ההתיישנות.

10. בהעדר הסכמה, נדרשים אנו להחלטה לגופן של בקשות, כפי שיובא להלן.

עיקר טענות החברה בבקשתה לסילוק על הסף

11. לטענת החברה, כתב התביעה אינו מקים עילת תביעה נגדה ויש בו משום ניצול הליכים משפטיים לרעה.

לטענת החברה, לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין התובע ובית דין זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעתו של התובע.
התובע עצמו ציין כי הוא התקשר באופן ישיר ואישי מול הנתבע ולא מול החברה.
לטענת החברה, התובע מעיד על עצמו שהחזיק את מניות החברה בנאמנות עבור הנתבע, והנתבע הוא שהתחייב כלפיו אישית בהתחייבויות כספיות. לפיכך, כל טענותיו של התובע מופנות כלפי הנתבע והתחייבויותיו האישיות כלפיו ואין לו כל טענה או דרישה כלפי החברה.

התובע לא הציג כל ראיה לקיום מערכת יחסי עובד מעסיק עם החברה. התובע לא הציג כל הסכם העסקה שנערך עם החברה, תלושי שכר שהנפיקה לו החברה או כל מסמך אחר המעיד כי הועסק על ידה.
התובע מודה כי התשלומים שקיבל מעת לעת שולמו ע"י הנתבע ולא החברה.

12. זאת ועוד. בשנת 2012 במסגרת הסכמים להקצאת מניות החברה והמחאת חובותיה, חתם התובע בשם החברה כבעל מניות שלה על הסכמים עם צדדי ג' בהם הצהיר התובע, בין היתר, כי אין לחברה עובדים, וכי אין סיכון לקיומה של טענה בדבר יחסי עובד מעביד כנגד החברה או התחייבות בקשר למינוי אדם כלשהו כמנהל החברה.
עוד הצהיר, כי במשך 4 שנים קודם להסכם, היינו, משנת 2008, החברה לא יצרה התחייבויות כלפי צד ג', כי הדוחו"ת הכספיים, שאין בהם כל התחייבות כלפי התובע, משקפים באופן מלא ונאות את מצב החברה והתחייבויותיה, וכי החברה לא קשורה בהסכם המחיבה לבצע תשלומים, שטרם שולמו.

לטענת החברה, כתוצאה מהצהרתו לעיל והחתימה על הסכם הקצאת המניות
התובע קיבל טובת הנאה אישית – שחרור מערבות אישית בהיקף של עשרות מיליוני שקלים –ואולם כעת – כחמש שנים לאחר חתימת ההסכם – טוען התובע, בניגוד להצהרותיו שלו, כי היה עובד החברה ותובע לקבל זכויות בסכום מצטבר של כ-5 מיליון ₪.

13. עוד טוענת החברה, כי טענת התובע כי פוטר בשנת 2015 ע"י הנתבע, כאשר עוד משנת 2012, לנוכח מכירת המניות, אין לנתבע כל חלק ונחלה בחברה והשליטה בחברה הועברה לחברת וילאר אינטרנשיונל בע"מ, מעידה על מופרכות גרסתו והעדר עילת תביעה כנגד הנתבעת.

14. כן טוענת החברה כי אף אם ימצא ביה"ד כי יש לו סמכות לדון בתביעה הרי שהתביעה כולה או בחלקה התיישנה ויש להורות על סילוקה של כל עילת תביעה שהתיישנה.

16. לנוכח כל האמור, מבקשת החברה כי נורה על סילוק התביעה על הסף.

עיקר טענות הנתבע

17. הנתבע הגיש אף הוא בקשה לסילוק על הסף, וטען להיעדר סמכות עניינית ולהתיישנות.
לטענתו, טענות התובע אינן מבוססות ולא הוצגה תשתית עובדתית מינימלית בדבר קיום יחסי עובד מעסיק בינו לבין התובע.

18. עילת התביעה לתשלום שכר בכל התקופה שקודם ל- 8/2011 התיישנה וכן התיישנו התביעות לפיצויי הלנה ולפדיון חופשה.

עיקר טענות התובע

19. בתגובתו לבקשות הסילוק על הסף טען התובע כאמור כי החברה התחייבה לשלם לו את שכרו במועד נדחה וצירף לעניין זה מסמכים לתמיכה בטענתו – פרוטוקול מיום 26.10.1999, ומכתבי אשרור מיום 19.5.2002 ומיום 5.6.2002.

20. לטענתו, במסמכים אלו נכתב מפורשות כי שכרו ישולם רק לאחר גמר התחייבויות החברה כלפי הבנקים ונושיה ומתוך רווחי החברה בלבד. על כן, כעת, משהגיע המועד בו נסתיימו התחייבויות החברה כלפי הבנקים והנושים – הגיע מועד תשלום שכרו.

21. התובע טוען עוד, כי מסמך "תוספת למסמך הבנות" שנחתם ביום 26.12.2012 מלמד על כך שהיה ידוע לחברה שהתובע משמש כמנכל החברה (בשמה הקודם – " סאן הצפון" ) היינו, עובד החברה.

אשר להצהרות שניתנו כי "לחברה אין עובדים" טוען התובע כי "יש להבין את האקלים שאפף את חתימת ההסכמים ואת ניסוחם" , הסכמים שנעשו לצורך התקשרות עם וילאר אינטרנשיונל בע"מ ועל מנת שלא לאבד את הזכויות במקרקעין, כאשר, לטענת התובע, "המבקשת, באי כוחה ומנהליה הם שניסחו את ההסכמים ...זאת כאשר הם מנצלים את פערי הכוחות הגדולים שבין הצדדים ".

22. כתשובה לטענת ההתיישנות, התובע טען כי עילות התביעה נולדו בחודש מאי 2015, בשים לב להסכם שלפיו השכר ישולם לאחר השלמת התחייבויות החברה כלפי הבנקים והנושים, ועל כן התביעה לא התיישנה. עם זאת, התובע הודיע בתגובתו כי הוא מוותר על הסעד שנתבע ברכיב פיצויי הלנת שכר בסך של 46,635$.

23. אשר להיעדר סמכות עניינית, התובע טוען כי הוא הועסק בחברה בכל התקופה, וזאת ניתן ללמוד גם מהעסקתו בשנים 2013-2015. לטענתו, הנתבע הודה במפורש בכך שהתובע הוא זה שניהל בפועל את החברה וזאת במסגרת כתב טענות שהגיש בתביעה אחרת בין הצדדים.

תגובת החברה לתשוב ת התובע

24. בתגובתה מתנגדת החברה להעלאת טענות חדשות וסותרות ולצירוף מסמכים חדשים לתשובה, שלא הועלו ושלא צורפו לתביעה מלכתחילה.

החברה מציינת כי גם בתשובתו התובע אינו מתכחש למכלול ההסכמים עליהם חתם בשמו ובשם החברה ובהם הצהרות הסותרות את טענותיו עתה ומעידות כי אינו עובד החברה, כי החברה לא חבה כלפיו דבר וכי במסגרת אותם הסכמים וכנגד הצהרותיו שוחרר הוא מערבותו האישית לחובות החברה כלפי הבנק בהיקף של עשרות מיליוני ₪.
הסתרת ההסכמים מלכתחילה והעלאת טענה חדשה רק במסגרת התגובה כי חתם על ההסכמים "מחוסר ברירה" אין ליתן לה תוקף.

זאת ועוד, גם מתשובתו עולה כי התביעה מושתתת , אם בכלל, על התחייבויות הנתבע כלפי התובע ולא על התחייבויות החברה, ומבלי שהייתה לנתבע סמכות להתחייב בשמה.
גם אם שימש כבעל מניות או נושא משרה בחברה, אין הדבר הופך את התובע לעובד החברה.

החברה חוזרת על טענותיה בעניין חוסר הסמכות העניינית, התיישנות ושיהוי התביעה ומבקשת דחייתה על הסף.

הכרעה

24. תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 קובעת כי בית הדין ימחק על הסף כתב טענות, בין היתר, כאשר "אין הכתב מראה עילה".
מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד דין אשר מאפשרת היענות לתביעה (ע"א 6313/01 עיזבון המנוח אלעד שיאון ז"ל - הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567).

אשר לשימוש בסעד של מחיקה או דחייה של תביעה על הסף, נקבע בפסיקה כך:

"הסעד של מחיקה או דחייה על הסף של הליך אזרחי הוא סעד מרחיק לכת, ועל כן יש לנהוג לגביו זהירות יתרה ולהפעילו רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו... השימוש בסעד זה בהליך אזרחי בבית הדין לעבודה, הוא על פי תקנות 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991 ובין היתר ב"שים לב למיוחד שבמשפט העבודה וביחסי העבודה...". (דב"ע נב/3-217 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז 3).

ביה"ד ייעתר לבקשת סילוק על הסף רק במקרים קיצוניים ונדירים, ורק כאשר הוא משוכנע, כי גם אם יוכיח התובע את כל האמור בכתב תביעתו, לא יזכה בסעד, שכן על פי הדין החל, אותן עובדות אינן מצמיחות עילת תביעה. השימוש בסמכותו הטבועה של בית-המשפט לסלק על הסף תביעות ייעשה בזהירות, פן תיפגע הזכות היסודית לפנות לערכאות, יתר על המידה.

כבר נפסק בבית הדין הארצי לעבודה כי "דרך המלך" היא - לא לסלק תובענה על הסף, שכן יש להעדיף את בירור התובענה לגופו של עניין (דב"ע מד/3-129 פרחיה אשר - מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע טז, 375) .
הסעד של סילוק על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין ביד קצרה אף יותר (בר"ע 1557/02 מנולייף - מנורה חברה ישראלית לביטוח חיים בע"מ - יהונתן בנימין בורגן, [פורסם בנבו] [ניתן ביום 25/2/02]).

25. בשים לב לאמור לעיל ולאחר ששקלנו את כלל טענות הצדדים, ואף שטענות החברה הינן כבדות משקל ודומה לכאורה ש סיכויי התביעה כנגדה, בזהירות הראויה, אינם טובים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
ונסביר.

25. אין מחלוקת כי התובע הצהיר במפורש כי אין לחברה התחייבויות כלפי עובדים, והיא כלל אינה מעסיקה עובדים.
בין היתר, על סמך התחייבות זו, התקשר התובע בשם החברה בהסכם הקצאת מניות לצד ג' ונהנה משחרור מערבויות אישיות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים במסגרת אותו הסכם.
מהמסמכים שהוגשו עולה לכאורה כי התובע הציג עצמו כבעל השליטה בחברה, ולא כעובד שכיר שלה, חתם בשמה על ההסכמים, והיה ערב באופן אישי לחובותיה.

התובע מצדו אינו מכחיש כי הצהרות אלו ניתנו על ידו אלא שהוא טוען כי היה מוכרח להצהיר הצהרות אלו, שלטענתו כעת- אינן אמת, וזאת מחשש שמא יממש הבנק את הבטוחות שבידיו והחברה תפסיד את המקרקעין שעליו נבנו הדירות.

29. חלוף השנים ממועד הזכאות לשכר ועד להגשת התביעה , ואפילו תתקבל טענתו של התובע כי הזכאות נדחתה וקמה רק בחודש מאי 2015, אף היא אינה מתיישבת לכאורה עם טענת התובע לקיומם של יחסי עובד מעסיק בינו לבין החברה.

30. הגם שטענות התובע בהקשר זה, ובפרט שהועלו בשלב מאוחר ואינן נתמכות בראיות אחרות להוכחת קיומם של יחסי עובד מעסיק , מעוררות קושי ומובנ ות בנסיבות אלו טענות החברה לחוסר תום לב, מניעות או השתק, המדובר בטענות המצריכות בירור והכרעה לאחר שמיעת ראיות ולא ניתן לומר כבר בשלב זה ללא הכרעה בהן וביתר הראיות כי אין לתובע כל עילת תביעה.

אף בפסיקה שצירף ב"כ החברה בעמדה שהגיש לתיק ביום 15.3.2020, לא דובר על דחייה על הסף, אלא על דחיית תביעה לאחר בירור עובדתי, ועל בסיס הצהרה סותרת מאוחרת.

אין באמור כדי לחוות דעה באשר לסיכויי התביעה, אליהם כבר התייחסה גם כב' הרשמת כאשר חייבה את התובע בהפקדת ערובה להוצאות החברה.

27. אשר לתביעה כנגד הנתבע, טענת התובע כי הלה התחייב כלפיו בהתחייבות אישית לתשלום שכר טעונה אף היא הכרעה. עיון בכתב התביעה שהגיש הנתבע כנגד התובע יש בו כדי לתמוך במעט בטענה זו ואין על כן מקום לדחיית התביעה כנגדו על הסף.

28. בנוגע לטענת ההתיישנות, התובע כבר חזר בו מהדרישה לפיצויי הלנת שכר עבודה וכן הודה בדיון כי לא יעמוד על תביעה מעבר לתקופת ההתיישנות ברכיבי החופשה וההבראה. אשר לתביעה לשכר עבודה, טענת התובע היא שבהתאם להסכמה בין הצדדים, מועד זכאותו לשכר עבודה נדחה, ו זכאותו קמה בחודש מאי 2015 שאז הצטברו בקופת החברה רווחים. טענה זו, שהועלתה אמנם בשלב מאוחר ורק בתגובה לטענות הנתבעים בבקשתם לדחייה על הסף, טעונה אף היא בירור ברור עובדתי.

29. הגם שעל פניו נראה לכאורה בשלב זה כי טענות התובע בתביעתו מעוררות קשיי הוכחה ו/או מהימנות ניכרים בשים לב גם להצהרותיו הסותרות כאמור לעיל, יש לתן לו את יומו בהליך זה לרבות אפשרות לתיקון כתב תביעתו . אשר על כן, הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.

30. התובע יגיש עד ליום 1.11.20 כתב תביעה מתוקן ממנו ייגרעו הרכיבים או הסכומים שהתיישנו. ככל שלטענת התובע לא התיישן רכיב מן הרכיבים, יפרט התובע באופן מפורש את טענתו מדוע זה לא התיישן לשיטתו.
הנתבעים יגישו כתב הגנה מתוקן עד ליום 1.12.20.

לאחר הגשת כתב ההגנה המתוקן יפעלו הצדדים לגילוי ועיון הדדי במסמכים תוך 30 יום נוספים. הגילוי יבוצע בתצהיר ועותק ממנו יוגש לתיק בית הדין.
ככל שלמי מהצדדים בקשות לעניין מסמכים שלא גולו או בקשות מקדמיות נוספות יוגשו אלה עד ליום 15.1.21.

דיון מוקדם יתקיים ביום 4.2.21 בשעה 13:00.

31. בשל הצורך בתיקון כתבי ההגנה ישלם התובע הוצאות בסך של 2,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך .
הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון בתום ההליך.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשפ"א, (04 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.