הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 39789-05-19

01 יולי 2021

לפני:

כב' השופט אסף הראל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יונה לוי

התובעת
אנואר סליבא
ע"י ב"כ: עו"ד ס' סליבא
-
הנתבעת
אקססוואר
ע"י ב"כ: עו"ד ת' מוויס

פסק דין

התובעת הועסקה על ידי הנתבעת במשך מספר שנים. היא טוענת שפוטרה לאלתר ועותרת בתביעתה כאן לחייב את הנתבעת לשלם לה כספים שונים שמגיעים לה, לטענתה, בשל תקופת ההעסקה וסיומה. הנתבעת טוענת שהתובעת התפטרה ומכחישה את טענות התובעת ואת זכאותה לסעדים להם היא עותרת.

על התשתית העובדתית הבאה לא היתה מחלוקת. בהתאם לתשתית עובדתית מוסכמת זו, התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כעובדת שכירה. הנתבעת היא שותפות מוגבלת שנרשמה לפי פקודת השותפויות ומפעילה חנות למכירת אביזרים לנשים (ACCESSORIES) בשפרעם. התובעת הועסקה בתפקיד של מוכרת. תקופת ההעסקה היתה החל מיום 6.5.14 ועד ליום 7.2.19. התובעת היתה עובדת בשכר שעתי; שכרה שולם לה לפי תלושי השכר שהנפיקה לה הנתבעת; והנתבעת לא נתנה לתובעת הודעה בכתב על תנאי העסקה. בשנה האחרונה להעסקתה עבדה התובעת בהיקף של 72.4 שעות בחודש, המהווים 40% משרה. מוסכם שהשכר הממוצע בשנה האחרונה עמד על 2,108 ש"ח ברוטו, וכי זהו השכר הקובע שעל פיו יש לחשב את הזכויות הנתבעות. החנות פתוחה בימים שני עד שבת, בין השעות 10:30 עד 21:00. שעות העבודה של התובעת היו בהתאם לדו"חות הנוכחות שצורפו לתצהיר הנתבעת.

באשר לנסיבות סיום יחסי עובד-מעסיק, אין מחלוקת כי בתקופה עובר לסיום יחסי עובד-מעסיק היתה התובעת סטודנטית לחינוך והדבר היה ידוע לנתבעת. ביום חמישי 7.2.19 היתה התובעת אמורה לעבוד מהשעה 10:30 עד השעה 15:30. בשעה 15:30 היתה אמורה להחליף אותה בחנות הממונה עליה, גב' מנסור רים, אחת מבעלות החנות (להלן – רים). ביום 7.2.19 חשה רים לא טוב וביקשה לדעת בשעות הבוקר בקבוצת הוואטסאפ של החנות, האם מישהי מהעובדות תוכל לעבוד במקומה. התובעת הודיעה שהיא לא תוכל, מאחר ויש לה בחינה למחרת. רים יצרה קשר עם התובעת בטלפון באותו היום וסיכמה עם התובעת שהתובעת תעבוד עד 16:00. רים התעכבה בהגעה לחנות והתנהלה בינה לבין התובעת שיחה בסביבות השעה 16:00, שבה דרשה רים מהתובעת להישאר בחנות עד להגעתה של רים, ואילו התובעת הסבירה שלא תוכל להמתין אחרי השעה 16:00, כי מגיעות אליה חברות בשעה 16:00 הביתה ללמוד למבחן. רים הודיעה לתובעת כי ככל שתעזוב את החנות טרם הגעתה של רים, אין לתובעת מקום לחזור אליו וכי סיימה לעבוד בנתבעת. תמליל תרגום השיחה שהוגש על ידי התובעת ביום 2.7.20 משקף את השיחה בין רים לתובעת ביום 7.2.19.

עוד מוסכם כי בין התובעת לגב' רים הוחלפו מסרונים וואטסאפ שהעתקם צורף לתצהיר התובעת ותרגומם הוגש בהודעתה של התובעת מיום 22.7.20. עובר לסיום יחסי עובד-מעסיק, לא קוים לתובעת שימוע. מבלי לגרוע מטענות הצדדים בנוגע לעצם הזכאות לפיצויי פיטורים, מוסכם כי ככל שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורים, גובהם 8,800 ש"ח ברוטו. אף צד לא נתן לצד השני הודעה מוקדמת בכתב לפני סיום יחסי עובד-מעסיק. ככל שהתובעת זכאית לפיצוי בשל כך, גובה הפיצוי עומד על 2,000 ש"ח ברוטו. ביום 7.2.19, בשעה 17:15, עזבה התובעת את קבוצת הוואטסאפ של עובדות החנות. אין מחלוקת כי ככל שבית הדין יפסוק לתובעת פיצויי פיטורים, יש להפחית מהם סך של 5,948 ש"ח, שהוא הסכום שנצבר ברכיב פיטורים בקרן הפנסיה ואשר שוחרר לידי התובעת.

התובעת העידה בעצמה. מטעם הנתבעת העידה רים. לאחר שנתנו את דעתנו לכלל טענות הצדדים ולכלל הראיות שהוצגו בפנינו, באנו לכדי מסקנה כי יש לקבל את התביעה בהתאם למפורט להלן.

יש לדחות את טענת התובעת בדבר הרחבת חזית על ידי הנתבעת. נכון שכתב ההגנה של הנתבעת היה תמציתי, אולם הנתבעת הכחישה את טענות התובעת. כך, למשל, בסעיף 7 לכתב ההגנה הוכחשה טענת התובעת בדבר פיטוריה. בנסיבות אלו, לא נפל פגם בכך שהנתבעת פירטה את גרסתה בצורה מפורטת יותר בתצהיר העדות הראשית של רים.

התובעת פוטרה לאלתר ביום 7.2.19
אנו קובעים כי הנתבעת פיטרה את התובעת לאלתר ביום 7.2.19.

אין מחלוקת כי ביום 7.2.19 היתה התובעת אמורה לעבוד עד השעה 15:30. עיון בדו"חות הנוכחות של התובעת (העתק צורף לתצהירה של רים), מעלה כי מדובר היה במשמרת שמתחילה בשעה 10:30 ומסתיימת בשעה 15:30. מדובר בסוג משמרת שהתובעת נהגה לעבוד בה מעת לעת. עיון בדו"חות הנוכחות מעלה כי משמרות כאלה הסתיימו בדרך כלל בשעה הרגילה שלהן, היינו 15:30 (ראו למשל 13.5.17, 13.6.17, 20.9.17, 22.3.18 וקיימות עוד דוגמאות). היו מקרים, לא רבים, שבהם המשמרת התמשכה מעבר לשעה 15:30 (ראו למשל 15.9.17 שבה נמשכה המשמרת עד 16:10). לאור זאת יש לקבוע כי מדובר היה במשמרות בשעות קבועות וידועות, ולאור זאת רשאית היתה התובעת לתכנן ללמוד עם חברות באותו יום אחר הצהריים, בתום המשמרת (סעיפים 4-5 לתצהיר התובעת).

רים היתה אמורה להחליף את התובעת בחנות בתום המשמרת של התובעת בשעה 15:30. רים חשה באותו יום שלא בטוב, וביקשה מהתובעת להתעכב בסיום המשמרת עד 16:00, והתובעת הסכימה לכך. בשעה 16:00 שוחחו השתיים ואז התברר לתובעת כי רים לא תגיע לחנות בשעה 16:00. התובעת הסבירה לרים שהיא אינה יכולה להיעתר לבקשתה להמתין עוד בחנות עד שתגיע אליה מנצרת, שכן קבעה להיפגש עם חברותיה כדי ללמוד למבחן למחרת, והחברות כבר ממתינות לה בביתה (ראו עמוד 1 לתמליל השיחה; עדות התובעת בעמ' 8 לפרוטוקול). על אף דרישתה המפורשת של רים מהתובעת שלא תעזוב את החנות טרם הגעתה של רים, החליטה התובעת לעזוב את החנות בשעה 16:00, בסיום השיחה בין השתיים. רים התקשרה לתובעת והודיעה לה שאם היא יוצאת מהעבודה, אין מקום לחזור אליו וכי היא סיימה את העבודה בנתבעת.

לא מצאנו ממש בטענות הנתבעת לפיה התובעת לא הוכיחה את טענתה כי ביום 8.2.19 נדרשה לעבור בחינה. נכון שהתובעת לא הציגה בפנינו אסמכתה כלשהיא בנוגע לאותה בחינה, אלא שבזמן אמת היא ציינה בצורה מפורשת בפני רים בשיחת הטלפון שקיימו השתיים ביום 7.2.19 כי עליה לעזוב את החנות מאחר וחברותיה מגיעות אליה ללמוד (עמ' 1, שורות 14-15 לתמליל שיחת הטלפון שהוגש על ידי התובעת ביום 2.7.20). מטעם זה יש גם לדחות את טענת התובעת כי רים לא הוכיחה שביום 7.2.19 חשה שלא טוב מבחינה רפואית. נכון שרים לא הציגה בפנינו אישור רפואי על כך אלא שהיא ציינה עובדה זו בפני התובעת בזמן אמת במהלך שיחת הטלפון ביניהן ביום 7.2.19 (עמ' 1 שורה 20 לתמליל שיחת הטלפון שהוגש על ידי התובעת ביום 2.7.20).

נכון הדבר שהתובעת היא זו שהחליטה לעזוב את החנות בשעה 16:00, למרות שרים הודיעה לה שאם תעשה כן אין לה מקום לחזור אליו וכי היא סיימה את עבודתה בנתבעת. התובעת פעלה בניגוד להוראה מפורשת של מעסיקתה שהורתה לה להישאר בחנות עד הגעתה של רים. התובעת לא מכחישה זאת (עדות התובעת בעמ' 19 לפרוטוקול). פעולה זו של התובעת לא עולה כדי התפטרות. הנתבעת היא שהחליטה, בשל כך שהתובעת לא מילאה אחר הוראתה להישאר בחנות, לפטר את התובעת. היתה כאן עילת פיטורים מוצדקת ועניינית, שכן הנתבעת רשאית היתה לראות בכך התנהלות של עובדת שאינה מקיימת את הוראות המעסיק בנוגע לעבודה.

אין מחלוקת שהתובעת עזבה את קבוצת הווטסאפ של עובדי החנות ביום 7.2.19 בשעה 17:15. יש לקבוע כי לא מדובר בפעולה המלמדת על התפטרות. את פעולת עזיבת התובעת את קבוצת הווטסאפ ניתן להסביר ללא קושי בכך שהתובעת סברה בזמן אמת כי רים פיטרה אותה (עדות התובעת בעמ' 20 לפרוטוקול).

אף שמדובר בעילת פיטורים מוצדקת, עדיין מדובר בפיטורים. מדובר בהחלטה של הנתבעת שלא הסכימה להבליג ולהשלים עם החלטת התובעת לסגור את החנות בשעה 16:00 לפני שרים הגיעה אליה. בשום שלב לא ביקשה התובעת להתפטר, ואין לראות בהחלטה לסגור את החנות – אף כי רים הודיעה לה שפעולה זו תגרום לכך שלא תעבוד עוד בנתבעת – כהתפטרות. כאמור, הנתבעת היא זו שהחליטה שסגירת החנות על ידי התובעת תביא לסיום העסקתה. זו החלטת פיטורים והיא מצאה ביטויה בדבריה של רים לתובעת ביום 7.2.19.

לא הוכח בפנינו כי לאחר יום 7.2.19 ביקשה הנתבעת מהתובעת לשוב לעבודה. עיון במסרונים שהוחלפו בין התובעת ובין רים (העתקם ותרגומם צורף להודעת התובעת מיום 22.7.20) מעלה כי הנתבעת לא ביקשה מהתובעת לשוב לעבודה, אלא הבהירה שלדעתה התובעת היא זו שהחליטה לעזוב את מקום העבודה למרות הוראותיה של רים "ועל כך זכויותיך יהיו בהתאם" (ראו מסרון מיום 26.2.19 של רים לתובעת). רים אישרה זאת בעדותה (עמ' 25 לפרוטוקול). עובדה זו מחזקת את המסקנה כי החלטת הפיטורים מיום 7.2.19 לא שונתה בשום שלב לאחר מכן.

מאחר והתובעת פוטרה לאלתר, היא זכאית לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים בסך של 2,000 ש"ח ברוטו בתוספת הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 7.2.19. בנוסף, היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך 8,800 ש"ח ברוטו, מהם יש לנכות סך של 5,948 ש"ח ששוחרר לידי התובעת ברכיב פיצויי פיטורים מקרן הפנסיה. יתרת פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת היא 2,852 ש"ח ברוטו. יתרת פיצויי פיטורים אלו תישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 7.2.19. לא מצאנו מקום לפסוק לתובעת פיצויי הלנת שכר, לאור המחלוקת הכנה בין הצדדים בנוגע לשאלה האם נסיבות סיום העבודה היוו פיטורים או התפטרות.

התובעת פוטרה מבלי שנערך לה שימוע לפני כן. על כך שלא קויים שימוע – אין מחלוקת. לא היה מקום לפטר את התובעת מבלי לקיים שימוע כזה. נכון הדבר שהתובעת לא מילאה אחר הוראתה של רים להישאר בחנות עד הגעתה של רים. אלא שהתובעת עשתה כך מאחר והיתה אמורה ללמוד לבחינה עם חברות שכבר המתינו לה בביתה. דווקא בשל כך, היה מקום שלפני החלטת הפיטורים, תקיים הנתבעת לתובעת שימוע בו תישמע עמדת התובעת והסבריה להתנהגותה. ייתכן שהסברים אלו היו מביאים את הנתבעת למסקנה שאין לפטר את התובעת. הנתבעת לא עשתה כן, ובכך נפל פגם בפיטורי התובעת. לאור העובדה שמדובר, מצד אחד, בהחלטת פיטורים שגדעה תקופת העסקה של כחמש שנים, ומצד שני בכך שהתובעת לא מילאה אחר הוראה מפורשת של רים וכי עילת הפיטורים היתה מוצדקת, מצאנו לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 5,000 ש"ח ברוטו בשל אי קיום שימוע.

פיצויי הלנת שכר
יש לדחות את התביעה הנוגעת לפיצויי הלנת שכר. התובעת לא הוכיחה כלל את טענתה שהשכר שולם תמיד בין התאריכים 14-16 לחודש. כך, היא לא צרפה תדפיסי חשבון בנק. היא לא טענה כי השכר שולם תמיד במזומן. גרסה של רים כי תשלומי שכר במזומן לא היו נפוצים, וכשארעו – אישרה התובעת בכתב ידה על תלושי השכר כי שולם לה שכר במזומן – לא נסתרה (סעיף 19 לתצהיר רים).

פיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העסקה
אין מחלוקת שהנתבעת לא מסרה לתובעת הודעה בכתב על תנאי העסקה. לא הוכח שמחדלה של הנתבעת למסור הודעה כזו נעשה ביודעין. רים העידה כי לא ידעה שעליה למסור לתובעת הודעה בכתב על תנאי העסקה (עדות רים בעמ' 23 לפרוטוקול). חרף זאת, גם בנסיבות כאלה מוסמך בית הדין לפסוק לעובדת פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל אי מסירת הודעה בכתב על תנאי העסקה (סעיף 5(א)(1) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002; ע"ע (ארצי) 61962-05-16 מהראטב – שיפודי הכיכר בע"מ (20.3.18)). יש לפסוק לתובעת פיצוי בגובה 2,500 ש"ח בגין נזק זה. בקביעת סכום הפיצוי הבאנו בחשבון את העובדה שאי מסירת הודעה כאמור לא גרמה לחוסר ודאות בקביעת זכויות התובעת בהליך כאן.

סיכום
לאור האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת תוך 60 ימים מעת שיומצא פסק הדין לנתבעת, את הסכומים הבאים:
פיצויי פיטורים בסך של 2,852 ש"ח ברוטו , בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום ההעסקה, היינו מיום 7.2.19.
פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים בסך של 2,000 ש"ח ברוטו , בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום ההעסקה, היינו מיום 7.2.19.
פיצוי בשל אי קיום שימוע לפני פיטורים, בסך של 5,000 ש"ח ברוטו.
פיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העסקה בסך של 2,500 ש"ח ברוטו.

בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בגין הליך זה בסך כולל של 2,000 ש"ח ובכן בשכ"ט בא-כח התובעת בסך כולל של 2,500 ש"ח. סכומים אלו ישולמו לידי התובעת תוך 60 ימים מעת שיומצא פסק הדין לנתבעת.

לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק הדין, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"א, (01 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אסף הראל, שופט

מר יונה לוי,
נציג ציבור מעסיקים)