הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 28379-09-18

10 נובמבר 2021

כב' השופטת סאוסן אלקאסם
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אסתר אדלר

התובע:
יוסף שלומוביץ
ע"י ב"כ: עו"ד עדי קלביר
-
הנתבעת:
עיריית חיפה
ע"י ב"כ: עו"ד שרית ידען

פסק דין

מונחת לפנינו תביעה לתשלום פיצויים בגין הרכיבים הבאים – פיצוי סטטוטורי לפי סעיף 3(א)(1) לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 (להלן: "חוק הגנה על חושפי שחיתויות"), פיצוי בגין התעמרות בעבודה, פיצוי בגין ניוד העובד בחוסר תום לב וללא שימוע ו תביעה לתשלום שכר עבודה.
הנתבעת – עיריית חיפה – מעסיקתו של התובע בתקופה הרלוונטית לתביעה ותיקרא למען הנוחות " הנתבעת" או "העירייה".
ביום 17.11.2009 החל התובע לעבוד בעירייה בתפקיד מפקח אזור במחלקת גנים ונוף באגף שפ"ע של הנתבעת. התובע התקבל לעבודה בתור עובד ארעי לתקופת ניסיון בת שישה חודשים. התובע עבד תקופה קצרה בתפקיד מפקח באזור דניה ובינואר 2010 שובץ לתפקיד מפקח אזור מערב חיפה.
בתחילת חודש פברואר 2010 התלונן התובע לפני מר סוהיל עבאס – מנהל מחלקת גנים ונוף – (להלן: "עבאס") על מר זיאד מנהל העבודה מטעם הקבלן המטפל בגינון באזור הפיקוח שבאחריות התובע וטען לאי סדרים חמורים. מנגד, התלונן הקבלן על התובע וטען ליחס קשה ולא הולם מצד התובע כלפיו.
ביום 07.03.2010 הועבר התובע לאזור פיקוח כרמל. גם באזור הפיקוח החדש אליו הועבר, מצא התובע, לטענתו, ליקויים רבים והחל לקנוס את החברה הקבלנית המבצעת את אחזקת הגנים בגין הליקויים שמצא.
ביום 12.04.2010 שלח התובע מכתב ים למנכ"ל העיריה ולמבקר העיריה והעלה נושאים, טענות ואי סדרים נטענים לבדיקתם.
ביום 21.04.2010 ובהתקרב תום חצי שנת הניסיון החליטה הנתבעת להאריך את תקופת הניסיון של התובע בשלושה חודשים נוספים.
ביום 24.05.2010 העביר מר אלי אלקבץ – מנהל אגף שפ"ע – (להלן: " אלקבץ") למר עופר טל – מבקר העירייה – סיכום פגישה שנערכה מול חברת מרבדים – קבלן משנה של העירייה בתקופה הרלוונטית – ובה נדונו טענות התובע כנגד החברה.
ביום 25.05.2010 שלח התובע מכתב למר דוד לוריא – ראש המנהל – ומר זריהן ממשרד מבקר העיריה, בו טען כי בפגישה עם מנהל חברת מרבדים הוצאה דיבתו.
באותו יום 25.05.2010 יצא מכתב מבקר העירייה ביחס לתלונות התובע מיום 12.04.2010, בו צוין כי שורר אי אמון בין התובע למנהליו הפוגע בתפקוד המחלקה וכי תלונת התובע בקשר לקבלנים נמצאת בבדיקה.
ביום 31.05.2010 הגיש התובע תלונה לנציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה (להלן: " הנציבות").
ביום 15.06.2010 נשלח לתובע מכתב לפיו העירייה אינה מתכוונת להאריך את חוזה העסקתו וזה יסתיים ביום 31.7.2010. ו ביום 20.6.2010 הודיע אלקבץ לתובע כי עד לסיום החוזה לא ישמש כמפקח גנים בשטח אלא יבצע עבודה מקצועית אחרת לפי צרכי המחלקה.
ביום 20.06.2010 קיבלה העירייה הודעה מהנציבות לפיה הגיש התובע תלונה על פגיעה בו עקב חשיפת שחיתויות בעירייה , כן הורתה לה לא לשנות את סטטוס התובע עד לבירור תלונתו.
ביום 24.06.2010 עו"ד דמתי מהנציבות העלתה על הכתב את תוכן שיחתה עם אילן שדות – סמנכ"ל משאבי אנוש וארגון של העירייה בתקופה הרלוונטית – (להלן: "שדות") ולפיה הובהר כי עד לבירור תלונת התובע, שכר התובע לא יפגע, ואם הדבר יתבקש – יוארך חוזה העסקתו.
ביום 27.06.2010 השיב מר שדות לעו"ד דמתי והבהיר כי התובע מקבל את שכרו, וכי בהתאם לשיחתו הקודמת עם הנציבות, לא תאריך העירייה את חוזה ההעסקה של התובע, אך תמשיך להעסיקו לאור בקשת הנציבות וככל שיידרש לה עד להשלמת הבדיקה. כלומר התחייבות העירייה להמשך העסקת התובע לא הייתה בהתאם לחוזה שנערך אתו הואיל וזה לא הוארך, אלא ההתחייבות הייתה להעסיק את התובע בכל עבודה שתמצא עבורו ובתנאי ששכרו שקיבל אז לא יפגע.
עד לחודש אוקטובר 2011 ובהתאם להסכמות עם הנציבות, הוארכה העסקתו של התובע בעירייה אולם לא בתפקיד מפקח גינון, אליו לא הסכימה העירייה להחזירו , אלא בתפקיד עורך סקרי עצים ומפקח עשבייה.
לקראת סוף שנת 2011 הוסכם בין הצדדים ובעצה אחת עם הנציבות כי התובע יוצב בתפקיד חדש 'ראש צוות גיזום'. תיאור התפקיד והדרכה לגביו הועברו לתובע ביום 22.01.2012.
סמוך לכניסתו לתפקיד ראש צוות גיזום וחרף הסכמתו להצעת העירייה לשבצו בתפקיד זה , התלונן התובע על פיחות במעמדו ממפקח לפועל פשוט, וכי ההבטחות שיהיה 'ראש צוות' התבדו נוכח העובדה שמדובר בצוות של שני אנשים בלבד וכי הוא נדרש לבצע עבודה פיזית. התובע פנה בכתב לנתבעת ולנציבות והעלה לפניהן טענות אלו.
תשובת העיריה המפנה להנחיות הממונה על בטיחות מיום 22.01.2012 לגבי הגדרת התפקיד (אליה נתייחס בהמשך) נשלחה לנציבות בחודש פברואר 2012. הנציבות הסתפקה בתשובה זו.
בחודש אוגוסט 2012 הציע התובע להתפטר כדין מפוטר ולקבל פיצויי פיטורין מוגדלים בשיעור 150% . הנתבעת הביעה את הסכמתה אך התובע חזר בו מהצעתו . בסופו של דבר, המשיך התובע בעבודתו בתפקיד 'ראש צוות גיזום' וממועד זה ה חלו הדברים לזרום על מי מנוחות.
התובע תיאר את התקופה שבין השנים 2012 – 2015 כתקופה בה " ביצע את עבודתו במקצועיות, במסירות וללא דופי, הציבור היה מרוצה ממנו וכך גם הממונים עליו". בשנת 2013 שונה מעמד התובע מעובד ארעי לעובד זמני, וביום 22.05.2014 קיבל קביעות בהמלצת ממוניו ודרגתו הועלתה .
ביום 15.03.2015 פנה התובע אל עבאס וביקש קידום מקצועי לתפקיד מפקח כפי שלטענתו הובטח לו לאחר תום תקופת הניסיון.
עבאס סירב לדרישת התובע וציין כי תקופת הניסיון נועדה לבחון התאמת התובע לתפקיד.
בעקבות סירוב עבאס, חדל התובע לעבוד עם צוות קבלני גיזום ובחר לעבוד עם צוות גיזום של עובדי העירייה בלבד. משהתעו ררו חיכוכים בין עובדי העירייה לבין התובע נוכח טענתם כי האחרון לא מושיט עזרה בביצוע העבודה, התפתחו הדברים עד שנוצר מצב בו החל מסוף שנת 2016 ועד סוף אוקטובר 2018 המשיך התובע להתייצב לעבודה ללא ביצוע עבודה בפועל. היינו, חתם כרטיסי נוכחות וקיבל שכר מהנתבעת כשהוא יושב בחוסר מעש במשרדי הנתבעת.
בתחילת ינואר 2017 הוצע לתובע לעבוד כמאבטח בפארק הכט , הצעה לה סירב. מהלך תקופה זו הגיש התובע מועמדות למספר מכרזים אולם לא זכה באף מכרז .
בנובמבר 2017 פנה עבאס לממונים עליו למציאת פתרון לתובע.
ביום 27.12.2017 ולאחר שהעלה בירור שערכה הנתבעת כי הנציבות לא הוציאה לתובע צו הגנה כ"חושף שחיתויות", דרשה העירייה מהתובע לחזור לעבודה סדירה – התובע סירב בטענה שאיבד אימון במנהלו .
ביום 16.04.2018 לאחר שיחת בירור שנערכה ביום 04.03.2018 בנוכחות גורמים בעירייה, לרבות נציג ועד עובדים, נדרש התובע לחזור לתפקד כראש צוות גיזום. התובע שוב סירב. בעקבות סירובו נשלחה התראה נוספת לתובע.
ביום 22.05.2018 פנה התובע באמצעות באת כוחו אל הנתבעת ודרש כי יוצב בתפקיד ההולם את כישוריו, אחרת תוגש תביעה לבית הדין. הנתבעת הבהירה בתשובתה כי תפקידו הקודם של התובע כמפקח גינון אזורי אינו שמור לו וכי עליו לחזור לעבוד בתפקידו הנוכחי.
בחודש יוני 2018 שוב בדקה הנתבעת את מעמד התובע בנציבות.
הנתבעת המשיכה להתריע בפני התובע כי עליו לחזור לעבודה סדירה – ביום 01.07.2018 נשלח לתובע מכתב התראה טרם נקיטת צעדים משמעתיים, משלא נעתר התובע לפניות הנתבעת הוגשה נגדו קובלנה משמעתית ביום 18.07.2018, ולאחריה נפתחה חקירה משמעתית. התובע המשיך לעמוד על דרישתו כי יש לשבצו בתפקידו המקורי – מפקח, המשיך להתייצב לעבודה מבלי לעבוד וקבל שכר .
ביום 16.09.2018 הגיש התובע את התביעה המונחת לפנינו.
ביום 14.10.2018 שלחה הנתבעת מכתב לתובע המורה לו לשוב לעבודה פן תופסק משכורתו. ב"כ התובע הודיעה בתשובה כי הוא יחזור לעבודה אליה התקבל מלכתחילה . לכך השיבה הנתבעת כי התובע אינו יכול להתנות שובו לעבודה לתפקיד אותו עזב לפני שבע שנים.
ביום 04.11.2018 שוחחה גב' נחמה בלדוט עם התובע, לדבריה דבק התובע בעמדתו על אף שציינה לפניו כי שכרו לא ישולם אם יעמוד בסירובו לעבוד.
ביום 05.11.2018 שלחה הנתבעת לתובע הודעה על הפסקת תשלום משכורת.
ביום 23.12.2018 שלחה הנתבעת מכתב נוסף הדורש מהתובע לשוב לעבודה ונענתה ע"י ב"כ התובע כי הפסקת משכורתו של התובע מהווה פיטורין ללא שימוע ושלא כדין.
ביום 26.03.2019 הגיעו הצדדים להסכם בקשר לסיום העסקתו של התובע.
ביום 23.06.2019 תיקן התובע את כתב תביעתו, מחק את רכיב התביעה לפיצוי בגין לשון הרע והוסיף רכיב תביעה של שכר עבודה עבור חמישה חודשי עבודה.
הצדדים הגישו את תצהיריהם ותצהירי עדים מטעמם:
התובע הגיש תצהיר מטעמו , תצהיר אביו , מנחם שלומוביץ ותצהירו של יהודה זאבי פנסיונר העירייה שעבד כמפקח בטיילת הכט ושקמונה במחלקת גנים ונוף .
העירייה הגישה תצהירי העדים הבאים – עבאס, אלקבץ ושדות ; גב' נחמה בלדוט – עוזרת מנהל המחלקה לתיאום ומינהלה במחלקת גנים ונוף של העירייה – להלן ולעיל : "נחמה בלדוט"; עו"ד מור זילברמן – מנהלת תחום בכיר ה ליחסי עבודה והתנהלות עובדים באגף משאבי אנוש של העירייה – להלן: " עו"ד זילברמן"; מר ירון פיינטוך – מנהל אגף ורכש בעירייה – להלן: " ירון פיינטוך"; גב' שרון גולדשמיד סיסו – מנהלת המחלקה לגיוס עובדים באגף משאבי אנוש בעירייה – להלן: " שרון גולדשמיד סיסו"; מר מוחמד בדווי – עובד בצוות גיזום – להלן: "מוחמד בדווי", מר ח'אלד מחמוד – מנהל תחום עשבייה וגינון בעירייה – להלן: "ח'אלד מחמוד"; מר איסכנדר בדרייה – מפקח בכיר בתחום העצים – להלן: "אסכנדר בדרייה"; מר בועז ויג – סגן מנהל מחלקת גנים ונוף בעירייה והאחראי על תחזוקת הגנים – להלן: " בועז ויג".
המצהירים נחקרו על תצהיריהם בשלושה דיוני הוכחות, ולאחריהם סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
טענות הצדדים
לטענת התובע, עקב תלונותיו וחשיפתו לשחיתויות בעירייה נחשף להתנכלות בעבודה, תוך הפרת סעיף 2 לחוק הגנה על חושפי שחיתויות. התובע טוען כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת לעניין הפגיעה בו כחושף שחיתויות.
עוד טוען התובע לעגמת נפש בגין התנהלות בלתי צודקת ונבזית כלפיו, התעלמות מוחלטת של הממונים עליו ועמיתיו לעבודה ופגיעה בתנאי עבודתו תוך הפרת חוזה העבודה.
התובע מתאר סביבת עבודה פוגענית אשר כללה: צעקות, השפלות, הטחות אשמה לא מבוססות ואף הוצאת דיבה, חרפה ועלבונות כעניין בשגרה, דבר שהטיל עליו, לטענתו, מורא ופחד עד כדי קבלת טיפולים פסיכולוגיים ונטילת תרופות.
עוד סבל התובע, לטענתו, מפעולות אקטיביות כמו הורדה בדרגה ובתפקיד, ניוד בתפקיד בחוסר תום לב וללא שימוע או הליך משמעתי. הגעה לעבודה ללא מתן עבודה מעשית בפועל, שלילת הרשאותיו, השארתו נטול תעסוקה, מתן הוראות סותרות והגבלת תנועותיו והפסקת תשלום שכרו שלא כדין ובאקט חד צדדי וכוחני.
עוד טוען התובע לזכאות לשכר עבודה בחודשים נובמבר 2018 עד מרץ 2019.
מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע סירב לבצע את הוראות הנתבעת והממונים עליו. התובע לא קיבל מרות, התנהלותו פגעה במחלקה בה הוצב וביכולת ניהולה התקין. התקבלו תלונות מצדדים שלישיים על התבטאויות בלתי הולמות, התעמרות ויחסי עבודה ליקויים.
הנתבעת נהגה בתובע בסבלנות ובסובלנות. טענות התובע נבדקו על ידי מבקר העיריה ולא מצא בהן ממש. הנתבעת הבהירה לנציבות מבקר המדינה כי אין שחר לתלונות התובע לשחיתות. לא ניתנה החלטה על קיום מעשי שחיתות ולא הוצא לתובע צו הגנה כחושף שחיתויות.
שינוי תפקיד התובע נעשה במסגרת סיכום עם נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה בהסכמת התובע ואביו.
התובע לא זכאי להפרשי שכר. התובע הפסיק להתייצב לעבודה החל מיום 01.11.2018 ביוזמתו וללא הצדקה, ללא אישור ובניגוד לדרישות המעסיק.
הפסקת משכורת התובע באה בעקבות סירוב התובע לבצע את עבודתו. הנתבעת שלחה לו דרישה לבצע עבודתו והתראות טרם הפסקת משכורתו.
תביעתו של התובע לפסיקת שכר עבור חודשים אלו, חסרת תום לב ודינה להידחות.
הנתבעת טוענת להשתק ומניעות כנגד טענות התובע לאי מתן זכות טיעון לפני ניודו בתפקיד. הטענה הועלתה בשיהוי רב גם לאחר תום תקופת ההתישנות. התובע הסכים לניוד בזמן אמת, לפיכך מנוע מהעלאת טענות לעניין זה. גם בתקופה בה סירב לבצע עבודתו גורמים בנתבעת דרשו כי יבצע עבודתו בתפקיד בו שובץ.
ההתראה על הפסקת שכר נשלחה לתובע כשההליך המשפטי היה פתוח. התובע לא עתר לסעד כלשהו כנגד החלטת הנתבעת. לפיכך, הוא מנוע מהעלאת טענות בנוגע להפסקת השכר ובפרט כי תיקון כתב התביעה נעשה בחוסר תום לב לאחר חתימת הסכם סיום עבודה וויתור על טענות.
התיישנות כל תביעה עד יום 15.09.2011 בהתאם להוראות סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958. והתיישנות כל תביעה בגין הפרת חוק הגנה על חושפי שחיתויות עד יום 02.10.2017 בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק זה .
לחילופין, טוענת הנתבעת לשיהוי רב בהעלאת טענות התובע.
דיון והכרעה
פיצוי מכוח חוק הגנה על חושפי שחיתויות
סע' 2 לחוק הגנה על חושפי שחיתויות קובע כלהלן –
2. (א) לא יפגע מעסיק בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד אחר של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור.
(ב) לא יפגע ממונה מטעם המעסיק בענייני עבודה של עובד, ולא יגרום לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור.
סע' 4 לחוק, קובע את התנאים שיש להתקיים בתלונה ה'מזכה' את המתלונן בהגנת החוק, אולם הגנת החוק אינה מותנית בכך שב תום בירור התלונה היא תימצא מוצדקת.
הגנות ותרופות לפי חוק זה יינתנו רק לגבי תלונה שהתקיימו בה כל אלה:
(1) התלונה הוגשה בידי העובד בתום לב או שהעובד סייע בהגשת התלונה בתום לב;
(2) התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעסיק, ובגוף ציבורי – גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין;
(3) התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה או המוסמכת לבדוק או לחקור בענין המשמש נושא התלונה.
אם הוכח שהתלונה עומדת בתנאי סע' 4 לחוק, יש להוכיח גם כי ההתנכלות לעובד המסוים באה בשל התלונה שהגיש לרשות המוסמכת.
לעניין נטל ההוכחה קובע סע' 3א לחוק –
3א. בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהיה חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה על ידו או בסיועו כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה:
(1) כי המעסיק פגע בענייני עבודתו או פיטר אותו או כי הממונה מטעם המעסיק פגע בענייני עבודתו או גרם לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, לפי העניין;
(2) כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בענייני עבודתו או לפטרו, ולענין פגיעה בענייני עבודה שלגביהם נקבעו תנאים או כישורים - גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים.
סעיף 5 לחוק ההגנה על חושפי שחיתויות קובע תקופת התיישנות מיוחדת –
"לא יזדקק בית-הדין האזורי לעבודה לתובענה בשל הפרת הוראות חוק זה שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חודשים מיום שנוצרה עילת התובענה". [ההדגשה הוספה ס.א]

התיישנות – טענה מקדמית
במקרה שלפנינו, קיימת מחלוקת משפטית בין הצדדים לעניין מועד היווצרות עילת התביעה מכוח חוק ההגנה על חושפי שחיתויות. הנתבעת טוענת כי לפי טענת התובע, ההתנכלות הנטענת מצאה ביטוייה כבר בשנת 2010 , ומשכך חלפו מעל שנים עשר חודשים מהיווצרות עילת התביעה ויש לסלקה על הסף. לעומת זאת, טוען התובע כי האירועים המתוארים בתביעה, מהווים מסכת פגיעות מתמשכת שלא הסתיימה עד למועד זה ולפיכך עילת התביעה טרם התיישנה. עוד הצביע התובע על גמישות בפרשנות הסדרי ההתיישנות ובפרט כשמדובר במסכת מתמשכת של פגיעות כבענייננו.
דיון והכרעה
עילת תביעה, היא מסכת העובדות הדרושות כדי להראות שהתובע זכאי לסעד אותו הוא מבקש (דב"ע מג/ 3-128 גליצקי – נאות מרידה (27.05.84)).
בית הדין הארצי דן במספר פסקי דין בפרשנות הוראת ההתיישנות המיוחדת הקבועה בסעיף 5 לחוק ההגנה על חושפי שחיתויות ומהו מועד היווצרות העילה מכוח החוק.
בפרשת בוסקילה עליה נסמכה הנתבעת נקבע, בהתבסס על המצב המשפטי דאז, כי עילת התביעה לפי חוק ההגנה על חושפי שחיתויות נוצרת במועד בו הוגשה תלונת העובד לרשות המוסמכת.
מאז פרשת בוסקילה, חלה בהלכה הפסוקה התפתחות בעניין זה.
בפרשת בן שמעון, קבע בית הדין הארצי כי בנסיבות המקרה שנדון לפניו יש לפרש את הסדרי ההתיישנות ב אופן מצומצם, וכשמוכחת מסכת פגיעות מתמשכת אין הדבר מונע יצירת עילות תביעה נוספות במרוצת הזמן המחדשות את מרוץ ההתיישנות.
עוד נקבע בפסיקה ש המועד הקובע להיווצרות עילת התביעה לעניין סעיף 5 הנ"ל, הוא לכל המוקדם מועד הגשת התלונה נגד המעסיק, בקשר לפגיעה שבה מדובר , ולכל המאוחר במועד הפגיעה הנטענת בעובד שהגיש את התלונה.
ויודגש – גם אם הפגיעה נמשכה תקופה ממושכת כטענת התובע, עדיין יש לבודד את מועד היווצרות כל אחת מהפגיעות הנטענ ות כדי לבחון מתי החל מרוץ ההתיישנות.
מן הכלל אל הפרט
ב"כ התובע מנסה בסיכומיה ליצור את הרושם, כאילו מדובר ב"התנכלות מתמשכת", שהחלה כנגד התובע כבר בשנת 2010 ונמשכ ה גם לאחר שהגיש תביעתו לבית הדין.
כאמור, אנו עוסקים בהוראת התיישנות מיוחדת המצויה בחוק ההגנה על חושפי שחיתויות , בה קבע המחוקק במפורש ובמכוון תקופת התיישנות קצרה מזו הקבועה בחוק ההתיישנות הכללי.
אכן יש הרחבה וגמישות מסוימת של הוראותיו הדווקניות של המחוקק, שעה שמדובר בפגיעות מתמשכות על רקע של חשיפת שחיתויות, עם זאת הנטייה בנסיבות אלו לפרש את הוראת ההתיישנות בצמצום ו אין לרוקן את הוראת החוק כליל מתוכן.
התלונה לנציבות הוגשה ביום 31.05.2010, סמוך לנקיטת הליכי סיום העסקת הת ובע לראשונה . קרי, יותר משמונה שנים קודם להגשת התביעה לביה"ד.
בירורן "הפנימי" של התלונות נגדו החל מיידית. כבר אז הייתה פתוחה הדלת לפני התובע לקבלת סעד משפטי. הוא בחר שלא לעשות כן , והגיע להסכמה עם הנתבעת ותחת חסות הנציבות לשיבוץ בתפקיד חדש.
נסיבות המקרה שלפנינו שונות מפרשת בן שמעון עליה מסתמך התובע בטענתו להתנכלות ממושכת שטרם הסתיימה המקימה כביכול עילות תביעה חדשות. ב מקרה דנן, ולאחר הסיכום בין הצדדים בשנת 2011, עבד התובע תקופה ממושכת בה שררו בין הצדדים יחסי עבודה תקינים. החלטות מאוחרות של הנתבעת באו על רקע התנהלות התובע במקום העבודה בתפקידו החדש וללא שום קשר לתלונה שהוגשה מספר שנים קודם .
עיקר טענות התובע, בבסיס עילת התביעה לפגיעה בו , נסמכ ות על אירועים והתרחשויות שקדמו לשיבו צו בתפקי ד ראש צוות גיזום, תפקיד אותו ביצע משך שנים אחדות . אלו אותן טענות שהעלה אז ומעלה כיום . מכאן כי אין מדובר בהיווצרות עילת תביעה חדשה, אלא באותה עילת תביעה. נפנה בעניין זה לבקשת התובע מיום 15.03.2015 לקידומו בתפקיד (נספח 41 לתביעה) ונבחין כי התובע מסתמך על אותן טענות שהעלה עוד בשנים 2011 – 2012 לגבי פיחות במעמדו, שיבוץ בתפקיד של "פועל שחור", חוסר יכולת להתקדם וכ יוצ"ב.
אשר על כן אנו סבורות כי לא מדובר בעילות תביעה חדשות המחדשות את מרוץ ההתיישנות לפי חוק ההגנה על חושפי שחיתויות.
ממילא, גם אם נוצרו עילות תביעה חדשות לזכות התובע בשנת 2015 – כשסורבה בקשת התובע לקידום לתקן מפקח , או בשנת 2016 כשדרשה הנתבעת מהתובע לבצע את חלקו בעבודה הפיזית בצוות גיזום, כעילות תביעה חדשות (ואיננו סבורות שזה המצב) גם אלו התיישנו זה מכבר.
לא זו אף זו, בחינת הטענות גופן מעלה ש אין לתובע זכות קנויה לקידום בעבודה או לאיוש תפקידים בכירים יותר ללא זכייה במכרז כדין. התובע הופנה לגשת למכרזים בהתאם לנהלי העבודה אצל הנתבעת. אין לדעתנו שום קשר בין החלטות הנתבעת כאמור לבין התלונה ממאי 2010.
גם לשיטת התובע, וגם לפי ההתכתבויות בתיק, יש נתק בין המועד שבו הועלו התלונות למבקר המדינה ולכל המאוחר בתחילת שנת 2012, לבין מה שקרה בשנת 2015 ואילך. זאת ועוד, התובע העיד ש לא היו התנכלויות בתקופה זו. נזכיר כי התובע הוצב בתפקיד ראש צוות גיזום, נקלט בו ותפקד למעלה משלוש שנים לשביעות רצון הממונים עליו. משך תקופה זו יחסי הצדדים היו תקינים, הומלץ ל הפוך אותו מעובד בתקופת ניסיון לעובד ארעי, ובהמשך להעלות את דרגתו ולתת לו קביעות.
גם הטענה שעולה בין השורות כי לא קיבל התובע העלאה בדרגה לאחר תקופת ניסיון של חצי שנה ולאחר דרישתו בשנת 2015, בשל שחשף לכאורה מעשי שחיתות, מעבר לכך שמדובר בהרחבת חזית, גם טענה זו התיישנה.
אשר על כן, לא מצאנו כי נוצרה ולו לכאורה בלבד עילה חדשה מכוח חוק ההגנה על חושפי שחיתויות. משכך אין חידוש למרוץ ההתיישנות בגין עילות תביעה חדשות .
לאור האמור אנו קובעות כי חלה התיישנות בנוגע לעילת התביעה לפיצוי מכוח חוק ההגנה על חושפי שחיתויות.
למעלה מן הדרוש נתייחס להלן לגופה של הטענה לפיצוי מכוח החוק להגנה על חושפי שחיתויות נוכח חשיבות הרקע ביחסי הצדדים לדיון ברכיב התביעה התנכלות לתובע.
לאחר עיון במלוא החומר בתיק והתרשמותנו מעדויות הצדדים שוכנענו כי הנתבעת לא הפרה את הוראות החוק להגנה על חושפי שחיתויות וכי לא עומדת לתובע הגנה על פי הוראות החוק. לפיכך, יש לדחות את התביעה ברכיב זה גם לגופו של עניין, והכל כפי שיפורט להלן.
בהתאם להלכה הפסוקה, תכלית החוק כפולה: האחת להגן על העובד חושף השחיתות, והשנייה לעודד עובדים לחשוף מעשי שחיתות. עוד נקבע כי יש להבחין בין פגיעה בעובד עקב חשיפת שחיתות לבין החלטות ענייניות של המעסיק במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו.
עוד נפסק כי:
"...טענה שמעלה עובד בדבר חשיפת שחיתויות במקום העבודה, אין די בה, כשלעצמה כדי לשמש לו חליפת מגן מפני בירור טענות המעסיק על תפקודו בעבודה, בחינתן וקבלת ההחלטה הנדרשת בנסיבות המקרה."
נקדים ונאמר שאין אנו בוחנות במסגרת תביעה זו אם אכן היו מעשי שחיתות על ידי מי מגורמי העירייה או הקבלנים נותני השירותים. הדיון יתמקד בטענות התובע להתעלמות הנתבעת מתלונותיו והחלטתה לפעול נגדו – לפטרו או לפגוע במעמדו.
נטל ההוכחה: נוכח התנאים להיפוך נטל ההוכחה כאמור בסעיף 3א לחוק, ומאחר והתובע הגיש את התלונה בשנת 2010, היינו חלפה יותר משנה מיום הגשת התלונה, נטל ההוכחה נותר על התובע להוכיח טענותיו מכוח החוק.
מעיון בכלל הראיות שהונחו לפנינו בעיקר מכתבי התובע לגורמים שונים בנתבעת עולה כי עיקר טענות הת ובע בקשר למעשי השחיתות וההתנהלות הפוגענית כלפיו מופ נות כלפי קבלנים עליהם פיקח וכנגד עובדיהם.
התובע הצהיר כי גילה אינספור הפרות של חוזה ההתקש רות עם הקבלן אלי חסון מצד מנהל העבודה אצלו זיאד. לטענת התובע עובדי העירייה העלימו עין מהפרות אלו משך שנים רבות. טענות התובע הופנו גם נגד שיטות מדידת שטחים המשמשות לתמחור התמורה המשולמת לקבלנים. כתוצאה מגילויו אלו , טוען התובע , כי הנתבעת החליטה לפטר אותו ופגעה בתנאי עבודתו.
איננו סבורות כמוהו.
התובע החל את עבודתו בנתבעת ביום 17.11.2009, תחילה הצטרף למפקחים אחרים בכל אזורי הפיקוח . במחצית ינואר 2010 התחיל התובע לעבוד כמפקח אזור מערב חיפה מול הקבלן אלי חסון. פניותיו הראשונות להפרות הנטענות היו כשבועיים לאחר תחילת עבודתו שם. ביום 07.03.2010 עבר התובע לפיקוח באזור הכרמל וגם שם מצא לטענתו אי סדרים בעבודת הקבלנית חברת מרבדים בע"מ .
התובע פנה לממונים עליו והעלה את כל השגותיו, טרוניותיו והערותיו על עבודת קבלני הגינון. מר עבאס שלח מכתב לקבלן אלי חסון נושא כותרת – "התנהלות בלתי הולמת של מנהל העבודה זיאד". במכתב ה ציג את מלוא הטענות שהפנה התובע לבדיקתו ו התרה בקבלן לברר את הטענות ולהורות למנהל העבודה לשתף פעולה עם המפקח מטעם העירייה , פן י יאלץ להחליף את הקבוצה על אף שהיא ותיקה וטובה. קנסות שהטיל התובע על הקבלן אושר ו.
היינו, ממוני התובע התייחסו ברצינות למלוא טענותיו ונתנו לו גיבוי מלא, בין היתר לקנסות שהטיל. גם טענות התובע כנגד חברת מרבדים נענו מצד מר עבאס, שאישר את הקנסות שהטיל התובע על החברה וקנס בעצמו את החברה ב-5,000 ₪ בעת ביקור בגן משחקים עם ראש העיר דאז מהטעם שהגן לא נוקה במועד .
חיזוק לטענות הנתבעת להתייחסותה הקפדנית והמידית לטענות שהעלה התובע בפניותיו בכתב ובפגישתו עם ה"ה אלקבץ ועבאס , אפשר למצוא במכתב שאלקבץ כתב לתובע בתאריך 12. 04.2010. שם גילה אלקבץ להפתעתו כי התובע טרם פנה למבקר העירייה בקשר לתלונות שהעלה וכי הוא (אלקבץ) רואה בחומרה רבה ה שתהות זו של התובע . כמו כן התרה אלקבץ בתובע כי יפנה ישירות למבקר העיריה בהתאם להנחיה שקיבל ויציג בפניו את כל הידוע לו בנושא. אלקבץ סיים את מכתבו במילים " הנושא רגיש ו חשוב מכדי שידחה! וכל מילה נוספת מיותרת." ואף ביקש לקבל דיווח מהתובע כי פנה למבקר העירייה.
התנהלות הנתבעת כאמור, אינה מתיישבת עם טענות התובע להתעלמות מתלונותיו, אי מתן גיבוי, פגיעה במעמדו וכיוצא באלה.
התרשמנו כי הנתבעת ביקשה לערוך בירור אצל הגורם המתאים לכך אצלה. מכאן שאין שום התעלמות מתלונות התובע.
נוסיף כי מנהלי הנתבעת הזמינו את הקבלן חסון לשיחת בירור, השעו את זיאד מנהל העבודה לחודש ימים ואישרו קנסות שהטיל התובע על הקבלן.
טענות דומות העלה התובע נגד הקבלן מחברת מרבדים, סמוך מאוד למעברו לאזור הכרמל. גם החברה (מרבדים) העלתה מצידה טענות קשות נגד התובע ויחסו לעובדיה. מנהלי התובע ביקשו את תגובת הקבלן ובכך פעלו בהתאם למצופה מהם. התובע העלה טענות כנגד מר אלקבץ שמצא לנכון להתנצל בפני עובדי הקבלן וראה בכך פגיעה אישית בו ולא כך הדבר. ההתנצלות ניתנה עם הסתייגות אלקבץ "בהנחה שהתיאורים שפורטו בפניי נכונים" ובנסיבות הבירור שנערך (ראו פרוטוקול שיחה מיום 24.05.2010). עותק מהפרוטוקול הועבר בין היתר לנציג ועד עובדים ו למשרד מבקר העירייה.
גם טענות התובע לליקויים בשיטת מדידת השטחים נבחנה. מנהלי המחלקה הסבירו למבקר העירייה מדוע נבחרה השיטה בה עובדת העירייה ולא שיטה אחרת כהצעת התובע . עוד הוסיפה העירייה כי זו השיטה המקובלת ברשויות רבות וכי גודל השטחים נקבע בהתאם לסקר שנערך על ידי החברה למשק וכלכלה. כמו כן הוסבר כי שינוי השיטה מצריך תקציבים גדולים שאין למחלקה. מבקר העיריה התחייב לבדוק עניין זה במסגרת הביקורת הנערכת במחלקה.
ראו לעניין זה תצהירי בועז ויג ועבאס והנספחים שצורפו אליהם. שני העדים נתנ ו התייחסות מקיפה לנושא שיטת מדידת השטחים ותמחור עבודות הקבלן. עוד הצהיר עבאס כי נפגש עם התובע משך מספר שעות בהן פרס התובע את טענותיו וקיבל מענה לכל אחת מתלונותיו וטענותיו עם הרבה סבלנות ואורך רוח (ראו סעיף 29 לתצהיר עבאס). עדויות ויג ועבאס הותירו עלינו רושם אמין ולא עלה בידי התובע להפריכן .
התובע העיד כי הוא חולק על הדרך בה טיפלה העירייה בתלונותיו וכי הוא סבור שהייתה צריכה לפעול אחרת.
נדמה שלא קיימת מחלוקת בנוגע להיררכיה בקבלת ההחלטות אצל הנתבעת. התובע כעובד פעל כמצופה ממנו והעביר את טענותיו לגבי שיטת המדידה ויתר הנושאים לטיפול הממונים. אלו מכהנים בתפקידיהם שנים רבות ויש להם היכרות עם העבודה והקבלנים נותני השירות לעירייה. שוכנענו כי לא הייתה מצדם שום התעלמות או אדישות לטענות שהעלה התובע. ברור לנו, שאין הממונים חייבים לפעול בדרך שהתובע מבקש, מאמין וסבור שהיא הנכונה בנסיבות העניין. הסמכות הניהולית לקבל את ההחלטות נמצאת בידי ממוניו, להם הידע המקצועי, הראיה הרוחבית והסמכות החוקית לבח ינת ה מידע המוצג לפניהם וקבלת ההחלטות הנראות להם כנכונות בנסיבות העניין, בין היתר התחשבות ב אילוצי תקציב או משאבים. קבלת החלטה שונה ממה שסבור התובע אינה הופכת בהכרח את מנהליו למושחתים.
שוב נחזור ונדגיש כי במסגרת פסק הדין איננו דנות בתלונות התובע לגבי מעשי שחיתות. דיוננו מתמקד בטענות התובע לפגיעה בו עקב חשיפתו הנטענת למעשי שחיתות בעירייה.
נפנה לעניין זה לנספח 1ב לתצהיר עבאס נושא כותרת "מפקחי גינון הגדרת תפקיד המפקח, תכונות נדרשות ומטלות". ברשימת הנושאים המרכזיים בדרישות ממפקח נמצאת קבלת מרות – "המפקח חייב להבין ולקבל את מיקומו בהיררכיה הניהולית ואופן התנהלותו בצוות המפקחים לרבות במקרים בהם יש לו השגות או מחשבות שונות מאלה של מנהליו". עוד נקבע במסמך כי במידה וקיים חוסר בולט ויוצא דופן באחד מששת הנושאים 6-1, בין היתר קבלת מרות ו יחסי אנוש, הדבר דורש בדיקה ושיקול דעת מחודש לגבי העסקת העובד כמפקח אחזקה אזורי.
למעשה, וכפי שאנו רואות את הדברים, נראה כי התנהלות התובע אשר קיבלה ביטוי בסירובו לקבל את מרות ממוניו ואת היררכיית קבלת ההחלטות, התנהלותו מול חבריו לעבודה , הקלטת הסובבים אותו בתירוץ 'הצורך להוכיח טענותיו וחפותו', תרמו לא מעט להחלטת הנתבעת שלא להאריך את חוזה העבודה וזאת ללא קשר לתלונה שהגיש למשרד מבקר המדינה. פירוט של הנימוקים להחלטת הנתבע נמצא בנספחים 14 ו- 34 לתצהיר עבאס.
אין בידינו לקבל את טענת התובע שהעירייה החליטה ל'העניש' אותו, לפגוע בו או למרר את חייו עקב הגשת תלונותיו על הקבלנים או חשיפת שחיתות כטענתו . נהפוך הוא, מכלל החומר שהונח לפנינו והתרשמותנו מעדויות הצדדים, טענות התובע טופלו בכובד ראש, נבחנו ונבדקו לעומק. כמו כן, הצהיר התובע עצמו שמנהליו עבאס ואלקבץ הנחו אותו להפנות את התלונות למבקר העירייה, והדבר נתמך בכתובים. עוד אישר התובע כי מבקר העיריה נפגש עמו, הקשיב לו ועיין במסמכים שהניח לפניו.
בנקודה זו נציין כי לא נעלם מעינינו סגנונו המשתלח של התובע, אשר בתלונותיו הרבות לא חסך מגורמי העירייה השונים את נחת לשונו המזלזלת והמשתלחת, ולא פעם אף עלו ממכתביו איומים על כוונה לבוא בחשבון, סירוב בוטה לדרישות הממונים והתנשאות לא מובנת כבעל הידע המקצועי הרב שאין לאף אחד בעירייה . ראו לדוגמה סירוב התובע להוראת אלקבץ להפסיק להדפיס מסמכים עם לוגו העירייה ממחשבו הפרטי בביתו. דרישה לגיטימית לכל בר דעת. זאת ועוד, בהתאם לטענות הקבלנים סגנון הדיבור של התובע בא לידי ביטוי גם בשיחות התובע עם עובדי הקבלנים .
הלכה למעשה, עילת התביעה הראשונית התגבשה כאמור כבר במועד ההודעה על הפיטורים ביוני 2010, שכן במועד זה נודע לתובע כי בכוונת המעביד לפטרו, בנסיבות אשר לגרסתו היוו פיטורים בניגוד לחוק הגנה על חושפי שחיתויות, וממועד זה רשאי היה לפנות לבית הדין בבקשה לצו מניעה שימנע את הפיטורים.
במקרה דנן, לאחר הגשת התלונה ונוכח התערבות המשרד לתלונות הציבור, הועבר התובע כאמור מתפקידו ובסופו של יום הוצב בתפקיד אחר ראש צוות גיזום. תפקיד אשר התובע הסכים לקבל על עצמו לאחר שנועץ עם אביו. התובע נקלט היטב בתפקיד ועבד בו למעלה משלוש שנים לשביעות רצון הממונים עליו, הועלה בדרגות והפך לעובד קבוע אצל הנתבעת בהמלצת מנהליו.
גם במסכת האירועים שהחלה בשנת 2015 לאחר דרישת התובע לקידום איננו רואים כפגיעה בתובע הקשורה לתלונתו למעשי שחיתות. ראשית, הצבתו של התובע בתפקיד 'ראש צוות גיזום' נעשתה בהסכמת התובע והנציבות. שנית, תפקיד זה בא במקום התפקיד הקודם מפקח גינון לגביו הבהירה הנתבעת היטב, בשיחותיה עם הנציבות, כי אינה מוכנה להשיב את התובע אליו (ראו תצהיר אילן שדות והתכתבויות עם הנציבות); שלישית, הנתבעת התחייבה לשמר את שכר התובע נכון למועד התלונה ללא שום התחייבות נוספת לקדם אותו בדירוג תקן מפקח גינון ; רביעית, הנתבעת היא רשות מנהלית וכפופה לכללים בהעסקת וקידום עובדים, בין היתר חובת עריכת מכרזים כך ש נדמה שלא יכולה הייתה להבטיח לתובע קידום לתפקיד פיקוח או תפקד ניהולי אחר ללא מכרז . ממילא, אין הבטחה מעין זו בכתובים; חמישית, תלונתו של התובע לנציבות לא עברה בירור ענייני, התובע לא הוכר כחושף שחיתויות ו לא הוצא עבורו צו הגנה מכוח החוק . הפרשה הסתיימה מבחינת הנציבות ברגע שהתובע שובץ לתפקידו החדש (ראו נספח 14 לתצהיר עו"ד זילברמן).
נאמר בזהירות כי גם אם הנציבות הייתה מוציאה צו להגנת התובע מכוח היותו חושף שחיתויות (כשמובהר שאין קביעה כזו משבירור העניין הופסק), אין מדובר בשריון נצחי המאפשר לעובד לפעול בניגוד להוראות ממוניו. זו אי נה זכות יתר המאפשרת לעובד לפעול כרצונו או לקבל קידום והעברה לתפקיד בכיר בניגוד לכללי המנהל התקי ן – זו אינה מטרת החוק.
למען הסר ספק קבעה הנציבות במפורש כי התובע לא עמד בתנאים לקבלת צו הגנה. ראו תשובת הנציבות לעו"ד זילברמן, נספח 14 לתצהירה.
גם לגבי הפסקת תשלום שכר התובע , אין ספק בלבנו כי זו אינה קשורה לתלונתו בשנת 2010, אלא הסיבה נעוצה בתובע עצמו אשר סירב לעבוד בתפקיד בו הוצב. דברים אלו עולים מפורשות ממכתבו של התובע מיום 17.04.2018, שנכתב לאחר הבירור שנעשה עם הממונים עליו לגבי ישיבתו בחוסר מעש תקופה ארוכה, וכך אומר התובע – " ראוי לציין שאני לא אחזור להיות ראש צוות כפי שכתבתם בפרוטוקול...בעבורכם זה הפתרון הקל, הפשוט, הבזוי והמשפיל פרי מזימתו של מנהל המחלקה.. התקבלתי כמפקח אזורי, הגשתי מועמדותי למכרזים לניהול מחלקות ועמדתי בתנאי הסף. אני מוכן לקבל כל עבודה התואמת את כישורי מבלי ששכרי יפגע. במידה ויצר הנקמנות יגבר על השכל הישר, ותתעקשו שאהיה שוב פועל שחור, ותדחקו אותי אל הקיר, אזי בלית ברירה אגיש תביעה לבית משפט בליווי תקשורתי בהם אחשוף מסמכים, צילומים והקלטות כיצד ירדו לטמיון מיליוני שקלים כספי ציבור". [ההדגשה הוספה]
לסיכום – התנהלות התובע בעניין מעמדו כפי שהוא תופס אותו סובייקטיבית כחושף שחיתויות , התעקשותו לפעול בניגוד להנחיות מפורשות של ממוניו, סגנונו המשתלח והמאשים, איומיו הלא פוסקים, פניותיו המתלהמות אל כל גורם אפשרי, הקלטות חבריו לעבודה, והתערבות אביו באמצעות שליחת מכתבים לגורמים חיצוניים בהם השתלחות נוספת בממונים על התובע, יצרו אווירה עכורה בעבודה . נדמה כי התובע היה בטוח בצדקתו ומשוכנע כי הוא פועל בצורה הנכונה והראויה. אולם פסקנות התובע הגם שלא הייתה הכרעה של גוף מבקר המאמתת את טענותיו והמשך הטחת האשמות כלפי כל הממונים עליו בצירוף איומים כבר מתחילת דרכו המקצועית בנתבעת ובהמשכה, ולמעשה, בכל סיטואציה בה סירבה הנתבעת לאחת מדרישותיו, הקשו מאד על השתלבותו במקום העבודה, יצירת קשריו החברתיים ושמירת סביבת עבודה רגועה ותקינה.
היות וכך, גם לגופו של עניין, לא שוכנענו כי הייתה קמה לתובע זכות כלשהי לפיצוי מכוח חוק הגנה על חושפי שחיתויות בנסיבות שהוצגו לנו ולפי התשתית העובדתית שנקבעה כאמור לעיל.
יפים לענייננו הדברים הבאים מפסק דין גרטי –
"עובד המאשים ממונה או עובד אחר במעשים בלתי חוקיים או בלתי תקינים מערער את יחסי העבודה וגורם לחוסר יציבות במקום העבודה. מנהל יתקשה להחליט החלטות נועזות וליזום מדיניות חדשה בארגון אם הוא מרגיש שעובדיו עומדים לתקוף אותו על כל חריגה ממדיניות העסקים הרגילה. עובד המקליט כל שיחה עם חבריו ועם הממונים עליו מקשה על קיום הידברות בארגון. הארגון הפרטי והציבורי סומכים על המנהלים, המנגנונים הפנימיים והמנגנונים החיצונים כדי לגלות מעשים בלתי חוקיים ובלתי תקינים במפעלם. על כן גילה המחוקק דעתו במפורש, כי הוא מעוניין ליחד את הגנת החוק למקרים בם העובד מגלה אי-סדרים ופועל בתוך הארגון לתקנם, ורק לאחר שהארגון לא נקט כל צעד לתיקון המצב, הוא פונה לדווח על אי-הסדרים אף מחוץ לארגון. יש חשיבות במניעת מעשים בלתי חוקיים ובלתי תקינים בארגון, אך בדרך שלא תפגע בתפקוד הארגון. על כן, תכלית החוק היא להעניק הגנה לעובדים כאלה, תוך תחימת גבולות ההגנה, כדי למנוע שימוש לא צודק בה."
במקרה דנן, אנו סבורות כי בעת שהתובע העלה טענותיו בשנת 2010, לא שקטה הנתבעת על השמרים. היא בדקה את טענותיו, גיבתה אותו מול הקבלנים, ערכה בירורים נדרשים ובסופו של יום קיבלה את ההחלטות במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה, החלטות שאינן עולות כדי פגיעה בתובע בשל שחשף כטענתו מעשי שחיתות.
משכך, אין לנו אלא לדחות את הפיצוי לו טוען התובע מכוח חוק ההגנה על חושפי שחיתויות בשל התיישנות עילות התביעה וגם לגופו של עניין.
התנכלות והתעמרות בעבודה
'התעמרות בעבודה' והחובה למנוע 'סביבת עבודה פוגענית' טרם עוגנו בדבר חקיקה. שתי הצעות חוק בעניין זה מונחות לפני הכנסת - הצעת חוק למניעת התנכלות תעסוקתית, התשע"ה – 2015 , ו הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה – 2015.
על אף שאין הוראת חוק ספציפית, בתחילת שנת 2016 החלו בתי הדין האזוריים להכיר בעילת תביעה של 'התנכלות בעבודה', זאת נוכח חומרתה "..בהתבסס על חובות תום הלב וההגינות בהן מחויב כל מעסיק".
"לשיטתנו, המבחן שבגדרו בוחנים האם בפנינו התעמרות בעבודה, אם לאו, הוא מבחן אובייקטיבי, בהתאם לכללי התנהגות רווחים ומקובלים של "מקום העבודה הסביר"; וככלל, מעשה ההתעמרות צריך להיות אקטיבי. המעסיק הסביר "אינו יכול לנקוט במדיניות של עצימת עיניים לגבי סביבת עבודה לא תקינה" השוררת במקום (עניין שובל)."
השאלה אם הייתה התנכלות כלפי עובד במקום עבודה היא שאלה עובדתית שיש להכריע בה על יסוד התרשמות ממכלול הראיות והעדויות שלפנינו.
יש לבחון גם את מכלול האירועים ולא לפרקם לחלקים נפרדים יתר על המידה כדי שהתמונה הכללית לא תאבד.
מן הכלל אל הפרט
בסע' 79 לסיכומיו סיכם התובע רכיב זה ודרש פיצוי שאינו ממוני בסך 150,000 ₪ בגין העסקה משך עשור במסגרת מתנכלת ומתעללת, הפרת הבטחות, מצגים ו/או הודעה על תנאי העסקה , תוך הפרת זכויות היסוד שלו כעובד ואדם והתנהלות בחוסר תום לב בניגוד להוראת סע' 39 ל חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. הנתבעת הכחישה את מלוא טענות התובע.
לאחר ששקלנו את כלל טענות הצדדים בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שלפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין טענת ההתעמרות להידחות.
התיישנות – התביעה הוגשה ביום 16.09.2018 וכתב התביעה המתוקן הוגש ביום 20.05.2019. על כן, אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי כל עילת תביעה בגין התנהלות הנתבעת או מי מטעמה עד ליום 15.09.2011 – התיישנה. אשר על כן לא נתייחס בפרק זה לכל הטענות שהעלה התובע לגבי התנהלות העירייה קודם לתאריך זה . בין היתר – העדר טיפול בתלונותיו ואי מתן גיבוי מצד ממוניו; החתמת עצומה נגדו; ביקורת על ההחלטה לאי השתלבות חברתית; אי קיום פגישות אישיות עם פיינטוך ואלקבץ וכל הטענות הנוספות לגבי תקופת עבודתו עד 15. 09.2011.
נקדים ונאמר, שנוכח קבלת טענת ההתיישנות מצאנו כי אין צורך לדון בחלק מראיות הצדדים מהתקופה שהתיישנה כמו למשל תמלילי שיחות שהגיש התובע, בין היתר , הקשיים שעלו מהם מבחינת היותם קטועים, וחלקם התייחסו לשיחות בין צדדים שלא הוזמנו לעדות ולא ברור אם הקלטת השיחה הייתה חוקית; או לעדות מר יהודה זאבי המתייחסת לתקופת עבודת התובע כמפקח גינון באזור מערב חיפה לרבות התייחסות הנתבעת לדבריו והעדר אימות מצידו עם אלקבץ לדברים שלטענתו סיפר לו התובע גם שאלו לא עלו בתצהיר התובע עצמו. כמו כן, עדות אביו של התובע שבמרביתה היא עדות שמיעה.
בתקופה הרלוונטית לתביעה בגין רכיב זה העלה התובע כנגד הנתבעת שלוש טענות מרכזי ות – האחת, שיבוצו בתפקיד שאינו מתאים לכישוריו ותוך פגיעה במעמדו ובשכרו; השנייה, דרישות הממונים שלו כי יעבוד עבודה פיזית; השלישית, כי ישב ללא תעסוקה משך שנתיים מבלי שהסתכלו לכיוונו . עוד טען התובע כי יחס הנתבעת כלפיו היה משפיל, מלווה בצעקות והטחת האשמות.
בבחינת טענות התובע נתייחס למערכת היחסים בכללותה ונבחן האם היחס לתובע משך השנים היה פוגעני או מתנכל, שהרי "גם אם המעסיק שכנע שפעל באופן לגיטימי ביחס לכל אחד מהאירועים בפני עצמו, יש חשיבות גם להצטברות הדברים והשאלה שיש לבחון היא אם הצטרפות המקרים בנסיבות המקרה עשויה ללמד על הפעלה בלתי מידתית של סמכויות ניהוליות כלפי המערער".
שיבוץ התובע בתפקיד "ראש צוות גיזום"
אנו דוחות טענת התובע כי הנתבעת התנכלה לו עת שיבצה אותו בתפקיד ראש צוות גיזום.
כפי שהסברנו בפרקים הקודמים בפסק הדין, בעקבות תלונת התובע למשרד מבקר המדינה ונוכח החלטת הנתבע לסיים את עבודתו, התנהל מו"מ בפיקוח הנציבות ובליווי אביו של התובע. התובע הגיע עם העיריה להסכמות חדשות לפיהן קיבל את הצעתה להק מת צוות גיזום בראשותו. נזכיר כי העירייה הבהירה בצורה חד ־משמעית כי היא לא מחזירה את התובע לתפקידו הקודם מפקח גיזום אזורי , והצעתה הייתה לשבץ את התובע בתפקיד אחר, הצעה שהתובע הסכים לה. אשר על כן אנו דוחות את כל טענות התובע לפיהן שובץ לתפקיד שאינו הולם את כישוריו. בהתאם להסכמות התחייבה הנתבעת לא לפגוע בשכר התובע עד לסיום הבירור בנציבות. הנתבעת לא פגעה בשכר התובע והוא המשיך לקבל אותו שכר על אף שלא כיהן כמפקח גיזום באמצעות תשלום פרמיה בגובה הפרש השכר בין שני התפקידים . כמו כן אנו דוחות את כל טענות התובע לפגיעה בתפקידו המבוססות על תנאי עבודתו בתפקידו הראשון כמפקח גיזום בהיותן לא רלוונטיות לתפקיד ראש צוות גיזום.
בשורה התחתונה, איננו סבורות כי הנתבעת הבטיחה לתובע קידום לתפקיד מפקח בעת ששובץ כראש צוות גיזום, הדבר אינו מצוי במסמכים הקשורים לשיבוץ התובע בתפקידו, התובע לא תבע את הנתבעת כי תעמוד בהבטחה מנהלית, דבר שהיינו מצפות שיעשה אם אכן הובטח לו קידום בתפקיד.
עוד מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי טענת ההבטחה לקידום בתום חצי שנת ניסיון בתפקיד ראש צוות גיזום היא הרחבת חזית.
מכתב פרג חיים מיום 03.01.2012, עליו התובע נסמך, מבהיר כי התובע עבר מתפקיד מפקח גנים לתפקיד ראש צוות גיזום ועשבי בר ועל מנת לאפשר שמירה על גובה השכר נוכח השוני התקני בין התפקידים הומלץ כאמור לשלם את הפרש השכר בין שני התפקידים כפרמיה. דברים אלו אינם מותירים שום ספק כי לא הייתה שום הבטחה להחזרת התובע לתפקיד מפקח גנים.
עוד נוסיף, ש אם סבור היה התובע כי זכאי הוא להשבה לתפקיד מפקח לאחר חצי שנה בתפקידו כראש צוות, מדוע חיכה עד לשנת 2015 (לאחר קבלת קביעות) כדי לדרוש שינוי תפקיד?
אשר על כן אנו דוחות את טענת התובע.
הדרישה לעבודה פיזית
לאחר עיון במלוא התשתית הראייתית שהונחה לפנינו שוכנענו כי עבודת התובע בצוות גיזום ותפקידו כראש צוות כוללת, בין היתר , עזרה פיזית כשזו נדרשת.
לעניין זה נביא כאן את השתלשלות העניינים לעניין שיבוץ התובע בתפקיד ראש צוות גיזום. בעקבות פגישה במשרד מבקר המדינה בנוכחות עבאס ו דוד לוריא – ראש מנהל התפעול ופיתוח תשתיות בעירייה – שלח עבאס לירון פיינטוך ביום 31.10.2011 את ההחלטה להקמת צוות גיזום נוסף ביחידה לגיזום במחלקת גנים. בהתאם להסכמות עם התובע והנציבות עובדי צוות גיזום ינוידו ליחידה לגיזום ו יעברו הסמכה לעבודה בגיזום עצים. שניהם יהיו תחת אחריותו של ח'אלד מחמוד. הסיכום נכנס לתוקף ביום 01.11.2011. מנכ"ל העירייה עודכן בתוכן ההחלטה .
ביום 06.11.2011 קיבל התובע עותק מההודעה על שיבוצו ב תפקיד "עובד ביצוע עבודות גיזום". התובע שלח הודעה זו לעו"ד דקלה דמתי בנציבות עם הערה בכתב ידו כי לדברי ח'אלד מחמוד מעמדו עובד ולא מנהל. עוד נשלחה לתובע הודעה מיום 08.11.2011 כי יעבוד כחלק מצוות גיזום וינהל את הצוות.
בעקבות הערת התובע הוציאה הנתבעת מכתב נוסף בניסוח הבא –
"הנני להודיעך כי בהתאם לסיכום עם נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה ועל דעת ראש מינהל התפעול ופיתוח תשתיות ומנהל המחלקה לגנים ונוף, הינך משובץ כראש צוות גיזום החל מ – 1.12.2011. בתפקידך הינך כפוף לאחראי תשתיות עצים. אנו מאחלים לך הצלחה בתפקיד ."
הגדרת התפקיד הוצגה על ידי הנתבעת בנספח 34א לתצהירו של אילן שדות כפי שנקבע ה על ידי הממונה על בטיחות אינג' סרג 'ו ברקוביץ מיום 22.01.2012. בסעיף 2.1 למסמך נקבע כי "ראש צוות – שמקבל את סידור העבודה ומבצע עבודה בגיזום וכן את תפקידו של העובד מסעיף 1.3". בסעיף 1.3 נקבע תפקידו של חבר נוסף בצוות – "עובד נוסף שתפקידו להשגיח שלא יכנסו אנשים מתחת לסל או באזור הגיזום." במסמך מאשר החותם כי ביום 01.11.2011, התובע ושי בוסקילה ששובץ עימו בצוות, קיבלו הדרכת בטיחות על התפקיד. בתשובה לפניית הנציבות לעניין הגדרת תפקיד התובע הבהיר מר דוד לוריא ביום 09.02.2012 כי העירייה פעלה בהקמת צוות הגיזום בהתאם להנחיות ממונה הבטיחות העירוני שהובאו לעיל. הנציבות הסתפקה בתשובה זו.
יש להדגיש כי פניית הנציבות הסתמכה בין היתר על דברי התובע כי ראש צוות גיזום מקביל אסכנדר בדרייה לא מבצע עבודה פיזית, טענה שהופר כה על ידי עדי הנתבעת מוחמד בדווי ואסכנדר בדרייה. העדים לא נחקרו נגדית על האמור בתצהיריהם. משכך, אנו קובעים כי עלה בידי הנתבעת להוכיח כי ביצוע עבודה פיזית הוא חלק בלתי נפרד מתפקיד ראש צוות גיזום.
התובע עצמו הצהיר כי עם כניסתו לתפקיד ראש צוות גיזום ביצע עבודה פיזית עם עובד נוסף. מאוחר יותר, עבד התובע עד לשנת 2015 כראש צוות עובדי קבלני גיזום אולם ללא סמכויות מפקח .
כפי שהתובע העיד וח'אלד מחמוד אישר, בתקופה זו כראש צוות קבלני גיזום, לא ביצע התובע עבודה פיזית.
ראו עדות התובע ב עמ' 19, ש' 21-20 – "לשאלת בית הדין, האם בין השנים 2012-2015 עשית עבודה פיזית בתפקיד, אני משיב שלא . הייתי רק מפקח קבלני גיזום."
וכן עדותו של חאלד מחמוד עמ' 58, ש' 23-22 –
"ש. כשעבד אחראי על צוות עובדי קבלן גיזום. הוא לא עבד פיזית, נכון?
ת. נכון. "
אנו לא חולקות על טענת התובע כי במסגרת עבודתו פיקח על עבודת צוות קבלני גיזום. אולם אנו לא מקבלות את טענתו כי זה מקנה לו מעמד של מפקח בדירוג של מפקח אזורי בניגוד להבנות בין הצדדים והחלטת הנתבעת שאינו מתאים לתפקיד זה. הובהר כי קיים שוני בין שני התפקידים בין היתר בהיקף סמכויות הפיקוח ו הרשאות חתימה. ראו עדות עבאס שמסביר את ההבדל בין שני התפקידים ושיחת הבירור מיום 04.03.3018 בה קיימת התייחסות להגדרת תפקיד ראש צוות גיזום.
התובע עצמו טען בתביעה כי פגעו בסמכויותיו ונלקחו ממנו הרשאות. כלומר מודה התובע כי בתפקידו כראש צוות גיזום סמכויותיו היו מוגבלות בהשוואה למפקח גינון.
תימוכין לקביעתנו זו מצאנו בפניית התובע לעבאס בשנת 2015, בדרישה לקדמו לתפקיד מפקח גיזום בטענה כי הוא מכהן כמפקח על קבלנים ללא תקן. כלומר, ידע התובע היטב כי הוא לא יושב על תקן מפקח אלא על תקן ראש צוות אשר תוקנן בעקבות ההסכמות עם הנציבות.
עבאס שלח את תשובתו לפניית התובע כאמור נושאת תאריך 31.3.2015 (נספח 45 לתצהירו) –
"במסגרת עבודתך כראש צוות גיזום ראינו לנכון שמידי פעם תהיה אחראי על עבודתם של קבלני גיזום שעובדים עבור העירייה.
אולם אם לתחושתך הדבר אינו מתאים להגדרת תפקידך אין בעיה מבחינתנו להפסיק זאת ותתמקד בעבודות של ראש צוות גיזום עם עובדי עירייה בלבד..." [ההדגשה במקור. ס.א]
לאחר התכתבות זו, הפסיק התובע לעבוד מול קבלני גיזום ועבר לעבוד רק עם עובדי העירייה. היינו, התובע הסכים עם תשובת עבאס, והמשיך את עבודתו מבלי לנקוט בשום פעולה.
מספר חודשים לאחר השינוי כאמור, פנה מוחמד בדווי – עובד גיזום אצל הנתבעת – אל ח'אלד מחמוד והתלונן לפניו כי התובע מסרב לעזור פיזית בכל הקשור לעבודות הגיזום . התלונה נגעה בעיקר לסירוב התובע לעזור בהבאת ציוד מהרכב או דלק למסור וזאת בשונה מראשי צוותי גיזום אחרים כמו אסכנדר בדרייה . זה הסביר ב תצהירו את אופן עבודתו ותפקודו כראש צוות גיזום, הכולל גם עבודה פיזית בגיזום, הבאת כלי עבודה ופינוי הגזם.
כאמור שני עדי הנתבעת לא נחקרו על תצהירים בנוגע ל הגדרת תפקיד ראש צוות וגרס אותיהם לא הופרכו. שוכנענו כאמור בתצהירי העדים, שבניגוד לתובע , אסכנדר בדרייה פעל כמצופה ממנו כראש צוות והושיט יד כשהצוות נזקק לעזרתו.
אומנם כשעבד התובע מול צוותי קבלני גיזום , אלו לא ביקשו את עזרתו. עם זאת כשבחר לעבוד עם עובדי העירייה בלבד , מצופה ממנו להושיט יד כשהדבר נחוץ במיוחד ברמת העזרה שדרשו ממנו – עזרה בהבאת כלים מהרכב או דלק למסור – ולא להסתפק בהסעת העובדים והמתנה עד סיום עבודתם.
שמנו לב כי התובע בחן לאורך כל הדרך את תנאי עבודתו בהשוואה לתפקיד מפקח גינון אליו התקבל בעירייה, תוך התעלמות מההסכמות עם העירייה כי הוא מ שובץ לתפקיד אחר וכי העירייה אינה מוכנה להחזיר ו לתפקיד מפקח לאחר ש מבחינתה הוא נכשל בתקופת הניסיון ונמצא לא מתאים לתפקיד. לפיכך לא מובן מדוע נשאלו עדי הנתבעת מוחמד בדווי ואסכנדר בדרייה על התפקיד אליו התקבל התובע בעירייה, השכלתו וניסיונו משאלו לא רלוונטיים לתפקיד ראש צוות גיזום .
בעקבות תלונות עובדי צוות גיזום, ח'אלד מחמוד – הממונה הישיר על התובע – ערך בירור עם התובע ומשהאחרון אישר את דברי מוחמד בדווי לגבי סירובו לבצע כל עבודה פיזית אפילו הקלה ביותר הונחה התובע מפורשות לעזור לצוות. חרף הוראת הממונה ולאחר בירור עם עובדי הצוות מצא הממונה כי התנהלות התובע לא השתנתה. בשלב זה ובתיאום עם מנהל המחלקה עבאס, הורה לתובע " לחדול מנסיעות עם הצוות והחלפתי אותו בעובד אחר אשר ידע לבצע את עבודת ראש הצוות על כל תחומיה." (סע' 26 לתצהירו).
נראה לנו כי התנהלות זו של התובע היא המשך לדרכו בתחילת עבודתו שאופיינה באי־קבלת מרות והפרת הוראות מנהליו. התעקשות התובע לראות בעצמו כמפקח עם סמכויות של מפקח תוך התעלמות מופגנת משינוי תפקידו גרמה לבעיות שנוצרו בהמשך. הדברים נאמרים בדגש על ידיעת התובע ש הלכה למעשה אין לו תקן של מפקח, הרי הוא פנה לעבאס בבקשה לקדם אותו לתפקיד מפקח.
שוכנענו כי גם בתפקידו כראש צוות גיזום היה על התובע לעזור לצוות במטלות פיזיות כפי שנקבע בהגדרת תפקידו ובהסבר שהועבר אליו על ידי עבאס בשיחתם במרץ 2012 (ראו נספח 40 לתצהיר עבאס). דרישת ממוניו לבצע מטלות אלו היא בתחום הפררוגטיבה הניהולית שלהם ואינה מצביעה על התנכלות או התנהלות בחוסר תום לב.
ישיבה במשרד חסר מעש
בסעיף 3 להצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה-2015, המגדירה " התעמרות במסגרת עבודה היא התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת עבודה, לרבות אחת או יותר מהתנהגויות אלה:"
בהצעת החוק הוצעה חלופה (6) הקובעת כי התעמרות עשויה להיות – " נקיטת פעולות שיש בהן כדי להוביל לבידוד מקצועי או חברתי של האדם".
אומנם מדובר בהצעת חוק בלבד, שנמצאת בתחילת הליכי חקיקה ולא קודמה מאז שנת 2018 (נכון למועד כתיבת פסק דין זה), אך במקרה אליו הפנה אותנו התובע סע"ש (אזורי ת"א) 25725-05-14 קפר – סקאן דוק בע"מ (29.05.16), נפסק לתובעת פיצוי של 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש משמעסיקתה לא סיפקה לה עבודה משך חודשיים וחצי והורתה לה לשבת בחדר ריק וללא מעש, אל מול עיניו הפקוחות של מנהל הנתבעת כשהיא נדרשת לקבל רשות אף ללכת לשירותים.
מהמקורות השונים אנו למדים כי התעמרות בעבודה מכסה טווח רחב של התנהגויות חוזרות ונשנות, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבור אותו אדם סביבת עבודה עוינת. ד"ר אלמוג סיווגה את ההתנכלות תחת שלוש קטגוריות – פגיעה מילולית, היינו, פגיעה באמצעות צעקות, ביקורות שאינן מוצדקות וכו'; פגיעה במעמד העובדים באמצעות הפצת שמועות, השפלה פומבית וכו'; ומתן משימות משפילות, כאלו שאין בהן צורך או אף מניעת עבודה בפועל מהעובד . ד"ר קמיר, במאמרה שפורסם באוגוסט 2018, גרסה כי אין נפקות אם הייתה התנהגות מסוימת שחזרה על עצמה או שהיה מדובר במגוון התנהגויות, אלא כי – "הצטברותן של התנהגויות אלה, אף שכל אחת מהן שונה מן האחרות, משיגה את האפקט המזיק של שחיקה והרס נפשיים אשר פוגעים בכבוד האדם במידה המצדיקה הגנה משפטית." הסתכלותה של קמיר על התעמרות כי כל התנהגות שגורמת לפגיעות חוזרות ונשנות בכבוד האדם, עשויה להגיע כדי התנכלות. כבוד האדם מתפרש אצלה הן כקיום בכבוד האנושי ומחייה בכבוד, והן כבוד מבחינת שמירה על אישיות האדם, שלמותו הגופנית או הנפשית, שמירה על משרתו ואף העכרת האווירה סביבו, שינויים תכופים בהנחיות העבודה העשויים לפגוע ביכולתו המקצועית, פגיעה בפרטיות ועוד.
במקרה זה העיד התובע על תחושותיו הקשות בתקופה בה ישב חסר מעש – (עמ' 21 ל פרוט', ש' 21 – 14)
"באתי בבוקר בחוסר מעש ומתוסכל. לא עשיתי כלום וישבתי בתנאי מעצר כשמונה שעות ולא קראו לי לחזור לעבוד. לא פניתי לבית הדין כי נשלחתי לשיבוץ כוח אדם וביקשו ממני להגיש מכרזים לתפקידים בכירים. ניגשתי ל-5 מכרזים ובין מכרז למכרז, המשכתי לשבת. שיפטרו אותי, לא לתת לי לשבת ולא לעשות כלום במשך שנתיים ואחר כך אני אשם שאני מקבל כסף? לא אמרו לי כלום ולא דיברו איתי.
אחרי שנה וחודש שישבתי ללא מעש, עבאס קרא לי למשרד ואמר שזה לא מקובל שאיני עושה כלום. אמרתי לו שאני ניגש למכרזים. יומיים אחרי, נספח 50 לתצהירי, עבאס שלח אותי לשיבוץ מחדש ולא אמר לי לחזור לעבוד כראש צוות גיזום ופתאום חזר העבודה הפיזית."
מנגד הצהיר ח'אלד מחמוד כי התנהל מול התובע בסבלנות ואורך רוח וכי סבלנותו פקעה כשגילה שהתובע לא רק שישב בחוסר מעש, אלא גם יצא מהעירייה ונכנס אליה ללא דיווח על הפסקותיו (ראו סע' 39 – 40 לתצהירו). בשלב זה ולאחר פנייתו אל עבאס, עבר התובע לשבת במחלקת גנים ונוף כשהוא מסרב לחזור ולבצע את עבודתו בהתאם לדרישות הממונים עליו .
החל מסוף שנת 2016 ועד לחודש אוקטובר 2018 התייצב התובע לעבודה וישב במשרדי הנתבעת ללא ביצוע עבודה בפועל. התובע קיבל את שכרו המלא על כל רכיביו כולל שעות נוספות כשעומד לרשותו תפקיד ראש צוות גיזום ו הוא עומד בסירובו לבצע את תפקידו בהתאם להנחיות הממונים עליו .
התנהלות התובע אינה מקיימת את המבחן בפסיקה של עובד "מוכן ומזומן" לבצע את עבודתו. בהתאם לפסיקה "מבחן 'המוכן ומזומן' נועד בעיקרו למצבים בהם נעדר המעסיק יכולת אובייקטיבית לספק לעובד עבודה בפועל, ולא למצבים בהם המעסיק יכול לספק לו עבודה אך העובד אינו שבע רצון משיבוצו החדש."
עוד נקבע שם כי –
"...המעסיק כחלק מהפררוגטיבה הנתונה לו רשאי לשנות שיבוצו של עובד בהתאם לצרכיו וזאת בכפוף למגבלות הקבועות בדין או בהסכם (קיבוצי או אישי), ובכללן חוקיות השיבוץ החלופי, עקרונות תום הלב וההגינות, החולשים על יחסי העבודה, והליך קבלת החלטה תקין."
כפי שקבענו התובע שובץ לתפקיד אחר בהסכמתו. המטלות שדרש הממונה ממנו הן בתחום הגדרת תפקידו. כלומר, קיימת יכולת לספק לעובד עבודה בפועל וזו אכן סופקה אך התובע אינו שבע רצון מהמטלות שהוא נדרש לבצע במסגרת עבודתו. בהתאם לפסיקה גם אם התובע סבור כי המעסיק מפר את הסכם עבודתו או מרע את תנאי עבודתו מצופה ממנו לפעול באופן מיידי באמצעות הכלים העומדים לרשותו אם על ידי פניה ל וועד עובדים בעירייה או לערכאות המשפטיות כדי להתערב ולפתור את המחלוקת ולא להמשיך לשבת חסר מעש ולקבל שכר מלא תקופה ממושכת ללא ביצוע כל עבודה מצידו ואף לקבל תשלום עבור שעות נוספות.
ברוח זו נאמר בע"ע (ארצי) לה/6-2 גבריאל צלאל - "אורט" ישראל (29.10.75) כך:

"משהתייצב העובד לעבודה שלא הוצעה לו - לא התייצב לעבודה כלל, ועל כל פנים לא התייצב לעבודה התייצבות המזכה עובד לשכר. משנאמר שעובד המוכן לעשות עבודתו זכאי לשכר, אף אם לא ניתן לו לעבוד - הכוונה להיותו מוכן לעשות בעבודה שבה עשה תמול-שלשום ומצפים שיעשה בה גם ביום בעדו הוא תובע את השכר; אין הכוונה לעבודה שהוא טוען כי היא עבודתו הרגילה, והמעביד טוען אחרת..."
התובע בחר לשבת חסר מעש קרוב לשנתיים, תוך שהוא דורש שיבוץ לתפקיד המתאים לכישוריו. משאבי אנוש הבהירו לתובע חזור ושנה כי לא ניתן לשבץ אותו לתפקיד ניהולי ללא מכרז. אומנם התובע הגיש מועמדות למכרזים לתפקידים שלטענתו מתאימים לכישוריו אולם במקביל סירב לחזור לעבודתו חרף דרישות מעסיקתו, ובחר להמשיך לשבת חסר מעש.
אשר לטענת התובע כי גב' שרון גולדשמיד סיסו הורתה לו לשבת ולמלא מכרזים, זו נסתרה בתצהירה של גב' סיסו, בו הכחישה המיוחס לה והוסיפה כי כלל לא הייתה מודעת לכך שהתובע יושב באפס מעשה. העדה הותירה עלינו רושם אמין וקבלנו את גרסתה לעניין זה.
לא נעלם מעינינו כי רק בחודש נובמבר 2017, כעבור שנה מאז החל התובע לשבת באפס מעשה, עלתה על הכתב תלונתו הראשונה של עבאס לגבי התובע. בחודש דצמבר 2017 ביצע עבאס בירור מול התובע לעניין סירובו לעבוד עבודה פיזית.
ייתכן והתנהלותה של העירייה בלתי ראויה משלא פעלה מיידית לחלץ את יחסי ההעסקה מהמבוי הסתום אליו נקלעו. עם זאת אין לראות ב מחדל הנתבעת והשתהותה כהתנכלות מכוונת/אקטיבית בעובד כשמשך כל הזמן הזה היה יכול לחזור לעבודתו וגם קיבל את שכרו במלואו לרבות מלוא זכויותיו הסוציאליות. ראו עדות עו"ד זילברמן כי משך כל התקופה בה ישב התובע חסר מעש הייתה לו עבודה בתפקיד ראש צוות גיזום.
התובע העיד כי הוא רצה לעבוד אולם בעבודה שתואמת את כישוריו וששכרו לא ייפגע. כשלהבנתו לפי ההסדר עם הנציבות תקן מפקח היה אמור לחזור אליו לאחר חצי שנה.
התובע נקלט לתפקיד המוסכם עליו. משכך גם אם הוא סבור שכישוריו מצדיקים תפקיד בכיר יותר הוא רשאי לגשת למכרזים כפי שאכן פעל אולם זאת במקביל להמשך עבודתו בתפקידו הנוכחי. התובע העיד שהפסיק לעבוד ללא אישור, ותהה מדוע לא פיטרו אותו ומדוע חיכו שהוא יתפטר, תוך שהוא מתעלם מהמסר שהעביר להם חדשות לבקרים שהוא במעמד חושף שחיתויות ויש לו צו הגנה.
אמנם יש למעסיק כלים ניהוליים ביחס לעובד המפר משמעת, קל וחומר היושב בחוסר מעש ללא כל עבודה, בין היתר ביצוע הליך של הפסקת עבודה. אולם, בנסיבות הייחודיות של המקרה שלפנינו התרשמנו כי הנתבעת סברה בזמן אמת כי היא מנועה מלפעול כנגד התובע כל עוד תלונת התובע משנת 2010 בהליך בירור בנציבות וכשחשבה בטעות שבידי התובע צו הגנה כחושף שחיתות. נוסיף כי התובע תרם לתמונת המצב המטעה כשחזר וציין לפני גורמים במשאבי אנוש כי הוא חושף שחיתויות וגרם להם להבין כי יש בידו צו הגנה.
התרשמנו כי הנתבעת פעלה תוך התגוננות יתר מול התובע, כשהיא מעדיפה לשלם שכרו מבלי לקבל תמורה ראויה עבור כך או בכלל . עובדה היא כי הנתבעת החליטה לפעול כנגד התובע רק לאחר שביררה מול הנציבות מה בדיוק היקף ההגנה לה זכה התובע קודם שנקטה בפעולות אקטיביות כנגד שביתת התובע מכל עשייה.
התעקשות התובע וסירובו לבצע כל עבודה פיזית, כשהוא מסרב לעזור באופן מינימלי לצוות הגיזום בהבאת ציוד הייתה לצנינים בעינינו. היאחזותו בתלונתו הנושנה לנציבות כדי לקבל קידום בעבודה אינה מקובלת ואינה לגיטימית. כבר בתחילת ינואר 2017 הוצע לתובע לעבוד כמאבטח בפארק הכט והוא סירב להצעה. גם כשנדרש על ידי עבאס, מנהל המחלקה , לחזור לעבודתו סירב התובע. בשימוע שנערך ביום 4.3.2018 – סירב התובע להצעה לחזור לעבודתו גם ללא ביצוע עבודה פיזית . הנתבעת שלחה לתובע מספר התראות לשוב לעבודתו גם באמצעות באת כוחו אך הוא עמד בסירובו.
מסקנתנו מהאמור כי לא הייתה הצדקה להימנעות התובע מביצוע עבודתו. התובע לא נקט בשום פעולה כנגד דרישת הנתבעת ממנו לבצע עבודה פיזית. הוא בחר לשבת חסר מעש תקופה ממושכת, הוא סירב לדרישה לשוב לעבודה כראש צוות גיזום גם ללא מטלות פיזי ות ובחר להמשיך לשבת חסר מעש במשך חודשים רבים לאחר שיחת השימוע ונקיטת הליך משמעתי וזאת עד שהוחלט להפסיק את תשלום שכרו החל מנובמבר 2018.
משכך, איננו רואות בישיבת התובע בחוסר מעש כמעשה התנכלות מצד הנתבעת.

מערכת היחסים הכללית בין הצדדים
אין חולק כי יחסי הצדדים לא היו חפים ממהמורות, אולם התרשמותנו כי מערכת היחסים – בכללותה – לא הייתה מתנכלת.
נחזור בתמצית על השתלשלות העניינים – התובע נקלט לעבוד ה בתפקיד מפקח אזורי במחלקת הגנים של הנתבעת לתקופת ניסיון. הוא עבר חפיפה ושובץ באזור דניה . בחודש ינואר 2010 הועבר התובע לאזור חיפה מערב. כבר בתחילת עבודתו באזור חיפה מערב, החל התובע לפנות בכתובים בתלונות על גורמים מקצועיים מולם הוא עבד. התובע התלונן על קבלן מולו עבד, התחיל לצלם ולהקליט את הסובבים אותו כדי 'לאסוף ראיות', הרבה לפני החשש לפיטוריו שהועלה על ידו בהליך זה כתירוץ להקלטות. בעקבות חיכוכים אלו , הועבר התובע לאזור פיקוח אחר – אזור כרמל. אולם גם שם יצר התובע חיכוכים מול הקבלן המבצע 'חברת מרבדים'. חיכוכים שהביאו לשיחות מול הקבלן ולעימותים בינו לבין התובע.
התרשמותנו כי על אף בירורים שנעשו מול התובע ושיחה עם הממונה שלו עבאס משך מספר שעות, והטיפול מול הקבלנים, ביקשה הנתבעת לסיים את עבודת התובע בשל הקושי לקיים שגרת עבודה תקינה, כשנדרשה לטפל שוב ושוב בנושאים שהתובע התריע עליהם בשפה בוטה, משתלחת ומאיימת, ולא בשל החשש כי התובע יצליח כטענתו לחשוף שחיתויות בין שורותיה.
אנו סבורות כי התנהלות הנתבעת על גורמיה השונים, הייתה זהירה וחוששת אל מול התובע, בפרט לאחר איומיו החוזרים והתערבות הנציבות, אולם מכאן ועד להתנכלות מכוונת לתובע הדרך רחוקה .
ממילא, מששובץ התובע לתפקיד של ראש צוות גיזום לשביעות רצונו, נראה כי מצא מקומו במסגרת תעסוקתית הולמת עבורו .
גם כששוב התערערו היחסים בין הצדדים בשנת 2015, עת התובע עמד על כך שהובטח לו קידום בתפקיד, ההתנהלות לא הייתה מתנכלת. הנתבעת ניסתה בהמשך לסייע לתובע למצוא שיבוץ חדש, גב' שרון גולדשמיד סיסו הצהירה לפנינו לעניין זה ו כאמור, מצאנו עדותה אמינה.
מנהל המחלקה המליץ על קידומו, נתן לו קביעות ואף נתן לו המלצות במכרזים אליהם ניגש. לא מצאנו כי האמירה של עבאס בחקירתו לפנינו כי שיקר כשהמליץ על כישורי התובע בטפסי מכרזים מוכיחה התנכלות (ראו עמ' 43, ש' 26-20). אומנם מדובר באמירה צורמת, אולם יש לזכור כי היא נאמרה אחרי שהתובע תבע את עבאס באופן אישי ולאחר שעבאס נאלץ להתמודד מול הטענות הקשו ת שהוטחו נגדו וכשהעיד כי העדות החזירה אותו לתקופה בה הועלו נגדו טענות התובע לשחיתות. מכל מקום, בהמשך עדותו, הבהיר עבאס כי ההמלצה שנתן לגבי התובע הייתה לגבי התקופה בה תפקד התובע כראש צוות כהלכה (שם, ש' 32 ועד עמ' 44, ש' 9).
עבאס הותיר עלינו רושם של אדם רגוע, סבלני ואדיב, אשר ניסה לתמוך בתובע בתחילת דרכו (ראו עדותו ל גבי השיחה שקיים עם התובע משך מספר שעות כדי לשמוע את טענותיו ולהשיב להן במלואן). התרשמנו כי עבאס נפגע קשות מהטחת ההאשמות מצד התובע, עם זאת התנהל בצורה ראויה למנהל כשהמליץ על קידום התובע ומתן קביעות בעבודה . כמו כן, המליץ על התובע במכרזים אליהם ניגש.
ייאמר כי אין ספק בליבנו שהתובע בטוח כי הנתבעת מתנכלת לו בגלל שחשף לכאורה שחיתויות וראה בכל פעולה ואמרה מצד הנתבעת או גורמיה ניסיון להקטינו ולפגוע בו, אולם אין אנו סבורות כי תחושה פנימית זו אכן מתיישבת עם מעשי הנתבעת בפועל. ראו למשל עדותו, עמ' 18, 6 -14 :
"ש. גם בתצהירך, צירפת קידומים שלך בדרגות – העלאה בדרגה והמלצות חיוביות והחתום עליהם הוא עבאס.
ת. מדובר ב-2012 עד 2015.
ש. בשנים אלה לא היתה התעמרות?
ת. הייתי מפקח על קבלני גיזום עצים. ההתנכלויות נמשכו כל השנים.
לשאלת בית הדין, מה ההתעמרות בין השנים 2012-2015, אני משיב שאין, אבל זה שאני יושב 5 שנים בלי קביעות, זה לא התעמרות?
ש. בסעיף 58 לתצהירך , עבאס המליץ עליך שתיגש למכרזים. האם זה חלק מההתעמרות?
ת. לכל דבר יש סיבה. לתת המלצה זו לא התעמרות."
כך גם לגבי המכרזים, ככל והתובע היה סבור כי המכרזים 'תפורים' או שנעשה עוול מכוון כלפיו כדי שלא יזכה בתפקיד זה או אחר – מדוע לא פנה בזמן אמת לבית משפט לקבלת סעד?
טענות התובע לצעקות, השפלות והטחת האשמות נטענו בעלמא. לא נחזור על האופן בו פנה התובע לממונים עליו הן בכתב והן בעל פה. מכאן שטענותיו אלו תמוהות בלשון המעטה.
התובע ממשיך לטעון לאורך כל התצהיר שלא נכנע והמשיך להילחם לחשיפת האמת ולמען הצדק. לא ברור איך טענה זו מתיישבת עם העובדה כי ברגע בו הוסרה חרב הפיטורים מהתובע והוא שובץ לתפקיד אחר בעירייה כל עניין " השחיתות" ירד מהפרק. כידוע משרד מבקר המדינה לא המשיך את בדיקתו, התובע עבד במשך שלוש שנים ללא כל טענה או טרוניה. לא הייתה שום פניה מצידו למבקר המדינה או לכל גורם אחר . משכך, לא ברורה טענתו כי הוא סבל מהתנכלות בתקופה זו ואנו דוחות אותה.
החל מסוף 2016 ישב התובע בחוסר מעש, קיבל שכר במשך שנתיים תמימות ולמד לתואר אקדמי . ככל והיה ממשיך לקבל שכר היה ממשיך להגיע לעבודה בחוסר מעש ולנהל את ענייניו הפרטיים ללא מפריע.
גם טענת התובע שנותר ללא הכנסה החל מנובמבר 2018 וכי נאלץ לקחת הלוואות ולמשוך כספי פנסיה אינה מתיישבת עם העובדה שהוא התחיל לעבוד מיד לאחר הפסקת תשלום שכרו. נ זכיר כי העיריה דרשה ממנו חזור ושוב לחזור לעבודתו והוא סירב.
נוכח האמור לעיל, אנו סבורות כי מערכת היחסים בכללותה לא הייתה מתנכלת. הפוך הדבר, טענות התובע נשמעו במלואן, טופלו הוצע לו תפקיד אחר, קודם בדרגות קיבל קביעות, קיבל המלצות במכרזים אליהם ניגש, ובעיקר קיבל שכר מלא בתוספת שעות נוספות על כלל רכיבי השכר גם כשסירב להוראות הממונים עליו וישב בחוסר מעש.
אשר על כן אנו דוחות את טענת התובע להתנכלות בעבודה.
ניוד שלא כדין
זכות השימוע נתונה לעובד גם כשאינו מפוטר בפועל, אלא רק מודח מתפקידו. שהרי בנסיבות אלו, ברור כי אם לא יימצא תפקיד אחר לעובד – הוא יעזוב את מקום העבודה.
לאחר עיון במלוא החומר בתיק ונוכח התרשמותנו מהעדויות אנו קובעות כי טענת התובע לניוד שלא כדין לא הוכחה ודינה להידחות.
התובע טוען כי נויד שלא כדין, מספר פעמים מהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת, ממפקח אזור מערב למפקח אזור הכרמל; מתפקיד מפקח לתפקיד סוקר עצים מסוכנים; מתפקיד סוקר עצים מסוכנים לתפקיד מפקח על העשבייה; ממפקח על העשבייה לתפקיד ראש צוות גיזום; מתפקיד ראש צוות גיזום למפקח על קבלני עצים; מתפקיד מפקח על קבלני גיזום חזרה לתפקיד ראש צוות. לדברי התובע, הניודים בוצעו מבלי שניתן לו הסבר, בחוסר תום לב מצד הנתבעת, ובחלק מהניודים בוצעה לטענתו הרעת תנאים, בהליך שאינו חוקי לפי חוקת העבודה, ללא שימוע קודם לניוד וללא מתן הודעות מסודרות במעבר בין תפקיד לתפקיד.
הנתבעת מכחישה טענות אלו ומפנה להשתלשלות העניינים וההסכמות עם הנציבות והתובע.
איננו סבורות כי המעבר בין התפקידים היה אגב מחדלים אלו או אחרים של הנתבעת כטענת התובע.
התובע קיבל הודעות מסודרות כשנכנס לשיבוצים קבועים – ראו נספח 10 לתצהיר עבאס המודיע לתובע כי הוא עובר לאזור פיקוח כרמל וכן נספחים 1 ו-2 לתצהיר אלקבץ לעניין קליטת התובע כמפקח אזור. ממילא, מדובר בשיבוצים שנעשו בשנת 2010 ועילת התביעה התיישנה.
לעניין טענותיו של התובע כי העברתו כמפקח בין אזורים אף היא נעשתה שלא כדין – איננו סבורות כי העברה באותו התפקיד מאזו ר אחד לשני, מהווה ניוד שלא כדין, וממילא, גם טענה זו התיישנה.
לעניין שיבוץ התובע כסוקר עצים ומפקח על העשבייה – ברי כי אלו היו תפקידים אליהם שובץ התובע זמנית נוכח המחלוקות בינו לבין הנתבעת וכפשרה עד למציאת פתרון ראוי וקבוע. ממילא, התובע שובץ לתפקידים אלו בתקופה שקדמה לספטמבר 2011 ועבודתו בהם הסתיימה בחודש אוקטובר 2011. כזכור, עילה שנוצרה עד ספטמבר 2011 התיישנה.
לעניין שיבוץ התובע כראש צוות, השיבוץ לתפקיד זה היה על דעת התובע והנציבות ובהסכמתם . עניין זה נדון בהרחבה בפרקים הקודמים בפסק הדין. לפיכך טענותיו על העדר שימוע או פעולה בניגוד להנחיות העיריה ונהליה דינן להידחות. התובע מיתמם כשברור לו היטב כי השינוי בתפקיד נעשה כפשרה בין הצדדים בניגוד לטענתו לאקט חד־צדדי.
גם אם טענות התובע היו נכונות, לא הסביר התובע מדוע לא פעל בעניין זה והגיש תביעה בזמן אמת במיוחד והיה מכותב למכתב מיום 18.04.2013 ששלח עבאס לראש תחום כוח אדם בו התייחסות לדרגתו ומסלול קידומו. שתיקת התובע משמעה הסכמה בהתנהגות.
לגבי ניוד התובע לאחר שנת 2015 – הכוונה להעברת התובע מתפקיד ראש צוות גיזום מול קבלנים לראש צוות גיזום מול עובדי עירייה. שינוי זה נעשה בהתאם לבקשת התובע כשלא היה שינוי בהגדרת התפקיד או בתקן הנלווה אליו. משכך, אין מדובר בניוד ובוודאי לא מדובר בניוד שלא כדין כטענת התובע.
נוסיף כי ביום 04.03.2018 נערכה לתובע שיחת בירור בנוכחות עו"ד זילברמן, עידו אמנון נציג ועד עובדים ועבאס, בה נדונו טענות הצדדים אשר לתקופה בה ישב התובע חסר מעש.
בנסיבות אלו, אנו סבורות כי לא נפל כל פגם ב החלטות הנתבעת.
משכך, אנו דוחות רכיב זה במלואו.
שכר עבודה
המחלוקת סביב שאלת זכאות התובע לשכר עבודה עבור התקופה שבין 11/18 ועד 3/1 9.
רכיב תביעה זה לא היה ברור דיו בכתב התביעה. בחלק מסעיפי כתב התביעה עתר התובע לתשלום פיצוי בגובה 5 משכורות נוכח משיכת הנתבעת הליך העמדת התובע להליך משמעתי ופיטוריו. בהמשך הגדיר התובע את רכיב תביעה זה כתשלום שכר בגין 5 חודשי העבודה האחרונים בצירוף הלנת שכר. בשים לב לסעד בסעיפים 129-128 לכתב התביעה המתוקן נדמה כי הסעד הוא תשלום שכר עבודה.
בעקבות שיחת בירור עם התובע בנוכחות נציג ועד עובדים החליטה הנתבעת ביום 22.04.2018 כי התובע חייב לשוב לעבודתו.
ביום 01.05.2018 שלחה עו"ד זילברמן לתובע התראה שעליו לחזור לעבודתו לאלתר כראש צוות גיזום.
ביום 10.06.2018 שלחה ב"כ העירייה תשובה לב"כ התובע והבהירה כי על התובע לבצע תפקידו כראש צוות גיזום.
ביום 01.07.2018 שלחה עו"ד זילברמן לתובע התראה כי סירובו לבצע עבודתו הוא עבירת משמעת.
ביום 18.07.2018 פתחה הנתבעת בקובלנה משמעתית כנגד התובע.
ביום 16.09.2018 פתח התובע בהליך דנן.
ביום 14.10.2018, שלחה הנתבעת התראה לתובע כי ככל ולא יתחיל לבצע עבודתו – שכרו לא ישולם .
ביום 05.11.2018, שלחה עו"ד זילברמן הודעה לתובע כי החל מיום 01.11.2018 שכרו לא ישולם.
ביום 23.12.2018 שלחה עו"ד זילברמן לתובע דרישה נוספת לחזור לעבודה.
בין עו"ד זילברמן לב"כ התובעת התנהלה בשלב זה חליפת מכתבים לעניין סיום עבודתו של התובע.
בסופו של דבר, ביום 26. 03.2019, חתמו הצדדים על הסכם בקשר לסיום עבודתו של התובע ובמסגרתו הצהיר התובע כי "העסקתו של העובד בעירייה תסתיים ביום חתימת העובד על הסכם זה.." וכן – "העובד מצהיר כי אין ולא תהיינה לו כל טענה ו/או תביעה או דרישה מכל סוג שהוא כנגד העירייה או כנגד מי מעובדיה בגין פיטוריו ו/או הליך סיום יחסי העבודה ו/או זכויות הנובעות מסיום יחסי עבודה."
התובע הגיש את כתב התביעה המתוקן ביום 23.06.2019 והוסיף לו רכיב תביעה לתשלום שכר עבור חמשת החודשים שחלפו מחודש נובמבר 2018 ועד לחתימת ההסכם לסיום יחסי הצדדים.
התובע דבק בסיכומיו בפן הטכני של היותו בגדר עובד בתקופה הזו והתעלם מכך שבפועל לא נכח בעבודה ולא ביצע עבודה בנתבעת, על אף דרישותיה, ולפי הצהרתו שלו, אף עבד במקומות אחרים, ובמילותיו –"ברגע שאיימו עליי ששכרי לא ישולם, לא מסוגל להיות שבוע אחד בלי משכורת. הפסקתי להגיע ועבדתי בעבודות מזדמנות, בתקופה שאני עובד עירייה."
בהתאם לפסיקה עובד שלא מתייצב לעבודה אליה הוצב נוטל סיכון לשאת בתוצאות הכלכליות של הימנעות זו. ראו דב"ע (ארצי) נה/ 4-8 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ואח' – התעשיה האוירית לישראל בע"מ (02.05.1995) ופרשת בן חור .
עוד נפסק בפרשת בן חור כי "... הימנעות עובד מלהתייצב לתפקיד אליו נויד כדין אינה יכולה להיחשב כנוכחות על יסוד מבחן המוכן ומזומן. בכך ניתן תוקף לפררוגטיבת הניהול של המעסיק שעה שהיא מיושמת כדין ."
התובע שובץ בתפקיד ראש צוות גיזום באופן חוקי ובהסכמתו, לכן הימנעות התובע להתייצב לעבודתו אינה מצדיקה תשלום שכר.
נוסיף כי אם העובד סבר שנפל פגם בהחלטת הנתבעת היה מצופה ממנו לפעול בדרכים החוקיות העומדות לרשותו כמו הידברות אישית , הידברות באמצעות ועד עובדים או הבא ת המחלוקת להכרעה שיפוטית בכפוף להמשך ביצוע עבודתו. ראו ע"ע (ארצי) 1262/02‏ ‏ אליהו חלה - מדינת ישראל -משרד החינוך והתרבות‏ (18.08.03), בית הדין קבע שם כי –
" מוכנים אנו לגמישות מסוימת במקרים מסוימים, בכפוף למידת כנות וממשות המחלוקת על חוקיות השיבוץ (כגון, שהעובד סבור כי השיבוץ אינו הולם את מגבלותיו הרפואיות). ואולם, גם אז המדובר בהגמשה לפרק זמן קצר הדרוש לשם ניסיונות הידברות וניסיון יישוב המחלוקת בדרכי שלום. ככל שההידברות לא צלחה, והעובד ממשיך שלא להתייצב, בידי המעסיק לפטרו ובידי העובד הסבור כי באמתחתו סיבה חוקית המצדיקה הימנעותו מלהתייצב לשיבוץ – להביא את המחלוקת בדבר חוקיות השיבוץ בהקדם להכרעה שיפוטית, אשר בגדרה יש להניח יעוצבו גם הסדרי ביניים. "
התובע לא הוכיח את התנאי שנקבע בפרשת חל ה כי בידו עילה חוקית על פי סטנדרט אובייקטיבי המצדיקה ה ימנעות מהתייצבות לעבודה. יוצא אפוא כי ההימנעות מתשלום שכר היא תוצאה של סירובו לבצע את תפקידו ועקב כך איבד את זכותו לשכר.
עדותה של עו"ד זילברמן הותירה עלינו רושם אמין. לדבריה " אני לא יודעת מה המסקנות של סוהיל. סוהיל כמנהל היתה לו בעיה שיש עובד שלא ממלא את התפקיד שלו. המטרה היתה לפתור את זה או לגרום ליוסי לחזור ולבצע את העבודה שהוא אמור לבצע, לבדוק אופציות לניוד אופציות שנבדקו כבר כשהוא הגיע לבירור. ברגע שלא היו אופציות לניוד והמכרזים שהוא ניגש אליהם התקבל או לא התקבל אז העובד חייב לחזור לעבודה שלו ולא יכול להמשיך לשבת בחוסר מעש."
מדבריה עולה בבירור כי לא הייתה שום התנכלות מצד הנתבעת או שלילת שכר שלא כדין. כולם סברו כי התובע חוסה תחת הגנת משרד מבקר המדינה, לכן היו חייבים למצוא לתובע פתרון ב חסות הגנה זו. משלא נמצא פתרון סביר נוכח סירוב התובע להמשיך לעבוד בתפקידו וסירובו לקבל הצעות שאינן תואמות את כישוריו כפי שהוא מבין אותם לא היה לנתבעת מנוס אלא להפסיק את תשלום שכרו.
לא ברור כיצד סבור התובע כי זכאי הוא לקבל שכר ללא שביצע תפקידו בפועל וזאת מפיו של אדם שהתלונן בתוקף משנת 2010 כי הנתבעת מושחתת ומבזבזת כספי הציבור לריק.
עוד לא ברור כיצד התובע סבור כי הוא יכול לדרוש כספים מהנתבעת על אף שחתם על חוזה לסיום העסקתו והצהיר בו כי לא יהיו לו טענות אל הנתבעת בגין הליך סיום העסקתו.
אשר על כן אנו קובעות כי אין זכאות לתשלום שכר בגין חודשים אלו.
משכך, רכיב תביעה זה נדחה בזאת.
לסיכום
לאור כל האמור אנו דוחות את התביעה על כל רכיביה.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 15,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
על פסק דין זה יש זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך שלושים ימים.

ניתן היום, ו' כסלו תשפ"ב, (10 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אסתר אדלר
נציגת מעסיקים

סאוסן אלקאסם
שופטת