הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 30338-06-19

05 יולי 2021

לפני:

כב' השופטת איריס רש
נציג ציבור (עובדים) מר סאבר שהאב
נציג ציבור (מעסיקים) מר אליהו נקאר

התובע
חנא נואטחה
ע"י ב"כ: עו"ד זכי כאמל
-
הנתבעת
מדינת ישראל- המרכז רפואי לבריאות הנפש מעלה הכרמל
ע"י ב"כ: עו"ד למא קאסם ועו"ד אמיר זייבק

פסק דין

מונחת לפנינו תביעה לצו עשה המורה על החזרת התובע לעבודתו כמתמחה בפסיכיאטריה במרכז הרפואי לבריאות הנפש - מעלה כרמל (להלן – המדינה או בית החולים) ולביטול ההחלטה על פיטוריו שנכנסו לתוקף ביום 30.6.2019. עוד עותר התובע לפיצוי כספי בסך 500,000 ₪ בגין אובדן רצף ההתמחות והאפשרות להשלים את ההתמחות בפסיכיאטריה ולמענק הרופאים העובדים בפריפריה בסך 102,000 ₪.

התביעה הוגשה ביום 14.6.2019, בד בבד עם בקשה דחופה לסעד זמני במעמד צד אחד לעיכוב כניסת פיטורי התובע אשר נקבעו ליום 30.6.2019. בו ביום ניתנה החלטה ולפיה אין הצדקה למתן צו ארעי ואולם לנוכח דחיפות הבקשה, הדיון נקבע ליום 27.6.2019, טרם כניסת הפיטורים לתוקף. לדיון האמור לא התייצב התובע ואף לא סיפק הסבר לאי התייצבותו. מנגד, ב"כ המדינה עמדה על חקירת התובע ובהעדר התייצבותו על משיכת תצהירו מהבקשה כך שלא היו בפנינו ראיות לכאורה התומכות בבקשה, טרם הכרעה בתביעה העיקרית ובנסיבות אלו ניתנה החלטה בדבר מחיקת הבקשה לסעדים זמניים.

בהליך העיקרי הוגש תצהיר עדות ראשית משלים מטעם התובע וזומן לעדות מטעמו ד"ר דימה דימטרי איבנסקי שעבד בתקופה הרלוונטית כרופא מתמחה בבית החולים. מטעם המדינה הוגשו תצהירי עדות ראשית של ד"ר יעקב פולקאביץ, מנהל בית החולים; פרופ' פוירובסקי, מנהל מחלקה 8 בבית החולים; פרופ' אנטולי קריינין, מנהל מחלקה 5א בבית החולים; ד"ר יורי טשרניחובסקי, מומחה ברפואה פנימית בבית החולים. כל המצהירים נחקרו בפנינו בחקירות נגדיות וד"ר איבנסקי שהוזמן לעדות מטעם התובע נחקר בחקירה ראשית ונגדית.

ואלו העובדות הרלוונטיות:

התובע, רופא במקצועו, מתמחה בפסיכיאטריה.

עם סיום לימודי הרפואה בשנת 2014 בסרביה, החל התובע בביצוע התמחות בבי"ח בני-ציון בחיפה.

6. בחודש יוני 2017 התקבל התובע להתמחות בפסיכיאטריה של המבוגר בבי"ח לבריאות הנפש – מעלה כרמל. אין מחלוקת כי תקופת ההתמחות הנדרשת לקבלת רישיון מומחה בפסיכיאטריה עומדת על 4.5 שנים וכי בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים החל ים על הצדדים תקופת ניסיון עומדת על שנתיים. בשנת ההתמחות הראשונה התובע עבד במחלקה 8 בראשות פרופ' פ וירובסקי ואת שנת ההתמחות השניה בצע במחלקה 5א' בראשות פרופ' קריינין.

7. תקופת הניסיון של התובע לא עברה באופן חלק והייתה רצופה בתלונות על תפקודו המקצועי.
כשלושה חודשים לאחר תחילת ההתמחות, ביום 23.8.2017, התובע טעה במתן טיפול תרופתי לאחד המטופלים הסובל מאפילפסיה. התובע נתן למטופל טיפול אנטי אפילפטי במינון כפול פי 3 מהמינון שהומלץ על ידי הנוירולוג בבית חולים רמב"ם. הטעות של התובע התגלתה על ידי רופא אחר ביום 26.8.2017, לאחר שהמטופל התחיל לפתח תופעות לוואי של כאבי ראש חזקים וראיה כפולה. התובע לא דיווח על הטעות גם לאחר שנודע לו עליה . בעקבות האירוע, התקיימה שיחה בין התובע לבין פרופ' פוירובסקי, במסגרתה הוסברה לתובע חומרת הטעות וההשלכות הפוטנציאליות הטמונות בטעויות שכאלה. התובע אישר שטעה במינון והגיש דוח על הטעות "כאירוע חריג". במקביל, פרופ' פוירובסקי עדכן את ד"ר פוליאקביץ, מנהל בית החולים בדבר הטעות שעשה התובע כמו גם בתפקודו הכללי של התובע הכרוך בביצוע טעויות מק צועיות וחוזרות על בסיס יומיומי וכי מספר פעמים התובע לא בצע הוראות של רופאים בכירים במחלקה לגבי התאמת הטיפול התרופתי.

8. ביום 9.11.2017 נערכה לתובע שיחת משוב בנוכחות פרופ' פ וירובסקי, ד"ר ליבה, סגן מנהל בית החולים ופרופ' קריינין בכובעו כיו"ר ועדת ההתמחות בבית החולים. במסגרת השיחה צוין אירוע נוסף שבו ביצע התובע רישום לקוי בתיק של מטופל כך שהוא רשם שהמטופל "ללא מסוכנות" בעוד ששעה קודם לכן, המטופל נבדק על ידי מומחה בחדר המיון שקבע מסוכנות. עוד צוין בפני התובע כי הוא משתדל לעמוד בדרישות העבודה היומיומיות ואולם הוא נזקק לליווי צמוד והדרכה מרובה מעבר למצופה מרופא מתמחה וכי ההתרשמות הכללית ממנו בישיבות הרפורט בבוקר היא כי הוא מתייחס באופן לאקוני ומצומצם בדיון על מטופלים שהנם תחת טיפולו, ללא בשלות קלינית. לאור הצטברות הטענות בנוגע לתפקוד התובע הוחלט כי תקופת עבודתו של התובע בחצי השנה הקרובה תהיה תקופת מבחן שבסופה יוחלט על המשך התמחותו בבית החולים. בדיון עם ד"ר פוליאקביץ, מנהל בית החולים הוחלט לקצר את תקופת המבחן לשלושה חודשים בלבד .

9. ד"ר טשרניחובסקי, המומחה הפנימאי של בית החולים לא היה שבע רצון מתפקודו המקצועי של התובע וביום 15.5.2018 הוא שלח מייל למנהל בית החולים בנוגע לתפקודו של התובע וכדלקמן :

"שלום רב,

בהמשך לשיחותינו הקודמים (כך במקור – א.ר.) לגבי חסר אמינותו וגם חסר הבנתו הבסיסית ברפואה של ד"ר חנא נואטחה
אני מדווח על מקרה של מטופלת של מחלקה 4 (XXX – השם נמחק מטעמים של הגנת הפרטיות - א.ר).
בשעות הבוקר מוקדמות ב 12.05.18 קבלתי ממנו דיווח על כך שגברת נפלה והיה לה סימני חבלה קלים על הראש וכדרך אגב שמעתי ממנו שערב קודם הייתה למטופלת הקאה עם דם טרי.
לשאלתי למה לא דוח לי על כך קיבלתי תשובה שכמות דם הייתה קטנה ולא משמעותית – מבירור שעשיתי ביום א- 13.05.18 התברר שחולה אפילו לא הוכנסה למעקב סימנים בתדירות גבוה.

מקרה זה מצטרף לעוד מקרים שמצביעים על חסר הבנה מקצועית של אותו רופא:
דיווחים לא אמינים
חסר הבנת הנאמר
העדר ביצוע שינוי תרופתי קבוע לפי בקשתי
שיקול קליני לקוי
העדר דיווח

בברכה
ד"ר יורי טשרניחובסקי
פנימאי יועץ"

10. בעקבות התלונה של ד"ר טשרניחובסקי, התובע זומן לשיחה אצל מנהל בית החולים שבמהלכה שוקפו שוב בפניו הבעיות והקשיים בעבודתו ובכלל זה חוסר הבנה מקצועית, היעדר ביצוע שינוי תרופתי קבוע בהתאם להנחיות, מתן דיווחים לא אמינים ועוד.

11. בחודש מאי 2018 נמסר לתובע מד"ר ליבה, סגן מנהל בית החולים כי "עקב שינוי בתמהיל כ"א במחלקות התקבלה החלטה כי תשובץ לשנת מחלקה פעילה שניה במחלקה 5א. שיבוצך במחלקה זו יהיה מ 01/07/18 – 30/06/19". כפועל יוצא, החל מחודש יוני 2018 התובע החל את שנת ההתמחות השניה במחלקה 5א שבניהולו של פרופ' קריינין.

12. ביום 6.6.2018 אושרה לתובע העלאה לדרגה 3 בדרוג 031 רופאים מדרגה 2.

13. ביום 13.1.2019 פנה ד"ר טשרניחובסקי לפרופ' קריינין באמצעות המייל שכותרתו "תפקוד לקוי של מתמחה" והתלונן על התנהלותו המקצועית של התובע ולפיה התובע לא רשם בתיק הרפואי של המטופלת את האבחנות וההיסטוריה הרפואית שלה והוא לא ידע להשיב על שאלות מקצועיות בעניינה של המטופלת ובכלל זה להסביר את הצורך בטיפו לים שהיא מקבלת. ד"ר טשרניחובסקי כתב למייל גם את מנהל בית החולים ואת ד"ר גייר יולי וכלשונו:

"פרופ' קריינין שלום,

בהמשך לשיחותינו חוזרות ונשנות הקודמות הרבות באותו נושא – היום במהלך מתן ייעוץ בנושא של יל"ד לחולה שנמצאת במחלקתך מ – 30.12.2018 – בנוכחות צוות הרב מקצועי (כולל אותך), ראינו שד"ר נואטחה לא רשם ולא הקיר (צ"ל הכיר –א.ר.) אבחנות והיסטוריה הרפואית של המטופלת שרשומה על שמו כרופא המטפל במחלקתך. בנוסף גם לא הצליח להסביר צורך בטיפולים שחולה מקבלת ועלולים לגרום לסיבוכים רבים.
התנהגות זאת מסכנת את המטופלת בפרט וכלל המטופלים ע"י אותו רופא במרכזנו!
לטיפולך המסור

בברכה
ד"ר יורי טשרניחובסקי
פנימאי יועץ"

בעקבות התלונה של ד"ר טשרניחובסקי, זומן התובע לשיחת בירור לא רשמית מול פרופ' קריינין שהבהיר לו כי מדובר בהתנהלות לא תקינה שעלולה להביא לפגיעה בחיי אדם. התובע טען שהוא לא הכיר את החולה באותו שלב ופרופ' קריינין הסביר לו שעליו להכיר את המטופלת וההיסטוריה הרפואית שלה ורק לאחר מכן לפנות לייעוץ פנימאי .

14. גם פרופ' קריינין לא היה מרוצה מתפקוד התובע ובמהלך תקופת ההתמחות של התובע במחלקתו הוא העיר לתובע וקיים עמו שיחות בנוגע לתפקודו המקצועי.

15. ביום 3.4.2019 נערכה לתובע שיחת משוב שנתית לרופא מתמחה לפני קביעות בנוכחות פרופ' קריינין, ד"ר ליבה וד"ר חברון, יו"ר ועדת התמחות בבית החולים. התובע קיבל ניקד נמוך על תפקודו וצוין כי אין מקום להאריך את התמחותו של התובע בבית החולים והומלץ לפתוח בהליך סיום עבודה . התובע לא הסכים עם ההערכה שניתנה לו , ללא פירוט.

16. לקראת תום תקופת הניסיון, ביום 10.4.2019, התכנסה ועדת התאמה לעובד בתקופת ניסיון בעניינו של התובע שהמליצה על סיום ההתמחות בבית החולים ועל אי הענקת קביעות. ההמלצה השלילית נומקה בחוסר מקצועיות שבאה לידי ביטוי ברמת ידע לא מספקת, העדר התעדכנות מקצועית, העדר יוזמה ללמידה , חוסר יוזמה טיפולית, אי הכרה מספקת של המטופלים במחלקה ו קושי במסירת מידע על מטופלים.

17. ביום 10.4.2019 שלח התובע מייל לד"ר פולאקביץ, מנהל בית החולים במסגרתו התייחס להערכה השנתית ולהמלצה השלילית לקביעות. במכתבו ציין התובע כי במהלך עבודתו במחלקה 8 התחלפו 3 מומחים ועל כן הוא לא זכה לליווי מקצועי ונאלץ ללמוד את כל הדברים לבדו. התובע ציין לחיוב את תקופת ההתמחות במחלקה 5א במהלכה התאהב לשיטתו במקצוע, למד והתקדם מקצועית. לטענתו, לאחר עזיבת המתמחה הנוסף נוצר עומס שפגע ביכולת הלמידה והמחקר שלו. באשר לתלונות של ד"ר טשרניחובסקי, התובע התייחס למקרה שבו ד"ר טשרניחובסקי התלונן שלא הכיר את המטופלת והודה כי אמנם לא הכיר לעומק את אחת המטופלות ולא יכל להשיב לשאלות של ד"ר טשרניחובסקי ואולם היה מדובר במקרה שארע בסמוך לאחר שחזר מחופשה בת שבועיים. התובע הוסיף כי אינו מתמחה ברפואה פנימית וכי התקשה לקבל מענה מקצועי מד"ר טשרניחובסקי שמחד התלונן כשפנה אליו בטענה כי הוא רופא בעצמו ומאידך, התלונן שהוא לא פונה אליו כשצריך כגון במקרה של מטופל שסבל מיתר לחץ דם מוגבר וסירב לקבל טיפול תרופתי או במקרה של מטופלת שהיה לה המטמז יס (הקאת דם). התובע סיכם את עמדתו ביחס לתלונות של ד"ר טשרניחובסקי בדבריו "אני רופא טוב, וזה שאני "לא יודע לדווח" לדבריו זה לא גורם ממני להיות רופא רע, לא עשיתי שום טעות שגרמה למוות של חולה" עוד ציין כי ד"ר טשרניחובסקי לא פנה אליו אף פעם ולא הזמין אותו לשיחה וכי אין לו כוונה לדבר על מתמחים אחרים או להשוות . בסיפא מכתבו ציין התובע כי התחיל לחפש מקום עבודה אחר, הודה על התקופה שעבד בבית החולים וביקש להיפרד ביחסים טוב ים.

18. ביום 4.6.2019 נשלח לתובע זימון לשימוע לפני סיום העסקה בתקופת ניסיון בנימוק ולפיו התובע אינו עומד בסטנדרט המקצועי הנדרש מרופא מתמחה. עוד צוין כי במהלך תקופת העבודה התרחשו אירועים חוזרים של כשל מקצועי. בנוסף רמת הידע המקצועי, התעדכנות מקצועית ואחריות אישית הינן מתחת לדרישות המרכז הרפואי. כן קיים חוסר יוזמה הנדרשת מרופא מתמחה, חוסר בקבלת אחריות אישית ואי הכרת המטופלים הנמצאים בטיפול ו. השימוע נקבע ליום 28.4.19 בפני מנהל בית החולים.

19. ביום 28.4.2019 התקיים שימוע בפני מנהל בית החולים, ד"ר פולאקביץ בנוכחות ד"ר ליבה, סגן מנהל בית החולים, עו"ד מיטל זילברמן היועצת המשפטית של בית החולים, גב' גרציה וקנין, מזכירה מבית החולים, התובע ובא כוחו, עו"ד זכי כמאל. לאחר שד"ר פולאקביץ הציג את האירועים שבגינם נשקלת הפ סקת עבודתו של התובע בבית החולים, טען ב"כ התובע כי ההזמנה לשימוע לוקה בחסר וכי על ביה"ח להוציא זימון חדש ב צירוף מסמכים וחוות דעת שניתנו בעניינו של התובע במהלך תקופת העבודה וזאת על מנת שיתאפשר לתובע להשיב לטענות המופנות כלפיו. ד"ר פולאקביץ' ציין כי התובע צילם את כל המסמכים מתיקו האישי ואולם בסופו של דבר, הו חלט לשלוח לתובע הזמנה לשימוע מתוקנת במסגרתה יפורטו כל התלונות שהתקבלו בקשר לתפקודו המקצועי והשיחות שנערכו עימו. בנוסף, התאפשר לתובע להגיש באותו מעמד התייחסות בכתב לזימון לשימוע שנערכה על ידי בא כוחו. בהתייחסותו בכתב החובקת 16 עמודים חזר ב"כ התובע על הטענות שהעלה בשימוע לענין תקינות ההליך והוסיף טענות כנגד עצם הפיטורים ובכללן כי הפיטורין נעשו מטעמים בלתי ענייניים ומתוך מניעים אישיים של רופאים מסוימים, לאחר שהוא התריע על ליקויים בעבודת בית החולים.

20. ביום 7.5.2019 נמסרה לתובע הזמנה מתוקנת לשימוע טרם סיום העסקה בתקופת הניסיון. בהזמנה פורטו דוגמאות לכשלים בתפקוד המקצועי של התובע וצורפו מסמכים שונים בקשר לתפקוד.

21. ביום 19.5.2019 נערך לתובע שימוע בפני מנהל בית החולים בנוכחות ד"ר ליבה, היועצת המשפטית של בית החולים, התובע ובא כוחו ומזכירה מבית החולים. במסגרת השימוע נשמעו טענות ב"כ התובע לרבות בנוגע לתקינות הליך השימוע, לנוכחותם של ד"ר ליבה ועו"ד זילברמן בישיבת השימוע, למשקל שיש לייחס לטעויות שבצע התובע לאור מעמדו כמתמחה וטענה כללית ולפיה התובע היה עד לליקויים בעבודת בית החולים וכן כי הופלה לרעה. עוד נטען כי לאחר ישיבת השימוע הקודמת, התובע פנה למספר רופאים לצורך קבלת המלצות ואולם הרופאים הנ"ל סירבו בטענה שקיבלו הנחיה שלא לתת לו המלצות .

22. ביום 28.5.2019 החליט ד"ר פולקאביץ בהחלטה מנומקת על אי מתן קביעות לתובע ועל סיום עבודתו בבית החולים לאלתר בשל אי עמידה בתקופת הניסיון לאור אי התאמה לתפקיד של רופא מומחה.

23. ביום 29.5.2019 שלח ב"כ התובע מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים במסגרתו דרש לבטל את החלטת הפיטורים. במסגרת המכתב נטען ל"איפה ואיפה" ביחס לתובע וזאת לאור הגישה הסלחנית שנקט בית החולים כלפי רופאים אחרים בשני מקרים שבהם נגרם נזק למטופלים עקב מתן טיפול שגוי כתוצאה מטעות בזיהוי המטופל. עוד נטען כי מדובר בקצה הקרחון של הכשלים אליהם נחשף התובע במהלך תקופת עבודתו בבית החולים וכן כי התובע שומר לעצמו את הזכות ליידע את משרד הבריאות והציבור בליקויים אלו.

24. ביום 14.6.2019 הוגשה התביעה דנן שכאמור נפתחה בהליך זמני כמפורט לעיל.

25. מיד לאחר פיטוריו מהנתבעת, החל מחודש יולי 2019, התובע עובד כרופא כללי במחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים אנגלי בנצרת. המדובר במחלקה שמצויה בתהליך לקבלת הכרה כמקום התמחות ואולם בשלב זה המחלקה אינה מוכרת לצרכי התמחות. לטענת התובע, המחלקה צפויה לקבל הכרה במהלך החודשים הקרובים ולאחר שמשרד הבריאות יכיר בהתמחות במחלקה, הוא צפוי להתחיל שם בהתמחות.

תמצית טענות הצדדים

עיקרי טענות התובע –

26. הליך השימוע לא היה תקין. השימוע שנערך לתובע היה למראית עין לאחר שההחלטה בעניינו כבר התקבלה על ידי וועדת ההתאמה. ההחלטה בעניינו של התובע התקבלה בטרם התקיים השימוע כדי למנוע ממנו לקבל קביעות. עוד נטען כי לתובע לא ניתנה הזדמנות להגיב לטופס הערכה שנתית לפני קביעות למרות שההערכה זו הייתה הבסיס להחלטת הפיטורים.

27. החלטת הפיטורים אינה סבירה ואינה מידתית. ההחלטה חסרה תשתית עובדתית ו/או מקצועית ומכל מקום, לא ניתן משקל ראוי לכך שהתובע הוא מתמחה וכפועל יוצא ממעמדו סביר שיבצע טעויות. הטענות בדבר חוסר מקצועיות של התובע אינן עולות בקנה אחד עם סוג העבודה והאחריות שהוטלו עליו ובפרט בביצוע התורנויות. כך גם, לא ניתן משקל לעומס הרב שהוטל על התובע בשונה מהמקובל. ההחלטה בדבר פיטורי התובע שמשמעותה הפסקת ההתמחות באמצע - לאחר שנתיים מתוך 4.5 שנים של התמחות בפסיכיאטריה פוגעת בתובע מעבר לנדרש.

28. התובע פוטר בעקבות חשיפת ליקויים בעבודת בית החולים. הנהלת בית החולים הורתה למנהלים ו/או רופאים בכירים במרכז הרפואי שלא לתת חוות דעת חיובית על התובע.

29. החלטת הפיטורים נובעת משיקולים זרים. יצוין כי טענת התובע בדבר שיקולים זרים נטענה בכתב התביעה בכוללניות ורק במהלך חקיר תו הנגדית טען התובע לראשונה כי הופלה מחמת היותו ערבי. הנהלת בית החולים נקטה כלפי התובע באכיפה בררנית. התובע הופלה לעומת מתמחים אחרים שביצעו טעויות חמורות מהטעויות שבוצעו על ידו כאשר כלפיהם לא ננקטו צעדים משמעתיים ו/או פיטורים.

עיקרי טענות המדינה –

30. ההחלטה לפטר את התובע בתום תקופת הניסיון התקבלה בתום לב, משיקולים מקצועיים וענייניים לפיהם התובע אינו עומד בסטנדרט המקצועי הנדרש מרופא מתמחה ובמסגרת הליך תקין. ההחלטה התקבלה לאחר שיחות רבות שקוימו עם התובע במהלך תקופת הניסיון ולאחר מתן הזדמנויות רבות לשיפור ההתנהלות והתפקוד המקצועי. לתובע אין זכות קנויה להמשיך את ההתמחות בבית החולים או להשתבץ בכל תפקיד אחר, מקום שלא עמד בהצלחה בתקופת הניסיון.

31. במהלך תקופת הניסיון התרחשו אירועים חוזרים של כשל מקצועי וזאת בנוסף לאי הכרת מטופלים עליהם דיווח, קושי במסירת מידע על מטופלים, אחריות אישית מתחת למצופה ממתמחה ברפואה, רמת ידע והתעדכנות מקצועית נמוכה, העדר יוזמה טיפולית ו העדר יוזמה ללמידה. אמות המידה לאי התאמה לצרכי פיטורים ותום הלב הנדרש בפיטורי עובד בניסיון שונים ממקרה של עובד קבוע ודי בכך שיש ספק ביחס להתאמתו של העובד לדרישות ולציפיות המעסיק כדי לסיים את יחסי העבודה.

32. על החלטת הפיטורים חלה חזקת התקינות המינהלית.

33. החלטת הפיטורים היא החלטה סבירה ומידתית. בהתאם להלכה הפסוקה בית הדין לא ימיר את שיקול הדעת של הרשות ולא יתערב בהחלטה אלא אם כן היא לוקה בחוסר סבירות קיצונית ובפרט כשמדובר בשיקול דעת מקצועי.

34. אין כל ממש בטענות התובע ולפיהן פוטר עקב שיקולים זרים מחמת הפלייתו על רקע לאום. מעבר לעובדה שטענה זו הועלתה לראשונה במהלך דיון ההוכחות והיא בגדר הרחבת חזית אסורה, בבית החולים מועסקים מתמחים רבים מהמגזר הערבי.

35. התובע לא התלונן בפני הנהלת בית החולים על הליקויים אליהם נחשף כטענתו והוא העלה טענות כלליות בדבר ידיעה על כשלים שארעו בבית החולים רק לאחר שהבין שבית החולים שוקל את סיום העסקתו בשורותיו.

36. לתובע נערך שימוע כדין. לתובע נשלחו שתי הזמנות לשימוע המפרטות את הסיבות שבגינן בית החולים שוקל את סיום עבודתו לרבות תלונות שהתקבלו אודות תפקודו המקצועי והשיחות שנערכו עמו. עובר לשימוע, התובע קיבל עותק מהתיק האישי ועמדו בפניו מלוא המסמכים הרלוונטיים. התובע היה מיוצג וטענות בא כוחו נשמעו באריכות בכתב ובעל-פה תוך פתיחות ונכונות לשקול את כל הטענות וזאת בטרם התקבלה החלטה סופית בעניינו.

37. אשר לתביעה למענק ההתמחות - בית החולים אינו מוגדר כבית חולים בפריפריה, ומכל מקום, בשנת 2017 לא אושרו מענקים למתמחים במקצוע הפסיכיאטריה ומשכך, התובע אינו זכאי למענק התמחות.

דיון והכרעה

האם נפל פגם בהחלטתו של מנהל בית החולים שלא להעניק לתובע קביעות ולסיים את התמחותו והעסקתו בבית החולים?

38. כפי שנקבע בפסיקה, תקופת ניסיון – כשמה כן היא – נועדה לאפשר למעסיק לעמוד על טיבו וטיב עבודתו של העובד ולבחון את התאמתו לעבודה ולתפקיד.
תקופת ניסיון – מעצם טיבה – נועדה לאפשר למעסיק לשקול בדעתו אם לקבל את העובד למעמד של קביעות או להביא לסיום עבודתו בתוך תקופת הניסיון . בסמוך לתום תקופת הניסיון על המעסיק לקבל החלטה האם העובד עמד בהצלחה בתקופת הניסיון ובהקשר שלפנינו זכאי לקבל קביעות או שקיימת סיבה מוצדקת שלא להעניק לו קביעות ולסיים את העסקתו . כפועל יוצא מטיבה של תקופת הניסיון הנימוקים להליך הפיטורים יבחנו באופן מקל – אין צורך שהתנהגות העובד תהיה שלילית במיוחד על מנת להצדיק את הפיטורים ודי בכך שקיים ספק ביחס להתאמת העובד לדרישות ולציפיות של המעסיק . במסגרת שיקול הדעת הנתון למעסיק אם לקבל עובד בתום תקופת ניסיון, מקובלת כל דרישה שעניינה לא רק עבודה סבירה ונאמנה, אלא גם מעבר לכך. כישורים שיש בהם ערך מוסף, ובכלל זה אף הצטיינות. זכותו של מעסיק לבחור את הטובים ביותר לעבודה אצלו, ובגדר כך בית הדין לא יתערב. לעומת זאת אם יתברר כי מדובר בעובד מצוין אשר שיקולים זרים הביאו לאי קבלתו כעובד קבוע, עשוי בית הדין להתערב בהחלטה כפי שהוא עושה בהתאם לכללי המשפט המנהלי .

39. ממכלול הראיות שהובאו בפנינו עולה כי במהלך תקופת הניסיון התגלעו קשיים בתפקודו המקצועי היומיומי של התובע. אין מחלוקת שהתובע נתן למטופל הסובל מאפילפסיה טיפול אנטי אפילפטי במינון כפול פי 3 מהמינון שהומלץ על נוירולוג של בית חולים רמב"ם וכתוצאה מכך המטופל התחיל לפתח תופעות לוואי של כאבי ראש חזקים וראיה כפולה. כך גם, התובע רשם בתיק של מטופל שהוא "ללא מסוכנות" בעוד ששעה קודם לכן, המטופל נבדק על ידי מומחה בחדר המיון שקבע מסוכנות. התובע בסס את החלטתו על כך שהמטופל אושפז במחלקה הסגורה ולפיכך לא יכל לפגוע בעצמו. כשהתובע עומת עם טענה זו בחקירה הנגדית הוא הסביר רייניאת הטעות בכך שהיה לבד, לא למדו אותו לבצע הערכת מסוכנות, שהמטופל נבדק בנוכחות מנהל המחלקה במשך 5 דקות וכן כי בבית החולים בו הוא עובד כעת, מנהל המחלקה מלמד אותו איך לנהל רישום של מטופל. טענת התובע ולפיה בעבודתו כיום הוא לומד כיצד לנהל רישום של מטופל היא הנותנת שלתובע קיים קושי ברישום בתיק המטופלים, קושי שגרם, בין היתר, לחוסר שביעות רצון מתפקודו המקצועי בבית החולים. התובע הודה בתצהירו המשלים כי ד"ר פוירובסקי, מנהל מחלקת 8 הביע חוסר שביעות רצון מהעובדה שהוא לא היה רושם את ההנחיות לטיפול לאחר ביקור הרופאים בו במקום וראה בכך חוסר ציות להוראות. התובע הוסיף כי ד"ר קושניר מתמחה ותיקה שעבדה עמו דיווחה לד"ר פוירובסקי שהוא מתקשה להסתדר לבד במחלקה. מכל מקום, אין מחלוקת שכבר שלושה חודשים לאחר תחילת ההתמחות, ד"ר פיורובסקי, מצא לנכון לעדכן את ד"ר פולאקביץ, מנהל בית החולים בחוסר שביעות רצונו מהתפקוד המקצועי של התובע ובמשוב שנערך לתובע כ – 5 חודשים לאחר תחילת העבודה צוין בין היתר, כי "המתמחה משתדל לעמוד בדרישות העבודה היומיומית אולם נזקק לליווי והדרכה מרובה מאד וצמודה מעבר למצופה ממתמחה. בהתרשמות רוחבית – דיווחי רפורט בוקר-התייחסות מאד לקונית ומצומצמת, עדין ללא כל בשלות קלינית בדיון על המדווח". בסיכום המשוב צוין כי לאור הצטברות הנקודות הטעונות שיפור , תקופת עבודתו של התובע בחצי השנה הקרובה תהיה תקופת מבחן שבסופה יוחלט על המשך התמחותו בבית החולים. בסופו של דבר, לאחר דיון עם ד"ר פוליאקביץ, מנהל בית החולים הוחלט לקצר את תקופת המבחן לשלושה חודשים בלבד.

40. למרות שהתובע המשיך לעבוד בבית החולים לאחר תום תקופת המבחן ואף עבר לעבוד במחלקה אחרת תחת ניהולו של פרופ' קריינין, חוסר שביעות הרצון מתפקודו המקצועי של התובע נמשך. פרופ' קריינין העיד כי בניגוד למתמחים אחרים ולציפייה המקובלת ממתמחים, רמת ההתעדכנות המקצועית של התובע הייתה נמוכה:

"ש. בתקופה שהוא עבד, איך הוא היה מבחינה מקצועית ועשה עבודתו?
ת. לגבי יחס למטופלים, לא היו הערות כלפיו.
לגבי המקצועיות, אני מצפה ממתמחה שהוא הולך ומתעצם. בגלל זה בד"כ אני מלמד, אצלי במחלקה מלמדים ומתלמדים. פה היו הערות לגבי התובע. אני בד"כ עובר עם המתמחים, מעלה שאלה תוך סבב עבודה, ומתמחה סביר מבחינתי צריך כבר למחרת להתעדכן בנושאים שאני מעלה ולדעת את התשובה כבר למחר ת להתעדכן בנושאים שאני מעלה ולדעת את התשובה כבר למחרת.
אני נוהג לשלוח מיילים למתמחים שלי וגם אלה שעברו למחלקות אחרות, עם עדכונים חדשים בנושאים בפסיכיאטריה שרלוונטיים וחשובים לגבי מטופלים שכרגע בטיפול וגם באופן כללי להתפתחות המתמחה. אני מצפה שאנשים קוראים את מה שאני שולח ומדברים על זה. פה היו בעיות. בד"כ התובע לא ענה על הציפיות שלי.
ש. מה זה אומר לא ענה על הציפיות?
ת. העליתי נושא מסוים, אני אומר למתמחים שנדבר על זה ביום מסוים. פעמים רבות זה קרה שזה לא הגיע לידי ביטוי, במילים עדינות.
לא דיברנו כי התובע לא הכין את הנושא, לא הספיק לקרוא אז זה נתקע.
אני בד"כ מצפה ואומר בפגישה גם הראשונה עם המתמחים שאני מאוד אוהב שהמתמחים עושים לי חור בראש, הכוונה יוזמה ללמוד, להתעדכן. שלא אני רץ אחריהם, אלא הם רצים אחרי. אצל התובע זה לא היה."
....
ש. רצית שהתובע יהיה יותר אקטיבי בשאלות והעלאת נושאים, והוא הסתפק בכך שביצע עבודתו בצורה שקטה. נכון?
ת. לא. אני לימדתי הרבה רופאים במרכז בדעה שקודם העבודה היא התמחות וא"כ עבודה. ולא הפוך. המשמעות שהם צריכים קודם ללמוד ולהתלמד, והעבודה זה חלק מהלימודים".

(ההדגשות כאן ובכל מקום אחר בהמ שך פסק הדין וכל עוד לא נאמר אחרת הן הדגשות שלי – א.ר.).

בנוסף, פרופ' קריינין ציין על בעיות בהתנהלות המקצועית היומיומית של התובע כגון אי ביצוע הוראות כפי שנדרש, בעיות ברישום וניהול תיקי מטופלים, מידת ההכרה של המטופלים שבאחריותו שגרמו לצורך בליווי צמוד של התובע, בעיות שלא הועלו על הכתב אלא נמסרו לתובע בעל-פה תוך כדי העבודה השוטפת וכדבריו:

"ש. במשך כל תקופת עבודת התובע תחת ניהולך, יש לך מסמך התראה, התרעה, שהוא פעל שלא כהלכה, דיון שהעלית בפניו?
ת. לא. אין. חוץ ממכתב אחד שדיברתי איתו בעקבות אזהרה או הערה של טשרניחובסקי שנשלח אלי ובעקבות זה דיברנו. עקרונית אני נגד כל מיני מכתבים. מדובר ביחסים עם עמיתים. אני מעדיף הערות בעל פה ולא בכתב . אני יוצא מתוך הנחה שאני עובד עם רופא ואני מצפה ממנו להתנהגות סבירה. התובע כאדם הוא אדם טוב ויצר קשרים עם הצוות, המטופלים, המשפחות. כן היו הערות מבחינת הביצוע של ההתמחות עצמה, שאני מצפה מאדם שנפל בשנה ראשונה להתמחות שלו, שיהיה יותר קדוש מאפיפיור בהתמחות אצלי.
ש. מה היו הבעיות אצלך?
ת. בעיות כמו שנתתי הוראה, והיא לא התבצעה. מסיבה זו או אחרת. לא רשם, לא שם לב. או שנעשתה הוראה לא נכונה. כל עוד זה לא הגיע לבעיות חמורות, אני מעדיף לעבור על סדר היום. מה שכן, עם התובע כן הייתי צריך להיות צמוד לרשומה ולמה שהוא עושה . גם הסגנית שלי הרבה פעמים היתה מעירה על בעיות יומיומיות בניהול תיקים של מטופלים.
לא תמיד הוא הכיר את החולה כמו שהייתי מצפה מרופא מטפל - יש אחים, אחיות, מישהו חולה, מי מבקר את האדם, עם מי מהמשפחה דיברו. איפה הוא למד. מה למד זה דברים קריטיים מבחינת פסיכיאטריה. גם מבחינה שיקומית, אנו צריכים להכיר לעומק את המטופל, אישפוזים מהעבר, באיזה תנאים התאשפז. אני מצפה להתלהבות ממתמחה בפסיכיאטריה. אני אוהב את התחום ועד היום לא נשחקתי ואני מצפה אותו דבר מהמתמחים שלי" ( עמ' 24, ש' 18-27) (ההדגשה שלי א.ר).

לכך נוסיף כי פרופ' קריינין שהיה יו"ר ועדת ההתמחות בבית החולים ובעל ניסיון רב ונקודת מבט על עבודתם של המתמחים ואף חלק על עמדת הנהלת בית החולים בנוגע לאופן ניהול ההתמחות ה מליץ לאור ניסיונו האישי בעבודה מול התובע לסיים את ההתמחות של התובע בבית החולים.

41. גם ד"ר טשרניחובסקי , מומחה לרופאה פנימית, אשר מתוקף תפקידו חשוף לתפקודם של כל המתמחים בבית החולים, התלונן על רמת המקצועיות של התובע שבא ה לידי ביטוי ברישום לקוי בתיק המטופלים , ידע מקצועי, חוסר היכרות עם ההיסטוריה הרפואית והמחלות של המטופלים ו/או העדר יכולת לספק תשובות מקצועיות בנוגע למצבו הרפואי של המטופל ולטיפול שהחולה מקבל וכלשונו:

"ש. אתה יודע שהתובע אמר שצעקת עליו ואמרת לו שהוא קודם רופא, וצריך לטפל במטופלים כרופא?
ת. לא נכון. בדרך כלל איני מרים את הקול אם לא מרימים את הקול עליי. דבר שני – אני כמובן לכל רופא מתייחס בכבוד וגם רופא צריך.... ובמיוחד רופא מתמחה, כל רופא צריך לתת דיווח בצורה רפואית ולא בצורה של להימן. אני לא יכול לתרגם את זה בצורה נחמדה יותר. למשל אדם שהוא לא מקצועי – יש רופא שפונה, צריך להכיר את המטופלים שלו ולא פעם ולא פעמיים התובע לא עשה זאת וגם התקשר אליי מבלי שהוא בדק את החולה קודם. כמובן אם אני ביקשתי ממנו קודם לבדוק את החולה, להכיר את החולה ולבדוק את הפרטים שלו, או אם הוא היה נותן לי את הדיווח שיש למישהו נגיד כאבי בטן כמובן אני מבקש רזולוציה גבוהה יותר מרופא ובמיוחד מרופא מתמחה.
ש. התובע בעצם הטריד אותך בהרבה שאלות שהוא לא היה מספיק בקיא בעובדות או בדיאגנוזות?
ת. אני מתנגד להגדרה של הטריד. התובע פנה אליי בהחלט מס' פעמים רב מבלי שהוא קודם בדק את החולה או למד את הפרטים על החולה, או קרא על החולה. כעקרון הוא היה צריך לעשות את הדברים האלה יחד.
ש. כרופא רציני הזמן שלך יקר, זה ששאל אותך הרבה שאלות או פנה אליך הרבה, זה הרגיז אותך באיזה שהוא מקום?
ת. קודם כל זה לא הרגיז אותי. ממש בהחלט הסב את תשומת ליבי שהפניות שלו באופן כמעט שיטתי היו אלי מבלי שהוא למד כפי שאני אמרתי, למד את הפרטים על החולה, לא הסתכל על התיק ולא בדק.
כשבית הדין שואל אותי איך אני יודע את זה, אני משיב – שאני מדבר על הפניות הטלפוניות, ברגע שפונים אליי בטלפון, אז אני מובן, יש לי זכרון טוב וכולנו בני אדם ואני לא זוכר את כל הפרטים על כל חולה, אז כמובן שרופא מתמחה חייב להציג בפני את החולה כמה פרטים עליו, כולל מחלות רגע (צ"ל רקע –א.ר.) ובמה הוא מטופל, ולאחר מכן גם כן לספר מה הוא רואה בבדיקה. לא פעם או פעמיים קרה שהוא פנה אליי מבלי שהוא בדק כלל את החולה. גם לא הכיר את העבר של החולה."

ד"ר טשרניחובסקי עמד על כך שתקופת הניסיון של התובע הייתה רצופה בכשלים מקצועיים שדווחו למנהל בית החולים ובשני מקרים קיצוניים הועלו על הכתב כאמור במכתבו מיום 15.5.2018 בנוגע למטופלת שהקיאה דם לאחר שנפלה והיו לה סימני חבלה קלים על הראש בו הלי ן על שיקול דעת קליני לקוי והעדר דיווח וכן במכתבו מיום 13. 1.2019 בנוגע למטופלת שסובלת מיתר לחץ דם, כאשר התובע לא רשם ולא הכיר את האבחנות וההיסטוריה הרפואית של החולה שבאחריותו ולא הצליח להסביר את הצורך בטיפולים שהחולה מקבלת. התובע מודה שלד"ר טשרניחובסקי היו טענות כלפיו לגבי שיקול הדעת מתי ובאילו מקרים עליו לפנות התייעצות. באשר למקרים המוזכרים במכתבי התלונה, לגבי המטופלת שהקיאה דם, התובע מאשר כי בהתייעצות משותפת עם רופא אחר, ד"ר מחאג'נה הוא סבר כי מדובר בהקאה דמית עקב התאמצות של החולה בזמן שיעול וכי לא מדובר במשהו מסוכן הדורש בירור יותר מעמיק מלבד מעקב וזאת בניגוד לממצאים של ד"ר טשרניחובסקי בדבר נפילה וסימני חבלה קלים בראש. בהתייחס ל מקרה המתואר על ידי ד"ר טשרניחובסקי ביום 13.1.2019 טען התובע כי המקרה ארע לאחר שחזר מחופשת חג המולד בטרם הספיק להכיר את החולים החדשים שהתקבלו למחלקה בעת שהותו בחופשה. טענות התובע כי ד"ר טשרניחובסקי היה עוין כלפיו ממניעים לא ברורים אינה מתיישבת עם טענתו ולפיה ד"ר טשרניחובסקי הרבה להתלונן להנהלה גם על מתמחים אחרים לרבות על ד"ר איבנסקי. מכל מקום, לא הוכח כי ד"ר טשרניחובסקי התלונן על התובע ממניעים לא ענייניים ותלונותיו עולות בקנה אחד עם התלונות שהועלו כלפי התנהלותו המקצועית על ידי גורמים נוספים. יתר על כן, כאמור לעיל התובע מודה בטענות שעלו במכתבי התלונה של ד"ר טשרניחובסקי, אלא שלטענתו יש הסבר להתנהלותו.

42. התובע עצמו התייחס לתלונה נוספת כלפיו מצידו של ד"ר גר יולי בנוגע למתן טיפול בנזעי חשמל וד"ר פולאקביץ הוסיף והעיד על יכולת דיווח דלה ושטחית ברפורט הבוקר:

"ש. מפנה לתאריך חתימת התצהיר שלך, אני מבין שכל האמור שם הוא מבוסס על החומר שקיבלת מאותם רופאים שהעבירו לך דיווח עליו, על התובע?
ת. כן ועל סמך היכרותי איתו במהלך תקופת העבודה.
בתקופת העבודה – הייתי רואה אותו בדיווח הבוקר שאני יושב עם המתמחים. ראיתי יכולת דיווח די דלה, די שטחית. הכוונה – כשאתה מתאר מצב של חולה, מתאר בדיקה של חולה, אתה אמור לתת פירוט מקובל ברפואה בפסיכיאטריה שנכנס ליותר פרטים – חולה אובדני או חולה באי שקט. אני מתרשם מרמת הדיווח, מהמעורבות, מהרצינות, מהידע. בתקופת ההתמחות שהם עו שים את התורנות הם עושים תורנות לא רק במחלקות שלהם, אלא ב 3-4 מחלקות, כך שבוודאי ההכרות עם החולים, חולים שהוא בדק בתורנות היא לא אותה הכרות עם המטופלים שלו. עם זאת – כשהוא מטפל או מתייחס לחולה שהיתה איתו בעיה ספציפית בתורנות, צריך להיות מושקע יותר בהבנה מה קרה לחולה ומה היתה ההתרחשות בעת הטיפול בו בזמן התורנות."

התובע בעצמו ציין במכתבו לד"ר פולאקביץ מיום 10.4.2019 כי לנוכח עומס העבודה במחלקה הוא התקשה ללמוד ולהתעדכן בחומר המקצועי.

43. הנה כי כן, מהמקובץ עולה כי לאורך כל תקופת הניסיון, עלו טענות מצידם של גורמים שונים לרבות מנהלי המחלקה הממונים על התוב ע בנוגע לתפקוד המקצועי של התובע ובכלל זה רמת הידע המקצועי, העדר התעדכנות מקצועית, שיקול הדעת הקליני, רישום לקוי בתיק המטופלים, אי ביצוע/ביצוע לקוי של הוראות רופאים בכירים בנוגע לטיפול, חוסר הכרות עם ההיסטוריה הרפואית והמחלות של המטופלים, קושי במסירת מידע על מטופלים ו העדר יוזמה ללמידה. בנוסף, הועלו כלפי התובע טענות בנוגע לאמינות הדיווחים ו/או הסתרת הטעויות ואי לקיחת אחריות על טעויות שבצע.
טענות התובע ולפיהן הוא עבד לבד או בעומס החורג מהעומס המוטל על רופא מתמחה לא הוכחו. לאורך כל תקופת ההתמחות התובע עבד לצד רופאים בכירים ששמשו ככוננים איתם הוא יכל להתייעץ בכל שעות היממה ו יחד איתו עבד מתמחה אחד לפחות והיקף המטופלים בהם טיפל לא היה חריג . כך גם, כפי שהעיד מנהל בית חולים, העובדה שהתובע ביצע תורנויות בהתאם לנדרש במהלך ההתמחות ו/או בהתאם לצרכי העבודה אינה מעידה בפני עצמה, על שביעות רצון מתפקודו המקצועי והיא קשורה גם למצוקת תקני הרופאים .

44. לטענת התובע, הנהלת בית החולים נקטה כלפיו באכיפה בררנית משעה שהיו מתמחים אחרים שעשו טעויות חמורות מהטעויות שבוצעו על ידו, כאשר כלפיהם לא ננקטו צעדים משמעתיים ו/או פיטורים. התובע הציג שלוש אירועים שממחישים לטענתו את המדיניות המפלה שננקטה כלפיו. מתמחה חדשה נתנה למטופל טיפול בנזעי חשמל ללא הרדמה עקב אי הבנה בינה לבין הרופא המרדים וכתוצאה מכך, המטופל החל לפרכס והועבר להשגחה. כנגד המתמחה לא ננקטו צעדים משמעתיים מכל סוג שהוא ו/או פיטורים. שני מקרים של טעות בזיהוי מטופל שגרם למתן טיפול שגוי ונזק למטופלים.
עוד נטען כי ד"ר טשרניחובסקי התלונן על מתמחים רבים ואולם ההנהלה בחרה לפטר רק אותו.

45. התובע לא הרים את נטל ההוכחה בדבר אכיפה בררנית ולא הוכח כי בית החולים נהג כלפי התובע באופן שונה לעומת מתמחים אחרים מתוך שרירות או מטרה פסולה. בעניינה של המתמחה שנתנה טיפול בנזעי חשמל, התובע עצמו מציין כי מדובר במתמחה חדשה, וכי לאחר תחקור האירוע הועלו טענות כלפיו ולא כלפי המתמחה, כך שלא התבררה האחריות של אותה מתמחה. מכל מקום המדובר במתמחה חדשה וגם כלפי התובע נהג בית החולים בסלחנות לאחר שבתחילת ההתמחות נתן טיפול אנטי אפילפטי במינון הגבוה פי 3 מהמינון שניתן על ידי הנוירולוג . באשר לשני המקרים בנוגע לטעות בזיהוי המטופל, לא הוכח כי האירועים נגרמו עקב טעות של מתמחים בתקופת ניסיון ו מכל מקום, החלטת הפיטורים בענייננו של התובע אינה מהווה צעד משמעתי, אלא כפי שהובהר על ידי מנהל בית החולים החלטת הפיטורים נבעה ממצבור של טענות כלפי התובע ולא בגין טעות כזו או אחרת ובפרט לנוכח הקשיים המקצועיים שהתעוררו במהלך עבודתו היומיומית שהצביעו על חוסר התאמה לעבודה כרופא בבית החולים. הוא הדין לגבי התלונות של ד"ר טשרניחובסקי כלפי מתמחים אחרים. לא הוכח כי היקף התלונות היה זהה או דומה וכי היו תלונות מגורמים נוספים, כפי שקרה בעניינו של התובע. כך למשל, ד"ר איבנסקי שהעיד כי קיבל מכתב תלונה אחד מד"ר טשרניחובסקי היה מתמחה מוערך על ידי פרופ' קריינין וזאת בשונה מהתובע.

46. לא הוכח מעורבות של שיקולים זרים בהחלטת הפיטורים.
לא הוכח שהתובע חשף ליקויים בעבודת בית החולים וממילא לא הוכח כי קיים קשר בין חשיפת ליקויים בעבודת בית החולים לבין פיטורי התובע.
ראשית, בחקירתו הנגדית הבהיר התובע כי הליקויים להם הוא טוען הם מקרים ידועים בהם נעשו טעויות של מתמחים כאשר לטענתו הליקויים הם בכך שכנגד אותם מתמחים לא ננקטו צעדים משמעתיים. לפיכך, אין מדובר בחשיפת ליקויים אלא בטענת התובע ולפיה בית החולים הפלה אותו לעומת מתמחים אחרים שעשו טעויות – טענה שנידונה לעיל.
שנית, התובע לא הוכיח כי התריע על ליקויים ו/או פנה להנהלת בית החולים בטענה לליקויים ו/או למחדלים לפני שהוזמן לשימוע לפני פיטורים. הטענות לליקויים לא הועלו על ידי התובע טרם קבלת החלטת הפיטורים בעניינו - במכתבו למנהל בית החולים מיום 10.4.2019 אין זכר לטענה זו וכך גם בשני השימועים, שם הועלתה הטענה באופן כוללני על ידי ב"כ התובע שציין שהתובע ימסור את המידע לד"ר פולאקביץ "בארבע עיניים".
גם מהחקירה הנגדית של התובע עלה בבירור שהליקויים הנטענים נודעו לתובע רק לאחר הפיטורים:

"ש. מפנה לסעיף 39 לתצהירך. משמעות הדברים שלך בסעיף שהסטנדרט המקובל בבית החולים הוא לא רופאים מקצועיים וחרוצים, וכל השאר מושחתים ולא חרוצים?
ת. אני לא יודע מה גרם להם לעשות את זה. זה ההסבר של האפליה, למה הם לא רוצים אותי.
ש. בתצהירך הראשון אמרת באופן כללי ליקויים. בתצהיר המשלים פרטת ליקויים. האם ב – 6/19 הדברים האלו היו בידיעתך?
ת. נודעו לי הדברים אחר כך.
לשאלת בית הדין, מתי נודעו לי הדברים אני משיב שאחרי שקיבלתי פיטורים."

כך גם בחקירה החוזרת, התובע הבהיר כי לא התלונן על הליקויים להם טען בתצהיר המשלים והעלה טענה חדשה לחלוטין ולפיה הוא התלונן בפני ד"ר אשכנזי שהייתה מתמחה בוועד של המתמחים בתחילת ההתמחות על התנהלות העבודה אצל ד"ר פוירובסקי, שיש הרבה מטופלים שיוצאים ונכנסים מהמחלקה בלי בדיקת רופא בכיר. לטענתו, ד"ר אשכנזי מסרה את המידע לד"ר פולאקביץ שלא האמין לכך. מעבר לעובדה שהטענה בנוגע לחשיפת ליקוי בדבר העדר בדיקה של רופא בכיר במחלקה של ד"ר פוירובסקי עלתה לראשונה רק במסגרת החקירה החוזרת באופן המשפיע על משקל הטענה, התובע לא טען שהתלונן בפני הנהלת בית החולים, אלא בפני ד"ר אשכנזי, חברה בוועד המתמחים. התובע לא הביא לעדות את ד"ר אשכנזי על מנת שתבהיר האם התלונה של התובע הועברה להנהלת בית החולים והאם היא מסרה להנהלה שהתובע עומד מאחורי התלונה. הימנעות מהבאת עדותה של ד"ר אשכנזי פועלת לחובת התובע וזאת בהתאם להלכה הפסוקה לפיה כאשר נמנע בעל דין מהבאת ראיה רלוונטית המצויה בהישג ידו, בהיעדר הסבר סביר, המסקנה המתבקשת היא כי לו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו ולכן ניתן לזקוף אותה לחובתו. בנוסף, מעדותו של ד"ר פולאקביץ עלה כי רק לאחר שהתובע הוזמן לשימוע הוא החל לפזר איומים ולפיהם הוא יודע על דברים שקורים בבית החולים, ללא פירוט והוא פנה לוועדה לניהול סיכונים על מנת לברר על אירועים חריגים שהתרחשו בבית החולים ולעשות שימוש במידע זה בכדי למנוע את סיום העסקתו. ואולם עד למועד הגשת התצהיר המשלים לתובע לא היה כל מידע על ליקויים.
אשר על כן שוכנענו שעובר לקבלת החלטת הפיטורים, התובע לא חשף ליקויים ועל כן, השיקולים שעל בסיסם התקבלה החלטת הפיטורים אינם קשורים לחשיפת ליקויים בעבודת בית החולים ו/או לטענות התובע בענין זה. התובע הוא זה שניסה לברר בדיעבד על ליקויים בעבודת בית חולים לאחר שנמסרה לו ההזמנה לשימוע וזאת על מנת להפעיל לחץ על הנהלת בית החולים לחזור בה מכוונת הפיטורים.

47. כך גם, לא הוכח כי החלטת הפיטורים הייתה נגועה בשיקול מפלה על רקע היותו של התובע ערבי. טענה זו הועלתה לראשונה בדיון ההוכחות ואולם , המדינה לא טענה להרחבת חזית אסורה במהלך דיון ההוכחות והטענה התבררה לגופה, כך שאין בידינו לקבל את טענת המדינה בסיכומים ולפיה המדובר בהרחבת חזית אסורה.
עם זאת, עצם העובדה שטענה קשה זו לא עלתה במסגרת מכתבו של התובע למנהל בית החולים או במסגרת השימועים או לכל המאוחר במסגרת כתב התביעה אומרת דרשני ומעידה על חולשת הטענה. מעבר לכך, התובע ייחס את טענת האפליה לד"ר פוירובסקי "שיש לו ענין עם ערבים" כטענתו, בעוד שד"ר פוירובסקי לא היה מעורב בהחלטת הפיטורים. עוד הוכח בפנינו כי בבית החולים מועסקים רופאים מהמגזר הערבי כמו גם אחים ואחיות ערבים בשיעור גבוה מעבר לייצוגם באוכלוסייה. כמו כן, התובע העיד כי על אף טענתו כלפי ד"ר פוירובסקי, לא ידוע לו על בעיות שהיו לעובדים ערבים במחלקה למול ד"ר פוירובסקי . בחקירה החוזרת התברר שטענת האפליה מתבססת על השערה בלבד. לטענת התובע הוא שמע את ד"ר טשרניחובסקי מספר לפרופ' קריינין שהוא חזר מלונדון המוסלמית ועל אף שהוא עצמו נוצרי הוא מסיק שמי שמדבר בפניו על מוסלמים ידבר מאחורי גבו גם על ערבים נוצרים. עם זאת, התובע הבהיר לשאלת בית הדין כי הוא עצמו לא נתקל בגילויי גזענות כלפיו. משעה שהוכח כי היה קושי בתפקודו המקצועי של התובע, נטל ההוכחה כאמור בסעיף 9(א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 חל על התובע. ב נסיבות המתוארות לעיל, בהעדר ראשית ראיה להפליית התובע על רקע לאום (היותו ערבי), אנו דוחים את הטענה ולפיה החלטת הפיטורים התקבלה מתוך שיקול מפלה מחמת היותו של התובע ערבי.

48. התובע לא הוכיח את הטענה כי ניתנה "הנחיה מגבוה" למנהלי מחלקות ו/או לרופאים בכירים להימנע ממתן חוות דעת חיובית לגבין לקראת השימוע ו/או לאחריו. מתצהיר התובע בהליך הזמני ו מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי מדובר באי מתן המלצה לאחר סיום עבודתו לצורך חיפוש מקום עבודה אחר ולא חוות דעת הקשורה להליך סיום העבודה. מכל מקום, התובע טען שההנחיה ניתנה גם לד"ר פוירובסקי ופרופ' קריניין ואולם נמנע מחקירתם הנגדית בנקודה זו. כך גם, התובע לא זימן לעדות את ד"ר נועמה שלטענתו הסכימה לתת לו המלצה חיובית לאחר המשוב של הערכה השנתית וחזרה בה לנוכח ההנחיה שקיבלה מהנהלת בית החולים.

49. לא מצאנו כי נפל פגם בהליך השימוע. לקראת תום תקופת הניסיון התכנסה ועדת התאמה לקראת קביעות על מנת להמליץ למנהל בית החולים האם יש מקום לתת לתובע מעמד של רופא מתמחה קבוע בבית החולים. הוועדה המליצה המלצה שלילית ולפיה התובע לא קיבל קביעות ויסיים את ההתמחות בבית החולים. עם זאת, על פי הוראות התקשי"ר ההחלטה הסופית על הענקת קביעות או על אי הענקת קביעות לעובד מדינה בבית חולים ממשלתי ובכלל זה לרופא כמו גם ההחלטה בדבר סיום ההתמחות ו/או סיום העבודה של הרופא מסורה למנהל בית החולים. ד"ר פולאקביץ העיד כי עליו לקבל החלטה האם להמשיך להעסיק את המתמחה בתום תקופת הניסיון וכי נקודת הגבול שנקבעה לתום תקופת הניסיון הועמדה על שנתיים כשבתום תקופה זו עליו לקבל החלטה האם התובע יהיה מסוגל לטפל בחולים בצורה טובה ועצמאית ולקחת אחריות על הטיפול , ככל שהוא יעבור את הבחינות בשלב ב'.
לפיכך, עצם העובדה שלפני השימוע כבר ניתנה המלצה שלילית לקביעות ולפתיחת הליך סיום עבודה אינה מעידה על כך שכבר התקבלה החלטה סופית בעניינו של התובע ו/או כי הליך השימוע הינו הליך למראית עין. מנהל בית החולים רשאי לקבל את המלצת וועדת הקביעות או לא לקבל אותה בהתאם לשיקול דעתו והוא גם רשאי להחליט על הפסקת ההתמחות והמשך עבודת התובע כרופא כללי, שאינו מתמחה ואינו מומחה כדוגמת 4 הרופאים אליהם התייחס פרופ' קריינין.

50. התובע הוזמן לשימוע בגין כוונת בית החולים לסיים את העסקתו בתום תקופת הניסיון וזאת לאור חוות דעת הממונים ולפיה הוא אינו עומד בסטנדרט המקצועי הנדרש מרופא מתמחה ועל רקע הקשיים שהתגלעו בתפקודו המקצועי כמפורט לעיל. כאמור, התובע התייצב לישיבת השימוע מיוצג על ידי בא כוחו שטען כי ההזמנה לשימוע לוקה בהעדר פירוט של הטענות כלפי התובע ובהעדר המסמכים עליהם מתבססת כוונת המדינה לסיים את העסקתו . בעקבות טענות ב"כ התובע ולמרות שעובר לישיבת השימוע, התובע צילם בנוכחות עובדת של משאבי אנוש את כל המסמכים מתיקו האישי – המדינה נענתה לבקשת ב"כ התובע לדחות את ישיבת השימוע ולהמציא לו הזמנה לשימוע מתוקנת ומפורטת ולהמציא לו את כל המסמכים הרלוונטיים. למותר לציין כי על אף שהתובע ביקש לדחות את ישיבת השימוע בגין העדר יכולת להתגונן כראוי בפני טענות המדינה בהעדר פירוט, במועד ישיבת השימוע הראשונה, ב"כ התובע הגיש למנהל בית החולים התייחסות התובע בכתב לזימון לשימוע – התייחסות מפורטת שנפרסה על פני 16 עמודים וצורפו לה נספחים רבים , כך שהתובע היה מודע לטענות כלפיו, כפי שעלה גם ממכתבו למנהל בית החולים לאחר שיחת המשוב בגין ההערכה השנתית. מכל מקום, לאחר תיקון ההזמנה התקיימה ישיבת שימוע נוספת במסגרתה נשמעו טענות ב"כ התובע באריכות, כך שטענות התובע נשמעו בכתב ובעל-פה טרם קבלת ההחלטה הסופית בדבר סיום עבודתו. העובדה שבסופו של דבר, ד"ר פולאקביץ קיבל את המלצת ועדת הקביעות והחליט על סיום עבודתו של התובע אינו מעידה על כך שמנהל בית החולים לא שקל את טענות התובע.

51. בעניין שיקול הדעת המנהלי נקבע, לא אחת, על ידי בית המשפט העליון ואף על ידי בית הדין הארצי לעבודה, שבית המשפט לא ישים את שקול דעתו תחת שקול דעתה של הרשות המוסמכת ולא יתערב בהחלטתה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של ענין. בית המשפט לא ישים את שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות [בג"צ 973/08 סימה בן שמעון ואח' נ' משרד החינוך (15.9.2009) ; עע 1123/01 בית הספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו נ' יצחק צויזנר, פד"ע לו 438; עע 1279/02 מדינת ישראל נ' שלמה כרמי, פד"ע לח 415; עע 451/06 סלימאן ברקאת נ' משרד החינוך ואח' ( 16.10.2006)]. מכאן, שבית הדין לא יתערב בשיקול הדעת של מנהל בית החולים כל עוד החלטתו מצויה במתחם הסבירות ולא נפל בה פגם מסוג הפגמים המצדיקים התערבות בהחלטה מינהלית. לא מצאנו כי במקרה זה קיימות הנסיבות החריגות המצדיקות התערבות בהחלטתו של מנהל בית החולים.

52. סיכומו של דבר – שוכנענו כי החלטת מנהל בית החולים שלא להעניק לתובע קביעות ולסיים את העסקת התובע בבית החולים בתום תקופת הניסיון התקבלה משיקולים ענייניים וסבירים לנוכח הספק הסביר שהתעורר בנוגע להתאמתו לסטנדרט המקצועי הנדרש בבית החולים מרופא מתמחה ומרופא בכלל וזאת על רקע הקשיים בתפקודו המקצועי היומיומי כמפורט לעיל. למותר לציין כי במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של בית החולים, רשאי בית החולים להציב סטנדרט מקצועי גבוה למתמחים ולקבל לקביעות את המתמחים הטובים ביותר ו/או את המתמחים המסוגלים להתנהל באופן עצמאי בתוך פרק זמן קצר.
אשר על כן, התביעה לביטול החלטת הפיטורים ולהורות על החזרת התובע לעבודה כרופא מתמחה בבית החולים והתביעה לפיצוי כספי בגין נסיבות סיום העבודה ואובדן רצף התמחות – נדחות.

מענק פריפריה
53. טענת התובע לזכאות תשלום מענק התמחות הרופאים העובדים בפריפריה בגובה 102,000 ₪, לפי חוזר משרד הבריאות לשנת 2017 נזנחה על ידו בתצהיר ובסיכומים ודי בכך כדי לדחות רכיב זה. מעבר לדרוש יצוין כי בית החולים אינו נכלל ברשימת בתי החולים הפריפריאליים הזכאים לתקציב לטובת מתן מענקים ובכל מקרה על פי טענת המדינה שלא נסתרה בשנת 2017 לא אושרו מענקים למקצועות במצוקה למתמחים במקצוע הפסיכיאטריה.

סוף דבר

54. התביעה נדחית במלואה.

55. התובע יישא בהוצאות המדינה בסך של 8,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים, שאחרת, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. יצוין כי בעת פסיקת ההוצאות התחשבנו בחריגת המדינה מהיקף הסיכומים שנקבע, ללא קבלת היתר.

56. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשפ"א, (05 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אליהו נקאר
נציג מעסיקים

איריס רש, שופטת

מר סאבר שהאב
נציג עובדים