הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 12054-04-19

20 יולי 2021

לפני:

כב' השופטת מיכל פריימן
נציג עובדים מר דניאל אמזלג

התובע
מאגד טרביה
ע"י ב"כ: עו"ד סונדוס דראושה
-
הנתבעת
מ.דוכי יבוא ושווק (1975 ) (2009 ) בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד עלאא' קסום

פסק דין

רקע כללי
התובע הועסק בנתבעת, חברה לייבוא ושיווק קרמיקה וכלים סניטריים מיום 3.8.17 ועד להתפטרותו שנכנסה לתוקף ביום 20.2.19.
במהלך תקופה זו היה בתקופת אי כושר עקב פגיעות בעבודה מיום 23.8.17 עד 15.10.17 וכן מיום 1.7.18 עד 31.8.18 ( ר' נספח ב' לתצהיר הנתבעת).

התובע הועסק במשך 6 ימים בשבוע, בעיקר בהובלת המוצרים ללקוחות ולעיתים עבד במחסן הנתבעת.

בתביעתו שלפנינו תובע התובע הפרשי שכר וזכויות שונות המגיעות לו מכוח תקופת עבודתו וסיומה וכן פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, אי מתן אישור על תקופת העבודה ופיצוי בגין תלושי שכר שנמסרו שלא בזמן.

בתביעתו טען לחלות הסכם קיבוצי ו/או צו הרחבה בהובלה ולזכויות שונות מכוחם אולם בהמשך ההליך חזר בו למעשה מטענה זו ואינו עומד על תביעותיו הנובעות מהם (תביעה להפרשות לקרן השתלמות, דמי אש"ל, ביגוד, וחישוב פדיון חופשה, פיצויים והפרשות לפנסיה לפי שיעור מוגדל של 150% ).
כמן כן חזר בו למעשה התובע מהתביעה להפרש דמי הבראה.
המחלוקות העומדות להכרעתנו הינן בשאלות הבאות:

זכאות התובע לפיצויי פיטורים או לחלף הפרשות לפיצויי פיטורים ושיעורם, זכאות התובע להפרשות לפנסיה ושיעורן, זכאות התובע לשעות נוספות, לפדיון חופשה ולפיצויי הלנה על משכורת 2.2019 שלטענתו שולמה באיחור.

כמו כן יש להכריע בתביעת התובע לפיצויים בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, אי מתן אישור על תקופת העסקה ופיצוי בגין מסירת תלושים באיחור.

התביעה לפיצויי פיטורים ולחילופין לפיצוי בגובה ההפרשות לפיצויי פיטורים

התובע טען כי עקב קיפוח זכויותיו, יש לראות בהתפטרותו כדין פיטורים ולחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים בסך 15,305 ש"ח . הפיצויים הנתבעים חושבו על בסיס שכר של 9,666.5 ₪ ולפי תקופת עבודה של 19 חודשים.

לחילופין תבע התובע פיצוי בגובה הפרשות לפיצויי פיטורים, שלא בוצעו, מיום תחילת עבודתו.

לטענת הנתבעת, אין לראות בהתפטרות התובע כדין פיטורים. התובע כלל לא נתן לנתבעת הזדמנות לתקן את הפגיעה הנטענת בזכויותיו שהתבטאה , לכל היותר, באי העברת הפרשות לפנסיה ופיצויים, עקב טעות.

הנתבעת הודתה בחובתה לשלם לתובע את שיעור ההפרשות לפיצויים, שלא בוצעו, בשיעור 6% מהשכר ששולם לתובע בפועל בתקופת עבודתו אשר מסתכם לשיטתה בסך של 6,774 ₪ בלבד.

ומכאן הכרעתנו.
התובע הגיש לנתבעת ביום 20.1.19 הודעת התפטרות בה הודיע על סיום עבודתו תוך מתן הודעה מוקדמת של חודש ימים.
התובע לא ציין את סיבת התפטרותו, לא התריע על הפרת זכויות כזו או אחרת ולא נתן לנתבעת את ההזדמנות לתקן את ההפרה, כנדרש.
אף בתצהירו התובע אינו ט וען כי נתן התראה כאמור לנתבעת ובגין איזו הפרת זכויות אלא טען בסתמיות כי מספר פעמים פנה בדרישה לתשלום זכויות. גם אם פנה בדרישה כזו הרי שהתראה לא ניתנה.
משכך, התפטרותו אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה ולא ניתן לראותו כמתפטר בדין מפוטר.
התובע אינו זכאי על כן לתשלום פיצויי פיטורים כמפוטר, אולם, זכאי הוא לפיצוי בגובה ההפרשות שהיה על הנתבעת להפריש עבורו לפיצויי פיטורים ועל כך נרחיב להלן.

הנתבעת מודה כי התובע זכאי לפיצוי בגובה ההפרשות שהיה עליה להפריש לפיצויים ושלטענתה בטעות לא הופרשו.
המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת גובהו של פיצוי זה, ונובעת משתי מחלוקות: האחת, תקופת ההפרשה - האם יש לחשבה רק לפי השכר ששולם לתובע עבור תקופת עבודתו בפועל או גם עבור תקופות אי הכושר והשנייה – מאיזה שכר קובע יש לחשב את ההפרשה .

אשר לתקופת ההפרשה - נקדים ונאמר כי לא מצאנו לחייב את הנתבעת להפריש עבור התובע כספים לפנסיה (לרבות לפיצויים) עבור התקופה בה שהה באי כושר כתוצאה מתאונת עבודה.
התובע לא הצביע על כל מקור נורמטיבי שמכוחו יש לחייב את המעסיק להפקיד כספים לפנסיה בתקופת זו.
בניגוד למקרים אחרים – דוגמת שמירת היריון וחופשת לידה – שבהם קבע המחוקק בצורה פוזיטיבית כי על המעסיק להמשיך ולהפריש כספים לפנסיה גם עבור התקופה שבה העובדת מקבל ת תחליף שכר מהמוסד לביטוח לאומי, בנוגע לתקופת דמי פגיעה – לא נקבע הסדר דומה.

פסק הדין בעניין חשאי (תע"א (ת"א) 3488-07 חנוך חשאי נ' דן רכב ותחבורה ד.ר.ת. בע"מ (ניתן ביום 10.04.2011) אליו הפנה התובע בסיכומיו סויג על ידי כב' השופט לובוצקי עצמו בפסק דין שנתן מאוחר יותר, ונקבע כי מקום בו עסקינן בתקופת מחלה ממושכת, הושארה הסוגיה בצריך עיון [עב' (ת"א) 3132/10 ניסים חדידה – חברה לתקשורת שיווקית ויחסי ציבור כותרת, מיום 19.5.2014].

הפסיקה אליה הפנה ב"כ התובע היא של בית דין אזורי ואינה מחייבת, וישנם גם פסקי דין של בתי דין אזוריים הקובעים אחרת (ר' למשל סע"ש (נצרת) 2420-10-13 מוריס נוייסרי - ד.ב.ש טבורינסקי בע"מ (מיום 29.10.15) שם נקבע כי אין חובת הפרשה פנסיונית בתקופת מחלה ממושכת , וכן ר' ד"מ (חיפה) 19772-06-20 דוד מלכה נ' רב בריח מיום 4/8/20 שם נקבע כי אין חובת הפרשה עבור תקופת דמי פגיעה).

בהעדר הוראה בדין, בצו ההרחבה או במקור הסכמי כלשהו, איננו מוצאים לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי חלף הפקדות לקרן הפנסיה עבור תקופ ת אי הכושר בה התובע נעדר מהעבודה וקיבל דמי פגיעה מאת המוסד לביטוח לאומי.
הפיצוי יחושב על כן על בסיס השכר ששולם לתובע בתקופת עבודתו בפועל בלבד.

אשר לשכר הקובע – לטענת התובע שכרו הקובע הינו 9,000 ₪ נטו עבור משרה מלאה, שהינם 9,666.5 ₪ ברוטו.

לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, שכר הנטו כלל תשלום קבוע של שכר בסיס ו- 35 שעות נוספות גלובליות. לכתב ההגנה צורפה הודעה על תנאי עבודה בה נרשם כי שכר התובע הינו 9,000 ₪ נטו כולל כלכלה ו-35 ש"נ גלובליות.
התובע מכחיש כי הודעה זו נערכה בזמן אמת או נמסרה לו.

בתצהירה טענה הנתבעת כי סוכם עם התובע על משכורת חודשית קבועה של 7,440 ₪, לפי 40 ₪ לשעה, ועוד מכסה קבועה של ש"נ גלובליות וכן 500 ₪ כלכלה.
הנתבעת טוענת אפוא כי שכרו הקובע של התובע הינו 7,440 ₪ בלבד.

מקובלת עלינו גרסת התובע כי סוכם עמו על שכר נטו של 9,000 ₪ בעת תחילת עבודתו.
גרסת הנתבעת כי סוכם על שכר בסיס של 7,440 אינה מתיישבת עם ההודעה לעובד שהוצגה מטעמה בה נרשם כי השכר הינו 9,000 ₪ נטו. לא נרשם שם סך של 7,440 כשכר בסיס.
הגרסה גם אינה מתיישבת עם תלושי השכר בהם תמיד שולמו 9,000 ₪ נטו (למעט בחודשי עבודה חלקיים):
בתלוש 8.2017, בו עבד התובע 20 יום בדיוק, שולמו 6,000 ₪ נטו, עבור 2/3 חודש ללא כל פירוט של שכר בסיס, ש"נ או כלכלה.
גם בחודש 10.2017 בו עבד התובע באופן חלקי אין פירוט לרכיבים.
בחודש 11.2017 נרשם כי התובע עבד 186 שעות בשכר שעתי של 35 ₪ (6,510 ₪) , כך ששכר "הבסיס", לא השעתי ולא החודשי , אינו מתיישב עם גרסת הנתבעת.

זאת ועוד. בחודש 12.2017 נרשם כי התובע עבד 39 ש"נ של 125% ועוד 18.1 ש"נ של 150% ובכל זאת שולם שכר נטו של 9,000 ₪ בדיוק.
גם בחודש זה שכר השעה "הרגילה" עמד על 35 ₪.
לא ברור כלל כיצד נרשמו שעות העבודה הנוספות הללו כאשר הנתבעת הודתה שלא ערכה רישום ומעקב שעות עבודה לתובע (להבדיל מרישום ימי עבודה וחופשה שטענה שנערך ע"י מנהל המחסן , אולם גם הוא לא צורף על ידה) ודומה כי חלוקת הרכיבים שבתלוש אין בה ללמד או לשקף את שעות העבודה בפועל וזו הותאמה לתשלום קבוע המביא לתוצאה של 9,000 ₪ נטו.

אפילו אם מקבלים היינו את גרסת הנתבעת כי סוכם על שכר הכולל ש"נ גלובליות, משלא נערך מעקב אחר שעות העבודה ומשנוכחנו כי גם כאשר נרשם שהתובע עבד יותר מהמכסה שסוכמה לא שולמה תוספת לשכרו, הרי שלא ניתן לאשר את הסדר התוספת הגלובלית ויש לראות במשכורת הכוללת של התובע כשכרו הרגיל בלבד.

אנו מקבלים על כן את גרסת התובע וקובעים כי שכרו הרגיל הינו 9,000 ₪ נטו. סכום הברוטו על פי תלושי השכר הינו 9,631.5 נכון ל- 1.2019.

אשר על כן, זכאי התובע לפיצוי בגובה ההפרשות שהיה על הנתבעת להפריש לפיצויים על פי צו ההרחבה הכללי במשק בשיעור 6% מהשכר בסך של 144 ,805.5 ש"ח – 8,688 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתאריך ממוצע 15.4.18 ועד התשלום בפועל.

התביעה לפיצוי בגובה הפרשות לתגמולים

על יסוד קביעתנו לעניין תקופת ההפרשה וגובה השכר הקובע לעיל, זכאי התובע לפיצוי בגובה הפרשות לפנסיה בשיעור 6.5% מהשכר שקיבל בסך של 9,412 ש"ח ובתוספת הפרש י הצמדה וריבית כחוק מתאריך ממוצע 15.4.18 ועד התשלום בפועל.

התביעה להפרש פדיון חופשה

לטענת התובע, הנתבעת לא ערכה רישומי נוכחות, הרישום בתלושים אינו משקף את ימי העבודה וימי החופשה האמתיים שלו ואף דוחו"ת האיתור אן שהוצגו מלמדים כי ימי החופשה שנרשמו בתלושי השכר הינם פיקטיביים. לטענת התובע, הנתבעת לא הציגה יומן חופשה אלא טופס שהונפק ממערכת הנה"ח שלה המתבסס על תלושי השכר ושנערך לאחר הגשת התביעה ובסמוך להגשת תצהירי הנתבעת.
התובע מבקש כי יפסק לו פדיון חופשה בסך 5,949 ₪.

לטענת הנתבעת התובע ניצל וקיבל ימי חופשה ביתר והיא אינה חייבת בפדיון חופשה. לטענת הנתבעת, הרישום בתלושי השכר ובטופס 181 שהונפק תואם את המצב לאשורו ונתמך בדוחו"ת האיתוראן המלמדים על ימים בהם הרכב עליו נהג התובע לא זז ממקומו.
הסברי התובע בחקירתו, כי בימים אלה עבד במחסן או נהג על רכב אחר אינם אמינים ומעלים תירוצים חדשים ואף סותרים לגרסה שמסר התובע כי עבד במחסן הנתבעת ימים ספורים בלבד בכל תקופת עבודתו.

הנטל לנהל פנקס חופשה ולהוכיח את ימי החופשה שנטל התובע הינו על הנתבעת.
עד הנתבעת טען בחקירתו כי נערכו רישומי נוכחות ע"י מנהל המחסן ובהם רשם באילו ימים היה התובע בחופש. הרישומים הנטענים לא הוצגו ומנהל המחסן לא הובא לעדות מטעם הנתבעת.
אי גילוי הראיה מקים חזקה כי הרישומים פועלים לחובת הנתבעת.
הבאת מנהל המחסן יכולה הייתה אף לשפוך אור על עבודת התובע במחסן והיקפה.

מעיון בתלושי השכר והשוואתם לדוחו"ת האיתוראן עולה חוסר התאמה שבגינו אין בידינו לקבל את רישום התלושים כמשקף את ימי החופשה של התובע , ולהלן מספר דוגמאות.

בחודש 2.18 נרשם בתלוש 24 ימי עבודה ו-2 ימי חופשה בעוד שלפי דוחו"ת האיתוראן עבד התובע בחודש זה סה"כ 19 ימים, מתוכם מספר רב של ימים ללא נסיעות כלל.

בחודש 5.18 נרשמו בתלוש 26 ימי עבודה מתוכם 2 ימי חופשה, ולפי דוחו"ת האיתוראן ישנם 27 ימי עבודה, מתוכם רק יום אחד "קצר" של 3 שעות בלבד.

בתלוש חודש 9.2018 נרשם כי היו בחודש זה 24 ימי עבודה, מתוכם שולמו 2 ימי חופשה. מדו"ח האיתוראן עולה כי היו 25 ימי עבודה, כאשר בשלושה מתוכם מנוע המשאית הופעל לזמן קצר (1.39, 2.19 ו- 0.41 שעות), חלקו הגדול של זמן זה בעת עמידת המשאית.

בחודש 11.2018 נרשם בתלוש 20 ימי עבודה (146 שעות) ו- 40 שעות חופשה. לעומת זאת מדו"ח האיתוראן עולה כי היו 21 ימי עבודה (198.5 שעות עבודה).

על הנתבעת היה הנטל להוכיח את ימי העבודה וההיעדרות לרבות את טענתה כי הימים הקצרים לא היו ימי עבודה ויכלה לעשות כן מהצגת רישומי הנוכחות וההיעדרות, שכאמור לא הוצגו.

משלא עשתה כן ואיננו מקבלים את רישום ימי החופשה בתלושים כמשקף ימי חופשה שנטל התובע, התביעה ברכיב זה מתקבלת, ועל הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בסך של 5,927 ₪ (לפי שכר ברוטו של 9,631.5 ₪) , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21.2.19 ועד התשלום בפועל.

התביעה לתשלום גמול שעות נוספות

התובע טען כי החל עבודתו כל יום בין 4:00 ל-7:00 בבוקר ועבד 10-12 שעות ליום מבלי שקיבל תשלום עבור שעות נוספות. בתביעתו דרש תשלום 3 ש"נ ליום עד לקבלת דוחו"ת הנוכחות, והעמיד תביעתו על 91,832 ₪.
בתצהירו תבע סך של 53,231 ₪ על בסיס שעות פעולת המשאית לפי דוחו"ת האיתוראן, להן הוסיף שעת העמסה יומית, שעה וחצי שבועיות בהן המתין לעריכת חשבונית "מקאסה" וללא קיזוז זמן הפסקה שלטענתו כלל לא עשה בשל עבודה בלחץ זמנים. התובע טען כי מדובר סה"כ ב- 860 ש"נ, 572 ש"נ בשיעור 125% ו- 288 ש"נ בשיעור 150%.

לטענת הנתבעת גרסת התובע אינה אמינה כלל.
לטענתה, התובע קיבל גמול שעות נוספות גלובליות שהופיע בתלוש השכר שלו והוא היה מודע לו.
לטענת הנתבעת, בשל תנאי עבודת התובע כנהג מוביל לא נערך רישום שעות עבודה אולם התובע כלל לא הציג גרסה אמינה בנוגע לשעות עבודתו, וגרסתו נסתרה מדוחות האיתוראן שהוצגו, ושאינם שנויים במחלוקת.
משנוכח התובע כי דוחו"ת האיתוראן אינם תומכים בגרסתו וכי ישנם ימים קצרים מ-10 שעות כפי שטען, שינה גרסתו וטען לעבודה במחסן, לזמן המתנה לעריכת מקאסות ולזמן העמסה. גרסתו החדשה אינה מהימנה ואין לקבלה.

לטענת הנתבעת, על פי דוחו"ת האיתוראן שאינם מוטלים בספק, ולאחר הפחתת 1.5 שעת הפסקה ליום, ישנם סה"כ 38 ימי עבודה בהם עבד התובע בשעות נוספות, סה"כ 44.3 שעות לאורך תקופת העבודה.

לאחר ששקלנו טענות הצדדים וכלל הראיות שבפנינו, מוצאים אנו לקבוע כי את חישוב שעות העבודה הנוספות שעבד התובע יש לבסס על דוחו"ת האיתוראן.

בהסתמך על דוחו"ת האיתוראן איננו מקבלים גרסתו של התובע כי החל לעבוד מידי יום בין השעות 4:00 עד 7:00 בבוקר או כי עבד מידי יום 10-12 שעות. למעשה, גם התובע מבסס עתה את תביעתו על דוחו"ת האיתוראן ולא על מתכונת עבודה קבועה כלשהי.

איננו מקבלים את גרסתו המאוחרת והמשופצת של התובע של תוספת זמן עבודה במחסן, משהודה כי עבד במחסן במקרים ספורים בלבד, וכן איננו מקבלים גרסתו בדבר תוספת זמן העמסה יומי של שעה וזמן המתנה של שעה וחצי בשבוע לעריכת מקאסות. עדות התובע בעניין זה הייתה בלתי מהימנה.

מדוחו"ת האיתוראן עולה כי מתכונת העבודה לא הייתה קבועה וכן עולה כי מידי יום קיים זמן בלתי מבוטל של עמידת המשאית עם מנוע עובד וזמן זה כולל לטעמנו את זמן ההעמסה כמו גם את זמן ההפסקה שנטל התובע.
טענת התובע כי לא היה לו כלל זמן הפסקה אינה מהימנה עלינו.
מנגד, איננו מקבלים טענת הנתבעת כי יש להפחית מזמן העבודה מידי יום שעה וחצי של הפסקה. גרסת הנתבעת כי בכל יום קיבל או נטל התובע הפסקה של כשעה וחצי הינה מופרזת ו אינה סבירה בעינינו.

בהתאם לסעיף 20(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951, ביום עבודה של 6 שעות ומעלה תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-3/4 שעה לפחות.

אשר על כן מצאנו להפחית מיום העבודה של התובע את אורך ההפסקה הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה – שלושת רבעי שעה בעד כל יום עבודה של למעלה מ-6 שעות.

25. בהתאם לתחשיב שערכנו על בסיס דו"חות האיתוראן, בהסתמך על מספר השעות המופיע בעמודת "שעות עבודה" ו לאחר קיזוז הפסקה של 45 דקות מכל יום, עולה כי התובע עבד 228.32 שעות נוספות בתעריף של 125%, ו-26.7 שעות נוספות בתעריף של 150%.

בתחשיב זה לא נכללים הימים שבהם שהה התובע בתקופת אי כושר בעקבות תאונות העבודה בהתאם לאישורי הביטוח הלאומי .

שכר הבסיס של התובע הוא 9,631.5 ₪ כקביעתנו לעיל.
שכרו השעתי הינו על כן 51.78 ₪ (9,631.5 לחלק ל-186).

התובע זכאי ל- 228.32 שעות בתעריף 125%, סה"כ לסך של 14,778 ₪ וכן ל- 26.7 שעות נוספות בתעריף 150% סה"כ 2,073 ₪.
סה"כ זכאי התובע להפרשי שעות נוספות בסך 16,851 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך ממוצע ועד התשלום בפועל.

התביעה לפיצויי הלנת שכר חודש 2.2019

התובע תבע פיצויי הלנה בגין משכורת חודש 2.2019 ששולמה לו ביום 18.3.2019.

הנתבעת טענה כי התובע אמור היה להגיע לפגישת גמר חשבון אולם בכוונה משך את הזמן והגיע רק ביום 18.3.2019 ולקח את הנייר עם גמר החשבון. מעדות הנתבעת עולה כי כבר הבינה "מה הוא בישל" על כן העבירה לו את השכר מיד ביום 18.3.2019 בהעברה בנקאית.

עדות הנתבעת בעניין זה עשתה עלינו רושם מהימן.
התובע ניסה לטעון כי תמיד שולמו משכורותיו באיחור אולם לא הביא כל ראייה לעניין זה על אף שלא הייתה מניעה כי יציג תיעוד בנקאי גם בנוגע להפקדות המשכורת בחודשים קודמים. יצוין כי מדף החשבון שהציג התובע עולה כי בניגוד לטענתו, משכורת חודש 1.2019 דווקא שולמה במועד - ביום 6.2.18.
אשר על כן ובנסיבות העניין, איננו מוצאים לפסוק לתובע פיצויי הלנה.

התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה

הנתבעת צירפה לכתב ההגנה הודעה לעובד על תנאי עבודה. התובע הכחיש כי נערכה או נמסרה לו הודעה כזו.
התובע טען כי סיכם את תנאי ההעסקה עם מר חאלד קסום ואילו הנתבעת טענה כי אלה סוכמו עם מר חאלד דוכי ועם המצהיר, מר שאהין גם יחד.
מר שאהין העיד כי הוא הכין את ההודעה על תנאי העבודה וכי זו נמסרה לתובע על ידו באמצעות מר חאלד.

בהודעה על תנאי העבודה לא נרשם מהו שכר הבסיס ומהו גובה כל אחד מהרכיבים שנרשמו שם (כלכלה וש"נ גלובליות).
כפי שקבענו לעיל, תלושי השכר הראשונים אינם ערוכים לפי סיכום התנאים שנערך בהודעה על תנאי עבודה ושולם רכיב אחד בלבד – "משכורת" .
רק בחודש 11.2017 מופיע פיצול של ש"נ וכלכלה אולם רכיב המשכורת משולם לפי 35 ₪ לשעה, דבר שאינו מתיישב עם סעיף 8 לתצהיר מר שאהין בדבר סיכום השכר. שכר השעה משתנה בחודש 1.2018 אולם מספר השעות פוחת, אף שהסכום לתשלום נותר תמיד 9,000 ₪ נטו.

כבר קיבלנו את גרסת התובע כי השכר שסוכם היה 9,000 ₪ נטו, ואיננו מקבלים את גרסת הנתבעת בדבר סיכום השכר כמשתקף בהודעה על תנאי העבודה. גם הנתבעת לא פעלה כאמור על פי הסיכום המוצג בהודעה אלא בשלב מאוחר יותר וגרסת מר שאהין בדבר סיכום תנאי העבודה ומסירת הודעה על תנאי עבודה, גרסה שאינה תואמת לתלושים שהונפקו בפועל, אינה מהימנה עלינו.

אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה בסך 2,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

התביעה לפיצוי בגין אי מסירת אישור על תקופת עבודה

התובע תבע פיצוי בגין אי מסירת אישור בדבר תקופת העבודה. עם זאת בסיכומיו דרש פיצוי "בגין אי עריכת גמר חשבון".
בין הצדדים לא הייתה כל מחלוקת בדבר תקופת עבודתו של התובע.

לנוכח האמור, התביעה ברכיב זה נדחית.
התביעה לפיצוי בגין איחור במסירת תלושי השכר

התובע טען בסתמיות כי לא קיבל תלוש שכר בזמן ודרש פיצוי בסך 5,000 ₪ לכל חודש. תביעתו לא כומתה בסך כולל ברכיב זה.
הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה טענתו זו של התובע.
בתצהירו טען התובע כי "מרבית מהזמן" קיבל תלוש משכורת לאחר 10 לחודש, אם בכלל. התובע לא פרט מתי ובאיזה אופן קיבל את תלושי השכר.

תביעת התובע ברכיב זה הינה סתמית, אינה מפורטת ואינה מהימנה. עד הנתבעת, שגם התובע אישר כי הוא זה שמוציא את תלושי השכר כלל לא נחקר בעניין זה. אשר על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

סיכום

לסיכום, תביעת התובע מתקבלת בחלקה.
על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפיצויים בסך 8,688 ש"ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתאריך ממוצע 15.4.18 ועד התשלום בפועל .
פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה (תגמולים) בסך 9,412 ש"ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתאריך ממוצע 15.4.18 ועד התשלום בפועל .
פדיון חופשה בסך 5,927 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.2.19 ועד התשלום בפועל.
הפרשי שעות נוספות בסך 16,851 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתאריך ממוצע 15.4.18 ועד התשלום בפועל.
פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה בסך 2,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, י"א אב תשפ"א, (20 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר דניאל אמזלג
נציג עובדים

מיכל פריימן
שופטת