בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 1335-04-20

22 אוקטובר 2020

לפני: כב' הרשמת אימאן נסראלדין

התובע:
מחמד מנוור מנאסרה
ע"י ב"כ: עו"ד אסמאעיל

-
הנתבעים:

1. גרין פורמולה בע"מ
2. אייל אלאלוף

החלטה

לפני בקשת הנתבעת 1 לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך (להלן: "הבקשה").

הרקע לבקשה וטענות הצדדים
התובע, תושב חברון, הגיש ביום 1.4.20 תביעה על סך 263,546 ₪ כנגד הנתבעים לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות, המגיעות לו לטענתו בגין עבודתו ב"מפעל חומרי ניקיון באזור נשר" (סע' 2.ב. לכתב התביעה), בתקופה מחודש מאי 2014 ועד לחודש מאי 2019.
בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי התובע הועסק כעובד בשכר יומי בתעריף 230 ₪ וכי הוא עבד בממוצע כ- 10 שעות ביום, מבלי ששולם לו גמול עבודה בשעות נוספות וכי התובע פוטר על ידי הנתבעים "ללא סיבה חוקית" וללא תשלום פיצויי פיטורים כמתחייב.
ביום 29.6.20 הגיש הנתבע 2 בקשה לסילוק התביעה כנגדו על הסף בנימוק, לפיו מעולם לא היה לו מפעל בנשר, הוא מעולם לא העסיק עובדים ואינו מכיר את התובע ומכחיש את הטענה, כי הוא עבד אצלו. התובע התנגד לבקשה ולתגובתו מיום 10.7.20 צירף קבלה המופנית לנתבעת 1, בה צוין כי היא תימסר לידי הנתבע 2 וכן צירף המחאות משני הנתבעים, אשר לדבריו הן נמסרו לידיו.
בבקשתה דנן, טוענת הנתבעת 1 כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך, בהתאם לתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"), זאת מנימוקים אלה:
התובע הוא תושב הרשות הפלסטינאית והוא אינו תושב מדינה אשר חלה עליה אמנת האג.
התובע לא הציג ראשית ראיה לקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים ולא צירף לתביעתו כל אסמכתה המעידה, כי הוא עבד בנתבעת בתקופה הנטענת, כולה או חלקה. כך גם התובע לא עמד בנטל להוכיח אף לא אחד מרכיבי התביעה. לכתב התביעה אף לא צורף ייפוי כח כדין.
מדובר בתביעה מופרכת שהוגשה "בשיטת מצליח הידועה לשמצה". לאף אחד מהנתבעים לא היה מעולם מפעל בנשר; המסמכים שצורפו לתגובת התובע לבקשה לסילוק התביעה על הסף אינם קשורים אליו כלל ואינם תומכים בתביעתו ואף לא ברור הכיצד הגיעו לידיו; התובע לא הצביע על כל קשר בינו לבין הנתבעים; העובדה שבמסמכים שצורפו מופיע מספר טלפון זהה של הנתבעים מקורה בכך שהנתבע 2 הוא בעל המניות בנתבעת 1; בעוד בסעיף 2 לכתב התביעה נטען, כי התובע עבד במפעל חומרי ניקוי, בסעיף 4 לתגובה לבקשה לסילוק על הסף נטען, כי התובע עבד במפעל לחומרי בניין – כך שמדובר בתביעה שסיכוייה להתקבל קלושים.
התובע לא הוכיח כי ניתן יהא להיפרע ממנו ככל שתביעתו תידחה ואף לא רשם את מענו בכתב התביעה ויש בכך , בהתאם לפסיקה , כדי להוות נימוק לחיובו בהפקדת ערובה.
בתגובתו לבקשה טען התובע, כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים שלהלן:
מדובר בבקשה מוקדמת אשר הוגשה אף בטרם הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים ובטרם נפרשה תמונה מלאה בפני בית הדין. הנתבעים לא הכחישו עד היום את קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים.
בית הדין האזורי לעבודה מצווה לנהוג בכל הנוגע לחיוב תובע בהפקדת ערובה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת ובהיותו מכהן כערכאה ראשונה, עליו להצביע על טעם מיוחד לחיוב התובע בהפקדת ערובה, שכן זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד. לתמיכה בטענותיו, הפנה התובע לפסיקה ובין היתר לע"ע (ארצי) 1064/00 קיניאנג'וי – אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע (לה) 625.
בהעדר הגשת כתב הגנה, הרי שהנתבעים לא הצביעו על ראיות הסותרות את האמור בכתב התביעה ולא ניתן לקבוע, כי סיכויי התביעה קלושים.
בניגוד לטענת הנתבעים במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, כי מעולם לא העסיקו את התובע, הרי שהנתבע 2 התקשר לתובע ולאביו ושיחה זו הוקלטה, כאשר במסגרתה הודה הנתבע 2 בהעסקת התובע אצלו ואצל הנתבעת 1 וביקש מהתובע למחוק את התביעה כנגד קבלת תשלום מחוץ לכתלי בית הדין.
הנתבעים אינם דוברי אמת, עת בבקשה לסילוק על הסף נטען כי אין קשר בין הנתבעת 1 לבין הנתבע 2 ורק לאחר שצירף התובע לתגובתו את המסמכים המפורטים לעיל (קבלה והמחאות) – הודו הנתבעים בבקשתם דנן, כי הנתבע 2 הוא למעשה בעל המניות בנתבעת 1. כך גם בניגוד לטענת הנתבעים כי אין להם מפעל בנשר, הרי שמעיון במסמכים המצורפים לתגובה עולה, כי כתובת הנתבעים היא בעיר נשר.
בתשובה לתגובה הוסיפה הנתבעת 1 ו טענה, כי תקנה 116א אינה מגדירה את המועד להגשת בקשה להפקדת ערובה, כאשר העדר הגשת כתב הגנה עד היום היה בהתאם להחלטת בית הדין. הנתבעים פירטו את טענותיהם במסגרת הבקשה דנן ובמסגרתה טענו, כי הם לא מכירים את התובע והכחישו באופן ברור קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים. עוד נטען, כי מעולם לא היה לנתבעים מפעל באזור נשר כפי שטוען התובע בתביעה, כך שמדובר בתביעה מופרכת, בה התובע מבקש להמתין ולעיין בכתב ההגנה על מנת לבקש "לתקן" את כתב התביעה בהתאם ועל בית הדין להוקיע שיטה זו. התובע נסמך בתגובתו על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אשר אינה רלוונטית יותר לדיון בהפקדת ערובה, הנבחן בהתאם לתקנה 116א לתקנות. הפסיקה אליה הפנה התובע בתגובתו אינה רלוונטית והיא מתייחסת למצב הקודם לתיקון התקנות בעוד נקודת המוצא בפסיקה היום היא, כי יש לחייב את ה תובע בהפקדת ערובה, למעט בהתקיים אחד התנאים הקבועים בתקנה 116א לתקנות, שאינם מתקיימים בענייננו.
התובע לא צירף כל מסמך/ראיה המצביעה על קשר בין הצדדים, כאשר המסמכים שצורפו לתגובה הוצגו שלא כדין, אין להם כל קשר לתובע, המסמכים אינם חתומים כלל ובית הדין נדרש לאסור כל שימוש במסמכים אלה אשר "נגנבו" או "הועתקו" שלא כדין ואף שם התובע אינו מתנוסס על אף אחת מההמחאות. דווקא מהמסמכים שצורפו עולה, כי אין לנתבעת 1 מפעל בנשר, ולא בכדי התובע לא ציין את כתובת המפעל, כאשר הנתבעים אינם מתנגדים למתן צו לעיריית נשר על מנת שתבהיר האם לנתבעת 1 מפעל בנשר, אם לאו. ככל שאכן בידי התובע הקלטה לשיחה הטלפונית הנטענת והמוכחשת, הרי שלא ברור מדוע זו לא צורפה לתגובה.
דיון והכרעה
סוגיית הפקדת הערובה מוסדרת כיום בתקנה 116א לתקנות, אשר נכנסה לתוקפה עוד ביום 2.9.16 וקובעת כדלקמן:

"116א. ערובה לתשלום הוצאות
(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."
10. תכליתה של תקנה 116א לתקנות היא מניעת מצב בו מעסיקים יאלצו להתמודד עם תביעות סרק בלתי מבוססות, תוך השקעת מאמצים וכספים בניהול הליך לא מוצדק (ראו: בג"ץ 7016/16 עדאלה-המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, מיום 17.9.18).
11. יצוין, כי המצב המשפטי שתואר בתגובת התובע והפסיקה אליה הפנה אכן מתייחסים למצב שהיה נהוג בבתי הדין לעבודה עובר להתקנת תקנה 116א לתקנות, כאשר באותה העת, בתי הדין לעבודה בחנו בעת ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה בעיקר את סיכויי הצלחת התביעה והיותה מופרכת .
12. אולם, מלשון תקנה 116א(ב) המצוטטת לעיל למדים, כי נקודת המוצא היום היא שונה ולפיה, תובע שאינו תושב ישראל ואינו אזרח מדינה החתומה על אמנת האג, יפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע ובית הדין רשאי שלא לחייב תובע זה בהפקדת ערובה, בהתקיים אחד משלושת החריגים שלהלן:
א. התובע הראה 'ראשית ראיה' להוכחת תביעתו;
ב. התובע הראה, כי הנתבע יכול להיפרע את הוצאותיו ממנו ככל שהתביעה תידחה;
ג. מתקיימים טעמים מיוחדים, שיירשמו.

מן הכלל אל הפרט
13. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר בתיק, וכן לאחר ששקלתי את זכות התובע לגישה לערכאות מחד גיסא וזכות ה נתבעת שלא להיגרר להליכי סרק מאידך גיסא, מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל. להלן אפרט טעמיי.
14. התובע אינו תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג כך שהכלל בעניינו הוא, שיש לחייבו בהפקדת ערובה, למעט בהתקיים אחד החריגים המנויים בתקנה 116א לתקנות, כמפורט לעיל.
15. אשר לדרישה להצגת 'ראשית ראיה' להוכחת התביעה, מדובר במונח שאינו מוגדר בחוק אולם בדברי ההסבר לתיקון התקנות נרשם לגביו כדלקמן:
"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראייה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו."

16. בשלב זה של ההליך, אין מצופה מהתובע להציג את מלוא ראיותיו להוכחת מלוא רכיבי התביעה; עם זאת, אין די בטענת התובע, כי הוא הועסק בשירותי הנתבעים משך חמש שנים "במפעל חומרי ניקיון באזור נשר" וכי זכויותיו הסוציאליות לא שולמו לו כדין. התובע לא צירף לתביעתו כל מסמך שיש בו כדי לתמוך בטענ ה בדבר קיומם של יחסי ע ובד ומעסיק בין הצדדים ובדבר קיומה של חבות כלשהי מצד הנתבעת, וחרף טענתו בכתב התביעה ובתגובה לבקשה, כי "... (יש לציין כי הנתבע מס' 2 התקשר טלפונית לתובע ולאבי התובע וביקש מהם למחוק את התביעה) והשיחה מוקלטת ובתוך השיחה הנתבע מס' 2 מודה בהעסקת התובע אצלו ואצל הנתבע מס' 1 ומבקש מהתובע למחוק את התובענה וישלם לו את זכויותיו מחוץ לכותלי בית הדין" (סע' 11 לתגובה) – הרי שלא צורף לתגובה תמלול השיחה שהוקלטה לכאורה ואילו המסמכים שצורפו לתגובה אין בהם כדי להניח 'ראשית ראיה' בדבר קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים או בנוגע לקיומה של חבות כלשהי מצד ה מבקשת.
כך אמנם צירף התובע לתגובתו תעודת משלוח בה צוינה כתובת הנתבעת 1 בעיר נשר, כאשר גם שם הנתבע 2 מופיע במסמך זה, אולם מחשבונית מס נוספת שצורפה לתגובה עולה, כי כתובת הנתבעת 1 המופיעה על מסמכיה היא: "אזור התעשיה באקה אל גרביה" ואילו כתובת נוספת למשלוח דואר היא: "ת.ד. 967 נשר". מכל מקום, לא ברורה זיקת המסמכים האמורים לתובע עצמו והכיצד יש בהם, אם בכלל, כדי לתמוך בטענתו בדבר העבודה במפעל הנתבעים בנשר או בדבר זכאותו לסכומים הנתבעים בכתב התביעה. למותר לציין, כי התובע צירף לתגובתו המחאות שונות לשנים 2017-2018, כאשר שם התובע אינו מופיע באף אחת מהמחאות אלה ואף הסכומים השונים הרשומים בהן (8600 ₪, 1210 ₪, 7150 ₪, 6130 ₪, 10590 ₪, 4000 ₪, 2281 ₪, 1810 ₪ ו- 3800 ₪) אינם תומכים בטענת התובע בנוגע לשכר הממוצע (5,980 ₪ לחודש, סע' 3 לכתב התביעה ).
17. על יסוד כל האמור – לא מצאתי, כי התובע הביא 'ראשית ראיה' להוכחת תביעתו כנגד ה נתבעת 1 ומשלא שוכנעתי בהתקיימותם של חריגים נוספים לכלל הקבוע בתקנה 116א לתקנות – מצאתי, שיש מקום לחיוב ה תובע בערובה להבטחת הוצאות המבקשת.
סוף דבר
18. הבקשה מתקבלת.
19. באיזון שבין זכות התובע לגישה לערכאות מחד גיסא, לבין זכות ה נתבעת 1 שלא להיגרר להליכי סרק וכי תוכל לפרוע הוצאותיה ככל שהתביעה תדחה מאידך גיסא, מצאתי, כי יש להטיל על ה תובע הפקדת ערובה בסך 1,200 ₪ בלבד.
20. התובע יפקיד את הערובה כאמור וזאת תוך 30 ימים ממועד קבלת החלטה זו, אחרת התביעה תמחק.
21. הוצאות הבקשה תובאנה בחשבון בתום ההליך המשפטי.

ניתנה היום, ד' חשוון תשפ"א, (22 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.