הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 19530-01-20

20 מרץ 2020

לפני: כב' הרשמת אימאן נסראלדין

המבקש/התובע:
סלומון ברדוגו
ע"י ב"כ: עו"ד חקימוביץ

-
המשיבים/הנתבעים:
אדום יבוא בע"מ
ע"י ב"כ: עוה"ד אלטמן
מאיר קדוש
מדינת ישראל – הרבנות הראשית לישראל
ע"י פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי

החלטה

לפני בקשת התובע (להלן: "המבקש") לפטור מתשלום אגרת בית הדין בסך 6,400 ₪ מטעמים של חוסר יכולת כלכלית (להלן: "הבקשה").
המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבים לתשלום פיצויים בסך 640,000 ₪.
במסגרת התביעה נטען, כי המבקש הועסק בשירותי המשיבה 1 בתפקיד משגיח כשרות בצוות שחיטה במפעל נלסון בארגנטינה , מיום 13.11.17 ועד לסיום העסקתו ביום 5.12.17 . לטענת המבקש, פיטוריו היו על רקע תלונה שהוגשה לרבנות הראשית לישראל (המשיבה 3) בידי המשיב 2 אשר במועד הרלוונטי לתביעה שימש כראש צוות במפעל; עוד נטען, כי הפיטורים נעשו שלא כדין לאחר שה מבקש העיר לממונים על הפרת כללי הכשרות, ללא שימוע ותוך פגיעה בשמו הטוב ו גרימת עוגמת נפש. לפיכך, עתר המבקש לחיוב המשיבות 1 ו- 3 בתשלום פיצוי בסך 540,000 ₪ בגין פיצוי עונשי (100,000 ₪), פיצוי בגין פגיעה בהשתכרות למשך שנתיים (240,000 ₪), פיצוי בגין פגיעה בחופש העיסוק (100,000 ₪) ופיצוי בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני (100,000 ₪); עוד עתר המבקש לחיוב המשיב 2 בתשלום פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין לשון הרע ופיצוי נוסף בסך 100,000 ₪ ביחד ולחוד עם יתר המשיבים בגין עוגמת הנפש ונזק לא ממוני.
הבקשה הוגשה במקור ביום 9.1.20 וצורפו לה תדפיסי חשבון בנק לחודשים אוקטובר עד דצמבר 2019 בלבד; ביום 15.1.20 צירף המבקש לבקשת בית הדין תדפיסי חשבון בנק עבור החודשים יולי עד ספטמבר 2019. במסגרת הבקשה והתצהיר הנלווה לה נטען, כי הבקשה נסמכת על הוראת סעיף 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 והטעמים העומדים בבסיסה הם כדלקמן:
המבקש לא עובד מאז מועד פיטוריו והוא ומשפחתו מתפרנסים מקצבת נכות כללית המשולמת ל מבקש מהמוסד לביטוח לאומי בסך 3,312 ₪ לחודש ומקצבת נכות כללית המשולמת לאשתו בסך 2,022 ₪;
אין בבעלות המבקש נכסי נדל"ן או כל נכסים יקרי ערך אחרים;
המבקש מתגורר בשכירות ותשלומי השכירות החודשיים אינם מאפשרים את תשלום האגרה בתיק ;
למבקש יתרת הלוואה בבנק בסך 70,000 ₪.
המשיבה 1 (אדום יבוא בע"מ) מתנגדת לבקשה בנימוק, כי ה תקנות עליהן היא נסמכת אינן רלוונטיות והחיקוק הרלוונטי לבתי הדין לעבודה קבוע בתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח-2008 (להלן: "תקנות האגרה"); המבקש לא התייחס לכל המבחנים הרלוונטיים למתן פטור מאגרה הקבועים בתקנה 12(ב) לתקנות האגרה ובכלל זה העדר יכולת כלכלית ומבחן העילה כאשר הבקשה מתייחסת ל העדר יכולת כלכלית בלבד ודי בכך כדי לדחותה; אשר לעילת התביעה נטען, כי רוב עילות התביעה אינן מופנות כנגד המשיבה 1 אלא כנגד יתר המשיבים; מכתב התביעה אף עולה, כי המבקש אינו עובד קבוע של המשיבה ואף לא עובד "עונתי" אלא עובד ארעי המשובץ על ידי המשיבה 3 מעת לעת ליבואנים שונים לתקופה קצובה. המשיבה 1 אינה רשאית להעסיק עובדים שלא אושרו על ידי הרבנות הראשית ובנסיבות העניין, המשיבה 1 לא היתה רשאית להמשיך ולהעסיק את המבקש מקום בו הרבנות הראשית קבעה, כי הוא אינו יכול להמשיך בעבודתו ובמקרה זה בהתאם לפסיקה, המשיבה 1 אף לא היתה מחויבת בעריכת שימוע למבקש. חילופי המכתבים שצורפו לכתב התביעה מלמדים על הפגמים שנפלו בהתנהלותו המקצועית של המבקש ואף על עבירות חוזרות ונשנות על טוהר המידות, אשר חייבו את הפסקת העסקתו, למצער, עד לבירור העניין; עיון בראשי הנזק המפורטים בתביעה מגלה, כי הם מבוססים על הערכה בלתי מנומקת שאינה נסמכת על כל תחשיב / הסכם / פיצוי קבוע מראש או מסמכים כלשהם, באופן המלמד, כי המבקש "ניפח את סכומי התביעה, גם אם אין בידו ראיות לכך, בהנחה שלא יידרש לשלם עבורם אגרה כדין". גם תובע שאינו חסר יכולת כלכלית יתקשה לשלם אגרה אף בגין חלק קטן מסכום התביעה, כך שלו המבקש היה יודע שאינו זכאי לפטור מאגרה הרי שהיה מכלכל את צעדיו בהתאם ומגיש תביעה בגין הנזקים הריאליים שלגביהם קיים סיכוי ריאלי להוכחתם.
המשיבה 3 (מדינת ישראל – הרבנות הראשית לישראל ) מתנגדת אף היא לבקשה מהטעמים הבאים:
התקנות עליהן נסמכת הבקשה אינן רלוונטיות לבתי הדין לעבודה.
הבקשה אינה עומדת בתנאים הקבועים בתקנה 12 לתקנות האגרה, שכן המבקש לא הוכיח כי הוא נעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה.
התצהיר הנלווה לבקשה אינו מפורט דיו ואינו מפרט את מצבו הכלכלי של המבקש כדרישת התקנות.
המבקש לא צירף כל אישור המראה, כי הוא עומד בתנאים הקבועים בתקנות האגרה הקובעים שורה של מקרים בהם קיים פטור סטטוטורי מתשלום האגרה ובכלל זה ייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי וזכאות לייצוג כאמור. כך המבקש גם אינו עומד בתנאים הקבועים בתקנה 12(ג)-(ד) לתקנות הקובעות מספר מסמכים המהווים ראיה לכאורה להעדר יכולת כלכלית לתשלום האגרה.
המבקש לא פירט מהם המאמצים שעשה על מנת להשיג את הסכום הנדרש לתשלום אגרת בית הדין ולא התייחס לעובדת ייצוגו בתביעה על ידי עו"ד ולאופן מימון שכר הטרחה ; המבקש צירף קבלה לפיה שילם 1,500 ₪ כמקדמה עבור הייצוג ולא הסביר כיצד היה בידו לשלם את הסכום האמור.
מתדפיסי חשבון הבנק עולה, כי למבקש יתרה בחשבון בסך 10,678 ₪ נכון ליום 30.12.19 ומשכך לא ברור מדוע המבקש אינו יכול לשלם את האגרה שסכומה פחות מסכום היתרה בחשבונו .
המבקש ואשתו מקבלים קצבה קבועה מהמוסד לביטוח לאומי בסך כ- 5,100 ₪ לחודש.
מתדפיסי חשבון הבנק עולה, כי המבקש מקבל מידי חודש (ביום ה- 3 בכל חודש) סכום נוסף בסך 1,040 ₪ ממשרד הבינוי והשיכון אליו הוא לא התייחס כלל בתצהירו. עוד עולה, כי המבקש מקבל תשלום עבור שכר דירה בסך 1,800 ₪ מ"גיאן אברהם" אליו המבקש כלל לא התייחס בתצהירו.
עיון בתדפיסי חשבון הבנק מלמד, כי המבקש פדה המחאות שונות אליהן כלל לא התייחס בתצהירו כמפורט להלן: ביום 27.10.19 המחאה בסך 4,400 ₪, ביום 1.11.19 המחאה בסך 7,796 ₪, ביום 1.12.19 המחאה בסך 1,154.48 ₪ והמחאה נוספת בסך 4,400 ₪, ביום 15.12.19 המחאה בסך 300 ₪, ביום 12.12.19 המחאה בסך 3,500 ₪, ביום 25.12.19 הפקדת מזומן בסך 1,500 ₪ - מכאן שתדפיס חשבון הבנק מלמד, כי ברשות המבקש כסף באמצעותו ניתן לשלם את האגרה.
המבקש לא הראה ניסיונות לגיוס כספים מצדדים שלישיים לרבות בדרך של הלוואה ולא הוכיח שאין בבעלותו נכסים אחרים או רכוש יקר ערך העשוי לסייע לו בגיוס כספים; כך גם לא ברור מדוע מקבל המבקש מידי חודש סך של 1,800 ₪ שנכתב במהות 'העברה' ומדובר בתשלום עבור שכר דירה.
עת המדובר בשני תנאים מצטברים הרי שדין הבקשה להידחות בהעדר הוכחה, כי המערער נעדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה.
אשר למבחן העילה צוין, כי בשלב זה טרם הועברה התייחסות הרבנות הראשית לתביעה ומשכך המדינה אינה יכולה להתייחס לגוף התביעה; עם זאת נטען, כי המבקש תבע ראשי נזק כלליים, בסכומים גבוהים שאינם מגובים במסמכים המראים על נזק ויש ביניהם חפיפה כך שהמבקש תובע כפל פיצוי ולו ה אחרון היה נדרש לשלם אגרה, ייתכן שהיה בוחר לכמת את תביעתו בצורה יותר מדויקת, מדודה ולא מופרזת.
בתשובתו לתגובות המשיבות הוסיף המבקש וטען, כי הוא אזרח קשה יום המתקיים יחד עם משפחתו מקצבאות שהוא מקבל מהמדינה, וכי המצב אליו הוא נקלע הוא תולדה ישירה של מחדלי המשיבים והפגיעה בחופש העיסוק שלו. עוד נטען, כי אכן התקנות הרלוונטיות לבתי הדין לעבודה הן תקנות האגרה הזהות במהותן לתקנות העומדות בבסיס הבקשה; למבקש עילת תביעה מוצקה המפורטת בהרחבה בכתב התביעה ואין כל חפיפה בין ראשי הנזק הנתבעים המגובים בראיות רבות שיובאו בפני בית הדין ; מטרת הפטור מתשלום האגרה אינו העברת הנטל הכלכלי בניהול התביעה לקופה הציבורית כפי שנטען בתגובות אלא הנגשת הזכות למשפט צדק לאלו שאין בי דם לשלם על כך.
אשר לתדפיסי חשבון הבנק נטען, כי כאמור בתצהיר הנלווה לבקשה, למבקש יתרת הלוואה בסך 60,000 ₪ אותה הוא ממשיך לשלם; אם המבקש ישלם את האגרה מסכום היתרה בחשבון, המהווה מעל 60% מהיתרה, הוא עלול להימצא בהעדר יכולת כלכלית להתנהלות יום-יומית.
אשר לתשלום עבור "שכר דירה" בסך 1,800 ₪ נטען, כי הוא בגין דירה שעברה לאחרונה בירושה לחמישה אחים ולמבקש חלק של חמישית מהסכום המצוין, קרי 360 ₪.
אשר לתשלום מהמשרד לבינוי ושיכון נטען, כי ביום 6.2.20 קיבל המשיב מכתב דרישה לפיו הוא מחויב להחזיר את הסך 9,360 ₪ ששולם לו מעבר לסכום לו היה זכאי – סכום שטרם הוחזר עקב מצבו הכלכלי של ה
מבקש.
אשר לסכומים העולים מתדפיסי חשבון הבנק צוין, כי מדובר בגמ"ח מלכ"רים – דהיינו תרומה שהמבקש מקבל ולדבריו, עצם העובדה שחשבונו מצוי ביתרה חיובית אינו מעיד על יכולתו לשלם את אגרת בית הדין , אלא על התנהלות כלכלית יעילה של המבקש שאינו חפץ להתנהל מול ההוצאה לפועל.
אשר לסוגיית מימון הייצוג בתיק נטען, כי שכר הטרחה בתיק הוא נמוך והמבקש חסך כספים על מנת להגיש תביעתו ולקבל את המגיע לו; עוד צוין, כי אמנם המבקש קיבל אישור לייצוג משפטי מהלשכה לסיוע משפטי דבר המעיד על יכולת כלכלית נמוכה אלא שהוא העדיף להיות מיוצג בידי עורך דינו משיקולים של אסטרטגיה מקצועית ו נוכח מורכבות התביעה.
דיון והכרעה

חובת תשלום אגרה עם פתיחת הליך בבית הדין לעבודה מעוגנת בתקנה 2 לתקנות האגרה. בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה הוסבר הרציונל העומד בבסיס חובה זו, בזו הלשון:
"ראשית – בעל דין הפונה לערכאת שיפוט נדרש לשלם עבור השירות שהוא מקבל ממערכת המשפט ושנית – תשלום אגרה מעיד על רצינות ההליך ומונע נקיטת הליכי סרק או ניצול לרעה של ההליך השיפוטי"
(בש"א (ארצי) 74/10 רונית אלון – אלון מיכון משרדי בע"מ, ניתן ביום 11.3.2010).
תקנה 12 לתקנות האגרה קובעת, כי על בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם את האגרה, לצרף לבקשה לפטור מאגרה תצהיר המפרט את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה. בתקנה 12 לתקנות האגרה נקבעו שני תנאים מצטברים למתן פטור מתשלום אגרה, אשר ביניהם מתקיימת זיקת גומלין, ואשר הוכחת התקיימותם מוטלת על מבקש האגרה, כדלקמן (ההדגשות הוספו , א.נ.):
"(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שהליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה..."
לאחר עיון בבקשה, בכתב התביעה, בתגובות המשיבות ובתשובת המבקש, על כל נספחיהם, מצאתי, כי דין הבקשה להידחות. להלן אפרט טעמיי.
אשר למצבו הכלכלי של המבקש – המבקש לא הביא בפני בית הדין תמונה מלאה אודות מצבו הכלכלי, כאשר מעיון בתדפיס י חשבון הבנק ש הוגשו לתיק, המתייחסים לש שת החודשים הקודמים למועד הגשת הבקשה עולה, כי המבקש ואשתו מקבלים קצבאות נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסכום כולל של כ- 5,334 ₪ לחודש, זאת נוסף לסכום חודשי על סך 1,040 ₪ ממשרד הבינוי והשיכון המשולם בכל ה- 3 לחודש אליו לא התייחס המבקש בתצהירו , וכן תשלום חודשי עבור "שכר דירה" בסך 1,800 ₪ מאת "גיאן אברהם" ואף העברות לחשבון והפקדת המחאות ומזומנים בסכומים שונים בחשבון הבנק, בסכומים הנעים בין 300 ₪ ל- 7,796 ₪ - אליהן המבקש כלל לא התייחס בתצהירו.
בתשובתו לתגובות המשיבות טען המבקש, בין היתר, כי מדובר בתרומות אותן הוא מקבל על מנת לסייע לו מבחינה כלכלית ואילו בהתייחס לתשלום עבור "שכר דירה" בסך 1,800 ₪ נטען בסעיף 18 לתשובה, כי התשלום מועבר בגין "דירה אשר עברה לאחרונה בירושה לחמישה אחים ולמבקש חלק של 1/5 מן הסכום הנקוב לעיל (360 ₪)" – זאת מבלי שהטענה נתמכה בכל ראיה ואף לא פורט מתי הועברה הדירה בירושה. כך גם טען המבקש בתשובה, כי ביום 6.2.20 הוא נדרש להשיב למשרד הבינוי והשיכון סך של 9,360 ₪ בגין קבלת סכומים העולים על הסכומים להם הוא היה זכאי, כמשתקף מהמכתב שצורף כנספח ב' לתשובה; מעיון במכתב זה עולה, כי נרשם בו כדלקמן:
"בתאריך 06/01/2019 נמצאתם זכאים לסיוע בשכר דירה בסך 1,040 ₪ לחודש.
בהתאם לזכאות זו הועברו לחשבונכם, או על פי בקשתך לחשבון משכיר/ה הדירה בה התגוררת, כספי סיוע בשכר דירה בסך 1,040 ₪ עבור חודשים 04/2019-12/2019. בעקבות פעולות בקרה שמשרדנו עורך, נמצא כי התשלום שהועבר לכם היה גבוה מכפי שהיית זכאי לו מפני שנמצא כי הנך בעל דירה או חלק בדירה בירושה.
לפיכך, הנך נדרשת להשיב 9,360 ₪ (להלן "החוב")..."
ממכתב זה עולה בבירור, כי במועד הגשת הבקשה והתצהיר הנלווה לה, ביום 9.1.20, המבקש קיבל ממשרד הבינוי והשיכון סיוע חודשי בשכר הדירה בסך 1,040 ₪ אליו לא התייחס כלל בתצהירו, מה גם שלמקרא מכתב הדרישה עולה, כי החוב נוצר בגין בעלות המבקש בדירה או חלק בדירה בירושה, אליה המבקש לא התייחס ולא פירט את שווי הנכס או את שווי חלקו והתמונה שהובאה בפני בית הדין היא חלקית בלבד.
כך גם המבקש לא פירט אילו מאמצים הוא עשה על מנת לגייס כספים לצורך תשלום האגרה מקרובי המשפחה ולא הציג לפני בית הדין כל ראיה לכך, כי אכן פנה לגורמים בנקיים או חוץ בנקאיים שונים בבקשה לקבל הלוואה לצורך תשלום האגרה וסורב, כאשר מעיון בבקשה ובתדפיס חשבון הבנק שצורף לה עולה, כי בתכוף לפני הגשת הבקשה, היתרה בחשבון הבנק של המבקש נכון ליום 30.12.19 עמדה על 10,678 ₪ ובנסיבות אלה, אכן לא ברור מדוע המבקש אינו יכול לשאת בתשלום האגרה בגין הגשת תביעתו בסך 6,400 ₪.
כך גם אמנם צורף לתשובה מכתב המעיד על זכאות המבקש לייצוג משפטי מהלשכה לסיוע משפטי, אלא שהמבקש בחר בסופו של יום שלא לקבלו ולהיות מיוצג על ידי בא כוחו שבתביעה, זאת מבלי שהתייחס לאופן מימון שכר הטרחה וההנחה היא, כי ניתן לממן את תשלום האגרה מאותו המקור המשמש למימון שכר הטרחה בתיק (ראו: רע"א 8327/08 לוי נ' פרזון אגודה חקלאית, ניתן ביום 30.11.2008).
בנסיבות אלה, לא הוכח לפני, כי הבקשה לפטור מאגרה אשר משמעותה הישענות על הקופה הציבורית, היא בבחינת מוצאו האחרון של המבקש.
מעבר לנדרש אוסיף בהתייחס למבחן העילה, כי על פניו ומבלי לקבוע מסמרות בתביעה לגופה, עולה אפוא, כי ה מבקש עותר באופן כללי ולא מפורט לקבלת פיצויים בסך כ- 640,000 ₪ בגין עבודתו מיום 13.11.17 ועד ליום 5.12.17 במשיבה 1, בגין ראשי נזק כלליים בדמות פיצוי עונשי (100,000 ₪), פיצוי בגין אובדן השתכרות למשך שנתיים (240,000 ₪), פיצוי בגין פגיעה בחופש העיסוק (100,000 ₪), פיצוי בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני (100,000 ₪) ופיצוי מהמשיב 2 בגין לשון הרע בסך 100,000 ₪. משכך עולה, לכאורה, כי התביעה אינה מפורטת דייה ולא ברורה זכאות המבקש לסכומים הגבוהים הנתבעים בכתב התביעה.
סוף דבר
על יסוד כל אמור לעיל, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולפטור את המבקש מתשלום האגרה.
עם זאת, מתוך התחשבות במצבו האישי של המבקש ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 12(ו) לתקנות האגרה, המבקש ישלם את האגרה בשני תשלומים שווים ורצופים, כאשר מועד פירעונם בתאריכים 20.4.20 ו- 20.5.20.
אין צו להוצאות.
מזכירות בית הדין תשלח למבקש, יחד עם החלטה זו, שוברים לתשלום האגרה, ותעקוב אחר תשלום האגרה בהתאם לאמור לעיל.

ניתנה היום, כ"ד אדר תש"פ, (20 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.