הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 28754-12-20

לפני
כב' השופט טל גולן
נציג ציבור (עובדים) מר חיים מויסי
נציג ציבור (מעסיקים) מר ברק נחשול

התובעת:
גילה אדרעי
ע"י ב"כ: עו"ד סיגל פעיל
ועו"ד זוהר גיפס
-
הנתבע:
תומר כהן
ע"י ב"כ: עו"ד יובל ינאי

ה ח ל ט ה

  1. מבוא וסקירת ההליך – התובעת, הגב' גילה אדרעי (להלן: " התובעת") הינה יו"ר ועד העובדים של רכבת ישראל, ואילו הנתבע, מר תומר כהן (להלן: "הנתבע"), כפי הגדרתו בכתב ההגנה (ראו סעיף 16), הינו סגן מנהל אגף מתחם באר שבע ברכבת ישראל.
  2. תביעתה של התובעת הוגשה לפי הוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), והיא מתמקדת באירועים שהתרחשו ביום 26.10.2020, עת ביקרה התובעת במוסכי הרכבת בבאר-שבע. לטענת התובעת, במעמד זה הטיח בה הנתבע טענות שאינן נכונות בפני עובדים רבים , ואף קילל אותה והוציא את דיבתה. אשר לנתבע, הוא מכחיש את טענותיה של התובעת, וטוען כי דווקא היא זו שתקפה אותו מילולית.
  3. טענות הצדדים בבקשה – בבקשה שהגיש הנתבע הוא טען כי דין התביעה להידחות על הסף מטעמי היעדר סמכות עניינית. לטענת הנתבע, הוא אינו "נושא משרה", כהגדרת מונח זה בסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: " חוק בית הדין לעבודה"), ולפיכך בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בהליך.
  4. במסגרת בקשתו, הנתבע טען בתמצית, כך: רכבת ישראל היא חברה ממשלתית, וככזאת חלות עליה הוראות חקיקה שונות , המסדירות את פעולתה; הרכב ודירקטוריון הנהלת רכבת ישראל מפורסם בפומבי – והוא אינו נמנה עם מי מבין חברי ש תי הקבוצות הנ"ל; הוא גם אינו משמש כ"מורשה חתימה" ברכבת, וגם לא מוסמך לקבוע את מדיניותה של הרכבת , בכל אופן שהוא.
  5. הנתבע הוסיף וטען, כך: הוא גם אינו עומד בראש אחת מי מבין המחלקות השונות, שקיימות במבנה הארגוני של הרכבת; אין יחסי כפיפות ו/או עבודה בין התובעת לנתבע, והם עובדים באזורים גיאוגרפיים שונים; הנתבע גם אינו אחראי על תחום זכויות עובדים ברכבת; כוונת החוק היתה לאפשר תביעה כנגד "... נושא המשרה הבכיר ביותר בתאגיד והמשמש כמנהלו הפעיל" – נתון שאינו מתקיים במקרה זה .
  6. מנגד, התובעת מתנגדת לבקשה, וטוענת כי יש לדחותה. בתמצית, התובעת טוענת, כך: הנתבע הסתיר מבית הדין, כי דווקא בשל תפקידו הניהולי ברכבת ישראל, הוא זכה ממנה למימון בגין ייצוגו המשפטי, ובהסתמך על הטענה כי הפרסומים בוצעו על ידו מתוקף תפקידו הניהולי; ההגדרה של "נושא משרה" בחוק החברות, ושאליה מפנה הנתבע, אינה רלוונטית לענייננו, והנתבע הינו "מנהל פעיל" ברכבת ישראל, ותפקידו הינו ניהולי לכל דבר ועניין.
  7. התובעת הוסיפה וטענה, כך: התביעה עניינה בסוגיה הנוגעת במישרין לעובדי רכבת ישראל, ולתפקידה של התובעת כנציגת עובדים; תשובת הנתבע לפניית התובעת אליו, טרם הגשת התביעה, נכתבה על גבי נייר מכתבים של הרכבת, וצוין שם כי הוא עשה את הפרסומים שלו כנגדה מכוח תפקידו הניהולי; יש להגדיר את המונח "ממונה" בהקשרו הרחב, גם אם המדובר בשליטה עקיפה; ניתן לראות בנתבע כפקיד מטעם המעסיק שאחראי על תחום זכויות עובדים.
  8. התשתית הנורמטיבית – סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: " החוק"), קובע כדלקמן:

"לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון – ... בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים."
9. הכרעת בית הדין בבקשה – לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים, החלטתנו הינה לדחות את הבקשה. להלן הנימוקים לעמדתנו שבנדון:
א. מקובלת עלינו טענת התובעת, כי מסכת האירועים שבנדון והדברים שהוחלפו בין הצדדים (ומבלי לקבוע כעת כלל, כי המדובר בלשון הרע – נושא שיוכרע במסגרת ההליך העיקרי), וכך גם לפי טענות הנתבע עצמו, מתייחסת בכללותה ליחסי העבודה ברכבת ישראל, ובאופן פרטני – ככל הנראה גם ביחס למועמד מטעם העובדים לתפקיד נציג העובדים בדירקטוריון רכבת ישראל. בהינתן כך, בית הדין לעבודה הינו הערכאה 'הטבעית והנכונה ' לבירור הסכסוך בין הצדדים;
ב. מגמת החקיקה אף מחזקת את המסקנה, כי ההליך שבנדון ראוי להישמע בבית הדין לעבודה. כל זאת, משעה שהמדובר בתביעה שעילתה קשורה ליחסי עבודה, לשיטת שני הצדדים, ובהינתן כך – ברי כי היתרון הגלום במומחיותו של בית הדין לעבודה, תואם את התכלית שהונחה בבסיס חוק בית הדין לעבודה.
דברים אלו מצאו ביטוי גם בדברי ההסבר להצעת החוק , שבמסגרתה הוענקה הסמכות הייחודית לבית הדין לעבודה לדון בתובענות לפי סעיף 24(א)(1ד) לחוק, שם צוין, כדלקמן ( ראו הצעות חוק הממשלה 436, כ"ד בסיוון, התשס"ט עמוד 576 ):
"לאחרונה החלה תופעה של הגשת תביעות לבתי המשפט האזרחיים, שעילתן לשון הרע בקשר ליחסי עבודה בין מעביד או נושא משרה אצלו לבין עובדיו... לאור הקשר המהותי של התביעות ליחסי עבודה מוצע לתקן את סעיף 24... להרחיב את סמכויותיו של בית הדין האזורי לעבודה ולקבוע כי תובענות במסגרת יחסי עבודה, שעילתן בפרסום לשון הרע ... ואשר הגיש מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד... יבואו לפתחו של בית הדין לעבודה. זאת בהתחשב בהתמחותו של בית הדין לעבודה בסכסוכים שביחסים האמורים.";
ג. עוד נפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, בהקשרה הכללי, הקובעת כי יש לפרש את המונח "ממונה" במונחו הרחב. לפי פסיקה זו, "ממונה" הוא מי נחשב ל"בעל מרות", וזאת גם אם השליטה היא שליטה עקיפה, ואין המדובר רק בממונה ישיר (ראו ע"ע (ארצי) 274/06 פלונית – אלמוני (2008));
ד. כמו כן, נפנה לפסיקת בתי הדין האזוריים, בהקשרה הספציפי וביחס להגדרת "ממונה" ובאשר לפרשנות סעיף 24(א)(1ד) לחוק, שאף היא פירשה את המונח "ממונה על העובד" באופן רחב. ראו למשל סע"ש (ת"א) 25515-03-15 סגל – גוטדנקר ( החלטה מיום 28.3.2017); ס"ע (ת"א) 65636-10-18 מימוני – ישרוטל ניהול מלונות (1981) בע"מ (ניתן ב יום 3.3.2019).
כך הוא הנכון, גם כן, בפסיקה נרחבת של בתי המשפט האזרחיים, שהעבירו תביעות לשון הרע של 'ממונים', או כנגדם, לדיון בבית הדין האזורי לעבודה. ראו למשל: ת"א (אשד') 9445-06-20 יחזקאלי נ' גולדמן ( החלטה מיום 27.1.2021); ת"א (אש') 975-04-20 יעקובסון נ' בן מיכאל ( החלטה מיום 17.12.2020); ת"א (י-ם) 32166-04-20 בן סעדון נ' שרביט ( החלטה מיום 3.12.2020); ת"א (חי') 55937-11-19 פרץ נ' משה ( החלטה מיום 2.4.2020); ת"א (ת"א) 15591-09-19 פלטין נ' כהן ( החלטה מיום 14.6.2020); ת"א (ב"ש) 55990-03-18 לבנת נ' באומגרטן ( החלטה מיום 20.12.2018).
במקרה נוסף – עניין עמר ( ת"א (צפת) 1854-03-16 עמר נ' רנגבר [ החלטה מיום 21.5.2016]) העביר בית משפט השלום תביעת לשון הרע שהוגשה על ידי מנהל אגף ברשות מקומית, אשר הוגשה כנגד יו"ר ועד העובדים באותה הרשות, לדיון בפני בית הדין האזורי לעבודה. בית משפט השלום ציין – והדברים יפים לענייננו – כדלקמן :
"אף מתוך הקשר האמירות והפרסומים נשוא כתב התביעה, ובמהות, ניתן להשליך ולחזק כי עסקינן בתובענה שהוגשה על ידי נושא משרה נגד נציג ועד עובדים. מבלי להביע עמדה, האמירות והפרסומים אשר יוחסו לנתבע בכתב התביעה, בהיותו יו"ר ועד עובדים, הופנו כלפי התובע בכובעו ובמעמדו כמנהל ונושא משרה במועצה. הדברים המיוחסים לנתבע בכתב התביעה, נאמרו על ידו באסיפות עובדים שנערכו במועצה, וזאת בהתייחס להתנהגותו של התובע, התנהלותו, תיפקודו ויחסו כלפי עובדים במועצה במסגרת תפקידו כמנהל ונושא משרה במועצה. הארועים נשוא התביעה התרחשו בעיקרם במקום העבודה ובקשר להתנהלות התובע בתפקידו כמנהל אגף החינוך במועצה."
(לקביעה דומה, ראו גם ת"א (ת"א) 16915-10-17 בלחסן נ' עוז [ החלטה מיום 14.5.2018]).
לעומת כלל הפסיקה הרבה שצוינה דלעיל, הנתבע הפנה אך ורק לשני הליכים, שתומכים לכאורה בעמדתו , אולם אין כל ממש בטענתו.
אשר לעניין גל ( סע"ש (ב"ש) 56575-07-17 גל – תל בר תעשיות למוסדות בריאות בע"מ [ החלטה מיום 11.2.2018]), הרי שהליך זה כלל אינו רלבנטי למקרה שלפנינו. ראשית, מהטעם שבאותו מקרה לא הוגשה תביעה כנגד "הממונה", אלא (בין היתר) כנגד המעסיקה.
נוסף לכך, כתב התביעה באותו הליך לא ביאר מהו תפקידו של הממונה ושאליו התייחס כתב התביעה. לא בכדי, תהה שם בית הדין, כך: "מכתב התביעה לא ברור מה תפקידו של שגב בחברה ומדוע תביעה המתייחסת לאמירות שנאמרו על ידי שגב הוגשה דווקא כנגד הנתבעות". כל זאת, בשונה לחלוטין מענייננו.
אשר לעניין לוזון ( ס"ע ( ת"א) 61022-10-10 לוזון – פרג'י [ החלטה מיום 25.11.2010 ]), הרי שגם באותו מקרה היו העובדות שונות מענייננו. ראו בהקשר זה הערתו של כב' הנשיא שפיצר, בסעיף 8 להחלטה באותו הליך , כי " התובע והנתבע עובדים באוניברסיטה הפתוחה כמרצים". כלומר – לא התקיימו במקרה שנידון באותה החלטה יחסי כפיפות בין הצדדים , ואפילו שלא במובנם הרחב. כל זאת, בשונה מהמקרה הנוכחי;
ה. אשר לנתבע, ספציפית, שוכנענו כי חומר הראיות מצביע על כך שיש לראותו כ"ממונה", ובהקשר הספציפי, וביחס להכרעה בבקשה זו. ראו למשל במכתבו מיום 11.11.2020 של הנתבע לבאת-כוח התובעת, בתגובה לדרישתה לפצות אותה בגין דבריו הנטענים.
ודוק – תשובת הנתבע נכתבה על גבי נייר מכתבים של רכבת ישראל, בציון התואר שלו "סגן מנהל מתחם באר שבע". הנתבע אף כתב, כך: "בתאריך ה-26.10.2020 בצהריים ביצעה מרשתך אסיפת עובדים במתחם בו אני משמש סגן מנהל המתחם. כשראיתי את האספה עמדתי הקשבתי לדברים שנאמרו על ידי מרשתך, והתברר כי מטרת האספה היא קידום מסע הבחירות של המועמד מטעם ועד העובדים לנציגות לדירקטוריון, המתנתי בצד והקשבתי לדברים".
הנה כי כן, הנתבע מציין בעצמו, במכתבו שבנדון, כי הוא נכח באירוע נשוא התביעה מתוקף תפקידו הניהולי. ועוד נוסיף, כי האמור לעיל עולה גם מהמסמכים שהגישה התובעת לתיק בית הדין לאחר הדיון, שגם מהם עולה כי הנתבע ביקש מרכבת ישראל – וקיבל – השתתפות בתשלום שכר טרחתו של בא-כוחו, ולאור כך ש"... ההליך המשפטי אכן ננקט כנגדו אגב מילוי תפקידו ברכבת ישראל" (ראו סעיף 5 למכתבה מיום 7.2.2021 של עו"ד הילה שמיר, היועצת המשפטית של הרכבת).
מנגד, ובמסגרת תגובתו לבקשה, הנתבע שב והדגיש, כי הוא אינו מכהן כדירקטור / חבר הנהלה / מורשה חתימה ברכבת ישראל, ואף לא כראש חטיבה או ענף אצלה. אולם, כלל לא ברור מדוע דווקא דרגות בכירות אלה, הן אלה הגוזרות לענייננו. שהרי, אין המדובר במבחן שנקוב בחוק או בפסיקה הרלוונטית.
זאת ועוד, גם טענתו הנוספת של הנתבע, ולפיה המונח "מנהל פעיל בתאגיד", בא כדי לתאר 'תפקיד רם ובכיר', אין בה כל ממש, ואין לה ביסוס, באשר הוא, בפסיקה (ולרבות שלא בכלל הפסיקה הנרחבת, אשר צוינה דלעיל).
אשר לפסיקה הנוספת שאליה הפנה הנתבע, הרי שהיא אינה רלוונטית לפרשנות המונח "נושא משרה" ולעניין שבנדון כעת , ועניינה בתחומים אחרים לחלוטין (ולמשל חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951). פסיקה זו אף ניתנה בהקשרים שונים, ובין היתר – דווקא כדי להרחיב את החלת חוק שעות עבודה ומנוחה.
לבסוף, אף לא שוכנענו בטענתו הנוספת של הנתבע, כי יש בהוראות ההסכמים הקיבוציים המיוחדים ברכבת ישראל – ואשר גם אליהם התייחס הנתבע – כדי לשנות ממסקנתנו שבנדון. בכלל זה, איננו סבורים כי הגדרת "נושא משרה" וביחס לבקשה הנוכחית, צריכה להיות מושפעת מהשאלה האם "המנהל" מועסק בהכרח בחוזה אישי, או שמא דווקא בדירוג-דרגה;
ו. ואחרי כלל האמור לעיל, גם אם היינו סבורים כי יש לקבל את הבקשה (וכאמור, עמדתנו היא אחרת), הרי שבכל מקרה לא היה כל מקום לדחות את התביעה על הסף, כבר כעת. כל זאת, כפי שחזר וביקש ב"כ הנתבע במסגרת הדיון שנערך לפני בית הדין ביום 30.6.2021. אלא, שלכל היותר, היה מקום לערוך הליך של הבאת ראיות ועדויות, ולא להגיש בקשה למחיקה על הסף – וכפי שביקש הנתבע, כאמור לעיל.
לעניין זה, ראו הכרעת כב' בית הדין הארצי לעבודה בפסק הדין שניתן בע"ע (ארצי) 61643-11-16 גחלב – מרכז משען בע"מ (חל"צ) (נ יתן ביום 10.7.2017).
10. טרם סיום נעיר עוד, כי איננו מקבלים את טענת התובעת, כי ניתן לראות בנתבע כ"פקיד מטעם המעסיק הממונה על זכויות עובדים". טענה זו לא נזכרה בכתב התביעה. גם איננו סבורים כי פרסום ברשת החברתית "פייסבוק", שבו צוין לכאורה כי הנתבע חילק מרק לעובדים, יש בו כדי לבסס, ולו במקצת, את טענת התובעת שבנדון.
11. לסיכום – בקשת הנתבע לדחייה על הסף דינה להידחות.
12. הוצאות – הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך של 2,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, וללא כל קשר לתוצאה הסופית בהליך.
13. הנחיות לגבי המשך ההליכים בתיק – החלטה לגבי הגשת תצהירי עדות ראשית תינתן בנפרד ותשלח לצדדים .
ניתנה היום, ג' תשרי תשפ"ב (09 ספטמבר 2021), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר חיים מויסי
נציג ציבור (עובדים)

טל גולן
שופט

מר ברק נחשול
נציג ציבור (מעסיקים)