הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 28339-10-19

01 אוקטובר 2021

בפני: כב' הרשם טארק חסנין

התובע:
המבקש
עו"ד עדנאן חג'אג'רה
ע"י ב"כ: עו"ד תמיר פלג

-
הנתבע:
המשיב
עו"ד שמואל בן חיים

החלטה

עניינה של החלטה זו בקשתו של עו"ד שמואל בן חיים, לביטול צווי העיקול שהוטלו, במעמד צד אחד, במסגרת ההחלטה מיום 22.06.21.

הצדדים להליך והרקע לבקשה
עו"ד שמואל בן חיים, הוא עורך דין במקצועו (להלן- הנתבע) והעסיק את התובע, עו"ד עדנאן חג'אג'רה (להלן- התובע) בתקופה החל מתארך 16.02.97 ועד 09.10.18.

תחילתו של הליך זה בחודש אוקטובר 2019 בתביעה שהגיש התובע נגד הנתבע לתשלום הסך 682,351 ₪ המגיעים לו, על פי הטענה, בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע וסיומה. סכום התביעה כולל בתוכו הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים, הפקדות לגמל, פדיון חופשה שנתית, החזר ניכויים, הפקדות לקופת הגמל הרא ל, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, והלנת שכר.

ביום 28.11.19 הגיש הנתבע כתב הגנה במסגרתו הכחיש הנתבע טענות התובע בכתב התביעה וטען כי נסיבות סיום העסקתו של התובע מצדיקות פיטורים ללא פיצויים בהתאם לסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 (להלן- חוק הפיצויים). כמו כן, ביקש הנתבע לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע סך כולל של 294,201 ₪ בגין חוב עבור טיפול בלקוח (70,000 ₪), חוב הגין טיפול בתיקים פרטיים בזמן עבודתו במשרד הנתבע (50,000 ₪), מחשב, קורס נוטריונים וכרטיס חניה (5,000 ₪), שכר חודש 10/18, עלות שכר של שלושה חודשים אחרונים (62,400 ₪), תשלומים שקיבל עבור ימי חופשה בחגים המוסלמיים והחגים היהודיים (101,818 ₪).

ביום 05.04.21 התקיים דיון מוקדם בפני כב' השופטת אילת שומרוני- ברנשטיין, במסגרתו הגיעו הצדדים לרשימת נקודות שאינן במחלוקת, כדלקמן:

"אין מחלוקת כי התובע החל בעבודתו במשרד של הנתבע ביום 16.2.1997 כמתמחה.
אין מחלוקת כי התובע קיבל את רישיון עריכת הדין בשנת 1998 ומאז עובד במשרד כעורך דין.
התובע המשיך לעבוד עד מועד סיום עבודתו ביום 9.10.2018 ולא כפי שנרשם בכתב ההגנה.
אין מחלוקת שהתובע עבד משרה מלאה.
שכרו של התובע לפי תלוש 9/2018 שצורף לכתב התביעה עמד על 16,000 ש"ח שכר יסוד, ובנוסף 2,000 ש"ח אחזקת רכב ו-400 ש"ח השתתפות בחנייה.
אין מחלוקת שהתובע היה מקבל גם שיק מזומן, לגרסת התובע בכל חודש, על סך 350 ש"ח שלא נכנס לתלוש השכר.
לגרסת הנתבע – סכום זה שולם כבונוס.
לפי תלוש שכר 09/2018 סכום תגמולי העובד שהועבר לפניקס עמד על 960 ש"ח, שזה 16,000 ש"ח X 6%.
אין מחלוקת כי החל מ-02/2005 הפחיתו משכרו של התובע לפי תלוש השכר סכום בסך 504 ש"ח לקופת גמל.
אין מחלוקת שאין מכתב הזמנה לשימוע.

מוסכם, כי התובע עבד בהתחלה 6 ימים בשבוע וב-7 השנים האחרונות עבד לפחות 5 ימים בשבוע.
מוסכם, כי לפי תלוש יוני 2018, לתובע הייתה יתרה 43.79 ימי חופשה בתלוש ובתלוש אוקטובר 2018 הייתה לו יתרה של 45.45 ימי חופשה.
אין מחלוקת כי סכום זה לא שולם.
אין מחלוקת כי במהלך כל תקופת העבודה התובע לא היה מגיע לעבודה בימי החג המוסלמיים והיהודים כאשר לא ניכו את ימי החג המוסלמיים מהחופשה שלו"

ביום 18.05.21 הגיש התובע את תצהיר העדות ראשית מטעמו וביום 22.06.21 הגיש התובע בקשה להטלת עיקולים זמניים על כספים, נכסים וזכויות לרבות בבנקים ומקרקעין על מלוא סכום התביעה, הכל כמפורט בבקשה.

בהחלטה מיום 22.06.21 ניתן צו עיקול (חלקי) עד לסך של 364,541 ₪ על כספים או זכויות של הנתבע המצויים ביד המחזיקים 4-2 בכותרת הבקשה ועיקול ברישום על זכויות הנתבע בדירה הנמצאת ברחוב גוט לוין 17 בעיר חיפה, והידועה כחלקה 233, תת חלקה 2, גוש 11193. בקביעת סכום העיקול לקחתי בחשבון את הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, הפרשות לפנסיה ולקופת הגמל הראל, כשבבסיס החישוב הועמד השכר הקובע על סך 16,000 ₪.

הבקשה והתגובה
ביום 25.07.21 הגיש הנתבע בקשה לביטול צו העיקול הזמני שהוטלו כאמור. טענת הנתבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי חמור, בחוסר תום לב ובאי ניקיון כפיים, אשר מבוססת על תצהיר של התובע המכיל טענות שקריות ומצגי שווא. עוד נטען כי צו העיקול גורף ובלתי מידתי, תוך העדפה ברורה של האינטרסים של התובע ותוך פגיעה חמורה בזכויות הנתבע.
הנתבע מפנה לכתב ההגנה במסגרתו טען כי התובע פוטר מעבודתו בנסיבות שאינן מזכותו אותו בפיצויי פיטורים וכי יש לקזז כנגד הסכומים הנתבעים את הסכומים שהתובע חייב לנתבע.
הנתבע הוסיף וטען כי התובע לא הבהיר מה מצדיק לפתע הגשת בקשה גורפת לעיקול זמני בזמן שבין הצדדים מתנהל הליך אשר טרם הוכרע וטרם נקבעה זכאותו של התובע. עוד נטען כי הנתבע מעולם לא הודה ולא אישר כי אין בידו לשלם לתובע, מה גם שהתובע הפר את כללי החיסיון החלים על הליך הגי שור, ובכל הנוגע לטענה כי הנתבע סגר את משרדו, הטענה מוכחשת שכן הנתבע ממשיך לעבוד עבודה מלאה כעורך דין פעיל ולנהל את עסקו כרגיל. ואולם, מאחר והנתבע עומד לעבור ניתוח בגפו בתקופה הקרובה, הוא העביר את פעילות משרדו באופן זמני לכתובת ביתו הפרטי.
לטענת הנתבע אם אין לו כלל נכסים כפי שטוען התובע אז על מה מבקש התובע להטיל עיקול זמני? שכן אין כל תועלת או צורך בעיקול זמני בשלב זה של ההליך שכן אין כל הבדל בין המצב העכשווי של הנתבע למצבו לאחר פסק הדין. יש גם לדחות את טענות התובע כי הליך הגישור לא צלח בגלל מצבו הכ ספי של הנתבע, המדובר בטענות הבל מה גם כי המדובר בטענה פסולה תוך הפרה של הליך החיסיון של הליך הגישור.

התובע מתנגד לבקשה לביטול צווי העיקול הזמניים שהוטלו ומבקש להותיר על כנם את העיקולים כולם ואף להרחיבם. ראשית, לטענת התובע גובה סכום החוב של הנתבע, מהווה אינדיקציה לכך שאי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין. המדובר בתשלומים קוגניטיביים שאי תשלומים עולה כדי עבירה פלילית, ואין ראיה טובה יותר למצבו הכלכלי העגום של הנתבע מאשר העדר יכולתו לשלם רכיב שכר קוגניטיביים לעובד ותיק שלו, ואין בעובדה שהנתבע מעלה טענות הגנה חסרות בסיס בדין ובעובדה, ללמד כי המדובר "ברכיבים שמחלוקת".

עוד נטען כי הנתבע אישר הלכה למעשה כי סגר את משרדו ברחוב חסן שוקרי בחיפה וכי הלקוחות העיקריים של הנתבע אשר היוו את החלק הארי של הכנסות משרדו, הפסיקו את ההתקשרות עמו: בנק לאומי, הרשות הארצית לכבאות והצלה ואיגוד ערים אזור חיפה- מכון הטיהור.

ככל שהנתבע עובד מביתו הרי מדובר בעבודה מצומצמת בלשון המעטה, מבלי כל יכולת לקבל לקוחות, לקבל שירותי משרד ויתר המשתמע מכך. הנתבע גם הודה כי הוא עתיד לעבור ניתוח בקרוב, והדבר מאמת טענות התובע בדבר מצבו הבריאותי של הנתבע המגביל עדי כדי מאיין את היקף העבודה שלו כעורך דין.

אשר לחובות הנתבע: לנתבע חובות לבנק לאומי נאמדים בסך כולל של כ- 800,000 ₪. ולראיה, הנתבע משכן את זכויותיו בדירה באמצעות משכנתא שניה ללא הגבלה בסכום דבר המלמד כי חובות הנתבע עולים, או עתידם לעלות, על שווי הדירה, עליה כבר קיימת משכנתא ראשונה. בנוסף, הנתבע חייב לעיריית חיפה כספים מכוח פסק בורר שניתן נגדו ביום 23.08.20 על סך 28,949 ₪, אשר למיטב ידיעת ה תובע טרם סולק על ידי הנתבע. בנוסף לחוב לחברת ישראכרט בסך 16,000 ₪ אשר בגינו נפתח נגד הנתבע תיק הוצאה לפועל מבס': 528879-12-20. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התביעה והדיון נקבע ליום 30.09.21. הנתבע התעלם גם מזה. עוד ובנוסף, הנתבע לא שילם שכר המגשרת בהליך זה בסך 2,500 ₪ ואמתלותיו בגין אי תשלום שכר המגשרת מוטב היו ולא נטענות.

בבקשה טען הנתבע כי הוא בעל נכסים רבים וכי נכסיו עולים על התחייבויותיו ואולם המדובר בטענה עובדתית הנדרשת הוכחה.

ביום 04.08.21 התקיים דיון במעמד הצדדים במסגרתו סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה. מאוחר יותר הגישו הצדדים בקשה מוסכמת למתן ארכה במטרה למצות את המשא ומתן ביניהם. ואולם, הצדדים הודיעו כי לא הגיעו להסכמות וביקשו כי בית הדין יכריע בבקשה לביטול צווי העיקול ובבקשת התובע להרחבת העיקולים. להלן החלטתי:

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית
תקנות 94 – 110 , 124 - 128 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – התקנות), העוסקות בסעדים זמניים, חלות בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב– 1991.

העיקול הזמני בהליך האזרחי הינו סעד דיוני וזמני אשר בא למנוע מבעל נכס או מחזיק סיכולו של פירעון חוב נטען, אשר עומד לבירור בגדר הליך משפטי, והכל עד להכרעה סופית בדבר הזכויות (ראה: רע"א 10826/05 "אדר גלוב" בע"מ - בנק הדואר (25.5.2008)).

בהתאם למפורט בתקנות בנוגע לסעדים זמניים בכלל ולמתן עיקול זמני במעמד צד אחד בפרט, הרי שהמבקש להטיל עיקול זמני במעמד צד אחד נדרש להצביע על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, ובנוסף לכך עליו להצביע על קיומו של חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין.
כאשר מתבקש ליתן סעד זמני, על בית הדין לבחון האם קיימות ראיות לכאורה לעילת התביעה, עד כמה נחוץ הסעד, עד כמה משמעותי העוול אשר נעשה לכאורה למבקש ואיזו תוצאה צפויה בעקבות הסירוב להעניקו (ראה : י' לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין (מהדורה חמישית, 2016) פרק 18 עמ' 5 וההפניות שם).
על פי ההלכה הפסוקה, נקודת המוצא של הדיון בבקשה לביטול עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד אינה כי העיקול הזמני ניתן כדין, אלא כי יש לבחון מתחילתה את השאלה האם יש מקום לעיקול זמני.
מכאן, שבקשה לביטול עיקול מהווה למעשה המשך לדיון בבקשה להטלת העיקול וכי נטל השכנוע באשר לנחיצות העיקול מוטל על כתפי המבקש להטילו (רע"א 8420/96 מרגלית - משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא (3) 789).
לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה ולאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על ביטול העיקול הזמני שניתן במעמד צד אחד ויש להותירו על כנו.
בפתח הדברים, ובטרם אפרט טעמיי לאמור, אדגיש כי בשים לב לשלב בו מצוי ההליך, ומשעסקינן בבקשה למתן סעד זמני, הרי שכל קביעותיי הן קביעות לכאוריות בלבד.
התובע הוכיח קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה
בבסיס התביעה עומדת טענת התובע כי פוטר מעבודתו אצל הנתבע בחלוף כ- 20 שנים ללא הודעה מוקדמת, ללא שימוע ומבלי ששולמו לו זכויותיו הקוגנטיות בגין פיצויי פיטורים, חופשה שנתית, השלמת הפרשות לקרנות ועוד. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע פוטר וכי שכרו האחרון עמד על סך 16,000 ₪, לפחות. מכאן קמה זכאות התובע לכל הפחות לפיצויי פיטורים מלאים בסכום של כ- 330,000 ₪ לפי שכר יסוד של 16,000 ₪ ותקופת עבודה של כ- 20.65 שנים.
כמו כן, אין מחלוקת כי לפי תלוש יוני 2018 לתובע היתה יתרה של 43.79 ימי חופשה ובתלוש אוקטובר 2018 היתה יתרה של 45.45 ימי חופשה וכי אין מכתב זימון לשימוע.
טענות אלו לא נסתרו ברובן על ידי הנתבע (וניתן לומר שאין מחלוקת לגביהן) אלא נטען על ידו כי התובע פוטר בנסיבות של א מזכות אותו בפיצויי פיטורים וכי יש לקזז זכויות אלו אל מול חובות נטענים.
לאור כל האמור לעיל מצאתי כי ניתן לקבוע שהתובע הוכיח, בשלב זה, קיומה של עילת תביעה הנתמכת בראיות מהימנות לכאורה, ובשלב זה של ההליך ניתן לקבוע שלא מדובר בתביעה מופרכת על פניה וכי אין בטיעוני הנתבע כדי להעלות שאלות ממשיות הראויות לדיון והכרעה. יצוין כי במכתב סיום ההעסקה שמסר הנתבע לתובע ביום 31.08.18 הודיע הנתבע לתובע כי "הינך זכאי למלוא זכויותיך בהתאם לחוק" ללא כל סייג. הנתבע לא הציג זימון לשימוע או פרוטוקול שימוע או כל אסמכתא שיש בהם כדי להוכיח טענות הנתבע לקיזוז חובות נטענים בסכום העולה על מיליון שקלים, אשר ממילא צריכות בירור והכרעה.
התובע הוכיח קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין
כתבי בית הדין על נספחיהם וכן טענות הצדדים במהלך הדיון, מעידים על קיומו של חשש סביר כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין באם ייפסק לטובת התובע .
לא מצאתי כי יש לקבל את טענות הנתבע בדבר איתנות כלכלית שכן, טענות הנתבע הועלו ללא תימוכין. בהקשר זה אין לי אלא להפנות לדברים שטען הנתבע בכתב ההגנה שהגיש בתיק שם טען (סעיף 35(ה)) כי המדובר "בפיטורי צמצום, ומאחר והמשרד במצבו לא יכול היה להמשיך להעסיק את התובע, התובע בעצמו הבין כי בנסיבות אלה לא ניתן לשנות את ההחלטה לפטרו וקיב לאת ההחלטה בהבנה תוך שהוא אומר שידע שהמשרד הולך לסגירה".
ממקרא כתב ההגנה עולה, כי הנתבע שב וטען כי בתקופה סמוך לפיטורי התובע פחתה כמות העבודה במשרד באופן שלא ניתן היה להמשיך להעסיק את התובע ואת הפקידות האחרות במשרד. כך טען הנתבע כי "במשך השנים מאז 2011 פחתה מאוד העבודה עם הבנק ובסופו של דבר.. קיבל המשרד מבנק לאומי הודעה על הפסקת העבודה עם המשרד וזאת לאחר למעלה משלושים שנות עבודה. יצוין כי ההכנסה מהבנק באותו זמן היוותה למעלה מחמישים אחוז מהכנסות המשרד". הנתבע הוסיף וטען כי נוכח הודעת הבנק וסגירתה בפועל של מחלקת ההוצאה לפועל במשרד, לא ניתן היה להמשיך להעסיק את התובע שכן לא הייתה הצדקה כלכלית ועני ינית להעסקתו, וגם לא היתה אפשרות להחזיקו מבחינה כלכלית". הנתבע שב והדגיש כי בעקבות הירידה בהכנסות מהבנק "נוצרו בשנתיים- שלוש שקדמו לפיטוריו של התובע קשיים תזרימיים חמורים, כאשר בחודש אוגוסט 2018 הבנק סירב להגדיל את מסגרת האשראי למשרד- דבר שמנע תשלום משכורות לעובדים, וחייב את הנתבע לפטור את עובדי המשרד, שכן לא ניתן היה לשלם את משכורותיהם ולהמשיך להעסיקם".

הנה כי כן, ניתן ללמוד מטענות הנתבע עצמו שהועלו באופן ברור ומפורש במסגרת כתב ההגנה, כי בעקבות הפסקת ההתקשרות עם הבנק נקלע המשרד למצוקה כלכלית, וקשיים תזרימיים חמורים, דבר שהוביל עד כדי כך שהבנק סירב להגדיל את מסגרת האשראי של המשרד ולאי תשלום משכורות לעובדי המשרד דבר שחייב אותו לפטר את עובדי המשרד. ולצד זה, אין מחלוקת אף לגרסתו של הנתבע כי מצבו הבריאותי "גם הוא גרם לירידה בהכנסות המשרד" והוא אף אישר כי עבר לעבוד מהבית, כל זה לאחר שכאמור פיטר את עובדי המשרד. בנוסף, התובע הגיש אסמכתאות בדבר קיומם של חובות של הנתבעת כלפי עיריית חיפה (28,949 ₪ בהתאם לפסק בוררות), חוב לחברת ישראכרט בע"מ בתיק הוצל"פ 52887-12-20 (שנסגר).

זאת ועוד, הנתבע מאשר כי לא שילם למגשרת בהליך זה את שכר טרחתה בסכום של 2,500 ₪. בהקשר זה יצוין כי לא ברורה הטענה של הנתבע כי בינו לבין המגשרת התגלעה מחלוקת שבגללה לא שילם את שכר טרחתה בסך 2,500 ₪. שכרה של המגשרת היה צריך להיות משולם בהתאם להסכמת הצדדים בחלקים שווים, והטענה כי המגשרת לא פעלה כראוי, דינה להידחות במסגרת הדיון בבקשה לביטול העיקול.

לאור כל האמור, מצאתי כי יש לקבל את טענת התובע בדבר קיומה של ההכבדה הנטענת.

סיכומו של דבר
מכל המפורט לעיל עולה כי קיים חשש סביר שאי הותרת העיקול על כנו יכביד באופן ממשי על יכולת התובע לממש את פסק הדין, ככל שיינתן לטובתו.
כן מצאתי כי בנסיבות העניין, הנזק שעלול להיגרם לתובע כתוצאה מביטול העיקול, גדול מהנזק אשר עלול להיגרם לנתבע אם צו העיקול יוותר על כנו.
19371נוכח האמור, הבקשה לביטול צווי העיקול נדחית, ההחלטה ליתן צו עיקול זמני
מיום 22.06.21 – בעינה עומדת.
לא מצאתי להיעתר לבקשת התובע להרחבת צו העיקול בהיותה כללית וגורפת. הבקשה לא כוללת פרטים בדבר נכסים או רכבים ספציפיים שבגינם מבוקש הרחבת צו העיקול, וממילא צו העיקול במתוכנת שהתקבל, יש בו כדי להבטיח את מימוש פסק הדין לכשיינתן.
בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך 1,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשפ"ב, (01 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.