הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 35281-02-19

לפני: כב' השופטת קרן כהן
נציגת ציבור (עובדים) גב' חוה טרטקובסקי שמשי
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף מרקו

התובע
מארון נסאר ת.ז. XXXXXX128
-
הנתבע
נאדר יוסף ת.ז. XXXXXX185

פסק דין

לפנינו תביעה לביטול שני פסקי דין שניתנו בתביעות שהגיש התובע נגד הנתבע: האחד, פסק דין מיום 7.11.2016 שניתן בתיק ד"מ 31757-06-16 אשר נתן תוקף להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים. השני, פסק דין מיום 20.11.2016 שניתן בתיק סע"ש 15942-11-16 אשר הורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות, בהתאם לבקשת הצדדים.

הרקע העובדתי
התביעה הראשונה: ד"מ 31757-06-16
ההליכים המשפטיים
ביום 15.6.2016 הגיש התובע תביעה נגד הנתבע לתשלום סכום של 26,320 ₪ בגין תקופת עבודתו וסיומה (להלן: התביעה הראשונה).

בהתאם לסדרי העבודה בבית הדין זומנו הצדדים לישיבת גישור ולאחריה לדיון לפני שופט/ת, ככל שהליך הגישור לא יצלח.

ביום 7.11.2016 התייצבו הצדדים לגישור, שלא צלח. לפיכך, התקיים דיון לפני חברתי השופטת דניה דרורי.

התובע הגיע לדיון עם מר מוחמד מטר ומר יעקב כסאברה (להלן: מר כסאברה) ואילו הנתבע הגיע עם עו"ד איתן זבולון – שותפו למשרד ומר גאזי נסר אלדין. יצוין, כי בעת הדיון שהו באולם רק התובע והנתבע.

וכך התנהל הדיון כפי שעולה מהפרוטוקול:
בפתח הדיון הודיע התובע שבאותו היום (7.11.2016) הגיש תביעה נוספת נגד הנתבע שנפתחה בהליך נפרד וכי במסגרתה הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה (סע"ש 15942-11-16; להלן: התביעה השנייה).

השופטת דרורי הציעה לצדדים מתווה לצורך המשך ניהול ההליך.

כשהנתבע שמע את המתווה שהוצע, הוא הודיע שלטעמו יהיה קשה להגיע להסכמה מכיוון שהתובע נטל מהמשרד את התיקים של אמו ובן דודו שלא כדין ומבלי ששולם שכר טרחה בגינם.

התובע מצידו אישר את מעשיו אולם טען כי התיק של אמו הועבר לבית הדין הכנסייתי וכי התיק של בן דודו הוחזר אליו, בהתאם לבקשת הנתבע.

בהמשך נערך דיון קצר שבו נשמעו טענות הצדדים ובסיומו הציעה השופטת דרורי לצדדים הצעה לסיום המחלוקות בפשרה.

הצדדים יצאו להפסקה על מנת לנסות ולהגיע להסכמות.

לאחר ההפסקה שבו הצדדים לאולם בית הדין והודיעו שהם מקבלים את הצעת הפשרה, כדלקמן (להלן: הסכם הפשרה):
"1. לסילוק מלא, סופי ומוחלט של כל תביעות התובע כנגד הנתבע, לרבות טענות בהליך הנוסף ב-ס"ע 15942-11-16, ומבלי שצד מודה בטענות משנהו ולצרכי פשרה בלבד, ישלם הנתבע לתובע סך של 2,500 ₪ נטו.
2. הסכום ישולם לתובע בשני תשלומים באופן הבא:
1,000 ₪ עד ליום 11.11.16.
1,500 ₪ עד ליום 20.11.16.
התשלומים יועברו במזומן לידי התובע, שיאסוף אותם ממשרד הנתבע בתאריכים הנקובים לעיל.
3. לאחר ביצוע המפורט לעיל, מצהירים הצדדים שאין להם ולא תהיינה טענות ותביעות זה כנגד זה בגין כל תקופת העבודה וסיומה, וכל הנובע ממנה.
4. הצדדים מבקשים מבית הדין ליתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה דלעיל, ללא צו הוצאות".

יצוין כי המתווה שהציעה השופטת דרורי בתחילת הדיון וכן סכום הפשרה שהציע ה לפני שיצאו הצדדים להפסקה, לא תועדו בפרוטוקול.

בהקשר זה נוסיף כי התובע העלה שלל טענות נגד האמור בפרוטוקול, לרבות טענות בדבר היעדר פירוט של הפסקה נוספת אליה יצאו הצדדים ובדבר אי רישום של הסכמות נוספות אליהן הגיעו הצדדים. לטענות אלה נתייחס בהמשך.

קיום הסכם הפשרה
ביום 11.11.2016 שילם הנתבע לתובע סכום של 1,000 ₪ בנוכחות מר כסאברה.

התובע חתם על הצהרה, בזו הלשון:
"אני הח"מ מארון נאסר ת.ז. .... מאשר שבתאריך 11.10.2016 קיבלתי מאת עו"ד יוסף נאדר סך של 1,000 ₪ וזאת בהמשך להסכם שהגענו אליו בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתיק דמ 31757-06-16, ועל פי פסק הדין אני התחייבתי לבטל את התביעה הנוספת שהגשתי בתיק מס' 15942-11-16 ואני אפעל בימים הקרובים לבטל את התביעה".

מר כסאברה חתם מתחת לחתימת התובע כעד לחתימה זו.

יצוין כי בהצהרה נכתב שמועד התשלום הוא 11.10.2016. עם זאת, נוכח מועד הדיון והסכמות הצדדים שוכנענו שנפלה טעות סופר במועד התשלום שנרשם בהצהרה ושהסכום שולם ביום 11.11.2016, בהתאם להסכמות שעוגנו בהסכם הפשרה.

ביום 18.11.2016 שילם הנתבע לתובע סכום של 1,500 ₪ בנוכחות מר כסאברה.

התובע חתם על הצהרה, בנוסח הבא:
"אני הח"מ מארון נאסר ת.ז. .... מאשר שבתאריך 18.11.2016 קיבלתי מאת עו"ד יוסף נאדר סך של 1,500 ₪ וזאת בהמשך להסכם שהגענו אליו בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתיק דמ 31757-06-16.
לפי הסכם פשרה בינו שקבל תוקף של פסק דין. לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות כנגד עו"ד יוסף נאדר, לרבות הטענות והתביעה בהליך הנוסף ס"ע 15942-11-16 ומבלי שצד מודה בטענות משנהו.
ועל כן, אני מאשר שקבלתי את סך של 2,500 ₪ ע"פ הסכם הפשרה (1,000 ₪ בתאריך 11.11.2016 וסך של 1,500 ₪ היום 18.11.2016) ואין לי ולא יהיו לי טענות נגד עו"ד יוסף נאדר ואני מסכים שתוגש בקשה לבית הדין בתיק ס"ע 15942-11-16 לדחות את התביעה וזאת ע"פ הסכם הפשרה שקבל תוקף של פס"ד, ואני מצהיר ומאשר (ש)לא תהא לי כל תביעה נגד עו"ד יוסף נאדר בעתיד".

מר כסאברה חתם אף הוא על ההצהרה כעד לחתימתו של התובע.

יצוין כי אין מחלוקת שהסכם הפשרה קוים ושהתובע קיבל את מלוא הסכום שפורט בו.

בהקשר זה נוסיף כי התובע טען שמחוץ לאולם בית הדין הגיעו הצדדים להסכמות שונות מאלה שעוגנו בהסכם הפשרה. לטענתו סוכם עם הנתבע שיחזיר אותו לעבוד כמתמחה במשרדו ושישלם לו סכום של 10,000 ₪ ולא 2,500 ₪ כפי שנכתב בהסכם הפשרה. בטענות אלה נדון בהמשך.

התביעה השנייה: סע"ש 15942-11-16
כאמור, ביום 7.11.2016 הגיש התובע נגד הנתבע תביעה נוספת. במסגרת התביעה טען התובע כי יש לחייב את הנתבע בתשלום סכום כולל של 125,000 ₪ בגין פיצוי בשל הטרדה מינית; פיצוי בשל אי הוצאת תלושי שכר; פיצוי בשל הפרת חוק איסור לשון הרע; פיצוי בגין פגיעה על רקע מוגבלות; פיצוי בשל חדירה לפרטיות; פיצוי בשל הקושי במציאת התמחות; פיצוי בשל אי מתן מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים; פיצוי בגין אי עריכת שימוע (להלן: התביעה השנייה).

במקביל הגיש התובע בקשה לפטור מאגרה.

ביום 20.11.2016 הגישו הצדדים לבית הדין "בקשה מוסכמת לדחיית התביעה". בבקשה נכתב שבדיון שהתקיים בתביעה הראשונה הגיעו הצדדים להסכם פשרה המתייחס אף לתביעה השנייה. הצדדים הביאו לידיעת בית הדין את העובדה שהסכם הפשרה קוים ולכן ביקשו שיורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות ויפטור את התובע מתשלום האגרה .

בהקשר זה יצוין כי התובע הודה בעדותו שבתחילה ניסח בקשה למחיקת התביעה השנייה, אולם לאחר ששוחח עם הנתבע שחזר על ההסכמות אליהן הגיעו, ניסח בקשה לדחיית התביעה, אותה הגישו לבית הדין.

ביום 20.11.2016 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה והתביעה נדחתה (הרשמת שגית דרוקר, כתוארה אז).

תכתובות הצדדים לאחר מתן פסק הדין
ביום 20.11.2016 שוחח הנתבע עם התובע, לאחר שלטענתו קיבל את התביעה השנייה וראה את העילות שפורטו בכתב התביעה .

בעקבות השיחה, שלח התובע לנתבע הודעת דואר אלקטרוני , בזו הלשון:
"רציתי ברשותך למסור מספר מילים בנוגע לדברים שהועלו אתמול בשיחה ולתזמון בהם נאמרו הדברים כלומר לאחר שניתן כבר פסק דין וגם האופן בו סוימה השיחה.
כזכור לך אנו סיכמנו וכפי שטענת בעצמך שהכל מאחורינו.
באשר לאמור בעניין נושא ההטרדה הרי אתה יכול לקרוא את אשר התכוונתי אליו בסעיף 3 לכתב התביעה השני.....
ישנו נושא נוסף שהיה בין ההסכמות אליהן הגענו והוא שעם סיום הבחינות שלי אתחיל לעבוד אצלך כמתמחה, בבירור שעשית אין מכשול בדין המונע ממני לקיים ראיון התמחות ואף לקבל הודעה מאת המאמן על קבלתי להתמחות היות וכבר סיימתי את שנת הלימודים השלישית כנדרש בחוק ועל כן אין גם מניע(ה) שתיתן לי הודעה בכתב על כוונתך לקבל אותי להתמחות.
אודה לך על תשובתך היות והנושא קריטי עבורי וחשוב שהנושא יהיה ברור".

ביום 23.11.2016 פנה התובע בשנית לנתבע באמצעות הדואר האלקטרוני וציין כי מכיוון שהנתבע אינו מעוניין להחזירו לעבודה במשרדו, אזי "היה ולא תשלם לי את יתרת חובך בסך 10,000 ₪ תוך 7 ימים מתאריך הודעה זו תשלח בקשה מתאימה לבית הדין לביטול הסכם הפשרה ואבקש לחדש את ההליכים בשני התיקים. כל עוד הסכום לא שולם אנא ראה בהסכם הפשרה כמבוטל".

העתק מהמכתב נשלח למר כסאברה.

ביום 28.11.2016 השיב הנתבע להודעות הדואר האלקטרוני של התובע . הנתבע חזר על כך שבשיחה הטלפונית מיום 20.11.2016 הבהיר לתובע שכל מה שנאמר בכתבי התביעה הוא סילוף של העובדות, לרבות הטענות הנוגעות להטרדה מינית. הנתבע אף הכחיש את טענת התובע בנוגע להסכמה שיתמחה אצלו. הנתבע הוסיף כי הודיע לתובע ולמר כסאברה שהוא לא מעוניין לקבל אותו לעבודה במשרדו או כל עובד אחר מכיוון שהוא בהליכי התייעלות ואף סגר את התיק במס הכנסה ולכן אינו מעוניין להעסיק מתמחים. הנתבע אף ציין שאינו מפחד מאיומים ושהדרישה לתשלום סכום נוסף של 10,000 ₪ לאחר שהסכם הפשרה קוים מהווה "סחיטה", כלשונו.
לסיכום כתב הנתבע כך: "מארון (התובע – ק.כ) ההסכמה שהייתה בינינו בבית הדין לעבודה שקיבל תוקף של פסק דין והבקשה המוסכמת (חתומה ע"י שני הצדדים) לדחות את התביעה השנייה חלק מסולחה והסכם הפשרה שהגענו אליו בבית הדין האזורי לעבודה היה בעזרת מר יעקוב (מר כסאברה – ק.כ) וטענות החדשות שהועלו לאחרונה לאחר שקבלת הכספים ע"פ פסק הדין היא סחיטה.
הח"מ ממתין להתנצלותך".

ביום 3.12.2016 השיב התובע למכתב הנתבע. נפרט להלן את הקטעים במכתב שרלוונטיים לענייננו.
התובע התייחס לנושא ההתמחות במשרד הנתבע והודה שאין על כך תיעוד בכתב על הסכמות אלה אולם הוסיף שהן היו בעל פה. עוד טען התובע שבמהלך המשא ומתן הפציר בו הנתבע לסיים את הבחינות שלו. התובע הוסיף שללא ההבטחה לקבל אותו כמתמחה במשרד, לא היה מסכים להסכם הפשרה והפנה את הנתבע למר כסאברה כדי שיאשר את דבריו.

עוד ציין התובע כי נוכח ההבטחה להעסיקו כמתמחה הוא מוכן להמתין עם קבלת יתרת השכר שלו הנובעת, בין היתר, מבונוס על תיקים ומחוב בגין אי תשלום שעות נוספות ונסיעות שלבדו נע בין 12,000 – 15,000 ₪".

התובע הוסיף בנוגע להסכמות שהיו לטענתו מחוץ לאולם בית הדין את הדברים הבאים:
"4. להזכירך הצעת הפשרה אליה שלחה אותנו כב' השופטת לנהל משא ומתן סביבה הינה בין 12,000 ₪ ל-15,000 ₪ . אתה טענת אז בפני ובפני מר יעקוב קסאברי שאתה אכן תשלם לי סכום הנע בטווח זה ואף יותר אולם בקשת והתחננת שאמתין בשלב זה עד שתקבל את שכר טרחתך בתיק מסוים ושזה יהיה לכל היותר עד חודש אפריל וכמו כן אני בקשתי ממך שהסכום המלא יצוין בפסק הדין אולם אתה טענת שאתה חושש כי אלך עם פסק הדין להוצאה לפועל ולא אמתין עד חודש אפריל וזאת על אף שהבטחתי להמתין עד לחודש אפריל ולא אבצע כל פעולה משפטית בפסק הדין עד אז ודברים אלו נאמרו בנוכחותו של מר יעקוב קסאברי....
5. ....אני הסכמתי רק לאחר שהבטחת כי תחזיר אותי לעבודה ולאחר מכן לקבל אותי מיד כמתמחה בנוסף לתשלום הסך של 12,000 ₪.
......
7. לידיעתך מר יעקוב קסאברי מוסר לך שבזמן הדיון בבית המשפט עת היינו משוחחים מחוץ לאולם הדיונים הוא היה עד לעובדה שאתה תשלם לי 12,000 מבלי שהדבר ינוסח בפסק הדין כמו כן מר קסאברי היה עד לעובדה שאני אמרתי לו שאתה מחזיר אותי לעבודה במשרדך כבר בחודש דצמבר ואחר אני ממשיך בהתמחות ועל סמך עובדה זו מר קסאברי ברך אותי על ההסכם ואמר לי שכרגע התנאים הם יותר טובים.
8. אשר על כן ולאור האמור לעיל ומבלי להיזקק לשאר הטענות המעליבות העולות ממכתבך, הינך נדרש בתוך 3 ימים מהיום לשלם לי את הסך של 10,000 ₪ ולא אגיש תביעה מתאימה לביטול פסק הדין ביום שלישי 6.12.16 בדיוק בשעה 12:00.
........" (ההדגשות הוספו – ק.כ).

ההליכים המשפטיים
ביום 14.2.2019 הגיש התובע תביעה למתן פסק דין הצהרתי לביטול פסקי הדין שניתנו בשתי התביעות בשל התנהלותו חסרת תום הלב של הנתבע והטעייתו בעת החתימה על הסכם הפשרה.

יצוין כי בכתב התביעה העלה התובע טענות גם בנוגע להתנהלות השופטת דרורי בעת הדיון בתביעה הראשונה, אשר הובילה, לטענתו, לחתימה על הסכם פשרה שלא מפרט את כל ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים.

ביום 25.9.2019 הגיש הנתבע כתב הגנה. בכתב ההגנה נטען כי יש לדחות את התביעה מכיוון שכל טענות התובע מופנות כלפי התנהלות השופטת דרורי בדיון בתביעה הראשונה וכי עליו להגיש ערעור על פסק הדין. הנתבע הכחיש את כל טענות התובע כלפי השופטת דרורי והוסיף כי לא היו הסכמות נוספות בינו לתובע שלא קיבלו ביטוי בפרוטוקול הדיון.

ביום 31.10.2019 התקיים דיון קד"מ. בדיון הקד"מ הסביר התובע שטענותיו מתמקדות בהתנהלות חסרת תום הלב של הנתבע, אשר במהלך המשא ומתן הבטיח לשלם לו סכום של 10,000 ₪ ולהחזיר אותו לעבודה, הבטחות מהן התנער לאחר שניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה והתביעה השנייה נדחתה. בהמשך חזר התובע וטען כי עילת התביעה היחידה היא ביטול עפ"י דיני החוזים בשל חוסר תום לבו של הנתבע ואי עמידתו בסיכום בינינו".

בנסיבות אלה משטענות התובע מתמקדות בביטול פסקי הדין על פי דיני החוזים בשל חוסר תום ליבו של הנתבע ואי עמידתו בסיכום ביניהם, אין אנו נדרשים לטענות התובע בנוגע להתנהלות השופטת דרורי שדנה בתביעה הראשונה.

ביום 11.11.2019 הודיע התובע כי הוא מעוניין להמשיך בניהול הדיון. לפיכך נקבע דיון הוכחות וניתנה החלטה על הגשת תצהירים.

ביום 6.7.2020 התקיים דיון הוכחות, שבו העידו התובע והנתבע.
יצוין כי הנתבע הגיש גם תצהיר של עו"ד איתן זבולון (להלן: עו"ד זבולון). עו"ד זבולון התייצב למתן עדות אולם התובע ויתר על חקירתו הנגדית.

הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

טענות הצדדים
התובע טען כי הנתבע רימה אותו והתנהג כלפיו בחוסר תום לב וכי הסכמות הצדדים שנרשמו בפרוטוקול הדיון מיום 7.11.2016 אינן משקפות את ההסכמות האמיתיות אליהן הגיעו.
עוד נטען כי השופטת דרורי הציעה לצדדים להגיע לפשרה בטווח שבין 10,000 ₪ ל-12,000 ₪ ואכן כששוחחו מחוץ לאולם הסכימו ביניהם על סכום של 10,000 ₪ והחזרה לעבודה במשרד הנתבע. עם זאת, לבקשת הנתבע סיכמו ביניהם שבפרוטוקול הדיון תירשם הסכמה לתשלום סכום של 2,500 ₪ בלבד נוכח מצבו הכלכלי הקשה וחששו שהתובע יפעל נגדו בהליכי הוצאה לפועל. בנסיבות אלה, נטען כי יש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה לפי דיני החוזים. הנתבע הטעה את התובע ולא עמד בהסכמות אליהן הגיעו מחוץ לאולם בית הדין אשר לא נרשמו בפרוטוקול הדיון. התובע הוסיף וטען שראיה לכך שהסכום שנרשם בהסכם הפשרה אינו הגיוני היא העובדה שהשופטת דרורי הציעה טווח שנע בין 10,000 ₪ ל-12,000 ₪ ולכן סכום של 2,500 ₪ אינו סביר בנסיבות העניין.
עוד הוסיף התובע כי הנתבע לא סיפק תשובות ענייניות, במיוחד כאשר נשאל על הסכומים שהוצעו על ידי השופטת דרורי בדיון. עוד נטען כי אין להחיל בענייננו את עקרון סופיות הדיון מכיוון שהסכם הפשרה גובש לפני שנערך דיון ענייני בשתי התביעות. כמו כן, השופטת דרורי אינה מוסמכת לדחות את התביעה השנייה.
בנוגע לאי הבאת מר כסאברה למתן עדות טען התובע כי מר כסאברה לא שמע את הסיכום שסיכמו הצדדים מחוץ לאולם מכיוון שישב רחוק.

כאמור, בכתב התביעה העלה התובע טענות הנוגעות להתנהלותה של כב' השופטת דרורי שדנה בתביעה הראשונה, אולם כפי שהבהיר בקדם המשפט הוא אינו עומד על טענות אלה, ואכן בסיכומיו לא חזר עליהן. מכאן, שהתובע ויתר על הטענות בנוגע להתנהלותה של השופטת דרורי.

מנגד טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה. נטען כי הוא עמד בהתחייבותו בהתאם להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין וכי אין לתובע טענות בנוגע לכך. התובע חתם על הצהרות שקיבל את הסכום שפורט בפסק הדין ושלא תהיה לו תביעה נגד הנתבע בעתיד. התובע העלה טענות נגד התנהלות השופטת דרורי ולכן עליו לנקוט בהליכי ערעור ולא בהליכים לביטול פסקי הדין. עוד נטען כי יש ליתן משקל לסופיות הדיון במיוחד מקום שבו הגיעו הצדדים להסכמות. הנתבע חזר על כך שלא היו הסכמות נוספות שלא קיבלו ביטוי בהסכם הפשרה.
עוד נטען כי התובע מגיש תביעות נגד כל מעסיקיו ולכן יש לחייבו בהוצאות לדוגמא. כמו כן, בעת פסיקת ההוצאות יש להביא בחשבון את העובדה שעו"ד זבולון המתין מחוץ לאולם בית הדין עד לסיום שמיעת העדויות, וכי רק לאחר שהוזהר כדין ואישר את האמור בתצהירו, הודיע התובע שאין לו שאלות לשאול אותו.
הנתבע הוסיף וטען כי מר כסאברה היה מעורב בפגישות ובשיחות בין הצדדים אולם התובע נמנע מלהעידו, עובדה שיש בה כדי לשמש נגדו. כמו כן, התובע לא הגיש כל ראיה לתמיכה בטענותיו למרות שהוא נוהג להקליט את שיחותיו.
לסיכום חזר הנתבע על כך שהסכם הפשרה עיגן את כל ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ולכן יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה
כאמור, השאלה הדרושה הכרעה במסגרת פסק הדין היא האם עלה בידי התובע להוכיח שקיימת הצדקה לביטול הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 7.11.2016? ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, ניתן יהיה להורות גם על ביטולו של פסק הדין בתביעה השנייה.

המסגרת המשפטית
פסק דין הנותן תוקף להסכמות שגובשו בין הצדדים במהלך ניהול הליך משפטי, כולל בתוכו שני היבטים. האחד, היבט חוזי הנוצר מכריתת חוזה או הסכם פשרה בין צדדים, ולכן ביטול פסק דין זה מתאפשר מכוח עילות מדיני החוזים; השני, היבט שיפוטי הכולל אישור הסכם הפשרה על ידי בית הדין אותו ניתן לתקוף באמצעות הגשת ערעור לערכאה המוסמכת.

ההלכה היא כי קיימת חשיבות רבה בשמירה על פסקי דין הנותנים תוקף להסכמי פשרה בין צדדים להליך שיפוטי, במטרה לשמור על עקרון סופיות הדיון. מחד גיסא, יש בהסכמות כדי לחסוך זמן שיפוטי יקר וכדי להפחית את עומסי העבודה ומאידך גיסא, יש בהן כדי לסיים את המחלוקות בין הצדדים, כאשר לבעל דין המסכים לסיים את ההתדיינות בדרך של הסכם פשרה יש ציפייה שהצד השני יפעל על פיה .

עוד נפסק שכאשר בעל דין מעוניין לבטל הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, מוטל עליו הנטל להוכיח שנפל פגם בעת כריתת ההסכם. ובלשונו של בית הדין בעניין סואעד:
"בהתאם להלכה הפסוקה, ניתן להגיש תביעה לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, על בסיס טענה לפגם בכריתת ההסכם, ככל שהפגם הנטען נוגע להסכמה שבין בעלי הדין ולא לאישור השיפוטי לה (ראו את דב"ע מח/144 – 3 אשבול מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ - יונה נורי, פד"ע כ' 470 (1989); דב"ע נב/199 – 3 כיפה בע"מ – יעקב בן עמי, פד"ע כה 97 (1992); ע"ע 52116-05-10 חוסאם מויס – המועצה האזורית עמק הירדן, מיום 4.10.11). עם זאת, הנטל הינו על מבקש הביטול, להוכיח כי נפל פגם בכריתת ההסכם העומד בבסיסו של פסק הדין, וכי 'קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים את הביטול... בשל החשיבות הרבה שיש לייחס לערך של סופיות הסכם הפשרה כהסדר המסיים את הסכסוך בין הצדדים' (ע"א 11750/05 שמר נ. בנק הפועלים, מיום 15.11.07; כן ראו את ע"ע 364/03 אור צורים מי צורים – משה קוטאי, מיום 21.8.05; רע"א 600/14 עאטף נ. משיעל, מיום 10.2.14)".

בית הדין הארצי בעניין קוטאי עמד על העילות לביטול הסכם פשרה, באופן הבא:
"המסגרת הנורמטיבית לביטול פסק דין מעין זה מצויה בפגמים שבפרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), ה'תשל"ג-1973 שעניינו ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו. ציין השופט שמגר (ע"א 457/77 מפעלי בתים טרומיים בע"מ נ' טמסיט, פ"ד לב (2) 42 בסעיף 5(א):
'ניתן לבטל פסק דין, אשר ניתן על יסוד הסכם פשרה בין הצדדים ונותן לו תוקף, אם נתגלה פגם אשר בעטיו ניתן לבטל את ההסכם המונח ביסודו של פסק הדין... בין היתר, ניתן לבטל פסק דין כאמור אם צד להסכם טעה או רומה וטעות ומעשה מרמה אלה היו יכולים לשמש עילה לביטולו של ההסכם גם אלמלא אושר בפסק דין... הווה אומר, הטעות, שבה מדובר לצורך הענין שלפנינו, צריך שתהיה מן הסוג אשר בכוחה לבטל התקשרות חוזית ונטל הוכחתה על מי שטוען לקיומה'".

כלומר, לצורך היעתרות לבקשת התובע לביטול הסכם הפשרה עליו להוכיח שנפל פגם בכריתת ההסכם המאפשר את ביטולו, כגון: מרמה או טעות מהותית שבכוחה לבטל התקשרות חוזית.

הכרעה
לאחר שבחנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו הגענו למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח שנפל פגם בכריתתו של הסכם הפשרה המצדיק את ביטולו, כפי שיפורט להלן.

ראשית, מול גרסת התובע שלפיה מחוץ לאולם בית הדין הגיעו הצדדים להסכמות שונות מאלה שפורטו בהסכם הפשרה ניצבת גרסת הנתבע שלפיה כל הסכמות הצדדים אליהן הגיעו הצדדים מחוץ לאולם עוגנו בהסכם הפשרה . כך שיש לנו לכל היותר 'גרסה מול גרסה'.

שנית, גרסתו של התובע לא הייתה עקבית ולא עשתה רושם מהימן, ונסביר.
סתירות בנוגע להצעת בית הדין
התובע טען במכתבים ששלח לנתבע בשנת 2016 כי השופטת דרורי הציעה מתווה לפשרה בטווח שבין 12,000 ₪ ל-15,000 ₪. לעומת זאת, בכתב התביעה ובתצהיר טען התובע שהמתווה לפשרה היה בטווח שבין 10,000 ל-12,000 ₪.

סתירות בנוגע למעורבות מר כסאברה בגיבוש ההסכמות בין התובע לנתבע
במכתב מיום 3.12.2016 טען התובע שמר כסאברה היה עד להסכמות עם הנתבע בנוגע להחזרתו לעבודה במשרדו ובנוגע לתשלום סכום שנע בין 12,000 ל-15,000 ₪. וכך כתב התובע: "מר יעקוב קסאברי מוסר לך שבזמן הדיון בבית המשפט עת היינו משוחחים מחוץ לאולם הדיונים הוא היה עד לעובדה שאתה תשלם לי 12,000 מבלי שהדבר ינוסח בפסק הדין. כמו כן מר קסאברי היה עד לעובדה שאני אמרתי לו שאתה מחזיר אותי לעבודה".
באופן דומה נטען בכתב התביעה שכשהתובע יצא מאולם בית הדין לשוחח עם הנתבע על פשרה ביום 7.11.2016, פנה תחילה הנתבע למר כסאברה כדי שישכנע את התובע להגיע להסכמות ולאחר מכן ניגשו שניהם אל התובע. עוד נכתב כי מר כסאברה יגיש תצהיר לתמיכה בטענות התובע מכיוון שהוא "היה עד 3 פעמים לאותן התחייבויות, פעם מחוץ לאולם בית הדין ביום הדיון ופעם השנייה והשלישית בפגישות שנערכו בין הצדדים במשרדו של הנתבע".

לעומת זאת, בדיון קדם המשפט ובתצהיר שינה התובע גרסתו וטען שלא היו עדים להסכמות הנוספות אליהן הגיע עם הנתבע. בתצהיר אף נטען שהנתבע פנה אליו ולמר כסאברה לחוד ואמר לכל אחד מהם דברים אחרים. לפיכך, טען התובע שמר כסאברה אינו יודע מה היו ההסכמות בינו לנתבע .

סתירות אלה מחלישות את גרסת התובע.

זאת ועוד. בעדותו לפנינו הציג התובע יותר מגרסה אחת בנוגע למעורבותו של מר כסאברה בגיבוש ההסכמות בינו לנתבע.
בתחילה כשנשאל אם העדים מטעמו, כולל מר כסאברה היו עדים לשיחה שלו לפשרה עם הנתבע השיב בשלילה באומרו "זה נכון שאותם אנשים לא שמעו את הסיכום בינינו, בגלל זה אין לי עדים פה. זה התברר לי בדיעבד לאחר ששאלתי אותם אם הם שמעו את הסיכום והם אמרו לי שהם היו רחוקים".

בהמשך נטען שמר כסאברה נכח בחלק משיחה בינו לנתבע.
וכך העיד התובע: "בחלק הראשון מר כסאברה לא היה ולאחר מכן, הדיון ביני לבינך נמשך ואתה הבאת את מר כסאברה ולכן בחלק מהדיון הוא היה ובחלק לא".

היעדר העקביות בעדותו של התובע מעלה בספק את נכונות גרסתו, בלשון המעטה.

בהקשר למעורבותו של מר כסאברה בגיבוש ההסכמות נציין את שתי העובדות הבאות: האחת, מר כסאברה חתם כעד על ההצהרות של התובע בעת קבלת הכספים שפורטו בהסכם הפשרה. והשנייה, מר כסאברה קיבל עותק מהמכתב ששלח התובע לנתבע ביום 23.11.2016.

ראיות אלה מחזקות את גרסתו הראשונית של התובע בדבר מעורבותו של מר כסאברה בגיבוש ההסכמות בינו לנתבע וסותרות את טענותיו המאוחרות שמר כסאברה לא היה מעורב בגיבוש ההסכמות או שלא שמע אותן.

סתירות בנוגע להסכמות בין הצדדים
בפנייה לנתבע מיום 21.11.2016 ביקש התובע רק לחזור לעבוד במשרדו .

בפנייה לנתבע מיום 23.11.2016 ביקש התובע שישלם את יתרת החוב בסכום של 10,000 ₪ .

במכתב מיום 3.12.2016 טען התובע שהוסכם שהנתבע ישלם סכום של 12,000 ₪ .

בכתב התביעה נטען שסוכם שהנתבע ישלם סכום של 10,000 ₪ כולל סכום הפשרה, קרי - 7,500 ₪ .

כלומר, לתובע יש שלוש גרסאות שונות בנוגע להסכמות אליהן הגיעו הצדדים מחוץ לכתלי האולם. היעדר העקביות בגרסת התובע מחלישה את גרסתו בדבר קיומן של הסכמות שונות מאלה שעוגנו בהסכם הפשרה.

סתירות בנוגע להתנהלות הדיון מיום 7.11.2016
פסילת עדי הנתבע: התובע הצהיר שבעקבות בקשתו לפסול את עדי הנתבע, הורתה השופטת דרורי על הרחקתם מהאולם. לעניין העדים מטעמו ציין כי היא רק ביקשה מהם להמתין מחוץ לאולם עד לסיום הניסיון להביא את הצדדים לפשרה.
לעומת זאת, בעדותו הכחיש התובע שטען שעדי הנתבע נפסלו על ידי השופטת דרורי והוסיף שהתכוון שהם התבקשו להמתין מחוץ לאולם .

יצוין כי התובע סיים לכל הפחות את השנה השלישית ללימודי המשפטים, כך שהוא מבין היטב את ההבדל בין פסילת עדים לבין בקשה להישארותם מחוץ לאולם בעת המגעים לפשרה. לפיכך, התרשמנו שלא מדובר בטעות בניסוח.

נוכחות קלדנית באולם: בדיון קדם המשפט ציין התובע שהפרוטוקול מיום 7.11.2016 הוקלד על ידי הקלדנית. לטענתו כאשר חזר לאולם עם הנתבע ביקש לכתוב את ההסכמות האמיתיות אליהן הגיע עם הנתבע. וכך אמר התובע "כאשר חזרנו לבית הדין אני ביקשתי לכתוב את הדברים הנ"ל אז הקלדנית התחילה לכתוב את הדברים...." (ההדגשה הוספה – ק.כ).

בעדותו טען שהדיון מיום 7.11.2016 הוקלד על ידי השופטת דרורי ושלא נכחה בו קלדנית .

הסתירה בגרסת התובע מעלה בספק את גרסתו שלפיה ביקש לרשום בפרוטוקול הסכמות שונות מאלה שנכתבו בו בסופו של יום.

מכאן, שגרסת התובע לא הייתה עקבית הן בנוגע להצעת השופטת דרורי בדיון מיום 7.11.2016, הן בנוגע למעורבות מר כסאברה בגיבוש ההסכמות בינו לנתבע, הן בנוגע להסכמות אליהן הגיעו הצדדים והן בנוגע להתנהלות הדיון מיום 7.11.2016. סתירות אלו מחלישות את גרסתו ומעלות בספק את נכונותה.

שלישית, התובע לא תמך את גרסתו בראיות אובייקטיביות או באסמכתאות בכתב.
כאמור, התובע טען בתחילה שמר כסאברה היה עד להסכמות אליהן הגיע עם הנתבע וסייע בגיבושן. התובע אישר זאת במספר הזדמנויות: בפנייתו לנתבע מיום 23.11.2016, במכתבו מיום 3.12.2016 ובכתב התביעה. כמו כן, מר כסאברה נכח עם התובע במשרד הנתבע בפגישות שהתקיימו בתאריכים 11.11.2016 ו-18.11.2016 שבהן שולם סכום הפשרה ואף היה עד לחתימת התובע על ההצהרות בדבר קבלת הכספים.
גם הנתבע העיד שמר כסאברה היה עד להסכמות בינו לתובע וסייע בגיבושן.

בנסיבות אלה היה על התובע להביא את מר כסאברה למתן עדות. כידוע, ההלכה היא שהימנעות מהבאת ראיות או מהעדת עד שנמצא בשליטת בעל הדין "מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה הנעוצה בהגיון ובנסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה...". משכך, הימנעות הנתבע מלהעיד את מר כסאברה, מחלישה את גרסתו.

בהקשר זה נציין כי לא נעלם מעינינו שבדיון קדם המשפט, בתצהירו ובעדותו לפנינו שינה התובע את גרסתו וטען שמר כסאברה לא נכח בשיחה שהתקיימה בינו לנתבע ביום 7.11.2016 ולא היה עד להסכמות אליהן הגיעו ומסיבה זו לא זימן אותו לעדות. עם זאת, אנו סבורים שבין אם מר כסאברה נכח בשיחה לפשרה ובין אם לאו היה על התובע להביאו למתן עדות נוכח התפקיד המרכזי שהיה לו גם לאחר שכבר גובש הסכם הפשרה (חתימתו כעד על קבלת הכספים והצהרות התובע שאין לו טענות נוספות כלפי הנתבע). לפיכך, אי הבאתו של מר כסאברה למתן עדות, מחלישה את גרסת התובע.

רביעית, גרסת הנתבע הייתה עקבית.
הנתבע טען לכל אורך ההליך כי לא גובשו בינו לבין התובע הסכמות שונות מאלה שפורטו בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 7.11.2016.

בכתב ההגנה נטען כך : "למען הסר ספק הנתבע יטען כי לא נוהל מו"מ על סך סכומים 12,000 ₪ ו/או 10,000 ₪ ו/או להחזיר את התובע לעבודה וכל הסכמות בין הצדדים קיבלו השתקפות מלאה בפסק הדין" . דהיינו הוסכם רק על תשלום סכום של 2,500 ₪ לסילוק סופי ומוחלט של שתי התביעות שהגיש התובע נגדו.

הנתבע חזר על גרסתו בתצהירו, בזו הלשון:
"8. עם קבלת ההמלצה, יצאנו מהאולם שוחחנו בנוכחות מר קסאברי ולאחר מכן ניגש עו"ד איתן זבולון והסברתי לו בנוכחות התובע ומר קסאברי שהגענו להסכם פשרה לפיו אני אשלם לתובע סך של 2,500 ₪ ואף אחד מהצדדים לא יהיו לו תביעות ו/או טענות נגד משנהו.
9. נכנסנו אני והתובע בלבד שוב ללשכת השופטת, ולאחר ששמעה את נוסח ההסכמות היא ניסחה ביחד אתנו את הסכם הפשרה וחתמנו עליו".

הנתבע חזר על גרסתו גם בעדותו לפנינו .

גרסת הנתבע הן בנוגע לסכום הפשרה והן בנוגע לכך שמדובר בהסכמות המתייחסות הן לתביעות שהגיש התובע והן לתביעות שביקש להגיש הנתבע נגד התובע בשל לקיחת התיקים של אמו ובן דודו מהמשרד, נתמכת בסעיפים 1 ו-3 להסכם הפשרה.

חמישית, גרסתו של הנתבע נתמכה בעדותו של עו"ד זבולון.
עו"ד זבולון הצהיר שהגיע עם הנתבע לדיון שהתקיים ביום 7.11.2016. עוד הצהיר עו"ד זבולון כי לאחר שהתובע והנתבע יצאו מהדיון הם "והחלו להתדיין ביניהם כאשר גם עד מטעם התובע נכח. כאשר נגשתי לעו"ד יוסף נאדר שעמד ביחד עם התובע, נאמר לי ע"י עו"ד יוסף נאדר בנוכחותו של התובע, כי הצדדים הגיעו להסכמות שלפיהם, עו"ד יוסף נאדר ישלם לתובע סך של 2,500 ₪ לסיום המחלוקות ביניהם" .

עדותו של עו"ד זבולון לא נסתרה מכיוון שהתובע ויתר על חקירתו. לפיכך, עדות זו מחזקת את גרסת הנתבע בנוגע להסכמות אליהן הגיעו הצדדים ביום 7.11.2016, אשר נאמרו בנוכחות התובע ומר כסאברה.

שישית, לא עלה בידי התובע להוכיח את המתווה לפשרה שהציעה השופטת דרורי בדיון בתביעה הראשונה, ואף אם היה מוכיח את המתווה לא היה בכך כדי לסייע לו, ונסביר.
מעיון בפרוטוקול הדיון עולה שהשופטת דרורי הציעה תחילה לצדדים מתווה לסיום המחלוקות אולם מיד הודיע לה הנתבע שיהיה קשה להגיע להסכמות מכיוון שהתובע נטל תיקים ממשרדו, מבלי ששולם לו שכר טרחה בגין הטיפול בהם. לפיכך, התקיים דיון ונשמעו טענות הצדדים שאף פורטו בפרוטוקול. בהמשך נכתב שהשופטת דרורי הציעה הצעה לצדדים ושהם יצאו לשוחח ביניהם. לפיכך, ספק אם הצדדים יצאו לדון במתווה שהוצע על ידי השופטת דרורי בתחילת הדיון ונראה כי הם יצאו לדון בהצעה קונקרטית של השופטת דרורי לאחר שנשמעו טענותיהם.

עם זאת, אף אם נקבל את טענת התובע שהצדדים יצאו לדון במתווה שהוצע על ידי השופטת דרורי לא ברור מגרסאותיו השונות מה היה המתווה. במכתב מיום 3.12.2016 נטען כי הוצעה פשרה בטווח שבין 12,000 ₪ ל-15,000 ₪ ואילו בכתב התביעה נטען כי הוצעה פשרה בטווח שבין 10,000 ל-12,000 ₪. מכאן, שלא עלה בידי התובע להוכיח מה היה המתווה שהוצע על ידי השופטת דרורי.

נוסיף, כי אף אם היה מוכח לפנינו המתווה שהציעה השופטת דרורי לצדדים, לא היה בכך כדי לסייע לתובע מכיוון שאין חובה לקבל את המלצות בית הדין והצדדים תמיד יכולים להגיע ביניהם להסכמות שונות מהצעות בית הדין. לפיכך, אף אם השופטת דרורי הציעה סכום העולה על 10,000 ₪, הצדדים אינם כבולים להצעה זו והם רשאים להגיע לפשרה בסכום נמוך יותר או גבוה יותר, ואין בכך פסול.

בנסיבות אלה, אין רלוונטיות למתווה לפשרה שהציעה השופטת דרורי במיוחד מקום שבו לא הוכיח התובע שאכן גובשו בינו לנתבע הסכמות שונות מאלה שפורטו בהסכם הפשרה.

לסיכום: התובע לא הוכיח כי היו בינו לנתבע הסכמות שונות מאלה שפורטו בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. גרסת התובע לא הייתה עקבית ולא עשתה רושם מהימן בעניינים מהותיים (סתירות בנוגע להצעת בית הדין, סתירות בנוגע למעורבות מר כסאברה בגיבוש ההסכמות בין הצדדים, סתירות בנוגע להסכמות בינו לנתבע וסתירות בנוגע להתנהלות הדיון מיום 7.11.2016). כמו כן, גרסת התובע לא נתמכה בראיות אובייקטיביות או בראיות בכתב והוא אף נמנע מלהעיד את מר כסאברה, אשר התרשמנו שהיה מעורב בגיבוש הסכמות הצדדים. מנגד, גרסת הנתבע היה עקבית לכל אורך ההליך, נתמכה בעדותו של עו"ד זבולון, בהצהרות עליהן חתם התובע בתאריכים 11.11.2016 ו-18.11.2016 בעת קבלת הסכומים שפורטו בהסכם הפשרה ובבקשה לדחיית התביעה שהוגשה בתביעה השנייה.
בנסיבות אלה, משלא עלה בידי התובע להוכיח כי הצדדים הגיעו להסכמות שונות מאלה שפורטו בהסכם הפשרה, הרי שלא הוכיח כי רומה על ידי הנתבע או שטעה טעות שיש בכוחה לבטל התקשרות חוזית.

על מנת שמלאכתנו לא תהיה חסרה, נתייחס לטענות נוספות של התובע:
לעניין עקרון סופיות הדיון: התובע טען שאין להחיל עקרון זה בענייננו מכיוון ששתי תביעותיו לא נדונו לגופן ונדחו בהתאם להסכם הפשרה. אין בידינו לקבל טענה זו. בהתאם לפסיקה האינטרס של בעלי הדין בעת גיבוש הסכמי פשרה הוא לסיים את המחלוקות ביניהם ללא צורך בהתדיינות נוספת. לפיכך, בין אם טענות בעל דין נידונו לגופן ובין אם לאו, כאשר בעלי הדין מבקשים לסיים את ההתדיינויות ביניהם ולחתום על הסכם פשרה, יש לכבד את רצונם ולא בנקל ניתן יהיה לבטל הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

לעניין סמכותו של בית הדין לדחות את התביעה השנייה: התובע טען בסיכומיו כי אין לבית הדין שדן בתביעה הראשונה סמכות לדחות את התביעה השנייה. גם דין טענה זו להידחות, משני הטעמים הבאים:
האחד, בהסכם הפשרה הסכימו הצדדים שהוא מתייחס אף לתביעה השנייה ושהוא נועד ל"סילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובע כנגד הנתבע, לרבות טענות בהליך הנוסף ב-ס"ע 15942-11-16". לפיכך משהצדדים הסכימו כי הסכם הפשרה נועד לסיים גם את המחלוקות בתביעה השנייה, יש ליתן תוקף להסכמתם.
השני, ביום 20.11.2016 הגישו התובע והנתבע בקשה מוסכמת החתומה על ידם שבה ביקשו כי בית הדין ידחה את התביעה ללא צו להוצאות נוכח הסכם הפשרה אליו הגיעו בתביעה הראשונה. לפיכך, משהצדדים ביקשו שבית הדין יורה על דחיית התביעה בשל ההסכמות אליהן הגיעו, לבית הדין יש סמכות לדחות את התביעה מבלי לקיים בה דיון לגופה, כפי שנעשה על ידי הרשמת דרוקר (כתוארה אז) שדנה בתביעה השנייה.

כללו של דבר: התובע לא הוכיח שבעת כריתת הסכם הפשרה נפל פגם המאפשר את ביטולו כגון: מרמה, הטעיה או חוסר תום לב מצד הנתבע, מן הטעם שלא עלה בידו להוכיח כי הושגו הסכמות אחרות מאלה שפורטו בהסכם הפשרה מיום 7.11.2016 שניתן לו תוקף של פסק דין. בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות.

סוף דבר
התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבע בסכום של 10,000 ₪. הסכום ישולם בתום 30 יום ממועד קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א תמוז התש"ף, (13 ביולי, 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' חוה טרטקובסקי-שמשי
נציג ציבור (עובדים)

קרן כהן, שופטת

מר יוסף מרקו
נציג ציבור (מעסיקים)