הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 21733-05-18

07 פברואר 2021
לפני: כב' הרשמת מירי שי

התובע:
דימטרי טרוסקין
ע"י ב"כ: עו"ד ליאור אמסלם
-
הנתבעות:

  1. מיכאל את מיכאל - המובילים כרמיאל בע"מ
  2. טפל השקעות בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד אלעד פורט

החלטה

1. עניינה של החלטה זו בקשת התובע להורות לנתבעות להגיש תצהיר גילוי ערוך על פי נוסחו של טופס 12 לתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כך שיכלול התייחסות פרטנית לכל אחד מהמסמכים או סוגי המסמכים הספציפיים שהתבקש גילויים. לטענת התובע, תצהיר הגילוי שהגישו הנתבעות כוללני וסתמי, נועד לייצר עמימות שכל תכליתה התחמקות והסתרה, להותיר בידי הנתבעות יתרון בלתי הוגן בניהול ההליך ולסכל את בירור האמת.

2. הנתבעות בתגובתן טוענות שפסק דינו של בית דין זה שניתן בע"ר 34500-07-20 מיום 4.8.20, לא קבע דבר לגבי הגשת תצהיר גילוי מסמכים, כך שלא הפרו כל החלטה שיפוטית. עוד נטען, כי התובע לא ציין חשבוניות ספציפיות או שטרי מטען ספציפיים, ולכן אין ביכולתן להתייחס למסמך שלא התבקש באופן ספציפי. אשר לשטרי מטען שאינם מצויים בחזקת הנתבעות, התגובה מפנה לתצהיר י גילוי קודמים שהוגש ו לתיק בית הדין ומפרטים את גורל שטרי המטען שאינם בידיהן.

3. נקודת המוצא לעניין גילוי מסמכים היא גילוי מרבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת, לשם חשיפת האמת (בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז, מיום 12.9.2006). שכן, מטרתם של הליכי הגילוי והעיון במסמכים היא להביא לכך שההליך המשפטי יתנהל "בקלפים גלויים" (רע"א 7114/05 מדינת ישראל נ' חנה חיזי, מיום 11.12.2007). עם זאת, לכלל זה נקבעו מספר סייגים. אחד הסייגים קובע שצד חייב בגילוי מסמך רק אם המסמך מצוי או היה מצוי ברשותו או בשליטתו (רע"א 4256/98 ה.ל.ס. בע"מ נ' כור מתכת בע"מ, מיום 16.2.1999). הצהרת בעל דין כי אין בידיו מסמך מסוים אמורה להביא את הליכי הגילוי – שהינם הליכים מקדמיים טרם שמיעת ההוכחות – לכדי מיצוי, תוך שהמשך הבירור יכול להיעשות במסגרת הוכחות (ראו: בר"ע (ארצי) 39917-09-20 פלונית – חברה אלמונית , מיום 10.12.20).

4. בענייננו קבע בית הדין הארצי (בר"ע 44658-09-19, פסק דין מיום 31.12.2019), שעל הנתבעות להמציא לתובע את כל שטרי המטען של המשאיות שבהן עבד התובע בתקופה שמחודש אפריל 2017 ועד יוני 2017 לפי דו"חות הנוכחות, ואת החשבוניות שהופקו על בסיס שטרי המטען השייכים לתובע ביחס לאותה תקופה. בהמשך קבע מותב בראשות כב' השופט הראל (ע"ר 34500-07-20, פסק דין מיום 4.8.20), כי על הנתבעות להמציא לתובע עותק צילומי של כל שטרי המטען של המשאיות בהן עבד התובע ואת החשבוניות שהופקו על בסיס שטרי המטען השייכים לתובע ביחס לתקופה שמחודש ינואר 2017 ועד ליום 10.1. 2018 (אך לא כולל 4-6/2017). בהחלטה מיום 3.1.21 נדחתה בקשת התובע לחייב את הנתבעות לגלות את חשבוניות המס ו שטרי המטען שלפי הצהרתן אינם מצויים בידן. כעת התובע טוען שבנוגע לכל אחד מסוגי המסמכים הספציפיים – חשבוניות מס ושטרי מטען – יש לפרט אם הוא מצוי כיום בשליטתן או בחזקתן של הנתבעות, ואם לא – להתייחס גם למסמכים שהיו בעבר בשליטתן או בחזקתן ולהצהיר מתי יצא מהן ומה עלה בגורלם. התובע עותר לחייב את הנתבעות למסור פרטים מזהים מלאים כולל מס' חשבונית, תאריך ושם לקוח; מס' שטר מטען ותאריך.

5. לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה, ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

6. אין בידי לקבל את טענת התובע שעל הנתבעות להצהיר על כל חשבונית ועל כל שטר מטען שאינם מצויים עוד ברשותן או בשליטת ן, וכן לפרט את הנסיבות הקשורות לכך. אין בדין חובה לכלול פירוט כזה ודי בהצהרה בנוגע לסוגי המסמכים הספציפיים. בוודאי שהדברים נכונים שעה שהנתבעות מצהירות שמדובר בעשרות אלפי שטרי מטען אשר לא נסרקו והם אינם ניתנים לאיתור או לשחזור. לעניין זה אפנה למכתבו של ב"כ התובע מיום 2.12.20 (נספח 1 לבקשה מיום 7.12.20) בו פירט את מספרי חשבוניות המס ושטרי המטען החסרים לטענתו. הנתבעות השיבו למכתב זה, ואף תמכו טענתן בתצהיר גילוי מסמכים שצורף לתגובה מיום 23.12.20. משעמד התובע על המסמכים הספציפיים החסרים באופן תחום ומוגדר, והנתבעות השיבו לדרישתו והצהירו שאין להן מסמכים נוספים מעבר לאלה שהועברו לעיונו, אין מקום לחייב אותן להצהיר על העדרם של מסמכים ספציפיים נוספים. כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 3.1.21, ייתכן שהקביעה שבעל דין הסתיר מסמך כלשהו או לא שמר מסמך שהיה עליו להחזיק בו, תשליך באופן שלילי על עניינו מבחינה ראייתית ולרשות בית הדין מגוון כלים דיוניים שנקבעו בהלכה הפסוקה (ראו הפניות בפסק הדין שנזכר לעיל בעניין פלונית). אולם, נכון לשלב גילוי המסמכים ולנוכח אופיו המקדמי של ההליך אני קובעת שהנתבעות מילאו אחר החלטות בית הדין. מעבר לכך, אין מניעה שייערך בירור סוגיית קיומו של מסמך נוסף במסגרת הליך ההוכחות. לנוכח האמור, הבקשה נדחית.
 
7. טרם סיום אתייחס לעיתוי הגשת הבקשה - הנתבעות טענו בתגובתן, כי בכל פעם שמתקרב המועד להגשת תצהירי עדות ראשית, התובע מגיש בקשה נוספת שנועדה להאריך באופן מלאכותי את ההליכים המשפטיים. לטענתן, התנהלות התובע פוגעת בזכותן לקיים הליך משפטי קצר ויעיל. תמוה בעיני מדוע התובע לא העלה טענותיו לפגם בתצהיר הגילוי של הנתבעות במסגרת הבקשה הקודמת (בקשה מיום 7.12.20, בקשה מס' 32), בהתאם לזכות המוקנית לו להשיב לתגובת הנתבעות, אלא המתין 14 יום לאחר החלטת בית הדין מיום 3.1.21. מכאן מתקבל הרושם שיש בהתנהלות התובע תרומה ניכרת ל"עיכוב בלתי סביר ומידתי בניהול התובענה", כלשונו (ראו סקירת הבקשות בסע יף 28 לבקשת התובע וטרוניותיו בסע יפים 29 ו- 30 לבקשה).

8. עוד אציין שלא נעלמו מעיני אמירותיו של התובע המופנות כלפי בית הדין והחלטותיו השיפוטיות. התובע טוען בבקשתו שבית הדין מסייע לנתבעות, אינו מנהל את הליכי הגילוי והעיון כראוי וכנדרש, "ולאור הצטברות של החלטות שגויות מעין אלו ... התעלמות מוחלטת מהלכות פסוקות ..., מתעורר אצל התובע חשש ממשי כבד כי בית הדין הנכבד חרץ את גורלו של התובע". התובע מזהיר כי בטרם תוגש בקשה בעניין קיומו של "חשש ממשי למשוא פנים", על בית הדין לשקול שיקולים עניינים ורלוונטיים. יש להצר על אמירות אלו, שמוטב שלא היו מועלות בבקשה, אולם בשלב זה אמנע מלהתייחס אליהן הואיל ולא הוגשה, כאמור, בקשה קונקרטית. אציין רק שהתובענה אינה מצויה בסמכותו של רשם בית הדין לעבודה, ולנוכח סכום התביעה היא תנוהל בפני מותב בית דין זה, על כל ה משתמע מכך.

9. בנסיבות העניין, משנדחתה הבקשה, יישא התובע בהוצאות הנתבעת בסכום של 1,500 ש"ח אשר תשולמנה בתוך 30 ימים מהיום.

10. משהסתיימו הליכי הגילוי והעיון במסמכים, התובע יגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו עד יום 7.3.21 ויחולו יתר הוראות ההחלטה מיום 28.4.2019 .

11. מעקב ביום 8.3.2021 אחר תצהיר עדות ראשית מטעם התובע.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשפ"א, (07 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.